יקוטי נ' להתיישבות חקלאית בע"מ ואח'

התובעת עותרת להצהיר כי בהיותה בעלת הזכויות בנחלה מייסדת מספר 45 במושב עבדון, היא זכאית להכפלת חלקתה במושב, ולהורות למושב לפעול בהתאם, להכפלת נחלתה.

במסגרת התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על נתבע 1 להקצות נחלות או להעביר זכויות למי מהנתבעים כל עוד לא מקצים גם למבקשת זכות לנחלה או כל עוד נחלתה של התובעת לא הוכפלה. הואיל והמושב מצוי בהליך מואץ של הקצאת נחלות, הליך שאמור להסתיים עד סוף שנת 2020, הורתי בהחלטתי מיום 18/6/20 על מתן צו מניעה זמני באופן שתשוריין נחלה למקרה שתביעתה של התובעת תתקבל.

לאחר מתן ההחלטה בצו המניעה, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה יינתן פסק דין בתובענה על יסוד החומר המצוי בתיק וסיכומי הצדדים.

אבהיר כי טענות עובדתיות רבות נטענו בעלמא על ידי שני הצדדים ללא סימוכין. נוכח ויתור על חקירות עדים, כל טענה שמצויה במחלוקת ולא הובאה לגביה אסמכתה בכתובים, אינה מוכחת ואין לבסס עליה מסקנות. ההכרעה תתבסס רק על עובדות שאינן שנויות במחלוקת ועל טענות שנתמכות במסמכים. אוסיף אף כי דלות הטענות והאסמכתאות ואי הנחת תשתית עובדתית ומשפטית בהירה, הקשתה עד מאד לבור את התבן מן הבר.

התובעת חברה בנתבע 1, עבדון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה" או "המושב") בו מאוגדים מעל 100 משקי בית, והיא בעלת זכויות בנחלה מייסדת מספר 45.

המושב הוקם בשנת 1952. בפועל רשומות בספרי הסוכנות היהודית 54 נחלות מייסדות לחברים. האגודה טוענת כי במקור היו 52 נחלות מייסדות וכתוצאה מטעות נוספו ברישום עוד שתיים. כך או כך, אין חולק כי כיום, ומזה שנים רבות, רשומות 54 נחלות מייסדות וזו הנחת יסוד שאין להרהר אחריה.

התובעת טוענת כי בשנות השבעים למאה הקודמת התקבלה החלטה להכפיל את 54 הנחלות המייסדות במושב ולהגיע ל- 108 נחלות בסך הכל. נטען כי בהרחבה בשנות השבעים בוצעה הרחבה ל-15 חברים בעלי נחלות מייסדות (הרחבה א'). לטענת התובעת, במסגרת הרחבה זו, 11 בני חברים קיבלו בתים חדשים שהוכרו כנחלות רגילות לא מייסדות. 4 חברים מתוך ה-15 קיבלו 4 בתים נטושים שהפכו לנחלות מייסדות בעצמם, בהסכמת כלל החברים, בהם דמרי שושנה ז"ל בעלת נחלה 46 שקיבלה עבור בנה יהודה נחלה 36 בבית נטוש, סולימאני חיים ז"ל בעל נחלה 43 קיבל עבור בנו נחלה מס' 18 בבית נטוש. שמעון רחמים ומנורה ז"ל בעלי נחלה 4 קיבלו בית נטוש בנחלה 19 עבור בנם מיכאל. יקוטי יעקב וסילביה בעלי נחלה 65 קיבלו עבור בנם עזרא נחלה 66. פירוט אחרון זה נטען ללא אסמכתה ואין בידי לקבוע כי אלו אכן היו פני הדברים.

לטענתה, באמצע שנות השמונים התבצעה הרחבה ל-16 חברים נוספים (הרחבה ב' ) בהם יקוטי יהורם בנם של יקוטי שלמה ורינה (התובעת). לטענת התובעת, בפרוטוקול ישיבת אספת חברי המושב מיום 7/4/83 הוחלט כי 13 חברים יקבלו בתים חדשים המוכרים כנחלה. לגבי שלושה אחרים, לא ניתן היה לתת בית ונחלה ולכן הם קיבלו נחלות מייסדות בניגוד לשאר שקיבלו נחלות רגילות. התובעת מצרפת את פרוטוקול הישיבה מיום 7/4/83 בתמיכה לטענתה זו. אציין כי עיינתי בפרוטוקול (נספח א' לכתב ההגנה) ולא מצאתי החלטה מפורשת של האספה לפיה אלו שקיבלו "בתים נטושים" (צ'רכי רותי, יקוטי צביקה ויקוטי יהורם) קיבלו נחלה מייסדת להבדיל מהשאר שקיבלו כביכול נחלה רגילה. גם לא ניתן ללמוד מהחלטה זו (לפחות מהדפים שהוגשו בתמיכה) מה שמות שאר בני החברים שזכו להכפלת נחלות הוריהם.

יחד עם זאת אין חולק כי במסמכי הסוכנות רשומה הנחלה של יהורם יקוטי כנחלה מייסדת (נחלה 44) וזאת בנוסף לנחלת יקוטי רנה/אמו (נחלה 45 ) שאף היא נחלה מייסדת.

אין חולק כי ביום 4/3/02 התכנסה האספה הכללית של המושב כשעל סדר היום הרחבה ג'- קבלת מועמדים לחברות באגודה.

באותה תקופה, התגלעו חילוקי דעות בין חברי המושב לגבי הקצאת נחלות נוספות לבני חברים המחזיקים בנחלות מייסדים. חילוקי הדעות הביאו לריבוי התדיינויות משפטיות אך לא התקיים דיון מרוכז ומאוחד בזכויות כלל החברים ונוצר מצב שכל התדיינות והכרעה בבתי המשפט ניתנה ביחס לצדדים הספציפיים בהליכים שהוגשו ובפני מותבים שונים.

כך למשל הוגשה תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה שם ניתן ביום 15/04/2004 פסק דינה של כב' השופטת וסרקרוג שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו בעלי הדין (נספח ג' לתצהיר הנתבעים), אליו צורפה ואושרה רשימה המפרטת את הנחלות המייסדות ואת הזכאים לתוספת נחלה, ושם נקבע כי נחלתה של התובעת הוכפלה ובנה יהורם קיבל נחלה (נספח ד' לתצהיר האגודה). חשוב לציין כי התובעת לא היתה צד להליך וקולה לא נשמע.

לבסוף, ועל מנת להכריע בתמונה המלאה ולמנוע הכרעות סותרות, ולאחר שסוגיית הרחבה ג' הופנתה לבוררות הוועדה המשפטית המרכזית של תנועת המושבים באחד התיקים, ואף חלק מהחברים פנו לוועדה בעצמם, החליטה הוועדה להכניס סדר לכאוס ולזמן את כלל חברי המושב שטוענים כי הם זכאים להכפלה.

בפסק הבוררות מיום 10/1/07 (נספח א' לכתב התביעה) נקבע כי במושב קיימות 54 נחלות מייסדות, חלקן זכאיות להרחבה, חלקן לא זכאיות וחלקן (ביחס ל-7 נחלות) לא זכאיות לעת מתן פסק הבוררות אך עשויות להיות זכאיות בעתיד ככל שיבשילו תנאים מסוימים, כפי שיוסבר להלן. בסעיף 6 לפסק הבוררות נקבעו הכללים המנחים בקביעת החברים הזכאים לקבל משק בהרחבה במושב, כמפורט להלן:

• נחלה מייסדת היא זו שתואמת את ההגדרה בהתאם לנתוני הסוכנות היהודית לארץ ישראל.

• בעל נחלה מייסדת זכאי לנחלה נוספת לבנו בתנאי שיש לו בן ממשיך.

• בעל נחלה מייסדת זכאי לנחלה נוספת לבנו ובלבד שאין לו בן אחר המחזיק נחלה כלשהי במושב, בין אם נחלה מייסדת או נחלה אחרת.

• אין חשיבות למועד העברת הנחלה המייסדת על שם בעליה בין אם העברה זו נעשתה ברכישה, ירושה, או כל צורה אחרת.

• בן של נחלה מייסדת אשר מחזיק גם הוא בנחלה מייסדת זכאי לנחלה בהרחבה בתנאי שהוא עומד בתנאי סעיפים א, ב, ג דלעיל.

   

בהתאם לפסק הבוררות, והואיל ויהורם יקוטי (בנה של התובעת) עמד בתנאים ורשום כבעל נחלה מייסדת בעצמו (נחלה 44), הוכרה זכאותו לקבל עבור בתו נחלה במושב. (ובפועל, בהתאם, ביצע הכפלה לבתו- שנהב יקוטי).

סעיף 9 לפסק הבוררות כולל רשימה של החברים שנחלתם הוכפלה לנחלה רגילה ולא קיבלו זכות להכפלה נוספת, חברים שנחלתם לא הוכפלה והם זכאים להכפלה ו- 7 חברים שלא אושרה זכותם להכפלה. 7 חברים אלו הם התובעת והנתבעים 6-11 (נתבע מס' 11 הוא סעיד יקוטי אולם בפסק הבוררות בעל החלקה המייסדת שאינו זכאי הוא חזקיה יקוטי).

לעניין התובעת נכתב בטבלה שבסעיף 9 לפסק הבוררות לצד שמה: לא זכאי – הבן יקוטי יהורם מחזיק משק.

נקבע לגבי 7 בעלי נחלות מייסדות שהם לא זכאים להרחבה (בהם התובעת) מהטעם שקיים בן שמחזיק במשק. כלומר הטעם לשלילה, לפחות לפי הכתוב שם, אינו כי כבר היתה הכפלה אלא כי קיים בן שיש לו משק. הוועדה לא נכנסה לשאלת ההכפלות בעבר ולשאלה כיצד יתכן שיש חברים שהם בנים של חברים אחרים ושיש להם נחלות מייסדות בעצמם.

בסעיף 11 לפסק הבוררות ציינה הוועדה כי יש ליקוי מסוים בקביעת הקריטריונים למועמדים לנחלות בהרחבה. הליקוי מתבטא בכך שחבר המחזיק בנחלה מייסדת והיא רשומה על שמו ויש לו בן אחד או יותר המחזיק נחלה במושב, חבר זה אינו זכאי להרחבה עבור בן נוסף אבל אם אותו חבר אב מייסד היה מעביר את המשק על שם בנו הממשיך הרי שהבן היה זכאי לנחלה בהרחבה. הדבר אמור גם לגבי מקרים שאבות מייסדים הלכו לעולמם והנחלה עברה ליורשים. במקרה זה זכאי היורש להרחבה בעוד להורים שמאריכים ימים אין זכות כזו. כדי לתקן ליקוי זה הציעו הבוררים בסעיף 12 לפסק הבוררות כי האגודה תשמור (תשריין) נחלות לאותו יום שבו יעברו הנחלות לבנים הממשיכים (אם בדרך העברה ע"י האב המייסד ואם בדרך של ירושה).

פסק הבוררות אושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי ביום 23/10/2014 (נספח ו' לתצהיר) ובכך סתם את הגולל על החלטות ספורדיות שבעבר.

נקודת המוצא בהכרעה בפניי היא כי ההחלטה היא חלוטה ומהווה השתק פלוגתא לכל חברי המושב המסוכסכים.

והנה בענייננו, כך לטענת התובעת, חרף קביעת פסק הבוררות, פעלו הנתבעים 6-11, שחלקם משמשים כחברי ועד המושב, באופן שהקצו לעצמם או לילדיהם נחלות מהנחלות שנאסרו בהקצאה בפסק הבוררות, עד הבשלת התנאים. כיום עומדת על הפרק הרחבה, שלפי טענות האגודה היא הרחבה סופית שאחריה לא תהיה הרחבה נוספת, ובסופה יהיה מספר הנחלות 108 (54 נחלות מוכפלות). בפועל, חוץ מהתובעת ונתבע 10 כל שאר 7 החברים שנקבע בפסק הבוררות שאין להם זכות להרחבה, קיבלו נחלות מהאגודה ואו עתידים לקבל באופן של שריון.

לפיכך, לטענת התובעת הבשילו התנאים ואם אחרים שלא הוכרה זכותם להכפלה, מתעתדים לקבל נחלה, הרי שאין להפלותה ויש ליתן גם לה את הזכות. זו התביעה שבפניי.

לטענת התובעת חוץ מממנה ומצ'רכי ישראל (נתבע 10), שאר החמישה קיבלו הכפלה תוך שהאגודה פעלה למענם להקצאת נחלה וזכויות נלוות. אמנם לגבי שמעוני מנורה, יקוטי חזקיה, סולימני חיים ודמרי שושנה כל אלו הלכו לעולמם ולאחר שילדיהם נכנסו לנעליהם נולדה מחדש הזכאות להכפלה הואיל והנחלה היא נחלה מייסדת, אבל כך לא קרה עם התובעת שיש לה בן ממשיך, בזהות מוחלטת ליעקב יקוטי (נתבע 9) שעדיין בחיים ושקיבל הכפלה לטובת בנו רמי יקוטי (נחלה 99)

ביחס לארבעת החברים שלהם מבקש המושב להקצות בניגוד לפסק הבוררות, טענה התובעת כי לכולם יש נחלה נוספת או מייסדת או נחלה אחרת, וכי:

• נחלה מייסדת מס' 46 הרשומה על שם דמרי שושנה ז"ל שקיבלה זכויות בנחלה נוספת מספר 37 הרשומה על שם הבן השני דמרי יהודה, שקיבל נחלה בעצמו עבור בנו פנחס דמרי נחלה מספר 73, ולמרות זאת הבן דמרי יונתן, הוא נתבע מספר 8, מתעתד לקבל נחלה נוספת.

• נחלה מייסדת מס' 43 הרשומה על שם ההורים סולימני חיים ז"ל (משיב מספר 7) וגולסטן ז"ל קיבלה זכויות בנחלה נוספת מספר 104 הרשומה על שם הבת יוכי סולימני, ולמרות זאת הבן, סולימני משה, מתעתד לקבל נחלה נוספת.

• נחלה מייסדת מספר 4 הרשומה על שם מנורה שמעוני ז"ל (נתבע מספר 6) קיבלה זכויות בנחלה נוספת מספר 19 הרשומה על שם הבן השני מיכאל שמעוני, ולמרות זאת הבן מיכאל שמעוני, בעל נחלה מייסדת קיבל נחלה נוספת מספר 103 לבתו רויטל שמעוני. כיום יצחק שמעוני בעל משק מספר 4 מתעתד לקבל נחלה נוספת.

• נחלה מייסדת מספר 65 הרשומה על שם ההורים יקוטי יעקב (משיב מספר 9) וצביה קיבלה זכויות בנחלה נוספת מספר 66 הרשומה של שם הבן עזרא יקוטי שקיבל נחלה נוספת מספר 71 על שם בנו דן יקוטי, ולמרות זאת הבן יקוטי רמי, קיבל נחלה נוספת מספר 99.

   

עמדת הנתבעים, אם ירדתי לסוף דעתם, היא כי היא כי ללא קשר לפסק הבוררות, במסגרת ההרחבה בשנות השמונים הצביע שלמה יקוטי (בעלה של התובעת) על בנו יהונתן כמועמד לקבל משק בהרחבה ומשעה שהוכפלה נחלתו אין לאפשר הכפלה נוספת. כך, גם אחרי הגיעה של התובעת לגיל 120 ואריכות ימים, לא תהיה אפשרות להכפלת נחלתה.

לטענת האגודה, בשנות השמונים הוקצו נחלות על דרך ההכפלה ל- 13 חברים עבור בניהם ובתיהם נבנו, אולם לגבי 3 חברים התעוררה בעיה, שכן לא ניתן היה לבנות בתים עבורם בשל טענה של חבר במושב (יעקב יקוטי) לפיה השטח עליו אמורים הבתים להיבנות הוא שלו. שלושת החברים הללו, ובהם שלמה יקוטי/בעלה של התובעת, הסכימו מרצונם לוותר על קבלת בית שייבנה על ידי הסוכנות, ובמקום זה הסכימו לקבל בתי אבן שנבנו בשנות ה- 50 והיו ברשות המושב כמבנים נטושים ולא נעשה בהם שימוש. להוכחת טענה זו צירף יונתן את העתק פרוטוקול חלוקת הבתים מיום 7/4/1983 (נספח א לתצהירו).

על כך אין חולק.

הנתבעים סבורים כי משקיבל יהורם משק בהרחבה, התובעת אינה זכאית למשק נוסף שאם לא כן, יהיה משק מייסד זכאי לשתי הרחבות, דבר הסותר את הנחיות משרד החקלאות ואת השוויון בין חברי המושב.

לטענת הנתבעים יהורם היה אמור לקבל בית בלבד שאינו יכול להיות נחלה מייסדת ואינו זכאי להכפלה. בפועל, בשל טעות של המושב, התייחסו לבית שקיבל כאל נחלה, והנחלה הזו, הוכפלה על ידי הקצאת נחלה לבתו, שנהב יקותיאל בהתאם להסכם פשרה שאושר על ידי בית המשפט בת.א 10249-08-17. יוצא אפוא כי נחלת התובעת שהיתה צריכה להיות מוכפלת פעם אחת, הוכפלה פעם נוספת וכך במקום שתי נחלות למשק מייסד (התובעת ויהורם) יש כבר 3 נחלות. קבלת התביעה משמעה הכפלה נחלת התובעת ל- 4 נחלות.

צ'רכי ישראל (נתבע 10) הוא במעמד דומה למבקשת, גם הוא קיבל בית במסגרת הרחבה ב' וגם הוא מנסה להכפיל עתה נחלה נוספת. עננינו תלוי ועומד וטרם ניתן פסק דין.

לגבי נתבעים 6-9 טוענת האגודה כי הכפילו את נחלותיהם בהתאם לכללים שנקבעו בפסק הבוררות, ופסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הש' טאובר) אישר את הכפלת המשק של המצהיר יונתן דמרי (נספח ט' לכתב ההגנה).

סעיד יקוטי (משיב 11) קיבל הכפלה של נחלה 6 אותה רכש לפני מספר שנים בהליך הנובע מפסק הבוררים. (נתבע זה נמחק מהתביעה לפניי, ועל כן לא רלוונטי).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, דין התביעה להתקבל.

כאמור נחלת יהורם יקוטי כנחלה מייסדת רשומה מימים ימימה. הטענה לפיה מדובר בטעות וכי נחלה זו היתה אמורה להיות נחלה רגילה בשל הכפלת נחלת התובעת, היא טענה עובדתית שבמחלוקת. התובעת טוענת כי אין כל טעות ויהורם קיבל מלכתחילה נחלה מייסדת, לא מכוח הכפלה אלא מכוח קונסטלציה שלא ניתן היה לתת לו בית בהרחבה כמו לשאר 13 בני החברים ועל כן קיבל בית ישן לשיפוץ ונחלתו נקבעה כנחלה מייסדת. הטענה לפיה הרישום מהווה טעות אינה משכנעת יותר מטענת התובעת. הואיל ומסמכי הסוכנות היהודית לפיהם יהורם הוא בעל נחלה מייסדת מהווים רשומה מוסדית, חזקה עליהם שהם נכונים ולא נובעים מטעות אלא אם תובא ראיה טובה שתוכיח שאין אלה פני הדברים. הואיל וטענת הנתבעים לפיה מדובר בטעות לא גובתה בראיה, אין להעדיף את עמדתה. ואם אלו פני הדברים הרי שלכאורה מצבה של התובעת אינו שונה ממצב שאר הנתבעים שאחרי פסק הבוררות קיבלו הקצאת נחלה נוספת ו/או שריינו לעצמם את הזכות.

פסק הבוררות קבע כי במושב 54 נחלות מייסדות (ולא 52). בסעיף 7 נכתב כי "לפי רשימת הסוכנות שהוכנה לבקשתנו ב9/06 יש במושב 52 נחלות מייסדות בהתאם להגדרת וועדת הפרוגרמה. לפי עדותו של נציג הוועד נסים רובין מיום 28/12/06 בנוסף על 52 הנחלות המייסדת מחזיקים גם יהורם יקוטי משק מס' 44) ואיתן צ'רכי( משק מס' 38) בנחלות מיסדות. עדותו זו של נציג האגודה אושרה גם ע"י הסוכנות היהודית במכתב החתום ע"י הגב' יהודית אקסט מיום 4/1//07 אף כי לא הוברר לנו מדוע שתי נחלות אלה אינן מופיעות ברשימת הסוכנות המקורית. כאמור נתוני הסוכנות היהודית מחייבים אותנו בקביעת הזכאים לנחלות בהרחבה. מתוך כך עולה שיש במושב עבדון 54 נחלות מייסדות ולפיכך הם זכאים גם להרחבה של 54 נחלות חדשות ומן הראוי שוועד המושב ידאג לאישור וועדת הפרוגרמות ומשרד החקלאות לתוספת של 54 נחלות ולא 52".

בתוך כך נקבע כי נחלת יהורם היא נחלה מייסדת ולא נחלה רגילה (ומתוקף כך הוא אף זכה להכפלתה). טענת התובעת לפיה נחלתה כנחלה מייסדת זכאית להכפלה לכשיבשילו תנאי הסף בהתאם לפסק הבוררות סבירה בנסיבות העניין, בשים לב לכך שאחרים מימשו את הזכות בטרם הבשילו התנאים ובשים לב לכך שההקצאה עומדת בשלבי הסיום ולאחריה לא תהינה הקצאות נוספות.

אני ערה לנספח ח' לתגובה מטעם הנתבעים – עותק נתוני הנחלות המייסדות במושב מיום 03/12/2017 חתום על ידי הסוכנות היהודית ומורשי החתימה של המושב, ממנו עולה כי התובעת מימשה לכאורה את זכאותה לתוספת נחלה לבנה יהורם אבל בעניין זה עניינה זהה לעניינם של שאר הנתבעים שהקצו 3 או 4 נחלות להם ולילדהם.

לגבי התובעת, אכן נקבע בפסק הבוררות כי אינה זכאית להכפלה ברם הנימוק אינו בשל הכפלה שכבר נעשתה בנחלת התובעת בעבר אלא בשל העובדה שיש לה בן עם נחלה. כך גם נקבע לגבי שישה אחרים (בהם הנתבעים). בעניינם, וחרף פסק הבוררות, נראה שקיבלו נחלות נוספות (או שמשריינים עבורם באופן שתישמרנה נחלות בעת החלוקה). ככל שזכותם הבשילה, לא הובאו נסיבות שיבהירו מדוע הבשילו הנסיבות לגבי שאר הנתבעים שבחיים ורק לגבי התובעת לא הבשילו ואם יש מקום לשריון חלף הקצאה כעת, מדוע לא תשוריין גם זכותה.

טענות הנתבעים היא כי יהיה זה לא הוגן לאחר שנחלת התובעת כבר הוכפלה להכפילה שוב אבל בכל הכבוד, גם ההקצאות לנתבעים כנחלות מייסדות לא נולדו מאליהן אלא כתוצאה מהקצאה שנעשתה להם (אם כרצון להרחיב את היישוב ואם מכוח כניסת מי מהם לנחלת הסבא שעזב, בדיוק כמו טענת התובעת שיהורם קיבל את נחלת הסבא שלו) ולכן החלטת הבוררות בעניין 7 החברים, נשוא התיק כאן, לא נעוצה בשאלה אם נחלות מייסדות כבר הוכפלו או לא, אלא אם יש בן נוסף שיש לו משק בין אם כנחלה רגילה ובין אם כנחלה מייסדת. זו אבן הבוחן.

מכוח עיקרון השוויון הרי שדינה של התובעת הוא כדין אחרים במעמדה. אם היא לא זכאית הרי גם נתבעים 6-9 לא זכאים. אם הנתבעים זכאים, חרף האמור בפסק הבוררות ומבלי שהובא צידוק להבחנה ביניהם, הרי שאין לשלול מהתובעת את ההכפלה עבור בן ממשיך (או בת ממשיכה).

התובעת הצביעה על ההכפלות שנעשו בעניינם של הנתבעים בניגוד לפסק הבוררות. הנתבעים לא נתנו הסבר מספק לטענה הכללית בדבר הבשלת תנאי היסוד בעניינם. גם אם חלק מהורי הנתבעים נפטרו הרי שביחס ליעקב יקוטי (נתבע 9) הנסיבות שלו זהות לנסיבות התובעת. הוא קיבל נחלה, יש לו שני בנים עם נחלה ולמרות זאת נחלתו הוכפלה.

נחלתו היא נחלה 65, נחלה מייסדת. רמי יקוטי בנו קיבל את נחלה 99 (כך רשום ברישומי הסוכנות והאגודה). אמנם יונתן דמרי אומר שהזכות נשללה ממנו בוועדה המשפטית אבל טענה זו לא משתקפת ברישומים העדכניים שהוצגו ביחס לכלל הנחלות במושב. נחלת יעקב יקוטי הוכפלה לנחלה 66 לבנו עזרא יקוטי. לטענת דמרי זה לא נכון ועזרא יושב בבית סבו שעזב וזה לא במסגרת הרחבה. אבל גם הבן של יעקב יקוטי (יהורם) נכנס לבית סבו, לפי טענת התובעת.

לדמרי יונתן יש את נחלה 46. אחיו הגדול דמרי יהודה מחזיק בנחלה 37. גם בנו של יהודה קיבל נחלה. נחלה 73 רשומה על שם פנחס דמרי. לטענת יונתן היא לא של פנחס דמרי. אבהיר כי טענתו בעל פה עומדת בסתירה לרישומי המושב שהוגשו לתיק. בתו של יונתן דמרי קיבלה את נחלה 61 שהיא נחלה מוכפלת של 46. לטענת יונתן, הנחלה של אחיו יהודה אינה נחלה מוכפלת אלא נחלה שקיבל מהמושב כשהמושב רצה לעודד אנשים לחזור אליו אחרי הצבא. כך או כך הוא ומשפחתו קיבלו כ- 4 נחלות.

ההסבר של יונתן דמרי לשינוי הנסיבות הוא שמנחלה 46 נשללה הזכות להכפלה בפסק הבוררים בשל הסעיף של בן המחזיק נחלה. כל זאת כל עוד היתה אמו בחיים אבל מרגע שנפטרה והמשק עבר על שמו הוא זכאי להכפלה. אין לו בן שמחזיק נחלה אלא אח שמחזיק נחלה. אותו דבר מנורה שמעוני וסולימאני חיים שהמשקים שלהם עברו לילדים.

מעדותו של נתבע 8 עולה כי ביחס לנתבע 9 (יעקב יקוטי) שאינו יכול לממש את זכאותו להרחבה (כל עוד לא יתקיימו התנאים בסעיף 12 לפסק הבוררות), האגודה שומרת לו על הזכויות עד להבשלת התנאים.

האם עניינה של התובעת שונה מעניינו של משיב 9? הנתבעת לא הניחה דעתי בענין זה.

במילים אחרות, המשיבים 6-9 שגם להם לכאורה לא היתה זכות להכפלה לפי פסק הבוררות, זכו בכל זאת להכפלה. לחלקם היה אולי שינוי נסיבות עם מות הוריהם, אך לא לכולם ועל כן יש בכך משום הפליית התובעת באופן שאינו מוצדק.

כדי להפיס את דעת האגודה, נראה כי חשש הנתבעת מהצפת תביעות של חברים, ככל שהתביעה תתקבל, אינו במקומו. פסק הבוררות חלוט ואין להרהר אחריו. הוא קובע מי יקבל ומי לא יקבל. פסק הדין בתביעה שבפניי עוסק אך ורק ביישום פסק הבוררות על אותם 7 חברים לגביהם נקבע כי בעת ההיא אין הם זכאים להקצאה נוספת בעת מתן פסק הבורר אך עם הבשלת התנאים אפשר שיוכלו. פסק הדין כאן אינו מאפשר ערעור על קביעת הבוררים לפיה יש חברים שאינם זכאים בכל מקרה להקצאה נוספת. משכך, והואיל ומתוך שבעה החברים נותרו, להבנתי, התובעת וחבר נוסף (שעניינו תלוי ועומד בתביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה), שכן השאר כבר מימשו את ההקצאה הנוספת, אין מקום לחשש שהובע.

לפיכך אני מקבלת את התביעה ומורה לאגודה להקצות נחלה לבן ממשיך/בת ממשיכה של התובעת כבר עתה ולמצער לשריין לה את הזכות לכשיבשילו התנאים בעניינה או ליורשיה לאחר שנות אריכות ימים, כפי ששוריין בעניינו של יעקב יקוטי.

הנתבעים יישאו בהוצאות ושכ"ט עו"ד של התובעת בסך כולל של 10,000 ₪.

הפיקדון שהופקד בתיק יוחזר לתובעת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, ז' אלול תש"פ, 27 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.