פקיד התביעות של הנתבע דחה את תביעת התובע להכיר בסרטן העור ובמחלת הריאות ממנה סובל כפגיעה בעבודה, מן הטעם שלא הוכח קשר סיבתי רפואי בין המחלה לתנאי העבודה. מכאן התביעה שבפנינו.
-
התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות
התובע, יליד 1934, עבד 34 שנה – משנת 1970 ועד שנת 1993 – כאיש אחזקה בתעשייה האווירית. הוא עסק בעבודות נגרות, צביעה ואינסטלציה. במסגרת עבודתו נחשף לטענתו לחומרים מזיקים שונים כצבעים, אסבסט, מדללים ועוד שלפי טענתו גרמו למחלת הריאות שבה לקה. עוד טען כי עבד בחשיפה לקרינת שמש מספר שעות מידי יום, שכתוצאה ממנה נתגלו לו נגעים סרטניים מסוג BCC/SCC באזור הפנים.
התובע הגיש לנתבע במהלך שנת 2014 שתי תביעות לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, הראשונה בגין מחלת הריאות והשנייה בגין גידולים סרטניים בעור. שתי התביעות נדחו על ידי פקיד התביעות בפברואר 2016 בנימוק לפיו בהתאם למסמכים שנתקבלו ובהעדר המסמכים הנדרשים, לא ניתן להוכיח חשיפה לחומרים הגורמים את מחלת הריאות ואת הגידולים בעור מהם הוא סובל (נספח 1 לכתב התביעה).
ביום 21.2.2017 הוגשה התביעה שבפנינו, המופנית כנגד שתי ההחלטות של פקיד התביעות. כתב ההגנה הוגש ביום 3.8.2017.
ביום 26.11.2017 התקיים דיון מקדמי בפני כב' סגנית הנשיאה (כתוארה דאז) הדס יהלום במסגרתו נקבע כי התיק יועבר להוכחות אשר במסגרתן יש לבחון האם הניח התובע תשתית עובדתית למיקרוטראומה לעניין מחלת הריאות ולעניין סרטן העור וכן את קיומו של קשר סיבתי בין העבודה למחלות ושאלת מאזן ההשפעות.
ביום 5.6.2019 התקיים דיון הוכחות במסגרתו הוחלט על הגשת תצהירים מתוקנים מצד התובע. לאחר הגשת התצהירים המתוקנים ולאחר דחיות מטעמים שונים, ביניהם תקופת הקורונה, התקיים ביום 8.9.2020 דיון הוכחות נוסף. במהלך דיון זה הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה לפיה ימונו שני מומחים רפואיים. הראשון, רופא תעסוקתי לבחינת מחלת הריאות של התובע והשני רופא עור לבחינת סרטן העור. כן הסכימו הצדדים על העובדות המוסכמות שיופנו למומחים ואלה הן:
" א. התובע יליד שנת 1934 .
ב. בין השנים 1970 ל- 1993 עבד כאיש אחזקה ונגר בתעשייה האווירית.
ג. במסגרת תפקידו נחשף לאבק נגרות, אבק בנייה, דבק נגרים, דבק מגע, צבעים, מדללים ועשן ריתוך (עובדה שתועבר רק לרופא התעסוקתי).
ד. אחת למספר חודשים (בממוצע 3-4 פעמים בשנה) נחשף לאסבסט בביצוע תיקוני גגות (עובדה שתועבר רק לרופא התעסוקתי).
ה. 40% מזמן עבודתו נחשף לשמש (עובדה שתועבר רק לרופא העור).
ו. התובע עבד 5 ימים בשבוע, משעה 07:00 עד 16:00, כאשר 3 פעמים בשבוע עבד עד 23:00."
בית הדין מינה את ד"ר אייל פרץ כמומחה רפואי בתחום העור ואת ד"ר דורית ויינברג כמומחית תעסוקתית לבחינת מחלת הריאות של התובע. להלן נסקור את חוות הדעת של כל מומחה בנפרד.
-
חוות דעת המומחה בתחום העור
ביום 3.11.20 התקבלה חוות דעתו של ד"ר פרץ אשר השיב לשאלות שהופנו אליו באופן הבא:
"א. הליקוי ממנו סובל התובע:
מעברו- שנת 2004 ושנת 2010- 2 גידולים סרטניים מסוג Base Cell Carcinoma (BCC) בלחי ימין ובאוזן ימין, בהתאמה. בשנים 1994 ו-1999 אובחנו אצלו 2 גידולים סרטניים מסוג מלנומה (Malignant Melanoma) בגב.
ב. קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי של התובע:
התובע עבד בתעשייה האווירית בין השנים 1970-1993. במסגרת עבודתו כאיש אחזקה נחשף לשמש כ-3 שעות ביום, בממוצע, במשך 23 שנים. הופעת גידול סרטני מסוג Base Cell Carcinoma קשורה באופן ישיר לחשיפה ממושכת לשמש, לאורך שנים. במקרה הנוכחי, הגידולים אכן הופיעו באזורים חשופים לשמש- באוזן ובלחי ימין, והתובע אכן נחשף לשמש למשך תקופה ארוכה. לפיכך, ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% שתנאי עבודתו השפיעו על הופעת הליקוי.
לעומת זאת, אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה להופעת גידול סרטני מסוג מלנומה בגב, אזור שאינו חשוף לשמש.
ג. בהחלט ניתן לומר שמחלתו של התובע נגרמה על דרך של "פגיעות זעירות" (פגיעה כרונית מתמשכת של קרני השמש בעור) שהצטברו לגרימת נזק מצטבר אשר גרם להתפתחות מחלתו, סרטן עור מסוג BCC.
ד. כאמור, קיים קשר הדוק בין חשיפה ממושכת לשמש להתפתחות גידול סרטני מסוג BCC בעור. לעבודת התובע, אשר במהלכה הוא נחשף לשמש במשך כ-23 שנים, כ-3 שעות מידי יום, יש השפעה משמעותית על הליקוי, בשיעור של 20% ומעלה.
למומחה הופנו שאלות הבהרה, נביא להלן את השאלות והתשובות ביחד:
א. נא הסבר את מנגנון הפגיעה. כיצד לדעתך גרמה החשיפה לשמש למצב הרפואי בלחי ובאוזן? והאם מדובר בפגיעה זעירה או בתהליך תחלואתי מתמשך? אנא נמק תשובתך.
"- חשיפה לשמש- קרינה על סגולית תוארה בקשר ישיר עם התפתחות סרטן עור מסוג BCC.
-קרינה על סגולה מסוג UVA ו-UVB פוגעת בתאי עור.
-המטען התורשתי (DNA) של התא נפגע
-מערכת החיסון מנסה לתקן את הנזק.
-חשיפה נוספת לשמש פוגעת ביכולת התיקון של מערכת החיסון.
-התאים שניזוקו עוברים מוטציה לתאי סרטן וגדלים בצורה לא מבוקרת.
-התפתחות סרטן עור."
ב. בהמשך לתשובתך לשאלה א', נא הבהר מה היתה תדירות הפגיעה?
"פגיעה כרונית מתמשכת לאורך 23 שנים, 5 ימים בשבוע, כ-3 שעות מידי יום"
ג. לאור העובדה שקבעת כי המלנומה בגב לא נבעה מתנאי העבודה, האם ייתכן כי לאור המצב הרפואי בלחי ובאוזן הינו תוצאה של אותם גורמים שהביאו להיווצרות המלנומה בגב, ולא דווקא של תנאי העבודה? אם לא, אנא נמק מדוע לא.
"כאמור, סרטן עור מסוג BCC המופיע באזורים חשופים לשמש מתפתח בקורלציה ישירה עם חשיפה כרונית וממושכת לשמש כפי שתואר במקרה הנוכחי. גורמי סיכון להתפתחות מלנומה: סיפור משפחתי של מלנומה- רקע תורשתי, ריבוי שומות, היסטוריה רפואית של שומות דיספלסטיות (שומות עם פוטנציאל להתמרה ממארת) וחשיפה לשמש. מעיון בתיק הרפואי עולה שלתובע היו גורמי סיכון להתפתחות מלנומה בדמות של ריבוי שומות והיסטוריה רפואית של שומות דיספלסטיות. אין מידע בנוגע לסיפור משפחתי של מלנומה. חשיפה לשמש במסגרת העבודה איננה רלוונטית לאזור הגב שהיה מוגן משמש במהלך העבודה. המצב הרפואי בלחי ובאוזן לא נגרם על ידי הגורמים שהביאו להיווצרות מלנומה בגב.
ד. בהתייחס לתשובתך לשאלה ג' לעיל, אנא ענה בשנית על שאלה ד' בהחלטת המינוי.
"כאמור, קיים קשר הדוק בין חשיפה ממושכת לשמש להתפתחות גידול סרטני מסוג BCC בעור. לעבודת התובע, אשר במהלכה הוא נחשף לשמש במשך כ- 23 שנים, כ-3 שעות מידי יום, יש השפעה משמעותית על הליקוי, בשיעור של 20% ומעלה. "
-
חוות דעת המומחים לעניין מחלת הריאות
ביום 1.10.20 התקבלה חוות דעתה של ד"ר דורית וינברג שמונתה כרופאה תעסוקתית, שסקרה באופן נרחב את תיקו הרפואי של התובע, ולבסוף קבעה את הדברים הבאים:
"על פי עובדות המקרה עבד בשנים 1970-1993 כאיש אחזקה ונגר בתעשייה האווירית. במסגרת תפקידו נחשף לאבק נגרות, אבק בנייה, דבק נגרים, דבק מגע, צבעים מדללים ועשן ריתוך. חשיבה לחומרים כאלו לאורך זמן עלולה לגרום למחלת ריאות חסימתית כרונית, וקיים קשר מנה תגובה- ככל שהחשיפה ניכרת יותר כך הסיכון לפיתוח מחלת ריאות חסימתית הינו גבוה יותר..
עם זאת שתי הבעיות בהן אני נתקלת במקרה זה לשם הכרה בקשר סיבתי הינן:
א. העדר אבחנה ברורה על פי הקריטריונים.
ב. העדר כל פירוט לגבי מידת החשיפה של מר צ' לגורמים השונים במקום עבודתו לאורך השנים מה שאינו מאפשר התייחסות לקשר מנה-תגובה.
לפיכך איני יכולה בנתונים שלפני לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין התחלואה הריאתית של מר צ' ובין חשיפתו התעסוקתית. על פי שיקולו של כבוד השופט ניתן להפנות לרופא ריאות באבחנה הרפואית, כמו כן יש לבחון האם יש אפשרות להרחבת התשתית העובדתית של החשיפה התעסוקתית."
ביום 14.2.21, ולאור כך שהמומחית בתחום הרפואה התעסוקתית קבעה שאין היא יודעת מהי מחלת הריאות שבה לקה התובע, הוחלט על מינוי מומחה נוסף בתחום הריאות. המומחה, ד"ר וינר פלטיאל, כתב בחוות דעתו כך:
"תולדות המקרה
מדובר בגבר יליד 1934. בין השנים 1970 ל-1993 עבד כאיש אחזקה ונגר בתעשייה האווירית.
במסגרת עבודתו נחשף לאבק נגרות, אבק בניה, דבקים שונים, צבעים ומדללי צבע, וכן היה חשוף לעשן ואדי ריתוך. לא מעשן ולא עישן בעברו. בסביבות שנת 2000 החל לסבול משיעול, צפצופים וקוצר נשימה. נבדק מספר פעמים אצל מומחים למחלות ריאה.. עבר מספר בדיקות של תפקודי ריאות, וכולם היו בדעה שנ"ל יש ברונכיטיס כרונית- ברונכיטיס אסמטית בדרגה קלה/בינונית. יש לציין שלנ"ל יש מחלות נוספות, ביניהן ארטריטיס ראומטית בשלה קיבל סטרואידים, היכולים למסך במידת מה את חומרת המחלה. עבר גם מספר פעמים CT של בית החזה וטופל במשך השנים במשאפים שונים המכילים קורטיקוסטרואידים ומרחיבי סימפונות בשאיפה.
אין ספק שמר צ' סובל מברונכיטיס כרונית בדרגה קלה/בינונית.
השאלה הינה מה תרומת החשיפה לחומרים שהוזכרו למחלתו של מר צ'. בהעדר עישון, הנחשב כגורם הסיכון מספר אחד להיווצרות של מחלת ברונכיטיס, החשיפה למזהמים סביבתיים ותעשייתיים הינה הגורם ברוב המקרים להיווצרותה של מחלת הברונכיטיס הכרונית.
בשנים האחרונות, מתברר יותר ויותר שזיהום תעשייתי וסביבתי תורם, ולעיתים אף גורם להיווצרות של מחלה ריאתית כרונית. חומרים רבים שאליהם חשופים עובדי תעשיות המלט, הדלקים, הפחם, המחצבים, הצבעים ואבק נגרות ועוד רבים אחרים נמצאו כגורמים להתפתחות מחלה זו.
ולשאלותיך –
א. מחלת הריאות ממנה סובל מר צ' הינה ברונכיטיס כרונית.
ב. לדעתי, בהעדר היסטוריה של עישון- הגורם מס' 1 להיווצרות מחלת ריאתית חסימתית כרונית, החשיפה של מר צ' לחומרים תעשייתיים מזהמים במקום עבודתו הביאה להופעת ולהחמרת הליקוי הנשימתי שלו.
ג. ניתן לומר שהמחלה של מר צ' עקב עבודתו נגרמה או הוחמרה על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, והצטברות נזקים אלו גרמה למחלתו והחמירה אותה.
ד. לתנאי העבודה השפעה משמעותית על המחלה.
אחר דברים אלה הגישו הצדדים את סיכומיהם.
תמצית טענות הצדדים
התובע טען כי חוות הדעת שהגישו המומחים הרפואיים היו ברורות וכי יש לקבל אותן ולהכיר במחלת הריאות ובנגעים בעור כפגיעות בעבודה. כך, עלה מחוות הדעת כי יש קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעות שלו הן בעניין הריאות והן בעניין העור. כמו כן, תוארה הפגיעה על דרך המיקרוטראומה בדמות חשיפה ממושכת לשמש ולחומרים מזיקים, ואף נקבע כי העבודה השפיעה באופן משמעותי הן על מחלת הריאות והן על הגידולים הסרטניים בלחי ובאוזן ימין. אי לכך, יש להכיר בהם כפגיעות בעבודה.
הנתבע טוען כי המומחה הרפואי בתחום העור לא הסביר את הקביעות לעניין פגיעות זעירות ולעניין ההשפעה המשמעותית. עוד טען כי מתשובת המומחה עולה כי מדובר בהליך תחלואתי טבעי ולא במיקרוטראומה וכן כי המומחה קבע כי לתובע שני גורמי סיכון מתוך שלושה להיווצרות נגעים בעור ללא קשר לתנאי העבודה ועל כן לא ברור מדוע קבע כי מדובר בהשפעה משמעותית. על כן יש לדחות את התביעה בעניין העור.
אשר למחלת הריאה, הנתבע טוען כי המומחה קבע קשר סיבתי אולם לא תיאר את מנגנון הפגיעה ולא קבע את תדירויות הפגיעות הזעירות ואף לא ציין מהם החומרים שגרמו לדעתו למצב הרפואי. כן לא נימק את הקביעה כי יש השפעה משמעותית. הנתבע ביקש להעביר שאלות הבהרה למומחה אולם אלה לא הותרו ועל כן קביעותיו נותרו חלקיות וחסרות ויש לדחות את התביעה להכרה במחלת הריאות, משלא הוכחו רכיבי המיקרוטראומה.
המסגרת הנורמטיבית
בענייןסיטרוק(בר"ע7293-06-13המוסד לביטוח לאומי נ'סיטרוק(15.7.13)) נקבע כך, על ידי כב' סגן הנשיאה (כתוארו אז)יגאל פליטמן:
"כאשר מדובר בפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, לאחר שהונחה מסכת עובדתית מתאימה, יש לברר שלושה נושאים: האחד - קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; השני - האם הפגיעה נעשית במנגנון המיקרוטראומה; השלישי - מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים.
למען הסר ספק הננו מבהירים כי לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח. רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי כאמור מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות של תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים".
בעניין מועדים לשמחה (עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה נ' המוסד לביטוח לאומי (19.10.17)) נקבע לעניין עילת המיקרוטראומה והחשיפה לחומרים מסוכנים כך:
"ההכרה בתביעות להכרה בפגיעות כגון מחלת ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור ועוד, בדרך של מיקרוטראומה, כתוצאה מחשיפה לחומרים (מסוכנים או אחרים) במסגרת העבודה "ימיה כמעט כימי הלכת המיקרוטראומה בבית הדין. מאז תחילת דרכו הבהיר בית הדין כי חדירה של חומרים כאלו ואחרים דרך הנשימה מהווה שרשרת של אירועים המהווים פגיעות חוזרות ונישנות".
בהתאם להלכה העקרונית בנוגע למיקרוטראומה, גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נדרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה". תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנית" לחומרים. נקבע כי אין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום המנותקות בזמן זו מזו כדי לעלות כדי תשתית עובדתית "מתאימה". כן נקבע כי על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה לאותם חומרים.
בהקשר זה, ובהיקש משהשאלה ששאל חברי השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן בענייןאודת פאנוס מתעוררת השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לחומרים החשודים כפוגעים?
שאלה זו מתעצמת כאשר מציאות החיים מלמדת כי לרוב מעסיקים אינם מנהלים רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, בין אם אי הרישום הוא פועל יוצא של הפרת חובת רישום ובין אם העדרה של חובה כאמור. קושי זה לפניו ניצבים תובעים גדול עשרות מונים בהנתן כי לרוב סוג פגיעות כאמור עשוי להיות תולדה של חשיפה מהעבר הרחוק, ואף הרחוק מאד, ולרוב אף נמשך על פני שנים לא מעטות. האם הקושי הראייתי גוזר, בהכרח ותמיד, את דחיית התביעה?
דומה שאין צורך להכביר מילים על כך שמדובר בתוצאה שאין הדעת סובלתה. בעיקר משום שבשלב קביעת התשתית העובדתית לא תמיד ברור מהי מידת החשיפה (תדירות, ריכוז וכיוצ"ב) שעשויה לגרום, אם בכלל, למחלה. זאת ועוד, לא אחת נמצא כי סוג העיסוק מוכר ככזה הנפגע מחומרים המקובלים בעיסוקו. מידע זה לרוב מצוי בידי הרופא המומחה היועץ לבית הדין (לרוב הרופא התעסוקתי, אך לא רק). על רקע זה נקבע, בהיקש מהנפסק בענייןאודת פאנוס, כי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים "ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין" "ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי".
אין משמעה של הקלה ראייתית זו כי נזנחו יסודות עילת המיקרוטראומה במובן זה שגם חשיפות לא מהותיות וספורדיות יענו על יסודותיה. אלא שבין העדרו של פירוט מדוייק ובין דחיית התביעה רק בשל כך המרחק רב ואינו מחוייב המציאות."
עוד נקבע כי קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי לבין האירוע שהתרחש היא קביעת משפטית המושתת על חומר הראיות. עם זאת, ניתן על ידי בית הדין משקל רב לחוות דעת המומחה הרפואי שמונה על ידו. נדרשת הצדקה מובהקת ויוצאת דופן על מנת להצדיק קביעת קשר סיבתי, בניגוד לעמדת המומחה היועץ הרפואי (עב"ל 1035/04ביקלנ'המוסד לביטוח לאומי(6.6.05); עב"ל 345/06המוסד לביטוח לאומינ'בוארון(15.5.07); עב"ל17318-05-11ברוךנ'המוסד לביטוח לאומי(19.2.12)).
-
דיון והכרעה
בכל הנוגע לנגעים בעור, המומחה הרפואי, ד"ר פרץ, קבע באופן מפורש כי הנגעים באוזן ולחי ימין נגרמו בסבירות של מעל 50% עקב החשיפה לשמש במסגרת העבודה. המומחה תיאר את מנגנון הפגיעה בתשובותיו לשאלות ההבהרה מהן ניתן ללמוד כי מדובר בסדרה של פגיעות זעירות וכן קבע כי לעבודה השפעה משמעותית על הליקוי בשיעור של 20% ומעלה.
איננו מקבלים את טענת הנתבע לפיה המומחה תיאר את התדירות כפגיעה מתמשכת, ועל כן מדובר בהליך תחלואתי מתמשך, שכן תיאור זה בא אחרי שהמומחה תיאר באופן מפורט את מנגנון הפגיעה, כיצד קרן השמש פוגעת בתא העור וכיצד חשיפה חוזרת, קרי פגיעה נוספת, מונעת את אפשרות התיקון של התא. זאת ועוד, גם טענת הנתבע כי לתובע גורמי סיכון להיווצרות הנגעים אינה נכונה, שכן המומחה הדגיש במפורש בחוות דעתו כי גורמי הסיכון שהשפיעו על הנגע בגב אינם רלוונטיים לנגעים בלחי ובאוזן. בנסיבות אלה, לטעמנו מדובר בחוות הדעת ברורה המדברת בעד עצמה, ועל כן אנו מאמצים אותה וקובעים כי יש להכיר בנגעים בלחי ובאוזן ימין כפגיעה בעבודה.
אשר למחלת הריאות, חוות הדעת של פרופ' פלטיאל קובעת כי בהעדר עישון, החשיפה לחומרים המזהמים הם שגרמו למחלת הריאות של התובע. אין בידינו לקבל את טענת הנתבע לפיה המומחה לא תיאר את מנגנון הפגיעה, לא קבע את תדירות הפגיעות ולא ציין איזה מהחומרים הם שגרמו למצב הרפואי, וזאת בשים לב לאמור בהלכת מועדים לשמחה שצוטטה לעיל.
למעלה מהצורך נזכיר כי אין המדובר בחשיפה ספורדית אלא בחשיפה ממושכת על פני למעלה מ-20 שנה, כך שלדעתנו שאלת מידת חשיפתו לחומר כזה או אחר אינה רלוונטית בהינתן תקופה חשיפה כה ארוכה. המומחה קבע עוד כי לחשיפה לחומרים המזהמים השפעה משמעותית על הפגיעה. מדובר בחוות דעת ברורה, ועל כן לטעמנו ונוכח הכלל כי המומחה הרפואי מהווה את האורים והתומים ובית הדין לא יסטה מחוות דעתו אלא במקרים מיוחדים, הרי שהתובע הוכיח את יסודות המיקרוטרואמה.
סוף דבר
תביעתו של התובע להכרה במחלת הריאות ובסרטן העור באוזן ובלחי ימין כפגיעות בעבודה- מתקבלת.
בנסיבות העניין, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
ניתן לערער על פסק דין זה בפני בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים. ערעור יש להגיש לא יאוחר מ- 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ח' כסלו תשפ"ב, (12 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים.
