1.לפנינו תביעתה של גב' א.ג' (להלן: "התובעת") לסעדים הנובעים לטענתה מהעסקתה שלא כדין לרבות סיומה על ידי משרד הקליטה (להלן: "הנתבעת") בתקופה מיום 2.2.06 ועד להוצאתה לפרישה מחמת מצב רפואי בחודש 11/14.
2.אלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת –
א.התובעת הינה בוגרת אוניברסיטת בר-אילן, בעלת תואר ראשון בחינוך, תואר שני במדעי המדינה – מנהל ציבורי ושלטון מקומי בהתמחות של ביקורת פנימית וציבורית.
ב.התובעת עבדה בנתבעת בלשכת שרת הקליטה מיום 18.5.03 ועד ליום 30.6.03. תקופה זו אינה מושא תביעתנו.
ג.ביום 25.3.03 התקבלה החלטת ממשלה (מספר 166) אשר עסקה בהקפאת קליטת עובדים חדשים בשורות המדינה. החלטה זו הוארכה מעת לעת תוך שנקבע כי ועדת חריגים תדון בבקשות חריגות.
ד.ביום 18.2.06 התקבלה התובעת לעבודה בנתבעת בירושלים כממלאת מקום של מבקרת מחוז חיפה והצפון דאז, גב' ט.ב. (להלן: "ט.ב.") אשר יצאה לחופשת לידה.
התובעת סיימה את עבודתה בתפקיד זה ביום 19.3.06.
ה.התובעת נקלטה באישור נציבות שירות המדינה (להלן: "הנציבות") על תקן קיים באשקלון למשרת ממלאת מקום, יועצת קליטה בלשכת אשקלון מיום 20.3.06 ועד ליום 31.8.06.
בפועל התובעת עבדה בלשכה בירושלים בכפוף למנהל האגף בירושלים מר דנון.
חוזה העסקה של התובעת הוארך מעת לעת.
ו.ביום 12.7.06 עברה התובעת בחינות של הנציבות והתבקשה לחזור על חלק מהבחינה.
ביום 28.9.06 נבחנה התובעת פעם נוספת ובתוצאות נקבע כי: "על פי סך ציוניה במבחנים העובדת נמצאת מתאימה להעסקה במשרה המוצעת בלבד (משרת רכז בכיר במתח דרגות 15-17 – ח.ט.) שינוי משרה מחייב דיון חוזר" .
(נספח 12 לתצהיר גב' פלדמן).
התובעת אישרה בחתימתה ביום 19.12.06 את הסכמתה להארכת התקופה מיום 1.2.07 ועד ליום 31.1.08 כאשר ידוע לה כי היא מוגבלת לתפקיד של רכז בכיר במתח דרגות של 15-17 מנהלי ולא תהיה לה כל דרישה להעלאה לדרגה 18 מנהלי .
(נספח 13 לתצהיר גב' פלדמן).
ז.ביום 28.7.07 פנתה מנהלת תחום משאבי אנוש לאשר את מועמדותה של התובעת למכרז פנימי למשרה של רכז בכיר (תכנון תקציב מידע ובקרה) במתח דרגות 15-17 מנהלי, משרה אותה ביצעה התובעת בפועל .
(נספח 14 לתצהיר גב' פלדמן).
ח.לאחר התכתבויות נבחרה התובעת ביום 15.11.07 בוועדת בחירה למשרת רכז בכיר (תכנון מידע תקצוב ובקרה) במתח דרגות 15-17.
חוזה מיוחד להעסקת עובד הוארך מעת לעת.
ט.התובעת ביקשה להתמודד למכרז מתח דרגות 41-43 בדירוג המח"ר ולפיכך פנתה ביום 15.1.09 מרכזת מנהל ומשאבי אנוש במשרד לנציבות בבקשה לאפשר לתובעת להיבחן פעם נוספת להסרת המגבלה שלה למשרה במתח דרגות 15-17 מנהלי.
ביום 15.5.09 נבחנה התובעת ונמצאה מתאימה להעסקה במשרה המוצעת .
(נספח 19 לתצהיר גב' פלדמן).
י.ביום 5.11.09 (במסגרת הערכת עובד )המליצה גב' חיה קורן מנהלת אגף בכיר עידוד עליה ותושבים חוזרים (להלן: "גב' קורן"), לשנות את משרתה של התובעת למנהלת ענף וביום 4.6.12 פנתה שוב גב' קורן למנהלת כח אדם בבקשה כדלקמן:
"בהמשך לשיחתנו בנושא מבנה האגף, אני מבקשת להסדיר את אחריותה וסמכותה של הגב' א. ג'. ולעגן את תפקידה באופן מסודר ורשמי כתקציבאית האגף.
לצורך כך אדגיש כי גב' ג'. ממלאת תפקיד זה מזה שנתיים ללא ההגדרה הרשמית.
בקשתי היא להעלותה בדרגה מ- 38+ ל- 40 ובתפקיד תקציבאית בכירה".
(נספח יד' לתצהיר התובעת).
יא.ביום 7.11.12 התקבלה תשובת גב' חגית פלדמן מנהלת אגף משאבי אנוש (להלן: גב' פלדמן") לפיה:
"ראשית ברצוני להדגיש כי יש לך הגדרת תפקיד ברורה, של רכז בכיר תכנון מידע תקצוב ובקרה. הובהר לך מספר פעמים בפגישותינו לאחר שהעלית את בקשותיך לקידום, שהקידום בד"כ הינו באמצעות מכרזים.
במקביל אכן קיימת אופציה של שינוי תקן והבהרנו לך בפגישה האחרונה לפני כחודשיים שבמידה ויאושר למשרד מסלול קידום לתקציבאים, נשקול להכליל אותך במסלול זה.
עד כה המסלול טרם אושר.
בנוסף הובהר לך כי שינוי תקן אינו תלוי בבקשת העובד אלא הינו חלק ממבנה ארגוני של המשרד תוך התייחסות להיקפי עבודה שהשתנו או שחל שינוי מהותי בתפקיד. במידה וכך מנהלת האגף תמצא לנכון להגיש המלצה לשדרוגך בעדיפות ראשונה, מתוך כלל עובדי היחידה. הנושא יבחן לפי המכסות העומדות לרשות המשרד ובהתייחס לבקשות הנוספות מיחידות אחרות".
(נספח טו' לתצהיר התובעת).
יב.ביום 15.2.12 קיבלה התובעת הודעה שהיא זכאית לקבל כתב מינוי החל מיום 1.12.11.
יג.בשנת 2009 הגישה התובעת מועמדות למשרת מרכז (ביקורת פנימית) בלשכת תל-אביב (מכרז פנימי 10426).
התובעת הגישה השגה לנציבות באשר להרכב ועדת הבוחנים למשרה, בבקשה לפסול את ט. ב..
ההשגה נדחתה.
ביום 22.3.10 הודע לתובעת כי לא נבחרה לתפקיד.
התובעת הגישה מועמדות למכרז נוסף למשרת מרכז וביקורת פנימית בתל-אביב אולם הסירה את מועמדותה ביום 16.6.11.
יד.באפריל 2011 הגישה התובעת מועמדות למשרה של מרכזת אסירי ציון ומנטרלים מצ'רנוביל בירושלים (מכרז מס' 00015532).
התובעת לא נבחרה לתפקיד.
טו.בשנת 2011 הגישה התובעת מועמדות למכרז נוסף בירושלים למשרה של מנהל תחום רשויות תרבות ואסירי ציון (מכרז מס' 15180).
התובעת לא נבחרה לתפקיד.
טז.בשנת 2008 ביקשה התובעת לפצל את עבודתה כך שתוכל לעבוד פעמיים בשבוע באזור המרכז, ושאר הימים תעבוד בירושלים.
ביום 8.9.08 אושר לתובעת ע"י גב' מרגלית ימיני מנהלת אגף משאבי אנוש לעבוד פעמיים בשבוע בלשכת חולון, בימים ב' ו- ד' (נספח יז' לתצהיר התובעת).
יז.בסוף חודש מאי 2013 הודע לתובעת כי עליה לעבוד 5 ימים בירושלים וכי הסידור לפיו תעבוד יומיים בשבוע בלשכה בחולון אינו חוקי.
(התכתבות בענין, נספח יח' לתצהיר התובעת).
יח.ביום 14.4.13 נערכה פגישה באגף בכיר עידוד עליה ותושבים חוזרים בהשתתפות, גב' בת שבע ראובני-גוניקמן, סמנכלית בכירה למנהל ומשאבי אנוש, גב' פלדמן, גב' קורן, גב' אלה סבן, ס. מנהלת אגף בכיר עידוד עליה ותושבים.
בפגישה סוכם:
"1.עקב הקשיים בתפקוד המקצועי והבעיה הפרסונלית של א. ג'. באגף עידוד עלייה, כפי שהוצגו על ידי חנה ואלה, סוכם על הוצאתה מהאגף עם התקן עליו היא משובצת. משאבי אנוש יאתרו מקום חלופי, יסכמו עם א. את העברתה.
2. חנה ואלה ידברו עם שרון שתיקח עליה תחומי אחריות של א. במקום נושא וועדת ערעורים שיישאר אצל מירה לוי.
3.חנה ואלה ידברו עם מורן שתקבל עליה את נושא תכנית העבודה וסיוע לאלה בנושאים נוספים מעבר לתפקידה. "
(נספח 37 לתצהיר גב' פלדמן).
יט.ביום 1.6.13 נערכה שיחה בין התובעת לגב' פלדמן.
בפרוטוקול נרשם כי נעשה ניסיון לאתר לתובעת חלופה להעברה, בהתאם לבקשתה. צוין סירובה של התובעת לעבור למנהל הסטודנטים בירושלים. לפנים משורת הדין הוצע לתובעת לעבוד במנהל הסטודנטים במחוז תל-אביב בתפקיד מקביל למשרתה בעידוד עלייה – רכז בכיר.
(נספח 39 לתצהיר גב' פלדמן).
כ.התובעת עברה לעבוד בתל-אביב ביום 4.8.13. ביום 5.8.13 התקיימה פגישה של התובעת עם המנהלת הישירה שלה במנהל הסטודנטים במחוז ת"א.
לאור אישור רפואי שהמציאה סוכם כי התובעת תעבוד במשרה חלקית (8:00-12:00).
(נספח 48 לתצהיר גב' פלדמן).
כא.ביום 12.8.13 הודיעה התובעת כי היא עוברת בדיקות רפואיות ואינה יודעת מתי תחזור לעבודה.
כב.ביום 27.8.13 הגישה התובעת בקשה לצאת לחל"ת בטענה כי עליה לבצע סידרת טיפולים הדורשים זמן רב וזאת עד לסוף השנה.
כג.התובעת שהתה בחל"ת (מחלה) מיום 21.8.13 ועד ליום 7.1.14.
כד.ביום 5.12.13 הודיעה התובעת בדוא"ל על כוונתה לשוב מהחל"ת ביום 8.1.14.
כה.ביום 7.1.14 הודיעה התובעת כי רופא תעסוקה המליץ לה על 3 חודשי שהייה נוספים בבית ולכן לא תשוב לעבודה.
כו.ביום 8.1.14 החלה התובעת לנצל ימי מחלה צבורים.
כז.ביום 16.2.14 פנה אגף משאבי אנוש ללשכת הבריאות המחוזית לשם בחינת כושרה של התובעת לעבודה.
(נספח 51 לתצהיר גב' פלדמן).
כח.ביום 2.6.14 התכנסה ועדה רפואית מחוזית ומסקנתה שהתקבלה ביום 22.7.14:
"יש סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודתה בשירות המדינה, בתפקידה התקני ובכל תפקיד אחר בשירות המדינה".
(נספח 2 לתצהיר גב' פלדמן).
כט.ביום 2.11.14 הודיע מנכ"ל המשרד לתובעת על סיום העסקתה במשרד בהתאם להחלטת הוועדה הרפואית מיום 22.7.14.
(נספח 62 לתצהיר גב' פלדמן).
3.מטעם התובעת העידה התובעת.
מטעם הנתבע העידו גב' ט. ב. וגב' פלדמן.
4.טענות התובעת
א.התובעת הועסקה בתפקיד בכיר "מהתקן" אליו שובצה.
התובעת התקבלה כממלאת מקום של מבקרת מחוז חיפה והצפון ועם סיום עבודתה הזמנית הוצע לה על ידי מר יעקב דנון, מנהל אגף עידוד עלייה דאז, לעבור לעבוד באגף עידוד עליה שניהל.
מהמסמכים עולה כי התובעת ביצעה באותה תקופה תפקיד בכיר.
בבקשה להארכת חוזה מיום 25.12.06 נרשם כי היא מתפקדת כ"אחראית על תקציבים, חוזים, תשלומים, והתחשבנות בכל הקשור לנושא העלייה הקבוצית..." (נספח ו' לתצהיר התובעת).
ב.הגם שעבודתה של התובעת בוצעה בירושלים, המשרד קלט אותה לתפקיד "רכזת בכירה באגף בלשכת אשקלון".
ג.בכירותה של התובעת עולה גם ממכתביה של גב' קורן מיום 8.6.10, ומיום 27.8.12 (נספח ה' לתצהיר התובעת).
ד.התובעת אישרה בחקירתה הנגדית את מורכבות עבודתה:
לא רק תשלומים דרך מרכבה, אלא עשרות מליוני ₪ היו באחריותה והיא ניהלה התקציב במלואו (פרוטוקול מיום 25.3.18 עמ' 10, ש' 28).
עובדה זו עולה גם מבקשה משנת 2008 לאשר שעות נוספות בה כתב המשנה למנכל של המשרד, כי התובעת מפעילה מערך תקציבי של כ- 40 מיליון ₪. (נספח י"א לתצהיר התובעת).
ה.אף בסיכום שיחה עם התובעת מיום 14.1.13 נרשם כי התובעת אחראית על תקציב האגף ולכן מתבקשת להוציא כל שבוע דו"ח אקסל. (נספח 28 לתצהיר הנתבעת).
ו.בנוסף ייצגה התובעת את המשרד בתכנית רדיו כנציגת המשרד, נסעה שלוש פעמים לברית המועצות לשעבר לעודד עליה, הכינה תכניות עבודה שנתיות ורב שנתיות עבור האגף כולו, הכינה תכניות תקציביות למשרד האוצר.
ז.הממונים על התובעת היו מודעים לכך שהתובעת מבצעת תפקיד בכיר מזה המוגדר לה כעולה מפניות הממונים לכח אדם בענין קידומה.
כך בקשת גב' קורן למחלקת כח אדם מיום 5.6.12 (נספח יט' לתצהיר התובעת) בו מבוקש להעלות את התובעת מדרגה 38+ לדרגה 40 לתפקיד תקציבאית בכירה. אלא שהבקשה להעלות את התובעת בדרגה בהתאם לתפקידה האמיתי הוגשה לנציבות כבקשה קבוצתית ללא תיאור פרטני של תפקיד התובעת וצרכי האגף. לפיכך הבקשה נדחתה מבלי שעניין התובעת נבדק.
ח.תשובתה של גב' פלדמן מיום 7.11.12 לפיה אם התובעת רוצה להתקדם עליה לגשת למכרזים מתעלמת מהטענה כי בפועל התובעת ביצעה תפקיד בכיר אחר וכי מדובר בבקשה לקבל שכר שווה וזהה לשכר המשולם לעובדים שמבצעים תפקיד כמוה.
ט.התובעת נגשה במשך שבע שנים למכרזים רבים.
העובדה, כי למרות קורות חייה המרשימים, ההמלצות הרבות וההצלחות בעבודה, לא זכתה באף מכרז, מלמדת על התערבות מכוונת מהמשרד שלא לאפשר לתובעת להתקדם.
התובעת לא זכתה במשרד למבקר פנים שפורסם בשנת 2009 מהסיבה שט. ב. חיבלה באפשרותה להיבחר, לאחר שיחה ביניהן בנוגע למבחן של מרכז ההערכה, אותו עברה התובעת בהצלחה.
התובעת אף התריעה לפני המכרז לנציבות וביקשה כי ט. ב. לא תשב בוועדת הבחינה אבל השגתה נדחתה.
י.אישור הנתבעת משנת 2008 לפיצול עבודתה של התובעת באופן שפעמיים בשבוע תעבוד מלשכת חולון וביתר הימים בירושלים לא היה זמני, ולא היה תלוי בכל תנאי.
לא היתה כל סיבה מוצדקת לביטול ההחלטה .שינוי ההחלטה נועד כדי להפעיל על התובעת לחץ ולגרום לה להסכים לעבור לתפקידים זוטרים.
יתירה מכך התובעת המציאה אישור רפואי כי בשל בעיות גב אסור לה לנסוע נסיעות ארוכות, והנתבעת לא קיימה את חובתה לבצע התאמה על פי סעיף 8 (ה) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות תשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק שוויון זכויות"), ולאפשר לה להמשיך לעבוד יומיים בשבוע בחולון.
יא.ביום 17.4.13 התקבלה החלטת הנתבעת להוציא את התובעת מאגף לעידוד עלייה, מבלי ליידע אותה ומבלי לערוך לה שימוע.
הנתבעת עדכנה את התובעת יומיים לאחר קבלת ההחלטה וגרמה לתובעת להוציא מייל לפיו היא כביכול מבקשת לעבור מהאגף.
יב.התפקיד אשר הוצע לתובעת בתל אביב הינו תפקיד זוטר, בודקת מסמכים אקדמיים מחו"ל.
ביום השני לעבודתה נדרשה התובעת לעבוד כעוזרת לבת שירות לאומי אשר תפקידה היה לוודא כי הסטודנטים מקישים את שמותיהם נכון למערכת.
שיבוצה של התובעת כעוזרת לבת שירות לאומי, פגעו בתובעת ובמעמדה ובעקבותיו נכנסה התובעת לדכאון קליני ושהתה בחופת מחלה ובהמשך חל"ת מיום 22.3.13 עד לחודש 04.2014.
יג.הנתבעת לא הודיעה לתובעת על החלטתה להגיש אותה לוועדה רפואית במשרד הבריאות ולתובעת נודע על כך רק יומיים לפני מועד הוועדה. מדובר בהתנהלות פוגענית, המנוגדת לסעיף 33.241 לתקשי"ר עובדי המדינה.
יד.הנתבעת פגעה בזכאותה של התובעת לדמי אבטלה שכן העבירה את התובעת לחלקיות משרה של 25% עד לחודש 10.2014. בקשת התובעת לתקן את הרישום נענתה בדרישה שעליה לשלם 11,000 ₪ ללא הסבר כתנאי לשינוי הרישום.
הנזק שנגרם לתובעת בתשלום דמי אבטלה הוא קרוב ל- 40,000 ₪.
טו.התובעת זכאית לפיצוי של 15,000 ₪ על אי מתן הודעה לעובד.
טז.סיווג התובעת בתפקיד נמוך מעבודתה בפועל מהווה חוזה למראית עין בלבד והוא בטל. עוד הוא בטל משנעשה מתוך עושק ומשהוא מנוגד לתקנת הציבור.
לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר על פי המקובל והנהוג במדינה.
ההחלטה להעסיק את התובעת בחוזה עבודה פיקטיבי ומקפח הוא החלטה מנהלית בלתי סבירה.
יז.הנתבעת בחרה לקדם עובדים אחרים על סמך שייכותם הפוליטית.
התובעת לא נבחרה למכרזים אליהם ניגשה על רקע פוליטי, מהטעם שלא השתייכה למפלגת "ישראל ביתנו" בניגוד לחוק ששוויון הזדמנויות .
יח.מבוקש להורות לנתבעת לתת לתובעת חשבונות מלאים באשר לתנאי השכר החלים על עובד ביקורת פנים ו/או תפקיד אחר המתאים לתפקיד שהתובעת ביצעה בפועל,
ולשלם לתובעת את הפרשי השכר המתבקשים ממתן החשבונות.
יט.התובעת היתה זכאית להחזר הוצאות רכב מתחילת עבודתה. תשלום זה שולם לתובעת רק מחודש 9.2011.
כ.התובעת זכאית לפיצוי בגין התנהלותה המפלה, האסורה וחסרת תום הלב של הנתבעת במהלך עבודת התובעת ופיטוריה שלא כדין.
כא.התובעת זכאית לפיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב על ידי ט. ב. שכינתה את התובעת בשנת 2009 כ"סוס טרויאני" שאינה יכולה לבצע ביקורת אובייקטיבית.
מדובר בפרסום בכוונה לפגוע בניגוד לסעיף 7 (א) (ג) לחוק לאיסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 ( להלן: "חוק איסור לשון הרע") בסך של 139,514 ₪ שהוא כפל הסכום הסטוטורי.
5.טענות הנתבעת –
א.הטענות והעילות המתייחסות לתקופה שלפני יום 21.4.09 (7 שנים שקדמו להגשת כתב התביעה) התיישנו.
לפיכך טענות התובעת ביחס לעבודתה על תקן משרה באשקלון מיום 20.3.06 ועד ליום 4.11.07 התיישנו.
ביום 5.11.07 זכתה התובעת במכרז למשרה של רכז בכיר (תכנון מידע תקצוב ומקנה) בירושלים , תפקיד אותו ביצעה במשרד בפועל.
כמו כן חלה התיישנות בכל הנוגע לעילת אחזקת רכב, ולאי למתן הודעה על תנאי עבודה.
ב.יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי בהגשתה ומניעות וזאת בכל הנוגע למכרזים השונים אליהן הגישה התובעת מועמדות ולא זכתה.
התובעת אף לא צירפה כבעלי דין את העובדים אשר זכו במכרזים.
כך גם לגבי טענות התובעת כנגד החלטת הוועדה הרפואית, שערר עליה ניתן היה להגיש תוך 60 יום מהחלטתה.
זאת ועוד, טענות התובעת כלפי ט. ב. ביחס למכרז שפורסם בשנת 2009 למשרת מבקר פנים, נבחנו ונדחו על ידי נציבות שירות המדינה. התובעת אף לא תקפה את דחיית ההשגה, או את תוצאות המכרז בזמן אמת.
ג.המשך העסקת התובעת בירושלים לאחר סיום החוזה כמ"מ מרכזת בכירה לביקורת פנים, התאפשר רק על ידי קליטתה על תקן קיים באשקלון.
קליטת עובדים בצורה כזו לשירות המדינה איינה קיימת עוד במשרד.
התובעת היתה מודעת לכך, ידעה שתעבוד בירושלים, כאשר הממונה הישיר שלה היה יעקב דנון וכי ישולם לה שכר לפי דרגה 17 (בדירוג המנהלי).
ביום 5.11.07 נבחרה התובעת לאחר שהגישה מועמדות למכרז למשרת רכז בכיר (תכנון מידע תקצוב ובקרה) במתח דרגות 15-17 תפקיד אותו ביצעה בפועל.
במשך כל התקופה, התובעת קיבלה שכר וזכויות כדין בהתאם למתח הדרגות הצמוד למשרה של רכז בכיר.
ד.התובעת נכנסה למשרת מילוי מקום ללא בחינות של הנציבות. הכנסת דרגה 15-17 איפשרה לתובעת להתמודד בדרך קלה לכניסה למשרד. דרגה גבוהה יותר חייבה מכרז פומבי . לא בהכרח התובעת היתה מצליחה להיבחר ולהיכנס למשרה.
בבחינה נוספת ביום 28.9.06 למשרה במתח 15-17 נקבע כי על התובעת מתאימה למשרה המוצעת בלבד, ושינוי משרה מחייב דיון חוזר (נספח 12 לתצהיר פלדמן).
ה.התובעת לא ביצעה תפקיד בכיר מהתפקיד של רכז בכיר (תכנון מידע תקצוב ובקרה).
התובעת ידעה שהיא מוגבלת למשרה במתח דרגות 15-17 ואף אישרה כי לא יהיו לה דרישות להעלאה לדרגה 18 (נספח 13 לתצהיר פלדמן).
רק ביום 10.5.09 נבחנה התובעת ונמצאה מתאימה להעסקה במכרז עם מתח דרגות גבוה יותר והוסרה מגבלת ההתמודדות במכרז פנימי על תפקיד בכיר יותר.
ן.התובעת עבדה בהתאם לתקן בו היתה משובצת, ומאז שסיימה התובעת את תפקודה באגף, התפקיד אינו מאוייש, המטלות חולקו בין עובדי האגף וכיום סטודנטים מבצעים את העבודה.
ז.עבודתה של התובעת בענייני תקציב היו חלק מתיאור משרתה של רכזת בכירה (מידע בקרה ותקצוב). התובעת עסקה בתקצוב הקשור לאגף עידוד עלייה בהתאם לתיאור משרתה ובמסגרת תפקידה כרכזת בכירה באגף.
כך גם לגבי טיסותיה לחו"ל או השתתפות בתוכניות רדיו.
ח.לא ניתן ללמוד על תפקידה של התובעת ממסמכים ללא לוגו של המשרד, שלא נמצאים בתיקה האישי של התובעת ולא מוכרים לנתבעת. כך או כך, התפקידים המפורטים בהם עולים בגדר התפקיד ותיאור המשרה של רכז בכיר כפי שביצעה התובעת.
לא ניתן להקיש ממשרת מ"מ שמילאה התובעת באגף הביקורת למשך חודש וחצי, לבין תפקידה כרכזת בכירה באגף לעידוד עלייה.
ט.לבקשת גב' קורן להגדיר את התובעת כתקציבאית לא היה כל בסיס. התובעת עסקה בתקציב מכח תקן משרתה ותיאור משרתה, באגף לא נדרש תקציבאי, וגם כיום אין תקציבאי באגף או באגפים אחרים אלא קניינים.
מכל מקום התקדמות בדרגות נעשית באמצעות זכייה במכרז. במשרד קיימים שני תיאורי תפקיד למשרה של תקציבאי אך התובעת לא שימשה כתקציבאית כמתואר בתיאורי המשרה.
דרישת הסף למשרה של תקציבאי כוללים בין היתר תואר ראשון במנהל בכלכלה או במנהל עסקים או בחשבונאות או בראיית חשבון. לתובעת אין השכלה כנדרש ואף לא הגישה מועמדות במכרז לתפקיד.
י.הנתבעת פנתה בשנת 2012 לנש"מ על מנת ליצור מסלול קידום ל- 12 עובדות המשרד והתובעת ביניהן, מרמה של רכז בכיר לראש ענף, תוך הצגת עיקרי תפקידיה של התובעת אלא שהנציבות לא אישרה יצירה מסלול קידום כאמור.
יא.התובעת ידעה היטב כי מתח הדרגות הצמוד למשרתה הוא 15-17 מנהלי, לפני ואחרי המכרז אליו התמודדה ובו זכתה, ולא יכולה להלין על כך כעת.
הזכות לקבוע תקנים למשרות בשירות המדינה שמורה למדינה, והתובעת לא הוכיחה כי קיים פער בין משרתה לבין עבודתה בפועל.
יב.אף אם התובעת ביצעה פעולות מעבר לתקן משרתה הרי שהדבר אינו מזכה בתוספת שכר.
יג.יש לציין כי דרישות התובעת להפרשי שכר לא היו עקביות ומכל מקום גב' קורן ביקשה לקדם את התובעת לדרגת 40 (במקום 38+).
בהתאם לסימולציה שבוצעה ע"י מחלקת שכר מדובר בהפרש של 6,411.16 ₪ ו- 1,335.36 ₪ הפרשות מעסיק.
יד.אשר לאחזקת רכב מתחילת העבודה הרי שחלה התיישנות ביחס לתקופה שקדמה ליום 21.4.09. רמת ניידות רכב אינה זכות מוקנית לעובד, קבלת זכאות לניידות רכב כפופה להימצאות תקני רכב, החלטת וועדה וקיומו של תקציב.
התובעת קיבלה זכאות לרמת ניידות רכב א' בהתאם להחלטת הוועדה, ולאחר שהיו תקני רכב פנויים והיה קיים תקציב.
טו.אשר לאישור לעבודה מחוץ לירושלים, מקום עבודתה הקבוע של התובעת היה במשרד הראשי בירושלים ולתובעת היה ידוע על כך.
ב- 2008 ניתן לתובעת אישור חריג לעבוד בלשכה בחולון פעמיים בשבוע.
ב- 13.1.13 ציינה הממונה כי תינתן לה האפשרות לעבוד יומיים בשבוע מהלשכה בחולון, כאשר במידת הצורך תתבקש להגיע לירושלים גם בימים אלה.
התובעת הרבתה להעדר מהלשכה בירושלים והפכה את הלשכה בחולון כמעט למקום עבודתה המרכזי בניגוד לצורכי העבודה.
בסוף 5.2013 הובהר לתובעת כי לאור צרכי התפקיד עליה לעבוד בירושלים 5 ימים.
אישורים לעבוד מחוץ למשרד אינם גורפים, מותנים בהמלצת הממונה ובאישור הסמנכ"ל ונבחנים מדי שנה. התובעת לא הציגה אישור רפואי בזמן אמת כי אין באפשרותה לבצע את עבודתה בירושלים ואף הגישה מועמדות למכרזים שונים ולמשרות שמקום עבודתם הקבוע הוא ירושלים.
טז.הטענות אשר מייחסת התובעת לט. ב. הן כלליות ולא הוכחו, כך אף לא טעתה כי כינתה את התובעת "סוס טרויאני" ,טענה המוכחשת ע"י ט. ב..
ט. ב. אף מכחישה את כל טענות התובעת על תגובתה לתוצאות המבחן במרכז הערכה שעשתה התובעת שכן היא עברה את מכרז הערכה בחודש 5.2009 בציון סופי משוקלל 0.891 תוך שמיקומה במדרג המתמודדים למכרז היה 2 מתוך 15.
יז.דין טענות התובעת ללשון הרע, להידחות. הטענה כי ט. ב. פנתה ללשכת המבקרים וקראה לתובעת "סוס טרויאני" לא הוכחה כך גם לא טענותיה לאמירות אחרות פוגעניות כלפיה.
התובעת לא הביא ולו עד אחד מלשכת המבקרים ששמע את הדברים.
יח. המעבר של התובעת לעבוד במנהל הסטודנטים בתל אביב היה בהסכמתה של התובעת.
מדובר באותה רמת משרה ומתח דרגות של רכז בכיר.
לאור אישור מרופא תעסוקתי אושרה לתובעת עבודה במשרה חלקית (08:00-12:30).
התובעת עברה לעבוד בתל אביב ביום 4.8.13 והחל מיום 12.8.13 לא התייצבה עוד לעבודה.
התובעת אפילו לא הספיקה ללמוד את העבודה הנדרשת בתפקודה כרכזת בכירה (סטודנטים).
התובעת גם לא הלינה שהתפקיד אינו תואם את ציפיותיה ,כי מדובר בעבודה זוטרה וכי היא לא רוצה את התפקיד.
טענת התובעת להתנהלות ופגיעה במעמדה בעקבותיהם נכנסה ל"דיכאון קליני" לא הוכחה.
יט.הפנייה ללשכת הבריאות המחוזית נעשתה בהתאם להוראות התקשי"ר.
לתובעת הודע ביום 20.1.14 כי אישורי המחלה הנוספים יועברו ללשכת הבריאות (נספח 50 לתצהיר פלדמן). על העברת המסמכים ללשכת הבריאות לשם בחינת כושרה של התובעת לעבוד נמסרה לתובעת גם הודעה טלפונית.
התובעת מודה כי ידעה על קיום הוועדה הרפואית יומיים לפני התכנסותה. באם רצתה, היתה התובעת יכולה לפנות ולדחות את הדיון בוועדה.
כ.יש לדחות את טענות התובעת בדבר מוגבלות ותחולת חוק שוויון זכויות. מדובר בטענות כלליות שלא נטענו בזמן אמת. התובעת לא ביקשה או הגישה אסמכתא להתאמה.
כא.התובעת בחרה שלא להגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית ולפיכך מדובר בהחלטה חלוטה.
כב.בהתאם להוראות התקשי"ר , לאור מסקנות הוועדה המשרד חייב להפסיק את עבודתה לאלתר, אין מדובר בפיטורים. בהתאם הודע לתובעת ביום 2.11.14 ע"י מנכ"ל המשרד על סיום העסקתה.
משכך לא היה מקום לערוך לתובעת שימוע. המשרד אינו יכול להמיר את שיקול דעת הוועדה הרפואית.
למרות זאת נעשו לתובעת מס' פניות אך היא לא שיתפה פעולה.
כג.התנהלות המשרד לאחר סיום העסקת התובעת היה כדין. עדכון היקף משרתה של התובעת נעשה כדין לאחר שהדבר הוסבר לתובעת וזאת מאחר והתובעת קיבלה כספים שלא כדין הן מקרן הפנסיה והן ע"ח ימי מחלה לתקופה 7.1.14 עד 4.2.15.
ההכרעה-
6.הפלוגתאות הטעונות הכרעה הינן כדלקמן :
א.האם הועסקה התובעת בתפקיד בכיר מ"התקן" אליו שובצה, והאם היא זכאית בשל כך להפרשי שכר.
בפרק זה נדון גם בטענתה לזכאות להחזר הוצאות רכב מתחילת עבודתה ועד המועד בו אושרה לה הזכאות (9/11).
ב.האם נפל פגם בקליטת התובעת לעבודה על תקן באשקלון על אף העובדה כי עבדה בפועל בירושלים.
האם זכאית התובעת לפיצוי בגין פגם זה והאם התביעה בגין רכיב זה התיישנה.
ג.האם נפל פגם במכרזים אליהם ניגשה התובעת ולא זכתה בהם, והאם חל שיהוי בטענותיה לגבי מכרזים אלה.
ד. האם נפל פגם בהחלטה לבטל את האישור אשר ניתן לתובעת לעבוד פעמיים בשבוע מהלשכה בחולון.
ה.האם נפל פגם בהחלטה להוציא את התובעת מהאגף לעידוד עליה ולשבץ אותה בתפקיד אחר בתל-אביב .
ו.האם נפל פגם בהחלטה לזמן את התובעת לוועד רפואית, לרבות אופן ההזמנה.
ז.האם כדין הועברה התובעת לחלקיות משרה של 25% ובכך נפגעה זכותה לדמי אבטלה.
ח.האם זכאית התובעת לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע.
האם הועסקה התובעת בתפקיד בכיר מ"התקן" אליו שובצה-
7.חוק שירות המדינה (מינויים) תשי"נ-1959 (להלן: "חוק המינויים") מסדיר את אופן מינויים של עובדי המדינה.
תקן משרה, לרבות תואר המשרה ורמתה (מתח הדרגות הצמוד לה) נקבעים על פי הצעת המשרד ובאישור הנציב.
כאשר מפורסם מכרז למשרה הוא כולל פרטים אודות מתח הדרגות הצמוד למשרה.
לפיכך, המתמודדים במכרז יודעים מראש מהו מתח הדרגות הצמוד לתקן המשרה נשוא המכרז, לפי הפרסום של המכרז.
השכר והזכויות של העובד נגזרים מתקן המשרה אליה הוא משובץ כפי שהוגדר על ידי הנציבות מכח סמכותה.
8.התובעת נבחרה ביום 5.11.07 בוועדה לבחירת עובד מבחוץ למשרת רכז בכיר (תכנון מידע תקצוב ובקרה) במתח דרגות 15-17.
לפני כן ביצעה התובעת תפקיד זה על פי חוזה העסקה אשר הוארך מעת לעת.
גם אם בפועל ביצעה תפקיד שונה מזה שאליו שובצה, עובדה אשר לא הוכחה, כפי שיפורט בהמשך, כל עוד לא שונה תקן משרתה, אין היא זכאית לשינוי התנאים הנלווים .
(ע"ע 519/05 ד"ר אברהם פינקל – שירותי בריאות כללית (22.1.07) ;עב' 2620/05 אלה ויסבורד – מ"י (3.9.08); ע"ב 1740/06 ד"ר כורזים יוסי – מ"י (24.5.09).
9.התובעת ידעה כי היא התקבלה לעבודה על תקן של רכז בכיר (תכנון מידע תקצוב ובקרה) וידעה מהו מתח הדרגות הצמוד למשרה זו.
יתרה מכך, התובעת ידעה כי עד ליום 15.5.09, מועד בו נבחנה פעם נוספת בבחינות הנציבות, היתה מוגבלת לפי מבחן, שעברה ביום 28.9.06 למשרה זו בלבד ובמתח דרגות זה.
התובעת אישרה בחתימתה ביום 19.12.06 את הסכמתה להארככת תקופת העסקתה עד ליום 31.1.108 כאשר ידוע לה כי היא מוגבלת לתפקיד רכז בכיר במתח דרגות 15-17 מנהלי ולא תהיה לה כל דרישה להעלאה לדרגה 18 מנהלי (נספח 13 לתצהיר גב' פלדמן).
כמו כן, בעדותה מאשרת התובעת כי ידעה כי התקבלה לעבודה עפ"י תקן רכזת בכירה באגף לעידוד עליה בירושלים ומתח הדרגות הוא 15-17, כך :
"ש.אבל למעשה סמוך למכתב הזה גם ניגשת למכרז לאותו תפקיד שביצעת – רכז בכיר תכנון בקרה תקצוב ומידע, וזכית במכרז הזה.
ת.נכון.
ש.אז למעשה מ- 11/07 את יושבת על תקן של רכזת בכירה באותו תפקיד שאת עושה באגף לעידוד עליה בי-ם, נכון?
ת.כן. למעשה התחלתי שם ב- 2006.
ש.ומ- 2006 את עושה את אותו תפקיד.
ת.כן.
ש.ניגשת למכרז הזה שזכית בו ומ- 2006 עשית את אותו משרה וידעת שמתח הדרגות הוא 15-17.
ת.ידעתי."
(פרוטוקול מיום 25.3.18 עמ' 7 ש' 14-24).
10.תיאור משרת רכז בכיר (תכנון מידע תקצוב ובקרה) נמצא בנספח 20 לתצהיר גב' פלדמן:
"תיאור כללי של המשרה:
מרכז את עבודת איסוף המידע והתכנון לתכנית העבודה השנתית, לבניית התקציב השנתי ומופקד על מערך הבקשה ועל הביצוע מופקד על ההסדרים המוסדיים/משפטיים עם מוסדות חיצוניים כמו הסוכנות היהודית, רשויות מקומיות, ג'וינט משרדי ממשלה אחרים. עוקב ומכין תכנית בקרה על ביצוע ההסדרים שנקבעו עם המוסדדות החיצוניים. מופקד על מערכת הדיווח התקציבית מול המוסדות החיצוניים, בכל הקשור לפעולות משותפות הקשורות ליחידה.
מרכז, בודק ומאשר את הפעולות הכספיות, החשבונות והדיווחים הקשורים לביצוע התשלומים. משמש כאיש הקשר עם ועדת המכרזים, חשבות המשרד והלשכה המשפטית.
מבצע מטלות נוספות בהתאם לצורך ולהרואות הממונים."
11.התובעת אינה חולקת על תיאור התפקיד אלא טוענת כי בפועל ביצעה תפקיד של תקציבאית והרא. לכך כי עבדה בענייני תקציב והכנת תכניות העבודה לרבות מתן מידע.
תמיכה לכך ניתן למצוא לטענתה בפנייתה של גב' קורן ביום 4.6.12 למנהלת כ"א לפיה היא מבקשת לשנות את תפקיד התובעת באופן רשמי לתקציבאית האגף, תפקיד אותו ממלאת התובעת במשך שנתיים, ובפניה לנציבות ביום 6.7.12 ליצור מסלול קידום לתובעת כחלק מ- 12 עובדות מטה במשרד, ובעובדה כי התובעת השתתפה בתכניות רדיו ונשלחה לחו"ל כנציגת המשרד.
12.נקדים ונאמר כי אין בכל אלה כדי ללמד על כך כי התובעת ביצעה תפקיד החורג מהגדרת המשרה אליה שובצה, ומכל מקום כל עוד לא שונתה הגדרת התפקיד של התובעת, או כל עוד לא נבחרה התובעת כדין למשרה אחרת, אין היא זכאית לזכויות שונות מאלה הקבועות בהגדרת התפקיד אליו ניגשה במכרז ואליו שובצה כדין.
13.התובעת העידה בענין המשימות שהוטלו עליה בענייני התקציב כך :
"ש.את פנית למשרד האוצר וביקשת כספים ותקצוב?
ת.לא. מאוחר יותר חנה קורן פנתה אלי להכין למשרד האוצר תוכנית עבודה שנתיות ורב שנתיות. הכנתי תכנית ל- 5 שנים והגשנו אותה וקיבלנו תשובות חיוביות ממשרד האוצר.
ש.באיזה שנה זה היה?
ת.לא זכור לי בדיוק, בין 2009, 2010, משהו כזה.
ש.עשית את זה בכוחות עצמך או שישבת עם חנה והיא שהנחתה אותך?
ת.בדר"כ אני הייתי עושה הכל לבד וחנה היתה מאשרת שזה בסדר וכך הייתי מאשרת לגזברות ולמשרד האוצר לאישור.
ש.כשאת אומרת גזברות, למה הכוונה? לחשבות המשרד?
ת.כן.
ש.אז את היית פונה לחשבות המשרד?
ת.לא. התיקים שהייתי מכינה היו מוגשים למשרד האוצר.
ש.מול מי בחשבות עבדת?
ת.קודם כל היינו יורדים לחשבות כמעט כל הצוות של האגף, אני וחנה קורן ועוד. "
(פרוטוקול מיום 25.3.18 עמ' 8 ש' 24 – עמ' 9 ש' 4)
ובהמשך :
"ש.בעבודה השוטפת שלך , מה עיקר ההוראות להכנת התוכניות?
ת.הכנתי תוכניות ל- 28 רשויות וביצעתי תשלומים לאותן רשויות, אף אחד לא נתן לי הוראות. אני ידעתי מה לעשות ועשיתי על פי נהלים של המשרד של האגף. עשיתי את כל התשלומים דרך המרכבה ואני חושבת... אני לא יודעת בדיוק למה את מתכוונת אבל אם את מתכוונת תוכניות, אז התוכניות הן לא רק כלפי האוצר אלא כלפי כל הארץ, כל הרשויות שעבדו איתנו שיתפו פעולה. "
(פרוטוקול מיום 25.3.18 עמ' 9 ש' 27-32).
התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי היתה גם "קניינית" (פרוטוקול מיום 25.3.18 עמ' 14 ש' 13-14).
קיבלנו את עדותה של גב' פלדמן כי תפקיד רכז בכיר (תכנון מידע תקצוב ובקרה) מכונה גם תפקיד של קניין.
14.במסגרת תפקידה כרכזת בכירה היה על התובעת בין היתר לפעול ולבצע ריכוז של עבודות איסוף המידע והתכנון לתכנית העבודה השנתית, לבניית התקציב השנתי, ולהיות מופקדת על מערך הבקרה והביצוע. כמו כן היתה מופקדת ואחראית על הסדרים עם מוסדות חיצוניים (הסוכנות היהודית, רשויות מקומיות, ג'וינט, משרדי ממשלה), מופקדת על מערכת הדיווח התקציבית, מרכזת, בודקת ומאשרת את הפעולות הכספיות, החשבונות והדיווחים הקשורים לביצוע תשלומים ועוד.
כמו כן, בסיפא לתיאור התפקיד מצויין כי על העובד לבצע מטלות נוספות בהתאם לצורך ולהוראות הממונים.
15.אין בעובדה כי התובעת עסקה בענייני תקציב כדי להוכיח כי ביצעה תפקידים החורגים מתיאור משרתה או כטענתה ביצעה תפקיד של תקציבאית.
העיסוק בענייני תקציב והכנת תכניות שונות מהווה חלק מתפקידה כרכזת בכירה (תכנון מידע תקציב ובקרה) כפי שמופיע בתיאור המשרה.
גם אם הוטלו על התובעת משימות נוספות, הרי שהדבר אפשרי בהתאם לתיאור התפקיד.
16.קיבלנו את עמדת הנתבעת לפיה לא כל נגיעה של עובד במסגרת תפקידו בתקציב הופכת אותו לתקציבאי.
17.זאת ועוד, לא רק שהתובעת לא התמודדה ולא נבחרה כדין במכרז לתפקיד תקציבאי התובעת אף אינה עומדת בתנאי הסף של השכלה למשרה של תקציבאי הכוללים בין היתר תואר ראשון במנהל וכלכלה או במינהל עסקים או בחשבונאות או בראיית חשבון.
18.קיבלנו את עדותה של גב' פלדמן בתצהיר המשלים ובפנינו, שלא נסתרה לפיה באגף לעידוד עלייה במשרד לא היה ואין תקציבאי גם כיום. (סעיף 10 לתצהיר המשלים של גב' פלדמן) וכי "באגפים אין תקציבאי, יש לנו קניין" (פרוטוקול מיום 8.7.18 עמ' 33 ש' 28-30).
אין מחלוקת כי "קניין" נכנס לגדר תפקיד רכז בכיר (תכנון מידע תקצוב ובקרה).
התובעת מאשרת בתצהירה כי פנתה למחלקת משאבי אנוש במשרד בבקשה לעדכן את הגדרת תפקידה ל"תקציבאית" אך התשובה שקיבלה היתה : "אין תקציבאים במחלקות, ולא ניתן לשנות הגדרת תפקידך" וכי הדרך היחידה להעלאת שכר היא מכרז .
(סעיף 4.12 לתצהיר התובעת).
19.לא נעלמו מעינינו המסמכים שיפורטו להלן בהם מתואר כי התובעת אחראית על תקציבים, אלא שאין בהם כדי לשנות את מסקנתנו :
א.מכתב מיום 25.12.06 חתום על ידי מר צמיר, המשנה למנכ"ל המופנה לגב' בת שבע ראובני כסמנכ"ל בכירה למינהל ומשאבי אנוש (נספח ו' לתצהיר התובע).
במכתב זה המהווה בקשה להארכת חוזה של התובעת מצויין כי :
"הגברת ג'. מתפקדת באגף לעידוד עלייה כאחראית על תקציבים, חוזים, תשלומים והתחשבנויות בכל הקשור לנושא העלייה הקבוצתית.
נושא מורכב ומסובך המחייב עמידה בקשר עם החשבות והלשכה המשפטית במשרד ועם עשרות רשויות עירוניות ברחבי הארץ."
לא מצאנו בתיאור תפקידה של התובעת במסמך זה כדי להעיד כי תפקידה חרג מתפקיד רכז בכיר (תכנון תקצוב ובקרה).
יש להדגיש כי זו המשרה בה היתה התובעת משובצת לפני הבקשה להארכת חוזה ואף לאחריה.
מר צמיר לא ביקש כל שינוי בתקן/בתפקיד ובחוזה הארכה.
זאת ועוד, במועד המכתב, התובעת ידעה כי היא מוגבלת לתפקיד של רכז בכיר במתח דרגות 15-17 וזאת לאור תוצאות הבחינה בנציבות מיום 28.9.07.
מגבלת זו הוסרה רק לאחר שנבחנה פעם נוספת ביום 15.5.09.
ב.המלצת גב' חוה קורן מנהלת האגף בטופס הערכת עובד על שינוי משרת התובעת למנהלת ענף ובקשתה מיום 4.6.12 למנהלת כח אדם לעגן את תפקידה באופן רשמי כתקציבאית האגף, תפקיד אותו ממלאת התובעת במשך שנתיים.
אין בבקשה הכללית של גב' קורן כדי להעיד כי התובעת ביצעה תפקיד של תקציבאית-
אך העיקר הוא כי ביום 7.11.12 התקבלה תשובת גב' פלדמן לפיה לתובעת הגדרת תפקיד ברורה וכי קידום לתפקיד שונה הוא באמצעות מכרזים.
האופציה של שינוי תקן לא אושר על ידי הנציבות כמפורט במכתב של גב' פלדמן.
כעולה מתצהיר גב' פלדמן, התובעת נכללה בפנית המשרד מיום 16.7.12 לנציבות ביחד עם עובדות נוספות (12 במספר) כדי ליצור מסלול קידום מרמת מרכז בכיר 15-17 לרמת ראש ענף 16-18 מנהלי. אלא שכאמור מסלול זה לא אושר.
לא נעלם מעינינו אף מכתבה של גב' קורן אל גב' פלדמן מיום 31.7.13 המתאר את הסיבות שבעטיין הגיעו באגף למסקנה כי התובעת מיצתה את עצמה באגף (נספח 45 לתצהיר גב' פלדמן) בו כינתה גב' קורן את התובעת כ"תקציבנית" הגדרה שלא ברור מה מסתתר מאחוריה.
20.עוד יש לציין כי העובדה שהתובעת טסה לחו"ל במסגרת תפקידה או השתתפה בתכניות רדיו כנציגת המשרד, לא מלמדת כי ביצעה תפקיד החורג מתאור משרתה.
עדותה של גב' פלדמן כי יש עובדים נוספים בתקן "רכז בכיר" אשר יוצאים לשליחות לייצג את המשרד, בהחלטת מנהל האגף, בין היתר בגלל ידיעת השפה, לא נסתרה.
21.למעלה מן הצריך נוסיף בענין זה, כי כעולה מהערכות העובד והמסמכים שהוצגו לפחות עד תחילת שנת 2013 התובעת היתה עובדת מוערכת אשר ביצעה את תפקידה היטב, ויתכן אף תפקידים נוספים כנדרש על ידי מנהלי האגף.
יחד עם זאת אין בכך ללמד כי ביצעה תפקיד של תקציבאית או תפקיד במתח דרגות גבוה יותר ומכל מקום כל עוד לא שונתה הגדרת תפקידה וכל עוד לא זכתה במכרז בתפקיד אחר, אין היא זכאית לתנאי שכר או אחרים מאלה הצמודים לתפקיד בתקן אליו נבחרה ובו עבדה בפועל.
משנדחית התביעה להפרשי שכר בגין ביצוע תפקיד אחר נדחית אף התביעה למתן חשבונות.
תשלום אחזקת רכב –
22.לטענת התובעת היא היתה זכאית להחזר הוצאות רכב כבר מתחילת עבודתה אולם ללא סיבה מוצדקת משיקולים זרים ובשל אפליה אסורה העדיפה הנתבעת להעניק תשלום בגין אחזקת רכב לעובדים בעלי וותק פחות מהתובעת. התובעת החלה לקבל אחזקת רכב מחודש 09/11 ולפיכך תובעת הפרשים בגין רכיב זה מתחילת עבודתה.
23. דין תביעתה זו של התובעת להידחות וזאת מהטעמים המפורטים להלן :
-
ראשית, מתקבלת טענת הנתבעת כי התביעה התיישנה ביחס לתקופה שקדמה ליום 21.4.09.
שנית, טענת התובעת לפיה היא הופלתה בענין זה מול עובדים אחרים בעלי וותק פחות ממנה נטענה בעלמא ולא הוכחה.
יתרה מכך, אף בעדותה ציינה כי -
"ת.לא אמרתי בשום צורה שברגע שכף רגלי דרכה במשרד מגיע לי זכאות לרכב. לא אמרתי. אבל כן הייתי מתריעה ומבקשת אחרי שנתיים, אחרי שלוש, אחרי חמש, אחרי שש שנים, כן הייתי מבקשת, מכיוון שאני גרה 60 ק"מ מהמשרד. "
(פרוטוקול מיום 25.3.18 עמ' 17 ש' 2-4)
כלומר אף התובעת לא יודעת להצביע על המועד המדויק לפיו קמה לה לטענתה הזכאות לאחזקת רכב.
שלישית, גב' פלדמן הבהירה בתצהיר כי תקן רכב אינה זכות קנויה לעובד, וקביעת זכאות לניידות רכב כפופה להחללטת ועדה להקצאת תקני רכב ולתקציב (סעיף 63 לתצהיר).
בעדותה בפנינו הבהירה גב' פלדמן כי היתה במשרד מצוקה מאד גדולה של רכבים וכמות קטנה מאד של תקני רכב ורק לאחר פרישה של מעל 60 עובדים ומו"מ באוצר שבעקבותיו התקבלו תקני רכב נוספים, הוגשה בקשה עבור התובעת לקבלת אחזקת רכב והיא אושרה.
גב' פלדמן נשאלה מי קבע את העדיפות לאחזקת רכב והשיבה :
"ת.ישנה החלטה, ישנה, סמנכ"לית הייתה במשרד, וקבעו קריטריונים, והיה תעדוף, ועובדים שנוסעים יותר מתוקף תפקידם, לא נוסעים בית עבודה. כי בית עבודה זה החלטה של העובד איפה הוא עובד וקרבה למקום מגוריו או לא. אנחנו מדברים על אנשים, יש לנו עובדים שעובדים במרחבים ובלשכות ונדרשים מתוקף תפקידם להסתובב בין ישובים שונים של עולים וביקור ופעילויות שונות. לא כי הם רצו לבקר בפעילויות האלה אלא כי זה נדרש מהם, והעובדים האלה קיבלו בתעדוף.
ש:רק העובדים האלה?
ת:לא רק העובדים האלה.
ש:גם עובדים ש,
ת:העובדים האלה או עובדים בתפקידים בכירים יותר. זה הולך לפי רמת המשרה, לפי התפקיד.
ש:אז רק בכירים. מה שאת אומרת רק בכירים,
ת:לא אמרתי רק בכירים.
ש:ורק עובדים שנסעו, לא, זה מה שאתה אומרת.
ת:זה הולך רמת המשרה, תפקיד אם הוא נדרש נסיעות או לא נדרש נסיעות. שלב נוסף זה גם הוותק. אם יש לנו כמה שהם אותו דבר הותיקים יותר. היו עובדים הרבה יותר ותיקים מא. באותה התקופה. יש לנו עובדים משנות ה-90 במשרד, שחיכו 15 שנה לקבל רכב."
(פרוטוקול מיום 8.7.18 עמ' 41 ש' 8-26)
24.המסקנה הינה כי התובעת לא הוכיחה כי היתה זכאית על פי הקריטריונים לאחזקת רכב במועד מוקדם, וכי הופלתה על פני אחרים.
לפיכך, דין תביעתה להפרשים בגין אחזקת רכב להידחות.
קליטת התובעת לעבודה בירושלים על תקן באשקלון –
25.אין מחלוקת כי ביום 19.3.06 סיימה התובעת את תפקידה כממלאת מקום של ט. ב..
התובעת נקלטה להמשך עבודה באגף בירושלים על תקן קיים באשקלון למשרת מילוי מקום יועצת קליטה החל מיום 20.3.06 ועד ליום 31.8.06.
לטענת הנתבעת היתה זו הדרך היחידה לאפשר את המשך עבודתה של התובעת במשרד לאור ההוראה בדבר הקפאת קליטת עובדים חדשים בשירות המדינה, שאלמלא כן, עבודתה היתה מופסקת.
צורת התנהלות זו לטענת הנתבעת נועדה להיטיב עם התובעת.
לטענת הנתבעת התובעת ידעה כי היא התקבלה על תקן באשקלון על אף שעבדה בירושלים.
עוד הוסיפה הנתבעת כי קליטת עובדים בצורה כזו לשירות המדינה אינה קיימת עוד.
התובעת מכחישה בעדותה כי ידעה שהיא משובצת על תקן באשקלון.
26.אין צורך להכביר מלים על הפגם החמור בקליטת עובדים בדרך תוך יצירת מסלול עוקף להקפאת התקנים .
נדחית הטענה כי קליטת התובעת בדרך זו אפשרה לתובעת להמשיך לעבוד במשרד שאלמלא כן עבודתה היתה נפסקת.
ככל שלא היה קיים תקן להעסקת התובעת לא היה מקום להעסיקה בדרכים שלא כדין ולהצדיק זאת ברצון להיטיב עמה.
יחד עם זאת תביעותיה ביחס לתקופה שקדמה ליום 21.4.09 התיישנו.
לפיכך, די לנו בתיק זה בהצהרת הנתבעת כי קליטת עובדת בצורה כזו לשירות המדינה אינה קיימת עוד במשרד, וראוי שלא היתה קיימת כלל.
27.כאן המקום להעיר בקשר לתביעה לפיצוי על העדר הודעה של תנאי עבודה, הרי שהתובעת זכתה בנובמבר 2007 במכרז למשרה וחתמה על חוזה עבודה תוך פירוט מלוא תנאי העבודה הנדרשים.
מאחר והתובעת ביצעה במהלך כל השנים עד המעבר לת"א תפקיד זהה באגף לעידוד עלייה בירושלים , לא היה מקום לעדכן את ההודעה בדבר תנאי עבודה, ולפיכך דין תביעתה ברכיב זה להידחות.
המכרזים אליהם ניגשה התובעת –
28.טענות התובעת מכוונות כנגד מכרזים אליהם הגישה מועמדות במהלך השנים 2009-2012 . לטענת התובעת לא זכתה במכרזים על אף הערכות עובד מצויינות להם זכתה משיקולים זרים ותוך הפליה, תוך שהנתבעת בחרה לקדם עובדים השייכים למפלגת "ישראל ביתנו" ואף לקלוט עובדים חדשים על סמך שייכותם הפוליטית, וזאת במקום התובעת.
29.בטרם נתייחס למכרזים ספציפיים המפורטים על ידי התובעת נקדים ונאמר כי דין טענותיה של התובעת כלפי המכרזים בכללם להדחות וזאת בשל השיהוי בהגשת התביעה ,באי צירוף הצדדים אשר זכו במכרזים ,ועלולים להפגע מן ההחלטה והן בשל הטענות הכלליות והלא מוכחות כלפי מכרזים אלה.
התובעת בחרה שלא לפעול מייד עם קבלת תוצאות המכרז ולפיכך מנועה להגיש תביעה בחלוף שנים רבות לאחר מכן ולתקוף את תוצאות המכרז.
העובדה כי התובעת היתה באותה עת עובדת מוערכת אינה מלמדת כי עליה לזכות בכל מכרז אליו היא ניגשת (תוך עמידה בתנאי הסף).
30.למעלה מן הצורך נוסיף את הדברים הבאים.
על ועדת הבוחנים להעריך את כישוריו של כל מי שניגש למכרז. הערכה זו אינה שקלול פרמטרים של וותק השכלה וכו', שאם כך היה הדבר לא היינו נזקקים לוועדת בוחנים וניתן היה לשקלל את הנתונים בצורה ממוחשבת.
יש לתת משקל להתרשמות ועדת הבוחנים מן המועמדים בעת הראיון, התרשמות המנותקת מנתונים מספריים.
יחד עם זאת, החלטת ועדת הבוחנים ככל החלטת רשות מנהלית, חייבת להיות מנומקת.
עוד יש לציין מושכלות ראשונים כי בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת זה של הרשות---- אפילו הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות בתחום מתחם הסבירות (ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני – יצחק צויזנר תק-אר2001(2)713; בג"צ 636/86 נחלת ז'בוטינסקי – שר החקלאות פ"ד מא (2) ).
31.בענייננו התובעת לא הצביעה על כל פגם בהחלטות ועדות הבוחנים במכרזים השונים.
טענותיה בעניין זה הן כלליות ולא הוכחו, למעט טענתה הפרטנית לגבי חברותה של ט. בהודנה במכרז פנימי משנת 2009 ( מכרז מס 10426) משרת מרכז (ביקורת פנימית) ללשכת ת"א.
32.התובעת טענה כי ט. ב. התנכלה לה על רקע קנאתה בה בהצלחתה במבחני מכרז הערכה בנציבות. טענה זו הוכחשה על ידי ט. ב. ונדחית אף על ידינו .
לא הוכח מניע לקנאתה של ט. ב. לאור תוצאות בחינתה במבחנים אלה -ציון 0.891 (מקום שני מתוך 15 מועמדים) במבחן אליו ניגשה ט. ב. לפי המכרז.
33.אך יתרה מכך, וזה העיקר, התובעת הגישה השגה לנציבות בקשר להרכב ועדת בוחנים בטרם התקיים המכרז.
השגתה נדחתה ביום 7.3.10.
התובעת בחרה שלא לתקוף את החלטת הנציבות בזמן אמת, ובחרה להתייצב למכרז.
ועדת הבוחנים התכנסה ביום 15.4.10 וקבעה כי : "הועדה החליטה פה אחד לא לבחור בתובעת", כאשר הנימוק הוא כי התובעת "לא עמדה במינימום ההכרחי המקצועי ולא הפגינה כושר ביטוי ידע ומקצועיות מספק ולכן לא ראויה לתפקיד".
התובעת מנועה לתקוף החלטה זו שש שנים לאחר שניתנה ולאחר שהמשרה אוישה.
34.התובעת טוענת אף כנגד שני מכרזים נוספים, מרכזת אסירי ציון ומנט.ם מצ'רנוביל בירושלים ומכרז של מנהל תחום רשויות תרבות ואסירי ציון בירושלים.
שני מכרזים אלו התקיימו בשנת 2011.
אשר למכרז של מרכזת אסירי ציון ומנט.ם מצ'רנוביל הועדה נימקה את בחירתה פה אחד במועמדת אחרת.
אנו ערים לכך כי הציון שניתן לתובעת על ידי נציגי המשרד במכרז זה הוא הנמוך מהציונים שניתנו לה על ידי חברי הועדה האחרים. יחד עם זאת ט. ב. לא הייתה בין חברי המשרד.
התובעת לא הציגה כל נימוק מדוע המכרז פסול וטענתה כי המועמדת שנבחרה נבחרה משיקולים זרים בשל היותה חרדית, לא הוכחה והוכחשה על ידי הנתבעת .
אשר למכרז של מנהל תחום רשויות תרבות ואסירי ציון בירושלים, בהתאם להחלטת ועדת הבוחנים לא נבחר אף מועמד.
גם בקשר למכרז זה לא נטענה כל טענה ספציפית.
35.התובעת אף הגישה מעומדות למשרת מכרז (ביקרות פנימית בתל – אביב) אך הסירה את מועמדותה ולפיכך מנועה מלטעון כל טענה כנגד מכרז זה.
כמו כן הגישה התובעת בשנת 2012 מועמדות למשרת סטודנט באגף הביקורת הפנימית.
התובעת לא טענה כלפי מכרז זה, ולא ברור מתצהיר גב' פלדמן מה היו תוצאותיו.
36.התוצאה הינה כי דין טענותיה של התובעת בקשר למכרזים אליהם ניגשה ולא נבחרה, להידחות בשל שיהוי, מניעות, אי צירוף בעל דין נחוץ ולגופם של דברים.
האישור אשר ניתן לתובעת לעבוד פעמיים בשבוע מהלשכה בחולון –
37.אין מחלוקת כי מקום עבודתה הקבוע של התובעת היה במשרד בירושלים. לבקשת התובעת ניתן לה ביום 8.9.08 אישור על ידי מנהלת אגף משאבי אנוש, גב' מרגלית ימיני לעבוד פעמיים בשבוע בלשכה בחולון, כך:
"אבקש להודיעך כי החל מ- 15.9.08 תסודר לך עמדת עבודה בלשכת חולון פעמיים בשבוע – בימים (ב' ו- ד') וזאת בתיאום עם מר שינדלר – מנהל לשכת חולון ובסיכום עם הממונים עליך במשרד".
(נספח 27 לתצהיר גב' פלדמן).
38.ביום 14.1.13 התקיימה פגישה בין התובעת גב' חנה קורן וגב' אלה סבן ס. מנהל האגף.
בהתאם לפרוטוקול, לאור מצוקת כח האדם באגף, נושא "תכנית העבודה" יועבר לידי התובעת. התובעת ביקשה לשדרג את התקן שלה, כמו כן התבקשה התובעת כאחראית על תקציב האגף, להוציא כל שבוע דוח אקסל + הסבר מילולי על הדו"ח.
אשר למקום העבודה נרשם:
"אייה נתבקשה להגיע למקום עבודתה בירושלים, ברוב ימות השבוע, שזה מקום העבודה של התפקיד, ותינתן לה אפשרות להיות פעמיים בשבוע בימים שלישי וחמישי בלשכת חולון ולעבוד משם.
במידת הצורך, תתבקש להגיע לירושלים גם בימים הנ"ל".
(פרוטוקול הישיבה – נספח 28 לתצהיר פלדמן).
בסוף חודש מאי 2013 בוטל האישור לעבודה מחוץ לירושלים.
ביום 29.5.113 כתבה לתובעת גב' קורן בהודעת מייל כך:
"חבל שהדברים התגלגלו למצב זה.
את הרי מודעת לכך שהאשור שקבלת ממני בעת המדוברת, היה תמיד לגופו של עניין ולא אישור גורף או קבוע.
אישור קבוע לעבודה שלא במשרד הראשי הינו בסמכות סמנכ"לית המשרד בלבד.
בשל התחשבות בך בעת הבעיות הרפואיות מהן סבלת וטיפולי הפיזיותרפיה שהיית צריכה לעבור, ושלא הצלחת לקבוע אותם לשעות אחר הצהריים, לאחר שעות העבודה, וכמחווה של רצון טוב, אישרתי לך לעבוד לתקופה קצרה מעת לעת מחולון.
אין ולא היה אישור גורף לעבודה שלא במשרד הראשי".
להודעה זו קדמה הודעת מייל של גב' פלדמן מיום 27.5.13:
"ללא קשר להצעה, ברצוננו להזכירך כי תפקידך הנוכחי היה בירושלים ומחובתך לעבוד בירושלים בהתאם לצרכי העבודה והתפקיד.
הסדר הפנימי אחר אשר היה ללא אישור משאבי אנוש ואושר על ידי הממונה, מבוטל.
אשר על כן הנך נדרשת לעבוד בירושלים מקום עבודתך מיום כניסתך למשרד.
כל בקשה לעבוד מדי פעם מחוץ לירושלים בהמלצת הממונה טעונה אישור משאבי אנוש".
(נספח 29 לתצהיר גב' פלדמן).
התובעת טוענת כי ביטול האישור לעבוד פעמיים בשבוע בלשכה בחולון נעשה ממניעים פסולים כדי ללחוץ עליה להסכים להוציאה מהאגף עם התקן אליו היא משובצת, כפי שסוכם בישיבה בה השתתפו גב' בת שבע ראובני, גב' פלדמן, גב' חנה קורן וגב' אלה סבן (נספח 37 לתצהיר גב' פלדמן). לטענת התובעת ההחלטה לאשר לה לעבוד יומיים בשבוע בחולון הועברה לבכירי הנתבעת ובין היתר למנכ"ל, סמנכ"לית למנהל משאבי אנוש ועוד, ולא היה בגדר הסדר סודי.
לטענת התובעת, היא סובלת מכאבי גב, אסור לה לנסוע נסיעות ארוכות ואף המציאה אישורים על כך.
לטענת הנתבעת, ההחלטה להפסיק את האישור אשר ניתן לתובעת לעבוד פעמיים בשבוע מהלשכה מחולון נעשה על רקע ענייני, על רקע העובדה כי: "התובעת לקחה את האישור של היומיים והפכה אותו ליותר מיומיים" (עדות גב' פלדמן , פרוטוקול מיום 8.7.18 עמ' 43 ש' 18 – 17). עוד הבהירה גב' פלדמן בעדותה כי המסגרת תפקידה של התובעת, עבודתה הייתה צריכה להיות מול חשבות המשרד הלשכה המשפטית, ומול האגפים המקצועיים בירושלים ולכן נפגעה עבודת האגף מטבע הדברים.
39.לאחר שבחנו את הראיות, מסקנתנו הינה כי האישור לעבודה בלשכה בחולון פעמיים בשבוע בוטל שלא כדין.
נקדים ונדגיש כי אין חולק כי המשרה והתקן לפיו עבדה התובעת שייך לירושלים ולפיכך נדרשה לאישור מיוחד על מנת לעבוד פעמיים בשבוע בלשכה אחרת, בענייננו הלשכה בחולון.
40.לתובעת ניתן ביום 8.9.08 אישור לעבודה פעמיים בשבוע בלשכת בחולון.
האישור ניתן על ידי מנהלת אגף משאבי אנוש, גב' מרגלית ימיני.
לפיכך, נדחות טענות הנתבעת כי מדובר בהסדר פנימי מבוטל.
יחד עם זאת, ועל אף שהאישור אינו מוגבל בזמן, לטעמנו, לנתבעת קיימת הפררוגטיבה לשנות את ההסדר ובלבד שהדבר נעשה בתום לב, משיקולים ענייניים ותוך מתן זכות לתובעת להשמיע את טענותיה.
41.בענייננו, התובעת נהגה לעבוד בלשכה בחולון פעמיים בשבוע במשך כחמש שנים. לא שוכנענו כי שינוי ההיתר אשר ניתן נעשה בתום לב ומטעמים ענייניים, ולא שוכנענו כי ניתנה לתובעת הזדמנות אמתית ולהשמיע את וטענותיה, בעניין ולנסות לשכנע את הנתבעת שלא לשנות את סדרי עבודתה ונפרט.
42.הנתבעת טוענת כי ביטול האישור נעשה מהטעם שהתובעת הפכה את לשכת חולון למקום עובדתה העיקרי וכי עבודתה צריכה להיות מול האגפים המקצועיים בירושלים ולפיכך עבודת האגף נפגעת מכך שעבדה מחוץ לירושלים. לטעמנו מדובר בטענות בעלמא, שלא הוכחו.
43.אמנם בסיכום הפגישה מיום 14.1.13 נרשם כי התובעת מתבקשת להגיע למקום העבודה בירושלים ברוב הימים, שזה מקום העבודה של התפקיד, ותינתן לה אפשרות להיות פעמיים בשבוע בחולון.
בסיכום זה יתכן למצוא רמז לכך שהתובעת אכן נעדרה מהאגף בירושלים יותר מיומיים.
יחד עם זאת, הנתבעת מצאה באותה פגישה להמשיך ולאשר לתובעת את עבודתה מחולון פעמיים בשבוע.
44.לא הוצגה לנו כל התכתבות או סיכומי פגישה לתקופה מיום 14.1.13 ועד לסוף מאי 2013 אז בוטל האישור באופן גורף.
לא הוצגו היעדרויות מהאגף בתקופה זו, או צורך להימצא באגף בירושלים יותר מאשר בעבר, ושיחות עם התובעת בעניין זה.
45.לעומת זאת הוצג בפנינו סיכום פגישה מיום 14.4.13 בה נכחו גב' בת שבע ראובני, גב' פלדמן, גב' חנה קורן וגב' אלה סבן בה הוחלט על הוצאתה של התובעת מהאגף עם התקן עליו היא משובצת.
סמיכות הזמנים בין החלטה זו לבין ביטול האישור לעבודה בחולון מעוררת תמיהות, ולא ניתן לו הסבר ענייני.
46.יתרה מכך, ביום 31.7.13, (לאחר ההחלטה) רשמה גב' קורן מזכר לגב' פלדמן (נספח 45 תצהיר גב' פלדמן) בו היא מתארת את כשלי התובעת בעבודתה.
בין הכשלים היא מוסיפה:
"גב' ג'. קיבלה אישור מהנהלת האגף לעבוד אחת לשבוע בלשכת חולון ומפעם לפעם יום נוסף וכמובן עפ"י תיאום מראש עם הנהלת האגף . הסדר זה קיבל עם הזמן פרשנות אחרת ושונה מצד הגב' ג'. ולמעשה הפכה את לשכת חולון כמעט למקום עבודתה המרכזי".
ניכר כי יש כאן רצון ליצור נימוקים בדיעבד להחלטות.
האישורים אשר ניתנו לתובעת הם לפעמיים בשבוע באופן קבוע, ובימים ספציפיים, הן האישור מ- 2008 והן זה מ- 14.1.13, התיאור כאילו ניתן לה אישור ליום אחד בלבד מעורר תמיהות.
47.לטענת התובעת, ההוראה לעבוד רק בירושלים ניתנה בתקופה בה מנהליה ידעו כי היא סובלת קשות מכאבי גב עקב תאונת עבודה (סעיף 5.17 לתצהירה).
לא הוצגו אישורים רפואיים.
48.יחד עם זאת, כאמור לעיל, לא שוכנענו כי שינוי האישור לאחר חמש שנים לעבוד מחוץ ללשכה בירושלים, נעשה אכן מטעמים ענייניים או מניצול שלא כדין את האישור על ידי התובעת על ידי היעדרות רבה יותר מהלשכה בירושלים.
ומכל מקום, לא נטען ולא הוצג לנו כי נערכה בעניין שיחה עם התובעת בה הועלו טענות הנתבעת וניתנה לתובעת הזדמנות להגיב.
עוד יש לציין כי התובעת טוענת כי ביטול האישור מנוגד לסעיף 8(ה) לחוק שוויון זכויות .
מאחר והתובעת לא המציאה כל אישור רפואי בדבר מגבלותיה, מתייתרת ההכרעה בטענה זו.
49.בנסיבות אלה, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין התנהלות הנתבעת שלא כדין שתשקף את מורת רוחנו משימוש שלא כדין בפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת.
בנסיבות אלה אנו סבורים כי הפיצוי הראוי בגין התנהלות זו הוא בסך של 30,000 ₪.
ההחלטה להוציא את התובעת מהאגף לעידוד עליה ושיבוצה בתפקיד אחר בת"א -
50.לטענת התובעת ההחלטה להוציא אותה מהאגף לעידוד עלייה התקבלה מבלי ליידע אותה ומבלי ליתן לה זכות שימוע וזאת כעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 14.4.13 בה סוכם על הוצאתה מהאגף עם התקן עליו היא משובצת כאשר משאבי אנוש יאתרו לה מקום חלופי ויסכמו איתה את העברתה.
.בקשת התובעת לעבור לתפקיד אחר באזור מגוריה נבעה מביטול האישור שלא כדין לעבוד יומיים בשבוע מהלשכה בחולון.
לטענתה ,הסבירה כי בשל בעיית גב אסור לה לנסוע נסיעות ארוכות ואף המציאה על כך אישור רפואי.
כמו כן טוענת התובעת כי הסכמתה לעבור למנהל הסטודנטים בתל אביב נעשה מחוסר ברירה. עוד היא מוסיפה כי בפועל מדובר בתפקיד זוטר, כשבפועל נדרשה לתת עזרה לבת שירות לאומי ולוודא כי סטודנטים מקישים את שמותיהם למערכת. לטענתה מדובר בתפקיד שיש בו כדי לפגוע בה, והיא אכן נכנסה לדיכאון קליני כתוצאה מהשיבוץ.
.לטענת הנתבעת העברת התובע לתל אביב נועד להקל עליה לאור טענתה לקושי לנסוע 5 פעמים בשבוע לירושלים.
51.לטעמנו יש להבחין בין הוצאת התובעת מאגף עידוד עליה ושיבוצה בתפקיד חדש בתל אביב, לבין בחינת התפקיד עצמו והאם היה בו כדי לפגוע בתובעת ולהשפילה.
52.מהמסמכים עולה כי אכן ביום 14.4.13 התקיימה פגיעה ללא נוכחות התובעת בה סוכם על הוצאתה מהאגף עקב קשיים בתפקוד המקצועי ובעיה פרסונאלית באגף.
שבעה ימים לאחר מכן ביום 21.4.13 נשלחה הודעת מייל מהתובעת לגב' אודליה צונה (עם העתק לגב' פלדמן) בה נאמר:
"לאור בקשתך לציין בכתב, מדוע אני מבקשת לעבור למשרה / מחלקה אחרת, הסיבה לכך שאני לאחר שבע שנים, מרגישה בשנה האחרונה שהתרומה שלי למחלקה הוקנתה".
לטענת התובעת, הנתבעת גרמה לה להוציא מייל לפיו היא כביכול מבקשת לעבור מהאגף.
53.יש לציין כי אכן בקשת התובעת לעבור למשרה אחרת, אינה מנומקת דיה, מעוררת תמיהה במיוחד לאור הודעת מייל מגב' אודליה צונה לגב' פלדמן ביום 29.4.13 לפיה :"א. ג'. דיברה איתי כרגע, אין לה מה להוסיף למייל שהיא שלחה...".
בנוסף מעוררת תמיהה העובדה כי הבקשה הוגשה לאחר שהתקבלה החלטה ביום 14.4.13 להוציא את התובעת מהאגף.
אם כי לא נעלם מעיננו כי בקשת התובעת לצאת מהאגף הוגשה בטרם בוטל אישור העבודה מהלשכה בחולון (פעמיים בשבוע).
54.גב' פלדמן ציינה בתצהירה כי ביום 16.6.13 ערכה פגישה עם התובעת , במסגרתה צויין כי נעשה ניסיון לאתר לתובעת חלופה להעברה, בהתאם לבקשתה, צוין סירובה של התובעת לעבור למנהל הסטודנטים בירושלים, ולפנים משורת הדין הוצע לתובעת לעבוד במנהל הסטודנטים במחוז תל אביב בתפקיד המקביל למשרתה הנוכחית.
(פרוטוקול השיחה מצורף כנספח 39 לתצהי).
55.לא שוכנענו מה הסיבה להעברת התובעת מהאגף לעידוד עליה, ולא שוכנענו כי מדובר בבקשה אמיתית של התובעת.
לכך נוספת העובדה כי במהלך הדיונים על העברתה בוטל אישור העבודה מהלשכה בחולון.
יחד עם זאת משהתובעת היא שכתבה כי היא מבקשת לעבור מהאגף הנטל עליה להוכיח כי העברתה נבעה משיקולים פסולים.
התובעת לא עמדה בנטל זה.
56.יחד עם זאת לא הוכח כי להחלטה על העברה מיום 14.4.13 קדמה ישיבת שימוע כדין, וכי יש בהודעת התובעת מיום 21.4.13 כי היא מבקשת לעבור כדי לאיין את הצורך בשימוע מסודר.
מדובר בעובדת אשר עבדה באותו משרד במשך שבע שנים וככל שהתגלו קשיים בתפקודה או בעיה פרסונלית כעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 14.4.13 היה מקום לזמנה לשימוע כדין בו יתאפשר לה להעלות את טענותיה.
בקשתה התובעת להעברתה נכתבה לבקשת גב' אודליה צונה ואין בה כדי לייתר פגישת שימוע אמיתית.
אין גם בפרוטוקול מיום 16.6.13 שנרשם על ידי גב' פלדמן ועניינו שיבוץ מחדש כדי ללרפא את הפגם של העדר שימוע המתייחס לעצם העברה.
לא נעלמה מעינינו עדותה של גב' פלדמן לפיה :
"רגע, רגע, מנהלת האגף אמרה לי שהיא רוצה שאני אעביר אותה מקום. ואני קראתי לה לשיחה. וגם היא אמרה שהיא רוצה לעזוב את האגף. והצעתי לה עבודה בירושלים. והיא אמרה שקשה לה חמישה ימים בירושלים, היא רוצה במרכז. אז הצענו לה עבודה במרכז. כאשר הצעה כזו דומה הייתה עוד קודם לכן. לעבוד בלשכה, גם כשרצתה קידום. ואמרנו תעבדי בלשכה ליד הבית."
(פרוטוקול מיום 8.7.18 ע"מ 44 ש9-13).
אלא ששיחה זו נעדרת פרוטוקול ולא מפרטת כאמור את הטענות כנגד התובעת ואת תגובותיה ובקשותיה.
57.אשר לתפקיד אליו שובצה התובעת, בהתאם למכתבו של מר נחמיה חתוכה, מנהל מחוז ת"א והמרכז לגב' פלדמן מיום 18.6.13, התובעת נקלטה לתפקיד רכזת קליטה בכירה ותשובץ במחלקת הסטודנטים. עוד נרשם:
"א. מבינה היטב את משמעות התפקיד, האחריות הרבה וגודל ההשקעה שעליה להשקיע, כדי להתפתח בתחום חדש במשרד ולהוכיח את יכולתה , והיא לוקחת את ההזדמנות שניתנה לה בשתי ידיה" (נספח 48 לתצהיר גב' פלדמן).
58.בנוסף מהודעת המייל שכתבה התובעת ביום 18.6.13 היא מתארת שיחה שהתקיימה באותו בוקר בקשר לתפקידה החדש וכי השיחה התקיימה באווירה נעימה, משכילה ומקצועית תוך שהובהרו כוונות וציפיות משני הצדדים.
טענות התובעת לפיהן מדובר בעזרה לבת שירות לאומי, תפקיד משפיל ופוגעני לא הוכחו.
יש לציין כי התובעת עבדה בתפקיד זה פחות משבוע ימים (לאור תאונת דרכים ובעיה רפואית).
.טענותיה בעניין התפקיד המשפיל אשר גרמו לה לדיכאון אינן מוצאות גם ביטוי בתלונותיה בפני הוועדה הרפואית במשרד הבריאות מיום 2.6.14, שם התלוננה על בעיות ומחלות פיזיולוגיות בלבד ולא טענה לבעיות בתחום הנפשי.
59.בבואנו לשקול את גובה הפיצוי שיש להטיל על הנתבעת בשל התנהלותה בכל הקשור להחלטה על ההעברה, דהיינו היעדר פרוטוקול שימוע בו ימסרו לתובעת הטענות נגדה ויישמעו תגובות התובעת (כאן המקום לציין כי בפרוטוקול שנערך מיום 1.8.13 בקשר עם אי התייצבות התובעת בת"א נרשם כי התובעת התפלאה לשמוע מהממונים עליה כי אינם מרוצים ממנה וכי אף פעם לא הודיעו לה על כך, נספח 46 לתצהיר גב' פלדמן),לקחנו בחשבון כי התובעת עצמה רשמה כי היא מבקשת לעבור, אם כי היה זה לאחר קבלת ההחלטה בעניינה, וכי בסופו של דבר ההעברה והשיבוץ נעשו בהסכמתה.
כמו כן לקחנו בחשבון את הפיצוי שנפסק לה בשל ביטול אישור העבודה בחולון .לטעמנו אין לנתקו לחלוטין מההתנהלות הקשורות להעברת התובעת.
בנסיבות אלה הפיצוי הראוי בגין העדר שימוע הוא בגובה של 30,000 ₪.
ההחלטה לזמן את התובעת לוועדה רפואית –
60.ביום 4.7.13 עברה התובעת לעבור בתל אביב . בהתאם לאישור רפואי מרופא תעסוקתי לפיו מומלץ לה לעבוד חצי משרה בחודשים הקרובים, סוכם כי תעבוד במשרה חלקית.
ביום 12.8.13 הודיעה התובעת לממונה עליה כי היא עוברת בדיקות רפואיות וכי אינה יודעת מתי תחזור לעבודה, כאן המקום לציין כי בפועל לא חזרה התובעת לעבודה לאחר יום 12.8.13.
ביום 27.8.13 הגישה התובעת בקשה לחל"ת (מחלה).
התובעת שהתה בחל"ת מיום 21.8.13 ועד ליום 7.1.14.
ביום 5.12.13 הודיעה התובעת בדוא"ל על כוונתה לשוב מהחל"ת ביום 8.1.14 אך ביום 7.1.14 הודיעה כי לא תשוב לעבודה לאחר שהרופא התעסוקתי המליץ על שלושה חודשי שהייה נוספים בבית.
מיום 8.1.14 החלה התובעת לנצל את ימי המחלה שצברה.
ביום 21.1.14 פנתה גב' פלדמן לתובעת במכתב בו היא מבקשת לברר האם התובעת מבקשת להאריך את החל"ת או מעוניינת לשוב לעבודה תוך כדי ניכוי ימי מחלה.
עוד צוין במכתב , כי עקב הבקשה ליציאה לחל"ת החל מיום 21.8.13 נוצר לה חוב בסך 6,300.62 ₪ וכן, כי אישורי המחלה יועברו ללשכת הבריאות המחוזית בהתאם להוראות התקשי"ר.
(נספח 50 לתצהיר גב' פלדמן).
לא ברור איך מכתב זה נשלח לתובעת ומכל מקום התובעת מכחישה את קבלתו.
61.ביום 16.2.14 נעשתה פניה ללשכת הבריאות המחוזית בה מבוקש להעמיד את התובעת בפני ועדה רפואית לשם בחינת כושרה לעבודה.
62.ביום 27.2.14 יודעה התובעת בטלפון לעניין העברת עניינה לועדה רפואית.
(נספח 52 לתצהיר גבב' פלדמן).
התובעת מכחישה שיחה זו וטוענת כי קיבלה הודעה טלפונית יומיים לפני הוועדה ואז נשאלה האם היא מגיעה לוועדה, ותגובתה היתה "לאיזה ועדה". (פרוטוקול מיום 25.3.18 עמ' 22 ש' 2-5; תצהיר עדות ראשית סעיפים 5.23-5.24).
63.ביום 2.6.14 התקיימה ועדה רפואית מחוזית.
התובעת טענה, כי אינה עובדת חצי שנה ומבקשת לפרוש. התובעת נבדקה על ידי הוועדה.
מסקנת הוועדה:
"יש סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתה התקנית ובכל תפקוד שירות המדינה".
(נספח 2 לתצהיר גב' פלדמן).
התובעת לא הגישה ערר על החלטה זו.
64.ביום 27.7.14 נשלח אל התובעת מכתב החתום על ידי בת שבע ראוני – גוניקמן, סמנכלית בכירה למנהל ומשאבי אנוש לפיו:
"מצורפת הודעת הוועדה הרפואית לעובדי מדינה, על מסקנות רפואיות להפסקת עבודה בשורות המדינה:
ע"פ הוראות התקשי"ר עבודתך תופסק לאלתר. אנו מבקשים את הודעתך בכתב לגבי מועד סיום עבודתך בתיאום עם אגף משאבי אנוש. אנו מאחלים לך בריאות טובה בהמשך".
65.ביום 7.8.14 התבקשה התייחסות התובעת.
ביום 30.9.14 בהודעת מייל התבקשה התובעת לתאם את מועד סיום העסקתה.
ביום 2.11.14 נשלחה לתובעת הודעה על ידי מנכ"ל הנתבעת על סיום הפסקת העבודה כך:
"בתוקף סמכותי לפי חוק הריני להודיעך על סיום עבודתך במשרדנו בעקבות החלטת ועדה רפואית מיום 22.7.14".
66.לטענת התובעת פיטוריה נעשו שלא כדין, ללא שימוע וללא שנשקלו התאמות נדרשות בניגוד לסעיף 8 (5) לחוק שוויון זכויות.
67.לאחר שבחנו את טענות הצדדים, דין טענות התובעת באשר לחובה לערוך לה שימוע לפני פיטוריה, ולבצע התאמות לאור מצבה הבריאותי, להידחות.
68.הפניה להעמיד את התובעת לועדה רפואית בלשכת הבריאות לשם קביעת כושרה לעבוד נעשתה כדין בהתאם להוראות סעיף 33.232 לתקשי"ר.
לאור החלטה הוועדה הרפואית המחוזית ומשלא הוגש עליה ערר, היה מקום להפסקת עבודתה. לא היה מקום לשקול התאמות משהתובעת לא הגישה כל בקשה להתאמה ומשהתובעת טענה בפני הוועדה הרפואית, כי היא רוצה לפרוש מהעבודה.
יתרה מכך, אף בתצהירה לא מציינת התובעת אלו התאמות היו מאפשרות את המשך עבדותה. סעיף 11.33.2.43 לתקשי"ר קובע:
" עובד אשר נקבע לגביו, כי הוא פסול לשירות או מלמלא את תפקידו מטעמים בריאותיים, תופסק עבודתו במשרד לאלתר. ממועד הפסקת עבודתו במשרד ועד לסיום הליכי הפיטורים (פרק משנה 822 ו-823) או העברתו למשרה אחרת ישהה העובד בחופשת מחלה צבורה; ואם אין לו חופשת מחלה צבורה, ישהה העובד בחופשת מחלה ללא משכורת".
69.משהתובעת בחרה שלא להגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית, סיום עבדותה התחייב לאור מסקנת הוועדה, ולא היה מקום לערוך לתובעת שימוע לאחר החלטת הועדה.
התובעת בחרה שלא להשיב לפניות שנערכו אליה לאחר החלטת הוועדה.
לפיכך, דין טענת התובעת בעניין זה להידחות.
70.לא נעלמה מעינינו טענת התובעת, כי לא ידעה על העברת עניינה לועדה הרפואית, וכי הודעה על מועד הוועדה נמסרה לה טלפונית יומיים לפני התכנסות הועדה. כן לא נעלמה מעינינו העובדה, כי לא הוצגה לנו ההזמנה לוועדה או הודעה על מועד כינוסה, אלא רק הודעה על העברת עניינה של התובעת לוועדה, ולפיכך, לא נסתרה טענת התובעת, כי הודעה על מועד הוועדה נמסרה לה יומיים לפי כינוסה.
71.על אף שראוי היה להודיע לתובעת מבעוד מועד על מועד התכנסות הוועדה, לא מצאנו לפסוק לתובעת פיצויים בגין התנהלות זאת וזכאות מהטעמים הבאים:
ראשית, קיבלנו את עדות גב' פלדמן, כי הודעה טלפונית על העברת עניינה לוועדה הרפואית נמסר לתובעת ביום 27.2.14, עדות הנתמכת בדוא"ל.
שנית, כעולה מדוא"ל ביום 5.3.14 נערכה פניה אל התובעת להעביר חומר רפואי מהרופא המטפל ללשכת הבריאות והתובעת השיבה ביום 6.3.14, כי תעביר את המכתב אל הרופא המטפל.
המסקנה הינה, כי התובעת ידעה לפחות שלושה חודשים מראש, כי עניינה מועבר לועדה הרפואית בלשכת הבריאות.
כך שגם אם נודע לה על המועד יומיים לפני כינוס הוועדה, הרי שהיתה מוכנה לקיום הוועדה, ומכל מקום היתה יכולה לבקש את דחייתה, אך היא בחרה שלא לעשות כן.
72.בטרם נעילת פרק זה נחוזר ונציין, כי בתלונות התובעת בפני הוועדה נרשם, כי היא מבקשת לפרוש.
טענותיה כיום כנגד ההחלטה לפיה, "יש סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתה התקנית ובכל תפקיד שירות המדינה" נטענות בחוסר תום לב.
73.התוצאה היא, כי נדחית התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
העברת התובעת לחלקיות משרה –
74.התובעת טוענת, כי הנתבעת "העבירה" אותה למרות ששהתה בחופשה מחלה מיום 8.1.14 ועד ליום 17.3.14 ומיום 18.3.14 ועד ליום 2.11.14 בחל"ת, ללא ידיעתה לחלקיות משרה של 25% עד לחודש 10/14, ולפיכך קיבלה דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי בגין חלקיות משכר ונגרם לה נזק של כ-40,000 ₪.
לטענתה, נדרשה הנתבעת להשיב 11,000 ₪ כתנאי להשבת המצב לקדמותו.
75.הנתבעת הבהירה בתצהירה של גב' פלדמן, והדבר לא נסתר כי ביום 24.2.15 שלחה התובעת אסמכתא כי קיבלה תשלומים מקרן הפנסיה לתקופה מיום 7.1.14 ועד ליום 4.2.15.
מאחר והתקשי"ר לא איפשר תשלום מקרן פנסיה ומהמדינה לאותה תקופה, (8.1.14-17.3.14) הרי שנדרש היה לבצע חישוב מחדש לתקופה בה קיבלה שכר מקרן הפנסיה ודמי מחלה ולעדכן השלמה של 25% מהשכר עבור דמי מחלה וזאת עד לסיום ימי מחלה, תוך שהחל"ת המלא יתחיל ב-27.6.14 במקום 18.3.14.
לתובעת הובהר טלפונית, כי פעולה זו נעשתה כדי להקטין את חובה בגין קבלת דמי מחלה בעת שקיבלה פנסיית נכות מקרן הפנסיה .בהסכמת התובעת עודכן, כי מיום 8.1.14 עד ליום 26.6.14 הועסקה בה 25% משרה ע"ח ניצול ימי מחלה.
נתנו אמון בגרסת הנתבעת בעניין זה וזאת מבלי להביע עמדה לגבי הפעולה.
76.תביעת התובעת בעניין זה אינה ברורה.
האם היא מבקשת את ההפרש בדמי האבטלה או הסבר מדוע נוצר לה חוב.
אם הכוונה להפרש דמי האבטלה, הרי שרכיב זה לא הוכח, ואשר להסבר על החוב שנוצר בגין תשלום דמי מחלה בעת שקבלה פנסיית נכות, משהתובעת ויתרה על חקירתה והתנגדות של גב' פלדמן, וטענות הנתבעת לא נסתרו, דין התביעה בעניין זה להידחות.
לשון הרע -
77.לטענת התובעת ט. ב. פגעה בשמה הטוב תוך שכינתה אותה סמוך למכרז לתפקיד מרכז (ביקורת פנימית) בכינוי "סוס טוריאני" של סמנכלית משאבי אנוש, ולכן לא תתאפשר ביקורת לויאליה של מחלקת משאבי אנוש.
רא. לכך, היא העובדה, כי התובעת נקראה למשרת המבקרים כדי שיבדקו מדוע התובעת מתנהגת באופן הסותר את כללי ההתנהגות של המבקרים.
כתוצאה מפרסום זה של ט. ב. שהוא שקר וכזב התובעת הושפלה, נפגע שמה הטוב ונפגעו סיכוייה להתקדם ולזכות בכל תפקיד ולפיכך אכן היא נכשלה בכל המכרזים.
לטענת התובעת המניע של ט. ב., היה קנאה בתובעת אשר עברה את מבחן מרכז הערכה בפעם הראשונה אליו נגשה וזאת בניגוד לט. ב.. ט. ב., בתצהירה ובעדותה הכחישה את פנייתה ללשכת המבקרים ואת האמירה המיוחסת לה.
78.לאחר שבחנו את הראיות מסקנתנו הינה כי, התובעת לא הוכיחה "פרסום" לשון הרע על ידי ט. ב. לרבות אמירה, כי היא "סוס טוריאני".
המניע אשר לו טענה התובעת, קנאה בה בשל העובדה שעברה את מבחן המכרז הערכה נסתר.
ט. ב. הוכיחה, כי עברה את מבחן מכרז הערכה בטרם המכרז אליו ביקשה התובעת להתקבל בציון 0.891 (כאשר עמדה במקום שני מבין 15 מועמדים). נתנו אף אמון בעדותה, כי היתה זו הפעם הראשונה בה ניגשה למבחן.
התובעת לא הוכיחה פרסום כלשהו של לשון הרע וטענותיה המיוחסות לט. ב., אשר הוכחשו על ידה נטענו בעלמא.
79.לא נעלם מעינינו, כי התובעת בזמן אמת חששה שלט. ב. יש עמדה שלילית לגביה והרא. היא השגה שהגישה בקשר לחברותה של ט. בודנה בוועדת הבוחנים למכרז מרכז (ביקורת פנימית) בלשכת תל אביב.
בהשגה כתבה התובעת:
"בתאריך 8.7.09 פורסם מכרז לתפקיד מבקר פנימי במחוז המרכז, אליו הגשתי מועמדות. נקבע גם המועד להציג מועמדות בפני ועדת הבוחנים בראשותן. ערב לפני המועד האמור נתבשרתי, כי המכרז הוקפא, וכי אקבל מועד חדש לזימון לוועדה.
עד כה המתנתי בסבלנות לקיומו של המכרז כנהוג, אך ככל שחולף הזמן מתברר לי הסיבות לאי קיומו של המכרז במועד כאמור וזאת מאחר והגב' טל ב., מנהלת אף הביקורת, לצערי אינה מעוניינת בי כעובדת האגף. שוחחתי עימה, תוך ניסיון להבין את המניעים לפסילה. קיבלתי תשובה: "כן נכון, מישהו ראה אותך יוצאת ממשרדה של הסמנכלית למינהל ומשאבי אנוש.
האם זו סיבה לפסול עובד באופן שרירותי ובוטה? האם אין כאן שיקולים שאינם רלבנטיים לגופו של עניין (במקום לגופו של אדם)".
השגת התובעת נדחתה.
מנוסח ההשגה עולה, כי אכן התובעת חששה כי טל ב. אינה רוצה בה כמבקרת האגף. אך על אף שהגישה השגה, לא טענה התובעת כי ט. ב. מוציאה עליה שם רע או שהיא כינתה אותה "סוס טוריאני".
80.התוצאה איפוא, כי התובעת לא הוכיחה פרסום לשון הרע ורכיב זה של תביעתה נדחה.
סיכום
התוצאה הינה, כי תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה.
על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים:
-
פיצוי בגין ביטול אישור העבודה מחוץ לירושלים שלא כדין בסך של 30,000 ₪.
-
פיצוי בגין העברת התובעת מהאגף לעידוד עליה שלא כדין בסך של 30,000 ₪.
יתר רכיבי התביעה נדחים.
לאור הפער הגדול בין סכום התביעה לסכום שנפסק בפועל, ישא כל צד בהוצאותיו.
על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהמצאתו.
ניתן היום, כ"ט אדר תש"פ, (25 מרץ 2020), בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
|
נ.צ.ע. משה כהנא
|
|
חנה טרכטינגוט, שופטת
|
|
נ.צ.מ. מנחם אקרמן
|