1.התובע הועסק כטבח מיום 22/5/16.
2. תחילה עבד התובע כעובד בשכר (שעתי) ולאחר מכן עבר לעבוד כעובד במשכורת (חודשי).
3.התובע התפטר מעבודתו.
4.הנתבעת הפקידה כספים בעבור התובע לפנסיה.
1.ביום 26/9/17 בזמן הכנת המנות החל א' (הממונה הישיר על התובע) להשתלח, לפגוע ולאיים על התובע: "תן לאחותך לאכול את זה ..." "אני אהיה איתך כמו היטלר" "קח את הדברים ולך הביתה ..." "אתה עובד במוצ"ש."
2.התובע הגיע במוצ"ש ושחף שבתאי (ממונה ישיר) פנה אל התובע ושאל את התובע למה הוא רוצה לעזוב ופנה אל א' "אם אדיר עוזב אני לא רוצה שיגיע יותר" "אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלו יותר".
3.א' השפיל ורמס את כבודו של התובע.
4.לכן, לא נותרה ברירה לתובע אלא להתפטר. מכתב ההתפטרות נתלה על לוח המודעות.
5.שכרו הקובע של התובע עמד על 12,478 ₪ (7,750 ₪ משכורת ברוטו + 4,728 ₪ שעות נוספות גלובאליות).
6.התובע עותר לפיצוי בגין אי הפרשה מלאה לקופת הגמל כיוון שהנתבעת לא העבירה את הכספים בפועל (נספח 3 לכתב התביעה המתוקן). הסכומים הופקדו רק לאחר שהתובע סיים לעבוד אצל הנתבעת. הסכומים שהועברו אינם מתאימים לניכויים שנוכו מתלוש השכר (חסר סך של 1,436 ₪, אשר הושלם לאחר הגשת התביעה). לתובע נגרמו הפסדי חבות בגין אי העברת התשלומים לפנסיה במועד (20,000 ₪).
7.התובע עבד לעיתים גם 284.51 שעות בחודש (11/16) ו- 331.57 (12/16).
8.הממוצע של ש"נ בכל חודש של התובע עמד על 4,728 ₪ ולא 3,000 ₪ כפי ששילמה לו הנתבעת (ש.נ. גלובליות) (25,673 ₪). הנתבעת לא הגדירה את התובע כעובד לילה ולא שילמה לו שכר בעבור עבודת לילה. התובע עותר לפיצוי בגין הפרת סעיפי חוק שעות עבודה ומנוחה (25,000 ₪).
9.התובע נחתך במהלך העבודה ושהה בימי מחלה 9/8/16 – 10/8/16 (נספח 8 לכתב התביעה המתוקן). הנתבעת לא שילמה לו שכר עבור ימי המחלה.
10.הנתבעת לא שילמה לתובע דמי חגים.
11.הנתבעת רשמה פרטים ונתונים לא נכונים בהשוואה לדוחות הנוכחות (5,000 ₪).
12.התובע זכאי לפיצוי פיטורים מכח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים (8,948 ₪), חלף הודעה מוקדמת והחזר בגין ניכוי הודעה מוקדמת משכרו של התובע (23,441 ₪).
13.התובע עותר לפיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבעת ביזתה את התובע ופגעה בשמו הטוב (55,000 ₪).
1.התובע התפטר באופן פתאומי וללא סיבה. התובע הותיר את הנתבעת בפני שוקת שבורה. לכן, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. לתובע נצברו בפוליסה 9,055 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
2.החסר בהפרשות לפנסיה הוא פרי דמיונו של התובע.
3.הנתבעת שילמה לתובע את מלוא זכויותיו.
4.על פי הסכם העבודה השכר הקובע הוא 10,750 ₪.
5.הנתבעת הפקידה לתובע את מלוא הכספים לפנסיה (נספח א' לכתב ההגנה המתוקן).
6.על התובע היה ליתן הודעה מוקדמת עקב התפטרותו (10,963 ₪).
7.התובע לא המציא תעודות מחלה ולכל היותר מדובר ב-2 ימי מחלה.
שאר טענות הצדדים יועלו במסגרת פסק הדין.
אין בכוונת בית הדין להתייחס להרחבות חזית שהועלו במסגרת התצהירים.
גב' הדר דרוקר, מנהלת המסעדה לשעבר בנתבעת.
מר רועי לנדה, מנהל המטבח בנתבעת.
לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
-
מהראיות התגלתה תמונה עגומה של יחס פוגעני של הממונים כלפי עובדי הנתבעת שכלל קללות וצעקות. לא היה מדובר באירוע חד פעמי (ביום 26.9.17) אלא בדבר שבשגרה והנהלת הנתבעת הייתה מודעת לאווירה השורה בנתבעת ולא עשתה דבר או למצער פעולותיה, אם נעשו, לא הביאו לתוצאות. הכל כפי שיפורט להלן.
-
דרוקר העידה כי שא' דיבר בצורה לא יפה אל העובדים:
עו"ד חומרי:נכון את ביקשת לקיים איתם את השיחות?
העדה, גב' דרוקר:איזה שיחות? בנוגע למה? אני לא,
ש:בנוגע להתנהלות של שחף וא'.
ת:אני יכולה לזכור פעם או פעמיים שיזמתי שיחה,
...
העדה, גב' דרוקר:אני חושבת שיצא לי לדבר עם נעמי ולהתלונן בפניה,
ש:עם נעמי? נעמי היא בעלת המניות, נכון? היא בעלת החברה,
ת:כן,
ש:נכון התלוננת בפניהם על סגנון השפה והקללות של א' לעובדים?
ת:כן.
(עמ' 9 לפ' שורות 22-19, 33-29 לעדות דרוקר)
ש:שחף היה מקלל את העובדים?
ת:כן. יכול להיות שזה נבע מצחוק שהיה לו עם העובדים ויכול להיות שזה היה ברצינות, הרבה פעמים לא הבנתי. היו שם הרבה פעמים שזה, הוא הוציא את זה מהפה שלו וזה היה גם כקללה, כן.
(עמ' 10 לפ' שורות 3-1 לעדות דרוקר)
עו"ד חומרי:אוקי, נכון קיימת מספר שיחות עם שחף על השפה ועל הקללות של א' ?
העדה, גב' דרוקר:כן,
ש:נכון אמרת לו, נכון ביקשת ממנו שירגיע אותו ואת סגנון הדיבור שלו?
ת:כן.
ש:התקיימה שיחה בנוכחות נעמי, חיים הורוביץ, האחמ"שים ואת?
ת:כן,
ש:השיחה הזאת התקיימה בבר?
ת:כן.
ש:נושא השיחה היה הבעיה בהתנהלות של שחף וא'כלפי העובדים?
ת:חלק מהשיחה, כן. לא זוכרת אם זה היה הסיבה שלשמה,
ש:אבל זה היה בשיחה,
ת:כן,
(עמ' 10 לפ' שורות 23-12 לעדות דרוקר)
-
העדה לא יכלה לסבול את האווירה בנתבעת והתפטרה עקב השפלה של מלצרית ע"י א':
ש:אבל התפטרת בסוף?
ת:התפטרתי בסוף? הקש ששבר את גב הגמל היה איך שהוא דיבר לאחת העובדות.
ביה"ד:מי זה הוא?
העדה, גב' דרוקר:א' .
עו"ד חומרי:הוא, הוא, נכון שהוא השפיל מלצרית בשם יער?
ת:אייר,
ש:אייר, כן,
ת:אייר, כן,
ש:אייר?
ת:כן.
(עמ' 10 לפ' שורות 31 עד עמ' 11 שורה 7 לעדות דרוקר)
ת:היא סיימה, היא סיימה לעבוד, היא לא אכלה, היא הלכה הביתה, כן,
ש:היא בכתה כתוצאה מסגנון,
ת:כן,
ש:הדיבור של א' ?
ת:כן.
ש:וזה היה המקרה שבעקבותיו עשית טלפון לנעמי והודעה לה שאת מתפטרת?
ת:זה היה הקש ששבר את גב הגמל.
עמ' 11 שורות 16-10 לעדות דרוקר
-
שחף שבתאי אישר כי גם הוא נהג לקלל את העובדים:
ש:אתה מקלל את העובדים שלך?
ת:לא בצורה, אני לא מקלל אנשים, אני, אם יוצאים מילים תחת לחץ או דברים אז אני, זה, זה קשה גם לעצמי אבל אז אני תמיד אבוא ואתקן את זה,
ש:קראת פעם,
ת:אני לא מקלל בצורה של, כן אני אשיב כמובן לשאלה שקיללתי,
ש:יש קללות או אין קללות? זה פשוט,
ת:במטבח יש, בכל העולם וכולל בישראל,
ש:לא, אצלך, אצלך, אתה,
ת:יש,
...
עו"ד חומרי:אתה קראת לעובד פעם 'אפס'?
ת:אם אתה מדבר על לירן מליק, על התצהיר הזה,
ש:אני שואל אותך אם קראת לעובד פעם אפס,
ת:אני, יכול, יכול להיות שזה, שזה נאמר, אני לא זוכר, באמת שאני לא זוכר דבר כזה, אבל זה לא מההתנהגות היומיומית שלי או,
(עמ' 34 שורות 12-4, 26-23 לעדות שחף)
ת:אז אני רוצה להגיד, לא, אז אני רציתי, למה הרחבתי? כי א' , השפה,
ש:תענה נקודתית על א' ,
ת:רגע, אבל על א'אני רוצה להגיד,
ש:רק אם הוא מקלל עובדים או לא מקלל עובדים,
ת:הוא לא, הוא לא, רגע, יש לו שפה לפעמים שאני מעיר לו עליה, אבל לא כקללות זה, שפה יותר,
ש:שאתה צריך להעיר לו עליה?
ת:שלפעמים אני גם מעיר לו עליה, כן.
(עמ' 35 שורות 22-15 לעדות שחף שבתאי).
ואף אישר כי המנהלים היו מודעים ל"תרבות" הקללות בנתבעת:
ש:תגיד לי, נכון שהתקיימו מספר שיחות עם נעמי וחיים הורוביץ ועם האחמ"שים בגלל ההתנהלות והשפה של א' ?
ת:לא רק בגלל זה, התנהלו שיחות עם נעמי וחיים לא בגלל השפה של א' , בגלל הרבה דברים, בגלל הרבה דברים,
ש:הייתה שיחה נקודתית שקשורה לשפה של א' ?
ת:זה היה חלק, לא בגלל שפה, זה היה,
ש:חלק מהשיחה,
ת:חלק הייתה,
...
(עמ' 36 שורות 13-6 לעדות שחף).
-
שחף אישר כי דרוקר דיברה איתו על התנהגותו של א':
ש:היא באה ודיברה אתך על א' ועל השפה שלו?
ת:היא באה לדבר איתי, היא באה לדבר איתי על א' , על הרבה דברים, וגם על,
ש:על השפה שלו היא דיברה אתך?
ת:היא דיברה איתי, לא ספציפית אבל היא דיברה איתי על ההתנהגות, כן,
(עמ' 36 שורות 27-24 לעדות שחף)
-
אף אם טענתו של שחף נכונה כי בין א' לתובע התנהל דו שיח בביטויים לא הולמים: "בעניין זה אבהיר כי התובע וא' נהגו לדבר אחד עם השני תוך שימוש בקללות ובביטויים לא נעימים אך מדובר היה בעניין הדדי ביניהם ונראה היה כי זה הלך רוח הדברים ביניהם" (ס' 9 לתצהיר שחף), כממונה על התובע היה על שחף לעצור התנהלות זו.
-
כל עדי הנתבעת אישרו כי הממונים היו מקללים את העובדים. לנד, מנהל המטבח, הודה שהוא בעצמו מקלל את העובדים ואישר כי א' קילל את העובדים:
ש:והשפה. אתה מקלל את העובדים?
ת:מאוד משתדל שלא, לא אגיד לך שלא יצא לי אף פעם אבל מאוד משתדל שלא.
ש:הבנתי, אבל זה יוצא?
ת:מדי פעם זה קורה.
ש:מדי פעם. תגיד לי, א' קילל את העובדים?
ת:איזה עובדים?
ש:עובדים במטבח בניטן תאי,
ת:אני, ברמת העיקרון יש לי לשמוע כמה פעמים,
ש:יצא לך לשמוע. אתה מצהיר בסעיף 11 שאתה לא מצדיק את ההתבטאויות האלה,
ת:לחלוטין לא,
גם לנד אישר כי מנהלי הנתבעת ידעו על ההתנהגות המממונים כלפי העובדים:
ש:אוקי, בסדר. נכון התקיימו מספר שיחות עם נעמי וחיים הורוביץ עם האחמ"שים לגבי ההתנהלות של א' ?
ת:אני הייתי מעורב בשיחה או שתיים, לא על א'ספציפית אלא,
ש:עלה שם בנושא גם על השפה וההתבטאויות של א' כלפי העובדים?
ת:כן.
...
ש:אוקי, אייר עזבה את העבודה בגלל שא' השפיל אותה?
ת:אייר,
ש:אייר, אייר,
ת:עוד פעם, לא הייתי במקרה המדובר, אני הבנתי שהיה שם איזה משהו שהוא, משהו עם האוכל, ואני לא יודע אם היא עזבה אחר כך אבל היא הייתה, שמעתי על המקרה הזה, לא הייתי,
(עמ' 52 שורות 10-1, עמ' 52 שורות 20-16, 29-25 לעדות לנד)
-
מנהל הכספים שלא היה במקום עצמו העיד גם הוא על "תרבות" הקללות בנתבעת:
ש:תגיד לי, בתור אחד ששמע הרבה שמועות, שמעת גם שמועות על יחסו הפוגעני של א' לעובדי המטבח?
ת:כן." (עמ' 83 לפ' שורות 3-1 לעדות בן בסט)
-
למרות ידיעת הממונים על השפלות העובדים והקללות שספגו עובדי הנתבעת שנמשכו לאורך זמן, לא פעלו להפסיק התנהלות זו.
לא נעלם מעיני כי התובע העיד כי א' אמר לו כי כעונש יעבוד במוצ"ש אבל התובע גם העיד כי סידור העבודה הוכן מיום ראשון ליום ראשון, אך פרט זה שולי בכל התנהלות של הנתבעת כלפי התובע.
-
התובע לא היה "קורבן לכאורה להתעמרות" (סעיף 2 לסיכומי הנתבעת), כטענת הנתבעת אלא שהתובע ועובדים נוספים עברו התעמרות בעבודתם אצל הנתבעת. התובע הרים את נטל ההוכחה כי אכן עבר התעמרות בעבודה הן באמצעות עדותו והעדים מטעמו והן באמצעות עדי הנתבעת. התובע לא היה אמור להביא את א' , אלא היה על הנתבעת להביאו לעדות אף אם הוא איננו עובד עוד בנתבעת על מנת להזים את גרסתו של התובע, אולם היא בחרה משיקוליה לא לזמנו לעדות.
בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' - יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ - סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ - טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות הנתבעת למסור ראיות אלו לבית הדין, אני מסיקה כי מסירת ראיות אלו היה בה כדי להזיק לנתבעת.
-
התובע ושאר העובדים במקום היו נתונים להשפלות, קללות ואלימות מילולית קשה. כל העדים אישרו אווירה קשה זו שהייתה בנתבעת. מנהלי הנתבעת לא עשו דבר על מנת למנוע מעשים אלו. משכך, לתובע קמה הזכות להתפטר מעבודתו כפי שנקבע בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים קובע:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים."
-
לא נעלם מעינינו כי התובע בחר שלא להציג התכתבויות בינו לבין א', בטענה שהחליף טלפונים וההודעות לא נשמרו (עמ' 15 לפ' שורה 25 - עמ' 16 שורה 10 לעדות התובע). ברם כאמור וכעולה מהעדויות, לא היה מדובר באירוע חד פעמי אלא בהתנהלות לאורך זמן. אין מדובר כאן ביחסים עכורים אלא ביחסים פוגעניים. התובע הוכיח טענתו לעניין ההתעמרות בעבודה. ברי כי בנסיבות עבודתו של התובע, לא היה מצופה מהתובע להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת בתנאים אלו. זכותם של עובדים לעבוד בסביבת עבודה מכובדת וליתן להם לבצע את תפקידם בתנאים נאותים ותפקידו של המעסיק לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע התעמרות במסגרת עבודתם על ידי עובדיו (ראו לעניין זה הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015).
-
לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים מלאים. למרות שעל פי דין גמול שעות נוספות גלובליות או גמול שעות נוספות אינם חלק משכר הקובע לפיצויי פיטורים אך על פי הסכם העבודה בין הצדדים (סעיף 5 (ב)) השעות הנוספות הגלובאליות כפי שנקבעו בהסכם הן חלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים. משכך, השכר הקובע עומד 10,750 ₪. התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 14,333 ₪ (16 חודשים * 10,750 ₪ / 12). הנתבעת שילמה לתובע 9,055 ₪.
-
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע יתרת פיצויי פיטורים בסך 5,278 ₪.
הודעה מוקדמת:
-
התובע התפטר ומסר לנתבעת מכתב ההתפטרות:
"30.9.07 אדיר לחמני
בצער רב אני מודיע על התפטרותי ממסעדה עקב התנהגות בלתי הולמת כלפי ועלבתי בציבור, מסיים את תפקידי בתאריך 30.9.07"
(נספח 1 לכתב התביעה)
התובע כתב במכתב ההתפטרות כי הוא מוכן לעבוד אצל הנתבעת עד שימצאו עובד אחר:
"ש:מציג לך את אישור ההודעה על התפטרותו שנתלה בלוח המודעות לפי אחד המצהירים פה שאתה גם שמעת. אתה מכיר את האישור הזה?
ת:כן.
ש:אתה מכיר את האישור הזה. לפי האישור אדיר מצהיר שאם יצטרכו את השירותים שלו הוא יגיע, נכון? למטה.
ת:כן." (עמ' 82 שורות 6-1 לעדות בן בסט).
-
לא היה מקום ליתן לנתבעת הזדמנות לתקן את המצב, בשל הנסיבות שתוארו לעיל ומאחר שבתקופת תקופת העבודה לא נעשה מעשה לעצור את התנהלות הממונים בנתבעת. הנתבעת אף לא ניסתה ליצור קשר עם התובע לאחר התפטרותו:
ש:תגיד לי, אתה התקשרת לאדיר או שלחת לו סידור עבודה לחודש אוקטובר?
ת:אני לא התקשרתי לאדיר או שלחתי לו סידור עבודה,
ש:אחרי ההודעה הזאת לא התקשרת אליו?
ת:אם התקשרתי, לא זכור לי דבר כזה,
(עמ' 44 לפ' שורות 30-27 לעדות שחף)
-
לא ניתן היה לצפות מהתובע להמשיך ולעבוד במקום עבודה כזה. הנתבעת ניכתה דמי הודעה מוקדמת מהתובע, משכך עליה להשיב כספים אלו בסך של 10,963 ₪. עם זאת, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בדמי הודעה מוקדמת כיוון שהתובע הוא זה שהתפטר.
עוגמת נפש:
-
בין אם הנתבעת כפתה על התובע לתלות על לוח המודעות את מכתב ההתפטרות שלו או אם תלתה אותו בעצמה, עשתה כן על מנת להשפיל את התובע:
"...אני זוכר שהייתה הודעה כזאת, לא לפרטים, עכשיו אני רואה אותה,
ש:שהייתה תלויה על הלוח, אתה זוכר אותה?
ת:היא הייתה, אם היא הייתה תלויה? היא הייתה, אני חושב שכן,
ש:הייתה תלויה על הלוח,"
(עמ' 44 לפ' שורות 24-22 לעדות שחף)
התנהלות זו הייתה אקורד הסיום להתנהגות הנתבעת כלפי התובע ועוררה לעג כלפי התובע.
-
על הנתבעת לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש על מסכת ההתנהגות כלפי התובע ופגיעה בשמו הטוב של התובע בפני עובדי הנתבעת.
-
יוער כי סכום הנפסק לעוגמת נפש נתון לשיקול דעת ביה"ד ועל פי רוב אינו מכומת.
דמי חגים:
-
בחישוב דמי החגים ע"י הנתבעת נתגלו טעויות (יום עצמאות לא שולם 200%, ערב שבועות ושבועות לא שולם כחג) (עמ' 73 – 74 לפ' לעדות בן בסט).
וכן:
"ש:... בסעיף 27 אתה מצהיר שבדקת את ימי החג של אדיר ולטענתך לא מגיע לו גמול כי הוא קיבל שכר, נכון?
ת: כן.
ש:יופי. בדקת אם אדיר עבד מתוך בחירה בימי חג?
ת:לא.
ש:לא. אתה מכיר את הפסיקה בעניין של עובד שלא, אם הוא לא רוצה לעבוד מה קורה איתו?
ת:לא." (עמ' 80 לפ' שורות 17-11 לעדות בן בסט)
-
לתובע שולמו בחודש 9/16 ארבעה ימי חג אולם בחודש 9/16 היו חמישה ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה). התובע עבד בסוכות ובשמחת תורה, לכן הוא זכאי לתוספת של 50% בימים אלו (עובד במשכורת). לכן, צודק התובע כי הנתבעת לא שילמה לו את מלוא ימי חגים. השעות הנוספות הגלובליות ששולמו אינן כוללות שעות חג ואף כפי שנראה להלן לא כיסו אף את השעות נוספות בימי חול.
דמי מחלה:
-
התובע נפצע בתאונת עבודה אולם לא הציג תעודות המחלה:
"ש: אני מפנה אותך לסעיף 51 לתצהיר שלך,
ת: 51, כן,
ש:אותו מסמך שנחזה להיות אישור מחלה, אתה הצגת אותו למישהו במסעדה?
ת:הצגתי? מה זאת אומרת הצגתי? באתי עם מסמכים רפואיים, הוא גם חתם לי על, שהייתי במיון,
ש:אני שואל, חזרת עם הטופס הזה מהמיון, שנחזה לכאורה להיות אישור מחלה,
ת:כן,
ש:הצגת אותו למישהו מהגורמים הממונים במסעדה?
ת:לא."
(עמ' 23 לפ' שורות 27-21 לעדות התובע)
אך הנתבעת ידעה מדוע נעדר התובע:
"ש:תגיד לי, סעיף 26 לתצהיר שלך, אתה טוען שלא ראית את אישורי המחלה,
ת:אישור אחד,
ש:הוא, הוא נפצע בעבודה, נכון? הרי הוא נסע, הוא נסע כשהוא נחתך,
ת:נו,
ש:לא מילאת דו"ח פציעה בעבודה?
ת:אני לא זוכר.
ש:אתה לא זוכר.
ביה"ד:לא מילאת לו,
תאני לא זוכר,"
(עמ' 78 לפ' שורות 25-17 לעדות בן בסט)
-
זה אחד מני מקרים בהם ראוי היה כי אף אם התובע לא הציג אישורי מחלה לשלם לו את ימי המחלה, הרי לא הייתה מחלוקת כי התובע נפצע בעבודה וחזר אחרי הפציעה (אחרי יומיים!). נראה כי לתובע לא עמדה כל ברירה שלא לחזור לעבודה לאחר יומיים בלבד שכן חשש למקום עבודתו או חשש מהממונים עליו.
-
משכך, דין רכיב תביעה זה להתקבל.
הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה:
-
כעולה מהעדויות הנתבעת הפרה את חוק שעות עבודה ומנוחה.
-
על פי דו"חות הנוכחות, הנתבעת לא נתנה לתובע שעות מנוחה במקום השעות שאותן עבד בשבת, כפי שנקבע בחוק שעות עובדה ומנוחה:
"הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן:
...
(2)יתן לו המעסיק, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועסק."
(סעיף 17 (א) (2) לחוק)
אולם התנהלות זו היא במישור הפלילי ולא האזרחי ולכן, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין כך.
-
עם זאת, התובע הועסק בשעות לילה אולם לא שולם לתובע בגינן על פי דין:
"בוא נלך רגע לשנות 2016, ה-1 ליוני, מה שעות העבודה? שעת התחלה,
ת: 269,
ש:לא, שעת התחלה ושעת סיום,
ת:מ- 09:00 עד 00:00,
ש:מ- 09:00 עד 00:00 בלילה, זו עבודת לילה או לא עבודת לילה?
ת:לא.
ש:לא עבודת לילה. 2 ליוני מ- 11:47 עד 00:24, זו עבודת לילה או לא עבודת לילה?
ת:לא.
ש:9 ליוני, 10:59 עד 00:15, עבודת לילה או לא עבודת לילה?
ת:לא.
ש:לא. בוא נעבור לחודש יולי. 14 ליולי, מ- 07:58 עד 00:00 בלילה, 16 שעות עבודה, זו עבודת לילה או לא עבודת לילה?
ת:על איזה תאריך?
ש:14 ליולי.
ת:לא.
ש:לא עבודת לילה. 25 ליולי, מ- 08:00 בבוקר עד 00:51 בלילה. עבודת לילה או לא עבודת לילה?
ת:לא.
ש:זאת לא עבודת לילה?
ת:לא.
ש:28 ליולי, מ- 16:00 עד 00:18,
ת:לא,"
(עמ' 71 לפ' שורות 31-8 לעדות בן בסט)
אם כן, התובע עבד בימים רבים למצער שעתיים לאחר השעה 22:00 אשר לא חושבו כשעות לילה:
"ש:לא, אני אתקן, אני אשאל אחרת, אם בסוף יוגדר שהשעות האלה הם שעות עבודת לילה והוא לא קיבל שעות עבודת לילה, אז התלושים שהצגת הם תלושים לא נכונים, נכון?
ת:הם לא ישקפו, במידה ויוחלט שזו עבודת לילה הם לא ישקפו, כן."
(עמ' 72 לפ' שורות 19-17 לעדות בן בסט)
-
לאחר שנחתם עם התובע הסכם עבודה, קיבל התובע גמול שעות נוספות על פי ההסכם:
"ש:אתה חתמת על ההסכם?
ת:כן, חתמתי, נכון,
ש:אתה קראת את ההסכם.
ת:קראתי."
(עמ' 23 לפ' שורות 4-1 לעדות התובע)
ברם, אין מניעה כי עובד יחתום על הסכם ובו שעות נוספות גלובליות ובלבד שההסכם יעמוד במבחני הפסיקה.
-
הפסיקה קבעה מספר תנאים להבטחה כי דרך תשלום גמול השעות הנוספות הגלובליות לא תקפח את העובד. ראשית, שהעובד הסכים לצורת תשלום זו והיא משתקפת בתלוש השכר באופן נפרד משכר הייסוד. שנית, שיעור הגמול הוגן וסביר (בממוצע, מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח החוק). שלישית, המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, על מנת שניתן יהיה לפקח על השעות הנוספות המתבצעות בפועל:
"תשלום שעות נוספות גלובלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של היקף השעות הנוספות. ההכרה הפסיקתית בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה על ידי בתי הדין בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקיפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי הגלום בחוק שעות עבודה ומנוחה. מבלי להתיימר למצות נציין כי התנאים המרכזיים הם: ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת. שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנדרש כי "בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה" (מתוך דברי השופטת דוידוב בע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ (18.12.11) (להלן: ענין פיודור). למותר לציין כי אם יסתבר בנסיבות ענין קונקרטי כי הגמול אינו הוגן, שכן סדר הגודל של השעות הנוספות הנדרשות בפועל עולה על ההנחות של הגמול הגלובלי, כי אז לא יינתן לו תוקף משפטי, ותחשיב הגמול יבוצע על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר כפי שתוקן בתיקון 24. שלישית, המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, וזאת על מנת שמטרתו הסוציאלית של החוק תוגשם ועל מנת שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי כמכלול בנסיבות הענין. חובת המעקב נדרשה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ומשנחקק תיקון 24 הרי שמנגנון המעקב צריך לעמוד באמות המידה שהותוו בו לרבות עריכת חובת רישום היקף השעות הנוספות בפנקס ובתלוש השכר, כפי שהותווה בתיקון 24. רביעית, ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובלי. בדרך זו מוגשמים ערכים של שקיפות ובהירות בנוגע לשיעורו. מפאת הפרדה זו גמול שעות נוספות גלובלי אינו נתפס באיסור הקבוע בסעיף 5 לחוק הגנת השכר (ראו פיסקה 3 בענין אלון). חמישית, כל אחד מהסכומים הנפרדים – קרי השכר וגמול שעות נוספות גלובלי – צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישותיה של חקיקת המגן. במילים אחרות, אין בתשלום גמול שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את רכיב השכר, שהוא מובחן ונפרד מכוח התנאי הרביעי לעיל מגמול השעות הנוספות הגלובלי, לעמוד בדרישותיה של חקיקת המגן לרבות חוק שכר מינימום. כמו כן, אין בתשלום שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את המעסיק מתשלום תוספות שכר אחרות שהוא חב בהן בהתאם לכל דין.
התנאים המנויים מהווים איפוא ערובה לכך שתשלום גמול שעות נוספות גלובלי יהווה מזיגה מאוזנת בין גמישות ליציבות, כך שעל אף התנודתיות הצפויה בהיקף השעות הנוספות אותן צפוי העובד לעבוד מדי חודש, אזי התשלום בגינן יהא קבוע, והכל מבלי שתכליות חקיקת המגן ייפגעו..." (עע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ, ניתן ביום 28.2.17, סעיפים 6 – 7).
-
הנתבעת חישבה את גמול השעות הנוספות על בסיס 54 שעות נוספות:
"ש: אתה מצהיר בסעיף 9 בתצהיר שלך שהיקף השעות הגלובלי נקבע ל- 54 שעות, נכון?
ת: כן.
ש:אתה יכול להראות לי איפה זה כתוב בהסכם?
ת:זה לא רשום בהסכם,
ש:זה לא רשום בהסכם. מי עשה את ההסכם?
ת:ההסכם נוסח על ידי עורך דין החברה,
ש:על ידי עורך הדין של החברה. אתה קראת את ההסכם לפני שהחתמת את הלקוח?
ת:כן." (עמ' 59 לפ' שורות 25-17 לעדות בן בסט)
-
אף אם בחודש מסוים כמות השעות הנוספות קטנה מהגמול ששולם (2/17), יש לבחון את מספר השעות הנוספות על פני מספר חודשים.
-
במקרה דנא, שולם לתובע רכיב נפרד בגין גמול שעות נוספות בתלוש השכר והתובע היה מודע לכך. מעסיקו של התובע העריך את כמות השעות הנוספות שאותן עבד התובע ולכן תגמל אותו בגמול שעות נוספות גלובליות אולם לא מתקיים התנאי השני שכן התובע ביצע יותר שעות נוספות מאשר הגמול שניתן לו:
"ש:קיבלתי. אנחנו נסכם את כל השכר עבור השעות הנוספת ונחלק את זה בשישה חודשים ואנחנו נגיע שהשכר עבור שעות נוספות היה צריך להיות 4,728 שקלים, ואתה אומר לי 3,000. איך יש לנו פער כזה גדול?
ת:כי בחודשים, כמו שאמרתי, חודשים נובמבר דצמבר וינואר,
ש:נו,
ת:כמות השעות הייתה,
ש:אבל זה השעות שלו שהוא עבד, לא?
ת:לא, אבל השעות,
ש:רגע, זה השעות שהוא עבד?
ת:מחודש, לא, השעות שהוא עבד,
ש:לא, אנחנו רוצים,
ת:זה השעות נוכחות שלו,
ש:שניה, שניה,
ת:לא, אבל אתה,
ש:רק אני אשאל,
ת:אתה רוצה לשאול שאלה, זה השעות נוכחות שלו,
ש:כן,
ת:אני לא יודע אם זה היה שעות העבודה שלו, כי בשעות האלה יש גם שעות הפסקה ויש גם שעות התארגנות."
(עמ' 62 לפ' שורות 63-15 לעדות בן בסט)
"ש: כשעשית את ההסכם הגלובלי,
ת: כן,
ש:הרי אתה צפית את השעות, לקחת את החשבון שעות אחורה ואז חילקת אותה, אז לא ידעת כמה שעות הוא יעבוד באפריל 2017, נכון?
ת:למה? לא,
ש:הרי שכר גלובלי, לקחנו כמה שעות הוא הרוויח,
ת:לא,
ש:ואז, לא ככה עשית את החשבון?
ת:לא, לא ככה עשיתי את החשבון. זה שהוא עבד בחודש נובמבר דצמבר וינואר מעל הממוצע ממה שהוא אמור לעבוד, זה לא אומר. גם רואים את זה בדו"חות לאחר מכן שהוא, באמת כמות השעות שלו ירדה בצורה דרמטית, וכמו השעות שאתה רושם כשעות נוספות מחודש פברואר,"
(עמ' 63 לפ' שורות 19-10 לעדות בן בסט)
-
עיון בדו"ח השעות וברישום שעות העבודה בתלושי השכר מעלה כי התובע עבד מעל 12 שעות עבודה ביום (18.5.17) והמנוחה בין משמרת למשמרת לא עלתה על 8 שעות (14.2.17 – 15.2.17). הנתבעת טוענת כי שעות העבודה שעבד התובע בחודשים 11/16 – 1/17 היה נקודתי בלבד, אולם כפי שניתן לראות לא מדובר בחודשים אלו בלבד. אף לשיטת הנתבעת ממוצע השעות הנוספות עומד על 81 ש"נ (ראו לעניין זה חישוב אריתמטי שנערך ע"י התובע בסיכומיו - נספח 8).
-
סיכום כל השעות הנוספות שהתובע עבד בחודשים 6/16 ועד 1/17 חלקי 8 חודשי העבודה מגיעה לתוצאה ממוצעת של 4,728 ₪ לחודש ולא 3,000 ₪.
|
חודש
|
כמות ש"נ
|
שכר עבור ש"נ
|
|
6/16
|
78.75
|
3,972
|
|
7/16
|
59.95
|
3,174
|
|
8/16
|
56.38
|
2,963
|
|
9/16
|
76.8
|
4,221
|
|
10/16
|
68.65
|
3,897
|
|
11/16
|
112.97
|
6,248
|
|
12/16
|
141.53
|
8,010
|
|
1/17
|
93.54
|
5,341
|
|
שכר עבור ש"נ עבור 8 חודשים
|
37,826 ₪
|
|
ממוצע שכר עבור ש"נ לחודש – 37,826/8 = 4,728 ₪
|
-
הממוצע החודשי (חלוקה ל 8 חודשים) עומד על 86 שעות נוספות לחודש (נספח 9 לסיכומי התובע).
משכך, גמול השעות הנוספות לא משקף את שעות העבודה הנוספות שביצע התובע אף לא בקירוב. חישוב השכר הכולל שכר גלובאלי עבור שעות נוספות, לא נסתר ע"י הנתבעת. החישוב – הינו ממוצע השכר שהתובע קיבל עובר להגדרתו כעובד גלובאלי.
-
חישובי התובע נכונים או למצער לא הוכח אחרת ונסביר.
-
התובע הציג חישוב של הפרשי השכר המגיעים לו (נספח 9 לתצהיר התובע). אף אם טענת הנתבעת כי חישובי התובע אינם נכונים (סעיף 20 לסיכומי הנתבעת) הרי שהיה עליה להגיש תחשיב נגדי על בסיס שכרו של התובע הנכון לטענתה. התחשיב שהוגש ע"י הנתבעת כלל שעות הפסקה (טענת שמהווה הרחבת חזית שכן לא נטענה בכתב ההגנה) (נספח ד' לתצהיר בן בסט). משכך, לא ניתן להסתמך על תחשיבים אלו.
-
על הנתבעת לשלם לתובע סך של 25,673 ₪ בגין הפרשי שכר, דמי חגים ומחלה.
תלושי שכר:
-
כפי שראינו שעות הלילה לא נלקחו בחשבון כלל (עמ' 72 לפ' שורות 19-17 לעדות בן בסט) והרישום בתלושים לא היה נכון:
"ש:יופי. אני רוצה להציג לך את, רגע, את תלוש שכר לחודש מרץ 2017, יש אותו באחד הנספחים גברתי, אבל רק לשם הנוחות שגברתי תסתכל,
...
עו"ד חומרי:אנחנו רואים פה ימי עבודה, 25 ימים,
ביה"ד:מוגש ומסומן ת/11,
עו"ד חומרי:242 שעות, ואנחנו רואים ימי חופש 9, זה אומר שבאותו חודש, לפי החשבון שלך, 34 ימים יש באותו חודש. איך זה?
העד, מר בן בסט:אני לא יודע להגיד על המקרה הזה ספציפית, אבל,
ש:כשאתה רואה את התלוש, זה תלוש תקין?
ת:תלוי מה המקרה, אם,
...
ש:אומר לך, תשמע שאול, יש פה 25 ימי עבודה, יש פה 9 ימי חופש, התלוש תקין?
ת:תלוי מה היה בחודשים הקודמים, יכול להיות שהוא, זה ימי חופשה שהוא ביקש על חודש פברואר או דברים כאלה שקורים בהתנהלות היומיומית, ואז אני,
ש:אז הניהול של ימי החופשה שלכם,
ת:אני לא,
ש:מה שאתה אומר לי שהניהול של ימי החופשה שלכם הוא לא תקין לשיטתך.
ת:למה?
ש:כי אם אתה מנכה לו חודש קודם ורושם את זה חודש אחרי,
ת:אני לא, לא, ניכיתי בחודש הזה,
ש:אז הוא יצא, הוא יצא לחופש פה,
ת:עוד פעם, לעיתים קורה מקרה, אני לא יודע המקרה הזה ספציפית, עוד פעם, אני לא בא,
ש:התלוש הזה ככה כשאתה רואה אותו הוא תקין או לא תקין?
ת:תלוי, תלוי מה הנסיבות שבגללם נרשמה ימי החופשה.
ש:יכול להיות 25 ימי עבודה ועוד 9 ימי חופשה בתלוש בחודש? יכול להיות?
ת:לא."
(עמ' 80 שורות 21 עד עמ' 81 שורה 22 לעדות בן בסט)
אם כן, ברור כי הרישומים בתלוש השכר אינם מדוייקים. ברם, הנתבעת ניזוקה בשל מחדלה זה ולא מצאנו לפסוק פיצוי לתובע בשל כך.
-
הנתבעת אף ניכתה חלק עובד בעבור פנסיה ביתר ולא העבירה לחברת הביטוח ולכן, השיבה לתובע סכומים אלו לאחר הגשת התביעה.
הפרשה לקופ"ג:
-
הנתבעת צירפה לסיכומיה אישור של חברת הביטוח שכל הכספים הופקדו במועד (נספח א' לסיכומי הנתבעת) אולם אישור זה לא צורף לראיות הנתבעת והוא סותר את המסמכים בתיק:
"ש: ת/5. כמה חודשי הפקדה יש באישור הזה?
ת: ארבעה.
ש:ארבעה חודשים. אני מציג לך אישור של מגדל שאתה צירפת לתצהיר שלך, בבקשה גברתי, מיום 26 לספטמבר 2019,
ביה"ד: מוגש ומסומן ת/6,
ש: כמה, כמה הפקדות יש? יותר מארבעה, נכון?
ת: כן."
(עמ' 64 לפ' שורות 11-5 לעדות בן בסט)
"ביה"ד:יש לך אישור, יש לך אישור העברה על הסכומים בזמן אמת?
העד, מר בן בסט:בוודאי.
ביה"ד:איפה זה?
העד, מר בן בסט:אני יכול להציג את זה. לא ביקשתי, זה, אני יכול להציג את זה.
...
ביה"ד:השאלה אם אתם העברתם בזמן,
העד, מר בן בסט:העברנו בזמן בגלל זה התאריך,
עו"ד חומרי:אבל אתה לא יודע להראות לי את זה,
ביה"ד:אבל מפה אנחנו לא רואים את זה,
עו"ד חומרי:אתה לא יודע להראות לי,
העד, מר בן בסט:אבל התאריך ערך משויך לפי,
ש:לפי האישור, עזוב אותי עדויות או לא עדויות,
ת:לפי התאריך ערך,
ש:אני שואל מתי הפקדת,
ת:אני עניתי מתי הפקדתי,
ש:אני אומר לך, אז אני,
ת:אני עונה לך מתי הפקדתי, כי אני מבצע את ההפקדות בפועל ואני מבצע את,
ש:אבל אין לך אישור להראות לי הפקדה,
ת:אני מבצע את ההעברות,
ש:אתה יכול להראות לי אישור של הפקדה?
ת:כן,
ש:תראה לי.
ביה"ד:אתם מדברים ביחד, אומר המקליט, לא יהיה,
העד, מר בן בסט:אני יכול,
עו"ד חומרי:אתה יכול להראות לי בבקשה,
ת:כן, אני יכול,
ש:אישור על הפקדה?
ת:כן, אני יכול להראות לך,
ש:גברתי, הוא לא, אין לנו פה,
ת:אני יכול,
ש:אין לנו בתצהיר שלו, הוא לא צירף,
ביה"ד:מה זה משנה? שאלת,
העד, מר בן בסט:שאלת, אני עונה,
עו"ד חומרי:אתה יכול להראות לי?
ת:כן,
ביה"ד:כן, הוא אמר שכן. רק נתאר שהעד מעיין בלפטופ שלו, כן,
העד, מר בן בסט:אפשר רגע לשבת שם?
ביה"ד:כן,
העד, מר בן בסט:לעשות את זה על הלפטופ.
ביה"ד:כן.
העד, מר בן בסט:סליחה.
ביה"ד:אתה יכול לעצור את ההקלטה, חבל."
(עמ' 67 שורות 18 עד עמ' 69 שורה 23 לעדות בן בסט)
-
כעולה ממסמך מחברת הביטוח שהוצג בעקבות הצו שניתן על ידי ביה"ד, התשלום הראשון הופקד ביום 17.10.17, לאחר סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת. אכן צורף ע"י הנתבעת מסמך לסיכומיה מאת חברת הביטוח לפיו התשלומים הועברו מידי חודש בחודשו, כפי שנקבע בחוק. נראה כי מסמכים אלו סותרים זה את זה. עם זאת, ברי כי כל הכספים הופקדו ויתכן כי הופקדו בזמן ושוייכו להפקדות אחרות אולם בסופו של יום הופקדו כל הכספים ושייכו על פי ערך יום ההפקדה. לתובע לא נגרם נזק או למצער לא הוכח אחרת ע"י התובע. לפיכך, לא מצאנו לפסוק פיצוי בגין כך.
סוף דבר
-
על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
הפרשי שכר (חג ודמי מחלה) וגמול שעות נוספות בסך 25,673 ₪.
יתרת פיצויי פיטורים בסך 5,278 ₪
החזר בגין ניכוי דמי הודעה מוקדמת 10,963 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.
הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי המצדה וריבית כחוק מיום 1.10.17 ועד התשלום בפועל
-
הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.
ניתן היום, ד' שבט תש"פ (ד' שבט תש"פ), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
קלדנים: רינת אברג'ל, אסף כהן