נכס חיצוני, איזון משאבים ומזונות קטינות

פסק דין

פסק דין זה יסיים ההליכים בתיקים שבכותרת שעניינם שלוש תובענות שהוגשו ע"י הגב' פלונית (להלן: "התובעת") כנגד בעלה, פלוני (להלן: "הנתבע"):

 

א. תביעה בתלה"מ 24693-11-15 למתן סעדים לפי חוק יחסי ממון לרבות איזון משאבים.

 

ב. תביעה בתלה"מ 32434-02-16 למתן פסק דין הצהרתי שיצהיר כי התובעת בעלת מחצית

    מהזכויות במשק *** במושב X.

 

ג. תביעה בתלה"מ 64311-12-15 למזונות שתי בנותיהן המשותפות של הצדדים, א' וב'.

 

הדיונים בשלושת ההליכים התנהלו במאוחד, הוגשו תצהירי עדות ראשית של בעלי הדין ועד מטעם התובעת והראיות נשמעו בתאריכים: 25.6.2019, 2.7.2019 וביום 4.7.2019 (הדיונים הוקלטו ע"י חב' הקלטות והתמלילים סרוקים בתיק האלקטרוני).

 

רקע עובדתי

1. התובעת והנתבע נישאו זל"ז בתאריך ******* ומנישואין אלה נולדו להם שתי בנות:

א' וב' שהינן נכון למועד מתן פסה"ד קטינות כבנות 17 ו-12 וחצי (להלן: "הקטינות").

 

1. ארע משבע בחיי הנישואין, הצדדים אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת ואין מחלוקת כי מועד הקרע לצורך איזון הזכויות חל בתאריך 11.11.2015 (להלן: "מועד הקרע").

 

1. הקטינות מצויות במשמורת התובעת והנתבע זכאי לקבל את הקטינות לזמני שהות עימו פעמיים בשבוע באמצע השבוע ובכל סוף שבוע שני, על פי תיאום עם הקטינות (פסק דין מיום 22.10.2018 בתמ"ש 41551-11-15).

 

1. התובעת והקטינות מתגוררות בדירת המגורים המצויה בעיר *********** ורשומה ע"ש הצדדים בחלקים שווים (להלן: "דירת המגורים"). על הנכס רובצת הלוואה המובטחת במשכנתא, שההחזר החודשי בגינה הינו בגובה כ- 4,100 ₪ לחודש.

 

1. בשנת 1998 רכש הנתבע זכויות במשק מס' *** במושב X (להלן: "המשק").

 

1. התובעת טוענת כי במהלך הנישואין הנתבע למעשה הפך את המשק לנכס משותף על דרך ההתנהגות ולפיכך עותרת בתמ"ש 32434-02-16 לפסק דין שיצהיר כי היא בעלת מחצית הזכויות במשק.

 

1. הצדדים מנהלים חשבונות בנק נפרדים בבנק ******* (התובעת בח"ן ****** והנתבע בח"ן *******).

 

1. התובעת עובדת למעלה מ-25 שנים בעיריית ******* כיום בתפקיד סגנית מנהלת מח' ******* ומשתכרת כ- 11,000 ₪ נטו בממוצע לחודש.

(ראה תלושי שכר שצורפו לכתב התביעה וכן תלושי שכר לחודשים יולי 2018 עד ינואר 2019- ת.ע.ר בתמ"ש 32434-02-16, נספח ה').

 

1. הנתבע הוא חקלאי במקצועו, בעל עסק בתחום החקלאות לגידול ירקות בשם "*********", אשר הוקם בתאריך 1.12.2011 (להלן: "העסק").

 

1. במסגרת עסקו הנתבע מעניק, בין השאר, שירותים לשותפות "*******" המצויה בבעלות אביו מר ****** ואחיו מר ******** (להלן: השותפות").

 

1. בשנת 2008 צורף הנתבע כשותף ברווחי השותפות בשיעור של 20% וזאת עד לחודש יולי 2012.

 

1. בהחלטה מיום 27.9.2017 מונה כמומחה מטעם בית המשפט רו"ח מר יניב בוכניק (להלן: "המומחה") לצורך הערכת שווי עסקו של הנתבע, גובה הכנסותיו ופוטנציאל השתכרותו מהעסק. המומחה נדרש להתייחס גם לשאלת שווי העסק נכון למועד הקרע.

 

1. בתאריך 26.7.2018 הוגשה חוות דעת המומחה לפיה הוערך שווי העסק בערכים נומינליים לפי שיטת השווי הנכסי נכון ליום 11.11.2015 בגובה 546,253 ₪.

 

הכנסתו החודשית של הנתבע מהעסק הוערכה ע"י המומחה בשיעור 11,440 ₪ נטו לחודש.

 

1. המומחה נחקר על חוות דעתו בדיון 2.7.2019 וביום 24.7.2019 הוגשה הודעה מטעם המומחה הכוללת עדכון שווי העסק כולל מלאי שנותר בעסק נכון למועד הקובע ולא נכלל בשוגג בחוו"ד.

שווי העסק המעודכן נכון למועד הקובע מוערך ע"י המומחה בגובה 786,253 ₪.

 

1. הנתבע מתייחס בכתב טענותיו לנכס מקרקעין נוסף שנרכש במהלך חיי הנישואין, דירה ברחוב *********, גוש **** חלקה **** תת חלקה **** (בבניין המכונה " ****** "להלן: "הדירה ברחוב ******") אשר לטענתו מצוי בבעלותה אך הוסתר בכתב טענות שהוגשו מטעמה.

 

1. מעבר לנכסים שאוזכרו לעיל וביחס לחלקם קיימת מחלוקת בשאלה, האם מדובר בנכסים שיש לכללם במסת הנכסים המשותפת, נצברו נכסים נוספים במהלך החיים המשותפים לרבות כספים בחשבונות בנק וזכויות סוציאליות ופנסיוניות.

טענות הצדדים

טענות התובעת

1. תביעה לסעדים לפי חוק יחסי ממון (תמ"ש 24693-11-15)

• א. התובעת טוענת כי במסגרת עבודתה בעיריית ****** צברה זכויות סוציאליות בחברת ***** וחברת ***** וכן פנסיה תקציבית.

 

• ב. התובעת טוענת כי בסמוך לפני הגשת כתב התביעה משכה כספים בגובה 100,000 ₪ מחיסכון המצוי בחשבון הבנק שלה. לטענתה, ידעה כי תזקק לכסף להוצאות ייצוג משפטי והתנהלות כלכלית עד להסדרת המזונות והרכוש וכי הנתבע יקשה עליה ככל הניתן.

 

• ג. התובעת מציינת כי מחזיקה רכב ישן מסוג ******** אשר שימש בעבר מונית.

 

• ד. לטענת התובעת במשך כל השנים הנתבע מידר אותה, הגיב באופן נוקשה לכל שאלה ששאלה, עד שנוצרה התניה שלא לשאול דבר את בעלה אודות מעשיו, הכנסותיו ועסקיו.

 

• ה. התובעת טוענת כי כל השנים הנתבע התנהל בחשבון בנק נפרד, הסתיר, רימה, כיזב, העלים וניצל את תמימותה ולמעשה חי על חשבונה. כך לטענתה, הנתבע נוסע ברכב מפואר, מבלה מבלי למסור דין וחשבון ומרוויח עשרות אלפי שקלים, אך מעביר לידיה סכום קבוע בגובה 4,500 ₪ לחודש ונושא בהוצאות אחזקת המדור, בעוד שהיא נוסעת ברכב ישן ומתפרק, אחראית גם על הפרנסה וגם על ניהול הבית וגידול הבנות ונושאת בכל תשלומי המשכנתא ההוצאות האחרות של התא המשפחתי.

 

• ו. התובעת טוענת כי עסקה כל השנים האחרונות בגידול שתי הבנות, מבלי שהנתבע נמצא, מעורב או לוקח חלק פעיל בגידולן.

 

• ז. התובעת טוענת כי מאז היכרות הצדדים הנתבע עבד בתחום הלולים, גידול ושיווק עופות, אך צורת העסקה שלו (השותפויות, הבעלויות והשירותים שהוא סיפק) לא נהירה לה. התובעת ידעה לומר כי גם אחיו של הנתבע מעורבים בצורה כזו או אחרת בעסק אך טיבו ומהותו לא נהירים לה.

 

• ח. התובעת מפרטת נכסים הקשורים לטענתה לנתבע, באופן כזה או אחר ובכללם חשבונות בנק, השותפות ******, ג'יפ **** המצוי בשימוש הנתבע אך רשום ע"ש אביו, זכויות במשק *** במושב X וזכויות סוציאליות ופנסיוניות.

 

• ט. התובעת טוענת כי חוששת שהנתבע עומד לבצע או כבר ביצע פעולות ברכוש אשר יהא בהן כדי לפגוע בזכויות המגיעות לה על פי כל דין.

 

• י. התובעת מציינת כי לאחרונה הנתבע ביקש להחתים אותה על מסמך המלמד על כוונותיו ורצוניות.

 

• יא. לכתב התביעה צורף ב ובו מצהירה הגב' ****** (****) כי אין לה כל חלק ו/או שותפות בכל נכס ו/או עסק ו/או רכוש מכל סוג ומן הרשומים ע"ש הנתבע ובני משפחתו המפורטים באותו מסמך. אותם נכסים הוגדרו כ"נכסי משפחת *******").

 

• יב. התובעת עותרת לגילוי פרטים ומתן חשבונות ביחס לזכויות הנתבע מכל מקור שהוא אשר נצברו במהלך חיי הנישואין וככל שניתן יהיה לשום את נכסיו, לביצוע איזון משאבים על דרך שומת נכסים ולפירוק שיתוף בדירת המגורים ומתן אפשרות לתובעת לרכוש חלקו של הנתבע האמצעות קיזוז.

 

• יג. בתצהיר עדות ראשית התובעת ציינה כי באמצעות צו לגילוי מסמכים גילתה כי לנתבע כספים בני"ע בגובה 340,000 ₪, כי מקבל מאחיו 15,000 ₪ מדי חודש בהוראות קבע וכי בין השנים 2012-2015 הנפיק חשבוניות לבני משפחתו בסך 60,000 ₪ בממוצע לחודש.

 

 

1. הזכויות במשק *** במושב X (תמ"ש 32434-02-16)

• א. התובעת מעריכה את שווי הנכס במיליונים רבים וטוענת כי הנתבע פיתח את המשק, בנה עליו והשביח אותו מכספים משותפים ו/או כספים שהיו אמורים להיות משותפים והועלמו והוחסרו מהתא המשפחתי.

 

• ב. אין לתובעת מקורות מידע בנוגע למקורות המימון לרכישת הנכס ונסיבות רכישתו ובמסגרת כתב התביעה היא מבקשת לבחון כיצד הנכס רשום בכל הגופים הרלוונטיים לרבות במושב X וברשות מקרקעי ישראל וכן את כלל ההשקעות שבוצעו בנכס ולהבין ולקבוע כמה כסף משותף הוזרם למשק.

 

• ג. התובעת טוענת כי הנתבע מעולם לא השמיע באוזניה כי אין בכוונתו לשתפה בנכס זה והבהיר לאביה כי המשק שייך לצדדים.

 

• ד. לטענת התובעת, הנכס הפך לנכס משותף במהלך קשר הנישואין על דרך ההתנהגות.

 

• ה. התובעת מציינת כי זוכרת שהיה שלט על הבית הבנוי במשק, עם שמות הצדדים עליו.

 

• ו. התובעת טוענת כי הנתבע רשם את הנכס במועצה האזורית ***** גם על שמה וכי בספר החברים של מושב X הצדדים רשומים כבעלי זכויות במשק ***.

 

• ז. עוד הנתבעת טוענת כי הנתבע זייף לכאורה ייפוי כוח בשמה לצורך הצבעה כפולה (בשמו ובשמה) באסיפה הכללית שנערכה במושב X.

 

• ח. לטענת הנתבעת, הנתבע הצביע בשמה התובעת באסיפה כללית שנערכה בחודש 10/2015.

 

• ט. התובעת טוענת כי לאורך הנישואין ולאור תקופת החזקתו בנכס, הנתבע ראה בה כבעלים של הנכסים, הציג אותה כבעלים ויצר מצג שווא כלפיה וכלפי משפחתה כי המשק הוא נכס משותף.

 

 

1. מזונות הקטינות (תמ"ש 64311-12-15)

• א. בכתב התביעה התובעת טענה כי משתכרת 11,262 ₪ נטו לחודש וציינה כי לאור הפרשות לניכויי רשות ההכנסה המופקדת לחשבון הבנק נמוכה בכ- 2,000 עד 3,000 ₪.

 

• ב. התובעת חוזרת וטוענת כי הנתבע משתכר עשרות אלפי שקלים בחודש אך מעביר לידה רק סכום בסך 4,500 ₪ לחודש ונושא בהוצאות אחזקת הבית והיא נושאת בהוצאותיה האישיות ובהוצאות הקטינות לרבות חוגים, שיעורים פרטיים וביגוד וכן בהוצאות הכלכלה.

 

• ג. לטענת התובעת הכנסתה לא מספיקה לניהול התא הכלכלי ולכן אביה מסייע להתנהלות השוטפת ועביר לה סכום בגובה 2,000-2,200 ₪ מדי חודש.

 

• ד. צרכי הקטינות, כולל חלקן היחסי בשיעור 40% ממדור רעיוני (משכנתא) והוצאות אחזקת הבית פורטו בכתב התביעה והועמדו על סך 13,234 ₪ לחודש.

 

• ה. התובעת טוענת כי מלוא הטיפול בקטינות נופל על כתפיה ועותרת לחיוב הנתבע בדמי טיפול בגובה 1,000 ₪ לחודש עבור כל אחת מהקטינות.

 

 

טענות הנתבע

1. סעדים לפני חוק יחסי ממון

• א. הנתבע טוען כי התובעת לא פרטה בכתבי הטענות מלוא נכסיה, הסתירה, רימתה והעלימה נכס משמעותי ביותר.

 

• ב. לטענתו, באורח פלא 'נשמטה' מזיכרון התובעת בעלותה ביחס לדירה ברחוב ****, עבורה היא מקבלת דמי שכירות עבור הדירה ברחוב **** בגובה 2,500 ₪ לחודש, אך מציגה בפניו מצג כאילו מדובר ב"סיוע" של אביה בכלכלת הבית.

לטענתו, אם מדובר בדירה בבעלות התובעת, הרי שיש להחיל לגביה את חזקת השיתוף.

 

• ג. למיטב ידיעת הנתבע, התובעת נמנעה מהכללת כספים בגובה כ- 180,000 ₪ שנצברו בקה"ש ו/או בקופ"ג.

 

• ד. הנתבע מכחיש טענות התובעת כאילו מנע ממנה מידע באשר לרכושו וטוען כי מעולם לא הסתיר ממנה מידע ולראיה היא עצמה מפרטת נכסיו, רכושו וכספו במוסדות פיננסיים שונים, אף טוב יותר ממנו.

 

• ה. הנתבע מציין כי הוא עובד כעצמאי בענף החקלאות ומעניק שירותים לשותפות שבבעלות אביו ואחיו. לטענתו, החל משחרורו משירות סדיר בצה"ל ולאורך שנות הנישואין עבד במושב X במשך למעלה מ-12 שעות, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הערב ועשה כמיטב יכולתו במגבלות הזמן וצרכי עבודתו על מנת להיות מעורב בגידול הקטינות.

 

• ו. הנתבע מתייחס לנכסים שפורטו בכתב התביעה וטוען כי יש לו חשבון עסקי פעיל בבנק **** ב****** ח"ן ******, מכחיש קיומו של מוניטין אישי או עסקי ומאשר כי משתמש ברכב מסוג ג'יפ **** שהעמיד לרשותו אביו.

 

• ז. הנתבע מכחיש צבירת כספים בחברות "****", "*****" ו"******" במהלך חיי הנישואין וטוען כי אין לכלול כספים המצויים בקופות אלה באיזון המשאבים, אלא אם תוכח כי בוצעה הפקדה בתקופת הנישואין.

 

• ח. הנתבע טוען כי מבדיקת ספרי החשבונות שלו צבורים לחובתו הפסדים בגובה של כמיליון שקלים.

 

• ט. הנתבע מתנגד להכללת משק מס' *** במושב X במסת הנכסים לצורך איזון המשאבים בין הצדדים.

 

• י. הנתבע טוען כי הכנסת התובעת מאפשרת לה לשדרג את רכבה ללא שום בעיה, מציין כי מעולם לא סרב לבקשתה להחליף את רכבה וטוען כי עובד קשה ומשתתף בפרנסת התא המשפחתי.

 

• יא. הנתבע טוען כי אין יסוד לטענה כאילו הוא "חי על חשבון האישה" ו"עושק אותה".

הנתבע מאשר כי נושא בכל הוצאות אחזקת הבית ומעביר לידי התובעת סך 4,500 ₪  לחודש כהשתתפות בהוצאות וטוען כי משתתף גם בהוצאות ביגוד עבור הקטינות והוצאות נוספות ככל שנדרש.

 

• יב. הנתבע טוען כי לפני מספר שנים מימן לבדו שיפוץ נרחב בדירת המגורים כולל החלפת ריהוט בהיקף של 100,000 ₪.

 

• יג. ביחס למסמך שכותרתו "הצהרה והתחייבות בלתי חוזרת") טענת הנתבע כי בשנת 2012 (ולא "לאחרונה" כטענת התובעת) אביו רצה להעביר את הבעלות בנכסיו ובעסקיו לילדיו לאור גילו המתקדם ובאופן טבעי, בטרם העברת הזכויות ע"ש ילדיו, ביקש להבטיח כי הנכסים לא יהיו כפופים לדרישות מי מכלותיו, בדיוק כפי שדורשת כעת התובעת.

 

• יד. הנתבע טוען כי התובעת סירבה לחתום על המסמך ובכך הביאה לגניזת תכניתו של האב.

 

• טו. הנתבע טוען כי אינו הבעלים של הנכסים הקשורים לעסקיהם של אביו ואחד מאחיו. לטענתו, אף שבידי אביו לתמוך בבנו ולסייע לו, הרי אין זכות זו מהווה חובה כלשהי כלפי התובעת ואין בחשד / תחושת בטן / משאלת לב של התובעת כדי להפוך אותו לעלים בנכס בעל ערך כלכלי ניכר רק בשל קשר משפחתי עם הבעלים.

 

• טז. הנתבע טוען כי לא השקיע ולא שילם דבר בשותפות וגם בתקופה שבה היה רשום כשותף ברווחים, הרי עצם היותו שותף ברווחים לא מקנה לו זכויות בנכסי השותפות.

 

• יז. לטענת הנתבע, נכסי בני משפחתו לא רלוונטיים לעניינם של הצדדים, בדיוק כפי שרכוש אביה, אחיה ויתר בני משפחתה של התובעת לא רלוונטיים לצורך איזון נכסי הצדדים.

 

• יח. הנתבע אינו מתנגד למתן צו הדדי לגילוי פרטים ומתן חשבונות וכן אינו מתנגד לאיזון משאבים בדרך של שווי הנכסים של שני הצדדים, בקיזוז החובות הרובצים עליהם.

 

1. הזכויות במשק *** במושב X

• א. הנתבע סבור כי התובעת אינה רשאית להגיש תביעה למתן פסק דין סעד הצהרתי ביחס לנכס שאין חולק כי נרכש שנים רבות לפני הנישואין וממקורות כספיים של משפחתו ובפרט שעה שהתובעת עצמה מתארת בכתבי טענותיה מערכת יחסים רעועה בין הצדדים שנפרסה על פני שנים ארוכות, כאשר אחד מתנאי הסף שהוצבו בפסיקה כתנאי מוקדם להחלת חזקת השיתוף על נכס ספציפי, נישואין אשר נמשכו עשרות שנים בהרמוניה, בשיתוף מלא וללא משברים מיוחדים.

 

• ב. הנתבע טוען כי מדובר בנכס שנרכש 4 שנים לפני שהצדדים הכירו זה את זו ונרשם ע"ש הנתבע ברשות מקרקעי ישראל ובסוכנות היהודית. הנתבע מבהיר כי לצורך רכישת הנכס לא נלקחה כל הלוואה לרבות הלוואה מובטחת במשכנתא.

 

• ג. הנתבע טוען כי מעולם לא נוצרה 'גמירות דעת' המייחסת לתובעת שותפות כלשהי בזכויות במשק, אלא ההיפך הוא הנכון.

 

• ד. הנתבע מציין כי הפסיקה החילה את דוקטורינת כוונת השיתוף הספציפי על נכס חיצוני אך בנסיבות מאוד מיוחדות יוצאות דופן, תוך עמידה במבחנים וקריטריונים שאינם מתקיימים בעניינם של הצדדים. לטענתן, אין שום דמיון בין המקרים שבהם בית המשפט החיל את חזקת השיתוף על נכס חיצוני לנסיבות תיק זה, כאשר הנכס נשוא המשק לא מהווה דירת מגורים ולאורך השנים לא שופץ, הורחב או הושבח ולא בוצעה בו כל בנייה.

 

• ה. לטענת הנתבע, יחסי הצדדים היו רעועים ביותר לאורך שנים ולא התקיימה ביניהם "הרמוניה" כמעט בשום תחום, בני הזוג התנהלו כספית באופן נפרד לחלוטין, האישה פיתחה קריירה תובענית ומצליחה בתפקיד ניהולי בכיר ואין לפנינו אישה שהתרכזה בטיפוח משק הבית המשותף וטיפול בילדים.

 

• ו. הנתבע מכחיש יצירת מצג כלשהו ממנו ניתן להסיק כי התובעת שותפה לבעלות על המשק. לטענתו מעולם לא הקנה לתובעת, לא בכתב ולא בע"פ או בהתנהגות ולא במשתמע, זכויות כלשהן במשק, ודאי לא מההיבט הקנייני.

 

• ז. הנתבע טוען כי אין כל רלוונטיות לרישום במועצה האזורית, בטח לא במובן "הקנייני".

 

• ח. הנתבע מסביר כי התובעת רשומה כחברה במושב X על מנת שתוכל להצביע בבחירות לרשויות האגודה, אך אין כל קשר בין חברות באגודה לבעלות קניינית בנחלה. לטענתו, החברות באגודה נעשית לצרכים קהילתיים, חברתיים אך לא לצורך "קנייני".

 

• ט. הנתבע מדגיש כי חתם על ייפוי הכוח בשם התובעת לצורך הצבעה בבחירות והדבר נעשה ברשות התובעת.

 

• י. הנתבע טוען כי דווקא הוספת התובעת לרשימת החברות, ללא רישומה כבעלים בנחלה אצל הרשויות הרלוונטיות מעיד על היעדר כוונה לשיתוף או ליתר דיון על כוונה ל"אי שיתוף".

 

1. מזונות הקטינות

• א. הנתבע חוזר ומדגיש כי אכן מוצא פרנסתו מעבודה למול בני משפחתו, אך אינו הבעלים של הנכסים הקשורים בעסקי אביו ואחד מאחיו, (לולים, בתי אריזה ועסקי החקלאות).

 

• ב. הנתבע טוען כי בשנת 2012 יצא מהשותפות ברווחים אך המשיך להעניק שירותים לשותפות בדיוק כפי שהיה קודם לכן וקיבל תמורה חודשית בגובה 15,000 ₪ לחודש ותוספת הוצאות עבור הוצאות שנדרש לשלם במסגרת עבודתו.

 

• ג. הנתבע מציין כי בשנת 2015 העסק שבבעלותו צבר הפסדים בגובה כ- 395,382 ₪.

 

• ד. הנתבע מבהיר כי הכספים ש"התגלו" בתיק ני"ע נצברו עוד בטרם נישואיי הצדדים ובכל מקרה היו גלויים בחשבון הבנק שלו והתובעת ידעה על קיומם בין היתר, בהיותה מיופית כוח בחשבון.

 

• ה. הנתבע טוען כי בנוסף להכנסת התובעת מעבודתה יש להביא בחשבון גם הכנסתה מדמי שכירות בגובה 2,500 ₪ לחודש בגין השכרת הדירה ברחוב *****.

 

• ו. לטענת הנתבע, התובעת היא בת למשפחה מבוססת ביותר ועתירת נכסים.

 

• ז. הנתבע סבור כי יש לפסוק לשתי הקטינות 3,000 ₪ לחודש (1,500 ₪ לכל אחת) עבור הוצאות בסיס והוצ' אחזקת מדור וכן החל ממכירת הדירה להוסיף 1,800 ₪ המהווים 40% מדמי שכירות ראויים בסך 4,500 ₪ לחודש, כך שסה"כ מזונות הקטינות כולל מדור יעמוד על סך 4,800 ₪ לחודש (ס' 10-12 לסיכומים).

 

דיון הכרעה

1. הצדדים נישאו זה לזה כאמור בשנת 2002 ואין חולק כי לא נחתם ביניהם הסכם ממון ולפיכך נושא יחסי הממון ביניהם מוסדר בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

 

1. חוק יחסי ממון הוציא מגדרם של הנכסים ברי האיזון נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, במסגרת סעיף זה הוצאו בין היתר מכלל הנכסים ברי האיזון "נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין" (סעיף 5(א)1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג).

 

1. ההלכה המקובלת בעניין בחינת שיתוף בנכסי בני זוג שחוק יחסי ממון בין בני זוג חל עליהם, הינה כי אין בהוראותיו של ס' 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת שיתוף, בנכס ספציפי, לפי הדין הכללי החל על העניין לרבות בנכס שנרכש על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין או בנכס שהתקבל במתנה.

 

על בן הזוג הטוען לשיתוף בנכס, שלא רשום על שמו והיה של בן הזוג האחר עוד לפני הנישואין, נטל השכנוע שהצדדים יצרו בנכס שותפות ובחלקים שווים.

ראה ע"א 7687/04 ששון נ' ששון פד"י נט(5) 596; רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי  פד"י נו (6) 175; ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי פד"י מט(3) 529.

 

1. כאשר השיתוף מבוסס על הדין הכללי, נדרשת הוכחה קונקרטית פוזיטיבית לכוונת השיתוף ועצם קיומם של חיי נישואין ממושכים אינו יוצר שיתוף קנייני, גם אם מלווים הם בגידול ילדים (ראה פסק הדין בעניין אבו רומי בעמ' 183).

 

1. בשורת פסקי דין הובהר כי לא די בעצם החיים המשותפים בדירה על מנת לקבוע כי קיימת כוונת שיתוף ביחס לנכס מלפני הנישואין ויש צורך ב"דבר מה נוסף". הבסיס שעמד מאחורי אותה פסיקה הוא ברור, הכוונה הינה להגן על אינטרס ההסתמכות של הצדדים.

 

1. מקום שצד סבר (גם אם בטעות) שהוא בעל זכויות בנכס מסוים, או כאשר הצדדים הפנו משאבים משותפים לטובת נכס של אחד מהם, היה מקום ליתן לאותו צד סעד ולהכיר בזכויותיו ביחס לנכס האמור, אף על פי שמדובר בנכס שהיה לבן הזוג ערב הנישואין. יש להדגיש כי ראוי לבחון כל מקרה לגופו, ולהכריע בשאלה אם קיים היה דבר מה נוסף שיצדיק סטייה מהוראות החוק הברורות.

 

1. בתי המשפט לא ערכו רשימה סגורה של נסיבות שיכולות להיחשב כ"דבר מה נוסף".

 

כך לדוגמא, כאשר הוכח שהצדדים ערכו שיפוץ מסיבי בבית, או כאשר הוצגו ראיות לכך שהייתה הבטחה או כוונה מפורשת להפוך את הנכס לנכס משותף על ידי שינוי ברישום הבעלות או אפילו על ידי מכירתו ורכישת נכס אחר תחתיו שייחשב כנכס משותף, ראה בכך בית המשפט כ"דבר מה נוסף" שדי בו כדי לבסס כוונת שיתוף, ראו פסה"ד בעניין בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים) מפי כב' השופט דנציגר (פורסם במאגרים), כאשר גם שם הדגש היה על מצג נמשך של כוונה למכור את דירת בן הזוג ולרכוש תחתיה דירה משותפת.

 

1. הפסיקה הבחינה בדרך כלל בין נכס שהוא דירת מגורים אשר שימשה את הצדדים וילדיהם כדירת מגורים, לגביה נדרש בן הזוג הטוען לשיתוף להוכחה מעטה, לבין נכס עסקי שהיה של בן הזוג לפני הנישואין שלגביו נדרשו הוכחות בעלות משקל לגבי כוונת בעליו הרשום לשתף בו את בן זוגו (ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פ"ד מח(3) 685, בעמ' 690).

 

נתונים עובדתיים כמו היות הנישואין ראשונים או שניים, והאם יש לבני הזוג ילדים משותפים, אורך הנישואין אופי היחסים בין הצדדים, שיתוף באמצעי תשלום וחסכונות יש בהם כדי להצביע על כוונתם של הצדדים.

 

1. בעניין עמ (י-ם) 818/05 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 08.05.2006) נפסק כי בן זוג שהביא עמו לנישואין דירה, בה בני הזוג מתגוררים, שעה שאין לבן הזוג השני דירה אחרת, יוצר מצג כלפי בן זוגו כי יוכל לשכון לבטח בדירה, וזו תהא רכוש משותף, וזאת משלא נתן סימנים כי בדעתו לשמור על רכושו זה בפקיעת הנישואין (בקשת הרשות לערער שהוגשה בבע"מ 4951/06 נדחתה בפסק דינה של כבוד השופטת ארבל מיום 14.06.2006).

 

 בעניין בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם 14.03.2007) נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר ביסס הכרעתו לפיה הוכחה כוונת שיתוף ספציפית על שנות מגורים ארוכות בדירה, השתתפות האישה במימון שיפוץ הדירה וסקירת מערכת היחסים הכלכלית ששררה בין הצדדים (ס' ה(2) לפסק הדין).

 

המשק במושב X

 

1. החומר הראייתי שהונח בפני מלמד כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כוונת שיתוף ספציפית ביחס למשק מס' *** במושב X, באופן שיש בו כדי להקנות לה מחצית מהזכויות בנכס כפי שטוענת ומבקשת.

 

התובעת לא הביאה כל ראיה להוכחת טענתה כי הנתבע הציג מצג כלפי כולי עלמא כי המדובר בדירה משותפת של בני- הזוג, לא  הצביעה על נסיבות העשויות להיחשב כ"דבר מה נוסף" או שיעידו כי פיתחה ציפייה כלשהי ביחס לנכס.

 

אין בפי התובעת שום טענה המלמדת על כוונת שיתוף ספציפית של הנתבע לשתף אותה בנכס הקונקרטי במושב X והעתירה למתן פסק דין הצהרתי מבוססת על טענה אחת יחידה מטעמה ולפיה לכאורה  "הנתבע מעולם לא השמיע באוזני התובעת כי אין בכוונתו לשתף אותה בנכס זה" וכי לא נערך הסכם ממון בין הצדדים. למעשה היא מבקשת ללמוד "הן" מכלל "לאו", אלא שבמקרה דנן מדובר בנכס חיצוני שנרכש לפני הנישואין והמחוקק בחר להחריגו ממסת הנכסים המשותפת, אלא אם תוכח כוונת שיתוף ספציפית באמצעות ראיות פוזיטיביות של ממש.

 

התובעת לא הציגה כל ראיה המלמדת באופן פוזיטיבי על כוונה של הנתבע לשתף אותה בזכויות בדירה וגם אם לטענתה הדבר "היה ברור מאליו" ודובר במהלך השיחות שהתנהלו בין בני משפחת הנתבע, היא לא הציגה בפני בית המשפט תיעוד שיחה כלשהי עם הנתבע ו/או משפחתו המורחבת, ממנה עולה אפילו לא במרומז, כי הוא מתייחס למשק הנ"ל כנכס משותף.

 

עולה מבחינת העובדות בתיק כי אותה טענה בענין כוונת שיתוף 'מובן מאליו' בעיניה נבע מעצם העובדה שבני הזוג נישאו זל"ז ואין לתחושתה הסובייקטיבית בדבר כוונתו של הנתבע לשתפה בנכס ספציפי זה על מה לסמוך, מה גם שההתנהלות בשטח, הן מצידה והן מצד הנתבע מוכיחה ההיפך מן האמור בכל הנוגע לאפשרות כוונת השיתוף במשק.

 

 

1. כאמור, מעבר לכך שהתובעת לא הביאה כל ראיה פוזיטיבית לתמוך בטענתה בענין המשק, התמונה הברורה שהצטיירה מעדותה של התובעת בכל הנוגע למשק, הוא כי מדובר באישה המנותקת לחלוטין מהמשק ומהמתרחש בו עד לפרוץ המשבר הזוגי. הנכס שהיה בבעלות בעלה עוד טרם נישאו, לא עניין את התובעת עד לפרוץ המשבר, כך גם הרושם לגבי גורל עסקי משפחת ***** המתנהלים על אדמות במושב X לרבות באמצעות משק זה.

 

יודגש כי אין מחלוקת כי הצדדים לא התגוררו במשק זה מעולם והתובעת ביקרה בו לאורך שנות החיים  המשותפים מספר ספור של פעמים, ומעדותה עולה כי לכל היותר הגיעה למושב כאשר בעת נסיעה משותפת דרומה, שהו הצדדים יחד והנתבע היה צריך להסדיר שם עניינים והיא הגיעה עימו ולרוב אף חיכתה ברכב והובהר כי לה עצמה לא היה כל ענין במשק או במושב.

 

התובעת לא הביאה ולו עד אחד מקרב בני המשפחה או חברים שיאשר טענותיה בענין שיתוף ספציפי בנכס, ולא זו בלבד אלא שכדי לתמוך בטענותיה בענין כך שהמשק הוא גם שלה, בחרה להביא לעדות אחד מחברי מושב X שמצוי בסכסוך משפטי מורכב ומתוקשר עם משפחתו של הנתבע.

 

התובעת למעשה מוכיחה בהתנהלותה כי לא זו בלבד שהמשק אינו שלה, אלא שהיא מוכנה ללכת יד ביד עם יריבו הגדול והמושבע של הנתבע ומשפחת הנתבע, גם במחיר של אובדן המשק ואובדן עסקי משפחת הנתבע ובכך למעשה משיגה את התוצאה ההפוכה שעה שמצטיירת תמונה קלאסית של "משפט שלמה", זה אשר מוכן להקריב את המשק על מזבח הסכסוך הזוגי תוך שיתוף פעולה עם יריבים מבהיר בהתנהלותו עד כמה הוא קשור/לא קשור למשק או לעסקי משפחת הנתבע.

 

התובעת לשאלות ביהמ"ש בענין זה טענה כי כל רצונה ביחס למשק הוא  "שייעשה הדין" (עמ' 63 שורה 23) ו"שהצדק ייעשה" (עמ' 65 שורה 2) ובכך למעשה מביעה חוסר זהות מוחלט והעדר כל קשר רגשי למשק בכלל ולעסקי משפחת **** במשק.

 

1. יובהר כי התובעת ערה מודעת היטב לסכסוך המר בין מר י' (העד מטעמה) לבני משפחת *** (אבי ילדיה, חמה, גיסיה) בגינו מתנהלים הליכים משפטיים גם כנגד הנתבע עצמו, ערה לאפשרות כי הדבר יכול להסתיים בתוצאות הרות גורל לעסקי משפחת ***, אך אינה דואגת לערוך בדיקת נתונים כלשהו, למשל בנוגע לטענה בדבר חריגות בניה במשק ומשדרת אדישות לתוצאות.

 

 

1. אין מחלוקת כי המשק נרכש ממקורות המימון של הנתבע ו/או הוריו כארבע שנים טרם הנישואין ובמהלך חיי הנישואין לא בוצע שיפוץ כלשהו, קל וחומר לא בוצע כל שיפוץ מאסיבי או הרחבת הנכס והתובעת ממילא לא הציגה כל ראיה בדבר השקעה כספית כלשהי במשק ו/או באחזקתו השוטפת.

 

1. אין חולק כי בשום שלב לא נחתם בין הצדדים הסכם יחסי ממון, אך העובדה שלא נחתם הסכם ממון, לבדה, לא יכולה להוות משום "דבר מה נוסף" שמעיד על כוונת שיתוף בנכסים, שעל פי חוק שייכים לצד אחד בלבד.

 

1. הפסיקה הבחינה בדרך כלל בין נכס שהוא דירת מגורים אשר שימשה את הצדדים וילדיהם כדירת מגורים, לגביה נדרש בן הזוג הטוען לשיתוף להוכחה מעטה, אלא שבענייננו אין מדובר בדירת מגורים. הצדדים ובנותיהם התגוררו ממועד הנישואין בדירת המגורים המצויה בעיר ****, בעוד שהנכס נשוא המחלוקת הוא משק במושב X.

 

1. על מנת לקבוע אם קיים אינטרס הסתמכות, עלינו לבחון אם הייתה ציפייה לגיטימית מצד התובעת לקבל מחצית הדירה. במקרה דנן לא התרשמתי כי התובעת הסתמכה על מצג כלשהו שהדירה היא גם שלה, וודאי שלא באופן שמצדיק הגנה על אותה הסתמכות ומתן זכויות קנייניות בנכס, על סמך אותה הסתמכות.

 

1. התובעת מבססת את טענתה בדבר על שני עניינים בלבד אשר לגישתה מהווים ראיות להוכחת "כוונת שיתוף: זכות הצבעה שנתנה לה לצורך הצבעה בבחירות לרשויות האגודה ושלט כניסה המוצב בכניסה  למשק ועליו רשומים שמותיהם של הצדדים, אלא שדווקא עדות של העד מטעמה מלמדת כי אין כל קשר בין עניינים אלה לבין שייכות למשק.

 

• הנתבע לא מכחיש כי התובעת נרשמה כחברה במושב X על מנת שתוכל להצביע בבחירות לראשות האגודה, אך בפועל אין חולק כי לא נהגה להשתתף פיזית בהצבעות (ראה עמ' 55 שורה 17).

 

• התובעת טוענת כי הנתבע זייף חתימתה על גבי ייפוי כוח לצורך הצבעה כפולה. אף שלטענת הנתבע הדבר נעשה בהסכמתה ובידיעתה של התובעת, הרי שאם דבר קיומו של ייפוי כוח לכאורה מזויף אפילו לא היה ידוע לתובעת, למעשה היא אפילו לא התעניינה במה שקורה בבחירות לרשויות האגודה ובאותן שנים לטענתה היתה עסוקה בגידול בנותיה (עמ' 55 שורה 24).

 

• העד מטעם התובעת העיד ביחס לעצמו כי הוא נוהג להצביע במקום אשתו, הגם שהיא מתגוררת דה פקטו במושב ומכאן ניתן ללמוד כי שום משמעות להצבעה של הנתבע מטעמה של התובעת באמצעות ייפוי כוח.

 

עצם העובדה שהתובעת לטענתה כלל לא ידעה שמתקיימות הצבעות ושהנתבע מצביע בשמה (לטענתה באמצעות ייפוי כוח מזויף) , רק מלמדת עד כמה המתרחש במושב לא עניין ולא הטריד אותה. זה היה עניינו של בעלי המשק- הנתבע.

 

ההצבעה בשמה של התובעת לא נעשתה מטעמי נוחות, שכן התובעת אפילו לא ידעה שמתקיימות הצבעות ולא ניסתה לברר האם עליה להגיע או הביעה כל ענין להגיע להצבעות, לא לפני פרוץ הסכסוך ואף לא אחריו.

יתר על כן גם מהבחינה הפורמלית והמשפטית, אין כל משמעות לזכות ההצבעה באסיפות המושב לסוגיית זכויות המצביע במשק .

ראה גם טענת בא כוח הנתבע בס' 22 לסיכומיה כי ניתן לקבל בכל עת חבר לאגודה ללא קשר לזכויותיו הקנייניות. גם מי שמתקבל כבן ממשיך וכן בת/בן זוגו מקבל זכות הצבעה באסיפות המושב ואולם אין באמור כדי להקנות זכויות במשקים עצמם.

 

• התובעת טוענת מחד כי חסרונו של רישום בעלותה בנכס ברשויות הרלוונטיות אינו גורע מזכויותיה במשק, מאידך מבקשת לייחס משקל רב לרישום מסוג אחר. רישום שמה על שלט מחוץ למשק עצמו.

 

התובעת מבקשת ללמוד על כוונת שיתוף משלט שהוצב בכניסה למשק ועליו רשומים שמות הצדדים (עמ' 54 שורות 4-5), אלא שדווקא עדות העד מטעמה, בעל תפקיד בכיר במושב בעשרות השנים האחרונות, מלמדת כי גם בענין זה אין בין זה לבין הקניית "בעלות" דבר וחצי דבר.  

מר י' העיד מטעמה של התובעת והבהיר כי למשל בדוגמא שהוצגה לו לגבי משק שנרכש על ידי בנו ועדיין מונח שלט של הבעלים הקודמים, אין באמור בשלט כדי להוות משמעות מבחינת הבעלות הנוכחית במשק שרכש בנו.

           "           

"

(עדות העד מר י' בעמ' 98 שורות 7-19).

 

 

1. עוד ניתן ללמוד בעניין כוונות והתנהלות הצדדים מבחינה רכושית, מכך שהתובעת העידה כי אביה הבטיח לייעד לה דירה הרשומה באופן פורמלי בבעלותו, בפרויקט *****, בדרך של הענקת מתנה עוד בחייו או בירושה לאחר אחרית ימיו.

התובעת טענה כי ביחס לדירה זו כי אביה יכול בכל עת שיחפוץ לבטל הבטחתו להעניק לה את הדירה, אך מה שונה המצב עם הנתבע, אשר לטענתה הבטיח לה משק שלו ולא רשם על הזכויות בו על שמה?!

מדוע שונה הבטחה תאורטית זו, שכאמור כלל לא הוכח כי ניתנה לתובעת מצד הנתבע, מההבטחה שנתנה לה לטענתה ע"י אביה?

הרי אין מחלוקת כי לא השקיעה כספים כלשהם במשק ולמעט השלט בכניסה לבית, אין לה שום קשר למשק.

 

1. מכל האמור וכפי העולה מניתוח הראיות, טענת התובעת בדבר כוונת שיתוף ביחס למשק *** במושב X נדחית ונכס זה לא יכלל במסת הנכסים לצורך איזון המשאבים.

 

העסק "********": היקף פעילות העסק, שוויו וגובה הכנסות הנתבע

1. בכתבי הטענות שהוגשו מטעם התובעת נטען כי אין בידיה מידע אודות היקף ושווי נכסי הנתבע וכי התמונה נחשפת בפניה אט אט במהלך ובמסגרת ניהול ההליך באמצעות צווים לגילוי מסמכים (ר' למשל ס' 14 לכתב התביעה בתלה"מ 24693-11-15, שם טענה כי כל השנים הנתבע התנהל בחשבון נפרד, הסתיר, רימה והעלים וראה גם טענת התובעת בסעיף 19 לכתב התביעה כי אינה יודעת דבר על התנהלות הבעל מלבד מידע בסיס).

 

אלא שבמסגרת שמיעת הראיות הצטיירה תמונה שונה. התברר כי התובעת הינה אישה שהייתה ועודה מעורה בכלל הפרטים המעניינים אותה, מעורבת ומנווטת את ההתנהלות הכלכלית של התא המשפחתי. התובעת מאשרת בעדותה כי מילאה טופס הצהרת הון עבור הנתבע בנוגע לעסק, התובעת  מודה כי מתחילת הנישואין הייתה מיופית כוח בחשבון הבנק העסקי והיחידי של הנתבע (לנתבע לא ניתן מעולם ייפוי בחשבון הבנק של התובעת).

 

 

דבר לא מנע מהתובעת לקבל בעצמה מידע באופן ישיר אודות מצב החשבון לרבות כספים שהיו מצויים באותו חשבון במסגרת חסכונות ו/או בני"ע שעוקלו לבקשת התובעת (ראה עדות הנתבע בעמ' 228-230) ולכן לא הייתה כל הצדקה לעתירה למתן צו לגילוי מסמכים ביחס לאותם כספים רק כדי שהדבר עמוד לכאורה בכללים הקלאסיים הנוגעים לתמונה שהוצגה בפני בית המשפט של "אישה מנותקת נעדרת פיסת מידע אודות נכסי בעלה".

 

1. התובעת עובדת כמנהלת מחלקה בכירה בעיריית ***** ובית המשפט התרשם מאישה משכילה ואינטליגנטית, אך במסגרת חקירתה הנגדית ולאורך כל עדותה היא מיתממת ומתחמקת ממתן תשובות ברורות לשאלות קונקרטיות וממשיכה להציג עצמה, באופן שיתיישב עם הקו שבחרה לנקוט במהלך ניהול ההליכים, כאישה לא מעורה בענייניו הכספיים של בעלה, שאינה עוקבת ואינה בודקת שום דבר ומרבה להשיב תשובה לאקונית וסתמית כגון:

 

"לא יודעת",

"לא זוכרת",

"לא בדקתי",

"לא עקבתי",

"לא ריגלתי",

"לא יודעת להגיד"

 

(ראה דיון 25.6.2019 : עמוד 7 לתמלול שורות 9 ו-25, עמ' 8 שורה 25, עמ' 11 שורה 10, עמ' 17 שורה 4, עמ' 37 שורות 3, 6, 8 ו-19 ועמ' 38 שורה 8).

 

1. למן תחילת ההליך הנתבע לא הכחיש כי בעבר וגם כיום מעניק לשותפות העסקית של אחיו שירותים באמצעות עסקו, אך דחה את טענת התובעת בדבר זכויות בעלות בכל הנוגע ללולים השייכים לשותפות שבבעלות אביו ואחיו.

 

הנתבע נחקר ביחס לטענה כי הסתיר מסמכים והשיב בעמ' 220 לתמלול שורות 14-21:

"               אני מוכן, גלוי, עכשיו, מה שאתה רוצה, גם את הכרטיסיות האלה שאתה מבקש- תבקש, מה שאתה רוצה, אני תמיד הייתי גלוי מהתחלה ועד הסוף והיא יודעת את זה, היא הייתה מיופת כוח בחשבון שלי, היא ידעה תמיד מה אני, חקלאי פשוט זה מה שאני. לא שום דבר אחר ותמיד היא ידעה מה יש לי ומה אין לי, ולא הסתרתי ממנה בחיים שום דבר. וגם היום אם אתה רוצה, אתה יכול להגיש עוד בקשות. הגשת עוד בקשות, תגיד עוד בקשות, תגיש עוד בקשות, תגיש עוד מסמכים.                                                                     "

 

חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט והוגשה לתיק לפני למעלה משנתיים אכן תומכת בגרסת הנתבע בנוגע להיקף פעילות העסק, אך התובעת עמדה על המשך בירור ההליך ולמעשה  ההליך נמשך אך לצורך בירור טענת התובעת כי הנתבע שותף בגידול העופות ובלולים השייכים לשותפות.

 

1. חוות דעת מומחה

• א. המומחה העריך את שווי העסק נכון למועד הקובע (11.11.2015) בגובה 786,253 ₪ (ראה הודעת עדכון מיון 24.7.2019).

 

• ב. המומחה קבע כי הכנסתו החודשית של הנתבע מהעסק שבבעלותו הינה בגובה 11,440 ₪ נטו לחודש, כשסכום זה כולל התשלום המתקבל מהשותפות "********" עבור השירותים שהוא מספק לה (ר' עמ' 15 לחוות דעת המומחה, ס' 13-14).

 

• ג. לשאלה, האם הנתבע שותף בשותפות "*********" שבבעלות אביו ואחיו, המומחה השיב בשלילה (ר' עמ' 17 לחוו"ד, ס' 15 א').

המומחה ציין כי לפי מידע שהתקבל מפלוני, במהלך שנת 2012 הוא עזב את השותפות והחל לפעול תחת עוסק מורשה של עסק בבעלותו בתחום החקלאות והמשיך לתת שירותים לשותפות, כאשר על פי הרישומים בספרי השותפות ובספרי העסק של פלוני, מתקיימים בין הצדדים יחסי ספק- לקוח.

 

• ד. המומחה נדרש לבחינת שווי פעילות הנתבע בעסק והכנסותיו מהעסק אך לא התבקש להעריך שווי המשק כערכו בשוק החופשי (שכן, כאמור מדובר במשק שנרכש ע"י הנתבע לפני הנישואין וממילא נותרה השאלה האם לתובעת זכויות בעלות במשק, להכרעת בית המשפט במסגרת פסק דין זה). חרף האמור, התובעת המציאה לידי המומחה חוות דעת שמאית מטעמה להערכת שוויים הכלכלי של בתי צמחיה ולולים המצויים בשימוש במקום וביקשה כי המומחה יתייחס בחוות דעתו גם לשווי "בתי הצמיחה" (ר' חוות דעת מיום 3.5.2018 של חברת "אזימוט שמאים ויועצים", נספח ד' לתצהיר עדותה הראשית).

המומחה מתייחס לחוות הדעת הנ"ל ומציין כי ממילא בנוגע למשק *** השייך לנתבע נכתב בחוות הדעת מטעם התובעת כי ככל הנראה אינו משמש לגידול בעלי כנף, ללא קשר לעסק הלולים במשק משפחת **** המורחבת שהינם בגודל של מאות דונמים (ר' ציטוט בס' 3 ב' לחוו"ד המומחה).

 

• ה. בהמשך המומחה מעיר ויש לומר בצדק, כי במסגרת הליכים מסוג זה לצורך הערכת שווי נכס מקרקעין לא ניתן להתבסס על חוות דעת שנתנה מטעם אחד הצדדים ונדרש למנות שמאי מקרקעין אובייקטיבי מטעם בית המשפט הנכבד.

כך או כך, המומחה מפנה להחלטת בית המשפט מיום 27.9.2017 הדוחה בקשת התובעת למינוי שמאי לצורך הערכת משק מס' *** ולאור האמור, קובע כי הנכס הנ"ל לא נכלל במסגרת הערכת שווי העסק (עמ' 12 לחוו"ד סעיף 3 ו').

 

1. ב"כ התובעת הפנה למומחה 27  "שאלות ההבהרה" והמומחה השיב לכל אחת מהשאלות תשובה עניינית ומספקת. תשובות המומחה עקביות ומתיישבות עם ממצאי חוות הדעת ומסקנותיה.

 

כך, למשל, המומחה מציין במפורש כי התובעת לא הציגה כל אסמכתא רלוונטית לטענה כי הנתבע עוסק בגידול עופות וכן מבהיר כי במהלך בדיקתו לא התגלו אינדיקציות לפעילות עסקית של פלוני בתחום גידול העופות (ראה בתשובות המומחה מיום 18.10.2018, תשובה לשאלה מס' 17).

וכך, המומחה התבקש לפרט מה האינדיקציה לכך שהנתבע מגדל רק ירקות והשיב כי בדק את ספרי הנהלת החשבונות של העסק. המומחה מבהיר גם כי מבדיקת ספרי הנהלת החשבונות של העסק, איתר, בין היתר, רישומים המתייחסים לפעילות של גידול ירקות, כגון: רישומים של עלויות רכישת דשנים, חומרי הדברה, שתילים וכדומה (ר' תשובות לשאלות מס' 4 ו-5).

המומחה גם משיב בחיוב לשאלה האם בחן את כל כרטסות ההוצאות של הנתבע ומהם למד על

רכישת ציוד, מזון, דשן וכו' (ר' תשובת המומחה לשאלה מס'  18).

 

1. לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בתשובות המומחה ולאחר ששמעתי את עדותו, לא מצאתי כל טעם לסטות ממסקנת המומחה ומצאתי לאמץ את עמדתו וחוות דעתו ביחס לשווי העסק של הנתבע, לרבות היקף פעילות העסק והכנסות הנתבע מהעסק.

 

1. בפסיקה נקבע כי בדרך כלל חוות דעתו של מומחה שמונה ע"י בימ"ש תאומץ על ידו, אלא אם כן ישנה סיבה משמעותית ובולטת לעין שלא לעשות כן.

 

"  משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.                                               "

(ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו]).

 

ראה לעניין זה גם דבריה של כב' השופטת ארבל בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו]:

 

"    משהוגשה לבית המשפט חוות דעת מומחה שמונה על ידו, מה משקל יראה לתת לחוות הדעת ולהמלצת המומחים? בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, "...אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה".                                                          "

(וראה עוד בעניין זה - בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] תק-על 2005(2), 2893 (2005); רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2), 321 ,עמ' 332 (2001)).

 

1. עדות המומחה הייתה בהירה וקוהרנטית. המומחה בחקירתו חיזק את מסקנות חוות הדעת והבהיר כי כלל הטענות והמסמכים הרלוונטיים הונחו בפניו בעת עריכת חוות דעתו.

 

 

• המומחה שהינו רואה חשבון הדגיש כי בתיק זה לא נדרש ממנו במסגרת כתב המינוי שום אלמנט חקירתי, עם זאת, המומחה מבהיר בעדותו כי בכל תיק שהוא מקבל לבדיקתו, מתייחס אליו "בצורה חקירתית", לאור הרקע המקצועי שלו (ראה עמ' 117 לתמלול שורות 3-7).

 

• מעדות המומחה עולה כי אינו מתייחס לכל נתון שמועבר אליו ע"י אחד הצדדים כ"כזה ראה וקדש" (עמ' 118 שורות 1-2), אלא נוקט בגישה של "כבדהו וחשדהו", מתוך ידיעה כי הנתונים הללו מוצגים מוצג "מתוך אינטרס", לא בהכרח על מנת להטעות אותו אלא על מנת להציג בפניו תמונה בעיני צד מסוים נראית כתמונה הנכונה ביותר (ר' בעמ' 133 שורות 5-10).

 

• המומחה מודה כי לא ביקר במושב X לצורך הכנת חוות הדעת בתיק זה, כי לא ראה תשריטים, צילומי אויר או נסח טאבו ביחס למשק וכי לא עשה כל שימוש בחוות דעת של מודד מקצועי, שכן לא נדרש להעריך את שווי הקרקע אלא את שווי העסק על סמך נתונים כלכליים ואלה כן הונחו בפניו העסק (ר' עמ' 123 לתמלול וכן ר' הערת בית המשפט בעמ' 129 לתמלול שורות 9-10).

 

• ואם לא די בכך, המומחה מבהיר, כמי שלא קיבל את המנדט להערכת שמאות לגבי הקרקעות, כי לא הביא בחשבון בהערכת שווי העסק את דמי השכירות או שכירות רעיונית בגין אותן קרקעות ואם היה עושה כן, הדבר היה מקטין בצורה משמעותית את שווי העסק (עמ' 146 שורות 4-11).

 

• המומחה חוזר ומעיד כי לא מצא כל אינדיקציה לפעילות בתחום הלולים, העופות במסגרת הדו"חות ונתוני הנהלת החשבונות והנתונים הפיננסיים של הנתבע (עמ' 125 שורות 13-16).

 

טענת ב"כ הנתבע בס' 30 לסיכומיה כי דבר לא מנע מהתובעת להציג נתונים סותרים בפני המומחה ו/או ביהמ"ש מוצדקת, דווקא נוכח עדות המומחה כי הדברים עליהם מעיד נרשמו בטיוטת חוות דעתו שעברה גם לבדיקה של התובעת (עמ' 124 שורה 3-4).

 

 

 

 

• ב"כ התובעת הציג נתונים שלטענתו לא נבחנו ע"י המומחה ויכולים ללמד על היקף הפעילות העסקית, אך מתברר כי אם אותם נתונים היו נלקחים בחשבון, אזי היו מובילים דווקא למסקנה כי הערכת שווי העסק נמוכה בצורה משמעותית מכפי שנקבע בחוות דעתו.

 

כך למשל, המומחה נשאל בחקירה הנגדית כיצד ייתכן כי לעסק של הנתבע שהינו עסק "יצרני" אין ציוד וכלים תוך שימוש בא כוח התובעת במילים "עסק ללא עסק".

 

המומחה השיב כי מניח "כהנחה ברמת סבירות גבוהה" ועל כך אין מחלוקת, כי משפחתו של הנתבע מעמידה עבור העסק שלו "חלק ניכר מאמצעי הייצור" והסביר כי ללא המעטפת הזאת "הערכת שווי העסק הייתה פוחתת באופן משמעותי", שכן  היה על הנתבע לשאת בעלויות גבוהות יותר (עמ' 155 שורות 16-27 ועמ' 156 שורות 1-10).

 

וכך המומחה מעיד בעמ' 170 שורות 24-26 בעניין מחיקת חוב של הנתבע בהיקף של כ- 1.5 מיליון שקלים כלפי השותפות :

"         אם הוא היה מצהיר על חוב, אז יכול להיות שהייתי מוחק את החוב הזה ורואה שהוא אמיתי והגברת היתה צריכה לשאת בחצי ממנו.      "

 

1. ב"כ התובעת טוען בסעיף 44 ו-46 לסיכומיו כי המומחה לא קיבל את מלוא הנתונים הנדרשים לחוות הדעת, מפנה למשל לכרטסות מסוימות שלכאורה היו נגועות בווירוס ובשל כך לא הועברו לעיון המומחה ומציין כי המומחה הסתפק בסיפורי האלף לילה ולילה שסיפרו לו".

 

המומחה הסביר לבית המשפט מדוע הכרטסות כוללות מידע שאין בו כדי לשנות את מסקנתו (חובות שנוצרו "לאורך שנים" ולאו דווקא בסמוך למועד הקרע) והבהיר כי האינטרס של הנתבע היה דווקא להציג את המידע  (ר' עדותו בעמ' 169-170 לתמלול).

 

זאת ועוד התובעת מאשרת כי מנהלת החשבונות של הנתבע סיפקה חלופות למידע שנכלל באותן כרטסות (עמ' 21 שורה 25) ושאין בתשובות המומחה ל"שאלות ההבהרה" ולו רמז לכך, שהחומר "החסר" לכאורה  מנע ממנו מלחוות דעתו ביחס לנושאים שהוגדרו ע"י ביהמ"ש.

 

1. התובעת עצמה מקבלת את ההנחה כי מדובר במומחה ניטרלי, שאינו "נוטה לצד מסוים" וקובע את הממצאים לאור הנתונים שהונחו בפניו (ראה בעמ' 11 שורות 19-20).

כך או כך, התובעת מעידה כי המומחה ביצע "עבודה יסודית" (עמ' 22 שורות 20-23).

 

1. המומחה הדגיש בסיום עדותו כי לא היה מוציא את חוות דעתו אם לא היו בידיו כל המסמכים הנדרשים לצורך הכנת חוות הדעת (עמ' 212 שורות 13-17).

 

1. עדות התובעת בנוגע לטענה כי הנתבע עוסק בגידול עופות, בדומה לעדותה ביחס לטענות הנוגעות למשק, נשענת על תחושה סובייקטיבית, השערות ו/או שמועות ואינה נתמכת בראיות פוזיטיביות.

 

• התובעת הצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי היא יודעת שהנתבע עוסק בתחום הלולים וכי

"בכל שנות הנישואין נאמרו לה דברים הן ע"י הנתבע עצמו והן ע"י בני המשפחה שלו" (ראה בסעיף 7 ה' לת.ע.ר של התובעת שהוגש ביום 3.3.2019 בתמש 32434-02-16)

 

• מעדות התובעת עולה כי במהלך כל שנות הנישואין הצדדים "עברו דרך הלולים" פעם אחת בלבד, בעת שנסעו לנופש באילת (עמ' 14 שורה 20).

 

"          ש.        אבל את חיית איתו 14 שנה ואין לך שום אסמכתא או ראייה

להציג למומחה לתחושות שלך כדי לאמת את התחושות שלך?

ת.         לא. לא ידעתי שאני אגיע למצבים האלה. היתה לי מערכת יחסים של אמון איתו, לא ידעתי שאני אצטרך לשמור אסמכתאות או שכשאני בדרך לאילת ואנחנו עוברים דרך הלולים אני צריכה לצלם כדי להראות שהוא עובד בלולים. מי חשב שנגיע לשלב כזה שאני צריכה להוכיח במה עסק בעלי? זה לא משהו שאני מוכנה לו. "

• בהמשך התובעת הוסיפה כי הצדדים נהגו לחגוג את החגים אצל משפחת הנתבע במושב ובזמן זה, הנתבע אמר שהוא "הולך לעופות" (ראה עמ' 14 שורות 23-24), אלא שהתברר כי הוריי הנתבע מתגוררים כבר המון זמן בעיר ****, ונוכח "גילוי" שאינו עומד בקנה אחד עם טענתה כי ביקרה פעמים רבות במושב אצל הורי הנתבע, בחגים,  זה ניסתה התובעת להסביר בעמ' 15 שורה שורה 9:

 

"          נכון, אבל הם עשו, לא, אני זוכרת תקופה מאוד ארוכה היינו עושים, הם היו באים למושב ועושים כולם ביחד. אולי בתקופה הראשונה באמת כאילו היו באים אליהם ל******, אם זה כזה חשוב.                               "

 

• התובעת טענה כי בענין גידול העופות "נאמרו לה דברים" ע"י הגיסות של הנתבע, אך מסרבת למסור שמותיהן של הגיסות (עמ' 18 שורות 6-7).

 

בהמשך ובסתירה גמורה לעדות הקודמת, מעידה כי לא הדבר נאמר לה באופן מפורש ע"י הגיסות אלא "זה היה ברור לכל" (עמ' 19 שורות 14-18 ועמ' 20 שורה 26).

 

בשלב מסוים של העדות התובעת מסכימה לחשוף את זהות הגיסות עמן לכאורה ניהלה שיחות בנושא גידול העופות ומעידה כי מדובר "בM" וN" (עמ' 20 שורה 3).

 

אין הסבר מדוע התובעת לא ביקשה לזמן את הגיסות לעדות לתמיכה וחיזוק בגרסתה, בפרט כאשר התברר כי אחת הגיסות (הגיסה M) היא למעשה "גיסה לשעבר" ואינה נשואה עוד לאחיו של הנתבע ולכאורה יש להניח כי היתה מסכימה לשתף פעולה כנגד משפחת *** או מי מחברי המשפחה, אך לא עשתה כן.

 

• התובעת לא ביקשה לזמן לעדות ולו בן משפחה אחד ממשפחת *** המורחבת אשר לטענתה בעלה שותף בעסקיהם, אלא כאמור בחרה לשתף פעולה אך ורק עם אדם אחד, חבר מושב X, המסוכסך עם משפ' *** ובאופן גלוי מכונה ע"י הנתבע כ"יריב מושבע" של המשפחה (ס' 46 לסיכומים).

 

• התובעת נותרת אך ורק עם הטענה כי נושא השותפות בגידול העופות היה "ברור לכל" וזאת מבלי שהיא תומכת את גרסתה בראיות פוזיטיביות או בעדויות של עדים זרים

(ראה בעמ' 19 שורה 18).

 

1. התשתית הראייתית שהונחה בפני מלמדת כי הלכה למעשה התא הזוגי לא היווה מעולם חלק בשותפות של משפחת הנתבע ולא הוכח כי הנתבע הוא שותף אמיתי בעסקי משפחת **** המורחבת.

השותפות הוקמה ע"י אביו של נתבע ואחר כן הצטרפו הבנים *** ו*** אשר לגביהם העיד הנתבע כי "הקימו על העקרונות" של השותפות (עמ' 279 שורות 15-16) כאשר הנתבע והאח *** שימשו מעין "עובדים" בעסק.

מעדות הנתבע עולה כי לא עבד כל הזמן בעסק ובתקופה מסוימת, לאחר שסיים את השירות הצבאי, שהה בחו"ל: "הציעו לי לעבוד ואז אמרתי להם- אני אבוא לעבוד" (ע' 279 שורות 7-8).

            חלקו של הנתבע בשותפות עמד בעבר על כ-20% ומאז יציאתו מהשותפות, הוא ממשיך להיות שותף ברווחים וכיום האח *** אשר נמצא "כל הזמן בעסק" הוא למעשה ה"רוח החיה" בשותפות  (ראה חקירה נגדית בעמ' 277-279 לתמלול).

 

            גרסת הנתבע כי לא קיבל כספים ביציאה מהשותפות היא גרסה הגיונית ומתקבלת על הדעת, שעה שהוא לא הביא שום דבר מיוחד בכניסה לשותפות (עמ' 286 לתמלול).

 

1. המסמך שכותרתו "הצהרה והתחייבות בלתי חוזרת" מחזק את גרסת הנתבע כי אין לו חלק בשותפות, אחרת מדוע האב יערוך מסמך המלמד על כוונתו להעביר את הבעלות בנכס שייך לו לילדיו?! המסמך מעיד על כך כי לנתבע אין ולא היה כל חלק בעסקיו של האב.

התובעת עצמה מודה כי משסירבה לחתום על אותה הצהרה כי אין לה חלק באותם עסקים / נכסים, האב חזר בו מכוונתו.

מעדות הנתבע עולה כי האב החליט בסופות של דבר להוציא את שלושת בניו: הנתבע, *** ו*** מהשותפות, כך שכיום העסק נותר בבעלות האב והאח **** (עמ' 285-286 לתמלול).

"

"

                                         (עמ' 282 שורות 15-21).  

1. הנתבע אינו מכחיש כי אביו ואחיו מעניקים לו תמיכה פיננסית בדמות של הענקת שימוש בכלי תחבורה או תשלומים בגין הוצאות מסוימות (ראה עדות הנתבע בעמ' 238 שורות 19-20 ועדותו כי אביו נושא בתשלומי הארנונה, עמ' 269 שורות 2, 6 ו-7) ומסביר לאורך כל העדות כי ללא המעטפת הזאת מצבו הכלכלי היה גרוע ביותר, עדותו מתיישבת עם עדות רו"ח שמונה מטעם בית המשפט כי אם המעטפת לא הייתה ניתנת לו במתנה ע"י משפחתו המורחבת הערכת שווי העסק הייתה פוחתת בצורה משמעותית.

 

התמיכה הפיננסית של משפחת **** המורחבת אכן משפיעה לחיוב על הערכת שווי עסקו של הנתבע וללא אותה מעטפת הערכת השווי הייתה פוחתת באופן משמעותי (ראה גם עדות המומחה בעמי 155-156). עם זאת, שעה שכך מתנהלים הדברים הלכה למעשה, איני מוצאת  להיעתר לעתירת ב"כ הנתבע בסעיף 41 ד' לסיכומיה, לנכות משווי העסק כפי שהוערך ע"י המומחה את הוצאות העסק המשולמות ע"י אביו של הנתבע או מי מבני משפחתו.

 

1. עדות הנתבע רק מלמדת עד כמה הוא אינו מעורב בשותפות ואין חולק כי גם בתקופת החיים המשותפים הנתבע עבד עם אחיו באותה מתכונת והשתכר סכומים נמוכים מכפי הנטען ע"י התובעת, כיום ובדיעבד.

 

• הנתבע חוזר ומעיד כי הכנסתו עבור שירותיו לשותפות מסתכמת בסך 15,000 ₪ לחודש

(עמ' 261 שורות 25-27, עמ' 279 שורה 260, עמ' 287 שורות 6-8 ועמ' 352 שורות 19-20).

 

• הנתבע העיד כי השטח במשק 192 שבבעלותו משתרע לכל היותר על פני 50 דונם המצויים בחלקה א' וגידולי הירקות מתבצעים רק על פני השטח הזה, או חלק ממנו (ראה עמ' 266 שורות 18-21 ועמ' 267 שורות 4 ו-14).

 

• הנתבע מעסיק חמישה עובדים לא ישראלים (תאילנדיים) ולא קבועים ומעדותו עולה כי אחיו מטפל בענייני השכר- עמ' 255 שורה 10, עמ' 258 שורה 9 ועמ' 262 שורה 24.

 

• מעדות הנתבע עולה כי הוא מגדל את הירקות, אך לא מוכר את התוצרת אלא מעביר את הסחורה בארגזים לשותפות ושם התוצרת נארזת ונמכרת ללקוחות (עמ' 260 שורות 20-26).

בא כוח הנתבע מציינת בס' 14 לסיכומיה כי זו הסיבה שבספרי החשבונות של הנתבע לא מופיעות הוצ' עבור כלי עבודה, דישון, אריזה וכיוצ"ב.

 

• הנתבע מעיד כי הוא לא מקיים קשר עם לקוחות, לא מוכר להם את הסחורה ואין לו לקוחות "קצה" (עמ' 261 שורה 11).

 

• הנתבע מעיד כי לא קונה בעצמו את הזרעים (עמ' 264 שורה 21).

 

• מעדות הנתבע עולה כי הוא מבצע פעולות מינוריות במסגרת שירותים שהוא מעניק לשותפות, בעיקר ממלא אחר הוראות אחיו.

 

"       

                                                                                                         

"

(עמ' 265 שורות 3-16).

 

 

1. לא הוכח כי הנתבע עוסק בגידול עופות וקיים פער עצום בין הלול הממוקם במשק שבבעלותו (משק ***), כאשר "גודל הלול מצביע על היותו לול מיושן שככל הנראה ממוקם בחצר ואינו משמש לגידול בעלי כנף", לבין "עסק הלולים במשק של 'משפחת **** המורחבת' שהינם בגודל מצטבר של מאות דונמים"

(ראה עדות הנתבע בעמ' 272 שורה 15 כי מדובר בלול בגודל "20 מטר" וראה ציטוט בעמ' 11 סעיף 3 ב' לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שם המומחה מפנה לדברים שנכתבו בחוות הדעת השמאית שהועברה לעיונו מטעם התובעת).

 

1. העד מר י'

התובעת זימנה לעדות עד אחד בלבד מטעמה.

העד הוא יו"ר אגודת מושב X ומדובר בעד מטעם התובעת, המצוי בסכסוך קשה ומורכב עם משפחת הנתבע והדבר עולה הן מהצהרותיו במסגרת תצהיר העדות הראשית והן מעדותו.

 

קיימת סתירה ביחס לשאלה האם התובעת פנתה לעד או שהעד פנה אליה ביוזמתו.

התובעת סרבה במהלך עדותה להשיב באופן ברור על השאלה מה היה המניע של העד לסייע לה, אך אישרה כי העד יצרה עמה קשר ואילו העד העיד כי ב"כ התובעת פנה אליו והציג בפניו את צו בית המשפט ((ר' עדות התובעת בעמ' 57 לתמלול שורה 25 ועדות העד בעמ' 92 שורות 13-16).

 

העד היה מאוד נסער וקולני במהלך עדותו וניכר כי הסכסוך עם משפחת הנתבע מאוד משפיע על העדות. אף על פי עדותו כי אין לו שום דבר אישי כנגד הנתבע (עמ' 85 שורה 7), העד הצהיר בהמשך העדות "אני באתי פה להגן על השם שלי, זה הכל" (עמ' 88 שורות 3-4).

 

האופן בו העד העיד בכל פעם כאשר נשאל על נושאים הקשורים לעסקי משפחת *** המורחבת מלמד כי מדובר בעד שפועל מתוך מניע אישי ואולי אף נקמני והדבר מחייב נקיטת זהירות בעת בחינת אמינות גרסתו ואולם מובהר כי ממילא מעבר לעמדותיו הכלליות, לא היה בידו מידע שרלוונטי למערכת הזוגית בין בעלי הדין לבין עצמם.

 

1. הדירה בפרויקט *****

 עדות התובעת ביחס לנכס הנ"ל הייתה רצופת סתירות, אי דיוקים ואף לא מתקבלת על הדעת.

 

• בכתבי הטענות התובעת מכמינה את דבר קיומו של נכס מקרקעין אשר פורמלית רשום ע"ש אביה אך היא נהנית מפירותיו ומעדותה התברר כי מדובר אשר לכתחילה יועד לה.

 

• התובעת טוענת כי עמדובר בדירה בבעלות אביה ולא בדירה שבבעלותה ומציינת כי בשלב

כלשהו הייתה לאביה כוונה להוריש לה את הנכס כ"ירושה", כ"מתנה", "מתי שהוא יחליט" (ראה עמ' 23 שורות 18-20).

 

• בהמשך התובעת מאשרת כי בשנת 2008 במסגרת טופס הצהרת הון של הנתבע, שהיא עצמה מילאה, ציינה כי הדירה ב****, שייכת לה, מתוך אמונה כי תקבל את הנכס בעתיד (עמ' 24 שורות 4-9).

"          כבוד השופטת:    הוא הסביר לך שאת יכולה לרשום שמשהו שלך על

יסוד האמונה שתקבלי אותו?

ת.                            לא, הוא אמר לי- זה בסדר, זה רק לתצהיר הון.

 

ש.                           מי זה "הוא"?

ת.                           בעלי. הוא אמר לי שזה לא משהו שיכול להתנגש, זה

כאילו משהו שאולי בעתיד יהיה. ככה אני הבנתי.                "

 

• התובעת מאשרת כי מקבלת שכר דירה מהשכרת הדירה באמצעות חברה המנהלת את פרויקט ***** ולא באמצעות אביה (עמ' 28 שורה 4).

 

• מעדות התובעת עולה כי אין מדובר בנכס ערטילאי שאי פעם יעבור לבעלותה, אלא בנכס ספציפי שהיא יודעת מתי וכיצד יעבור לבעלותה וכן יודעת למסור לגביו תיאורים קונקרטיים הן מבחינת מיקום (רחוב ****, עמ' 24 שורה 4) והן מבחינת מראה (עם ויטרינה וללא מרפסת, עמ' 29 שורה 9).

 

1. מכל האמור עולה כי הגם שהנכס הנ"ל רשום פורמלית ע"ש אביה של התובעת היא עצמה מעידה כי מדובר בנכס שיועד לה ובשלב כלשהו הזכויות בנכס תירשמנה באופן פורמלי ע"ש התובעת וכך גם התרשמות בית המשפט. עם זאת, הנתבע ברוב הגינותו לא מבקש כי נכס זה אשר נראה כי ניתן לסווגו כ"נכס חיצוני" (בין אם ניתן לתובעת במתנה ובין אם יועבר בירושה) ייכלל במסת הנכסים לצורך איזון המשאבים (ס' 38 לסיכומי ב"כ הנתבע).

 

1. האופן שבו התובעת מתייחסת למתנה/סיוע שקיבלה מאביה שונה לחלוטין מהאופן שבו התובעת מתייחסת למתנה/סיוע שהנתבע מקבל או צפוי לקבל ממשפחתו. בכל הנוגע לנכסי משפחת **** טענות התובעת נחושות ביותר. היא טוענת כי העובדה שבעלה מקבל ממשפחתו פירות נכסים שבבעלות בני המשפחה ובכלל זה אביו ו/או אחיו, הופכת אותו יחד עימם לבעלי הנכס ולכל הפחות כשותף באותם נכסים. מנגד, כאשר התובעת מתבקשת להסביר במה שונה הדבר מהעובדה שהיא עצמה נהנית מפירות של נכסים המצויים לטענתה בבעלות אביה, מיתממת ומנסה להציג את עצמה כמי שלא מבינה את ההקשר בין שני התיאורים שהוצגו בפניה במהלך חקירתה הנגדית :

"אבל יש פה בעל ואישה, כאילו לא הבנתי איך קשור אבא שלי" (עמ' 79 שורות 13-14).

 

            התובעת מאשרת כי אביה יכול בכל עת להפסיק את העברת דמי השכירות "כי זו זכותו" (עמ' 35 שורה 12), "הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. בוודאי שהוא יכול" (שורה 17), "כי זה שייך לו" (שורה 19). ושוב, כאשר התובעת נשאלת מדוע לא נראה סביר בעיניה שאביו של הנתבע החליט באחד מהימים להפסיק לתת לו כספים, מתחמקת מלספק תשובה חד משמעית ומשיבה בעמ' 35 שורה 25: "אני את הנימוקים שלי אז בהצהרה הבאתי, אני לא,"

 

1. התובעת משיבה בחיוב לשאלה היפותטית, האם היא הופכת להיות בעליו של רכב מפואר השייך לאחיה, אך ורק כי הוא מאפשר לה להשתמש בו לצורך נסיעה לעבודה ("זה הופך להיות שלי", עמ' 80 שורה 2).

כאשר בית המשפט שואל אותה באופן ישיר : "אז זה כמו הדירה של אבא שלך, היא הפכה להיות שלך?", היא מתחמקת ומשיבה בעמ' 80 שורה 6: "אז לא, כנראה לא הבנתי את השאלה".

 

"          כב' השופטת:       את הבנת מצוין אבל צריך פשוט להסתכל נקודת מבט

אחידה למערכת הערכים שמובילה אותך בתשובות.

את באה ואומרת- אם אח שלי נותן לי אוטו, כי את חושבת כל הזמן על פלוני, אז את עונה בתשובה לשאלה הזאת שאם נותנים לך לנסוע באוטו באופן רצוף כמו שנתנו לפלוני זה הופך את האוטו לשלו. אבל מה אם אחיך, לא חשוב מה שמו כרגע, או אבא שלך, נותנים לך לנסוע באותה, אני לא יודעת אם יש להם רכב כזה, אני מניחה שהשאלה הייתה היפותטית אבל באותו אאודי 7Q לבן, נותנים לך לנסוע שישה חודשים רצוף ברכב הזה, זה הופך להיות שלך?

ת.                            לא.                                                                   "

 

1. למעשה כאשר מדובר בנכס חיצוני של הנתבע אשר אין חולק כי נרכש מספר שנים לפני הנישואין, התובעת עותרת לפסק דין הצהרתי המצהיר כי מדובר בנכס מקרקעין בבעלות משותפת ואילו, כאשר מדובר בנכס חיצוני השייך לה היא מסרבת להכלילו במסת הנכסים המשותפת ונצמדת לדין החל, לענין נכסים חיצוניים.

 

1. אף כאשר התובעת מצהירה בתביעה למזונות הקטינות כי קיבלה יעוץ משפטי בדבר החשיבות האדירה לשאלה האם הנתבע הוא עשיר או עני או שמא משתכר על פי המשכורת הממוצעת במשק, היא מתעלמת מהעובדה כי יש לה הכנסה קבועה מנכס הרשום ע"ש אביה ועל פי עדותה מיועד לה (במתנה או בירושה) ובוחרת לתאר בכתב התביעה את העברת דמי השכירות מחברת הניהול לחשבון הבנק שלה בגין השכרת הנכס, כסיוע כספי מאביה לצורך התנהלות שוטפת.

 

1. מדובר בהתנהלות חסרת תום לב העומדת לרועץ לתובעת כאשר היא עותרת לסעד הצהרתי ביחס למשק במושב X ומחויבת לבוא לבית המשפט ב"ידיים נקיות".

 

 

מסת הנכסים הנכללת באיזון המשאבים

1. מכל האמור לעיל אני קובעת כי אלה הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים ויש לכלולם במסת הנכסים לאיזון משאבים:

 

• דירת מגורים ב ------------:

א.1  ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף בדירת הצדדים ברחוב ---------------.

 

א.2  הדירה תוצע למכירה בשוק החופשי, כאשר תינתן לצדדים שהות של 90 יום למכירת

הדירה וככל שהדירה לא תימכר בפרק זמן זה, ימונו ב"כ הצדדים ככונסי הנכסים

לצורך מכירת הנכס.

 

• כספים בני"ע בחשבון הבנק של הנתבע בבנק ***** ח"ן ********:

ב.1   התובעת זכאית למחצית מכספים בני"ע נכון למועד הקרע.

 

• זכויות סוציאליות של האישה במסגרת מקום עבודתה של התובעת בעיריית *****:

ג.1   במסגרת הזכויות הסוציאליות נכללים גם כספים שנצברו לרבות קה"ש, קופ"ג

וזכויות פנסיוניות, ככל שנצברו בתקופת החיים המשותפת, החל ממועד הנישואין (1.1.2012) ועד למועד הקרע (11.11.2015).

 

ג.2   הנתבע זכאי למחצית מהכספים שנצברו בקופ"ג, קה"ש, פנסיה החל ממועד הנישואין ועד למועד הקרע.

 

ג.3   ב"כ הנתבע רשאים לפנות למחלקת שכר בעיריית ****** וכן לקרן הפנסיה  לצורך

קבלת מידע בנוגע ליתרת הכספים הצבורה ע"ש התובעת בקופ"ג, קה"ש וקרן הפנסיה נכון ליום 11.11.2015.

 

• שווי העסק "*********" :

ד.1   התובעת זכאית למחצית משווי העסק כפי שהעריך המומחה שמונה מטעם בית

המשפט, רו"ח יניב בוכניק בהודעת עדכון מיום 24.7.2019, קרי: 786,253 ₪.

 

1. למען הסר ספק, מובהר, כי משק *** במושב X והדירה ברחוב ******* לא ייכללו במסת הנכסים לצורך איזון המשאבים.

 

מזונות הקטינות

 

1. יכולתם הכלכלית של הוריי הקטינות

התשתית הראייתית שהונחה בפני לרבות עדויות הצדדים מלמדת כי הוריי הקטינות משתייכים למשפחות אמידות המעניקות רשת תמיכה כלכלית וכל אחד מהם בעל יכולת כלכלית גבוהה הן מהכנסה מעבודה והן מפירות רכוש וכספים נוספים שהם זכאים לקבל במסגרת איזון המשאבים.

 

• הכנסתה הממוצעת של התובעת מעבודתה בעיריית **** עומדת על סך של כ- 11,000 ₪ נטו לחודש. הכנסת הנתבע מהעסק על פי עדותו עומדת על סך 15,000 ₪ לחודש.

 

• לכל אחד מהצדדים הכנסה נוספת בגובה של כ- 2,500 ₪ לחודש, מפירות נכס חיצוני.

התובעת מקבלת דמי שכירות מדי חודש מחברת ניהול בפרויקט ***** והנתבע מקבל דמי שכירות בגין השכרת הבית במשק *** מושב X.

 

• בבעלות הנתבע זכויות במשק *** במושב X, עסק וני"ע.

 

• לנתבעת זכויות סוציאליות במסגרת מקום עבודתה.

 

• כל אחד מהצדדים זכאי לקבל כספים במסגרת איזון המשאבים כאשר התובעת זכאית לסכום של כחצי מיליון שקלים.

 

1. צרכי הקטינות

• צרכים הכרחיים של קטין שאינם טעונים הוכחה, עומדים על כ-1,400 ₪ לפחות. סטייה כלפי מטה מסכום זה, תיעשה במקרים חריגים, כאשר מובאות ראיות לכך שצרכיו של הקטין הספציפי, נמוכים יותר.

 

• לאחר שעיינתי בצרכי הבסיס שפורטו ע"י האם בתצהיר העדות הראשית לרבות האסמכתאות שצורפו ולאור התחשיב הסביר שהציג הנתבע בסיכומיו (פרק ה', סעיף 10), מצאתי להעמיד צרכיה ההכרחיים של כל קטינה בתיק זה בגין מזון וכלכלה, ביגוד והנעלה, רפואה והיגיינה והוצאות אחזקת מדור בגובה 1,500 ₪ לחודש.

 

• לאור גילאי הקטינות, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בנערות מתבגרות שלא זקוקות לשירותי "מטפלת" או "מעון יום" גם בהעדר נוכחות אחד ההורים בשעות היום, לא מצאתי לפסוק "דמי טיפול".

 

• כל אחד מההורים רשאי לתת לקטינות "דמי כיס" על פי שיקול דעתו וכפי שגם מתבצע בפועל (ראה עדות התובעת כי הנתבע נוהג לתת לבנות דמי כיס בגובה 100-200 ₪, עמ' 73 שורות 7-8) ולא מצאתי להשית על האב חיוב כספי בגין רכיב זה.

 

• קצבת הילדים המשתלמת לאם באמצעות המל"ל לא תקוזז ותשמש לכיסוי הוצאות משתנות בגין הקטינות.

 

• ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות חינוך של הקטינות.

בגדר הוצאות חינוך יבואו גם הוצאות בגין חוגים (שני חוגים לכל קטינה), שיעורי עזר ותגבור, מכינה לימודית במסגרת חינוכית ותנועות נוער, לרבות הוצאות נלוות הכרוכות בפעילויות חברתיות בתנועות נוער.

בגדר הוצאות רפואיות חריגות  יבואו גם הוצאות בגין אבחונים, טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים, טיפולי שיניים ואורתודנטיה וכיוצ"ב, בכפוף להצגת קבלות על תשלום בפועל.

 

1. על אף טענת התובעת כי מלוא האחריות לגידול הקטינות מוטלת רק על כתפיה עולה מעדותה כי הקשר בין האב לקטינות תקין, האב מגיע מדי יום רביעי לאסוף את הקטינות אליו (עמ' 70 שורות 11-21) ובתקופה מסוימת נהג להגיע גם בימי שלישי (עמ' 75).

 

1. נוכח יכולתם הכלכלית של ההורים, כאשר הבית העיקרי של הקטינות הוא בית האם ולא מתקיימים הסדרי לינה נרחבים באמצע השבוע אצל האב, מצאתי להשית על האב את מלוא הוצאות הקטינות (1,500 ₪ לכל קטינה ובסה"כ 3,000 ₪ לחודש), כפי שהוא עצמו סבור כי "ראוי והוגן" לפסוק.

 

1. מדור

כיום התובעת והקטינות מתגוררות בדירת המגורים וההורים נושאים בחלקים שווים בתשלומי המשכנתא.

 

נוכח הסכמת הנתבע בסיכומיו בענין חיוב במדור עתידי (ר' פרק ה' לסיכומים סעיף 12) אני קובעת כי החל מהמועד בו תשכור התובעת דירה עצמאית למגוריה ומגורי הקטינות, יחויב הנתבע להשתתף במדור הקטינות, אם וככל שתצאנה למדור אחר יחד עם אימן וככל שתהיינה עלויות מדור ישא בתשלום 40% חלקן של שתי הקטינות ועד לתקרת תשלום של 1,800 שקלים לחודש לשתי הקטינות, דהיינו: 900 ₪ עבור כל קטינה בדין מדור לחודש.

דמי המדור ישולמו רק כנגד הצגת חוזה שכירות על פיו שכרה התובעת דירה נפרדת למגוריה ומגורי הקטינות או כנגד הצגת אישור תשלום משכנתא חודשית.

 

במקרה כזה, יעמוד החיוב במזונות כל אחד מהקטינות בגין צרכים הכרחיים ומדור על סך של 2,400 ₪ לחודש (1,500 ₪- מזונות בסיס+אחזקת מדור, 900 ₪- דמי מדור לכל קטינה).

 

1. החיוב

• החיוב על פי החלטה למזונות זמניים מיום 18.1.2016 (תלה"מ 64311-12-15) יוותר על כנו עד ליום 31.8.2020.

 

• החל מיום 1.9.2020 ובכל 01 לחודש ישלם הנתבע למזונות הקטינות א' וב' **** לידי אמן, לא כולל מדור, סך של 3,000 ₪ לחודש (1,500 ₪ לכל קטינה) וזאת עד הגיע כל קטינה לגיל 18 ו/או סיום בי"ס התיכון, על פי המאוחר (להלן: "דמי המזונות").

בנוסף ימשיך וישלם מחצית תשלומי המשכנתא המוטלת על דירת מגורי הקטינות ובהמשך לאחר מכירת הדירה, תשלומי מדור בהתאם לאמור בפס"ד זה .

 

• החל ממועד שכירת דירה אחרת בפועל ע"י התובעת, למגוריה ולמגורי הקטינות, יחול החיוב במדור בהתאם להוראות סעיף 73 לפסק דין זה וזאת בכפוף להצגת הסכם שכירות עם צד ג' שאינו בן משפחה.

 

• ממועד הגיע כל אחת מהקטינות לגיל 18 ו/או סיום בי"ס תיכון, על פי המאוחר, ישלם האב שליש מסכום המזונות המשולם בגינן וזאת עד סיום שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי, לפי העניין.

 

• בנוסף ישא הנתבע בתשלום מחצית הוצאות חינוך בכפוף להצגת קבלות על תשלום בפועל ובקיזוז מענק לימודים המתקבל מהמל"ל בתחילת השנה, ככל שמתקבל.

 

     בגדר הוצאות חינוך יבואו גם הוצאות בגין חוגים (שני חוגים לכל קטינה), שיעורי עזר ותגבור, מכינה לימודית במסגרת חינוכית ותנועות נוער, לרבות הוצאות נלוות הכרוכות בפעילויות חברתיות בתנועות נוער.

 

• בנוסף ישא האב בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי.

בגדר הוצאות אלו יבואו גם הוצאות בגין אבחונים, טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים, טיפולי שיניים ואורתודנטיה וכיוצ"ב, בכפוף להצגת קבלות על תשלום בפועל.

 

• דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה.

 

• המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא המדד שפורסם ביום 15.7.2020.

 

• כל תשלום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו עד התשלום בפועל. הנתבע יהא זכאי לנכות כל סכום ששילם לידי התובעת כמזונות עבורם בגין תקופת החיוב לשעבר.

 

• קצבת הילדים של המל"ל עבור הקטינות תשולם לידי האם ותתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל.

 

לסיכום

1. מכל המקובץ נפסק כדלקמן:

• תביעת התובעת בתלה"מ 32434-02-16 לפסק דין הצהרתי ביחס למשק *** במושב X, נדחית.

 

• הוראות ביחס לנכסים שיש לכלול במסת הנכסים לצורך איזון משאבים וכן הוצאות לביצוע האיזון נתנו בסעיפים 68-67 לפסק דין זה.

 

• הוראות בנוגע לחיוב הנתבע במזונות הקטינות ניתנו בסעיף 74 לפסק דין זה.

 

1. צו להוצאות

• התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך בתמ"ש 32434-02-16 , הן נוכח התנהלותה והן נוכח תוצאות ההליך לאחר שנדחו הטענות בחלוף שנים רבות של העלאת טיעונים מטיעונים שונים שרובם ככולם נדחו כמפורט בפסק הדין, בסך של 45,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

 

• אין צו להוצאות בגין ההליך בתמ"ש 24693-11-15 (איזון משאבים) וכן בגין ההליך בתביעה המזונות בתמ"ש 64311-12-15.

 

1. בכך מסתיים בירור שלושת ההליכים שבכותרת.

המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את שלושת התיקים.

ניתן ביום,  כ"ד אלול תש"פ, 13 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.