א' נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון ואח'

לפני בקשת הנאמן להקצבת מזונות בתו הקטינה של היחיד, בהתאם לסעיף 179(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח -2018 (להלן: "החוק").

בהתאם לבקשת היחיד למתן צו לפתיחת הליכים, חובותיו עומדים על סך של 907,445 ₪.

בקשת הנאמן

ביום 19/5/20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד לבקשתו, במסגרתו הושת עליו תשלום חודשי בסך של 400 ₪.

ליחיד ולנושה ילדה משותפת, ילידת x/x/14.

ביום 21/11/16 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה תוקף של פסק דין להסכם מזונות, הסדרי ראיה ומשמורת אשר נכרת בין היחיד לנושה בתיק 15621-09-16 (להלן: "פסק הדין למזונות"), במסגרתו חויב היחיד בדמי מזונות הקטינה בסך של 2,500 ₪, בנוסף למחצית הוצאות בריאות חריגות.

לעמדת הנאמן, יש לקצוב המזונות על סך של 1,500 ₪ לחודש.

עמדת היחיד

לעמדת היחיד יש לקצוב המזונות על סך של 1,200 ₪ לחודש. לטענתו, במועד פסק הדין הסכים לשלם דמי מזונות בסך 2,500 ₪, אך מן הטעם שמצבו הכלכלי אפשר זאת. בשנת 2017 עסקו נקלע למשבר והוא נקלע לחובות; משנת 2018 הוא עובד כשכיר ומתפרנס סך של כ- 4,700 ₪ לחודש; לנוכח הירידה הדרסטית בהכנסתו והסתבכותו בחובות, אין ביכולתו לעמוד בסכום המזונות שנקבע בפסק הדין.

נטען, כי הנושה עובדת ומשתכרת היטב, מתגוררת עם בן זוגה, אינה נושאת בדמי שכירות, ואף זכאית להטבות והנחות שונות.

היחיד עתר לבית המשפט לענייני משפחה בבקש להפחתת מזונות בשל שינוי הנסיבות.

היחיד נישא לאשה אחרת ביום 3/3/20, מתגורר עמה בדירה שכורה, ונושא לטענתו בהוצאות חודשיות בסך של כ- 4,438 ₪, כמפורט בסעיף 15 לתגובתו.

עמדת הנושה, המשיבה

לעמדת הנושה, על אף שבפסק הדין למזונות חויב היחיד בסך של 2,500 ₪ לחודש בגין כל הוצאות הקטינה, למעט מחצית הוצאות בריאות חריגות - החל מחודש יולי 2017 הפחית היחיד על דעת עצמו את דמי המזונות לסך של 2,000 ₪ לחודש, ולאחר מכן הפסיק לשלמם כלל. לפיכך, נאלצה המשיבה לפנות למל"ל בבקשה לתשלום מזונות ולפתוח תיק בהוצאה לפועל.

כיום מקבלת הנושה מהמל"ל תשלום מזונות בסך 2,426 ₪ לחודש, וכן קצבת ילדים בסך 150 ₪ לחודש, ואין לה הכנסות אחרות.

החל מחודש יולי 2019 עבדה הנושה כמוכרת בחנות והשתכרה סך של 2,400 ₪ לחודש. בשל התפרצות נגיף הקורונה הוצאה לחל"ת; החל מחודש מרץ 2020 היא מקבלת דמי אבטלה בסך 917 ₪ לחודש; ולפני מספר ימים - פוטרה מעבודתה. לטענתה, היא מתגוררת עם בן זוגה ושני ילדיה, נושאת בהוצאות כמפורט בסעיפים 10-12 לתגובתה, מצוקתה הכלכלית קשה והיא נתמכת כלכלית בבן זוגה.

היחיד אינו נושא במחצית הוצאות הבריאות החריגות ואינו עומד בהסדרי הראייה כסדרם, דבר המביא להגדלת הוצאותיה.

לעמדתה, יש לקצוב המזונות בהתאם לסכום הקבוע בפסק הדין למזונות, סך של 2,500 ₪ לחודש.

עמדת הממונה

לעמדת ב"כ הממונה, בהתחשב במצבו הכלכלי של היחיד, יש לקצוב המזונות על סך 1,500 ₪. לעניין הוצאות הבריאות החריגות נטען, כי הנושה לא הראתה כי מדובר בהוצאות קבועות ולכן לא ניתן לקבוע תוספת קבועה חודשית בגינן.

דיון והכרעה

סעיף 179 לחוק חדלות פירעון שכותרתו "הקצבה לזכאי מזונות" קובע כדלקמן:

"(א)היה ליחיד חוב מזונות שהוא חייב בו על פי פסק דין ושזמן פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים, יחולו הוראות אלה:

(1)עם מתן הצו לפתיחת ההליכים, יורה הממונה כי לאדם הזכאי למזונות יוקצב סכום שישולם לו, מעת לעת, מהכנסתו של היחיד מעבודה או מכל מקור אחר או מתוך נכסי קופת הנשייה, עד להכרעת בית המשפט בעניין זה; הסכום שיוקצב יהיה בגובה הסכום ששולם לזכאי למזונות לפני מתן הצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן מצא הממונה כי יש הצדקה להפחיתו;

(2)עם מינויו, יפנה הנאמן לבית המשפט בבקשה שיורה כי לאדם הזכאי למזונות יוקצב סכום שישולם לו, מעת לעת, מהכנסתו של היחיד מעבודה או מכל מקור אחר או מתוך נכסי קופת הנשייה, עד לסיום תקופת התשלומים ואם ניתן לו הפטר לאלתר – עד למועד מתן ההפטר בצו לשיקום כלכלי.

(ב)הממונה או בית המשפט, לפי העניין, רשאי להקציב סכום כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2) אף אם לאחר ההקצבה דמי המחיה שיישארו בידי היחיד לפי סעיף 156 או סעיף 162(א)(1) יפחתו מהסכום הפטור מעיקול לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

(ג)הקצבה לפי סעיף קטן (א), דינה כדין תשלום על פי פסק דין."

תנאי להקצבת מזונות על ידי בית המשפט של חדלות פירעון, הוא קיומו של פסק דין למזונות של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי. נפסק, כי חרף השינוי שחל בעניין זה בסעיף 179 לחוק חדלות פירעון לעומת סעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 - הדרישה למתן פסק דין כתנאי מקדים לקציבת המזונות - עודנה קיימת (רע"א 3239/18 יעקב ז'ק בנזקר נ' עו"ד מיכאל גבור (31/5/18)).

ככל שלא קיים פסק דין המחייב במזונות, על הזכאי למזונות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי, על מנת שידון בצרכי הקטינים ורק לאחר שיינתן פסק דין, ולו למזונות זמניים, יוכל לפנות לנאמן כדי שיגיש בקשה להקצבת מזונות (עודד מאור ואסף דגני ההפטר - חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים, כרך א', עמ' 208, (2019) (להלן: "עודד מאור ואסף דגני").

תכליתה של הקצבת המזונות היא לאזן בין האינטרסים המתחרים של הנושים, הזכאי למזונות והחייב עצמו. מלאכת האיזון האמורה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. העקרונות שישקלו הם צרכי הזכאים למזונות, הכנסותיו של היחיד והכנסותיו העצמאיות של הזכאי למזונות. מטבע הדברים, יכול וראוי שהסכום שייקצב בהליך יהא נמוך באופן משמעותי מן הסכום שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, שכן כאשר חייב במזונות נקלע להליכי חדלות פירעון, תהיה לכך השפעה על הזכאים למזונות. המשמעות היא, שסכום המזונות עשוי לפחות במידה ניכרת על מנת לאזן בין הזכאים למזונות לבין זכויות הנושים להיפרע מחובם, כאשר סכום הקצבת המזונות נקבע בהתאם לסכום המינימלי הדרוש לצרכי הזכאים למחייתם בצורה מכובדת וללא הוצאות מופרזות (עודד מאור ואסף דגני, עמ' 208-211, בדגש על עמ' 211; עמ' 16-17 בהתייחס לס' 128 לפקודה). הסכום שיפסק לבקשת הנאמן ניתן לשינוי בהינתן נסיבות או גילויים חדשים (עודד מאור ואסף דגני, עמ' 212).

לסיכום, ראו בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית (23/2/20), עמ' 19:

"בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חדלות פירעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי הרלוונטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חדלות הפירעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פירעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פירעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נלקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת" ..."

לאחר שנתתי דעתי לאמור בבקשת הנאמן ובתשובה שהוגשה מטעמו; לעמדת הממונה; ולעמדת היחיד והנושה - אני רואה לאמץ את המלצת הנאמן (ראו רע"א 2968/18 פלוני נ' פלוני (12/8/18) עמ' 6; עודד מאור ואסף דגני עמ' 211).  

לנוכח האמור, אני רואה לקצוב את דמי המזונות על סך של 1,500 ₪ לחודש.

דמי המזונות ישולמו במישרין לנושה, אם הקטינה, עד ה-10 לכל חודש עבור אותו חודש.

יודגש, כי על היחיד לשלם את דמי המזונות במלואם ובמועדם, ואי עמידתו בתשלומים עלולה לגרור בקשה לביטול ההליך, על כל המשתמע מכך (השווה: ע"א 3414/19 מיכאלי שבתאי יגיל נ' עו"ד הראל אורן - המנהל המיוחד (23/2/20)).

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"פ, 21 יולי 2020, בהעדר הצדדים.