פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

רקע כללי

1. בפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 24.2.17 במהלכה נתפסה ידו של התובע בין גלגל השיניים לבין השרשרת של אופנועו. הנתבעת הינה מבטחת האופנוע.

    

    

2. התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: "החוק"), והמחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה באשר לשאלה אם נסיבות התאונה בה נפגע התובע עונות להגדרת "תאונת דרכים" על פי החוק אם לאו.

    

3. ביום 5.8.20 התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו על תצהיריהם התובע והעדים מטעמו- בן דודו של התובע, דניאל, והורי התובע.

    

   גרסת התובע:

4. בתצהירו מפרט התובע את אופן קרות התאונה ונסיבותיה באופן הבא (סעיפים 8-9):

   "ביום 24.2.17 בשעה 14:00 או בסמוך לכך, יצאתי עם אחייני, דניאל בטורוב... לטיול אופנועים לכיוון אזור בית שמש- כאשר אני נהגתי על האופנוע שלי...ואילו דניאל נהג באופנוע שלו. לאחר זמן קצר, כ- 2 ק"מ מביתי, בעקבות רעשים ששמעתי מן הגלגל האחורי, עצרתי את האופנוע, ירדתי ממנו והבחנתי כי על השרשרת ישנם לכלוך ובוץ אשר גורמים לרעש- ובכלל זה בחרתי שלא להמשיך בנסיעה ליעדי אלא לחזור לביתי ולתקן את האופנוע שם. עם הגעתי בסמוך לביתי, ירדתי מן האופנוע בעוד מונע- ובכלל זה, במהלך ניסיון לשמן את השרשרת בעת ששלחתי ידי אל השרשרת, כאשר הגיר משולב להילוך ראשון והאופנוע עומד על ג'ק אמצע, נתפסה היד בין השרשרת לגלגל השיניים האחורי אשר המשיך להסתובב – ונפגעתי קשות".

    

   עוד הוסיף התובע בתצהירו (סעיף 10): "ברצוני לציין כי התאונה אירעה בטרם השלמתי את דרכי למקום החנייה של האופנוע, אשר היה די קרוב למקום התאונה, בסמוך לביתי כאמור."

    

    

5. על סמך תיאור נסיבות התאונה כמפורט לעיל טוען התובע כי מדובר ב"תאונת דרכים" על פי הגדרות החוק, בין אם התאונה אירעה במסגרת "תיקון דרך" ובין אם התאונה אירעה עקב "ניצול הכוח המכני "של האופנוע.

    

6. הנתבעת לעומת זאת מבקשת לטעון כי נסיבות האירוע אינן עונות להגדרת "תאונת דרכים" על פי הוראות החוק. לטענתה הטיפול שערך התובע לאופנוע לא התרחש "בדרך", אלא מתחת לביתו של התובע. גרסת התובע כי הטיפול התרחש לפני שהגיע לחניית ביתו הינה גרסה כבושה אשר לא פורטה בהודעה למשטרה והיא נועדה לאלץ את נסיבות האירוע להתאים להגדרת "תיקון דרך" על פי החוק.

    

7. טענה נוספת של הנתבעת הינה כי אין מדובר באירוע פתאומי המבטא פעולה הכרחית שנועדה לאפשר את המשך הדרך. לטענת הנתבעת, מדובר היה על פי עדות התובע בלכלוך "דמוי בטון" ולפיכך יש להניח כי מדובר בלכלוך ישן שהתובע היה מודע אליו ובחר להמשיך ולנסוע איתו. מכאן ניתן גם להסיק, לעמדת הנתבעת, כי לא מדובר בתקלה פתאומית. בנוסף נטען כי עצם העובדה שהתובע המשיך לביתו ולא תיקן את התקלה במקום מעידה על כי תיקונה לא היה הכרחי להמשך הנסיעה, וכי מדובר היה בתיקון "קוסמטי" בלבד שאינו הכרחי להמשך הנסיעה.

    

8. אשר לטענה כי מדובר בתאונה שנגרמה עקב "ניצול הכוח המכני של האופנוע" טוענת הנתבעת כי חזקה זו חלה במקרים בהם ניצול הכוח המכני של הרכב מיועד להגשמת תכלית נוספת, לא תעבורתית, של הרכב.

    

   הכרעה

    

9. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות וסיכומי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.

10. סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה...". בהמשך מוגדר "שימוש ברכב מנועי" באופן הבא: נסיעה ברכב, כניסה לתוכו, או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו...".

     

11. ברע"א 5099/08 חאסן נביל נ' הדר חב' לביטוח בע"מ, ( 4.2.09), (להלן: "הלכת נביל"), נקבעו שלושה תנאים ברורים ומצטברים על מנת שטיפול או תיקון ייחשבו כתיקון או טיפול דרך, ואלה הם:

    1. התיקון/טיפול התרחש בדרך לאחר תחילת הנסיעה ולאחר היציאה לדרך.

       1. התיקון/טיפול נדרש עקב אירוע פתאומי.

          1. התיקון/טיפול איננו תקלה מורכבת כזו המצריכה טיפול בידי איש מקצוע.

              

12. יוער כי ברע"א 372/10 הראל נ' ספנייב, נקבע תנאי נוסף ולפיו על התקלה להיות ברכב עצמו או באחד מרכיבי הרכב.

     

13. לפי גישה זו, תיקון או טיפול יהיו תיקון דרך או טיפול דרך באם מתקיימת זיקה בין התיקון או הטיפול ובין המשך הנסיעה, באופן שהמדובר בתיקון פתע או טיפול בלתי צפוי, אשר נתעורר צורך בהם במהלך נסיעה והם חיוניים לנסיעה או להמשכה (ראה גם ת"א (חיפה) 361/94 סולימאן ראדי נ' חב' הבטוח הלאומית בע"מ; ע"א (ת"א) 1405/93 יפרח נ' כלל חב' לבטוח.

     

     

14. אני סבורה כי נסיבות האירוע כפי שהן מתוארות על יד התובע הולמות את התנאים שנקבעו בהלכת נביל ולפיכך נכנס האירוע לגדרו של "תיקון דרך" על פי הוראות החוק.

     

15. באשר לתנאי הראשון והוא "המבחן הגיאוגרפי" - קובע כב' השופט ריבלין בספרו "תאונת הדרכים" מהדורה רביעית 2012 בעמ' 218 שבו, כדלקמן:

    "על פי מבחן זה "טיפול דרך" חייב להיעשות בדרך במובנה הגיאוגרפי, ומשום כך טיפול הנעשה בבית או בחצרים של מקום העבודה איננו "טיפול דרך".

     

16. הנתבעת מבקשת להסתמך על האמור לעיל על מנת לטעון כי עצם העובדה כי התאונה אירעה בביתו של התובע, שוללת את התקיימותו של "המבחן הגאוגרפי", ולפיכך לא ניתן לראות בה תוצאה של תיקון דרך כהגדרתו בחוק. אינני סבורה כי יש בטענה זו כדי להביא לדחיית התביעה.

     

17. המבחן הראשון שהוצג בהלכת נביל פורש בפסיקה כמבחן כפול - מבחן גאוגרפי ומבחן הזמן. כמפורט בפסק דינו של כב' הש' זילברטל ברעא 3014/15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם ביום 10.11.15): "נראה, כי התנאי הראשון משלב בתוכו שניים מהמבחנים שהיו נהוגים בפסיקה ושנסקרו בעניין נביל: המבחן הגיאוגרפי (בדרך ולא בחצרים או ליד הבית) ומבחן הזמן (אגב נסיעה או לצורך המשכה המידי) (אנגלרד, שם). מאחר והמבחנים אינם זהים, ואינם מנבאים בהכרח תוצאה דומה, ייתכנו מקרים בהם יתעורר קושי להכריע האם התקיים התנאי הראשון. בע"א 3392/09 דהן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 14 (24.11.2010) (להלן: עניין דהן), העיר השופט י' עמית כי "יכול הטוען לטעון כי בחינת המושג דרך צריכה להיעשות באופן מהותי ולא פיזי-גיאוגרפי ויכול ש'תיקון דרך' ייעשה במוסך ולמרות זאת יוכר כטיפול דרך ולהיפך" (ההדגשה אינה במקור). כדוגמא לדבריו, הובא פסק הדין שניתן בת"א (שלום כ"ס) 360/92 חאסקיה נ' דולב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (פורסם לראשונה: מיכאל צלטנר חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים כרך 5 986-982). באותו מקרה, נהג הגיע למוסך לאחר שמנוע הרכב התחמם מספר פעמים, לשם תיקון הרדיאטור. כאשר פתח את מכסה המנוע, נפגע מהתפרצות של מים רותחים. על אף שהאירוע אירע במוסך, בית המשפט קבע שהתיקון נעשה במהלך נסיעתו השוטפת של הנהג, ובטרם הגיעה לסיומה, והכיר באירוע כתאונת דרכים".

     

18. הנה כי כן - הפסיקה קבעה כי התנאי הראשון המוזכר בהלכת נביל אינו מתייחס לבחינה הגאוגרפית הצרה של מקום התאונה, אלא עורך בדיקה מהותית המתייחסת גם למיקום התקלה והתאונה על רצף הנסיעה של הנפגע.

     

     

19. ולענייננו - אכן, על פי גרסת התובע עצמו, הוא הבחין ב"תקלה" במהלך הנסיעה למקום יעדו זמן קצר לאחר שיצא מביתו. התובע לא מצא לנכון לנסות ולתקן את התקלה במקום בו התוודע לקיומה של התקלה, אלא מצא לנכון לחזור לביתו. חרף זאת אינני סבורה כי יש לראות בתיקון שנערך על ידי התובע "טיפול בית" או "טיפול בחצרים".

     

20. התובע והעד מטעמו, אשר הצטרף לתובע לנסיעה, העידו על כי התיקון בוצע על ידי התובע מיד עם הגיעו בסמוך לביתו, דקות מספר לאחר שהתקלה נגלתה לתובע. יתר על כן, התובע והעד מטעמו מציינים בתצהירם ובחקירה הנגדית כי כוונתם הייתה לבדוק ולתקן את התקלה על מנת להמשיך מיד בנסיעה ליעדם. גרסה זו לא נסתרה בחקירתם הנגדית של התובע והעד מטעמו. כך למשל מציין התובע בחקירתו הנגדית (ראו עמוד 6 שורות 12-31) :

     

    ש.בתור בן אדם שאומר שרצה את הכלים והמכשירים שלו בבית, לתקן את האופנוע, בחרת להגיע לפני הביתה, מדוע?

    ת.כן, כי הבית שלי, ז"א מקום החנייה של האופנוע, אני גם יכול להראות לכם ,זה פשוט מחסן שהיה מתחת לבית שלי, הייתי מחנה אותו אך ורק שם, בחרתי לטפל בו מחוץ למחסן זה, קרוב למקום שאוכל לפרסס ולהמשיך בנסיעה שלי. זה קרוב לבית. זה מה שאמרתי.

     

21. גם העד מטעם התובע, דניאל, מסביר את מיקום עצירת האופנוע באופן הבא : "עצרנו למטה כי מפה יש גישה יותר נוחה לכביש המהיר" (עמוד 12 שורה 30-31 לפרוטוקול).

     

22. הנה כי כן - העצירה בסמוך לביתו של התובע הייתה הלכה למעשה עצירת ביניים שנועדה לתיקון התקלה, וכוונת התובע ודניאל הייתה להמשיך מיד לאחר מכן בהמשך הנסיעה. מכאן שניתן לקבוע כי פעולתו של התובע הינה בבחינת תיקון שנעשה במסגרת הנסיעה. התקלה התגלתה לתובע במהלך הנסיעה, ותיקונה נעשה דקות מספר אחר כך ובסמיכות מקום על מנת לאפשר את המשכה של הנסיעה מיד לאחר מכן. העובדה כי המיקום הגאוגרפי בו בוצע התיקון הינו בסמוך לביתו של התובע אינה מובילה למסקנה כי מדובר בתיקון ביתי וזאת מאחר שנקודת הזמן בה בוצע התיקון הינה חלק ממכלול הנסיעה.

     

     

23. ברע"א 3014/15 שהוזכר לעיל ניתנה על ידי הש' זילברטל פרשנות אף יותר רחבה לתנאי הראשון להלכת נביל ולפיו: "דומני, כי כאשר נהג או נוסע מגיע ליעדו ברכב שניכר היה במהלך הנסיעה שיש בו תקלה, ובטרם הוא פונה לשאר עיסוקיו הוא עורך בדיקה או תיקון שנועדו לברר לאלתר מהי אותה התקלה, ולהעריך את ההשפעה של אותה תקלה על האפשרות להמשיך ולנסוע ברכב (בין אם הנסיעה תבוצע מיד לאחר העצירה ובין זמן מה לאחר מכן), יש לראות באותו תיקון כ"תיקון דרך" שבוצע במסגרת אותה נסיעה. זאת, כמובן, בתנאי שהתיקון הוא מסוג התיקונים העונה על שאר התנאים שהוגדרו – תיקון עקב אירוע פתאומי, שאינו מחייב מעורבות של איש מקצוע, ושנעשה ברכב עצמו או באחד מחלקיו".

     

24. דהיינו על פי דברי כב' הש' זילברטל העובדה כי הטיפול או התיקון נעשה ברכב לאחר שהנהג הגיע ליעדו אינה שוללת את האפשרות שמדובר בתיקון/טיפול דרך. יתר על כן, על פי פסק הדין שצוטט לעיל, גם אם הנהג התכוון לעשות שימוש ברכב בשלב מאוחר יותר, אין בכך כדי לשלול את היות התיקון "תיקון דרך".

     

     

     

25. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי על פי תצהירי התביעה, שאף הם לא נסתרו בחקירה הנגדית, לא הוחנה האופנוע במקום חניה פרטי או בחצרי הבניין אלא במקום חניה ציבורי בסמוך לבניין בו מתגורר התובע. מכאן שאף מבחינת בחינת המיקום הגאוגרפי עצמו מדובר ב"דרך". במובן זה עונות נסיבות האירוע לרציונל המונח בבסיס קביעת "תיקון דרך" כתאונת דרכים, בהתאם למבחן התעבורתי. הגדרת האירוע דנן כתאונת דרכים עונה גם לרציונל הקטנת הסיכון שבבסיס הוראות תיקון 8 לחוק הפיצויים לפיהם טיפול ייחשב כטיפול דרך באם נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי (ראו האמור בע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חב' לבטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475).

     

     

26. הנה כי כן - מדובר בתקלה שהתגלתה במהלך הנסיעה. ניסיון התיקון של התקלה אירע בסמוך לאחר גילויה (הגם שלא באותו רגע) מתוך כוונה להמשיך בנסיעה לאחר תיקונה. מטרת התיקון במובן זה הייתה לאפשר את המשך הנסיעה. העובדה כי התובע ביקש לערוך את התיקון בסמוך לביתו אינה מורידה מכך. (ראו בהקשר זה גם את קביעות בתי המשפט בת"א 34048-07-17 פלוני נ' ביטוח ישיר, 21.4.20 וכן בתא 360/92 חאסקיה נ' דולב).

     

27.  לעניין זה גם אוסיף ואציין כי על פי עדויות התובע ודניאל, המרחק בין מקום גילוי התקלה לבין מקום האירוע היה קצר ביותר ( על פי התובע כ- 1.5 ק"מ מביתו- עמוד 6 שורה 8; על פי בן דודו של התובע- כ- 30 מ' -עמוד 11 שורה 15). מכאן שהעצירה לצורך תיקון התקלה נעשתה בקירוב למקום גילוי התקלה, ומשכך לא ניתן להסיק מעצם חזרתו של התובע לביתו על כי סיים את הנסיעה או כי התיקון לא נעשה במסגרת נסיעתו (ולכך יש משמעות גם באשר להתקיימות התנאי השני להלכת נביל כפי שאבהיר בהמשך).

     

     

28. טענה נוספת המועלית על ידי הנתבעת נוגעת לתנאי השני המופיע בהלכת נביל ולפיו התיקון נדרש עקב אירוע פתאומי והוא מהווה פעולה הכרחית של הנהג שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה. לעניין זה מעלה ב"כ הנתבעת מספר טענות. הראשונה הינה כי התובע לא הוכיח כי מדובר היה בתקלה פתאומית. לדברי ב"כ הנתבעת התובע ציין כי מדובר בבוץ ישן ויבש. בנסיבות אלו ולאור העובדה כי התובע נהג באופנוע במהלך אותו שבוע יש להניח כי התובע היה מודע ללכלוך ולבוץ בגלגל האופנוע, וכי גילוי הדבר לא הפתיע אותו ולא היה פתאומי. טענה שנייה של ב"כ הנתבעת הינה כי התובע לא הוכיח כי תיקון התקלה היה נדרש לצורך המשך הנסיעה. על פי הנתבעת, התקלה לא חייבה עצירה ותיקון שכן היא גרמה לרעש בלבד. יתר על כן הנתבעת טוענת כי עצם העובדה כי התובע נסע על האופנוע לביתו על מנת לתקן את התקלה ולא מצא לנכון לתקנה במקום מעידה על כי לא מדובר היה בתקלה שתיקונה היה הכרחי לצורך המשך הנסיעה.

     

29. אינני מקבלת את טענות הנתבעת. התובע הבהיר כי שמע רעשים מכיוון הגלגל של האופנוע וחשש להמשיך בדרכו נוכח האפשרות לקיומה של תקלה המסכנת אותו. בלשונו: "בן אדם עם פנצ'ר יכול להמשיך לנסוע אבל אני רוכב על אופנוע ובוחר לא לסכן את עצמי" (עמוד 4 שורה 18 וכן - "יש אופנוע שיכול להיות במצב מכני לא תקין. לא מתאים. הייתה בו תקלה" (שורה 25 עמוד 4).

     

30. התרשמתי כי התובע, כפי שציין, חשש מלהמשיך את הנסיעה נוכח הרעש ששמע מגלגל האופנוע ומצא לנכון לבחון את פשר התקלה ולתקנה טרם ימשיך בנסיעתו. אכן, לצורך כך בחר התובע לשוב על דרכו אלא שדווקא מכך אני למדה על כי חששו של התובע היה כן ואמיתי. בחינת דחיפותה של התקלה והסיכון שהיה בה לתחבורה צריך להיבחן מנקודת המבט של הנהג בעת גילוי התאונה. ניתוח התקלה ומידת הסיכון שלה בשלב זה הינה בבחינת חכמה שבדיעבד וגם לו ניתן היה להגיע למסקנה כי התקלה לא הצדיקה עצירה או תיקון, אין בכך להוריד מהגדרת התיקון כ"תיקון דרך" ככל שהתרשמותו הכנה וההגיונית של הנהג הייתה כי תקלה זו ראויה לתיקון באותו רגע. (ראו נסיבות דומות בת"א 31730-03-10 ראובני נ' הפול, 31.3.14).

     

     

31. גם העובדה כי התובע לא נמנע מעצירה מלאה של האופנוע ברגע שבו גילה את התקלה, אלא מצא לנכון לשוב לסביבת ביתו, אינה מעידה על כי לא מדובר בתקלה המסכנת את נסיעתו. מדובר כאמור לעיל במרחק נסיעה קצר באופן יחסי, ואין זה בלתי סביר לבכר לעצור זמן קצר לאחר מקום גילוי התקלה (ראו לעניין זה פסקי דין נוספים כגון

     

32. לא מצאתי ממש גם בטענת הנתבעת כי מאחר שמדובר היה בבוץ יבש יש להניח כי מדובר בתקלה שהייתה צפויה ושהתובע היה מודע לה. מדובר בספקולציה בלתי מבוססת. אינני יודעת מתי התגבש הבוץ, אולם אין לדעתי סיבה להניח כי התובע היה מודע ללכלוך שהצטבר על הגלגל לפני האירוע. יתרה על כן, גם אם התובע היה מודע לקיומו של לכלוך על גלגל האופנוע, אין זה בלתי סביר כי מצא לנכון לטפל בכך רק כאשר שמע את אותו רעש מכיוון הגלגל, משום שזהו השלב בו הוא הבין או סבר כי יש במצבו של הגלגל כדי לסכן את נסיעתו. אפשרות זו אינה מלמדת מיניה וביה על כי התקלה הייתה צפויה ועל כי התובע היה מודע לקיומה.

     

33. סיכומו של דבר- אני סבורה כי התובע עמד בנטל המוטל על כתפיו להוכיח כי נסיבות התאונה עונות להגדרת "תיקון דרך" כהגדרתו בפסיקה. לעניין זה אוסיף את הברור מאליו- כי התאונה אירעה בחלק מרכיבי הרכב- גלגל האופנוע, וכי לא היה צורך באדם מיומן או איש מקצוע לתיקון התקלה. בסופו של יום מדובר היה על התגבשות בוץ ולכלוך על גלגל האופנוע בלבד, והפתרון היה ניקיונו של הגלגל, הסרת הבוץ ושימון השרשרת והגלגל.

     

34. סיכומו של דבר מצאתי כי התובע נפגע במהלך תיקון דרך כהגדרתו בחוק הפיצויים. לאור זאת יש להכיר בתאונה כתאונת דרכים. בנסיבות אלו מתייתר הדיון בטענתו החלופית של התובע לפיה התאונה אירעה בעקבות ניצול הכוח המכני של הרכב.

     

    נזקו של התובע

35. התובע נפגע בתאונה בכף יד ימין - היא ידו הדומיננטית. ממקום התאונה הוא פונה לבית החולים איכילוב – המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי. בבית החולים אובחנה רגישות בבסיס האצבעות 5 ו-2, שני חתכים בבסיס אצבע 5, 2 לצד חסר אולנרי באצבע 5. בנוסף, נמצא בצילום שבר גליל מקורב באצבע 5 ושבר ללא תזוזה בגליל מקורב אצבע 2. לאחר תפירת החתכים וקיבוע היד, הוחלט על אשפוזו של התובע לצורך קבלת טיפול אנטיביוטי.

     

36. ביום 1.3.17 עבר התובע ניתוח תחת הרדמה כללית לשחזור וקיבוע גליל מקורב 5 ותיקון קרע חלקי של העצב הדיגטלי אולנרי. לאחר שמונה ימי אשפוז התובע שוחרר.

     

37. ביום 18.407 הוסר הגבס מידו של התובע, ואזי אובחן חוסר תחושתי בפיזור עצב אולנרי 5. הצילום הדגים כי אין סימני חיבור. התובע הופנה לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

     

38. ביום 8.8.17 צוין בסיכום ביקור במרפאה האורתופדית בבית החולים איכילוב:"מצב כללי טוב בסה"כ חזר לתפקוד מלא ומרוצה מהניתוח" עוד צוין כי עדיין יש ירידה בתחושה באצבע 5 וכי קיימת ירידה תחושתית בצד רדיאלי של אצבע 4. סיכום ביקור רפואי מיום 8.817).

     

39. לאור פגיעתו של התובע בתאונה מונה ד"ר ליאור פז כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

     

40. ביום 5.2.19 ערך המומחה את חוות דעתו בה קבע את המפורט להלן:

     

    • כתוצאה מהתאונה קיימת בזרת ימין אצל התובע דפורמציה הקרויה "פסאודו בוטונייר", הנגרמת מהגבלה ביישור מפרק PIP.

    • קיימות הגבלות תנועה קלות גם בכיפוף מפרקי אצבע זו.

    • מנח זה והגבלות התנועה מאפשרים אחיזת חפצים.

    • בנוסף נותרה צלקת עם הידבקויות קלות בבסיס הזרת.

    • טווחי התנועה ביתר האצבעות מלאים.

       

41. בסיכום חוות דעתו קבע ד"ר פז כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% על פי תקנה 44(4) לתקנות המל"ל בגין הגבלות תנועה באצבע 5. כן קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 2.5% בשל צלקת בזרת ימין.

     

42. הצדדים לא זימנו את המומחה לחקירה נגדית, ולא העלו טענות נגד הקביעות בחוות הדעת. חוות דעתו של המומחה סדורה ומפורטת ומבוססת על הבדיקה שערך. משכך, אני מקבלת את קביעותיו לפיהן לתובע נגרמה בעקבות התאונה נכות רפואית של 5% בגין הגבלות תנועה באצבע 5 ביד ימין ונכות של 2.5% בגין צלקת באצבע 5.

     

    השפעת הנכות על תפקודו והשתכרותו של התובע

     

43. הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל לרבות לשינויים שחלו בשכר (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי פ"ד נב (3) 792 (1995).

     

44. התובע היה בחור צעיר בן 25 בעת התאונה. על פי תצהירו הוא למד באותו זמן הנדסת תוכנה במכללת שנקר ועבד בעבודה סטודנטיאלית כמפעיל מזנונים. לדבריו, בעקבות התאונה הוא נאלץ להפסיק את לימודיו. באוגוסט 2018 הקים בשותפות את חברת פיטנגו העוסקת במתן שירותי בר אקטיבי. נכון לשנה האחרונה העסק אינו פעיל כלל בשל משבר הקורונה.

     

45. לדברי התובע, הוא מתקשה באחיזת חפצים, הרמת משאות וכתיבה, ולעיתים גם מהתקפי כאבים עזים. כל אלו מקשים על תפקודו. לפיכך לטענת התובע, יש להעמיד את נכותו התפקודית על 10%.

     

     

46. לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ולאחר שעיינתי שוב במסמכים ובכתבי הטענות, מצאתי כי טענותיו של התובע באשר לפגיעה המשמעותית שהותירה התאונה על תפקודו לא הוכחו במידה הנדרשת.

     

47. בראש ובראשונה חוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי מומחה בית המשפט, ד"ר פז, סותרת את הנאמר בתצהיר התובע. ד"ר פז מצא לנכון לציין מפורשות כי הפגיעה באצבע התובע אינה פוגעת ביכולתו לאחוז חפצים בניגוד ברור לדברי התובע עצמו. יתר על כן גם המסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי התובע תומכים במסקנה כי פגיעתו התפקודית של התובע אינה עולה על זו הרפואית. כעולה המסמך הרפואי מיום 8.4.2017 התובע ציין כי הוא חזר לתפקוד וכי הוא מרוצה מתוצאות הניתוח. לכך יש להוסיף כי 2.5% נקבעו לתובע בשל צלקת בבסיס אצבע 5. לא נכתב בחוות הדעת כי צלקת זו רגישה, מפריעה או כי יש בה הפרעה תפקודית כלשהי, ולפיכך אין מקום להתחשב בה בקביעת נכותו התפקודית של התובע. לכך יש גם להוסיף כי התובע לא מצא לנכון להביא עדויות של חברים לעבודה, של לקוחות ושל שותפו לעסק אשר בוודאי יכולים לשפוך אור על תפקודיותו של התובע והשפעת הפציעה על יכולתו לעבוד. למסקנתי בדבר ההשפעה המינורית של התאונה על תפקודו של התובע מצטרפת גם ההלכה הקובעת כי נכויות קלות אינן בנוטות להיות בעלות משמעות תפקודית (ראו למשל את האמור בספרו של ד' קציר "פיצויים בשל נזק גוף", מהדורה חמישית, ע' 259).

     

48. עם זאת אני סבורה כי אין מקום לקבוע כי אין לנכות השפעה תפקודית על התובע. התובע בחור צעיר בתחילת דרכו. נכון לעתה כפי שהעיד בבית המשפט, העסק אותו פתח אינו פעיל בשל משבר הקורונה, ואין לדעת לאיזו דרך יבקש או יאלץ לפנות בעתיד. הפגיעה הינה בידו הדומיננטית של התובע ובעבר אף נאלץ התובע להפסיק לימודיו בשל התאונה והקושי בכתיבה (הגם שמדובר היה במועד סמוך לתאונה). בנסיבות אלו לא ניתן לשלול את האפשרות שבעתיד תהיה לנכותו הרפואית של התובע השפעה תפקודית מסוימת, הגם שקטנה, נוכח שיעורה ולאור קביעות המומחה.

     

49. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 5% - נכות נמוכה המבטאת את הפגיעה הקלה שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה בהתאם להתרשמותי מהתיעוד הרפואי ומהראיות שהוגשו כמפורט לעיל.

     

     

    נזקי התובע

50. משהעמדתי את נכותו התפקודית של התובע על 5%, אעבור לבחינת הפיצוי הראוי לתובע בגין פגיעתו בתאונת הדרכים מיום 24.2.17.

     

51. לצורך הנוחות אזכיר את הנתונים הבסיסיים:

    מועד התאונה: 24.2.17.

    תאריך לידת התובע: x.x.92.

    גיל התובע בעת התאונה: 25.

    גיל התובע היום: 28 ו-10 חודשים.

    נכות רפואית: 7.38%.

    נכות תפקודית: 5%.

     

    הפסד השתכרות בעבר

52. הפסדי השתכרות בעבר הינם נזק מיוחד אשר מחייב הוכחה. התובע הצהיר כי במועד התאונה היה בעיצומם של לימודי הנדסת תוכנה במכללת שנקר ובמקביל עבד בניהול מזנונים כעבודה סטודנטיאלית בחברת "ניו בר שירותי מזנון" בשכר חודשי ממוצע של 9,065 ₪ . בסיכומיו עותר התובע לתשלום פיצוי בראש נזק זה בהתאם לנכויותיו, דהיינו פיצוי בגין 60 ימי אובדן כושר בהם שהה בחופשת מחלה, לפי 30% נכות לתקופה נוספת של 6 שבועות ולפי שיעור הנכות התפקודית שהוא מבקש לייחס לפגיעתו ליתרת התקופה עד היום. סך הכל מגיע התובע בחישוביו לסכום של 57,109 ₪.

     

53. הנתבעת טוענת כי התובע לא עבד במועד התאונה עד חודש מאי 2017 בשל לימודיו ולא בגין התאונה. היא מפנה להשלמה לתצהיר התשובות של התובע לשאלון אשר צורף לתחשיב הנתבעת, בו מציין ב"כ התובע כי התובע לא עבד במועד התאונה בשל מטלות לימודיות. לפיכך היא טוענת כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין חודשים אלו.

     

     

54. לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של התובע השתכנעתי כי יש לקבל את טענתו כי לא עבד במשך חודשיים בשל מצבו הרפואי. התובע מציין כי "עבדתי כל החיים" (עמוד 9 שורה 31) וכי לא עבד במשך חודשיים כי "איך אני יכול לעבוד עם גבס, תסביר לי" (עמוד 9 שורה 35). ההשלמה לתצהיר אליו מפנה ב"כ הנתבעת אינו תצהיר הלכה למעשה, אלא מכתב עו"ד המלווה את תלושי המשכורת שהתבקש להעביר לב"כ הנתבעת. מתלושי המשכורת וטפסי 106 שצורפו נראה כי התובע עבד באופן רצוף לפני התאונה ואחריה (מלבד חודשיים בהם לא עבד בתחילת 2018 בשל מעבר בין עבודות). העדרותו מעבודה בחודשים 3-4 2017 עולה בקנה אחד עם מצבו הרפואי באותה התקופה, ולפיכך אני קובעת כי יש לפצות את התובע בגין 2 חודשי אי כושר בהם לא השתכר בניכוי 7 ימים בגין השתתפותו העצמית לפי תנאי תעודת הביטוח (נספח 9 לתיק המוצגים של התובע).

     

55. ממוצע השכר של התובע בשלושת החודשים שלפני התאונה עומד על 9,064 ₪ (ממוצע משכורות התובע בניכוי מס הכנסה לחודשים 11-12/16-1/17), ולפיכך ולאור המפורט בסעיף 55 לפסק הדין, הפיצוי יעמוד על סך של 16,014 ₪ ובצירוף ריבית והצמדה – 16,724 ₪. לכך יש להוסיף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% . סה"כ–18,814 ₪. יצוין כי התובע לא צירף תלוש משכורת לחודש 2/2017 הוא חודש התאונה, אולם כעולה מטופס 106 לאותה השנה הוא עבד במהלך חודש זה. בנסיבות אלו לא הוכיח התובע הפסדי השתכרות לחודש פברואר 2017.

     

56. אשר ליתר התקופה עד עתה - מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי על הצד הנמוך. התובע חזר לעבודה בחודש מאי 2017 והמשיך לעבוד בהיקף משרה זהה. יתר על כן, בשנת 2018 החליט לפנות לדרך עצמאית ופתח עם שותף נוסף עסק לשירותי בר אקטיבי, ממנו משך משכורת של כ – 8,600 ₪ מדי חודש. התנהלות זו מצביעה על כי התובע שב להיקף המשרה בה עבד עובר לתאונה לאחר תקופת ההחלמה, וכי לא היה בנכותו כדי למנוע ממנו לפנות לדרך עצמאית ולהקים עסק מיסודותיו.

     

57. חרף האמור לעיל מצאתי לנכון לפסוק לתובע כאמור סכום גלובלי נוסף דווקא לאור העובדה כי נכון לעתה העסק אותו פתח אינו פועל נוכח משבר הקורונה. הגם שאין קשר בין סגירתו של העסק לבין פציעתו של התובע, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שהתובע נכון לעתה מחוסר עבודה וכי לא מן הנמנע כי לפציעתו השפעה מסוימת, קטנה כמפורט לעיל, על אפשרויות התעסוקה שלו. לכך אני מוסיפה את העובדה כי בסמוך לאחר פציעתו הפסיק התובע את לימודיו במכללה וזאת בשל כאביו וקשייו כתוצאה מהתאונה, כפי שהדבר עולה מטופס הבקשה להפסקת לימודים שצורף בעמוד 16 לתיק המוצגים של התובע. הדבר מעיד על כי התובע התמודד עם קושי של ממש לפחות בתקופה הסמוכה למועד התאונה.

     

58. לאור כל האמור לעיל מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי נוסף בסך של 10,000 ₪.

     

59. מכאן שסך הכל הפסדי העבר של התובע- 28,814 ₪.

     

     

    הפסד השתכרות לעתיד

60. כמפורט לעיל, נכון לעתה התובע אינו עובד. העסק אותו פתח בשנת 2018 אינו פעיל בשל משבר הקורונה. בנסיבות אלו קיים קושי בקביעת בסיס השתכרותו של התובע וקביעת מידת הגריעה משכרו. אין לדעת מתי ישוב התובע למעגל העבודה, ובאיזה מסלול מקצועי יבקש ללכת.

     

61. התובע טוען כי יש לחשב את הפסדי ההשתכרות לעתיד על פי בסיס שכר של 11,000 ₪ מתוך הנחה כי שכרו ישביח בעתיד, ובחישוב אקטוארי של 10%. הנתבעת לעומת זאת, סבורהה כי יש לפסוק סכום גלובלי של 70,000 בלבד.

     

62. בנסיבותיו האישיות של התובע כפי שפורטו לעיל - שיעור נכותו הנמוך ותפקודו אל מול העובדה כי נכון לעתה אין הוא עובד ולא ברור מה יעלה בגורל עסקו, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין פגיעה אפשרית בכושר השתכרות, מהיום ועד לתום תוחלת חיי עבודתו (גיל 70 מתוך הנחה כי ימשיך בדרכו העצמאית) בסך כולל של 80,000 ₪ (הסכום אינו כולל הפסדי פנסיה מאחר שהתובע לא הוכיח כי הוא פעל להפרשה לפנסיה). סכום זה לוקח בחשבון שכר בסיס כגובה השכר הממוצע במשק (לפני משבר הקורונה), מתוך הנחה כי נוכח היכולות שהפגין וסכומי ההשתכרות שהרוויח עד עתה, אין מקום לסבור כי ירוויח פחות בעתיד. כן נלקחו בחשבון פגיעה תפקודית בשיעור של 5% בחישוב אקטוארי של כ- 60% נוכח הנכות הנמוכה ונוכח העובדה שמתום תקופת ההחלמה ועד עתה לא נראה היה כי נכותו של התובע משפיעה על יכולת השתכרותו באופן משמעותי.

     

    עזרת הזולת

63. הלכה פסוקה כי פיצויים בשל עזרה ייפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, וכאשר מדובר בפיצוי בגין עזרת הזולת, פסק בית המשפט כי "היה ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העוזרת בפועל" (ע"א 619/86, חברת שחר זר נ' אטדג'י, תק'- עליון, כרך 90 (3) תש"ן - תשנ"א, עמ' 551).

     

64. התובע לא הציג כל תיעוד המלמד על עזרה בשכר. עם זאת, בתצהירים שהוגשו על ידי הורי התובע צוין כי בתקופת השיקום נזקק התובע לעזרת הוריו בכל פעולה פשוטה כגון לבוש, הסעדה, שריכת שרוכים, הרמת חפצים, שמירה על הגיינה וכיו"ב (סעיף 7 לתצהיר אבי התובע, וסעיף 6 לתצהיר אם התובע). לאור טיב פגיעתו של התובע, העובדה כי הפגיעה הייתה ביד הדומיננטית, העובדה כי עבר ניתוח שלאחריו היה בחופשת מחלה של למעלה מחודשיים, אני מניחה כי נזקק לתקופה מסוימת לעזרה החורגת מעזרה רגילה. הדברים עולים בקנה אחד גם עם תצהירי הורי התובע אשר לא נסתרו בחקירה הנגדית. בנסיבות אלו, ומשאני לוקחת בחשבון את העובדה כי אם התובע אינה עובדת וכי אבי התובע לא נעדר מעבודתו בתקופת ההחלמה של התובע (ראו עמוד 14 שורות 17-18 לפרוטוקול), מצאתי לנכון לפסוק סכום גלובלי של 6,000 ₪. לנוכח שיעור הנכות שנותרה כנכות צמיתה, לא מצאתי לנכון לפצות התובע בראש נזק זה בקשר לעתיד.

     

    הוצאות רפואיות ונסיעות

65. התובע לא צירף כל קבלות או ראיות על הוצאות כלשהן בהן נשא. בחוות הדעת צוין על ידי המומחה באופן מפורש כי התובע לא צפוי לטיפולים נוספים. בנסיבות אלו אין מקום להניח כי הוצאותיו הרפואיות של התובע חרגו או יחרגו מהטיפולים הממומנים על ידי קופת החולים. עם זאת התובע עבר מספר טיפולי פזיותרפיה, ונדרש לבדיקות וביקורי רופא בסמוך לאחר פציעתו. בשל אלו אני פוסקת לתובעת בגין ראש נזק זה סכום גלובלי של 1,000 ₪.

     

    כאב וסבל

66. כעולה מנספח ת/9 למוצגי התובע, תעודת הביטוח של התובע כוללת השתתפות עצמית בנזק בלתי ממוני בסך של 25,000 ₪. בנסיבות אלו ולאור נכותו של התובע, אין לפסוק פיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל.

     

    סיכום לפי ראשי הנזק:

     

    1. הפסד השתכרות בעבר- 28,814

       1. פגיעה בכושר השתכרות לעתיד –גלובלי80,000 ₪.

       2. עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונסיעות- 7,000 ₪.

       3. כאב וסבל 0 ₪.

          סה"כ: 115,814₪.

           

67. סוף דבר

    התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 115,814 ₪.

    עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות משפט. סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

     

    5129371זכות ערעור - כדין.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ד' כסלו תשפ"א, 20 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.