בימ"ש לענייני משפחה ירושלים, השופט פליקס גורודצקי: פס"ד בעניין זכויות במשק ליורשים (תמ"ש 5650-05-16)

הצגת הצדדים

1. התובעות - הגב' *** (להלן: "התובעת 1") והגב' *** (להלן: "התובעת 2", שתיהן יחד ייקראו להלן: "התובעות") הן בנותיו של מר *** ז"ל (להלן: "המנוח").

2. הגב' *** (להלן: "הנתבעת 1") היא אמו של המנוח וסבתן של התובעות.

3. הגב' *** (להלן: "הנתבעת 2") היא בתה של הנתבעת 1, אחותו של המנוח ודודתן של התובעות.

4. מר *** (להלן: "הנתבע 3") הוא בעלה של הנתבעת 2.

רקע עובדתי רלוונטי

5. הנתבעת 1 ובעלה מר *** (שניהם יחד ייקראו להלן: "ההורים") היו בעלי הזכויות במשק חקלאי – משק מס' *** (להלן: "המשק" או "הנחלה"), במושב *** (להלן: "המושב"), הרשומות ברשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י").

6. בין המושב, רמ"י והסוכנות היהודית כמיישבת, נחתם ביום 00.00.2006 הסכם משבצת תלת-צדדי (להלן: "ההסכם המשולש"), מכוחו מוסדרות הזכויות המשפטיות, לרבות עניין העברת הזכויות במקרקעי המשבצת בכלל ובמשק בפרט והוראותיו ממשיכות לחול נכון להיום, שכן לא נחתם כל הסכם חדש לאחר מכן.

7. בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, במועד שאינו ידוע במדויק, נערך ונחתם הסכם (להלן: "ההסכם") בין ההורים למנוח במסגרתו התחייבו ההורים, בין היתר, להעביר למנוח את הזכויות במשק ללא תמורה והמנוח התחייב, בין היתר, כי ההורים ימשיכו להתגורר במשק עד לאחר אריכות ימיהם וכל עוד הם מתגוררים במשק, לא יוכל המנוח להעביר את הזכויות במשק לאחר וכי כל פירות המשק ימשיכו לעבור להורים.

8. המנוח ואשתו לשעבר – הגב' X (להלן: "X"), התגוררו בדירה ברח' *** ב*** (להלן: "הדירה"). ביום 00.00.1990 הדירה נמכרה והמנוח, X והתובעות עברו להתגורר במשק.

9. בשנת 2001 נפטר בעלה של הנתבעת 1 והזכויות במשק הועברו על שמה במלואן.

10. בשנת 2005 טס המנוח לחו"ל, לטיול. בשנת 2006, אגב שהותו בחו"ל, עבר תאונת דרכים קשה. המנוח הוטס לארץ, ואושפז תקופה ממושכת במצב סיעודי מורכב ("צמח"). הנתבעת 1 ואחות המנוח – הגב' Y (להלן: "Y") מונו כאפוטרופוס לענייניו הרפואיים והרכושיים של המנוח.

11. בשנת 2009 פעלה הנתבעת 1 למינויה של הנתבעת 2 כבת ממשיכה במשק.

12. המנוח נפטר ביום 00.00.2012.

13. ביום 14.9.2012 או בסמוך לכך, חתמה הנתבעת 1 על מסמכים להעברת הזכויות במשק לנתבעת 2 ולבעלה (להלן: "מסמכי ההעברה").

14. ביום 21.12.2013 מונה לנתבעת 1 אפוטרופוס (לענייני גוף) וביום 15.12.2016 (לענייני רכוש).

15. על רקע המסד העובדתי דלעיל, נפתחו שני ההליכים המשפטיים כדלהלן:

תמ"ש 5650-05-16 – שעניינו תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו התובעות או מי מהן הינן בעלות הזכויות הבלעדיות במשק (להלן: "ההליך הראשון").

תמ"ש 40732-12-18 – שעניינו תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו מסמכי ההעברה שנחתמו ע"י הנתבעת 1 בחודש ספטמבר 2012 או בסמוך לכך בטלים ומבוטלים (להלן: "ההליך השני").

ההליך הראשון – תמ"ש 5650-05-16

עיקר טענות התובעות

16. ההורים היו בעלי זכויות במשק. המנוח וX התגוררו בדירה ב***.

17. בשלב מסוים בסוף שנות השמונים, ההורים הציעו למנוח לעבור להתגורר במשק עם משפחתו ולהרחיב לצורך כך את בית המגורים הבנוי במשק. ההורים אף הצהירו כי יעבירו את המשק ע"ש המנוח.

18. המנוח וX נענו להצעה, מכרו את הדירה והשקיעו את כל התמורה במשק.

19. הואיל והמנוח השקיע את כל כספו במשק, במועד בלתי ידוע בתחילת שנות התשעים, נערך ונחתם בינו לבין ההורים ההסכם, בו נקבעו ההסכמות הבאות:

• המנוח יהיה הבעלים של המשק (בהעברה ללא תמורה).

• ההורים יוכלו להמשיך להתגורר במשק עד אחרית ימיהם ושנותיהם.

• פירות המשק יועברו להורים עד אחרית ימיהם ושנותיהם.

20. בשנת 1990 עברו המנוח וX להתגורר במשק, בבית שהורחב עפ"י צרכיהם ובכספם. בית ההורים הורחב אף הוא.

21. בשנת 1997 התגרשו המנוח וX זמ"ז ובעקבות הגירושין X והתובעות עזבו את המשק והמנוח נשאר להתגורר בו.

22. בחודש ינואר 2000 הוכן הסכם נוסף (להלן: "ההסכם הנוסף"), ע"י עורך דינה דאז של נתבעת 1 – עוה"ד ***, במסגרתו המנוח הסכים להעביר מבנה תעשייתי אחד (מכלל המשק) לנתבעת 1 כדי לממן הוצאות רפואיות לאביו.

23. העובדה שההסכם הוכן ע"י עוה"ד של הנתבעת 1 מחזקת את המסקנה, כי גם בשנת 2000 הכירה הנתבעת 1 בזכויות המנוח במשק.

24. בשנת 2001 לערך נפטר בעלה של הנתבעת 1.

25. בשנת 2005 טס המנוח לטייל בחו"ל, ובשנת 2006 בהיותו בטיול ב*** הוא נפגע קשה בתאונת דרכים. המנוח הוטס לארץ ואושפז במצב קשה ביותר (צמח), ללא אפשרויות שיקום. המנוח נפטר ביום 00.00.2012.

26. בין לבין הגישו הנתבעת 1 ובתה, אחות המנוח – Y, בקשה להתמנות כאפוטרופסיות לענייני גוף ורכוש של המנוח. בתקופה הרלוונטית, הייתה התובעת 1 בגירה (חיילת בשירות סדיר) והתובעת 2 קטינה והן התבקשו ע"י הנתבעת 1 וע"י דודתן Y לחתום על טופסי הסכמה למינוין כאפוטרופסיות לענייני גוף של המנוח, לשם ניהול ענייניו הרפואיים.

27. התובעות חתמו על טופסי הסכמה למינוי אפוטרופוס לענייני גוף בלבד, ואולם לתדהמתן התברר בדיעבד כי על הטפסים עליהן חתמו, הוספה בכתב יד המילה "ורכוש".

28. ביום 29.10.2006 ניתן צו לפיו מונו הנתבעת 1 וY כאפוטרופסיות (שתיהן יחד ייקראו להלן: "האפוטרופסיות") לענייני גוף ורכוש של המנוח.

29. בשלב מסוים בשנת 2009 פנו האפוטרופסיות למזכירות המושב וביקשו לבטל את רישומו של המנוח כבן ממשיך במשק ולרשום את הנתבעת 2 כבת ממשיכה תחתיו. פנייה זו נעשתה על ידי האפוטרופסיות וללא אישור של ביהמ"ש.

30. לא ברור מדוע הנתבעת 1 התייחסה למנוח כאילו הוא "בן ממשיך" שעה שידעה היטב כי היא חתמה על הסכם לפיו הזכויות במשק עברו עוד בימי חייה למנוח.

31. מכל מקום בבקשה למעשה ביקשו האפוטרופסיות לגרוע מזכויות המנוח וזאת חרף חובתן לדאוג לשימור רכושו וזכויותיו.

32. ביום 00.00.2009 שלחה הנתבעת 1 מכתב נוסף למושב ובו ביקשה לרשום את הנתבעת 2 כבת ממשיכה במשק. זאת ללא ידיעת התובעות ועל אף קיומו של ההסכם.

33. בשלב מסוים בשנת 2015 נודע לתובעת 1 (שהתגוררה ועודנה מתגוררת במשק) כי בכוונת הנתבעת 2 (שאינה מתגוררת במשק כבר עשרות שנים) לבנות בית במשק.

34. התובעת 1 שידעה כל העת כי הזכויות במשק אמורות לעבור לתובעות בהיותן היורשות היחידות של המנוח, החלה לחפש מסמכים, והיא מצאה את ההסכם, את מסמכי האפוטרופסות ואת ההסכם הנוסף.

35. התובעת 1 פנתה לנתבעת 2 וביקשה לקבל מידע אודות הזכויות במשק. הנתבעת 2 אישרה שאכן היה בעבר הסכם בין המנוח לבין ההורים אולם ההסכם כבר "לא בתוקף". חרף זאת, הבית הישן יישאר לתובעות.

36. עוד הוסיפה הנתבעת 2 כי המשק עומד להירשם על שמה והיא מתכננת לבנות בשטחו ואולם זכויות התובעות בבית הישן לא ייפגעו.

37. טרם פתיחת ההליך הראשון, נערכה התכתבות בין ב"כ התובעות לבין עו"ד *** אשר השיב בשם הנתבעות. בעקבות התכתבות זו התברר כי למרות שהזכויות במשק למעשה הוענקו למנוח בהסכם, בגלל העובדה שהזכויות טרם נרשמו על שמו, ניתן היה לקבל זכות למגרש בהרחבה ע"ש המנוח.

38. ע"פ סיכום בין המנוח לאביו, נרשם המגרש בהרחבה ע"ש המנוח, ואולם כל התמורה שהתקבלה ממכירת המגרש בהרחבה עברה לאבי המנוח. התנהלות זו תאמה את הוראות ההסכם לפיהן כל פירות המשק יישארו שייכות להורים עד אחרית ימיהם ושנותיהם.

39. הזכויות במשק הוענקו למנוח ע"י ההורים בהסכם לפיכך הזכויות במשק שייכות לתובעות בהיותן היורשות היחידות של המנוח. זאת בכפוף להוראות ההסכם וזכותה של הנתבעת 1 להתגורר במשק עד אחרית ימיה ושנותיה ובכפוף לזכותה לכל פירות המשק עד ליום מותה.

40. במשקים ובמיוחד כאשר מדובר ביחסים פנים משפחתיים, הסכם כגון דא מחייב את הצדדים גם אם העברת הזכויות לא דווחה לרשויות ולא נרשמה בספרי המקרקעין.

עיקר טענות הנתבעים

41. הסעד לו עותרות התובעות - להצהיר עליהן כיורשות המשק תחת אביהן ולמצער להצהיר על אחת מהן כיורשת המשק, אינו עולה בקנה אחד עם הכללים הנהוגים ברמ"י, לפיהם אין שני יחידים יכולים להיות רשומים כבעלי זכויות בר רשות של נחלה אחת.

42. כבר בשנת 2012 החלה הנתבעת 2 בהליכי תכנון לבניית בית שני במשק. כחלק מהליכים אלה, תלתה נתבעת 2 "הודעה בדבר הפקדת תכנית מפורטת" בחזית המשק, במזכירות המושב ובכניסה למושב.

43. התובעת 1 מתגוררת במשק וראתה את המודעות ואף הייתה מודעת לכוונתה של הנתבעת 2 לבנות בית שני במשק היות ובביקוריה של נתבעת 2 נדברו השתיים ביניהן לא פעם על כך.

44. על אף שהתובעות ידעו כבר בשנת 2012 על התכניות לבניית בית נוסף במשק, הן לא הביעו כל התנגדות לכך במשך 3 שנים.

45. השיהוי הניכר של התובעות בעמידה על "זכויותיהן" במשק מלמד על טיבן של אותן "זכויות" ועל חוסר תום לב בהגשת התובענה.

46. הזכויות במשק היו רשומות על שם הנתבעת 1 ובעלה. בשנת 2001 לערך, לאחר מות הבעל, נרשמו מלוא הזכויות במשק ע"ש נתבעת 1 בלבד, זאת בהתאם לכללי רמ"י ועל פי הסכם המשבצת החל.

47. בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, הומלץ למנוח לקבל מגרש בהרחבת המושב אשר נרשם על שמו. כחלק מהסכמת רמ"י להקצות המגרש בהרחבה, נדרש המנוח לאשר בתצהיר כי אין לו כל זכות במגרש אחר ומכאן הראיה כי המנוח וההורים ראו את ההסכם כחסר תוקף.

48. הנתבעת 1 לא חתמה על ההסכם הנוסף ככל שהסכם זה אכן נערך בזמן אמת.

49. העובדה שהתובעות לא ידעו שהן נותנות את הסכמתן למינוי אפוטרופוס לרכוש אינה נכונה, שכן הדבר צוין מלכתחילה על טופס ההסכמה.

50. האפוטרופסיות פעלו בשקיפות מלאה.

51. מעולם לא התגבשו לטובת המנוח זכויות במשק. המנוח מעולם לא מונה כבן ממשיך.

52. העברת המשק לטובת הנתבעת 2 הייתה בשקיפות מלאה והתובעות ידעו על כך.

עמדת רמ"י

53. בבדיקה שערכה רמ"י לא נמצא עותק של ההסכם.

54. בשל קיומם של שימושים ובנייה חורגים במשק, רמ"י לא תבצע בו כל דיספוזיציה. התצהיר שהוגש על ידי הנתבעות בדבר העדר חריגות בנייה, התברר כתצהיר כוזב.

55. הזכויות במשק רשומות על שם הנתבעת 1.

56. בתיק רמ"י לא נמצאה תעודת פטירה על שם המנוח.

57. עתירת התובעות לפצל את הזכויות במשק עומדת בניגוד לעיקרון אי פיצול נחלה.

58. בבירור שערכה רמ"י עם הסוכנות היהודית, לא נמצא מינוי של בן ממשיך במשק.

59. ככל שיתקבלו טענות התובעות, הזכויות במשק יועברו במלואן לאחת התובעות וככל שידחו טענות התביעה וייקבע כי הזכויות במשק שייכות לנתבעת 2, הרי שניתן יהיה להעביר את הזכויות במשק לנתבעת 2 ולבעלה ולחלופין למכור את המשק לצד ג' ולחלק את התמורה בין הצדדים.

גדר המחלוקת

60. גדר המחלוקת בהליך זה הינה האם הזכויות במשק הועברו למנוח מכוח ההסכם.

נטל הוכחה

61. בס' 1 לסיכומים טענו התובעות כי משעה שהודו הנתבעות בקיומו של ההסכם, חל הכלל "הודאה והדחה" ולפיכך הנטל רובץ לפתחן של הנתבעות להוכיח כי ההסכם בוטל.

62. טענה זו יש לדחות מכל וכל. טענת "הודאה והדחה", יש להחיל כאשר נתבע מודה בכל עובדות כתב התביעה, אך מציין עובדות נוספות שבעטיין הוא טוען כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 28807-11-18 קורל נ' חלגואה ואח' (19.11.2019) [פורסם בנבו] ודי בכך שהנתבע מכחיש את אחת מהעובדות המרכיבות את עילת התביעה, כדי לשמוט את הקרקע אשר בבסיס טענת הודאה והדחה ראו: ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח (2) 143; ת"א 9188-01-19 בדיע מוחמד קואריק ואח' נ' נן קבוצת בכר הנדסה וביצוע בע"מ ואח' (13.20.2020) [פורסם בנבו].

63. במסגרת ההליך הראשון הנתבעות הכחישו את מרבית העובדות ולפיכך אין מקום להעברת הנטל לפתחן.

64. מנגד, טענת הנתבעות כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, יש בה ממש ולשיהוי זה משמעות ראייתית כפי שיפורט להלן.

65. ככלל, במשפט האזרחי, מידת ההוכחה הדרושה היא מאזן ההסתברויות, קרי, הגרסה שתתקבל היא הגרסה המסתברת יותר, גם אם אין היא קרובה מאוד לוודאי ראו: ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר, פ"ד נא(4), 687; תמ"ש (נצרת) 5300-06 פלוני נ' פלונית ואח' (15.4.2013) [פורסם בנבו].

66. במקרה שלפניי התביעות הוגשו בשיהוי משמעותי.

67. התובעת 1 העידה כי היא ידעה אודות קיומו של ההסכם משנת 2000 ראו: פרוט' עמ' 16 ש' 9-10. התובעות לא הצביעו על מניעה כלשהי למצות את זכויותיהן מכוח ההסכם בתקופה בה המנוח היה במצב של צמח וזאת על אף שהתובעת 1 הייתה בגירה ראו: פרוט' עמ' 16 ש' 14-17, ראו גם: עדותה של אם התובעות, X פרוט' עמ' 34 ש' 5-7.

68. התביעה הוגשה בשנת 2016 כאשר הנתבעת 1 לא הייתה כבר כשירה במישור הקוגניטיבי בהתאם לחוות הדעת (להלן: "חוות הדעת") שהוגשה על ידי פרופ' *** אשר מונה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") ולפיה הנתבעת 1 הייתה כשירה במישור הקוגניטיבי עד לתחילת שנת 2012.

69. במילים אחרות, לו הייתה מוגשת התביעה "בזמן" – ניתן היה לקבל את עמדת הנתבעת 1 ועמדה זו הייתה שופכת אור על מרבית הסוגיות שבמחלוקת.

70. השתהות התובעות בהגשת התביעה – ולא היה כל קושי להגיש בקשה למתן הוראות לאפוטרופסיות לרשום את הזכויות במשק על שם המנוח – הובילה לנזק ראייתי ממשי והיא מטילה על התובעות נטל הוכחה משמעותי יותר ראו: בע"מ 9391/17 (31.1.2018) [פורסם בנבו].

דיון והכרעה

71. לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

72. בין הצדדים אין מחלוקת עובדתית כי:

• המנוח מעולם לא מונה כבן ממשיך ראו: פרוט' עמ' 20 ש' 9-10.

• קיומו של ההסכם מעולם לא הובא לידיעת הרשויות ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 24-26, ס' 3 לעמדת רמ"י.

• הזכויות במשק מעולם לא נרשמו על שם המנוח ראו: פרוט' עמ' 15 ש' 1-2, ס' 6 לעמדת רמ"י, ס' 7 לסיכומי התובעות.

73. מעבר לכך, עותק ההסכם אינו מצוי ברשות רמ"י ראו: ס' 3 לעמדת רמ"י והמשמעות היא כי רמ"י לא נתנה את הסכמתה להעברת הזכויות למנוח מכוח ההסכם. כידוע, העברתה של זכות ע"י חבר האגודה לאחר בחייו כפופה להסכמת בעלת הקרקע, רשות מקרקעי ישראל ראו: תמ"ש 64398-09-14 פלוני נ' אלמונים (26.7.2019) [פורסם בנבו].

74. עפ"י ההלכה הפסוקה כאשר בעל קרקע מחכיר או נותן לאחר זכויות שימוש בה ומטיל על מקבל הזכות תנאים מוקדמים לעבירות הזכות, לא יוכל מקבל הזכות להעביר את זכותו לאחר בניגוד לאותם תנאים ראו למשל: ע"א 633/82 לוקוב נ' לוקוב, פ"ד מג(1), 397 (1985), בתוך כך יש לבחון את הוראות ההסכם החל ביחס להעברת הזכויות, ובמקרה דנן – הוראותיו של ההסכם המשולש:

עפ"י סעיף 20 ד' להסכם המשולש:

"אסור לחבר האגודה להעביר ו/או למסור לאחר את זכויות השמוש שלו במשקו, לרבות בבית המגורים, אלא אם קיבל לכך הסכמת המשכיר בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם הסכמת המישבת שתינתן, אם תינתן, לאחר שהאגודה תודיע בכתב למישבת את עמדתה. העברה ו/או מסירת זכות השמוש כאמור דינה כדין העברת זכות חכירה לענין חובת תשלום דמי הסכמה למשכיר" [ההדגשה אינה במקור פ.ג.]

            עפ"י סעיף 20 ה(1) להסכם המשולש:

"במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין כאמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על-פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:

• במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המישבת. [ההדגשה אינה במקור פ.ג.]

באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965."

75. לא זו בלבד שהסכמת הרשויות לא ניתנה, אלא שכאמור קיומו של ההסכם מעולם לא הובא לידיעת הרשויות ועל כן הזכויות במשק לא הועברו למנוח מכוחו.

76. יחד עם זאת, בע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295 קבע בית המשפט העליון בדעת רוב כי יש ליצור הבחנה בין המישור החיצוני והמישור הפנימי, דהיינו בין מערכת היחסים המשפטית של הצדדים והמוסדות המיישבים לזו שבין בני המשפחה ובין עצמם. בתוך כך, בהתאם לדוקטרינות מתחום דיני החוזים, תום לב, השתק ומניעות נקבע, כי שעה שבהסכם המשבצת נקבעו התנאים להעברת הזכויות במשק, ככל שבוצעה בניגוד לקבוע בו ובהעדר הסכמה של המוסדות המיישבים, אזי היא נעדרת תוקף כלפיהם, ברם בהיבט החוזי, ובמישור הפנים משפחתי, החיובים תקפים ואי עמידה בהוראות הסכם המשבצת אינו מוביל בהכרח לבטלות ההסכם הפנים-משפחתי.

77. במילים אחרות, ניתן לראות לכאורה בהסכם כהסכם מחייב במישור היחסים הפנימי בין ההורים למנוח ואף כהתחייבות ההורים ליתן למנוח את הזכויות במשק בעתיד מתנה ראו: תמ"ש 66291-12-15 ק' נ' ב' ואח' (8.3.2018) [פורסם בנבו].

78. ואולם, עיון במלוא התשתית הראייתית ובהתנהלות ההורים והמנוח לאחר עריכת ההסכם, מוביל למסקנה כי ההסכם נזנח על ידי המנוח וההורים וכי הזכויות במשק מעולם לא הועברו למנוח.

79. "על הסכם מתנה חלות שתי מערכות דינים: הדינים המיוחדים הקבועים בחוק המתנה, תשכ"ח-1968, ובנוסף הדין הכללי של חוזים בנושאים שלא הוסדרו על ידי חוק המתנה כגון "אופן קשירת חוזה, בטלותו והזכות לבטלו" (ע"א 173/72 גנאיים ואח' נ' גנאיים, פ"ד כז(1) 414, 420, וכן מ' א' ראבילו, חוק המתנה תשכ"ח-1968, מהדורה שנייה, עמ' 30)" ראו: תמ"ש 50793-01-17 פלוני נ' פלוני (18.2.2018) [פורסם בנבו].

80. בתוך כך, כבכל חוזה "רגיל", גם בחוזה מתנה יש לבחון את גמירות דעתם של המתקשרים בו, והמבחן להתקיימותה של זו הוא מבחן חיצוני אובייקטיבי שנועד להעניק הגנה להסתמכות המתקשר ראו: ע"א 539/86 קליר נ' אלעד, פ"ד מג (1) 602, 611; ע"א 692/82 בוטקובסקי נ' גת פ"ד מד(1) 57, 67; ע"א 1932/90 פרץ בוני הנגב - אחים פרץ בע"מ נ' יששכר (יצחק) בוחבוט, פ"ד מז(1) 357, 368.

81. ככלל לאינטרס ההסתמכות של הניצע מעמד בכורה אך בהסכם מתנה ניתן משקל יתר לרצונו של נותן המתנה ראו: ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ''ד נב(2) 582, 597; ע"א 6296/05 כהן נ' עיזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל (5.8.2007) [פורסם בנבו]; תמ"ש 22588-04-11 ו' נ' ב' ואח' (9.3.2015) [פורסם בנבו].

82. בסעיף 1 להסכם נקבע כי:

"ההורים יעבירו ללא תמורה את זכויותיהם בנחלה 14 למ׳".

83. בסעיף 6 להסכם נקבע כי:

"להבטחת התחייבותם זו חותמים ההורים על יפוי כוח בלתי חוזר שמייפה כוחו של עו"ד ארי תיבון לבצע את העברה למ׳".

84. הדעה הדומיננטית בפסיקה ובספרות היא, כי ייפוי כוח בלתי חוזר מהווה, ככלל ובהעדר ראיות אחרות, משום ראיה לוויתור של נותן המתנה על זכותו לחזור בו מהתחייבותו ראו: בע"מ 4778/17 פלוני נ' פלוני (2.8.2017) [פורסם בנבו]; בע"מ 3948/14 פלוני נ' פלוני (16.7.2014) {פורסם בנבו]; עמ"ש 55156-10-19 פלוני ואח' נ' אלמוני ואח' (22.1.2020) [פורסם בנבו]; עמ"ש 63721-07-19 פלוני נ' פלונית ואח' (6.11.2020) [פורסם בנבו].

85. במקרה שלפניי, הוסכם באופן פוזיטיבי כי ההורים "חותמים" על ייפוי הכוח הבלתי חוזר. מהדיבור "חותמים" ניתן ללמוד כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר אמור היה להיחתם בד בבד עם חתימת ההורים על ההסכם ולהוות חלק אינטגרלי הימנו. במילים אחרות, חתימת ההורים על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, הייתה אמורה להשלים את התחייבותם להעניק למנוח את הזכויות במשק.

86. ואולם, ייפוי כוח בלתי חוזר לא נחתם על ידי ההורים בד בבד עם החתימה על ההסכם וגם לא בשלב מאוחר יותר ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 14-15, פרוט' עמ' 33 ש' 10-15 ומכל מקום לא הוגש כראיה לתיק זה. מעובדה זו ניתן ללמוד כי התחייבות ההורים להעניק למנוח את הזכויות במשק לא השתכללה.

87. לכאורה, ניתן היה להזמין לעדות את עוה"ד *** על מנת לנסות לקבל מידע נוסף הנוגע לחתימת ההורים על ייפוי הכוח אך הדבר לא נעשה על ידי התובעות ועובדה זו פועלת לחובתן ראו: רע"א 3489/09 מגדל נ' חברת ציפוי מתכות (11.4.2013) [פורסם בנבו]; ע"א 9656/06 שוורץ נ' רמנוף (27.7.2008) [פורסם בנבו].

88. ראיה ממשית נוספת לעובדה כי הזכויות במשק לא הוענקו למנוח הינה כי ביום 00.00.1997 המנוח חתם על תצהיר, לפיו אין לו כל זכויות במשק ראו: נספח 4 לתיק המוצגים של הנתבעות. התצהיר הוגש ביום 00.00.1997 למנהל מקרקעי ישראל לשם קבלת זכויות בהרחבה ודבר קיומו לא הוכחש על ידי התובעת 1 ראו: פרוט' עמ' 15 ש' 21-23, ש' 32-33.

89. על פי הפסיקה, מקום בו אדם מציג מצג בפני הרשויות, יהיה הוא מנוע מלטעון אחרת בבית המשפט, מחמת "השתק שיפוטי" ראו: תמ"ש 3655-03-16 ש' נ'ד' ואח' (18.6.2018) [פורסם בנבו]; תה"ס 24751-06-15 ד.ס. נ' ט.ט.ס. (19.7.2016) [פורסם בנבו].

90. על כן, טענת התובעות כי המנוח הוא בעל הזכויות במשק – מקום בו המנוח עצמו הצהיר הצהרה שונה בתכלית בפני הרשויות – הינה בבחינת "טענה עובדתית סותרת" הגובלת בחוסר תום לב ראו: תנ"ג (מחוזי ת"א) 61475-07-14 דהן ואח' נ' דהן ואח' (28.4.2021) [פורסם בנבו].

91. יוזכר כי התביעה הינה תביעה לסעד הצהרתי ובית המשפט יירתע מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, שהתנהגותו בנושא המשפט נגועה בחוסר תום-לב או באי-ניקיון-כפיים ראו: ע"א 132/81‏ ‎ ‎ג'י.בי. טורס בע"מ‎ ‎נ' ג'ורג' עזאר חאייק, פ''ד לח(2) 425; תמ"ש 3105-10-10 (2.1.2017) [פורסם בנבו].

92. טעם נוסף לדחיית הטענה לפיה המנוח זכאי לזכויות במשק מכוח ההסכם, מצוי בגרסת X, לפיה היא לא תבעה את זכויותיה במשק משום שהנתבעת 1 ביקשה זאת ממנה, אגב ההבטחה כי המשק יעבור לתובעות ראו: פרוט' עמ' 33 ש' 22-26.

93. לא זו בלבד שעסקינן בהרחבת חזית אסורה ראו: ת"א (מחוזי נצרת) 3923-03-18 בר ובניו חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' בר ואח' (9.8.2020) [פורסם בנבו], אלא גם אין כל היגיון בגרסתה של X לפיה לא תבעה את הזכויות במשק כי הייתה צריכה "להשקיע אנרגיה וכסף" ראו: פרוט' עמ' 34 ש' 1 וזאת מקום בו ממילא התנהלו הליכי גירושין בינה לבין המנוח ראו: פרוט עמ' 33 ש' 33 עד עמ' 34 ש' 2.

94. גרסה נוספת של X – כי לא מן הנמנע שיש לה בתור גרושתו של המנוח – זכויות במשק ראו: פרוט' עמ' 34 ש' 5-6 וכי X לא ויתרה על זכויות אלה ראו: פרוט' עמ' 33 ש' 22-23 איננה מתיישבת עם עילת התביעה להצהיר כי התובעות – בנותיה של X, או מי מהן – הן בעלות הזכויות במשק. כפועל יוצא, יש לדחות את טענת התובעות בסיכומים כי עדותה של Xהייתה עדות קוהרנטית ראו: ס' 9 לסיכומים.

95. באופן דומה יש לדחות את הטענה כי עדותה של התובעת 1 היא עדות קוהרנטית ראו: ס' 9 לסיכומים. התובעת 1 העידה בפתח החקירה כי עדותה נשענת על מה שסיפרו לה ועל המסמכים שראתה ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 27 – עמ' 14 ש' 1 ועדותה, ברובה, היא עדות מפי שמועה.

96. הוא הדין ביחס לעדותו של העד *** ראו: ס' 8.3 לסיכומי התובעות. לא זו בלבד שהעד העיד כי X סיפרה לו שהנתבעת 1 הבטיחה לה שהמשק "הולך לעבור" לתובעות ראו: פרוט' עמ' 21 ש' 15-16 – ועסקינן בעדות מפי השמועה – אלא שהגרסה שונה בתכלית מגרסת התובעות אשר לא הזכירו, ולו לא ברמז, כי הובטח להן על ידי הנתבעת 1 שהזכויות במשק יעברו בבוא היום אליהן.

97. המסקנה העולה מהתשתית הראייתית הינה כי גם אם ההסכם נחתם על ידי המנוח וההורים – ויש לזכור כי בשל מועד הגשת התביעה, איש מהצדדים להסכם לא העיד על כך במפורש – ההסכם נזנח והמנוח ויתר על קבלת הזכויות במשק ראו: ס' 18 לתצהירה של ***, עדות התובעת 1 פרוט' עמ' 16 ש' 11-12.

98. ולראיה – מחודש מרץ 1994 ראו: ס' 3 לסיכומי התובעות ועד למועד קרות התאונה בשנת 2006 ראו: ס' 12 לכתב התביעה דהיינו במשך 12 שנים, לא נעשתה על ידי המנוח וההורים כל פעולה לצורך מימוש ההסכם.

99. בע"א 1330/93 בוהיה בתיה אלבז נ' גבי אלבז (12.6.1997) [פורסם בנבו] נקבע כי חוסר מעש ממושך יכול להביא לפקיעת חוזה וביטולו ראו גם: ע"א 10148/05 חברת תדי ירושלים בע"מ נ' ברכה כץ (15.3.2010) [פורסם בנבו]; תמ"ש 46878-01-13 (30.3.2014) [פורסם בנבו]; תמ"ש 26446-07-14 פ.ד. ואח' נ' מ.מ. (ד.) ואח' (2.8.2015) פורסם בנבו]; תמ"ש 59100-10-15 פלונים נ' אלמוני (20.8.2019) [פורסם בנבו].

100. התובעות לא טענו במישור העובדתי כי ממועד החתימה על ההסכם, נעשה דבר מה על ידי המנוח או ההורים, לקידום ההסכמות ולכך גם לא הובאה תשתית ראייתית כלשהי.

101. העובדה כי ממועד חתימת ההסכם ההורים והמנוח לא פעלו להעברת הזכויות במשק למנוח בהתאם להסכם ואף לא בשנת 2001 (בחלוף כ-10 שנים ממועד חתימת ההסכם), כאשר נפטר אביו של המנוח והזכויות במשק הועברו במלואן על שמה של הנתבעת 1, כמו גם העובדה כי העברת הזכויות למנוח מכוח ההסכם לא נעשתה גם במשך כ-4 שנים נוספות לאחר מכן, בטרם טס המנוח לטיול (בשנת 2005), מלמדות כאמור כי ההסכם נזנח ע"י המנוח וההורים.

102. מקום בו אין מחלוקת כי המנוח וההורים, על פני תקופה של שנים ארוכות ובדרך כלשהי, לא פעלו למימוש ההסכם, ניתן לבוא ולומר כי ההסכם נזנח על ידם ראו: ע"א 156/76 שטרן נ' פרידמן, פ"ד לא(1) 572, 577; ע"א 10148/05 חברת תדי ירושלים בע"מ נ' ברכה כץ-שיבאן (15.3.2010) [פורסם בנבו]; תמ"ש 24978-07-16 פ' נ' פ' ואח' (19.12.2018) [פורסם בנבו]; תמ"ש 40359-10-14 ב' נ' ב' (23.10.2015) [פורסם בנבו].

103. המשמעות של קביעה זו הינה כי הזכויות במשק מעולם לא הועברו למנוח ולא ניתן להצהיר כי התובעות הינן בעלות הזכויות במשק מכוח הירושה שכן המנוח לא יכול היה להוריש לתובעות את מה שאין לו ראו: בע"ם 3872/14 פלונית נ' פלוני (8.9.2014) [פורסם בנבו]; בע"ם 612/16 (30.3.2016) [פורסם בנבו].

104. התובעות טענו כי ההסכם לא נזנח וכי הוא המשיך לחייב את ההורים והמנוח והראיה לכך הוא ההסכם הנוסף אשר נערך בשנת 2000 על ידי עורך הדין ***, שהוא עורך דינה של הנתבעת 1 ראו: ס' 6 לסיכומי התובעות. טענה זו לא ניתן לקבל.

105. ראשית, הסכם הנוסף לא נחתם על ידי הנתבעת 1 ו"חתימתו של מתקשר מהווה בדרך-כלל אינדיקציה מכרעת לגמירת-דעת מצדו" ראו: ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, [פורסם בנבו]; ע"א 3354/18 פלונית נ' פלונית (23.3.2020) [פורסם בנבו]; עמ"ש 13858-06-20 פלוני ואח' נ' פלוני (15.11.2020) [פורסם בנבו].

106. שנית, ההסכם הנוסף טעון הבהרה ממשית כגון:

על ידי מי נערך ההסכם הנוסף ולאיזו מטרה (שכן על פי ההסכם הנוסף, המנוח מעביר, לכאורה, זכויות במבנה התעשייתי לנתבעת 1 כאשר בפועל הזכויות ממילא מצויות ברשותה);

כיצד העברת המבנה התעשייתי לנתבעת 1 תסייע בדאגה לבעלה ולצרכיו המיוחדים עקב מחלתו ראו: והואיל השלישי להסכם הנוסף, כאשר על פי ההסכם, כל פירות הנחלה ממילא היו אמורים לעבור להורים ראו: ס' 3 להסכם.

107. את ההבהרה ניתן היה לקבל על ידי עוה"ד ***, המוזכר בהסכם הנוסף ואולם התובעות לא ביקשו לזמנו לעדות ויש לזקוף מחדל זה לחובתן.

108. למותר לציין כי חרף האמור בס' 4 (הראשון מתוך השניים) להסכם הנוסף, ייפוי הכוח הבלתי חוזר לצורך ביצוע העברת הזכויות במבנה התעשייתי, לא נחתם על ידי המנוח ולמצער לא הוגש לתיק זה כראיה.

109. בנוסף לא ניתן להתעלם מהעובדה שככל שההורים היו מעוניינים להעביר את זכויותיהם למנוח רק לאחר ימיהם ושנותיהם ולא בחייהם הרי שהם היו עושים זאת, בדרך של מינוי בן ממשיך בהתאם להוראות ההסכם המשולש והדבר לא נעשה ראו: ס' 22 לעמדת רמ"י, שכן חזקה על בעל זכות בר-רשות במשק, כי ידע מה משמעותו של הסדר הבן הממשיך ראו: תמ"ש (ת"א) 50500/99 א. ל. נ' צ. ל. (26.6.2007) [פורסם בנבו]; תמ"ש 66291-12-15 ק' נ' ב' ואח' (8.3.2018) [פורסם בנבו] (ויוער כי אין מחלוקת שמדובר בהסכם להעברה ללא תמורה ולא במינוי בן ממשיך ראו: ס' 18 לכתב התביעה).

110. הבן ממשיך "הלא הוא הבן שבונה ביתו בחלקה א', ליד בית ההורים, מעבד עימם את המשק, ומצפה לכך שעם מותם, בבוא היום, יהיה הוא בעל המשק במקומם". ראו: ס' אוטולנגי "ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק עובדים" עיוני משפט, ט (התשמ"ד), 469.

111. כידוע הסדר זה מאפשר להורים להציע לרמ"י למי להעניק את הזכות לאחר פטירתם ובכפוף לתנאי עבירות הזכויות, מינוי הבן הממשיך נכנס לתוקף רק לאחר פטירת ההורים ראו: תמ"ש (ת"א) 80170/96 גולדשטיין נ' גולדשטיין, תק-מש 2003(2), 350 (2010).

112. על יסוד כל אלה, אני קובע כי התובעות לא הוכיחו את תביעתן ואני מורה על דחיית התביעה.

ההליך השני – תמ"ש 40732-12-18

עיקר טענות התובעות

113. בנוסף לטענות העובדתיות שטענו התובעות בהליך הראשון, נטען על ידי התובעות במסגרת ההליך השני, בין היתר, כי לתובעות היה ספק באשר לכשירות הנתבעת 1 במועד חתימתה על מסמכי ההעברה ואולם הן לא ידעו "לשים אצבע" על המועד בו הפכה הנתבעת 1 לחסרת כשירות.

114. לתובעות התברר כי הנתבעת 1 לא הייתה כשירה במועד חתימתה על מסמכי ההעברה.

115. מאז קבלת מידע זה ניסו התובעות לשחזר את המועד בו נתבעת 1 כבר לא הייתה כשירה בהיבט הקוגניטיבי והתברר כי במהלך חודש ספטמבר 2012 הנתבעת 1 לא הייתה כשירה.

116. על רקע מידע זה יש להצהיר כי הנתבעת 1 לא הייתה כשירה ביום 14.9.2012, או בסמוך לכך לחתום על מסמכי ההעברה וכי הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת, בעטיה יש להצהיר כי מסמכי ההעברה בטלים ומבוטלים.

עיקר טענות הנתבעים

117. בנוסף לטענות העובדתיות שטענו התובעות בהליך הראשון, נטען על ידן במסגרת ההליך השני, בין היתר, כי בשנת 2012 הייתה הנתבעת 1 כשירה מבחינה קוגניטיבית וכלכלה את צעדיה עפ"י רצונה ובאופן ברור ומדויק.

118. הנתבעת 1 חתמה בדעה צלולה ובגמירות דעת מלאה וללא כל השפעה בלתי הוגנת על מסמכי ההעברה.

119. על התובעות מוטלת החובה להוכיח את טענותיהן.

120. שיהוי בפתיחת ההליך השני, כמו גם בפתיחת ההליך הראשון, מעיד כאלף עדים על כוונתן ומזימתן של התובעות אשר המתינו למצב בו הנתבעת 1 כבר לא תוכל להגיב על טענותיהן ועל ניסיונן להשתלט על המשק.

121. לצורך בחינת גמירות דעתה של נתבעת 1 יש להתייחס למכתביה אשר נשלחו עוד בשנת 2009 למושב, מהם עולה באופן שלא משתמע לשני פנים כי כבר בשנת 2009 גמרה בדעתה נתבעת 1 להעביר את הזכויות במשק לידי הנתבעת 2.

122. כל עוד לא מונה מומחה מטעם ביהמ"ש רשאים בעלי הדין להביא מומחים מטעמם.

גדר המחלוקת

123. גדר המחלוקת בהליך זה הינה האם הייתה לנתבעת 1 כשירות משפטית לחתום על מסמכי ההעברה.

דיון והכרעה

124. לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

125. תחילה יש לסלק את הטענה כי לתובעות אין מעמד להגיש תביעה זו ראו: ס' 47-48 לסיכומי הנתבעות כיוון שטענה זו נטענה לראשונה בסיכומים והלכה היא שאין להיענות לטענות אשר נטענות לראשונה בסיכומים ראו: רע"א 496/89 סאלם סלאמה אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב פ"ד מה(4) 343.

126. אין מחלוקת ש'עניין שברפואה' יש להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית ראו: ע"א 472/81
     קצין התשלומים נ' אברג'יל פ"ד לז(2) 785 (9.6.1983); רע"א (נצ') 4662-05-15 פל. נ' אבו יונס ואח' (6.5.2015) [פורסם בנבו]; רע"א 1023/16 פל. נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (19.6.2019) [פורסם בנבו]; ת"ע 6519-11-14 פלוני נ' אלמוני (12.9.2019) [פורסם בנבו].

127. ביום 17.2.2021 מונה המומחה אשר התבקש ליתן חוות דעת ביחס למצבה הקוגניטיבי של הנתבעת 1 בתקופה שמיום 1.1.2009 ועד ליום 14.9.2012 – המועד בו נחתמו מסמכי ההעברה.

128. בהתאם לחוות הדעת, המסקנה של המומחה הינה כי:

"לכן, ניתן לקבוע כי עד לתחילת שנת 2012, הייתה המנוחה (כך במקור – פ.ג.) כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות ואילו החל ממועד זה, בהסתברות גבוה יותר, לא הייתה המנוחה (כך במקור – פ.ג.) כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולה משפטית".

129. כידוע, פסיקה עקבית וארוכת-שנים של בית המשפט העליון קובעת, כי ככלל, יאמץ בית המשפט את ממצאיו ומסקנותיו של מומחה אשר מונה על-ידו על-מנת לספק נתונים מקצועיים הנחוצים לצורך הכרעה. ההלכה סוכמה בת"א (מחוזי חיפה) 52051-12-13 עובד ואח' נ' לונדון ואח' (17.2.2021) [פורסם בנבו].

130. הדבר נכון ביתר שאת מקום בו המומחה לא זומן לחקירה ראו: עמ"ש 1820-03-19 פלוני נ' פלונית (12.5.2019) [פורסם בנבו] ויש לראות את הנתבעות כמי שאינן חולקות על האמור בחוות הדעת ראו: עמ"ש 50188-02-17 (8.6.2018) [פורסם בנבו]; ת"ע 46769-04-14 (18.5.2017) [פורסם בנבו]. כפועל יוצא, יש לדחות את האמור בפרק "חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט" לסיכומי הנתבעות, בפרט בס' 55 ו-57 לסיכומים.

131. למעשה, ניתן היה לעצור כאן ולהורות על קבלת התביעה. ואולם, עיון בתשתית ראייתית נוספת, מוביל למסקנה כי הנתבעת 1 לא הייתה כשירה במישור הקוגניטיבי במעמד החתימה על מסמכי ההעברה.

כך למשל, בגיליון שחרור מיום 9.6.2012 צוין כי הנתבעת 1 "לא דיברה לעניין" ואובחנה "ירידה קוגניטיבית ותזונתית ניכרת בתקופה האחרונה" ראו: נספח 3 לתיק המוצגים של התובעות.

כך למשל, בדו"ח מעקב מיום 10.10.2012 צוין כי "לדברי הבת שוכחת שמות הנכדים, שוכחת פרטים, ירידה קשה בזיכרון לטווח קצר. בלילות רלעתים (הטעות במקור – פ.ג.) רואה את ההורים ומדברת עימם" ראו: נספח 4 לתיק המוצגים של התובעות. ער אני לעובדה כי דו"ח המעקב נערך כחודש לאחר שנחתמו מסמכי ההעברה ואולם, דמנציה הינה הליך הדרגתי ראו: ת"ע 18595-01-17 ד' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' (2.9.2019) [פורסם בנבו]; תמ"ש 20037-11-11 )21.12.2015) [פורסם בנבו]; תמ"ש (י-ם) 19361/98 החסויה ש. ב. נ' מ. ס. (21.9.2006) [פורסם בנבו] ומדו"ח המעקב ניתן ללמוד על מצבה הקוגניטיבי של הנתבעת 1 במועד החתימה על מסמכי ההעברה.

כך למשל, בהערכה כללית מטעם המוסד לביטוח לאומי מיום 27.4.2012 צוין במספר הזדמנויות כי הנתבעת 1 סובלת מדמנציה משנת 2011, הבינה את השאלות וענתה לחלק מהן לעניין, לא מתמצאת בזמן, לא זוכרת את מספר תעודת הזהות וכו'.

כך למשל, עד מטעם התובעות, מר *** העיד כי בשנת 2011 הנתבעת 1 הייתה צלולה פחות ממה שהכיר אותה בתור ילד ראו: פרוט' עמ' 23 ש' 18-21, ראו גם עמ'24 ש' 26-33.

כך למשל, עד נוסף מטעם התובעות מר *** העיד כי יכול להיות שהנתבעת 1 לא דיברה לעניין ראו: פרוט' עמ' 43 ש' 22-23.

132. ער אני לעובדה כי מר *** העיד כי בסוף שנת 2012 בערך ראו: פרוט' עמ' 40 ש' 7 לא ראה שום דבר חריג והנתבעת 1 דיברה לעניין ואולם העד הוסיף בהגינותו כי אינו "מומחה בתחום" ראו: עמ' 40 ש' 17 ולא ניתן לבסס מעדותו ממצא עובדתי אודות כשירות הנתבעת 1.

133. ער אני לעדותה של העדה *** כי הנתבעת 1 הייתה צלולה ראו: פרוט' עמ' 41 ש' 8, 23 ואולם עדה זו לא ידעה להצביע על המועדים הספציפיים בשנת 2012 כאשר ניכר כי היא התייחסה לתקופה אשר קדמה לחתימה על מסמכי ההעברה ראו: פרוט' עמ' 41 ש' 32-33.

134. ער אני לעובדה כי הגב' *** העידה כי הנתבעת 1 הייתה צלולה ודיברה לעניין ראו: פרוט' עמ' 44 ש' 12-19, עמ' 45 ש' 33-34 ואולם אין בעדות זו כדי לשנות את המאזן הראייתי בכל הנוגע למסקנה כי הנתבעת 1 לא הייתה כשירה בעת החתימה על מסמכי ההעברה.

135. ער אני לעובדה כי בתקופה בה הנתבעת 1 הייתה כשירה במישור הקוגניטיבי, פנתה היא למושב בבקשה למנות את הנתבעת 2 כבת ממשיכה ראו: מוצגים 21-22, 26 לתיק המוצגים של הנתבעות ואולם, ס' 14-15 לתצהיר ***.

136. הפסיקה הכירה אומנם באפשרות בה ניתן להעניק מתנה במקרקעין באמצעות תצהיר ראו: תמ"ש 28232-03-16 נ. נ' כ. (24.9.2017) [פורסם בנבו] ואולם איני סבור כי די במכתבים שנשלחו על ידי הנתבעת 1 למושב, שלא נתמכו בתצהיר ראו: נספחים 21-22 לתיק המוצגים של הנתבעות; ס' 14 לתצהיר מטעם *** כדי להשלים את הענקת הזכויות במשק לנתבעת 1 במתנה. בנוסף כאמור, מבירור שערכה רמ"י עם הסוכנות היהודית, לא נמצא מינוי של בן ממשיך במשק ראו: ס' 22 לעמדת רמ"י והנתבעת 2 לא מונתה כבת-ממשיכה גם על-פי הנהלים והדרישות בסוכנות היהודית וברמ"י ראו גם: סעיף 20 ה(1) להסכם המשולש. בתוך כך, יש לדחות את טענת הנתבעות בס' 50,52 ו-63 לסיכומים כי הליך העברת הזכויות בנחלה החל ביום 6.12.2009 והושלם בשלב מאוחר יותר.

137. יצוין כי הנתבעות לא הצביעו על כל מכשול אשר מנע מהנתבעת 1 לחתום על מסמכי העברה בסמוך למועד משלוח המכתבים ולא נתנו כל הסבר לעובדה כי מסמכי ההעברה נחתמו, בתקופה בה הנתבעת 1 לא הייתה כשירה לחתום עליהם.

138. על יסוד כל אלה, אני קובע כי התובעות הוכיחו את תביעתן וכי מסמכי ההעברה בטלים.

התוצאה

139. התוצאה היא כי התביעה בהליך הראשון נדחית והתביעה בהליך השני מתקבלת.

140. המשמעות המעשית של תוצאה זו הינה כי רישום הזכויות במשק יישאר על שם הנתבעת 1.

141. לאור התוצאה, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

142. המזכירות תסגור את שני ההליכים.

143. אני מתיר את פרסום פסק הדין, לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ז' אלול תשפ"א, 15 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.