נאוי ואח' נ' דרעי ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהן תביעות כספיות.

התובעים הגישו נגד הנתבע תביעה על סך 400,000 ₪ בגין עבודות בנייה שהם ביצעו עבור הנתבע, וכן תביעה בסך של 150,000 ₪ בגין נגישה ולשון הרע.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סך 300,000 ₪, נגד הנתבע 3 בעילה של לשון הרע ותקיפה.

התובע 1, שמעיה נאוי (להלן: "שמעיה") והתובע 2, שלום נאוי (להלן: "שלום") הם בן ואב. שלום כבן 75 שנה, ושלום, נשוי ואב ל- 5 ילדים. התובע 3, אפרים ג'רבי (להלן: "ג'רבי") הוא חבר של שמעיה, נשוי ואב ל- 5 ילדים.

הנתבע והתובע שכנגד, יצחק דרעי ז"ל (להלן: "הנתבע"), נפטר למרבה הצער ביום 5.11.19, לאחר שמיעת הראיות והגשת הסיכומים.

ג'רבי הוא אחיינו (בן אחותו) של הנתבע.

אין מחלוקת כי במועד האירועים הרלוונטיים לתביעה שררו בין ג'רבי לנתבע יחסי אמון.

הנתבע אדם מכובד בעירו, שעבד בעבר בעיריית בני ברק, כיהן כיו"ר מתנ"ס פרדס כ"ץ, חבר בוועדת ביקורת של ארגון יד לבנים הארצי, חבר בוועדה בין מוסדית של משרד ראש הממשלה – שיקום שכונות וכיהן כיו"ר ארגון "מצילה" – מועצה לצמצום עבריינות בישראל.

בין השנים 2008 ל- 2011 ריצה ג'רבי עונש מאסר. בתקופת מאסרו סייע לו הנתבע, ונקשרו ביניהם יחסי אמון.

עיקר טענות התובעים

התובעים טוענים כי הנתבע התחייב לבטל חובות שהיו בעירייה בגין "פיצוצייה" (להלן: "הקיוסק") שהפעילו שמעיה וג'רבי, בתמורה לכך שהתובעים יבנו תוספת לבית כנסת. לטענתם, הנתבע העריך בתחילה את העבודות בסכום שלא יעלה על 40,000 ₪, אך בסופו של דבר, השקיעו התובעים סך של 400,000 ₪ בבנייה, בעיקר מכספו של שלום, אך הנתבע לא ביטל את החובות בגין הקיוסק בעירייה.

משכך עותרים התובעים להשבת הסך של 400,000 ₪, בין היתר מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979, הפרת חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, ועילות התרמית והרשלנות מכוח פקודת הנזיקין.

הרכיב השני של התביעה, שאותו תובע אך ורק ג'רבי, מתייחס לאירוע שהתרחש בעקבות הסכסוך הכספי בעניין הבנייה וביטול החובות בעירייה: לפי הנטען, ביום 14.3.15 התפתח בין ג'רבי לבין הנתבע, שהיה יחד עם שני בניו, עו"ד אפי דרעי ודניאל דרעי (להלן: "דניאל"), ויכוח קולני ברחוב. הוויכוח הדרדר לעימות אלים, שבמהלכו דקר דניאל את ג'רבי בסכין. לפי הנטען ניצל הנתבע את קשריו במשטרה, הגיש נגד ג'רבי תלונת שווא כאילו ג'רבי תקף את דניאל ודקר אותו בסכין. כתוצאה מכך הגישה המשטרה כתב אישום נגד ג'רבי, בהליך מזורז מאין כמותו. תוך שבוע הוגש נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. ג'רבי היה לילה אחד במעצר, ומשך כשנה, במעצר בית. ביום 9.2.2016 זיכה בית משפט השלום (כב' השופט ע' דרויאן בת.פ. 44187-03-15) את ג'רבי מכל אשמה וקבע ממצאים חמורים נגד הנתבע בקשר למהימנותו.

ג'רבי טוען כי מדובר בתלונת סרק שהוגשה בזדון והוא תובע מהנתבע פיצוי בסך של 150,000 ₪ מכוח עוולת הנגישה ומכוח עוולת לשון הרע.

עיקר טענות הנתבע

הנתבע רצה לבנות קירוי בחצר בית הכנסת והכולל שהקים לזכר בנו שרון ז"ל, וסיפר על כך לג'רבי. העניין נגע לליבו של ג'רבי אשר היה כבן בית אצל הנתבע בילדותו, והוא הבטיח לנתבע לקרות את החצר ללא תמורה, וכן לדאוג להביא פועלים ולהשיג את ההיתרים הנדרשים. ג'רבי גייס לשם כך את שלום ושמעיה נאוי, והם החלו בביצוע העבודות. תוך כדי כך, שיתפו התובעים את הנתבע בחוב שיש להם בגין הקיוסק והוא הסכים לברר באיזה חוב מדובר והאם ניתן לסייע בהפחתת החוב, אך בשום שלב לא התחייב לפעול למחיקת החוב. התובעים הציעו מרצונם לדאוג לבניית הקירוי ללא הבטחה לתמורה כלשהי, ואין כל הסכם בין הצדדים שבו הבטיח תמורה כלשהי לתובעים.

כן טוען הנתבע כי העבודה בוצעה ללא היתר וכתוצאה מכך הוגש נגדו הליך בבית המשפט לעניינים מקומיים. הנתבע חויב בקנס בסך של 10,000 ₪, וכן ניתן צו להריסת העבודות. אקדים ואציין לעניין זה שלא בוצעה הריסה של העבודות.

משלא עלה בידו של הנתבע לסייע לתובעים בהפחתת החוב לעירייה, החלו לממר את חייו, לאיים עליו ועל בני משפחתו ולהוציא דיבתו רעה. התובעים החלו לדרוש מהנתבע כספים על אף שידעו כי העבודות אינן קשורות לחובות בעירייה, ומשלא עלה בידם הדבר, החלו להלך אימים על הנתבע. כשלא נותרה לנתבע ברירה, ומחשש לשלומו ושלום בני ביתו, וללא כוונת זדון כלשהי, הוא פנה למשטרה, שהיא זו שפעלה להגשת כתב אישום. בסיומו של ההליך זוכה הנתבע מחמת הספק בלבד. התובע ממשיך להטריד את הנתבע ולאיים עליו דרך קבע וביום 16.11.16 פנה הנתבע שוב למשטרת ישראל בתלונה לאיומים מצד ג'רבי, ונגד האחרון הוצא צו הרחקה לאחר שהמשטרה השתכנעה במסוכנותו.

בגין הוצאת דיבתו רעה, הגיש הנתבע תביעה שכנגד נגד כל הנתבעים, על סך של 50,000 ₪ כנגד כל אחד מהם, ובסה"כ 150,000 ₪ בעילה של לשון הרע.

בגין עוולה של תקיפה ואיומים, גרימת כאב וסבל והדרדרות במצבו הנפשי והפיזי, הגיש תביעה שכנגד על סך 150,000 ₪ כנגד ג'רבי.

דיון והכרעה

האם העבודות נעשו בתמורה או במתנה

שלושת התובעים העידו כי העבודות נעשו כנגד ביטול החובות בגין הפיצוצייה בעירייה. כמו כן העידו כי לשמעיה ולג'רבי לא היו כספים וכאמור היה קיים החוב לעירייה. לשלום היו חסכונות משנות עבודתו וחסכונות נוספים, אך לא היו לרשותו כספים מספיקים כדי לסייע לבנו לשלם את החוב.

שלום העיד כי בשנת 2012 סיפר לו בנו שהוא חייב מאות אלפי ₪ לעירייה בגין חובות הארנונה של הפיצרייה, ושהוא וג'רבי הגיעו להסכמה עם הנתבע שהם ישפצו לנתבע את בית הכנסת ובתמורה ימחק להם הנתבע את כל החוב בעירייה. כן העיד כי לשמעיה ולג'רבי לא היה כסף כדי לממן את הבנייה והם פנו אליו וביקשו ששלום יממן את השיפוץ, ולאחר שהנתבע ימחק להם את החוב בעירייה, יחזירו שמעיה וג'רבי את החוב לשלום בתשלומים מההכנסות שיהיו בעסק.

בעקבות זאת נקבעה פגישה בבית הכנסת, בנוכחות התובעים והנתבע, בה הסביר להם הנתבע מה הוא רצה לבנות.

שלום העיד כי בשלב זה עדיין לא הבין לאיזה הוצאות עצומות הוא נכנס, אבל הסכים, כדי לעזור לבנו לצאת מהחובות.

שלום העיד כי לאחר מספר חודשים כשנודע לו שהנתבע לא טיפל בחוב, הוא בא לדבר איתו באחד הערבים, ושאל מה קורה. לטענתו אמר לו הנתבע שכדי שהנתבע יוכל למחוק את החוב, על שלום להעביר את הפיצרייה על השם שלו. בעקבות זאת ניגש שלום לעירייה, ביקש להעביר את החוב של הפיצרייה על שמו, ולאחר שהחתימו אותו בעירייה על המסמכים הדרושים, הועברו החובות של הפיצרייה על שמו.

כן העיד שלום כי בינתיים הסתיימה הבנייה, פניותיו לנתבע שיחזיר לו לפחות חלק מהכסף שהשקיע בבנייה, לא נענו, ומאחר ולא נעשה דבר עם החוב, החלו להגיע עיקולים גם על שמו של שלום.

על גרסה זו העידו גם שמעיה וג'רבי.

שמעיה מעיד בין היתר כי בשנת 2011 השתחרר ג'רבי מהכלא והחל לעבוד יחד עם שמעיה בקיוסק. שמעיה סיפר לג'רבי שיש לו חובות בעירייה בסדר גודל של 300,000 ₪ - 400,000 ₪. מספר שבועות לאחר מכן הגיע הנתבע למקום וג'רבי הכיר בינו לבין שמעיה. ג'רבי סיפר לשמעיה על קשריו הענפים של הנתבע בעירייה, וכי הנתבע יכול לבטל לשמעיה את החובות הדוחות והקנסות. שמעיה דיבר עם הנתבע והאחרון אמר לו ללכת לעירייה ולהוציא תדפיס של כל החובות שלו. עוד אמר הנתבע לשמעיה כי בתמורה לביטול החובות, יבנו לו את בית הכנסת על שם בנו.

שמעיה וג'רבי טוענים כי לאחר מספר ימים הגיע הנתבע שוב לפיצרייה והודיעם כי החוב לעירייה עמד על סך של כ- 600,000 ₪.

שמעיה וג'רבי העידו כי כאשר העלה שמעיה בפני ג'רבי חששותיו ודרש התחייבות כי אם החוב לא יבוטל יוחזרו כספי השיפוץ, אך ג'רבי הרגיע את חששותיו, ואמר שהנתבע בן משפחה.

שמעיה וג'רבי מעידים שבשלב מאוחר יותר טען הנתבע כי החוב בעירייה עומד על סך 1,200,000 ₪. אעיר כבר בשלב זה כי בצדק טוען הנתבע כי לשמעיה וג'רבי היה ידוע החוב בעירייה במדויק והם יכלו לברר אותו בכל רגע שרצו.

כן העידו שמעיה וג'רבי כי הנתבע דחק בהם להשלים את הבנייה לפני שיגיע מועד האזכרה לבן.

שמעיה וג'רבי העידו כי דרשו מדרעי שיחזיר להם את כספי השיפוץ אך הוא דחה אותם ולא הסכים להחזיר את הכסף.

הנתבע מעיד בסעיף 9 לתצהירו כי לאחר שג'רבי השתחרר מהכלא בשנת 2011 הוא הגיע אליו עם הצעה לדאוג לקירוי של חצר בית הכנסת. כיצד סבר כי ג'רבי יממן במצבו את הבנייה, לא פירט.

כן מעיד הנתבע בסעיף 10 לתצהירו כי סמוך לאחר מכך הגיע ג'רבי לבית הכנסת עם שלום ושמעיה והציג אותם לנתבע. לפי עדותו "שלום אמר שהוא יעזור לפרג'י (שם הכינוי של ג'רבי – ר.פ.א) בנייה של קירוי חצר בית הכנסת, שהוא מסכים לתרום את החומרים ולכסות את עלות הפועלים, העיקר שיושלם קירוי החצר, והכל לעילוי נשמת בני שנהרג".

הנתבע העיד כי התרגש מאוד מהרצון הטוב של שלום, ובאותה הזדמנות ציין שלום כבדרך אגב שלבנו, שמעיה, יש חובות ארנונה והוא מבקש שדרעי יעזור לבנו להפחית אותם אם יוכל. הנתבע לא הבטיח כלום, אלא רק אמר שינסה לעזור, ובוודאי שהעניין לא הוצג כתמורה כלשהי. לפי עדותו בשום שלב, הבנייה לא הייתה תמורה לסילוק חוב ארנונה.

לעניין זה הנתבע מדגיש כי לא רק שלא היה הסכם בעל פה או בכתב בין הצדדים הכולל התחייבות שלו לבטל את החוב בעירייה, אלא שגם אילו היה רוצה להתחייב, לא היה יכול להבטיח דבר כזה. כהכרת הטוב, משום שהתובעים הביעו נכונות לתרום לבית הכנסת, הסכים לבדוק איך ניתן לסייע וכך עשה, ואף סידר לשלום פגישה בעירייה לשם כך.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי ההשקעה שנעשתה על ידי התובעים בבנייה, לא נעשתה כתרומה. מדובר בהשקעה כספית שנעשתה לשם ביטול החובות, ובין אם הנתבע התחייב לבטל את החוב, או שרק הביע אופטימיות כי יוכל לבטל את החוב, או שרק השתדל לבטל את החוב, הרי משלא עלה בידו לבטל את החוב, לא קיבלו התובעים את "התמורה", קרי: הדבר שבגינו ועבורו ביצעו את ההשקעה בבנייה.

בנסיבות העניין, היה ברור לשני הצדדים כי התובעים אינם מבצעים את הבנייה לשם שמיים, ולו בשל העובדה של היעדר היכרות בין שלום ושמעיה נאוי לבין הנתבע או בנו המנוח, וכן בשל כך שהתובעים עצמם היו במצב כלכלי בעייתי מאוד.

מדובר בבנייה שאינה של מה בכך ויש לה עלויות כספיות ניכרות, שחלקן הארי הוצאות כספיות ממש לחומרים, לאנשי מקצוע ולפועלים.

הצדדים לא ערכו מסמך כלשהו ביחס לבנייה ולהסכמות שהיו ביניהם.

התובעים עצמם אינם משופעים בכסף, בלשון המעטה. היחידי שהיו לו כספים היה שלום, וגם הכספים שהיו לו, לא היה בהם די כדי לכסות את החוב שהיה לבנו בעירייה, שאחרת היה משלם א הכספים ישירות לעירייה. לשמעיה, היו חובות גדולים לעירייה, למצער חובות בסדר גודל של 300,000 – 400,000 ₪. גם לג'רבי אשר השתחרר מהכלא, ועסקו היחידי, יחד עם שמעיה, היה הקיוסק, לא היו כספים עודפים. מנגד, דווקא הנתבע, היה אדם מכובד, ולא נטען, או הוכח, כי סבל מחסור כספי. מדוע בנסיבות אלו יתנדבו התובעים לתרום סכום כסף נכבד לנתבע?

להוסיף על האמור, וכאמור, שלום ושמעיה לא הכירו את הנתבע קודם להיכרות שעשה ביניהם ג'רבי, ולא את בנו המנוח של הנתבע.

בנסיבות אלו אין כל היגיון שהתובעים יתנו לנתבע תרומה לשם בניית בית הכנסת.

התובעים עמדו על גרסתם שלפיה לא נתנו תרומה אלא מימנו את הבנייה כנגד ביטול החובות בעירייה. הנתבע לא הביא ראייה כלשהי, למעט עדותו שלו, להסכמת התובעים לתת את הכספים כתרומה, ומשכך, אני קובעת כי מימון הבנייה לא ניתן כתרומה.

לאור האמור לעיל, משלא עלה בידי הנתבע להביא לביטול החוב, עליו להשיב לתובעים את הכספים שהם נתנו לצורך הבנייה.

העבודות שבוצעו ושוויין

בכתב התביעה העריכו התובעים את ההשקעה הכספית בבנייה בכ- 400,000 ₪.

בהתאם לכתב התביעה וכן כעולה מהעדויות שנשמעו לפניי, חלק גדול של התשלומים נעשה במזומן, ורק מיעוטו, בעיקר עבור חלק מהחומרים, נעשה כנגד חשבונית.

שלום העיד כי הנתבע ביקש שיקימו עמודים מבטון, יסגרו אותם עם קירות מבלוקים, יקימו קונסטרוקציה מפלדה ויסגרו את הכל עם תקרה וגג מפנל מבודד.

שלום העיד שגייס לצורך העבודה פועלים מהשטחים שעבדו אצל המעסיק שלו בחנות לחומרי בניין, והם הביאו פועלים מהשטחים ועובדים זרים. כן העיד כי לקח את הפועלים למקום, הסביר להם מה צריך לעשות, והם אמרו לו מה הוא צריך להזמין ולקנות. בהתאם לכך רכש חומרי בנייה. בנוסף לפועלים היו גם בעלי מקצוע שונים ונדרשה עבודת קונסטרוקציה גדולה של ברזל לתמוך את הגג.

שלום העיד כי במהלך הבנייה ביקש הנתבע עבודות נוספות, כגון מטבח ושירותים, וכי שלום כבר לא יכול היה לעמוד בהוצאות הנוספות.

שמעיה וג'רבי תמכו בגרסה זו. ג'רבי העיד בנוסף כי הוא זה שפיקח על הפועלים עד שהסתכסך עם הנתבע ואז החליף אותו במלאכה זו שמעיה.

הנתבע הכחיש מכל וכל כי הוסיף עוד ועוד דרישות הקשורות לבנייה. לפי עדותו, התובעים נכנסו לעבודות מרצונם החופשי, מתוך רצון לתרום, וראו מה נדרש. במיוחד כך לגבי שלום שלטענתו שותף בחנות חומרי בנייה, הוא בקיא בתחום הבנייה והעלויות של חומרי בנייה, וידע בדיוק מההתחלה מה נדרש לצורך הקירוי של חצר בית הכנסת.

בתצהיר מעיד דרעי כי הוא לא מכחיש כי חלק מהבנייה בוצעה על ידי התובעים, וכי המומחה העריך עבודות אלו בסך של 100,000 ₪ בלבד.

עדותו של בנו של הנתבע, עו"ד אפי דראי, היא עדות מכלי שני, שכן הוא לא היה נוכח באירועים הקשורים בהסכמה שבין הצדדים על ביצוע העבודות או ביצוע העבודות אלא שמע על כך מאביו.

בין היתר לנוכח העובדה שלא היו בידי התובעים קבלות על חלק הארי של ההוצאות הנטענות בגין הבנייה, מיניתי מומחה מטעם בימ"ש, מהנדס ושמאי מקרקעין מיכאל קרבצ'יק (להלן: "המומחה").

המומחה התבקש לקבוע את שווי העבודות כולל החומרים שהושקעו בבנייה.

המומחה ביקר במקום בנוכחות שלום ושמעיה נאוי, בא כוחם, הנתבע ובאת כוחו.

בהתאם לחוות דעת המומחה מדובר בסככה בשטח של כ- 200 מ"ר. המבנה בנוי קונסטרוקציה בטון בשילוב מתכת וכיסוי עליון בפח מבודד. גובה המבנה 3.8 מ' – 4.8 מ'. קיימת קורה היקפית מבטון בגובה של כ- 70 ס"מ, עליה נבנו בלוקים בגובה 2 מ', ומעליהם נוצקה חגורה עליונה בעובי 15 ס"מ. קיימים עמודי בטון במקטעים של 2.4 מ' בין הבלוקים וקיימת גלריה שגובהה 2.6 מ', בשטח של כ- 30 מ"ר.

המומחה מציין בחוות דעתו את החלק של העבודות שעליו לא חלק הנתבע כי הוא בוצע על ידי התובעים, ואותו חלק של העבודות שהנתבע טען בפניו כי הם נעשו על ידי הנתבע או בתשלום שלו.

העבודות שלא הייתה מחלוקת שבוצעו על ידי התובעים – סך של 103,068 ₪.

עבודות שהנתבע טען בפני המומחה כי הוא ממן אותן – סך של 87,467 ₪ .

סה"כ 190,536 ₪.

סה"כ כולל מע"מ 222,927 ₪.

אינני מקבלת את טענת הנתבע בדבר עבודות שהוא עצמו ביצע או הוא שילם עבורן. טענה זו לא הועלתה על ידו בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד שהגיש, אלא להיפך. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי ג'רבי הבטיח לקרות את החצר ללא תמורה וכי הוא ידאג להביא פועלים, להשיג היתרים וידאג לביצוע עבודת הקירוי מא' עד ת' על הצד הטוב ביותר (סעיף 18 לכתב ההגנה). כן טוען הנתבע בסעיף 19 לכתב הגנה כי אכן, ג'רבי גייס את שלום ושמעיה לביצוע העבודות.

כמו כן, טענת הנתבע כי הוא ביצע חלק מהעבודות, סותרת חזיתית את עדותו בתיק הפלילי, שם העיד כי לא הוציא מכיסו כספים לבניית הסככה שמאחורי בית הכנסת.

מדובר לכן בטענה כבושה, וכן בטענה שסותרת עדות קודמת של הנתבע בתיק פלילי.

לאור האמור לעיל, שווי העבודות שביצעו התובעים לבניית הסככה עבור הנתבע עומד על סך של 222,927 ₪. זהו השווי שקיבל הנתבע, שכנגדו לא נתן לתובעים תמורה כלשהי.

לפיכך על הנתבע להשיב סכום זה לתובעים, בין אם מכוח חוק החוזים, מכוח ההסכמה שהיתה כי ההשקעה בבנייה נעשית בתמורה לביטול החובות בעירייה, ובין אם מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, בבחינת מי שקיבל שירות או טובת הנאה אחרת מאחר, שלא על פי זכות שבדין.

התביעה העיקרית בגין נגישה ולשון הרע, והתביעה שכנגד בגין לשון הרע ותקיפה

ג'רבי טוען כי ביום 14.3.15 התפתח בינו לבין הנתבע, שהיה יחד עם שני בניו, עו"ד אפי דרעי ודניאל דרעי, ויכוח קולני באמצע הרחוב על רקע המחלוקת שהייתה בין הצדדים ביחס לכספים ששימשו לבנייה. הוויכוח התפתח לעימות אלים, שבמהלכו דקר דניאל דרעי את ג'רבי באמצעות סכין.

דרעי פנה לשטרה ותוך ניצול קשריו, הגיש נגד ג'רבי, תלונת שווא, כאילו ג'רבי הוא זה שהיה מצויד בסכין והוא זה שתקף את דרעי. בעקבות זאת, ובהליך מזורז, הוגש נגד ג'רבי כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים והוא ישב לילה במעצר ולאחר מכן משך כשנה, במעצר בית. ביום 9.2.16 זוכה ג'רבי.

הנתבע טוען כי התובעים החלו לאיים עליו ולהלך עליו אימים. בלית ברירה, פנה הנתבע למשטרה, וזו החליטה להגיש נגד ג'רבי כתב אישום. אמנם בסופו של יום, זוכה ג'רבי, אך זאת מחמת הספק בלבד, ותוך שבית המשפט מדגיש את חוסר מהימנות גרסתו. ג'רבי זוכה אך ורק משום שבסרטון שצולם ממצלמות שהותקנו בביתו של הנתבע, לא נראה הסכין שהחזיק בידו, ולכן קבע בית המשפט שעובדת החזקת הסכין לא הוכחה מעבר לספק סביר. עם זאת נקבע כי אין ספק שמשלב מסוים של האירוע הוסיף ג'רבי לקללות גם דברי איום. דרעי טוען כי בהכרעת הדין לא נקבע בשום שלב כי הוא שתל ראיות כנגד ג'רבי או הגיש תלונת סרק בכוונת זדון בנסיבות אלו אין לקבוע כי מדובר בעוולת הנגישה.

מעיון בהכרעת הדין בתיק הפלילי עולה כי הסכין שנטען על ידי הנתבע ובניו שג'רבי החזיק, לא נראית בסרטון. כן נקבע כי בית המשפט לא קיבל כסבירה או אפשרית את ההנחה של הנתבע ובנו שג'רבי ידע שפינה מסוימת מוסתרת מעיניות המצלמות. מדובר ב- 32 מצלמות שהיו מותקנות בבית הנתבע, ובית המשפט קבע כי אינו מקבל שג'רבי ידע את מיקום כל אחת מהן וכי הצליח, בהיותו שתוי ונסער, לחשב מהלכיו בהתאם למיקום המצלמות. לפיכך קבע כי נותר ספק ולא קל-ערך או גבולי אם אכן נשא הנאשם סכין ולכן זיכה אותו מאשמה של אחזקת סכין ואיום בסכין.

לעניין האיומים, קבע בית המשפט, כי אין ספק שמשלב מסוים של האירוע הוסיף ג'רבי לקללות גם דברי איום, והשאלה היא האם הוכח מעל לספק סביר כי החל לעשות כן טרם מעורבותו של דניאל, שלפי העדויות איים אף הוא על ג'רבי בדומה. כן קבע כי במהלך האירוע הקצר והסוער, ולנוכח השתוללותו של ג'רבי באירוע, קשה להעביר את קו הזמן בין קללות לבין דברי איום ולקבוע האם הושמעו איומים חד צדדיים שלא במהלכם של חילופים הדדיים של קללות ואיומים. לנוכח האמור בדו"ח השוטר מצא בית המשפט כי קיים ספק, קטן אך משמעותי, אם אכן איים ג'רבי על הנתבע עוד קודם להתערבותו של דניאל ולהפיכת האירוע לחילופי דברים הדדים, וכיוון שכך זיכה את ג'רבי גם מעבירה של איומים.

בפני בית משפט זה לא היו עדים או ראיות נוספים לאלו שהיו לפני כב' השופט דרויאן בתיק הפלילי, למעט עדויות הצדדים עצמם.

בנסיבות אלו, ועל רקע הממצאים העובדתיים שבהכרעת הדין, ולנוכח העובדה שלא נוספו בתובענה זו שלפניי ממצאים עובדתיים נוספים, למעט דברי הצדדים הניצים עצמם, ראיתי לנכון לדחות, הן את התביעה של ג'רבי נגד הנתבע בגין נגישה ולשון הרע, והן את התביעה של הנתבע נגד ב'רבי בגין לשון הרע ותקיפה ונגד התובעים בגין לשון הרע.

אשר לתביעה בגין נגישה שהגיש ג'רבי, לנוכח הוויכוח המתעצם שבין הצדדים, שגלש לחילופי דברים של קללות ואיומים, גם אם הדדיים, לא ניתן לשלול מהנתבע את זכותו לפנות למשטרה. המשטרה היא זו אשר החליטה להגיש את כתב האישום נגד ג'רבי ובית המשפט הוא אשר קבע כי יהיה במעצר בית בנסיבות העניין. במיוחד כך כאשר מהכרעת הדין עולה השתתפות פעילה של ג'רבי בחילופי הדברים ההדדיים.

כך גם באשר לתביעה בגין תקיפה שהגיש הנתבע, ולנוכח הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט בהכרעת הדין, ובין היתר, התייחסות לבעיות שהיו בצילומים של המצלמות הרבות שהיו בבית הנתבע.

אשר לתביעה בגין לשון הרע, הנתבע לא הוכיח את טענותיו. כל שהוכח הוא שהתובעים העלו כלפי הנתבע טענות ביחס לכספים שהשקיעו בבנייה, לא קיבלו "תמורה" בגינה, ולא קיבלו החזר הכספים. יתר הטענות ללשון הרע לא הוכחו, ובין היתר לא הובאו עדים לטענות אלו למעט עדותו של הנתבע ובנו.

עניינים נוספים

הצדדים העלו טענות שונות שאין להן כל רלוונטיות להוכחת טענותיהם בפלוגתאות שבתובענה. התרשמתי כי טענות אלו הועלו על ידי הצדדים בעיקר כדי להשחיר זה את זה. חלקן של הטענות אף עלול לשמש כבומרנג כלפי הצד שהעלה אותה טענה, וחלק מהטענות מנסה לגרור ל"בוץ" שבין הצדדים גם צדדי ג' שאינם קשורים לעניין.

משכך לא ראיתי טעם לדון בטענות צדדיות אלו שאין להן שום קשר לפלוגתאות נשוא התובענה.

פסיקתא

לאור כל האמור לעיל מתקבלת התביעה העיקרית באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעים סך של 222,927 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חוות הדעת (5.8.17) ועד למועד התשלום בפועל לתובעים.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעים הוצאות אגרה יחסיות, כיחס שבין סכום פסק הדין לסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובעים ועד למועד התשלום על ידי הנתבע, וכן מלוא ההוצאות ששילמו התובעים למומחה בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובעים ועד למועד התשלום על ידי הנתבע.

התביעה שכנגד, נדחית.

עוד ישלם הנתבע לתובעים, בגין התביעה והתביעה שכנגד, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות אגרה ומומחה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום.

ניתן היום, כ"ו כסלו תש"פ, 24 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.