סעדי ואח' נ' אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ ואח'

מהות התביעה

בפני תביעה כספית על סך של 834,036 ₪, שעניינה בליקויי בנייה נטענים בדירת התובעים.

הרקע העובדתי

1. בתאריך 16.05.2006 רכשו התובעים, דוד ומזל סעדי (להלן: "התובע"; "התובעת"; "התובעים"; בהתאמה) מ- י.ד. לוי אלברט אחזקות בע"מ, שהינה נתבעת 2 (להלן: "נתבעת 2"), דירת גן ברח' x ברמת אביב, תל אביב (להלן: "הדירה") (ראו נספח 1 לתצהיר התובעים).

    

   בשנת 2007, "אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ", נתבעת 1 (להלן: "נתבעת 1"), התקשרה בהסכם לרכישת חלק מהון המניות של נתבעת 2, ובשנת 2012 הפכה למחזיקה במלוא הון מניותיה של נתבעת 2 (ראו סעיף 7 לכתב ההגנה).

    

   להשלמת התמונה, במעמד הדיון מיום 09.02.2015 נמחקה י.ד לוי אלברט אחזקות בע"מ.

    

2. הדירה הינה דירת גן של שני מפלסים בת 10 חדרים. התובעים טוענים בכתב התביעה כי בכל מפלס יחידת מגורים עצמאית של חמישה חדרים, ושלכל יחידה כניסה נפרדת ועצמאית; במפלס העליון נמצאת דירת הקרקע (להלן: "דירת הקרקע"), ובמפלס התחתון נמצאת דירת המרתף (להלן: "דירת המרתף").

    

   התובעים קיבלו את החזקה בדירה ביום 29.08.2007.

   ביום כניסתם של התובעים לדירה ערכו התובעים יחד עם נציגי נתבעת 2 בדיקה בדירה, לשם מציאת תקלות. לאחר בדיקה זאת חתמו התובעים על פרוטוקול מסירה; במסגרתו, הצהירו התובעים כי בדקו את הדירה ומצאו אותה טובה לצרכיהם. כמו כן הצהירו התובעים כי אין ולא תהא להם כל טענה או תביעה בגין הדירה, פרט לתיקונים במסגרת האחריות וכמפורט בחוזה המכר (להלן: "פרוטוקול המסירה").

    

3. על מנת שלא נמצא חסרים, התביעה בראשיתה הוגשה על סך של 484,400 ₪, התובעים ביקשו לתקן את כתב התביעה פעמיים, ועתה התביעה עומדת על סך של 834,036 ₪.

    

   ביום 26.12.2017, ביקשו התובעים לתקן את כתב התביעה, על דרך הקטנת הסכום, בראש הנזק המנוי בסעיף 39 א 3 ולהפחיתו מסך של 110,300 ₪, לסך של 47,160 ש"ח. התובעים ציינו כי לאחר שחברת הביטוח הגישה תביעת שיבוב נגד נתבעת 1 בשנת 2016, גילו כי קיבלו פיצוי מ"הראל" על חלק מהנזקים בתביעה שהגישו בעבר ל"הראל". הפיצוי הינו על סך של 63,140 ש"ח בערכי כינון בלבד. על מנת למנוע כפילות, ביקשו לתקן את סכום התביעה, כך שהסכום שקיבלו כפיצוי, יוקטן. הנתבעות הסכימו לתיקון, בכפוף לחיוב בהוצאות. לבסוף, בהחלטה מיום 07.01.2018, אושר התיקון המבוקש. הערתי כי הנתבעות לא ציינו שבכוונתן לתקן את כתב ההגנה, למרות שעומדת להן הזכות לעשות כן בדין. לפיכך, לא נפסקו הוצאות ונקבע כי אלה ישקלו, במידת הצורך, בסיומו של ההליך.

    

   ביום 06.09.2018, התובעים ביקשו שוב את תיקון כתב התביעה, הפעם, על דרך הגדלת הסכום, ובית המשפט נעתר לכך. התיקון נדרש לאור חוות הדעת מטעם המומחה, המשיבה לא התנגדה לתיקון כתב התביעה. בהחלטה מיום 12.10.2018, תיקון כתב התביעה הותר כמבוקש, ללא צו להוצאות.

    

4. מכל מקום, טוענים התובעים כי לאחר הכניסה לדירה, ובסמוך לסיום הבנייה, הופיעו ליקויי בנייה כדלקמן;

    

   הצפות ביוב חוזרות ונשנות בקומת הקרקע;

   ההצפות של הדירה בקומת הקרקע גרמו להצפה גם בדירת המרתף .

   רטיבות בקירות הדירה בקומת המרתף - בחדר הדרומי. נטען שהרטיבות גרמה להופעת פטריות, אשר סיכנו את בריאות האנשים המתגוררים בדירת המרתף.

   הצפות ביוב חוזרות ונשנות של החצר האנגלית, בדירת המרתף, במי הביוב של הבניין.

    

   התובעים טוענים כי הם תכננו, כבר סמוך לפני רכישת הדירה, להשכיר את דירת המרתף לשוכרים על מנת שהכנסת שכר הדירה, תסייע לכלכלתם.

   לשיטתם, פנו לנתבעות, והליקויים טופלו בחלקם על ידי נציגי נתבעת 2, אך נותרו ליקויים רבים ששיעור תיקונם עומד, בהתאם לכתב התביעה המתוקן, על סך של 632,036 ₪.

    

   לטענת התובעים, בסופו של יום, הם השכירו את דירת המרתף לבנם ולאשתו - בשכר דירה בשיעור של 8,500 ₪ לחודש, אולם אלה עזבו את המושכר ביום 04.06.2013. על כן, תובעים גם הפסדי שכירות עד ליום הגשת התביעה, בסך של 102,000 ₪ (ראו הסכם שכירות, נספחים 4 ו- 5 לתצהיר התובעים).

    

   כמו כן, טוענים התובעים לעוגמת נפש, ותובעים בגינה סך של 100,000 ₪.

    

5. מנגד, הנתבעת טענה כי נתבעת 2 מסרה לתובעים את הדירה כשהיא תקינה, והתובעים חתמו על אישור תקינותה לאחר שנכנסו אליה. לטענתם, לא בכדי החרישו התובעים במשך 7 שנים בקירוב, ולא העלו כל טענה באשר לתקלה כלשהי בדירה.

    

   הנתבעת הפנתה, בין היתר, לפער העצום בין הסכום שנתבע על בסיס הערכה של השמאי מטעם התובעים, כפי שיתואר, ובין הסכום שנקבע על ידי מומחה בית המשפט. כן תומכת טענותיה בחוות-דעת מטעמן, כפי שיתואר בהמשך. לפיכך, סבורה הנתבעת כי היקף תיקון הליקויים בגינה, אינו עולה על סך של מאה אלף שקלים (ראו תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת ופירוט בהמשך).

    

   לטענת הנתבעת, הרכיב של הפסד הכנסה משכר דירת המרתף הינו רכיב חסר בסיס, וכן יש לדחות את רכיב עוגמת הנפש.

    

6. הצדדים תמכו טענותיהם בחוות דעת מטעמם; התובעים תמכו טענותיהם בשלוש חוות דעת מטעם השמאי שבתאי בלילי, מיום 29.04.2014, בחוות דעת נוספת מטעמו מיום 29.04.2014 ומיום 13.05.2014 (להלן: "מומחה התובעים" ו/או "השמאי בלילי"; ראו נספחים, 6, 7 ו – 8 לתצהיר התובעים).

    

   מטעם הנתבעת, צורפה חוות דעת מטעם "אינפרא בונפיל בע"מ", המתמחה בענף הצילום התרמי ואיתורי נזילות תת-קרקעיות, מיום 11.07.2017 (להלן: מומחה הנתבעת") (ראו החלטת בית המשפט מיום 09.05.2017, אשר במסגרתה הובהר כי לכל צד שמורה הזכות להגיש חוות דעת. חוות דעת זו, הוגשה לאחר קבלת חוות הדעת הראשונה מאת מומחה בית המשפט, כפי שיתואר).

    

    

7. ביום 12.10.2015, בהמלצת בית משפט, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה בית המשפט, ומונה המהנדס ניר אנג'ל (להלן: "מומחה בית המשפט"), אשר ערך חוות דעת ביום 22.09.2016 שעניינה בעיקר בשיקום החוזר של הנזקים והבעיות בתחום הדירה ומצא כי שיעור הליקויים מסתכמים בשיעור של 159,214 ₪.

    

   ביום 26.11.2017, נערכה על ידי מומחה בית המשפט חוות דעת משלימה, כן ראו השלמה ומענה נוספים מטעם המומחה מיום 27.04.2018.

    

   בהקשר זה, יצוין שהמומחה מטעם בית המשפט, בזיקה להחלטה מיום 07.08.2017 ביצע באמצעות מר ארז רובין מחברת "תרמוטסט", מיום 20.11.2017 (להלן: "המומחה רובין"), בדיקה תרמית לאיתור חדירות מים ורטיבות.

    

   יודגש, חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט הושלמה ביחס לגינה ולסוגיית האיטום והרטיבות.

    

8. לשיטת התובעים, המומחה לא כימת את העלויות הנדרשות לתיקון איטום הגינה, והופנו אל המומחה הבהרות. בהתאם לחוות דעתו וההבהרות, עולה כי תיקון ליקויי האיטום בגינה מסתכמות בשיעור של 412,776 ₪, סכום הכולל מע"מ ותקורות ניהול, תכנון ופיקוח המומחה מציין כי הסכומים מתומחרים באומדן ניתוח העלות במחירי שוק סבירים מקובלים ולא במחירי עלות לנתבעת.

    

   על מנת של נמצא חסרים, במהלך הדיון מיום 27.02.2018 ביקשו התובעים לתקן את הליקויים על חשבונם. התובעים טענו שבידיהם הצעת מחיר על סך של 1,042,000 ש"ח לתיקון הליקויים, ולשיטתם, הצעתו של מומחה בית המשפט אינה ריאלית, ביחס למחירי השוק (ראו נספח 10 לתצהירי התובעים. חוות הדעת מתייחסת הן לגינה והן לפנים הבית).

    

   לבקשת התובעים לתיקון הליקויים; בהחלטה מיום 11.03.2019, קבעתי שיש לאפשר לתובעים לתקן את הליקויים, ושהם יישאו בעלות התיקון, בשלב מתן ההחלטה. קבעתי כי לכל צד ישמרו הטענות, גם ביחס לחוות דעת המומחה, לעלויות, וזכות התיקון. הפניתי הן לפרוטוקול מיום 11.01.2018 שם טענו הנתבעות כי אין להן התנגדות שהתובעים יערכו את התיקון על חשבונם, ובלבד שיופחתו עלויות. לפיכך, התרתי לתובעים לבצע את התיקונים.

    

9. מטעם התובעים הוגש תצהיר התובע, מר דוד סעדי, ואליו צורפו נספחים.

    

   מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם אינג' אולג חבייניצקי (להלן: "אולג"), שהינו מהנדס מטעם נתבעת 1, אשר במסגרת התצהיר חיווה דעתו.

   יובהר כבר כאן, אין המדובר בחוות דעת ערוכה כדין. כמו כן, התובעים ביקשו שלא לחקור את אולג על תצהירו ולהותיר את התצהיר באופן שבו הוא יעמוד על כנו.

    

   בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 04.12.2019, העידו התובע, השמאי בלילי - המומחה מטעם התובעים ומומחה בית המשפט.

    

   לאחר דיון ההוכחות, הגישו הנתבעות בקשה להתיר להן להשלים עדות ראשית, או להגיש תצהיר משלים. הנתבעת הפנה לדיון ההוכחות שהתקיים, וטענו כי אין חולק שדברי המומחה ועדות התובע לא היו בידיעתן ובידיעת המצהיר מטעמן, לפני ישיבת ההוכחות ובוודאי לא בעת שהמהנדס מטעמן חתם על תצהיר עדותו הראשית. הנתבעת טענה כי היא זכאית להתייחס לדברים שהביא המומחה, באמצעות השלמה מצד המצהיר מטעמה – אולג, ושל עובדות הקשורות לנושא. בהחלטה מיום 17.12.2019 הבקשה נדחתה וניתן צו להגשת סיכומי הצדדים.

    

   בתמצית טענות התובעים

    

10. התובעים טוענים כי הם התכתבו עם הנתבעות והתלוננו חדשות לבקרים על התקלות והמפגעים החוזרים ונשנים (מפנים לנספח 2 לתצהיר, מכתב מיום 19.12.2010). הליקויים טופלו בחלקם על ידי נציגי נתבעת 2, אולם התיקונים היו קוסמטיים בעיקרם, מכיוון שהמפגעים שבו ועלו בתקופות שונות לאחר מכן. המפגעים יצרו נזק לארון הבגדים בחדר המגורים בדירת המרתף (נספח 3 לתצהיר, חשבוניות המעידות על שווי שלושה הארונות שהחליפו את הארון הגדול בחדר המגורים בדירת המרתף).

     

11. התובעים טוענים להפסד שכר הדירה של דירת המרתף. לטענתם, השכירו את דירת המרתף לבנם ולרעייתו (להלן: "השוכרים"), בסך של 8,500 ₪ בחודש (נספח 4 – הסכם שכירות, ונספח 5 – הסכם שכירות בדירה אחרת מיום 04.06.2013). התובעים עותרים ל- 12 חודשי שכירות מיום 04.06.13 ועד ליום הגשת התביעה. כן טוענים כי הם שומרים את הזכות לתבוע בגין ההפסד עד לתיקון הרטיבות בדירת המרתף.

     

12. נתבעת 2 והנתבעת שנכנסה בנעליה, התחייבה לבנות את הדירה והרכוש המשותף בהתאם להסכם ובהתאם לדין. כן התחייבו למסור את הדירה כשהיא שלמה, ללא ליקוי או פגם וכשהיא ראויה למגורים. הנתבעות התחייבו לבצע את הבנייה בחומרי בניה מטיב מעולה, במיומנות ובעבודה מקצועית מדרגה ראשונה. כן התחייבו לתקן את הליקויים בהתאם לתקופת האחריות הקבועה בחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר"), והתוספת על פיו.

     

13. החזקה נמסרה לתובעים, עת הדירה הייתה בלתי גמורה, שלא כדין, ובכך הפרו התחייבויותיהן.

     

    הנתבעות הוליכו שולל, תוך הצגת מצגי שווא, לפיהן כביכול, בכוונתן לתקן באופן יסודי את הליקויים. ניתנו הזדמנויות רבות ונאותות לביצוע התיקונים, ברם הנתבעות התעלמו מדרישות התובעים, התיקונים בוצעו כלאחר יד, לא ביסודיות ולא במקצועיות. הדבר הביא להישנות הליקויים, והחמרתם. משכך, הנתבעות הפרו את ההסכם והדין.

     

    הנתבעות התרשלו בבניית הדירה ולא פעלו במיומנות, או במידת הזהירות הנדרשת בענף הבניה בו הן עוסקות (סעיפים 31-34 לסיכומים).

     

14. התובעים טוענים לעגמת נפש, אשר לא נסתרה בחקירה הנגדית. ליקויי הרטיבות הקשים בקירות דירת המרתף, והתפשטות פטריות ועובש בקירות, המלווים בריח חריף, גרמו לכך שהשוכרים עזבו את הדירה ועברו להתגורר במקום אחר.

     

    ערך הדירה ירד משמעותית, לרבות קיום ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. התובעים טוענים כי הם שומרים על זכותם להגיש חוות דעת, או לעתור למינוי מומחה מתאים שיעריך זאת.

     

    התובעים, עת ביקשו למכור דירתם, גילו באופן נאות לרוכשים פוטנציאליים על הליקויים, אולם אלה "מבריחים" אותם. לכן, החליטו לדחות את מכירת הדירה, והדבר מסב להם עגמת נפש.

     

    התובעים מוסיפים כי במשך עשר השנים האחרונות, נאלצו לסבול הן פיסית והן נפשית. הנתבעות המעיטו בערך הליקויים ונהגו בגדר של ביצוע תיקון קוסמטי ו"פלסטר", עת התמודדו עם התיקונים.

     

15. תצהיר עדות הנתבעות דל ביותר וכולו מתייחס לטרוניות שיש לנתבעת על חוות דעת מומחה בית המשפט, מבלי שהן מביאות חוות דעת נגדית מטעמן. לשיטת התובעים, חוות הדעת מטעמם וחוות דעתו של מומחה בית המשפט, לא נסתרו.

     

16. התביעה, למעט סעד עגמת הנפש, מתבססת על ליקויים שנבדקו על ידי שמאי התובעים ושמאי בית המשפט, אשר מציינים בראיות את הליקויים, שלא נסתרו על ידי הנתבעות. התנהלות הנתבעות מלמדת על כך שיש לדחות את הניסיון מטעמן להקטין את הנזק, שכן לא תמכו טענותיהן כדבעי.

     

17. התובעים מבקשים מבית המשפט רשות לפצל את הסעדים בקשר להפסד דמי השכירות, מיום הגשת התביעה ואילך.

     

18. התובעים בסיכומיהם עותרים לקבל מהנתבעת – סך של 898,750 ₪, בהתאם לפירוט להלן;

    תיקון הליקויים בדירה בסך של 696,750 ₪ (סעיף 41 א' לסיכומים. המדובר בטעות סופר במקור, בסכום), עבור הפסד שכר דירה בסך של 102,000 ₪ ובגין עוגמת נפש 100,000 ₪.

     

    התובעים מבקשים להשיב להם את ההוצאות שנשאו בהם בגין מומחה בית המשפט, וכן לפסוק לטובתם הוצאות משפט ריאליות שיכסו את ההוצאות בגין הליך זה.

     

    בתמצית טענות הנתבעת

     

19. התובעים מבקשים לפצותם על ירידת ערך הדירה בגובה ירידת הערך שיקבע מומחה בית המשפט (סעיף 39. ה. לכתב התביעה המתוקן). אין בפני בית המשפט חוות דעת של שמאי מקרקעין, שהיא הכלי היחיד שבאמצעותו ועל בסיסו ניתן לקבוע כי קיימת ירידת ערך של דירה, לא כל שכן את גובהה, אם וככל שקיימת ירידת ערך שכזו. ממילא, כאשר מבוצעים תיקונים כפי שקבע מהנדס, לא נותרת לאחר מכן ירידת ערך. טענה לירידת ערך וגם לביצוע תיקונים היא כפילות בניסיון להתעשר שלא כדין. לפיכך, יש לדחות רכיב זה של התביעה, שממילא לא כומת על ידי התובעים בסכום כלשהו, לא נטען ולא הוכח, ודאי לא באמצעות חוות דעת של שמאי מקרקעין.

     

20. יודגש כי סכום התביעה בכתב התביעה המתוקן הועמד על סך של 834,036 ₪ ועל כן יש לבדוק את רכיבי סכום נטען זה אחד לאחד.

     

    השמאי בלילי אינו איש מקצוע בתחום ההנדסה, אלא רק בתחום שמאות הרכוש. אשר על כן, לעניין התיקונים בדירת התובעים מהפן ההנדסי, עלויות תיקונים, או עבודות שיש לבצע בתחום ההנדסה, אין השמאי בלילי מוסמך ומוכשר מבחינה מקצועית לקבוע.

     

    התובעים לא טרחו לבקש חוות דעת הנדסית מאיש מקצוע – למשל, מהנדס בניין, שהיה בה כדי להוות ראיה בענייני הנדסה וליקויי בניה נטענים. התוצאה היא שפרט לחוות דעת המומחה ההנדסי שמונה על ידי בית המשפט, לא הונחה תשתית עובדתית או ראייתית אחרת.

     

21. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו מיום 22.09.2016 סך הכולל מע"מ ותקורות של 159,214 ₪ בלבד. יש לתת ביטוי לאותו פער ניכר, בין הסכום שנתבע על בסיס הערכה של מי שאינו איש מקצוע בתחום ההנדסה, ובין חוות דעתו של מומחה בית המשפט. הלכה פסוקה היא, כי יש מקום לתת תמריץ לתובע לקבוע את תביעתו מלכתחילה על סכום ריאלי, שכן הגשתה של תביעה בסכום מופרז יכולה לנבוע משיקול מניפולטיבי של תובע.

     

    הדברים נכונים, וביתר שאת, גם לגבי רכיב נוסף בסך של 102,000 ₪ בגין "הפסד הכנסה משכר דירת המרתף". אין זו "דירה", אלא מרתף שנעשה בו שימוש למגורים שלא כדין.

    עסקינן בפיצול לא חוקי של דירה ללא היתר, ולכן ברור גם מדוע המרתף לא "הושכר". רכיב זה חסר בסיס, מלאכותי, שנולד אך ורק למטרת "ניפוח" התביעה.

     

    יובהר, למרתף דירת התובעים אין כניסה נפרדת, כפי שהעיד מומחה בית המשפט ומכאן, שהוא אינו יכול כלל לשמש כדירה וממילא איש לא ישכור מרתף שהדרך היחידה להיכנס אליו היא דרך דירה של אדם אחר.

     

    לא עלה בידי התובעים להוכיח את עצם האפשרות להשכרת המרתף ואת השכרתו אי פעם תמורת דמי שכירות, להבדיל ממתן אפשרות על ידי הורים לבנם ולבת זוגו לגור חינם אין כסף. גם לא הונחה תשתית ראייתית בדבר קבלת דמי שכירות, ולא לגובה דמי השכירות הנטענים שכביכול הפסידו, וזאת משני טעמים: האחד - הדרך להוכיח את שיעור דמי שכירות, היא באמצעות חוות דעת של שמאי מקרקעין, וכזאת לא הוגשה על ידי התובעים; והשני - ניסיונם של התובעים להוכיח כי בנם וכלתו שילמו להם 8,500 ₪ מדי חודש עבור שכירת הדירה, כביכול נכשל, מאחר שלא הביאו את הבן ו/או כלתו שיעידו, אלא גם סכום ״דמי השכירות״ הנטען, התברר כמטעה כשלעצמו, שכן הוא כולל גם ארנונה עירונית, מסים, חשמל ומים, ולא ניתן לדעת מה גובהו של כל רכיב. כמו כן, תוזכר גם עדות התובע על תמיכתו כל השנים בבנו.

     

22. התובעים לא הציגו אסמכתא לביצוע תיקון מטעמם, לרבות לא ביחס לצינור שברכוש המשותף. נציגות הבניין, היחידה שיכולה לתבוע בגין כך, אינה צד בתיק.

     

23. באשר לרכיב עוגמת הנפש, פירטו התובעים מהי עוגמת הנפש שלטענתם נגרמה להם: (1) מכך שגילו להפתעתם שהדירה עדיין אינה רשומה על שמם בלשכת רישום המקרקעין ובכך נוצר קושי למכרה (2) כאשר ביקשו למכור את דירתם פעלו בגילוי נאות כלפי הקונים, על כל הפגמים שקיימים, ולכן ערכה ירד והחליטו לדחות את המכירה עד לתיקון הליקויים.

     

    בהקשר זה, התובע הודה בחקירה כי לא על הנתבעת האחריות לרשום את הדירה, אלא על עורך- הדין שארגן את קבוצת הרכישה. וביחס לירידת הערך, היא לא הוכחה כאמור.

     

24. באשר לחוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט מיום 27.04.2018 ביחס לעלויות המשוערות שלדעתו ייתכן שיידרשו ל״תיקוני האיטום ההיקפי החיצוני"; למרות שהתובעים דרשו בכתב התביעה המתוקן שהנתבעת תתקן את הליקויים הנטענים, הם סירבו לאפשר לה זאת, ובית המשפט בהחלטתו מיום 17.06.2019, בחר להתיר לתובעים לתקן בעצמם, ודחה את בקשת הנתבעת לאפשר למומחה בית המשפט, או לנציג הנדסי מטעמה להיות נוכחים במהלך ביצוע העבודות כדי למנוע נזק ראייתי בלתי הפיך.

     

    בית המשפט הבהיר שישקול את טענות הנתבעת ביחס לזכות התיקון וההפחתה בהתאם לעלויות שהיא טוענת להן, בתום ההליך ולאחר שטענות הצדדים יישמעו. במועד שמיעת ההוכחות, ביום 4.12,2019, העיד תובע 1: ״תיקנתי את כל הגינה״, [...] אם יש צורך אביא לך הסכם״. התובע לא הביא את ההסכם, הודה כי לא הזמין את המומחה ולא את נציג הנתבעת, למרות שהחל בעבודות בספטמבר 2019, וכי לא ביצע את העבודות על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, אלא לפי ״מה שאני יודע שצריך לעשות״, כלומר לא חלק מהגינה, אלא את כולה. התובע לא עדכן את תצהירו או הביא עובדות אלו לידיעת בית המשפט. בכך התובעים גרמו לנזק ראייתי ואין להם אלא להלין על עצמם.

     

25. מומחה בית המשפט, בחוות דעתו המשלימה הסתמך על הנחות. המומחה לא אמר שהחלופה שהציעה הנתבעת, היא בלתי אפשרית. התובעים בחרו שלא לחקור את המהנדס חבוייניצקי מטעם הנתבעת, שתצהיריו בנושא העבודות שיכולה הנתבעת לעשות ועלותן התבססו על ידיעתו ומקצועיותו. על כן תצהירו לא נסתר, והוא אמד את עלות העבודות בסך של 100,000 ₪.

     

    בתמצית סיכומי התשובה 

     

26. השמאי בלילי ערך חוות דעתו על נזק רכוש, מסוג הנזקים שהוא מוסמך ליתן עליהם חוות דעת. חוות דעתו לא נסתרה על ידי הנתבעים. חוות הדעת של בלילי אינה חופפת לחוות דעתו של מומחה בית המשפט. השמאי בלילי העריך את תיקון הליקויים שלא נכללו בחוות הדעת של מומחה בית המשפט, בסך כולל של 124,760 ₪.

     

27. ביחס להפסד שכר דירת המרתף, התובעים טוענים כי עדותם לא נסתרה. התובע העיד כי לדירת המרתף כניסה נוספת שאינה מתוך הבית, עדות זו לא נסתרה. הנתבעת לא הביאה עדות הזמה בדמות תכניות הדירה, אלא הסתפקו בחקירה שטחית של התובע והשמאי.

     

28. באשר לרכיב עגמת הנפש, עדות התובעים לא נסתרה (סעיפים 35-39 לסיכומי התשובה, אשר הם חופפים לטענות בסיכומים העיקריים).

     

    דיון והכרעה

     

    השאלות המרכזיות המתעוררות בהליך זה – סוגיית הליקויים הנטענים בדירה ובגינה, ושיעורם; הפסד דמי השכירות בדירת המרתף; עוגמת הנפש; הוצאות ושכ"ט עו"ד.

     

    אקדים ואומר, שלאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני, בחוות-הדעת, ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, נחה דעתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהלן נימוקיי.

     

    הליקויים הנטענים:

     

29. כתב התביעה המתוקן עומד על סך של 834,036 ₪, בהתאם למפורט להלן;

     

    בכתב התביעה המתוקן, ובתצהירים, עותרים התובעים לתקן את ליקויי הבניה בסך כולל של 282,400 ₪ כמפורט (ראו שגגה חוזרת של התובעים, בסכימה האריתמטית, להלן);

     

    תיקון הרטיבות בקירות דירת המרתף, בסך של 94,500 ₪.

     

    נזק שנגרם מכשל בצינור המים הראשי של הבניין המשותף, התובעים טוענים כי שילמו מכיסם סך של 77,600 ₪.

     

    תיקון ליקוי הבניה הגורם להצפת מי השופכין מהחצר האנגלית, ופיצוי בגין נזק הצפה מיום 05.05.2013 בדירת המרתף, בסך של 47,160 ש"ח.

     

    בהקשר לסכומים אלה, ראו עמוד 48 שורות 15-32 לפרוטוקול, לפיו הסכומים לעיל, שהובאו הן בתצהיר העדות הראשית, מקורם בשגגה, ויש לתקן את הסכום המצוין - 282,400 ₪, המופיע הן בכתב התביעה המתוקן והן בתצהירים. מהסיכומים עולה כי שגגה זו חזרה. סיכום הסכומים מגיעים לסך של 219,260 ₪, וזאת לאור הפחתה שמקורה מהפיצוי מ"הראל". 

     

    עם זאת יצוין, כי סכום כתב התביעה המתוקן הינו 834,036 ש"ח, אשר הביא בחשבון את ההפחתה מהפיצוי ב"הראל".

     

    יודגש, התובעים תומכים את ראשי הנזק הראשונים הנתבעים על-ידם על סך של 219,260 ₪, על בסיס שלוש חוות-הדעת של המומחה מטעמם, השמאי בלילי. יוזכר, חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, עומדת על סך של 159,214 ₪. כאמור, התובעים מדגישים כי חוות הדעת של השמאי בלילי אינן חופפות לזו של מומחה בית המשפט, באשר לשני הרכיבים האחרונים – 77,600 ₪ ו – 47,160 ₪. על כן, לשיטתם, סך של 124,760 ₪ מהווה סכום שלא נכלל בחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט.

     

    בנוסף לאמור, התובעים עותרים לקבלת פיצוי בסך של 412,776 ₪, בגין תיקון האיטום בגינה, וזאת בהתאם לחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט.

     

    כן עותרים התובעים כאמור, להפסד דמי השכירות בדירת המרתף, על סך של 102,000 ₪.

     

    ועוגמת נפש, על סך של 100,000 ₪.

     

30. השמאי בלילי, העיד בקשר עם חוות-הדעת, המסתכמות לסך של 219,260 ש"ח. בעדותו אישר כי אינו מהנדס ושהוא שמאי רכוש, המשמש שמאי של רוב חברות הביטוח בארץ וכמומחה מטעם בתי המשפט (עמ' 30, שורות 14-21 לפרוטוקול). בלילי ביקר בדירה בשלושה מועדים, ובסמוך אליהם הוצאו חוות הדעת (ביקר בימים 23.5.2012, 19.6.2013 ו- 23.6.2013). כן ביקר בדירה במועד נוסף – ביום 27.4.2014. התובעים מחדדים, בסיכומי התשובה מטעמם, כי המומחה מטעמם הוא שמאי וחיווה דעתו על נזקי רכוש, שהם מסוג הנזקים עליהם הוא מוסמך ליתן עליהם חוות דעת.

     

    כמו כן, התובעים הסתמכו על הצעת מחיר שקיבלו על סך של 1,042,000 ₪, בתוספת מע"מ, מאת "קבוצת פרקש יזמות ובניה", מיום 25.12.2017 הן ביחס לגינה והן ביחס לפנים הדירה, בנושאים הקשורים, בין היתר, לפירוק, שינוע, הובלת הפסולת לאתר מורשה, לאיטום, יציקת בטון, עיצוב הגינה מחדש, הרמת רצפת פנים הדירה, פירוק המקלחות, ריצוף מחדש, אטימה, קילוף הקירות, טיוח, צביעת הדירה מחדש, העבודות במרתף ואיטום כל החלונות בבית (ראו בפירוט נספח 10 לתצהירי התובעים).

     

31. ביום 12.10.2015, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה בית המשפט. בהתאם לחוות דעתו מיום 22.09.2016 עלויות תיקון הליקויים מסתכמים בסך של 159,214 ₪, סכום הכולל מע"מ ותקורות. בהתאם לחוות הדעת מיום 27.04.2018, עלויות התיקון ביחס לגינה מסתכמות בסך של 412,776 ₪. תוכן חוות הדעת מטעמו יפורטו בהמשך.

     

32. במסגרת החלטה מיום 09.05.2017 שניתנה בדיון, ציינתי כי שמורה לצדדים הזכות לפנות בשאלות הבהרה למומחה בית המשפט. כן הובהר שאין במינוי המומחה מטעם בית כדי לשלול זכות של מי מהצדדים להגיש חוות-דעת מטעמו. על כן הובהר כי הנתבעת זכאית להגיש חוות דעת מטעמה, וכך עשתה.

     

33. מומחית הנתבעת, חברת "אינפרא בונפיל בע"מ", שערכה חוות דעת מיום 11.07.2017, סבורה כי נזקי השורשים של העצים שגדלו בשנים האחרונות, הן שגורמות לבעיה בצנרת עקב העדר תחזוקת המבנה על ידי וועד הבית והדייר. עוד מוסיפה, כי הוצאת כבלי התקשורת, דרך הקירות החיצוניים, פגעו באיטום החיצוני. בוצעו סוככים חיצוניים על גבי החזית של הבניין ובזמן ההתקנה פגעו באיטום החיצוני של הבניין. לשיטתה, חובה על וועד הבית להוציא שורשים ולכרות את העצים, כדי למנוע נזק חמור ובלתי הפיך באיטום המבנה. כן ממליצה, לפני כל חורף, לנקות את הצינורות בחלונות החצר האנגלית. לדעתה, אין צורך לפנות את הדירה, במהלך ביצוע העבודות.

     

34. בנוסף, מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם אינג' אולג חבייניצקי, שהינו מהנדס מטעם הנתבעת, אשר במסגרת התצהיר חיווה דעתו. יובהר, אין המדובר בחוות דעת ערוכה כדין. עסקינן בתצהיר דל, בן שלושה עמודים. כן מדובר בעובד הנתבעת. התובעים לא ביקשו לחקור אותו על תצהירו והתצהיר נותר על כנו, ומהווה חלק מהראיות.

     

35. יוצא אפוא, שבפניי שלוש חוות-דעת מטעם התובעים, המסתכמות לידי סך של 219,260 ₪ ביחס לנזקים בפנים הדירה; חוות הדעת מטעם הנתבעת – לפיה הלכה למעשה, הנתבעת אינה אחראיות לנזקים, ולצד זה, תצהיר מטעם המהנדס, לפיו ניתן לתקן את הליקויים באיטום הגינה, בסך שלא עולה על מאה אלף ₪.

     

36. מומחה בית המשפט, בהתאם לחוות הדעת מטעמו, ובדיקות העזר שביקש – העריך את הליקויים ושיעור התיקונים הן בפנים הדירה והן בגינה, כמתואר.

     

37. יאמר כבר עתה, לאור טענות התובעים, ביחס לליקויים שלא נכללו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט והצעת המחיר מטעמם, שבתי ועיינתי בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לרבות בהשלמות ובתשובות שיפורטו להלן, שמעתי את עדותו, וכן עיינתי בחוות-הדעת מטעם הצדדים. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, לא ראיתי סיבה בולטת שמצדיקה את דחיית חוות הדעת של המומחה, הן ביחס לפנים הדירה והן ביחס לגינה, ונחה דעתי לאמצה. להלן אנמק.

     

    מעמדה של חוות דעת מומחה בית המשפט

     

38. הפסיקה הכירה במעמדו של "מומחה מטעם בית המשפט" כמעמד מיוחד; גם אם ברור ש"המילה האחרונה" היא מילתו של בית המשפט, עדיין, ככלל, הנטייה תהיה שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת בחוות דעתו. בית המשפט העליון פסק, בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו] (31.12.88) (בפסקה 4 לפסק הדין) כי:

     

    "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

     

39. בית המשפט שב וחזר על הכלל האמור בעניין שנדון בע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ [פורסם בנבו]. נקבע, שיש להניח - משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו, כדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלבנטיים להכרעה בסכסוך שלפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה, בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן. באותו עניין נקבע גם, שהיקף התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית, המתבסס על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט – מצומצם הוא (ראו פיסקה 22 לפסק הדין דברים ברוח דומה נאמרו בע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17).

     

    בעניין אחר שנפסק, נקבע כי חוות דעת המומחה היא אומנם רק אחת מהראיות העומדות בפני בית המשפט, ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו, ואולם כאשר ממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח, שבית המשפט יאמץ ממצאי המומחה, אלא אם כן, נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. ראו: ע"א 5509/09 עבדל קאדר ואח' נ. מסארווה ואח'[פורסם בנבו] פיסקה 14 לפסק דינה של כב' השופטת א. חיות, והאסמכתאות הרבות הנוספות הנזכרות שם.

     

40. עתה אבחן אחד לאחד את הליקויים הנטענים בראי חוות דעת מומחה בית המשפט, וטענות הצדדים, לרבות המומחים מטעמם, כדלקמן;

     

    סעיפים 39 (1-3) לכתב התביעה המתוקן – שם עותרים התובעים לסך של 219,260 ₪

     

41. התובעים מבקשים סך כולל של 219,260 ₪, ומפרידים את הסך הכולל לשלושה, בהתאם לחוות-הדעת של השמאי בלילי מטעמם (נספחים 6-8 לתצהיר סעדי), כדלקמן:

     

    חוות הדעת מיום 29.04.2014 - סך של 94,500 ₪, בגין עבודה הכוללת ביצוע חפירה בגינה, ושיקום הגינה מחדש, ביצוע ייבוש קירות, ואיטום קירות.

     

    חוות דעת מיום 13.05.2014 – סך של 77,600 ₪ - נזק מים שמקורו כשל בצינור מים משותף של הבניין.

     

    חוות דעת מיום 29.04.2014 – סך של 47,160 ₪ - נזק של הצפה של מי שופכין, ומקור הנזק כשל במערכת הביוב של הבניין. יובהר, כי חוות הדעת הינה על סך של 110,300 ₪, והייתה הפחתה, עקב הפיצוי מ"הראל".

     

    לטענת התובעים, שתי חוות הדעת האחרונות של השמאי בלילי, על סך של 124,760 ₪ אינן כלולות בחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט.

    כפי שיובא להלן, אני מוצאת לדחות את חוות הדעת מטעם השמאי בלילי ולבכר את חוות הדעת הכוללת והמקיפה של מומחה בית המשפט, המביאה בחשבון את כלל הליקויים והתיקונים שיש לבצע;

     

42. התובעים עותרים לסך של 94,500 ₪ בגין תיקון הרטיבות בקירות דירת המרתף בעיקר בחדר המגורים ובחדר הארונות, בהתאם לחוות הדעת של השמאי בלילי מיום 29.04.2014. חוות הדעת מטעם השמאי כוללת ייבוש, חפירה, התזה ושיקום הגינה, כאשר מקור הכשל – ליקוי באיטום קירות הבית.

     

    הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי חוות הדעת עוסקת ברטיבות שנמצאה בדירה שמקורה, לטענת המומחה, בהעדר איטום חיצוני. עם זאת, חוות הדעת עוסקת באותה הרטיבות, אך הפעם, לטענת המומחה מקור הנזק הוא כשל בצינור המים שנוצר שנתיים לפני שבדק את הדירה. בכך, לשיטתן, יוצר השמאי בלילי סתירה בין חוות הדעת לעניין מקור הנזקים.

     

    לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורה אני שיש לאמץ את חוות דעת מומחה בית המשפט, כפי שיפורט בהמשך, בהרחבה.

     

43. התובעים טוענים כי שילמו מכיסם סך של 77,600 ₪, בגין נזק שנגרם כתוצאה מכשל בצינור המים הראשי של הבניין המשותף, בעטיו נגרם נזק למבנה הדירה ולארון קיר הממוקם במפלס התחתון של הדירה ונזק שנגרם לרכוש. התובעים מפנים לחוות הדעת של השמאי מטעמם, מיום 13.05.2014.

     

    ביחס לעניין זה, טוענת הנתבעת כי השמאי בלילי, מסתמך על טענות התובע ביחס למקור הנזק, ונסמך על טענות התובע בעניין היקף הנזק הנטען, שכן מסביר כי הוא "מתבסס על הצהרת מזמין חוות הדעת". הנתבעת תמהה על רצינות ומקצועיות חוות הדעת שהוזמנה.

     

    בסיכומי התשובה, התובעים מחדדים וטוענים כי ליקוי זה אינו כלול בחוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט.

     

    לדידי, לא הוכח מי אחראי על פיצוץ צינור הביוב, הוועד או הקבלן. ראו בהקשר זה, עדות התובע, בעמ' 46, שורות 3-30. התובע עומת עם המידע לפיו מתנהלת תביעה של ועד הבית עם חברת הביטוח בקשר להצפת הביוב, אשר טרם הוכרע בה מי האחראי לפיצוץ הנטען בצינור הביוב. כמו כן, השמאי מצהיר בחוות דעתו כי התבסס על הצהרות התובעים בעניין ובקשר למקור הנזק כתב בחוות הדעת – "נטען ע"י מר סעדי כי מקור הנזק הינו כשל במערכת הביוב של הבניין". וגם – "היקף הנזק מתבסס על כתב כמויות אשר הוכן ע"י מזמין חוות-הדעת בתאום איתנו".

    אשר על כן, סבורני כי יש לדחות רכיב זה.

     

44. תיקון ליקוי הבניה הגורם להצפת מי השופכין מהחצר האנגלית, ופיצוי בגין נזק הצפה מיום 05.05.2013 בדירת המרתף. התובעים מתארים כי מי השופכין נבעו מהביוב של הבניין, בשל כשל במערכת הביוב. נטען כי התקלה דווחה לקבלן, אשר התחייב לתקן את הליקוי. התובעים טוענים כי עד היום קיימות הצפות חוזרות. תיקון הנזק ותיקון המפגע הוערך על ידי השמאי בלילי על סך של 110,300 ₪, והייתה הפחתה, עקב הפיצוי מ"הראל", ועל כן עותרים לפיצוי כספי של 47,160 .

     

    הנתבעת טוענת כי הן במקרה זה, השמאי בלילי נסמך על הצהרות התובעים ועל תמונות שסופקו לו על ידם. כן מסביר כי היקף הנזק נסמך על כתב כמויות שהוכן על ידי התובעים. סכום זה, הוא לאחר הפחתת סך של 63,140 ₪, עקב הפיצוי שקיבלו התובעים מ"הראל". לטענתן, התובעים נתפסו בקלקלתם, עת ניסו להתעשר שלא כדין ולנסות לתבוע פעמיים סכום שקיבלו כבר מחברת הביטוח שלהם.

     

    בסיכומי התשובה, התובעים מחדדים וטוענים כי ליקוי זה אינו כלול בחוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט.

     

    לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות רכיב זה. ראשית, לא צורפו החשבוניות לנספח 3 לתצהירי התובעים, שעניינן שווי שלושת הארונות שהחליפו את הארון הגדול בחדר המגורים בדירת המרתף, על סך של 24,000 ש"ח. ראו בעניין זה גם את עדות התובע בדיון – במסגרת החקירה, בעמ' 48, שורות 9-12). כן מצהיר השמאי בחוות הדעת כי התבסס על הצהרת מזמין חוות-הדעת. הנני סבורה כי ביחס ליתר הרכיבים, כגון – ייבוש, טיח וצבע וכו' – יש חפיפה לקביעות מומחה בית המשפט, כפי שיבואר.

     

45. ככלל, טוענת הנתבעת כי המומחה מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו מיום 22.09.2016 סך של 159,214 ₪, לאחר מע"מ ותקורות. לשיטתה, יש ליתן ביטוי לפער הגדול בין חוות הדעת של השמאי בלילי לבין חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט.

     

46. מכל מקום, בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, מיום 22.09.2016, עולה כי הוא ביקר בנכס ביום 28.12.2015. מומחה בית המשפט מצא כי טענותיהם ההנדסיות של התובעים נכונות, ויש לבצע עבודות תיקון ליקויים ותיקון של נזקי הליקויים, בהיקף של 121,500 ₪ בתוספת מע"מ + תקורות, בשיעור שמסתכם בסך ש 159,214 ₪. ולהלן הפירוט;

     

    המומחה המליץ על ביצוע "בדיקות אל הרס". בוצעו בדירה בדיקות באמצעות מעבדת "אינפרטק", שכללו בדיקות באמצעות חישה תרמית ובדיקות של צנרת הביוב וצנרת המים.

    המומחה מצא את הליקויים כדלקמן –

     

    • ליקויים משמעותיים ומהותיים באיטום בצד דרום מזרח.

    • ליקויים משמעותיים מהותיים באיטום בחזית המערבית.

    • ליקוי חסימה בנזק ניקוז חצר אנגלית.

    • ליקויים באיטום מפגש רצפה- קירות בחדר רחצה אורחים.

    • ליקויים באיטום מפגש רצפה-קירות וברצפה ובהיקף הברזים בחדר רחצת ההורים. קיימת רטיבות כלואה בתוך מילוי חדר שינה ההורים.

    • ליקויים באיטום מפגש רצפה-קירות ובמפגש האגנית-קיר בחדר רחצה קומת מרתף.

    • קיימים שורשים ומפגעים שחדרו לצנרת ניקוז מי הגשם.

       

      • המומחה קבע כי יש לפרק את החיפויים באזור האמבטיה, פינות הרחצה והיקף הקירות בחלק התחתון עם הרצפה, את הריצוף בחדר האמבטיה של ההורים, האורחים ובמרתף וביצוע עבודות איטום, כולל ביצוע בדיקות הצפה והחזרה חוזרת של החיפויים והכלים הסניטריים ולרבות איטום סביב הברזים שנמצא לקוי. הערכת העבודה – בסך של 66,000 ₪.

         

      • תיקון קווי ניקוז, לרבות החלפת קווים וקופסאות שניזוקו מחדירת שורשים – בסך של 3,500 ₪.

         

      • לאחר תיקון חדר הרחצה של ההורים, יש להסיר את החיפויים ולהחליף את המילוי הטחוב ב"שומשום" יבש ולבצע החזרה של חיפוי כדוגמת המצב הקיים, בעלות מוערכת של 15,000 ₪.

         

      • תיקון מערך האיטום החיצוני וההיקפי סביב הדירה, כמפורט בנקודות הכשל שזוהו בדו"ח "אינפרטק" – העלות מוערכת בסך של 18,000 ₪.

         

      • ביצוע בדיקה חוזרת של המעבדה כדי לוודא את הצלחת התיקונים, המוערכת על סך 4,000 ₪.

         

      • לאחר התייבשות מוחלטת של האזורים הרטובים, יש לתקן את הגמר בתקרות ובקירות באזורים הפגועים וזאת על ידי גירוד עמוק ומלא של הטיח המתקלף וביצוע החזרה, כולל "שפכטל" עליון וצבע כללי בשתי שכבות, עד לכיסוי מלא (צביעת קירות שלמים כדי למנוע נזק ויזואלי של הפרשי גוונים), בעלות מוערכת של 15,000 ₪.

         

47. מומחה בית המשפט העריך את משך ביצוע העבודות בשבועיים וקבע כי לא ניתן לגור בדירה במהלך ביצוע העבודות.

     

48. בזיקה להחלטות מימים 07.05.2017 ו- 07.08.2017 ובזיקה לבקשת הנתבעות ולחוות הדעת מטעמן מאת "בונופיל", בוצעו בדיקות בדירה. הבדיקה התרמוגרפית שבוצעה ביום 14.11.2017, על ידי מר ארז רובין, העלתה כי עדיין יש ליקויים וככל שבוצעו עבודות נוספות על ידי הנתבעת, הליקויים עדיין קיימים (ראו דו"ח הבדיקה התרמוגרפית מיום 20.11.2017 ואת הודעת המומחה מיום 26.11.2017).

     

49. ביחס לאיטום, המומחה העיד בקשר לאופן התחזוקה של הבית המשותף בכלל ושל הדירה בפרט, התייחס לשורשים (עמ' 39, שורות 14-22), לאיטום הלקוי לשיטתו, וכן ל"אשם התורם" של הדיירים, ביחס להתקנת המקלחון וכו' וכשלים אחרים (ראו עמ' 39, שורות 6-32). המומחה העיד בשורה התחתונה כי "אני משיב שאי אפשר לתחזק את מערכת האיטום, או שהאיטום תקין או שלא תקין" (עמ' 39, שורות 31-32). כן חידד –

     

    "הנכס הזה מאוכלס בחלקו וחצי ממנו ריק. גם האמבטיות שלא בשימוש נמצאים באותה רמת אי תקינות כמו האמבטיה הבודדת שכן בשימוש. חוץ מזה אני חושב שצריך לתחזק רובה, לא אחת ל-5 שנים אלא אחת ל-10 או 15 שנה ואם הרובה לא בסדר זה לא נוזל את כל הבית, זה מתחיל במשהו קטן והתיקון קטן ועדין וזול ולא מגיעים למצב שצריכים להרים 3 חדרי אמבטיות. הפרק של אמבטיות ואיטום היה בערך מחצית מהסכום שהוערך בחוו"ד הראשונה, זה היה 66 אלף ₪ מתוך 121 אלף ₪ של חוות הדעת הראשונה. זה היה כ-50% מחוות הדעת הראשונה. צריך להבין שבמקום לבצע תיקון קטן הגיע מצב שצריך להרים את כל האמבטיות והקרמיקות.

    לשאלת בימ"ש לו התובעים היו עושים תיקון של רובה אחרי 5 או 7 שנים האם היו נמנעים מבעיות ההצפה והרטיבות, אני משיב שלא היינו נמנעים משום שהליקוי הוא ליקוי בסיסי באיטום ולא ליקוי ברובה. אם היו מבצעים את התיקון כבר לפני 10 שנים אז היה עדיין קרמיקה מהסוג שהתקינו שם, אם אני צריך להחליף אריחי שניים או שלוש אז יש לי אריחים חלופיים. היום אחרי 12 שנה אין אריחים כאלה וגם אם נשיג אריח אחד או שניים לא יהיה באותו גוון. זה בית מגורים מאד יוקרתי. רמת הגימור שם גבוהה במיוחד ולא עושים טלאים בכזה סוג של בית.

    ש. אתה יודע מי מבין השניים, הקבלן או הדייר, עשה כל דבר מבחינת אמבטיות, מקלחונים וכולי כפי שמופיע בדו"ח טרמוטסט, אתה יודע מי?

    ת. לא. הדבר היחיד שהיה מוסכם ע"י הצדדים והוצג בפניי הוא שהמקלחון בחדר אמבטיית ההורים התקין הדייר לאחר מסירת החזקה בדירה. אני מדגיש, שלושת חדרי האמבטיה באותו מצב של אי תקינות. שם אין מקלחונים".

     

    (עמ' 40, שורות 4-23).

     

50. אם כן, עולה כי אין ממש בטענות המועלות בחוות הדעת של הנתבעת בקשר לאופן התחזוקה של הדירה והבניין. שכן, לשיטת מומחה בית המשפט, עת קיים בטון הגנה על היריעות, אין לדבר משמעות, שכן השורשים לא יכולים לעבור את בטון ההגנה (עמ' 39, שורות 16-17). כן העיד כאמור, כי אין קשר לתיקון הרובה על ידי התובעים, שכן עסקינן בליקוי איטום בסיסי (עמ' 40, שורות 12-14).

51. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני, בחוות הדעת מטעם השמאי בלילי ומנגד, בחוות דעת הנתבעת, ובחוות הדעת מטעם המומחה מיום 22.09.2016 ובעדותו, נחה דעתי לאמץ את חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט, בכל הנוגע לליקויים בפנים הדירה.

     

    המומחה ערך חוות-דעת מפורטת, הסתייע בבדיקות, עדותו הייתה עקבית וסדורה, והסביר את הנדרש כדבעי. לטעמי, חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט משקללת את כלל הנזקים. יובהר, אין המדובר בקבלת סך של 159,214 ₪, על פני קבלת חוות הדעת מטעם השמאי בלילי שסומנה 6, ומסתכמת בסך של 94,500 ₪. סבורני כי התובעים פעלו במעין הפרדה מלאכותית בנזקים הנתבעים על ידם, כמתואר בכתב התביעה המתוקן, ובסיכומים ניסו להיבנות מחוות דעת, אשר מסתכמות בסך כולל גבוה מזה של הערכת מומחה בית המשפט.

     

    על כן, אין לסטות מחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, ואני רואה לנכון לקבל את חוות הדעת המקיפה של מומחה בית המשפט, באשר לתיקון הליקויים בפנים הדירה. לפיכך, אני קובעת כי יש לקבל את ממצאי ומסקנות המומחה, כפי שהופיעו בחוות דעתו מיום 22.09.2016 והנני פוסקת סך של 159,214 ₪.

     

    תיקון האטימה בגינה – סעיף 39 4. לכתב התביעה המתוקן – סך של 412,776 ש"ח

     

52. התובעים מפנים לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, בגין תיקון האיטום בגינה, מיום 27.04.2018, על סך של 412,776 ₪.

     

    מנגד, סבורה הנתבעת כי עלויות התיקון והאיטום, לרבות עבודות הפיתוח הנדרשות, לא עולות על סך של 100,000 ₪ - ראו הן תצהיר המהנדס חבוייניצקי, בייחוד סעיף 2, והחל מסעיף 6.

     

53. ביום 27.04.2018 שלח המומחה מענה בהתאם להחלטות מימים 07.03.2018 ו – 11.03.2018. המומחה מצא כי באומדן העלות של ביצוע תיקוני האיטום ההיקפי החיצוני, נקלח בחשבון כי התיקונים שבוצעו, ככל שבוצעו, לא הצליחו, ויש לפעול בהליך רחב ונרחב שיכלול את העבודות המפורטות בחוות הדעת הנוספת.

     

    המומחה קבע כי יש צורך בעבודות פירוק ופינוי על סך של 108,000 ₪.

    עבודות איטום – על סך של 75,000 ₪.

    החזרת המצב 132,000 ₪.

    סך ביניים – 315,000 ₪, בתוספת מע"מ ותקורות – 412,776 ₪.

     

54. ביחס לאיטום, אפנה לדברים שכבר נאמרו בפרק הקודם, ויש בהם להשליך גם על פרק זה.

55. מומחה בית המשפט העיד. המומחה נשאל ביחס להצעת המחיר שקיבלו התובעים והתייחס לכך כדלקמן -

     

    "ההצעה שקבוצת פרקש נתנה בנויה מהרבה מאד רכיבים ואני אנתח אותה בקורלציה לחוות דעתי. בפרק שנקרא "פרק ושינוע והובלה של הפסולת" שהציעו ב-200 אלף ₪ פלוס מע"מ, אני ניתחתי אותו בצורה שונה לשימוש חוזר והגעתי למסקנה שהעלות שלו היא 108 אלף ₪ ושלא צריכים לשלוח 40 מכולות של פסולת שכל מה שיחפרו מתוך הגינה הזו. זה לא מתאים בתכולה ולא באומדן.

    לגבי פרק "האיטום" שהם העריכו אותו בסך מצטבר של כמעט 300 אלף ₪ אני דומה במפרט אך לא זהה לגמרי אבל האומדן שלי הוא 75 אלף ₪ בעבור עבודות איטום.

    לגבי שלב שיקום הגינה, שהוערך בהצעה כ-300 אלף ₪, אני סבור שהמחיר הסביר שלו הוא 132 אלף ₪ בלבד כאשר ההבדל הגדול בינינו זה שאני עושה שימוש חוזר והם מעצבים מחדש.

    סעיף של דק האיפאה בסדר גודל של 84 אלף ₪, כלול וגלום בהרכבה החוזרת ב-132 אלף ₪ שאני אמדתי.

    כל מה שאחרי הסעיף הזה, ז"א עבודות בתוך הבית, שאין סיכום אך זה בסדר גודל של בערך של עוד 150 אלף ₪, אני לא יודע להשוות, זה נכתב בחוות הדעת המקורית שלי, היא הסתכמה ב-121 אלף ₪.

    מפרט המפרט שהעריכו באותם 150 אלף ₪ הוא דומה אבל לא זהה. דומה מאד אבל לא זהה. זה מה שיש לי לומר".

     

    (עמ' 38, שורות 21-32 ועמ' 39, שורות 1-5).

     

56. הנני סבורה כי עדות המומחה בעניין, והסבריו מניחים את הדעת. עולה כי המומחה מביא שיקולי יעילות וחיסכון במשאבים ומסביר זאת.

     

57. כן יוער ויובהר, כי עורך הצעת המחיר מטעם התובעים, בהתאם לנספח 10 לתצהירם, לא הובא לעדות.

     

58. התובע העיד כי ביצע תיקונים, בפועל. ראו עדותו –

     

    "ש. האם אתה עשית מאז הישיבה האחרונה של בית משפט החלטה שאישרה לך לבצע תיקונים, האם עשית בדירה או בגינה תיקונים/עבודות כלשהן?

    ת.עכשיו עשיתי.

    ש. מה עשית?

    ת. תיקנתי את כל הגינה. זרקתי את כל הדק כי אי אפשר להוציא אותו שלם. הברגים לא מתפרקים. ניסינו לפרק את זה, לא יכולנו. רק לשבור ולזרוק.

    ש. מי זה ניסינו?

    ת. בעלי מקצוע.

    ש. אתה לקחת בעלי מקצוע?

    ת. כן.

    ש. אתה יכול להראות ההסכם שעשיתם אתם?

    ת. אם יש צורך אביא לך הסכם. אתה יכול לראות בעיניים, לא צריך את ההסכם. זה עדיין בעבודה.

    ש. העבודות נעשות עפ"י חוות הדעת של המומחה שהיה פה קודם?

    ת. כן.

    ש. הזמנת את המומחה אנגל שיראה את זה?

    ת. לא.

    ש. הזמנת מישהו מהנתבעת שיראו את העבודות שאתם עושים?

    ת. לא. אמרתי שאני יכול לחיות בדירה כי אשתי סובלת מפרקים. יש לי אישה חולה בבית ויש לה גם מעצבים והיא לוקחת כל מיני כדורים והיא אומרת לי בשביל כסף אתה רוצה שאני אמות. אני יכול להביא אישורים מפסיכיאטר. אמרתי שאין לי ברירה ואני צריך לחכות ואמרה לי אם אין לך ברירה תישאר בלי אישה.

    ש. מתי נכנסו אנשי המקצוע לגינה?

    ת. שלושה חודשים.

    ש. אנחנו מדברים על ספטמבר?

    ת. אמרתי לך שלושה חודשים. כן. ספטמבר.

    ש. מה שם החברה שאתה התקשרת לביצוע העבודות?

    ת. חלק מהם זה אני יכול להוציא מהטלפון את השם של החברה.

    ש. אתה חתמת אתם על חוזה שהם מבצעים עפ"י חוות הדעת של אנגל?

    ת. לא, מה שאני יודע שצריך לעשות. מה שאנגל אמר זה פחות ממה שאני חושב שצריך לעשות. הוא אמר חלק מהגינה ואני אומר שהכול. אני עשיתי את הכול. הם שמו את כל החומר בחוץ ושמו כמה נזקים והם שילמו לבניין את הנזקים. כל מה שאנגל אמר הוא צדק בנוגע לחומר שצריך להוציא אותו החוצה.

    ש. בשלושת החודשים שעברו מאז שהתחילו לא חשבת שיש צורך לעדכן את התצהיר שלך או להביא לידיעת בית משפט?

    ת. אשתי יותר חשובה. חיכיתי כ"כ הרבה שנים. עשיתי עוול לאשתי. עכשיו אני נזכר עורך הדין שלי אמר לי שאפשר לתקן.

     

    (עמ' 41 שורות 24-30 ועמ' 42 שורות 1-30).

     

59. מעדות התובע, עולה כי לא צרף אסמכתאות על שנעשה בפועל והדבר עומד לו לרועץ, בקשר עם הצעת המחיר שצורפה.

     

60. בנוסף, המומחה הסביר בקשר לעבודות כך –

     

    "ש. האם כל העבודות האלה שאתה פרטת כאן והערכת כאן הן הכרחיות או לא היה ויתברר בשטח מסוים שעושים בו בדיקה שיש בטון הגנה ואז לא צריך להרים 200 מ' אלא מספיק לאטום בקונטור של הבית?

    ת. לא. אני אבהיר. לא הבנת כנראה מה שכתבתי. על יריעות האיטום שעושים בגינות, רק בגינות, ובעיקר בגגות, יוצקים שכבת בטון שאין לה משמעות קונסטרוקטיבית והמטרה שלה היחידה זה בגינה ששורשים של העצים לא יפגעו בבטון. אותו דבר בגגות שאם מישהו עושה תחזוקה של דוד או מזגן ונופל לו ארגז כלים בגג שלא נהייה חור, זו המטרה. זה שהאיטום מתחת לשכבת ההגנה פגום זה לא במחלוקת. חוות הדעת של המעבדה שביצעה במעמד של מומחה בימ"ש את הבדיקה החוזרת בשנת 2018 קבע נחרצות שכל מערך האיטום לקוי.

    השאלה כרגע האם כדי להגיע לתקן האיטום אני צריך להסיר בטון ההגנה או לא כי יש מחלוקת ביניהם האם הוא בכלל קיים והוא נמצא קבור בערך מטר מתחת למפלס שרואים, מפלס הגינה. לכן אם יש בטון הגנה יסירו אותו כי אי אפשר לתקן האיטום בלי זה. אם אין בטון הגנה אז יימנע הפירוק שלו שגם ככה היה קורה. זה לא איטום. בטון הגנה הוא לא שכבת איטום אלא שכבת הגנה.

    ש. מה ההשלכות מבחינה כספית?

    ת. (מחשב). מהסכום שנקבע של 108,000 ₪ יש להחסיר 9,900 ₪".

     

    (עמ' 37, שורות 2-17).

     

    "ש. אני רוצה לעבור אתך על ההתחלה של סעיף 1 בעמוד הראשון "עבודות פירוק ופינוי". למעשה גם כאן יש איזה נעלם, כמה מתוך מה שפירקו אפשר להשתמש שימוש חוזר וכמה לא, נכון?

    ת. לא.

    ש. אתה כותב להחזרת המצב לקדמותו הדבר תלוי בכמה אפשר יהיה להשתמש בשימוש חוזר וכמה לא?

    ת. זה לא מה שכתוב. בסעיף 1 כתוב שאני מפרק את כל הצמחייה, הדקים, מערכת ההשקיה והמילוי והכול הולך לשימוש חוזר. בסעיף 3 כתוב שבמידה והצמחייה בלבד, אני קורא לו "הנטוע", כתוב כל מה שלא ישרוד או יפגע. ז"א אם יש לי צמחייה שלא תשרוד את המהלך הזה שאני עוקר אותה ומזיז אותה לשפ"פ ומספר שבועות או חודשים אחרי זה מחזיר אותה בחזרה, אז הפריט הספציפי הזה יוחלף, לא כל הצמחייה. עץ אחד או שניים לא ישרדו יחליפו. בכל מקרה אין שם דשא, הכול סינטטי. יש מעט מאד צמחייה באופן יחסי".

     

    (עמ' 37, שורות 18-30).

     

61. מנגד לעדות המפורטת של מומחה בית המשפט, המהנדס חבוייניצקי ערך תצהיר דל מטעמו, ולא ערך חוות דעת כדבעי.

     

62. במסגרת דיון ההוכחות, ב"כ התובעים טען כי לאור זאת שהתצהיר של העד מטעם הנתבעת אינו מכיל עובדות, אלא רק סברות וטענות שברובן מופנות כנגד חוות הדעת של שמאי והמומחה מטעם בית המשפט, אינו רואה מקום לחקור את העד והוא מוכן לקבל את התצהיר כדי שיוכנס לתיק בית המשפט ללא חקירת העד, בכפוף לכל הסייגים שצוינו.

     

    כן הוסיף כי אין לנתבעת זכות קנויה להזמין את העד שנתן תצהיר כדי להשלים חקירתו והיא יכולה רק לשאול שאלות בחקירה חוזרת, במידה והעד נחקר. משהעד לא ייחקר, אין לנתבעת זכות להזמין את העד ולהיחקר. לכן ביקש לראות בכך, כתום הבאת הראיות מצד התובעים ומצד הנתבעת, ליתן החלטה בדבר צו לסיכומים ולבטל את הדיון שנקבע לחקירת העד היחיד אשר ויתר על חקירתו.

     

63. כאמור, ביחס לכך, הוגשה בקשה מטעם הנתבעת להתיר לה להשלים עדות ראשית, או להגיש תצהיר משלים. ב"כ הנתבעת ציין כי נשמעה חקירת המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ניר אנגל, שנשאל שאלות בהתבסס על העובדות שבתצהיר מטעמה. לדעתו, היה צורך לערוך חקירה משלימה של העד ביחס למה שאמר המהנדס אנגל.

     

64. ביום 17.12.2019, ניתנה החלטה מנומקת, לא ראיתי לנכון לאפשר לנתבעת, בשלב זה להגיש תצהיר משלים, או להתיר השלמת עדות, לפיכך, הבקשה נדחתה וניתן צו להגשת סיכומים.

     

65. לסיכום, בענייננו, לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני, לרבות בהצעת המחיר שצורפה מטעם התובעים, נחה דעתי לאמץ את חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט. המומחה ערך חוות-דעת מפורטות, הסתייע בבדיקות, עדותו הייתה מסודרת והסביר את הנדרש כדבעי. די בכך ואין לסטות מחוות דעתו.

     

    לפיכך, בגין רכיב זה, הנני פוסקת סך של 412,776 ₪. כאמור, הסכום כולל מע"מ ותקורות.

     

    זכות התיקון

     

66. סעיף 4 ב' לחוק המכר קובע הזו הלשון:

     

    "(א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר."

     

    (ב) חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר... או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה... רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון."

     

67. הפסיקה פרשה את סעיף 4 ב' לחוק המכר כדלקמן:

     

    "לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא איפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות" (ת"א (מחוזי י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ [פורסם בנבו] (24.4.01)).

     

68. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ס. ג'ובראן ע.א. 8939/01 חיים אביצור ואח' נגד חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד (נז), (3) 83 (2003) שם נפסק -

    "אני סבור כי הוכח שהמשיבה קיבלה את ההזדמנות הנאותה לבצע תיקונים לשביעות רצון הרוכשים, וכפי שנדרש ממנה על-פי ההסכם בין הצדדים ועל-פי כל דין. המשיבה לא השכילה לנצל הזדמנות זו כראוי, ועל-כן עומדת למערערים זכותם לקבל הסעד הכספי שביקשו, ואין לכפות עליהם כי יבוצעו בדירותיהם תיקונים נוספים על-ידי המשיבה. אמנם, התיקונים שביצעה המשיבה בדירות המערערים, בלא הצלחה, חופפים באופן חלקי, ולא אחד לאחד, את הליקויים המצויים כעת בדירותיהם, הדרושים תיקון, אך אין בכך כדי לסתור את הקביעה שלפיה המשיבה מיצתה זכותה, בלא הצלחה, ואיבדה את אמונם של המערערים".  

     

    וכן ראו ע"א 472/95 זלוצקין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 –

     

    "..זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיני אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים או מזלזל בהם מראש".  

     

69. כמו כן, קבעה הפסיקה, כי במידה שלא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, יש מקום להעמיד את סכום הפיצוי על בסיס עלות לקבלן, היינו העלות לנתבעות (להבדיל מעלות קבלן מזדמן- העלות לדיירים). יחד עם זאת, נקבע, כי את הרצון לתקן את הליקויים, על הקבלן לבטא עוד בטרם הגשת כתב התביעה. וכך קבע בית המשפט העליון:

     

    "המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי-ההתאמה במכר דירות ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בספרו... לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עליי" (ע"א 656/99 ד"ר בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 14 (2003)).

     

70. בענייננו, עתרו התובעים לתקן את הליקויים בעצמם, ומנגד טענה הנתבעת כי נשללה מהם זכות התיקון.

     

71. יצוין כבר כאן כי התובע העיד בקשר לאפשרות התיקון על ידי הנתבעת –

     

    "אתם הייתם אצלי כמה פעמים בבית. דיברתי עם משה הלוך וחזור. הוא בא וכמה פעמים ניסה לעשות תיקונים ושום דבר לא הצליח ואמרתי אתם לא יכולים לבוא אליי יותר.

    ש. לפני או אחריי חוות דעת של מומחה בית המשפט?  ת. מקביל או קצת לפני.

    ש. אחרי שיש כבר חוות דעת, מדוע אתה מתנגד שהנתבעת תתקן על פיה בפיקוח המומחה?

    ת. אני מתנגד גם שתסיידו. אני לא מוכן שתיכנסו ותעשו... "

    (עמ' 52, שורות 1-6).

     

72. עוד יוער כי התובע הסביר את הסיבה לכך שלא פנה לנתבעת בקשר לליקויים (ראו עמ' 44, שורות 9-32 לפרוטוקול והן בעמ' 45, שורות 1-15). לטענתו, לא פנה במכתבים, מאחר ואינו בקיא בכתיבה, אולם העיד:

     

    "צלצלתי אליהם עשרות פעמים וכל פעם קבעו לבוא לא לבוא, באו כמה פעמים אבל עד שלא שלחתי להם מכתב מעו"ד הם לא הופיעו".

     

    (עמ' 44 לפרוטוקול, שורות 24-25)

     

     

    התובע מתאר כי "משה", מנהל העבודה אצל הנתבעות בא לתקן את הליקויים, אולם לא הצליח ועשה טעויות (שם, שורות 27-32). בהקשר זה יוער שהנתבעת לא זימנה לעדות עובד מטעמה שיעיד על תיקון הליקויים. למיותר לציין כי הדבר עומד לנתבעת לרועץ.

     

73. ככלל, על בית המשפט לשים לנגד עיניו מספר שיקולים, בכללם, משך הזמן שחלף ממועד קבלת החזקה בדירה ועד להגשת התביעה, אופי היחסים בין הרוכשים למוכרת, התנהלות הצדדים לפני הגשת התביעה, תיקונים קודמים, במידה ובוצעו על ידי המוכרת (ראו השוו: ע"א 656/99, ד"ר עדה בר שירה ואח' נ. מעונות בנין, פ"ד נ"ז (5), 1).

     

74. בעניינינו, חלפו שנים רבות מיום קבלת החזקה בדירה. כעולה מחומר הראיות, עולה כי וועד הבית פנה לא אחת לנתבעת 2, והביא בפניה את בעיית האיטום והליקויים בבניין (נספח 2 לתצהיר סעדי). כמו כן, נתתי אמון בעדות התובע כי יצר קשר עם הנתבעת, או מי מטעמה, על מנת שיטפלו בליקויים.

     

    כמו כן, מחוות הדעת עולה כי עדיין קיימים ליקויים רבים. ליקויי הבניה שפורטו בחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, מעידים כי הלכה למעשה, הנתבעת לא פעהו כדבעי בכדי לתקן את הליקויים. כמו כן, בין הצדדים פערים משמעותיים בהערכת העלויות, וכך גם ביחס לחוות הדעת המפורטות מטעם מומחה בית המשפט – אשר מעידים אף הם על פערים ניכרים ומהותיים.

     

    ערה אני לכך, שהתובעים עתרו לתיקון הליקויים, עם זאת עתרו בתביעה כספית לתיקון הליקויים.

     

    בהתחשב כי עסקינן בתביעה כספית, ומאחר וניתנו לנתבעת הזדמנויות לתקן את הליקויים, נחה דעתי כי הזכות לתיקון מוצתה, ועל כן, על הנתבעת לשאת בעלות התיקונים, כמפורט בחוות דעת מומחה בית המשפט, ללא הפחתה, וגם ללא תוספת בהתאם להצעת מחיר מטעם התובעים.

    הפסד השכירות של דירת המרתף

75. התובעים טוענים כאמור, כי השכירו את דירת המרתף לבנם ואשתו – חיים וספיר סעדי, בשכר דירה על סך של 8,500 ₪ לחודש, סכום הכולל ארנונה, מים וחשמל (הסכם השכירות צורף כנספח 4 לתצהיר התובעים). תקופת השכירות בהתאם להסכם, היא מיום 24.04.2012 ועד ליום 23.04.2013.

     

    כן עולה מההסכם כי "על השוכר לתת שטר ביטחון למשכיר" (ראו בכתב יד על גבי ההסכם, בעמ' 2 למעלה, מימין).

     

76. לטענת התובעים, בנם ורעייתו התגוררו בדירה מאז נישואיהם. בשל ליקויי הרטיבות הקשים בקירות המרתף, העובש, הריח חריף של העובש, הנזק הבריאותי וסכנת התחשמלות, עזבו את דירת המרתף ועברו להתגורר במקום אחר. לתמיכה בטענות, צורף הסכם שכירות שחתמו השוכרים בדירה אחרת, מיום 04.06.2013, המסומן נספח 5.

     

    על כן, תובעים שכר דירה על סך של 8,500 ₪ מיום 04.06.2013 ועד ליום הגשת התביעה – 12 חודשים, ובסך הכל – 102,000 ₪.

     

77. כן עותרים התובעים שעד לתיקון הרטיבות, יישאו הנתבעות בהפסד ההכנסה של דירת המרתף בסך שלעיל.

     

    מעיון בנספח 5, הסכם השכירות, עולה כי תקופת השכירות התחילה מיום 15.07.2013 והסתיימה ביום 31.07.2014. דמי השכירות, בהתאם להסכם, עמדו על סך של 7,500 ₪.

     

78. מחוות הדעת שנערכה ביום 22.09.2016, עולה כי הגישה למפלס התת קרקעי היא באמצעות מדרגות פנימיות (ראו סעיף 1). זאת בניגוד לטענות התובעים.

     

    הן בהתאם לעדות מומחה בית המשפט, אין כניסה נפרדת לדירת המרתף. ראו להלן –

     

    "ש.אתה היית בשתי הקומות המפלסים של הדירה?

    ת.כן, מספר פעמים.

    ש.למפלס התחתון נכנסת דרך הדירה או לא?

    ת.רק דרך הדירה. אין כניסה אחרת".

     

    (עמ' 40, שורות 24-27)

     

79. התובעים גורסים כי על הנתבעת היה להביא את תכניות הדירה לתמיכה בטענתן לפיה לדירה כניסה נפרדת. ראו סעיף 8 לסיכומי התשובה. אינני רואה טענה זו עין בעין.

    ראשית, מדובר בטענה המנוגדת לאמור בחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט. כן, הטענה משרתת את התובעים וכידוע – "המוציא מחברו עליו הראייה".

     

80. התובע העיד כי טרם מגורי הבן והכלה, דירת המרתף הייתה ריקה (עמ' 45, שורה 24). בהתאם לעדותו, המקום היה ריק הן מטעמים אובייקטיבים הקשורים למשפחתו (עמ' 45, שורות 30-31).

     

81. התובע העיד כי ההסכם אמתי. ביחס לשטר הביטחון הסביר – "ראיתי במשפחות הכי טובות שעושים עם זה" (עמ' 49, שורות 6-7). כן ראו עדותו ביחס להסכם בהמשך, בעמ' 49, שורות 8-31 ובעמ' 50, שורות 3-9.

     

    התובע נשאל מדוע הבן לא הגיע להעיד ששילם את דמי השכירות והתובע השיב – "אם תזמין אותו – הוא יבוא" (עמ' 50, שורה 26).

     

82. לדידי, היה על התובעים עצמם לזמן את הבן והכלה, בכדי לשפוך אור על סוגיית התשלומים, עזיבת הנכס, ובפרט – ביחס לטענתם כי לדירת המרתף כניסה נפרדת. כידוע, ההלכה הפסוקה כבר הטעימה לא אחת כי בעל דין, אשר נמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, קמה הנחה לרעתו כי לא היה בעדויות או בראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651 (1991); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, (1990); וע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605 (1993)).

     

83. יודגש גם כי לא צורפו אסמכתאות ביחס לתשלומים – שיקים או העברות בנקאיות. כן, עדות התובע תמוהה בעניין, שכן הוא טוען כי הוא נוהג לשלם כיום את שכירות בנו (ראו עמ' 46, שורות 1-2 ועמ' 50, שורות 11-12). לכאורה, התובע מסביר זאת – "כשהוא התחתן הייתי חייב לעשות את זה יותר רציני, שאם הכול בסדר, אז כבר לאט לאט אתה יורד מהזה שלך. כשהחיים בסדר והזוג מסתדר, למה שלא אתן. אני אבא שלהם" (עמ' 50, שורות 14-16).

     

84. מכל מקום, גם אם הוצג הסכם שכירות, אין די בו. לא הוצגה בפני חוות-דעת לעניין שיעור השכירות בדירות מרתף, מסוג זה. עסקינן בנתון אותו יש לתמוך בחוות-דעת, שכן אינו בידיעה שיפוטית. כמו כן, עלה כי דמי השכירות כללו ארנונה, מים, חשמל וכד'. לא ניתן היה לבודד את הרכיבים ולקבוע את שיעור כל אחד מהם בנפרד (ראו עדות התובע, בעמ' 49, שורות 13-19, שם העיד התובע כי יש ברשותו רק מונה חשמל. יחד עם זאת – לא הביא נתונים).

     

     

     

    ראו והשוו: 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין (10.9.17); ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.10); והשוו: ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת כהן שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800 (1981); ע"א 4773/16 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ. אלגור (כ.ד.א.ו) בע"מ (24.4.18); רע"א 2371/01 אינשטיין נ. אוסי תכנון והקמת מבנים ופיתוח בע"מ פ"ד(ז) (5) 787 (2003)).

     

85. אשר על כן, הנני דוחה את רכיב הפיצוי בגין אובדן דמי השכירות. לאור התוצאה, הבקשה לפיצול סעדים ביחס לרכיב זה – נדחית.

     

    עוגמת נפש

     

86. התובעים מבקשים כי ייפסק להם פיצוי כספי בסך של 100,000 ₪, בגין עוגמת הנפש, והנתבעת מטעמה סבורה כי אין לפסוק בגין רכיב זה, במפורט בטיעוניה לעיל .

     

87. במסגרת הדיון בשאלת עצם הפיצוי בגין עוגמת נפש, כמו גם בשיעורו, בהקשר לליקויי בנייה, נקבע כי:

     

    "מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421)." (ראו: ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ, פסקה 16 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל [פורסם בנבו]).

     

     

88. בפסיקת הפיצויים הריני מביאה בחשבון כי ליקויי הבניה פגעו באיכות חייהם של התובעים, ובמידת הנאתם מהנכס שרכשו במיטב כספם. כמו כן, יש ליתן משקל לפגיעה בתובעים בעצם ביצוע התיקונים הנוספים שיצטרכו לבצע, אופיים ומשכם, כאמור בקביעת מומחה בית המשפט נדרש תיקון למשך שבועיים, ובתקופה זו לא ניתן יהא להתגורר בדירה.

89. בקביעת הפיצוי, יש ליתן את הדעת לטענות התובעים ביחס לרישום הדירה בטאבו. יש להביא בחשבון כי התובע העיד שמי שהיה אחראי לרישום הדירה בטאבו הוא עו"ד שפלר, שכן רכש חלק מהדירה בקבוצת רכישה (ראו עמ' 43, שורות 30-31 ועמ' 44 שורות 1-2). כן הבאתי בחשבון את הטענה כי התובעים מנסים למכור את הנכס ללא הצלחה בשל הליקויים (עדות התובע, עמ' 47, שורות 31-32 ועמ' 48, שורות 1-2).

     

90. ביחס לטענה בדבר ירידת הערך שיש לגלם ברכיב עוגמת הנפש, הטענה נדחית, שכן אינה נתמכת בחוות דעת (ראו הפסיקה שלעיל).

     

91. בכל הנוגע לשיעור הפיצוי הראוי, הנני מפנה לסכומים המקובלים בפסיקה כפיצוי בגין עגמת נפש ביחס לליקויים כגון אלה שלפני (ראו והשוו ת"א (מחוזי תל אביב) 14280-02-13 אמיר כהן נ' גאון נדל"ן בע"מ (6.7.2017), ת"א (מחוזי חיפה) 1423/99 תמר ויצחק גינזבורג נ' מורן חברה לבנין בע"מ (17.2.2008) ע"א (מחוזי חיפה) 17817-11-15 באסם ורור נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (15.5.2016)).

     

    בהתחשב במכלול הנסיבות, הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, בגין עוגמת נפש, סך של 30,000 ₪ לשני התובעים יחד. 

     

    סוף דבר

     

92. לאור המקובץ לעיל, תשלם הנתבעת לתובעים כדלקמן:

     

    עבור ליקויי בנייה - סך של 159,214 ₪ סכום הכולל בתוכו מע"מ ותקורות. וכן סך של 412,776 ₪, הכולל אף הוא מע"מ ותקורות (סך ביניים של 315,000 ₪, עליו יש להוסיף מע"מ ותקורות).

     

    הסכומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאת חוות הדעת ועד התשלום בפועל.

     

    עוגמת נפש – בסך כולל של 30,000 ₪.

     

    הוצאות בסך של 25,000 ₪ ושכ"ט ע"ד בסך של 60,000 ₪ ובהתחשב בכך שכתב התביעה תוקן פעמיים.

     

    הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 ימים.

     

    5129371המזכירות תמציא את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

     

    ניתן היום, ז' חשוון תשפ"א, 25 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.