החלטה בבקשה לעיון מחדש בעניין פרשנות הוראות שניתנו בצוואה

לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 6.5.2021 במסגרתה דחיתי את בקשת המבקשים לרישום דירת הוריהם המנוחים על שמם בלשכת רישום המקרקעין (להלן: "ההחלטה");

1. המנוח XXX ז"ל והמנוחה XXX ז"ל ערכו ביום 06.08.14 צוואה הדדית (להלן: "הצוואה ההדדית").

2. המבקשים, מר XXX ומר XXX (להלן: "המבקשים") הם ילדי המנוחים.

3. המנוח הלך לבית עולמו ביום 02.09.18 וצו קיום אחר צוואתו ניתן ביום 01.07.19 ואילו המנוחה הלכה לבית עולמה מספר חודשים לאחר מכן, ביום 22.01.19 וצו קיום אחר צוואתה ניתן ביום 19.09.19.

4. בצוואה ההדדית צוין בנוגע לנכס מושא הליך זה כדלקמן: "לגבי הדירה ברחוב XXX- XXX- גוש XXX חלקה XXX יחולו ההוראות הבאות: הדירה תימכר לכל המרבה במחיר ולגבי התמורה יחולו ההוראות הבאות: מהתמורה יוחזר – סכום של 350,000 ₪ (צמוד מדד יוקר המחיה מיום 08.07.14) יוחזר לאחים של המנוחה XXX וXXX. לאחר המכירה והשבת ההלוואה לאחים XXX וXXX- תחולק היתרה שווה בשווה בין ילדינו XXX וXXX".

5. בהחלטתי קבעתי כי לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש ולהורות על העברת הנכס על שם המבקשים, שעה שהוראות הצוואה אינן קובעות זאת, אלא נקבע בה מפורשות כי הדירה תימכר וכי תחילה ישולם מתמורתה סך של 350,000 ₪ לאחים, ולאחר תשלום זה, תחולק התמורה שנותרה בין המבקשים.

6. עוד סברתי כי ביהמ"ש אינו יכול לקרוא לתוך הצוואה הוראות שאינן קיימות בה וכי הדבר עומד בניגוד לעיקרון כיבוד רצון המצווים ואף טומן בחובו סיכון בו המצב בפועל יסתור את רצון המנוחים (במקרה בו יסוכל הסכם המכר לטובת הרוכשים, לאחר רישום הזכויות על שם המבקשים).

7. ביום 23.5.2021 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 6.5.2021 וביום 26.5.2021 הורתי על העברת הבקשה לתגובת המשיבים.

8. ביום 2.6.2021 הוגשה תגובת המשיב 1 במסגרתה הבהיר כי אין לו אינטרס ישיר או עמדה לגופה של הבקשה וכי ימלא אחר כל פסק דין, צו, או החלטה של ביהמ"ש, בכפוף לנהלים, תשלומי מיסים וכו'.

9. ביום 10.6.2021 הוגשה עמדת המשיב 2, במסגרתה הבהיר כי לא היה צורך מלכתחילה לצרפו לבקשה, שעה שלא נתבקש כל סעד ממנו ומשניתן צו קיום צוואה, אין לו כל סמכות בעניין מימוש העיזבון.

עיקרי נימוקי הבקשה לעיון מחדש:

10. לשיטת המבקשים, ביהמ"ש לא היה חשוף לכלל השתלשלות האירועים אשר הביאו אותם להגיש הבקשה, לרבות העובדה כי במהלך חייהם של המנוחים הם נקלעו לחובות רבים שבגינם אף נטלו הלוואות מבני משפחתם.

11. רצון המנוחים היה להשיב הלוואות שלקחו במהלך חייהם מבני משפחתם (כפי הוראותיה המפורשות של הצוואה) וזאת בטרם יחולקו כספי תמורת המכר והלכה למעשה ההסכם עליו חתמו המבקשים נועד להבטיח תכלית זו.

12. לולי מכירת הדירה, לא ניתן יהיה להשיב את כספי ההלוואות, כפי רצון המנוחים.

13. מבחינה פרוצדורלית לא ניתן לבצע את הוראות הצוואה בעניין מכירת הדירה ללא רישום פורמאלי מוקדם שלה על שם המבקשים ועל כן רישום הדירה על שם המבקשים נועד לתכלית של קיום הוראות הצוואה, שהיא מכירת הדירה והחזרת החובות.

14. לבקשתם צירפו המבקשים תצהיר מטעם בני משפחת המנוחים, נותני ההלוואה, אשר מצהירים כי ידוע להם כי מתגבש הסכם מכר שבאמצעותו יוכלו לקבל את חוב המנוחים כלפיהם ונתנו הסכמתם לרישום הדירה על שם המבקשים, לצורך תכלית זו.

15. המבקשים הבהירו גם כי החשש שהעלה ביהמ"ש לפיו המבקשים יחזרו בהם מהשלמת העסקה, לאחר שתתקבל התמורה, או חלק נימנה ובכך הלכה למעשה יוותר הרישום על שם המבקשים מבלי שתושלם המכירה, הינו חשש רחוק, לנוכח הקנס שיהיה עליהם לשלם- פיצוי קבוע בסך 141,000 ₪, זאת בנוסף לכל סעד אחר מן הדין, לרבות סעד של אכיפת ההסכם.

16. עוד הוסיפו המבקשים, כי הלכה למעשה הם נערכים להעברת החזקה לקונים ביום 20.6.2021, כך שגם החשש לפיו המכירה לא תשתכלל לכדי ביצוע מתאיין.

דיון והכרעה:

17. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת התצהירים שצורפו לבקשתם, שבתי ועיינתי מחדש בהחלטתי מיום 6.5.2021, ושקלתי פעם נוספת את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

18. בעת בחינת הוראות צוואה, עומד מחד השיקול, כי יש לקיים את רצון המת באשר לאופן שבו מחולק רכושו, והשאלה היסודית היא אך זו, מה היה רצונו האמיתי של המנוח, והאם רצון זה בא לידי ביטוי בדבריו (בענייננו במסגרת צוואה בעדים). מאידך, עומד השיקול, כי שעה שרכושו של המצווה נדרש להיות מחולק, בעת שהוא אינו עוד בין החיים, לא ניתן לשאול לכוונתו ולרצונו, ועל-כן יש להיצמד לדרישות פורמאליות, אשר ממלאות מספר תכליות חשובות, שעיקרן, תכלית "הוכחתית" לרצון המצווה.

19. עם זאת, דומה כי אין מחלוקת כי התכלית המרכזית (אך לא היחידה) בהוראות הפורמליות של חוק הירושה, היא הרצון והצורך לכבד את רצון המת.

20. בראי תכלית חשובה זו, בית המשפט מוסמך לרפא פגמים, שנפלו בצורתה של הצוואה, כפי האמור בסעיף 25 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ולפיו בעת שלבית המשפט אין ספק כי צוואה שהובאה לפתחו משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים המפורטים בה.

21. אשר על כן, אמנם אין חולק כי פרשנותה המילולית הצרה של הצוואה הינה כפי הבנתי אותה בעת מתן ההחלטה מיום 6.5.2021, אולם אני מוצא לקבל את טענת המבקשים לפיה פרשנותה התכליתית של הצוואה, שנועדה למימוש רצונם של המנוחים היא להשיב תחילה את ההלוואות שלקחו במהלך חייהם ולהעביר בסופו של יום את יתרת התמורה ממכירת דירתם למבקשים.

22. כלל נקוט בידינו כי "מצווה לקיים דברי המת" (בבלי, גיטין יד, עמוד ב).

23. כלל זה בא לידי ביטוי גם בדברי ההסבר לחוק בעמ' 72-73, בהם נאמר:

"כל דרישות החוק לגבי צורת הצוואה אינן באות אלא כדי לאמת את רצון המצווה ... אין לייחס לפרטי הצורה חשיבות יתירה ... ובודאי לא ערך אבסולוטי, כאילו היה בהם תריס מוחלט ויחידי השומר מתקלות. לכן יש לתת לבית המשפט שיקול דעת מסויים להקל במילוי הדרישות הפורמליות לדקדוקיהן, כל עוד אמיתות הצוואה אינה מוטלת בספק... המשפט העברי דורש מצד אחד שמירה קפדנית על נוסחאות מסויימות... מצד שני הוא פיתח את המושג של צוואה משום 'מצוה לקיים דברי המת'".

24. עקרון על זה בא לידי ביטוי בפסקי דין רבים לרבות של בית המשפט העליון, בין היתר דנ"א 7818/00 אהרן נ' אהרוני [(22.3.2005) פורסם במאגרים המשפטיים] במסגרתו כתבה כב' השופטת ארבל (בדעת הרוב):

"מצווים אנו לעשות כמיטב יכולתנו לרדת לחקר כוונתם של המנוחים ולכבד את רצונם באשר לעיזבונם. "רצונו של אדם הוא כבודו – הוא כבוד האדם..." (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן [41], בעמ' 347)"

25. דומה כי אין חולק כי הניסוח המילולי של הצוואה אינו מתאים להוראות הפורמליות ולדרישות רשם המקרקעין, לפיהן בטרם תתבצע המכירה, יש לרשום הזכויות על שם המבקשים, שכן הוראות הצוואה "דילגו" על שלב הביניים הזה וראו לנגד עיניהם רק את התוצאה הסופית המבוקשת: מכירת הדירה בראי הצורך להשיב את החוב ולאחר מכן חלוקת יתרת התמורה בין יורשיהם על פי הצוואה.

26. יוצא אם כן כי היצמדות דווקנית ללשון הצוואה תסכל את רצון המנוחים, תגרום נזק לא רק למבקשים, אלא גם לבעלי החוב, הממתינים לביצוע המכירה על מנת שיוכלו לקבל את כספם בחזרה ועל כן לאחר שבחנתי את אשר בפני ושקלתי את מכלול השיקולים, אני סבור כי המשמעות המילולית הצרה הקובעת כי "הדירה תימכר לכל המרבה במחיר" צריכה להיות מפורשת בראי רצון המנוחים ותכלית צוואתם- החזרת החוב וחלוקת התמורה שתיוותר בין יורשיהם.

27. כך מצאתי כי הפקדת סכום החוב בנאמנות, כפי שנעשה, לצד יתר הוראות ההסכם, לרבות החשש מפני סנקציה כספית באם המבקשים יחזרו בהם מעסקת המכר, הסכמתם של בעלי החוב ועוד, כל אלו מהווים בטוחה ראויה לקיום רצון המנוחים ועל כן יש לאשר את רישומם הפורמלי של המבקשים כבעלי הזכויות בדירה לצורך מכירתה "לכל המרבה במחיר" כפי רצון המנוחים.

28. אשר על כן, בתוך 7 ימים יגישו המבקשים צו פורמאלי לחתימתי, המתיר את רישום הדירה על שמם בראי הצורך במכירתה.

29. משהגעתי לכלל מסקנה זו, אינני נותן צו להוצאות.

30. ההחלטה מותרת בפרסום, תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים ובכפוף לשינויי עריכה.

ניתנה היום, ג' תמוז תשפ"א, 13 יוני 2021, בהעדר הצדדים.