נ.ש. נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.3.19 (להלן – הוועדה לעררים), אשר דחתה את ערר המערער והותירה את החלטת הוועדה מדרג ראשון, שקבעה שלמערער נכות בגובה 10%, על כנה.

רקע

המערער, יליד 1988, נפגע בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונה עבודה ביום 28.9.16. כתוצאה מהתאונה, הכיר המשיב בפגיעות מהן סובל המערער, בין היתר מחתכים באורביטה עין שמאל ובשתי ידיו.

לכתחילה נקבעו למערער נכויות זמניות עד ליום 30.11.18. ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה ביום 15.11.18, קבעה למערער נכות נפשית יציבה בגובה 10% בהתאם לפריט 34(ב)(2) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – "התקנות" ו"רשימת הליקויים"). על החלטה זו הגיש המערער ערר והוועדה הרפואית לעררים, שהתכנסה ביום 11.3.19, החליטה להותיר על אחוזי הנכות שנקבעו למערער על כנם, תוך שהיא קובעת, בין היתר, כי: "יש לציין כי בוועדה 30.11.18 כתוב שהנבדק לא בטיפול פסיכיאטרי תרופתי. כיום מקבל תרופות אולם אלו החלו להנטל מספר שנים לאחר התאונה, בסטטוס המנטלי לא היו סימנים אופייניים להפרעה בתר חבלתית ואין גם התרשמות מהפרעה דכאונית מג'ורית. הנבדק דיבר על מעט יציאות לחו"ל, אך בין השנים 2017 ו- 2019 מצוינות 9 יציאות לחו"ל מנתב"ג __________ השיזוף הרי עשוי להצביע על כך שהנבדק שוהה ארוכות בשפת הים ולדבריו הוא גם משחק במטקות שמצביע על רמת תפקוד ופעילות גופנית סבירה שאיננה עולה בקנה אחד עם מיעוט השעות בעבודה עליהן הוא מדווח. מכל האמור לעיל הוועדה דוחה את הערעור."

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

במסגרת הישיבה המקדמית, שהתקיימה בפני כב' הרשם עמי רוטמן, סיכמו הצדדים את טענותיהם, אולם בהתאם להצעת בית הדין, ניתנה למערער שהות להמצאת אסמכתאות בדבר טיפול תרופתי שלטענתו קיבל ורלוונטי להליך שבפנינו. לאחר שהמערער הודיע כי לא עלה בידיו להשיג אסמכתאות כאמור, התיק הועבר למתן פסק דין על יסוד המצוי בו.

טענות הצדדים

לטענת המערער נפלו מספר פגמים בעבודת הוועדה לעררים, אשר בעטיים יש לקבל את ערעורו ולהחזיר את עניינו לוועדה בהרכב חדש.

בערעורו העלה המערער טענות רבות, שהעיקריות שבהן הן כלהלן:

• למערער יותר מאשר הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי והוא זקוק לטיפול רפואי. בנוסף, למצבו השפעה משמעותית גם על כושרו להשתכר. משכך, לטענת המערער מצבו מתאים לפריט 34(ב)(3) לרשימת הליקויים, ולא כפי שנקבע.

• שגתה הוועדה לעררים עת שקבעה כי המערער אינו נוטל תרופות, שכן המערער החל ליטול תרופות בסמןך לאחר התאונה ולא מספר שנים לאחריה. זאת לטענת המערער עולה גם מן המסמכים הרפואיים שצורפו על ידו, שניתנו לו ע"י רופאת המשפחה, ד"ר המלבורג ביום 26.6.17, וע"י הפסיכיאטר ד"ר יונגרמן.

• הוועדה לא פירטה את המסמכים שעמדו בפניה, תוך שהיא מציינת שעמדו בפניה רק "דו"ח מד"א, סיכום דו"ח פסיכולוגי". המערער מפרט מסמכים רבים נוספים, שעמדו בפני הוועדה, ושלא צויינו על ידה, לרבות מכתבים מרופאים ובכללם רופאים פסיכיאטריים, פסיכולוגית קלינית ומטפל גוף ונפש.

• הוועדה לא נימקה מדוע היא אינה מקבלת את האבחנה של הרופא המטפל לכך שהוא סובל מדיכאון מג'ורי. כך, בין היתר מפנה המערער למכתבה של ד"ר לאה חננשוילי מיום 14.11.17, שבו נכתב כי "... נדודי שינה מאז התאונה. טופל על ידי פסיכולוגים שונים, עדיין סובל מהבעיה... POST TRAUMATIC STESS DISORDER". בנוסף, מפנה המערער למכתבו של מטפל גוף ונפש המציין ש – "פסיכוטראומה מוגדרת על ידי חרדה, חוסר שקט, הימנעויות ומחשבות טורדניות. נראה שכל המרכיבים האלו נמצאים אצל נ., במידה משמעותית... השפעתו של האירוע על נ. היתה חריפה, מקיפה ומתמשכת...".

• הוועדה מתעלמת ממצאי הבדיקות וחוות הדעת ומבססת את החלטתה על העובדה שהמערער טס לחו"ל וכי הוא "שזוף". לטענת המערער הוא הסביר לוועדה מדוע השהייה בים מסייעת לו להתמודד עם מצבו וזה בבחינת "שקט בתוך כל הרעש". לעניין זה מציין המערער וטוען כי דווקא חשיפה ארוכה לשמש מעידה על הזנחה של האדם את עצמו ולא להיפך. עוד טוען המערער כי נימוק זה של הוועדה מהווה הוכחה לכך שהחלטתה התקבלה על בסיס שיקולים זרים, בחוסר תום לב וכי אינה עומדת במבחן הסבירות.

• עוד הוסיף המערער וטען כי, הוועדה לא נימקה את החלטתה לפיה השתכרותו לא נפגעה. לטענת המערער, בנימוק שנתנה לכאורה הוועדה להחלטתה לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות, שבו שנכתב כי "..הוא גם משחק מטקות שמצביע על רמת תפקוד ופעילות גופנית סבירה שאינה עולה בקנה אחד עם מיעוט השעות בעבודה עליהן הוא מדווח" יש כדי להצביע על שיקולים זרים בהחלטתה.

• בנסיבות האמורות ומשלטענת המערער הוועדה לעררים התבססה על שיקולים לא רלוונטיים, יש להחזיר את עניינו לוועדה לעררים בהרכב חדש.

   

בתשובתו טען המשיב, בין היתר, כי:

• הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית מקיפה, ואילו המערער לא צירף חוות דעת או הערכת נכות לביסוס טענתו לפיה שיעור הנכות המתאים לו שונה מקביעת הוועדה.

• בכל הנוגע לטיפול התרופתי שניתן למערער, טוען המשיב כי המסמכים שצורפו מעידים על טיפול תרופתי ספוראדי. לטענת המשיב ממועד התאונה ועד המועד שבו נרשם למערער לראשונה טיפול תרופתי בחודש יוני 2017 חלפו 9 חודשים, שבהם אין עדות כי קיבל טיפול כזה וכי גם הטיפול שניתן בחודש יוני 2017 ניתן על ידי רופאת משפחה, ולא על ידי פסיכיאטר. עוד מציין המשיב, כי גם לאחר חודש יוני 207 ועד חודש נובמבר 2018, שבו גם ניתנה החלטת הוועדה מדרג ראשון, אין הוכחה בדבר רצף טיפולי תרופתי.

• בכל הנוגע להתייחסות למסמכים, טוען המשיב כי הוועדה אינה חייבת להתייחס לכל מסמך ומסמך וכי המערער אינו מצביע על מסמך מהותי דוגמת חוות דעת או הערכת נכות שאליהם הוועדה לא התייחסה. עוד טוען המשיב כי בהתאם למסמכים שצורפו, המערער ביקר אצל פסיכיאטר לראשונה רק שנתיים לאחר התאונה, וכי המסמך מאת המטפל בגוף ונפש הינו ללא תאריך וכלל לא ברור מה מקצועו ומה הכשרתו בתחום הנפשי.

• בכל הנוגע לטענת המערער לפיה נימוקי הוועדה אינם ענייניים, טוען המשיב כי לתפקוד החברתי של המערער, הכולל את העובדה שהוא טס מספר לא מבוטל של פעמים לחו"ל, משתזף ומשחק מטקות בים, יש השפעה על פריט הליקוי הנבחר על ידי הוועדה ועל התרשמותה מהשפעת הפגיעה על כושרו להשתכר.

• לאור האמור, טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור, וכי אף אם בסופו של דבר בית הדין יחליט לקבלו, נוכח העובדה שהוועדה דנה בעניינו של המערער פעם אחת בלבד, אין מקום להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב חדש.

   

  דיון והכרעה

דין הערעור להתקבל.

ראשית, יובהר כי העובדה שהוועדה לא פרטה את המסמכים שעמדו בפניה, ומסיבה שאינה נהירה בחרה למנות רק שניים מתוכם, מעלה לכל הפחות תהייה בנוגע למידת התייחסות הוועדה למסמכים שהוצגו בפניה. ואכן בנימוקיה אין הוועדה אינה מתייחסת כלל למסמכים הרפואיים שהציג המערער- מה שמעלה חשש שאכן לא נתנה דעתה אליהם.

כך, בין היתר, הוועדה אינה מתייחסת למכתבו של הפסיכיאטר, ד"ר יהודה אופנהיים, מיום 18.12.17, שבו נכתב כי "יש לו אפקט דיכאוני וחרדתי, וקיימת אצלו אפאטיה ניכרת" וכי "מאז התאונה וכתוצאה ישירה ממנה, הוא סובל מ- Chronic Post Traumatic Stress Disorder שמשפיע על תיפקודו היום-יומי בכל מישורי חייו". בנוסף, מעיון במסמכים הרפואיים שניתנו על ידי ד"ר מרטינה המלבורגר, מעלה כי כבר בסמוך לתאונה מצאה תגובה בתר חבלתית (מסמך מ19.10.16), וכן כבר ביוני 2017 (9 חודשים לאחר התאונה) נרשמו למערער תרופות לטיפול ב- STRESS. כמו-כן, ביום 4.11.2018, במסגרת "תשובת יועץ" של הפסיכיאטר ד"ר טל יונגרמן נרשמה למערער תרופה פסיכיאטרית בשם VIEPAX למשך 30 יום, שלאחריה זומן לביקורת. כמו-כן, אובחן המערער על ידי ד"ר יונגרמן כסובל מ- "קשיי הסתגלות" ומ- "דכאון מאג'ורי". בתשובת יועץ נוספת של ד"ר יונגרמן מיום 11.2.19 אובחן המערער כסובל מ- "PTSD ודכאון" והומלץ על המשך טיפול ב- VIEPAX.

כאמור, הוועדה קבעה, בין היתר, כי "...בוועדה 30.11.18 כתוב שהנבדק לא בטיפול פסיכיאטרי תרופתי כיום מקבל תרופות אולם אלו החלו להינטל מספר שנים לאחר התאונה" הקביעות בכל הנוגע לטיפול התרופתי אינן מתיישבות עם המסמכים הרפואיים הנזכרים לעיל. עמדת הוועדה בין ביחס לאיתור מצבו הנפשי בסמוך לארוע והגדרתו לאחר מכן,גם אינה מובהרת נוכח העולה מן המסמכים הרפואיים שתוארו לעיל.

כמובא בסעיף 8 ב' לעיל, המשיב ניסה לפרש את קביעת הוועדה לפיה המערער לא קיבל טיפול תרופתי במשך שנים לאחר התאונה. נוכח העובדה ש"תרגום" זה לא ניתן על ידי הוועדה עצמה אשר שוגה בקביעותיה העובדתיות, ומשלא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה לעניין זה, לא ניתן לקבלו.

הוועדה מקדישה פרק לא מבוטל לדיון ביציאותיו של המערער לחו"ל, ולעובדה שהמערער שזוף תוך שהיא כותבת "השיזוף הרי עשוי להצביע על כך שהנבדק שוהה שעות ארוכות בשפת הים". לא מצאתי פגם בהתיחסות לנסיעות לחו"ל כאינדיקציה למצב נפשי ואולם באשר למסקנות מן השיזוף- גם אם נניח שמסקנה עובדתית כפי שצוינה אפשרית, ואף אם שהות על שפת הים עשויה ללמד על פעילות פנאי, אין בכך, ומכל מקום הוועדה לא הראתה כיצד יש בכך ,כדי לספק מסקנה מקצועית ביחס למצבו הנפשי ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה בענין זה.

לאור כל האמור לעיל, סבורה אני כי נוכח הטעויות המהותיות שנפלו בהחלטת הוועדה, יש לקבל את הערעור. בנוסף, חרף העובדה שהוועדה התכנסה לדון בעניינו של המערער בפעם הראשונה, התעלמותה מן האמור במסמכים שהונחו בפניה ובעיקר המשקל שנתנה להיותו של המערער שזוף ומשחק במטקות, מעידה על ועדה נעולה בעמדתה, אשר אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לדיון נוסף בפניה. על כן, ובנסיבות חריגות אלה יוחזר עניינו של המערער לדיון בפני ועדה אחרת.

סוף דבר 

הערעור מתקבל.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תדון בערר שהוגש על החלטת הדרג הראשון. בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יעמוד פרוטוקול הוועדה לעררים או פסק דין זה. המערער וב"כ יוזמנו להופיע בפני הוועדה. החלטת הוועדה תהיה מנומקת.

לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

רשות ערעור - על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים.

ניתן היום, י"ז טבת תש"פ, (14 ינואר 2020),  בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.