שחר אורן נ' בורוכי ואח'

תביעת פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הוצאת לשון הרע בקרב שכנים המתגוררים בבניין משותף. התובעת תבעה מהנתבע סך של 140,000 ₪ בגין אמירת מילים פוגעניות והטחת האשמות שווא כלפיה בקרב דיירי הבניין.

בתחילה הוגשה התביעה גם נגד הנתבע 1, אך במסגרת ישיבת קדם המשפט מיום 19.3.17 הגיעו הצדדים לפשרה לפיה התובענה נגדו תימחק בכפוף לפרסום מכתב התנצלות. לאור זאת פסק הדין ניתן בתביעת התובעת נגד הנתבע 2 (להלן-"הנתבע").

בדיון שהתקיים ביום 25.10.17 ביקש ב"כ הנתבע להגיע להסדר בתיק אך ב"כ התובעת סירב מאחר ולטענתו הנתבע עשה ועודנו עושה (נכון למועד הישיבה) מעשים פסולים. הוא ציין שישנם סימנים לכך שהנתבע מפעיל לחצים על העדים העתידים להעיד וכי נפתחה חקירה משטרתית בעניין.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת מתגוררת יחד עם משפחתה בבית משותף ברחוב בן גוריון 31 א' רמלה. מחודש ינואר 2013 ועד לחודש אוגוסט 2015 שימשה התובעת כיו"ר ועד הבית.

    

2. הנתבע הינו שכנה של התובעת ומתגורר עם משפחתו בדירה הממוקמת מול דירת התובעת, ובאותה קומה. הנתבע ואחרים החליפו הנתבעת בוועד הבית החל מחודש אוגוסט 2015 .

    

   טענות הצדדים:

3. טוענת התובעת כי במהלך אסיפת הדיירים בה הוחלף הועד החל הנתבע קורא לה בשמות גנאי שונים ואף לאחר מכן פנה אל דיירים רבים וניסה ל"הסיתם" נגדה. לטענתה היא הוצגה כ"גנבת בתפקידה כנציגת ועד הבניין, אשר מרמה, עוקצת, ומשלשלת לכיסה מכספי הועד שקיבלה עבור ניהול הבניין". בנוסף כונתה במספר הזדמנויות שונות "חולת נפש", "שקרנית", "גנבת", "רמאית" ובמילה "ג'לב" שמשמעותה בשפה הבוכרית "זונה". המדובר בשקרים חסרי שחר ונטולי כל בסיס אשר גרמו לה לכלימה גדולה בפרהסיה, השפילו אותה והלבינו פניה ברבים במטרה לפגוע ביושרה, בתדמיתה ובהגינותה. לפיכך ביקשה צו להפסקת פרסום לשון הרע נגד התובעת, צו לפרסום מכתב התנצלות ופיצוי בגובה 140,000 ₪ פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בשל השתלחות זדונית ומכוונת.

    

4. לטענת הנתבע התובעת והוא מצויים במערכת יחסים של התעלמות מוחלטת. הוא מכחיש כל הפצת מידע או לשון הרע בנוגע לתובעת במישרין או בעקיפין וטוען שבשום הקשר לא דיבר רע על התובעת וכי מדובר בדברי שקר וכזב. לטענתו יש לדחות התביעה על הסף מאחר ולא מתקיימים התנאים המצטברים בחוק היוצרים את עילת התביעה שכן הנתבע לא פרסם, לא דיבר ולא הפיץ שום מלל המעלה לשון הרע נגד התובעת. לכתב הגנתו צירף תצהירים של שני שכנים המצהירים כי לא שמעו שהוציא דיבתה של התובעת, אך מאחר ומצהירים אלו לא הובאו לעדות, תצהיריהם אינם משמשים ראיה בתיק זה.

    

   העדויות:

   עדויות התביעה:

5. לישיבת ההוכחות המקורית אשר נקבעה בדיון בנוכחות הצדדים ליום 9.7.18 התייצבו שני עדי התובעת, גב' אורה ארונוב ומר אברהם בר . לישיבה זו לא הגיעו באופן תמוה, הנתבע או בא כוחו, חרף העובדה שהישיבה נקבעה במעמד הצדדים ומבלי שהגישו כל בקשה בעניין. למועדי הדיונים הבאים אשר נקבעו לא התייצב העד אברהם בר ולמרות ששקלה התובעת להביאו באמצעות צו הבאה, החליטה לבסוף לוותר על העדתו ולא להוציא נגדו צו הבאה. עד זה הינו עד חיוני לכאורה גם לנתבע שכן הנתבע הגיש מטעמו תצהיר. התובעת הגישה תמלילי שיחה ערוכים כדין, של העד אשר סותרים התצהיר שהגיש הנתבע, והנתבע לא הביאו למתן עדות חרף העובדה שנתן תצהיר מטעם הנתבע. לפיכך אתן משקל רב לתמלילי השיחות עם עד זה, אשר נחשב עד חיוני לכל אחד מהצדדים, אך רק התובעת ביקשה מבית המשפט לזמנו.

    

6. מטעם התובעת העידה הגב' אורה ארונוב, אשר שכרה דירה בבניין משך 15 שנה והתגוררה בו במועדים הרלוונטיים. מעדותה עלה כי לא נכחה בישיבת הוועד שהתקיימה באוגוסט משום שכבר חשבה לעזוב את הבניין. היא העידה כי לאחר הישיבה הגיעו אליה ברוך והנתבע בבקשה לגבות כספים וטענו שהועד הקודם הוחלף בגלל גניבות וטיפול לא טוב בבניין והם גם אמרו שהתובעת גנבה את הכסף והשתמשו במילה זו. לא אמרו לה שלא נוהל חשבון בנק ושהכסף נאסף אצלה באופן פרטני. בתקופת מגוריה לא הסתכסכה עם אף שכן. הפריע לה שהועד החדש שיפץ ואטם רק חלקים מהבניין ולא את כולו. כאשר התובעת הייתה בוועד הכל תפקד בבניין, המעלית עבדה, החשמל עבד והחשבונות שולמו. כשהתובעת נכנסה לוועד היא ביצעה שינויים לטובה באמצעים מועטים כי לא כל הדיירים שילמו. מדובר בבניין ישן ומוזנח של אנשים קשיי יום.

    

7. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ממנו עלה כי היא משתייכת לקהילה דתית קטנה בה הדברים הועברו "כאש בשדה קוצים" וגרמו לה לבושה גדולה. במהלך אסיפת הדיירים שהתקיימה באוגוסט 2015 החל הנתבע לכנותה בשמות גנאי ולהטיח שקרים לגבי התנהלותה בוועד הבניין. ידוע לה כי לאחר מכן פנה למספר דיירים וניסה להסיתם נגדה והדבר נמשך והדברים נאמרו בפני דיירים רבים. כמו כן במספר הזדמנויות כונתה "ג'לב" וברשותה תמלול שיחה אשר מעיד על כך. בחודש יולי רכבה נפגע במזיד והיא חוששת שהדבר קשור לדברי הבלע.

   מעדותה של התובעת עלה כי החלה להקליט דיירים בבניין בשל המצב אליו נקלעה ובא כוחה בחר אילו הקלטות להציג לבית המשפט ואילו לא. עד היום היא שומעת שבוריס מקלל אותה ו"מלכלך" עליה עם השכנים. היא רואה ושומעת את זה. יניב אברהם ואורה היו אמורים להגיע להעיד מטעמה. מאחר שהנתבע דיבר עם יניב אשר הגיש תצהיר מטעמה הוא החליט שהוא לא רוצה להיות מעורב בסיפור הזה והיא הגישה תמלילי שיחות שערכה עם השכנים.

    

8. התובעת הגישה תצהיר מטעמו של השכן ניסים טל, אך מאחר והעד לא הובא להעיד אני מורה על מחיקת התצהיר מהתיק.

    

   עדויות ההגנה:

9. הנתבע הגיש תצהירים של שכנים אשר הצהירו כי לא שמעו שהתובע מוציא דיבה אודות התובעת, והם: אלי מיכאלוב ומר אברהם ברייב. שני העדים לא הגיעו להעיד מטעם הנתבע ולכן תצהיריהם אינם מהווים ראיה בתיק זה.

    

10. מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע. גם בתצהירו הכחיש באופן גורף את המיוחס לו. הצהיר כי מעולם לא דיבר רעה או הוציא דיבתה של התובעת וטען שמדובר בדברי שקר וכזב וטען כי מעולם לא פגע בתובעת באופן מילולי או אחר. מחקירתו הנגדית עלה כי הוא מתגורר בשכנות לתובעת ומול דירתה. טען שעד היום התובעת חייבת כספים לבניין ושהיא מסרה עדות שקר. טען שהיא לא העבירה לוועד הנכנס קלסר מסודר עם מסמכים ושהיא מסרה רק מספר מסמכים ליו"ר הוועד שהיום הינו חברה הטוב. הוא לא קילל את התובעת בישיבת הוועד ומעולם לא קילל. היא מדובבת אנשים, אומרת להם מה לעשות ומכינה קלסר. מעולם לא ערך עם אבי ברייב שיחה בה ניסה אבי להשתיקו וטען שהוא "עושה חילול השם". הרבה אנשים ניסו להשלים ביניהם ולכן הוא לא מתרגש מדבריו של אבי. הוא קיבל הרבה טלפונים מהמשטרה והוא כבר לא יודע אם קיבל שיחה מהמשטרה בנוגע להיזק לרכוש התובעת. לא הוגש נגדו כתב אישום פלילי ונסגר הסדר טיעון והוא שילם 2,000 ₪, ועד היום הוא מצטער על כך. הוא שילם 3,000 ₪ במסגרת בית המשפט כדי לסגור תיק אחר. לטענתו לא קרא את התמלילים שכן "לא מבזבז זמן על דברים כאלה ואפילו בשירותים אני לא קורא דברים כאלה". אבי הוא בין האנשים האחרונים אשר יכולים להטיף לו מוסר שכן מדובר בבחור טוב, אך מעולם לא שמע ממנו פסוק מהתורה. כל ההקלטות מבוימות עם חברים של התובעת. אין מילה כזאת ג'לב בבוכרית יש את המילה גומע והפירוש גלימה של אירועים. הוא לא אדם עם פתיל קצר ויש לו סבלנות של היפופוטם בדרך כלל.

     

    הסיכומים:

11. בסיכומיה שבה התובעת וחזרה על טיעוניה. לטענתה הוכח יסוד הפרסום. היא הפנתה לעדותה של הג' ארונוב ולתמלול שיחתה עם מר אברהם ברייב מיום 16.11.15 בה אמר "הוא חטף על זה בראש, את יודעת כמה פעמים הערתי לו על זה, כמה פעמים הערתי לו אתה עושה חילול השם, אתה לא מתבייש, כמה ירדתי עליו בעניין הזה, נראה לך שישבתי בשקט אמרתי לו זה לא מתאים, היא שכנה שלך דלת מול דלת, היא לידך, איך אתה מדבר אליה, 100 פעם ירדתי עליו בדבר הזה, מה את רוצה הבנאדם לא רוצה להקשיב לי מה" ... "...את יודעת שזה לא נכון, שיהיה בריא" וכן "את חושבת שאנשים לא חושבים? מה את חושבת שהם מאמינים לו? אולי בפנים אומרים לו כן כן יאללה וממשיכים הלאה. מה את מתייחסת אליו?".."זה באמת לא יפה, מה אני אגיד לך אני לא מצדיק אותו בכלל, אני כמה פעמים הערתי לו על זה" והפנתה לתמלולים שהגישה. כמו כן לטענתה מעצם האמירות עולה כי מדובר בלשון הרע ובכוונה לפגוע. לא קיימות הגנות שבדין וכי היא זכאית לפיצוי בגובה 140,000 ₪ שהינו כפל הפיצוי הסטטוטורי מוצמד בתוספת רבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

     

12. בסיכומיו הרחיב הנתבע חזית באשר להליכים משפטיים אחרים שנוהלו בין הצדדים והתובעת התנגדה להרחבת החזית. לפיכך אתייחס לחלקי הסיכומים אשר אינם מהווים הרחבת חזית. הנתבע טען כי הנתבעת זנחה הטענה כי הנתבע השתמש בכינוי "ג'לב", לא בוצעה הפרדה או הבחנה בנסיבות בין הנתבע לבין נתבע נוסף שהתביעה נגדו נמחקה בפשרה בשלב מוקדם בהליך. או טען שאין יכולת חוקית דיונית או משפטית למחוק את התצהירים שהגיש בתמיכה לכתב ההגנה ויצא נגד הטענות למחקן. לטענתו כתבי ההגנה והתצהירים שהוגשו מדברים בעד עצמם והתובעת לא סתרה אותם. לטענתו התובעת פועלת נגדו באופן שיטתי ומדובר בתביעה נקמנית ובסחיטה כלכלית ומן הצדק החוק והאמת יש לדחותה.

     

    דיון ומסקנות:

    שאלת האחריות:

13. התובעת הוכיחה טענותיה באמצעות מסירת גרסה מהימנה, אשר קיבלה חיזוק מהעדה ארונוב ומתמלילי השיחות שניהלה עם שכניה. גם תמלול השיחה עם מר אבי ברייב אשר לכאורה מסר תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע, הגיע לישיבת ההוכחות הראשונה אליה לא התייצבו הנתבע ובא כוחו ולא הגיעו לישיבות הבאות אשר נקבעו.

     

14. לעומתה הנתבע הכחיש הכחשה גורפת הן לגבי כינויים בהם כינה אותה והן באשר לטענות שהועלו והטילו דופי באופייה בעת ישיבת השכנים בה הוחלף הוועד.

     

    הנתבע לא הותיר רושם מהימן השיב תשובות מתחמקות, ואישר כי בהליכים אחרים פיצה התובעת.

     

    מעבר לכך אני סבור כי יש להוציא התצהירים של העדים אשר הנתבע לא זימן אותם ליתן עדות מטעמו, והלכה היא שמחדל זה פועל לחובתו.

     

    עדותו של הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות.

     

    יתר על כן מהתמלילים ומהצהרתו של ב"כ התובעת מיום 25.10.17 מצטיירת תמונה לפיה ייתכן כי חלק מהדיירים/עדים חוששים מהנתבע ומתגובותיו והדבר מסביר אי הגעתם למסור עדות.

     

15. העובדה שהנתבע בחר להכחיש הכחשה מוחלטת ולא לטעון לאחת ההגנות הקבועות בחוק לרבות הגנת "אמת דיברתי" מעידה כי לא היה ביכולתו לבסס ההאשמות אשר הטיח בתובעת וממילא העדה מטעם התובעת, התובעת ומתמלילי השיחות עולה כי מדובר בהאשמות שווא.

     

16. יש לדחות טענת הנתבע מסיכומיו כי התובעת שמטה בסיכומיה את הכינוי הגנאי ג'לב. התובעת הפנתה בסיכומיה לתמלילי השיחות עם העד אברהם ברייב ומשיחה זו עולה כי הנתבע אכן כינה אותה בכינוי זה. יתר על כן כאשר נשאל בעדותו אודות המילה, התחמק ומסר כי מדובר במילה גומא שמשמעותה גלימה, ללא שום הקשר הגיוני.

     

17. לפיכך אני סבור כי אין להאמין לגרסת הנתבע ויש לקבל גרסת התובעת אשר נתמכה בעדות נוספת, בתמלילים ואף קיבלה חיזוק מעדות הנתבע עצמו.

     

18. לאור כל האמור אני סבור כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה והוכיחה את הוצאת דיבתה על ידי הנתבע בקרב דיירי הבניין כך שכינה אותה בשמות הגנאי "גנבת" ובכינוי הגנאי "ג'לב".

     

    שאלת הנזק:

19. הפרסום של לשון הרע היה מקומי, בתוך הבניין, על רקע ניהול וועד הבית, ולא היה לו הד ציבורי גדול. בנוסף, יש לזכור שבעלי הדין הינם שכנים, ויש לפסוק פיצויים, אשר יהיה בהם מצד אחד לפצות את התובעת על שמה הטוב שנפגע, אך מצד שני להשאיר מצב בו הצדדים יוכלו להתגורר בבניין עם אפשרות שיוכלו לשתף פעולה בניהול הבית המשותף.

     

20. לאור האמור לעיל, סבור אני שפיצוי בסך 40,000 ₪ יהיה פיצוי נאות בנסיבות העניין.

     

     

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, על הנתבע 2 לשלם לתובעת כדלקמן:

    1. את הסך 40,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

    2. את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל (סכות האגרה יחושב על הסך 60,000 ש"ח;

    3. שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

        

       ניתן היום, ל' חשוון תש"פ, 28 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.