Spirits International B.V ואח' נ' רשות ממשלתית רוסית FKP סויזפלודואימפורט

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.4.2020 בת"א 45807-07-18 (השופט י' אטדגי), בגדרה נדחתה בקשת המבקשות לסלק על הסף את תביעת המשיבה (להלן: FKP).

2. במוקד העניין סכסוך משפטי ארוך ימים וחוצה גבולות, בדבר השימוש בסימני המסחר של מספר מותגי וודקה. לטענת FKP, רשמו המבקשות שלא כדין את סימני המסחר על שמן, והן משתמשות בהם כיום על מוצריהן, תוך הטעיית ציבור הלקוחות. ביום 19.7.2018 הגישה FKP תביעה נגד המבקשות, שהושתתה בעיקרה על פסק חוץ שניתן בשנת 2013, בבית המשפט העליון של הולנד (להלן: פסק החוץ). בתביעתה ביקשה FKP, כי ינתן צו מניעה קבוע שיאסור על המבקשות לעשות שימוש "בביטוי סטוליצ'ניה Stolichnaya וכן בביטוי מוסקובסקיה 'Moskovskaya' (המותגים – נ' ס')", וכמו כן להכריז כי פסק החוץ "אכיף בישראל ו/או להכיר בו הכרה מלאה אגב מתן צו המניעה הקבוע".

3. המבקשות הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה שהיא אינה מגלה עילת תביעה. לשיטתן, גם אם תתקבלנה כל הטענות העובדתיות של FKP, לא תקום עילה לקלוט את פסק החוץ, שכן הוא אינו עומד בתנאים שנקבעו לעניין זה בחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: החוק). בית המשפט המחוזי קבע, כי הבקשה מעלה אמנם "שאלות משפטיות ראויות", אולם "מעורבות בה גם שאלות עובדתיות, ובכלל זה פרשנות של הדין הזר – משמעות פסק הדין ההולנדי, למשל – שהינה כידוע שאלה של עובדה שצריכה להיות מוכחת באמצעות חוות דעת מומחים". משכך, ונוכח הזהירות הרבה שנדרשת בבחינת בקשה לסילוק על הסף, דחה בית המשפט את הבקשה.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

4. לטענת המבקשות, שלושת המסלולים הקיימים בחוק לקליטת פסק חוץ – אכיפה, הכרה ישירה והכרה אגבית – אינם פתוחים לפני FKP, גם תחת קבלה מלאה של הנחות כתב התביעה. תנאי לכניסה בשערי מסלול האכיפה הוא שפסק החוץ מטיל חיוב על הנתבע. בענייננו טוענות המבקשות, כי לא ניתן לאכוף את פסק החוץ ההולנדי, שכן מכתב התביעה עולה שהוא הצהרתי באופיו, ואינו מטיל עליהן חיוב. טענה זו נסמכת על כך שבדף הפתיחה של כתב התביעה, ציינה FKP כדלקמן: "מהות התביעה: אכיפת פסק חוץ (הצהרתי), מתן צו מניעה". כמו כן, עמדו המבקשות על כך שבחוות הדעת שהגישה FKP בעניין פסק החוץ, נכתב כי "עיקרה של התביעה נושא 'פסה"ד ההולנדי' דנה כפס"ד הצהרתי ולפיו אין לנתבעת זכויות ע"פ סימני מסחר [...]".

5. אשר למסלולי ההכרה, גורסות המבקשות כי גם אלו חסומים לפני FKP. על-פי סעיף 11(א) לחוק, תנאי להכרה ישירה בפסק חוץ הוא קיומו של הסכם בין מדינת ישראל, לבין המדינה שבה ניתן, שבמסגרתו התחייבה ישראל להכיר בפסקי חוץ מאותו סוג. הסכם מסוג זה בין ישראל לבין הולנד – אין בנמצא. גם הכרה אגבית אינה אפשרית לשיטת המבקשות, שכן הבקשה למתן צו מניעה אינה עומדת בפני עצמה, אלא נסמכת כולה על ההכרה המבוקשת בפסק החוץ. במצב כזה, טוענות המבקשות, לא ניתן לומר שההכרה בפסק החוץ היא "אגב דיון הנמצא בסמכותו" של בית המשפט, כמצוות סעיף 11(ב) לחוק.

6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובה מאת FKP. הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור על החלטת ביניים הדוחה בקשה לסילוק על הסף תינתן במשורה ובמקרים חריגים וקיצוניים, שבהם קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק, והמשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן (ע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב, פסקה 7 (08.02.2015); רע"א 2498/19 הרוש נ' עו"ד בני בנימין כהן, פסקה 12 (03.06.2019)). הנדון דידן אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים וקיצוניים.

7. המבקשות גורסות, כי יש ליתן רשות ערעור בשל כך שבקשתן נדחתה "בהחלטה שגויה מיסודה ובלתי מנומקת דיה", מבלי שנדרש בית המשפט המחוזי לטענותיהן. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, משמעות פסק החוץ לא התבררה עד תום. זוהי סוגיה שבעובדה, שלבירורה עשויות להיות השלכות לגבי בקשת FKP לאכיפה של פסק החוץ. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי המבקשות ביססו כדבעי את הטענה, לפיה התביעה אינה מגלה עילה להכרה אגבית בפסק החוץ. בע"א 1297/11 לוין נ' רו"ח אהרון זוהר (29.12.2013) נקבע, כי לא ניתן להכיר הכרה 'אגבית' בפסק חוץ, במצבים שבהם "ההכרה בפסק החוץ היא הסעד היחיד המבוקש בתובענה [או] כאשר ההכרה בפסק החוץ היא הכרחית לצורך ביסוס סמכותו של בית המשפט לדון בשאלה העיקרית". בנדון דידן, לצד סעד ההכרה מבוקש סעד נוסף – צו מניעה קבוע. המבקשות אמנם טענו, כי הבקשה למתן צו המניעה נסמכת כולה על ההכרה בפסק החוץ, אולם לא הראו כי מתן סעד זה אינו בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

8. כידוע סילוק על הסף הריהו סעד קיצוני, אשר שמור למצבים שבהם "בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש" (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פסקה כ (4.6.2007)). בבחינת בקשה למתן סעד חריג זה, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות; "אם יש ספק – אין ספק" (רע"א 6613/19 קק"ל נ' עין ורד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פסקה 14 (14.01.2020)). כך נהג בית המשפט המחוזי בענייננו. לא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתו.

           הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא בזאת.

           משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏י' בתמוז התש"פ (‏2.7.2020).

_________________________

   20036370_O01.docx   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,  http://supreme.court.gov.il