ר.ר. נ' מורבר ואח'

האם פיטורי התובעת אשר קיבלה טיפולי פוריות ואשר לא הציגה אישור רפואי למעסיקיה אסורים על פי סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954 (להלן- חוק עבודת נשים) שכן היו טעונים היתר? זו ליבת המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בתביעה על סך של 251,554 ₪, המונחת להכרעה לפנינו.

הרקע העובדתי

1.התובעת הנדסאית אדריכלות במקצועה הועסקה על ידי הנתבעים בעסק לעיצוב פנים ואדריכלות המנוהל על ידי הנתבעת החל מחודש יוני 2015.

2.ביום 12.9.2016 ביקרה התובעת במרפאתו של ד"ר מיכה באום לייעוץ גניקולוגי במדיקל סנטר, "שלאחריו למעשה התחלתי את הטיפול הראשון בתחילת חודש אוקטובר 2016 והמשכתי להיות מטופלת" (סע' 6 לתצהיר התובעת; נספח ג' לתצהיר התובעת). ביום 18.9.2016 חתמה התובעת על טפסים נוספים לצורך ההפריה.

3.במהלך תקופת העסקתה נעדרה התובעת מפעם לפעם בשל מחלה (מגרנה, חום, בחילות וכיוצ"ב) והן לצורכי טיפולי פוריות (נספח י' לתצהיר התובעת).

4.ביום 7.9.2017 עברה התובעת טיפול הפרייה במדיקל סנטר, שלאחריו שהתה בחופשת מחלה בת 3 ימים (סע' 29 לתצהיר התובעת; נספח ו' לתצהיר התובעת).

5.בתקופה שבין יום 6.9.2017 לבין יום 11.9.2017 התקיימה חלופת ווטסאפ בין התובעת לבין הנתבעת (נספח ב' ע' 25 -27), שזו לשונה:

6.9.2017

ר.: "הי לילך, אני מרגישה מאוד לא טוב ולא אגיע היום".

לילך: "אוקיי. תרגישי טוב".

7.9.2017

ר.: "לילך בוקר טוב, אני עדין עם מגרנה ובחילות ולא אגיע היום.

לילך: "אוקיי. תרגישי טוב."

8.9.2017

לילך: "היי ר., איך עבר אתמול במדיקל?"

ר.: "עבר בסדר גמור. עכשיו צריך לנוח, לנשום עמוק, להחזיק אצבעות ולחכות בסבלנות..."

לילך: "ואמונה שיהיה טוב! דמיון מודרך יכול להיות מעולה"

9.9.2017 

ר.: "היי לילך, לא אגיע גם מחר. חשבתי שארגיש טוב יותר ואבוא, אך בינתיים כואב לי כל הגוף ואקח את יום המחלה הנוסף שקיבלתי."

לילך: "אוקיי ר.. ואת מצליחה לעבוד על ההדמיות לישועה?"

10.9.2017

לילך: "בוקר טוב ר. מה שלומך?

ר.: "ככה ככה. כל הגוף כואב כמו שפעת."

לילך: "וזה קשור לטיפול שעברת"?

ר.: "ייתכן שכן. זה מלא הורמונים והתעסקות עם הגוף."

11.9.2017

לילך: "היי איך עבר היום ואיך את מרגישה?

6.בין לבין התובעת הגיעה לעבודה, לעתים איחרה, לעתים יצאה קודם (נספח ב' ע' 27-28).

7.ביום 18.10.2017 פנתה הנתבעת לתובעת בזו הלשון (נספח ב' ע' 29):

"היי ר., איך את? מרגיש לי לא כל כך נעים אבל אין לי ברירה. מקווה שתוכלי להבין זאת. נקבע לשבת לדבר מחר בצהריים או בראשון בצהריים?

לכך השיבה התובעת:

"זה אכן מעליב ולא נעים, אבל אני בסדר. מחר בצהרים זה יהיה מצויין".

במענה לתשובה הגיבה הנתבעת:

"חשוב לי ר. שתביני שאין כאן שום דבר אישי נהפוכו. מאוד מעריכה אותך כאדם. זה עניין עיסקי נטו והדבר האחרון שהתכוונתי זה להעליב אותך."

8.בסמוך לכך פנתה הנתבעת לתובעת במכתב שזה עיקריו (סע' 16 לתצהיר התובעת; נספח ה' לתצהיר התובעת):

"בוקר טוב רתם,

המכתב הזה קשה לי מאוד מאוד.

אני מבינה שלפי "הפרוטוקול" חייבים לעשות זאת אבל אם את מבינה את העניין ולא רוצה שנערוך את השימוע אני יותר מאשמח. בכל מקרה, בהמשך לשיחה שערכנו לפני מספר שבועות ובהן הסברתי לך את המצב ואת פני הדברים כפי שהם היום. אין כניסה של פרויקטים חדשים וההוצאות של המשרד גדולות מההכנסות. כרגע יש עבודה המספיקה רק לעובדת אחת במשרה מלאה. שעות העבודה המרובות על הפרויקטים גורמות לאי רווחים בפרויקט וזאת בעיה רצינית כיוון שאני לא מצליחה לעלות את שכר הטירחה, והתשלום עבור שעות השרטוט עולות לאין שיעור על שכר הטירחה. חשוב לי להבהיר שאני מאוד מעריכה את הדייקנות והרצינות שלך בעבודה. אבל בסופו של דבר פתחתי את העסק על מנת להרוויח וזה לא מתאפשר בתנאים הקיימים. אני חייבת לייעל את העבודה ולהפחית באופן משמעותי את ההוצאות. ר., אני מאוד מעריכה אותך כאדם, והסיטואציה קשה לי מאוד..."

9.בין לבין, ביום 22.10.2017 פנתה התובעת אל הנתבעים בדרישה לקבל את זכויותיה הנובעים מסיום יחסי עבודה, לרבות "הפרשות" פנסיוניות. בהמשך פנתה התובעת אל הנתבעים מספר פעמים על מנת להסדיר את הכספים שהנתבעים חבים לה (נספח ז' לתצהיר התובעת).

10.ביום 31.10.2017 פנתה התובעת לנתבעת לאמור:

"היי לילך, אני מעוניינת לסיים השבוע את יחסי העבודה בינינו וברגע ששתינו מסכימות על כך, מדובר גם על הפסקת התשלום. הבנתי עכשיו. כפי שציינתי בשיחה, אני מניחה ששבוע חפיפה זה הרבה יותר ממה שצריך, ואני מעריכה שסתו ואני נוכל לסיים לעבור על הפרויקטים עד סוף השבוע הקרוב..."

יוער, כי בתחילה מועד סיום העסקה נקבע ליום 19.11.2017, ובהמשך נוכח בקשת התובעת הנתבעים הודיעו לתובעת על סיום העסקתה ביום 6.11.2017.

11.בחודש דצמבר 2017 עברה התובעת טיפול נוסף שלאחריו נכנסה להריון (נספח י"א לתצהיר התובעת). התובעת ילדה ושהתה בחופשת לידה שהסתיימה במהלך חודש דצמבר 2018, כאשר לאחר 60 יום, ביום 16.2.2019 הסתיימה התקופה המוגנת (סע' 21, 30 ו- 36 לתצהירה).

12.ביום 20.2.2018, נוכח התעלמותם של הנתבעים מפניותיה של התובעת, פנתה האחרונה במכתב התראה בדרישה לתשלום זכויותיה, לרבות טופס 161 ומכתב שחרור לקופה.

13.מכאן התביעה שלפנינו.

14.כאן המקום לציין, כי מספר חודשים לאחר הגשת התביעה אשר הוגשה בחודש אפריל 2018 פעלו הנתבעים לבצע השלמה והפקדה של הכספים החסרים בקופה הפנסיוניות לתקופה מחודש אפריל 2017- נובמבר 2017 בסך כולל של 11,853 ₪, כאשר סך של 4,740 ₪ מתוך הסכום הנ"ל הינו בגין רכיב פיצויי פיטורים. בחודש אוגוסט 2018 אף נמסר לתובעת טופס 161 ומכתב שחרור.

טענות הצדדים

15.לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה "באופן משונה ומוזר" במהלך התקופה המוגנת, בה חל איסור מכוח חוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954 לפטר עובדת במהלך טיפולי פוריות אלא בהיתר מאת הממונה על עבודת נשים. שכן, התובעת הועסקה בעבודה למעלה משנתיים במהלכם כבר עברה סדרת טיפולי פוריות; והיא פוטרה תוך חודש ימים מיום היעדרותה מתום הטיפול במסגרת התקופה המוגנת. לפיכך, על הנתבעים לפצותה בגין פיטורין שלא כדין ולפיצוי בגין אובדן השתכרות ומלוא הזכויות המגיעות לה במהלך התקופה המוגנת בה חלה הגבלת הפיטורים: בתקופת הטיפולים, ההיריון והלידה וכן -60 ימים לאחר המועד בו היתה אמורה לשוב לעבודתה בתום חופשת הלידה, ביום 16.2.2019. בזיקה לכך ביקשה התובעת כי יפסקו לטובתה פיצויים בעד נזק לא ממוני לפי סעיף 13 א(א)(1) לחוק עבודת נשים.

16.עוד טוענת התובעת, כי חרף העובדה שהיה על הנתבעים להפקיד כספים בקופת הפנסיה כבר בחודש דצמבר 2015, הרי שהפקדה ראשונה לקופה נעשתה רטרואקטיבית בחודש מרץ 2017, זאת לאחר פניות רבות מצדה. בנוסף, הנתבעים הלינו את שכרה באופן קבוע (טענה שלא הוכחה (ע' 4 ש' 16-20)). כך גם שכרה בחודשים אוקטובר נובמבר 2017 שולם רק בחודש דצמבר 2017.

17.במסגרת כתב התביעה נתבעו על ידי התובעת סעדים נוספים בעניין אי מתן הודעה לתובעת על תנאי העסקה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה והפקדות לקרן פנסיה (ע' 18 ש' 24-25). ב"כ התובעת טענה בסיכומיה בעל פה, שלפיה פיצויי פיטורים שולמו בחודש ספטמבר 2018 ובלשונה: "אין מחלוקת שהסכומים שולמו, רכיבים ג, ו, ז" (בכתב התביעה- ד.י.). לגבי הבראה וחופש- זה ביחס לתקופה המוגנת בלבד. לא לגבי תקופת העסקה בפועל" (ע' 18 ש' 16-32)

18.לטענת הנתבעים, העסקתה של התובעת הסתיימה על רקע קשיים כלכליים ולא על רקע טיפולי הפוריות שעברה. בשום שלב במהלך תקופת העסקתה של התובעת לא הציגה זו אישור רפואי בכתב, המעיד כי עליה להיעדר מהעבודה לצורך טיפולי פוריות והדבר נעשה לראשונה עם קבלת התביעה דנן ובדיעבד. לפיכך, ובהתאם לפסיקה, אין התובעת נכנסת בגדרן של ההוראות הרלוונטיות לחוק עבודת נשים ואין התובעת זכאית להגנה הקבועה בסעיף 9(ה)(1) לחוק זה. די בכך כדי לדחות את התביעה.

19.עוד טוענים הנתבעים, כי אך כעת, בדיעבד, טוענת התובעת כי פיטוריה נעשו שלא כדין; והיא "נזכרה" לעשות כן רק לאחר שנכנסה להריון בשעה טובה. אלא משעה שהתובעת הייתה זו שביקשה לסיים את העסקתה בהקדם וכי הנתבע יוותר על העסקתה בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת (בקשה אשר התקבלה על ידו), אין היא יכולה לטעון כעת ובדיעבד כאילו היא זכאית לפיצוי ולסעד בגין אותה תקופה ממש, או כל תקופה שבאה לאחריה. כך גם טענות התובעת לפיצוי בגין אובדן השתכרות נעדרות כל בסיס או עילה שעה שהנתבע הציע לתובעת, לפנים משורת הדין, לשוב לעבודתה באותם תנאי שכר. הצעה אשר התובעת דחתה על הסף.

מסגרת נורמטיבית

20.סעיף 9(ה) הוסף לחוק עבודת נשים מכוח חוק עבודת נשים (תיקון מס' 21), תשס"א- 2001, זאת על מנת להבטיח כי עובדים העוברים טיפולי פוריות יוכלו לממש את זכותם להיעדר מן העבודה לצורך כך, בלא לחשוש שמא מימוש זכותם זו יגרור אחריו את פיטוריהם (בג"ץ 554/05 רס"ר אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד ס(2) בעמ' 309 (מיום 8.9.2005)(להלן- עניין אשכנזי).

21.כאן המקום לציין, כי בעניין אשכנזי התעוררה שאלת פרשנותו של סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים וליתר דיוק תחולתו, אגב עניינה של העותרת אשר נטלה כדורים להגברת הביוץ, אך לא נזקקה להיעדר מעבודתה לצורך כך. כתבנו ליתר דיוק תחולתו, שכן לשון הסעיף באותה עת חייבה זיקה מובהקת בין איסור הפיטורין ובין תקופת היעדרות (סע' 6 לחוות דעתה של כב' השופטת (כתוארה אז) חיות).

22.והנה, בשנת 2010 התווסף לחוק עבודת נשים סעיף 9(ה)(3), אשר בא לעולם על מנת להוסיף הגנה גם למי שאינם נעדרים באופן חלקי או מלא ממקום העבודה בעת טיפולי הפוריות (הצעת חוק הכנסת תש"ע מס' 210 עמ' 46). לפיכך, הסוגיה שהתעוררה בעניין אשכנזי לגבי תחולתו של חוק עבודת נשים על עובדת ועובד שלא נעדרו מעבודתם באה על פתרונה.

23.נפנה אפוא לבחון את לשון החוק:

9(ה)(1)לא יפטר מעסיק עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול לגבי עובד או עובדת העוברים טיפולים כאמור בפסקה זו לקראת שתי לידות לכל היותר, בתקופת העסקתם אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ואם עברו טיפולים כאמור לקראת הולדת ילדים מבני זוג קודמים – גם לקראת שתי לידות עם בן הזוג הנוכחי;

9(ה)(3) הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובלבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעסיק על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים – ממועד הפיטורים, ומסרו למעסיק אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין; הוראות פסקה זו יחולו הן על עובדת או עובד קבועים והן על עובדת או עובד ארעיים או זמניים, ובלבד שעבדו אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות; שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע סוגים של טיפולי פוריות שהוראות פסקה זו לא יחולו עליהם.

7(ג)(4)(א) בתקופה שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעסיקה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה; שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות לעניין תקופת ההיעדרות כאמור; (ב)בזקיפת ימי היעדרות לפי פסקת משנה (א) זכאית עובדת להביא בחשבון, לפי בחירתה, גם חלקי ימים שבהם נעדרה כאמור; (ג)היעדרות של חלקי ימים לפי פסקה זו לא תעלה על 40 שעות בשנה לעובדת המועסקת במשרה מלאה כנהוג במקום העבודה או על החלק היחסי מ-40 שעות כאמור, בהתאם לשיעור חלקיות המשרה; שיעור חלקיות המשרה יחושב כיחס שבין שעות העבודה של העובדת בחודש ובין מספר שעות העבודה בחודש במשרה מלאה כנהוג במקום העבודה, או 182 שעות, לפי הנמוך; (ד)על אף האמור בסעיף 2(א) לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, עובדת זכאית לתשלום דמי מחלה בשל היעדרות הנכללת במכסת השעות האמורה בפסקת משנה (ג) ביום הראשון להיעדרה; התשלום בעד חלקי ימי היעדרות לעניין זה יחושב לפי היחס שבין שעות ההיעדרות ובין שעות העבודה של העובדת באותו יום אילולא נעדרה."

למען תהא התמונה שלמה, יצוין, כי בתקנות עבודת נשים (היעדרות בשל טיפולי הפריה ופריון), תשנ"א – 1990 (להלן – התקנות), נקבע כי תקופת ההיעדרות כאמור בסעיף 7 (ג) (4) לחוק לא תעלה "בכל סדרה טיפולית" על 16 או 20 ימים, לפי העניין.

24.לפי לשון סעיף 9(ה)(1) לחוק עבודת נשים, העוסק בזכות להיעדר בשל טיפולי פוריות, כמו גם סעיפים 7(ג)(4) ו- ג(1) לחוק, חל הכלל של הודעה מראש למעסיק. ככל שהמעסיק מבקש מהעובדת להציג אישור, וברי שהוא זכאי לעשות כן, על העובדת חלה החובה להמציא אישור שכזה (בשינויים המחויבים, שכן מדובר בדיון אגב סעיף 10 לחוק, ראה ע"ע (ארצי) 18424-02-12 ניו ליין קוסמטיקס בע"מ – שרון מור עלימה (מיום 29.11.2015), סע' 42 לפסק הדין)(להלן- עניין עלימה).

25.כלומר, העובדת אינה חייבת להמציא אישור רפואי על טיפולי הפוריות, למרות שלכאורה יש לה כזה, שכן בחלק ממקומות העבודה הפרטיים מעסיקים אינם מקפידים על קבלת אישור מחלה עת מדובר ביום או יומיים, כפי שמקובל בטיפולי פוריות (סע' 13 לפסק דינו של כב' השופט אילן סופר בסע"ש (ב"ש) 25753-10-14 רונית ביטון – אפק ח.ע. משאבי אנוש בע"מ (מיום 16.6.2016)(להלן- עניין ביטון).

26.בהקשר זה נעיר, כי בעניין אשכנזי נקבע על ידי כב' השופט אדמונד לוי (שהצטרף לחוות דעתה של כב' השופטת חיות לעניין התוצאה, אך במקצת העניינים לא הצטרף לנימוקיה), כי "נראה בעיניי נכון כי לא כל הודעה מטעמו של עובד בדבר טיפולים מתוכננים תקנה לו הגנה שבדין, אלא רק הודעה שעל פי האמור בסעיף 7 לחוק נדרשת להיות מגובה באישור רפואי מתאים ואשר תתייחס לטיפולים העלולים לפגוע בתפקודו המקצועי של העובד. ועוד ברור כי על ההודעה להתייחס לטיפולים שמועד תחילתם אינו רחוק במידה ניכרת ממועד מסירתה של ההודעה, ומבחן השכל הישר הוא שיכריע בכל מקרה לגופו." (סע' 4 לחוות דעתו).

27.בזיקה לכך נציין, כי בעניין אשכנזי נקבע על ידי כב' השופט רובינשטיין (כתוארו אז), כי "אין משמעו שעל המעביד לנחש את דבר קיומם של טיפולי הפוריות ושרק כעבור זמן, משיחליט לפטר, תימסר לו הודעה עליהם; והרי בשונה מן ההיריון שמטבע הדברים באמצעיתו הוא מתחיל להיות ניכר לעין, ובשונה ממרבית זכויות המגן האחרות שבסעיף 7 לחוק, כמו לידה או שהייה במעון לנשים מוכות (להבדיל אמנם מהפלה, שאינה בהכרח עובדה שבסופה להיוודע מעצמה)- אם לא תימסר הודעה על טיפולי פוריות, לא יידע על כך המעביד, על ההודעה להימסר במועד שבו יש לטיפולים אפקט כלשהו בעבודה." (סע' ה לחוות דעת).

28.דומה כי האמור בעניין ביטון, כמו גם בעניין עלימה, עולים בקנה אחד עם דבריהם של כב' השופטים לוי ורובינשטיין בעניין אשכנזי. כך, מחד גיסא, קיימת חשיבות מצד העובד או העובדת להודיע מראש על טיפולי הפוריות אותם הם מקבלים, ומאידך גיסא, כי הודעה כאמור צריכה להיות מגובה באישור רפואי מתאים ומפורט, אך זאת ככל שמתבקש העובד או העובדת מצד המעסיק להציג אישור כאמור.

29.סעיף 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים עוסק אף הוא בזכותם של עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, אך בנסיבות שבהן אין צורך להיעדר מהעבודה. בדברי ההסבר להצעת החוק הנזכרת לעיל, נקבע, כי "העובדת או העובד לא יידרשו להודיע על הטיפולים או להציג אישור מרופא מטפל מראש, שכן הטיפולים אינם כרוכים בהיעדרות מהעבודה, אולם יהיה עליהם להודיע על הטיפולים בצירוף אישור מהרופא המטפל לכל המאוחר מיד לאחר מתן הודעה מוקדמת לפיטוריהם, או לאחר הפיטורים, כדי להעמיד את המעביד על חובתו לבקש היתר לפיטורים." היינו, העובדת חייבת להמציא אישור רפואי מיד עם קבלת ההודעה על הפיטורים או לאחר מכן (סע' 15 לפסק הדין בעניין ביטון).

30.טרם נעילת המסגרת הנורמטיבית נביא מדבריה של כב' השופטת חיות (כתוארה אז) בעניין אשכנזי לאמור:

"5. סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים מעניק לעובד ולעובדת העוברים טיפולי פוריות הגנה רבת עוצמה מפני פיטורין. הגנה זו קמה בהתקיים התנאים האובייקטיביים הקבועים בסעיף, ולהבדיל מן האיסור על הפליה הקבוע בסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אין מוטלת על העובד או העובדת החובה להוכיח קשר בין טיפולי הפוריות ובין הפיטורין על מנת לזכות בהגנה זו. מבחינת עוצמת ההגנה עניין לנו אפוא באיסור המקנה "חסינות" כמעט מוחלטת מפני פיטורין לעובד או לעובדת העוברים טיפולי פוריות בהתקיים תנאי הסעיף...".

ובלשונו של כב' השופט איטח (כתוארו אז) בפסק הדין ע"ב (ת"א) 7219/09 רינה הורוביץ – SMART POINT TRAINING LTD (מיום 29.7.2009)(להן- עניין הורביץ), בכל הנוגע לקבלת היתר :

"המשמעות היחידה היא הצורך בקבלת היתר מהממונה בהתאם לשלבים הנ"ל – תחילה, בחינת העדרו של קשר בין הפיטורים לבין ההיעדרות עקב הטיפולים, ולאחר מכן ובהעדר קשר – איזון בין האינטרסים של הצדדים".

דיון והכרעה

התובעת פוטרה בניגוד לסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים

31.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מעדויות הצדדים במהלך הדיון שהתקיים לפנינו ביום 3.6.2020 כמו גם בטיעוני באי כוחם בעל פה בתום הדיון, הגענו לכלל מסקנה, שלפיה התובעת הוכיחה כי היא עומדת בתנאי סעיף 9(ה)(1) לחוק. משכך, היה על הנתבעים לפנות לקבלת היתר לפיטורי התובעת ומשלא עשו כן (ע' 9 ש' 10-19), היא זכאית לפיצוי הקבוע בחוק, בכפוף לאמור להלן.

32.טרם נבאר את מסקנתנו נבקש להעיר מספר הערות מקדימות.

33.ראשית, אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת לא פוטרה מחמת טיפולי פוריות אותם קיבלה (סע' 19 ש' 15-16), ובלשונה של התובעת: "לא טענתי שפיטרו אותי בגלל טיפולי הפוריות וגם לא חשבתי כך לשאלתך" (ע' 9 ש' 4-5). מכל מקום קשר כזה בין טיפולי הפוריות ובין הפיטורין לא הוכח במקרה שלפנינו. יודגש, כי במועד הפיטורין לא היה טענה בפיה של התובעת כי פוטרה מחמת טיפולי פוריות.

34.שנית, כפי שניבט מכתבי הטענות התוחמים את המסגרת הדיונית, התובעת פוטרה מחמת אילוצים כלכליים, ועד למועד דיון ההוכחות לא נטען אחרת על ידי התובעת (סע' 11-17 לכתב ההגנה; סע' 10-21 לתצהיר הנתבעת; סע' 10-18 לתצהיר הנתבע; ע' 4 ש' 29-33; ע' 5ש' 1-18). בנוסף, הנתבעים העסיקו את התובעת בצוותא חדא (סע' 2 לתצהיר התובעת; סע' 1-8 תצהיר הנתבעת). משכך, לא ברורה לנו דרך הילוכן של ב"כ התובעת, כמו גם ב"כ הנתבעים, בחקירותיהן הנגדיות (ע' 10 ש' 18-32; ע' 11, ע' 12 ש' 1-16; ע' 15 ש' 11-20; ע' 16 ש' 11-16, ש' 20-28; ע' 5 ש' 22-32; ע' 6 ש' 1-3, ש' 9-10).

35.שלישית, אין מחלוקת כי בעבר התובעת קיבלה טיפולי פוריות והיחסים בין הצדדים היו יחסים טובים וחמים (ע' 13 ש' 3-6, ש' 2-3; ע' 14 ש' 13-14; סע' 8 ונספח ב' לתצהיר הנתבעת; סע' 27 ונספח י' לתצהיר התובעת), ובלשונה של התובעת: "נכון, היא ידעה לאורך כל הדרך...תומכת, אמרה שהיו לה עובדי פוריות בעבר" (ע' 8 ש' 30-33; ע' 9 ש' 1-3).

ולגופו של עניין:

הנתבעים ידעו היטב כי התובעת נמצאת בטיפולי פוריות

36.התובעת הוכיחה כי הנתבעים ידעו היטב כי היא נמצאת בטיפולי פוריות בסמוך לטיפול האחרון מיום 7.9.2017, ולפיכך נעדרה מהעבודה עובר לפיטוריה. לכך נוסיף כי גרסתם של הנתבעים התפתחה בעניין. ובמה דברים אמורים?

37.בתחילה, בסעיף 23 לכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעים כי "אין לנתבעים כל ידיעה מתי התחילה התובעת בטיפולי פוריות והאם טענתה בעניין (כאמור בסעיף 4 לתביעה), אשר לא נתמכה באסמכתא רפואית כלשהי, אכן נכונה." בד בבד נטען על ידם, בסעיף 24.2 לכתב ההגנה כי "התובעת עדכנה בעל-פה את הנתבעים בנוגע לטיפולים שעברה, ככל שאלה הצריכו היעדרויות, אך נוכח לשונו של חוק עבודת נשים, ברור הוא כי מצב דברים זה אינו מזכה את התובעת בהגנה הקבועה בסעיף 9 לחוק".

38.בהמשך, בסעיף 32 לתצהיר הנתבעת, נטען על ידה כי "במהלך תקופת עבודתה של התובעת, לא היתה לנו ידיעה מתי התחילה התובעת בטיפולי פוריות ועל הטיפולים למדנו רק ממה שהתובעת בחרה לספר לנו. כאמור, לא הוצגו לנו אישורים רפואיים ולכן לא תמיד יכולנו לדעת את מהות ההיעדרות. בנסיבות אלה, לא סברנו במועד סיום העסקה (והתובעת לא טענה) שהיא נכנסת בגדרו של סעיף 9 לחוק עבודת נשים וכי פיטוריה מחייבים הגשת בקשת היתר. בד בבד, בסעיף 35 לתצהיר הנתבעת נכתב, כי "העובדת אומנם עדכנה אותנו בנוגע לחלק מהטיפולים שעברה, אולם לא העבירה לנו אישורים רפואיים מטעם רופא כי היא נדרשת להיעדר בשל טיפולי הפוריות" (ראה גם סע' 27-29 לתצהיר הנתבע).

39.והנה בדיון ההוכחות, הוברר, כי הנתבעים ידעו על טיפולי הפוריות (ע' 13 ש' 7-8; ע' 15 ש' 29-20), לרבות על הטיפול שקיבלה התובעת ביום 7.9.2017, ובלשונה של הנתבעת: "היא עדכנה ב- 7 לחודש שיש לה טיפול למחרת או באותו יום. היא אומרת לי באותו בוקר שהיא עדיין עם מיגרנה ובחילות כי ב-6 לחודש היא לא הגיעה וכתבה שלא מרגישה טוב ולא הגיעה...ב- 8 ידעתי שהיא היתה בטיפול. אבל בבוקר 6-7 לא ידעתי למה היא לא באה..."; ובהמשך: "האם ידעת שהתובעת נעדרה מהעבודה החל מ-8 בספטמבר בעקבות טיפול הפוריות? כן..." (ע' 13 ש' 18-31; ע' 14 ש' 11-14).

40.הדבר נתמך שוב על ידי התובעת בחקירתה הנגדית (ע' 5 ש' 13-14), לאמור: "בחלק מהזמן היא יודעת כי דיברתי איתה בטלפון ועובדה שהיא יודעת...מהמסרון היא יודעת שאני בטיפולי פוריות" (ע' 8 ש' 17-21). בהקשר זה יוער, כי הלך חקירתה של ב"כ הנתבעים בנקודה זו אינו מובן לנו (ע' 6 ש' 18-33; ע' 7; ע' 8) זאת לנוכח הודעות הווטסאפ שצירפו הצדדים לתצהיריהם, שכן השאלה האם התובעת נעדרה עקב טיפולי הפוריות שלושה ימים או שמא חמישה ימים, היא בבחינת דקדוקי עניות.

האישור הרפואי לא הוצג בזמן אמת

41.התובעת הוכיחה כי לא היה נהוג במקום העבודה להציג אישורים רפואיים בדבר מחלה, ומשכך אף לא הציגה אישור רפואי בכל הנוגע לטיפול הפוריות האחרון אותו קיבלה ביום 7.9.2017. נפרט.

42.גרסת התובעת שלפיה קיבלה דמי מחלה במהלך תקופת העסקתה, אף ללא הצגת אישור רפואי, לא נסתרה, ובלשונה: "ימי ההיעדרות מעבודתי לצורך הטיפולים ולרבות, ימי המחלה בהן שהיתי בביתי לאחר כל טיפול תמיד היו משולמים לי על ידי הנתבעים בשכר עבודתי כימי מחלה" (סע' 27 לתצהיר התובעת). התובעת חזרה על גרסתה זו בפנינו (ע' 6ש' 24-26).

43.בזיקה לכך טענה התובעת, וגרסתה היתה מהימנה בעינינו, במענה לשאלת ב"כ הנתבעים "האם הצגת אישורים רפואיים בשל טיפולי פוריות?", לאמור: "לא. לא בשל טיפולי פוריות ולא בשל מחלה אחרת, זה לא היה נהוג במשרד. בתחילת עבודתי במשרד הבאתי אישורי מחלה, הם נשארו על השולחן שלי בלי שאף אחד נגע בהם, בשלב מאוחר יותר שאלתי אם הם לא מתייחסים לאישורי המחלה, אף אחד לא הגיב ולכן גם לא הבאתי ואפשר לראות לאורך ההתכתבויות ושאני הודעתי על המחלה והם אמרו לי בסדר, תרגישי טוב. כנ"ל לגבי... כמו שהם כתבו בתצהיר שלהם היה בינינו יחסי אמון, גם על שעות העבודה שלי אני דיווחתי ואף אחד לא בדק אותי" (ע' 8 ש' 4-16).

44.אמנם לטענת הנתבעים (סע' 24.3 ו- 25 לכתב ההגנה) "אין מדובר בתנאי פורמאלי, כי אם בתנאי מהותי אשר רק בהתקיימו יכולים העובד או העובדת שעוברים טיפולי פוריות להיכנס תחת מעטפת ההגנה הקבועה בחוק עבודת נשים...ומשעה שהתובעת לא מסרה למר זנדברג, ולצורך העניין אף לא לגב' מורבר, אישור רפואי בכתב כנדרש, מן הדין לדחות את כל טענותיה ותביעותיה של התובעת בכל הנוגע לחוק עבודת נשים."

45.ברם, הנתבעת טענה בתצהירה כי "חרף העובדה שלא סיפקה לנו אישורים רפואיים כנדרש על פי דין, התייחסנו לימי העדרותה כימי מחלה, מתוך אמון מלא בה" (סע' 8, 30 ו-31 לתצהיר הנתבעת; נספח ב'). ואולם וזה העיקר, גם בכל הנוגע לטיפול הפוריות אותו עברה התובעת ביום 7.9.2017 היא (התובעת –ד.י.) לא נתבקשה להציג אישור. הדבר הוברר בדיון ההוכחות; ובלשונה של הנתבעת "אם הייתי יודעת שהחוק מחייב אותה להציג אישורים הייתי דורשת, ברור שהייתי מבקשת...לא מתעסקת עם שטויות כאלה" (ע' 13 ש' 9-13). כלומר, מנקודת מבטה של הנתבעת, אפילו היה מוצג אישור כאמור, היא לא היתה עושה עמו דבר.

46.ודוק, התובעת פוטרה בתום השליש השני של חודש אוקטובר 2017, כחודש לאחר תחילת טיפול ההפריה מיום 7.9.2017, כאשר נקבע בתקנות כי תקופת ההיעדרות לגבי כל סדרה טיפולית תעמוד בנסיבות העניין על 16 יום. יוער, כי בעניין אשכנזי נקבע על ידי כב' השופט אדמונד לוי (סע' 3 לחוות דעתו) כי עיון בהליכי החקיקה מגלה, כי "מטבעו של טיפול זה שהוא עשוי לחייב ארבעה עד חמישה מחזורי טיפול, כל אחד מהם בן 20 ימים, כאשר בין מחזור אחד למשנהו הפוגה של לפחות 120 ימים."

47.לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעים, כי התובעת לא עומדת לכאורה בתנאי סעיף 7(ג)(4) לחוק כלשונו, שכן התובעת לא מסרה לנתבעים הודעה העומדת בתנאי הסעיף כאמור, היינו הודעה הנתמכת באישור רופא המפרטת את דבר ההיעדרות עקב טיפולי פוריות. זאת בדומה לדמי המחלה הרגילים, כפי שנקבע בתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז- 1976, המחייבים המצאת אישור בזמן אמת או לפחות בזמן קרוב לזמן אמת.

47.עם זאת, לדידנו, קבלת טענות הנתבעים בעניין אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק. שכן "במקרה זה התוצאה של אי מתן הודעה מראש כאמור היא הסרתה של ההגנה...אילו זו היתה הדרישה – חייבה מידת תום הלב את הנתבעת להודיע לתובעת בדיוק כיצד עליה לנהוג מן הבחינה המנהלית (למי להודיע, אילו אישורים להמציא וכד'). משלא עשתה כן הנתבעת, אין היא יכולה להבנות מכך כעת לצורך הטענה שלא חלה על התובעת ההגנה לפי סעיף 9 (ה)... נוכח העדר הדרישה וההנחיה לגבי מהות האישורים הספציפיים שיש להמציא, אין הנתבעת יכולה להבנות מהעדרם של האישורים" (סעיפים 7.3 ו-7.4 ו- 8 בעניין הורביץ; סע' 16 לעניין ביטון). במילים אחרות, העלאת הטענה בשלב זה, הגם שהנתבעת הקפידה לציין בפנינו כי לא הכירה את הוראות החוק בעניין (ע' 13 ש' 10-11), מקפלת בחובה חוסר תום לב מצדם של הנתבעים.

48.נוכח האמור לעיל, פיטורי התובעת היו טעונים היתר לפי סעיף 9(ה) לחוק; ואין מחלוקת בענייננו כי האחרונים לא פנו לקבלת היתר כאמור. משכך, פיטורי התובעת נעשו בניגוד לדין.

הסעד הראוי

49.נוכח המסכת הראייתית, אנו סבורים כי אין מקום לפסוק לזכות התובעת פיצוי עונשי מלא בשיעור של 150% כמבוקש על ידה, שכן מתקיימים בענייננו "טעמים מיוחדים" המצדיקים פסיקת פיצוי מופחת. נבאר את טעמינו לכך.

50.סעיף 13(א)(ב)(1) לחוק קובע לאמור:

"מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור."

51.ראשית, הוכח כי הפיטורים נעשו מטעמים ענייניים בשל אילוצים כלכליים מחד, וממילא אלו לא נעשו מחמת טיפולי הפוריות, מאידך.

נוכח העובדה כי התובעת נקלטה להריון במהלך התקופה המוגנת (בת 150 יום), יוצא כי על הנתבעים לשאת בתשלום ניכר ביותר לתובעת, כאשר פיטורי התובעת בתקופת המוגנת בעניין טיפולי פוריות משורשר (שלא בכוונת מכוון מצדם) לתקופה המוגנת של ההיריון, חופשת הלידה וב- 60 יום שלאחריה. היינו, בגין התקופה שבין חודש נובמבר 2017 ועד ליום 16.2.2019 (כולל)(סע'22 לכתב התביעה; סע 31 ו- 40 לתצהיר התובעת). בפסק הדין עע(ארצי) 4333-11-19 מדינת ישראל – נטלי גוטמן (מיום 29.3.2020) נקבע כי "...גם עובדים שאינם נעדרים עוברים תהליך מורכב ביותר שנדרשים בו כוחות גוף ונפש אדירים וברי כי הדבר עשוי להשפיע על עבודתם, אף אם הם לא נעדרים ממנה. למעשה, במקרה של עובדת המצויה בהליך טיפולי, החשש הוא מפני פיטוריה לא רק בשל היעדרות ולא רק בשל ירידה בתפקוד כתוצאה מהטיפולים אלא גם בשל כך שהמעסיק "מבין" שאם ההליך הטיפולי יעלה יפה, הוא לא יוכל לפטר אותה במשך תקופה ארוכה למדי, בשל ההגנה הנתונה לה בתקופת ההיריון ובתקופה המוגנת שלאחר מכן (תקופת הלידה וההורות ו- 60 הימים שלאחר תום תקופת הלידה וההורות). נראה שזו אחת מהסיבות שבעטיין נקבעה בסעיף הגנה מפני פיטורים, גם אם אינם קשורים להיעדרות אלא הם "בקשר לטיפולים", כאמור בדברי ההסבר. מכל מקום, ברי כי הגבלת אפשרות המעסיק לפטר מי מעובדיו – בין אם הוא נעדר מעבודתו ובין אם לאו- באמצעות הפנייתו לקבלת היתר פיטורים מהממונה, פוגעת בפררוגטיבה הניהולית שלו." (סע' 67 ו-68).

52.שנית, התובעת הועסקה במשך כשנתיים ושליש בלבד, בעסק קטן ביותר של בני הזוג, ובמהלך התקופה הנתבעים אפשרו לה להעדר מעבודתה בשל מחלתה, כמו גם טיפולי הפוריות אותם עברה ללא כל הפרעה או טרוניה, תוך תשלום מלא מצדם.

53.שלישית, התובעת לא הלינה על עצם פיטוריה בזמן אמת (ואף ביקשה לסיים את העסקתה טרם תום תקופת ההודעה המוקדמת); וכל שהתמקדה זה בעניין ההפקדות לקופה.

54.רביעית, התובעת לא חיפשה עבודה לאחר תום העסקתה, שכן לדידה היו קשיים סביב ההיריון. דא עקא, התובעת לא הציגה אישור רפואי של רופא מומחה כי אכן לא יכלה לעבוד באותה עת (ע' 9 ש' 28-32; ע' 10 ש' 1-6). אכן, קיים קושי מובנה במציאת עבודה תוך כדי הריון ואין לצפות מעובדת (ע"ע (ארצי)285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ- עדה פלדמן (מיום 28.12.2010)(להלן- עניין פלדמן). ואולם בענייננו, באותה נקודת זמן בה פוטרה, התובעת לא היתה בהריון, שכן הטיפול הפוריות הנוסף החל ביום 12.12.2017.

55.יוער, כי לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעים כי אפשרו לתובעת לחזור בחודש מאי 2018, לאחר הגשת התביעה לבית הדין (ע' 9 ש' 20-21; ע' 14 ש' 19-32; ע' 15 ש' 1-4)ע' 16 ש' 12-28). בהקשר זה מצאנו לציין, כי ככלל, כל זמן שאין המדובר בפיטורין או התפטרות בעידנא דריתחא, הודעת התפטרות או פיטורין נכנסת לתוקף מיום מסירתה. חזרת המעסיק מפיטורי העובד איננה זכות מוקנית, ועל העובד להסכים לשוב ולעבוד, וכך גם להיפך (בג"ץ 566/76 "אלקו" חרושת אלקטרו-מכנית ישראלית בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, ו-20 אח' (מיום 10.2.1977). אי הסכמה לשוב לעבודה, לא מרפאה את מעשה הפיטורין, ולא פוטרת את המעסיק מתשלום פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת. עם זאת, "ככל שלעובדת מוצע תוך כדי הריונה לחזור למקום העבודה – יש לצפות כי תיענה לכך, אלא אם "נסיבות הפיטורים, הפגמים שנפלו בפיטורים, התנהלות המעביד ביחס לעובד ועיתוי הצעת המעביד" מצדיקים באותן נסיבות שלא לחייבה בכך" (ע"ע (ארצי) 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ – זיוית פניבלוב (מיום 29.1.09)(להלן- עניין פניבלוב); עניין פלדמן).

56.בנסיבות העניין לא מצאנו לזקוף את אי חזרתה של התובעת לעבודה לחובתה, שכן טענת התובעת, שלפיה ההפקדות לפנסיה שולמו אך כשנה לאחר תום העסקתה וזאת חרף דרישותיה (שם, ש' 22-27) ואף התשלומים בגין שכר חודשים אוקטובר ונובמבר שולמו באיחור לא נסתרה. הדברים לובשים משנה תוקף, לנוכח הליך הפיטורים לא תקין שנעשה בעניינה, ללא כל שימוע, הגם שהיתה שיחת רקע בעניין. הדברים נכונים ביתר שאת, עת ההצעה לחזור (אשר ספק בעינינו אם היה מדובר בהצעה כנה לנוכח העדויות הסותרות של הנתבעים בעניין) הובאה לפתחה של התובעת למעלה מחצי שנה מתום העסקתה.

57.לפיכך, אנו פוסקים לזכות התובעת פיצויים בשיעור של 100% בלבד מהשכר לו היתה זכאית בתקופה המוגנת - מחודש נובמבר 2017 ועד לתום 60 יום מתום תקופת הלידה, יום 16.2.2019 (סע' 32 לתצהיר התובעת) בהתאם לשכר קובע של 7,000 ₪, בהתאם לחישוב הבא: (15.5 * 7,000 ₪ * 100%) בסך כולל של 108,500 ₪.

58.משמדובר בנזק ממוני יש להפחית מסכום זה דמי אבטלה בסך של 28,817 ₪ (סע' 22 לתצהיר התובעת) ושכר חודש נובמבר 2017 בסך 900 ₪ (סע' 32 לתצהיר התובע)(עניין פניבלוב; סע' 20 לעניין ביטון).

59. אשר על כן, על הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לתובעת בעד אבדן השתכרות במהלך התקופה המוגנת לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק, תוך קיזוז הסכום הנזכר בסעיף 58 לעיל, סך כולל של 78,783 ₪.

דמי הבראה, תשלום פדיון חופשה והפקדות לקרן פנסיה בתקופה המוגנת

60.נוכח הכרעתנו שלעיל, התובעת זכאית לא רק פיצוי בגין השכר שנמנע ממנה עד תום התקופה המוגנת, אלא גם פיצוי בגין זכויות נוספות שהיו משולמות לה לו פיטוריה היו נעשים כדין, היינו – בתום התקופה במהלכה נאסר לפי חוק לפטרה (סע' 34 לעניין פלדמן). 

משכך ובשים לב לעובדה כי טענתה של התובעת בכל הנוגע לרכיבי השכר של דמי הבראה, והפקדות לקרן במהלך התקופה המוגנת החל מחודש נובמבר 2017 וחישוביה לא נסתרו, על הנתבעים לשלם לתובעת תגמולי מעסיק לפנסיה בסך של 10,920 ₪ (סע' 53ב לכתב התביעה) ותשלום דמי הבראה בסך 3,780 ₪ (סע' 43 לכתב התביעה). סכומים וחישובים אלה נתמכו בתצהיר התובעת.

לגבי פדיון ימי חופשה, אנו סבורים כי לא מן הנמנע שהתובעת היתה מנצלת בזמן אמת, למצער, חלק מימי החופשה (סע' 46 לכתב התביעה) ולא היתה פודה את כל הימים בתום העסקתה. משכך היא זכאית ל66% מימי החופשה בלבד להם היא טוענת בסך של 3,390 ₪ (5,090 ₪ * 0.666).

פיצויים בגין פיטורים שלא כדין

61.הוכח בפנינו כי לתובעת לא נערך שימוע כלל ועיקר (ע' 6 ש' 11-17; נספח ה' לתצהיר התובעת; ע' 17 ש' 7-25). אמנם התובעת לא "קיבלה את פיטוריה בהפתעה גמורה וללא הכנה מראש" (סע' 55 לכתב התביעה; סע' 16 לתצהיר התובעת)), שכן בחודש ספטמבר 2017 התקיימה שיחה בין התובעת לבין הנתבעת אודות המצב הכלכלי. עם זאת, "הזמנה" כחודש אחרי לערוך שימוע, תוך אמירה מצד הנתבעת כי "אני מבינה שלפי "הפרוטוקול" חייבים לעשות זאת אבל אם את מבינה את העניין ולא רוצה שנערוך את השימוע אני יותר מאשמח", מעוררת תמיהה, וממילא חוטאת לתכלית שימוע בלב פתוח ונפש חפצה. הדברים לובשים משנה תוקף לנוכח ווטסאפ התגובה של התובעת. בשים לב לאמור בפרק ט' לכתב התביעה (סע' 54-56), וכן טענות התובעת בסיכומיה (ע' 19 ש' 1-2), מצאנו לפסוק לתובעת פיצויים בעד נזק לא ממוני לפי סעיף 13א(1)(1) לחוק ובעד הליך פיטורים שלא כדין ובניגוד לחוק, ברף הנמוך, בסך 5,000 ₪.

פיצויים בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה

62.הוכח בפנינו כי הוחלפו טיוטות בין הצדדים, אך לא נחתם הסכם סופי והתובעת לא קיבלה מהנתבעים הודעה על תנאי עבודה (ע' 4 ש' 1-15; ע' 17 ש' 1-6). עם זאת, התרשמנו כי התובעת ידעה היטב את תנאי עבודתה. בנסיבות העניין מצאנו לפסוק לטובתה סך של 2,500 ₪ בלבד.

הפקדות לפנסיה

63.הוכח בפנינו כי ההפקדות לקרן הפנסיה הועברו אך בחודש ספטמבר 2018, כעשרה חודשים לאחר תום העסקתה (ע' 9 ש' 23-24; ע' 12 ש' 19-32; ע' 13 ש' 1-2; ע' 17 ש' 28-32; ע' 18 ש' 1-2; נספח ו' לתצהיר הנתבעים); כאשר חלק מהכספים כבר נוכו משכרה של התובעת ולא הועברו לתעודתם. הנימוקים שהעלו הנתבעים אינם מקובלים עלינו, שכן למעסיק יש אחריות בעניין ואינו יכול "לגלגל" את העניין לפתחו של רואה החשבון, בוודאי שמדובר בפרק זמן של מספר חודשים. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסך של 2,000 ₪.

סוף דבר

64.על הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:

א.פיצוי בעד אבדן השתכרות במהלך התקופה המוגנת לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק, תוך קיזוז הסכום הנזכר בסעיף 58 לעיל, סך כולל של 78,783 ₪.

ב.פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובניגוד לחוק לפי סעיף 13א(א)(1) בסך 5,000 ₪.

ג.פיצוי בעד תשלומים שלא שולמו לתובעת במהלך התקופה המוגנת החל מחודש נובמבר 2017: תגמולי מעסיק לפנסיה בסך של 10,920 ₪, תשלום פדיון חופשה בסך 3,390 ₪ ותשלום דמי הבראה בסך 3,780 ₪.

ד.פיצוי בעד אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך 2,500 ₪.

ה.פיצוי בגין אי הפקדות לקרן פנסיה במועדן עובר לחודש נובמבר 2017 בסך של 2,000 ₪.

ו.הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

התשלומים המפורטים בסעיפים א' –ד' לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2018 ועד מועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין

ניתן היום, ט"ז סיוון תש"פ, (08 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.