גורביץ ואח' נ' שחף ואח'

זוהי תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם מכר דירה, שמכרו הנתבעים לתובעים.

הרקע העובדתי

ביום 31.10.16 נחתם בין הצדדים הסכם, שלפיו רכשו התובעים מהנתבעים את דירתם בבניין ברח' זלמן שז"ר בחיפה (להלן בהתאמה: "הדירה" ו"הסכם המכר").

מועד מסירת הדירה נקבע בהסכם המכר ליום 10.4.17.

בסעיף 10.3 להסכם המכר נקבע פיצוי מוסכם בסך של 180,000 ₪ במקרה שבו יופר ההסכם הפרה יסודית על ידי אחד הצדדים.

בסעיף 10.2 להסכם המכר נקבעו כמה סעיפים עיקריים, שהפרתם מהווה הפרה יסודית, וביניהם הסעיף שבו נקבע מועד המסירה.

ביום 24.11.16 פרצו בחיפה שריפות, שפגעו בבניין ובדירה.

ביום 13.2.17 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, שכותרתו "נספח להסכם מכר", שבמסגרתו הוסכם כי עסקת המכר תקוים, תוך שהנתבעים מתחייבים להשיב את מצב הדירה לקדמותו. מועד המסירה נדחה, ונקבע מועד חדש (להלן: "הנספח להסכם").

בנספח להסכם נקבע, בין היתר, היקפן של העבודות שעל הנתבעים לבצע על מנת להשיב את מצב הדירה למצבה לפני השריפה (להלן: "עבודות השיקום").

הנתבעים פוצו בגין הנזקים לדירה על ידי מס רכוש, ושכרו קבלן לצורך ביצוע עבודות השיקום.

ביום 8.8.17 נמסרה החזקה בדירה לתובעים.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בעקבות טענות של התובעים, כי העבודות שהנתבעים התחייבו לבצע לא הושלמו במועד. כמו כן, כאשר ירדו גשמים נגרמו רטיבות והצפות בדירה.

בעקבות דין ודברים בין הצדדים, נחתם ביניהם ביום 27.11.17 הסכם, שבו הסכימו למנות את המהנדס רונן שטרנברג (להלן: "שטרנברג") כדי שייבחן את העבודות שבוצעו בדירה, וייקבע איזה עבודות יש להשלים או לתקן בהתאם למה שאושר על ידי מס רכוש ובשים לב למצב הדירה עובר לשריפה.

שטרנברג ביקר בדירה ארבע פעמים, וערך דוחו"ת, שבהם חווה דעתו בנוגע לביצוע העבודות. תחילה מצא שטרנברג כי יש להשלים כמה עבודות.

בדו"ח האחרון, מיום 26.2.18, קבע שטרנברג כי הקבלן ביצע את כל העבודות כנדרש, ברמת ביצוע גבוהה, בהתאם למפרט שהוצג בפניו.

ביום 10.7.18 הגישו התובעים תביעה זו. בתביעתם עותרים התובעים לתשלום הפיצוי המוסכם בסך 180,000 ₪ בגין הפרה של הסכם המכר, ולחילופין לפיצוי בסכום זה בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. כמו כן הם עותרים לחייב את הנתבעים בחלקם בשכרו של שטרנברג, בסך 3,744 ₪.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני, שלפיו יגישו סיכומים בכתב על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט והמסמכים שהוחלפו בגילוי המסמכים, ועל פיהם יינתן פסק דין מנומק.

בקשה להוצאת מסמכים שצורפו לסיכומים

לאחר הגשת הסיכומים הגישו התובעים בקשה להוצאת מסמכים שצרפו הנתבעים לסיכומיהם. מדובר בנספחים ו' וט"ו לסיכומי הנתבעים. לטענת התובעים, צירופם נעשה בניגוד להסדר הדיוני, שהתיר צירוף מסמכים שגולו בגילוי המסמכים בלבד, ואילו מסמכים אלה לא גולו בגילוי המסמכים.

בתגובתם ביקשו הנתבעים לדחות את הבקשה, הואיל ונספח ו', שהינו סיכום של העבודות הנוספות שבוצעו בדירה לבקשת התובעים, הוא מסמך שנערך לצורך הסיכומים ולא היה קיים בשלב גילוי המסמכים. ואילו נספח ט"ו הוא מסמך שאותר בעקבות טענה חדשה שהעלו התובעים בסיכומיהם.

משצורפו המסמכים בניגוד להסדר הדיוני, דין הבקשה להתקבל. אם סברו הנתבעים כי יש מקום לסטות מן ההסדר, היה עליהם לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה.

לפיכך שני מסמכים אלה לא ישמשו חלק מן התשתית להכרעה בתביעה.

טענות הצדדים

התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא השיבו את מצב הדירה למצבה לפני השריפה, ולא עמדו במועד המסירה שסוכם בנספח להסכם. לטענתם, הפרות אלה הן הפרות יסודיות המקנות להם את הזכות לפיצוי המוסכם שבהסכם המכר.

לחילופין טוענים התובעים, כי אם יקבע שאין מדובר בהפרות יסודיות, הנתבעים הפרו את ההסכם בחוסר תום לב בניהול המשא ומתן וביצירת מצג שווא לגבי מועד המסירה, וכן באופן ביצוע עבודות השיקום. מדובר בהפרות רגילות המצטברות לכדי הפרה יסודית. ואם אין מדובר בהפרה יסודית, מדובר בהפרה המזכה אותם בפיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן הנאה מהדירה.

הנתבעים טוענים כי לא הפרו את ההסכם. הדירה נמסרה לתובעים במועד שנקבע בהסכם, והחזקה בה הועברה לתובעים עוד קודם לכן ומעבר לנדרש. לטענת הנתבעים, אם יקבע כי היה איחור במועד מסירת הדירה, הרי שהוא תוצאה של העבודות הנוספות שבוצעו בדירה לבקשת התובעים.

הנתבעים מוסיפים כי העבודות בוצעו בצורה טובה וללא ליקויים, וכי הם מילאו את התחייבותם להשיב את הדירה למצבה טרם השריפה, למעט ליקויים מיזעריים שתוקנו על ידיהם.

לחילופין טוענים הנתבעים, כי תניית הפיצוי המוסכם היא תניה גורפת, שאינה מבחינה בחומרת ההפרה, ועל כן אין לתת לה נפקות.

דיון והכרעה

האם היה איחור במסירת הדירה לתובעים?

ביום 8.8.17 העבירו התובעים את חפציהם לדירה, ותובע מס' 1 (להלן: "התובע") עבר להתגורר בה, וזאת עוד בטרם שילמו התובעים את התשלום האחרון (ראה: סע' 7(3) לכתב התביעה; והודעת דוא"ל של עו"ד רומנו, שייצג את התובעים, מיום 27.8.17 - נספח ז' לסיכומי הנתבעים). זהו, איפוא, המועד שבו קיבלו התובעים את החזקה בדירה.

סעיף 5 לנספח להסכם קובע:

"המוכר ישלים השבת הדירה לקדמותה, לא יאוחר מיום 31.8.17. איחור של עד 30 ימים מהמועד הנקוב לעיל, לא ייחשב הפרה יסודית של נספח זה. חרף האמור לעיל, יעשה המוכר ככל יכולתו להשלים את עבודות הבנייה, לא יאוחר מיום 20.7.17, הוא המועד בו אמור הקונה למסור את דירתו הקודמת לזה שקנה ממנו את דירתו".

בסעיף 11 לנספח להסכם נקבע, בין היתר: "שמורה לצדדים הזכות להקדים בהסכמה את מועד מסירת החזקה בדירה, באם ייגמר השיפוץ לפני 20.7.17. ... ".

התובעים טוענים כי הנתבעים נהגו בחוסר תום לב, שכן הם מעולם לא התכוונו למסור את הדירה ביום 20.7.17. קביעתו של מועד זה בהסכם מהווה מצג שווא שקרי מצדם של התובעים. כראיה לכך מציינים התובעים, כי כבר ביום 25.1.17, עוד לפני החתימה על הנספח להסכם, חתמו הנתבעים על הסכם עם קבלן לביצוע עבודות השיפוץ בדירה (נספח א' לסיכומי התובעים), שלפיו התחייב הקבלן להשלים את העבודות לא יאוחר מיום 29.9.17. בעת החתימה על הנספח להסכם הסתירו הנתבעים את ההסכם עם הקבלן, ודבר קיומו נודע לתובעים רק בעת גילוי המסמכים. לטענת התובעים, אלמלא מצג השווא, הייתה לתובעים ברירה שלא להמשיך בביצוע עסקת המכר ושלא לחתום על הנספח להסכם. מצג השווא כלשעצמו מהווה, לטענת התובעים, הפרה יסודית של ההסכם.

מאידך טוענים הנתבעים, כי מדובר בחיוב השתדלות ותו לא, וכי אין מדובר במועד מסירה מחייב.

הנתבעים מציינים כי ההסכם עם הקבלן שביצע את עבודות השיפוץ לא הוסתר מהתובעים, אך הוא לא היה רלבנטי לתובעים ולא נתבקש על ידיהם.

נוסחו של סעיף 5 לנספח להסכם מלמד, כי הצדק עם הנתבעים לגבי סיווגו של החיוב להשלים את העבודות עד יום 20.7.17 כחיוב השתדלות ולא כחיוב תוצאה. יתירה מכך: מסעיף 11 לנספח להסכם עולה כי אף אם יסתיימו עבודות השיפוץ לפני מועד זה, נדרשת הסכמת הצדדים להקדמת מסירה הדירה לאותו מועד.

חיוב השתדלות הוגדר בפסיקה כ"חיוב לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה". נפסק כי בחיוב השתדלות ישא החייב באחריות רק אם אי השגת התוצאה המבוקשת קשורה להתרשלותו של החייב או לחוסר מיומנותו (ע"א 2887/91 גול נ' אוריעל (28.9.95) בפסקה 7 לפסק הדין).

באשר להוכחת הפרתו של חיוב השתדלות נפסק:

"בעניין הוכחת הפרת חיוב השתדלות אמרה הנשיאה ביניש את הדברים הבאים-

"שאלת ההוכחה בדבר אי קיום חיובי השתדלות היא שאלה מורכבת בשל אופיים של חיובים אלה. דומה, כי רק לעתים רחוקות תימצאנה בידי התובע ראיות ישירות להמנעות הנתבע מקיום חיוביו. כך יהיה, למשל, כאשר הנתבע הצהיר במפורש, כי אין בדעתו לקיים את חיוביו. כך גם כאשר הנתבע נקט בצעדים חיצוניים והתנהג באופן המלמד כי אין בכוונתו למלא אחר חיוביו. דרך אפשרית אחרת שעשויה לשמש את התובע בהוכחת הפרתו של חיוב השתדלות היא הוכחת התרשלותו של הנתבע על ידי הבאת ראיות להתנהגות ראויה ומקובלת לביצוע חיוב מסוג זה, אשר ממנה סטה הנתבע. ואולם גם דרך זו אינה בהכרח מתאימה לכל המקרים בהם מדובר בחיובי השתדלות.

במקרים רבים הפעולות הנעשות לשם קיום חיוב ההשתדלות הן בידיעתו של הנתבע בלבד, ואין התובע יכול להוכיח את מחדליו של הנתבע, אלא בהתבסס על התוצאות המאוחרות שלהם. זאת, כאשר הפער בין התוצאה שהושגה בפועל לבין התוצאה הצפויה מלמד על העדר השתדלות. אכן, ראיות בדבר התוצאות אינן בהכרח ראיות מספיקות. אולם, בנסיבות מסוימות משקלן ההוכחתי עשוי להיות רב, ולפחות להוות ראיה לכאורית לכך שלא נעשתה ההשתדלות הנדרשת ולהעביר את הנטל לנתבע להראות כי אכן יצא ידי חובתו" (ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 254))" (ע"א 10745/06 אזולאי נ' המכללה האקדמאית אורט ע"ש סינגאלובסקי - פולק ת"א (13.7.09) בפסקה 14 לפסק הדין).

עוד נקבע בפסיקה, כי לצורך קביעת קיומה של הפרה, יש להגדיר את היקף חיוב ההשתדלות, דהיינו את היקף רמת האחריות שנטל המתחייב על עצמו. לשם כך יש לבחון את אומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם (ע"א 8389/17 דניאל אלכס א.ש. חזקות בע"מ נ' לקסל אסטבלישמנט (6.5.19) בפסקאות 10-11 לפסק הדין).

חשיבותו של יום 20.7.17 לתובעים עולה מההסכם עצמו, שכן כפי שמצוין בו, היה זה המועד שבו היו אמורים התובעים לפנות את דירתם הקודמת. ואולם בכך אין די. כאמור, יש לבחון אם הפרו הנתבעים את חיוב ההשתדלות. אני סבורה כי לא הוכחה הפרתו של חיוב זה.

התובעים מבססים טענתם להפרת חיוב ההשתדלות על הסתרת ההסכם בין הנתבעים לבין הקבלן. דא עקא כי לצדדים היה ברור בעת החתימה על הנספח להסכם, כי השלמת העבודות תלויה בצד שלישי, דהיינו בקבלן. אומנם ההסכם עם הקבלן לא נמסר לתובעים, אך מסעיף 4 לנספח להסכם עולה בבירור כי הנתבעים כבר התקשרו עם קבלן, וכי עבודות השיקום כבר החלו.

הנטל להוכיח הפרה של חיוב חוזי, ובכלל זה גם חיוב השתדלות, מוטל על הטוען לקיומה של הפרה, במקרה זה – התובעים. התובעים לא עמדו בנטל זה. כאמור, לצדדים היה ברור כי השלמת עבודות השיקום תלויה בגורם חיצוני. אין בפני כל ראיה שהנתבעים לא פעלו מול הקבלן על מנת לזרז השלמתן של העבודות. לנתבעים בהחלט היה עניין לעשות כן, שהרי אילו הוקדמה מסירת החזקה היו הנתבעים זכאים לקבל את התמורה בשלב מוקדם יותר.

זאת ועוד: כאמור לעיל, מסעיף 11 לנספח להסכם עולה כי אין די בהשלמת העבודות כדי להקדים את מסירת החזקה, אלא יש צורך בהסכמה של הצדדים.

התוצאה היא כי אני דוחה את הטענה שהנתבעים אחרו במסירת הדירה ובכך הפרו את ההסכם, ואת הטענה כי הנתבעים הפרו את חיוב ההשתדלות.

מכאן אעבור לדון בטענתם הנוספת של התובעים, כי הנתבעים הפרו את ההסכם הואיל ובמועד מסירת הדירה לא הושלמו עבודות השיקום, אלא רק חודשים ארוכים לאחר מכן, בחלוף מועד המסירה שעליו הוסכם בנספח להסכם.

האם אחרו הנתבעים בהשלמת עבודות השיקום?

בסעיף 5 לנספח להסכם נקבע כי עבודות השיקום יסתיימו עד לא יאוחר מיום 31.8.17, וכי איחור של עד 30 יום ממועד זה לא יהווה הפרה יסודית.

היקפן של עבודות השיקום נקבע בסעיף 7 לנספח להסכם, כדלקמן:

"המוכר יבצע את כל אותם תיקונים ו/או בניות ו/או החלפות שאושרו בחוות דעת שמאי מס רכוש, (סיקורה) ו/או חוות דעת מר שטרנברג, לפי מה שמביניהן שיאושר ע"י מס רכוש".

הצדדים הסכימו להאריך את המועד לסיום העבודות עד יום 4.10.17 (ראה: סעיף 7(10) לכתב התביעה).

ואולם גם לאחר מועד זה המשיכו התובעים להעלות טענות לגבי אי השלמת העבודות.

אין חולק כי חיבור הדירה לחשמל בוצע ביום 29.10.17, וכי החשבונית עבור החיבור שולמה על ידי התובעים ביום 22.10.17. לטענת התובעים, עד למועד זה היה חיבור פיראטי של חשמל. ואילו הנתבעים טוענים כי קודם לכן היה חיבור חשמל של פאזה אחת, שאיפשר לתובעים מגורים בדירה החל מאוגוסט 17, וכי האיחור בחיבור הדירה לחשמל לא נגרם בעטיים.

בעקבות טענות התובעים הדבר אי השלמת העבודות, נחתם בין הצדדים ביום 27.11.17 הסכם משלים (להלן: "ההסכם המשלים"), שבו הסכימו על מינויו של שטרנברג על מנת ש"יבדוק את העבודות שבוצעו בדירה ויקבע אילו עבודות יש להשלים ו/או לתקן בהתאם למה שאושר ע"י מס רכוש ובשים לב למצב הדירה עובר לשריפה" (סעיף 1 להסכם המשלים - נספח 15 לכתב התביעה).

שטרנברג ביקר לראשונה בדירה ביום 26.12.17. בדו"ח שלו ממועד זה בחן את העבודות שבוצעו לעומת העבודות בכתב הכמויות של סיגורה. המומחה קבע כי כל העבודות שבכתב הכמויות של סיגורה בוצעו וכי לא נצפו ליקויים, למעט הליקויים הבאים:

• לבני זכוכית בחלל מדרגות וקומת הכניסה לא פורקו ולא הוחלפו, בהסכמת התובע. לטענת הקבלן סוכם על ציפוי גבס והרכבת דלת. סוכם כי התובעים יתנו הסכמתם להתקנת לוחות פיברגלאס בחלק החיצוני של לוחות הזכוכית.

• גודל ארונות המטבח קטן מהרשום בכתב הכמויות ונדרש להתקין ארון עליון במטבח.

• מפסק חדר המדרגות אינו מחובר. דרוש ביצוע נקודת חשמל לרבות חיבור למפסק.

• חיפוי קרמי: דרוש ביצוע ניקוי סמוך לברז ניל.

• נדרשים תיקונים מקומיים ברובה.

• רטיבות: נצפו סימני רטיבות בתקרת סלון וליד דלת כניסה. המומחה קבע כי: "הקבלן יבצע תיקוני שפכטל וצבע (על פי סיכום, התיקונים אמורים היו להתבצע לאחר שבוע יבש ביום ו', 22.12.17). יבוצע מעקב לאחר ירידת ממטרים".

  יצוין כי בפרק העוסק ברטיבות אין הפניה לכתב הכמויות של סיגורה.

ביום 28.12.17 ביקר שטרנברג שוב בדירה, ובדו"ח מיום 2.1.18 נתן הנחיות נוספות לטיפול ברטיבות בדירה.

המומחה ערך ביקור שלישי בדירה, שבעקבותיו קבע, בדו"ח מיום 12.2.18, כי העבודות שקבע שיש לבצע בוצעו. המומחה ציין כי התובעים הודיעו שאינם מעוניינים בהתקנת ארון מטבח עליון. לגבי עבודות החשמל ציין המומחה, כי החשמלאי יצור קשר.

המומחה ציין כי בוצע איטום לפני הסערה שהתחוללה ביום 26.1.18, ולאחר מכן בוצע תיעול על הגג. בביקורו לא נצפו סימני רטיבות. סוכם שיגיע לביקור נוסף לאחר ירידת ממטרים.

ביקורו האחרון של המומחה בדירה התקיים ביום 23.2.18. בדו"ח האחרון שלו, מיום 26.2.18, ציין כי התקבל אישור מהתובעים שלא היו נזילות מים בגשמים האחרונים.

המומחה קבע כי: "בעקבות הביקור האחרון, ולאור הביקורים הקודמים - הקבלן עשה את כל העבודות כנדרש, ברמת ביצוע גבוהה, בהתאם למפרט שהוצג בפניי".

לטענת התובעים, די בממצאיו של שטרנברג על מנת לקבוע כי היה איחור בהשלמת העבודות. ואילו הנתבעים טוענים, כי ככל שהיה עיכוב בביצוע העבודות, יש לייחסו לעבודות הנוספות ולשינויים שביקשו התובעים לבצע, שכוללים: חימום תת רצפתי, שיש למטבח ולחדר המדרגות, תוספת נקודות חשמל רבות, שינוי צורת המטבח ועוד.

על כך משיבים התובעים, כי הואיל והנתבעים לא העלו כל טענה בזמן אמת כנגד השינויים והתוספות בבנייה, הרי שהם מנועים מלהעלותה כעת, וזאת בהתאם לסעיף 4 לנספח להסכם.

שטרנברג ציין כבר בחוות דעתו הראשונה מספר שינויים שביצעו התובעים:

• מיקום המטבח, לרבות הארונות, שונה מהמיקום שהיה לפני השריפה. גודל הארונות קטן מכתב הכמויות. לבקשת התובעים לא הותקן ארון עליון.

• יש תאורה על קיר מפריד בין שכנים, שלא נכללה בכתב הכמויות.

• יש נקודת חימום בחדר רחצה בקומת קרקע, שלא נכללה בכתב הכמויות.

כפי שציינתי לעיל, בהסכם המשלים הסכימו הצדדים על מינויו של שטרנברג לשם בחינת הצורך להשלים את העבודות שבוצעו ולתקנן. ממצאיו של שטרנברג מעידים, אומנם, על כך שעבודות השיקום לא הושלמו במועד. ואולם למעט בעיית הרטיבות, שאליה אתייחס להלן, אין מדובר בעבודות משמעותיות, שאי השלמתן מונע מגורים בדירה או גורם לאי נוחות רבה. אין מדובר, איפוא, בעבודות שאי השלמתן מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

באשר לרטיבות – אין צורך להכביר מילים כי רטיבות ונזילות מונעות קיומו של אורח חיים תקין בדירת מגורים, ועשויות לגרום סבל רב לדיירים. ואולם על מנת לקבוע אם הרטיבות והנזילות שנתגלו בדירה מהוות הפרה של ההסכם, יש לבחון אם הן קשורות לעבודות השיקום שהנתבעים התחייבו לבצע. לטענת התובעים, ההצפות נגרמו מעבודה לקויה של בעלי מקצוע מטעם הנתבעים. ואילו הנתבעים טוענים כי לטענה זו אין כל תימוכין בראיות, וכי להצפות אין קשר לעבודות שיקום נזקי השריפה.

נטל ההוכחה מוטל על התובעים. בהקשר זה, לא זו בלבד שאין כל ראיה הקושרת את הרטיבות לנזקי השריפה, אלא שבחוות הדעת של שטרנברג הוא אינו מקשר את הרטיבות לעבודות הכלולות בכתב הכמויות, שאותן התחייבו הנתבעים לבצע.

לפיכך אין בידי לקבוע כי הרטיבות בדירה הינה תוצאה של עבודות לקויות כפי שטוענים התובעים.

באשר לתוספות ולשינויים שבוצעו לבקשת התובעים אציין, כי לא מצאתי שסעיף 4 לנספח להסכם מונע מהנתבעים להתגונן מפני התביעה בטענה כי תוספות ושינויים שביקשו התובעים הובילו לעיכוב בביצוע העבודות, ואני דוחה טענה זו של התובעים (לגבי היעדר אחריות של צד להסכם לאי קיום תנאי מתנאיו, אם קיום התנאי נמנע על ידי מעשיו של הצד השני להסכם ראה: ע"א 83/83 מדינת ישראל נ' אבי אבידן, פ"ד לט(1) 211 (1985) בפסקה 5 לפסק הדין).

לגופו של עניין, אין חולק כי התובעים ביצעו בדירה תוספות ושינויים. הדברים עולים, כאמור, גם מהדו"חות שערך שטרנברג. כפי שעולה מן הדו"חות, חלק מהעבודות שלא הושלמו נוגעות לשינויים אלה.

סיכומו של דבר, בעת מסירת הדירה לא הושלמו לחלוטין עבודות השיקום שלה. ואולם העבודות שלא הושלמו אינן משמעותיות, אינן מונעות שימוש סביר בדירה, וחלקן אף נוגע לתוספות ולשינויים שביקשו התובעים עצמם.

הואיל וההסכם לא הופר הפרה יסודית, אין התובעים זכאים לפיצוי המוסכם.

תביעתם החלופית של התובעים היא לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני. אני סבורה שבנסיבות העניין דין תביעה זו להידחות.

ההלכה הפסוקה קובעת:

"לא בכל מקרה בו אירוע נזיקי או הפרת חוזה גורמים לנפגע גם עגמת נפש, חובה על בית המשפט לפסוק פיצוי בראש זה. אינני נדרש כאן לשאלה העקרונית של הגישה הראויה לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני (ראו לדוגמה ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60; ג' שלו וי' אדר, דיני חוזים - התרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ט) 307-303), אך כאמור לא כל עגמת נפש באשר היא תזכה בפיצוי, אף שעגמת נפש של ממש בודאי ראויה לכך. גם נדרשת הוכחה במידת מה של עצם קיומו של נזק (ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט [פורסם בנבו]); ובסופו של דבר, מסור הנושא לשיקול דעת, כפי שיפורט להלן" (ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אהוד ירדני (17.8.10) בפסקה י"ז לפסק הדין).

עתירת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש מבוססת, בעיקרה, על עוגמת הנפש הרבה שגרמו להם ההצפות. דא עקא כי כפי שקבעתי לעיל, לא הוכח קשר בין ההצפות לבין העבודות לשיקום נזקי השריפה. יתר העבודות שלא הושלמו אינן משמעותיות, ולא מצאתי כי מדובר בעוגמת נפש שיש לפצות בגינה.

נושאים נוספים

התובעים טוענים כי הנתבעים התעשרו על חשבונם, הואיל ושילמו לקבלן סכום נמוך מהסכום שקיבלו ממס רכוש לצורך עבודות השיפוץ. דין הטענה להידחות. לפי הנספח להסכם, התובעים זכאים לקבל את הדירה לאחר שמצבה יושב לקדמותו. ההסכם אינו מקנה לתובעים זכות לקבל סכום כספי כלשהו.

התובעים עותרים להשבת השכר ששילמו לשטרנברג, בסך של 3,744 ₪, הואיל ומצא כי טענותיהם מוצדקות.

סעיף 7 להסכם המשלים קובע:

"בשלב ראשון הצדדים ישאו בחלקים שווים בשכרו של המומחה, אולם אין באמור בהסכם זה כדי למנוע מכל צד זכות לתבוע מהצד השני את הסכום ששילם למומחה, בהתאם לתוצאות חוות דעתו של המומחה".

נראה כי לנוכח ממצאיו של המומחה יש לחייב את הנתבעים להשיב לתובעים את חלקם בשכרו, וכך אני קובעת.

הוצאות ושכ"ט עו"ד

מדובר בתביעה על סך 183,744 ₪, שהטענות העיקריות שהועלו בה נדחו. קבעתי כי התובעים זכאים לסכום של 3,744 ₪ בלבד עבור החזר שכר המומחה. ואילו הטענות לגבי הפרתו היסודית של ההסכם נדחו.

בנסיבות אלה מצאתי לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים, וזאת בסכום של 3,744 ₪.

סוף דבר

הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 3,744 ₪, בגין החזר שכרו של המהנדס שטרנברג; ואילו התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסכום זהה.

התוצאה היא כי אף אחד מהצדדים אינו חב לצד השני סכום כלשהו.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ח כסלו תש"פ, 26 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.