פס"ד בסכסוך בין אחים על דירת אמם המנוחה שנמסרה לאחד האחים כמתנה

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 22.7.20 (כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר בתמ"ש 22069-11-09) שקיבל את תביעת המשיבים (שבאו בנעלי אמם לאחר פטירתה) לביטול עסקת המתנה שנערכה בין המערער לאם, במסגרתה העבירה האם למערער את בית מגוריה ללא תמורה, מחמת השפעה בלתי הוגנת ועושק. 

א.         רקע עובדתי

1. הצדדים הם ילדיהם של הד"ר מ' ל' ז"ל (להלן גם: האם) שהיתה רופאה ושל המהנדס א' ל' ז"ל (להלן גם: האב).

2. המערער (להלן גם: ג'), יליד 1971, הוא אחיהם הקטן של המשיבים. המשיב 1 (להלן: ס') הוא עורך דין במקצועו והמשיב 2 (להלן: ש') הוא רופא שיניים במקצועו. ג' הוא בעל תארים רבים, לרבות במשפטים, בפסיכולוגיה, בכלכלה ובמנהל עסקים והוא אף מאסטר בנגינה בפסנתר. למרות השכלתו הרחבה, ג' לא עבד לפרנסתו והוא התגורר עם ההורים בביתם וחי על חשבונם.

3. ההורים וג', התגוררו בבית ברח' ---- בת"א שהיה רשום ע"ש ההורים (להלן: הבית).

4. בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, מימנו ההורים לג' הפקה של קונצרטים ולצורך כך שכר ג' בין היתר את ---- ואת ---- והוא אף יצא במסע פרסום גדול. שבוע לפני מועד הקונצרט הראשון, ביטל ג' את הקונצרטים בטענה שנכווה ממים חמים שנשפכו בשוגג ע"י אמו, על ידו. ג' הגיש בשנת 1998 תביעה כנגד חברת הביטוח שביטחה את הקונצרטים, לאור העובדה שחברת הביטוח טענה שהכוויה היתה מעשה מכוון, לאחר שהתברר לג' שמכירת הכרטיסים היתה דלה ביותר. בשנת 2006, זכה ג' בתביעה וקיבל מחברת הביטוח סך של 350,000 ₪ שכיסה חלק מהוצאותיו. לאחר מכן, ג' הגיש תביעת דיבה נגד כמה עיתונאים שלטענתו הוציאו את דיבתו רעה ואולם הוא הפסיד בתביעות אלו.

5. במהלך השנים, ובזכות תמיכה כספית גדולה של הוריו, ג' חי ברמת חיים גבוהה ביותר ובין היתר הוא קנה כמות עצומה של דיסקים ועטים יקרים ואף רכש רכבי יוקרה.

6. ביום 26.7.06 הגישה האם תלונה במשטרה כנגד ס' (מע/16). לטענתה, בשנים האחרונות היא נתנה לו מיליון ₪ כתמיכה והוא הגיע אתמול בצהריים לבית, החל לריב עם ג' וניסה לחנוק אותו. ס' גם אמר שהוא יתאבד "וייקח אותנו אתו" וש' משתף אתו פעולה.

7. בתחילת חודש אוגוסט 2006 הגישו ההורים בקשה לצו הגנה נגד ס' וש'. בבקשה טענה האם בין היתר, שס' הופיע בדירה "ודרש מאתנו למכור את דירת מגורינו או לתת לו דירה נוספת שקיבלתי בירושה לפני כחודשיים... הוא דורש מאתנו, במפגיע ותוך איומים, למכור את הרכוש ולתת בידו מאות אלפי דולרים. הוא מקים מהומות בדירתנו, מהלך עלינו אימים, ... מאיים לפגוע ולהזיק לבננו הצעיר... בבואו לדירתנו, משתולל בה: הוא פירק דלת ואיים להשליכה על אחיו הצעיר ג', הוא ניסה לחנוק את ג'". בבקשה צוין שש' תומך בתביעותיו של ס' למכור את הבית כדי לקבל כספים ולחלקם עם אחיו.     

8. המשיבים הכחישו מכל וכל את טענות ההורים וטענו בתצהיריהם שמי שעומד מאחורי הבקשה הוא ג' שעושק את ההורים. המשיבים טענו גם, שיש להוציא את ג' מהבית על מנת שיפסיק את הסחיטה והניצול של ההורים ויש למנות עו"ד שינהל את כספי ההורים. ביום 20.8.06 התקיים דיון בביהמ"ש קמא בבקשה לצו הגנה ובמסגרתו האם העידה ונחקרה (מע/30). האם שבה על גרסתה שס' איים עליה ובין היתר היא אמרה שהיא תמכה ותומכת כלכלית בג' "כי הוא לא מרוויח" וג' לעיתים "צעק וצרח אך לא איים". היא גם ציינה שג': "עוזר לנו המון... הוא עוזר לבעלי המון. האמת שהוא עוזר לנו הרבה מאוד... הוא עוזר בדברים חשובים מאוד...".

9. בסיום הדיון, המשיבים מיוזמתם הסכימו שלא להיכנס שוב לבית מבלי שיוזמנו אליו והם החזירו את מפתחות הבית לאם. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

10. בשנת 2006 ירשה האם דירה ברח' ---- בת"א מקרובת משפחתה ובסוף חודש דצמבר של אותה שנה, היא מכרה אותה בסך של 747,000 ₪ שהועברו בהמחאות לפקודתה (תצהיר המתווך אלון אהרון ועמ' 237 שורה 4 לפרוטוקול חקירתו).  

11. ביום 10.8.06 נרשמה הערת אזהרה לטובת ג' על הבית לפיה לא ניתן לבצע עסקה בבית ללא הסכמתו. ביום 7.12.06 העביר האב את זכויותיו בבית (מחצית) לידי האם ללא תמורה וזאת באמצעות הסכם שנערך אצל עו"ד דנה געתון.

12. בחודש נובמבר 2007 הגיעה האם לטיפול קצר מועד של ארבעה מפגשים אצל הפסיכולוג הקליני פרופ' לומרנץ. לדבריו, באותה עת "היא גילתה הפרעות חרדה מלווה בקווים דיכאוניים... ראיתי את ההפרעות שהציגה אז על רקע האירועים בחייה שכללו: אירוע מוחי של בעלה, פרישתה מהעבודה ויחסיה המאוד מורכבים, מתוחים ומלאי קונפליקט עם ילדיה לאורך שנים שהתישו אותה נפשית".

13. ביום 3.6.08 העבירה האם את כל הזכויות בבית (כולל הזכויות שקיבלה מהאב) לג' ללא תמורה וזאת במסגרת הסכם שערך עו"ד פרופ' רון שפירא (להלן: עו"ד שפירא). הזכויות בבית נרשמו ע"ש ג' בלשכת רישום המקרקעין ביום 31.12.08.

14. ביום 12.8.08 חתמו האם וג' על הסכם שנכתב בכתב ידו של ג' שבו נאמר כי: "מוסכם בזה שהאם ד"ר ל' לא תהיה עוד בקשר עם ס' ומשפחתו וג' ידאג שלא להרים את הקול בבית ולא לריב".

15. ביום 7.6.08 נפטרה בת דודתה של האם הגב' ר' ז"ל אשר הורישה לאם בצוואתה שקוימה ביום 5.10.08, כספים בסך של כמיליון ₪. הגב' ר' ז"ל הורישה בצוואתה לש' דירה בת"א וחלק מתכולת כספת ולס' היא הורישה אולמות מסחריים בתל אביב. ג' לא זכה לדבר מעיזבונה של גב' ר' ז"ל.

16. החל מיום 23.12.08 נפגשה האם עם הפסיכולוגית ד"ר אברמסון (להלן: הפסיכולוגית) לארבע פגישות שהאחרונה התקיימה ביום 19.2.09 וזאת לאור המתחים הגדולים שהיו לה בתקופה זו וקשייה עם בניה.

17. ביום 4.5.09 הגיש ס' תלונה במשטרה כנגד ג'. בתלונתו נאמר בין היתר כי: "בשלושת החודשים האחרונים נודע לי מאמי בשיחות שניהלתי אתה ושחלקם הוקלט על ידי, שאחי מתנהג בצורה מחפירה כלפיה וכלפי אבי, צועק, וצורח ונוקט באלימות מילולית קשה עד כי היא חוששת שהמצב בבית ייפגע קשות באבי ... ג' צעק וצרח והתנהג בצורה בוטה שגרמה לאמי להתקשר אלי מתייפחת ובוכה ולספר לי על כך...ביום שלישי בערב יום העצמאות, צלצלה אלי ידידת משפחה עורכת דין דנה געתון... ובקשה שאבוא בדחיפות אליה, הגעתי אליה, לתדהמתי מצאתי את אמי יושבת בחדרה בוכה ומתייפחת... ונדהמתי לשמוע שאמי אמרה לי שלפני מספר חודשים היא העבירה את בית המגורים שלה ושל אבי על שמו של אחי ג'... היא לא מבינה איך היא נגררה למצב הזה שהיא הוטעתה על ידי אחי... והיא רוצה לבטל את הכול וזה גורלה ועשתה טעויות נוראיות ולא יכולה להתמודד עם הצעקות של ג'".

18. ביום 5.5.09 האם מסרה עדות במשטרה לאור תלונתו של ס'. בין היתר אמרה האם במשטרה כי: "ג' בחור טוב, מאוד אינטלקטואלי וחכם, הוא אף פעם לא הרים עלי יד ולא היה אגרסיבי. הוא מרשה לעצמו לצעוק עלי, לדוגמא מה שהיה היום, הוא לא רצה שאני אפגש עם ס' אז הוא התחיל לצעוק עלי שאני לא אלך להיפגש עם ס'...אני בן אדם שאם הוא צועק אני כבר שומעת בקולו ולא הלכתי... קשה לו לקבל שאני בקשר עם ס'... הוא לא מכה. הוא רוצה שאני יהיה רק אתו ורק אמא שלו... אני רוצה בחזרה את הבית...אני פשוט העברתי לו את הבית מרוב טיפשות שלי וטוב לב. העדפתי לגור עם בן מאשר לבד, בגלל שהוא לא מעריך אותי ולא מדבר אלי יפה אני לא רוצה לרשום את הבית שלו... ג' לא מסוכן לאף אחד.. אני רציתי שג' יגור אתנו כי הוא מכניס שמחת חיים לבית".

19. ביום 6.5.09 כתב ג' במסמך שהכין בכתב ידו, שהוא ימכור את הבית ולאחר שיחזיר חובות וישאיר לו ולאמו, לכל אחד 200,000 ₪, ביתרה הוא ירכוש שתי דירות על שמו, אחת עבורו ואחת עבור האם והוא לא ייפנה את הוריו מהדירה בימי חייהם.   

20. ביום 7.5.09 שלחה האם מכתב לעו"ד שטינלאוף שבו נאמר בין היתר כי:

"בתאריך 28.4.09 הפקדתי בידי בני, ס' ל', שיק בסך של 19,000 ₪ לפקודתך, כפיקדון למקרה שאחליט להגיש באמצעותך את התביעה שהוא מבקש להגיש נגד בני הצעיר, מר ג' ל'. בתאריך 3.5.09 נפגשתי במשרדך יחד עם בני ס' ל'. בפגישה שידלת אותי להגיש באמצעותך את התביעה נגד בני הצעיר, ג' ל', ואמרתי כי אשקול את הדבר... חרף הצעותיך, אינני מעוניינת להגיש כל תביעה נגד מי מצאצאי".  

21. ביום 2.7.09 חתמה האם על צוואה בעדים שהכין עו"ד שפירא לבקשתה, ולפיה היא הורישה את כל עיזבונה לג' בלבד.

22. ביום 2.8.09 פנתה האם לפסיכיאטר פרופ' קורצ'ין עקב מצוקה קשה. בתרשומת הפגישה עמו נאמר בין היתר כי היא: "נקרעת בין הבנים שלוחצים עליה. הגדול דורש שתיתן לו חלק מהבית על אף שקיבל בית מהדודה. הגיש תלונה נגד ג'. דרש ממנה ללכת למשטרה ולהעיד לטובתו.... חוששת גם לגורלה היא – מי ישמור עליה אם יהיה צורך".

23. ביום 11.8.09 שלח עו"ד שפירא בשמה של האם מכתב לס'. במכתב נאמר שהאם העבירה לס' שנתיים קודם לכן סך של 100,000 ₪ לצורך רכישת רכב לצורכי עבודה והתברר כי מדובר היה במצג שווא ולכן היא ביקשה ממנו להשיב סכום זה אליה בתוך 7 ימים.

24. ביום 19.8.09 הגיש ס' תלונה נוספת במשטרה כנגד ג'. בתלונתו נאמר בין היתר שג' כולא את האם בבית וכן: "תוקף אותה ומונע ממנה חיים חופשיים ומונע ממנה להיפגש איתי... במשך שלושה שבועות לא ניתן היה ליצור קשר... היא במצוקה איומה ונוראה. ג' ניתק את קו הטלפון ולכן לא היה ניתן במשך שלושה שבועות ליצור קשר... הוא מתרעם עליה כמו על שפוטה".

25. ביום 16.11.09 הגישו ס' וש' בקשה למנות לאם אפוטרופוס לגוף ולרכוש ולהכריז עליה פסולת דין. בבקשה נטען כי לאור אלימותו של ג' כלפי ההורים וה"טרור" שהוא נוקט כלפיהם, ולאור העובדה שהוא רוקן אותם מכל נכסיהם והותיר אותם חסרי כול, יש להגן עליהם ולמנות עליהם אפוטרופוס.

26. ביום 18.11.09 הגישה האם בקשה לצו הגנה כנגד ג'. בבקשה טענה האם שג' "נוקט כלפי אלימות רגשית קשה ומילולית, מקלל קללות נוראיות, לאחרונה (לפני יומיים) ניפץ תמונת זכוכית... לאחרונה ובעקבות חשדו שיוגשו תביעות נגדו, חלה הסלמה ממש באלימות המילולית, עד כדי שבירת חפצים. הבן צועק צעקות ללא הרף ומנוחה, מעיר את הוריו באמצע הלילה לתוך חדר השינה ומקלל את אמו "טינופת, מפגרת, זונה מתל ברוך".

27. בו ביום, ניתן כנגד ג' צו הגנה שאסר עליו להיכנס לבית. צו ההגנה הוארך מפעם לפעם והיה בתוקף למשך שנה ולאחר מכן, ניתן אף צו מניעה האוסר עליו להיכנס לבית.

28. ביום 25.11.09 הגישה האם תביעה לביטול המתנה שהעניקה לג' ולהשבת הבית לבעלותה. לאחר מכן, הגיש ג' תביעה רכושית למתן פסק דין שמצהיר שפסנתר, אוסף של תמונות, תקליטורים, ספרים ופסלונים שייכים לו.

29. ביום 19.9.17 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש קמא בכל התביעות שהוגשו ע"י הצדדים. בפסק הדין (להלן: פסה"ד הראשון) ביטל ביהמ"ש את העברת הזכויות בבית מהאב לאם וכן מהאם לג' וזאת מחמת עושק והשפעה בלתי הוגנת והוא הורה לרשום את הבית חזרה ע"ש ההורים. כמו כן, נדחתה תביעתו הרכושית של ג'.

30. ג' לא השלים עם פסק הדין הראשון והגיש ערעור. במסגרת הערעור, הוסכם שהערעור על דחיית תביעת הרכוש שהגיש ג' יתקבל וכן יתקבל הערעור על קביעת בית המשפט קמא לפיה בוטלה העברת הזכויות מהאב לאם. בכל הנוגע לערעור בקשר להעברת הזכויות מהאם לג', נקבע בפסק הדין בערעור מיום 18.3.19 כי הערעור מתקבל: "באופן שעניין זה יוחזר לבית המשפט קמא, על מנת שבית המשפט קמא ישמע את הפסיכולוגית ד"ר אברמסון ויוציא מלפניו פסק דין מחודש על בסיס כל הראיות לרבות עדותה של ד"ר אברמסון".

31. בהתאם לפסק הדין בערעור, הד"ר אברמסון הגישה את תרשומות פגישותיה עם האם לביהמ"ש קמא (להלן: התרשומות) והיא אף נחקרה ע"י הצדדים.

32. ביום 22.7.20 ניתן פסק דינו המחודש של ביהמ"ש קמא (להלן: פסק הדין) שחזר על קביעתו בפסק הדין הראשון לפיה יש לבטל את העברת הזכויות בבית מהאם לג' מחמת עושק והשפעה בלתי הוגנת.

33. להשלמת התמונה יצוין, שהאב נפטר בשנת 2011 והאם נפטרה בשנת 2016 בסיומו של ההליך בביהמ"ש קמא ובין הצדדים מתקיים הליך נוסף שעדיין תלוי ועומד, בכל הנוגע לקיום צוואתה האחרונה של האם, שבמסגרתה היא נישלה את המערער מעיזבונה.

34. ג' לא השלים עם פסק הדין וחזר והגיש את הערעור שלפנינו.

ב.         תמצית פסק הדין

1. עד להוצאת צו המניעה נגדו "השליט ג' אווירה של טרור ואימה, תוך נטילת כספי הוריו, חסכונותיהם ונכסיהם, הפיכתם לערבים להלוואותיו והכנסתם לחובות כספיים רבים. ג' השתלט על כל חלקי הבית והפכם למחסן, בו אגר את כל רכישותיו, כשהוריו נאלצו לנעול את עצמם בחדר שינה עם מנעול, שהותקן על ידם, על מנת שלא יתפרץ לחדר השינה". ג' גם דרש מהאם להעביר אליו כספים רבים שהיא ירשה מבת דודתה גב' ר' ז"ל.

2. הבקשה לצו הגנה שהגישו ההורים כנגד ס' וש' בשנת 2006 היתה "פרי יוזמתו של ג', אשר ביקש להרחיק את שני אחיו בשל רצונו של ג', שהבית יעבור כולו על שמו". למרות המלצת ביהמ"ש בסיום הדיון מיום 20.8.06 שכל המשפחה תשתתף בחתונתו של ש' שאמורה היתה להתקיים כעבור כמה ימים, ג' אסר על הוריו להגיע לחתונת בנם בשל חששו שאם האב יבוא לחתונה כולם ייראו את מצבו הדימנטי ואביו לא יוכל לחתום על מסמכי העברת הזכויות לאם ותסוכל תוכניתו לקבל את הזכויות בבית מהאם.

3. ש' נפגע קשות מהוריו ומאי השתתפותם בחתונתו וניתק עמם קשר. ג' הגביל את האם ביצירת קשר עם ס' ורב אתה כשניסתה להיפגש עם ס' או עם ילדיו מחוץ לבית.

4. בית המשפט מינה את הפסיכיאטר פרופ' זמישלני כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: הפסיכיאטר) על מנת שיבדוק את ג' והוא קבע שג' סובל מתסמונת אספרגר. בסיכום חוות דעתו נאמר ביחס לג' כי: "על רקע רצונו החזק להיות עשיר הוא נחוש לקבל את דירת אמו ואינו מצליח לראות כי רצון זה עלול לפגוע באמו ובשני אחיו".

5. העברת הבית ע"ש ג' נעשתה תוך השפעה בלתי הוגנת ועושק ויש לבטל אותה. מהתרשומות שערכה הפסיכולוגית בפגישותיה עם האם עולה שהאם נמצאת במצוקה נפשית קשה מאוד ואולם אין בתרשומות אלו בכדי לשנות את הקביעה שיש לבטל את עסקת המתנה. התרשומות אינן ציטוט מדויק של דברי האם אלא רישום של חלק מהדברים ויש לקחת בחשבון גם את העובדה שהפסיכולוגית נפגשה עם ג' ביחידות לאחר פגישותיה עם האם. מהתרשומות בארבע פגישותיה של האם עם הפסיכולוגית עולה שהאם "גילתה רק טפח קטן מהקשיים שאירעו במשפחה, כשגם לגביהם אינה מדייקת". עדותה של האם בבית המשפט היתה אמינה ומכל העדויות עולה המסקנה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת קשה ביותר.

6. ג' גרם להרחקתם של שני אחיו מאמו ומנע ממנה לקחת מטפל שיטפל באב החולה. הוא השאיר אותה בודדה, תוך תלות מוחלטת בו, כשהיא במצב נפשי קשה. הוא יצר אווירה של טרור ופחד בבית שהלכה והחמירה.

7. ג' אף נהג להעיר את הוריו משנתם בדרישות כספיות, והאם נאלצה להתקין בחדר השינה מנעול, על מנת למנוע ממנו להיכנס לחדר השינה ולקחת ממנה כספים בכוח. ג' הגביר את דרישותיו הכספיות על מנת לקבל כספים שירשה האם מקרוביה.

8. בתסקיר עו"ס מיום 24.11.10 נאמר בין היתר כי: "קצרה היריעה מלתאר את אורח החיים הבזבזני וחסר הגבולות שניהל הבן ג' על חשבון הוריו, כשהוא עצמו אינו עובד כל השנים... גוללה האם גב' ל' את יחסי הטרור וההפחדה במשך השנים בין הבן ג' לבינה... היא נקלעה למצב אותו היא מתארת כמסכת של הפחדה וטרור מצדו, כאשר היא ובעלה (החולה באלצהיימר וחסר הישע) נתונים באופן מוחלט לשליטתו של הבן ג', תוך בידודם משני הבנים האחרים ס' וש'. הבן ג' דרש מאמו להתנתק משני אחיו ס' וש'. כאשר ניסתה להמרות את פיו הופיעו התפרצויות זעם בהן הוא צרח והשתולל בתוך הבית, ניתק טלפונים, שבר צלחות ושיטות הפחדה נוספות. ג' התבטא כלפיה באיומים מילוליים כגון: "את זונה מתל ברוך"... "שבי פה בשקט בעונש"... "את זונה, אני אאשפז אותך באברבנאל"... היא התקשתה לקבל את הפתרון של פנייה למשטרה נגד הבן שלה וכל הזמן קיוותה שאם תשמור על שקט, צייתנות והענות לכל גחמותיו של ג' המצב ישתפר... רק כאשר הבינו הבנים ס' וש' כי אמם חוששת לחייה, והיא פוחדת שבנה ג' עלול לפגוע בה פיזית בצורה חמורה, הם עשו מעשה, פנו לייעוץ משפטי, הזמינו משטרה והבן ג' הורחק מהבית".

9. ההורים איבדו כל שיקול דעת עצמאי והגיוני ונענו לתכתיביו של ג', על אף שהם לא היו מתקבלים על הדעת. ג' לא יכול היה לקבל את העובדה שס' קיבל חלק בירושה של קרובת משפחתם "והפעיל לחצים קשים ביותר על אמו על מנת שהאם תעביר לו את כל זכויותיה בבית, למרות שזה לא היה רצונה כפי שביטאה בפני הפסיכולוגית".

10. הורה בעל שיקול דעת הגיוני, לא היה מעביר את הנכס היחיד שנותר לו – בית מגוריו – בלא להבטיח את זכויותיו בבית ובלא להגביל את זכותו של ג' למכור אותו. התנהגותו "שהיתה מלווה באיומים וצעקות, הביאה את האם למצב בו איבדה האם לגמרי את שיקול דעתה העצמאי, תוך שהיא פועלת בניגוד לרצונה האמיתי ובניגוד לאינטרסים שלה". האם היתה נתונה כל כולה לשליטתו המוחלטת של ג' שהטיל עליה את מוראו, שעה שבעלה היה חולה ולא יכול היה לעמוד לצידה ואף שני ילדיה לא עמדו לצידה, מאחר שהיו מורחקים מהבית.

11. המשיבים והאם הרימו את הנטל להוכיח שהעברת הזכויות בבית נעשתה בשל השפעה בלתי הוגנת ותוך ניצול מצבה הקשה של האם ולכן יש לבטל את עסקת המתנה.

ג.          תמצית טענות המערער

1. טעה ביהמ"ש קמא שעה שהתעלם מכך שקיימות סתירות רבות בין דברי האם בעדותה לבין הדברים שהיא אמרה לפסיכולוגית ד"ר אברמסון בפגישות שהיא ערכה עמה כשישה חודשים לאחר עסקת המתנה. היה על ביהמ"ש קמא להעדיף את גרסת האם כפי שעולה מהתרשומות, על פני עדותה בבית המשפט. דברי האם לפסיכולוגית נעשו מתוך אמונה שהם יישארו חסויים ויש להעניק להם משקל רב.

2. מהתרשומות עולה שהאם לא אמרה שהעברת הבית למערער נעשתה לאור איומים ולחצים מצדו. האם גם מסרה לפסיכולוגית שהיא מעוניינת להוסיף ולתמוך כספית במערער. יש חשיבות רבה לתרשומות אלו, מאחר שהפסיכולוגית העידה שהיא רשמה את כל הדברים שנראו לה חשובים. מהתרשומות עולה שהאם לא טענה שהיא נוצלה ע"י המערער שעה שהעבירה לו את הזכויות בבית והיא אף אמרה שאינה מעוניינת להוריש דבר לש'. כמו כן, האם לא אמרה אמת בעדותה, שעה שהצהירה שהיא נפגשה עם הפסיכולוגית רק פעם אחת, כאשר מהתרשומות עולה שהיא נפגשה עמה ארבע פעמים. היא גם לא אמרה אמת כשהעידה שהמערער היה יחד עמה בפגישותיה אצל הפסיכולוגית.

3. הפסיכולוגית העידה שהמערער לא נכח באף אחת מהפגישות שהיא קיימה עם האם. המשיבים נמנעו מלחקור את הפסיכולוגית על לב המחלוקת בין הצדדים - הענקת הבית למערער - גם לאחר שב"כ המערער הפנו את תשומת לבם לכך. טעה ביהמ"ש קמא שעה שלא הסיק את המסקנה הנובעת מהעדר חקירתם את הפסיכולוגית על ליבת המחלוקת.

4. טעה ביהמ"ש קמא כשנסמך על התסקיר וחוו"ד דעתו של הפסיכיאטר, שעה שהם ניתנו במסגרת דיונים בצווי הגנה ומניעה שהוגשו ביוזמתו של ס' ועל ביהמ"ש היה להכריע בעובדות על יסוד העדים ולא על יסוד דברי מומחים שאין להם כל סמכות להכריע ולקבוע ממצאים עובדתיים. הפסיכיאטר אף חרג מסמכותו כשהמליץ המלצה שכלל לא התבקש לתת.

5. טעה ביהמ"ש קמא שעה שאימץ את עדות האם, למרות שהיא נאמרה כשהיתה תחת איומיו ומרותו של ס'. עדותה היתה מבולבלת ומתחמקת ולא ניתן היה להסתמך עליה. האם אף הודתה בחקירתה שהיא פנתה לעו"ד שפירא רק שלושת רבעי שנה לאחר עסקת המתנה ולא היו לה טענות כנגד המערער, למעט העובדה שהוא מרים את קולו בבית. האם לא טענה שהדירה נלקחה ממנה תחת לחץ או בכפייה או בעושק.

6. כשהאם הגישה את הבקשה לצו הגנה בשנת 2006, היא העידה שהיא לא נתונה לכל סחטנות מצד המערער וכי היא פועלת בשם עצמה. האם גם הכינה צוואה שנה לאחר עסקת המתנה והיא העניקה בצוואה זו את כל רכושה למערער. הדבר מלמד שהאם לא היתה נתונה תחת לחץ מצדו כשהעניקה את המתנה. אדרבא, היא ערכה צוואה לטובתו שנה לאחר מכן.

7. האם הודתה בחקירתה שהיא רצתה את הדירה בחזרה רק בשנת 2009 ומכאן שבעת החתימה על הסכם המתנה היא היתה שלמה עם מהלך זה וחזרה בה רק כעבור למעלה משנה, בעקבות איומים שהמשיבים הפעילו עליה.

8. האם הודתה בחקירתה שהיא נהגה להיפגש עם ס' מחוץ לבית ולכן אין יסוד לקביעה שהיא בודדה מהמשיבים. מתרשומת שיחתה עם ד"ר קורצ'ין עולה שהיא מלינה על כך שס' דורש ממנה לבטל את המתנה והוא אף לחץ עליה להגיש תביעה כנגד המערער באמצעות עו"ד שטינלאוף, שס' הביא אליו את האם. ס' הילך אימים על האם והמערער, כשאיים עליהם שילשין לחברת הביטוח, בכל הנוגע לנסיבות הכוויה של המערער.

9. עילת העושק לא הוכחה. לא הוכח ניצול מצד המערער. העובדה שהאם פנתה לפסיכולוגית חצי שנה אחר עסקת המתנה לא מלמדת על מצבה החמור בעת שהמתנה ניתנה. האם אף אמרה לפסיכולוגית שהיא הגיעה אליה עקב הפסקה פתאומית של תרופה אנטי דיכאונית אותה היא נטלה ומכאן שקודם, מצבה היה יציב.

10. העובדה שהמערער הפנה את האם לפסיכולוגית מלמדת דווקא על רצונו לסייע לה ולא לנצל אותה. לא הוכח שבמועד חתימת הסכם המתנה האם סבלה ממצוקה או חולשה שכלית. המשיבים לא המציאו אף חוות דעת מומחה להוכחת טענה זו והם התנגדו למינוי מומחה שיבחן זאת. הוכח שהסיבה לכך שהאם העניקה למערער את הדירה במתנה נעוצה בכך שהמערער נושל מעיזבונה של גב' ר' בהשפעת המשיבים והאם רצתה לפצותו על כך.

11. לא הוכח גם שתנאי ההסכם גרועים באופן בלתי סביר מהמקובל. האם עצמה טענה בתביעתה שזכותו של המערער בבית כפופה לזכות המגורים של הוריו בו (סעיף 10 לתביעה לצו מניעה). עו"ד שפירא העיד שהאם לא רצתה שתנאי זה ייכלל בהסכם הכתוב, על מנת שהדבר לא ינוצל לרעה ע"י ס'. האם אף הגישה מסמך שנחתם ע"י המערער סמוך לאחר עסקת המתנה, שבו המערער מתחייב שלא לעשות כל עסקה בבית ללא הסכמת האם.

12. לא הוכחה גם כל השפעה בלתי הוגנת על האם. האם העידה שהיא השקיעה כספים בהזמנת הקונצרטים של המערער מרצונה הטוב. כמו כן, האם הודתה שהיא הגישה בקשה לצו הגנה כנגד המשיבים בשנת 2006 לאור המלצת המשטרה ולא בעקבות יוזמה של המערער. היא אף פירטה בתלונה שהגישה ובבקשה לצו הגנה, את האלימות והאיומים של ס' כלפיה. לא הובאה גם כל ראייה שהמערער איים על האם שלא תשתתף בחתונתו של ש'.

13. בעת החתימה על הסכם המתנה האב היה עצמאי לחלוטין ולא נזקק למטפל. לכן, הטענה שהמערער לא אפשר כניסת מטפל לבית על מנת שיעזור בטיפול באב באותו מועד שבו נחתם הסכם המתנה, אינה נכונה. ההרעה ביחסים בין האם למערער היתה לאחר שעסקת המתנה הושלמה וזאת בלחצם של המשיבים.

14. האם היתה עצמאית פיזית ונפשית והיתה לה אף עזרה שוטפת מעוזרת משק בית. עו"ד שפירא העיד ששוחח עם האם ביחידות והיא היתה נחושה ברצונה להעניק למערער את הבית. ביהמ"ש קמא טעה שהתעלם לחלוטין מעדותו של עו"ד שפירא.

15. על ביהמ"ש להתערב בממצאים העובדתיים ובמסקנותיו של בית המשפט קמא, שהתעלם מעדים וממסמכים רבים וחשובים, לרבות מעדויות של עדים אובייקטיבים כגון עו"ד שפירא ועוזרות משק הבית וכן מעדויות של האם עצמה בהליכים אחרים שנערכו טרם שהגישה את תביעתה. ביהמ"ש קמא התייחס לאירועים שונים, כשהוא לא ציין את מועד התקיימותם ואירועים רבים שביהמ"ש קמא הסתמך עליהם בקביעתו כי המתנה ניתנה תחת עושק, היו הרבה אחרי מועד המתנה ולא ניתן ללמוד מהם על מצב האם עובר לחתימה על הסכם המתנה. מכל הנימוקים הנ"ל יש לקבל את הערעור.

ד.         תמצית טענות המשיבים

1. בית משפט זה הורה על החזרת הדיון לביהמ"ש קמא לאחר הערעור הקודם, לצורך בחינת שאלה אחת: האם לאור עדות הפסיכולוגית יש לשנות את פסק הדין הראשון. המערער בערעורו, מנסה "לפתוח" את כל יתר הנושאים שהוכרעו בפסק הדין הראשון וזאת שלא כדין. בית משפט זה לא הורה לביהמ"ש קמא לבחון מחדש את הראיות כולן אלא רק לבחון האם התרשומות ועדות הפסיכולוגית יכולות לשנות את פסק הדין הראשון ולהפוך את הקערה על פיה.

2. אין בתרשומת של ארבע הפגישות של האם עם הפסיכולוגית, בכדי להפוך את פסק הדין הראשון על פניו. פסק הדין מבוסס על התרשמות בלתי אמצעית של ביהמ"ש קמא מעדות האם ואין מקום להתערב בממצאיו.

3. על מנת לבטל מתנה, די שיוטל ספק בגמירות הדעת של נותן המתנה והוכח שלאם לא היתה גמירות הדעת הנדרשת להעניק את הבית במתנה.

4. הפסיכולוגית טענה שהיא זכרה את האם "טוב מאוד" והיא היתה שמנה. אולם, האם כלל לא היתה שמנה ואין להתייחס ברצינות לעדותה של הפסיכולוגית שהתגלתה כבלתי אמינה. נראה שהמערער נתן הנחיות לעדה, שעה שהתברר שלאחר שהאם נפגשה עמה ארבע פגישות, המערער נפגש עם הפסיכולוגית ביחידות והפסיכולוגית לא המציאה כל תרשומת של פגישה זו. התברר גם, שב"כ המערער הנחו אותה על מה נחוץ שהיא תעיד.

5. הפסיכולוגית לא נתנה הסבר לכך שהיה חסר עמוד אחד מהתרשומת בכתב ידה והיא לא ידעה כיצד האם הגיעה אליה ומדוע קיים לעיתים פרק זמן ארוך בין המפגשים עמה.

6. המשיבים, לא רק שעמדו בנטל הראייה המופחת הנדרש לביטול עסקת מתנה, הם עמדו בנטל מעל ומעבר והוכיחו שהעברת הזכויות נעשתה בשל השפעה בלתי הוגנת וניצול מצבה של המנוחה. לכן, יש לדחות את הערעור.

ה.         דיון והכרעה

1. כפי שהובהר בפתח הדיון בערעור, הוראת בית משפט זה בערעור הראשון היתה להחזיר את התיק לביהמ"ש קמא, על מנת שלאחר שייבחן את התרשומות ועדותה של הפסיכולוגית, הוא ישקול מחדש את מכלול הראיות בתיק ולא רק את התרשומות ועדותה של הפסיכולוגית. בפסק הדין בערעור הקודם נאמר שביהמ"ש קמא "יוציא מלפניו פסק דין מחודש על בסיס כל הראיות, לרבות עדותה של ד"ר אברמסון" ולכן היה על ביהמ"ש קמא לנתח מחדש את כל הראיות בתיק כפי שטוען בצדק המערער ולא כפי שטוענים המשיבים.

2. כידוע, ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית. אולם, כאשר על פני הדברים מתגלה שגיאה מהותית בהערכת הראיות ובהסקת המסקנות מהן, יש מקום להתערבות.

כפי שנקבע בע"א 7762/10 מנהל מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח עבדאללה עבד אלקאדר עבדאללה (27.8.12):  

"כידוע, בהסקת מסקנות שבהיגיון אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור. לפיכך, בניגוד להתערבות בממצאים עובדתיים, התערבות ערכאת הערעור במסקנות הערכאה הדיונית מקובלת יותר".  

ראו גם: ע"א 8559/15 סלימאן עבאס נ' מפלי התנור בע"מ (27.5.18) פסקה 47; ע"א 1255/13 אוליניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ (13.5.13) פסקה 11; ע"א 3561/13 מאיר שרגאי נ' פקיד שומה ת"א (23.10.17) פסקה 27; עמ"ש (ב"ש) 64320-03-19 ד.נ נ' ר.נ. (3.11.19) עמ' 9. וכן – ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012) עמ' 470.  

3. בענייננו, נראה שאין מנוס מלהתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא. שכן, חלק מהקביעות העובדתיות שנקבעו, לא עולות מהמסד העובדתי ומהחומר בכללותו והיה מקום להסיק מסקנה שונה. חומר הראיות אינו תומך במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא ולא הוסקה מהממצאים העובדתיים, המסקנה המשפטית הנכונה.

4. בע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' איתן גולדברג (20.7.95) נקבע כי:

"אכן, בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד (מ' א' ראבילו פירוש לחוק החוזים – חוק המתנה, תשכ"ח- 1968, המכון למחקרי חקיקה, האוניברסיטה העברית, עמ' 21). טיבן של מתנות שהן ניתנות בשעה שקיימת קרבה וחיבה בין המעניק למקבל (ע"א 343/87 המוזכר לעיל בעמ' 157, 165). הקירבה האמורה יוצרת חזקה – כאשר המדובר ביחסי משפחה – ולפיה, העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה להעניק למקבל את הנכס במתנה ((ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת (טרם פורסם)). חזקת הכוונה, המונחת ביסודה של המתנה, מבוססת על נסיון החיים ומשתנה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. פועלה של החזקה בכך שהיא משיתה את הנטל לסתירתה ממקבל המתנה לטוען לבטלותה. נטל זה, אין להרימו בהטלת דופי גרידא, אלא יש להראות כי בנסיבותיו של העניין, הקניית המתנה משוללת כל הגיון".

5. בע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 597 (1998) נקבע בנוגע לבחינת גמירת הדעת בהסכמי מתנה כי:

"כאשר דנים אנו בעיסקת מתנה, המבחן האובייקטיבי-חיצוני אינו מאבד מתקפותו, אולם עלינו להביא בחשבון כי ההגנה על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחתת בעומדה אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה... נוכח אופייה של העיסקה החד-צדדית של מתנה, ישנה ציפייה סבירה שמקבל המתנה יעמוד על כוונותיו של המעניק ויוודא כי הגילוי החיצוני של רצונו משקף נאמנה את כוונתו הסובייקטיבית. והיה כי יתגלה פער בין כוונתו הסובייקטיבית למצג האובייקטיבי של המעניק יהיה זה מוצדק להגן על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה רק כאשר המצג האובייקטיבי של כוונת המעניק הוא ברור וחד-משמעי. אכן, הבטחת ציפיותיו של מקבל המתנה הינה אינטרס ראוי להגנה, ומקובלת עליי ההלכה המושרשת כי את גמירת-הדעת יש להסיק, גם בחוזה מתנה, על סמך גילויה החיצוני של כוונת המתקשר. אלא שבחוזה מתנה יש להכיר בציפיותיו של מקבל המתנה כלגיטימיות רק כאשר הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעות בצורה ברורה וחד-משמעית על כוונתו של המעניק להתקשר בחוזה".

6. כשם שבחינת מצבו של מצווה שערך צוואה נערכת נכון למועד החתימה על הצוואה והיא נקודת הזמן הרלוונטית, כך נקודת הזמן הרלוונטית לבחינת מצבו של מעניק המתנה היא מועד הענקת המתנה (ראו: ע"א 1612-03 גרינפלד נ' בן צבי (27.6.04)).      

7. לצורך הכרעה בשאלה האם צדק ביהמ"ש קמא שעה שקבע שהמשיבים הרימו את הנטל להוכיח שיש לבטל את עסקת המתנה, יש לסקור את העדויות שמסרה האם ועדים נוספים שהעידו בביהמ"ש קמא, הן לפני מועד הענקת המתנה (3.6.08) והן סמוך לאחר מכן, עוד בטרם שהוגשו על ידה התביעות מושא פסק הדין.

8. כפי שיפורט להלן, נראה שעדותה של האם בבית המשפט קמא, לפיה במועד הענקת המתנה היא היתה מפוחדת מהמערער והוא צעק עליה, איים עליה והפעיל כנגדה לחץ אדיר להעביר אליו את הדירה, לא מתיישבת עם עדויות ואירועים רבים, כולל עדויות של האם עצמה במסגרות שונות. נראה שבית המשפט קמא לא דק פורתא ולא אבחן בין התנהגות המערער כלפי אמו בתקופה שלפני הענקת המתנה ובמועד הענקתה לבין התקופה שלאחריה, שבה אכן המערער התעלל באמו באופן מחפיר ופגע בה קשות. לבדיקת מועדם של האירועים השונים יש חשיבות קריטית לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים. כמו כן, בית המשפט קמא התעלם מעדויות ומסמכים רבים שהיה עליו להתייחס אליהם ולבחון את משקלם ואין מנוס מלבחון אותם לעומק במסגרת הערעור. להלן יפורטו הממצאים הרלוונטיים:

9. (א) התלונה הראשונה שהגישה האם במשטרה כנגד המשיבים ביום 27.7.06: בתלונה זו אמרה האם בין היתר:

"אני רוצה להתלונן נגד הבן שלי הבכור ס' שקיבל ממני במשך הרבה מאוד שנים הרבה כספים במשך כל החיים והיום הוא בא ומאיים ונהיה אגרסיבי. אתמול הוא אמר שיבוא עם שישים קרטונים לבית שלי ויגור אצלי ושניתן לו עוד 13 אלף ₪ בחודש למחיה... אנחנו משלמים למחיה לבן הגדול ... כל הזמן... בחמש שבע שנים אחרונות נתתי לו סכום של מיליון שקל כמו כלום וזאת כדי לתמוך בו...מילדות ס' וש' שונאים את ג', שנאה וקנאה נוראה. אתמול בצהריים ס' בא אלי הביתה והתחיל לריב עם ג' ובא עם הידיים שלו לחנוק את ג'... היום בא ש' אלינו הביתה ואמר שהוא דיבר עם ס' וס' יכתוב על ג' בעיתון והוא יתאבד אמנם אבל ייקח אותו אתנו... הבן העצמאי רוצה להתחתן ורוצה ממני כסף לחתונה וס' רוצה כסף לדירה... נתתי גם לג' וגם לש' ... בעלי קיבל ירושה מאמא שלו 275 אלף שקל וש' קיבל הכול".

כשס' נחקר במשטרה באותו יום בגין תלונת האם, הוא אמר שהאם משקרת ואולם הוא אישר שהאם נתנה לו עד היום מיליון ₪ (מע/15 עמ' 3 שורה 53). ס' טען שהאם היא כלי משחק בידי ג' ולהוריו יש מנעולים בחדר השינה שלהם "מהפחד שלהם מג'".

בתלונתה זו של האם, היא לא מתלוננת על ג' אלא רק על המשיבים.

10. (ב) הבקשה לצו הגנה שהאם הגישה כנגד המשיבים בחודש אוגוסט 2006: כמפורט לעיל, האם הגישה את הבקשה לצו הגנה כנגד המשיבים וטענה כנגדם טענות חמורות ביותר לרבות שס' ניסה לחנוק את ג' ואמר שיתאבד "וייקח אתכם אתו". בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 20.8.06 העידה האם בין היתר כי: "אני נתתי מכל הלב לס' כל חודש. כל מה שהרווחתי מסרתי לו כי הוא לא עבד כביכול ולא הרוויח, הייתי נותנת לו כל חודש בערך הנטו שהרווחתי וזה היה 10,000 ₪ בשנים האחרונות... בבני הצעיר אני תומכת כי הוא לא מרוויח ואני תמכתי בו לא בסכומים כאלו כל חודש, כאשר היה צריך נתתי לו... כל השנים היו ריבים. ס' הסיט את ש' נגד האח הצעיר ג', כנראה שיש קנאה בין האחים... היו ריבים קשים מאוד בין הבנים. תמיד שניים נגד אחד...חיים שקטים ורגועים לא היו לי...אני יודעת שכל החיים הבן הצעיר ג' וס' הם איכשהו בקונפליקט כל הזמן...".

11. האם נשאלה בחקירתה במסגרת הדיון בבקשה הנ"ל (מע/30), האם המערער נקט באלימות כלפיה או כלפי האב והיא השיבה: "לא היתה אלימות" אבל היו ביניהם עימותים "מילולית... הוא צעק וצרח אך לא איים. עם שום דבר לא איים על החיים שלנו" (עמ' 7 שורות 1-7). האם גם אישרה שסמוך להגשת בקשה זו היה לה ריב עם ג' (עמ' 9 שורה 17). בנוסף אמרה האם כי: "ג' עוזר לנו המון, ג' עוזר לנו המון עם כל הצרות שיש להם... לג' אין כסף לגור לבד. הוא עוזר לבעלי המון. האמת היא שהוא עוזר לנו הרבה מאוד... הוא עוזר בדברים חשובים מאוד שאנו צריכים עזרה בהם".

12. העובדה שהמשיבים, מיוזמתם, בסיומו של הדיון הנ"ל, הודיעו על החלטתם לא להיכנס לבית מבלי שיוזמנו והם אף החזירו לאם את מפתחות הבית, מלמדת שהם לא ראו כנראה סכנה בהמשך הימצאותו של המערער בבית והבינו שרצון האם הוא להיות יחד עם המערער בבית וכי האם מאוד כועסת עליהם ומפחדת מס'.

13. (ג) עדותה של העוזרת א' ר': הגב' ר' החלה לעבוד במשק הבית של משפחת ל' בשנת 2006 ועבדה שם עד לחודש דצמבר 2009. לדבריה, ג' טיפל במסירות באביו, החליף לו חיתולים ורחץ אותו. המערער דאג להורים ונהג להביא להם אוכל ממסעדות גורמה. לדבריה, האם אמרה לה שמכיוון שג' לא זכה לרשת את גב' ר' ז"ל וס' וש' קיבלו ממנה מיליונים, היא החליטה לתת במתנה את הבית למערער. לדבריה, עד חודש אפריל 2009 כמעט שלא היו וויכוחים בין המערער לאם והם היו ביחסים מצוינים והאם אמרה לה שס' רוצה ממנה כספים. בחקירתה, העידה גב' ר' שכשהאם דיברה עם ס' בטלפון היא בכתה (עמ' 151 שורה 23 ועמ' 152 שורה 6) וג' היה מסיע את אמו (עמ' 156 שורה 17). היא העידה גם שבתחילת שנת 2006 ש' וס' הגיעו לבית והיא שמעה שהם צעקו על האם והאם אמרה לה שהם "רוצים למכור את הבית ולחלק את התמורה כך שחצי יועבר לג', ש' וס' ובחצי השני ייקנו לאם דירה. לדבריה: "היא מאוד אהבה את ג' וכשג' לא היה בבית היא תמיד שאלה למה הוא לא בא ומתי יחזור" (עמ' 159 שורות 6-7) והאם והמערער התחילו לריב באפריל 2009 (שם שורה 11). לדבריה, האם נפגשה עם ס' ללא ידיעתו של ג' ואולם לא היה לה קשר עם ש' שלא רצה לדבר אתה (עמ' 161 שורות 4-18).

מעדות זו, שבית המשפט קמא כלל לא התייחס אליה, עולה שסמוך לפני העברת הבית במתנה, היחסים בין המערער לאם היו טובים ולא היו ביניהם חיכוכים משמעותיים.

14. (ד) עדותה של הגב' א' ב': הגב' ב' החליפה את אחותה, גב' ר' למשך חודש כעובדת משק בית בקיץ של שנת 2009 והיא הגיעה לבית כל יום חוץ משבת (עמ' 168 שורות 2-4). לדבריה, המערער התנהג יפה מאוד להוריו, הביא להם אוכל ממסעדות והאם אהבה אותו מאוד. לטענתה, היא ראתה את האם בוכה והאם אמרה לה שהיא בוכה מאחר שס' דורש ממנה כסף והוא כועס על זה שהיא נתנה את הבית לג', למרות שהוא קיבל כבר מיליונים. בעדותה היא ציינה שהאם אמרה לה שהיא העבירה את הבית למערער מאחר ששני אחיו קיבלו כספים בירושה מקרובת משפחה (עמ' 171 שורות 7-20) והיא אוהבת את ג'. היא גם העידה, שהאם אמרה לה שאם היא לא מביאה לס' כסף, הוא לא מאפשר לה לראות את הנכדים (עמ' 176 שורות 6-23). ביהמ"ש קמא לא התייחס גם לעדות זו.

15. (ה) עדותו של עו"ד פרופ' רון שפירא שהכין את הסכם המתנה (מע' 63): גם עדות זו, שחשיבותה רבה, לא הוזכרה משום מה כלל בפסק הדין. בעדותו העיד עו"ד שפירא שהאם התקשרה אליו בטלפון ואמרה שהיא רוצה להעביר את הבית לג'. עוה"ד קבע עמה פגישה, ביקש שג' יצא מן החדר והוא שוחח אתה ביחידות קרוב לשעה (עמ' 221 שורה 20). לדבריו: "היא דיווחה לי על תחושת כישלון ביחס לשלושת ילדיה. אמרה ששלושתם נוטים לחוסר יציבות למניפולציות וששלושתם משכילים מאוד וששלושתם מבחינה התנהגותית בעייתיים והאשימה בזה בעיקר את בעלה באלימות שהיו חשופים לה בילדותם... הבית ידע אלימות לכל אורך השנים... שהאח הגדול ס' שהוא מבוגר למעלה מ – 10 שנים מהאח הקטן היה מכה אותו מכות קשות... אמרה שלגבי כל שלושת ילדיה יש להם נטייה לבקש כסף בכל מיני דרכים, כעסה מאוד על האח הגדול ס' שהוא לדבריה מרמה את כולם... מטופל בטיפולים פסיכיאטרים בילדותו וגם איומי התאבדות וגם אירועי רצח ואירועים אלימים...". לדבריו, היא הסבירה לו שהיא רוצה להעניק את הבית במתנה למערער בגלל כעסה הגדול על ס' שניסה לחנוק את ג' ואמר שיירצח אותו והיא גם הגישה נגדו תלונה במשטרה ונקטה בהליך משפטי נגדו. הוא גם איים עליה שיפליל אותה בהונאת ביטוח. מאידך, היא התייחסה למערער "כאל טעון הגנה... היא אמרה שהיא רוצה להגן עליו בעיקר מפני אחיו ס'".

16. עוה"ד העיד שהוא ניסה להציע לאם להגביל את האפשרות למכור את הבית ולעגן את זכותה לקבל את פירות הבית ואולם לדבריו: "היא אמרה שהיא לא מעוניינת בזה בשום פנים ואופן". היא אמרה שהיא לא צריכה את דמי השכירות כי יש לה הכנסות אחרות והיא חוששת "שס' יניח את ידו על הכסף שהיא תקבל". עוה"ד ציין שמדובר ברופאה שזמן קצר לפני כן הוא היה מטופל שלה והיא הבינה היטב את המשמעות של המתנה והיא "ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות... קל היה להבין מנימת השאלות שלי שאני לאו דווקא ממליץ לה לעשות את הפעולה הזו אך היא בחרה לעשות זאת". לדבריו, היא הבינה שמדובר במהלך בלתי הפיך.

17. עוה"ד העיד שהאם אמרה לו "שהיא רוצה שההעברה תהיה מעשה עשוי ושלא יהיה מישהו שיבוא וישים יד על הכסף והעניין לא יהיה סופי". בסעיף 2 להסכם המתנה כתוב במפורש "וללא חזרה ממתנה זו" והיא הבינה היטב את המשמעות המשפטית והיתה "חדה בהירה ומבינה". היא גם "לא רצתה לשמוע על תנאים" בהסכם שיגנו עליה (עמ' 221 שורות 10-14).

18. לאחר שנחתמה עסקת המתנה, האם נפגשה עם עוה"ד כמה פעמים לצורך כתיבת מכתב לס' וכן בעניין עיזבון גב' ר' ז"ל. לדבריו, באותן פגישות היא לא העלתה דבר ביחס לרצונה לחזור בה מהמתנה. לטענתו, רק מאוחר יותר, כעבור יותר משנה ולאחר שהיא ערכה אצלו גם צוואה ביולי 2009, היא התקשרה וביקשה לחזור בה מהמתנה. היא אמרה לו שהתייעצה עם עורכי דין ואמרו לה שזה בעייתי ועו"ד מנדלסון אף אמר לה שזה בלתי אפשרי לחזור מהמתנה לאחר שהיא כבר נרשמה. היא סיפרה לו כי: "כל הילדים שלה ממשיכים לצעוק ... ממשיכים לריב... היא אמרה שנודע לשני הילדים היותר מבוגרים על המתנה והם עושים לה את המוות ויורדים לחייה והתלוננה שג' שגר אתה נודע לו שהיא מדברת איתם אז הוא צועק עליה. אז היא אמרה נהגתי בטיפשות בדבר הזה והאם אני יכולה לחזור". עוה"ד אמר לה שהוא היה עו"ד של שני הצדדים והוא לא יוכל לייצג אותה כנגד ג'.

19. עוה"ד העיד שהסיבה שהאם ערכה צוואה ביום 2.7.09 שבמסגרתה היא הורישה למערער את כל זכויותיה, נבעה מכך שהיא רצתה לערוך איזון בין הילדים לרבות התחשבנות על רכוש שהיא היתה אמורה לקבל מגב' ר' ז"ל והמשיבים לקחו ממנה וגם בהתחשב בכספים שהיא העבירה להם והעובדה שג' מטפל באב. היא גם אמרה לו שבן אחד מנע ממנה לראות את הנכדים והוא ידע שיש לה כעס גדול על ס' וש'. לדבריו, עד יום 11.8.09 היא לא הביעה את רצונה לחזור בה מהמתנה (עמ' 208 שורה 24). היא התחרטה על המתנה לאחר שג' לא התנהג אליה יפה.

20. מעדות חשובה זו עולה שהאם הבינה היטב את משמעות המתנה, סירבה לכל תנאי שיגן עליה ולא ביקשה מעוה"ד לבטל את המתנה במשך שנה שלמה. האם אף ערכה אצלו צוואה ביום 2.7.09 שבמסגרתה העניקה את כל רכושה לג'. רק לאחר מכן, היא פנתה לעוה"ד והביעה את רצונה לחזור בה מהמתנה.

21. (ו) תרשומות מארבעה מפגשים של האם עם הפסיכולוגית הד"ר אברמסון החל מיום 23.12.08 ועד יום 19.2.09: כאמור, התיק הוחזר לבית המשפט קמא במסגרת פסק הדין בערעור הקודם, על מנת לבחון את התרשומות שלא עמדו בפני ביהמ"ש קמא עת נתן את פסק הדין הראשון ועל מנת שניתן יהיה לחקור את הפסיכולוגית. להלן יפורטו הדברים הרלוונטיים לעניינינו שאמרה האם לפסיכולוגית במפגשים כמפורט בתרשומות:

22. ביחס למערער נאמר ע"י האם לפסיכולוגית כי הוא: "גר מתחת לגג וזו עזרה גדולה.. הבן משתדל לעשות לו ארוחת בוקר כי הוא לא מסוגל...הקושי יחסים בין הבנים הצעיר טוב לשניהם, אבל הם לא אליו... שניהם מקנאים בצעיר...יום אחד הבן הגדול שלא עבד רצה שאמכור את הבית ואתן לו 800,000 דולר... אני במצב לא טוב עם הבנים כי לא הייתי מספיק סמכותית...ובפרט הצעיר נפלא... הוא כל כך מקנא באחיו הצעיר...אני מאשימה את עצמי ואת ג'... עשיתי המון שגיאות אבל גם הצעיר שעוזר לי הוא לא בן קל, מטריאליסט... עם הבנים לא יודעת לעכל. האמצעי לא מדבר איתי כבר שלוש שנים הגדול לא עובד, לא מתרכז ואין לו כלום, למרות שלקחתי בלש שהראה שיש לו בבנק מיליון ושלוש מאות... דרשו לפני שנתיים שאמא תמכור את הבית... הגדול צעק וצרח... הוא הוציא את הקנאה על הצעיר... התלוננתי אז במשטרה שהגדול בא ושם יד על הגרון של הצעיר...היום הוא אמר שהצעיר רוצה ממך רק כסף ולוקח ממני הכול... הם פונים לבית המשפט שיוציאו מהבית את ג'... נכון שג' מנצל אותי עם כסף ומה שאני לא סולחת לו ומזה אני בוכה: הגדול מאוד מאוד שונא את הצעיר".

23. בהמשך אמרה האם ביחס להענקת הבית למערער כי: "עשיתי את זה רק מפני שהוא היחיד שאכפת לו. הוא מחליף תחתונים לאבא, דואג לו לאוכל, דואג שיהיה מגולח ומדבר אליו בחביבות....הוא מבטיח הכול. מלאת פחדים על כך שהעבירה לו את הדירה. האמצעי לא מדבר והגדול מאיים... שהעבירה את הדירה זה הלך מהר. ביקשה מג' להחזיר הוא לא רוצה. הוא אמר לא. הוא לא בן אדם. הוא לא ימכור ולא כלום... מתברר שרשמה את הדירה כולה על שם ג' והבכור אמר שיעשה לו משהו נורא שאמא לא תחייה... אני סובלת רוצה לעזור לבן שבבית... ג' מבטיח לטפל באבא עד הסוף ואין צורך לדאוג... איך שג' מדבר אפשר לסמוך עליו. נכון שהוא בזבז ותמיד לקח כסף בלי להתחשב אבל אם צריך לפנות אז רק אליו. לאמצעי בוודאי שלא רוצה לתת כלום ושלא מתעניין כלל. הבן הגדול פעם אפשר היה לסמוך עליו... הייתי נורא רוצה שלבן הגדול יהיה משהו כי הוא הולך לאט לאט לאיבוד... מאוד רוצה להשאיר לגדול סכום לדירה ב---... ג' דחף אותה למכור את הדירה של בת דודה אחרת הוא היה זקוק להרבה כסף... הגדול צעק וצרח שלא קיבל מכונית שרצה".

24. קיימת חשיבות רבה לתרשומות אלו מאחר שהדברים נאמרו ע"י האם לפסיכולוגית, תחת חסיון ומבלי שהמערער יכול היה לגלות מה נאמר בשיחות. סביר שהאם פתחה את סגור ליבה בפני הפסיכולוגית ויש לדבריה משקל ראייתי רב. האם היתה רופאה וחזקה שידעה היטב שדבריה אלו יישארו חסויים ולכן לא היתה לה כל סיבה שלא לתאר בפני הפסיכולוגית את תחושותיה האמיתיות ללא כל חשש.

25. העובדה שמי שהביא את האם לפסיכולוגית וקבע את הפגישה עמה הוא המערער, לאחר שראה אותה בטלוויזיה, לא גורעת מהאובייקטיביות של הדברים שאמרה האם לפסיכולוגית ואין לפקפק בעדות הפסיכולוגית שהמערער כלל לא נכח בפגישות עם האם (עמ' 665 שורה 2 ועמ' 674-675). הפסיכולוגית אמרה שרשמה את הדברים החשובים מפגישותיה (עמ' 671 שורות 26-31) והעובדה שלאחר הפגישות עם האם גם המערער נפגש עם הפסיכולוגית פעם אחת על מנת לסייע לאמו (עמ' 664 שורה 10), לא גורעת מחשיבות הדברים שהאם אמרה לה. העובדה שהיא זכרה את האם כאישה שמנה, למרות שנטען שהדבר אינו נכון, לא גורעת מהאותנטיות של התרשומות ומכך שהאם "שפכה הכול" (עמ' 683 שורות 11-12).

26. המומחית העידה שבעיקר שני הבנים הגדולים "הכניסו אותה למצוקה קשה מאוד" (עמ' 667 שורות 18-19) ומדברי האם בתרשומות עולה בבירור שכעסה העיקרי הוא על המשיבים ולמרות שיש לה גם טענות נגד המערער, היא אוהבת אותו והיא הסבירה היטב מה היה ההיגיון והמניע מאחורי העברת הבית אליו. הוא הבן היחיד שעזר בטיפול באב ו"היחיד שאכפת לו".

27. ב"כ המשיבים לא חקר כלל את הפסיכולוגית על דברי האם בקשר להעברת הדירה במתנה למערער והדבר כמובן פועל לחובתם ומלמד כי האמור בתרשומת לא נסתר. ב"כ המערער ציין כי: "לב העניין לא נשאל פה" (עמ' 683 שורה 14) ואולם ב"כ המשיבים החליט להפסיק את חקירת הפסיכולוגית.

28. אכן, האם בעדותה במסגרת התביעה שהגישה לביטול המתנה, טענה כלפי המערער טענות קשות לפיהן הוא לחץ עליה וכפה עליה את קבלת הבית. ברם, עיון בחקירתה הארוכה של האם מלמד שעדותה היתה סלקטיבית והיא הרבתה לומר שאינה זוכרת, שעה שהיא נשאלה שאלות שלא היו נוחות לה. בכל מקרה, דבריה לפסיכולוגית בזמן אמת – פחות מחצי שנה לאחר הענקת המתנה - משקפים הרבה יותר טוב את תמונת המצב לאשורה. דבריה לפסיכולוגית נאמרו בארבע עיניים, בחופשיות וללא רצון לרצות מי מילדיה. כפי שנקבע בע"פ 421/71 מימרן נ' מדינת ישראל, פ"ד כו' (1), 281 בעמ' 287:

            "...לעניין חיפוש האמת וקביעתה, עדיפה עדות מוקדמת על פני עדות מאוחרת".

29. נראה שההחמרה בהתנהגותו של המערער לאמו ארעה לאחר הענקת המתנה ולאחר שהרישום בוצע והמערער סירב לבקשת האם להשיב לה את הבית. עו"ד דנה געתון, שמכירה את משפחת ל' שנים רבות והיתה ידידה של האם, העידה מטעם האם ובתצהירה היא תיארה מפגש שהיה לה עם האם במשרדה בסביבות אפריל 2009 שבו הגיעה אליה האם בסערת רגשות ואמרה לה בבכי קורע לב שהיא העבירה את הבית למערער שאמר לה שזה לטובתה. בתצהירה נאמר כי: "לדבריה: יחסו כלפיה השתנה באופן דרמטי והיא סובלת מאוד... ועכשיו נוכח התנהגותו ויחסו כלפיה, היא מבקשת לבטל את ההעברה ולהשיב לה בחזרה את ביתה" (סעיפים 6 ו – 11 לתצהירה ועמ' 450 שורה 2). זו היתה הפעם הראשונה שהאם פנתה אליה ביחס לבית (עמ' 455 שורות 16-17).

30. גם מתצהיר זה עולה שאף לדברי האם, רק לאחר השלמת העסקה המערער שינה את עורו כלפי האם והחל להתנהג אליה בצורה פוגענית. האם לא אמרה לעו"ד געתון שהיא לא הבינה על מה היא חתמה או שהיא נעשקה או שהמערער כפה עליה את העברת הבית. עולה בבירור מעדותה – שהוגשה ע"י המשיבים - שהאם התחרטה על המתנה לאחר שהמערער שינה לרעה את יחסו אליה והדבר אירע לאחר שהוא קיבל את המתנה.

31. גם מעדותה של האם במשטרה ביום 5.5.09, כמה ימים לאחר הפגישה עם עו"ד געתון ולאחר שס' הגיש תלונה במשטרה כנגד המערער, עולה שגם בשלב זה האם לא טענה טענות קשות כנגד המערער. היא ציינה בעדותה במשטרה כי:

"ג' בחור טוב, מאוד אינטלקטואלי וחכם, הוא אף פעם לא הרים עלי יד ולא היה אגרסיבי. הוא מרשה לעצמו לצעוק עלי, לדוגמא מה שהיה היום, הוא לא רצה שאני אפגש עם ס' אז הוא התחיל לצעוק עלי שאני לא אלך להיפגש עם ס'...אני בן אדם שאם הוא צועק אני כבר שומעת בקולו ולא הלכתי... קשה לו לקבל שאני בקשר עם ס'... הוא לא מכה. הוא רוצה שאני יהיה רק  אתו ורק אמא לו... אני רוצה בחזרה את הבית...אני פשוט העברתי לו את הבית מרוב טיפשות שלי וטוב לב העדפתי לגור עם בן מאשר לבד, בגלל שהוא לא מעריך אותי ולא מדבר אלי יפה אני לא רוצה לרשום את הבית שלו... ג' לא מסוכן לאף אחד.. אני רציתי שג' יגור אתנו כי הוא מכניס שמחת חיים לבית".

32. ברור מדברים אלו של האם עולה שהיא התחרטה על הענקת המתנה והיא מבקשת אותה בחזרה. אפילו בעדותה במשטרה היא לא טוענת שהמערער עשק אותה או לחץ עליה להעביר לו את הבית והיא אומרת שעשתה כן "מרוב טיפשות".

33. האם אף ביקשה מעו"ד שטינלאוף ביום 7.5.09 שלא יגיש תביעה כנגד המערער וביום 2.7.09 האם ערכה צוואה שבמסגרתה העניקה את כל רכושה למערער. הדבר מלמד, שאף בשלב זה, שנה לאחר עסקת המתנה, האם לא רצתה לבטלה ולמרות כעסה על המערער, היא עדיין ערכה צוואה לטובתו.

34. כפי שתיאר עו"ד שפירא, האם היתה אישה משכילה, רופאה ובעלת יכולת אינטלקטואלית מרשימה. היא היתה חופשיה להתייעץ עם עורכי דין ועם מטפלים שונים והיא אף עשתה כן. למרות זאת, ולמרות הדברים הקשים שהיא אמרה לעו"ד געתון כמה חודשים לפני כן, היא לא הכינה צוואה המנשלת את המערער מכל עיזבונה אלא אדרבא, פעלה בדיוק הפוך.

35. ביום 2.8.09 האם פנתה לפסיכיאטר פרופ' קורצ'ין ואמרה לו שהיא נקרעת בין הבנים ובאוזניו היא דווקא התלוננה על ס' שדורש ממנה חלק מהבית ולא על המערער. כמו כן, ביום 11.8.09 שלח בשמה עו"ד שפירא מכתב לס' שבו הוא התבקש להשיב לה כספים. מצופה היה שאם אכן המערער היה פוגע בה באותה עת והיא היתה מרגישה מנוצלת על ידו ומפוחדת, היא היתה מדווחת על כך לפסיכיאטר המטפל בה פרופ' קורצ'ין ואולם היא דווקא מתלוננת באוזניו על ס' וטוענת שהוא זה שמנסה לנצלה. מדובר בשיחה עם רופא והאם ידעה כרופאה שקיים חיסיון על דברים אלו ולכן קיימת חזקה שהיא אמרה לו את האמת ללא מורא.

36. האם נשאלה בחקירתה מה אמרה לעו"ד שפירא כשביקשה את עזרתו בהשבת הבית אליה והיא השיבה שהיא אמרה לו שהמערער "צורח וצועק ואין שום שקט בבית ומעליב" (עמ' 131 שורה 19). דהיינו, אף לשיטתה היא לא טענה שהיא נוצלה ונעשקה או הוטעתה אלא שהמערער צועק עליה.

37. ביהמ"ש קמא ייחס חשיבות גם לכך שהמערער ניסה להפיק קונצרטים ולשם כך נטל מהוריו סכומי עתק. ברם, האם אישרה בחקירתה כי פעולותיו של המערער בנושא זה היו בהסכמתה והיא נהנתה מהקונצרטים שהתקיימו (עמ' 133 שורות 2-6). כמו כן, בניגוד לקביעת ביהמ"ש קמא שמי שעמד מאחורי הגשת הבקשה לצו הגנה כנגד המשיבים היה המערער, האם העידה בביהמ"ש קמא (דיון מיום 30.12.09, עמ' 2 שורות 20-22) כי המשיבים לחצו עליה למכור את הבית "וזה היה לי יותר מידי מהם לכן עשיתי את הבקשה לצו הגנה נגדם".  

38. רק בחודש נובמבר 2009, האם הגישה בקשה לצו הגנה כנגד המערער וטענה כנגדו טענות קשות. ברם, עד לחודש אוגוסט שנה זו, יחסיה עם המערער אמנם היו מתוחים ואולם היא עדיין היתה מעוניינת בקרבתו ושהוא יגור בביתה וכפי שאמרה בעדותה במשטרה כמה חודשים קודם לכן "הוא מכניס שמחת חיים לבית".

39. התמונה שעולה מניתוח מכלול העדויות היא, שבמועד ביצוע עסקת המתנה לא הוכח שהאם נעשקה או שהמתנה ניתנה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת. מעדותו של עו"ד שפירא עולה שהאם היתה מודעת היטב למשמעות המתנה והיא וויתרה מדעת על מנגנוני הגנה שהוצעו לה. התיאורים הקשים אודות התנהלותו של המערער כלפי הוריו וה"טרור" שהוא נקט בו כלפי האם, לא היו קיימים במועד הענקת המתנה ואפילו לא חצי שנה לאחר מכן, בתקופה שבה האם נפגשה עם הפסיכולוגית.

40. נראה שבסמוך לאחר שהמערער קיבל את הבית במתנה, הוא החל להתנהג כלפיה באופן קשה ופוגעני. הוא סירב לבקשות האם לבטל את המתנה והחל להיות מתח חריף ביותר ביניהם ביחס לבית, דבר שהביא אותו לאמלל את האם, לקלל אותה ולמנוע ממנה מגורים שלווים בבית. הדבר אף בא לידי ביטוי באופן מפורש בסעיף 53 לתביעה שהגישה האם לביטול המתנה שבו נטען כי: "כמעט מיד אחרי החתימה על הסכם המתנה, החל הנתבע מתייחס לאמו באופן מחפיר. על כן מספר חודשים לאחר החתימה על ההסכם קבעה גב' ל' פגישה אצל עו"ד פרופ' שפירא... בפגישה ביקשה התובעת לבטל את עסקת המתנה נוכח התנהגותו המחפירה של הנתבע כלפיה... עם ביצוע עסקת המתנה החלה התנהגותו המחפירה של הנתבע כלפי התובעת, הנתבע החל צועק על התובעת, מעירה משנתה בקללות רחוב..." (ההדגשה אינה במקור).

דהיינו, אף לשיטתה של האם, ההתנהגות המחפירה של המערער כלפיה החלה לאחר שהמתנה הוענקה.

41. ראייה נוספת לכך שהתנהלותו הפוגענית של המערער כלפי אמו החלה רק לאחר הענקת המתנה, ניתן ללמוד מעדותה של האם ביום 30.12.09 במסגרת דיון בבקשתה לצו איסור דיספוזיציה בבית (מע/67). האם העידה כי: "אני האמנתי לבן שלי, הוא אמר שהוא יהיה בן מסור, בן טוב ושיהיה אתנו כל החיים ושאף פעם לא נהיה בצרות. אחרי שהעברתי לו את הבית, זמן קצר לאחר מכן, התחילה להיות אלימות מילולית..." (עמ' 1 שורות 23-25). גם מעדות זו עולה בבירור שהמערער התחיל להתנכר להוריו ולהציק להם רק לאחר שהמתנה ניתנה.

42. לכן, עדותה של האם בבית המשפט קמא לפיה היא היתה מאוימת ע"י המערער "כל הזמן" וכי היא פחדה ממנו והוא השפיל אותה, קילל אותה ואיים עליה שיזרוק אותה לבית חולים לחולי נפש, לא מתיישבת עם העדויות והאירועים הנ"ל ונראה שהדברים רלוונטיים לתקופה שלאחר חודש אוגוסט 2009 ולא קודם. כך גם הדברים שאמרה האם לעו"ס שהכינה את התסקיר ואשר צוטטו בפסק הדין. התסקיר הוכן כשנתיים לאחר הענקת המתנה ותוך כדי ההליכים המשפטיים ומשקלו פחות ביחס לדברי האם בהזדמנויות שונות, סמוך לפני ואחרי מועד ההענקה. ביהמ"ש קמא טעה שעה שהקיש מאירועים קודמים, כגון "פרשת הקונצרטים וביטולם" למועד עריכת הסכם המתנה שהתקיים שנים רבות לאחר מכן.

43. המסקנה העולה מניתוח חומר הראיות הרב שהיה בפני ביהמ"ש קמא היא שהמשיבים לא הוכיחו שקיימת עילה משפטית לביטול עסקת המתנה, על אף שהרף להוכחת ביטול מתנה נמוך יותר. שהרי, עסקת המתנה הושלמה והתנהגות מחפירה היא עילה לביטול התחייבות לתת מתנה ולא לביטול מתנה שהושלמה (סעיף 5 לחוק המתנה, תשכ"ח – 1968). לא הוכח שבמועד הענקת המתנה האם נעשקה או שהמערער השפיע עליה בהשפעה בלתי הוגנת. באותה עת, האם היתה מצויה בסכסוך קשה עם המשיבים ובמיוחד עם ס' שאיים עליה. רק המערער דאג וטיפל במסירות באב והיא הרגישה רצון וצורך להגן עליו מפני המשיבים ולהכיר לו תודה. כמו כן, היא לקחה בחשבון את העובדה שהמערער לא מסוגל לפרנס את עצמו וכי המשיבים קיבלו רכוש משמעותי מעיזבון גב' ר' ז"ל בעוד שהמערער לא קיבל ממנה דבר. באותה עת האם היתה ניידת ועצמאית לחלוטין, היא לא בודדה ויכלה לצאת באופן חופשי מביתה כפי שציינה בפני חוקרי המשטרה בשלהי שנת 2009. היא אף נפגשה דרך קבע עם קרובי משפחה וידידים כגון מר ט' שהעיד בביהמ"ש קמא, והיא פנתה לרופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים. היא אף פנתה לעו"ד שפירא לאחר חתימת הסכם המתנה על מנת שיסייע לה בנושא עיזבון גב' ר' ז"ל. היא סברה באותה עת שזה המעשה שנכון לעשותו והמתנה שיקפה את רצונה החופשי.

44. ניתוח נכון של התשתית העובדתית המלאה, לאחר הצגת התרשומות של הפסיכולוגית ושמיעת עדותה ותוך קריאה נכונה של מערכת היחסים בין יחידי התא המשפחתי על ציר הזמנים הרלוונטי, מחייבת תוצאה אחרת מזו שהגיע אליה בית המשפט קמא. גם אם תאמר שג' התנהג כלפי האם בהתנהגות מחפירה, משזו לא עלתה כדי פגיעה ברצון ובאה לעולם לאחר הענקת המתנה, אזי אין לבטל את המתנה מחמת הפגם הנטען ברצון ואף לא מחמת התנהגות מחפירה, משהפעולות האקטיביות לביטול המתנה ננקטו אחרי שזו הושלמה.   

45. לפיכך, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולקבוע שאין עילה לביטול הענקת הבית למערער. ברם, לאור התנהלותו של המערער כלפי אמו בתקופה שלאחר קבלת המתנה, אציע שלא לזכותו בהוצאות ולהורות על השבת הערובה שהפקיד חזרה לידיו, באמצעות בא כוחו.     

                                                                                    ___________________                       

                                                                                                     נפתלי שילה, שופט

השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד:

אני מסכים.

                                                                                                _________________

                                                                                                   שאול שוחט, שופט

                                                                                                   סגן הנשיא, אב"ד

השופטת עינת רביד:

אני מסכימה.

                                                                                                ________________

                                                                                                  עינת רביד, שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט שילה.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ל' סיוון תשפ"א, 10 יוני 2021, בהעדר הצדדים.