ירמק ואח' נ' וינשטיין ואח'

נתבעים שכנגד

1. גיא ירמק

2. ויטל (ויקטור) ירמק

3. פנינה ירמק 

באמצעות ב"כ עו"ד אהוד רז

פסק דין

טענות הצדדים

1.העניין בפני בית המשפט, בקשר לקרקע חקלאית בשטח של 21 דונם המצויה בשטח משבצת מושב בית הלל המהווה חלק מחלקה ב' בנחלה 148 במושב בית הלל (להלן: "המקרקעין").

2.התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, בטענה, שהזכויות בר רשות בנחלה 148 במושב בית הלל (להלן: "הנחלה") הם של התובע, והנתבעים, כך על פי כתב התביעה, "אין ולא יכולות להיות לנתבעים כל זכויות במקרקעין, טענה המקבלת משנה תוקף נוכח העובדה, כי הנתבעים מעולם לא קיבלו אישור כלשהו מאת נותני הזכות". עוד נטען בכתב התביעה, שהנתבעים תפסו חזקה במקרקעין ללא רשות התובע וללא הסכמתו, והשימוש בו הם עושים, הוא בניגוד מפורש לרצונו. (להלן: "תביעת הפינוי").

3.התובע ציין בכתב התביעה, כי התקבל מכתב התראה בגין הפרת חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההתיישבות") ביחס למקרקעין, התראה שיכולה להביא להפקעת זכות התובע במקרקעין, אם לא יפעל התובע לפינוי הנתבעים.

4.הואיל והתביעה בסדר דין מקוצר התבססה על הסכם שכירות משולש, בין רשות מקרקעי ישראל, לבין הסוכנות היהודית, לבין האגודה השיתופית בית הלל, נקבע שההליך לא ראוי להתנהל בסדר דין מקוצר וכותרת התביעה נמחקה וההליך עבר להתנהל בסדר דין רגיל.

5.הנתבעים הגישו כתב הגנה, בפיהם טענה עיקרית, והיא, הם רכשו את הזכויות במקרקעין מהורי התובע ביום 16/12/92, בעלי הזכויות בנחלה בטרם זו הועברה לתובע, בידיעה מלאה של התובע, אשר חתם על כתב אישור לפיו קרא את הסכם המכר ומסכים לתוכנו, ומאז הם נוהגים מנהג בעלים במקרקעין אל מול עיניהם הפקוחות של התובע והוריו.

6.הנתבעים הגישו הודעת צד שלישי כנגד התובע וכנגד הורי התובע, הודעה שהוחלפה בכתב תביעה שכנגד כנגדם בסך של 1,194,975 ₪,על פי החלטה מיום 17/4/18, בגין השבת הסכום ששולם עבור רכישת המקרקעין ופיצוי בגין שווי המקרקעין, מטע פקאנים פעיל. למען הסדר הטוב ונוכח טענת התיישנות שנטענה על ידי הנתבעים שכנגד, אין ספק שעילת התביעה שכנגד נולדה עם הגשת תביעת הפינוי, כך שאין ממש בטענת ההתיישנות כנגד התביעה שכנגד והיא נדחית.

7.הנתבעים שכנגד הגישו כתב הגנה שכנגד בטענה, שהזכויות שנרכשו, המוכחשות, התיישנו, בהיות ההסכם בטל מעיקרו או בוטל זמן סביר לאחר שנחתם והתביעה שכנגד מהווה ניסיון להתעשר שלא כדין. לטענת הנתבעים שכנגד, אין רלוונטיות לזכויות הנטענות שנרכשו, מאחר והם מתייחסות למשק אחר, ואם ייקבע שהזכויות שנרכשו מתייחסות למשק התובע, אזי ברי כי הסכם המכר מכוחו נרכשו הזכויות הוא הסכם פסול ובטל מעיקרו.

המקרקעין

8.המקרקעין מצויים בתחום מושב בית הלל. עניין לנו במקרקעין בבעלות המדינה המנוהלים על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"). הרשות החכירה לסוכנות היהודית לארץ ישראל שטחי נחלות אשר העניקה את רשות השימוש בשטחי הנחלות לבית הלל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"). הסכם חכירה זה ידוע בשם "הסכם משבצת" או "הסכם משולש". במסגרת הסכם המשבצת, האגודה, כברת רשות, מעניקה רשות שימוש לבעלי הנחלות, חברי האגודה. בהסכם המשבצת מוגדרים השטח והגבולות של משבצת הקרקע שבה מוקנות זכויות לאגודה.

9.נוכח הזכויות לעיל במקרקעין, ניתנה החלטת בית המשפט ביום 30/10/17 כלהלן: "הואיל והזכויות בקרקע מושא ההליך מנוהלות על ידי מדינת ישראל והזכויות בה הוקצו לאגודת בית הלל אני סבורה שמדובר בצדדים נחוצים והכרחיים לניהול ההליך ואני מורה על צירופם באופן שכתב התביעה יתוקן והם יצורפו כנתבעים נוספים. כתב תביעה מתוקן מטעם התובע יוגש בתוך 15 ימים מהיום"

10.תחת צירופם של הרשות והאגודה להליך הגיש התובע את עמדתם לתביעה, בטענה שהוא מבקש לבחון את טענותיהם טרם צירופם, בדגש על הרצון והצורך לפישוט הליכים.

11.עמדת האגודה, שהתייצבה לדיונים המאוחרים בהליך, שהרשות שנתנה לתובע לחזקה ושימוש בהחלה מיועדת לעיבוד שלו בלבד והרשות לא ניתנת להעברה ללא רשות, מראש ובכתב, של הרשות והסוכנות היהודית. האגודה הודיעה שלא נתנה לתובע או להוריו, הסכמה לאפשר לנתבעים, שאינם חברי האגודה, להחזיק או לעשות שימוש במקרקעין. האגודה טענה שיש בעמדה זו כדי לייתר את הצורך בצירופה לתביעה.

12.עמדת המדינה ניתנה על ידי הרשות המוסמכת מתוקף הסמכה לפי חוק ההתיישבות. לטענת המדינה, התובע והאגודה מבצעים במקרקעין שימוש חורג כהגדרתו בחוק, הקניית זכות בקרקע ומים. עקב השימוש החורג, נשלח ביום 28/10/16 לתובע ולאגודה מכתב התראה לחדול מהשימוש החורג תוך 30 ימים, בטרם נקיטת הליכים משפטיים שיכולים להביא להפקעת הזכויות במקרקעין. על פי הודעת המדינה, לא ננקטו הליכים משפטיים כנגד התובע והאגודה, הואיל והתובע נקט בהליך משפטי זה להביא לסיום השימוש החורג. המדינה סבורה שהיא אינה צד רלוונטי, הואיל ומעבר לעמדה, אין ביכולתה לתרום לדיון או להביא לפתרונו, ומבקשת לא לצרפה להליך ולהימנע מסעד המותיר זכות בקרקע למי שאינו מחזיק בה כדין.

ההסכם

13.ביום 16/12/92 נערך ונחתם הסכם בחיפה בין נתבעים 2 ו- 3, הורי התובע, ירמק ויטל ופנינה לבין הנתבעים בקשר למקרקעין. על פי ההסכם, הורי התובע הם ברי רשות והמחזיקים הבלעדיים בחלקת אדמה בשטחי בית הלל, הנטועה עצי שזיף ונקטרינה, והינה בת 21 דונם, המהווה חלק מן הנחלה של משק מס' 164 בבית הלל, והם מעוניינים להעביר לנתבעים את כל זכויותיהם במקרקעין לרבות המחוברים למקרקעין ואת החזקה במקרקעין, בתמורה לסכום בשקלים השווה ל- 25,000 דולר ארה"ב, אשר ישולם במעמד החתימה על ההסכם. עוד נקבע בהסכם, שמיום החתימה על הסכם, ימסרו הורי התובע לנתבעים את החזקה במקרקעין והם רשאים לנהוג בהם מנהג בעלים. כמו כן, העבירו הורי התובעים לנתבעים על פי ההסכם, את מלוא זכויות המים הצמודות למשק 164. (יוער, משק 164 הוא נחלה 148 במושב בית הלל).

14.מכוח ההסכם ולפיו, חתמו הורי התובע על ייפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד משה גבע להעברת הזכויות על שם הנתבעים וכל שימוש הנובע מההסכם. בנוסף, חתמו הורי התובע על ייפוי כוח המסמיך את הנתבעים לחתום ולפעול בכל עניין הקשור למקרקעין ולזכויות המים.

15.הזכויות מכוח ההסכם מושכנו והודעת משכון נרשמה ברשם משכונות בנצרת.

16.הצדדים אינם חלוקים על חתימתם על ההסכם, על תוכנו, והם פעלו לפיו מיום חתימתו ועד למועד הגשת תביעת הפינוי, כ- 25 שנים.

כתב אישור

17.אחת המחלוקות שהיו בין הצדדים, קשורה למסמך הנושא כותרת "כתב אישור". להלן תוכן המסמך כלשונו:

"אנו הח"מ ירמק פנינה ת.ז. 7232185 וירמק גיא ת.ז. 2888214 מאשרים בזאת כי קראנו את ההסכם שנחתם ביום 15.12.92 בין ויקטור (ויטל) ירמק לבין ה"ה וינשטיין וכהן, ולפיו נמכרו לנ"ל הזכויות בחלקה בת 21 דונם וכן זכויות המים, שפרטיהם מפורטים בהסכם הנ"ל והשייכים למשק 164 בבית הלל וכי אנו מסכימים למכירת הזכויות האמורה בו.

כן אנו מצהירים ומאשרים כי באם יועברו לנו הזכויות במשק 164 בבית הלל, הרי אנו נקיים את התחייבויות המוכר האמורות בהסכם הנ"ל כלשונו, נראה אותן כהתחייבויות החלות עלינו, ועל כל אחד מאיתנו בנפרד, ולא נפגע בזכויות ה"ה וינשטיין וכהן בחלקה ובזכויות המים של המשק הנ"ל".

18.על גבי המסמך חתימה אחת, הנחזית להיות חתימה של התובע – גיא ירמק. בעין רגילה ניתן לראות את האות ג ואת שם המשפחה ירמק.

19.לטענת התובע, אין זו חתימתו (סעיף 17 לתצהיר התובע). וכך גם העיד בבית המשפט:

ש: אתה מאשר שחתמת על כתב האישור.

ת: לא.

ש: אני שואל שוב, אתה מאשר שחתמת על כתב האישור.

ת: לא.

20."קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה (ראה: א הרנון, דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) .th ed., by c 7,london) cross, on evidence144; . R 690( 1989,tapper; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144- 145); והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (,supra cross).

המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור". ע"א 5293/90‎ ‎בנק הפועלים בע"מ‎ ‎נ' שאול רחמים בע"מ, פורסם ביום 29/6/93. עוד נקבע בפסק הדין כי לעניין הדרך השנייה, השוואת חתימות, בית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו.

21.במקרה שלפניי, העידו הנתבעים את עו"ד משה גבע, עו"ד שערך את המסמכים ובמשרדו בעיר חיפה נחתמו המסמכים, ומצאתי את עדותו אמינה עלי. ע"ד גבע הציג בדיון את המסמכים המקוריים שבידו, לרבות כתב האישור המקורי. העתק מכתב האישור המקורי הוגש לתיק וסומן נ/3. וזו עדותו:

ש: הצגת לנו את המקור שנשמר במשרדך מאז החתימה.

ת: כן.

ש: אתה זוכר משהו לגבי נסיבות החתימה על כתב האישור.

ת: אני לא יכול לזכור אחרי 25 שנה נסיבות, זה 27 שנה, אני זוכר את העסקה, את השמות, אבל מה הנסיבות, אני יכול להגיד אחרת, לא היה שום דבר בנסיבות החתימה שהייתי צריך לזכור משהו.

ש: בכתב האישור יש שניים שאמורים לאשר, יש חתימה אחת, למה ?

ת: אולי מתוך טעות, קורה לי לפעמים גם היום שחותמים אנשים ועל איזה מסמך מתוך נספחים חסרה חתימה.

....

אין לי ספק שאנשים ששמותיהם מופיעים פה היו לפניי.

ש: אמרת שאין ספק שאנשים שהיו פה מופיעים פה, אין לך ספק שמי שחתום, ירמק פנינה וירמק גיא ורואים חתימה של פנינה.

ת: יש חתימות שמופיעות רק החתימות של בני הזוג ירמק ויש את המסמך השלישי שלדעתי החתימה לא דומה לכן אני מעריך שזאת החתימה של גיא, אבל אני לא יכול להעיד, לא יכול לזכור.

ש: אין מצב שמישהו אחר חתם.

ת: לא. אני משוכנע שבדקתי תעודות זהות של האנשים.

22.לגבי נוכחות התובע במשרדו של עו"ד גבע נשמעו העדויות הבאות, עדות התובע:

ש: תאשר לי שאתה נסעת לחתימה אצל עו"ד גבע יחד עם הוריך.

ת: ממש לא.

ש: איך נסעת.

ת: לא נסעתי.

ש: לא היית עם אביך ואמך.

ת: לא. לא נסעתי, לא הלכתי, לא הייתי אצלו.

עדות פנינה ירמק: בתחילת עדותה בבית המשפט העידה שהתובע לא היה נוכח במועד החתימה על ההסכם במשרדו של עו"ד גבע בחיפה, עדות שהתחלפה בסופה, ביכול להיות שהתובע היה נוכח, וזו עדותה:

ש: את זו שהיתה בחיפה, את לא זוכרת לומר לי מה היה שם.

ת: לא רציתי כל כך לדעת, יכול להיות שגיא היה שם, לא קראתי את החוזה אם זאת שאלתך. (ההדגשה של הח"מ).

עדות וינשטיין:

ש: אתה זוכר את האירוע של החתימה על ההסכם לפני 27 שנים.

ת: איזה שאלה.

ש: איפה היה משרד עורך הדין.

ת: בחיפה.

ש: עם מי נסעת לשם.

ת: עם אלעז כהן וויקטור וקוטי וגיא הגיעו בנפרד ונפגשנו במשרד של עו"ד גבע בחיפה.

ש: אתה אומר שראית שם את גיא.

ת: איזה שאלה.

ש: למה לא כתבת את זה בתצהירך, זה לא נראה לך מספיק חשוב לספר את זה.

ת: יש לי תצהיר, אישור של עורך דין מכובד מאוד שגיא חתום שם, אני צריך לכתוב זאת בתצהיר ? זה שגיא אומר שזאת לא חתימה שלו, מה זה חנות מכולת, אני ואלעז אנשי עבודה, חקלאים מבטן ולידה, אני דור שלישי בעפולה, איש עבודה לא ביזנס, אנחנו יודעים שיש בן ממשיך, לגיא יש 2 אחיות יותר מבוגרות, מהניסיון שלנו משך השנים בדרך כלל ברוב המקרים הבן הוא הבן הממשיך וביקשנו מההורים שיביאו את הבן והבן חתם במשרד של גבע.

עדות אליעז כהן:

ש: כשחתמתם על ההסכם לפני 27 שנה לשיטתכם גיא חתם על זה גם.

ת: כן.

ש: למה ? לבקשת מי זה .

ת: לפי מיטב זכרוני יש מה שנקרא בן ממשיך על משק. מכיוון שאף אחד מאיתנו לא יודע מה ילד יום, היה לנו עניין להיות משוכנעים שמי שאמור להיות בן ממשיך צריך להיות חלק מהעניין שחלק מהנחלה שלו הוא העביר ושותף במכירה. זה מן הבטחה כזאת.

ש: כבר אז היתה לכם חכמה להבין שעלולות להיות בעיה עם העברת זכויות.

ת: אנחנו את החלק מהחלקה הזאת קנינו מכיוון שהיינו משוכנעים שאנחנו עושים חוזים מסודרים

ש: אני מבין שאתם חקלאים וזה חלק מהעבודה. אני שואל אותך, היות וביקשתם שגיא יחתום גם היות והוא בן ממשיך.

ת: אני מניח שעורך הדין ייעץ לנו שמי שאמור להיות בן ממשיך יחתום גם, שזה חלק מהעניין.

ש: ראית את גיא חותם.

ת: אני לא זוכר שגם משה חתם ואני לא זוכר שההורים חתמו. אבל שכל אחד עמד וחתם, אני לא זוכר גם שאני חתמתי, 27 שנים. לא זכרתי גם את עורך הדין גבע שהגיע היום.

על פי מכלול העדויות והתשתית הראייתית, הוכח על פי מאזן ההסתברויות, שהתובע היה נוכח במשרדו של עו"ד גבע ביום חתימת המסמכים.

23.באשר לדרך השנייה, השוואת חתימות על ידי בית המשפט עצמו, כפי שנקבע בפסק הדין לעיל, הונח הפני בית המשפט מסמך "חוזה חכירה קרקע" (סומן נ/1 וצורף לסיכומי הנתבעים, עמוד 15 לפרוטוקול) שהתובע אישר את חתימתו על גבי אותו מסמך, מסמך מיום 6/5/03, בו מצהיר התובע מפורשות על זכויות הבעלות במקרקעין לצורך חכירת 2 דונם מתוך המקרקעין למטרת חניה (להלן: "הסכם החנייה"). החתימה גבי הסכם החניה מראה את האות ג ובתוכה שרבוט של קוו רציף. בכתב האישור, ניתן לראות את האות ג ובתוכה את שם המשפחה ירמק. אני מוצאת שיש דמיון רב בין שתי החתימות בהתחשב בזמן שחלף ממועד החתימה על כתב האישור בשנת 92 לבין מועד החתימה על הסכם החניה.

24.על בסיס מכלול העדויות, והמשקל הרב שאני סבורה שיש לתת לעדותו של עו"ד גבע שמצאתי אותה אמינה ומהימנה וניתן לבסס עליה מסקנות עובדתיות, כאשר לא כך הם פני הדברים לגבי עדותו של התובע, שאותה מצאתי מגמתית, לא מהימנה, פתלתלה, רצופת סתירות שאין לתת בה אמון כלל, כפי שאף יפורט בהמשך, מביא אותי למסקנה, המתיישבת עם העדויות והמסמכים, שהתובע הוא שחתם על כתב האישור.

25.על פי כתב האישור, נטל על עצמו התובע, שהזכויות בנחלה הועברו אליו, את ההתחייבויות המוטלות על המוכרים (הוריו) בהסכם. על כן, אני קובעת, שמעת שהועברו הזכויות בנחלה על שמו של התובע, יש לראות בתובע כצד להסכם והוא נושא בהתחייבויות המוכרים בהסכם.

תביעת הפינוי

26.ביום 17/5/19 הודיעו הנתבעים על הסכמתם לביטול ההסכם מיום 16/12/92 והעברת החזקה במקרקעין לידי האגודה, תוך שמירה על כל טענותיהם וזכויותיהם כמפורט בכתב התביעה שכנגד.

27.ביום 15/1/20 הגיש התובע בקשה למחיקת תביעת הפינוי מאחר והנתבעים פינו את המקרקעין והודעת משרד החקלאות - הרשות המוסמכת מיום 12/12/19 לפיה תיק החקירה בחשד לשימוש חורג נסגר על ידה. לאחר שהתקבלה תגובת הנתבעים לבקשה, נקבע שהבקשה והתגובה יידונו במסגרת פסק הדין הסופי.

28.בהינתן האמור, אני מקבלת את בקשת התובע למחיקת התביעה.

התביעה שכנגד

29.הוראות חוק ההתיישבות אינן מאפשרות קיום ההסכם. חוק ההתיישבות קובע באופן מפורש וברור, איסור על העברה או הקנייה של כל זכות שיש למחזיק בקרקע או בחלק ממנה. מכאן, אין כל התלבטות בקביעה, שההסכם הוא הסכם בלתי חוקי בעצם כריתתו ובבחינת תוכנו. משכך, דינו של ההסכם – בטלות. ראו סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") " חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל".

30.על פי הוראת סעיף 31 המפנה להוראת סעיף 21 לחוק החוזים, קמה חובת השבה הדדית לאחר ביטול ההסכם מחמת היותו בלתי חוקי. הנתבעים השיבו את החזקה במקרקעין לידי האגודה ובכך מילאו חובתם להשיב את מה שקיבלו על פי ההסכם. על הנתבעים שכנגד להשיב את מלוא התמורה ששולמה להם מכוח ההסכם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום, הוא מועד חתימת ההסכם ועד מועד התשלום בפועל.

31.על פי החישוב שערכו הנתבעים בכתב התביעה שכנגד, שלא נסתר על ידי הנתבעים שכנגד, נמצא שסכום התמורה נכון ליום התביעה שכנגד 17/5/18, הוא בסך של 347,827 ₪.

32.הנתבעים עתרו לפיצוי בגין שווי המקרקעין, מטע פקאנים פעיל, בסכום כולל של 576,403 ₪, עבור 19 דונם מטע (ראו סעיף 5 לסיכומים ועמוד 57 שורות 4-5 לפרוטוקול). סעד זה מתבסס על חוות דעת שמאי מקרקעין, מר הדר מירום (להלן: "הדר").

33.חוות הדעת של הדר מעריכה את שווי המטע וההכנסות הצפויות ממטע הפקאנים (עמוד 57 שורה 26 לפרוטוקול) ונערכה לפי גישת היוון ההכנסות (עמוד 59 שורה 14 לפרוטוקול). על פי חוות דעתו, נקבע רווח שנתי של 3,314 לדונם בניבה מלאה, זאת בהתבסס על תחשיבי משרד החקלאות למטע פקאנים מסן "דלמס" תוך התאמות לאורך החיים של המטע ולמחירי המים בבית הלל הנמוכים משמעותית ממחיר המים שנעשה בו שימוש בתחשיבי משרד החקלאות. בהתחשב ביתרת השנים לגידול המטע ובשיעור היוון של 7%, התקבלה התוצאה של 30,337 ₪ שווי לדונם מטע פקאנים (סעיף 5 לסיכומי הנתבעים). סכום זה אינו כולל בתוכו את שווי הקרקע.

34.מנגד, הגישו הנתבעים חוות דעת מטעמם של שמאי מקרקעין מר יונה סורדו (להלן: "יונה"). חוות דעת יונה נערכה לפי גישת ההשוואה והעריכה את תרומת המקרקעין לשווי הנחלה. על פי חוות דעת יונה, שווי נחלה 148 בבית הלל עומד על סכום כספי בסך של 4,600,000 ₪ ותרומת המקרקעין לשווי כלל הנחלה בסך של 12,000 ₪ לדונם ובסך הכול, 228,000 ₪. בחקירתו הנגדית העיד כי לשווי המחוברים אין השפעה על שווי הקרקע (עמוד 64 שורות 14-15 לפרוטוקול) ולא משנה אם השימוש היה של פלחה, מטע בן 50 שנה או בן 8 שנים, לשיטתו, סוג הגידול לא משפיע מהותית על שווי הקרקע ולכן יש לראות בחוות דעתו כמתייחסת גם למחוברים שעל המקרקעין (עמוד 66 שורות 5-11 לפרוטוקול).

35.הנתבעים הפנו לאורך כל הדיון ובתחילת הסיכומים לפסק דין ע"א 4075/06 גליקמן נגד איזביצקי ואח', פורסם ביום 18/2/06. הנסיבות בפסק דין נוגעות להסכם מכר של שלושה דונם מתוך נחלה בין שני חברי אגודה, כך שאין מדובר בשימוש חורג לפי חוק ההתיישבות, אלא הסכם מותנה בתנאי מתלה שלא התקיים. משלא התקיים התנאי המתלה, אישור רמ"י והסוכנות היהודית להעברת הזכויות – הורה בית המשפט על בטלות ההסכם והפעלת הוראת ההשבה ההדדית הקבועה בסעיף 21 לחוק החוזים. בית המשפט העיר לפני סיום פסק הדין "למען הסר ספק ובלא להביע דעה לגופם של דברים יובהר כי אין באמור לעיל כדי לגרוע מכל טענה שיש בידי איזביצקי בנסיבות העניין למשל באשר להשבחת השטח על דרך של בנייה או התקנת מחוברים בו במהלך השנים וכן באשר לסכומים שהם זכאים לקבל בגין כך מידי גליקמן. כמו כן, אין אנו מביעים דעה באשר לטענות נוספות שיש לגליקמן בנסיבות העניין כלפי איביצקי".

36.בענייננו, אני סבורה שלא עומדת לנתבעים הזכות לפיצויים בגין אובדן ההכנסות, ופועל יוצא מכך אובדן הרווחים הצפויים מהמטע, שהרי עסקינן בחוזה פסול לא חוקי, ועל כן משאין מדובר בחוזה חוקי אין זכאות לפיצויים בגין אובדן ההכנסות. ומנגד, הואיל ועלתה טענה מצד התובע לדמי שימוש שחייבים הנתבעים לתובע בגין השנים שהחזיקו במקרקעין, אני סבורה, שבנסיבות העניין, אין לתובע זכות תביעה כלפי הנתבעים עבור דמי שימוש במקרקעין, ברי, נוכח התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט, יש לראות את הנתבעים כמורשים מכללא להחזיק במקרקעין מצד הנתבעים שכנגד בלבד, אך כמובן, לא מצד הרשות והאגודה.

37.אני סבורה שכן עומדת לנתבעים הזכות לפיצויים בגין השבחת המקרקעין, מכוח חוק המקרקעין הקובע את הכלל שבעל מקרקעין איננו זכאי להשאיר את המחוברים מבלי לשלם עבורם. וזו לשון סעיף 21 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969):

(א)הקים אדם מבנה או נטע נטיעות (להלן - הקמת מחוברים) במקרקעין של חברו בלי שהיה זכאי לכך על פי דין או לפי הסכם עם בעל המקרקעין, הברירה בידי בעל המקרקעין לקיים את המחוברים בידו או לדרוש ממי שהקים אותם (להלן - המקים) שיסלקם ויחזיר את המקרקעין לקדמותם.

(ב)בחר בעל המקרקעין לקיים את המחוברים בידו, עליו לשלם למקים את השקעתו בשעת הקמתם או את שוויים בשעת השימוש בברירה לפי סעיף קטן (א), לפי הפחות יותר.

(ג)דרש בעל המקרקעין סילוק המחוברים והמקים לא סילקם תוך זמן סביר, רשאי בעל המקרקעין לסלקם על חשבון המקים.

(ד)סולקו המחוברים, יעבור מה שסולק לבעלותו של המקים; סילקם בעל המקרקעין, רשאי הוא להיפרע מהם על חשבון המגיע לו בעד הסילוק.

38.במקרה דנן, המקרקעין הנטוע מטע פקאנים חזר לידי האגודה, בעלת זכות השימוש במקרקעין, בה התובע חבר. יו"ר האגודה הודיע בדיון מיום 27/5/19, שאין כל מניעה להעביר את המקרקעין לידי התובע, בלבד שתוגש בקשה מסודרת. בענייו זה אוסיף, שעמדתו של התובע לאורך כל ההליך המשפטי הייתה פתלתלה ומסתירה, די לי להפנות לסעיפים 190 ו-191 לסיכומי הנתבעים המצביעים על אי הבהירות בעמדת התובע. כך או כך, עמדת האגודה, שכאמור התובע חבר בה, הציגה עמדה ברורה שברצונה לקיים את המחוברים, הודעה שעל פי הדיון שהתקיים ביום 27/5/19, נלמד שהתובע תומך בה ואף ביקש מהאגודה להעביר לידיו את המטע. לפיכך, אני קובעת כי המקרקעין הושבו לידי התובע המבקש לקיים את מטע הפקאנים.

39.נוכח הקביעה לפיה התובע מבקש לקיים את מטע הפקאנים, קמה זכותם של הנתבעים לקבל לידם את שווי השקעתם במחוברים, או את שווי המחוברים בעת הפינוי. במקרה דנן, אגזור את שווי ההשקעה מתחשיב משרד החקלאות למטע פקאן, שצוין במסגרת חוות דעת הדר מטעם הנתבעים ועליו הסתמך הדר בחוות דעתו. על פי תחשיב משרד החקלאות, ניבה מלאה מתחילה בשנה השישית של המטע. ההוצאות להקמת מטע פקאן זן דלמס לדונם עד השנה השישית, שנה בה ניתן לקבל רווחים מהמטע עומד על סך של 15,000 ₪, סך כול ההשקעה למטע בניבה מלאה 285,000 ₪. (יש לציין, שנמצא שסכום ההשקעה בהקמת מטע הפקאנים קרוב לסכום תרומת המקרקעין לשווי הנחלה כעולה מחוות דעת יונה).

40.לפני סיום, הערה כללית באשר להגינות התובע ואמינותו. הנתבעים הגישו לבית המשפט מסמך הסכם החנייה, סעיף 23 לעיל, שם מצהיר התובע כי הנתבעים הם הבעלים של המקרקעין והוא מבקש לחכור 2 דונם למטרת חניה. התובע אישר בעדותו בפני בית המשפט את חתימתו על המסמך. הודאה זו עומדת בניגוד מוחלט לטענת התובע בכתב תביעת הפינוי, שם טען התובע כי אין לנתבעים כל זכויות במקרקעין ומעולם לא קיבלו אישור כלשהו, זאת חרף חתימתו על המסמך בו הוא מצהיר על בעלות הנתבעים במקרקעין בשנת 2003. המסמך מלמד שאין כל יסוד ובסיס לטענות התובע בכתב התביעה לפינוי. אופן הגשת תביעת הפינוי פגעה באמינות והגינות התובע בהליך המשפטי, באופן מהותי, בגרסתו ובטענותיו בפני בית המשפט.

לסיום

41.אני מורה על דחיית תביעת הפינוי תוך חיוב התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעים בסך של 15,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

42.התביעה שכנגד מתקבלת באופן שהנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים שכנגד סכום כספי בסך של 347,827 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום בפועל, וסכום כספי של 285,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/5/19 ועד לתשלום בפועל.

43.כמו כן ישלמו הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, לתובעים שכנגד, הוצאות משפט בסך של 50,000 ₪, הסכום כולל תשלום אגרת בית משפט בסכום של כ- 30,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד בסך של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, א' אלול תש"פ, 21 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.