פס"ד בערעור העוסק בזכויות במשק חקלאי

השופטת תמר נסים שי

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופטת ורד ריקנטי -רוסהר) מיום 26.10.2019, במסגרתו נדחו תביעותיהם של המערער ושל המשיב 3 בעניין הזכויות במשק חקלאי מס' ... במושב ... (להלן: "המשק"). 

תמצית דרושה

1. המערער – ... (להלן: "המערער") הינו אחיו של המשיב 3 – ... (להלן: "המשיב 3"). המשיב 3 הינו אביה של המשיבה 2 – ... (להלן: "ע'"). ע' הייתה נשואה למשיב 1 – ... (להלן: "המשיב 1"). המשיבה 4 הינה אגודה חקלאית שיתופית (להלן: "האגודה"), והיא צד לחוזה משולש עם המשיבות 5 ו – 6 ביחס למשבצת הקרקע בה מצויים מושב ... (להלן: "המושב") והמשק. האגודה הינה בת רשות בשטח משבצת הקרקע ובעלי המשקים במושב הינם ברי רשות של האגודה.

1. בעלי הזכויות המקוריים במשק היו אביהם של המשיב 3 והמערער מר ... ואמם המנוחה – ... (להלן: "המנוחה" ושניהם ביחד: "ההורים"). בהגיעו לגיל בגרות עבר המשיב 3 להתגורר במשק עצמאי משלו במושב, ואילו המערער המשיך להתגורר במשק עם הוריו. עד היום הוא מתגורר בבית המקורי הישן אותו בנו ההורים. ההורים התגרשו, ולאחר הליך בוררות (בשנת 1976), במסגרתו  נקבע כי במשק נוצרו ערכים משקיים מעבר להשקעות היסוד של המשיבה 5 (הסוכנות היהודית) שיש ליחסם לכל אחד מהצדדים, לרבות המערער, ניתנה למנוחה ולמערער האפשרות לפדות את חלקו של האב במשק. בשנת 1979 נרשמו הזכויות במשק על שם המנוחה בלבד, אגב גירושין. בשנת 1988 ערכה המנוחה צוואה בעדים בה ציוותה את כל רכושה למערער, ובכלל זה מלוא זכויותיה במשק.

1. בשנת 1991 נחתם הסכם חיים משותפים בין המערער לבין בת זוגו דאז (הגב' ... ולהלן: "בת הזוג"), במסגרתו התחייב המערער להעביר לידי בת הזוג כל זכויותיו במשק, לרבות זכויותיו ביחידת המשק ששטחה 34 דונם וזכויותיו בבית הממוקם שם.

1. בשנת 1994 חתמה המנוחה על תצהיר למינויה של ע' כבת ממשיכה, ועל תצהיר נפרד המאפשר לע' לבנות בית מגורים במשק. המערער והמשיב 3 חתמו אף הם בראשי תיבות על תצהירים אלה. בשלהי אותה שנה חתמה המנוחה על "הסכם מתנה", במסגרתו העניקה את מלוא זכויותיה במשק לע' ללא תמורה. במסגרת הסכם זה התחייבה ע' לאפשר למערער לגור ולהשתמש במשך כל חייו בבית המקורי הישן, לרבות החצר מסביב לבית בשטח של כחצי דונם. הוסכם עוד שאין באמור כדי להקנות למערער זכויות קנייניות בבית, אך המשך מגוריו בו מהווה תנאי להעברת הזכויות על פי ההסכם, או כל העברת זכויות עתידית. המשיב 3 והמערער חתמו על הסכם המתנה, והאחרון הצהיר בחתימתו כי הסכמתו מותנית בכיבוד התנאים האמורים ביחס להמשך מגוריו בבית.

1. החל משנת 1995 ננקטים הליכים ביחס לזכויות במשק מטעם המשקם על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב – 1992, תחילה כנגד המנוחה בלבד, ובהמשך צורף המערער כחייב נוסף. זאת, על סמך טענותיו מלפני המשקם כי הינו בעלים של מחצית הזכויות מכוח הליך הבוררות. המנוחה נפטרה בשנת 1996, וביום 3.7.1997 ניתן לבקשת המערער צו לקיום צוואתה. בין השנים 1997 – 2001 פעל המערער להסדרת רישום הזכויות במשק על שמו ולקבלתו כחבר אגודה, ולהסדרת חובות המשק מול המשקם. בשנת 97 התקבל המערער כחבר אגודה, ובשנת 1998 ניתן פסק משקם סופי והמערער הסדיר את החובות.

1. בין לבין ניהלה בת הזוג  כנגד המערער הליכים משפטיים, ובכללם תביעה רכושית בה עתרה לאכיפת התחייבותו של המערער להעברת זכויותיו במשק לידיה. במסגרת הגנתו טען המערער כי הזכויות במשק שייכות לאמו המנוחה וכי זו העבירה אותן לקרובי משפחה. בפסק דין מיום 21.10.02 נדחתה התביעה הרכושית לאחר שלא הוכח שלמערער זכויות במשק, כאשר על פי הראיות אלה היו רשומות על שם המנוחה ובהמשך הועברו לע'.

1. בתחילת 2002 פנתה ע' לסוכנות היהודית בדרישה לרושמה כבעלת מלוא הזכויות במשק מכוח התצהיר למינויה כבת ממשיכה, ובהמשך אף פנו היא והמערער בהמרצת פתיחה משותפת לשם כך, תוך הצהרה כי למערער זכות מגורים במשק לכל ימי חייו. נוכח סירוב המשיבות 5 ו – 6 להכיר בע' כבת ממשיכה נמחקת התובענה, כאשר במקביל הגיש המערער בקשה לתיקון צו קיום הצוואה, באופן בו הוא מסתלק מחלקו בעיזבון לטובת המשיב 3. ביום 28.11.02 ניתן צו קיום צוואה מתוקן.

1. ביום 5.12.02 העביר המשיב 3 מלוא זכויותיו במשק לע' בהסכם מתנה ללא תמורה, שגם בו נקבעה זכות המערער להמשך מגורים בבית המקורי. בעקבות זאת התבצעו פעולות להסדרת רישום הזכויות במשק על שם ע' וקבלתה כחברת אגודה, לצד ביטול חברותו של המערער. לאחר שהסוכנות היהודית סירבה לרשום את הזכויות על שם ע' בלבד, בהיותה נשואה למשיב 1, נערכו תצהירי מתנה מתקנים על ידי המשיב 3, לפיהם הזכויות מוענקות לע' והמשיב 1 יחדיו בחלקים שווים ביניהם. ביום 11.3.03 נרשמו הזכויות במשק בספרי המשיבה 6 על שם ע' והמשיב 1. 

1. בשנים שלאחר מכן בנו המשיב 1 וע' בית חדש במשק, והתגוררו בו עם ילדיהם עד לגירושיהם בשנת 2013. בעקבות סכסוך הגירושין פנה המשיב 1 למערער בדרישה לפנות את הבית הישן במשק. דרישה זו החלה את שרשרת הליכים משפטיים בעניין הזכויות במשק.

1. במסגרת ההליך קמא ולאחר תביעה שהגיש המשיב 1 כנגד ע' לפירוק שיתוף של הזכויות במשק, הוגשו שתי תביעות. האחת - תביעת המשיב 3 כנגד ע' והמשיב 1, אליה צורף המערער בהמשך, (50743-11-13) במסגרתה עתר המשיב 3, בעיקרו של דבר, להצהיר על בטלות הסכם המתנה בין הצדדים, לסילוק ידם של ע' והמשיב 1 מהמשק ולהחזר כספים אותם הלווה לטענתו להמשיב 1 ולע'. כשנה לאחר מכן הגיש המערער תביעה מטעמו (25957-11-14) למתן סעד הצהרתי וצו עשה ביחס לבעלותו במשק, וכן סעדים הצהרתיים שבעיקרם מכוונים לביטול הסתלקותו מעיזבון המנוחה.

פסק הדין –

1. בית המשפט קמא דחה את תביעתו של המערער, אשר התבססה על טענת המערער להיעדר גמירות דעת ופגם ברצון בעת חתימתו על הבקשה לתיקון צו קיום צוואה ותצהיר ההסתלקות. לטענתו, הפגם מקים לו זכות לחזור בו מאלה מחמת טעות, הטעיה וחוסר תום לב מצד המשיבים. את הכרעתו זו סמך בית המשפט קמא על מספר נדבכים.

1. תחילה, בית המשפט קמא ראה טעם לדחיית התביעה בקיומו של השתק שיפוטי, האוסר על המערער להעלות בהליך זה טענות הסותרות את גרסתו בהליך הרכושי שהתנהל בינו לבין בת הזוג ב – 2002 (ואף מאוחר יותר, בתביעתה להגדלת המזונות ב – 2005, כאשר המשק כבר נרשם על שם ע' והמשיב 1). באותו הליך, אשר נוהל לאחר שכל זכות נטענת של המערער במשק, ככל שהייתה לו כזו, לכאורה כבר התגבשה, טען המערער להגנתו והצהיר מפורשות כי אין לו זכויות כלשהן במשק, וכי זכויות המנוחה הועברו ממנה לע' במסגרת הסכם מתנה (למעט זכות למגורים). טענותיו אלה אף התקבלו בפסק הדין שניתן באותו הליך. משכך, אין הוא יכול כעת לטעון טענות סותרות, לפיהן הסכם המתנה של המנוחה לע' הינו ניסיון להשתלטות על הזכויות במשק ונישולו מהן. משנה תוקף ראה בית המשפט לאמור, בשים לב לעובדה שבהליך הרכושי טענה בת הזוג מפורשות שמשפחתו של המערער פעלה על מנת לנכס לעצמה את הזכויות ולהבריח אותן, כך שלה לא יהיה חלק בהן. המערער עצמו הכחיש טענות אלה שם באופן מפורש ונתלה ברצון המנוחה להעניק את הזכויות לע', רצון אליו הוא מתכחש בהליך זה. בעדותו של המערער בפני בית המשפט קמא, בניסיון להסביר את גרסתו בהליך הרכושי, לא ראה בית המשפט קמא ליתן אמון כלשהו.

1. ניסיונו של המערער לגלגל את האחריות לאופן ניהול ההליך הרכושי, לרבות הטענות שהועלו מטעמו שם לפתחו של בא כוחו דאז, נדחה אף הוא. בית המשפט קמא מפנה למסמכים שהובאו שם לעוה"ד המייצג ולטענותיו של עוה"ד שניזונו מאלה. כן הפנה להודאת המערער בחקירתו הנגדית כי לא פעל טרם פטירת המנוחה להשלמת העברת הזכויות על שמו מכוח הצוואה, על רקע הקושי שהתעורר בסוכנות היהודית עם העובדה שבת זוגו דאז אינה יהודייה. דברים אלה לא נאמרו במסגרת ההליך הרכושי, מה שהוביל את בית המשפט קמא למסקנה כי המערער ניהל את הגנתו באותו הליך באופן מחושב, ומתוך הבנה של תוצאות מעשיו. נקבע עוד כי בנסיבות אלה, ואפילו היה ניתן לקבל את טענתו של המערער כי שיקר בהליך הרכושי על מנת להבריח זכויותיו מבת הזוג, הרי ששיקולי ניקיון כפיים, תום לב ומדיניות שיפוטית, מונעים ממנו להעלות טענות הפוכות בהליך דנן.

1. בית המשפט קמא הוסיף ודחה את טענותיו של המערער לעניין היעדר גמירות דעת, טעות והטעיה בעת חתימתו על תצהיר ההסתלקות. ראשית נקבע, כי טענות אלה לא הועלו ע"י המערער במענה לדרישת הפינוי שהמשיב 1 שלח אליו ביום 22.9.13, אלא הוא נסמך שם על ההתחייבות הבלתי הדירה שניתנה לו להמשיך ולהתגורר בבית כתנאי להעברת הזכויות לע'. כך אף במכתב נוסף מיום 22.10.13. תגובות אלה מפיו באותה נקודת זמן, שומטות את טענתו להיעדר גמירות דעת להסתלק מזכויותיו במשק. לכך יש להוסיף, כי כתב התביעה ותצהיר עדותו הראשית של המערער, ככל שנגעו לנסיבות חתימת תצהיר ההסתלקות והבקשה לתיקון צו הירושה, היו דלים ובלתי מפורטים. לא ניתן לדלות מהם מידע בנוגע לנסיבות החתימה על תצהיר ההסתלקות ובאשר למהות ההטעיה הנטענת. מכל מקום, הראיות הקיימות בתיק מלמדות על כך שהמערער לא פעל למימוש זכויותיו במשק מכוח פסק הבוררות משנת 1976 (שהסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל כלל לא היו צד לו), ואף מלמדות על כך שוויתר על זכויות אלה במרוצת השנים. כך עולה מתהליך העברת הזכויות במשק במלואן לשמה של המנוחה בלבד בשנים 78-79 מול הסוכנות היהודית (אגב גירושיה), כאשר אין בפי המערער טענה לטעות ברישום הזכויות בספרי הסוכנות היהודית או טענה לכך שהמנוחה הטעתה או רימתה אותו. המערער אף טען בדיון בפני המשקם בשנת 1997 כי הוא פעל למחיקת זכויותיו במשק בשל הליכים שהאגודה ניהלה נגדו. לאור האמור, לא ניתן לקבל כיום שתצהיר ההסתלקות נחתם על ידו מבלי שהייתה לו כוונה לוותר על זכויותיו מכוח פסק הבוררות.

1. גם טענתו של המערער לעניין מעמדו כבן ממשיך נדחתה. נקבע כי הטענה נטענה בעלמא, ללא תימוכין, ומבלי שנוצק לה תוכן של ממש מבחינת אופן המינוי כבן ממשיך ומועדו.

1. נקבע עוד, כי מהלכים בהם נקט המערער ברבות השנים מול האגודה והסוכנות היהודית לשם רישום הזכויות מכוח צוואת המנוחה מעולם לא הושלמו. מכאן, שנקודת המוצא בתביעתו של המערער, לפיה ערב החתימה על תצהיר ההסתלקות הזכויות היו שייכות לו, איננה ברורה ומובהקת כלל, וכפועל יוצא היא משליכה על עצמת הטענה בדבר העדר גמירות דעת וטעות.

1. אשר לנסיבות החתימה על תצהיר ההסתלקות, נקבע כי טענותיו של המערער מתמצות בכך שלא הבין את המסמכים עליהם חתם, וזאת מבלי לפרט מה נמסר לו ע"י מי שהחתימו עליהם ומה היה מבחינתו תכנם של המסמכים. אף אין בפיו טענה כי מי מהצדדים הטעה אותו ביחס לתכנם. מדובר אפוא בגרסה דלה שאין בה די. בית המשפט קמא אף מצא סתירות בגרסתו של המערער באופן שהקשה על מתן אמון בו. כך למשל, טענתו בחקירה לפיה חתם על תצהיר ההסתלקות רק על מנת לאפשר לע' ליטול משכנתא (ולא מטעמים אחרים), איננה מתיישבת עם העובדה שמאז נחתם תצהיר ההסתלקות לא נהג במשק מנהג בעלים אלא היו אלה המשיב 1 וע' אשר מימשו את הזכויות בו בדרכים שונות. יתרה מכך, הראיות בתיק מוכיחות כי תוכנן של המסמכים הוסבר למערער טרם החתימה עליהם, וזאת ע"י עוה"ד ... שהחתימו (ושהוכח שהמערער מכיר אותו מקודם) וע"י חברו של המערער. גם יתר טענותיו לעניין נסיבות החתמתו על המסמכים (למשל הטענה כי קיבל את התצהיר והבקשה לתיקון צו קיום צוואה בפקס) לוקות בסתירות ואי דיוקים, ומשכך לא ניתן לקבלן.

1. עוד נקבע, כי הסכם המתנה של המנוחה והתצהיר למינוי ע' כבת ממשיכה (מסמכים עליהם חתם גם המערער) במשק מאששים את גרסת המשיבים, לפיה לאחר עריכת הצוואה ביקשה המנוחה להקנות את הזכויות במשק לע', תוך הבטחת זכות המדור למערער. הליכים נוספים שנוהלו ומסמכים שנחתמו ע"י הצדדים, מלמדים שזכות המגורים היא הזכות היחידה שהוענקה למערער. ממסכת הראיות למד בית המשפט קמא על כך שהגדרת הזכויות במשק לא נבעה ממחטף או פעולה חפוזה כלשהי, אלא ממסכת הבנות פנים משפחתיות שנוצרו והתבססו משך שנים.

1. גם טענת הניצול שהשמיע המערער נדחתה. המערער אמנם פרע חלק מחובות המשק, אולם מדובר בחובות שנוצרו בתקופה בה הפעיל את המשק ופעל לרישום זכויותיו בו, מהלך אותו זנח בהמשך לאור רצונו להבריח את הזכויות מבת הזוג. ממילא, טענה זו לא הועלתה בזמן אמת, ועל פי עדותו של המערער הוא זכה למעטפת משפחתית אוהבת ומסורה, אשר התקלקלה רק על רקע פעולות בהן נקט המשיב 1.

1. בית המשפט קמא המשיך ובחן את חוות דעתו של ד"ר... – פסיכולוג קליני התפתחותי. בה נקבע, כי ממצאי הבדיקה של המערער מעידים על תפקוד שכלי גבולי, שבעיקרו הוא מתחת לנורמה. עוד קובעת חווה"ד, כי תפקודו של המערער מאופיין בקיומן של לקויות הגורמות להפרעות קשב ולקויות שונות, לרבות לקויות למידה, כגון קשיי קריאה, בעייתיות חמורה בהבנת הנקרא, הפרעה בתהליכי קשב וריכוז, נטיה להיסח דעת וחוסר תשומת לב לפרטים. המומחה קבע כי אנשים במצבו של המערער עלולים להיות קורבן של מעשי הונאה, שמבוצעים ע"י אחרים המתוחכמים ממנו.

1. המשיבים לא הביאו חוו"ד סותרת, ומשכך בית המשפט קמא קיבל את קביעות חווה"ד. עם זאת, נקבע כי חווה"ד מהווה ראיה אחת מתוך מכלול הראיות שהונחו בתיק, המעמידות תשתית ראייתית הנפרסת על פני עשרות שנים ביחס ליכולותיו התפקודיות ולעצמאותו של המערער, לרבות בניהול ענייניו המשפטיים במישורים השונים. מחווה"ד עצמה אף ניתן ללמוד בדבר קיומן של יכולות רגשיות, חברתיות וקוגניטיביות תקינות, באופן שסותר את טענותיו לניצול והטעיה. חווה"ד אף איננה קובעת דבר בעניין מסוגלותו השכלית נכון למועד החתימה על תצהיר ההסתלקות, וממצאיה אינם יכולים לבסס קשר סיבתי חד משמעי בין הלקויות מהן סובל המערער לבין החתימה על תצהיר ההסתלקות. אין חולק שלמערער לא מונה אפוטרופוס לפי חוק.

1. נדחתה גם הטענה בדבר הסתירה שבין תצהיר ההסתלקות לבין הצוואה, לפי שמדובר בפעולה חד צדדית שאיננה קשורה ברצון המנוחה. היא אף עולה בקנה אחד עם רצון זה, אשר בא לידי ביטוי במסמכים עליהם חתמה המנוחה במועדים מאוחרים יותר למועד עריכת הצוואה.

1. לאור האמור, נקבע כי המערער ידע והבין עובר לחתימת תצהיר ההסתלקות שזכויותיו יתמצו בזכות המגורים בלבד. לפיכך לא הוטעה, לא טעה וממילא לא רומה. בנסיבות אלה, בשים לב למועד חתימת תצהיר ההסתלקות ומועד מתן צו קיום הצוואה המתוקן (2002), נמצא כי תביעתו של המערער התיישנה.

1. בחלקו האחר של פסק הדין דן בית המשפט קמא בתביעתו של המשיב 3 ודחה אותה. משזו איננה עומדת לערעור בפנינו, לא נידרש לקביעותיו של בית המשפט קמא ביחס אליה. נציין בקצרה בלבד ולמען השלמת התמונה, כי בית המשפט קמא דחה את טענת המשיב 3 לפיה הזכויות במשק הוחזקו בידי ע' כ"פיקדון", וזאת עד שיתאפשר למשיב 3 להעבירן לשמו. נקבע כי הסכם המתנה נועד כדי לאפשר העברת הזכויות לע' בהתאם לרצון המנוחה, שבא לידי ביטוי בהסכם המתנה ובמסמכים נוספים עליהם חתמה למטרה זו. נקבע עוד, כי המשיב 3 לא הוכיח קיומה של עילה לביטול הסכם המתנה. עוד נדחו הרכיבים הכספיים בתביעתו של המשיב 3, וזאת בהיעדר פירוט ותימוכין כנדרש לרכיבים אלה.

בהמשך, נדחתה טענתם של המשיב 3 וע' באשר לקיומן של הסכמות פנים משפחתיות הנוגדות את מצב הרישום של הזכויות בפועל על שמם של ע' והמשיב 1 בחלקים שווים. נקבע כי הזכויות הוענקו לשניים יחדיו בחלקים שווים, ויחדיו נהגו השניים מנהג בעלים במשק. לבסוף, נקבע כי במערכת היחסים הפנים משפחתית ניתנה למערער זכות בלתי הדירה להוסיף ולהתגורר בבית המקורי עד סוף חייו, אף שהזכות אינה עולה כדי הזכות להביא לפיצולו של המשק (ככל שהדבר כלל אפשרי).

הערעור –

1. המערער תוקף בערעורו את הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות שעמדו בבסיס פסק הדין. טענתו העיקרית הינה כי בית המשפט קמא שגה שעה שבחן את התנהלותו לאורך השנים על פי המבחנים של האדם הסביר, תחת בחינתה תוך התחשבות בלקויותיו כפי שנקבע בחוו"ד המומחה וכפי שעולה מראיות נוספות.

כן שגה בהתבססו על המסמכים השונים עליהם חתם המערער במרוצת השנים, שכן הוא מתעלם בכך מהעובדה שע' הייתה המביאה והמוציאה במשרדו של עו"ד ..., שם עבדה. כפי שעלה בחקירתה, היא נטלה ממשרדו של עוה"ד את המסמכים מבלי להודיע על כך למערער, פעלה תוך שהיא מוציאה הודעות ומגישה בקשות בשמו על עוה"ד, ואף לא ידעה להשיב האם המנוחה או המערער אישרו את פעולותיה. ע' הכינה והגישה את הבקשה לצו הצהרתי, לא ידעה מי שילם לעוה"ד, אישרה כתיבת והדפסת מכתבים בשמו של המערער, אישרה כי המערער שילם את כל חובות המשק, כי פעלה מול הסוכנות היהודית בשמו, אישרה שאת המגרש של הנחלה בהרחבה מכרה תמורת מאות אלפי שקלים מבלי להעביר מאום למערער, וכאשר נשאלה האם לגישתה לא ראוי לאפשר לו ליהנות מנחלת אמו לא הייתה בפיה תשובה.

בית המשפט קמא שגה  כאשר קבע, תוך התעלמות מעדויות שונות, כי הוכח שהמערער אינו מבודד אלא פעיל ועצמאי, כי תפקד ופעל במישורים כלכליים ומהותיים הנוגעים לתחומי חייו, תוך שנמנע מלבחון תפקודו זה בעיניו של אדם סביר אל מול אלו של אדם הלוקה בשכלו. אין אדם מוחזק כנדבן ואין לייחס התנהלות זו למערער. אדם סביר אינו מוותר על כל קניינו על מנת להתגורר בית מט לנפול ולהיוותר חסר אמצעים כלשהם, ואינו מוותר על מאות אלפי שקלים אותם קיבלו ע' והמשיב 1 בעקבות מכירות המגרש בהרחבה. לא ניתן אלא לקבוע כי המערער לא הבין את משמעות חתימותיו על גבי המסמכים המשפטיים שהוכנו לו לאורך השנים על ידי עוה"ד שייצגו אותו. ממילא לא גיבש גמירות דעת שעה שחתם על הסתלקות מעיזבון אמו.

בשים לב למועד קבלת חווה"ד, הרי שתביעתו של המערער לא התיישנה.

1. למרבה הצער, טרם הדיון הלך המשיב 3 לבית עולמו. לדיון התייצבו המשיב 1 וע'. המשיב 1 סמך ידו על פסק הדין קמא ואף השיב בעיקרי טיעון מטעמו. ע' הגישה עיקרי טיעון תמציתיים בהם תיארה בקצרה את שרשרת העברת הזכויות מסבתה המנוחה אליה תוך שהדגישה כי לאורך הדרך הובטחה זכות המדור של המערער. בצד האמור ציינה כי למשיב 1 זכויות בבית שבנו שניהם בלבד. בדיון לפנינו שבה וציינה כי יש להבטיח את זכויותיו של המערער בהתאם להסכמות ולהסכמים ולא רק על חשבון זכויותיה שלה בלבד.

המשיבים 4-6 הודיעו בעיקרו של דבר כי אינם נוקטים עמדה ביחס למחלוקות המשפחתיות.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בפסק הדין קמא בתיק ובטענות שבערעור, אציע לחבריי לדחות את הערעור בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לטעמי, לא נפלה טעות כלשהי בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא ובמסקנות המשפטיות שגזר מאלה. לא נטען כי קיימת בפסק הדין שגגה בפרשנות חוק, וממילא לא נמצאה בו שגגה כאמור.

1. המחלוקת בתיק זה סבה סביב הזכויות במשק ושאלת הוויתור עליהן. מחלוקת זו נדונה ע"י בית המשפט קמא בהרחבה תוך בחינת מכלול העדויות והראיות שהונחו בפניו. מדובר בקביעות עובדתיות, אשר על דרך הכלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בהן. מקרה זה אינו מצדיק סטייה מן הכלל האמור.
2. בית המשפט קמא מצא בראיות עיגונים למכביר לכך שלמערער אין זכויות במשק מלבד זכות מגורים בלתי הדירה בבית ההורים. קביעותיו נסמכות הן על מידת האמון שראה בית המשפט קמא ליתן במערער וביתר הצדדים והעדים, הן על המסמכים שהונחו בפניו והן על מבחני ההיגיון והשכל הישר.
3. בניגוד לאמור בליבת הערעור, בית המשפט קמא עמד בהרחבה על חוות הדעת שהוגשה לו ועל עדותו של המומחה. אף שראה לאמץ את קביעותיו, הרי שמצא כי אין באלה כדי לאיין את הממצאים שנקבעו ביחס לידיעתו והבנתו של המערער את מהות הזכות שנותרה בידו לאחר החתימה על תצהיר ההסתלקות. כמפורט לעיל, ממצאים אלה נסמכים על עמדתו המפורשת של המערער בהליכים מול בת הזוג – הן בתביעה הרכושית והן בתביעת המזונות (מספר שנים לאחר העברת הזכויות במשק לע' והמשיב 1), שם בחר להביא טענות הסותרות באופן מפורש את טענותיו בהליך זה. בצדק קבע בית המשפט קמא כי המערער העלה טענותיו לפי צרכיו ונוחותו באופן מכוון וביודעין, ולא איפשר לו להשמיע טענות סותרות. נכון אף קבע כי אפילו היה מוכח כי טען באותם הליכים קודמים טענות כוזבות, הרי ששיקולי תום לב, ניקיון כפיים ומדיניות שיפוטית מונעים ממנו עתה לטעון טענות הפוכות.

עוד סמך בית המשפט קמא קביעותיו על שלל ראיות נוספות שהובאו. בכללן, עמדתו של המערער עצמו כלפי תביעת המשיב 1, כפי שזו באה לידי ביטוי במענה ששלח לדרישותיו, העובדה שהמערער לא פעל למימוש זכויותיו הנטענות מכוח  פסק הבוררות ואף לא טען כי נפלה שגגה ברישום הזכויות על שם האם המנוחה, עדותו של עו"ד ... שזומן להעיד מטעמו, ועוד.

בית המשפט אף הוסיף וקבע כי הוכח לו שהמערער ניהל לאורך השנים אורח חיים עצמאי, עבד, התפרנס, נהג, נשא נשק ואף ניהל חיי משפחה וזוגיות. המערער אינו בודד או מבודד, ואינו תלוי במשיבים מבחינה פיזית ותפקודית.

ביחס לחווה"ד, הרי שכפי שקבע, זו אינה ראיה חותכת ומכרעת לאומד דעתו של המערער ומידת הבנתו את המסמכים עליהם חתם. חווה"ד אינה קובעת כי המערער אינו כשיר לחתום על תצהיר הסתלקות או נעדר מסוגלות להבין את משמעותו. יתרה מכך, כפי שנקבע, המומחה אישר בחקירתו כי לנסיבות חתימת המסמכים וההסבר שנלווה להם משמעות רבה. בהינתן הסבר מתאים, כפי שבית המשפט קמא שוכנע כי המערער קיבל, הטענה לחוסר הבנה מצדו של המערער מתערערת.

1. טענות המערער כי "אין אדם מוחזק נדבן", קל וחומר אדם במצבו, ושאין לקבל תוצאה לפיה כלל זכויותיו הועברו לאחייניתו ללא תמורה כלשהי, מניחות כנקודת מוצא כי הזכויות הוכחו. ואולם, לקביעתו של בית המשפט, הטענה כי הזכויות במשק היו של המערער ערב חתימת תצהיר ההסתלקות, כלל אינה מובהקת. קביעה זו נסמכת, בין היתר, על העובדה שהזכויות לא נרשמו מעולם על שמו של המערער ברישומי הסוכנות ורשות מקרקעי ישראל. ההליך המשפטי בו נקט המערער נמחק, לאחר שהסוכנות היהודית טענה כי הזכויות במשק אינן ברות הורשה כלל, וכפועל יוצא אינן חלק מעיזבון המנוחה.
2. אשר על כן ועל יסוד כלל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות ... – המשיב 1 - בסך של 15,000 ₪.

השופט הבכיר ש. אטרש – אב"ד

אני מסכים.

השופט ע. טאהא

אני מסכים.

הוחלט איפוא, פה אחד, כאמור בחוות דעתה של כב' השופטת תמר נסים שי.

אנו מתירים את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, י"ד שבט תשפ"א, 27 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.