לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 3.12.18, בה נדחתה תביעת המערער להכרת זכות מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (להלן – "חוק הנכים"), בגין פגיעות בכתפיים שאירעו למערער, כך לטענתו, בשני אירועים שהתרחשו במהלך משחקי כדורסל במסגרת שירותו הצבאי.
-
המערער, יליד 1995, התגייס לשירות סדיר בחודש נובמבר 2014.
-
לטענתו, הוא נחבל בשני אירועים נפרדים שהתרחשו במהלך משחקי כדורסל במסגרת שירותו.
האירוע הראשון התרחש ביום 19.10.15, ובו נחבל המערער בכתף שמאל, כך לטענתו, עת הושיט את ידו וחייל אחר פגע בה.
האירוע השני התרחש על פי הנטען ביום 23.3.16, גם הוא במשחק כדורסל, כאשר הפעם נחבל המערער בכתף ימין, כאשר חייל אחר נתקל בעוצמה בידו המושטת של המערער.
-
בחודש ספטמבר 2017 הגיש המערער תביעה להכרת זכות מכוח חוק הנכים, בה טען כי נותרו לו נכויות בשתי הכתפיים כתוצאה מהאירועים הנדונים.
-
ביום 3.12.18 דחה המשיב את התביעה, בהחלטה עליה מונח הערעור שלפנינו.
בהחלטה נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירועים הנ"ל לבין מצב הכתפיים, וזאת בהתבסס על חוות דעת מומחה מטעמו בתחום האורתופדי (ד"ר נחשון שזר).
-
במסגרת ההליך שבפנינו טען המערער כי המשיב שגה, משום ששני האירועים הנדונים הם הסיבה למצב בכתפיו כיום, וזאת כפי שקבע מומחה בתחום האורתופדי (ד"ר דוד קרת), שחוות דעתו הוגשה מטעם המערער.
-
המשיבה חזר בפנינו על עמדתו הנ"ל, ואף צירף חוות דעת משלימה של ד"ר שזר, בה הגיב האחרון לחוות דעתו של ד"ר קרת.
-
ביום 6.8.20 התקיימה ישיבה בה נשמעו ראיות הצדדים.
לצד המערער, שנחקר על תצהירו, נחקרו אביו, וחייל נוסף ששירת לצדו, אשר מסר תצהיר מטעמו עובר לישיבה (יצויין שהוגש תצהיר של חייל נוסף - ל.ו. - אשר לא העיד בפנינו).
כמו כן, נחקר מומחה המערער ד"ר קרת, ואילו המערער לא ביקש לחקור את ד"ר שזר מטעם המשיב.
-
לאחר הישיבה סיכמו הצדדים את טיעוניהם בכתב.
דיון והכרעה
-
לאחר שמיעת הראיות, עיון במסמכים שהוצגו על ידי הצדדים (לרבות תיקו הרפואי של המערער), ולאחר שקילת טענות הצדדים, מצאנו לקבל את הערעור.
להלן נימוקינו בנדון.
כללי – רקע רפואי
-
אין חולק כי אצל המערער התפתחו, במהלך שירותו הצבאי, בעיות בשתי הכתפיים, הבאות לידי ביטוי במצב של פריקות חוזרות בכתפיים, כאשר מצבו היום מתאים להגדרת "נכות" בכתפיים, כקבוע בסעיף 1 לחוק הנכים.
כידוע, בכך אין די לצורך הכרת זכות לפי חוק הנכים, שכן נדרש קשר סיבתי בין המצב בשתי הכתפיים לבין השירות הצבאי.
לשיטת המערער קשר סיבתי זה מתקיים בדמות האירוע הראשון (בכל הנוגע לכתף שמאל), והאירוע השני (בכל הנוגע לכתף ימין).
-
שני המומחים מטעם הצדדים לא היו חלוקים על כך שאצל המערער יש בעיה הנעוצה בגמישות יתר בשתי הכתפיים, שהיתה קיימת עוד לפני השירות הצבאי ואשר אינה קשורה לשירות.
אין חולק שגמישות יתר זו יכולה להוביל לפריקה, או לתת פריקה, של הכתף, כאשר המשמעות היא שבעוד שמצב של גמישות יתר יכול להיות א-סימפטומטי (קרי כזה שאינו בא לידי ביטוי בנכות), הוא יכול להפוך לסימפטומטי כאשר מתרחשת פריקה, או תת פריקה, של הכתף.
-
ד"ר קרת מטעם המערער ציין בחוות דעתו, כי במקרה דנן גמישות היתר בשתי הכתפיים הגיעה לכדי פריקות או תתי פריקות רק בעקבות פגיעת הכתפיים בשני האירוע המתוארים.
במהלך חקירתו בפנינו נשאל ד"ר קרת על נושא זה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 11 ואילך), והבהיר כי ככל שמידת גמישות היתר גבוהה יותר, כך נדרש כוח קטן יותר בכדי להביא למצב של פריקה או תת פריקה, ובכך להפוך מצב א-סימפטומטי לסימפטומטי .
מעדותו של ד"ר קרת עולה כי תיתכן אפשרות שפריקה או תת פריקה תתרחש מפעולות טריוויאליות (וכלשונו מ- "דברים פשוטים"), כאשר הדבר תלוי במידת גמישות היתר.
-
אשר לד"ר שזר מטעם המשיב, הוא ציין בעניין זה את הדברים בחוות דעתו המשלימה:
"במצב של גמישות יתר, עלולה להתפתח אי יציבות של הכתפיים כתוצאה מחבלות מינוריות ואך תנועות "לא טובות" שעלולות להתרחש בחיי היומיום.. לעיתים, במצבים אלו של גמישות יתר, המעבר מגמישות יתר שאינה סימפטומטית לאי יציבות סימפטומטית, עלול להיות הדרגתי וללא חבלה ספציפית."
דומה כי דברים אלה של ד"ר שזר (אשר כאמור לא נחקר בפנינו), עולים בקנה אחד עם השקפתו של ד"ר קרת בנדון.
מן הכלל אל הפרט
-
בהינתן הרקע הרפואי הנ"ל, נפנה כעת לבחון האם הוכיח המערער שהמצב הנוכחי בכל אחת מכתפיו קשור או נובע מהאירועים מושא ההליך.
האירוע הראשון
-
עצם התרחשותו של האירוע מיום 19.10.15, לרבות טענת המערער לפיה הוא נחבל בכתף שמאל במהלך משחק כדורסל במסגרת השירות הצבאי, לא הוכחשו מלכתחילה ע"י המשיב והמומחה מטעמו.
-
טענת המשיב, בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר שזר, היתה שאין אינדיקציה לכך שבאירוע הנדון נגרמה פריקה או תת פריקה של הכתף.
אנו סבורים שחומר הראיות מהווה הוכחה מספקת לכך שבאירוע הראשון נגרמה פריקה, או למצער תת-פריקה, בכתף שמאל.
במה דברים אמורים?
-
מפקדו של המערער, מ.ש., מסר בתצהירו כי ביום הנדון הגיע אליו המערער כשהוא כאוב, ומסר לו כי נפגע בכתף שמאל במהלך משחק כדורסל, כאשר על רקע זה פונה המערער על ידו למרפאת "ביקור רופא", ממנה הוא יצא עם כתף מקובעת, כאשר המערער מספר למפקדו שהרופא שבדק אותו מסר שהוא (המערער) פרק את הכתף (ראו סעיף 2 לתצהיר).
דברים אלה לא נסתרו, גם לאחר חקירת מ.ש. בפנינו.
-
מהתיעוד הרפואי עולה כי ביום 19.10.15 ביקר המערער במרפאת "ביקור רופא", ובתיעוד מאותו מועד צויין כי המערער נחבל בכתף שמאל; כי הכתף ללא נפיחות או דפורמציה אך עם טווח מוגבל; כי הצילומים לא הראו עדות לשבר או פריקה; וכי המערער שוחרר עם מתלה רגיל.
-
בהתכתבות "וואצאפ" שבין המערער לאביו ביום 20.10.15 סמוך לחצות, השיב המערער לשאלת אביו כי "הרופא אומר שזה פשוט נקע חזק, ממש על גבול הפריקה".
-
המשך התיעוד הרפואי מצביע על ביקור מיום 10.11.15, בו התלונן המערער על רגישות בכתף, כאשר לגבי הבדיקה צויין שלא נמצאה הגבלת תנועות או אי יציבות בכתף.
-
אנו סבורים כי די באמור כדי להוות הוכחה מספקת לכך שהמערער סבל מתת פריקה של כתף שמאל, בעקבות החבלה של הכתף במשחק מיום 19.10.15.
כאמור, המערער פונה בסמוך לאחר החבלה לטיפול רפואי עם כאבים והגבלה בתנועות, כאשר הרופא הבודק מוסר לו שהוא סבל מחבלה "על גבול הפריקה".
ד"ר קרת הסביר בעדותו לפנינו, כי במצב של "תת פריקה", שהוא קל יותר מפריקה, ראש המפרק זז ממקומו במידה קטנה ו- "קופץ חזרה" למקומו ללא צורך בשחזור, כאשר הביטוי הקליני של הדבר הוא כאבים, רגישות יתר והגבלה בתנועה, לפחות לתקופת מסויימת לאחר הפגיעה (ראו עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 29 עד 32).
ד"ר קרת הוסיף כי תת פריקה אינה בא לידי ביטוי בבדיקת הדמיה מסוג רנטגן, משום שהנזק הנגרם בה הוא נזק לרקמות (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 21).
-
דבריו הנ"ל של ד"ר קרת היו משכנעים, וכלל לא נסתרו.
עולה מהם כי תמונת המצב מייד לאחר האירוע הראשון, מתאימה בהחלט למצב של תת פריקה – חבלה בכתף אשר הביאה את מפקדו של המערער לפנותו לטיפול רפואי; ממצאים של כאבים, רגישות והגבלה בתנועות, אשר הביאו לשימוש במתלה; ורופא שמוסר למערער, כך הוכח לפנינו, שמדובר במצב "על גבול הפריקה".
-
ד"ר שזר סבר בחוות דעתו, כי אין אימות במסמכים הנוגעים לאירוע הראשון לקיומה של תת פריקה, ואולם סברה זו נסתרת ע"י הראיות שנסקרו לעיל, ועדותו של ד"ר קרת לפנינו.
כאמור, אף בהנחה שלא נגרמה למערער במועד הנדון פריקה של הכתף, די בכך שנגרמה לו "תת פריקה", שמהווה ביטוי לשינוי המצב הבסיסי (קרי גמישות היתר) ממצב א-סימפטומטי למצב סימפטומטי.
הראיות שנסקרו לעיל מהוות הוכחה מספקת לקיום מצב של תת פריקה, כמפורט לעיל, והאמור בחוות דעתו של ד"ר שזר לא סותר זאת.
-
נוסיף כי בעובדה שצילום הרנטגן מיום הפגיעה לא הצביע על פריקה אין רבותא, משום שצילום שכזה אנו יכול לאבחן מצב של תת פריקה, כעולה מעדות ד"ר קרת בפנינו.
גם בעובדה שבביקור שנערך שלוש שבועות לאחר מכן לא נמצאה הגבלה בטווח התנועות או אי יציבות, אין כדי לשנות מהמסקנה הנ"ל, שכן מצב של תת פריקה מתאפיין (כך עולה מעדות ד"ר קרת שלא נסתרה), בתזוזה של ראש המפרק וחזרתו למקום ללא שחזור, ולאחר מכן בכאבים והגבלת תנועות לפרק זמן מסויים, קרי בממצאים קליניים חולפים.
מסיבה זו גם אי רבותא באי קיום רישומים רפואיים ביחס לכתף למשך חודשים ארוכים לאחר מכן.
-
סיכומם של דברים, קיימת לטעמינו הוכחה מספקת לכך שבעקבות האירוע מיום 19.10.15 נגרמה תת פריקה של כתף שמאל.
הואיל ומדובר במצב בו הפכה גמישות יתר א-סימפטומטית למצב סימפטומטי, די בכך כדי לקבוע שהפגיעה באירוע הנדון גרמה למערער נכות בכתף שמאל, באופן שמצדיק הכרה בזכות לפי חוק הנכים ביחס לכתף שמאל.
יש לציין כי אין בפנינו אינדיקציה של ממש לכך שהמערער סבל עובר לגיוס מתת פריקה בכתף שמאל.
ברי גם כי העובדה שהמערער סבל מרגישות יתר בכתף זו, ביחס לאחרים, אינה משנה מהמסקנה האמורה, בשים לב לעקרון "הגולגולת הדקה" החל בנדון.
משכך, מן הדין לקבל את הערעור ביחס לכתף שמאל.
האירוע השני
-
לטענת המערער באירוע זה, שהתרחש ביום 23.3.16, הוא נחבל בכתף ימין, עת עלה לחסימה וידו המושטת נתקלה בחייל אחר.
המערער סבור שגם באירוע זו נגרמה לו תת פריקה בכתף ימין.
המשיב הכחיש בפנינו את התרחשות עצם האירוע, ובכל מקרה הכחיש כי באירוע נגרמה תת פריקה של כתף ימין.
-
לאחר בחינת חומר הראיות שבפנינו מצאנו שגם ביחס לאירוע השני הצליח המערער להוכיח, במידה הנדרשת, שהוא נפגע בכתף הימנית ושבעקבות כך נגרמה לו תת פריקה של כתף זו.
-
העובדה שהמערער השתתף במשחק כדורסל ביום 23.3.16, במהלכו נחבל ישירות בכתף ימין, עולה מתצהיר המערער ומתצהיר החייל י.ב. אשר השתתף במשחק וראה במו עיניו של הפגיעה (ראו סעיף 5 לתצהירו).
חקירתם של המערער ושל י.ב. בפנינו לא סתרה את האמור בתצהיריהם בנדון.
כמו כן, מתצהיר אביו של המערער, כמו גם מתצהיר פקדו מ.ש., עולה כי שני אלה קיבלו מהמערער דיווח, בסמוך לאחר הפגיעה, על החבלה שנגרמה למערער בכתף ימין.
-
אכן, ביום האירוע השני ובתקופה שלאחר מכן לא פנה המערער לטיפול רפואי, שלא כמו ביחס לאירוע הראשון.
ברם, בשים לב לחומר הראית שהוצג בפנינו, אנו סבורים כי הדבר אינו משנה מהמסקנה שקיימת הוכחה לכך שהפגיעה בכתף ימין באירוע השני הביאה לתת פריקה של הכתף.
במה דברים אמורים?
-
המערער מסר בישיבה מקדמית שהתקיימה בפנינו ביום 23.1.20, כי הוא לא פנה לטיפול רפואי בעקבות הפגיעה בכתף ימין משום שהיה למוד ניסיון ממה שאירע בכתף שמאל באירוע הראשון, ומאחר שהבין שפניה לטיפול רפואי לא תסייע לו (עמ' 2 לפרוטוקול הישיבה הנ"ל, שורה 26 ואילך).
בתצהירו הוסיף, כי קיימות התכתבויות בינו לבין אביו ומפקדו, שנעשו לאחר האירוע (נספח ה' לתצהירו), המשלימות את "החסר" ברישומים הרפואיים.
לאחר עיון באותן התכתבויות אנו סבורים שהצדק עם המערער, כפי שיפורט מיד.
-
מהתכתבות בין המערער לאביו מיום 24.3.6 (יום לאחר האירוע) עולה כי המערער נשאל ע"י אביו מדוע יצא מוקדם מהבסיס, והאם הדבר היה על רקע חג הפורים, ועל כך השיב: "שילוב בין פורים לבין הכתף הכואבת".
מהתכתבות בין המערער לבין מפקדו מ.ש. שנערכה ביום 25.3.16 בוואצאפ, ציין המערער למפקדו כי "מפה לשם כנראה שוב פרקתי את הכתף.." כדורסל זה לא בשבילי".
שני הצדדים שלפנינו נחלקו בפרשנות שיש לתת למילה "שוב" בציטוט דלעיל – האם הכוונה היתה לפריקה של אותה כתף שמאל (כשיטת המשיב), או שמא לכך ששוב אירע פריקה, לאו דווקא בכתף שמאל (כשיטת המערער).
אלא שבמקרה דנן "תמונה שווה אלף מילים", כדברי האמרה הידועה.
מעל הכיתוב הנ"ל מתנוססת תמונה של המערער, כשהוא מצלם עצמו ב- "סלפי" מול מראה, כדי להראות למפקדו את הפגיעה.
והנה, בתמונה זו מופיע המערער כשהוא מחזיק את הטלפון ביד שמאל עם חבישה על כתף ימין (יש לציין כי בשל "אפקט מראה" נראה כאילו החבישה היא מעל כתף שמאל, ואולם אין ספק שהכתף החבושה היא הימנית).
היה כי כן, בפנינו ראיה אותנטית מזמן אמת, המצביעה על כך שלמחרת האירוע השני הכתף הימנית היתה חבושה.
ברור אפוא שכאשר ציין המערער בפני מפקדו שהוא שוב פרק את הכתף, כוונתו היתה לאירוע נוסף של פריקה, הפעם בכתף השניה.
הדבר גם עולה בקנה אחד עם תצהירים של המפקד ושל חברו י.ב., אשר לא נסתרו.
-
התמונה הנ"ל אף עולה בקנה אחד עם ההסבר שנתן המערער בדבר אי פניה לטיפול רפואי על רקע הפגיעה בכתף ימין.
בתמונה נראה שהכתף הימנית חבושה, אף שהמערער לא פנה לטיפול רפואי, עדות לכך שהמערער אכן היה למוד ניסיון מהפגיעה בכתף השמאלית, וידע כיצד לטפל בעצמו בפגיעה, ללא פניה לטיפול רפואי.
-
חומר הראיות אף מוכיח, במידה הנדרשת, כי המערער סבל לאחר האירוע השני מתסמינים שהצביעו על כך שבכתף הימנית נגרמה תת פריקה בעקבות אירוע זה.
מההתכתבויות בין המערער לאביו יום למחרת האירוע, עולה שהמערער התלונן בפני אביו על כאבים וגבלות בכתף הפגועה (קרי כתף ימין).
בהתכתבות בין המערער למפקדו ציין המערער כי "רק מודיע שאם מחר זה לא ישתפר אני כנראה אלך לביקור רופא".
הדבר מצביע על כך שהמערער סבל כאבים של ממש בכתף, והעובדה שהמצב, כך נראה, השתפר לאחר מכן באופן שהניא את המערער מפניה לטיפול רפואי, אינה סותרת את המסקנה בדבר התרחשות תת פריקה של הכתף, כאשר נזכור שהמערער היה כבר למוד ניסיון מהפגיעה הראשונה.
גם בהתכתבות שבין המערער לחברו י.ב. שנערכה למחרת האירוע השני עולה, שהמערער התלונן בפני אותו חבר, מפורשות, על פריקת הכתף, והוסיף כי הוא נוטל משככי כאבים על רקע פגיעה זו.
-
זאת ועוד. המשך ההתכתבויות בין המערער לאביו מלמד כי גם כאשר המערער המשיך לסבול מכאבים ומפריקות חוזרות בכתף, הוא לא מיהר לפנות לטיפול רפואי.
כך, בהתכתבות בין המערער לאביו מחודש ספטמבר 2016 עולה כי המערער התלונן בפני אביו על כאבים חזקים בכתף, ואף על כך שהכתף "יצאה ממקומה" במהלך שחיה, וחרף זאת אין בתיק שבפנינו רישום שהמערער פנה בגין כך לטיפול רפואי.
בפנינו אפוא המחשה לכך שלאחר האירוע השניה אי פניית המערער לטיפול אינו סותרת את העובדה שהוא סבל מכאבים ומגבלות בכתף.
-
התיעוד הרפואי מלמד כי ביום 20.12.16 פנה המערער לטיפול רפואי, ובמועד זה נרשמו הדברים הבאים:
"לפני כ 4-5 חודשים פרק את 2 הכתפיים באירועים שונים עם החזרה ספונטנית. מאז פורק פעם בשבוע. לאחרונה פורק פעם בחודש או בשבועיים. גולש גלים. פורק בחתירה. פעם אחת פרק בריצה, פעם באימון בחד"כ."
אכן, בתיעוד זה לא מוזכר אירוע מחודש מרץ 2016, ואולם אין בכך כדי לבטל את הראיות שנסקרו לעיל, המצביעות על כך שמהערער סבל מתת פריקה של כתף ימין לאחר האירוע הנדון.
גם לא נעלם מעינינו הרישום לפיו "לפני כ- 4-5 חודשים" פרק המערער את הכתפיים באירועים שונים, ואולם הדבר אינו עומד בסתירה לכך שבאירוע מיום 23.3.16 התרחשה תת פריקה של הכתף.
כפי שפורט לעיל, אירוע של תת פריקה מתבטא בתזוזה קלה של ראש המפרק ובחזרתו למקום באופן ספונטני, כאשר מבחינה קלינית הדבר מלווה בכאבים ומגבלות, אשר יכול ויחלפו עם הזמן.
נראה כי לאחר האירוע השני סבל המערער מתסמינים אופייניים של תת פריקה (כאבים, הגבלות ורגישות) אשר חלפו, עד אשר התחילו אירועים של פריקות בכתפיים בסביבות חודש בספטמבר 2016, כעולה מההתכתבויות בין המערער לאביו, דבר שאף עולה בקנה אחד עם הרישום של "4-5 חודשים" המתייחס לאירועים של פריקות בשתי הכתפיים בעקבות תתי הפריקות שמקורם באירועים מושא ערעור זה.
-
סיכומם של דברים, חומר הראיות מוכיח שהמערער נחבל בכתף ימין באירוע מיום 23.3.16, וכי בעקבות חבלה זו סבל המערער מכאבים, רגישות ומגבלות בכתף ימין, כאשר אין כל אינדיקציה להופעת תסמינים אלה עובר לאירוע השני.
המסקנה היא שקיימת הוכחה לכך שהמערער סבל מתת פריקה של כתף ימין באירוע הנדון, ומשכך יש להכיר בקשר סיבתי בין מצב כתף ימין כפי שהתפתח מאז ועד היום, לבין השירות הצבאי.
סוף דבר
-
אנו מורים על קבלת הערעור, וקובעים כי מן הדין היה להכיר בקיום קשר סיבתי בין מצב שתי הכתפיים לבין השירות הצבאי, באופן המקנה למערער זכות מכוח חוק הנכים ביחס לכתפיים.
-
אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, וכן החזר עלות חוות דעתו של ד"ר קרת, ועלות הוצאותיו בגין מתן עדות בישיבה מיום 6.8.02 (הכל נגד הצגת קבלות/אסמכתאות תשלום מתאימות), וזאת בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ב' טבת תשפ"א, 17 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
|
אמיר סלאמה, שופט
יו"ר הוועדה
|
|
דר' אלכס קורת
חבר הוועדה
|
|
מר דוד לוקוב
חבר הוועדה
|