טופר ואח' נ' ג'י. טי. ג'י מרקטינג בע"מ ואח'

לפניי תביעה כספית בסך של 200,116 ₪, להחזר כספים שהעבירו התובעים לנתבעת 1, לצורך פתיחת חשבון עבורם, לשם מסחר עצמי ומקוון בשוק ההון האמריקאי.

רקע

1. התובעים התעניינו באפשרות לפתוח חשבון למסחר בשוק ההון האמריקאי ועל כן פנו לג'נרל טרייד, שהוא שם מותג של קבוצת חברות שהקימו הנתבעים 4-5, לצורך פעילותם, שעניינה פלטפורמה אינטרנטית, המאפשרת סחר עצמאי ומקוון במכשירים פיננסים שונים בבורסות בארה"ב.

    

2. ביום 15.1.18 שלח נציג המכירות של ג'נרל טרייד הודעת דוא"ל אל התובעים, ולפיה צוין, בין היתר, כי כספי הלקוחות מופקדים בחשבונות בנק הנפרדים מחשבון החברה. כמו כן נרשם הסבר לפתיחת חשבון מסחר משותף על שם התובעים שהינם אב ובן.

    

3. גם באתר האינטרנט של ג'נרל טרייד צוין, בין היתר, כי קיימת הפרדה מוחלטת בין כספיו של הלקוח לכספי הברוקר, וכי הברוקר מחויב לשמור על מלוא הערך הכספי של הלקוח בחשבון נפרד, כמו חשבון נאמנות של עורכי דין וכי בדרך זו הופכת העבודה לנטולת סכנות כשכל כספו של הלקוח נמצא בחשבון בטוח ואפשר למשוך את הכספים בכל עת.

    

4. ביום 18.1.18 העבירו התובעים בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של הנתבעת 1, בבנק דיסקונט, סניף נווה אביבים בת"א, סך של 200,000 ₪ ופתחו בג'נרל טרייד חשבון בשם מסחר מקוון.

    

5. באותו היום אישר עו"ד אסף גונן, מנכ"ל ג'נרל טרייד, את פתיחת החשבון למסחר, תוך כך שהוא מציין שהתובעים הינם בעלים של חשבון מסחר בחברת ג'נרל טרייד גלובל, שמספרו GTEQ4929.

    

6. כספם של התובעים הומר לדולרים והם ביצעו באמצעות חשבון המסחר, פעילות סחר מינימלית שגרמה להם בתקופה הקצרה בה סחרו של הפסדים כ- 2,000 דולר.

    

7. בסוף חודש פברואר 2018 שודרה בתוכנית הכלכלית של ערוץ 10 כתבת תחקיר של מתן חודורוב, שבה הוצגו טענות של משקיעים, כי ג'נרל טרייד מרמים אותם, גורמים ללקוחות במכוון להפסד כספי ולא מחזירים ללקוחות את כספי ההשקעה על פי דרישה.

    

8. לנוכח הכתבה, חששו התובעים לכספם ופנו לג'נרל טרייד בדרישה לסגור את החשבון והורו למשוך בחזרה את כספם. התובע 2 התכתב בווצאפ עם נציגי המכירות של ג'נרל טרייד יותם, דקל ואנטון. על פי רישומיה של ג'נרל טרייד, נכון ליום 27.2.18, עמדה יתרת הזכות בחשבון ע"ס של 55,647.13 דולר אמריקני.

    

9. לאחר שחלפו עשרה ימים וכספם של התובעים לא הושב, הם פנו פעם אחר פעם אל נציגיה של ג'נרל טרייד. ביום 21.3.18 השיב יותם, אחד מנציגי המכירות, וציין בין היתר כי לא הוא ולא דקל מטפלים במשיכות כספים, כי לחברה יש בעלים שהוא גם המנהל והוא הכתובת הישירה, כי אין טעם או היגיון בטלפון שבור, ועל כן על התובעים להתנהל מול הנתבע 4, אשר בינו ובינם קיים ערוץ הידברות ישיר.

    

10. התובעים פנו לנתבע 4 והתובע 1 ניהל עמו התכתבות בווצאפ. בהתכתבות זו, שנערכה בתקופה 16.3.18 עד 24.4.18, נראה הנתבע 4 כמי שמנסה כביכול לברר עבור התובעים את נושא החזרת כספם ובהמשך ההתכתבות אף מציין כי אמור להגיע אישור מהבנק בעניין זה, תוך כך שבשלב מסוים הוא שולח לתובעים אישור הנחזה להיות אישור על העברה בנקאית מחשבונה או מטעמה של חברת DRS MARKET LTD, שהינה אחת מהחברות בקבוצת החברות שהקימו הנתבעים 4-5, ואשר שמה הקודם היה GENERAL TRADE GLOBAL LTD, חברה זרה הרשומה בבריטניה.

     

11. בהמשך ההתכתבות ולאחר שהתובע 1 מטיח בנתבע 4 כי הכספים שנחזה שהועברו באותו מסמך לא הגיעו לחשבונו, מציין הנתבע 4 כי התובעים יקבלו את כספם וכי לא ישיגו דבר בהליך משפטי או בהכפשה באינטרנט.

     

12. בסופו של דבר, כספי התובעים לא הושבו להם. בעקבות כך הגישו התובעים ביום 1.5.18, תלונה במשטרת ישראל כנגד ג'נרל טרייד ומנהליה.

     

13. ביום 13.5.18 הגישו התובעים את התביעה דנא, בה הם עותרים לחייב את הנתבעים 4-5 להשיב את הכספים שהיו אמורים להיות מצויים באותו חשבון בנק נפרד שלהם, ואשר כאמור לא הושבו.

     

14. יש לציין כי התביעה הוגשה גם כנגד חברת ג'י.טי.ג'י מרקטינג בע"מ, שהיא הנתבעת 1 בתביעה ואשר נמצאת בהליכי פירוק, וכן כנגד חברת DRS MARKET LTD, שהיא הנתבעת 2 בתביעה וכן כנגד חברת GENERAL TRADE GLOBAL LIMITED, שהיא הנתבעת 3 בתביעה. הנתבעות 1 – 3 לא הגישו כתב הגנה וניתנה בתיק זה החלטה על עיכוב הליכים כנגדן בשל היות הנתבעת 1 בהליכי פירוק ובשל צו לעיכוב הליכים שניתן ביחס לנתבעת 2 ו-3 על ידי בית המשפט המחוזי.

     

15. התובעים טוענים שהנתבעים 4-5 הציגו בפניהם מצג שווא שהכסף יופקד בחשבון נפרד, דבר שלא קרה, כי נהגו כלפיהם במרמה ובגזל ושלחו ידם בכספי התובעים, וכי הדבר מהווה עוולת גזל וכן משום עוולת תרמית לפי פקודת הנזיקין. עוד נטען כי הפרו הנתבעים את חובת הנאמנות שחלה עליהם, וכן נטען כי הנתבעים הם בגדר שומרים לפי חוק השומרים.

     

16. בכתב הגנתם טוענים הנתבעים כי הם לא קיבלו כספים כלשהם מהתובעים, כי לא שלחו ידם בכספי התובעים, כי אצלם לא הופקד סכום כלשהו מטעם התובעים, כי לא הבטיחו דבר לתובעים, הם לא שלחו את אותו אישור על העברה בנקאית, כי האישור הזה אינו מזויף בכל מקרה, כי הנתבעים אינם אחראים לא אישית ולא בדרך אחרת למעשים המיוחסים להם על ידי התובעים, כי לא נהגו במרמה ולא גזלו את כספם של התובעים.

     

17. לפני מספר ימים שמעתי את עדותם של התובעים וכן של הנתבעים 4-5. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה מייד לאחר שמיעת העדים.

     

    דיון

     

18. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפניי, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה.

     

19. התובעים הוכיחו, הן בעדותם שאמינה עלי והן באמצעות נספח 10 לתצהירם, שהינו בקשתם לבנק להעברת 200,000 ₪ לנתבעת 1 והן באמצעות הודאת בעל דין שניתנה מטעם נתבעים 4-5, בקדם המשפט הראשון בתיק, בעמ' 2 ש' 5-17, מפי בא כוחם, כי התובעים העבירו לנתבעת 1, 200,000 ₪ וכי הכסף נעלם.

     

20. עוד הוכיחו התובעים באמצעות עדותם, שהייתה אמינה עלי וכן באמצעות הודעת המייל מיום 15.1.18, של נציג ג'נרל טרייד, נספח 8 לתצהירם, וכן באמצעות תדפיס אתר האינטרנט של ג'נרל טרייד, שצורף כנספח 9 לתצהירם, כי הובטח להם שכספם ישמר בחשבון בנק נפרד מכספי ג'נרל טרייד וכי יוכלו כמובן לקבל את כספם חזרה בכל עת.

     

21. בהתחשב בכל האמור לעיל, צודק ב"כ התובעים בטענתו שלפיה עובר נטל הבאת הראיות לכתפי הנתבעים 4-5, להסביר מדוע הכספים לא הוחזרו לתובעים לפי דרישתם.

     

22. כאן המקום להדגיש שמדובר כאמור בפלטפורמה אינטרנטית מקוונת שאמורה לאפשר לתובעים לבצע מסחר עצמאי בבורסה בארה"ב, כך שברור שהעברת הכספים לא מהווה השקעה במי מהחבורות של הקבוצה או תשלום כלשהו, אלא העברה טכנית בלבד לצרכי המסחר, כאשר הבעלות בכספים בחשבון הנפרד נותרת בכל העת של התובעים.

     

23. פשיטא אם כן, כי על רקע העובדות שהוכחו כמפורט לעיל, על הנתבעים 4-5 לתת את ההסבר הכיצד יתכן כי הכספים לא הושבו ואף נעלמו. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת בעניין זה.

     

24. כתב ההגנה של הנתבעים לא נתן הסבר. גם בתצהירי העדות הראשית מטעמם לא ניתן הסבר. גם היום בעדותם לא ניתן הסבר. כל ששמעתי וכל שקראתי מפי הנתבעים 4-5 הינן טענות כלליות וסתמיות לפיהן הם לא טיפלו באופן אישי בכספים, כי החברות נוהלו על ידי מנהלים שכירים וכי יש לבוא בטענות אל אותם מנהלים שכירים.

     

25. בכל הכבוד, מדובר בהסברים קלושים, אם לא מופרכים לחלוטין אשר אין בהן כדי להרים את הנטל שהיה מוטל על כתפי הנתבעים 4-5 ודי בכך כדי שהתביעה תתקבל.

     

26. למעלה מן הדרוש, הוכח על ידי התובעים, בין היתר באמצעות דו"ח מס' 3 שהגיש המפרק הזמני של הנתבעת 1 ושל שתי חברות נוספות בקבוצה, אשר חקר במשרדו בחמש עשרה חקירות פרונטליות, את הגורמים השונים שהיו מעורבים בעסקי קבוצת החברות ולרבות חקירת הנתבעים 4-5, שהם הלכה למעשה בעלי השליטה בכל החברות הנ"ל, כי מדובר בפרשה חמורה ביותר של פשיעה כלכלית בשיטת הפירמידה וכי כספי הלקוחות לא הופקדו מעולם בחשבונות בנק נפרדים וכי בעלי השליטה העבירו ועשו בכספים שימוש לצרכים אחרים, כולל הקמת תאגידים חדשים שנרשמו על שמם, כי לכל המאוחר בשלהי 2017 החלו לקוחות רבים לדרוש לקבל את כספם, אך הדבר לא התאפשר, מאחר וכבר נעשה שימוש בכספם כאמור.

     

27. יתרה מכך, הדו"ח מתאר כי גם לאחר מכן, פעלו בעלי השליטה כדי לגייס כספים חדשים, המשיכו לעשות שימוש בכספי הלקוחות, המשיכו להציג בפני הלקוחות יתרות זכות שלא קיימות, עיכבו מכוון דרישות מצד לקוחות להשבת כספים וכו'.

     

28. גם אם הדו"ח הנ"ל אינו קביל ביחס לתוכנו, הוא קביל ביחס לעצם העובדה שנכתב על ידי המפרק וגם עובדה זו נושאת משקל בפרט כאשר הנתבעים 4-5 לא מביאים בדל של הסבר מניח את הדעת לגבי היעלמות הכספים.

     

29. ב"כ התובעים הציג בפני הנתבע 5 בדיון שאלות ותשובות מדו"ח מס' 43 של המפרק בו הוצגו לנתבע 5 שאלות וזה נתן תשובות. חלק מעמודי הדו"ח הוגשו כת/3, שכן בפרוטוקול הדיון השאלות לא נרשמו ותחת זאת נרשם "מצטט".

     

30. מעיון בשאלות ובתשובות עולה, בין היתר, כי סך הכספים של כל הלקוחות שביקשו לקבל חזרה את כספם עולה כדי בין 5 ל- 6 מיליון דולר, כאשר בתשובה לשאלה לאן הכסף נעלם, עונה הנתבע 5: "למשכורות, להוצאות מיותרות, לבזבוזים, כי גם החברה באנגליה בלעה קצת, גם החברה בארה"ב". הנתבע 5 אמנם מציין באותה נשימה, כי אם היה יודע בזמן אמת את המצב לאשורו, הוא מניח שהדבר לא היה קורה.

     

31. הנתבעים 4-5 מנסים, כאמור, למנוע את חיובם בטענה אחת עיקרית, שלפיה הם לא ידעו כלום ולא היו מעורבים בכלום ולא ניהלו בפועל את החברות וכו'. יש לדחות טענות אלו מכל וכל, טענות אשר מועלות בחוסר תום לב קיצוני. עדותם של הנתבעים 4-5 לא הייתה אמינה עלי לחלוטין ואיני נותן אמון כלשהו בגרסתם.

     

32. בעוד אשר הציגו השניים מצג בעדותם, ובכלל זה בתיק זה, שלפיו הם כאמור לא ניהלו את החברות, הרי שהנתבע 5 בתשובתו למפרק אומר את הדברים הבאים: "שבע שנים ניהלתי את החברות האלה בהצלחה רבה עם מחזורים יפים, עסק נפלא".

     

33. כאשר נשאל הנתבע 5 איך יתכן שלוקחים כספי לקוחות ומשתמשים בהם לפעילות של עסק, הוא עונה "בטיפשות ובתמימות", תוך כך שהוא עדיין מטיל כביכול את האשם על המנהלים השכירים של החברות.

     

34. מעניין לציין כי לא נשלחה בתיק זה הודעת צד ג' על ידי הנתבעים 4-5 לאותם מנהלים שכירים, שחלקם עבדו בישראל והינם ישראלים.

     

35. האם מצפים הנתבעים 4-5 באמת ובתמים כי בית משפט ייתן אמון בגרסה לפיה, הם, בעלי השליטה, בעלי הרשאות החתימה בחשבונות הבנקים ובכלל, אם ביחד עם מנכ"ל כזה או אחר או בלעדיו, לא ידעו דבר וכי השימוש המאסיבי בכספי הלקוחות בסכומים משמעותיים ביותר של מיליוני דולרים, שרוקנו למעשה את הלקוחות מכספיהם, ואשר לפי גרסת הנתבעים 4-5, נעשה בהם שימוש לצורך כיסוי הוצאות התפעול של החברות, הם לא ידעו על כך דבר ואילו מי שאחראי לכך, טיפל בכך וכך עשה, כביכול, אלה אותם מנהלים שכירים, שלא ברור איזה אינטרס היה להם להפר בצורה בוטה את ההבטחה המרכזית של החברות כלפי הלקוחות, היינו לשמור על כספיהם בחשבון בנק נפרד, והכל לצורך מה, לצורך העברת הכספים לשימוש החברות ולתועלת בעלי המניות שהם הלכה למעשה הנתבעים 4-5? מדובר בשאלות רטוריות בעיני המדברות בעד עצמן.

     

36. כאמור, איני נותן כל אמון בגרסת הנתבעים 4-5 ואין ספק בעיני כי הם ידעו היטב שכספי הלקוחות נעשה בהם שימוש מאסיבי, והכול בניגוד להבטחה המרכזית שניתנה להם.

     

37. הנה כי כן, ההסבר שניתן ביחס לשאלה מדוע לא הושבו הכספים לתובעים, הינו הסבר שפועל לרעת הנתבעים 4-5, שכן הם בעצמם הודו שנעשה שימוש בכספי הלקוחות לצרכי החברות ואנו רואים כי עובדה זו סותרת בצורה חזיתית את ההבטחה שניתנה לתובעים.

     

38. מיותר לציין כי גם את הטענה שלפיה מדובר היה כביכול בטעויות עסקיות יש לדחות מכל וכל. איזה טעות עסקית בתם לב יכולה להיות, כאשר מרוקנים את חשבונות הלקוחות מכספים חרף התחייבות מפורשת כי החשבונות נפרדים וחסינים.

     

39. את הניסיון להתחמק מלקחת אחריות באמצעות הטענה שלפיה הנתבעים 4-5 לא אחראים באופן אישי למעשים הללו, יש לדחות כאמור, וזאת שעה שהוכח לפני כי אין זה מתקבל על הדעת כי התובעים לא ידעו דבר בעניין זה, וזאת כאשר הם חולשים כבעלי מניות על קבוצת החברות ויתרה מכך הנתבע 5 משמש כדירקטור בנתבעת, וזאת על פי דו"ח רשם החברות, נספח 1 לתצהיר התובעים. גם בעניין זה העלה הנתבע 5 תירוץ והוא - כי שימש כביכול כדירקטור רק מבחינה רישומית.

     

40. יש לזכור כי הנתבע 4 בהתכתבויות הווצאפ שלו עם התובע 1, כתב לו באופן מפורש ואני מצטט: "אתה תקבל את כספך נקודה".

     

41. כמו כן, יש לזכור כי הנתבע 4 העביר לתובע 1 מסמך שנחזה להיות אישור על העברה בנקאית של כספי התובעים לחשבון הבנק שלהם, אלא שאין מחלוקת כי הכספים לא הושבו לחשבון הבנק והרי ב"כ הנתבעים 4-5 בעצמו ציין בקדם המשפט הראשון כי אין מחלוקת כי הכספים נעלמו וממילא גם אין בכתב ההגנה של הנתבעים 4 -5 טענה מסוג של פרעתי.

     

42. דבר זה לא הפריע לב"כ הנתבעים 4-5 לחקור את התובעים בשאלות שמטרתן להכחיש כי הוכח על ידם שהם העבירו את אותם 200,000 ₪ לנתבעת 1 ובשאלות שמטרתן הייתה להציג מצג שלפיו יתכן והכספים לא עברו לחשבון התובעים בשל טעות טכנית שעניינה מספר חשבון לא נכון, כשגם טענה זו לא נטענה כלל בכתב ההגנה, אלא הועלתה במסגרת החקירה הנגדית כטענה סתמית וכללית שעומדת מאחורי השאלות הנ"ל, שלא לדבר על עזות המצח של הנתבים 4-5, אשר הרבו בתשובות בחקירה נגדית למלא פיהם במים ו/או לתת תשובות מתחמקות, כגון לא יודע, לא הייתי מעורב, לא אני טיפלתי וכו'.

     

43. טענה נוספת של הנתבעים 4-5 שהועלתה בבקשתם להוספת טיעונים אשר הוגשה לאחר תם הדיון גם היא דינה להידחות. חרף טענתם, נדמה לי שגם בא כוחם, שחזקה עליו כי מכיר את ההלכות בנושא, יודע היטב כי העובדה שהתובעים הגישו הוכחת חוב למפרק, אין בה, לא כדי לפגוע בזכות התביעה שלהם כנגד הנתבעים 4-5 וגם לא מעידה על כך שהם סבורים כי החייבים הבלעדיים הנן הנתבעות 1 – 3.

     

44. על רקע כל הממצאים שלי כנזכר לעיל, הוכח לפניי, ודאי ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבעים 4-5 ידעו שנעשה שימוש בכספי הלקוחות, הם מן הסתם אלה שיזמו זאת ולא "פקידים קטנים" בחברות, כגון נציגי שירות או אפילו מנכ"לים שכירים, אשר מטבע הדברים ממלאים הוראות של הדירקטורים ושל בעלי המניות, שלא לדבר על כך שלא מדובר בחברה ציבורית ולא בחברות עם בעלי מניות רבים, גם אם פרטיים, אלא בשני אנשים בודדים שהקימו את כל המארג הזה ובסופו של דבר עשו שלא כדין שימוש בכספים של הלקוחות.

     

45. אני קובע, אפוא, כי הוכח לפני שבכך פעלו הנתבעים 4-5 בתרמית כלפי התובעים, ועל כן קיימת עילה אישית לחייב אותם, להשיב לתובעים את כספם.

     

46. הסכום שהיה מצוי בחשבון התובעים הוכח באמצעות נספח 13 תדפיס פעולות התובעים בחשבון המסחר והרי כאמור גם בא כוח הנתבעים הודה בכי מדובר בסכום של 200,000 ₪.

     

     

     

    סוף דבר

     

47. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך של 200,116 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל וכן את אגרות המשפט כמו גם שכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪.

     

48. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעים.

     

49. המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

     

    ניתן היום, כ"ו כסלו תש"פ, 24 דצמבר 2019.