התובעים אשר הועסקו על ידי חברת אי איי סי אבטחה וייעוץ בטחוני [להלן: "הנתבעת 1" או "החברה"] בתפקיד שומרים, הגישו ביום 4/5/16 כתב תביעה ובקשה לאישור תובענה ייצוגית באשר לטענתם הנתבעת 1 לא ביצעה עבורם ועבור עובדיה האחרים הפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות (על אף שביצעה ניכויים מהשכר) וכי לא שילמה לעובדיה דמי הבראה כדין. המבקשים עותרים ליחס את החבות בגין הזכויות הסוציאליות גם לעו"ד סטיבן פארס [להלן: "הנתבע" או "מר פארס"] אשר במועדים הרלוונטים לתביעה שימש כבעלים וכמנהל של הנתבעת 1.
-
הנתבעת 1 היא חברה בע"מ אשר במועדים הרלוונטים לתביעה עסקה בתחום אספקת שירותי שמירה ואבטחה.
-
במועדים הרלוונטים לתביעה הנתבע 2 היה בעל המניות והמנהל של הנתבעת 1.
-
התובעים עבדו אצל הנתבעת 1 במהלך שנת 2015, כל אחד מהם הועסק למשך תקופה בת כ- 11 חודשים כשומר בסניף של רשת המרכולים "ויקטורי" בלוד.
-
ביום 4/5/16 הגישו התובעים את הבקשה דנן, לאישור תובענה ייצוגית, ובמסגרתה טענו כי יש לנהל את תביעתם בגין אי תשלום הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות ובגין אי תשלום דמי הבראה כתובענה ייצוגית.
-
יאמר מיד כי הדיון בבקשה התעכב למשך זמן רב, בשל בקשות דחיה רבות מטעם המשיבים, ובירור התביעה התארך, גם לנוכח חילופי ייצוג וכשלים דיוניים מצד הנתבעים, בנסיבות שאין זה המקום לפרטן ואשר בגינן חוייבו המשיבים בהוצאות משפט בנפרד.
-
במקביל להתמשכות ההליכים בתיק דנן, נפתחו כנגד החברה הליכי חדלות פרעון, ובהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי (חיפה) מיום 8/6/20 עוכבו ההליכים כנגדה בתיק דנן.
-
לנוכח האמור, יש להכריע בתביעה ובבקשת האישור ככל שהן נוגעות למר פארס בלבד, מכח הרמת מסך ההתאגדות.
-
בשולי הדברים יוער כי ערב מתן פסק הדין הוגשו בקשות מטעם שני הצדדים לעיכוב ההכרעה בתיק. התובעים טענו כי הוגשה לבית המשפט המחוזי הדן בפירוק החברה בקשה נוספת לאפשר את המשך ניהול ההליכים בבית הדין, ולעומת זאת, מטעם מר פארס הוגשה בקשה לעיכוב ההכרעה בתיק מן הטעם שהוגשה מטעמו בקשה לעיכוב ההליכים שננקטו נגדו אישית (לא הוגש העתק מהבקשה ולא ברור כלל באיזו מסגרת הוגשה), עוד טען מר פארס כי נדרשת לו ארכה נוספת על מנת להשלים את טיעוניו.
-
לאחר שעיינתי בבקשות הצדדים לא מצאתי כי יש עילה שתצדיק עיכוב נוסף בבירור התובענה. ככל שבית המשפט המחוזי ימצא כי יש מקום להמשיך לדון בבקשה כנגד החברה, לא תהיה מניעה לחדש את הדיון בעניינה גם לאחר מתן פסק הדין בעניינו של הנתבע. מנגד, על רקע אינספור בקשות סרק של הנתבע אשר גרמו לבזבוז זמן שיפוטי יקר לא מצאתי כל עילה לשיש בה כדי להצדיק עיכוב נוסף.
-
להלן יובאו איפה טענות הצדדים והכרעת בית הדין.
טענות התובעים
-
לטענת המבקשים, לאורך תקופת עבודתם לא הופרשו עבורם תשלומים לקרן פנסיה ולקרן השתלמות. עוד טוענים המבקשים כי בתקופת עבודתם נוכו משכרם תשלומים לפנסיה ולקרן השתלמות, אלא שתשלומים אלה לא הועברו ליעדם, אלא נותרו בידי הנתבעים. בנוסף טוענים התובעים כי בתקופת עבודתם לא שולמו להם דמי הבראה כדין, וזאת על אף שצו ההרחבה משנת 14' מקים זכאות לדמי הבראה גם לעובדים אשר לא השלימו שנת עבודה מלאה.
-
לכתב התביעה צירפו התובעים תלושי שכר מהם עולה לכאורה כי החל מחודש מרץ 15' ועד לסיום עבודתם בחודש נובמבר 15' נוכו משכרם של התובעים תשלומים שונים ובכלל זה בגין "איילון פנסיה" ו"איילון קרן השתלמות".
-
התובעים טוענים כי עם סיום עבודתם הם פנו לקרן הפנסיה על מנת למשוך את הסכומים שהופקדו עבורם ואולם לטענתם נמסר להם כי כלל לא הופקדו כספים בגינם ולמעשה כלל לא נפתח להם חסכון כלשהו לא בקרן פנסיה ולא בקרן השתלמות.
-
עוד טוענים התובעים כי עיון בתלושי השכר מעלה כי לאורך תקופת עבודתם לא שולמו להם תשלומים בגין דמי הבראה.
-
לטענת התובעים, יש להם יסוד סביר להניח כי גם עבור עובדים אחרים שעבדו בנתבעת לא בוצעו הפרשות כדין לפנסיה ולקרן השתלמות, וכי כספים שנוכו משכרם נותרו בידי הנתבעים וכן כי לא שולמו להם דמי הבראה. לכן התובעים מבקשים כי בית הדין יקבע, כי יש לנהל את התביעה כתביעה יצוגית, ומבקשים לייצג את כלל חברי הקבוצה אשר הועסקו על ידי החברה מבלי ששולמו להם הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות ודמי הבראה.
-
לטענת התובעים, עילות התביעה מצויות בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, והן מעוררות שאלות משפטיות ועובדתיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה. לפיכך הם טוענים, כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת לברר את זכויות העובדים ויש להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. המבקשים טוענים כי בנסיבות הענין יש לייחס למר פארס אחריות אישית לתשלום.
-
מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם וכן הוגשו תלושי שכר ומכתבים מקרן פנסיה לפיהם לא הופקדו עבורם כספים.
טענות המשיב
-
לטענת המשיב, יש לסלק על הסף את התביעה כנגדו, באשר מעולם לא שימש מעבידם של המבקשים. עוד נטען, כי יש למחוק את הבקשה על הסף אף מהטעם שלא צורף כל תחשיב המפרט את סכום התביעה ומהטעם שלא צורפה "תביעה אישית" של התובעים.
-
לדידם הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מבוססת על "תחושת בטן" של התובעים שלפיה גם לעובדים אחרים לא שולמו זכויות כדין, וזאת בלא כל ראיה של ממש. לטענתם בתקופה הרלוונטית לתביעה שולמו לעובדים הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות וכן דמי הבראה - הן בשוטף והן לאחר סיום עבודתם לרבות במסגרת של הסכמי פשרה מחוץ לכתלי בית הדין.
מכל מקום, לטענתם הסוגיה אינה מתאימה לבירור כתובענה ייצוגית מסיבות שונות ובין היתר מאחר שלכל עובד יש נתוני העסקה שונים, וכן מהטעם שהנתבעת חברה בארגון מעסיקים (לא הובאה כל ראיה לתמיכה) ומהטעם שהתובע לא ביצע פניה מוקדמת למשיבים בטרם הגיש את תביעתו הייצוגית.
לגופו של ענין בעת עדותו בפני טען הנתבע 2 כי בידיו נתונים לפיהם הנתבעת ביצעה הפרשות לפנסיה בגין עובדיה ואף שילמה להם דמי הבראה.
לתמיכה בטענה זו צירף מר פארס אסופה של הסכמי פשרה שנחתמו עם עובדים במסגרתם שולמו להם, לאחר סיום העסקתם תשלמים בגין דמי הבראה ובגין הפרשות לפנסיה ו/או קרן השתלמות. וכן צורפו אסמכתאות שונת מהם ניתן ללמוד על כך שהיו עובדים ששולמו להם דמי הבראה בתקופת עבודתם, וכן כי הנתבעת ביצעה הפרשות לפנסיה בגין עובדיה (זאת ככל הנראה רק לאחר שנת 2016).
אשר לתביעה האישית נטען בעלמא (מבלי להתייחס לעולה מתלושי השכר ומהמסמכים שצורפו לכתב התביעה) כי לא עומדת לתובעים כל תביעה אישית, וכן נטען, כי התובעים התפטרו מעבודתו בלא מתן הודעה מוקדמת ולפיכך יש לקזז מכל סכום לו הם זכאים דמי הודעה מוקדמת.
מטעם המשיב 2 העיד המשיב 2 בעצמו וכן הוגשו מסמכים שונים. בשלב כלשהו המשיב 2 הגיש לתיק תצהיר של רו"ח חביב דכוור דא עקא שרו"ח לא התייצב לדיון ולפיכך תצהירו הוצא מהתיק.
הכרעה
האם עומדת לתובעים עילת תביעה אישית
-
ראשית יש להבהיר כי לדידי לא ניתן לחלוק על כך שעל יחסי העבודה בין התובעים (אשר שניהם הועסקו בתפקים שומרים בסניף "ויקטורי") לבין הנתבעת 1 חלים צווי ההרחבה בענף השמירה, ובכלל זה צו הרחבה מיום 2.10.14 שנכנס לתוקף ביום 1/11/14 (פורסם בילקוט פרסומים 6899 מיום ב' בחשוון התשע"ד 26.10.14).
-
בהקשר זה יש לציין כי בכתב ההגנה המשיבים לא הכחישו תחולתו של צו ההרחבה על התובעים, ואף טענו כי הנתבעת חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה.
עוד יש להזכיר כי לתצהיר שהגיש הנתבע 2 לתיק בית הדין ביום 18/4/19 צורף הסכם פשרה שנחתם ביום 16/12/16 בין הנתבעת 1 לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה (הסכם פשרה בתיק ד"ט 25647-08-15) לפיו הנתבעת 1 שילמה לארגון דמי טיפול ארגוני עד סוף שנת 2015 ובגין 2016 שילמה דמי חבר. יובהר כי ההסכם נחתם לאחר הגשת ההליך דנן, דהיינו עובר להגשת ההליך הנתבעת לא היתה חברה בארגון המעסיקים.
-
צו ההרחבה משנת 2014 קובע כי הוראותיו יחולו על כל אדם המועסק בענף השמירה והאבטחה בישראל בתפקיד שומר / מאבטח. מאחר שאין חולק כי המבקשים הועסקו בתפקידי שמירה הרי שחלים עליהם כל הוראות צו ההרחבה לרבות סעיף 9 בדבר הפרשות לקופת גמל לקצבה החל מחודש העבודה הראשון, סעיף 10 בדבר הפרשות לקרן השתלמות וסעיף 11 לענין דמי הבראה (להם זכאי עובד בענף השמירה אף אם לא השלים שנת עבודה מלאה).
-
עיון בתצהירי התובעים ובמסמכים שצורפו להם מעלה בבירור כי משכרם של התובעת נוכו סכומים בגין הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בחברת איילון ואולם כפי שעולה ממכתב קרן הפנסיה אשר צורף לתצהיר התובעים הסכומים שנוכו לא הועברו ליעדים וממילא אף לא שולמו בגינם הפרשות מעבידם לקרן. הנתבע לא הציג כל ראיה שיש בה כדי לצביע על העברת כספים לקופה אחרת ולפיכך אין מנוס מלקבוע כי התובעים זכאים להשבה של הכספים שנוכו משכרם וכן לחלף הפרשות לפנסיה.
-
אשר לתשלום דמי הבראה, בהתאם לצו ההרחבה משנת 2014 הזכאות לדמי הבראה איננה מותנית בהשלמת 12 חודשי עבודה ולפיכך התובעים היו זכאים בגין תקופת עבודתם לתשלום דמי הבראה.
-
לנוכח האמור יש לבחון האם עילת התביעה אשר עמדה לתובעים כנגד החברה, יכולה לעמוד להם גם כנגד מר פארס. כפי שיפורט להלן אני סבורה כי בכל הנוגע לתביעתם האישית, התובעים העמידו תשתית מספיקה לצורך הרמת מסך תוך יחוס חובות החברה למר פארס.
סעיף 6 לחוק החברות מאפשר בנסיבות מסוימות להטיל על בעלי-מניות או נושאי משרה אחריות אישית למעשיה של החברה. הסעיף קובע כי:
"(א)(1) בית-משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2)לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".
-
בית הדין הארצי לעבודה עמד לא אחת על החומרה שאותה יש ליחס להתנהלות מעביד אשר מנכה משכר עובד תשלומים לקרן פנסיה מבלי להעביא את הכספים ליעדם ותוך יצירת מראית עין בתלושים של הפרשות לפנסיה. בית הדין עמד על כך שמדובר ביצירת מצג שוא ובשליחת יד בכספי העובד, וראה בכך עילה מספקת לצורך הרמת מסך ההתאגדות וזאת אף מבלי שנדרשה ראיה בדבר עירוב נכסים או בדבר הקמת חברות סדרתית (התנהלות המהוות בדרך כלל אינדיקציה לשימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה). ראו ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ [פורסם בנבו] (19.1.03),וכן ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ - דליה ברגר [פורסם בנבו] (14.10.09.
-
בענייננו אין חולק כי מר פארס היה המוציא והמביא בחברה, לא הובאה כל ראיה לכך שהיתה בעיה טכנית או אחרת בהעברת הכספים לידעם וכן ברור כי מדובר בהתנהלות פסולה שהתמשכה על פני חודשים רבים.
בנסיבות העניין אמנם יש להניח כי בעקבות פירוק החברה התובעים יוכלו לקבל את מרבית התשלומים מהמל"ל ואולם אין בעניין זה כדי לפתור את הנתבע מאחריות, ולו למען המסר ההרתעתי שבכך.
-
לנוכח האמור, אני סבורה כי בכל הנוגע לתביעה האישית, עלה בידי התובעים להוכיח כי יש להרים את מסך ההתאגדות וליחס למר פארס את חובות החברה כלפי התובעים.
-
לכל אורך ההליך דנן הנתבעים לא הגישו תחשיב מטעמם ביחס לאיזו מעילות התביעה ולפיכך אני מאמצת את תחשיב התובעים ביחס לכל אחת מהעילות התביעה (כפי שיפורט בהמשך). עוד אציין, כי טענת הקיזוז שהעלו הנתבעים בכתב הגנתם (בגין התפטרות בלא מתן הודעה מוקדמת) לא נתמכה בכל ראיה. זאת ועוד, בשים לב לנסיבות ההעסקה הפוגעניות, אני סבורה כי מתקיימות נסיבות בהן אין לצפות מעובד כי ימשיך בעבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת ולפיכך אין מקום לנכות דמי הודעה מוקדמת להתפטרות.
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית
-
בפתח הדברים יוער כי מהראיות שבתיק עולה לכאורה כי לעובדים נוספים של הנתבעת אשר הועסקו בתקופה המקבילה לתובעים לא שולמו הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות בתקופת עבודתם. בהקשר זה אציין כי הגם שהחברה העסיקה עובדים שנים לפני שהעסיקה את התובעים, לא הוצגה אף לא אסמכתא אחת בדבר ביצוע הפרשות לקרן פנסיה על ידי החברה למי מעובדי החברה לפני שנת 2016.
-
נדמה כי במהלך השנים (לאחר סיום עבודתם של התובעים) החברה שיפרה את התנהלותה. דאגה לפתוח קופות פנסיה לעובדים ולהפריש להם תשלומים בזמן אמת, ביצעה תשלומי דמי הבראה ובמסגרת הסכמי פשרה שילמה לעובדים רבים (בדיעבד) סכומים בגין הפרשות לפנסיה, דמי הבראה וכיו"ב.
-
יחד עם זאת, בנסיבות העניין אין לשלול את האפשרות כי אלמלא עוכבו ההליכים כנגד החברה בשל פירוקה, היה מקום לאשר את ניהול התובענה הייצוגית נגדה, בפרט ביחס לעילת ההפרשות לפנסיה.
-
עם זאת, כפי שאפרט להלן, אין צורך להכריע בשאלות שמעוררת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד החברה שכן בענייננו ההליכים כנגד החברה עוכבו על רקע פירוקה, וכפי שיפורט להלן, ממילא לא עלה בידי התובעים לשכנע כי התקיימו נסיבות המקימות עילה להרמת מסך כנגד מר פארס בתובענה הייצוגית.
הרמת מסך בתובענה ייצוגית
-
בתי המשפט המחוזיים אשר נדרשו לשאלת ההפעלה של דוקטרינת הרמת מסך בתובענה ייצוגית נקטו בגישה מצמצמת מאו,ד תוך שעמדו על כך ש סעיף 6 לחוק החברות מהווה חריג לכלל לפיו לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. הפסיקה קבעה לא אחת כי מדובר ב"סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה" (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון, פס' 56 (22.1.2015) [פורסם בנבו] (להלן: "מרכז העיר אשדוד")). הגישה הזהירה של הדין והפסיקה ביחס להרמת-מסך מחייבת כי לא בכל מקום בו חברה הפרה את הדין שבעל-מניות או נושא משרה היה מודע להוראותיו, יורם מסך ההתאגדות.
-
על אחת כמה וכמה ראוי כי בית הדין יזהיר את עצמו כאשר מבוקש אישור תביעה ייצוגית נגד אורגן או נושא משרה בחברה בעילה של הרמת מסך. כך לדוגמא ולשם השוואה נקבע בפסיקה:
"אני סבורה כי בבחינת השאלה מתי ניתן לאשר תביעות ייצוגיות נגד אורגנים של חברות, גם בהנחה שהם ביצעו עוולות כלפי קבוצה גדולה של ניזוקים, יש להביא בחשבון את העובדה כי מתן אפשרות כזו לתובעים ייצוגיים פוטנציאלים, עלולה להביא לשימוש לרעה באפשרות זו על-ידיהם. כך, הגשת תביעות אישיות בסכומים גבוהים נגד אנשים פרטיים, עלולה לשמש גם ככלי לסחטנות ולהפעלת לחצים, ומובן שתוצאה כזו איננה תוצאה רצויה. במקרים רבים מדובר באנשים פרטיים שאינם מבוטחים, ושהקשר החוזי של חברי הקבוצה לא היה איתם אלא עם החברות בשמם הם פעלו. לכן, יש לנהוג בזהירות גדולה במתן החלטה ביחס לאפשרות להגיש תביעות ייצוגיות אישיות נגד נושאי משרה בחברה בעילות נזיקיות, תוך הקפדה כי תביעות כאלה יתאפשרו רק במקרים המתאימים שנקבעו בתוספת השניה, וכי לא ייפתח פתח רחב מדי להגשת תביעות מסוג זה, מעבר למה שנקבע מפורשות בחוק" (ר' ת"צ (כלכלית) ריפל נ' קונקטיב גרופ בע"מ 22.9.2014, להלן: "ענין קונקטיב גרופ").
-
כך לדידי, לצורך אישור תובענה ייצוגית בגין אי העברת כספי ניכויים לקרן פנסיה אין די ברמת ההוכחה הנדרשת לצורך הרמת מסך בתביעה האישית אלא שיש להוכיח כי היה שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה כדי להונות את העובדים דהיינו להוכיח עירוב נכסים או הקמת חברות סדרתית.
-
ודוק, בבחינת ידיעה שיפוטית היא כי לעיתים קרובות עיכובים בהעברת כספים לקרנות פנסיה נובע ממשטר התשלומים הבעייתי במשק ( שוטף + 60, ,שוטף + 90) שבגינו נותני שירותים רבים, ובפרט כאלה ששולי הרווח שלהם נמוכים, נקלעים למצוקה תזרימית שגוררת עיכובים בהעברת כספים לקרן פנסיה אף במקרים בהם לא היתה כוונה להשתמש באישיות הנפרדת של החברה לצורך הונאת עובדים אלא שהיתה כוונה להעביר את הכספים לקרן הפנסיה עם קבלת התשלום מהמשתמש. לנוכח האמור, לצורך אישור הרמת מסך בתובענה יצוגית אין מקום להסתפק באי העברת הכספים לקרן הפנסיה, אלא שנדרש לדידי "דבר מה נוסף" כגון ראיה לעירוב נכסים או להקמה סדרתית של חברות או נסיבות אחרות אשר לא הוכחו במקרה דנן.
-
לנוכח האמור, משעוכבו ההליכים כנגד החברה ומשלא הוכחה עילה שיש בה כדי להצדיק יחוס אחריות למר פארס בתובענה הייצוגית (להבדיל מהתביעות האישיות) הבקשה לאישור נדחית.
לסיכום
-
מר פארס ישלם לתובעים בתוך 30 יום את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל:
לתובע 1:
הפרשות חסרות לפנסיה – 5,265 ש"ח
הפרשות לקרן השתלמות – 3,900 ש"ח
דמי הבראה – 1855 ש"ח
לתובע 2 :
הפרשות חסרות לפנסיה – 6,048 ש"ח
הפרשות לקרן השתלמות – 4,480 ש"ח
דמי הבראה – 2100 ש"ח
-
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.
-
משנדחתה הבקשה לאישור ואילו התביעות האישיות התקבלו במלואן, ובשים לב להתנהלות הצדדים בתיק אני קובעת כי מר פארס ישלם לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט ושכ"ט בסך 2,000 ₪.
ניתנה היום, י' תמוז תש"פ, (02 יולי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
