- ביום 14.6.2021 עתרה המבקשת (להלן: "האם") בבקשה להורות על מתן חיסון קורונה לילדי הצדדים, קטינים בני 15 ללא צורך בהסכמת המשיב (להלן: "האב")
האם צירפה לבקשתה אישור רופא ילדים הממליץ על מתן חיסון כאמור וטענה כי ייתכן והקטינים יבקשו לנסוע לחו"ל, ככל ולא יחוסנו, לא יוכלו לקבל את שתי מנות החיסון טרם הנסיעה. האם צרפה לבקשה את פנייתה לאב ואת התנגדותו לביצוע החיסון.
- בהתאם להחלטת בית המשפט הוגשה תגובת האב ביום 21.6.21. האב טען כי אינו מתנגד באופן קטגורי למתן החיסון, ואולם הוא סבור כי יש להמתין עם ההחלטה עד לחודש ספטמבר בסמוך לתחילת שנת הלימודים, ולכן מתנגד למתן החיסונים בשלב זה.
לטענתו, הנתונים משתנים באופן תדיר, כאשר המידע הקיים לגבי חיסון בני נוער עדיין חלקי. בהעדר מידע ונחיצות מיידית אין הכרח לטענתו לחסן את הקטינים כעת.
האב התייחס לראיון טלוויזיוני שנערך עם פרופ' ברבש ביום 20.6.2021, בו הביע פרופ' ברבש דעתו לפיה המגמה הכללית היא להמליץ להתחסן ואולם אין דחיפות בעניין, כאשר קיימת חיסוניות עדר, המגנה גם על בני הנוער. לטענתו ידועים כיום בעולם 260 מקרים של נערים שלקו בדלקת שריר הלב לאחר קבלת מנת החיסון השנייה. לעניין היציאה לחו"ל טען, כי קיימת המלצה גורפת שלא לצאת לחו"ל עם ילדים מאחר והחשיפה בחו"ל לנגיף גבוהה ביותר.
עוד טען האב, כי הואיל ועד כה התחסנו 5% בלבד מבני הנוער המתאימים לחיסון – יש בכך כדי ללמד על חוסר אמון של הציבור בחיסון קטינים, וחשש מפני תופעות לוואי.
לטענתו, האישור הרפואי שצירפה האם הוא אישור רופא ילדים, אשר אינו מומחה במחלות זיהומיות. מאידך רופאים רבים סבורים כי אין למהר ולחסן קטינים כל עוד אין צורך חיוני בכך. באשר לטענה לפיה ייתכן והילדים יצאו לחו"ל – הרי שכל יציאה לחו"ל טעונה הסכמת האב. ככל ותעמוד נסיעה על הפרק הדבר יישקל במסגרת כלל השיקולים וייפתר נקודתית.
- ביום 23.6.21 עתרה האם בבקשה למתן החלטה במסגרתה הוסיפה וטענה, שנוכח עמדת משרד הבריאות הובהר שיש להקדים ולהתחסן עד תחילת יולי כדי להבטיח את קיומו של החיסון. כן יש דחיפות לקביעת תור לחיסון נוכח עיכובים שיכולים להגרם. עוד טענה האם, כי אף הקטינים מבקשים לקבל את החיסון על מנת להיות בטוחים מפני הידבקות והדבקה לאור השתתפותם היומיומית בפעילויות ספורט. לטענתה ייתכן והקטינים יבקשו לנסוע לחו"ל וככל ולא יחוסנו, לא יוכלו לקבל את שתי מנות החיסון טרם הנסיעה.
- לאור גילם של הקטינים, ביקשתי לקבל את עמדתם באמצעות האפוטרופוס לדין. כאן המקום לציין כי ביכרתי שלא לזמן את הקטינים ללשכתי בעניין הבקשה דנן, כאשר הם נשמעו במסגרת הליך ישוב הסכסוך ביחידה לשיתוף ילדים ביחידת הסיוע בחודש אוקטובר 2019 ובהמשך נשמעו על ידי בלשכתי, ביום 14.12.20 במסגרת התביעה דנן, תביעת האב לחידוש הקשר עם הקטינים. תוכן המפגש שלי עם הקטינים חסוי ואולם שתפתי את הצדדים, כמה התרשמתי מילדיהם: שני נערים בוגרים, נבונים, מנומסים, מרגשים וכאובים.
נוכח התרשמות זו העדפתי כי עמדתם לעניין הבקשה להתיר החיסון תובא בפני האפוט' לדין שמונתה להם במסגרת הדיון בתביעה.
האפוט' לדין נפגשה עם כל אחד מהקטינים, שוחחה איתם באריכות ובנפרד, והביאה עמדתם בכתב תגובה שהוגש ביום 29.6.21 כדלקמן:
הקטין פלוני א' – ספורטאי העוסק ב---, מתכונן להשתתף בחודש יולי באליפות הארצית. הקטין מעוניין בחיסון, בפרט לקראת השתתפותו באליפות, שאחרת יאלץ לבצע בדיקות קורונה בתדירות גבוהה. הוא ציין כי ייתכן ויתקיימו אימונים בחו"ל בהתראה קצרה, וגם מטעם זה הוא מעוניין בחיסון. חבריו התחסנו אף הם, וכרגע קיימת התפרצות מחודשת של הנגיף בפרט בקרב בני נוער. הקטין ציין כי נמנע ממנו לפגוש את אחיו המשרת בצבא, הואיל והוא אינו מחוסן.
האפוט' לדין הוסיפה כי הקטין פגוע מעמדת אביו המתנגד לחיסון, הוא חש כי אביו מסרב לכל דבר ואינו מכבד את צרכיו ורצונותיו. האפוט' מציינת כי הקטין שב וטוען כי הוא מבקש לקבל את החיסון, ואף הביע הערכה על כך ש"קולו" ורצונו נשמעים.
הקטין פלוני ב' - הביע חשיבות ורצון להתחסן, לדבריו הביע רצונו זה עוד טרם אושר החיסון לגילאי 12-15. הקטין אף הוא ספורטאי המשחק בליגת ---, ונוהג לשחק מול קבוצות שונות מערים שונות בישראל. הקטין דיווח כי הוא נחשף למעגל נרחב של נערים/אנשים ורואה בעובדה כי אינו מחוסן "סכנה ממשית". האפוטרופסית לדין מציינת כי הקטין הביע רצון חד משמעי להתחסן נגד נגיף הקורונה.
האפוט' לדין ממליצה להעתר לבקשת האם ולחסן את הקטינים תוך כיבוד רצונם החד משמעי של הקטינים.
- העיקרון המנחה את בית המשפט בכל הנוגע לענייניהם של קטינים הוא עקרון טובת הילד. ביישומו של עיקרון טובת הילד נדרש בית המשפט לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו ולהכריע ביחס לטובתו של הילד הספציפי אודותיו נסוב הדיון (ר' בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה (1) 453).
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי בנסיבות דנן, טובת הקטינים, שמירה על בריאותם וכיבוד רצונם החד משמעי של הקטינים, מחייבים את מתן החיסון ואנמק.
- בהתאם להוראות סעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, בכל הנוגע לעניינים שברפואה, ייעזר בית המשפט בחוות דעת רפואית, וייבחן האם האמצעים המבוקשים דרושים לשמירת שלומו הגופני של הקטין, לאחר ששקל את רצונו, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו ואת הפגיעה האפשרית באורח חייו.
הוראה זו פורשה בפסיקה בהתייחס לצורך בקיום ניתוח או שעה כשיש צורך ב"נקיטת אמצעים רפואיים אחרים". שעה שמדובר בביצוע חיסונים שגרתיים אין צורך בקבלת חוות דעת רפואית וברירת המחדל היא שיש לפעול על פי הנחיית הרשויות ולערוך את החיסונים. כן נקבע כי המלצות משרד הבריאות באשר למתן חיסוני שגרה נבחנו ונקבעו על ידי גורמים מקצועיים, והמדובר בהמלצה גורפת וחד משמעית לכלל הילדים בישראל, למעט מקרים בהם יש טעם בגינו יומלץ שלא לבצע חיסון כלשהו.
(ראה: עמ"ש (ת"א) 62329-09-19 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (3.11.19); רמ"ש (ת"א) 12596-09-19 ע.ל. נ' א.ב. [פורסם בנבו] (15.9.19); עמ"ש (ת"א) 45175-03-20 פלוני נ' פלונית ואחר [פורסם בנבו] (20.5.20); תמ"ש 16505-06-15 ר.ל. נ' נ.ל. [פורסם בנבו] (14.8.17)
הפסיקה האמורה דנה בחיסונים הניתנים בשגרה לקטינים מזה שנים רבות (כגון: טטנוס, חצבת וכו'). , ואולם במציאות הנוכחית – שעה שהעולם כולו מתמודד עם מחלה זיהומית מידבקת, ובשים לב להמלצת משרד הבריאות, שחזקה כי נבחנה ע"י גורמים מקצועיים - הדברים יפים לטעמי גם לחיסון נגד נגיף הקורונה.
- האם צירפה לבקשתה אישור רופא ילדים, בהתייחס לשני הקטינים, ממנו עולה כי הם אינם סובלים מבעיה רפואית. הרופא ציין באישור: "ממליץ בחם לחסן את הנער כנגד וירוס הקורונה". האב טען כי רופא הילדים אינו מומחה למחלות זיהומיות ואולם לא העלה כל טענה בדבר הצורך בחוות דעת ולא צירף חוות דעת מטעמו כנגד מתן החיסון.
לטעמי בנסיבות דנן, שעה שהמלצת רופא הילדים שצורפה עולה בקנה אחד עם המלצת משרד הבריאות ובהעדר אישור רפואי המלמד על סיכון לקטינים בקבלת החיסון, אין צורך בחוות דעת רפואית.
- המלצת משרד הבריאות העדכנית מיום 21.6.2021 כפי שפורסמה באתר האינטרנט של משרד הבריאות היא להרחיב את החיסונים נגד נגיף הקורונה בקרב בני 12 -15:
"בהמשך לעליה בתחלואת קורונה בקרב ילדים בימים האחרונים, ולנוכח ההתפרצויות האחרונות בבתי הספר במודיעין, בבנימינה ובמקומות נוספים, כתוצאה מווריאנטים שונים, התקיים אמש דיון מיוחד במשרד הבריאות על ידי צוות המומחים והצט"מ בנושא הרחבת החיסון לבני נוער בגילאי 12-15.
בדיון הוצג מהלך החיסון בבני נוער בישראל עד כה, וכן הוצג כי בארה"ב חוסנו עד כה 2.5 מיליון נערים ונערות ללא תופעות לוואי מיוחדות. וזאת בהמשך לעבודה שנעשתה במדינת ישראל שהראתה על תופעות לוואי נדירות ובלתי חמורות.
לפיכך בנקודת הזמן הנוכחית, נצבר ניסיון משמעותי ביחס לחיסון בני נוער בגילאי 12-15, על מנת להמשיך ולהרחיב את החיסון לבני הנוער.
בהנחיית שר הבריאות, קיים מנכ"ל המשרד פרופ' חזי לוי, דיון מיוחד בהשתתפות פרויקטור הקורונה פרופ' נחמן אש, מומחים מקרב הצט"מ ורפואית ילדים, נציגי קופות חולים והנהלת המשרד, במהלכו הוחלט לאמץ את החלטת המומחים להמליץ על הרחבת החיסון לבני הנוער בגילאים 12-15.
יודגש כי לנוכח העלייה הצפויה בנסיעות לחו"ל ולנוכח הסרת המסכות וביטול התו הירוק ועל מנת לנקוט בכל הצעדים לשם שמירת שגרת החיים שהצלחנו להשיג בישראל, מומלץ מאד להתחסן ולהיות מוגנים גם מפני הווריאנטים הידועים לנו".
על המשקל שיש לייחס להמלצות משרד הבריאות, ראה בג"ץ 7245/10 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' משרד הרווחה ואח' [פורסם בנבו] (4.6.13), שם ציינה כב' השופטת ברק ארז (פס' 30):
"הלכה למעשה, ניתן להצביע על הידרדרות בהיקפי החיסון של ילדים. עמדתו המקצועית של משרד הבריאות, המגובה בחוות דעת מקצועיות ברורות בנושא, היא שהירידה בהיענות לחיסון ילדים מהווה סכנה בריאותית, הן לילדים עצמם והן לציבור בכללותו (בשל סכנת הידבקות מילדים שלא חוסנו ונדבקים לאחר מכן במחלות קשות)"
- נדמה כי אין צורך להכביר במילים באשר לחשיבות החיסון נגד קורונה ונחיצותו, כאשר מבצע החיסונים במדינת ישראל הוא הישג מרשים לכל הדעות שאפשר חזרה כמעט מלאה לשגרה.
- האב בתגובתו טען כי אינו מתנגד באופן קטגורי לחיסון, אך הוא סבור כי יש להמתין עם ההחלטה עוד מספר חודשים עד תחילת שנת הלימודים. האב לא טען כי קיימת סיבה רפואית בגינה אין מקום לאפשר את מתן החיסון לקטינים.
למעשה התנגדותו של האב מתמצית בטענה בדבר קיומו של מידע חלקי בלבד באשר לחיסוני בני נוער, ובעובדה כי לשיטתו אין דחיפות ו/או נחיצות במתן החיסון כאמור. האב אף הפנה בתגובתו לראיון טלוויזיוני שנערך עם פרופ' ברבש, בו לדבריו נטען ע"י פרופ' ברבש, כי נתגלו בעולם 260 מקרים של נערים/ות שלקו בדלקת קרום הלב בעקבות החיסון.
בית המשפט ער לדיון הציבורי הסוער בכל הנוגע לחיסונים בכלל, ולחיסוני הקורונה בפרט, אשר שב והתעורר ביתר שאת עם אישור מתן החיסונים לגילאי 12-15.
יחד עם זאת, בית המשפט אינו יכול לסמוך על נתונים כאלו או אחרים שהועלו במהלך ראיון טלוויזיוני, מקום בו מונחות בפניו המלצות משרד הבריאות.
אחזור ואפנה לנתונים שפורסמו ע"י משרד הבריאות וצוטטו לעיל, מהם עולה כי עד כה חוסנו כנגד נגיף הקורונה כ- 2.5 מיליון נערים ונערות ללא תופעות לוואי מיוחדות. כך שגם אם יש ממש בטענה בדבר קיומו של קשר לכאורה בין החיסון לדלקת קרום הלב בה לקו 260 נערים/ות (מתוך 2.5 מיליון) - טענה אשר לכשעצמה טרם אושרה ע"י גורם רפואי רלוונטי כלשהו בארץ או בעולם - הרי שמדובר באחוז זניח, שאין בו כדי להפחית מחשיבות החיסון ונחיצותו.
- לעניין הדחיפות והנחיצות בחיסון- בשנה האחרונה נוכחנו לדעת, כי בכל הנוגע לנגיף הקורונה המציאות משתנה כהרף עין. נדמה כי השבועיים האחרונים מהווים תזכורת מהדהדת למציאות השברירית והמתעתעת בה אנו חיים.
נתוני התחלואה שהיו במועד הגשת הבקשה ואף במועד בו הוגשה תגובת המשיב – אינם רלוונטיים עוד, הגם שחלפו רק שבועות ספורים. מאז הוגשה הבקשה חלה עליה ניכרת במספר החולים ומספר המאומתים היומי, ערים בישראל הוכרזו אדומות וכתומות, ובעקבות העלייה בתחלואה אף הושבה על כנה חובת עטיית המסכות בחללים סגורים במרחב הציבורי.
לשם המחשה אביא המספרים שפורטו באתר משרד הבריאות:
במועד הגשת הבקשה (14.6.2021) עמד מספר המאומתים על 25 מאומתים.
במועד הגשת התגובה (21.6.2021) עמד מספר המאומתים על 125 מאומתים.
כעת במועד מתן ההחלטה (29.6.2021) עומד מספר המאומתים על 292 ועוד היד נטויה.
להשלמת התמונה יש להוסיף את סוגיית הדחיפות הנובעת מהיעדר מלאי מספיק של חיסונים. על פי הבהרת ראש הממשלה, תוקפו של מלאי חיסוני פייזר (אשר אלו בלבד אושרו עד כה לחיסון בני נוער) יפוג בסוף חודש יולי 2021, ובשלב זה אין חיסונים להמשך.
על כן, על המעוניינים בחיסון להתחסן במנה הראשונה עד ליום 9.7.2021.
נוכח האמור איני מקבלת עמדת האב להעדר דחיפות במתן החיסון, אינני סבורה כי מטובתם של הקטינים להמתין עוד מספר חודשים, כבקשת האב.
בנקודה זו מצאתי להפנות לדברי כבוד השופט עמית בבג"ץ 2435/20 ידידיה לוונטהל נ' בנימין נתניהו ראש הממשלה, [פורסם בנבו] ניתן ביום 7.4.2020 (בעניין עתירה כנגד ההחלטה על הטלת סגר על בני ברק:
"מגפת הקורונה מותירה את חותמה בכל תחומי החיים. מאז התפרצה המגיפה בדצמבר 2019, מתמודדות מדינות העולם עם הנגיף המתפשט במהירות, שהותיר אחריו נכון להיום שובל ארוך של למעלה ממיליון חולים ורבבות מתים. מקומה של ישראל במאבק זה לא נפקד, ולמרבה הצער, נכון לכתיבת שורות אלה, בישראל ישנם כבר למעלה מ-9,000 חולים מאובחנים ועשרות נפטרים. בהיבט המשפטי, המגפה מוליכה אותנו בארץ לא זרועה, במחוזות ובמשעולים חוקיים וחוקתיים שלא שיערו ראשונים ולא חזו גם רואי השחורות. זכויות חוקתיות בסיסיות כמו הזכות לפרטיות, לקניין, לחופש העיסוק ולחופש התנועה בתוך ישראל נאלמות דום מול מונחים כמו סגר והסגר, כתר, מחסומי דרכים, איכון טלפונים על ידי השב"כ, ריחוק חברתי ועוד. כל אלה חולפים בסך לפנינו כמו חלום בלהה דיסטופי במדינה דמוקרטית שחירויות האזרח הן בבסיס קיומה. בימים של שגרה, אמצעים אלה היו נפסלים על אתר כבלתי חוקיים בעליל, אך הימים אינם ימים רגילים ומפני "שהשעה צריכה לכך" (יבמות צ, ע"ב, סנהדרין מו ע"א), אין מנוס אלא מלהלקות את הציבור, הגם שלא חטא ואינו ראוי ללקות".
אין להסיק מדברים אלו כי בחסות צו השעה תכפה המדינה על ציבור אזרחיה וילדיה חיסונים. ואולם שעה ששני ההורים האפוטרופסים הטבעיים אינם מסכימים אודות הצעד הרפואי שיש לנקוט ביחס לילדיהם, הרי שיש בצו השעה כדי להשליך על טובת הקטינים, כאשר הבקשה לביצוע החיסון אינה מטעם משרד הבריאות אלא מטעם האם- האפוט' הטבעית של הקטינים, העותרת בבקשה שהיא רואה בה משום דאגה לבריאותם של הקטינים. אין מנוס ממתן הכרעה שיפוטית שיש בה משום התערבות בתא המשפחתי ופגיעה באוטונומיה של ההורים. ואולם פגיעה זו הנה נוכח העדר היכולת של ההורים להגיע להחלטות משותפות לטובת ילדיהם המשותפים.
- מכאן לרצון הקטינים והמשקל שיש לייחס לרצון זה. הקטינים, נערים בני 15 בוגרים ונבונים אותם פגשתי לפני כחצי שנה, בטאו רצון עצמאי ובוגר בפני האפוט' לדין. שני הקטינים ספורטאים פעילים, משתתפים בתחרויות ובאים במגע עם בני נוער רבים אחרים. מקובלת עלי עמדת הקטינים כי החיסון יקנה להם תחושת ביטחון להמשיך ולעסוק בפעילויותיהם הספורטיביות כמו גם לבוא במגע עם בני גילם.
בשים לב לבגרות שהפגינו בפני ולעמדתם כפי שהובאה ע"י האפוט' לדין, אני סבורה כי יש לייחס משקל נכבד לרצונם, המתיישב עם מסקנתי.
- זכות הילד להשתתף בקבלת החלטות הנוגעות לו מעוגנת באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד (כ"א 1038(31), 221) אשר מדינת ישראל היא צד לה (להלן: האמנה), ובאה לידי ביטוי בסע' 12 לאמנה:
" 1. מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד.
- למטרה זו תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך שיפוטי או מינהלי הנוגע לו במישרין או בעקיפין, באמצעות נציג או גוף מתאים, בצורה המתאימה לסדרי הדין שבדין הלאומי."
- בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (1.5.06), נידונה סוגיית שמיעת רצונו של קטין ע"י בית המשפט (בהקשר של בקשת הגירה של הורה עם ילדיו), וכך נקבע בסע' 18 לפסק הדין: "שמיעת רצונו של הקטין, שעיגון לה מצוי גם בסעיף 12 לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, מבטאת את ראייתו כאדם אוטונומי, כמושא עצמאי לזכויות, בעל רצונות עצמאיים. שמיעתו מקיימת בו את המימרה "רצונו של אדם – כבודו", היא מבטאת את כבודו כאדם. יפים בהקשר זה דברים מפי השופט קיסטר: "במשטר חוקי המבוסס על טובת הילד וזכויותיו, להבדיל ממשטר המבוסס על זכויות הורים, מחייב ההגיון שאם נדון בדבר חזקה בילד או במקום הימצאו של הילד, לא נרצה לגרום צער לילד שלא לצרכו ולפעול בניגוד לרצונו ולהרגשתו, ואף נשאל לדעתו כשהוא מבחין, כל עוד אין רצונו נוגד את טובתו, וכך גם המצב החוקי בארצנו" (ע"א 433/67 צבר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כב(1) 162, 166).
לשמיעת הילד עשויים להיות יתרונות שונים: ראשית, שמיעת הילד מאפשרת לבית המשפט להתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי ובכך מסייעת היא בקבלת ההחלטה. מעבר לכך, שמיעת הילד מעבירה לו מסר כי עמדתו חשובה ומוערכת, כי הוא נוטל חלק בהליך קבלת ההחלטות בעניינו, כי מכבדים את רצונו ואין רואים בו חפץ המועבר בין הוריו ובכך יש כדי לתרום להכנתו לחיי אדם בוגר המקבל החלטות ונוטל עליהן אחריות (עמדת השופטת רוטלוי עע"מ (תל אביב) 97/90 ד.מ. נ' א.פ.מ. (לא פורסם, ניתן ביום 13.10.98); הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, דו"ח ועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו (תשס"ג) 129 – 130. להלן: דו"ח ועדת רוטלוי). ועדת רוטלוי המליצה על הגשמת זכותם של ילדים להשתתף בהליכים משפטיים בעניינם על דרך של שמיעה מותאמת ככל האפשר לצרכיו ולרצונותיו האישיים של הקטין, ככל הניתן ישירות בפני השופט הדן בעניינו. יחד עם זאת, הוועדה הכירה גם בכך שלא בכל מקרה יש לאפשר שמיעתו של הילד, הכל בכפוף לגילו, לכשריו המתפתחים ולאפשרות שייגרם לו נזק אם יממש זכותו זו. כמו כן הכירה הוועדה בדרכי שמיעה מותאמת שאינן בהכרח בפני בית המשפט (דו"ח ועדת רוטלוי, עמ' 85, 89, 99)."
- עמדת הקטינים כפי שבאה לידי ביטוי בדיווח האפוט' לדין חד משמעית - הקטינים מעוניינים בקבלת החיסון. הקטינים נימקו את רצונם נוכח צרכיהם ואורחות חייהם.
לא התרשמתי כי הקטינים מושפעים ממי מהוריהם ו/או מוסתים – זאת הן בשים לב לשמיעתם ביחידת הסיוע באוקטובר 2019, שמיעתם בלשכתי בדצמבר 2020, כמו גם חוות דעת מיום 30.9.20, שניתנה ע"י הפסיכולוגית פרופסור יואלס, אליה הופנתה המשפחה לטיפול משפחתי נוכח התביעה לחידוש הקשר בין האב לקטינים.
סבורני כי דווקא בנסיבות המשפחה דנן, נוכח השבר ביחסי האב והקטינים, יש ערך מוסף לכיבוד בית המשפט את רצון הקטינים, שעה שהם למודי אכזבות מהקשר עם האב, וביתר שאת, כאשר רצונם זה מתיישב עם טובתם כפי שקבע אותה בית המשפט.
- אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה כי האם רשאית לחסן את הקטינים נגד נגיף קורונה ללא הסכמת האב. במידת הצורך ניתן להגיש צו פורמלי.
החלטה זו מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ"א תמוז תשפ"א, 01 יולי 2021, בהעדר הצדדים.