כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירות של הברחת טובין; החזקת טובין מוברחים ללא הצדק; החזקת טובין בלא ששולם המס המגיע עליהם; והתחמקות מתשלום מס קניה. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, ונקבע כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו, מבלי להרשיעו בדין.
כתב האישום
- מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 4.7.14 סמוך לשעה 08:20 נצפה הנאשם - עובד חברת הנמל שהחזיק ברישיון כניסה לנמל חיפה במסגרת עבודתו - נוסע בתוך הנמל ברכבו, לכיוון שער מספר 10. בהגיעו לשער הנאשם נעצר על ידי חוקרים של אגף המכס והמע"מ וברכבו נמצאו 58 פאקטים של סיגריות מסוג "פרלמנט" מבלי ששולם בגינם מס בסך כולל של 13,746 ₪. כן נמצאו בחיפוש שנערך במשרדו של הנאשם בנמל, 16 פאקטים של סיגריות מסוג "טיים" שבגינם לא שולם מס בסך של 3,286 ₪. במעשיו האמורים השתמט הנאשם מתשלום מס בסך כולל של 17,011 ₪.
תסקיר המבחן
- מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 44, נשוי ואב לשני ילדים (בני 9 ו-6), סיים 12 שנות לימוד בבית ספר מקצועי במגמת חשמל, עם בגרות חלקית. בהמשך קיבל תעודת הנדסאי חשמל וכיום הוא רשאי לעסוק בעבודות חשמל. הנאשם שירת שירות צבאי מלא ומשנת 1996 הוא עובד בנמל חיפה, בהתקנה ובטיפול באנטנות ובמצלמות, עד השעייתו מהנמל בעקבות ביצוע העבירות מושא התיק דנן.
עוד עולה מהתסקיר כי בתאריך 23.1.17 הנאשם נפגע בתאונת דרכים כנהג, אושפז בבית לוינשטיין למשל שנה ושלושה חודשים והוכר כנכה לצמיתות בשיעור של 40% בגין הגבלה תפקודית. לצד הפגיעות הפיזיות הנאשם הוכר כסובל מ PTSD (הוגשו מסמכים), כמו גם מתסמונת CRPS (תסמונת כאב אזורי מורכב) ונמצא בטיפול פסיכיאטרי ופסיכותרפי. טרם תאונת הדרכים הנאשם עסק בספורט ואף היה אלוף ישראל בטניס חופים.
הנאשם נטל אחריות על העבירות שיוחסו לו בכתב האישום והסביר כי ביקש מימאי שיקנה את הסיגריות עבורו, עבור בני משפחה ועבור חברים, מתוך רצון להוזיל עלויות, בהעדר הבנה מעמיקה לחומרת המעשה ועל רקע שכיחות מעשים דומים סביבו, מבלי לבחון את מעשיו בשיקול הדעת הראוי. הנאשם מסר לקצינת המבחן כי בדיעבד הוא מבין את השלכות המעשה וחומרתו, אולם חש כי נענש באופן חמור עוד בטרם נשפט, עקב השעייתו מהנמל והפגיעה הכלכלית.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם אדם נורמטיבי, נבון, שניהל מסלול חיים תקין, בעל כושר ביטוי וחשיבה טובים ובעל ערכים חברתיים תקינים, שבעקבות השעייתו מהעבודה ותאונת הדרכים נלקחו ממנו שני מוקדי כוח משמעותיים (מעמדו בעבודה ויכולותיו הפיזיות כספורטאי) והדבר משליך על סביבתו הקרובה ועל מערכת היחסים עם אשתו וילדיו. בנסיבות, שירות המבחן העריך כי ביכולתו של הנאשם להימנע ממעשים דומים בעתיד.
אשר לשאלת הרשעתו של הנאשם - בהסתמך על מכתב של יו"ר ועד הנמל מיום 18.1.18, שבו צוין כי במידה והנאשם יורשע תסתיים עבודתו בנמל והוועד לא יוכל לסייע לו במניעת פיטוריו, שירות המבחן המליץ להטיל עליו צו מבחן למשך שנה, ללא הרשעה.
טיעוני הצדדים הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש
- ב"כ המאשימה הגישה טיעוניה בכתב וביקשה להדגיש את חומרת העבירות ואת עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, נוכח מעמדו של הנאשם - עובד חברה ממשלתית שמקבל שכר מהמדינה. כן טענה כי העבירות בוצעו תוך הפרת אמונים, הן של מעבידו של הנאשם והן של הציבור בכללותו וכי בנסיבות, הרשעת הנאשם מתחייבת, הן מבחינת סוג העבירה והן מחמת שלא הוכח שייגרם לו נזק קונקרטי. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה שדנה בנסיבות דומות, אך קלות יותר (הנאשמים שם לא היו עובדי נמל), טענה כי על המתחם לנוע בין 4-8 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, וביקשה לגזור על הנאשם מאסר ברף העליון של המתחם, לצד עונשים נלווים. בטיעונים הכתובים ב"כ המאשימה הפנתה לקרן המס הפלילית בתיק (17,011 ₪), טענה כי אין לזקוף לזכות הנאשם את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, שכן הוא שגרם לחלוף זמן כה רב, בהתנהלותו והדגישה את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם - פגיעה ביציבות המשק והקופה הציבורית, אמון הציבור במערכת גביית המס ובשלטון החוק, ועקרון השוויון.
- ב"כ הנאשם אף הוא הגיש טיעוניו בכתב והדגיש את חלוף הזמן, הן ממועד ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום והן ממועד הביצוע ועד היום. כן טען שמאז ביצוע העבירות הנאשם הושעה מעבודתו, עבר תאונת דרכים קשה וכי בעוד שווי העבירות הוא כ-17,000 ₪, בידי הרשות תפוסים כסף ורכוש בשווי של 40,000 ₪. ב"כ הנאשם טען כי במרבית המקרים, כשמדובר בהיקף כספי כפי זה הנדון כאן, התיקים מסתיימים בכופר ולכן ביקש להימנע מהרשעת הנאשם, תוך הפניה להלכת כתב ולמכתב שצורף לטיעונים לעונש מיו"ר ועד המנהל של חברת נמל חיפה.
- הנאשם אמר כי שגה, כי הוא מאוד מצטער על מה שקרה והבין את המסר בצורה הכי קשה, שכן כל עובדי הנמל שמעו על המקרה הזה, הוא הושעה למשך 5 שנים מעבודתו והפסיד כ-1.2 מיליון ₪ בשנות ההשעיה. הנאשם ציין כי הוא סבור שדי בכך כדי להרתיע עובדי נמל אחרים מלבצע מעשים דומים. הנאשם סיפר מעט על נסיבותיו האישיות וביקש לתת לו סיכוי לחזור לנמל ולעבוד כדי לפרנס את משפחתו.
שאלת הרשעת הנאשם
- הלכה פסוקה היא כי משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם ואילו רק במקרים יוצאי דופן, שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, יפטור בית המשפט את הנאשם מהרשעה (רע"פ 432/85 רומנו נ' מ"י (28.8.85)). ההכרעה במקרים אלה תיעשה בהתאם למבחנים שנקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י (21.8.97) לפיהם, ראשית יש לבחון האם סוג העבירה ונסיבותיה מאפשרים להימנע מהרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים ושנית, יש לבחון האם הרשעת הנאשם תפגע פגיעה חמורה בשיקומו (כן ראו ע"פ 9893/06 אסנת אלון לאופר נ' מ"י (31.12.07); רע"פ 9042/17 היאם עאבד נ' מדינת ישראל (27.12.17)).
- בע"פ 5985/13 הראל אבן נ' מ"י (2.4.14) בחן בית המשפט העליון את השיקולים העומדים בפני בית המשפט בבואו לבחון אי הרשעתו של נאשם, וקבע:
"....בפסיקת בית משפט זה נִמנו שיקולים ונקבעו מבחני-משנה על מנת להדריך ולכוון את שיקול הדעת אם ראוי להימנע מהרשעת אדם שאשמתו הוּכחה. מחד גיסא, שיקולי שיקום המתמקדים בנסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם, כגון: עברוֹ הפלילי והסבירות כי ישוב ויעבור עבירות; האם העבירה מלמדת על דפוס התנהגות כרוני של הנאשם או שמדובר בהתנהגות מקרית ויחידה; נסיבות ביצוע העבירה; מעמדו ותפקידו של הנאשם, והקשר בין העבירה לבין אלה; השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי; יחסו של הנאשם כלפי העבירה, קרי, האם לקח אחריות והתחרט על ביצועה; משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; גילוֹ, מצבו האישי והבריאותי ועוד. מאידך גיסא, ניצבים שיקולים שבאינטרס הציבור, כגון: טיב העבירה וחומרתה; מידת פגיעתה באחרים; הרציונאל שבבסיס הכלל המחייב הרשעה; המסר החברתי ועוד (הלכת כתב, עמוד 344; עניין לאופר, פסקאות 9-11). הנטל הוא על הנאשם המבקש להימנע מהרשעתו לשכנע כי מן הראוי לחרוג בעניינו מדרך הכלל, וכי שיקולי השיקום האינדיבידואליים גוברים במידה רבה על שיקולי האינטרס הציבורי (ע"פ 7211/04 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 7 (13.3.2006))".
- ברע"פ 2180/14 ספיר שמואלי נ' מדינת ישראל (24.4.14) (להלן: "פס"ד שמואלי") חזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה הימנעות מהרשעה היא בגדר "חריג שבחריגים" ונקבע כי על בית המשפט להשתכנע שהפגיעה הצפויה בעתידו של הנאשם אינה שקולה לתועלת הציבורית שתצמח מהרשעה ואל לא להסתפק ב"תרחיש תיאורטי" בנוגע לנזק שעלול להיגרם לנאשם, אלא להצביע על קיומו של נזק מוחשי וקונקרטי אשר צפוי לנאשם כתוצאה מההרשעה. החובה להצביע על נזק קונקרטי, עולה בקנה אחד עם אופיו המצומצם של החריג שעניינו הימנעות מהרשעה, אשר נועד לחול אך במקרים בהם קיימים טעמים כבדי משקל הנוגעים לשיקומו של הנאשם.
מן הכלל אל הפרט,
- יישום הכללים שפורטו לעיל בענייננו, מביא אותי למסקנה כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם ניתן להימנע מהרשעת הנאשם. אנמק.
ראשית, הנאשם נטל אחריות מלאה לביצוע העבירות והבין את חומרת מעשיו.
שנית, מדובר באדם לא צעיר, שמזדהה עם ערכים נורמטיביים ומגלה תפקוד חיובי במישורי חייו השונים. הנאשם נעדר עבר פלילי ודומה כי האירוע דנן מהווה מעידה חד פעמית בחייו. אף שירות המבחן התרשם כי העבירות לא בוצעו על רקע נורמות התנהגות עברייניות, אלא נוכח שכיחות מעשים דומים סביבו והעדר הבנה מעמיקה לחומרת המעשה.
שלישית, המושג 'שיקום' אינו מוגדר בחוק העונשין, אך בתי המשפט, על דרך השגרה, מתייחסים אליו כאל שינוי תודעתי בקרב מבצע העבירה, שינוי שמאפשר, במבט צופה פני עתיד, לשער כי העבריין לא ישוב לבצע עבירות דומות. עבריין ששוקם משמעו עבריין אשר קנה את הכישורים להתמודד עם הגורמים הפנימיים והחיצוניים שהביאו אותו לידי ביצוע העבירה (ראו לעניין זה: גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין (כרך ג, 2010) בעמ' 686-674).
בענייננו, דומה כי הנאשם החזיר את החוב מושא כתב האישום, אם לא למעלה ממנו. ב"כ הנאשם הגיש מסמכים שמלמדים כי נתפסו אצל הנאשם 4240 ₪ + 200$ במזומן וכי הנאשם הסכים למכירת הרכב שנתפס בעת ביצוע העבירות. הרכב הוערך בשווי של כ-36,000 ₪. ועוד - שירות המבחן העריך כי הסיכון להישנות המעשים מצד הנאשם נמוך וכי עצם השעייתו בעקבות ביצוע העבירות מהווה גורם מציב גבול עבורו. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לראות את הנאשם כמי ש"השתקם".
רביעית, שוכנעתי כי הרשעה תגרום לנאשם נזק קונקרטי. הנאשם עבד בנמל מזה שנים רבות ובעקבות העבירות מושא התיק דנן הוא הושעה ואינו עובד משנת 2014. ממכתב שכתב יו"ר ועד מׅנהל חברת נמל חיפה עולה כי במידה והנאשם יורשע, הנהלת החברה תסיים את העסקתו ולוועד לא תהיה אפשרות לסייע לו, בשל אילוצים של הסכמי עבודה.
לזאת יש להוסיף את הפגיעות הפיזיות והנפשיות שנגרמו לנאשם בעקבות תאונת הדרכים הקשה שבה הוא היה מעורב. בשים לב לגילו, ובמצבו הנוכחי, ברי כי האפשרויות העומדות בפניו להשתלב בשוק העבודה, מצומצמות ביותר.
חמישית, אל מול חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, יש לשקול את נסיבות ביצוען. אין עסקינן במעשה מתוחכם, אלא במעשה שבוצע בחוסר שיקול דעת, ללא שותפים נוספים, כאשר הטובין, כמו גם סכום המס (ואף למעלה ממנו), נמצאים בידי המדינה. בכל אלה יש כדי להציב את העבירות ברף התחתון של עבירות הברחת והחזקת טובין.
שישית, עיון בפסיקה מלמד כי במקרים דומים אחרים בתי המשפט לא שללו אפשרות להימנע מהרשעה ככל שיוכח נזק קונקרטי ואף נמנעו מהרשעת הנאשמים.
כך למשל, בעפ"ג (חי') 58720-02-18 מדינת ישראל נ' עמית אפרים (12.4.18) דובר בנאשם שהיה בעל רישיון כניסה לנמל חיפה, שהונפק לו עקב היותו עובד בחנות של חברת "ג'יימס ריצ'רדסון בע"מ". הנאשם דיווח למעבידו על מכירה פטורה ממסי יבוא, של 50 פאקטים של סיגריות, אולם בפועל נטל את החפיסות אל מחוץ לגבולות הנמל. סכום המס שלא שולם למדינה עמד על 12,450 ₪. בית משפט השלום נמנע מהרשעת הנאשם, המדינה ערערה על אי ההרשעה וערעורה התקבל, תוך שנקבע כי אין לשלול אפשרות להימנע מהרשעה בעבירות כגון דא, ברם במקרה דנן לא הוכחה פגיעה קונקרטית (הנאשם היה שותף ועבד בעסק של דודו).
בע"פ (חי') 52268-02-17 אלקובי נ' מדינת ישראל (27.4.17) דובר בנאשם ששימש כאיש צוות בטחון באנייה שעגנה בנמל חיפה והבריח מהאנייה, ביחד עם אחר, 52 פאקטים של סיגריות מבלי לשלם מס בסך של 10,240 ש״ח. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעת הנאשם, בית משפט השלום ראה שלא לאמץ את ההמלצה, הנאשם ערער על הרשעתו ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביטל את ההרשעה, בקבעו כי הוכח שהרשעתו של הנאשם בדין עלולה לגרום לו נזק בלתי הפיך (הנאשם שירת במג״ב כלוחם ובתום שירותו עבר הכשרה כמאבטח. עקב האירוע הוא פוטר מעבודתו כמאבטח ומאז לא הצליח להיקלט בעבודה מתאימה אצל מעביד אחר).
בע"פ (מחוזי י-ם) 8271-09-15 כהן נ' מדינת ישראל (1.2.16) דובר בנאשם, אף הוא עובד מדינה, ששימש כפקיד במחלקת השומה והגבייה של עיריית ירושלים ורשם נתונים כוזבים באשר לשטחם של הנכסים בעיר. בית משפט השלום הרשיע את הנאשם ובית המשפט המחוזי ביטל את ההרשעה, בנותנו משקל לגילו של הנאשם (52), להיותו עובד ציבור שהושעה מעבודתו למשך שמונה שנים ולאפשרות הפגיעה התעסוקתית שלו.
בע"פ (מחוזי ב"ש) 48671-08-15 גולדנברג נ' מדינת ישראל (16.3.16) דובר בנאשמת ששימשה כשליחה של גוף הפועל מטעם המדינה במדינות חבר העמים כדי לעודד את זיקת היהודים באותן מדינות ליהדות ולישראל ואחראי בין היתר על נושא של זכאות לעלייה ארצה והנפקת אשרות. הנאשמת ביצעה שינוי במסמך שאליו הייתה לה גישה מתוקף תפקידה (מחקה מתעודת הלידה של סבה של נאשמת נוספת הערה בנוגע למועד הכרת האבהות על ידי הסב היהודי באופן שאפשר מתן אשרת עליה לנאשמת 2 וזו עלתה ארצה עם בן זוגה). בית משפט השלום הרשיע את הנאשמת וגזר עליה מאסר בפועל ואילו בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור הנאשמת וביטל את הרשעתה, מבלי להתעלם מחומרת העבירה ומהיות הנאשמת זרוע של המדינה, אך בשים לב לנזק שהרשעה עלולה היתה לגרום לה (פגיעה בתעסוקה) ולעובדה כי הנאשמת לא הפיקה טובת הנאה מביצוע העבירות.
- איני מתעלמת משורת פסקי הדין שאליהם הפנתה ב"כ המאשימה, כתמיכה לעתירתה להרשעת הנאשם, אלא שבאותם מקרים, בשונה מענייננו, היקף המס היה גדול יותר (בין 77,000 ל-90,000 ₪) ודומה כי המאשימה שכחה לציין את העובדה הפשוטה, אך חשובה, כי באף אחד מהמקרים הנאשם לא ביקש להימנע מהרשעתו. קרי, אין מדובר בהחלטות שדחו בקשה להימנע מהרשעה, אלא בהחלטות, שבאופן טבעי, קבעו הרשעה ובצדה עונש.
סוף דבר
- בהתחשב במכלול השיקולים והנימוקים שפורטו לעיל, סבורה אני כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן עולות כדי אותם מקרים חריגים שבהם ניתן להימנע מהרשעת הנאשם, מבלי לפגוע באינטרס הציבורי.
על כן, הריני מטילה על הנאשם צו מבחן לתקופה של 12 חודשים וזאת ללא הרשעה.
בית המשפט הסביר לנאשם את משמעות צו המבחן והזהירו כי אם לא ימלא אחר הצו או יעבור עבירה נוספת, ניתן יהיה להפקיע את הצו, להרשיעו ולגזור את עונשו מחדש.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
המזכירות תעביר העתק גזר הדין לשירות המבחן.
ניתן והודע היום כ"ה אלול תשע"ט, 25/09/2019 במעמד הנוכחים.
|
טל תדמור-זמיר, שופטת, סגנית הנשיא
|