פלוני נ' זלקה ואח'

רקע עובדתי

1. בפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף בעוולת תקיפה.

    

2. לטענת התובע, הוא הותקף על ידי הנתבע 1 ואחיו, הנתבע 2, במועדון בנתניה. לטענתו, היה סכסוך בינו ובין הנתבע 1 על רקע עבודה משותפת במקום עבודה, אותו עזב הנתבע 1 והתובע נותר לעבוד בו, ועל כן שררה מתיחות בין הצדדים.

    

3. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לתובע פגיעות גופניות ונפשיות משמעותיות. הצדדים הסכימו כי הנכות הרפואית בתיק זה תיגזר מהנכות הרפואית במל"ל בשיעור של 27% (10% אורטופדית, 10% א.א. ג , 10% נפשית).

    

4. הצדדים חלוקים בטענת האחריות.

    

5. לטענת הנתבעים אין מקום לקבע אחריות מקום שבו המדובר בתקיפה הדדית בין הצדדים. הנתבע 1 טען כי הוא זה שהותקף על ידי התובע. הנתבע 2 הכחיש כי היה מעורב בתקיפה וטען כי ניסה להפריד בין התובע לבין הנתבע במהלך אירוע הקטטה בין הצדדים.

    

6. להלן נדון במחלוקות הצדדים לענין חבות והנזק.

   טענת החבות - האם המדובר בתקיפה הדדית ?

    

7. אני סבורה כי התובע עמד בנטל להוכיח כי הוא הותקף על ידי הנתבעים. בהקשר זה העובדה שהמשטרה בחרה לסגור את התיק כנגד הנתבעים, בשל כך שלא נמצאו ראיות מספקות להעמדה לדין, אין בה כדי להשליך לענין הבחינה של בית משפט זה אשר בוחן את חומר הראיות, שומע את העדים ונדרש לקבע האם הוכחה תקיפה בהתאם לנטל החל במשפט האזרחי.

    

8. בפני בית המשפט הוצגו שתי גרסאות קוטביות של התובע ושל הנתבע 1, כאשר כל אחד מהצדדים טען כי הצד האחר הוא זה שתקף תחילה. לטענת התובע, הנתבע 2 תקף אותו לאחר שהנתבע 1 תקף אותו. הנתבע 2 מכחיש זאת, וטוען כי ניסה להפריד בין הצדדים, ולא נטל כל חלק בתקיפה.

    

9. להלן אציג את עדויות התובע, לאחר מכן אציג את ראיות הנתבעים ולאחר מכן אפרט ואיישם מתוך הראיות את המסקנות העובדתיות הנגזרות מהניתוח של העדויות, לפיהן אני סבורה כי התובע הותקף על ידי הנתבעים.

    

   עדות התובע והעדים מטעמו

    

10. כך העיד התובע לענין התרחשות האירוע: (עמ' 18שו' 24-סיפא, עמ' 19 רישא לפרו').

     

    "ביום האירוע יצאתי בבוקר מהבית שלי לכיוון קרית גת. היתה שבעה. חזרתי מקרית גת לבית שלי. ירדתי בתל אביב. היו חברים, התקשרתי אליהם. אמרו לי שהם יושבים במקום וקראו לי לבוא לשתות. הגעתי אליהם. לא שתיתי, ישבתי ואמרו לי ללכת למקום אחר. אני לא מכיר את האזור הזה. ישבתי בשביל החבר'ה. עברנו למקום של האירוע, הזמנו שתייה, עוד לא שתינו את השתייה, הלכתי להתפנות, הנתבעים ישבו בכניסה. התפניתי וחזרתי לשולחן שלי. גשאו ראה אותי וקילל את אמא שלי ואותי. אחריי זה הוא אמר לי שלום ואיים עלי. הוא אומר שהוא חיפש אותי שנה והוא ירצח אותי. הוא אמר לי שלום ולא חשבתי שהוא בא לרצוח אותי ולאיים עלי. ניגשתי לבעל הבית ואמרתי לו שגשאו בא ומאיים ואמרנו לו שאם הוא לא מטפל בזה, אנחנו נצא מהמקום שלו.

    בעל הבית אמר שנשב ולא נצא והוא יטפל בזה. בעל הבית הלך לחלק את השתייה לאנשים. גשאו חזר עוד פעם לשולחן שלנו והתחיל סטירה ובוקס. שבר לי את האף, שיניים, שפתיים ואח"כ כולם ברחו. כל מי שהיה שם. אני לא יודע מי היה בשולחן שלו. אני לא יודע מי החברים שלו. בשולחן שלי היו קפיאלאו, סטוטאו, וורקה וגובה מולו.

    הוא בא תקף עלי. סטוטאו וורקה ברחו וקפיאלאו וגובה מולו ניסו להפריד.

    מולו קיבל מכה והיה איתי בבית חולים כל הלילה.

    אח"כ הגיע ארגאו ושבר לי את המרפק. התעלפתי, יצא לי דם. רציתי להציל את החיים שלי. נפלתי. הם חשבו שאני מת ויצאו ארגאו וגשאו (הנתבעים). גובה הרים אותי. הנתבעים יצאו ביציאת חירום שהמשטרה לא תתפוס אותם. אחרי זה גובה הרים אותי והוציא אותי החוצה והזמינו לי אמבולנס ולקחו אותי לבי"ח איכילוב".

     

11. לצורך הכרעה בין גרסאות הצדדים, על בית המשפט להסתייע בחקירות של עדים נוספים שנוכחו באירוע וכן בראיות נוספות חיצוניות אשר הובאו בפניו.

     

12. מטעם התובע הובאו 3 עדים שנכחו באירוע והיו עימו בשולחן בו ישב טרם תחילת האירוע, אשר עדויותיהם מחזקות את גרסתו.

     

13. להלן יובאו גרסאות העדים שישבו עם התובע אותו היום ערב הארוע. אכן, חלקם של העדים חברים של התובע. אולם, לא התרשמתי כי מדובר בעדים בעלי אינטרס אישי מובהק שיש בו כדי לפגע במהימנות גרסתם. מצאתי מקום לתת משקל רב לעדויות אלה, אשר חיזקו את גרסת התובע .

     

14. מר וורקה טקאלה- מר טקאלה אישר כי הוא מכיר את התובע, אם כי טען כי הם אינם חברים קרובים. מר טקאלה סיפר בחקירה ראשית את שארע באותו הערב: (עמ' 24 שו' 17-33 לפרו').

     

    ת:נסענו לקרית גת להלוויה. עשינו הפסקה בתל אביב. ישבנו בשולחן במקום והזמנתי קפה. מישהו בא אלינו לשולחן, אמר כמה דברים וחזר. בפעם השלישית הוא אמר "הנה נפגשנו". שאלתי אותו למה אתה אומר את הדבר הזה והוא אמר לא להתערב. הוא אמר לי "אני אזיין אותך". אני לא זוכר את השם של מי שאמר. הוא ניגש עם הבקבוק והכה את התובע. הכה את התובע עם הבקבוק על היד שלו. נהייתה מהומה במקום וניסיתי להסביר ל-2 הצדדים לא להמשיך את המריבה. פניתי לבעל המסעדה ושאלתי אותו מי האנשים האלה, האם שיכורים ומתי הגיעו. ניסיתי לברר. בעל המסעדה אמר לי שהם לקוחות שלו.

    ש:באיזה שלב פנית לבעל המסעדה לפני או אחרי המכות?

    ת:בשלב שהבחור הלך וחזר פניתי לבעל המסעדה.

     

    לשאלת ביהמ"ש מה הבחור אמר אני משיב שכאשר הוא בא פעמיים לא שמעתי מה אמר ובפעם השלישית אמר "הנה אני נפגש איתך". עשו לנו בלאגן. השתוללו ובסוף הזמנו אמבולנס.

     

    ש:כשאתה אומר "הנה נפגשנו", אני יודעת שזה ביטוי אצלכם באמהרית. מה הכוונה?

    ת:הפירוש שלה ביטוי הזה: היום אני הולך להכות אותך ולרצוח אותך.

     

    לשאלת ביהמ"ש, מי שהתחיל זה הוא ואחר כך אני לא זוכר. אותו אדם שהלך וחזר.

     

15. בחקירתו הנגדית העיד כי הנתבע 1 היכה את התובע עם היד שהחזיק בה בקבוק והבקבוק התנפץ על הרצפה. העד העיד כי הוא "זוכר את כל השלבים מהתחלה עד שהתחיל הבלאגן. אח"כ היה די בלאגן ואני לא זוכר מי הרים את מי ומי סחב את מי" (עמ' 26 שו' 1-2 לפרו').

     

16. מר גובה מולו- מר גובה מולו אישר שהוא חבר טוב של התובע. עם זאת, בשים לב לאותנטיות הגרסה שאף לא נסתרה ועומדת בקנה אחד עם הגרסאות נוספות, לא מצאתי כי יש בכך כדי לפגוע במשקל העדות.

     

17. כך העיד מר גובה:

     

    ת:הגענו למסעדה, נכנסנו, קיבלנו שתיה, הם היו בצד השני, הנתבע 1 ואח שלו, היום גם אנשים אחרים, אני לא יודע מי. היה לנו שולחן בצד, גשאו קם ודיבר עם התובע, מה דיבר אני לא שמעתי בדיוק, הוא חזר, עוד פעם חזר לשולחן ושוב דיבר איתו, וורקה שאל אותו מה קרה, והוא אמר לו תשתוק אני אזיין אותך, וורקה הזמין את בעל הבית, אמרנו שבאנו לשתות והוא אמר תעזוב תעזוב אני אשתיק אותו, גשאו חזר בחזרה. אח"כ חזר פעם שלישית, היה לו בקבוק של בירה והוא נתן לתובע מכות.

    ראיתי שהוא נתן לו מכה עם המרפק. לא שמעתי מה הוא אמר לו. אח"כ קמו כולם, אני נכנסתי להפריד ביניהם, גשאו לא זז. (עמ' 27 שו' 6-13 לפרו').

    ...

    ש:מה שאתה מספר שהיתה מכה ראשונה מצד גשהו ואח"כ קטטה בין הקבוצות.

    ת:נכון.

    ש:אחרי המכה הראשונה החזרתם?

    ת:אני לא החזרתי. (עמ 28 שו' 10-13 לפרו').

     

     

    העד אף העיד שהנתבע 2 אחיו של הנתבע 1, הכה אותו באמצעות בקבוק: (עמ' 27 שו' 13-17 לפרו').

     

    אח שלו קם ונתן לי מכות, הוא זרק בקבוק על הקיר והבקבוק חזר מהקיר אלי ואני קיבלתי מכה מהשברים של הבקבוק.

    אני לא הצלחתי להפריד ביניהם ואפילו אני נפלתי על הרצפה.

    אחרי שאני קיבלתי מכה אני כבר לא ראיתי את הסוף.

    אני הייתי על הרצפה וכולם ברחו ואני רציתי לצאת וראיתי את התובע על המדרגות.

     

    החוקר בעדותו של העד בחקירת המשטרה מציין כי העד פצוע וחבוש.

     

    עוד העיד העד: (עמ' 28 שו' 15-20 לפרו').

     

    לשאלת ביהמ"ש מי הרביץ אני משיב שהנתבע תקף את התובע, התערבתי כדי להפריד בינהם, אח של התוקף זרק בקבוק, נפגעתי ונפלתי.

     

    לשאלת ביהמ"ש זה לא היה בין הקבוצות. זה היה אחד על אחד. גשהו הכה את התובע. אחרי שתקפו אותו קמתי להפריד. אח של התוקף זרק בקבוק אלי, פספס, השברים פגעו בי.

    התובע לא החזיר מכה לגשהו. ראיתי שתפס אותו. לא ראיתי מכות של התובע.

     

18. העד לא אישר שהנתבע 2 הכה את התובע במרפק, אך אישר שהנתבע 2 זרק עליו בקבוק.

     

    העד אישר בחקירתו במשטרה כי שמע את הנתבע אומר לתובע "איך אתה עובד, אני עזבתי את העבודה". גם בעימות שצורף לראיות שב העד על טענתו לפיה הנתבע 2 תקף אותו בבקבוק.

     

19. בא כח הנתבע 1 טען בסיכומים כי העד בחקירתו בבית המשפט העיד כי אינו זוכר מה שנאמר לו על ידי הנתבע, אולם ניתן ליישב סתירה זו עם חלוף הזמן מאז החקירה, כי הפרט הנ"ל אשר זכר העד ביום התאונה נשכח ממנו כעבור מספר שנים. כמו כן, המתיחות בין הצדדים על רקע מקום בעבודה, אומתה בחקירות הנתבעים עצמם.

     

    מכאן, גם מעדות זו עולה שהנתבע 1 תקף את התובע. עוד עולה כי אחיו של הנתבע 2 התנהג אף הוא בצורה אלימה וזרק בקבוק לעבר העד ואף פגע בו.

     

20. מר סטוטאו אלמאיהו – אף עד זה היה בשולחן יחד עם התובע וסיפר על האירוע: (עמ' 30 שו' 10-16 לפרו').

     

    ת: הלכנו למסעדה. התיישבתי במסעדה ליד התובע. ישבתי ליד מסך שהרעיש שהשמיע מוסיקה, התרחקתי בשולחן מרוחק מהרעש. לאחר מכן ראיתי את האדם שתקף את התובע והתיישב לידו. היה דיבור בינהם. מפני שהיה רעש, לא שמעתי את התוכן. ראיתי את המכה. ראיתי את גשהו נותן לתובע מכה במרפק. פגע בו באזור הצוואר. לא בדיוק יודע אם ראש... אח"כ התחילה מהומה. רציתי להגן על עצמי וזזתי משם. באותו רגע נשארתי בצד אבל אח"כ יצאתי. לא ראיתי מה קרה אחרי המכה.

     

21. מכאן, כל העדים שהיו עם התובע חיזקו את עדותו. העדים אף סיפרו כי מיהרו לברוח מיד עם תקיפת התובע, ועל כן לא ידעו לספר כיצד התפתחו הדברים ולא ראו האם הנתבע 2 תקף את התובע, למעט אחד מהעדים אשר טען כי הנתבע 2 תקף אותו בבקבוק. העדים היו אמינים ומהימנים, גרסתם לא נסתרה והיתה עקבית.

     

     

    עדויות הנתבעים

     

     

22. מטעם הנתבעים לא הובאו עדים נוספים לתמיכה בגרסתם העובדתית, על אף שהנתבע 2 העיד בחקירתו כי ישב איתו ועם אחיו מכר נוסף , וכי ניהל עימו שיחה עמוקה, ועל כן לא ידע להעיד על מה שארע בין התובע לנתבע 1.

     

    לעומתו, הנתבע 1 העיד כי רק הוא ואחיו ישבו בשולחן.

     

    סביר להניח כי לא היה כל ענין לנתבע 2 לתת גרסה שאינה אמת, לפיה נכח אדם נוסף אשר הוא שוחח עימו. ומכאן, כי גרסתו של הנתבע 1 נמצאה כלא מהימנה בענין מהותי, ועולה כי לא הובא עד מהותי בפני בית המשפט כאשר לא ניתן לכך כל הסבר. בכל אופן, גרסת אחד הנתבעים אינה מהימנה בענין זה.

     

23. התייחסתי לחלוף הזמן קודם לכן כאשר בחנתי את התובע והעדים מטעמו, אולם אני סבורה כי בשאלת נוכחות אדם נוסף יחד עם הנתבעים בשולחן, המדובר בנקודה מהותית שלא ניתן להתעלם ממנה בנימוקים של חוסר זכרון.

     

24. הנתבע 1 העיד: (עמ' 35 סיפא, עמ' 36 סיפא לפרו').

    ת:חבר שלו הרים עלי בקבוק. אני הגנתי על עצמי. הרבצתי לתובע שגם היה לידי. כולם כמו והתחילו לזרוק בקבוקים. התובע התחיל להרביץ לי באותו זמן. היו לי חבלות גם בפנים.

    ...

     

    (עמ' 39 שו' 7-8 לפרו'):

    ש:אתה אומר שאתה ואח שלך תמימים ורק ישבתם לבלות ופתאום כולם עליך ?

    ת:אחי ואני רק ישבנו ולא עשינו כלום.

    ...

    (שם, שו' 12-13):

     

    ש:אמרת שניגשת לשולחן ומיד הוא נתן לך בקבוק כמה זמן זה לקח ?

    ת:כמה דקות, שניות.

    ...

    (עמ' 38, שו' 10-17 לפרו') :

    ש:אז השיניים שלו נשברו, האף והמרפק מבקבוקים של החברים שלו ?

    ת:כן. החברים שלו זרקו בקבוקים של בירות.

    ש:אני אומרת לך שאתה משקר וזה לא הגיוני שהחברים יזרקו אחד על השני בירות ?

    ת:רק התובע והחברים שלו זרקו בקבוקים, אני ואחי לא זרקנו בקבוקים.

    ש:אתה ראית את התובע זורק בקבוקים ?

    ת:גם התובע זרק בקבוקים שהיו על השולחן.

    ש:הבקבוק ששבר לו את המרפק הוא זרק על עצמו ?

    ת:אני לא יודע איזה בקבוקים.

     

    הנתבע 2 העיד: (עמ' 33 שו' 5-16)

    ש:נכון שבאיזה שהוא שלב אחיך קם והלך אליו לשולחן?

    ת:לא ראיתי אותו שהלך.

    ש:איפה היית באותו רגע?

    ת:הייתי בשיחה עמוקה עם זה שישב לידי.

    ש:מפנה לעדות של בעל המסעדה מיום 13/3 עמ' 26 שורה 20 (מצטטת).

    ת:באותו רגע שניסיתי להפריד אחרי הקטטה, אמרתי לו. אמרתי לבעל המסעדה שלא יתערב. זה לא היה בהתחלה.

    ש:אני אומרת לך שלפי העדות שלו זה היה לפני המכות.

    ת:זה מה שאני יודע. הכל היה בלאגן.

    ש:אתה אומר שהיית בשיחה עמוקה עם זה שהיה לידך ולאחר מכן ראית מכות. לא ראית שאח שלך קם מהשולחן והלך לשולחן שלהם?

    ת:לא.

    ....

    (עמ' 31 שו' 25-30 לפרו'):

    ת:אני לא יודע מי התחיל בדיוק. ראיתי את הקטטה ונכנסתי להפריד ביניהם. אני גם מכיר את התובע כי הוא שכן שלי והיה ריב בין אחי לבינו. התובע היה חבר טוב של אחי. לא יכולתי לריב איתו בגלל אח שלי שרב איתו לפני זה. הפרדתי ביניהם שאחד משניהם לא יקבל מכה. היה קטטה בין התובע לאח שלי. ניסיתי להפריד את מה שיכולתי. היו מלא בקבוקים באוויר. זה הפחיד אותי. זה פגע בי. לא נגעתי לא באחי ולא בתובע. שניהם נפגעו אחד מהשני. הם אלה שרבו. אף אחד לא פגע בי חוץ מהבקבוק שפגע בקיר והתפוצץ.

     

25. הנתבע 2 אישר שהיה סכסוך בין אח שלו לבין התובע, ולא ידע להעיד מי התחיל בתקיפה, הנתבע 2 טען כי הוא הפריד בין התובע ובין הנתבע 1 ואישר כי היתה קטטה ביניהם. בחקירה במשטרה העיד הנתבע 2 "למה אעזור לו , אם הוא התחיל שיתמודד". לאחר מכן, הבהיר לשאלת החוקר במשטרה, כי כוונתו היתה שלא ידע מי החל בתגרה בפועל. מכאן הנתבע 2 לא תומך בגרסת הנתבע 1 כי הוא הותקף על ידי התובע.

     

26. גרסת הנתבע 2 מדוע לא נכח בתחילת האירוע רצופת סתירות. הנתבע 2 טען במשטרה כי הוא שוחח עם חברתו בטלפון בחוץ, ועל כן, לא נכח בעת תחילת האירוע. אולם כאשר עומת עם גרסה זו בחקירתו הנגדית חזר על הגרסה לפיה נכח אדם נוסף עימם בשולחן שהוא שוחח עימו, וניסה ליישב בין הדברים. ככל שאכן הנתבע נמצא במסעדה בעת שהחל האירוע, כיצד לא ראה את השתלשלות הדברים? ואיזו שיחת עומק ניהל עם מי שלטענתו לא זוכר את שמו? איני נותנת אמון בגרסה זו, ואני סבורה כי הנתבע 2 התחמק מלתת גרסה שלא תעמוד בקנה אחד עם גרסת אחיו, הנתבע 1. גם עדותו ביחס לפניה לבעלים של המקום אינה עולה בקנה אחד עם דברי הבעלים כי הדבר ארע טרם המכות (כאמור, הנתבע 1 הסתמך בסיכומיו על עדות זו על אף שהעד לא זומן).

     

27. הנתבע 2 טען כי לא זרק בקבוקים, אם כי בעדותו לא הכחיש כי הוא לקח בקבוקים מהאנשים "הפלתי בקבוקים מהידיים" אולם טען כי "לקחתי שלא יזרקו. לא לזרוק על מישהו". הוא גם אישר כי היה בקבוק שהתפוצץ ופגע בו. גם גרסה זו שאין לה כל חיזוק בחומר הראיות מחזקת את המסקנה כי הנתבע 2 זרק בקבוקים ולקח חלק בתגרה.

     

28. בסיכומים מבקש בא כח הנתבע 1 להסתמך על עדותו של הבעלים של המסעדה במשטרה אשר העיד כי אחד מהעדים הכה את הנתבע 1 עם בקבוק.

     

29. הבעלים של המסעדה לא הובא לעדות. לו ביקשו הנתבעים להסתמך על עדותו היה עליהם לזמנו כדין. בהקשר זה טענה בא כח התובע כי הנתבע 2 ביקש לזמן את הבעלים כעד מטעמו (ר פרוטוקול מיום 21.9.2020, עמ 14, שו' 11-12) ועל כן הסיקה כי המדובר בעד של הנתבעים שבכוונתם לזמן כאשר הנתבע 2 קיבל ייצוג משפטי. בפועל, הבעלים של המסעדה לא זומן לעדות. על כן, לא ניתן לבקש להסתמך על עדותו במשטרה כפי שביקש לעשות בא כח הנתבע 1 בסיכומיו.

     

30. מעבר לכך, ככל שהנתבעים מבקשים להסתמך על עדותו במשטרה של בעל המקום, הרי שהוא העיד כי הנתבע 1 תקף את התובע : "ואז גשאו הלך ישב בצד השני ליד החמישה התחילו להתווכח, לא יודע על מה, אני ניסיתי להפריד אותם אז ברגאו אמר לי : אל תתערב אתה, אני אקח אותו, אני יוציא אותו בחוץ, ואני אמרתי : אל תעשו בלאגן במסעדה, אתם רוצים בלאגן תעשו את זה בחוץ, ועוד פעם באגאו אמר אל תתערב אני יוציא אותו בחוץ, אמרתי בסדר וזזתי משם, ואז גשאו נתן אגרוף לבן אדם, השני מהחמישה, גובי אני חושב, זרק בחור על הראש של גשאו, זה שנתן את האגרוף "

     

    מכאן, גם לפי עדותו של הבעלים של המקום הנתבע 1 הוא שתקף את הנתבע ונתן לו אגרוף, ואין לקבל את גרסת הנתבע 1 לפיה חבר של התובע תקף אותו לראשונה.

     

    ניתוח הראיות

     

    חבות הנתבע 1

     

31. לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים בפני וכן בעדויותיהם במשטרה, אני סבורה כי יש מקום לקבע כי הנתבע 1 תקף את התובע כפי שנטען על ידו.

     

    גרסתו של התובע מתחזקת בעדויות עדים האחרים (גם בעדותו של בעל המקום אליה מפנה הנתבע 1 בסיכומיו).

     

32. גם אם נמצאו סתירות בעדויות התביעה, לא מצאתי כי המדובר בסתירות מהותיות.

     

    אחת הסתירות אליה מתייחס בא כח הנתבע 1 בסיכומים מתייחסת לאופן שבו הוכה התובע האם באמצעות בקבוק אם לאו.

     

33. לא מצאתי כי המדובר בסתירה מהותית. התובע העיד במשטרה בזמן אמת כשנשאל איך הנתבע 1 הכה אותו כי הוא הוכה בבקבוק ובאגרופים. כך גם העדים הנוספים לרבות בעל המקום שעל עדותו מבקשים להתבסס הנתבעים, אישרו שהנתבע 1 הכה את התובע בפניו ובראשו ובשיניו בבוקסים ובאמצעות בקבוק. אכן, בחקירה בבית המשפט לא זכר התובע כי הוא הוכה באמצעות בקבוק וגם העד מר מולו לא זכר האם הנתבע 1 הכה את התובע עם הבקבוק או היד, אולם בהינתן כי קיימות גרסאות עובדתיות התומכות בטענת התובע כי הוא הוכה על ידי הנתבע 1, הרי שהשאלה האם התובע הוכה באמצעות בקבוק ובוקסים או האם גם וגם, אינה משנה את המסקנה כי הנתבע 1 תקף את התובע.

     

34. עוד נטען כי העד מר מולו הוא שתקף את הנתבע 1. איני מקבלת טענה זו שאינה עולה מחומר הראיות, גם לטענת הבעלים של המקום (שלא זומן כאמור לחקירה) התקיפה הנטענת היתה לאחר שהתובע הוכה על ידי הנתבע 1 ונהייתה מהומה במקום.

     

35. גרסתו של הנתבע 1 לא מצאה חיזוק בגרסתו של הנתבע 2 שלא ידע להגיד מי החל בקטטה, והציג גרסאות סותרות ביחס למקום שהותו בעת שהתחילה התגרה בין התובע לנתבע 1.

     

36. הימנעות הנתבעים להביא לעדות את מי שנכח בשולחן עימם כפי שעולה מעדות הנתבע 2 אשר עומת וחזר עליה בעדותו, אף היא מחלישה את גרסת הנתבעים.

     

    הנתבע השיב כי ישב עם אחיו לבד בשולחן. מדובר בסתירה מהותית אשר מלמדת על כך שאחת מהגרסאות (הנתבע 1 או הנתבע 2) אינה מהימנה, או שתיהן.

     

    הנתבע 1 הציג גרסה העומדת בניגוד לגרסאות העדים ואף אינה סבירה בנסיבות הענין. כאשר בעדותו אף העיד כי "חבר שלו הרים עלי בקבוק. אני הגנתי על עצמי. הרבצתי לתובע שגם היה לידי" (עמ' 35 שו' 32 לפרו'). ככל שהחבר של התובע הרים עליו בקבוק, מדוע הנתבע מודה הוא הרביץ לתובע שלא היווה איום מיידי?

     

37. אף התיעוד הרפואי תומך בטענות התובע. המדובר בפגיעות משמעותיות אשר אף עולות בקנה אחד עם גרסתו של התובע. מפנה למוצג 3 לתצהירו של התובע שם עולה מהסיכום הרפואי ביום התאונה כי התובע אושפז בין היתר לבקשתו בשל חששו מהנתבעים (ר' סיכום עו"ס). עולה מהמסמכים הרפואיים כי נרשם שהתובע הותקף ונחבל בראשו באפו וכן במרפק – גובס ביד ימין הופנה למעקב א.א.ג. פה ולסת ואורתופדי, כן נאמר ברישומים הרפואיים כי לטענתו הותקף על ידי שכנים עקב סכסוך הקשור לעבודה.

     

    הנתבע 1 לא הציג כל תיעוד רפואי המלמד על פגיעותיו כתוצאה מהאירוע.

     

38. בא כח הנתבע 1 ביקש כי בית המשפט יסתמך על החלטת בית המשפט השלום במעצר הימים שם קבע בית המשפט כי ככל הנראה המדובר בקטטה, ועל כן קבע שיחרור בתנאים. איני מקבלת את הטענה. בפני בית המשפט של מעצר ימים עומד תיק החקירה. איני יודעת מהן הראיות שהיו בפני השופטת בעת המעצר (כאשר המדובר בבקשת מעצר ראשונה). לא הובאו בפני בית המשפט מלוא תוצרי תיק חקירה כאשר נטען כי המדובר בראשיתה של החקירה ונדרשות פעולות חקירתיות, ובכל אופן לא מדובר בערכאה שניהלה הוכחות בפניה.

     

39. מכאן, אני סבורה כי התובע הוכיח שהותקף על ידי הנתבע 1.

     

    חבות הנתבע 2  

     

40. אני סבורה כי יש לקבוע שהנתבע 2 תקף את התובע.

     

41. גרסת התובע, לפיה הנתבע 2 פגע בו במרפק באמצעות בקבוק בירה לאחר שהותקף על ידי הנתבע 1 עלתה במשטרה בעדויותיו בכתב התביעה ובעדותו, ולא נסתרה.

     

42. התובע טען כי לאחר שהנתבע 1 תקף אותו, הוא ניסה להגן על עצמו ותפס את הנתבע 1 ביד שמאל וניסה להכות אותו חזרה, אולם בשלב זה הנתבע 2 הגיע ושבר את ידו הימנית.

     

43. מחומר הראיות עולה כי נגרם לתובע שבר ביד ימין עקב התאונה. העדים שהובאו על ידי התובע לא ראו זאת, מאחר שהעידו כי לאחר התקיפה של התובע על ידי הנתבע 1 , נוצרה מהומה והם ברחו מהמקום.

     

44. העד, מר מולו, טען כי הנתבע 2 תקף אותו באמצעות בקבוק בראשו ובידיו (ר' העדות במשטרה ), הטיח את הבקבוק בקיר ורסיסיו פגעו בו. בחקירתו הנגדית הבהיר כי הנתבע 2 כיוון לעברו את הבקבוק החטיא ורסיסי הבקבוק חזרו אליו.

     

    למעשה, העד מר מולו מאשר את שטען התובע, כי הנתבע 2 הצטרף לנתבע 1 לאחר שהיכה אותו ונקט אף מצידו במעשה אלימות. האופן שבו תקף את העד מר מולו לא מתיישב עם טענתו של הנתבע 2 שהפריד בין הצדדים בלבד .

     

45. הנתבע 2 הודה כי הוא אכן הפיל בקבוקים שבירים, אולם העיד כי ביקש להוציאם מידיהם של האנשים. ומכאן, הנתבע 2 מודה כי היו בידו בקבוקים שבירים, הנסיבות אותן מתאר אינן מסתברות כסבירות ולא קבלו חיזוק בעדויות העדים האחרים. הנתבע 2 גם מאשר את הפגיעה של הבקבוק שהתפוצץ בקיר ולטענתו פגע בו.

     

46. כמו כן, גרסתו של נתבע 2 לא היתה מהימנה בעניינים מהותיים, כגון האם ראה את המתרחש מלכתחילה, וככל שלא ראה, היכן שהה באותו המקום- האם בחוץ בשיחה עם חברתו כפי שטען במשטרה, או האם במקום ליד אדם נוסף שלטענתו אינו מכיר אותו אבל ניהל איתו שיחה כה עמוקה עד כי לא הבחין בקורה עם אחיו, כאשר הנתבע מס' 1 מוסר כי ישבו רק הם בשולחן.

     

47. על כן, מצאתי מקום לקבל טענת התובע כי הותקף בנוסף על ידי הנתבע 2.

     

     

    הנזק

     

48. להלן נדון בנזק הנגרם לתובע תוך התייחסות לטענות הנתבעים לעניין זה.

     

49. התובע יליד 1975, השתכר ערב התאונה בהתאם למל"ל בסך של 7,352 ₪.

     

    הנכויות הרפואיות והשלכתן התיפקודית

     

50. הוסכם בין הצדדים כי הנכות במל"ל היא הנכות הרפואית הקובעת בתיק. בהתאם לתיק המל"ל הנכויות הן: 10% אורטופדית, 10% א.א.ג , 10% נפשי.

    נכות משוקללת : 27%.

     

    התובע תאר את הפגיעות שנגרמו לו: "יש לי שבר באף, 2 שיניים עפו, יש לי תפר בראש בשפתיים ובאף. יש לי גם בידיים פלטינות" (עמ' 19 שו' 15 לפרו').

     

51. לתובע נכות אורתופדית כתוצאה משבירת מרפק. בהתאם לחוות הדעת שצורפה מטעם התובע, על אף שהתובע עבר ניתוח שבו הוכנסו פלטה וברגים ליד ימין, הוא עדיין סובל מכאבים והגבלה בתיפקוד, וכן מתקשה בהרמת משאות.

     

    הנכות הפסיכיאטרית מקורה בכך שהתובע הוכר כסובל מפוסט טראומה וחרדות כתוצאה מהאירוע (ר' החומר הרפואי במוצגים מטעם התובע)

     

    הנכות שהוכרה בגין א.א.ג מקורה בשבר באף. בעקבות השבר נותרה צלקת ועיוות בצורת האף. על אף הניתוח שבוצע, נותרו קשיי נשימה של התובע כתוצאה מהעיוות בצורת האף (ר' חוות דעת מטעם התובע).

     

    אציין כי הנתבעים לא צרפו חוות דעת. המומחים מטעם התובע לא זומנו לעדות. הצדדים כאמור נשענים על הנכויות הרפואיות שהוכרו במל"ל, כאשר שאלת התיפקודיות בשיקול דעתו של בית המשפט.

     

52. התובע העיד כי טרם התאונה עבדה במפעל שנפ וכמאבטח. לאחר התאונה לא עבד כשנה וחצי ולאחר מכן, עבד במפעל פלסטיק וכיום במאפייה.

     

    מתיאור הנכויות לעיל עולה כי המדובר בנכויות שיש להם השלכה תיפקודית. עם זאת, כפי שנראה להלן, התובע חזר למעגל העבודה ברמת השתכרות זהה לו שלפני התאונה. התובע בחקירתו מתייחס לקושי בשינה עם פלטינות וכן לקושי הפיסי שבעבודה: "זה עבודה פיזית. אני לא יכול להרים עם 3 ברגים. אני צריך להביא פרנסה לילדים שלי" (שם, שו' 19-20 לפרו').

     

    על כן, לא מצאתי מקום לסטות מהפסיקה לפיה ככלל, קימת זהות בין הנכות הרפואית לתיפקודית. בהקשר זה נפסק בע"א 3049/93‏ גירוגיסיאן נ' רמזי , פ''ד נב(3) 792 (1995):

     המקרים שבהם נוהג בית-המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד.

    [...]

    לעתים, קיימים נתונים לקביעה, מה הייתה – לפי הצפוי – השתכרותו של הנפגע לולא התאונה, אך קיים קושי לקבוע, מה כושר השתכרותו הצפוי [...] כתוצאה מהתאונה ומהגבלה, שנגרמה לו בתאונה. באין נתון זה ידוע, או כשקיים קושי לקבעו, ניתן להסתמך על אחוזי הנכות הפונקציונאלית שנגרמה לנפגע כמודד לקביעת הפסד השתכרותו."

     

    הפסד שכר עבר

     

53. התובע לא עבד שנה וחצי לאחר התאונה.

     

54. בנסיבות, ומאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בהתאם לנכויות במל"ל, הפסד השכר לעבר יעשה בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל . עולה כי התובע חזר למעגל העבודה במרץ 2013 בשכר זהה לזה ערב התאונה ומכאן , הפסד השכר עומד על סך של :

     

    9.2.2012 עד 10.6.2012 100 % - 4*7352 = 29,408 ₪

    1.7.2012 עד 31.8.12 60%- 2*7352*60% = 8,822 ₪

    1.9.12 עד 28.2.13 50% - 5*7352*50% = 18,380 ש"ח

     

    הפסד זה עומד על סך של 56,610 ש"ח.

    לסכום זה יש להוסיף הפרשי פנסיה בסך של 7,076 ש"ח.

    הסך המתקבל בסך של 63,686 ₪.

     

    לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה ועד היום. דהיינו מיום 1.8.2012 עד היום . הסכום המתקבל עומד על סך של 72,804 ₪.

     

    הפסד שכר עתיד

     

55. על אף שהתובע חזר למעגל העבודה ומשתכר שכר כערב התאונה ואף גבוה מכך, הרי שהנכויות בהן המדובר תיפקודיות, ולא ניתן לדעת כיצד בעתיד תהא השלכה לנכויות אלה על תיפקודו של התובע. התובע כאמור העיד כי הוא עובד במפעל פלסטיק בעבודה פיסית וקשה לו בשים לב לפגיעות מהתאונה, וכי כיום הוא עובד במאפייה.

     

56. ההלכה הפסוקה הכירה בכך שניזוק זכאי להיות מפוצה בגין עצם הפגיעה בכושר השתכרותו אף אם הוא חזר לעבודתו )ראו; ע"א 4837/92 "אליהו" חברה לבטוח נ' בורבה, פ"ד מט(2), 257 (1995) וכן ע"א 722/86 יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3), 875 (1989)). וכך נפסק בע"א 6553/96 צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מלצר, פ"ד נג(1), 611 (1999):

    "גם כאשר חוזר נפגע נכה לעבודתו הקודמת, אין לשלול את האפשרות שבעתיד לא יהיה מסוגל לחזור לכושר עבודתו הקודם וכי עקב כך תיפגע השתכרותו. כן יש להביא בחשבון את השיקול שהנפגע ישנה את מקום עבודתו או יעזוב אותו – מרצונו או בכורח הנסיבות – והשתכרותו תיפגע בשל כך"

     

57. הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובלבד שקיים סיכוי שאינו אפסי, כי פוטנציאל זה היה מתממש (ראו; ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו(1) 281 (1981)) זאת ועוד, חזרתו של הנפגע למעגל העבודה לאחר הפגיעה אינו בהכרח מהווה סיבה לשלול ממנו את הפיצוי בשל הפסד כושר השתכרות, שכן גישה כזו אף תהייה תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית (2003)) בעמ' 207).

     

58. לכן ותוך לקיחה בחשבון את אופן תיפקוד החייב היום בעבודתו, גובה השכר היום ותיפקודיות הנכויות, וכן צבר הנכויות, יש ליתן 70% מחישוב אקטוארי מלא לענין הנכות הנפשית והאורטופדדית ו50% מחשוב אקטוארי בכל הנוגע לנכות א.א.ג

     

    להלן חישוב הפסד השתכרות לעתיד

    182651=186.7957*7352*19%*70%

    68666=186.7957*7352*10%*50%

    סך הכל -- 251,318 ₪

    לכך יש להוסיך פנסיה- 31,414

     

    כאב וסבל

     

59. בשים לב לחומרת האירוע, הפגיעות שנגרמו לתובע, והתמודדות התובע עם פציעות אלה ערב התאונה ועד היום כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, יש לפצות את התובע בסך של 100,000 ש"ח.

     

    עזרת זולת

     

60. בשים לב לפגיעות התובע ובעיקר הפגיעה האורתופדית בשיעור של 10% במרפק, שיש בה כדי להשליך ישירות על תיפקודו הפיסי של התובע בשל הכאבים וההגבלה התיפקודית כתוצאה מהפגיעה כפי שעולה מחות דעת שהובאה על ידי התובע ומהמסמכים הרפואיים, מצאתי מקום לקבע פיצוי עזרת זולת בסך של 50,000 ש"ח לעבר ולעתיד.

     

     

    הוצאות רפואיות ונסיעה

     

61. על דרך אומדן בנסיבות יש לפסוק פיצוי בסכום של 8,000 ש"ח.

     

    אשם תורם

     

62. אין מקום לייחס לתובע כל אשם תורם. הוכח כי הנתבע 1 הוא שתקף את התובע יחד עם נתבע 2. לא הוכחה כל התנהגות מצד התובע או מי מטעמו שנכחו במקום, שהיה בה כדי לגרום למעשה התקיפה.

     

    ניכויים

     

63. ניכויים – מהסכום המתקבל יש להפחית תקבולים מהמל"ל.

     

    בהחלטתי מיום 29.8.21 הוריתי לבא כח הנתבע מס' 1 לצרף אסמכתא בדבר תקבולים מהמלל אליה התיחס בסיכומיו, אולם בפועל לא צורפה לנוסח שהוגש.

     

    בא כח הנתבע 1 צרף אסמכתא לענין ניכוי דמי פגיעה.

     

    בא כח הנתבע טען לניכוי קצבאות נכות כללית שהתקבלו על ידי התובע בשנת 2012, אולם לא מצאתי לנכות כספים בגין קצבת נכות או קצבאות אחרות מאחר שהנתבע לא עמד בנטל להראות כי לייחס נכות זו ו/או חלקה לתאונה.

     

64. במענה להחלטת בית המשפט, עתר בא כח הנתבע 1 למתן צו למוסד לביטוח לאומי לענין ניכויים נוספים. בכל הכבוד, בתיק הוגשו ראיות, נשמעו הוכחות והוגשו סיכומים. לא ניתן בהמשך להחלטת בית המשפט שהתירה לנתבע לצרף מסמך שהושמט מהסיכומים, לעתור למתן צווים בעניין ניכוים. התיק התנהל די זמן והתקיימו מספר קדמי משפט בעוד הנתבע 1 מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, והיה די זמן לצדדים לעתור בכל צו שביקשו לבית המשפט. על כן איני נעתרת בשלב זה של ההליך לצווים נוספים, אף ללא תגובת הצד שכנגד .

     

65. על כן, יש לנכות דמי פגיעה סך של 5,246 שח.

     

     

    סוף דבר

     

66. התביעה מתקבלת . הנתבעים חייבים ביחד ולחוד בפיצוי התובע בסכומים הבאים:

     

    הפסד עבר	72,804 ₪
    הפסד עתיד	246,732 ₪
    עזרת זולת	50,000 ₪
    כאב וסבל	100,000 ₪
    הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה	8,000 ₪
    סך הכל:	477,536 ₪

     

    ניכויים- סך של 5,246 ש"ח.

     

    סך כל החיוב 472,290 שח.

     

    סופו של דבר- הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך של 472,290 שח, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 23% וכן הוצאות משפט שהוציא התובע ואגרה. הנתבעים חבים ביחד ולחוד בתשלום הפיצוי לתובע.

     

    הסכום ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ט אלול תשפ"א, 06 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.

     

    

     

    המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.