בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.
התובע יליד 1993 מחסנאי במקצועו. התובע היה בן 23 ביום התאונה וכיום בן 27.
התובע טוען, כי בתאריך 9.6.16 בשעה 16:10 או בסמוך לכך, עת שרכב על אופניים חשמליים ברחוב ויצמן בעכו בקרבה למספרת "אלירן כהן" וליד מעבר החציה שבמקום, נתקלו גלגלי האופניים בבור/סדק רחב ועמוק שנפער בפני הכביש. האופניים נעצרו באופן פתאומי והתובע התהפך, נפל ונפגע.
פגיעתו של התובע היתה בפרק כף ידו השמאלית, כף היד נשברה. מומחה מטעם בית המשפט פרופ. שטהל בדק את התובע וקבע לו נכות בשיעור של 5% בהתאם למחצית סעיף35 (1) (א) (ב) לתקנות המל"ל.
התובע העיד ונחקר בבית המשפט ולטענתו גרסתו לא נסתרה.
בנוסף העיד התובע את העד אלירן כהן שהוא למעשה הבעלים של אותה מספרה והוא אף צילם את תמונות המפגע שצורפו לכתב התביעה, ממש בסמוך ואחרי המקרה הנטען.
על פי עדותו של מר אליהן כהן הוא היה מחוץ למספרה, מעשן סיגריה כאשר ראה את התובע רוכב על אופניו לפתע ולאחר שהתובע היה בסוף מעבר החציה אופניו נעצרו בפתאומיות והתובע התהפך ונפל על הרצפה. מר כהן רץ לעבר התובע הושיט לו עזרה והביא לו מים. על פי עדותו הבחין בידו הנפוחה והאדומה של התובע. עוד העיד מר אלירן, כי אף הוא מעד באותו מקום מספר פעמים אך לא נפל ולא דיווח על המפגע.
הנתבעת עירית עכו הרשות המקומית שנתבעה, הכחישה את הנסיבות ואת אחריותה ואף העידה עד מטעמה. העד היה מר יניב פרץ המשמש כמנהל מחלקת ש.פ.ע וכבישים אצל הנתבעת. לטענת הנתבעת התובע נפגע בנסיבות שונות לחלוטין מאלו המתוארות על ידו וכאשר הוא מנסה "להלביש" את פציעתו על מפגע נטען בשטח ציבורי. הנתבעת מפנה את בית המשפט לתיאור פציעתו של התובע בקופת חולים כללית אליו הובא לטיפול לראשונה, שם צוין: "לדבריו היום נפל מאופניים נחבל בכף יד שמאל מרפק ימין וברך שמאל".
מסמך רפואי זה אינו כולל כלל התייחסות למפגע כלשהו כמו בור אשר הוא מהווה גורם לנפילתו של התובע.
עוד מפנה הנתבעת לכך, כי התובע רכב על אופניים חשמליים בכביש וחצה את מעבר החציה כשהוא ממשיך ורוכב עליהם ולא צועד לצידם. מדובר בעבירות תעבורתיות אשר גם התובע בחקירתו הנגדית בבית המשפט לא יכול היה להתעלם מהן.
הנתבעת מפנה עוד לכך כי על פי גרסתו של התובע התאונה ארעה בדרכו לביתו במסלול הקבוע בו עבר מידי יום ביום למשך שנה. התובע לא דיווח על המפגע הנטען ובעיריה גם לא התקבל כל דיווח על מפגע שכזה.
העד יניב פרץ מטעם הנתבעת לא הכחיש, כי היה בור במקום אם כי בור קטן אשר תוקן לאחר קבלת כתב התביעה. לטענת הנתבעת ככל שיוכח כי התובע אכן נפל בעת שרכב על אופניו במעבר חציה וזאת כאשר שיקול הדעת שלו כשהוא רוכב על אופניו במסלול קבוע שם עבר מידי יום יום במשך שנה, צריכה ללמד על כך שמרבית האחריות, אם בכלל קיימת, צריכה להזקף לחובתו ויש להעמיד את שעור חובתה של הנתבעת, כרשות מקומית, על 20% בלבד.
דיון והכרעה בשאלת החבות והנזק:
לאחר שבחנתי את עדות התובע ואת העד מטעמו מר אלירן וכן נתתי דעתי לעדותו של העד מטעם הנתבעת, מנהל מחלקת ש.פ.ע ודרכים בעירית עכו וכן לטיעוני הנתבעת בנוגע לתיעוד המקרה במסמך הרפואי הראשוני, אני נותן בזאת את פסיקתי:
דין התביעה להתקבל בנכוי 25% רשלנות תורמת.
להלן נימוקי בית המשפט בהגעה לתוצאה האמורה:
ראשית אציין, כי אני נותן אמון לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ואת עדות עד הראיה מטעמו, כי התובע נפל בנסיבות ובמקום בו טען וכי הטענה, כי התובע ניסה ל"הלביש" מפגע קיים במקום על הארוע אין בו ממש. העדויות של התובע והעד מטעמו היו קוהרנטיות ולא היו בהם סתירות יוצאות דופן, דבר שמלמד על כך כי מדובר בארוע שיש בו אמת.
כך העיד העד כהן אלירן בבית המשפט: "ביום הארוע הייתי במספרה. עישנתי סיגריה בחוץ. ישבתי. אני מכיר אותו בפנים ולא זיהיתי שזה הוא. ראיתי מישהו שנפל שם. הוא עבר אל מעבר החציה לכיוון צפון וכשסיים לעבור את מעבר החציה הוא נפל. הגשתי לו עזרה. הבאתי לו מים, אמרתי שילך לבדוק כי היד היתה נפוחה ואדומה. ביקשתי ממנו לצלם את זה. התמונות שצורפו אלו תמונות שאני צלמתי ביום הארוע באותו רגע".
מדובר בעדות אותנטית. נטולת אינטרס. העד גם צילם את התמונות וקישר בין התמונות המלמדות על קיומו של בור המהווה מפגע ובין הפגיעה. עצם המצאותו של בור שכזה (גם אם הוא קטן לגרסת מנהל הנתבעת העד שהעיד מטעמה) במקום מהווה רשלנות ולכן דין התביעה להתקבל.
אציין, כי גם מתוך עדות ושל נציג הנתבעת מר פרץ לא ניתן היה להתרשם כי לא מדובר במפגע.
בעדותו נשאל בעמוד 7: "אני מציג לך את התמונה שצילם חברו של התובע ומראה לך את המפגע. האם הסדק או הבור הקטן הזה בשפת המדרכה זה תקני או לא" והעד השיב ביושר "לא תיקני".
זאת ועוד, העד אישר "כשהתביעה הגיעה הבנו שיש שם בור קטן מיד הלכנו ותיקנו".
עם זאת העובדה שדין התביעה להתקבל עקב המצאות בור שהיה במקום וגרם לכך שהתובע שהיה עם אופניו יפול ויחבל אינה מצביעה על כך שאין מקום לפסוק רשלנות תורמת ואף רשלנות תורמת גבוהה יחסית בנסיבות העניין. הסיבות לכך עולות מתוך עדות התובע עצמו מבית המשפט.
ראשית התובע עצמו מאשר בתחילת חקירתו שכל יום הוא עובר במקום מזה שנה. כך הוא עונה:"כל יום מסלול קבוע הייתי אמור להמשיך ישר במעבר חציה". נכון שלטענתו פעם ראשונה שראה את המפגע היה ביום התאונה הגם שעבר שם שנה כל יום אבל אינני נותן אמון שהתובע לא ראה או לא ידע או לא היה עליו לדעת על עצם קיומו של המפגע או הבור הזה.
עמדתי מתחזקת לאור העובדה שהתובע רכב עם האופניים החשמליים על המדרכה ובכך סיכן גם את ההולכים במדרכה, כך הוא השיב בעמודים 9 ו- 10 לפרוטוקול: "רכבת על האופניים על המדרכה ת. נכון. ש. אתה יודע שאסור לרכב על אופניים על המדרכה ת. היום כן. בזמנו לא היה את החוק הזה. ש. יש תקנה שאומרת כשאתה מגיע עם אופנים למעבר חציה אתה צריך להוליך את האופניים ולא לרכב עליהם. ת. לא ידעתי על זה. חדשת לי".
כל האמור לעיל מצביע על כך שהתובע גם סיכן עוברים ושבים שעה שהוא רכב עם אופניים על המדרכה ללא קסדה ותוך שהוא מכיר היטב את המקום ולכן יש להשית עליו רשלנות תורמת אותה הערכתי בנסיבות העניין לאור עדותו בשיעור של 25%.
כאן המקום לומר, כי אינני נותן משקל רב למסמך הרפואי הראשון אליו הפנתה הנתבעת. התובע אכן ציין בפניה לטיפול הרפואי, כי נפל מאופניים וזו אכן הסיבה לפציעתו. הגורם עקב הנפילה מאופניים היה אותו בור שאמנם לא צויין על ידו במסמך הרפואי אך לא היה בכך כדי לשכנע אותי כי הארוע לא נגרם בנסיבות אותן תיאר לאור עדותו ועדות העד מטעמו, שנתתי בהם אמון.
הנזק:
משכך אני עובר לדיון בנושא הנזק.
לתובע נגרמה נכות בשיעור 5% על ידי פרו. שטהל מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי וזאת עקב השבר בכף ידו השמאלית שיש לומר איננה ידו הדומיננטית על פי עדותו. מדובר בהפעלת סעיף 35 (1) (א) (ב) לתקנות המל"ל, דהיינו השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי של התנועות. התאונה הוכרה כתאונה במל"ל ואולם לאור העובדה שלתובע נקבעה נכות הפחתה מ- 9% לא היה זכאי התובע למענק ולכן אין גם סיבה והצדקה לנכוי רעיוני במל"ל. עם זאת התובע היה זכאי לדמי פגיעה מהמל"ל ולכן יש לנכות רעיונית סכום בגין דמי פגיעה.
התובע טוען כי הנכות היא תפקודית ומפנה בין השאר לכך שגם נחבל ביד ימין וכי יש לחשב לו את השכר על פי השכר הממוצע במשק לאור גילו הצעיר.הנתבעת לעומת זאת טוענת כי מדובר ביד שמאל שאינה דומיננטית וכי אין משמעות תפקודית לנכות. הצדדים חלוקים לחלוטין מבחינת ראשי הנזק לאור עמדתם כאמור לעיל.
לאחר שעברתי על טיעוני הצדדים ועל המסמכים הרפואיים וחוות הדעת הרפואית של פרופ. שטהל, אני סבור כי יש לפצות את התובע כדלקמן:
כאב וסבל – 30,000 ₪ וזאת לאור השבר בכף ידו השמאלית והמסמכים הרפואיים וחוות הדעת שהוצגה לי.
הפסד השתכרות בעבר - עובר לתאונה השתכר התובע בממוצע סך של 5,000 ₪ לחודש. הטבלה אותה צירפה הנתבעת לתחשיבי הנזק מלמדת על השתכרות התובע 5 חודשים קודמים לאירוע התאונה בשכר של 4,638 ₪ שהוא פחות או יותר ממוצע השכר שהיה קיים גם לאחר חזרתו לעבודה. שכרו אף גדל בהמשך. התובע היה באי כושר חודשיים בלבד לכן אני מפצה אותו בגין הפסד השתכרות מלא בעבר בסך של 10,000 ₪. מיום התאונה חלפו כ- 44 חודשים. במהלך 42 החודשים האחרים לפי 5% נכות רפואית חופפת לנכות תפקודית מתוך בסיס שכר של 5,000 ₪ מדובר בסך של 250 ₪ לחודש ולמשך 44 חודשים מדובר בסדר גודל של 11,000 ₪. עם זאת לאחר עיון בתלושי השכר אפצה את התובע גלובלית חלקית לעבר על עוד סכום של 5,000 ₪.
סה"כ הפסד השתכרות בעבר 15,000 ₪.
אציין כי הטענה שיש לפצות את התובע לפי שכר ממוצע במשק בהיותו קטין אין לה שום בסיס הן על רקע העובדה שהתובע לא היה קטין בזמן המקרה והן על רקע העובדה שהתובע החל להשתלב בשוק העובדה ותלושי השכר מעידים על השתכרות נמוכה מאוד שאינה עולה על שכר מינימום במשק באותה עת בשיעור של 5,000 ₪.
הוצאות – התובע שילם בגין חוות דעת מטעמו סך של 5,000 ₪ ובנוסף בגין מחצית שכר טרחתו של פרו. שטהל – 2,691 ₪. סה"כ 7,700 ₪ לערך הוצאות משפט.
הוצאות בגין נסיעות והוצאות גלובלי בגין תרופות - 5,000 ₪. (גלובלי).
עזרת צד ג' – מדובר היה בשבר בכף יד שמאלית לא דומיננטית. מעבר לכך התובע תוך חודשיים חזר לתפקוד תקין. אפצה אותו בראש נזק זה בסך של 3,000 ₪. (גלובלי).
הפסד השתכרות לעתיד וכן הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים- בראש נזק זה חלוקים הצדדים בצורה משמעותית וחזיתית. התובע טוען כי הנכות תפקודית לגמרי וצריכה לזכות אותו בפיצוי בסדר גודל של 161,000 ₪ הכוללים היוון לעתיד עד גיל 67 על פי שכר ממוצע במשק. הנתבעת לעומת זאת טוענת כי עיון בתלושי שכר של התובע מהחודשים 9/16 ואילך מעיד כי שכרו של התובע כלל לא נפגע וכי התאונה לא השפיעה עליו כלל ועיקר. זאת ועוד עסקינן בבחור צעיר במועד התאונה אשר יכול היה להסתגל למומו המזערי אם זה בכלל קיים ולנתב את מסלול חייו התעסוקתי למקצוע לא תהיה למומו השפעה כלשהי.
זאת ועוד, מאחר ולא צפויים להגרם לתובע הפסדי שכר לעתיד הרי שגם אין לפסוק לו בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים.
שקלתי בדבר. ואני סבור שהגם שאין המדובר בנכות קשה מידי ואין המדובר בידו הדומיננטית של התובע, הרי עצם הקביעה של 5% נכות בכף יד שמאל בגין הגבלה קלה בתנועות יש לה משמעויות תפקודיות המזכה את התובע בפצוי לעתיד. עם זאת יש לזכור כי התובע אחרי חודשיים בלבד לעבודה סדירה ומרוויח בממוצע יותר מאשר הוא הרויח לפני כן על פי ניתוח תלושי השכר. אסור לשכוח גם כי התובע מרוויח זאת במומו ולכן יש לקחת בחשבון שאם יקלט לשוק העבודה הרי ימצא בנחיתות מבחינת כושר העבודה שלו דבר המזכה אותו בפצוי.
על פי חישוב אקטוארי מלא של 5% נכות רפואית חופפת לתפקודית על פי בסיס שכר של 7,000 ₪ בהנחה שהתובע היה בחור צעיר והיה מתקדם בעבודתו מדובר בסכום של כ- 100,000 ₪.
אני אפצה את התובע לאור הנסיבות הכוללות על בסיס השיטה הגלובלית בלבד באופן שאפסוק לו 50% מתוך הסך האקטוארי דהיינו 50,000 ₪ כאשר סכום זה נלקח על ידי גם בגין הפסד השתכרות עתידי וגם כמגלם בתוכו הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים.
סך הכל ראשי הנזק לפיצוי התובע הם כדלקמן:
כאב וסבל – 30,000 ₪.
הפסד השתכרות בעבר – 15,000 ₪.
הוצאות בגין חוות דעת – 7,700 ₪.
הוצאות בגין תרופות ונסיעות – 5,000 ₪.
הוצאות בגין עזרת צד ג' – 3,000 ₪.
הפסד השתכרות בעתיד לרבות פנסיה ותנאים סוציאליים על פי השיטה הגלובלית – 50,000 ₪.
סך הכל – כ- 110,000 ₪ זאת בנכוי 25% רשלנות תורמת דהיינו 27,500 ₪. מדובר היה בתאונה שהתובע היה צריך למצות בה זכויות על ידי פניה למל"ל. הוברר כי מאחר ומדובר בנכות הקטנה מ- 9% ולכן התובע לא היה זכאי למענק בגין אחוזי נכות. עם זאת התובע היה זכאי לדמי פגיעה של חודשיים ולכן אפחית סכום נוסף של 7,500 ₪ לאור אי הפניה למל"ל (75% מתוך 10,000 ₪ שהם חודשיים אי כושר מלא בעבר).
סה"כ הסכום הנפסק הינו 75,000 ₪ בצירוף 20% שכר טרחת עורך דין + מע"מ וכן החזר אגרה.
סכום זה תשלם הנתבעת לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ביתרת האגרה החלה בתיק זה תישא הנתבעת.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.
