ב.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.8.19 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי לא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה של המערער, שנותרה בשיעור 5% (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

המערער יליד 1989.

ביום 30.10.11 נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו: "שבר בעצם ירך שמאל, פצע פתוח באיזור ירך ימין".

ועדה רפואית לעררים מיום 22.12.15 קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 5%, לפי סעיף 34(ב)(1-2) מותאם, בגין מצב תגובתי על רקע בעיות גופניות (פרוטוקול הוועדה צורף לכתב התשובה).

ביום 23.10.18 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב, במסגרתה טען כי קיימת החמרה במצבו הנפשי (אישור ההחמרה צורף לכתב התשובה).

ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 6.5.19 קבעה, כי לא חלה החמרה בנכות המערער. על החלטה זו הגיש המערער ערר (נימוקי הערר מיום 16.6.19 צורפו להודעת הערעור).

הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 7.8.19, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן:

"חרדות וסיוטים מהאירוע התאונתי, עצבי לכל מי שסביבי אם לאחיינים, מתקשה לתפקד במהלך היום מתקשה להירדם סיוטים בלילה".

עוד הקשיבה הוועדה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו כדלקמן:

"עדיין לא מבין למה שלחו את התובע לבדיקה פסיכודיאגנוסטית ולא קבלנו אותה יש לתובע 5% לא יודע כמה קשורה הבדיקה הפסיכודיאגנוסטי בקשר להחמרת מצב, התובע נמצא בהחמרה קשה עובד מלב ברירה בעסק המשפחתי אינו מסוגל לעבודה או להשתלב במעגל העבודה החיצוני אנו לא מדברים על נכות עבודה רגילה אלא על החמרת מצב

מפנה את הוועדה לפרוטוקול הוועדה שעשתה הוועדה התאמה בין סעיף 34 (ב)(1-2) מותאם לא מבין למה צריך לקבוע מותאם ולא לתת סעיף פריט מלא.

מבקש להפנות לסכום בדיקה פסיכולוגית מיום 26.2.19 לפיה נקבע אבחנה PTSD ...2012 עם תהליך החמרתי עד 2018 כולל ... 21.1.15 שקבע PTSD כרונית".

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול כדלקמן:

"בהכרה מלאה יוצר קשר עין דיבור ספונטני תקין אפקט תואם לסיטואציה מהלך חשיבה תקין, רמת ארגון טובה בתוכן אין סימני דכאון ואין עדות למחשבות שווא לא נצפו הפרעות בקוגנציה ותפיסה התובע לא גילה סימנים בבדיקה הקלינית שאופיינים לתגובה פוסט טראומטית בתיקו הרפואי קיים אישור רפואי של ד"ר הידש מיום 29.7.2018 לפיו התובע סובל מחרדות קשות וסימנים שמאפיינים לתגובה של פוסט טראומטית לציין כי התובע היום בבדיקה הקלינית לא הביע אף סימן שאופייני הפרעה לפוסט טראומטית ולא הביע סימני חרדה אחרי הביקור של ד"ר הידש אין מסמך התומך בטיפול נפשי ולא נוטל אף תרופה בתחום הנפשי מטופל ע"י קנאביס רפואי ושלא בתחום הפסיכיאטרי".

הוועדה סיכמה את החלטתה בזו הלשון:

"לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית וכן מעיון מהחומר הרפואי כולל הבדיקה הפסיכולוגית בבדיקה זו אין עדות וניתונים שאופיינים לתגובה פוסט טראומטית הוועדה קובעת אין החמרה במצבו".

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים

לטענת המערער, שגתה הוועדה עת לא התייחסה במנומק לבדיקה הפסיכולוגית מיום 26.2.19 ולא התייחסה לקביעת הפסיכולוג, ד"ר עודד פניני, כי שימוש המערער בקנאביס רפואי הוא אמצעי להתמודד עם קשייו והוא תולדה של המצב הנפשי ולא הגורם למצבו הנפשי. בניגוד לכך התבססה הוועדה בהחלטתה על ההנחה, כי המערער לא נוטל טיפול נפשי וכי השימוש בקנאביס אינו בתחום הפסיכיאטרי. עוד נטען, כי הוועדה לא התייחסה כדבעי לחוות דעתו של ד"ר הידש מיום 29.7.18 בה צוין, כי הסימפטומים מתאימים להפרעה פוסטטראומית והמליץ על נכות בשיעור 40%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(4-5). לדידי המערער, לא ברור מדוע נשלח המערער על ידי הוועדה לבצע בדיקה פסיכולוגית אם כל שעושה הוועדה הוא להתעלם מתוצאותיה בהחלטה לקונית. משכך, מבקש המערער להשיב את עניינו לוועדה בהרכבה הקודם על מנת לעיין בתיעוד הרפואי שהוצג בפניה ולבחון קביעתה מחדש.

מנגד, טען המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה התייחסה למסמך הרפואי מאת ד"ר הידש מיום 29.7.18 והסבירה, כי נוכח ממצאי הבדיקה הקלינית אשר שללו כל תסמין המאפיין הפרעה בתר חבלתית, הערר נדחה; עוד הוסיפה הוועדה, כי אין כל מסמך התומך בנטילת טיפול תרופתי בהיבט הנפשי. מדובר בהנמקה העומדת בדרישות הפסיקה.

הוועדה התייחסה לנטילת הקנאביס וקבעה, כי לתפיסתה המערער משתמש בסם זה שלא במסגרת הטיפול הפסיכיאטרי. אין בקביעה זו כדי לסתור את האמור בחוות דעת הפסיכולוג, ד"ר עודד פניני, וממילא מדובר בהיבט מקצועי.

המשיב ביקש להבהיר, כי חוות הדעת הפסיכולוגית נדרשה על ידי הוועדה מדרג ראשון ומסקנות הבודק כלל אינן תומכות בקיומה של PTSD ואף להיפך.

במעמד הדיון בערעור שב המשיב על טענותיו והוסיף, כי מעיון בעמוד 5 לפרוטוקול ההחלטה עולה, שהוועדה עיינה בבדיקה הפסיכולוגית ונוכח ממצאי בדיקתה הקלינית היא סבורה, כי לא חלה החמרה בנכות המערער ומשכך לא ברורה תכלית טענת המערער בנוגע לשימוש בקנאביס.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).

נפסק לא אחת, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה הרפואית לעררים חובת ההנמקה, שכן ההנמקה מאפשרת ביקורת שיפוטית על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60 (1983).

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

אשר למכתבו של ד"ר גיורא הידש מיום 29.7.18 (צורף לערעור) – מעיון בסעיף 4 לפרוטוקול ההחלטה עולה, כי מסמך זה עמד בפני הוועדה בעת מתן החלטתה; לא זו בלבד, למקרא ההחלטה עולה, כי הוועדה התייחסה במפורש למכתבו של ד"ר הידש בציינה, כי במסגרת הבדיקה הקלינית שנערכה על ידה, המערער לא הביע אף סימן האופייני להפרעה בתר חבלתית ולא הביע סימני חרדה.

מאחר והוועדה מחויבת אך ורק לממצאיה שלה, ומשאלו לא עלו בקנה אחד עם ממצאי בדיקתו של ד"ר הידש, הרי שבנסיבות העניין יצאה הוועדה ידי חובתה במידת פירוט הנמקתה, זאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה ועדה שונים מאלה ששימשו את המומחה מטעם המבוטח, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונות, ומכאן קביעה בדבר השוני בממצאים מספקת כדי לצאת חובת ההנמקה (ראו: דב"ע (ארצי) נא/99-122 חיים קלייר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169).

שונה היא קביעתי בהתייחס לסיכום הבדיקה הפסיכולוגית מאת הפסיכולוג הקליני, ד"ר עודד פניני (צורפה להודעת הערעור). מטענות הצדדים כמו גם מעיון בסיכום הבדיקה עולה, כי מדובר בבדיקה אליה נשלח המערער על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון וכך נקבע בפרק ה"סיכום ודיון" בבדיקה (ההדגשה הוספה, א.ק.):

"גם ממצאי הבדיקה הנוכחית, גם ממצאי הבדיקה הקודמת, וגם פרטי האנמנזה מלמדים שרמת התפקוד האינטלקטואלי של ב. נמצאת בתחום הנורמה, הממוצע.

ממצאי הבדיקה הנוכחית מלמדים על תפיסה תקינה, על קליטה של פרטי מידע רלוונטיים בצורה תקינה, ועל הפנמה של דרכי עבודה.

בתכני הבדיקה אין ביטוי לתכנים בעלי אופי טראומתי.

ב. תיאר מספר אירועי חיים ומאפיינים שמלמדים על מיעוט כוחות לאורך השנים. הוא לא סיים את ביה"ס התיכון ללא בגרות מלאה; הוא סיים את בית הספר להנדסאים עם פרויקט באיכות שאינה משביעה רצון; הוא התקשה לגייס כוחות בכדי לשפר את הפרויקט לאחר שסיים את השירות הצבאי; הוא התקשה להשתקם לאחר תאונת הדרכים. בנוסף לכך, ב. תיאר את התפתחותו לאורך השנים בתחום הלימודים והתעסוקה כמונעת במידה רבה על ידי מוקד שליטה חיצוני, קרי, הוריו. ב. סיפר אודות שני אירועים משמעותיים בסמיכות גבוהה שאילצו אותו לשנות את תכניותיו. הראשון, התגובה האלרגית הקשה לעקיצת דבורים, שגרמה לשחרורו מהצבא. השני, התאונה שגרמה לו לאובדן העסק העצמאי שפתח, ולשבר בחלום שהיה לו אודות הצלחה כלכלית.

לדעתי, השימוש של ב. בקנביס הנו אמצעי להתמודד עם קשייו, והוא תולדה של מצבו הנפשי, ולא הגורם למצבו הנפשי.

להערכתי, תיאור הסימפטומים שמאפיינים PTSD מועצם, גם אם לא בהכרח באופן מניפולטיבי.

להערכתי, יש אינדיקציות למאפיינים של דיכאון/דיסטימיה לאורך שנים.

אני מעריך שהסיכוי של ב. להשתקם באופן עצמאי, ללא עזרה כלשהי קלוש."

מעיון בפרוטוקול ההחלטה עולה, כי הוועדה לא התייחסה בהחלטתה לחוות הדעת הפסיכולוגית מאת ד"ר פניני מיום 26.2.19 ואף הוסיפה וציינה בהחלטתה, כי "אחרי הביקור של ד"ר הידש (מיום 29.7.18, א.ק.) אין מסמך התומך בטיפול נפשי ולא נוטל אף תרופה בתחום הנפשי מטופל ע"י קנאביס רפואי ושלא בתחום הפסיכיאטרי" – קביעה העומדת לכאורה בסתירה לקביעתו של ד"ר פניני, אשר אינה מנומקת ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבת הוועדה ולהבין על מה היא נסמכת.

בנסיבות אלה מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה, בהרכבה הקודם, על מנת שתשקול קביעתה בשנית, תוך התייחסות מנומקת לסיכום הבדיקה הפסיכולוגית מיום 26.2.19 ובפרט לקביעתו של ד"ר עודד פניני, כי שימוש המערער בקנביס הוא אמצעי להתמודד עם קשייו והוא תולדה של מצבו הנפשי ולא הגורם לו.

המערער יוזמן להופיע לפני הוועדה לרבות באמצעות בא-כוחו ויתאפשר להם לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

סוף דבר

על יסוד האמור, הערעור מתקבל, כמפורט בסעיף 19 לעיל.

המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ט' אדר תש"פ, (05 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.