בסון ואח' נ' אבו חאטום ואח'

התובעים – קבוצת רכישה – הגישו תביעת ליקוי בניה בגין הקמת פרויקט בשדרות הנדיב בחיפה. התובעים מפנים את תביעתם כנגד הקבלן שבנה את הבית וכלפי מפקח העבודה ששכרו על מנת שיפקח על עבודת הקבלן.

רקע וטענות הצדדים

1.לפניי תביעה לליקוי בניה שהגישו חלק מבעלי הדירות בשדרות הנדיב 9 בחיפה. התביעה במקור הוגשה על סכום של 1,529,846 ₪. התובעים התאגדו יחידו כקבוצת רכישה לצורך רכישת המקרקעין בו הוקם הבניין. הנתבעת מס' 1 שימשה כמנהל פרויקט הבניה (להלן: פל"ם ) והנתבע מס' 2 (להלן: אביב ) היה מנהלה וחתם על ערבות אישית לקיום ההסכם עם התובעים. הנתבע מס' 3 היה הקבלן עמו התקשרו התובעים להקמת הבנין (להלן: אבו חאטום ) והנתבע מס' 4 היה המפקח שאת שירותיו שכרו התובעים על מנת שיפקח על פעולות הבניה (להלן: פינגולד ). נתבעים 1 ו-2 הגישו תביעה שכנגד העוסקת בתשלומים המגיעים להם על פי ההסכם עם התובעים, אך לבסוף הצדדים הגיעו לפשרה לגבי הטענות ההדדיות, לפיה הם הגיעו להבנות לסילוק התביעות ההדדיות מבלי לפרט את תוכנם, וביקשו לדחות את התביעות ההדדיות.

2.על פי הנטען בכתב התביעה הפרויקט כלל שני בניינים, כאשר הבניין האחורי כלל את דירותיהם של התובעים. בנייתו על פי הנטען של המבנה האחורי הייתה אמורה להסתיים עד ליום 15/2/08, אולם בפועל הפרויקט נקלע לאיחור באופן משמעותי והתובעים בשל התחייבויות שנטלו על עצמם (מכר דירותיהם הקודמות לצדדים אחרים) נאלצו להיכנס לדירות במחצית השנייה של שנת 2008 מבלי שהבניין הושלם ומבלי שהמעלית שהותקנה בו פעלה, ולפני מתן טופס אכלוס (להלן: טופס 4 ). רק לאחר השלמת בניית המעלית על ידי התובעים בעצמם בחודש מרץ 2009 וטיפול באספקת חשמל זמנית ומינימלית, ניתן היה להתגורר בדירות ולהשתמש בהן באופן סביר למרות שעדיין היה מדובר באתר עבודה והפרויקט טרם הושלם. לכן התובעים טוענים כי האיחור במסירת הדירות עומד על 12 חודשים לפחות. בגין האיחור נטען שהנתבעים חייבים לפצות את התובעים בסך של 1,333 דולר לכל משפחה, כפיצוי מוסכם, והתובעים העמידו את תביעתם בגין איחור במסירה על סך של 170,880 ₪ (למעט תובעים 3-4 שנטען שתבעו ראש זה בתביעה נפרדת).

לאחר כניסת התובעים לדירות הם הבחינו בליקויים חמורים בשל אי השלמת הבניה ובשל השימוש בחומרים מאיכות ירודה על ידי אבו חאטום ובלי פיקוח של פינגולד. לאורך כל הבניה וגם לאחריה פנו התובעים אל הנתבעים בבקשות ודרישות לבניה תקנית וללא ליקויים, אך מרבית הפניות לא נענו כלל ולפעמים נענו בתוקפנות מצד הנתבעים באופן שלא התקבלה כל התייחסות עניינית לסוגיית ליקוי הבניה. לכן, בלית ברירה, פנו התובעים למהנדס מרדכי שטיינר ( להלן: שטיינר ) אשר ביקר בבניין ונתן חוות דעת באשר לליקויים הכלולים בו. סה"כ עלות תיקון הליקויים על פי חוות דעתו של שטיינר עמדה על סך 385,632 ₪ כולל מע"מ נכון ליולי 2012. כמו כן, בשל בעיה בחיפוי האבן ובעיות נוספות הנוגעות לאבן המשתלבת בחניית המבנה, המליץ שטיינר לבצע תיקונים נוספים בשווי של 666,900 ₪.

מעבר לאמור בחוות הדעת, התובעים טוענים כי הוציאו בעבור תיקונים והשלמות המבנה מכיסם סך של 97,513 ₪. התובעים טוענים כי על פי ההסכם שבין הצדדים, היה על הנתבעים 1-3 לשאת בכל עלויות ההיטלים לעירייה, אך בפועל הם לא שילמו את היטלי העירייה והתובעים נאלצו לשאת בתשלומים בסך כולל של 52,560 ₪. עוד נכללה בתביעה דרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪ לכל משפחה. להשלמת התמונה אציין כי התובעים ביקשו ביום 17/6/2018 להפחית את סכום התביעה על ידי התאמתה לקביעות המומחה שמיניתי מטעם בית המשפט ונעתרתי לבקשה זו.

3.אבו חאטום טוען כי דין התביעה כנגדו להידחות על הסף בהעדר יריבות ועילת תביעה כנגדו. אבו חאטום מאשר כי היה הקבלן המבצע בהתאם להסכם שנכרת בינו לבין התובעים. לטענתו, ככל שיוכחו נזקים האחריות להם מוטלת על הנתבעים האחרים שהיו אחראים עליו באופן ישיר. נטען כי עבודות הבניה בוצעו תחת השגחתם של נתבעים 1, 2 ו-4 וכפופה להנחיותיהם ולכן הוא ביצע את העבודות באופן שמרני ומבוקר לשביעות רצונם של הצדדים. אבו חאטום טוען כי שטיינר בדק את הבניין אחרי כמעט 5 שנים מסיום העבודות וחלק נכבד מבדיקותיו נובע מבלאי או שימוש של התובעים. נטען עוד, שחלק מהעבודות שפורטו בחוות הדעת לא בוצעו על ידי אבו חאטום, אלא על ידי התובעים בעצמם. עוד נטען, שחלק מהעבודות לא נכללו בהסכם הקבלנות. אבו חאטום מוסיף וטוען, שהאיחור אינו באשמתו, אלא באשמת התובעים שאיחרו בהזמנת והתקנת המעלית אשר בוצעה על ידי חברת "ישראליפט" ולאבו חאטום אין כל נגיעה לנושא זה. ככל שידוע לאבו חאטום, הייתה בעיה בהזמנת המעלית אשר גרמה לעיכוב בהתקנתה.

4.פינגולד טוען כי ביום 16/10/05 נחתם בינו לבין התובעים הסכם פיקוח על ביצוע הבניה. מאז ועד למועד מסירת הדירות ואף לאחר מכן ביצע את תפקידו כמיטב יכולתו, לשביעות רצונם, וניתן לציין כי לפחות משפחה אחת שהשתתפה בפרויקט (משפחת לניאדו) סירבה להצטרף כצד לתביעות הכבושות שהוגשו כנגד כל המעורבים בפרויקט, מאחר שאין בטענות ממש פרט לרצון מופסד לעשיית עושר, תוך שהתובעים מנסים לגלגל מעצמם אחריות למעשים, החלטות ומחדלים שלהם. הראיה, ביום 9/6/13 פרעו התובעים את יתרת חשבון שכר הטרחה של אבו חאטום בגין עבודתו כמפקח בפרויקט בסך 8,831 ₪ בתוספת מע"מ וזאת בחלוף 8 שנים ממועד חתימת ההסכם, מבלי שההתקשרות הופסקה או בוטלה עד לסיום תפקידו עבור התובעים. פינגולד מדגיש שבשום שלב עבודתו לא הופסקה, כאשר בהסכם הוקנתה זכות כזו לתובעים, מאחר והתובעים היו מרוצים מעבודתו. לא זו אף זו, פינגולד טוען שהתובעים החזירו לו את הערבות שנתן להם להבטחת הבניה או וויתרו עליה בכלל. נטען עוד, כי עקב התנהלותם המפרה או החריגה של התובעים התעכב סיום הפרויקט והוא נאלץ לעבוד תקופה ארוכה יותר מבלי שקיבל תמורה נוספת. נטען עוד, כי העיכוב נבע מהתנהלותם של השותפים בפרויקט, לרבות אי ביצוע תשלומים לקופת הפרויקט או לקבלנים, הפרת הסכמים, עיכוב בהחלטות או בבחירת חומרים, שינוי בהיקף העבודות ובטיבן, בחירת חומרים, החלפת קבלנים, ביצוע עבודות בפרויקט ללא תיאום או אישור, מחלוקות פנימיות בין השותפים. מועד סיום הפרויקט 15/2/08 נקבע בהסכם של התובעים עם אבו חאטום ולא בהסכם עם פינגולד. עוד טוען פינגולד, כי הפיצוי המוסכם בגין איחור נכלל בהסכם בין התובעים לאבו חאטום והוא אינו צד להסכם זה והפיצוי המוסכם שם אינו מחייב אותו.

נטען על ידי פינגולד התובעים 3-4 הגישו תביעה אחרת בגין אותה עילה ונזקים, שהתנהלה בבית משפט השלום בחיפה בתיק 48276-01-12, והם מנועים מלנהל הליך תביעה נוסף מחמת מעשה בית דין. נטען עוד, כי ככל שיש לתובעים טענות כלפי אבו חאטום, הרי הם בחרו אותו והתקשרו עמו בהסכם והדבר אינו מקים עילה כלפי פינגולד. פינגולד מוסיף וטוען, כי התביעה לוקה בשיהוי רב והיא הוגשה כ-6 שנים לאחר שנכנסו לדירות, שיהוי אשר גרם נזק ראייתי ופגע ביכולתו לברר את הטענות, לרבות ביצוע בירור בשטח. עוד נטען, כי 27% מהפרויקט שייך למשפחת לניאדו ולתובעים אין זכות להגיש תביעה לפיצוי בגין שטחים אלו.

על פי ההלכה הפסוקה, אחריותו של מפקח נמדדת לפי סטנדרט התנהגות של מפקח סביר. בהעדר כל פירוט או טענה ספציפית בכתב התביעה למעשה או מחדל מצד פינגולד, פרט לציון עובדת היותו מפקח, מוביל למסקנה שאין להטיל עליו אחריות או חובת פיצוי לכל ליקוי בבניה מצד הקבלן. פינגולד טוען עוד, כי אבן החיפוי נבחרה על ידי התובעים ולא אבו חאטום וזו הותקנה לפי דרישתם ואין כל צורך בתיקון מאז ועד היום ובוודאי שאין הצדקה לתבוע עלויות לצורך החלפת כל האבנים וביצוע חיפוי מחדש. בדיקת מכון התקנים אף מוכיחה זאת ולמעט סטיות קטנות שוליות או אפסיות, אין ממצאים משמעותיים

הכרעה ודיון

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל כנגד אבו חאטום ופינגולד בחלקה. כמו כן, אקדים ואומר כי נזנחה הטענה של מעשה בית דין וכן בטענה שאין לקבל את התביעה בשיעור 27% - שהם חלקם של משפחת לניאדו ברכוש המשותף.

מומחה מטעם בית משפט

6.על מנת להקל על בית המשפט במלאכת ההכרעה בעניין הליקויים, מיניתי מטעם בית המשפט את המהנדס סוהיל מיכאיל סאבא ( להלן: המומחה ). ביום 18/8/17 נתן המומחה את חוות דעתו, לפיה הוא אישר חלק מהליקויים, וקבע שהיקף הליקויים ברכוש המשותף מסתכם בסך של 129,402 ₪ כולל מע"מ ופיקוח הנדסי. בחוות דעתו התייחס המומחה לכל ליקוי וליקוי ועל מי מוטלת האחריות לגביו כאשר בחלק מהליקויים קבע כי האחריות היא משותפת של אבו חאטום ופינגולד וחלק אחר קבע כי הליקוי נמצא באחריותו הבלעדית של אבו חאטום. בסה"כ ייחס המומחה לאבו חאטום את מלוא הליקויים בהתאם לסכום הכולל כמצוין לעיל ולפינגולד יחס אחריות לסך של 67,300 ₪ לפני פיקוח הנדסי ומע"מ.

הצדדים בחרו שלא לחקור את המומחה בחקירה נגדית ובסיכומיהם אף לא חלקו על ממצאיו ולכן אינני מוצא לנכון לסטות מחוות דעתו בכל הקשור לגובה הנזקים הישירים בכפוף לטענות אחרות שידונו בהמשך.

שיהוי בהגשת התביעה

7.אבו חאטום, מצטרף לטענת פיינגולד, וטוען בסיכומיו כי התביעה הוגשה בשיהוי כשש שנים לאחר המועד בו התובעים טוענים כי נכנסו לדירות ויש בהתנהלותם משום ויתור על הזכות לתובע. אבו חאטום לא טען טענה זו במסגרת כתב הגנתו ואי העלאת הטענה מהווה ויתור עליה. אוסיף עוד כי מצאתי שדין הטענה לגופה להידחות.

בית משפט מוסמך להורות על דחיית תביעה בשל שיהוי גם אם זו הוגשה בטרם התיישנה. אך במה דברים אמורים? כאשר בית משפט משתכנע כי השיהוי נעוץ בכך שהתובע ויתר וזנח את תביעתו (ראו: ע"א 6808/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433; להלן: עניין תלמוד תורה ). וכך נפסק באותו עניין:

"לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום לבו של התובע (ע"א 403/63 תמיר נ' שמואלי, פד"י יח(1) 47, 53; ע"א 410/87 עזבון ליברמן נ' יונגר, פד"י מה(3) 749, 755-6) הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך – קרי: הנתבע (ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה, פד"י ל(1) 732; פרשת ליברמן, שם, עמ' 756; ע"א 167/51 ברסקי נ' סגל, פד"י טז', 15; ע"א 118/75 עזבון שריידי נ' מנסור, פד"י לא(2) 659, 664; ע"א 554/84 חברה לשיכון עממי נ' מימון, פד"י מ(2) 802, 810; ע"א 109/87 חוות מקורה נ' חסן, פד"י מז(5) 1; ע"א 5634/90 פינטו נ' אפוטרופוס על נכסי נפקדים, פד"י מז(4) 846)."

עוד העיר בית משפט העליון בעניין תלמוד תורה כי טענת השיהוי היא טענה קשה שבאה למעשה לקצר את תקופת ההתיישנות ופוגעת בזכותו של התובע לכלכל את צעדיו במסגרת תקופת ההתיישנות. יש בקבלת הטענה משום חסימת דרכו של התובע ופגיעה בזכותו לגשת לערכאות. לכן התנאים לקבלתה הם מחמירים והנסיבות בהן תתקבל נדירות. על מנת שתתקבל הטענה יש להראות שההשתהות בהגשת התביעה יש בו משום פגיעה בציפיות הנתבע שלא להיתבע המגיע עד כדי ניצול לרעה בזכות לתבוע. יש להראות כי התובע זנח את זכות התביעה והנתבע שינה את מצבו לרעה. השיהוי בהגשת התביעה וחלוף הזמן אינו מעיד כשלעצמו על ויתור ונדרש מצג ברור של התובע על אודות ויתור או מחילה על זכות התביעה. עוד נקבע כי טענת ויתור או מחילה דורש תרמת הוכחה נכבדה.

8.בבואי ליישם את המבחנים הנ"ל על ענייננו אני סבור שלא עלה בידי פינגולד להוכיח את טענתו לשיהוי. התביעה הוגשה בחודש פברואר 2014 כאשר התובעים טוענים שקיבלו את הדירות במחצית 2008. כלומר התביעה הוגשה לאחר כחמש שני וחצי ממועד המסירה. עיון בהתכתבויות שצורפו לתצהיר עדות הראשית מטעם התובעים מעלה שהמצב רחוק מלהוות ויתור על הזכות לתבוע. למעט חלוף הזמן לא הצליח פינגולד כי היה מצג ברור לפיו התובעים ויתרו על תביעתם. במכתב שכתב עו"ד רון ברנט, בא כוח התובעים, ביום 12/2/2009 רשם בסעיף :

"ביום 16.10.2005 נחתם בין המנהל למשתתפי הפרויקט הסכם לניהול הפרויקט בו התחייב המנהל, בין היתר, לדאוג לעמידת הקבלן בלוח הזמנים שנקבע בהסכם הבניה...לדאוג לקבלת בטחונות מהקבלן בגמר הבניה...."

בהמשך נכתב בסעיף 6:

"...לאור מחדלך בהבאת הקבלן לסיום מלוא התחייבויותיו על פי הסכם הבניה...נדרש טיפולך לאלתר בקבלת הבטוחות אותן התחייב הקבלן למסור בגמר הבניה על פי הסכם הבניה."

פינגולד קיבל העתק ממכתב קודם של עו"ד ברנט מיום 15/1/09 בו העלה את נושא הערבות של הקבלן (לא צורף לתצהירים) והשיב עליו במכתב משלו מיום 18/1/2009 בו כתב לגבי הערבות: "לא קיבלתי בזמן האחרון העתק ממכתבים לקבלן הראשי /שצולע' מזה מספר חודשים לדעתי כבר מזמן היה צריך לפעול בנושא 'צליעתו' מעבר למכתב בדבר ערבות בנקאית.". יוצא איפוא כי פינגולד היה מודע לכך כי התובעים עומדים על קבלת ערבות בנקאית לתקופת הבדק שתפקידה הוא לכסות את נושא הליקויים. עמידת הדיירים על זכותם החוזית לקבל ערבות בדק נוגדת את התפיסה כי ויתרו או מחלו על תביעת ליקויים. ביום 1/3/2009 כתבו התובעים מכתב נוסף לפל"ם בו הם מתריעים בפניה כי זנחה את הפרויקט וכי הם שומרים על זכותם לתבוע נזקים בגין הזנחה זו. בסיפא למכתב נרשם כי המכתב אינו ממצה את הטענות כלפי פל"ם וכלפי "אחרים". במכתב נוסף ששוגר לפל"ם על ידי הדיירים ביום 27/10/2010 העלו התובעים את נושא הליקויים לרבות בשטחים המשותפים והלינו שפל"ם אינה מטפלת בנושא זה לרבות איכות הריצף שם, רטיבות באזור החניה ועוד. עוד נרשם על ידי התובעים באותו מכתב: "אתה כמנהל הפרוייקט מטפל אך ורק בכל הקשור בדירת לניאדו, ולמרות הבטחותיך בכתב ובע"פ אין כל טיפול מצדך בליקויי הבניה הרבים בדירות בבניין האחורי (פירוט נשלח אליך בכתב לפי בקשתך לפני שבועות רבים)." (ההדגשה שלי – א.כ.). שלל מכתבים אלו מעלים באופן ברור כי התובעים כלל לא ויתרו על זכותם לתבוע. היה בפיהם טענות לאיחור בביצוע העבודות על ידי הקבלן והזנחה מצד פל"ם .היה בפיהם טענות לליקוי בניה ולכן התנאים לגיבוש טענת שיהוי אינם מתקיימים.

9.אמנם המכתבים אינם מופנים ישירות לקבלן או לפינגולד אך נראה כי פינגולד היה מודע לטענות אלו. ניתן ללמוד על כך ממכתב ששלח עו"ד ברנט לפינגולד ביום 20/1/2009 בו השיב לטענות פיינגולד שהקבלן "צולע" מזה חודשים והיה מצפה שינקט צעד ולא רק לדרוש ערבות בנקאית. וכך כתב עו"ד ברנט:

"לא ברור לי האמור בסעיף 2 למכתבך. יתירה מכך, זכור לי בפגישות שנערכו במשרדנו הבהרתם, אביב ואתה, כי פתיחת חזית מול הקבלן לא תועיל לפרויקט הן בשל מצבו העגום; הן בשל החשש כי יטען מגד כלפי הקבוצה לפיצוי המגיע לו בגין עיכובים בבניה; והן לאור טענתך כי היות והוא עובד איתך בפרויקטים נוספים שם עוד מגיע לו תמורה, מובטחת השלמת העבודות על ידו בפרויקט שבנדון."

בשים לב לאמור לעיל הדיירים העלו טענות אודות איחור במסירה וכן טענות על ליקויים. פינגולד היה מודע לטענות אלו ועל פי מכתבו של עו"ד ברנט המליץ שלא לפתוח חזית עם אבו חאטום על מנת שישלים את מה שצריך להשלים. עוד נמצא במסגרת מוצגי הצדדים מכתבים אודות ליקויים שהתגלו ונשלחו במהלך פעולות הבניה מה שמלמד שהתובעים שמרו על זכויותיהם ודבקו על כך שהליקויים יתוקנו. לא הובא כל מצג הפוך וברור שהתובעים ויתרו על זכותם . נהפוך הוא; בחודש ינואר 2012 הגישה משפחת זוננשטיין תביעה כנגד כל הנתבעים כאן בגין ליקויי בניה בדירתם כפי שנטען על ידי פינגולד בסעיף 8 לכתב הגנתו במסגרתו כי מדובר באותה עילת תביעה. לכן הגשת תביעה כאמור שוללת כל ציפייה מצד הנתבעים שלא יתבעו עקב תקווה שניטעה בליבם שהתובעים ויתרו ומחלו על תביעתם. אמנם תשלום חשבון שכר טרחה לפינגולד לאחר מכן יכול ויחזק טענת שיהוי אך אין בו לצערי מצג חד וברור של ויתור על זכות תביעה שכן לא נילווה לתשלום זה ויתור על תביעת הליקויים של משפחת זוננשטיין שהוגשה בתחילת שנת 2012.

בשים לב לכל האמור לעיל לא קמו נסיבות מיוחדות המלמדות על ויצור מצד התובעים על עילת תביעה כלפי הנתבעים ואני מורה על דחיית טענת השיהוי.

איחור במסירה

10.לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין האיחור במסירה הגעתי למסקנה כי דין ראש נזק זה להידחות כלפי שני הנתבעים. על פי ההסכם בין התובעים לאבו חאטום התחייב האחרון להשלים את הבניה בתוך 14 חודש מיום תחילת העבודה כאשר איחור של 60 ימים לא תלווה בתשלום הפיצוי המוסכם. לטענת התובעים השלמת הבניה הייתה צריכה להיות ביום 15/2/2008 אך הם נכנסו לדירות במחצית 2008 ללא שניתן טופס 4.

אקדים ואומר כי אין לחייב את פינגולד בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בין התובעים לאבו חאטום, מהטעם הפשוט שפינגולד לא היה צד להסכם זה. במסגרת כתב התביעה לא נתבע פינגולד בגין נזק ממשי הנובע מהאיחור במסירה והתובעים זנחו את האפשרות לתבוע נזקים ממשיים כלפיו. לכן דין התביעה בראש זה להידחות כלפי פינגולד.

באשר לאבו חאטום שוכנעתי כי האיחור במסירה לא היה קשור אליו אלא נבע כל כולו מהתנהלות הדיירים בכלל וממשפחת לניאדו בפרט, כל זאת בשל השינויים והתוספות שבוצעו במפרטים ואיחור רב בהמצאת התוכניות מטעם משפחת לניאדו. להלן אנמק מסקנה זו.

11.ראשית, הוכח כי האיחורים בפרויקט היו בשל סכסוכים בין התובעים לבין משפחת לניאדו המתגוררת בבניין הקדמי במקרקעין. אבו חאטום ופינגולד טענו זאת במסגרת תצהיריהם וחקירתם הנגדית לא הובילה לקעקוע הטענה.

שנית, תימוכין לטענות אבו חאטום ופינגולד ניתן למצוא במסמכים שנערכו בזמן אמת. במכתב של פל"ם מיום 16/5/2007 נרשם כי בנית השלד הסתיימה וכי הפרויקט מתקדם בקצב משביע רצון כאשר הסיום צפוי בחודש נובמבר 2007. עוד ביקשה פל"ם מהדיירים לבחור את חומרי החיפוי לדירותיהם והזהירה כי איחור יביא עיכוב בסיום הבניה. דא עקא, ניצנים לתחילת בעיות החל לעלות בישיבה שהתקיימה ביום 21/10/2007 (ראו: חלק מנספח ה' לתצהיר התובעים) בהשתתפות הדיירים , פינגולד ואביב מטעם פל"ם דובר על כך שבמידה ולא יסגרו הזמנות של האלומיניום בבית האחורי הדבר יגרור עיכוב (מספיק שאחת הדירות תאחר). עוד צוין שמשפחת לניאדו טרם סגרה את הזמנת המיזוג וחסרה תוכנית חשמל אצל משפחת לניאדו. עוד צוין שללא שביתו של לניאדו יהיה ראוי למגורים לא ניתן לקבל טופס 4. לסיכום נרשם:

"כל משפחה חייבת להיות אחראית ולטפל באופן מיידי בקבלת החלטות שלה, ביצוע הזמנות והעברת תוכניות מהמעצבת האישית של כל משפחה. כל משפחה אחראית על המעצבת שלה ורק עם קבלת מלוא התכניות האחרונות של כולם ג'יהאד יוכל לעבוד ברצף כדי לסיים בפרק הזמן המדובר."

ביום 20/1/2008 כתב פינגולד לדיירים כי "האלומניום הוזמן מאלום קוסטיקה ע"י כל הדיירים כקולקטיב באחור רב" (ההדגשה שלי – א.כ.). עוד כתב: "עד היום אלום קוסטיקה לא קיבלו תשלום המכסה את התוספת והשינויים של בסון ושל זוננשטיין". לגבי משפחת לניאדו כתב פינגולד כי ביום א' בשבוע הבא יבוצעו הכנות לחימום תת רצפתי ורק לאחר מכן יבוצע הריצוף. עוד ממשכיה משפחת לניאדו בחיפוי אבן סביב הבנין וביתם אמור להסתיים בסוף חודש מאי תחילת חודש יוני אם לא יהיו עיכובים נוספים. את המכתב חתם פינגולד: "עד היום לא היתה פנייה לקבלן בכתב בנושא לוחות הזמנים ואני מניח שבחוכמה מכיוון שאם תגובתו תהיה לדרישת פיצויים עכב הארכת לוחות זמנים של כ- 5 חודשים באשמתנו = > דיירי הבניין דבר שעפ"י חוזה יכול לגרור אחריו דרישה לפיצוי כספי".

כך במכתב שכתבה פל"ם ביום 5/3/2009 לתובעים נרשם שהבניין האחורי בו מתגוררים התובעים הושלם "למרות הנזקים העצומים, שגרמה לפרויקט משפחת לניאדו, כתוצאה מהעיכובים המתמשכים שלה בהשלמת בניית הבית הקדמי." (ראו: נספח ד לתצהיר פינגולד).

במכתב מיום 15/5/2008 של פינגולד לדיירים כתב כי עבודת הרצף שוב הופסקה מאחר שספק הקרמיקה של לניאדו סיפק סחורה לא כפי שהתבקש. לכן הרצף עזב את האתר ואבו חאטום לא יכול להשלים את העבודה. עוד צוין שלניאדו צריך לבחור קבלן גבס ולאשר מחיר של קבלן גבס. על בעיות בהתחשבנות מול משפחת לניאדו ניתן ללמוד ממכתב עו"ד ברנט מיום 21/5/2008 המופנה לפל"ם. עניין נוסף אשר עיכב ככל הנראה קבלת טופס 4 הוא אי תשלום להיתר הבניה הסופי ועניין זה עלה בחודש אוגוסט 2008. את חציהם לעניין זה הפנו התובעים לפל"ם וברי כי עניין זה אינו מצוי לפתחו של אבו חאטום (ראו: מכתב התובים מיום 3/8/2008 לפל"ם).

ביום 20/1/2008 כתבה פל"ם מכתב לעו"ד רון ברנט בו פירטו את הסיבות לעיכובים ובין היתר נכתב שמשפחת לניאדו "מעבירים את תוכניות העבודה לביצוע באיחורים גדולים מאוד. הם אינם מחליטים מה הם רוצים וגם מעצבת הפנים שלהם תקועה זמן רב ללא יכולת להתקדם כשאיננה מקבלת תשובות מלניאדו על שאלות קריטיות החשובות להשלמת התכנון". על פי הסכם השיתוף בין הדיירים הם היו אמורים להמציא את התוכניות עד מועד קבלת היתר הבניה שהתקבל בחודש יוני 2006. לכן התנהלות משפחת לניאדו היא בניגוד להתחייבותם, ולמעשה מהווה איחור של חודשים רבים בקיום התחייבותם. עוד צוין באותו מכתב כי לניאדו ביצעו שינויים רבים לאחר סיום עבודות השלד. לניאדו היו אמורים להעביר לקופה את הכספים בגין השינויים עד סוף חודש נובמבר 2007 אך למרות זאת עד לחודש ינואר 2008 העבירה רק מחצית מסכום זה. לא זו אף זו, ממכתב זה עולה אף כי לניאדו ביקשו להוסיף מערכות רבות ונוספות לגביהן התקשרו ישירות עם קבלנים אחרים אך ההזמנות בוצעו באיחור רב דבר שעיכב את כל הפרויקט.

12.שלישית, בחקירת התובעת גב' נצר ניסתה להתחמק ממתן תשובות לגבי משפחת לניאדו. כשנשאלה האם שמעה על עיכובים בפרויקט שנגרמו מהתנהגות משפחת לניאדו השיבה בהתחלה ששמעה על כך אך כשביקשה לפרט חזרה בה וטענה "אני לא יודעת מה לענות" או "אני לא כל כך; האמת שאני לא התעמקתי בלמה זה לא, למה התעכב בזמן" (עמ' 70). בעמ' 71 שללה התובעת נצר כי הסתכסכו עם משפחת לניאדו. לבסוף אישרה התובעת נצר לשאלתי שמשפחת לניאדו איחרה בהמצאת תוכניות לאחר שהקראתי לה מכתב פל"ם מיום 20/1/2008 שהבאתי ממנו לעיל. יחד עם זאת, טענה שפל"ם לא היו צריכים לקשור בין דירת לניאדו שהיא קידמית ליתר הבתים, כפי שנטען בכתב התביעה. אולם אני דוחה טענה זו. מדובר בבית שהוא משותף לגביו הוגש היתר אחד ולכן לא ניתן לפצל טופס 4 ולתתו בנפרד לבנין האחורי. ברור שכל הדיירים לרבות לניאדו תלויים אחד בשני. נושא זה עלה בפירוש בפגישה של הדיירים בחודש אוקטובר 2007 כפי שהבאתי לעיל. עוד אני קובע שאת התנהלות משפחת לניאדו יש להשית על התובעים ולא על הנתבעים. מדובר בקבוצת רכישה שהם בונים בית בשיתוף ומחדל אל אחד מהקבוצה הוא באחריות יתר חבריה כלפי צדדים חיצוניים לקבוצה. אם יש טענות להתנהלות של אחד מחברי הקבוצה כלפי אחר מחברי הקבוצה אין להטיל אחריות בשל כך על אדם חיצוני לקבוצה. לא בכדי כינה התובע בסון בחקירתו את הטענות כי משפחת לניאדו איחרה כתרוצים (עמ' 14 ש' 24 – 25). מר בסון העיד כי כל ההזמנות היו בזמן ולא היה איחור מטעם הדיירים, דבר שהוא מנוגד לראיות (עמ' 15 ) . כשעומת מר בסון עם מכתב פינגולד לעו"ד ברנט מיום 26/2/2008 המפרט את הסיבות לאיחור וביקש את התייחסותו הוא לא נתן תשובות ענייניות לטענות אלא הסתפק באמרות כלליות שהכל תירוצים (עמ' 15 – 17). חוץ מתשובה כללית לא היה בפיו שום תשובה עניינית ומפורטת לטענות שהעלו פל"ם לגב סיבות האיחור וניכר שהוא נועדה להתחמק ממתן תשובה עניינית. לכן אני מעדיף את אישורה של התובעת נצר לאיחורים של משפחת לניאדו על פני תשובותיו המתחמקות של בסון.

קביעתי האחרונה אף מתיישבת עם רוח הסכם השיתוף שחתמו הדיירים בינם לבין עצמם. על פי ההסכם, שהוכתר כהסכם שיתוף במקרקעין, הצהירו הצדדים לו כי ידוע למשתתף "כי קיימת חשיבות רבה לעמידה מדויקת של כל משתתף בהתחייבויותיו על פי הסכם זה" (סעיף 3 (יד)) . עוד התחייבו השותפים בסעיף 4 לעשות כמיטב מרצם כל הדרוש לשם רכישת המקרקעין והקמת הפרויקט ובין היתר להגיש באמצעות האדריכל בהקדם האפשרי לוועדה תוכניות שיוכנו על ידו ולשלם כל סכום שנדרש לצורך קידום הפרויקט. בסעיף 5(ג) להסכם השיתוף במסגרת "התחייבויות כל שותף כלפי שאר השותפים" התחייב כל שותף לחתום על כל תוכנית הגשה או שינויים "כדי לקדם את האינטרסים של השותפים להשלמת בניית הפרויקט בהקדם האפשרי" (ראו: סעיף 5(ג) להסכם השיתוף). לכן ברי וברור שחובתו של כל שותף להגיש תוכניות אדריכליות במועד ובהקדם האפשרי על מנת שלא לפגוע ביתר השותפים. עוד ברור מההסכם כי הגשת התוכניות הן לשם קבלת היתר בניה ומכאן ברור שדובר על היתר בניה אחד ולא ניתן לפצל את הפרויקט למספר היתרים וכפועל יוצא מכך גורל כל השותפים תלוי אחד בשני. לכן הפרת חובות אלו עשוי להקים זכות לתביעות בין השותפים לבין עצמם אך הם אינם יכולים להטיל אחריות בשל כך על הקבלן או המפקח.

נראה אף שיש ממש בטענות פינגולד כי הפשרה עם פלם ואביב (מנהלי הפרויקט) נועדה שאלה לא ישמיעו את גרסתם אודות התנהלות הדיירים שהובילה לעיכובים בפרויקט. כשנשאל התובע בסון על הסכמה זו השיב: "אני לא עשיתי שום עסקה" (עמ' 21) ואף נימק "זה יותר שאלה לעורך דין שלי". בהמשך הגדיל לעשות התובע בסון עת טען שהוא ידע על ביטול התביעה כנגד פל"ם רק בבוקר הדיון (עמ' 23). תשובותיו בעניין הפשרה הייתה תשובה מתחמקת נועדה לנסתיר מידע מעיני בית המשפט ויתר הצדדים. בהמשך כשנעשה ניסיון לברר אם התקבל משהו בגין אותה פשרה מול פל"ם בא כוח התובעים עו"ד גור חסם זאת וטען לחיסיון עורך דין לקוח. טענה זו היא שערורייתית מקוממת ואף חסרת תום לב. ההסכם מול פל"ם אינו חוסה תחת חסיון עורך דין לקוח. ההסכם אינו מסמך או מידע שהוחלף בין עורך ולקוח אלא הסכם שנערך בין התובעים לפל"ם ואף הוגשה הודעה בגינו לבית המשפט. לכן לא מדובר בהסכם החוסה תחת חיסיון עורך דין לקוח. בפסיקה אף הובעה הגישה כי מסמך שיצא מידי הלקוח או העו"ד והגיע לצד שלישי בהסכמת הלקוח אינו נהנה מחיסיון ככל שהיה כזה (ראו: רע"א 6171/17 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת [פורסם בנבו]). לכן חוסר תום ליבם של התובעים בהסתירם את המידע משמש כחסם בפני תביעתם לאיחור במסירה.

13.לאור האמור לעיל אני קובע שהאיחור במסירה נבע מהתנהלות התובעים בכלל ומשפחת לניאדו בפרט. הם איחרו בביצוע ההזמנות וחלק מהתשלומים לקבלנים ולבסוף להיתר הסופי ומשכך לא ניתן להם טופס 4 במועד. לכן אין להם להלין בעניין זה על הנתבעים.

ליקויי הבניה

14.שונה המצב באשר לליקויי הבניה הנטענים. בעניין זה יש בכוונתי להטיל אחריות הן על אבו חאטום והן על פינגולד, בשיעורים שונים, כפי שיפורט להלן כל אחד בהתאם לחלקו כפי שנקבע בחוות דעת המומחה ובחלקים החופפים ביחד ולחוד.

ראשית, על פי ההסכם בין התובעים לאבו חאטום התחייב האחרון לבצע את הבניה בהתאם לאמור בהסכם והמפרטים והוא יהיה אחראי לכל סטיה מהן . עוד התחייב לבצע את העבודות לפי דרישות התקן הישראלי או בהתאם להנחיות הספר הכחול (ראו: סעיף 6(ג) להסכם). לגבי פינגולד ניתן למצוא בהסכם עמו הוראות דומות. ההסכם שנכרת אל מול הדיירים הוא הסכם פיקוח צמוד במסגרתו התחייב פינגולד לתאם את העבודות אל מול כל הקבלנים, האדריכלים ויתר הגורמים המעורבים. עוד התחייב לפקח בפיקוח צמוד על הקבלנים, בדיקה קפדנית על דיוק העבודה, איכות העבודה וטיב החומרים. עוד התחייב פינגולד לוודא שהעבודה תבוצע בהתאם לתוכניות (סעיף 2 (ו)). גם פינגולד תפס את תפקידו ככזה הראיה בפרוטוקל ישיבה עם הדיירים מיום 19/2/2007 אמר: "מטרתי להבטיח בניה משובחת ועמידה בלוחות הזמנים".

15.שנית, הנתבעים בחרו שלא לחקור את המומחה על קביעתיו הן באשר לשיעור הנזק והן לגבי חלוקתו. הלכה פסוקה היא כי בית משפט לא יסטה מחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט אלא אם כן יש טעמים כבדי משקל לעשות כן. אזכיר מושכלות יסוד בעניין חוות דעת שניתנה על ידי מומחה מטעם בית המשפט. בבר"מ 5171/07 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה [פורסם בנבו] בעמ' 6 (31.12.2007).

"כשממנה בית משפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

עוד נפסק בע"א 2934/94, 2980/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' [פורסם בנבו] עמ' 2-3 (02.06.1996):

"...משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים..."

בענייננו הצדדים לא הצביעו ולא הוכיחו כל סיבה מבוררת מדוע עלי להתערב בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולסטות מקביעותיו, למעט עניינים מסוימים שהוכח כי הוצאו מביצועו של אבו חאטום ונמסרו לקבלנים אחרים.

16.אבו חאטום טוען בסיכומיו כי האחריות לליקויים אינה מוטלת עליו אלא על התובעים אשר התקשרו עם קבלנים אחרים. אכן חלק מפריטי הביצוע הוצאו מאחריות אבו חאטום ונמסרו לקבלנים אחרים זאת בהתאם למוצג נ/2 ולקביעתי בת.א. (שלום חיפה) 51239-05-10 אלום קוסטיקה נ' נצר ואח' [פורסם בנבו], המקים השתק פלוגתא כלפי התובעים. בהתאם לנ/2 מה שהוצא היה נושא האלומיניום, המעלית, עבודות אינסטלציה, מזגנים ואספקת קרמיקה. שוב התובע בסון בחר להתעלם מנ/2 – המופנה אליו ישירות – ומפסיקתי בעניין אלום קוסטיקה וטען שאינו יודע על כך דבר (עמ' 8 ש' 27 – 37). מר בסון טען כי יש להפריד בין עבודות האלומניום בתוך הדירות לבין העבודות ברכוש המשותף אולם טענה זו מופרכת ואינה עולה מפסק הדין והוא לא התכבד להביא שמץ ראיה לאבחנה זו. טענה זו אף לא הועלתה התצהיר עדות הראשית מטעמו והיא הועלת לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית. טענה זו אף סותרת את טענתו שלא ידע על נטילת עבודות האלומיניום מאבו חאטום.

אבו חאטום טען כי הנזק לגג החניה נגרם כתוצאה מעמוד פרגולה בגינתו של בסון שהותקן על ידי האחרון באמצעות קבלן אחר ופגע באיטום. טענה זו מופרכת. ראשית, היא לא הוכחה בראיות של ממש למעט עדותו של אבו חאטום. שנית, המומחה מטעם בית המשפט קבע בעניין זה:

"מדובר ברטיבות גדולה בכל גג החניה המקורה של הבניין הנובע מאיטום לקוי של הגינה מעל של משפ' לניאדו ומשפ' בסון."

אילו טענתו של אבו חאטום הייתה נכונה הייתי מצפה לראות רטיבות ממוקדת מגינתו של בסון. אולם מאחר והמומחה מצא רטיבות נרחבת הדבר שולל את טענות אבו חאטום.

17.כפועל יוצא מכך יש להפחית מחלקו של אבו חאטום ליקויים בגין אלומיניום, ליקויים בגין עבודות אינסטלציה (סעיף 4.9) וליקויים בשל פגמים בריצוף בשיש (סעיף 6.1). לאחר מעבר על חוות דעת המומחה סאבא יש להפחית מחלקו של אבו חאטום בלבד סך של 9,500 ₪ לפני מע"מ ופיקוח. כן יש להפחית מחלקם של אבו חאטום ופינגולד סך של 7,000 ₪ בגין תכנון לקוי של מוצאי מרזבים בחניות (פריט 4.7) שהוא פגם תכנוני שאינו אמור לחול עליהם.

לכן יש להעמיד את הנזקים בהם חב אבו חאטום על סך של 84,100 ₪ לפני פיקוח הנדסי ומע"מ ובתוספת אלו על סך של 108,263 ₪, ואילו יש להעמיד את חלקו של פינגולד על סך של 60,300 ₪ לפני מע"מ ופיקוח הנדסי ובתוספת אלו על סך של 77,606 ₪. בחלקו של פינגולד החיוב יהיה ביחד ולחוד עם אבו חאטום שכן מדובר במעוולים בנפרד שגרמו לנזק שאינו ניתן לחלוקה (ראו: ע"א (מחוזי חיפה) 14449-07-11 יעקב בן שושן נ' מאג'ד מגארבה [פורסם בנבו]). התובעים בסיכומיהם דרשו כי פינגולד יחוב ביחד ולחוד עם אבו חאטום אך לא פירטו האם הם מקבלים את החלוקה שעשה המומחה או שמא כוונתם למלוא הליקויים בחוות דעתו. כאמור המומחה לא נחקר וייתכן כי מאחורי חלוקת האחריות שביצע – לפיה לא בכל הליקויים ראה את שני אלה אחראיים אלא בחלקם הטיל רק על אבו חאטום – יש טעמים מקצועיים שלא הובאו. כך ניתן לסבור כי לא תמיד אי איתור פגמים יהווה רשלנות של פינגולד אם הלה נקט אמצעים סבירים. אופי החוזה עם פינגולד היה הסכם השתדלות להבדיל מההסכם עם אבו חאטום שהוא הסכם תוצאה. ייתכן וחלק מהפריטים שנמצא בהם ליקויים בדיעבד, כשבוצעו בזמן אמת בוצעו בצורה סבירה ולא ניתן היה לאתרם במאמצים סבירים, אלא הפגם התגלה בשלב מאוחר יותר. גילוי הפגם בשלב מאוחר יותר חייב את אבו חאטום לבוא ולתקן אך הדבר לא נעשה מאחר ואבו חאטום נקלע לבעיות כלכליות, אולם אין משמעות הדבר כי פינגולד התרשל לגביו. להבדיל מפגמים שכבר בזמן ביצועם היה ברור שהם ליקויים יש להטיל אחריות על הקבלן והמפקח. לכן משנקודות אלו לא עלו על ידי חקירת המומחה יש לקבל את החלוקה שעשה כפי שהיא וחזקה על המומחה מטעם בית המשפט שהחלוקה נובעת מטעמים מקצועיים.

הוצאות בגין תיקונים והשלמת בניה על ידי התובעים

18.התובעים צרפו קבלות בסך כולל של 97,513 ₪ לגביהן טענו כי מדובר בהשלמת עבודות שלא בוצעו על ידי אבו חאטום או תיקון עבודה לקויה.

לגבי השלמת עבודות שלא בוצעו על ידי אבו חאטום אין לחייב בכך את פינגולד אלא התביעה רלוונטית רק לגבי אבו חאטום. לא זו אף, בחלק מהקבלות בגין תיקונים נטענים אין התייחסות לגביהם בחוות דעת המומחה ולכן איננו יודעים אם תיקון זה אכן נדרש והוא נובע מעבודה לקויה של אבו חאטום. אוסיף עוד, שחלק מהקבלות שהוגשו מתייחסות לעבודות שהמומחה כבר התייחס אליהם. כך לדגמא לגבי איטום גג הבניין בסעיף 4.1 לחוות הדעת טענו התובעים כי רטיבות חודרת מגג הבניין אל פיר שרוולי דודי השמש והקולטים ואל חדר המדרגות. מומחה התובעים העריך את עלות התיקון ב- 8,000 ₪. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי קיימת רטיבות בשרוול חדר המדרגות וכי יש איטום בגג אך אין סימנים של פרצות האיטום והעריך את עלות התיקון בסך של 1500 ₪. התובעים בעניין זה הביאו חשבונית מס של קבלן איטום על סך של 10,000 ₪ לפני מע"מ מיום 14/3/2012. אולם חשבונית זו כלל לא הוצגה למומחה ולא הובאה חוות דעת של מומחה מטעם התובעים שבדק את הגג לפני ביצוע התיקון ותעריך מה עלות התיקון. המומחה מטעם התובעים בדק את הנכס לאחר ביצוע עבודה זו בחודש יוני 2012.

משבחרו התובעים להגיש את הקבלות חבילה אחת מבלי לפרט בחוות הדעת האם הליקוי קשור בנתבעים, מבלי לפרט בתצהירים האם מדובר בהשלמת עבודה שעל אבו חאטום היה לבצע לפי ההסכם בהתייחס לכל עבודה או שמא מדובר בעבודה נוספת יוצא כי הם לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש על מנת לחייב את הנתבעים בסכום זה. לכן דין התביעה להידחות בראש זה.

עוגמת נפש

19.לאחר שעיינתי בסעיפי הליקוי הנטענים הנני סבור כי מרבית הליקוי אינם גורמים עוגמת נפש לתובעים שכן אלו נמצאים ברכוש המשותף למעט ליקויים הקשורים ברטיבות באזור החניה ומגג המבנה. לכן לאחר שאני שוקל טענות הצדדים אני פוסק לתובעים עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪ נכון למועד פסק הדין בהם יחובו פינגולד ואבו חאטום ביחד ולחוד.

התוצאה

20.לאור האמור לעיל אני מורה כדלקמן:

• אני מחייב את פינגולד ואבו חאטום ביחד ולחוד, בגין ליקויי בניה שבאחריותם המשותפת בסך של 77,606 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ועד התשלום המלא בפועל.

   

• אני מחייב את פינגולד ואבו חאטום בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

   

• אני מחייב את אבו חאטום לשלם לתובעים את אחריותו לליקויים נוספו שהוטלו רק עליו בסך של 30,657 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ועד התשלום המלא בפועל.

   

  21.בשל התנהלות התובעים כפי שקבעתי לעיל אין בכוונתי לזכותם בהוצאות משפט מלאות ויש לתת משקל בנוסף לעובדה כי לא מלוא טענותיהם התקבלו וחלקים מהם נדחו. כמו כן יש לקחת בחשבון שחלקו של אבו חאטום שונה מחלקו של פינגולד ולכן יש להפריד חיוביהם בגין הוצאות משפט.

   

   

   

  לכן אני מחייב את אבו חאטום בהוצאות התובעים בסך של 15,000 ₪ ואת פינגולד בסך של 10,000 ₪.

   

  מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

   

   

  ניתן היום, כ"ד חשוון תש"פ, 22 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.