בית המשפט מתבקש ליתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה."
אזכיר כי הסכם הפשרה נחתם בין המשיבה, מצד אחד (המבקשת באותו הליך) לבין פקיד הסדר המקרקעין תל-אביב והמינהל , מצד שני (המשיבים שם), וכי באותה תביעה ביקשה המשיבה כי בית המשפט יצהיר על זכותה להירשם כבעלת זכות במקרקעין ולהורות לפקיד ההסדר לתקן את לוח הזכויות, כך שהיא תירשם כבעלים של החלקות הנזכרות בהסכם (הדברים כתובים בתשובת המשיבה לתגובת פקיד ההסדר והמינהל לבקשתה לחתימה על פסיקתא, שתפורט בהמשך, בסעיף 3. חלק ממוצג ת/7 למוצגי המערער).
9.אין חולק שהתנאים שנקבעו בסעיף 1 להסכם הפשרה לשם רישום הזכויות של המשיבה בחלקות הנזכרות באותו הסכם עדיין לא התקיימו.
כך קבע גם בית המשפט קמא בפסק דינו (סעיף 6, פסקה שניה), והמשיבה לא חלקה על קביעה זו.
ב"כ המשיבה טענה, גם בבית המשפט קמא וגם בדיון בערעור (עמ' 5 לפרוטוקול), כי האישורים החסרים לשם רישום הם אישורים הקשורים ל"נושא המיסים" בלבד, אך היא לא המציאה כל ראיה בעניין זה ודבריה התבססו על עדותה של נציגת המשיבה בדיון ההוכחות בבית המשפט קמא, גב' סמדר בכר, שהודתה בדיון, כי היא לא בדקה אם העסקה דווחה לרשויות מס שבח, כי היא "לא אחראית על נושא הרישום" וכי דבריה אלה נשענים על העדכון שקיבלה מב"כ המשיבה, עו"ד צילקר, שלא העידה בעצמה (עמ' 14-15 לפרוטוקול בית המשפט קמא). היא נשאלה: "מה חסר לכם כדי לרשום את הנכסים?" והשיבה: "אינני אחראית על הרישום. אינני יודעת את התשובה" (עמ' 16 לאותו פרוטוקול).
מלבד זאת, אין זה הגיוני ש"נושא המיסים" נמשך עשר שנים.
והעיקר הוא, שדבריה אלה נסתרו על ידי ב"כ פקיד ההסדר והמינהל, כפי שיפורט בהמשך.
10.העובדה שרישום הזכויות על שם המשיבה הותנה בהסכם הפשרה גם ב"המצאת כל מסמך ככל שיידרש על ידי פקידת הסדר המקרקעין" מוכיחה כי לא דובר על אישורים "פורמליים" בלבד, כפי שהדברים מוצגים על ידי המשיבה, אלא על אישורים ממשיים המבססים את זכותה של המשיבה להירשם כבעלים באותן חלקות, שכן לפעולת הבירור של פקיד ההסדר לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969, סממנים של הכרעה מעין שיפוטית (ראו: חיים זנדברג, הסדר זכויות במקרקעין בארץ ישראל ובמדינת ישראל, עמ' 285 ואילך. על תהליך הבירור המוקפד, עליו מופקד פקיד ההסדר, ראו: רונית לוין-שנור, דיני רישום מקרקעין, עמ' 170 ואילך).
זוהי הסיבה, כנראה, לכך, שתביעת המשיבה באותו הליך, להצהיר על זכותה להירשם כבעלים באותן חלקות ולהורות לפקיד ההסדר לתקן את הרישום בהתאם, נדחתה, על פי אותו הסכם (סעיף 2).
משום כך, אינני סבור כפי שסבר בית משפט קמא כי המילים "המינהל אינו מתנגד לרישום הזכויות במקרקעין . . . על שמה של העירייה" שקולות להסכמה ממשית, ופירושן הוא אי-נקיטת כל עמדה בדבר הרישום, ולא לחינם נבחרו המילים "אינו מתנגד" במקום המילה "מסכים".
11.אם עוד נותר ספק במסקנה, לפיה על פי הסכם הפשרה נדרשה המשיבה להציג ראיות ממשיות שיוכיחו את זכותה להירשם כבעלים של המקרקעין, זה הוסר בעקבות בקשה שנקטה המשיבה עצמה לקבלת פסיקתא ב-ה"פ 1823/09 הנ"ל, אשר תורה לפקיד ההסדר לתקן את המרשם ולרשום את המקרקעין על שמה.
נציג הפרקליטות, עו"ד עמי עבר-הדני, אשר חתם בשמם של פקיד ההסדר והמינהל על הסכם הפשרה, התנגד נחרצות לבקשת המשיבה (בקשת המשיבה ותגובתו של עו"ד עבר-הדני מהווים חלק ממוצג 7 למוצגי המערער).
נימוקיו המפורטים אינם מענייננו, אלא דברים אחדים מתגובתו המעידים על טיב האישורים שהמשיבה נדרשה להמציא ואשר לא הומצאו:
סעיף 1:"ראשית דבר יצוין כי רישום העסקה המבוקש על ידי העירייה אינו אוטומטי. לשם עריכת הרישום חובה להמציא את כל המסמכים הדרושים על פי חוק, ובלעדיהם לא ירשמו המקרקעין. מקור רכישת הבעלות הוא עקרוני."
סעיף 5:"מאחר וההפקעה הושלמה ברישום שוב לא יכולה עיריית תל אביב לקיים את התנאים הדרושים לקיומה של עיסקה במקרקעין ולהכרזה בדבר רכישת זכויות אין עוד יסוד, תכלית או יכולת אמיתית להוכיח אותה."
(כפי שפורט בתשובת המשיבה לתגובת פקיד ההסדר והמינהל באותה בקשה, ההפקעה נעשתה על חלקות אחרות, לא על החלקה הנדונה כאן, אולם המשיבה טענה כי היא רכשה את כל החלקות ולטענה זו התנגד נציג הפרקליטות).
בסופו של דבר בקשת המשיבה לחתימה על הפסיקתא שביקשה לקבוע את זכויותיה במקרקעין נדחתה בהחלטת כב' השופט איתן אורשנטיין מיום 6.12.2016 (חלק ממוצג 7 הנ"ל) והמשיבה התבקשה להגיש הליך עצמאי לשם כך ( המשיבה לא דיווחה כי היא פתחה בהליך עצמאי כאמור).
משמעות הדבר היא שבית המשפט סירב להורות לפקיד ההסדר לרשום את המקרקעין על שם העיריה בהסתמך על הסכם הפשרה ופסק הדין שניתן באותו הליך.
12. התוצאה העולה מכל האמור לעיל היא, שהמשיבה לא הוכיחה שהיא היתה זכאית להירשם כבעלים של המקרקעין בעת הגשת תביעת הפינוי נושא הערעור, ובעצם עד היום, ומכאן שהיא לא היתה זכאית לדרוש את פינויו של המערער מהמקרקעין.
13.התוצאה האמורה מייתרת את הדיון בטענות המערער בדבר זכויותיו במקרקעין.
בירור טענות אלה צריך להיעשות בהליך נפרד לפני פקיד ההסדר ואל מול הבעלים הרשום, רשות הפיתוח.
כפי שנמסר על ידי ב"כ המערער, המערער אכן הגיש תביעה בעניין זה המתבררת בימים אלה.
אך יודגש, כי אין באמור לעיל כדי לקבוע דבר ביחס לטיב זכויותיו או חוסר זכויותיו של המערער, או של מי ממשפחתו, במקרקעין.
14.משום כך אין חשיבות גם לתוצאות התביעה שהגיש המערער לביטול פסק הדין שניתן ב-ה"פ 1823/09 ושנדחתה (ת.א. 46372-03-19).
אין בדחיית אותה תביעה כדי לבסס את זכותה של המשיבה להירשם כבעלים של המקרקעין, כאמור.
15. אשר על כן אני סבור כי דין הערעור להתקבל.
|
|
|
יונה אטדגי, שופט
|
השופטת י. שבח:
אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט אטדגי.
כפי שציין השופט אטדגי, אין בקבלת הערעור "כדי לקבוע דבר ביחס לטיב זכויותיו או חוסר זכויותיו של המערער, או של מי ממשפחתו, במקרקעין"; אך גם לא כדי לקבוע אם המשיבה רכשה או לא רכשה מרשות הפיתוח את הזכויות בחלקה המדוברת.
תוצאת הערעור נובעת אך מהכשל של המשיבה להוכיח בראיות מתאימות את הבסיס עליו סמכה את תביעת הפינוי, קרי שהיא "מי שזכאי להחזיק בהם". פסק הדין בו ראתה המשיבה את ההוכחה המכרעת,
בשלו, כדברי באת כוחה, "לא ראתה צורך להוכיח את זכותה בשנית" (עמוד 8 לפרוטוקול /שורה 18) לא העניק לה דבר, עת היא עצמה הצהירה כי "בנסיבות אלה מסכימה העירייה לדחיית התביעה ללא מתן צו להוצאות" ועת העתירה המוסכמת המשותפת היתה "אשר על כן מתבקש בית המשפט לדחות את התביעה ללא צו להוצאות". משבית המשפט סרב לחתום על הפסיקתא, יצאה המשיבה מההליך בה"פ 1823/09 וידיה ריקות.
בהינתן שאף בבית משפט קמא לא הוכיחה המשיבה כי מלאה את התנאי "להמצאת כל האישורים הנדרשים", אף לא טרחה להציג ראיות באשר לזכותה במקרקעין - אין מנוס מקבלת הערעור.
|
|
|
יהודית שבח, שופטת, סג"נ
|
השופטת מ. עמית אניסמן:
אני מסכימה.
|
|
|
מיכל עמית - אניסמן, שופטת
|
התוצאה
הערעור מתקבל ופסק דינו של בית משפט קמא מבוטל.
המשיבה תשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
העירבון שהפקיד המערער יושב לו באמצעות בא כוחו.
ניתן היום, ד' חשוון תשפ"א, 22 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
יהודית שבח, שופטת, אב"ד
|
יונה אטדגי, שופט
|
מיכל עמית - אניסמן, שופטת
|