פלוני נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ

התובע יליד 21.05.1982, הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 26.10.2014 שעה שנהג ברכב, מספר רישוי 94-477-52 (להלן: "הרכב").במהלך נסיעה על ציר 90, כביש בין עירוני, רכב צד ג', משאית בעלת מספר רישוי 61-164-70 (להלן: "המשאית"), התנגשה בעוצמה בחזית רכב התובע (להלן: "התאונה").

עקב התאונה, התובע נחבל בגב ובצוואר חבלה מסוג "צליפת שוט". בנוסף, נחבל התובע בראשו, בטנו, גבו, צווארו וביתר חלקי גופו. התובע פונה באמצעות אמבולנס לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים, לאחר אובדן הכרה. התובע אושפז למשך ארבעה ימים, אשר במהלכם בוצעו מספר בדיקות. התובע סבל משבר ניתוק באצבע 2 בכף יד שמאל וכן שבר בארובת העין.

כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה מונה ד"ר ויקטור ויסברוד מבית החולים שערי צדק. ד"ר ויסבורד קבע כי התובע סובל מפגיעה צווארית בעקבות התאונה, ועל כן קבע לתובע 5% נכות צמיתה לפי מחצית סעיף 37(5)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"). כמו כן, קבע ד"ר ויסברוד כי לתובע קיימת מגבלה קלה בתנועות בעמוד השדרה המתני בגינה קיימת לתובע נכות בגובה 7.5% לפי סעיף 37(7)א לתקנות הביטוח הלאומי.

הנתבעת טענה כי הממצאים שמצא ד"ר ויסבורד לא אוזכרו בחוות דעתו של פרופ' אברמסקי בתחום הנוירולוגיה. עם זאת, ממקרא חוות דעתו של פרופ' אברמסקי עולה כי נתן דעתו רק להיבט הנוירולוגי תוך שצוין על-ידו כי התובע ייבדק על-ידי בנוסף גם על-ידי כירורג אורתופד.

לפיכך, הנכות האורתופדית המשוכללת של התובע עומדת על 12.1%.

כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה מונה פרופ' עודד אברמסקי מבית החולים האוניברסיטאי הדסה עין כרם. פרופ' אברמסקי קבע כי התובע סבל מזעזוע מוח קל וצר ומשברים בעצם הגולגולת ללא שטף דם מוחי. כן נקבע כי לתובע קיימת הפרעה בתפקוד בעת כאבים וסחרחורות. פרופ' אברמסקי קבע לתובע 10% נכות צמיתה בגין הפגיעה בראש לפי סעיף 32(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי. כמו כן, פרופ' אברמסקי קבע לתובע 100% נכות זמנית בגין פגיעה מוחית פוסט- טראומתית במשך שלושה חודשים, ו- 25% נכות זמנית במשך שלושה חודשים נוספים.

ביום 24.08.2020 הודיע פרופ' אברמסקי כי בעקבות מצבו הרפואי, הוא אינו יכול להעיד בתובענה שבכותרת. לאחר שהנתבעת ביקשה לחקור את פרופ' אברמבסקי וזה הודיע כי לא יוכל להיחקר בשל מצבו הבריאותי, מונה בהחלטה מיום 11.10.20 פרופ' תמיר בן חור, תחת פרופ' אברמסקי.

פרופ' בן חור קבע לתובע 10% נכות צמיתה בגין כאבי ראש וסחרחורות לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות הביטוח הלאומי. בניגוד לשנטען על-ידי הנתבעת, לא נקבע שכל הנכות חופפת לנכות שנקבעה על-ידי המומחה בתחום האף אוזן גרון אלא רק חצי ממנה, ואף זאת כהערכה.

טענת הנתבעת כי הנכות שנקבעה על-ידי פרופ' אברמסקי הינה על סמך תלונות סובייקטיביות של התובע שלא נמצא להן תיעוד רפואי, לאו טענה היא, משום שההערכה הסופית ניתנה על יסוד מכלול הנתונים, ובכלל זה הממצאים הרפואיים האובייקטיביים שפורטו בחוות דעת פרופ' אברמסקי. קביעה זו נכונה גם לקביעת פרופ' בן חור, אשר ציין במפורש כי הנכות שנקבעה הינה על יסוד הפער בין חומרת הבעיה לפי תיאורו של התובע לבין חומרתה כפי המשתקף מן התיעוד הרפואי (ר' פרק הדיון והמלצות בחוות דעתו של פרופ' בן חור).

כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה מונתה ד"ר רמונה דורסט. ד"ר דורסט קבעה כי לאחר התאונה התובע פיתח תסמינים חלקיים של הפרעה נפשית פוסט טראומתית. ד"ר דורסט קבעה לתובע 10% נכות צמיתה בהתאם לתקנה 34(ב)(2) לתקנות הביטוח הלאומי.

עיקר טענת הנתבעת בקשר לנכות בתחום הפסיכיאטריה הינה כי תלונותיו של התובע בפני המומחית, שעיקרן בירידה בהכנסותיו ובפחד מנהיגה, אינן מבוססות עובדתית, שכן, שכרו של התובע עלה לאחר התאונה ועבודותיו של התובע קשורות בקשר ישיר עם נהיגה.

התובע העיד כי עבר תהליכים נפשיים מורכבים לאחר התאונה (פרו' עמ' 27, ש' 17). כן העיד התובע כי מסלול חייו המקצועיים השתנה לאחר התאונה, כאשר נאלץ לוותר על שאיפתו להחליף את חמיו המשמש כרב איזורי וכן נאלץ להפסיק את לימודי הרבנות (ר' פרו' עמ' 21, 23-24). גרסתו של התובע היתה סדורה ולא נסתרה ורעיית התובע שהצהירה על מצבו הנפשי לא נחקרה על כך.

כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האף אוזן גרון מונה ד"ר עמוס אילון. כעולה מחוות הדעת, תלונות התובע באו לידי ביטוי בסחרחורות חוזרות, טנטון לסירוגין וליקוי שמיעה. במשך כ-20 חודשים לאחר התאונה התובע התלונן כשמונה פעמים אודות קיומה של סחרחורת. לאור זאת, קבע ד"ר אילון לתובע 20% נכות צמיתה לפי סעיף 72(4)(ב)(II) לתקנות הביטוח הלאומי.

הנכות שנקבעה על-ידי המומחה נסמכה על בדיקת ENG שבוצעה עובר לחוות דעתו של המומחה, דהיינו, כארבע שנים לאחר התאונה. המומחה הסביר בעדותו כי ממצאים שנמצאים כארבע שנים לאחר התאונה מעידים על מצב קבוע (פרו' עמ' 10). הנתבעת טענה כי בידי התובע היה לעבור טיפולים פיזיותרפיים, אך המומחה העיד כי התובע טען כי עבר בעבר טיפולים כאלה וכי אלה לא הועילו וכי הדבר מתאים, דהיינו, שאין מדובר בטיפול שעוזר בכל מקרה. כן העיד המומחה כי מדובר בטיפול שאינו נעים ולכן סירוב של מטופלים לעבור אותו גם במקרה שאין שיפור, הינו שכיח (ר' עמ' 8-9 לפרו').

המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין פגיעה בעיניים לפי סעיף 66(א)2 לתקנות הביטוח הלאומי. הצדדים הסכימו על נכות זו ללא צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט.

לפיכך, הנכות הצמיתה המשוכללת שנקבעה לתובע עומדת על 45.9%, ואם נפחית מהנכות הנוירולוגית את החלק שהוערך כחופף לנכות בתחום האף אוזן גרון תעמוד הנכות המשוכללת על 42.9%.

מכאן לשאלת הנזק.

• כאב וסבל – כאמור, נכותו הצמיתה המשוכללת של התובע הועמדה על-ידי המומחים על 45.9%.

  כפי שצוין לעיל, שלא כטענת הנתבעת לא כל הנכות הנוירולוגית נמצאה חופפת את הנכות בתחום האף אוזן גרון, אלא רק מחצית ממנה. עם זאת, פרופ' בן חור קבע כי כך הדבר "להערכתו". נקודה זו לא הובררה עד תום על-ידי מי מהצדדים, אם בדרך של משלוח שאלת הבהרה ואם בדרך של זימון מי מהמומחים לחקירה (לא נתבקש זימונו בשנית של המומחה בתחום האף אוזן גרון שהעיד במועד מוקדם יותר לחוות דעת פרופ' בן חור ולא נתבקש זימון פרופ' בן חור לחקירה).

  הפיצוי בגין כאב וסבל יינתן על בסיס אחוזי נכות בשיעור 45.9%, ויעמוד על סך של 88,154.82 ₪ לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 (להלן: "תקנות הפיצויים").

• שכר עבר – תאונת התובע הוכרה כתאונת עבודה. לפיכך, שולמו לתובע דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 17,921 ₪ (ר' נספח ב' לתצהירו של התובע).דמי הפגיעה מהווים 75% מהפסד השכר לעבר. לפיכך, יש להשלים לזכות התובע את ה- 25% הנותרים בסך של 5,973 ₪.

  נתתי דעתי לכך כי פרופ' אברמסקי קבע לתובע נכויות זמניות בתחום הנוירולוגי לתקופה העולה על התקופה שבגינה שולמו דמי פגיעה. דמי פגיעה שולמו בעבור 58 ימים, בעוד פרופ' אברמסקי קבע לתובע נכות זמנית נוירולוגית בשיעור של 100% למשך שלושה חודשים בגין פגיעה מוחית פוסט טראומטית ועוד 25% נכות זמנית למשך שלושה חודשים נוספים. עם זאת, התובע לא צירף תלושי שכר לתקופה שלאחר התאונה, ולכן לא הוכח כי נגרם לתובע הפסד שכר עבר בגין התקופה בגינה נקבעה נכות הזמנית.

  בחוות הדעת האקטוארית מטעם התובע חושב גם הפסד שכר לעבר בגין ניצול ימי מחלה. תלושי השכר הרלוונטיים לא צורפו, ולא ניתן להסתפק בחוות הדעת חלף הגשת תלושי השכר הרלוונטיים.

  בנוסף, טען התובע להפסד שכר עבר בגין סגירת העסק של רעייתו. רעיית התובע הייתה בעלת עסק של ממכר פרחים לאירועים אשר פעל מאז 2012. התובע טען כי בעקבות התאונה, רעייתו כרעה תחת עומס ניהול בית העסק. לטענת התובע, עובר לתאונה הוא תמך ברעייתו ועזר בניהול העסק ולאחר התאונה לא יכול היה להמשיך לעזור בניהול העסק. במצב זה, כאשר נטל ניהול משק הבית וגידול ארבעת ילדיהם הקטינים רבץ בעיקר על כתפי רעיית התובע, היא נאלצה לסגור את העסק בחודש ינואר 2016 וביום 31.12.2017 נסגר העסק ברישומי רשויות המס (ר' פרו' עמ' 14 ש' 15-19).

  התובע לא תמך טענתו זו בכל ראיה, הן ביחס להכנסות מן העסק והן ביחס לתרומתו לעסק, לרבות ביחס לקשר הסיבתי בין סגירת העסק לתאונה. כאן המקום לציין כי עדותו של התובע ורעייתו נמצאה מהימנה וסדורה וניכר היה כי הם תיארו קושי אמיתי אותו עם חוו בעקבות התאונה. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי באי צירוף הראיות יש לפגוע במהימנות עדותם. אין בעצם העובדה כי לא ניתן להסיק מסקנה משפטית כדי לפגוע במהימנות עדות.

• פגיעה בכושר השתכרות - בעניין שיעור הנכות התפקודית, כבר נקבע כי:

  "בצד קביעת הנכות הרפואית, על בית-המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו בעתיד של התובע, אם התובע טוען להפסד כזה. בפריט זה על בית-המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו. בין הנתונים המסייעים לבית-המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה. לנכות זו, המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה לכושר השתכרותו. זה, כמובן, אינו הנתון היחיד שיובא בחשבון. כדי לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות יש חשיבות גם למקצועו ולמקום עבודתו של התובע" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, (8.6.95), פיסקה 7; עא 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין, (31.8.11), פיסקה 35).

   

  כן נקבע כי:

  "הנכות התפקודית משקפת למעשה את שיעור הפגיעה ביכולת התפקוד של הניזוק כתוצאה מהנכות הרפואית שנקבעה לו. לרוב, שיעורן של שתי הנכויות – הרפואית והתפקודית – יהיה זהה. עם זאת, ניתן לקבוע כי שיעור הנכות התפקודית שונה מזו הרפואית אם בית המשפט השתכנע שקיים פער בין שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לניזוק בגין נזק מסוים, לבין ההשפעה הצפויה של נזק זה על יכולתו התפקודית (ראה הלכת גירוגיסיאן, עמוד 799; הלכת אייגר, עמוד 592)" (ע"א 6601/07 סאבר אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (23.08.2010), פסקה 11 לפסק דינה של השופטת ארבל).

   

  שכרו הממוצע של התובע עומד על סך של 17,968.85 ₪ לפי תלושי השכר לחודש דצמבר 2018. בחוות הדעת האקטוארית מטעם התובע נטען כי בסיס השכר עומד על 18,916 ₪. בסיס השכר ייקבע על יסוד העולה מתלושי השכר.

  עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי שכרו לא נפגע בעקבות התאונה ואף עלה. עם זאת, שיעור ההעלאה משקף את חלוף הזמן, ואין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי בכך יש לשלול כל טענה לנכות תפקודית. המסקנה כי ההעלאה בשכר משקפת וותק ולא קידום מקבלת ביטוי גם בחוות הדעת האקטוארית מטעם התובע, ממנה גם עולה כי התובע אינו ממצה כושר השתכרות. בעוד שהנתונים העובדתיים, כגון בסיס השכר והפסד השכר לעבר צריכים להיתמך בראיות, השאלה האם השכר משקף וותק או קידום והאם הוא עומד בקנה אחד עם כושר ההשתכרות לעובדים אחרים בוותק התובע וסוג עיסוקו הינה עניין של מומחיות. לנתבעת ניתנה האפשרות להגיב לחוות הדעת האקטוארית, אך היא לא מצאה להגיב לה וכן לא ביקשה לחקור את המומחה (ר' החלטה מיום 9.3.21).

  התובע טען על יסוד חוות הדעת האקטוארית להפסד שכר בעתיד בגין אי קידום. ואולם, גם עניין זה דורש הוכחה באמצעות ראיה חיצונית, כגון, העדת המעסיק וכד'.

  לאור סוג הנכויות ושיעורן, לא מצאתי כי יש בהעלאה בשכר כדי להביא למסקנה כי אין לתובע נכות תפקודית. עם זאת, בהעדר ראיה חיצונית תומכת לא מצאתי כי שכרו של התובע לעתיד נפגע בשל אי קידום מעבר לפגיעה המגולמת בנכות התפקודית.

  התובע הינו משגיח כשרות בקיבוץ קלי"ה ועובד כמשגיח כשרות וכמכין בני נוער לבר המצווה במועצה הדתית האזורית בבקעת הירדן (ר' סעיף 5 לתצהיר התובע). כפי שצוין לעיל, התובע העיד כי מסלול חייו המקצועיים השתנה לאחר התאונה, כאשר נאלץ לוותר על שאיפתו להחליף את חמיו המשמש כרב איזורי וכי נאלץ להפסיק את לימודי הרבנות (ר' פרו' עמ' 21, 23-24). בנוסף, העיד התובע כי הכנסתו תלויה גם במספר הפרויקטים שהוא נוטל על עצמו, וכי הוא אינו יכול עוד לקחת על עצמו פרויקטים (פרו' עמ' 19-21). בעניין זה אפנה גם לתצהיר רעיית התובע ביחס למצבו התפקודי, וגרסתה לא נסתרה.

  התובע גר בגבעת זאב, וכדי להגיע לעבודתו הוא מרבה בנסיעות. לכך יש להוסיף כי עבודתו של התובע מחייבות מעבר ממקום למקום ותנועה.

  לאחר ששקלתי את סוג הנכויות ואת אופי העבודה הכולל נסיעות מרובות ומעבר ממקום למקום, ולאחר ששקלתי גם את קביעת פרופ' בן חור ביחס לחפיפה בין הנכות הנוירולוגית לנכות בתחום האף אוזן גרון וכן את העובדה שחלק מהנכות הכללית הצמיתה הינה נכות נפשית, אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע על 35%.

  מכאן עולה כי הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע עומדת על סך של 1,412,062 ₪ (מקדם ההיוון עומד על 224.5254).

• בגין פגיעה בהפרשת זכויות סוציאליות – התובע הינו שכיר, וככל שנקבע כי כושר השתכרותו נפגע אזי הרכיב הפנסיוני שלו נפגע גם כן. נפסק לזכות התובע בגין ראש נזק זה סך של 176,508 ₪.

• הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד – התובע צירף קבלות בסך 219 ₪ (כנגד תשלום בסך 705 ₪ למד"א ניתנה התחייבות של קופת החולים). כמו כן, התובע צירף לתחשיבי הנזק הודעת דוא"ל על חוב בסך של 3,360 ₪, למרכז הישראלי לפסיכוטראומה. הודעת הדוא"ל לא צורפה לתצהירי התובע. התובע טען כי יש לפצותו בגין הוצאות על טיפולים נפשיים.

  נקודת המוצא הינה כי רוב הטיפולים הרפואיים ממומנים על-ידי קופת החולים, ובכלל זאת, הטיפולים הנפשיים. עם זאת, לאחר ששקלתי את אחוזי הנכות שנקבעו לתובע ואת מהות הפגיעה, הנני מעמידה את ההוצאות הרפואיות לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 15,000 ₪, ובכלל זה הוצאות נסיעה.

• עזרה לעבר ולעתיד - באשר לעזרה בעבר לא הובאה כל ראיה. עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שעזרה סיעודית שמעניק בן משפחה חורגת בהרבה מהעזרה הרגילה שבני משפחה מעניקים זה לזה (ר' רע"א 6680/08, מדינת ישראל נ' סלים סעיד, (06.02.2012), פיסקה 33). בני משפחה זכאים לפיצוי בגין העזרה החיונית שהעניקו, אשר לעיתים באה על חשבון עבודתם ובני משפחתם.

  לאחר ששקלתי את ימי המחלה שהוכרו לתובע ואת הנכויות הזמניות שנקבעו לו, הדעת נותנת כי לכל הפחות בסמוך לתאונה ובמועדים בהם נקבעו לתובע אחוזי נכות זמניים נזקק התובע לעזרת קרובים.

  לאור אחוזי הנכות וסוג הנכויות התובע הוא יזדקק גם בעתיד לעזרת צד ג'.

  על דרך האומדנה אעמיד את העזרה לעבר ולעתיד על סך של 100,000 ₪ (חישוב לעתיד לפי שעתיים שבועיות בסך של 50 ₪ לשעה עד גיל 81 שנים, היה מעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד בלבד על סך של 113,857.8 ₪, ומכאן הסכום שנפסק, כאמור, על דרך האומדנה לעבר ולעתיד).

מקובלת עלי טענת התובע כי לא הונחה תשתית עובדתית לטענת הנתבעת כי רכבו של התובע הינו בשירות המעסיק, טענה שהועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת. עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך בדיון בשאלה זו.

לסיכום, הנתבעת תישא בנזקיו של התובע כדלקמן:

פגיעה בשכר עבר 5,973 ₪

פגיעה בכושר השתכרות1,412,062 ₪

פגיעה בחסכון פנסיוני176,508 ₪

הוצאות לעבר ולעתיד15,000 ₪

עזרה לעבר ולעתיד100,000 ₪

כאב וסבל88,154.82 ₪

סה"כ1,797,697.82 ₪

מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל (למעט דמי פגיעה שכבר נלקחו בחשבון). הניכוי יהיה לפי חוות הדעת האקטוארית שצורפה לסיכומי הנתבעת. נתתי דעתי לטענות התובע ביחס למועד הגשת חוות הדעת האקטוארית המעודכנת ולאופן הגשתה בדרך של צירופה לסיכומים. עם זאת, מאחר ולפי חוות הדעת האקטוארית מטעם התובע הניכוי עומד על סכום גבוה יותר, המשמעות היא שהתובע מסכים לניכוי לפי חוות דעת הנתבעת.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ, וכן החזר הוצאות משפט.

בקשת התובע לפסוק לחובת הנתבעת הוצאות לדוגמא, דינה להתקבל לפי תקנה 151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. התנהלות הנתבעת פורטה בהרחבה בהחלטה מיום 16.9.2020 ובגינה לא ניתן היה לקיים את הדיון שנקבע ליום 16.9.2020 אשר לו הוקצה יום שלם. סופו של יום, אף שהדיון נדחה לשם מתן זכות תגובה לנתבעת לחוות הדעת האקטוארית מטעם התובע ומאחר והנתבעת התנגדה לשמיעת עדות המומחים בהיוועדות חזותית, הנתבעת לא מצאה להגיב לחוות הדעת האקטוארית מטעם התובע וויתרה על חקירת המומחים (למעט המומחה בתחום האא"ג שהעיד ביום 16.9.2020). בדיעבד מסתבר שלא היתה כל מניעה לקיים את הדיון שנקבע ליום 16.9.2020. בנסיבות, היה מקום לפסיקת הוצאות משמעותיות לפי תקנה 151(ג).

עם זאת, לאחר ששקלתי את העובדה כי ממילא נדרש מינוי מומחה נוירולוג תחת פרופ' אברמסקי (אף שלא נתבקש לחקור את המומחה האחר שמונה), אעמיד את ההוצאות על הצד הנמוך והם יעמדו על סך של 5,000 ₪.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ב, 18 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.