פלונית נ' עיריית חדרה

לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1955, כתוצאה מנפילה ברחוב.

1. כנטען בכתב התביעה, בשעת בוקר ביום 3.7.2016 צעדה התובעת ברחוב צפרה בחדרה, נתקלה בבור, נפלה ונחבלה בצורה קשה בזרוע שמאל. על פי הנטען, התובעת סיימה את עבודתה כמטפלת בקשישה שגרה בסמוך, והנפילה אירעה כאשר צעדה לעבר פח האשפה, כדי להשליך אליו שקית אשפה.

2. לטענת התובעת, מלבד הבור שגרם לנפילתה, היה הרחוב שבו צעדה התובעת זרוע מפגעים נוספים כגון מהמורות, שברים וסדקים, אשר לא תוקנו אלא כעבור חודשים ארוכים לאחר האירוע, וגם אז, כנטען, תוקנו המפגעים בצורה חובבנית.

3. לטענתה, הנתבעת החזיקה את המקרקעין שבשליטתה במצב בלתי תקין ומסוכן, לא תיקנה את המפגע, לא הזהירה מפניו ולא פיקחה עליהם כראוי ובכך התרשלה והפרה חובה חקוקה.

4. כמפורט בכתב התביעה, לאחר הנפילה הועברה התובעת לבית החולים הלל יפה, שם אובחן שבר בשורש כף יד שמאל. ומשנסיון לרדוקציה של השבר נכשל הושמה ידה בסד גבס וביום 11.7.2016 הוסר סד הגבס ובמקומו הושם גבס קצר. כנטען, כעבור שבוע, ביום 18.7 חזרה התובעת לבית החולים לאחר שחשה כאבים עזים בשורש כף היד ונפיחות באמת ידה ובוצע שחרור לחץ של הגבס. ביום 9.8 הופנתה התובעת פעם נוספת לבית החולים עקב נפיחות רבה, כיחלון, הגבלת תנועה של האצבעות, כאבים והגבלת תנועה בכתף שמאל. בבית החולים הוחלף הגבס וביום 15.8 הוסר הגבס. לטענת התובעת, מאז התאונה ידה השמאלית אינה מתפקדת כלל ומאז לא חזרה לעבודתה כמטפלת בקשישה, עבודה הכרוכה בהפעלת כוח פיזי ניכר בשתי הידיים.

5. התובעת צירפה לכתב התביעה מטעמה חוות דעת אורתופד, ד"ר קלגנוב, אשר העריך את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת ב- 30% בגין שבר מרוסק בכף היד, לפי סעיף 35(1)(ב)-(ג) לתקנות הביטוח הלאומי והגבלה בתנועת הכתף, לפי סעיף 41(4)(ב) לתקנות.

6. לטענת התובעת, בעקבות התאונה נגרמו לה הפסדי השתכרות ולאחריה היא נזקקת לעזרת הזולת, היא מוציאה הוצאות על נסיעות וצרכים רפואיים. כמו כן, טוענת התובעת לכאב וסבל שהיו מנת חלקה כתוצאה מן התאונה.

7. התובעת צירפה לכתב תביעתה הודעה על החלטת המוסד לביטוח לאומי לקבוע לתובעת דרגת נכות יציבה של 36% החל מיום 1.2.2018 לצורך גמלת פגיעה בעבודה.

8. הנתבעת, מצדה, הכחישה את אחריותה לנזקי התובעת, לרבות טענתה להתרשלות והפרת חובה חקוקה והכחישה גם את טענות התובעת לגבי הנזק. לכתב ההגנה צורפה חוות דעת מומחה, פרופ' יואל אנגל, אשר קבע כי שבר עצם הרדיוס התאחה, אך מזכה בנכות בשיעור 5% בשל הגבלה בתנועות שורש כף היד, בהתאם לתקנה 42(2)(ד)I. בנוסף, קבע המומחה כי קיימת הגבלה בתנועת האגודל הנובעת אף היא מן התאונה ומזכה את התובעת ב- 5% נכות נוספים בהתאם לתקנה 41(10)(ה).

9. נוכח הפערים בין ממצאי מומחי הצדדים מונה ד"ר מיכה רינות, מומחה לכירורגיה אורתופדית ולכירורגיה של היד, כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה מצא כי קיימת הגבלה ניכרת בתנועות שורש כף היד, הגבלה בתנועות אצבעות 2-5, ונוקשות של המפרק הבין-גלילי באגודל, המאפשרת אחיזה, תוך הפחתה בכח הלפיתה של התובעת. את הפגיעה בשורש כף היד והאצבעות העריך המומחה ב- 15% נכות בהתאם לתקנה 35(1)(ב-ג) ואת הקשיון הנוח של האגודל העריך ב- 10% נכות נוספים בהתאם לתקנה 44(2). קביעות אלה מסתכמות ל- 24% נכות רפואית לצמיתות. המומחה הוסיף והעריך את נכותה של התובעת בשלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה ב- 100% ואת נכותה בשלושת החודשים שלאחר מכן ב- 30%.

10. טענות התובעת לפגיעה בכתף נדחו על ידי המומחה, אשר מצא כי ההגבלה הקלה בתנועת הכתף אינה עולה כדי נכות וכי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הגבלת התנועה הקלה בכתף.

11. משהצדדים לא הגיעו לעמק השווה נשמעו ראיות בתיק. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה, עדת ראייה לאירוע הנפילה וכן כלתה של התובעת. כמו כן, לבקשת הנתבעת זומן לעדות מומחה בית המשפט, ד"ר רינות.

     

    האחריות לנזק

12. התובעת העידה כי עבדה בטיפול בקשישה שהתגוררה ברחוב צפרה כשנה ושמונה חודשים לפני האירוע וכי במסגרת עבודתה הגיעה לבית הקשישה חמישה ימים בשבוע. התובעת אישרה כי הכירה היטב את המקום וכי במסגרת עבודתה הלכה פעמים רבות להשליך את שקית האשפה בפח הזבל המוצב בקרבת מקום. התובעת העידה כי הלכה ולא הסתכלה על הקרקע ואז מעדה על צד משאל ונפלה (עמ' 6, ש' 12).

13. בתצהירה תיארה התובעת את אירוע התאונה כך: "יצאתי עם הקשישה מדירתה על מנת לזרוק שקית אשפה לפח גדול. הושבתי את הקשישה על ספסל, הלכתי לכיוון פח האשפה לזרוק את השקית ותוך כדי הליכתי נתקלתי בבור בכביש, נפלתי וקבלתי מכה חזקה בזרוע שמאל ובכל צד שמאל של הגוף" (סעיף 3 לתצהיר).

14. התובעת צירפה לתצהירה תמונות של הבור שצולמו על ידי כלתה, גב' נ. שנלוותה אליה לצורך זה מספר ימים לאחר התאונה.

15. מטעם התובעת העידה עדת ראייה, גב' ראיסה סולומנוב, אשר התובעת הגישה תצהיר מטעמה. גב' סולומונב העידה כי בעת האירוע ישבה על ספסל עם אמה, שנפטרה מאז. גב' סולומונוב העידה כי ראתה את אירוע הנפילה וכי מיד לאחר האירוע מיהרה אל התובעת שפניה היו מכוסים דם. העדה העידה כי התובעת סבלה מכאבים חזקים וכי חשבה שהתובעת "שברה משהו". גב' סולומונוב העידה כי באותה תקופה לא הכירה את התובעת.

16. כלתה של התובעת, גב' נ. ז., העידה כי צילמה את התמונות בהם נראים הבור שבו, כנטען, מעדה התובעת, ובורות אחרים המצויים בקרבת מקום.

17. לאחר ששמעתי את הראיות מצאתי כי יש לקבל את גרסתה הכללית של התובעת לאירוע הנפילה. אירוע הנפילה תואר בצורה מהימנה על ידי עדת הראייה הבלתי תלויה, גב' סולומונוב, שאת עדותה מצאתי עניינית ומהימנה. גם אם ניתן למצוא מספר אי התאמות או אי דיוקים בתיאור האירוע על ידי התובעת ועל ידי העדה, כגון בשאלה האם התאונה אירעה בדרך אל הפח או בדרך חזרה ממנו, אין באלה כדי לערער את עיקר סיפור הנפילה. כך ככלל, וכך ביתר שאת משחלפו שלוש שנים וחצי בין מועד הנפילה למועד מסירת העדויות.

18. באשר לזירת התאונה אציין כי, כעולה מן התמונות שצילמה כלתה של התובעת, מדובר ברחוב ללא מוצא שאין בו מדרכה המוגבהת ממפלס הכביש ובסמוך לבתי שיכון ישנים. הבורות שצולמו על ידי גב' נ. מצויים לקראת סופו של הרחוב ללא מוצא, בשטח המשמש לתנועת מכוניות. חשוב לציין כי מתמונה א'3 ניתן לראות כי מכולת האשפה הניצבת במקום עומדת בשטח הכביש, בצמוד למדרכה, אולם המדרכה המובילה אליה חסומה בערימת פסולת, אשר נראה כי נמצאת במקום מזה זמן. ערימת הפסולת מקשה מאד על הגישה למכולת האשפה מכיוון המדרכה, כך שהגישה הסבירה היחידה למכולת האשפה היא מן הכביש, שבו נמצא המפגע הנטען. לצורך בחינת האחריות בתביעה זו אני קובע אפוא כי התובעת צעדה בתוואי כביש ולא בתוואי מדרכה, אולם עקב המכשולים המצויים על המדרכה בקרבת מכולת האשפה, מן הנמנע היה להגיע למכולת האשפה שלא דרך הכביש.

19. באשר למפגע הנטען, אני מקבל את טענת התובעת כי מעדה באחת המהמורות הרבות בכביש, כפי שצולמו על ידי כלתה של התובעת. אפשר שהתובעת וכלתה לא דייקו בזיהוי הבור המדויק שבו מעדה התובעת, אולם לא מצאתי שיש בכך כדי להפחית במידה משמעותית ממשקל גרסאותיהן. עוד יצוין כי המהמורות נראות לעין בבירור, ושטחן כמה עשרות סנטימטרים כל אחת וכי ניתן להעריך שעומקן הוא סנטימטרים בודדים. על פי ניסיון החיים יש להעריך כי המהמורות המופיעות בתצלומים אינן יוצרות סיכון משמעותי לכלי הרכב העוברים בכביש, אולם יש בהן כדי להוות מפגע להולכי רגל, העלולים למעוד בהן, כפי שארע בעניינה של התובעת.

20. על בסיס הצילומים שצורפו לתצהירי התובעת וכלתה ועל בסיס עדויות התובעת וגב' סולומנוב, אני קובע כי התובעת מעדה ונפלה באחת המהמורות הרבות שנמצאו בכביש, המשמש, בין השאר, גם לצורך גישה למכולת האשפה המוצבת ברחוב.

21. בהתחשב בקביעתי שהמעבר בכביש נדרש לצורך גישה למכולת האשפה, אני קובע כי היה על הנתבעת לדאוג כי הגישה למכולת האשפה תהיה בטוחה ונקייה ממפגעים. ריבוי המהמורות בכביש לצד ערימת הפסולת שחסמה את המדרכה וההזנחה הכללית המאפיינת את המקום מלמד כי הנתבעת לא דאגה לספק גישה בטוחה למכולת האשפה. גם אם מהמורות אלה  אינן מסכנות את העוברים במכוניות בכביש (ואינני יכול לקבוע קביעה דומה לגבי כלי רכב מנועיים דו גלגליים או אופניים), הרי בנסיבות המקרה הנוכחי, כאשר ניכר שהכביש ברחוב ללא מוצא זה משמש גם הולכי רגל ונוכח מיקומה של מכולת האשפה, היתה על הנתבעת אחריות למנוע גם מפגעים להולכי רגל. 

22. הנה כי כן, על הנתבעת חלה חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. באי תיקון המהמורות הרבות בכביש, שבאחת מהן מעדה התובעת, הפרה הנתבעת את חובתה ובכך מתקיים גם יסוד ההתרשלות הנדרש לצורך התקיימות עילת הרשלנות. באשר לקשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, משקיבלתי את גרסת התובעת לפיה נפלה ונחבלה במעדה על אחת המהמורות ומשמצאתי כי הנתבעת התרשלה בתחזוקת הדרך, הרי מתקיים גם יסוד הקשר הסיבתי.

     

    אחריות תורמת

23. בנסיבות המקרה הנוכחי מצאתי כי יש לייחס לתובעת אחריות תורמת. מעבר לאחריותו הכללית של כל אדם לשים לב למדרך רגליו, במקרה הנוכחי אירעה התאונה באור יום, במקום המוכר היטב לתובעת, כאשר השיבושים הרבים בכביש ברורים ובולטים לעין. מטעמים אלה מצאתי כי יש לייחס לתובעת אחריות תורמת לנזקה בשיעור שליש.

     

    הנזק

24. כאמור לעיל, מומחה בית המשפט מצא כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת עומדת על 24% בשל פגיעה בשורש כך היד ובאגודל. טענות התובעת לפגיעה בכתף נדחו.

25. בחקירתו הנגדית נשאל ד"ר רינות על ידי ב"כ הנתבעת מדוע בחר לקבוע את נכותה של התובעת בשורש כף היד בהתאם לתקנה 35 שהיא בגדר "סעיף סל" ולא בהתאם לתקנה 41, שהיא תקנה פרטנית בקשר לשורש כף היד. ד"ר רינות הסביר כי בחר לקבוע את נכות התובעת לפי תקנה 35 כיוון שחיבר את המגבלה התפקודית בשורש כף היד עם המגבלה בתנועת האצבעות. ד"ר רינות ציין כי בחוות דעת מומחה הנתבעת נזכרה הגבלה בתנועת האצבעות אולם הגבלה זו לא מצאה ביטויה בשיעור הנכות שמצא פרופ' אנגל (עמ' 10, ש' 7 ואילך).

26. בתשובה לשאלת ב"כ התובעת חזר ד"ר רינות על ממצאו כי הממצאים שנמצאו בכתפה של התובעת הם ממצאים דלקתיים טבעיים ולא תאונתיים וכי אינם מהווים נכות והזכיר כי לאחר התאונה לא היתה כל תלונה לגבי הכתף. המומחה שלל את האפשרות שתלונותיה של התובעת לגבי הכתף קשורות לאירוע חבלה. ד"ר רינות שלל את האפשרות שהתובעת נמצאת באובדן כושר עבודה מלא (עמ' 13, ש' 1).

27. מצאתי את חוות דעתו של ד"ר רינות מקצועית, סדורה ועניינית ולא מצאתי כי מי מהצדדים הצליח לעורר סימן שאלה לגבי איזה מן הממצאים שנקבעו בחוות הדעת.

28. על כן, אני קובע כי נזקה של התובעת יחושב על בסיס נכות רפואית צמיתה של 24%, למעט בשלושת החודשים הראשונים לאחר התאונה, שאז נכותה עמדה על 100% ובשלושת החודשים שלאחריהם, שאז עמדה הנכות על 30%, כקביעת ד"ר רינות. לגבי שלושת החודשים האלה, ולגביהם בלבד, אני סבור כי יש לראות בתקופה זו תקופת הסתגלות ומעבר הדרגתי מאי כושר מוחלט למצב של חיים עם נכות רפואית צמיתה. על כן, אני נכון לקבוע כי את נכותה התפקודית של התובעת בתקופת ביניים זו היתה גבוהה מן הנכות הרפואית שלה, כמפורט בחישוב אובדן ההשתכרות לעבר.

29. לטענת ב"כ התובעת, יש לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת עולה על נכותה הרפואית וכי התובעת איבדה את מלוא כושר ההשתכרות שלה בעבודה פיזית של טיפול בקשישים או נקיון מאז התאונה ועד בכלל. התובעת מבססת טענתה גם על מסמך מטעם רופא תעסוקתי, אשר לא הוגש כחוות דעת.

30. הנתבעת סבורה כי נכותה התפקודית של התובעת זהה לנכותה הרפואית. הנתבעת מתנגדת למתן משקל כלשהו לתעודה הרפואית שהגישה התובעת מטעם רופא תעסוקתי ואשר אינה ערוכה כחוות דעת מומחה. לטענת הנתבעת, מומחה בית המשפט קבע במפורש כי התובעת אינה מצויה באובדן כושר עבודה מלא.

31. בסוגיית הנכות הרפואית מצאתי כי יש להבחין בין תקופת החודשים הרביעי עד השישי שלאחר התאונה (להלן – "התקופה השנייה"), שלגביה קבע המומחה 30% נכות רפואית לבין התקופה שלאחר מכן ("התקופה השלישית").

32. באשר לתקופה השנייה, מצאתי כי נכון יהיה לראות תקופה זו כתקופת הסתגלות רפואית, גופנית ורגשית למצב הגופני החדש שבו נמצאה התובעת. בקשר לתקופה זו מצאתי לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת עומדת על 100%, בדומה לתקופה שלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה.

33. באשר לתקופה השלישית, החל מחצי שנה לאחר אירוע התאונה ועד בכלל, מצאתי כי יש לקבוע לתובעת נכות תפקודית העולה על זו הרפואית וזאת בהתחשב בגילה ובקושי להמשיך לעבוד בעבודות המצריכות גם מאמץ פיזי, כגון עבודות נקיון או טיפול בקשישים. יחד עם זאת, אינני מקבל את טענת התובעת כי יש לקבוע לה 100% נכות תפקודית, באשר ממצא כזה יעמוד בסתירה לקביעתו החד משמעית של מומחה בית המשפט לפיה התובעת אינה סובלת מאובדן כושר עבודה מלא. כעולה מחוות דעתו של ד"ר רינות כוח האחיזה של התובעת, במובחן מכוח הלפיתה שלה, לא נפגע. יתר על כן, הפגיעה נגרמה ביד שמאל, שאינה היד הדומיננטית של התובעת. לאור זאת אין לקבוע כי מגבלותיה של התובעת שוללות באופן מוחלט יכולתה להמשיך לעבוד בטיפול בקשישים או בניקיון, אלא להגביל אותה מביצוע פעולות מסוימות.

34. אני קובע אפוא כי שיעור הנכות התפקודית שיש לקבוע לתובעת הוא 35%.

     

    חישוב הנזק

    • הפסד שכר לעבר

35. משכורתה החודשים של התובעת עמדה בעת התאונה על כ- 1,300 ₪ (בנוסף להשלמת הכנסה). בגין ששת החודשים הראשונים שלאחר התאונה, יש לפצות את התובעת בגין אובדן מלוא שכרה. על כן, לגבי החודשים יולי-דצמבר 2016 יש לפסוק לתובעת פיצוי שווה ערך לשש משכורות חודשיות. סכום זה, לאחר הצמדה וריבית מאמצע תקופה, עומד על 8,200 ₪.

36. באשר לתקופה שמינואר 2017 ועד היום יש לפסוק לתובעת אובדן השתכרות בשיעור 35% (כ– 450 ₪ לחודש). סכום זה, לאחר הצמדה וריבית מאמצע תקופה, עומד על 19,200 ₪.

37. לפיכך, אובדן ההשתכרות מיום התאונה ועד היום יועמד על 27,400 ₪ (לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע תקופה ועיגול קל). לסכום זה יתוסף סך 3,400 ₪ בגין אובדן הפרשה לפנסיה ובסך הכל (לאחר עיגול קל למעלה) – 31,000 ₪.

     

    ב. הפסד שכר לעתיד

38. מטעם התובעת העידה גב' תמרה דורפמן, אשר העידה כי עבדה בטיפול בקשישים אצל אותו מעסיק עד גיל 74. על בסיס עדותה מבקש ב"כ התובעת כי חישוב אובדן ההשתכרות לעתיד ייעשה על בסיס ההנחה כי התובעת היתה ממשיכה לעבוד בעבודתה עד גיל 72. הנתבעת סבורה כי אין ראייה כי התובעת היתה מוסיפה לעבוד לאחר גיל 67.

39. לאחר ששמעתי את התובעת, אני מקבל גרסתה כי לא היתה פורשת מעבודתה בגיל 67 והיתה עובדת מספר שנים נוספת. על כן, אני קובע כי יש לקבוע את הפיצוי בגין אובדן השתכרות בעתיד כאילו התובעת היתה ממשיכה לעבוד עד גיל 70.

40. בגין אובדן השכר לעתיד אני פוסק לתובעת סכום גלובלי של 25,800 ₪ בתוספת 3,200 ₪ בגין הפסדי פנסיה ובסה"כ 29,000 ₪.

     

    ג. כאב וסבל

41. כמפורט בכתב התביעה בגין פציעתה סבלה התובעת כאב ובתקופה הראשונה שלאחר הפציעה הגיעה מספר פעמים לבית החולים עם תלונות שאושרו על התנפחות וכאבים. משך למעלה מחודש היתה ידה של התובעת נתונה בגבס.

42. לאור נתונים אלה  יש להעריך את הכאב והסבל שהיו מנת חלקה של התובעת בכ- 75,000 ₪. 

    ד. עזרת צד ג' והוצאות נוספות

43.  לטענת התובעת, מאז התאונה היא מוגבלת בביצוע עבודות הבית הדורשות הפעלת כח ביד שמאל והיא מוגבלת בהרמת משאות כבדים. גרסת התובעת נתמכה בגרסת כלתה, אשר הצהירה כי לפני התאונה התובעת עשתה את כל עבודות הבית הקשות, כולל שטיפת הבית, תליית כביסה, הרמת משאות כבדים ונשיאת קניות. נ. הצהירה כי לאחר התאונה היא עושה את העבודות הללו בשביל התובעת.

44. מעדותה של גב' נ. ז. עלה כי התובעת עברה להתגורר בבית בנה וכלתה עוד לפני התאונה ועל כן ניקוי הבית על ידי כלתה של התובעת אינו משרת רק את התובעת אלא, בראש ובראשונה, את כלתה של התובעת ואת בנה. כך גם לגבי יתר עבודות הבית הנזכרות על ידי התובעת וכלתה.

45. המדובר בפגיעה ביד הלא דומיננטית של התובעת. התובעת מתגוררת בבית בנה וכלתה עוד קודם לתאונה, ובנסיבות העניין הנוכחי, לנתון זה השפעה מצננת על פסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג'.

46. באשר להוצאות נוספות, התובעת לא הוכיחה קיומן של הוצאות ספציפיות בין הוצאות נסיעה ובין הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי סל הבריאות ועל כן ייפסק לה פיצוי גלובלי בגין הוצאות אלה.

47. יש לפסוק לתובעת סכום כולל של 15,000 ₪ בגין עזרת צד ג', הוצאות נסיעה והוצאות נוספות.

48. נזקה הכולל של התובעת בגין רכיבי הנזק שפורטו לעיל עומד על 150,000 ₪.

49. נזקה של התובעת לאחר ניכוי שליש מגובה הנזק בגין אחריות תורמת עומד על 100,000 ₪.

50. מסכום זה ינוכו תגמולים שקיבלה התובעת מן המוסד לביטוח לאומי בסך 15,438 ₪ ויצורפו לו שכ"ט עו"ד בסך 12,700 ₪ , החזר אגרת בית המשפט, והחזר תשלומים ששילמה התובעת למומחה הרפואי מטעמה  ולמומחה מטעם בית המשפט בסכום כולל של 5,400 ₪.  

     

    ניתן היום, י' תמוז תש"פ, 02 יולי 2020, בהעדר הצדדים.