לפניי ערעור על החלטת כבוד רשם של ההוצאה לפועל אביעד איגרא מיום 24.5.19 שניתנה בתיק הוצאה לפועל מס' 52513-12-13 (להלן- "ההחלטה"), במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לחייב את המשיב במזונות בתם המשותפת של הצדדים (להלן- "הקטינה") בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 12.11.18 שניתנה במסגרת הליך יישוב סכסוך.
עיקר טענות המערערת
ביום 2.10.18 הגישה המערערת בקשה ליישוב סכסוך.
הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות במסגרת פגישת מהו"ת.
ביום 22.10.18 הגישה המערערת בקשה למתן סעד זמני לצורך פסיקת מזונות זמניים (להלן- "הבקשה") וביום 22.11.18 ניתנה על ידי בית המשפט החלטה (להלן – "ההחלטה") בה נקבע, בין היתר, כדלהלן:
המשיב ישלם בשלב זה, לידי המבקשת, עבור הקטינה מזונות בסך של 1,450 ₪ לחודש.
המשיב יישא ב-30% מהוצאות החזקת המדור, בסך של 630 ₪.
המשיב יישא במחצית מהוצאות החינוך ורפואה החריגות.
תוקף החיובים הם ממועד הגשת הבקשה.
בתום תקופת עיכוב ההליכים ומשהצדדים לא הצליחו לסיים את הסכסוך בהסכמה, נסגר תיק יישוב הסכסוך לפי הוראות תקנות להסדר התדיינות בני משפחה (הוראת שעה), תשע"ו 2016 והמערערת הגישה תביעה למזונות הקטינה בבית המשפט לענייני משפחה.
ביום 3.6.19 התקיים דיון ונפסקו דמי המזונות הקבועים.
במסגרת ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל, המשיב אשר לא שילם כל סכום שהוא למזונות הקטינה, טען "טענת פרעתי". לחלופין טען כי משנסגר התיק של יישוב סכסוך, פג תוקפה של ההחלטה למזונות, ומשכך הוא איננו חייב במזונות הקטינה. הדבר נכון ביתר שאת משעה שההליך של יישוב סכסוך נסגר על פי בקשת המבקשת ובקשתה זו מלמדת על ויתורה על מזונות הקטינה, כאשר בפועל ההליך נסגר בשל אי הצלחה של הצדדים להגיע להסכמה.
בקשת ב"כ המערערת בדיון שהתקיים ביום 24.3.19 לפסוק את מזונותיה של הקטינה מיום פתיחת בקשת יישוב סכסוך, נענתה כי המקום לברר את חיוב המשיב במזונותיה הרטרואקטיביים של הקטינה, הינו בלשכת הוצאה לפועל.
למרות כל זאת, קיבל כבוד הרשם את טענות המשיב וקבע כי המשיב ישלם את דמי המזונות מיום פתיחת ההליך ליישוב סכסוך ועד ליום סגירתו.
המערערת סבורה כי שגה כבוד הרשם מכיוון שהחלטה בסעד זמני ניתנת עד להחלטה העיקרית והסופית בתיק העיקרי, וזאת מכוח סעיף 3 (ז) 4 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה 2014 (להלן – "החוק") והסעד הזמני עומד בתוקף כל עוד לא נקבע אחרת.
המערערת סבורה כי שגה כבוד הרשם בקבלתו את טענות המשיב כי משנסגר התיק של יישוב סכסוך, בטלה ההחלטה בסעד הזמני, שכן בקשות בסעד זמני לעניין הקטינים, תכליתן ומטרתן לספק את צורכי הקטינים עד אשר תתקבל ההחלטה בעניינם והמטרה של הסעד הזמני היא שמירת זכויותיו של קטין.
בענייננו, הליך של יישוב סכסוך נפתח בחודש אוקטובר 2018 וההחלטה בעניין מזונותיה הקבועים של הקטינה ניתנה בפסק דין מיום 6.3.19, דהיינו שמונה חודשים לאחר מכן ולא יעלה על הדעת שהקטינה "תרעב למוות" (כך במקור – פ.ג.) והמשיב יתחמק מתשלום המזונות במשך שמונה חודשים ללא כל חיוב במזונות הקטינה.
שגה כבוד הרשם משעה שלא נתן משקל לטענות המשיב בהיותו מתחמק מקיום החלטת בית המשפט.
טעה כבוד הרשם עת פטר את המשיב מתשלום המזונות מיום פתיחת ההליך של יישוב סכסוך ללא כל בסיס משפטי.
טעה כבוד הרשם בהתעלמותו מההלכה הברורה בעניין המזונות הזמניים.
עיקר טענות המשיב
הערעור הוא ערעור סרק.
ההחלטה ניתנה במסגרת הליך של יישוב סכסוך ולא במסגרת תביעה למזונות.
המערערת נוהגת בחוסר תום לב בלשכת ההוצאה לפועל.
הסעד שניתן הוא סעד דחוף והוא ניתן מבלי שבית המשפט יורד לשורש המחלוקת.
ההליך הדחוף אינו תחליף להגשת בקשה למזונות זמניים.
המערערת היא זו שביקשה לסגור את ההליך של יישוב סכסוך ויום למחרת הגישה תביעה למזונות כך שדבר לא מנע ממנה להגיש בקשה למזונות זמניים.
משעה שנסגר ההליך של יישוב סכסוך, פוקעת ההחלטה שניתנה במסגרתו.
ההסכמה הדיונית
בדיון שהתקיים ביום 25.09.19 הושגה הסכמה לפיה, בין היתר, פסק הדין יינתן על סמך החומר הראיות הקיים מבלי שיוגשו סיכומי הצדדים.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי הכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
כבוד הרשם בחן את מטרת החוק ופירט באילו מקרים, לשיטתו, ניתן לעתור לסעדים דחופים במסגרת הבקשה ליישוב סכסוך, והוא הגיע למסקנה כי על המשיב לשאת במזונות הקטינה בהתאם להחלטה למזונות לתקופה של 24 יום, כאשר תקופה זו כוללת את פרק הזמן בו ההליך של יישוב סכסוך היה "פעיל" ול- 15 ימים נוספים בהתאם לסעיף 4 לחוק.
קביעתו של כב' הרשם מקובלת עלי.
בתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ו-2016 (להלן-"התקנות") קיימת הבחנה ברורה בין סעד זמני לסעד דחוף.
בתוך כך, נקבע בתקנה 12 (3) לתקנות כי :
"בקשה לסעד דחוף בעניין מזונות או בעניין הבטחת קשר של קטין עם כל אחד מהוריו, במקרים חריגים שבהם המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה תגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם, לפי העניין" (הדגשה שלי – פ.ג.)
מלשון התקנה עולה כי צד לבקשה ליישוב סכסוך, רשאי לעתור ל"סעד דחוף בעניין מזונות" רק "במקרים חריגים" ורק אם המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה תגרום "נזק ממש" לצדדים או לילדיהם.
במילים אחרות, הכלל הוא כי במסגרת הבקשה ליישוב סכסוך, ולכל הפחות עד למועד של ישיבת מהו"ת הראשונה, אין להגיש בקשה בעניין מזונות. זאת, מתוך מגמה ליישם את מטרת החוק ו"... ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית ..." ראו: סעיף 1 לחוק.
יחד עם זאת, במסגרת הבקשה ליישוב סכסוך, "במקרים חריגים" ניתן להגיש בקשה לסעד דחוף בעניין מזונות, וההחלטה בה – ככל שהבקשה תתקבל – "תהא בתקף" לתקופת הקפאת ההליכים ול- 15 ימים נוספים ראו: לסעיף 4 לחוק.
רוצה לומר כי ההחלטה בעניין מזונות שניתנה במסגר הבקשה ליישוב סכסוך כ"סעד דחוף", איננה תחליף להחלטה למזונות זמניים ותוקפו.
וזאת כל כך למה ?
ראשית, הסעד "בעניין מזונות" הוא "סעד דחוף" ולא "סעד זמני". לכן הוא לא נכנס לגדרו של סעיף 3 (ז) (4) לחוק לפיו:
" צו לסעד זמני שניתן לפי סעיף זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעניינו על ידי הערכאה השיפוטית שנקבעה כמוסמכת לדון בתובענה העיקרית, לאחר שהוגשו כתבי בי-דין לפי סעיף 4" (הדגשה שלי – פ.ג.).
למתקין התקנות לא היה כל קושי לקבוע הוראה דומה לגבי "הסעד הדחוף" והוא בחר להסתפק ב"סעד הזמני" - כדוגמת צו עיקול, צו מניעה, צו לאיסור דיספוזיציה - סעדים שניתנים ככלל במסגרת ההליכים הרכושיים - מכיוון שסעדים אלה שומרים על המצב הקיים ולא מייצרים מציאות חדשה, מציאות אשר תחטיא את מטרת החוק "לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום" ראו" סעיף 1 לחוק.
שנית, תקנה 12 (ב) לתקנות קובעת כי:
"לבקשה לסעד דחוף יצורפו אסמכתאות לרבות לעניין הדחיפות; הבקשה והתשובה לה ייערכו בצורה קצרה ותמציתית ויכללו אך ורק את עיקרי העובדות הדרושות לצורך הדיון בהן, היתה הבקשה לפי תקנת משנה (א)(3) תכלול אך ורק פרטים בעניין הכנסות הצדדים וצורכי הילדים.
כידוע, בעת פסיקת דמי המזונות, בית המשפט לא מסתפק ב"הכנסות הצדדים וצרכי הילדים" והוא מייחס חשיבות רבה לרכוש המצוי בבעלות ההורים, להיקפו ראו: בע"מ 3432/09 מיום 23.6.2009 (פורסם בנבו); עמ"ש 41465-10-17 מיום 25.10.18 (פורסם בנבו) להכנסות המופקות מהרכוש ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721, 727; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ (1) 147,153), לפוטנציאל ההשתכרות ומיציו ראו: תלה"מ 53712-11-16 מיום 23.10.17 (פורסם בנבו) ולחלוקת זמני השהות ראו: בע"מ 919/15 מיום 19.07.17 (פורסם בנבו).
בעת פסיקת מזונות הזמניים, בית המשפט אומנם אינו נכנס לעובי הקורה ראו: רמ"ש 36444-01-17 מיום 26.02.17 (פורסם בנבו) אך הוא עדיין בוחן, ולו ברמה הלכאורית, קריטריונים נוספים מלבד " "הכנסות הצדדים וצרכי הילדים".
לפיכך, לא סביר כי ההחלטה למזונות אשר ניתנה "כסעד דחוף", מבלי שנבחנו כלל הפרמטרים הנדרשים לקביעת הגובה של דמי המזונות, תלווה את הצדדים ואת ילדיהם לאורך זמן ותשמש תחליף או אבן מובחן למזונות הקבועים השוו: בע"מ 4589/05 מיום 21.11.05 ([פורסם בנבו).
שלישית, לאחר תום תקופת הקפאת ההליכים, רשאי כל צד להגיש תביעה למזונות. תביעה למזונות זו תתנהל על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן-"תקנות סדר הדין האזרחי") בהיותן "דין ספציפי" ראו: ע"פ 107/73 "נגב תחנת שירות לאוטומוביל בע"מ" נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (1) 640, 642; ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, מט (4) 221, 255 אשר כולל פרק מיוחד שהוקדש ל"מזונות" ראו: פרק כ"א לתקנות סדר הדין האזרחי.
תקנה 260 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המצויה בפרק כ"א לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת במפורש כי : "תביעה למזונות תוגש, והדיון בה יתנהל, לפי הוראות פרק זה".
קביעה זו היא בבחינת "נעילת דלת" לפני "הסעד הדחוף" אשר ניתן בהליך אשר אבד עליו הכלח.
רביעית, על פי הפסיקה, מזונות זמניים – ולא "סעד דחוף" מהווים סעד זמני עד לסיום הדיון בתביעה ומתן פסק דין ראו: עמ"ש 52149-09-16 מיום 31.10.17 (פורסם בנבו).
התוצאה היא כי הערעור נדחה.
בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.
העירבון יוחזר למערערת.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ו חשוון תש"פ, 24 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.