א.פ. נ' אלכסנדר שניידר איי.טי בע"מ

התובעת, שהועסקה אצל הנתבעת משך כשנתיים בתפקיד מתאמת מכירות, הגישה תביעה זו שבפנינו במסגרתה טענה שתי טענות עיקריות , האחת – כי הנתבעת פגעה בפרטיותה והשניה – כי לא נערך לה שימוע כדין.   

טענות התובעת

1. התובעת הועסקה אצל הנתבעת משך כשנתיים, מיולי 2015 ועד למאי 2017. לטענת התובעת אין חולק כי הייתה עובדת טובה, רצינית וממושמעת, שעבדה לשביעות רצונם של הממונים עליה.

2. בשנת 2017 או בסמוך לכך השתנה יחסם של מי מטעם הנתבעת אל התובעת ומעסיקתה החלה "בולשת" אחריה ופולשת בבוטות לרשות היחיד שלה בעת יציאתה לשירותים. לא זו בלבד שהתנהלות זו חזרה על עצמה, לתובעת אף נשלחה הודעת דוא"ל תמוהה בעניין, נערכה עימה שיחת בירור על ידי שתי חברות הנהלה מטעם הנתבעת והותקנו מצלמות בילוש המשקיפות על הכניסה לחדר השירותים במטרה לנטר את ביקוריה של התובעת בשירותים.
3. התובעת טענה, כי על אף שהתלוננה מספר פעמים לממונה עליה, יחסה של הנתבעת לא השתנה והרדיפה וההתנכלות כנגדה רק גברו, עד שלבסוף מצאה עצמה מועמדת לפיטורין באמתלות כוזבות.

4. התובעת טוענת, איפוא, כי היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה בפרטיותה, מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן – "חוק היסוד"), חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – "חוק הגנת הפרטיות") החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 והחוק להגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997.

5. עוד טוענת התובעת שפוטרה מעבודתה בהליך פגום של שימוע למראית עין וזאת משום שהעזה למחות נגד הפרקטיקות הפסולות שפגעו בפרטיותה, ובכלל זה מציינת התובעת כי השימוע נערך פחות מ-24 שעות לאחר שנמסר לידיה מכתב הזימון לשימוע בעוד התובעת מתעתדת לצאת לחופשה שאושרה לה מבעוד מועד ביום העבודה הראשון לאחר המועד שנקבע לקיום השימוע.

6. במהלך השימוע הוטחו בתובעת האשמות כזב בדבר פגמים בעבודתה, אותם שמעה לראשונה במעמד השימוע, עד שלבסוף נאמר לה, כי הסיבה לפיטוריה היא שהתברר לנתבעת שהתובעת שלחה קורות חיים והציגה מועמדות למשרות שונות בעודה מועסקת אצל הנתבעת. לטענת התובעת, הסיבה בגינה חיפשה עבודה אחרת היא בשל הפגיעה המתמשכת בפרטיותה וההתנכלות המתמשכת שחוותה.

7. ביום 7.5.2017 הודע לתובעת על פיטוריה המידיים מעבודתה. על כן, בעקבות האופן בו פוטרה התובעת, ניהול השימוע כ"טקס" בלבד ומבלי שניתנה לתובעת זכות טיעון הוגנת ושהות נאותה להיערך ופגמים חמורים שנפלו בפרוטוקול השימוע, תבעה פיצוי בגין פיטורין שלא כדין.

טענות הנתבעת

8. הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענות התובעת. לשיטתה, התובעת טועה בתיאור המצב העובדתי הן בנוגע לפגיעה בפרטיותה והן בנוגע לשימוע ולסיבות לפיטוריה.

9. באשר לטענות הנוגעות לפגיעה בפרטיות גרסה הנתבעת, שהתובעת לא "סומנה" כמטרה מתוך רצון להשפילה וכי קיבלה יחס דומה לעובדות אחרות אצל הנתבעת המחויבת לשמירה על תנאי תברואה והיגיינה נאותים במקום העבודה, לרבות בחדרי השירותים הציבוריים.

10. הנתבעת ציינה כי בחודש מרץ 2016, עוד בטרם החלה הנתבעת בפעולות "הבילוש" כנגד התובעת, אף לגרסת התובעת, נשלחה הודעת דוא"ל ל-18 עובדות העושות שימוש בשירותי הנשים העוסקת בהתקנת מצלמות אבטחה בכניסה לחדרי השירותים.

11. עוד טענה הנתבעת, כי מצלמות האבטחה הותקנו לצורכי אבטחה בלבד במתחמים ציבוריים ולא בחדרי עבודה או בחדרי שירותים, למניעת גניבות ופריצות.

12. לשם שמירה על הניקיון שוכרת הנתבעת שירותי קבלן ניקיון הדואג להשמת עובדי ניקיון בנתבעת, לטיפול וניקיון חדרי השירותים. בתחילת חודש מרץ 2017 נודע לנתבעת כי עובדת חברת הניקיון פנתה אל התובעת באופן עצמאי, על דעתה בלבד וללא אישור, והעירה לה על אי שמירת ניקיון בשירותים. עם גילוי מקרה זה הנתבעת פנתה אל קבלן הניקיון שמצידו זימן את עובדת חברת הנקיון, העונה לשם שרה, לשימוע ולשיחת נזיפה. לטענת הנתבעת המקרה היווה בעיה נקודתית שטופלה מיד ומבחינתה בכך הסתיימה הפרשה.

13. באשר לטענות התובעת בנוגע לשימוע - טוענת הנתבעת, כי כבר בחודשי עבודתה הראשונים של התובעת הועלו תלונות בדבר תפקודה אשר נמשכו לאורך כל תקופת העסקתה. לטענת הנתבעת, התובעת עשתה לא מעט טעויות ואין חולק כי ידעה על כך. בנוסף לאלה, מנהלה של התובעת גילה באקראי כי היא שולחת קורות חיים למקומות עבודה שונים. מעשה זה נתפס על ידי הנתבעת כגילוי של חוסר נאמנות מצידה של התובעת, ומכאן שהטענות שהופנו כלפי התובעת בעת השימוע לא עולות כדי האשמות-כזב.

14. התובעת זומנה לשימוע שעתיד היה להתקיים ביום 27.4.2017. לא ניתן היה להענות לבקשתה של התובעת לדחות את שיחת השימוע ליום 10.5.2017 משום שנמנע מאחת מנציגות הנתבעת להשתתף בשימוע בתאריך זה בשל חופשה מתוכננת. הנתבעת אישרה את דחיית השימוע ביום אחד והציעה לקיימו ביום 28.4.2017, אך התובעת סירבה והעדיפה לקיים את השימוע במועד אליו זומנה מלכתחילה. גם כאשר בעת השימוע העלתה התובעת טענות בנוגע למועד השימוע הציעה הנתבעת לתובעת לדחות את השימוע לתאריך 7.5.2017, כעשרה ימים מאוחר יותר, אלא שהתובעת סירבה להצעה זו ובחרה להמשיך ולקיים את השימוע.

15. עוד גורסת הנתבעת בכתב ההגנה כי פרוטוקול השימוע משקף נאמנה את אשר נאמר בעת השימוע, וכך או כך לא נמנעה מהתובעת האפשרות להקליט את השימוע, כפי שאכן עשתה.

דיון והכרעה

16. ראשית נבחן האם בהתנהלותה אכן פגעה הנתבעת בפרטיותה של התובעת. שנית, נבחן האם נפלו פגמים בשימוע שנערך לתובעת וככל שהתשובה לכך חיובית – יהא עלינו לקבוע האם יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת בגינם, ואם כן – מה שיעורו.

פגיעה בפרטיות

17. דיני הגנת הפרטיות בישראל אינם דנים באופן ישיר במעקב אחר עובדים. הזכות לפרטיות קבועה כזכות חוקתית בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע "הוראה כללית" לפיה "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו", וכן כי "אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו". אל חוק היסוד מתווספים איסורים כלליים נוספים המופיעים בחוק הגנת הפרטיות. סעיפים 2-1 לחוק הגנת הפרטיות המבססים את האיסור על פגיעה בפרטיות, מגדירים פגיעה בפרטיות מהי:

"איסור הפגיעה בפרטיות

1. לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.

פגיעה בפרטיות מהי

2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(1)   בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;

(2)   ...

(3)   צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; "

18. אין חולק, כי הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות האדם. בפסק דינו של בית המשפט העליון בענין ידיעות אחרונות בע"מ נ' עו"ד פלוני (ע"א 4963/07 (2008)) נכתב:

"לאחרונה נפסק כי הזכות לפרטיות "מגלמת את אינטרס היחיד שלא להיות מוטרד בצינעת חייו על ידי אחרים" (ע"א 8825/03 שירותי בריאות כללית נ' משרד הבטחון ([פורסם בנבו], 11.4.07) פסקה כ"א – השופט א' רובינשטיין; וכן ראו: זאב סגל "הזכות לפרטיות למול הזכות   לדעת" עיוני משפט ט 175 (תשמ"ג), המוזכר שם). במקרה אחר התייחס השופט א' גרוניס לאמירה שצוטטה לעיל מפסק הדין בעניין דיין לפיה הזכות לפרטיות משתרעת על "זכותו של אדם לנהל את אורח החיים שבו הוא חפץ בדל"ת אמות ביתו, בלא הפרעה מבחוץ". נאמר כי אין להגביל אמירה זו להיבט הפיזי של הבית. "יש להבינה בצורה רחבה יותר, באופן מטאפורי, ברוח הביטוי שטבעו וורן וברנדייס "the right to be let alone" [במאמרם: S.D. Warren, L.D. Brandeis “The Right to Privacy” 4 Harv. L. Rev. 193 (1890 – 1891) – ע' פ'] (בג"צ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים, פ"ד נח(4) 842, 856 (2004))"

19. על אף שהיקפה של הזכות לפרטיות אינו תחום ומוגדר מראש, נדונו בפסיקה ובספרות מקרים המתארים פגיעה בפרטיותו של העובד, שעומדת בדרך כלל אל מול פררוגטיבת הניהול של המעסיק. האיזון בין שתי זכויות אלה יהווה את המסגרת לדיוננו זה.

20. בעידן בו עובדים/ות מבלים/ות שעות רבות במקום העבודה, הנחת המוצא לדיון היא שלעובדים/ות יש צורך במרחב אישי מוגן ופרטי, בו למעסיק אין יד ורגל לא כל שכן יכולת לשלוט ולפקח עליו. מרחב זה, הנכלל בגדר הזכות לפרטיות, מלווה את העובד גם במהלך שהותו בעבודה. בענין זה נכתב בעסק (ארצי) 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב המשולש הדרומי - עיריית קלנסווה (2017):

"הזכות לפרטיות אינה מתפוגגת עם יציאתו של אדם מדל"ת אמותיו. הזכות "צמודה" אליו ונודדת עמו למקומות נוספים, גם ציבוריים, וביחס לעניינים מסוימים (למשל תא שירותים ציבוריים, מרחב מסוים סביב מכשיר כספומט, תא הלבשה בחנות בגדים ועוד)... בהתאם, זכותו של אדם לפרטיות נעה עמו גם למקום עבודתו, והזכויות המוגנות בחוקי היסוד חלות גם במשפט העבודה, לרבות ביחסי העבודה".

21. בפסיקה ובספרות הוגדרה הזכות לפרטיות כזכות כלפי האדם וְלא כלפי המקום – "נראה איפוא שעל פני התפישה התוחמת את אזורי הפרטיות המוגנים יותר על בסיס של קניין, יש להעדיף תפיסה רחבה יותר, המגדירה כאמור, את רשות היחיד מתוך רצון להגן על פרטיותו של אדם ולא על פרטיותו של מקום. תפיסה זו מודדת, כאמור, את רשות היחיד על פי קריטריון דינמי של ציפייה לגיטימית לפרטיות ולא על פי קריטריון סטטי התוחם את רשות היחיד על בסיס נכסי..." (א. שטיין, "האזנת סתר ומעקבים אלקטרוניים נסתרים", משפטים יד, תשמ"ה 527, 535-536).

22. אמירה דומה מופיעה במאמרו של המלומד, פרופ' בירנהק – "...גם מחוץ לבית, אנו מצפים לפרטיות ונהנים ממנה במצבים מסוימים, למשל, מלתחות בריכה או שירותים ציבוריים. אבל, כפי שבתי המשפט בארצות הברית ובישראל הבהירו, הפרטיות איננה של המקום, אלא של בני האדם הנמצאים שם. הפרטיות המוגנת נודדת עם כל אדם לכל מקום בו הוא נמצא. זו 'היחידה האוטונומית' של האדם" (מיכאל בירנהק, מעקב בעבודה: טיילור, בנתהאם והזכות לפרטיות, עבודה חברה ומשפט, כרך יב, עמ' 22) (להלן - "מאמרו של בירנהק").

23. ברוח זו נקבע בבג"צ 6650/04 פלונית נ' ביה"ד הרבני האזורי בנתניה (2007):

"לדיבור "רשות היחיד" משמעות שונה על פי הקשרה (ראו ע"א 546/78 בנק הפועלים בע"מ נ' הנדלס, פ"ד לד(3) 57, 61). בהקשר שלנו, שעניינו צילומו של אדם שלא בהסכמתו, הדיבור "ברשות היחיד" אינו מצביע על "יחידה קניינית". הוא מצביע על "יחידה אוטונומית". הוא לא נקבע על פי דיני הנכסים. הוא נקבע על פי דיני הפרט. אכן, "הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום" (א' הלם, דיני הגנת הפרטיות 85 (2003), וכן Katz v. U.S., 389 U.S. 347 (1967)). אכן, סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין (כגון בית הוריו, בית חולים, תא טלפון: ראו הלם, שם, עמ' 91-88)"

24. מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי לתובעת היתה ציפיה לגיטימית, שאנו שותפים לה, כי גם בדלד אמותיו של המעסיק, תעמוד לה הזכות לפרטיות, וודאי בכל הנוגע למקום האחד אליו גם המלך הולך לבד, השירותים.

25. למותר לציין, כי ברבות השנים השתכללו אמצעי המעקב אחר העובדים, בין אם מדובר על מעקב באמצעות המבנה הפיזי של מקום העבודה (באנלוגיה לצורת המאסר בדמות הפנאופתיקון שהגה בנת'הם – להרחבה ר' מאמרו של בירנהק, שם בעמ' 2 ו-7), ובין אם באמצעים טכנולוגיים, כדוגמת התקנת מצלמות, ציטוט לשיחות טלפון, ניטור תיבות דואר אלקטרוני, טביעות אצבע ביומטריות וכדומה.

26. אין חולק כי מקום העבודה הוא קניינו של המעסיק וכי "פרורגטיבת הניהול" מתירה למעסיק לנהל את עסקו כראות עיניו. אך בל נשכח כי אל מול זכות היתר של המעסיק עומדת זכותו של העובד לפרטיות, וכי זכות המעסיק כפופה לעקרונות של תום לב, עקרונות של המשפט הציבורי וזכויות העובדים (ר' למשל עס"ק (ארצי) 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה – האיגוד הארצי לקציני הים - צים חברת השייט הישראלית בע"מ (2000)) בו הכפיף בית הדין הארצי לעבודה את זכות-היתר של המעסיק לעקרון שוויון ההזדמנויות, לתום לב, ולעקרונות המשפט הציבורי).

27. בהקשר זה נציין, כי בסיכומיה העלתה הנתבעת, לראשונה (ר' טענה מקדמית בסיכומי הנתבעת), טענה, כי בית הדין לעבודה חסר סמכות לדון בתובענה זו משעילתה מצויה בתחומי חוק הגנת הפרטיות אשר אינו בא בגדר סמכותו הענינית של בית הדין לעבודה.

28. ואולם, עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת ציינה, כי זכות היסוד החוקתית העומדת לה לפרטיות מעוגנת בסעיף 7 לחוק היסוד. לא יכולה להיות מחלוקת כי לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות לדון בזכותו של עובד לאוטונומיה על גופו וזכותו לכבוד המוקנות לו הן מכח חוק היסוד והן מכח חוק הגנת הפרטיות (ר' למשל ע"ע (ארצי) 90/08 איסקוב – מדינת ישראל הממונה על חוק עבודת נשים (2011) בו ניתח בית הדין הארצי לעבודה, בהרחבה, את הוראת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות).

29. ומן הכלל אל הפרט. בעדותה סיפרה התובעת על שיחות חוזרות ונשנות שביצעה עם טלי, הממונה הישירה עליה, את תמלולן הציגה בפנינו, בהן מביעה התובעת כאב וצער על עוגמת הנפש שנגרמת לה, ומתארת את ההשפלה שהיא חווה כתוצאה מהמעקב שמתבצע אחריה:

"התובעת: הם עוקבים. שרה הולכת אחריי לשירותים. אני מרגישה מושפלת. ...

טלי: למה את חושבת שהיא עוקבת אחריך?

התובעת: כי היא נכנסה אתמול אחריי לשירותים והיא יצאה והמים כאילו לא נשטפו משהו, אבל בקטנה, והיא נכנסה ואומרת לי, והיא מנקה, המנקה מדברת אליי ככה והיא נכנסה אחריי ואומרת לי אלונה בואי, תראי מה עשית...

אני מרגישה שעוקבים אחרי לשירותים. אני לא נעים לי כבר מזה. אני מרגישה מושפלת, שמשפילים אותי.

. . .

כבר פעם אחת הם העירו לי על זה שאני מבזבזת הרבה נייר טואלט. התקשרה אלי אורנה ואחר כך התקשרה אליי רונית. אחר כך אתם עושים איתי שיחת נזיפה על...שאני סותמת להם את האסלות, שהם רואים במצלמות, הם אשכרה רואים במצלמות, את מבינה כמה זה לא בסדר?

אלונה: שמה הם רואים?

התובעת: שאני נכנסת

טלי: אבל המצלמה היא לא בתוך השירותים

התובעת: זה לא משנה, זה לא תקין, שאני נכנסת לשירותים ואחרי שאני יוצאת מהשירותים יש שמה סתימה. אז אני אמרתי להם זה לא נכון...

את מבינה שזה משהו שהוא פגיעה הכי בסיסית בי כרגע, זה הדבר הכי בסיסי שלי, אני פשוט מרגישה, אותו יום שהם קראו לי לשיחה, אני אשכרה חשבתי שמדברים איתי על הסיכום של המשכורת. נשבעת לך חשבתי שזה זה. אתם יושבות שתי מנהלות בכירות מנהלות איתי שיחה על קקי? באמת, עם כל ה-, זה השיחה שהיתה.

טלי: מה הם דיברו איתך? שמה? שאת סותמת את השירותים?

התובעת: כן. שהם רואים במצלמות שאני סותמת את השירותים..."

(ר' נספח ב(2) לתצהירה של התובעת, תמלול שיחה מיום  14.3.2017 עמ' 4-1)

30. וכשבועיים מאוחר יותר, שוב מתנהלת שיחה בין התובעת והמנהלת הישירה שלה באותו ענין:

"התובעת: זה כבר יותר מדי בשבילי, גם אז ש-לפני כמה חודשים

טלי: כן

התובעת: שאורנה התקשרה ואמרה, ורונית התקשרה ואמרה לי שאני לא יודעת, משתמשת בהמון נייר טואלט, את זוכרת?

טלי: כן

התובעת: וגם השיחה הזאת עם רונית ועם עירית

. . .

אני מרגישה כאילו, שכאילו עוקבים אחריי, מתעללים בי, לא נותנים לי לעשות את הדבר הכי בסיסי שיש לי. זה פשוט כואב לי, זה לא,

טלי: אני יודעת נשמה שלי, יואו אל תבכי, די אל תבכי בגלל זה. אני לא יודעת למה,

התובעת: ואז, ואז, ואת זוכרת לפני שבוע יצאתי איתך החוצה, ואני,

טלי: נכון, והיא אמרה לי אין, זה לא יקרה יותר.

התובעת: ועירית אמרה שהיא תטפל וזה,

טלי: היא טיפלה,

התובעת: בחומרה.

טלי: אבל ההיא לא מקשיבה. ... נותנים לה פה לגיטימציה ואין, זה, זה, אין, פשוט את לא מבינה, כאילו באיזה רמת עצבים. אני גם לא ישנתי כל הלילה, באמת, אלונה אני לא צוחקת, לא, אין דבר כזה, זה לא אמיתי"..

התובעת: אבל את מבינה שברגע ש- ברגע שאני רואה שזה לא רק בא מצד המנקה, אלא בא גם מהצד השני, גם מצד ההנהלה אז אני...".

(ר' נספח 2(ג) לתצהירה של התובעת, תמלול שיחה מיום 29.03.2017, עמ' 1 שורות 28-23, עמ' 2)

ובהמשך –

"התובעת: עוד אז כשדיברתי עם רונית ועם אירית אמרתי להם אתם לא תדברו איתי על הנושא הזה, זה נושא משפיל, זה לא נושא נעים, אתם לא תדברו איתי על הנושא הזה, לא יהיה שיחות על הנושא הזה.

טלי: את צודקת.

התובעת: הגעתי למצב שהייתי צריכה לחשוף משהו אישי שלי, רפואי שלי לרונית על מנת ל-, שיעזבו אותי עם הנושא הזה..."

(ר' נספח 2(ג) לתצהיר התובעת תמלול שיחה מיום 29.03.2017, עמ' 5 שורות 12-6)

31. על חוסר האונים של המנהלת הישירה, טלי, אל מול תחושת הרדיפה וההשפלה שמתארת התובעת, אנו למדים מדבריה:

"אלונה: לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת, לא יודעת כבר איך להרגיע את עצמי, היה לי כאבים עוד פעם בחזה, עוד פעם כאילו. הלכתי עכשיו לרופאה היא אומרת לי זה מלחץ, מחרדה איזו שהיא שאת עוברת, זה משהו עובר, זה משהו של סטרס כלשהו, ואני,

טלי: נו ברור.

אלונה: והיא נתנה לי תרופות להגעה, כאילו לאן, לאן התגלגלתי?"

(ר' נספח 2(ג) לתצהיר התובעת תמלול שיחה מיום 29.03.2017, עמ' 4 שורות 6-3)

32. הדברים הגיעו לכדי כך, שהתובעת ניסתה לשכנע את עצמה כי המעקב אחריה אינו תעתוע פרי מוחה הקודח, אלא המציאות במלוא מערומיה: "בהתחלה הייתי מתעלמת מזה, הייתי אומרת לא, אלונה זה לא, עד שזה אשכרה התחיל להיות ממש חרדות, אני אשכרה מחפשת מי עוקב אחריי, מי הולך אחריי לשירותים, מי מחפש אותי" (ר' שם בעמ' 6 שורות 19-17).

33. גם בעדותה חזרה התובעת על הדברים וסיפרה:

"ב-2017 זה החריף, שרה, המנקה, הייתה עוקבת אחריי כל רגע נתון לתא השירותים. אני התלוננתי לטלי על זה, שזה מאוד מפריע לי... אני הייתי מגיעה למצבים של בכי ודמעות"

(ר' פרוטוקול עמ' 12 שורה 16-13).

34. גם בשיחת השימוע מזכירה התובעת את השיחה שניהלו איתה גב' רונית מאיר, מנהלת הכספים בנתבעת וגב' אירית, מנהלת משאבי האנוש שזימנו אותה לשיחה בעקבות תלונתה של עובדת הניקיון על הרגלי הנקיון וההיגיינה של התובעת בשירותי הנשים:

"רונית: תראי, אני כבר חושבת שהבהרתי את זה בשיחה שהיינו עם אירית וגם אחר כך שבאת אליי, או קי? אני חייבת להגיד, אחד, אין קשר לשימוע הזה, שום קשר לארוע שהיה אחד. שתיים, הבהרתי לך גם בשיחה אז וגם אני ואירית הבהירה וגם אחר כך כשבאת אליי לחדר, אמרתי לך אלונה אני מאמינה לך...

אלונה: אחרי שנאלצתי מה לעשות רונית?

רונית: שום דבר, הייתי איתנו בפגישה.

אלונה: לחשוף משהו רפואי שלי, אישי שלי.

רונית: לא, לא, אני לא ביקשתי ממך לחשוף

אלונה: כדי שתעזבו אותי בשקט".

(ר' נספח 5 לתצהירה של התובעת, תמלול שיחת השימוע, עמ' 14 שורות 11-1; ר' גם בעמ' 20 שורות 28-11; בעמ' 24 שורות 26-4).

35. על חלקן של המצלמות במעקב אחר התובעת מעידים גם דבריה של גב' מאיר כפי שנשמעו בשיחת השימוע:

"התובעת: בתחילת מרץ את ואירית ניהלתם איתי שיחה, על הצרכים שלי,

רונית: אבל מאז,

. . .

התובעת: בתחילת מרץ את ואירית שיחת פתע, ניהלתם איתי שיחה על הצרכים האישיים שלי, הבסיסיים שלי, בתא השירותים...בשיחה הזאת ציינתם, שאלתי אותכם איך זה קרה? איך אתם יודעים שזה קרה? אמרתם שאתם ראיתם לפי המצלמות שהצבתם לכיוון תאי השירותים

. . .

רונית: לא, זה מצלמות שבמסדרון.

התובעת: איך אתם יודעים באיזה תא הייתי?

רונית: המצלמות שבמסדרון, אנחנו לא יודעים באיזה תא היית.."

(ר' נספח 5 לתצהיר התובעת, תמליל שיחת השימוע מיום 27.4.2017  בעמ' 20)

36. בחקירתה טענה גב' מאיר, לראשונה, כי מדובר במצלמת דמה וכי מטרת המייל שנשלח לעובדות, הנשים המועסקות בנתבעת, במרץ 2016 - בו נכתב ש"כצעד למניעת הבעיה (מצבם הלא נעים של השירותים, כלשון המייל – י.ז.ג) הוחלט להציב מצלמה במסדרון אשר תעקוב אחר היוצאות מאזור השירותים וזאת על מנת להפסיק את המחדל" (ר' נספח 2 לתצהירה של התובעת) - היתה "לעשות רעש ולנער את כולם" ובעקבות משלוח המייל "הרבה חודשים היה...שקט והשירותים היו נקיים" (ר' פרוטוקול עמ' 69 שורות 33-15 ובעמ' 70 שורות 11-1; סעיף 43 לסיכומי הנתבעת).

37. גב' מאיר הודתה שיתכן ומשלוח המייל הנזכר מקורו בטעות בשיקול הדעת של הנתבעת ולאו דווקא הדרך הנכונה, וודאי לא היחידה, לוודא כי שירותי הנשים אינם מלוכלכים תמידית (ר' פרוטוקול עמ' 70 שורות 18-3).

38. עוד הודתה גב' מאיר, כי עובדת אחת נוספת, מתוך כעשרים העובדות בנתבעת (ר' פרוטוקול עמ' 73 שורות 29-25), הועמדה בסיטואציה המביכה שחוותה התובעת אשר הוזמנה לשיחה עם גב' מאיר וגב' אירית, בנוגע להרגלי ההיגיינה שלה בביקוריה בשירותי הנשים (ר' פרוטוקול עמ' 71 שורות 32-27 ובעמ' 72 שורות 19-1).

39. אין זאת אלא, שבעקבות תלונותיה של עובדת הניקיון כי התובעת ועובדת נוספת בנתבעת השאירו אחריהן תא שירותים לא נקי, בדקה הנתבעת במצלמה מי ומי מעובדות הנתבעת נכנסה לשירותי הנשים בזמנים הרלוונטים וזימנה את שתיהן לשיחה. לאור האמור לעיל איננו מקבלים את טענת הנתבעת, כי המצלמה שהוצבה במסדרון המוביל את השירותים היא מצלמת "דמה". טענתה זו של הנתבעת, אשר הועלתה לראשונה בחקירת עדיה, אף לא הוכחה.

40. מנכ"ל הנתבעת, מר שלום אביטן, אשר הרגיש, ככל הנראה, שלא בנוח עם סוגית המעקב אחר התובעת לשירותים, סוגיה שהועלתה על ידי התובעת בשיחת השימוע, ביקש להסית את הדיון לסוגיה העומדת, לדידו, במוקד הדיון והיא ארוע שליחת קורות החיים על ידי התובעת, כאשר הנורא מכל, לגרסתו, הוא, שהיה בינו לבין התובעת סיכום שאם היא תחפש עבודה עליה להודיע לנתבעת על כך מראש, והוא ראה בהתנהגותה של התובעת ששלחה קורות חיים חרף ההבטחה הנזכרת כ"בעיה אישית באימון" (ר' נספח 5 לתצהיר התובעת בעמ' 25 שורות 26-19, בעמ' 26 שורות 26-25).

41. למותר לציין, כי חוסר הנוחות של מנכ"ל הנתבעת אשר התבקש לדון במסגרת שיחת השימוע על תדירות ביקוריה של התובעת בחדרי השירותים והאופן בו בלשה הנתבעת אחריה, הם כאין וכאפס לעומת תחושות הפגיעה של התובעת עצמה.

42. לאחר ששמענו את עדותה הכנה והפגועה של התובעת מצאנו, כי התנהגותה של הנתבעת חורגת מגדר התנהגותו של מעסיק סביר, אינה מתקבלת על הדעת ולא מצויה בגדרי ההגנה שמספקת זכות-היתר של המעסיק לניהול עסקו כראות עיניו. האמנו לתובעת שהרגישה מושפלת עד עפר, רדופה וחרדה מהמעקב שביצעה אחריה הנתבעת, בין במישרין ובין באמצעות עובדת הנקיון, אחרי הרגלי הניקיון, ההגיינה והשירותים של התובעת. גם בעת עדותה בפנינו השפילה התובעת מבטה אל הרצפה כל אימת שנדרשה לומר דבר מה בענין זה, נראתה נבוכה והעידה בלחש.

43. נדמה היה כי עדי הנתבעת כלל אינם מבינים כי במעשיה פגעה הנתבעת בפרטיותה של התובעת – החל מהתקנת המצלמות מחוץ לחדר השירותים, עובר דרך זימונה לשיחת נזיפה על הרגלי הנקיון וההגיינה שלה בעת ביקוריה בשירותים, וכלה באי לקיחת אחריות על פעולותיה של עובדת הניקיון שבהתנהגותה גרמה לתחושת השפלה ורדיפה של התובעת.
44. נזכיר, כי בעוד שבשיחת השימוע טענה גב' מאיר כי "בעקבות האירוע שהיה ב- 28.3 אנחנו לקחנו אותה (את עובדת הניקיון – י.ז.ג) לשיחה, עשינו לה שימוע בנוכחות המעסיקים שלה שזה לא אנחנו אפילו" (ר' נספח 5 לתצהיר התובעת תמלול שיחת שימוע מיום 27.4.2017 בעמ' 15 שורות 28-26) בחקירתה התברר, שלהד"מ:

"ת....אחרי מה שקרה ב-28.03, כן פנו אלינו ולכן טפלנו בזה בדרגים הכי גבוהים, הלכנו לחברת הניקיון, טיפלנו ודיברנו עם המנקה, היא קיבלה נזיפה, והבהר שהיא לא תעיר יותר לעובדים...

ש. שוב, את מדברת בגוף רבים, אבל מי שעשה את זה זה רועי

 . . .

ת. אני חוזרת, אנחנו כהנהלה...נפגשתי עם מנהל חברת הניקיון...אני ורועי נפגשנו עם מנהל חברת הניקיון...

שאלת ביה"ד: גבירתי לא היתה בשיחות של רועי או של מנהל חברת הניקיון שזה מה שגברתי נשאלה קודם

ת. עם שרה, נכון, אנחנו קיבלנו מייל ואת הפידבק של מה שנאמר ומה שהיא אמרה, ואיך היא אמרה שהיא במקרה נכנסה אחריה לשירותים ושזה בכלל לא היה מכוון

...

שאלת ביה"ד: שזה בעצם דברים ששמעת מפיו של, וזה לא דברים בידיעה אישית, זאת אומרת לא נכחת בזה

ת. כן, נכון".

                                                            (הדגשות שלי – י.ז.ג)

(ר' פרוטוקול עמ' 60 שורות 333-18 ובעמ' 61 שורות 33-1)

45. צודקת, אם כן, התובעת אשר ציינה בסיכומיה, כי כל פעולותיה של הנתבעת התמצו בקבלת הודעת דוא"ל מחברת הניקיון בנוגע לשיחת אזהרה שקוימה, לכאורה, לעובדת הנקיון. ואולם, חרף חשיבות הנושא לא נעשה כל טיפול פנים-ארגוני ולא הופגנו דאגה או חמלה כלפי התובעת הפגועה. כדברי העדה גב' מאיר:

"ש: את ראית שם את ההתייחסות של טלי, לגבי ה, נקרא לזה בעדינות, האחריות של ההנהלה הבכירה להערות בנושא השירותים והניקיון,

 ת: מי מצפה, השיחות האלה, הקשבתי להם, נשמעים גם קצת כרכילות בין חברות, גם טלי ניסתה להרגיע את אלונה, ניסתה להגיד דברים, היא לא, טלי גם לא רואה את כל התמונה המלאה, היא לא הייתה שותפה לכל מה שנעשה בנושא.

 ש: אוקיי, אבל את לא מצאת לנכון להתייחס לזה בתצהיר שלך.

 ת: אני שוב אומרת, אנחנו רואים בזה, בכל ההקלטות האלה, כרכילות שהייתה בין חברות".

(ר' פרוטוקול עמ' 60 שורות 17-9)

46. לאור כל האמור לעיל מצאנו כי הנתבעת הפרה את פרטיותה של התובעת בצורה בוטה ועל יש לחייבה בתשלום פיצוי מכח חוק היסוד במלוא הסכום הנתבע בסך של 50,000 ש"ח. נסכם חלק זה בציטוט ממאמרו של פרופ' בירנהק, שהתייחס באופן מדויק לסוגיה שלפנינו:

"...מעקב רציף עלול ליצור אווירה של חשד: מדוע בוחנים את צעדיי? גם אם העובדת מודעת לכך שאמצעי המעקב אינו מכוון כלפיה אלא מופעל כלפי כלל העובדים ואולי כלפי הלקוחות, היא מוגבלת בפעולותיה... האם עובדת שסובלת מבעיה רפואית זמנית ונאלצת לקום משולחנה פעמים רבות יחסית כדי לגשת לשירותים, צריכה להסביר למעסיק ממה בדיוק היא סובלת?"

 (מאמרו של בירנהק, שם, בעמ' 19).

נדמה שהמקרה שלפנינו הבהיר שהתשובה לשאלתו של פרופ' בירנהק היא שלילית.

שימוע

47. רבות דובר בפסיקה על חשיבות מתן זכות הטיעון לעובד טרם קבלת החלטה בענינו וודאי כאשר על המדוכה ניצבת החלטה שתוצאתה עלולה להיות פיטוריו מן העבודה (ר' ע"ע (ארצי) 1268/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ - כהן (2003) ועל החשיבות שבמתן אפשרות לעובד להיערך לשימוע מבעוד מועד, ושלילת אפשרות זו מן העובד מהווה פגם היורד לשורשו של ההליך (ר' ע"ע (ארצי) דב גמליאל - חברת החשמל לישראל בע"מ (2008)).

48. כזכור, התובעת טוענת לפגמים שנפלו בשימוע שנערך לה ובכלל זה כי השימוע התקיים פחות מ-24 שעות ממועד זימונה לשימוע ובכך נמנעה ממנה האפשרות להיערך לשימוע כראוי; לא צורף לזימון לשימוע כל חומר ראייתי המשמש יסוד לטענות נגדה (כדוגמת משובים, תלונות, תיעוד של פגמים וכדומה); הטענות על תפקודה הלקוי הועלו לראשונה במסגרת השימוע עצמו ולא נערכה לתובעת שיחת משוב  לפני זימונה לשימוע, במטרה לשפר את עבודתה; פרוטוקול השימוע לא מתאר נכונה את שהתרחש במעמד השימוע; ולבסוף טוענת התובעת כי העילות המופיעות במכתב הזימון לשימוע הן עילות כזב, וכי העילה האמיתית לפיטוריה "התגלתה" במהלך השימוע – שליחת קורות חיים והצגת מועמדות למשרות שונות, מעשים שאין בהם כל פגם ואינם מהווים עילה מספקת לפיטורים.

49. כך נשמעו טענות הנתבעת כלפי התובעת כפי שהוצגו בשיחת השימוע:

"טעויות בהצעות המחיר, טעויות בשמות הלקוחות, טעויות באפיון החברה הנכונה שניידר ושניידר IT...טעות במטבעות...אחרי שנתיים שאת כאן אנחנו, מצפים שהדברים האלה, תקלות כאלה בסיסיות לא יהיו, וזה מגלגל גם לנושא השירותיות היו פונים אליך לתקן את זה, זה תמיד היה מתלווה בויכוחים ואז מה שהיה קורה כל הזמן עם הזמן פונים לטלי ולא מדברים איתך. היו גם פעמים שסירבת לתקן, אז נאלצו לערב אפילו את רונית".

(ר' נספח 5 לתצהירה של התובעת, פרוטוקול שיחת השימוע מיום 27.4.2017 עמ' 7 שורות 12-5)

50. לתצהירה של גב' ברשישת צורפו שמונה מיילים שמצביעים, לכאורה, על חוסר שביעות הרצון של הנתבעת מהתובעת. כך, למשל במייל מחודש נובמבר 2015, 4 חודשים לאחר שהתובעת החלה בעבודתה אצל הנתבעת, כתבה התובעת בהזמנת הרכש/הצעת המחיר את שמה של הנתבעת: "אלכסנדר שניידר אי. טי" במקום "אלכסנדר שניידר בע"מ" (ר' גם סעיף 12.2 לתצהירה של גב' מאיר). גם בחודש פברואר 2016 חזרה התובעת על טעות זו וחודשים יולי ובאוגוסט 2016 נמצאו עוד שני מקרים בהם נרשם שמה של חברת אלכסנדר שניידר האחת במקום השניה.

51. דוגמא נוספת ל"כשליה" של התובעת נמצא בדמותה של הודעת דוא"ל בה הבטיחה התובעת ללקוח מסוים שהנתבעת תספק לו את הסחורה בעוד בהתאם להצעת המחיר היה עליו לאסוף את הציוד מהנמל (ר' גם סעיף 12.4 לתצהירה של גב' מאיר).

52. כאשר התובעת עמדה על דעתה, התווכחה וסברה שחישבה נכון את המע"מ, במקרה המסוים שפורט על ידי גב' מאיר בתצהירה (ר' סעיף 12.5 לתצהירה), ראתה בה הנתבעת, בדיעבד, כמי שאינה מסוגלת לקבל ביקורת והערות (ר' שם). אלא שאף שהמקרה המדובר ארע בחודש נובמבר 2016 ועל אף "עקשנותה" של התובעת, המשיכה לעבוד אצל הנתבעת ואף לא זומנה לשיחת בירור או שימוע בעקבות התנהגותה זו.

53. איננו מקבלים את טענת הנתבעת, כי התובעת עשתה "לא מעט טעויות" (ר' סעיף 12.6 לתצהירה של גב' מאיר), שכן שמונה הדוגמאות שניתנו על ידי הנתבעת, הן בסך הכל נסיון להסתיר מאחורי מסך עשן את הסיבה האמיתית לפיטורי התובעת: משלוח קורות חיים למקומות עבודות שונים.

54. טענות הנתבעת בדבר חוסר מקצועיותה של התובעת אינן עניניות ולא ניתן למצות את בליל הטענות שהועלו לכדי טענה אחת קוהרנטית. לדידנו, הטעויות הספורות בחשבוניות, בחילוץ מע"מ, או בכתיבת שם הנתבעת בהנתן שמדובר בנתבעת שהיא חלק מקבוצת חברות בעלות שמות דומים, לא היוו את העילה האמיתית לפיטורי התובעת והנתבעת נתפסה לאותן טעויות כמוצאת שלל רב ועל מנת להצדיק את החלטתה לפטר את התובעת.

55. מר אביטן לא ידע להצביע על עובדים שפוטרו בשל פגמים בהפקת חשבוניות, ולא בכדי (ר' פרוטוקול עמ' 36 שורות 23-16; עמ' 37 שורות 2-1). יתרה מכך. מר אביטן הודה, כי כל הסוגיות בהן כשלה, לכאורה, התובעת, כלל לא טופלו על ידו ולא היו בסמכותו או אחריותו, אלא תחת אחריותה של טלי, המנהלת הישירה של התובעת, אותה לא טרחה הנתבעת לזמן לעדות (ר' פרוטוקול עמ' 32 שורות 28-10; סעיף 12 לסיכומי התובעת).

56. באשר לטענת התובעת כי לא ניתנה לה שהות מספקת להערך לשימוע, איננו מקבלים טענה זו. בנספח 5 לכתב התביעה, אותו בחרה התובעת שלא לצרף לתצהיריה, מצויה תכתובת בין התובעת לגב' מאיר, אשר במענה לבקשת התובעת לדחות את השימוע בכשבועיים ימים מציעה הנתבעת לדחותו ביום אחד ולקיימו ב 28.4.2017 במקום ב-27.4.2017. במענה להצעה זו בוחרת התובעת לקיים את השימוע במועדו, 27.4.2017 (ר' גם פרוטוקול עמ' 59 שורות 33-11). בנוסף, במעמד השימוע מציעה הנתבעת לתובעת לדחותו אך התובעת מסרבת (ר' נספח 5 לתצהיר התובעת עמ' 2 שורות 13-2).

57. לאחר שהוצגו בפנינו ראיות הצדדים מצאנו לקבל את טענת התובעת כי פיטוריה נעשו מטעמים בלתי עניינים, ונראה כי הנתבעת קיבלה את ההחלטה לפטר את התובעת עוד בטרם נערך השימוע והשימוע נעשה למראית עין בלבד, על אף ש"הלכה היא כי בטרם יוכרע גורלו של עובד, מחובתו של המעסיק לאפשר לו להציג טענותיו ולשקול אותן בלב פתוח ובנפש חפצה" (ר' עע (ארצי) 42097-12-11 טניה חורי - רותם אמפרט נגב בע"מ (2016)). נסביר להלן קביעתנו זו.

58. מתמלול שיחת השימוע עולה כי התובעת הופתעה מעצם זימונה לשימוע שכן מעולם קודם לכן לא ניתן לה משוב על הכשלים בתפקודה ואף לא אחד ממנהליה שוחח איתה על אותן חולשות/קשיים בתפקודה או על האופן בו היא מבצעת את עבודתה:

  "עו"ד לסקי: בסדר, תאשרי לי בבקשה שלא נערך לתובעת שום משוב לפני השימוע?

  העדה, גב' מאיר: למיטב ידיעתי לא נערך".

(ר' פרוטוקול עמ' 45 שורות 1-2; סעיף 30 לסיכומי התובעת)

59. אף בעדותה חזרה התובעת על הדברים ואמרה:

ת. וכשאני אומרת בהן שעד השבוע האחרון, מבחינתי, תותים ודבש, מבחינתי הכל תקין, כי מבחינתי לא קיבלתי ממך ולא ממך ולא ממך, שום דבר שהוא כביכול, אני לא מקצועית אז בוא נתחיל מזה, אם אני לא מקצועית, אז למה ראיתם לנכון לפני 3 שבועות לשים לידי מישהו להדרכה? ללמד מישהו, אם אני כל כך לא מקצועית, למה הם ראו לנכון להושיב מישהו לידי, להדריך אותו, ללמד אותו על המערכות, אני לא מקצועית, אז למה הם עשו את זה בעצם? אם אני כל כך גרועה בהצעות מחיר, או בכל דבר

. . .

ת. לא הייתה פניה כי לא ידעתי למה בכלל קוראים לי, לא ידעתי בכלל על מה השימוע.

. . .

ש. לא ידעת על מה השימוע? 3 סעיפים יש בשימוע שזימנו אותך.

שאלת ביה"ד:כשאת אומרת "לא ידעת" זאת אומרת, לא שלא קראת את מה שכתוב בזימון לשימוע, אלא שלא הבנת מה עומד מאחורי המילים האלה? הבנתי.

ת: מה עומד מאחורי.

 (ר' פרוטוקול עמ' 29 שורות 25-19 ובעמ' 30 שורות 17-11; סעיף 31 לסיכומי התובעת).

60. ובשיחת השימוע אמר מנכ"ל הנתבעת דברים דומים:

"שלום: בוא, אוקי אז אני, אז אני אחדד. יכול להיות, אוקיי? יכול להיות, אני לא בטוח שזה המצב, יכול להיות שטלי הייתה צריכה להיות יותר ברורה במהלך, במעלה השנה האחרונה ולהבהיר לך בצורה יותר ברורה ש-, אה, הנקודות שדורשות תיקון ושיפור הן א,ב,ג,ד. יכול להיות שהיא עשתה את זה בצורה מטושטשת, אוקי? יכול להיות שהיא עשתה את זה לא מספיק טוב, יכול להיות, אוקי? יכול להיות. היא המנהלת שלך, אוקי? אם את, אם ההערה שאת מעלה זה למה אני כל פעם לא כל יום באתי והערתי, אז לא, זה לא היה קורה, בסדר? אנחנו מבינים את זה, את עובדת פה ואת מבינה שזה לא היה יכול לקרות, נכון? זה ברור".

(ר' נספח 5 לתצהירה של התובעת, תמלול שיחת השימוע מיום 27.4.2017 עמ' 45 שורות 19-28).

61. הנתבעת נמנעה, מטעמיה, מלזמן את טלי, הממונה הישירה על התובעת, לעדות. אלא, שהמנעות הנתבעת מזימונה של טלי לעדות, חרף החשיבות שהיתה לשמיעת גרסתה בנוגע לטעויות שנפלו, ככביכול, מלפני התובעת בעבודתה, חריגותן של אותן טעויות ביחס לעובדים/ות אחרים/ות, האמצעים שנקטה הנתבעת ובמיוחד טלי כדי למנוע מן התובעת לחזור על טעויות כאלה בעתיד, האם העירה לתובעת על כשליה התפקודיים והאם הדברים נעשו בצורה ברורה ובהירה או מטושטשת כלשון מנכ"ל הנתבעת, מעידה כמאה עדים על חולשת טענות הנתבעת בענין זה.

62. בהתאם לכלל לפיו "מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 55/89 קופל בע"מ – טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 603) (1990)) אנו מסיקים, כי לו היתה טלי מעידה היתה עדותה פועלת לרעת הנתבעת.

63. איננו מוצאים מקום ליתן משקל לטענתה של גב' מאיר, כי נודע לה, קודם לשיחת השימוע, מטלי, שזו האחרונה העירה לתובעת, אף שהודתה שהערות אלה לא תועדו. עסקינן בעדות שמועה על כל המשתמע מכך (ר' פרוטוקול עמ' 63 שורות 33-13 ובעמ' 64 שורות 10-1).

64. נחישותה של הנתבעת לפטר את התובעת מנעה מנציגי הנתבעת להציע לתובעת הזדמנות נוספת לשפר את התנהגותה ולהתמקצע בתפקידה. סברנו, כי לו חפצה הנתבעת לנהל את שיחת השימוע בלב פתוח ונפש חפצה, היתה מאפשרת לתובעת להפנים את הביקורת שהושמעה כלפיה לראשונה במעמד השימוע וליתן לה הזדמנות להוכיח את עצמה, וודאי מש"שלל פגמיה" של התובעת, לא זו בלבד שלא הסבו נזק לנתבעת אף אינן מן הקשות שבטענות שיכול מעסיק להעלות כלפי עובדו. לא בכדי "לא היה בידי מנכ"ל הנתבעת (במקור נכתב "התובעת" – י.ז.ג) להצביע על מקרה כלשהו במסגרתו פוטר אי פעם עובד כלשהו בגין טעויות פעוטות ערך כדוגמת אלה המיוחסות לתובעת" (ר' סעיף 42 לסיכומי התובעת; פרוטוקול עמ' 36 שורות 33-16 ובעמ' 37 שורות 2-1).

65. למדנו, איפוא, כי טענותיה של הנתבעת כלפי התובעת ותפקודה הועלו, לראשונה, בשיחת השימוע ולא ניתנה לה כל הזדמנות, קודם לשיחת השימוע, לשפר ולתקן את הטעון תיקון. יתרה מכך. אין ספק בליבנו, כי טענת הנתבעת בנוגע לחוסר אמינותה של התובעת הומצאה לאחר שהתגלה כי התובעת חיפשה משרה חדשה והעזה לא לספר לנתבעת על כך מראש ונולדה על מנת להצדיק את פיטורי התובעת. הא ותו לא.

66. לא נסתר מעינינו, כי התובעת לא ניצלה את בימת השימוע כדי להביע רצון להשתפר בעבודתה ולקבל הזדמנות נוספת להוכיח את יכולותיה. ואולם, בהנתן הפגיעה הבוטה בפרטיותה של התובעת נקל להבין את תחושתה של התובעת, שהרגישה רדופה ופגועה עד עמקי נשמתה מהתנהלות הנתבעת וחיפשה לה מקום עבודה חדש. וכך העידה:

"אני מבחינתי, באותה תקופה, הרגשתי שאני מאוד, מאוד פגועה, והרגשתי שאין מי ששומע אותי, שאין ספור שיחות שאני פגועה, שעוקבים אחריי, ש, אני הרגשתי שכבר המקום הוא לא שם, אני לא הרגשתי שזה, וכשראיתי את השימוע הזה, הבנתי שאין מה לנסות, אני מרגישה שהכיוון הוא רק לכיוון של פיטורין, וזה מה שהרגשתי".

(ר' פרוטוקול עמ' 28 שורות 26-23)

67. בהתאם להלכה הנוהגת אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי ממוני אגב פגיעה בזכות השימוע "לפי מכפיל של שכר העובד אלא כסכום גלובלי על פי הכלל של "לפום צערא אגרא"...שהרי "צערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך" (ר' ע"ע (ארצי) 39172-11-16 מדינת ישראל משרד החינוך – דניאל שדה (2018)). למעלה מן הדרוש נציין, כי באותו ענין חויבה המדינה לפצות את המשיבה בסכום של 20,000 ש"ח.

68. לאור תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת ובהנתן הפגמים שנפלו מלפני הנתבעת, מצאנו לחייבה בתשלום פיצוי בגובה 20,000 ש"ח ברכיב זה.

סיכום ומסקנות

69. הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 70,000 ש"ח בגין הפגיעה בפרטיותה של התובעת והפגמים שנפלו בשימוע שנערך לה.

70. כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות התובעת, אשר מרבית תביעתה התקבלה, בסך של 12,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

ניתן היום, כ"ח שבט תש"פ, (23 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.