אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ואח' נ' עקריש ואח'

תביעה כספית לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובעת אגב תאונת דרכים. השאלה שיש להכריע בה במסגרת פסק הדין היא האם התליית רשיון הנהיגה של הנתבעת 1 שוללת את הכיסוי הביטוחי.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. רכב בבעלות התובעת נפגע בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב נהוג ע"י הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת), בבעלות הנתבעים 1 ו-3, ומבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן: המבטחת).

    

2. התובעת והנתבעים חלקו על האחריות לתאונה. כמו כן, המבטחת שללה את הכיסוי הביטוחי מהנתבעת שכן לשיטתה, במועד התאונה רשיון הנהיגה של הנתבעת לא היה בתוקף מחמת התלייתו (הנתבעים 1 ו-3 שלחו הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 2). הצדדים הסכימו כי שאלת האחריות לתאונה תוכרע לאחר שמיעת הנהגים המעורבים בפסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ולאחר מכן, במידת הצורך, תוכרע שאלת הכיסוי הביטוחי בין הנתבעות לבין עצמן.

    

3. לאחר שמיעת הנהגים ניתן פסק דין חלקי על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט לפיו הנתבעת נושאת ב-70% מהאחריות לתאונה. כעת נותר לדון בשאלת הכיסוי הביטוחי.

   דיון והכרעה

4. על מבטחת הטוענת להעדר כיסוי ביטוחי מוטל הנטל להוכיח טענה זו. מקום שחברת הביטוח טוענת כי הכיסוי הביטוחי אינו חל מחמת שהמבוטח נהג כשרשיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף, על המבטחת להוכיח כי המבוטח ידע בעת התאונה כי רשיונו הותלה או נפסל. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי על מנת להסיר כיסוי ביטוחי, אין די להסיק ידיעה קונסטרוקטיבית של המבוטח, אלא על המבטחת להוכיח כי המבוטח ידע בפועל על כך שרשיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף (ראו ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל, 20.6.07, ע"א 7602/06 עזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ז"ל נ' סימה מלכה, 11.10.11).

    

5. בענייננו, הוצגה תעודת עובד ציבור של משרד הרישוי לפיה במועד התאונה – 9.9.2016 – נשלל רשיונה של הנתבעת על פי שיטת הניקוד וכי הודעה על התליית הרשיון נשלחה לנתבעת ביום 23.8.2016 בדואר רשום. עוד עולה כי נשלח לנתבעת זימון לקורס בסיסי של נהיגה מונעת על פי הודעה שהונפקה ביום 22.2.2016.

    

6. הגב' יהודית גלבהואר, נציגת משרד הרישוי, הוזמנה לעדות על ידי המבטחת והעידה כי ההודעה על ההתליה נשלחה בדואר רשום לנתבעת אך ללא אישור מסירה ולכן אין דרך לדעת האם הדואר התקבל אצל הנתבעת "אנו לא בודקים את זה. משנת 2010 אין לנו אישורי מסירה במשרד... כעת לא שולחים עם אישור מסירה" (ע' 14 ש' 8-11).

    

7. הנתבעת הציגה מסמכי מעקב משלוחים ודואר רשום על פי מספרי דואר רשום המופיעים בתע"צ לפיהם אין כל מידע או נתון על דבר הדואר, דבר המתיישב עם עדות הגב' גלבהואר כי לא נשלחים אישורי מסירה עם מכתבי רשות הרישוי ולכן אין כל דרך לעקוב אחר משלוחם ולדעת האם אכן הומצאו לנמענת והאם ידעה עליהם.

    

8. הנתבעת טענה כי לא ידעה שרשיון הנהיגה שלה הותלה והעידה כי לא קיבלה כל הודעה ממשרד הרישוי אודות התליית רישיון הנהיגה (ע' 17 ש' 3-16). כך גם הכחישה כי השתתפה בקורס נהיגה מונעת בסמוך למועד התאונה, אלא לפני כ-8-10 שנים (ע' 17 ש' 16-21). זאת, בצירוף העדר כל אינדיקציה כי הנתבעת קיבלה הודעה על ההתליה, מלמדים כי המבטחת לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת ידעה שרשיון הנהיגה שלה לא היה בתוקף במועד התאונה.

    

9. המבטחת טענה כי הכיתוב המופיע בתחתית תעודת עובד הציבור "לא סיים את ההדרכה" מלמד שהנתבעת השתתפה באותה עת בקורס נהיגה מונעת אך לא השלימה אותו ולכן ידעה על ההתליה. אין בידי לקבל טענה זו. כאמור, הנתבעת הכחישה כי קיבלה את הודעת ההתליה או כל הודעה אחרת ממשרד הרישוי עובר לתאונה. עדות הגב' גלבהואר לא העלתה ולא הורידה ביחס לשאלת ידיעת הנתבעת אודות ההתליה. יתר על כן, הגב' גלבהואר לא נשאלה דבר ביחס לכיתוב המופיע בתע"צ "לא סיים את ההדרכה" ומשמעותו והאם מלמד כי הנתבעת התחילה להשתתף בקורס אך לא השלימה אותו (כטענת המבטחת) או שמעולם לא השתתפה בקורס (כטענת הנתבעת). משהכחישה הנתבעת כי לקחה חלק בהדרכה באותה עת או כי קיבלה הודעה כאמור, הרי שאין בכיתוב זה, אשר ככל הנראה מתייחס לכך שההדרכה לא בוצעה, כדי להצביע על ידיעה ברורה של הנתבעת אודות ההתליה.

    

10. סיכומם של דברים, מלבד תעודת עובד ציבור לפיה הודעה על התליית הרשיון נשלחה לכתובתה של הנתבעת, לא הוצגה על ידי המבטחת כל ראיה אחרת שעשויה ללמד כי הנתבעת ידעה על התליית הרשיון. זאת, בשונה מפסק הדין עליו הסתמכה המבטחת בטיעוניה (תא (שום ת"א) 20419-08-17 שמליוק נ' מנורה מבטחים בטוח בע"מ (5.8.2019)) שם היו נסיבות רבות ששכנעו את בית המשפט בדבר מודעות הנהג להתליית רשיונו, נסיבות שאינן מתקיימות בענייננו.

     

11. בנסיבות אלו, אני דוחה את טענת המבטחת כי הנתבעת ידעה על התליית רשיון הנהיגה שלה. לכן, לא היה מקום להסיר את הכיסוי הביטוחי. לפיכך, על המבטחת – הנתבעת 2 – לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בשל התאונה וזאת בשיעור אחריותה של הנתבעת 1 לתאונה.

     

12. אשר לנזק, התובעת הוכיחה את הנזק שנגרם לרכבה באמצעות חוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה ולא נסתרה. הרכב הוכרז כאובדן כללי ושרידיו נמכרו. לפיכך, נזקי התובעת בגין התאונה הסתכמו בסך 33,206 ₪.

     

13. משנקבע כי הנתבעת 1 נושאת ב-70% מהאחריות לתאונה, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2 – המבטחת, לשלם לתובעת הסך של 33,206 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. כמו כן, הנתבעת 2 תישא בהוצאות התובעת בסך של 839 ₪ בגין אגרה, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 4,645 ₪. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת 2 בהוצאות הנתבעים 1 ו-3 שולחי הודעת צד ג' - בסך של 835 ₪ בגין אגרת הודעת צד ג' ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     

    ניתנה היום, ה' אלול תש"פ, 25 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.