חביב ואח' נ' ח. המפרץ סחר והשקעות בע"מ ואח'

עסקינן בארבע תביעות של התובעים, אשר עבדו כנהגי משאיות, לתשלום זכויות סוציאליות שונות, בגין תקופות עבודתם וסיומה.

1.אלו הן עיקרי העובדות, כפי שעולה מחומר הראיות והעדויות שהונחו בפנינו:

1.1הנתבעת 1 הינה חברה הרשומה כדין בישראל, העוסקת במתן שירותי הובלה.

1.2הנתבע 2, מר חוואג'ה מוסטפא (להלן: "מוסטפא" ו/או "הנתבע 2"), היה בתקופות הרלוונטיות הבעלים ו/או המנהל ו/או בעל המניות של הנתבעת 1.

1.3הנתבעת 3 הינה חברה הרשומה כדין בישראל, העוסקת במתן שירותי הובלה.

1.4הנתבע 4, מר חוואג'ה סעיד (להלן: "סעיד") הינו בנו של הנתבע 2 ובעל מניות היחיד בנתבעת 3.

1.5התובע 1, מר אבי חביב (להלן: "חביב" ו/או "התובע 1") החל לעבוד כנהג משאית ביום 1.10.2009 וסיים את עבודתו ביום 1.8.2016.

1.6התובע 2, מר בלקין מיכאל (להלן: "בלקין" ו/או "התובע 2"), החל לעבוד כנהג משאית ביום 15.3.2001 וסיים את עבודתו ביום 9.10.2017.

1.7התובע 3, מר אמואיל ג'ורג' (להלן: "ג'ורג'" ו/או "התובע 3"), החל לעבוד כנהג משאית ביום 6.1.2013 וסיים את עבודתו ביום 28.2.2017.

1.8התובע 4, מר מקרוב ויקטור (להלן: "ויקטור" ו/או "התובע 4"), החל לעבוד כנהג משאית ביום 1.9.2010 וסיים את עבודתו ביום 15.7.2017.

1.9אין חולק כי הנתבעות 1 ו-3 עוסקות בתחום ההובלה וכי על יחסי הצדדים חלים הוראות צווי ההרחבה בענף ההובלה. הנתבעים אף לא חלקו על הזכויות הסוציאליות והסכומים שנתבעו על ידי התובעים. יתרה מכך, אף ניתנו פסקי דין חלקיים, כנגד הנתבעת 1, בכל ארבעת התיקים, בהסכמת הנתבעים.

1.10התובעים יזמו הליך פירוק כנגד הנתבעת 1, הגישו תביעות חוב למוסד לביטוח לאומי והתקבלו סכומים כמפורט בהודעות שצורפו לסיכומי התובעים (נספח א' לסיכומי התובעים). התובעים הודיעו על הסכמתם לקזז מכל סכום שייפסק להם את מה ששולם להם על ידי המוסד לביטוח לאומי, כמפורט בהודעות שצורפו (סעיף 4 לסיכומי התובעים).

2.מהלך הדיון:

2.1התובעים הגישו תחילה תביעתם כנגד הנתבעים 1 ו-2, אולם בהמשך ביקשו לתקן את תביעתם ולצרף את הנתבעים 3 ו-4 כבעלי דין נוספים, ובית הדין נעתר לבקשתם לתיקון התביעה.

2.2בהחלטת נשיא בית הדין – כב' השופט טננבוים, מיום 21.2.2019, הוחלט להורות על איחוד התיקים, הואיל ובארבעת התיקים עולה שאלה זהה בדבר עילת הרמת מסך, שבבסיסה טענה בנוגע להעברת הפעילות מהמעסיקה לנתבעת 3.

2.3הנתבע 2 הגיש כתב הגנה לקוני בתביעת התובעים מס' 2 ו-4 בלבד, במסגרתו לא העלה כל טענה מכל סוג שהוא כנגד חיובו האישי, וגם לא התייחס לאמור בכתבי התביעה.

2.4הנתבע 2 התייצב לכל הדיונים המוקדמים (אשר הזימון אליהם נשלח בדואר), למעט לישיבת ההוכחות. מעיון בפרוטוקולי הדיונים אליהם התייצב (מיום 6.6.2018, 29.10.2018 ו-29.4.2019), עולה כי נתן הסכמתו למתן פסקי דין חלקיים כנגד הנתבעת 1. בכתב ההגנה בנוגע לתובע 3, טענו הנתבעים 1 ו-2, כי הנתבעת 1 הפסיקה לפעול "מהיום להיום" ופיטרה מיידית את כל עובדיה.

2.5מעיון בפרוטוקולי הדיונים אליהם התייצב הנתבע 2, עולה כי ידע שעליו להגיש כתב הגנה וגם תצהירים, ברם – לא הגיש תצהירים מטעמו ולא התייצב לישיבת ההוכחות למרות שזומן אליה כדין.

2.6נוכח האמור, בהיעדר התייצבותו של הנתבע 2 לדיון ההוכחות ומסירת גרסה עובדתית מטעמו, מצאנו ליתן נגדו פסק דין באופן אישי, ביחד ולחוד עם הנתבעת 1. פסק הדין המלא ינתן בהמשך.

3.נוכח כל המפורט, השאלה היחידה שנותר לנו לבחון היא – האם יש לחייב את הנתבעים 3 ו-4 יחד ולחוד עם הנתבעת 1.

4.עיקר טענות התובעים:

4.1טענת הנתבע 4 עליה מבוססת כל הגנתו כאילו היה "סתם" עובד בנתבעת 1 הופרכה, הוכח שהוא היה מנהל כללי, מורשה חתימה ומי שהיה בעלים בפועל, יחד עם אביו – הנתבע 2.

4.2הוכח כי לא בוצע דיווח אודות כל חודשי ההעסקה, וגם הדיווחים שנעשו לא היו אמת.

4.3הנתבעות 1 ו-3 קשורות אחת בשניה, למעשה מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת".

4.4הנתבעים 2 ו-4 נתנו לנתבעת 1 להמשיך להתנהל תוך שבינתיים הקימו חברה חדשה נקייה, העבירו לה את המשאיות שניתן היה לעבוד איתם ללא כל תמורה, וגם חלק מהעובדים וכן את הלקוחות הרווחיים, תוך שהפקירו את העובדים.

4.5המניע הנטען להקמת הנתבעת 3 ("הגשמה עצמית" של הנתבע 4) – הופרך.

4.6סכומים שנוכו משכר העובדים לא הועברו בפועל לקופות.

4.7הקמת הנתבעת 3 הינה חוליה אחת בשרשרת מדיניות ישנה וסיסטמטית של משפחת חוואג'ה בהקמת חברות, חדשות לבקרים, על מנת להתחמק מתשלום חובות.

4.8התקיימו כל הסיבות להרמת מסך וחיוב אישי – אי העברת כספים לקופות, הנפקת תלושי שכר פיקטיביים, ערבוב נכסים על ידי בעלי המניות ומנהלי החברה, הקמת חברות משפחתיות חדשות לבקרים שממשיכות אותו עסק ממש, ושימוש באותו ציוד ואותם כל רכב, העסקת אותם עובדים ושימוש באותם משרדים ומספרי טלפון, ומתן שירות לאותם לקוחות, תוך שינוי אישיות פורמלית בלבד, כל זאת מבלי שמעבר זה יהיה כרוך בהעברת כספים כלל ועיקר וכאשר נכסי הנתבעת 1 שנמכרו שימשו לצרכים האישיים של הנתבעים 2 ו-4, שפעלו במשותף ועשו יד אחת לשם הברחת נכסים.

5.עיקר טענות הנתבעים 3 ו-4:

5.1התובעים הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת הנתבעים 3 ו-4, לאחר שנתקלו בקושי לקבל זכויותיהם, לרבות ההבנה כי המעסיקה שלהם נמצאת במשבר כלכלי. לאחר דין ודברים, החליטו לחפש כיס עמוק ממנו יוכלו להיפרע.

5.2בזמנים הרלוונטיים לתקופת העסקת התובעים אצל הנתבעת 1, הנתבע 4, מר חוואג'ה סעיד, אף הוא הועסק כעובד שכיר אצל הנתבעת 1, ומי שקיבל החלטות לגבי שכרם ותנאי העסקתם של התובעים, היה הנתבע 2 בלבד.

5.3הנתבע 4, למד והתמקצע אצל הנתבעת 1, עד אשר הגיע לבשלות מקצועית שהולידה פתיחה של עסק חדש ועצמאי – הנתבעת 3.

5.4באמצע שנת 2018 הנתבעת 3 שינתה את הרכב בעלי המניות, באופן שהחברה הועברה לבעלותו של מר חאלד אשמלי, כפי שצוין בכתב ההגנה בתיק של בלקין (סע"ש 21627-04-18).

5.5הנתבעת 3 נתבעת במשותף עם הנתבעת 1 בשל מציאות מעוותת לפיה, הנתבעת 1 לא התגוננה ו/או לא התגוננה כראוי לרבות העובדה כי נקלעה לקשיים כלכליים שהביאו את התובעים לחפש אחר כיס עמוק אחר לפרוע זכויותיהם הסוציאליות, בטענות בעלמא לא מבוססות ולא ממוסמכות.

5.6כל ניסיון לייחס לנתבע 4 תפקיד של מנהל ו/או סדרן ו/או אחראי במסגרת עבודתו בנתבעת 1, הינו – הגדרות סמנטיות בלבד. הנתבע 4 שימש כאיש שטח וסדרן ראשי – שהבין את צרכי המערכת, אדם צעיר שמן הסתם העובדים ראו בו כתובת לכל טענותיהם ומבוקשם כבנו של בעל הבית.

5.7אין כל זהות מבחינת בעלי המניות ברשם החברות, בין הנתבעות 1 ו-3 (נספח ב' לכתב ההגנה). אין כל זהות בתמהיל הספקים, צי הרכבים ומלאי עסקי, בין הנתבעות 1 ו-3.

5.8באשר למקום מושבה וכתובתה העצמאית, אין כל זהות בין הנתבעות 1 ו-3.

5.9העובדות המתוארות בכתבי התביעה, אין בהן כדי להקים לתובעים עילה להרמת מסך ההתאגדות. גם לשיטת התובעים, כאילו הנתבע 4 שימש כמנהל בנתבעת 1, האם יש לחייבו כבעלים של הנתבעת 3, בחובותיה של הנתבעת 1? התשובה היא שלילית.

5.10לא הוכח כי הנתבעות נוהלו כיחידה אחת ו/או כי נרקמה ביניהם מערכת יחסים כלכלית חורגת, באופן שלא ניתן להפריד את המשאבים האחת של השניה.

התשתית הנורמטיבית ביחס להרמת מסך:

6.סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, (להלן: "חוק החברות"), קובע את הכלל הבסיסי בדיני החברות לפיו לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעליה, כאשר מושכלות יסוד הן כי "ההכרה המשפטית בחברה בע"מ כיצור נפרד ועצמאי ועקרון האחריות המוגבלת הם עמודי התווך הבסיסיים להתנהלות העסקית".

7.עם זאת, בסעיף 6 לחוק החברות נקבע כי "במקרים חריגים" רשאית הערכאה השיפוטית "לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה", באמצעות הרמת מסך ההתאגדות, וכקבוע להלן:

"(א)(1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192, ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב)בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.

(ג)בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).

(ד)בסעיף זה ובסעיף 7, "בית המשפט" – בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה". 

8.הסמכות להרים את מסך ההתאגדות היא סמכות בשיקול דעת, קרי "אם נכון וצודק לעשות כן". עם זאת, לא די בכך שהרמת המסך "נכונה וצודקת" והשימוש בשיקול הדעת האמור מותנה בשני תנאי סף, אשר בהתקיימם יש ליתן את הדעת לשלושה שיקולים שנקבעו בחקיקה.

9.שני תנאי הסף הקבועים בסעיף 6 להרמת מסך ההתאגדות, הם כדלקמן:

תנאי הסף הראשון, בדבר התקיימות המקרים החריגים המנויים בסעיף 6(א) לחוק החברות, כאשר המדובר בעיקר בניצול לרעה של עקרון האישות המשפטית הנפרדת. המדובר ברשימה סגורה של שני מקרים, אך אלה מנוסחים כמונחי שסתום (הונאה, קיפוח, פגיעה בתכלית החברה וסיכון בלתי סביר) וזאת על מנת לאפשר גמישות מסוימת בבחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

תנאי הסף השני, הוא מודעות או למצער חשד של בעלי המניות בדבר שימוש פסול כאמור באישיות הנפרדת של החברה.

10.מעבר לשני תנאי הסף האמורים, המחוקק אף קבע שלושה שיקולים אליהם יש לתת את הדעת עת נשקלת הרמת מסך ההתאגדות, והם:

ראשית, היקף האחזקות של בעל המניות, כשרכיב זה, כעולה מהצעת החוק, נועד להבטיח כי לבעל המניות היקף אחזקות "המאפשר פיקוח אפקטיבי על פעולות החברה";

שנית, המידה בה מילא בעל המניות חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 לחוק החברות;

שלישית, יכולת החברה לפרוע את חובותיה. לבסוף, בהתקיים שני תנאי הסף וככל ששקלול שלושת השיקולים המנויים בסעיף 6 לחוק מטה את הכף לצד הרמת המסך, הרי שעדיין מסור לבית הדין שיקול הדעת להחליט אם להרים את מסך ההתאגדות, קרי אם בנסיבות "צודק ונכון לעשות כן" (כך למשל, בית הדין הארצי אישר את האפשרות להרמת מסך חלקית).

11.הכללים להרמת מסך ההתאגדות אף הותאמו בבתי הדין לעבודה למאפיינים המיוחדים של יחסי העבודה, הנובעים מחוסר האיזון הבסיסי החל במקרים רבים בין העובדים לבין המעסיק, כמו גם ממעמדם המיוחד של העובדים כנושים ולנוכח העובדה ש"העובד אינו 'נושה וולונטרי' אלא נושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת".

12.עוד יודגש, כי על פי ההלכה, אין צורך בהצטברות כל העילות והנסיבות שנזכרו לעיל, על מנת שבית הדין לעבודה ירים את מסך ההתאגדות. די בחלק מהן, ואף בהתקיימותה של אחת מהן. עם זאת, אין די מנגד בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמן, כדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, ולייחס את חובותיה לבעלים באופן אישי.

13.עיון בפסיקת בתי הדין אף מלמד, כי העובדה שהיתה פגיעה בזכויותיו הסוציאליות של העובד, אינה מהווה לבדה עילה להרמת מסך ההתאגדות, ובמרביתם המכרעת של המקרים בהם נקבע כי יוּרם מסך ההתאגדות, מדובר היה בשילוב של פגיעה בזכויות מכוח משפט העבודה המגן לצד עירוב נכסים או ריקון החברה מתוכן והברחת נכסיה, או פעילות במרמה ובחוסר תום לב.

14.פסיקתו העדכנית של בית הדין הארצי שבה והדגישה, כי נקודת המוצא היא שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. משעה שזוהי נקודת המוצא, ואף שמדובר ביחסי עבודה, נקבע גם שאין די בכך ש"עולה תמונה מדאיגה" בנוגע לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת המסך.

15.ראו למשל בעניין וולצ'ק, שגם באותו המקרה נקבע כי אין מקום להרים את מסך ההתאגדות, חרף העובדה שזכויותיה של העובדת קופחו באופן בוטה ומתמשך. עם זאת, במקרים אחרים, שב והתייחס בית הדין הארצי בחומרה להעברת עובדים בין חברות 'כאילו היו אבן על לוח המשחק'.

16.בין היתר, פעילות של הקמת עסק הממשיך פעילות של חברה כושלת תוך ריקונה מנכסיה, הוכרה לא אחת בפסיקת בתי הדין לעבודה כעילה להרמת מסך, והדברים נכונים מכח קל וחומר מקום בו העובד מועבר מחברה כושלת לרעותה.

17.בעבר אף נקבע כי חילופי בעלויות באופן שחברה מעסיקה שנקלעה להליכי פירוק מעבירה את עסקיה לחברה אחרת ונותרת עם החובות לעובדים, "וזו החדשה עומדת מן הצד ואומרת.. אין יריבות ביננו" (כלשון כב' השופט רבינוביץ בעניין איפראימוב), תוך הותרת העובד בפני שוקת שבורה, עשויה להוות עילה להרמת מסך.

18.כן ראו בדברי כב' השופט צור בעניין אביר, כדלקמן:

"מעביד אינו רשאי להעביר את עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשניה. עובד אינו אבן על לוח המשחק של מעבידו. ניהול עסק באופן שהעובד נע ונד בין גופים שונים לפי נוחיות המעסיק. בבחינת היום פה ומחר שם - אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת על המעסיק, זהו עירוב נכסים ושימוש לרעה במסך ההתאגדות. במיוחד נכונים הדברים באשר כל הגופים הללו נכשלים בעסקיהם והעובד מוצא עצמו מול שוקת שבורה. בנסיבות שכאלה, יש מקום לקבוע שהמעסיק האמיתי של העובד הוא לא חברה א' או ב' או ג' אלא גם - ובמיוחד - מי שעמד מאחורי כל אותן חברות."

19.עוד נפסק, כי הפסקת פעילותה של חברה, בלא שהובטחו זכויותיהם של העובדים, מהווה אף היא עילה להרמת מסך, ובית הדין הארצי אף ציין בעניין סברס, כי "... בנסיבות בהן בעלי השליטה בחברה פועלים תוך התעלמות מזכויות העובדים, הם פועלים בחוסר תום לב, ומסך ההתאגדות לא יעמוד להם כמגן".

20.בנוסף, בית הדין הארצי קבע גם, שככל שמדובר בחברה "משפחתית", נסיון החיים מלמד כי הסיכוי לעירוב נכסים וטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לטובת המשפחה הינו גדול יותר. בהתאם לכך, נקבע כי במקרה שבו עסקינן בחברות פרטיות משפחתיות קטנות, הלכה היא כי בית המשפט, לרבות בית הדין, יגלה פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך.

21.עוד נקבע, שכאשר מדובר בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות, נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות. בעניין בן אבו אף פסק בית המשפט העליון, כדלקמן:

"על פי הפסיקה, וגם על פי השכל הישר, יש בקעה רחבה יותר להרים לגבי חברה משפחתית את המסך, שהרי היא משמשת במידה רבה ככלי 'פורמלי' לצורך נוחות בענייני מס. כבר נפסק: 'החברה היתה חברת מעטים שבשליטת משפחה אחת... במקרה כזה יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה. האורגן העושה כאן את המצג אינו לא מועצת מנהלים... אלא כלל בעלי המניות, שבגלל קרבתם וסמיכותם זהים עם החברה עצמה. לענין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה'..."

22.במקרה נוסף – עניין אביר שכבר צוטט דלעיל, פסק בית הדין הארצי (כב' השופט צור), כדלקמן:

"הצטברות הנסיבות המתוארות לעיל, מעידות על ערוב נכסים ושמוש לרעה במסך ההתאגדות בין החברות לבעליהן. המשיב ניהל את עסקו באמצעות שלוש חברות, תוך מעורבות אישית שלו ושל בני משפחתו. המערער היה עובד המשיבה מס' 3 אך, במהלך הזמן, מצא עצמו מועסק על ידי חברות אחרות אשר שילמו את שכרו. חילופי המעבידים נעשו מטעמי נוחות או טעמי עסקיים. חילופי מעבידים אינם דבר של מה בכך ולא ניתן לעשותם כלאחר יד בלא הסכמה מודעת של העובד. מעביד אינו רשאי להעביר את עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשניה. עובד אינו אבן על לוח המשחק של מעבידו. ניהול עסק באופן שהעובד נע ונד בין גופים שונים לפי נוחיות המעסיק. בבחינת היום פה ומחר שם - אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת על המעסיק, זהו עירוב נכסים ושימוש לרעה במסך ההתאגדות."

23.כב' השופט כהן הסכים למסקנה זו, וקבע מצידו, כדלקמן:

"אדם השולט במספר חברות אינו יכול, ככלל, לשלם כפי רוחו וכפי חפצו, בהמחאות שונות של חברות שונות שבשליטתו בהתאם למאזנה הכספי של חברה פלונית או אלמונית ובהתאם לעיקולים המוטלים על חשבונות החברה. מארג הראיות שהוצג בפני בית-הדין האזורי, הינו של אי הקפדה על ניהול נפרד ועצמאי של החברות. באיזון בין תורת האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד מזה, והחשש למעשים שלא כדין תחת הכסות התאגידית מזה, נוטה הכף לייחס את חובותיהן של החברות למר חוסיין."

24.מן הכלל אל הפרט – לאחר שמיעת העדים ושקילת טענות הצדדים ולאור הפסיקה הרווחת והעדכנית, שוכנענו כי התובעים אכן הוכיחו נסיבות המצדיקות הרמת מסך כנגד הנתבעות 1 ו-3. כמו כן, התובעים הוכיחו כי יש מקום לחייב אישית את סעיד. תחילה, נציין כי התובעים הוכיחו כי הנתבעים אכן עשו שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברות, לצד פגיעה בזכויותיהם הקוגנטיות של התובעים. בהמשך הדברים נפרט בהרחבה את הבסיס למסקנה זו.

25.לגבי כלל ההכרעה בסוגיה דנן, יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות, שגם אותן נסביר ונפרט להלן:

א.כללית, המדובר בחברות משפחתיות;

ב.כללית, הנתבעים נמנעו מלספק ראיות מהותיות, ולא הופרך החשש והחשד כי הן הוקמו תוך כדי ניסיון לחמוק מחובות הקיימות בדין.

ג.פרטנית, הנתבעים נמנעו מלספק סיבות המניחות את הדעת מדוע התובעים הועברו לעבוד בין חברה לחברה. הוכח גם כי התובעים אף הועברו לעבוד בין חברה לחברה ללא ידיעתם וללא הסכמתם;

ד.פרטנית, הוכח בפנינו על ערבוב – הברחת נכסים על ידי בעלי המניות ומנהלי החברות.

ה.פרטנית, לתובעים הונפקו תלושי שכר פיקטיביים, ותוך כדי הפרה בוטה של חוקי המגן ואי-תשלום זכויות קוגנטיות – ניכוי כספים משכר התובעים ואי העברת הניכויים לקופות.

להלן נפרט ונרחיב לגבי מסקנתנו.

נימוק ראשון – סוגיית המעבר בין החברות ו"ניהול עסק באופן שהעובד נע ונד בין גופים שונים לפי נוחות המעסיק. בבחינת היום פה ומחר שם" (כלשון כב' השופט צור)

26.התובעים טענו כי למעשה הנתבעת 1, היתה גלגול נוסף של חברות קודמות יותר, שעוסקות בהובלות כאשר הנתבעת 3 הינה הגלגול האחרון של אותו עסק ואשר החליפה את הנתבעת 1. התובעים הוסיפו וטענו, כי מדובר בעסק משפחתי ותיק שמשפחת חוואג'ה, לדורותיה, מנהלת מזה שנים רבות.

אליבא דתובעים, למיטב ידיעתם, עסק ההובלה הוקם על ידי הנתבע 2 לפני שנים רבות, אולם בכל פעם אותו עסק התנהל באמצעות חברה אחרת/חדשה שמוסטפא או מי מילדיו הקים.

כך, תלושי השכר הונפקו תחילה על ידי חברת לוטפי ובניו סחר והשקעות בע"מ, ולאחר מכן הונפקו על ידי חברת דור ההמשך בע"מ, ועם הקמת הנתבעת 1, החלו הנתבעים להוציא את תלושי השכר של התובעים ממנה, הכל ללא ידיעתם והסכמתם של התובעים.

עוד טענו התובעים כי "המעבר" בין החברות היה "מעבר" על הנייר בלבד, שלא תמיד שמו לב אליו בשעת אמת שכן, לאורכה של כל התקופה, מאז תחילת העסקתם, עבדו באותו מקום, באותה עבודה ממש, כאשר הממונים עליהם לאורך כל השנים היו מוסטפא וילדיו ובעיקר סעיד (סעיפים 4-7 לתצהיר בלקין).

27.גרסה זו לא נסתרה כלל (ראו למשל עדות בלקין, פרוטוקול מיום 16.2.2020, עמ' 27, ש' 20-29; עמ' 28, ש' 16-25; עדות ויקטור, עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 16-19).

28.התרשמנו כי גרסאות התובעים הינה נכונה, וכי התובעים אכן לא היו מודעים על ניוד בין החברות השונות (לוטפי, דור ההמשך, ח. המפרץ, ל.א.א הובלות), וללא כל הסכמה או ידיעה מצידם.

29.נבקש להדגיש, כי הנתבעים לא הציגו כל מסמכים הנוגעים לעצם המעבר הנטען בין החברות.

ודוק – לא הוצגו ראיות על ידם, לא בעת ההתחלה הנטענת אצל חברה אחת – לוטפי (חוזה עבודה), וגם לא מסמכים במעבר בין חברה לחברה.

שוכנענו כי העברתם של התובעים בין חברה לחברה נעשתה ללא ידיעתם או הסכמתם, והיא גם נגעה באופן ישיר לקיפוח זכויותיהם.

נימוק שני – הוכחה תבנית פעולה פסולה של הנתבעים והעובדה כי המדובר בחברות משפחתיות

30.נימוק נוסף לקבלת טענות התובעים ביחס לנתבעים, היא הוכחת טענתם לגבי אופן הפעולה השיטתי והפסול של הנתבעים. נדגיש כי אנו נותנים משקל לכך כי עסקינן בחברות משפחתיות, הנשלטות על ידי בני משפחה. בכלל זה, הוכח כי הנתבע 2 נהג לפתוח חברה על שם בני משפחה, ולאחר שהיא צוברת חובות הוא סוגר אותה ופותח חברה חדשה במקומה.

31.בעניין זה, די להפנות לתצהירו, לעדותו ולתלושי שכרו של בלקין מהם עולה בבירור כי למרות שהוא עבד לאורך כל השנים באותו מקום עבודה ועם אותם אנשים, הרי שתלושי השכר שלו הונפקו תחילה על ידי לוטפי ובניו בע"מ (כאשר לוטפי הוא אביו של מוסטפא – הנתבע 2), לאחר מכן על ידי דור ההמשך בע"מ, ולאחר מכן בחברת ח. המפרץ בע"מ – הנתבעת 1, וזאת עד חודש 10/2017, דהיינו כמה חודשים אחרי "קריסת החברה ביום 1.4.2017", כאשר בכל אותם תלושים נשמר ותק ורצף תעסוקתי מלא כעולה מתלושי השכר.

32.ביחס לכך, ראו עדותו של בלקין לפיה, מוסטפא הוא זה שקיבל אותו לעבודה עוד בשנת 2001 (אז היתה חברת לוטפי ובניו בע"מ, כאשר לוטפי חואג'ה הוא אביו של מוסטפא וסבא של סעיד). יחד עם זאת, בלקין העיד כי לא הכיר את לוטפי גם כאשר התלושים הונפקו לו על ידי חברת לוטפי ובניו בע"מ, לכל אורך תקופת העסקתו, מאז שנת 2001 הוא הכיר רק את מוסטפא ואת סעיד.

33.לכך מצטרפת עדותו של סעיד שחיזקה את טענות התובעים. סעיד העיד כי החברות לא עבדו במקביל אחת לשניה אלא נוסדו אחת אחרי השניה, כולן חברות משפחתיות השייכות למשפחת חואג'ה ובכולן הוא עבד, בין כנהג, בין כסדרן ובין כמנכ"ל.

לכך מתווספת עדותו של בלקין:

"ת.אבל גם הוא התקדם, לא כל הזמן הוא היה נהג, הוא כל הזמן היה מתקדם ואחר כך הוא כבר ישב במשרד והוא התחיל לקבל החלטות עם מוסטפא".

34.עדותו של סעיד כאילו החברה החדשה שהוא פתח (הנתבעת 3) מהווה עבורו "הגשמה עצמית", נראית ככסות וסיפור בדים, ולו לנוכח העובדה כי הוא "ויתר", על מלוא זכויותיו בנתבעת 3 לטובת אחר בשם "אלשמאלי", שהוא כיום בעל המניות החדש בחברה, ונבאר.

35.הנתבעים בחרו לנהל את הגנתם בשיטת "שב ואל תעשה", שעה שלא טרחו לצרף מסמכים מהותיים מטעמם. כך למשל, סעיד לא הוכיח כי מכר את מניותיו בנתבעת 3 ו/או כי קיבל תמורתן כסף, אלא שהוא המשיך להגיע ולגונן על החברה בבתי המשפט, למרות שפורמאלית הוא הפסיק להיות הבעלים של הנתבעת 3, כאשר בעל המניות החדש, כלל לא טרח להגיע ולהגן על החברה בבעלותו.

36.חוסר תום הלב ניכר מההתפתלויות, ההתחכמויות וחוסר הקוהרנטיות בעדותו של סעיד. סעיד העיד כי אותו שמאלי, הוא עובד של החברה והסכים לקחת על עצמו את כל התחייבויותיה, עניין זה לא רק שלא נתמך בשום ראיה, אלא גם אינו מתקבל על הדעת.

ה"זגזוגים", הסתירות וההתחמקויות במהלך עדותו של סעיד נמשכו לאורך כל חקירתו, גם כאשר בית הדין שאל שאלות את סעיד, הלה התפתל, התחמק ונתן תשובות ש"נשלפו מהמותן" ללא שהוצגו ראיות בתמיכה לגרסתו.

37.סתירה נוספת מצאנו בסעיף 38 א' לכתב ההגנה בתיק של חביב, שם הסביר סעיד מדוע הוא בחר להקים חברה חדשה, על שמו דווקא ולא על שמו של אביו – מוסטפא, ואין המדובר בטענה ל"הגשמה עצמית". בסעיף 38 א' לכתב ההגנה הסביר סעיד כי חברות המימון הפסיקו ליתן לנתבעת 1 אשראי ולפיכך היה צורך בהקמת חברה חדשה בבעלות חדשה ולא על שם מוסטפא, על מנת לנסות ולהשיג אשראי מחברת המימון. הנה כי כן, "יצא המרצע מן השק" והמניע האמיתי להקמת הנתבעת 3 התגלה.

38.על מנת להצדיק את מחדליו טען סעיד כי הוא בסכסוך משפחתי עם אביו מוסטפא. ברם, היה זה מתבקש שסעיד יזמין את מוסטפא להעיד מטעמו במיוחד בנוגע לנושא המעבר בין החברות המשפחתיות השונות ובסוגיות מהותיות נוספות.

אלא שסעיד לא טרח להביא ראיות ועדויות נוספות מטעמו, ועדותו היחידה היתה רצופה בסתירות ובבקיעים, ולפיכך יש לראות בנתבעים 3 ו-4 כמי שנמנעו מהבאת ראיות רלוונטיות ולקבוע כי אילו הובאו ראיות אלה, היו פועלות לחובתם.

נימוק שלישי – אי העברת ניכויים משכר התובעים לקופות

39.נימוק נוסף להרמת מסך ולחיוב הנתבעים 2 ו-4 בחיוב אישי, הוא אי העברת ניכויים משכר התובעים לקופות.

מהראיות שהוגשו על ידי התובעים – מסמכי חברות הביטוח (שצורפו לתצהיריהם), עלה כי לא רק שלא הופקדו כספים לפנסיה באופן שוטף וסדיר, אלא שגם הניכויים משכרם של התובעים לצורך העברה לקופות הפנסיה, כלל לא הגיעו ליעדם ולא הועברו לחברות הביטוח. המסמכים שהוגשו בעניין זה (ר' למשל נספח ו' לתצהיר חביב, נספח ה' לתצהיר ויקטור) ועדויות התובעים בנושא זה, לא נסתרו. אין זאת אלא שליחת יד לכספי העובדים. הנתבעים אפילו לא ניסו להראות כי הכסף שנוכה ממשכורות העובדים עבור פנסיה, הועבר בפועל לקופות. התנהלות חמורה זו – ביצוע ניכויים משכר התובעים מבלי להפקידם בפועל, עולה כדי תרמית.

40.בהתאם להלכה פסוקה ומושרשת, די בעילה זו כשלעצמה כדי להצדיק הרמת מסך ההתאגדות.

וכך נפסק בע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ:

"אלה הם דברים חמורים ביותר. לא זו בלבד שהמעביד מפר את חוזה העבודה שלו עם העובד (השווה עמ' 13 לפסק הדין של בית הדין האזורי), אלא שהוא מגדיל עשות בכך שהוא ממשיך לנכות משכר העובדים עבור מבטחים ולא מעביר את הכספים לתעודתם. בכך המעביד לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא שהוא שולח ידו בכספי העובד ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ועבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר (דיון מא/115-3 ישיבת בני עקיבא אוהל משה – זגורי, פד"ע יג' 171, 180-181 ז'). בכך המעסיק נוהג כלפי עובדיו בחוסר תום לב מובהק ותוך הפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליו ביחסיו עימהם. זהו מקרה מובהק של מעשה תרמית של חברה כלפי נושיה – עובדיה המצדיק הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת המסך".

עוד נפסק בעניין זה כי: "אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם (קופת גמל) מהווה עילה מספקת להרמת מסך. גם מהלך של הקמת וניהול עסק הממשיך את פעילות החברה-המעבידה והמרוקן למעשה את החברה-המעבידה מנכסיה, מצדיק הרמה של מסך ההתאגדות. לעניין זה, אין נפקא מינא אם העברת הפעילות נעשתה בתום לב ושלא מתוך כוונה להבריח נכסים או להונות את נושי החברה" (ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ נ' דליה ברגר).

נימוק רביעי – תלושי השכר הפיקטיביים וההפרה בזכויות הקוגנטיות של התובעים

41.התובעים טענו לכל אורך הדרך, כי השכר שמופיע בתלושי השכר שלהם אינו משקף את שכרם האמיתי.

לעניין זה נפנה למשל לתלושי שכרו של ג'ורג', אשר צורפו לתצהירו לפיהם, שכרו נטו עמד על סך של כ-5,000 ₪ נטו בלבד וכן תצהירו ועדותו בעניין זה.

נפנה לעניין זה גם לתצהירו ועדותו של בלקין , אשר טענתו לא נסתרה ולפיה, חלק מהשכר שולם במזומן, וכלל העמלות בגין ביצוע נסיעות, וכך תלושי שכרו עד סוף שנת 2016 (כאשר רק בתחילת 2017 הועלה שכרו בתלוש לכ-6,500 ₪ נטו).

42.עדויות ג'ורג' ובלקין הצטרפו לעדותו ולתצהירו של ויקטור לפיה, הוא פנה פעם אחר פעם לנתבעים וביקש שתלוש השכר שלו ישקף את שכרו האמיתי, והדבר אכן נעשה גם אם באיחור, תחילה באופן חלקי ובסוף באופן מלא.

43.הנתבעים לא הציגו הסכמי עבודה או טפסי הודעה לעובד על מנת לסתור את טענות התובעים, ולעניין זה נפנה לחוק הודעה לעובד ולפסיקה השולטת בכיפה.

44.יתרה מזו, כעולה מתצהירו של חביב, הוא עבד אצל הנתבעים, לכל הפחות עד ליום 13.7.2016, ברם – כעולה מנספח ד' לתצהירו, הנתבעים כלל לא דיווחו על העסקתו למוסד לביטוח לאומי, וכלל לא הנפיקו לו תלושי שכר עבור עבודתו בכל שנת 2016. גם ויקטור טען בתצהירו וצירף אסמכתא בתמיכה לטיעוניו, כי גם לגביו תלושי השכר שלו לשנת 2016 הונפקו באיחור רב, לאחר פניות חוזרות ונשנות לנתבעים, וכתוצאה מכך, נוצר חוב בדמי הביטוח למוסד לביטוח לאומי.

45.ראיה נוספת המצביעה על פיקטיביות התלושים, מופיעה בתלושי שכרו של בלקין, כאשר החל מחודש 2/2013 נרשם בתלושים שווי שימוש ברכב בסך של כ- 6,000 ₪, למרות שהרכב שנמסר לו היה בשווי מועט וזניח. במהלך העדויות שנפרשו בפנינו עלה כי הנתבעים "העמיסו" את עלות הרכבים היקרים בהם נהגו מנהלי החברה, באופן פיקטיבי, על תלושי השכר של העובד.

46.במהלך חקירתו הנגדית, סעיד "הסיח לפי תומו", שעה שהעיד כי שכרו עמד על סך של 8,000 ₪ נטו, פחות משכרם של הנהגים בחברה. עדות זו לפיה שכר הנהגים עולה על 8,000 ₪ נטו תומכת ומחזקת את טענות התובעים כי השכר שמופיע בתלושי השכר שלהם אינו משקף את שכרם האמיתי.

47.כללו של דבר: נוכח כל המקובץ, הגענו לכלל מסקנה כי השכר ששולם לתובעים בפועל, לא תאם כלל ועיקר את המצויין בתלושי השכר שניתנו להם, והתובעים הצליחו להוכיח טענתם כי תלושי השכר שנמסרו להם היו פיקטיביים. גם בכך יש כדי לייחס חומרה להתנהלותם של הנתבעים האישיים (מוסטפא וסעיד), שהם הגורמים השולטים והמנהלים של החברות.

48.נשוב ונזכיר גם כי במהלך עבודתם גזלו הנתבעים כספים מהתובעים, שעה שניכו משכרם בגין הפרשות לפנסיה ולא העבירו הכספים לקופות, וכן לא שילמו זכויות התובעים בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף ההובלה.

נימוק חמישי – אחריות אישית של הנתבע 4

49.אחריות אישית – אפשרות נוספת לחיוב אישי, ושונה מהדוקטרינה של הרמת מסך, היא מכוח ייחוס אחריות אישית לאורגן בחברה או בעל מניות. בעניין פטרמן הסביר בית הדין הארצי את ההבדל בין שתי הדוקטרינות, תוך הפניה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין צוק אור, כדלקמן:

"אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא איפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה אותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעיתים אורגן הוא בעל מניות. לעיתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת את בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי."

50.מעבר לדוקטרינת הרמת המסך, אנו סבורים כי יש גם מקום לחייב באופן אישי את סעיד בזכויות המגיעות לתובעים, מכוח אחריותו האישית כלפיהם.

נבהיר כבר עתה כי אחריותו היא משמעותית וניכרת. מקובלת עלינו טענת התובעים שיש מקום לחייבו, היות שסעיד הציג עצמו לפניהם במהלך כל השנים כמי שהוא מעסיקם, שעה שהוא זה שקלט עובדים לעבודה, פיטר עובדים, קבע תנאי עבודה ושכר ואף החליט החלטות עסקיות הקשורות בחברה – הנתבעת 1. הוכח שהנתבע 4 היה מנהל כללי, מורשה חתימה ונהג בחברה כמנהג בעלים יחד עם אביו – הנתבע 2.

51.עדות התובעים בעניין זה לא נסתרה. כל התובעים העידו כי התנהלותם היתה מול סעיד ואביו מוסטפא, אולם בעיקר סעיד, הוא זה שקיבל עובדים לעבודה, פיטר עובדים, קבע תנאי עבודה ושכר, והחליט החלטות עסקיות מהותיות הקשורות בחברה – הנתבעת 1.

גרסאות התובעים היו מהימנות, עדותם ניתנה מתוך היכרותם האישית לעסק ולנפשות הפועלות בו, במסגרת עבודה לאורך שנים רבות, והיא לא נסתרה.

כך למשל, העיד בפנינו בלקין, כי לסעיד היה משרד של מנכ"ל בחברה והוא קיבל החלטות במשותף עם אביו. בנוסף, ויקטור העיד כי סעיד עצמו מסר לו שיקים. גם ג'ורג' מסר דברים דומים המחזקים את המסקנה כי סעיד הציג את עצמו כמי שהוא מעסיקם של התובעים, וכי אחריותו היא משמעותית וניכרת.

52.בשונה מהנתבעים אשר בחרו שלא להביא ראיות ועדויות לאישוש גרסתם, הרי שהתובעים הציגו מסמכים בכתב המפריכים את גרסת סעיד לפיה, הוא היה עובד מן השורה בחברה ותו לא.

53.התובעים הציגו הראיות הבאות אשר תומכות ומחזקות את גרסתם שסעיד הציג את עצמו כמנהל כללי, מורשה חתימה וכבעלים של העסק:

53.1מוצג ת/1 – כרטיס הביקור של סעיד ובו נרשם בהאי לישנא כי הוא משמש כמנכ"ל של הנתבעת 1.

53.2נספח א' לתצהיר ג'ורג' – מכתב פיטורים מיום 31.1.2017 הנושא את הלוגו של החברה – הנתבעת 1 וחתום על ידי סעיד בתוארו כמנכ"ל.

53.3מוצג ת/2 – מכתב המופנה לרשויות בתי הסוהר מיום 13.1.2015 שבו מבקש סעיד, בתור מנכ"ל החברה לקלוט את חביב בחזרה לעבודתו בחברה –הנתבעת 1.

53.4מוצג ת/3 – מסמכי בנק וספחי שיקים משנת 2017 שבהם נרשם כי סעיד ומוסטפא יחדיו הינם מורשי חתימה בחשבונות הנתבעת 1.

53.5נספח ט' לתצהיר ויקטור – ספחי שיקים מהשנים 2012, 2015 שבהם נרשם כי סעיד ומוסטפא יחדיו הינם מורשי חתימה בחשבונות הנתבעת 1.

53.6מוצג ת/3 – הסכם פשרה עליו חתום סעיד יחד עם חותמת החברה – הנתבעת 1 בשמה, לסילוק חובות החברה כלפי נושים.

54.הראיות המהותיות שהציגו התובעים בפנינו מלמדות על חוסר המהימנות שאנו מייחסים להכחשתו של סעיד, כי הוא היה עובד מן השורה בחברה – סדרן וכלל לא היה מעורב בניהול העסק של הנתבעת 1.

מעבר להיותו מורשה חתימה, נושא תואר מנכ"ל ובעל סמכות לפטר עובדים, מצאנו כי סעיד אף הציג את עצמו במסגרת הליך משפטי, במסגרת הסכם פשרה עליו הוא חתום יחד עם חותמת החברה בשמה, כבעל סמכא מטעם החברה.

55.על אף שהתובעים צירפו מסמכים מהותיים אשר מלמדים כי סעיד היה מנכ"ל שניהל בפועל את החברה ואף היה מורשה חתימה בחברה, ניהל בשמה מו"מ וחתם על הסכם פשרה שהוגשו לבית המשפט, מסמכים שצורפו לכתבי התביעה ולתצהירי התובעים, הרי שבמסגרת תצהירו בחר סעיד שלא להתייחס לאותם מסמכים או לנסות להפריך אותם, אלא הסתפק באמירה בעלמא כי הוא היה "סדרן" בחברה ותו לא, כל זאת ללא כל תימוכין.

56.כמו כן, כפי שציינו, עדותו של סעיד לפנינו אף התאפיינה בהתחמקות חוזרת ונשנית מתשובות ענייניות, גם בנושא זה, וכפי שנראה להלן.

במסגרת עדותו ניסה סעיד להסביר כי הוא לא קיבל את ההחלטות אלא רק חתם על המסמכים משום שהתבקש לכך. מעבר לכך שמדובר בגרסה כבושה שעלתה לראשונה בישיבת ההוכחות ואין לה כל זכר בתצהירו של סעיד או בכתב ההגנה, למרות שהמסמכים המהותיים הנ"ל צורפו עוד לכתבי התביעה ולתצהירי התובעים, סעיד לא סיפק נימוק המניח את הדעת מדוע "סתם" עובד יתבקש לחתום על מסמכים כה מהותיים, ומדוע המסמכים לא נחתמו על ידי מוסטפא דווקא, שלטענת סעיד קיבל את ההחלטות בפועל.

57.חרף ניסיונות ב"כ התובעים לקבל מסעיד תשובות ענייניות לעניין המסמכים המהותיים שהוצגו בפניו, הרי שסעיד השיב באופן חוזר ונשנה תשובות מתחמקות וחסרות כל היגיון.

"ש.למה הוא לא חתם על זה?

ת.הוא ביקש ממני, אני לא.

ש.אתה אין לך סמכות לחתום על המכתבים האלה?

ת.סמכות?

ש.כן.

ת.מכתבים פנימיים, לא? זה מכתב פנימי.

ש.זה מכתב שיוצא לעובד.

ת.לעובד, זה לא מסמך משפטי שצריך להיות מורשה חתימה וכולי ולשמש כאילו משפט וצריך לאמת עורך דין".

58.כפי שעולה מהפרוטוקול לאחר שבית הדין העיר לסעיד כי הוא מתחמק ממתן תשובות ענייניות לשאלות והמסמכים שהוצגו בפניו, שינה את הגרסה שהציג במסגרת תצהירו והודה לראשונה כי אכן היה מנכ"ל, אולם טען כי הדבר נכון רק בשנים הראשונות בלבד של הקמת העסק ולאחר מכן אביו מוסטפא התחרט והורידו בדרגה.

משנשאל מדוע לא הודה בכך עוד בתצהירו אלא ציין אך ורק כי היה סדרן, הוא השיב כי "סליחה, מה ההבדל? מנהל וסדרן זה אותו דבר, לא?"

59.חרף טענות סעיד כי שימש כמנכ"ל עד שנת 2009 בלבד, הראיות שהציגו בפנינו התובעים שומטות את הקרקע גם בנוגע לגרסתו הכבושה ו"המשופצת" של סעיד, שעלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית ואשר לא נתמכה בכל מסמך אובייקטיבי. די לציין בהקשר זה, כי מכתב הפיטורים של ג'ורג' מיום 31.7.2017 והמכתב הנוסף בעניין חביב משנת 2015 (נספח א' לתצהיר ג'ורג' ומוצג ת/2), עליהם חתום סעיד בתוארו כמנכ"ל הוצאו שנים רבות לאחר שנת 2009.

60.ב"כ התובעים הביעה תמיהה כיצד סעיד חתם בשנת 2015 על מסמך עבור חביב המופנה לשירות בתי הסוהר בתור מנכ"ל, אם לא היה מנכ"ל, ולכך השיב סעיד לאחר התחמקויות רבות: "עשינו לו טובה", כאשר הוא נוקט בלשון רבים ולא בלשון יחיד, ללמדך כי הוא ראה את עצמו מנהל את החברה יחד עם אביו, ובהמשך עדותו טען כי מדובר בטעות.

61.באופן דומה סעיד גם "שיפץ" את גרסתו וטען במהלך חקירתו כאילו הוא הפסיק להיות מורשה חתימה, שעה שהתובעים הציגו מסמכים מהותיים המלמדים על כך שסעיד היה מורשה חתימה מטעם החברה, מסמכים שצורפו לתצהירי התובעים. בנסיבות אלה, היה על סעיד, ככל שהוא טוען אחרת, להביא את כל המסמכים שמוכיחים אחרת, כגון החלטות של בעלי המניות בחברה וכן מסמכי הבנק הרלוונטיים.

סעיד נשאל על כך במסגרת חקירתו, וכך העיד:

"עו"ד ח'אולה עאסי:אני אומרת לך יש מסמכים בטחח על זה שהפסקת להיות מורשה חתימה, נכון? בבנק?

ת.ברור.

ש.הלכת לבנק, חתמת על זה שאתה מורשה חתימה, בשלב מסוים הפסקת, אתה אומר.

ת.נכון.

ש.אז הלכת לבנק, יש מסמכים כאלה, נכון?

ת.נכון".

62.סעיד המשיך להתפתל בחקירתו ולהתחמק, פעם אחר פעם, כאשר נשאל מדוע לא פנה לבנק ולרשם החברות להזמין את המסמכים. סעיד אף לא עתר לפני בית הדין למתן צו המופנה לרשם החברות ו/או לבנקים על מנת להמציא את המסמכים בדבר מינוי/הפסקת מינוי מנהל/מורשה חתימה.

"ת.אני לא מורשה, אם הייתי מורשה הייתי אומר, אבל אני גם לא מורשה חתימה, אני לא מתייחס לזה, אני לא מורשה חתימה.

ש.טוב, סעיד, אם אתה אומר אני לא מורשה חתימה, יש סיבה מדוע לא ביקשת, ההחלטות האלה למנות מורשה חתימה או לשנות מורשה חתימה זה החלטות שמתקבלות באסיפה כללית של החברה, אוקיי? זה מה שנהוג.

ת.אוקיי.

ש.אתה בטח מכיר את זה בתור מנכ"ל של חברה היום לפחות, אז השאלה שלי.

ת.איזה מנכ"ל של חברה היום?

ש.מדוע לא פנית לרשם החברות כדי לקבל את המסמכים האלה שתראה למשל שאתה הפסקת להיות מורשה חתימה אולא ביקשת מבית הדין צו שמופנה לבנק בואו תציגו עכשיו לבית הדין מי מורשה חתימה היום בחשבון של ח. המפרץ? מדוע לא נקטת באף פעולה כזאת? אתה בא וטוען היום טענות, סיפורים שמנגד מסמך בכתב, למה שנאמין לך?

ת.אני קודם כל לא מספר סיפורים, זה אמיתי, אין שקר פה.

כב' השופט יוחנן כהן:כן, אבל אתה נוקט בשיטה של שב ואל תעשה, ושואלים אותך למה אתה לא נוקט בשיטה שב ותעשה?

ת.אני לא התייחסתי לזה כל כך ברצינות, כשאני לא מורשה – אני לא מורשה, כשאני לא עשיתי – לא עשיתי, כשאני לא רצחתי – לא רצחתי, כשכאני לא גנבתי – לא גנבתי".

63.באופן דומה, כאשר נשאל סעיד כיצד הוא מסביר את העובדה שבכרטיס הביקור נרשם בהאי לישנא כי הינו מנהל כללי של הנתבעת 1, לא הצליח סעיד ליתן כל הסבר המניח את הדעת לעובדה זו וטען כי אינו מבין מה המשמעות של הכרטיס.

כב' השופט יוחנן כהן:אולי אני אחדד יותר, אם אתה אומר שהיית סדרן, אז למה בכרטיס כתוב שאתה מנכ"ל? General manager 

ת.יפה, זה כרטיס כשהוקמה החברה, הוקמה החברה, רצה לשים אותי מנכ"ל ואחרי זה התחרטנו, אז... בחברה.

כב' השופט יוחנן כהן:למה את זה לא כתבת בתצהיר שלך? כי הם צירפו את זה כראיה.

עו"ד ח'אולה עאסי:אני רוצה... את המקור.

כב' השופט יוחנן כהן:למה לא התייחסת לזה בתצהיר שלך ואמרת הכרטיס הזה הוצא רק בתחילת הקמת החברה? ולא בהמשכה ולאחר מכן הדברים השתנו?

ת.אין לי מושג מה המשמעות של הכרטיס, נראה לי זה כרטיס ביקור לכל דבר, זה לא כרטיס ביקור של עניין משפטי.

כב' השופט יוחנן כהן:אני לא אמרתי מה... בסדר, אני שואל, השאלה היא פשוטה, למה אין לזה התייחסות בתצהיר שלך?

ת.לא התייחסתי למה לקחתי כי זה אחריות כל כך חשובה, זה לא".

64.גרסתו של סעיד הלכה והתפתחה, מדובר בגרסה "מתגלגלת", בכל פעם הוסיף נדבך נוסף לעדותו. כך למשל, כאשר נשאל כיצד טיפל בתביעות שהוגשו נגד החברה – הנתבעת 1, שעה שהיה עובד פשוט ולא היה בעל עסק שקיבל החלטות מהותיות, לאחר התחמקויות רבות "יצא המרצע מן השק" והוא הודה כי הוא דאג לטפל גם בתביעות שהוגשו נגד החברה; וכך העיד עת נשאל אודות תביעתו של אחד מהעובדים בחברה בשם עומר זיין:

"עו"ד ח'אולה עאסי:סעיד, העורך דין שלך שאל על התביעה של עומר זין, אתה זוכר את התביעה הזאת, נכון?

ת.יכול להיות.

ש.אני גם זוכרת שהגעת אליי למשרד כי אני ייצגתי ורצית לסגור את התיק הזה בשנת 2017.

ת.אני לא זוכר אותך בכלל.

ש.אתה זוכר את זה?

ת.לא.

ש.לא?

ת.לא.

ש.אתה יודע שאתה עומד פה על הדוכן העדים ואתה הצהרת לומר את האמת ורק את האמת ושום דבר חוץ מהאמת? שאסור לשקר כאן בבית הדין?

ת.נו, ברור, כן, תציגי לי, אני לא זוכר.

ש.אתה לא באתי אליי למשרד בשביל נסות לסגור את העניין?

ת.אלייך? אני לא זוכר אותך בכלל".

ואילו בהמשך חלה תפנית בעדותו של סעיד:

"ת.באנו עם כל האנשים, עם עומר זין, עם הלקוח שלה... עם הלקוח כדי להוריד את התביעה, הוא רוצה להוריד את התביעה.

כב' השופט יוחנן כהן:אז היית או לא היית?

ת.הייתי, אבל לא אצלה, אני לא יודע, אני לא זוכר אותה בכלל אם זאת היא או לא.

עו"ד ח'אולה עאסי:אוקיי. אז השאלה שלי אם היית אצל עורך דין בשביל סגור את התביעה של עומר זין, כן? זה אתה אמרת עכשיו.

ת.לחדד, לא לסגור, הוא בא אליך להוריד את התביעה ואת לא הסכמת והוא בא לפה... בעצמו.

ש.ואתה באת איתו?

ת.אני הסעתי אותו.

ש.הסעת אותו.

ת.כן".

עדות זו של סעיד מצטרפת לראיה שצורפה לתצהירו של חביב, המצביעה על כך שסעיד הוא זה שחתום על הסכם פשרה נוסף שנערך בין החברה בחודש 4/2017 (מועד בו החברה הפסיקה את פעילותה כליל), לביןי נושה שלה.

65.מעבר למסקנתנו כי סעיד ניהל בצוותא חדא עם מוסטפא את הנתבעת 1 ולא הפסיק להיות מנהל אלא היה הרוח החיה בנתבעת 1, חומר הראיות מלמד כי סעיד היה מעורב בהעברת הפעילות העסקית של הנתבעת 1 לחברה החדשה אותה הוא הקים מספר חודשים קודם לכן, תוך ניצול לרעה של עקרון האישיות הנפרדת באחד המצבים המצדיקים הרמת מסך, כאשר הפסיקה הדגישה כי "מודעות לעניין זה כוללת עצימת עיניים, קרי: גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות שגרמו לשימוש פסול כאמור, אך תוך הימנעות מלבררן, ייחשבו מודעות, למעט רשלנות בלבד".

נימוק שישי – הנתבעות 1 ו-3 קשורות אחת בשניה ולמעשה פעילותה של הנתבעת 1 הועתקה לנתבעת 3

66.סעיד טען במסגרת עדותו לפנינו כי הוא הקים חברה משלו – הנתבעת 3, באופן עצמאי לחלוטין, ללא כל קשר לקריסתה של הנתבעת 1 והוא התחיל הכל "מאפס", ללא עזרת איש.

67.גרסה זו הופרכה על ידי התובעים, שעה שהוכיחו כי מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת", קרי – מדובר באותה פעילות עסקית ממש שעברה מחברה משפחתית אחת לחברה משפחתית שניה, תוך שהיא נשארת באותה הנהלה ובעלות משפחתיים, הכל תוך ערבוב נכסים, ותוך ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, תוך שימוש באותם עובדים ואותם משרדים, וגם אותם מספרי טלפון – כעולה מהחשבוניות, ותוך שהציוד עובר מחברה לחברה ללא כל תמורה.

68.למעט הכחשה כללית, לא הציגו הנתבעים ראיות ממשיות לסתור את טענות התובעים.

69.גם כאן, במהלך ניהול ההליך, נחשף טפח ועוד טפח בהתנהלותם הקלוקלת של סעיד ומוסטפא. הם עשו שימוש פסול באישיות המשפטית הנפרד של החברות המשפחתיות שפתחו, וזאת בכל פעם שחברה שהעסיקה את התובעים נקלעה לקשיים כלכליים, כדי "לקפח נושה של החברה" (התובעים). כל זאת כאשר הנתבעים נמנעו מלהציג נתונים וראיות מהותיות לגבי הפעילויות של אותן החברות, וזאת על מנת לטשטש את מעשיהם הנלוזים, בחוסר תום לב שאין כדוגמתו.

70.במהלך חקירתו הנגדית אישר סעיד כי הוא התחיל לכל הפחות עם 3-4 משאיות שכולן היו בבעלות הנתבעת 1 (כעולה מהחשבוניות שצורפו לכתב ההגנה), בהמשך נמצא כי סעיד העביר את העובדים שעבדו בנתבעת 1 לרבות קצין הבטיחות שבלעדיו לא ניתן להפעיל משאיות בחברת הובלה, מהנתבעת 1 לנתבעת 3.

"ש.אוקיי. תגידי לי, נכון שקצין הבטיחות שלך הוא בעצם אותו קצין בטיחות שהיה ב-ח. המפרץ, נכון?

ת.קצין רכב? כן, הוא התפטר משם ובא לעבוד אצלי".

נוכח תשובתו של סעיד, נבקש להפנות לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו-2, בנוגע לתביעת

התובע3, שם נטען כי הנתבעת1 הפסיקה לפעול "מהיום להיום" ופיטרה מיידית את כל

עובדיה.

71.כפי שציינו, סעיד נמנע מלהציג נתונים וראיות מהותיות לגבי הפעילויות של הנתבעת 3, כך למשל למרות טענתו כי הוא רכש את המשאיות איתן התחיל את עסקו מהנתבעת 1, הרי שהוא לא הציג אסמכתאות בגין התשלום בפועל, כגון העתק השיקים ואישור פירעונם, למרות שהוא נדרש לעשות כן בשלב גילוי המסמכים, למרות שניתנה החלטה מפורשת של בית הדין לעשות זאת ולמרות שבא-כוח הנתבעים 3 ו-4 התחייב להמציא את המסמכים.

כשסעיד נשאל במהלך חקירתו מדוע לא הציג, חרף כל המפורט, את השיקים שלטענתו גם נפרעו, ענה כי הם לא הוצגו ב"טעות".

בהערת אגב יצויין כי אין די בחשבוניות שצורפו לכתב ההגנה, והיה על הנתבעים להראות העברת כספים הלכה למעשה מחברה לחברה.

72.במהלך חקירתו של סעיד, מצאנו בתשובותיו תימוכין לטענת התובעים בדבר חובות של בעלי המניות, ובמה דברים אמורים?

סעיד ניסה לטעון במהלך חקירתו כי למרות שהמשאיות נרכשו מהנתבעת 1 הרי שהשיקים לא נרשמו לפקודתה אלא לפקודת הנתבע 2 – אביו מוסטפא, וכי הכסף נלקח על ידו ושימש אותו לסגירת חובות אישיים בשוק האפור. עדות זו מלמדת על שיתוף פעולה בין מוסטפא ובנו סעיד לשם קיפוח ונישול העובדים מזכויותיהם, על ידי שימוש במשאיות הפעילות ומכירת שאר הציוד, תוך שימוש בכסף לצרכים אישיים. לקרוא ולא להאמין.

73.באופן דומה, הנתבעים שהצהירו כי הנתבעת 1 החזיקה בלא פחות מ-70 משאיות, אשר שימשו אותה בפעילותה העסקית, לא הביא שום ראיה או נתון מה נעשה עם ציוד רב ערך זה עם הפסקת הפעילות של הנתבעת 1. מתוך הראיות עולה כי הציוד בו ניתן היה לעשות שימוש, עבר לנתבעת 3 (מבלי שהוכחה מתן תמורה בגינה), ואילו השאר נמכר תוך שהתשלום שימש לצרכים האישיים של הנתבעים 2 ו-4, במקום לתשלום זכויות העובדים.

74.כאן המקום לציין כי התובעים העידו כי הם ראו את עובדי הנתבעת 1 ממשיכים לעבוד עם אותן משאיות ששימשו את הנתבעת 1 גם תחת החברה החדשה.

75.קשה לקבל את גרסת סעיד לפיה מחד הוא היה מסוכסך עם אביו מוסטפא ולא היה מעורב בעניינים הכספיים של הנתבעת 1, ומאידך הוא רושם בעצמו שיקים תמורת המשאיות, אליבא דגרסתו, לפקודת אביו, כאשר לטענתו הוא יודע, למרות הסכסוך הנטען, כי אביו מוסטפא השתמש בכסף לצרכי פירעון הלוואות בשוק האפור.

"ש.אתה אמרת לעורך הדין שזה המצב? שאת הכסף הזה הלך לסגור בשוק האפור?

ת.אמרתי, אבל לא יודע אם זה כן אמת, אמרתי.

ש.מה, סתם המצאת משהו?

ת.פתוח, אבא שלי היה בשוק האפור, פתוח הרבה כסף, המון כסף.

ש.הוא אישית?

ת.הוא אישית, כן.

ש.הוא פשוט לקח אתה אומר את הכסף של החברה והלך.

ת.כן... נתן חופשי לאן שהוא רוצה".

עדותו של סעיד כאמור מצביעה באופן ברור על שיתוף פעולה מלא בין סעיד ואביו מוסטפא, שעשו יד אחת לקיפוח ולנישול נושי החברה בכלל ועובדי החברה בפרט מזכויותיהם, תוך העדפת טובתם האישית.

76.יתרה מזו, גם טענתו של סעיד כאילו שתי החברות מצויות בכתובות שונות, תוך שהוא מבקש להסיק מכך שמדובר בחברות נפרדות ושונות, הופרכה.

התובעים הפנו לגב החשבוניות של ח. המפרץ עבור המשאיות שהועברו לנתבעת 3, שם מתנוססת הכתובת: רחוב המדע 5 באשדוד, שהיא אותה כתובת הרשומה של הנתבעת 3. עדות זו מתיישבת גם עם עדותו של ויקטור, שציין כי בחודשים האחרונים לעבודתו, "הם" עברו למשרדים החדשים (הכוונה למשפחת ח'ואג'ה והעסקים שלהם).

77.סעיד חזר וטען לעניין מועד הפסקת הפעילות של הנתבעת 1, וזאת על מנת לתמוך בטענתו כי אין קשר בין החברות, אולם לא מצאנו כי יש בכך כדי לסייע או כדי לשנות כהוא זה מהתמונה הכוללת שהצטיירה לפנינו, המצביעה באופן ברור שאותה פעילות עסקית הועברה מאישיות משפטית אחת (שנכנסה לקשיים כלכליים והפסיקה פעילותה), לאישיות משפטית חדשה, שהמשיכה את אותה פעילות עסקית.

78.למעלה מן הצורך נציין שגם בנוגע למועדי תחילת הפעילות של הנתבעת 3 והפסקת הפעילות של הנתבעת 1, התפתל והסתבך סעיד בין גרסאותיו השונות. כך, גם בכתב הגנתו וגם בתצהירו, סעיד טען כי הנתבעת 1 קרסה כחודשיים לאחר פתיחת הנתבעת 3 בחודש 1/2017, גם ב"כ הנתבעים 3 ו-4 הצהיר לפרוטוקול הדיון מיום 29.4.2019 כי "הנתבעת 3 הוקמה בחודש 1/2017 והנתבעת 1 קרסה כליל ב-4/17".

גרסתו של סעיד לא התיישבה עם חומר הראיות, כך למשל החשבוניות שצורפו כנספח ג' לכתב ההגנה הינם מהחודשים 8-10/2017, ולנוכח האמור בסעיף 34 (יא) לכתב ההגנה, קריסת הנתבעת 1 היתה בחודשים 4-6/2017, בעוד שהנתבעת 3 החלה לפעול חודשיים קודם לכן.

זאת ועוד, גם עיון בהסכם השכירות שצורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעים מלמד כי תקופת השכירות התחילה ביום 1.4.2017, דהיינו באותו יום בו הפסיקה הנתבעת 1 לפעול.

79.בשים לב לחוסר העקביות בין טענות הנתבעים לראיות השונות, נשאל בהמשך סעיד כיצד יכול להיות שבלקין המשיך לקבל תלושי שכר מהנתבעת 1 עד חודש 10/2017, למרות שבאותה תקופה היא הפסיקה את פעילותה. משהבין סעיד את הקושי שבשאלה זו, ועל מנת להתחמק מהעובדה שבלקין המשיך לנהוג באותו רכב ולעשות את אותה עבודה ולקבל תלושים פורמליים מהנתבעת 1, למרות שההכנסה נכנסה לחברה החדשה – הנתבעת 3, "זיגזג" ושינה את גרסתו וטען כי הנתבעת 1 קרסה רק בשנת 2018 – שנה לאחר פתיחת החברה החדשה.

לאור השינוי בגרסתו, ולאחר שגם בית הדין הפנה שאלות בעניין והעמיד אותו על הסתירות בעדותו, שינה שוב סעיד את גרסתו והפעם טען כי אינו יודע מתי קרסה החברה – הנתבעת 1. להמחשת הדברים, נביא מחקירתו של סעיד:

"כב' השופט יוחנן כהן:עכשיו אני רק מבקש שתאמר לנו, מקודם, לי אין פרוטוקול, הכל מוקלט, אני לא יכול עכשיו לגלגל את הנייר, אני רק יכול להגיד לך שאתה אומרת בינואר 17, פה רשמת החברה התאגדה, אני לא אטעה אותך, בתצהיר שלך, ב-31.1.17 אמרת גם בתצהיר שאת החברה שלך אתה הקמת 4 חודשים, אתה רוצה שאני אקרא לך? אני אקרא במילים שלך כדי שלא יגידו שאני מטעה אותך. קרסה החברה הקודמת ב-1.4.18 לאחר שיציאתי לדרך חדשה כ-4 חודשים קודם לכן. עכשיו אם אתה אומר ינואר 17, מתי הוקמה החברה? מתי התחילה הפעילות של החברה החדשה?

ת.בחודש תשיעי.

כב' השופט יוחנן כהן:תשיעי כמה?

ת.2017.

כב' השופט יוחנן כהן:ו-4 חודשים אם אתה אומר קודם לכן אתה התחלת, הקמת.

ת.הקמתי את החברה.

כב' השופט יוחנן כהן:כן, אז זה נכון שהתאריך לא יכול להיות 1.4.18?

ת.יכול להיות, זה מה שזכור לי, אני יודע שב-1.17 פתחתי את החברה, אני זוכר ש-9 כבר התחלתי להיות פעיל בחברה שלי ולהנפיק חשבוניות ולעבוד לבד, בתקופה הזאת התארגנתי במשאיות, בכל המשרדים.

עו"ד ח'ואלה עאסי:מאיפה צץ המועד החדש הזה עכשיו? לא לא הזכרת אותו בתצהיר שאני התחלתי את הפעילות בפועל רק בחודש ספטמבר?

ת.אמרתי לך, אני פעם ראשונה נופל בדברים כאלה, אני לא ידעתי שצריך... אני יודע שאת החברה פתחתי בחודש ינואר והתחלתי בפועל בחודש תשיעי.

ש.הבנתי. זה אחרי שהעורך דין שלך בא ואמר שזה.

ת.לא קשור לעורך דין, אבל חודש תשיעי יש, אני יכול כבוד השופט, אני זוכר מתי כבר התחלתי להוציא חשבוניות, בחודש תשיעי התחלתי להוציא חשבוניות מ-ל.א.א.

כב' השופט יוחנן כהן:יש לך, צירפת?

ת.יש לי, אני יכול להוכיח דברים, כבוד השופט, הכל יש לי, לא סתם אני אומר. עשיתי טעות, נכון, בדברים האלה שלא הצגתי אבל יש לי את הכל ואני מבקש גם להציג אם אתה נותן לי עוד להציג דברים, כל מה שאתה מבקש ממני אני אציג לך, אם זה חשבוניות או אישורי תשלום, חשבוניות שהתחלתי לעבוד בחברה.

כב' השופט יוחנן כהן:אני לא מבקש שום דבר, אני לא צד פה, אנחנו לא, השיטה שלנו היא לא כזאת שאנחנו צד פעיל אבל אתה לא עשית את זה אין לך להלין אלא על עצמך, לא עליי ולא על אף אחד אחר".

מחדליהם של הנתבעים 3 ו-4 באי הגשת מסמכים עוברת כחוט השני לאורך כל ההליך. היה על הנתבעים להוכיח את המועד בו החלה הנתבעת 3 את פעילותה הכלכלית לעומת הפסקת פעילותה של הנתבעת 1, על ידי הצגת חשבוניות מס שהנפיקו, אישור בנק על פעילותן התזרימית ועוד, זאת לא עשו הנתבעים ואין להם להלין אלא על עצמם.

80.באופן דומה, טען סעיד במהלך חקירתו כי רק חלק מהלקוחות של הנתבעת 3 היו לקוחות של הנתבעת 1, אלא שגם כאן הוא לא הראה שרשימת הלקוחות של הנתבעת 3 כוללת לקוחות שלא היו בין לקוחותיה של הנתבעת 1. לשון אחר, סעיד הודה כי רשימת הלקוחות של הנתבעת 3 כוללת לקוחות של הנתבעת 1, אולם לא הוכיח שהוא גייס לקוחות נוספים מהשוק, ללא קשר לנתבעת 1.

נפנה לעדותו הפתלתלה והמתחמקת של סעיד גם בנושא הלקוחות.

כב' השופט יוחנן כהן:סליחה, אתה לא עונה לשאלה. שואלים אותך שאלה, אתה מתחמק, עונה מה שבא לך ואז אני, אני לא אתן לאף אחד לצאת, אתה תעשה לשאלות, למה לא פירטת בתצהיר שלך את אותן לקוחות שלא היו לקוחות של החברה הקודמת ורק איתך הם עבדו? חדשים, לא... עם החברה, למה לא פירטת?

ת.גם תשובה עוד פעם אני חוזר אליה, זה פעם ראשונה אני נכנס בפינה הזאת של משפטית ופעם ראשונה.

כב' השופט יוחנן כהן:אז שאלה נוספת על אותו כיוון, למה לקוחות שכן עבדו הם החברה הקודמת וכן עבדו איתך גם את שמותיהם לא פירטת?

ת.אז עשיתי טעות, אני לא מבין מה, אני פעם ראשונה פה... אני אומר לך".

כללו של דבר

81.לסיכום נושא זה – שוכנענו כי העניין שלפנינו מצדיק הרמת מסך בין החברות לבין בעלי מניותיהם, שהם הנתבעים האישיים בהליך זה, שהם גם בפני משפחה – אב ובנו (מוסטפא וסעיד). התובעים קופחו ונושלו מזכויותיהם, וכל זאת כאשר החברות השונות, ובכלל זה מוסטפא וסעיד, עשו שימוש בעבודתם של התובעים, ותוך כדי הפרה בוטה ושיטתית של זכויותיהם הקוגנטיות. בכך, פעלו מוסטפא וסעיד בחוסר תום לב, המחייב חיובם האישי בתוצאותיו של הליך זה.

82.מעבר לדוקטרינת הרמת המסך, אנו סבורים כי יש גם מקום לחייב באופן אישי את סעיד בזכויות שמגיעות לתובעים. אחריותו היא משמעותית וניכרת.

מקובלת עלינו טענת התובעים שיש מקום לחייבו באופן אישי, היות שסעיד היה למעשה מעסיקם של התובעים בצוותא חדא עם אביו מוסטפא במהלך השנים, והיה אחראי על כלל תנאי ויחסי עבודתם (הוא שימש כמנכ"ל, כמורשה חתימה וניהל מטעם הנתבעת 1 הליכים משפטיים).

83.בנסיבות אלה, ובהתאם לפסיקה שפירטנו, מצאנו לקבל את תביעות התובעים ולחייב את הנתבעים 2, 3 ו-4 יחד ולחוד, בסכומים המפורטים להלן:

אברהם חביב:

א.פיצויי פיטורים בסך 50,890 ₪ (בנוסף לסכום שבקופה).

ב.פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות מלאות לתגמולים בסך 15,062 ₪ (בנוסף למה שבקופה).

ג.אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בסך 28,432 ₪.

ד.פדיון חופשה בסך 9,380 ₪.

ה.החזר ניכויים שלא כדין בסך 5,915 ₪.

ו.דמי הבראה בסך 3,935 ₪.

ז.גמול שעות נוספות בסך 289,777 ₪.

ח.ביגוד בסך 5,217 ₪.

ט.אש"ל בסך 75,900 ₪.

סה"כ: 484,508 ₪.

בלקין מיכאל:

א.פיצויי פיטורים בסך 147,625 ₪ (בנוסף לצבור).

ב.אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה תגמולי מעביד בסך 23,739 ₪.

ג.ניכוי שכר שלא כדין (אי העברת תגמולי עובד לקרן פנסיה) בסך 8,090 ₪.

ד.איביצוע הפרשות לקרן השתלמות בסך 48,026 ₪.

ה.פדיון חופשה בסך 19,463 ₪.

ו.דמי הבראה בסך 7,522 ₪.

ז.שעות נוספות ועבודה במנוחה שבועית לפי טכוגרפים בסך 233,257 ₪.

ח.ביגוד בסך 7,267 ₪.

ט.אש"ל בסך 110,040 ₪.

סה"כ: 605,029 ₪.

אמויאל ג'ורג':

א.הפרש פיצויי פיטורים בסך 19,063 ₪ (בנוסף למה שבקופה).

ב.הפרש הפרשות לתגמולים חלק מעביד בסך 13,624 ₪ (בנוסף למה שבקופה).

ג.הפרש הפרשות לתגמולים חלק עובד שנוכה ולא הועבר לקופה בסך 4,610 ₪.

ד.אי הפרשות לקרן השתלמות בסך 21,357 ₪.

ה.פדיון חופשה בסך 5,806 ₪.

ו.דמי הבראה בסך 3,299 ₪.

ז.ניכויימי היעדרות בסך 3,915 ₪.

ח.שעות נוספות בסך 240,710 ₪.

ט.ביגוד בסך 4,467 ₪.

י.אש"ל בסך 61,400 ₪.

יא.פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע בסך 18,000 ₪.

סה"כ: 396,251 ₪.

ויקטור מקרוב:

נפסק סך של 853,364 ₪ לפי החלוקה הבאה:

א.הפרש פיצויי פיטורים בסך 108,865 ₪ (בנוסף למה שבקופה).

ב.הפרש הפרשות לתגמולים חלק מעביד בסך 34,055 ₪ (בנוסף למה שבקופה).

ג.הפרש הפרשות לתגמולים חלק עובד שנוכה ולא הועבר לקופה בסך 13,983 ₪.

ד.אי הפרשות לקרן השתלמות בסך 45,565 ₪.

ה.פדיון חופשה בסך 25,381 ₪.

ו.דמי הבראה בסך 504 ₪.

ז.ניכוי ימי היעדרות בסך 6,049 ₪.

ח.שעות נוספות בסך 498,285 ₪.

ט.ביגוד בסך 7,517 ₪.

י.אש"ל בסך 113,160 ₪.

84.יחד עם זאת, כפי שפירטנו בפרק העובדתי, התובעים יזמו הליך פירוק כנגד הנתבעת 1 ובמסגרת תביעות חוב שהגישו למוסד לביטוח לאומי, התקבלו סכומים, כמפורט בהודעות שצורפו לסיכומי התובעים (נספח א' לסיכומי התובעים).

לפיכך, לאחר קיזוז הסכומים ששולמו לתובעים במסגרת תביעות החוב, זכאים התובעים לסכומים הבאים:

84.1אברהם חביב: סך כולל של 484,508 ₪, בניכוי הסך של 30,287 ₪ ששולם על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 10.2.2020, ובסך הכל 454,221 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

84.2בלקין מיכאל: סך כולל של 605,029 ₪, בניכוי הסך של 114,114 ₪ ששולם על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 30.12.2019, ובסך הכל 490,915 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

84.3אמויאל ג'ורג': סך כולל של 396,251 ₪, בניכוי 30,905 ₪ ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 30.1.2020, ובסך הכל 365,346 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

84.4ויקטור מקרוב: סך כולל של 853,364 ₪, בניכוי סך של 114,114 ₪ ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 26.12.2019, ובסך הכל 739,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

85.באשר להוצאות: נוכח קבלת תביעות התובעים ובשים לב להתנהלותם חסרת תום הלב של הנתבעים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין, מצאנו לחייב את הנתבעים 2, 3 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהתובעים, סך של 30,000 ₪ בגין הוצאות משפט, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

86.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אב תשפ"א, (04 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.