פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע הוא רוקח עצמאי. הוא עותר כי אירוע תאונתי שאירע לו ביום 3.6.16 יוכר כתאונת עבודה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

על התשתית העובדתית הבאה לא הייתה מחלוקת. בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, התובע הוא עצמאי, בעלים של בית מרקחת "שבתאי לוי" בחיפה (להלן – בית המרקחת). התובע רוקח בהשכלתו ובהכשרתו, ומשמש כרוקח האחראי בבית המרקחת. בנוסף מעסיק התובע שם מספר רוקחים שכירים, לרבות בתו. רעיית התובע עובדת בבית המרקחת בתפקיד של הנהלת חשבונות. הרעייה איננה רוקחת ואינה משרתת את הקהל בבית המרקחת.

חברת אלטמן מייבאת ארצה מוצרים של חברת HEEL הגרמנית. חברת אלטמן יזמה וארגנה סיור לגרמניה לעיר באדן באדן בתאריכים 2-5.6.16. בסיור השתתפו רוקחים. התובע השתתף בסיור ונסע לשם עם רעייתו. מימון ההשתתפות בסיור עבור התובע ועבור רעייתו נעשה על ידי חברת אלטמן, תוך שהתובע משתתף בסך של 1,800 ש"ח בגין השתתפות עצמית בעלות הסיור ותשלום עבור ביטוח בריאות ומטען. ההזמנה ששלחה חברת אלטמן למשתתפים בסיור ביום 18.5.16, עוד טרם היציאה לסיור, צורפה לכתב ההגנה. באותה הזמנה אין פירוט של תוכנית הסיור.

ביום 3.6.16, כאשר התובע שהה בגרמניה במסגרת הסיור, עת יצא ממסעדה לאחר ארוחת ערב ביום שישי, ארע לו אירוע תאונתי. התובע מעד בצאתו מהמסעדה, נפל על צד ימין שלו, נפל לרצפה, קיבל מכה ישירה מהרצפה ומהחצץ ונפגע במרפק יד ימין וכתף ימין. בארוחת ערב זו שבה השתתף התובע נכח סמנכ"ל מכירות וסחר של אלטמן. באותה ארוחה לא השתתפו נציגים של מפעל HEEL.

הפלוגתאות העובדתיות בתובענה זו הן האם יש לראות בסיור שארגנה חברת אלטמן בגרמניה, בימים 2-5.6.16, כפעילות נלוות לעבודה – היינו, האם יש לראות בה כחלק מעיסוקו של התובע במשלח ידו כרוקח שהוא בעלים של בית מרקחת. ככל שהתשובה לכך היא בחיוב –יש להוסיף ולקבוע האם הפעילות שהתקיימה ביום 3.6.16 בערב – ארוחת ערב שישי במסעדה – היתה חלק אינטגרלי מן הפעילות הנלווית המוכרת.

שמענו היום את עדותו של התובע. מטעמו של התובע העיד גם דיוייד גורדון המשמש כסמנכ"ל מכירות וסחר דיגיטלי בחברת אלטמן (להלן-גורדון). לאחר שנתנו את דעתנו לכלל טענות הצדדים ולכלל הראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

התשתית הנורמטיבית

התובע הוא עצמאי. כדי שאירוע תאונתי ייחשב לתאונת עבודה, על התובע להראות כי אירע עקב משלח ידו ותוך כדי משלח ידו. פעולה הנעשית עקב משלח היד, יכולה להיות פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו וגם פעולה הנלווית לעיסוק (סעיף 79 לחוק; עב"ל (ארצי) 104/99 ברדה-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 241, 256 (2002)). כאשר מדובר בפעילות נלווית מסוג של נסיעה לחו"ל, על התובע להראות כי קיימת זיקה של הפעילות למשלח ידו וכי הפעילות תורמת למשלח היד ונחוצה לו. בכך לא די. על התובע להמשיך ולהראות כי האירוע התאונתי שבו נפגע היה חלק אינטגרלי מן הפעילות הנלווית המוכרת (בג"צ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 9 (26.10.14)).

הנסיעה לחו"ל הייתה פעילות נלווית למשלח ידו של התובע

הוכח בפנינו כי הנסיעה לגרמניה בחודש 6/16 נפרשה על פני ארבעה ימים. יומיים מתוכם הוקדשו לטיסה מישראל לגרמניה ובחזרה מגרמניה לישראל. היומיים הנותרים – 3-4.6.16 – הוקדשו לסיור מקצועי במפעלה של חברת HEEL, יצרנית תכשירים הומאופתיים. מדובר בסיור שמומן ואורגן על ידי חברת אלטמן והשתתפו בו כ-100 אנשים, 60% מתוכם רוקחים והיתרה- בני ובנות הזוג של הרוקחים. ההשתלמות נסבה על מוצר אחד בשם נרוקסן אשר אלטמן החלה לייבא לישראל בסמוך לביקור הקבוצה בגרמניה (עדות גורדון בעמוד 6 לפרוטוקול; מוצג נ/3; מוצג נ/1).

בשני ימי הסיורים שהתקיימו במפעלה של HEEL הוצגו בפני חברי הקבוצה מחקרים של היצרנית; נערך סיור במפעל שכללה היכרות עם האנשים וכן הוצגו באנגלית מצגות, אשר תורגמו על ידי נציג חברת אלטמן – הרוקח דוד גבאי, סמנכ"ל הפיתוח של אלטמן - לחברי הקבוצה שאינם בקיאים בשפה זו. הצורך בקיום הביקור במפעל נבע בשל כך שנציגי חברת HEEL לא הסכימו לבוא לישראל כדי להציג את המוצג החדש (עדות גורדון בעמוד 8 לפרוטוקול; סעיפים 10-11 לתצהיר גורדון; מוצג נ/3).

שוכנענו כי הסיור בגרמניה היה בעיקרו סיור לימודי, והחלק התיירותי שבו היה זניח. החלק התיירותי התמצה בביקור בעיר היידלברג ביום ההגעה לגרמניה, בדרך משדה התעופה לעיר באדן באדן ובביקור במפלי הריין ביום האחרון, בדרך לשדה התעופה לשם חזרה ארצה (עדות גורדון בעמוד 8 לפרוטוקול). נכון הדבר כי התובע וגורדון לא הציגו בפנינו מסמך כלשהו המפרט בצורה מדויקת את התוכנית היומית במהלך כל ימי הביקור בגרמניה. תחת זאת, התברר כי אלטמן שלחה לרוקחים הודעת דואר אלקטרוני (מוצג נ/1), שם צוין כי מדובר בסיור מקצועי ליעד באדן באדן, תוך פירוט תאריך היציאה ותאריך החזרה. לא מצאנו כי יש בכך כדי להחליש מגרסתם של התובע ושל גורדון. גורדון העיד כי כך מקובל במקרים שכאלה, וכי ההסברים לחברי הקבוצה ניתנים בעל פה במהלך הביקור (עדות גורדון בעמוד 9 לפרוטוקול). יש לזכור כי אין אנו ניצבים בפני עדות יחידה של בעל דין. תחת זאת העיד בהליך כאן נציג בכיר של חברת אלטמן אשר אין לו אינטרס ישיר בהליך, ומצאנו כי בעדות זו יש לחזק את גרסת התובע. בנוסף לכך, גרסתם של התובע ושל גורדון הייתה עקבית; לא נתגלו בה סתירות; והדבר מחזק אף הוא גרסאות אלו.

עוד הוברר בפנינו כי פעילותו העסקית של התובע בבית המרקחת כוללת בחובה שיווק ומכירה גם של תכשירים טבעיים והומאופתיים, ביניהם של חברת אלטמן. פעילות זו מהווה חלק חשוב מפעילות העסק, שכן היא מאפשרת לתובע להציע ללקוחותיו מגוון של מוצרים, לרבות כאלה שאין בהם סכנה של התמכרות (עדות התובע בעמודים 9-10 לפרוטוקול).

אנו קובעים כי ארגון הנסיעה לגרמניה יועד לקדם את מטרותיה המסחריות של אלטמן, היינו, לקדם את שיווק המוצר נרוקסן שזה עתה החלה לייבא לישראל. אלא, שבכך אין ללמד כי אין מדובר בפעולה נלווית שיש לה זיקה למשלח ידו של התובע ונחוצה לאותו משלח יד. הטעם לכך הוא שמשלח ידו של התובע הוא הפעלת בית מרקחת, וכפי שכבר קבענו לעיל, מכירתם של תכשירים הומאופתיים מהווה חלק חשוב מפעילות העסק של התובע. ככזה, יש לתובע עניין להכיר תכשירים כאלה על מנת שיוכל לשווקם בצורה מקצועית ללקוחותיו. יש כאן זהות אינטרסים בין משלח ידו של התובע לבין אלה של היבואנית אלטמן: שניהם מעוניינים היו בקידום המכירות של המוצר החדש והכרתו טוב יותר.

הביקור בגרמניה שירת תכלית זו, שכן במהלך היומיים של הביקור במפעל היצרנית HEEL זכו המשתתפים לסייר במפעל, הוצגה בפניהם מצגת ומחקרים של החברה, והכל לשם הדרכת צוות בית המרקחת ולימודם על תהליך הייצור של המוצר (סעיף 10 לתצהיר גורדון; סעיפים 9-10 לתצהיר התובע). עצם העובדה כי רוקח יכול ללמוד על תכשירים ממידע שנמסר לו על ידי תועמלנים המגיעים לבית המרקחת או ממידע המוצג לו בכנסים המתקיימים בישראל או ממידע המצוי במרשתת – שהם מקורות המידע של הרוקח המצוי (עדות התובע בעמוד 11 לפרוטוקול) – אינה מאיינת את המסקנה כי דרך נוספת שבה יכולים רוקחים ללמוד על מוצרים חדשים היא באמצעות ביקור במפעל של יצרן התרופות בחו"ל. זאת ועוד. השאלה האם הסיור בגרמניה היה בגדר פעילות נלווית למשלח ידו של התובע לא תיבחן על פי השאלה האם התובע נכח בכל ימי הסיור. הוכח בפנינו כי התובע נכח רק ביום הסיור הראשון במפעל, שכן ביום השני נמנע ממנו הדבר בשל החבלה שבה נחבל באירוע התאונתי (עדות התובע בעמוד 10 לפרוטוקול). המבחן להיות הפעילות ככזו שהיא נלווית למשלח היד נסמך על כלל תוכנית הביקור בגרמניה ולא רק על החלק שבו התובע יכול היה להשתתף בשל מצבו הבריאותי.

עצם העובדה כי אלטמן מימנה את מרבית הנסיעה, או עצם העובדה כי לרוקחים הצטרפו גם בני ובנות זוגם, לא גורעת מהמסקנה כי מדובר היה בפעילות נלווית שהייתה קשורה קשר מקצועי הדוק למשלח ידו של התובע. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה כי הנסיעה הוקדשה כמעט כולה לסיור מקצועי וכמעט לא נכללו בה פעילויות אחרות, כגון סיורים תיירותיים. בנוסף, לא הוכח כי מדובר היה בהטבה שניתנה לתובע אך בשל כך שרכש מחברת אלטמן, לפני הנסיעה, כמות מסוימת של מוצרים. גורדון שלל זאת במפורש (עדות גורדון בעמוד 9 לפרוטוקול). בכך שונה המקרה כאן מהמקרה שנדון בעב"ל (ארצי) 31400-09-13 עבדל-ראוף אבו עמארה – המוסד לביטוח לאומי (2.3.2017), שם מדובר היה בסיור בחו"ל בן חמישה ימים אשר ההשתתפות בו היתה כרוכה בעמידה ביעדי מכירות; ומדובר היה שם בטיול שהיווה הטבה שקידם את מכירותיה של מארגנת הטיול שם ולא של העסק אשר נציגו נפגע בטיול. כאמור, לא זה המקרה כאן.

האירוע התאונתי היה חלק בלתי נפרד מהפעילות הנלווית המוכרת

אין חולק כי התובע נפגע באירוע תאונתי בעת שיצא ממסעדה לאחר שאכל ארוחת ערב. הוכח בפנינו כי מדובר היה בארוחת ערב שבה השתתפו כל חברי הקבוצה ואשר נציגי אלטמן נשאו בה דברים. זו גרסתם של התובע ושל גורדון, והיא לא נסתרה. היא זוכה לחיזוק מעצם העובדה שאלה לא ביקשו להציג מצג שווא לפיו נכחו בארוחה נציגי חברת HEEL. נציגי החברה לא נכחו בארוחה (סעיף 9 לתצהיר התובע; סעיפים 5-7 לתצהיר גורדון; עדות גורדון בעמוד 9 לפרוטוקול).

אנו קובעים כי מדובר בפעילות שהייתה חלק בלתי נפרד מהפעילות הנלווית של הסיור המקצועי בגרמניה. ראשית, השתתפו בה כל חברי הקבוצה. שנית, וזה העיקר, התובע ויתר המשתתפים בקבוצה הם בני אדם הזקוקים לתזונה. זאת, גם במהלך הפעילות הנלווית. ארוחת הערב נתנה מענה לצורך אנושי בסיסי זה של תזונה, ומשכך מהווה חלק בלתי נפרד מהפעילות הנלווה.

סיכום

אשר על כן, אנו קובעים כי האירוע התאונתי מיום 3.6.16 בו נחבל התובע ביד ימין ובמרפק ימין, אירע תוך כדי משלח ידו של התובע ועקב משלח ידו, ומשכך מהווה תאונת עבודה.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך כולל של 2,500 ש"ח אשר ישולמו לידי התובע תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק הדין לנתבע. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ד חשוון תש"פ, (22 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.