נציגות הבית המשותף ואח' נ' רקפות בגבעה בע"מ ואח'

צד ג'

עבדו ספורי ע"י ב"כ עוה"ד אגבאריה מייסרה

1. תביעה בגין ליקויי בנייה ואי התאמות, שעל פי טענת התובעים התגלו ברכוש המשותף בבניין הנמצא ברחוב הסתוונית 4 בקרית ביאליק (להלן: "הבניין" או "הבית המשותף"). התביעה כוללת גם דרישה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, איחור במסירה ודמי שימוש.

   הודעה לצד ג' הוגשה נגד קבלן האבן שביצע עבור הנתבעת 1 את עבודות חיפוי האבן בבניין.

    

2. התובעים רכשו במועדים שונים דירות בבניין, רובם ישירות מהנתבעת 1, חברה קבלנית שמכרה את הדירות בבניין שבנתה נתבעת 2 כקבלן מבצע וחלקם (התובעים 26 ו-27) ממי שרכשו את הדירות מהנתבעת 1.

   התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעים 3 ו-4, מנהלי הנתבעות 1 ו-2, בטענה שניהלו ישירות את המשא ומתן מול הרוכשים. ביום 10.5.20 ביקשו התובעים לדחות את התביעה נגד נתבעים 3 ו- 4. הנתבעים עמדו על פסיקת הוצאותיהם, וקבעתי כי שאלת ההוצאות תוכרע בפסק הדין.

    

3. ביום 24.1.13 שלחו התובעים באמצעות בא-כוחם, מכתב אל הנתבעת 1 בעניין הליקויים ואי ההתאמות שהתגלו ברכוש המשותף, אך לטענתם הנתבעת 1 כלל לא התייחסה לפנייה. לטענתם, קדמו לפנייה זו פניות נוספות, בין החודשים 9/11 ועד 2/12, שגם מהן התעלמה הנתבעת 1. התובעים הזמינו חוות דעת מטעם המהנדס בן עזרא (להלן: "מומחה התובעים" או "בן עזרא"), על פיה, ככל שלא יתוקנו הליקויים בפועל, עלות תיקון הליקויים היא 3,293,598 ש"ח. עוד התייחס מומחה התובעים, בחוות דעתו, לחיפוי האבן החיצוני של הבניין, נשירת אבני חיפוי וסיכון מידי לנשירה. בנוסף לחוות הדעת הזמינו התובעים בדיקת מכון התקנים הישראלי, בה נקבע, בין היתר, כי חיפוי האבן החיצוני של הבניין אינו מתאים לתקן הישראלי, ועל כן, דורשים התובעים מהנתבעים לתקן את חיפוי האבן בהתאם לתקן הישראלי, קרי ביצוע בעין בפריט זה ורק כסעד חילופי, פיצוי כספי.

   עוד טוענים התובעים, לאיחור במסירת הדירות והרכוש המשותף, בגינו דורשים פיצוי כספי וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. כן נטען כי שטחים שונים ברכוש המשותף, טרם נמסרו להם ועל כן הם דורשים תשלום דמי שימוש בגינם.

    

4. הנתבעים העלו טענה מקדמית, לפיה יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 2, 3 ו-4 על הסף בהיעדר יריבות ועילת תביעה. את התביעה נגד הנתבעת 2 הותירו התובעים על כנה , על אף שלא מכרה להם את הדירות ועמה אין להם כל יריבות, כך לטענת הנתבעים.

   טענה מקדמית נוספת היא שיש לדחות את התביעה של ארבע משפחות מתוך התובעים בהיעדר יריבות או עילת תביעה, שכן אותן משפחות הגישו בעבר תביעות נפרדות מטעמן בגין ליקויי בנייה בדירותיהם לא העלו במסגרת תביעות אלה טענות ביחס לליקויים הנטענים עתה על ידן ברכוש המשותף, ולא ביקשו פיצול סעדים לפי תקנה 45.

   הנתבעים מכחישים את חובתם לשלם לתובעים פיצוי בגין איחור במסירת הדירות, ודוחים את טענה לפיה עליהם לשלם לתובעים דמי שימוש בגין שטחים שלא נמסרו להם, כביכול.

    

5. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של הנתבע 4, מהנדס במקצועו, לפיה עלות תיקון הליקויים הקיימים ברכוש המשותף מסתכמת ב- 13,710 ₪.

   ביום 7.5.17, התרתי לנתבעים להגיש חוות דעת נוספת של המהנדס נחום פרמינגר , לפיה עלות התיקונים מסתכמת ב- 39,028 ₪ כולל פיקוח הנדסי ומע"מ.

   לעניין חיפוי האבן החיצוני, הוגשה חוות דעתו של ההנדסאי אריה וישנגרד, לפיה העריך תחילה את העלות המשוערת לתיקון וחיזוק משטח החיפוי בסך של 100,000 ₪. עם זאת, ביום 7.11.16, בהסתמך על מכתבו של קונסטרוקטור הבניין, המהנדס אילן קרמר מיום 18.9.16 ועל בדיקת שליפה של אבן מיום 23,8.16, לפיהם אבני החיפוי בבניין מחוברות היטב לקירות ואין חשש לנפילות אבנים, המליץ המומחה, בחוות דעת משלימה, להגדיל את תקופת האחריות ל-15 שנה במקום 10 שנים בהתאם לחוק המכר, תוך ביקורת תקופתית אחר מצב החיפוי בהתאם לתקן התחזוקה.

   בפתח דיון ההוכחות ביום 1.6.20, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה פסטרנק לא יעיד ותצהירו יוצא מן התיק. עם זאת, חוות דעתו תוגש כראייה בתיק אך משקלה לא יהיה כשל חוות דעת בתיק וכל צד יוכל להתייחס למשמעותה ולמשקלה בסיכומים. עוד הוסכם שחוות דעתו של וישינגרד, שצורפה לתצהיר הנתבע 3, אינה חלק מהראיות בתיק.

    

6. נוכח הפער בין חוות הדעת ההנדסיות שצורפו לכתבי הטענות, מונה ביום 25.09.17 המהנדס דן ברלינר למומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט" או "ברלינר").

   חוות דעתו של ברלינר הוגשה ביום 4.11.18. ביום 24.2.20 נחקר המומחה על חוות דעתו.

    

7. מספר ימים לפני מועד ההוכחות, ביום 19.12.20, הגישו הנתבעים בקשה למתן הוראות, בה הודיעו כי הנתבעת ביצעה תיקונים ברכוש המשותף והסירה חלק נכבד מהליקויים שפורטו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, ולפיכך, ביקשו להורות למומחה לבחון את התיקונים שבוצעו בהתאם לתמונות שצורפו, וככל שנדרש גם לערוך ביקור נוסף במקום, על מנת לבחון את התיקונים שבוצעו, על פי הנטען.

   בהחלטתי שניתנה בפתח דיון ההוכחות, דחיתי את הבקשה. קבעתי, כי טענת הנתבעים, לפיה ביצעו ימים ספורים לפני מועד ההוכחות, תיקונים בבניין, על דעת עצמם, מבלי לקבל את הסכמת התובעים, תוך שהתובעים מכחישים כי בוצע תיקון כלשהו, בשעה שחוות דעת המומחה היתה מונחת בתיק שנתיים לפני כן, מהווה ניסיון להכשיל את בירור התביעה.

   על כן, קבעתי שלא תהיה כל התייחסות במהלך שמיעת הראיות לנושא התיקונים הנטענים ע"י הנתבעים, והמוכחשים על ידי התובעים.

    

   דיון והכרעה

   חבות הנתבעת 2

8. לטענת הנתבעים, אין כל יריבות בין התובעים לבין נתבעת 2, שלא חתמה עמם על כל חוזה או התחייבות. התובעים לא פירטו איזו עילת תביעה עומדת כנגדה והטענה שהיא אחראית מאחר וקיבלה מהם תשלומים בגין עבודות נוספות, הינה טענה סרק שכן העברת תשלומים בגין עבודות נוספות אינה יוצרת חבות.

    

9. הלכה פסוקה היא כי, קיומה של אחריות על-פי הסכם ומכוח חוק המכר (דירות) אינה שוללת את קיומה של חובת זהירות מושגית, בגדרה של עוולת הרשלנות, בה נושא קבלן כלפי קונה פוטנציאלי שירכוש את הדירה שבנה (ע"א 8265/96 רמט בע"מ נ' בריברום, פ"ד נז(1) 486 (2002); ע"א 1051/03 אולפן ראובן נ' כ.מ.ב.ק. לפיתוח ויזום בע"מ, פסקה ט(5) (2005)).

   אין חולק שנתבעת 2 היתה הקבלן המבצע שבנה את הבניין.

   הנתבעים מבססים את תביעתם כלפי הנתבעת 1 על עילות מתחום דיני החוזים, ואת עילת התביעה שלהם נגד הנתבעת 2, על עילות מתחום דיני הנזיקין (ראו סעיפים 13-14, 52, 54-55 לכתב התביעה).

   לפיכך, אני דוחה את הבקשה לדחיית התביעה נגד נתבעת 2.

    

   תביעת התובעים 2-3, 4-5, 32-33 ו 47-48 שתבעו בנפרד בגין ליקויי בנייה בדירותיהם הפרטיות

10. המלומד א. ורדי מתייחס לסוגיה זו בספרו על דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים, הוצאת חושן המשפט ת"א מהדורת תשס"א 2001 עמ' 329 ומפנה לפסיקה הדוחה את הטענה. באותה פסיקה נקבע כי "העילה בגין ליקויי הרכוש המשותף שונה היא מן העילה שיסודה כלפי הדירה" ומכאן המסקנה כי מי שתובע בגין ליקויים בדירת המגורים הפרטית יכול לאחר מכן לתבוע פיצוי במסגרת תביעה בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף וזאת אף אם לא הוגשה בקשה לפיצול סעדים בהליך הראשון.

    בת"א (מחוזי ת"א) 1837/01 חממי נ' שיבת ציון (23/12/2002) נפסק כי:

    "עילת התביעה הנוגעת לרכוש הנמצא בבעלות משותפת שונה מזו הנוגעת לדירות עצמן, שהן רכוש מסוג אחר המהווה קניין פרטי. השוני בעילות התביעה בא לידי ביטוי למשל בכך שאי התאמה ברכוש המשותף יוצרת עילת תביעה לכל אחד מדיירי הבנין שרכש בו דירה, ואילו אי התאמה בדירה מצמיחה עילת תביעה רק לרוכש של אותה דירה ספציפית. כמו כן פיצוי הנפסק בגין ליקויים ברכוש המשותף עשוי להתחלק בין כל בעלי הדירות לפי חלקם היחסי ברכוש המשותף, בעוד פיצוי בגין ליקויים בדירה הפרטית, נפסק באופן בלעדי לבעליה...

    אמנם תביעה בגין עילה פלונית צריכה לכלול את מלוא הסעדים שהתובע זכאי להם בגין אותה עילה (ראה תקנות 44-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984), אולם לכאורה במקרה דנן מדובר בשתי עילות תביעה שונות, ואין מניעה לשוב ולהגיש תביעה נוספת בגין הליקויים בדירות הפרטיות (השווה: זוסמן, שם, בעמ' 170-171)."

     

    ראו גם: ת.א (שלום חי') 11713/03 קרחי שולה נ' שיכון עובדים בע"מ (22/01/2007); בש"א (שלום אשדוד) 1090/04 זקוטו נ' מיכאלביץ (08/07/2004); ת.א (שלום קריות) 3753/05 נציגות הבית המשותף ברחוב בן צבי 10 קרית מוצקין ואח' נ' גלרון ישראל חברה לבנין והשקעות בע"מ ואח' (22/07/2009).

     

    לאור כל האמור, אני דוחה את טענת הנתבעים בנדון.

    אציין כי גם אלו מבין התובעים שמכרו את דירותיהם, זכאים לפסיקת פיצוי בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף, או איחור במסירה (ראו: ע"א 53/95 זלוצין נ' דיור לעולה פ"ד נ(2) 858; ע"א 5602/03 אבי סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ).

     

     

    חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

11. בחוות דעתו, עמד המומחה על הליקויים, והעריך את עלות תיקונם בסכום של 75,850 ₪ כולל פיקוח הנדסי ובתוספת מע"מ.

    התובעים חולקים על חלקים רבים בחוות דעתו של המומחה, באשר להיקף הליקויים ועלות תיקונם, ומבקשים להוסיף ולפסוק להם מעבר לסכומים שנקבעו ע"י המומחה.

    הנתבעים טוענים כי יש להפחית את סכום הפיצוי בגין חלק מהליקויים.

     

12. המהנדס ברלינר אמנם לא מונה בהסכמת הצדדים, וכל אחד מהם שמר על חוות דעתו. עם זאת, משמונה מומחה מטעם בית המשפט, והתייחס בחוות דעתו לחוות הדעת מטעם בעלי הדין, אין זה נכון כי בית המשפט ידון בחוות הדעת מטעם בעלי הדין, כאילו לא ניתנה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בהתייחס אליהן. מסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט ביחס לחוות דעת הצדדים, הן שינחו את בית המשפט, ובית המשפט יסטה ממנה רק במקרים חריגים.

    הלכה פסוקה היא כי, ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה מטעמו באשר מטעמים מובנים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות, זולת אם מצא טעמים כבדי משקל שלא לעשות כן. ראו: ע"א 2099/08 עירית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28.10.10); ת"א 6510-07-09 (מרכז) בן נתן ואח' נ' עטר ואח' (6.03.14).

     

    המחלוקת בדבר חיפוי האבן (סעיפים 175-177 לחווה"ד)

13. לעניין חיפוי האבן החיצוני, קבע המומחה כי אמנם, בבדיקת מכון התקנים התקבלו ממצאים לפיהם חיפוי האבן אינו מתאים לתקן, אך מאחר ותוצאת בדיקת השליפה שביצעו המהנדסים מטעם הקבלן, היתה טובה ולא התגלתה בעיה של נשירת אבנים לאחר כ-5 שנים, הוא מוצא כי הצעת הקבלן להאריך את תקופת האחריות ל-15 שנה במקום 10, סבירה. בנוסף, על מנת להבטיח כיסוי כספי לעלויות בדיקה תקופתית מדי שנה לתקופה של 25 שנה ותיקונים שייתכן ויתגלו בתקופה זו, קבע המומחה סכום פיצוי של 15,000 ₪ לשנה ובסך הכל 375,000 ₪ בתוספת מע"מ.

     

14. לטענת התובעים יש להעדיף את פתרונו של המומחה מטעמם, לפיו יש להחליף את החיפוי כולו. שכן, כפי שברלינר עצמו ציין בחוות דעתו, חיפוי האבן אינו מתאים לתקן בהתאם לממצאי בדיקת מכון התקנים. לפיכך, בהתאם לחוק המכר (דירות) זכאים התובעים לקבל בניין שבו כל הפריטים מתאימים להוראות התקן הישראלי. לדידם, פתרונו של המומחה בדבר הארכת תקופת האחריות וביצוע בדיקות תקופתיות אינו תיקון או טיפול. התובעים מפנים לתשובתו של המומחה בעדותו, לפיה יכול ותהיה נשירה של אבני חיפוי בעתיד ובכך אישר את קיומו של הסיכון בו נמצאים התובעים. עוד טוענים התובעים, כי בחקירתו, חזר בו למעשה המומחה מהפתרון שהציע, כשהעיד שהשיטה הנכונה היא חיזוק אבנים עם ברגים. מוסיפים התובעים, כי המומחה מטעם הנתבעים, פרמינגר נסמך על תקן שלא היה רלבנטי במועד הבנייה וגם הבדיקה שנעשתה ע"י הנתבעת היתה פסולה מאחר ולא היתה אקראית. לפיכך, מבקשים התובעים להורות על תיקון בפועל, בעוד הסעד הכספי הוא הסעד החילופי. לעניין זה, מבקשים להסתמך על התמחור של המומחה מטעמם, לאחר שבית המשפט לא התיר לברלינר להשלים את חוות דעתו ביחס לעלות ביצוע התיקונים בחיפוי החוץ.

     

15. מנגד, מבקשים הנתבעים לאמץ את קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט בדבר הארכת תקופת האחריות ל-15 שנה, אך לאור עדותו לפיה מועד תחילת התקופה הוא ממועד מסירת הבניין, לפני 10 שנים וכן עדותו, לפיה שני שליש מהסכום השנתי שהוא ציין בחוות דעתו, הוא פעולות תחזוקה שחלות על התובעים בלבד, יוצא כי על הנתבעת להבטיח כיסוי כספי לביצוע תיקונים במידה ויידרשו בסכום שאינו עולה על 75,000 ₪ בלבד. הנתבעים חולקים על הקביעה של המומחה באשר לצורך בבדיקה תקופתית במשך 25 שנה ולטענתם מצב הבניין לאחר למעלה מ-10 שנים שבהם לא אירע דבר המעיד על התרופפות או כשל ומבלי שהתובעים הוציאו כל הוצאה על ביצוע בדיקות או תיקונים, אין הצדקה להארכת תוקף האחריות מעבר ל-15 שנה.

     

16. כאמור, המומחה קבע כי חיפוי האבן החיצוני בוצע בניגוד לתקן, ועל כן מדובר בליקוי בניה, המקים לתובעת עילת תביעה חוזית נגד הנתבעת, ועילה מתחום דיני הנזיקין, משום שמדובר בהתרשלות. הלכה פסוקה היא כי בניה בניגוד לתקן מקימה אחריות בנזיקין:

    "התרשלות הינה סטייה מרמת התנהגות של אדם סביר, אשר לא נמנע מסיכונים צפויים, ההופכים את התנהגותו לבלתי סבירה. עובר לקביעה כי המערערת התרשלה בביצוע עבודותיה, יש לבחון האם היה ביכולתה לצפות את התממשות הסיכונים הכרוכים בהתנהגותה. בעניינו, המערערת הייתה יכולה לדעת, וראוי היה שתעשה כן, כי ביצוע עבודות שלא לפי תקני הבניה הנדרשים על פי חוק, עלול להוביל לנזקים לדירות בהן היא פעלה כקבלנית משנה. אלה הם סוג הנזקים שהיה על המערערת לצפותם, וראוי להטיל עליה אחריות בגינם הן מטעמים של הרתעה והן מטעמים של פיזור נזק, שכן המערערת הייתה יכולה לבצע את מלאכתה נאמנה, בעלות הפחותה מעלות נזקה של המשיבה (ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קופראטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415, 428)."

     

    ע"א 11512/04 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' גב ים (16/11/069).

     

17. עם זאת, ברלינר קבע בחוות דעתו, כי בהסתמך על בדיקת השליפה שביצעו הנתבעים וכן לאור העובדה שנכון ליום עריכת חוות דעתו, כ-4 שנים לאחר סיום העבודות, לא התגלתה בעיה של נשירת אבנים, יש לאמץ את המלצת מומחה הנתבעים, לפיה תוארך תקופת האחריות ל-15 שנה, במקום 10 שנים לפי חוק המכר (דירות) ובנוסף, בכדי להבטיח כיסוי כספי לעלויות הכרוכות בבדיקה תקופתית מדי שנה לתקופה של 25 שנה ובתיקונים שייתכן ויתגלו בתקופה זו, קבע סכום של 15,000 ₪ לשנה ובסך הכל 375,000 ₪ בתוספת מע"מ.

    בתשובתו לשאלת הבהרה מס' 51, הוסיף המומחה כי העבודה המוצעת ע"י מומחה התובעים, בן עזרא, חורגת לדעתו מהסביר וכי הפתרון שהוא עצמו מציע בחוות דעתו הוא מעין פשרה המתאים לנסיבות הקיימות.

     

18. בעדותו חזר המומחה והדגיש :"אני בדקתי ולא ראיתי נשירת אבנים, לא שמעתי על נשירה של אבנים, עברו כבר מספר שנים" (עמ'30, ש' 12-13). ובמקום אחר (עמ'35, ש' 13-16 לפרוטוקול):

    ש.אני קראתי את חוות הדעת שלך והייתי איתך בסיור שהיינו במקום, תאשר בבקשה לבית המשפט שכשהגעת למקום ובחנת בין היתר את החיפוי החיצוני לא ראית ולו אבן אחת שנשרה מהבניין ?

    ת.נכון."

     

    ראו גם בהמשך, בעמ'38, ש' 31-34.

    בתשובה לשאלה אודות פגמים בעבודת קבלן החיפוי (צד ג') השיב כי לא הבחין בפגמים בעבודה (עמ'49, ש' 12-13).

     

19. בניגוד לטענת הנתבעים, ברלינר לא אישר כי בדיקת מכון התקנים לא היתה תקינה, משום שהאבן שנבדקה נלקחה מתחת לגובה של 1.2 מ', עליו לא חל התקן. ברלינר הדגיש בעדותו כי :"האבן התחתונה בגובה 0. אני לא יודע אם נלקחה אבן גבוה יותר על ידי מכון התקנים. אני לא יודע מה נלקח על ידי מכון התקנים לבדיקה ומה על ידי הנתבעים" (עמ'38, ש' 21-22) ובהמשך: "רק אבן אחת שבדק מכון התקנים הייתה בשורה הראשונה, אני לא יודע איפה הייתה האבן השנייה שבדק המכון" (עמ'42, ש' 8-9).

    מאידך, ברלינר הסביר כי גם בדיקות השליפה והחוזק שביצעו הנתבעים אינן חפות מספקות וכך העיד:

    "בשתי הבדיקות כתוב שבחירת האבנים נעשתה על פי המזמין, זה מפריע לי. שמזמין הבדיקה קובע את מקום הבדיקה זה מגביר את החשש שלי ומפריע לי. (עמ'41, ש' 33-34)

     

    ובהמשך: "הפרקטיקה הנכונה זה בדיקה אקראית וזה שעושה את הבדיקה צריך לבחור את המקום ולא המזמין" (עמ'42, ש' 7-8)

     

    ברלינר העיד כי לאור אותן ספקות שעלו באשר למהימנות הבדיקות, החליט לקחת מקדם ביטחון ולהאריך את תקופת האחריות, וכך העיד (עמ'41, ש' 34-35): "אם מדובר במקדם ביטחון גם אני לקחתי מקדם ביטחון ולכן הגדלתי את התקופה" ובהמשך גם העיד (עמ'42, ש' 10-19):

    "ש.אתה קבעת 25 שנים, עברו כבר כמה שנים מ-2011 ועד היום. כל השנים האלה התובעים לא עשו כלום כמו שאמרת לי מקודם, מה צריך להמשיך לעשות ? אם המשפט יימשך 5 שנים, הם ימשיכו לא לעשות ?

    ת.הם צריכים לעשות את מה שחובתם לעשות.

    ש.זה מהיום אתה קובע את ה-25 שנה ?

    ת.לא, מההתחלה.

    ש.למה קבעת דווקא 25 שנים ?

    ת.זה שיקול דעת.

    ש.10 שנים זוהי תקופת האחריות לפי חוק המכר.

    ת.היו כאן נסיבות מיוחדות של בדיקה לא מוצלחת."

     

    גם משנתבקש לשקול מחדש את תקופת הבדיקות התקופתיות שקבע, בשים לב לתקופה שעברה מאז המסירה והיעדר נשירה של אבנים, עמד על עמדתו (עמ'43, ש' 1-6).

    איני מוצאת מקום לסטות מהערכתו המקצועית של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה על מנת להבטיח כי לא יתגלו בעתיד ליקויים בחיפוי האבן, שהותקן בניגוד לתקן, יש לבצע בדיקות מדי שנה, למשך 25 שנים ממועד מסירת הבניין. אין מקום אף להתערב בהערכתו לפיה בדיקה תעלה כ- 10,000 ₪ ועלות תיקון כשלים כ- 5,000 ₪. מדובר באומדן, שמעצם טיבו אין בו כל וודאות, אלא הערכה מקצועית מושכלת הכוללת "קניית סיכון" לשני הצדדים.

    כפי שהבהיר המומחה בעדותו (עמ' 42, ש' 17-18), מניין הימים של התקופה יחל מיום המסירה של הדירות, קרי משנת 2011. ובשים לב לעדותו לפיה לא הוצגה בפניו כל אסמכתא לביצוע בדיקות או תיקונים בפועל של אבן החיפוי (עמ'38, ש' 31-34)- חישוב הפיצוי ייערך בהתאם.

     

20. לסיכום, המומחה נחקר ארוכות בנושא זה, והשיב תשובות מנומקות ומפורטות לכל טענות בעלי הדין. לא מתקבל על הדעת כי בית המשפט יקבל את עמדת התובעים ויורה על החלפת כל חיפוי האבן, אף שמיום מסירת הבניין לא נפלה ולו אבן אחת. על כן, הפתרון שמציע המומחה מהווה איזון ראוי בין העובדה שהחיפוי בוצע בניגוד לתקן, לבין העובדה שעד כה לא נפלו אריחי חיפוי כלל. בחקירתו הבהיר המומחה, הבהר היטב, את שיקוליו המקצועיים בפיתרון שהציע, כך שממצאיו ומסקנותיו המקצועיות, כפי שהופיעו בחוות הדעת, לא נסתרו ואיני רואה מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה בעניין זה.

     

21. לפיכך, מאחר שממועד מסירת הדירות בפועל בשנת 2012 ועד היום חלפו תשע שנים, מבלי שהוכחה הוצאה כלשהי בגין בדיקה או אחזקה, יערך החישוב לתקופה של 16 שנה שנותרו עד תום תקופת הבדיקות התקופתיות בת 25 שנה שקבע המומחה ובסה"כ 15,000 ₪ לשנה* 16 שנה= 240,000 ₪ בצירוף מע"מ.

     

    ההודעה לצד ג'

22. הנתבעים הגישו הודעת צד ג' נגד עבדו עספור, קבלן המשנה שסיפק והרכיב את אבני החיפוי בבניין, והגבילו אותה לסכום של 200,000 ₪

    על פי הנטען בהודעת צד ג', המודיעה 2 בנתה עבור המודיעה 1 את הבניין, מושא התביעה ולצורך כך, התקשרה המודיעה 1 עם מספר קבלני משנה, כל אחד בתחום מומחיותו ולצורך אספקת והרכבת אבן החיפוי בבניין, שכרה המודיעה 1 את שירתיו של צד ג' בהתאם לחוזה התקשרות בין הצדדים מיום 15.3.11.

    לטענת המודיעות, הן פנו בכתב ביום 10.2.13 וביום 17.3.13 אל ב"כ צד ג' ודרשו ממנו לתקן את הליקויים בעבודות החיפוי הנטענים בחוות דעת של המהנדס מטעם התובעים אך לא זכו למענה ממנו.

    בהודעה נטען כי מחובתו של צד ג', לשפות את המודיעות על כל סכום בו יחויבו (עד 200,000 ₪) או לבצע כל תיקון אותו יחויבו המודיעות, בגין בכל הנזקים הנטענים נשוא התביעה המתייחסים לחיפוי האבן בבניין. נטען כי צד ג' הפר את חובותיו בהתאם לחוזה לפיו נקבע כי המידות והמדידות הינו באחריות צד ג' (סעיף 2.1) וכי המפרטים יהיו לפי תקן 2378 המעודכן והספר הכחול (סעיף 2.2), כי הבדיקות יבוצעו על חשבונו (2.3) ועוד הוסכם כי צד ג' יהא אחראי לבצע את העבודות לפי הדרישות (סעיף 4.4.).

     

23. מנגד טען צד ג' כי ביצע את העבודות כמתחייב על פי ההסכם, כאשר במשך העבודות ועד לסיומן, לא הועלתה בפניו כל טענה בקשר לעבודות שבוצעו וכי כל טענותיהם הנוכחיות של המודיעות הן ניסיון להתחמק מתשלום יתרת הכספים שהן חייבות לו בגין העבודות. עוד טען צד ג' כי העבודות נמסרו רק לאחר שניתן אישורו של המפקח בשם ארנון שבדק את תקינות העבודה שנמצאה ללא כל ליקוי או פגם ולפי התקן. צד ג' מפנה לכך שברלינר אישר שהעבודות היו תקינות וכי לא הבחין בפגמים או בנשירה של אבנים. עוד אישר כי החיפוי בוצע בדרך הקיבוע הרטוב בהתאם להסכם ואת בדיקת חוזק השליפה שביצעו הנתבעים עצמם.

     

24. בהתאם לסעיף 2.2 לחוזה בין החתום בין הצדדים (מוצג נ/9) התחייב צד ג' שהמפרטים יהיו "לפי תקן 2378 המעודכן והספר הכחול" עוד התחייב בסעיף 2.3 שבדיקות על פי התקן ע"י מעבדה מוסכמת יהיו על חשבונות ולעניין אבטחת איכות (סעיף 4.4) סוכם כי "הקבלן אחראי לבצע את עבודות לפי הדרישות".

     

25. בחוות דעתו ציין המומחה ברלינר כי בבדיקת מכון התקנים התקבלו ממצאים לפיהם חיפוי האבן אינו מתאים לתקן.

    מעדותו של צד ג' עולה כי ספק רב אם היה מודע לדרישותיו של התקן (עמ'76, ש' 27 ואילך, ועמ' 77, ש' 3-6), ומאחר שהוא זה שביצע בפועל את עבודות החיפוי, האחריות רובצת לפתחו.

    עם זאת, הטלת חבות על קבלן משנה שביצע בפועל את העבודה, אינה פוטרת כליל את מזמין העבודה מאחריות.

    המודיעות לא פיקחו כראוי על עבודתו של צד ג' שאושרה על ידן- בסעיף 4.2 להסכם (מוצג ת/9) נקבע כי הוראות ביצוע באתר יהיו ממנהל העבודה או נציג שיוסמך ע"י המזמין בלבד. אותם מנהלי עבודה מטעם המזמין אף הוגדרו כבעלי תפקידים בחוזה בשם ארנון ואדוארד (סעיף 1.2 להסכם). עוד הוסכם כי מסירת העבודה תתבצע רק לאחר אישור המפקח בכתב (סעיף 10.8 להסכם).

    צד ג' העיד כי העבודה בוצעה תחת פיקוחם הישיר של מנהל העבודה ארנון והמהנדס פסטרנק (עמ' 76 לפרוטוקול בין השורות 4-22).

    עוד טען צד ג' כי העבודות נמסרו רק כשניתן אישור בכתב מטעם המפקח ארנון כפי שמחייב ההסכם. טענה זו לא נסתרה ואף לא הוכחשה על הנתבעים.

    פיקוח כשלעצמו, מקים אחריות בנזיקין על המפקח (תא (חי') 948/98‏ ‏שלמה ודפנה גיגי נ' פנורמה הצפון - חברה לבניה בע"מ (07.01.2009)). בענייננו, הנתבעת לא היתה רק מפקח בנייה, שכן היא זו שהתקשרה עם התובעים בהסכם כקבלן, ומכח דיני החוזים חבותה כלפיהם ברורה ובלעדית, אך גם מכח דיני הנזיקין, אין היא פטורה מחבות רק משום שביצעה את העבודה באמצעות קבלן משנה. היה על הנתבעת לפקח על איכות החומרים, על טיב הבנייה, ועל כך שהעבודות יבוצעו בהתאם לתקן.

26. לאחר ששמעתי את הראיות מצאתי כי יש לקבל את ההודעה לצד שלישי באופן חלקי ולהטיל על הצד השלישי 70% מהאחריות החלה על הנתבעות בגין החיפוי בניגוד לתקן.

    ליקויים נוספים שבמחלוקת בין הצדדים

    סדקים בחניון הפתוח (סעיף 5 לחווה"ד) 

27. לעניין זה קבע ברלינר בחוות דעתו כי עלות תיקון סדקים בכמות ובעובי העולים על הרגיל, עומדת על סך 7,500 ₪.

     

28. לטענת התובעים הסדקים תוארו בחוו"ד בן עזרא ע"י הסברים ותמונות, בעוד ברלינר התייחס לפריט זה באופן בלתי מקצועי ובחקירתו אישר כי התייחסותו לסדקים היתה חלקית ורק לסדקים שעוביים מעל 2-3 מ"מ. עוד מפנים התובעים לטבלת הסדקים מתוך התקן ולפיה אסורים סדקים בעובי מעל 0.3 נ"מ ברכיבי בטון מזויין. על כן, לפי תשובת המומחה בחקירתו שעלות תיקון כל הסדקים היא כפולה ולהוסיף לזכות התובעים סך של 7,500 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח 10%= 9,652 ₪.

     

29. מנגד טוענים הנתבעים כי טענות התובעים אינן רלבנטיות לבטון ברצפת החניון שהיא בטון בטקל, קרי בטון קל משקל ולא בטון מזוין, ולפיכך הסדיקה המותרת בו מחמירה יותר. כפי שאישר המומחה עצמו בעדותו, מדובר בשתי שכבות בטון שהעליונה אינה בטון מזויין. עוד טוענים הנתבעים, כי התובעים לא הוכיחו מהם הסדקים ובאיזה עובי הם ולכן לא עמדו בנטל להוכיח כי מדובר בליקוי או בחריגה מהתקן. על כן, יש לקבל קביעותיו של המומחה פרמינגר מטעמם לעלות בסך של 2,500 ₪ לכל היותר כאשר שמורה הזכות ליזם לתקן סדקים אלו.

     

30. בשאלת הבהרה מס' 1 נתבקש המומחה להעריך את העלות הנוספת לניקוי תפרים פתוחים וגילויים בחומר איטום גמיש, ובתשובתו ציין כי העלות בחוות דעתו כוללת את כל העבודה הדרושה. בחקירתו, הוסיף המומחה והעיד כי סדקים רגילים הינם בעובי של 2-3 מ"מ ומשנתבקש להעריך את עלות תיקון כל הסדקים הקיימים שהם מעל 0.3 מ"מ לפי תקן 466 חלק 1 (מוצג ת/3), השיב כי העלות תהיה כפולה (עמ'19, ש' 24 ואילך ועמ' 20, ש' 21). עיון במוצג ת/3 מעלה כי הוא מתייחס לבטון מזויין, בעוד ברלינר בעדותו אישר כי השכבה העליונה של הבטון בחניון אינה בטון מזוין אלא בטון מסוג אחר שלגביו מותר שיהיו יותר סדקים מבטון מזוין (עמ' 44, ש' 27-35 ועד עמ' 46, ש' 1-13 לפרוטוקול). מה גם שהתקן עצמו עליו מסתמכים התובעים מתייחס לסדקים מעל 0.3 מ"מ בעוד המומחה מטעמם ושאלת ההבהרה מס' 1 אותה ששלחו לברלינר, מתייחסים לכל הסדקים הקיימים ללא הבחנה בין עובי הסדקים.

    על כן, טענת התובעים בנושא זה לא הוכחה ואני דוחה אותה.

     

    סדקים בקירות (סעיפים 6-7 לחווה"ד):

31. לטענת התובעים, ברלינר תיקן את חוות דעתו בתשובתו לשאלות ההבהרה והוסיף עלות של 1,000 ₪ ובחקירתו תיקן שוב תוספת זו לכדי 2,500 ₪ ולכן מתבקש פיצוי בתוספת מע"מ ופיקוח בסך של 3,217 ₪. מטעם הנתבעים לא היתה התייחסות לפריט זה.

     

32. בתשובות המומחה מיום 20.2.20 (מוצג ת/2) לשאלות ההבהרה ששלחו ב"כ התובעים ביום 7.11.18 (מוצג ת/1), אישר המומחה תוספת של 1,000 ₪ לסכום שקבע בחוות דעתו בסך של 1,250 ₪ וזאת כעלות נוספת עבור תיקוני צבע מקומיים. בעדותו, בתשובה לשאלה באשר לעלות צביעה שלא תותיר הבדלי גוון להבדיל מצביעה מקומית, עדכן את העלות לסך של 2,500 ₪. על כן, אני מקבלת את טענת התובעים בנדון ופוסקת להם פיצוי נוסף בסכום נוסף של 2,500 ₪ (עניין תוספת המע"מ והפיקוח יידון בהמשך).

     

    ארונות וציוד כיבוי אש (סעיפים 9-18 לחווה"ד):

33. לטענת התובעים אין חילוקי דעות עובדתיים בין המומחה מטעמם למומחה ברלינר ובתשובתו מס' 3 אישר את מחירי מומחה התביעה. לפיכך, מתבקש פיצוי להשלמת הציוד והתקנתו בסך כולל של 1,950 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח= 2,509 ₪.

     

34. לטענת הנתבעים ארונות הכיבוי נמסרו לדיירים כחדשים ותקינים כבר ביום 8.5.12 וברור כי הנתבעת לא היתה מקבלת אישור רשות כיבוי אש אם היתה מתקינה ארונות עם חלודה ולכן אינה אחראית לליקויים שנגרמים בשל שימוש חריג של הדיירים בציוד הכיבוי כפי שציין המומחה פרמינגר בחוות דעתו כי הדיירים משתמשים בארונות הכיבוי כמקור מים לעבודות ניקיון. אין לקבל גם את הטענה לחוסרים בציוד שסופק שכן התובעים באמצעות הנציגות מטעמם חתמו על פרוטוקול המסירה ואישרו כי קיבלו לידיהם ארונות כיבוי האש ואת כל התכולה הנדרשת. כאשר לא היה יכול להתקבל אישור כבאות אש ככל וכלל הציוד לא היה קיים.

     

35. מעיון בשאלות ההבהרה ובתשובה להן (מוצגים ת/1 ו-ת/2) עולה כי תשובת המומחה לפיה המחירים בחוו"ד מומחה התובעים, להשלמת הציוד החסר הינם סבירים, מתייחסת לשאלה 3 בה נתבקש המומחה להעריך את עלויות השלמת הציוד החסר "מבלי להידרש לשאלה שתיבחן בבית המשפט האם נמסר בשלמותו, או בחסרונו?"

    על כן אין לומר שברלינר אישר את המחירים של מומחה התובעים וקיבל את קביעתו באשר לקיומו של ציוד כיבוי חסר. זאת ועוד, מקובלת עליי טענת הנתבעים לפיה לא ניתן היה לקבל אישור כבאות האש עם ציוד כיבוי חסר או לקוי. וכן העובדה שהתובעים, או חלקם לפחות, אישרו בין היתר קבלת מערכות כיבוי האש ללא הסתייגות (נספח כ"ב לתצהיר הנתבע 3).

    לפיכך, אני דוחה את טענות התובעים בנושא זה.

     

    דלת דו אגפית אל חדר האשפה (סעיף 20):

36. לטענת התובעים, לפי התקן החל על דלת זו, הרוחב החופשי באגף נפתח ראשון יהיה לפחות 80 ס"מ, אך בפועל הרוחב היה רק 69 ס"מ. בתשובה 4 לשאלות ההבהרה, קבע ברלינר את העלות בסך של 2,000 ₪ ובסופת מע"מ ופיקוח- 2,574 ₪.

     

37. לטענת הנתבעים, מומחה התובעים מסתמך שוב על תקן לא רלבנטי. כאשר ברלינור והמומחה מטעמם לא מצאו פגם בדלת בה שני האגפים נפתחים. טענת התובעים שהמומחה אישר בתשובה לשאלות הבהרה את הליקוי, אינה נכונה. שכן תשובת המומחה ניתנה רק ביחס לעלות ולא ביחס לשאלת עצם קיומו של הליקוי.

     

38. מעיון בשאלה 4 לשאלות ההבהרה, נתבקש המומחה לאשר את מדידת המומחה מטעמם וכן עלות פירוק והתקנת דלת חדשה וכך עשה המומחה. אך, אין בכך בכדי לאשר את הטענה של התובעים, לפיה הדלת היתה לקויה או בניגוד לתקן המחייב.

    לפיכך, אני דוחה את טענת התובעים בעניין זה.

     

    ליקויים בחדר האשפה (סע' 21-24):

39. לטענת התובעים מדובר בפתח נגיש וגם רואים בתמונות ציוד בחלל זה והחלון שהותקן בקיר אל החלל, מוכיחים שימוש בחלל שנוצר. על כן, הטענה שאין בכך סיכון או אין גישה, לא נכונה ולכן, ובהתאם לתשובת ברלינר לשאלת הבהרה 5, יש לפסוק בגין עלויות סגירה של החלל בסך של 6,000 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח- 7,722 ₪.

     

40. הנתבעים מתנגדים וטוענים כי מדובר בחלל לשחרור עשן ללא דלת כניסה אליו אלא בפתח אחד הנסגר באמצעות רפפה שמומחה בית המשפט קבע כי לא נדרשות עבודות בחלל זה והוא אף לא נשאל על כך בחקירתו, ומובן שאסור לצקת את הרצפה ולחסום זרימת האוויר שכן הדבר פוגע בייעוד של החלל לשחרור עשן.

     

41. בתשובה לשאלה 5 לשאלות ההבהרה, השיב המומחה כי אינו רואה סכנה בקיומו של החלל שאין אליו גישה חופשית ועל תשובתו זו חזר גם בעדותו (עמ'21, ש' 2-22 לפרוטוקול).

    העלות שקבע בסך 6,000 ₪ נעשתה לבקשתו של ב"כ התובעים בהנחה שיידרשו להכשיר את החלל לאחסנה. לפיכך, אני דוחה את טענת התובעים ברכיב זה.

     

    ליקויים בצנרת ובאביזרים (סעיפים 34, 35 ו-37):

42. לטענת התובעים, הפגם במעברי צנרת בתקרות וקירות (סעיף 34) שהם ללא שרוולים בניגוד לתקן, ולכן יש לפסוק בהתאם לתשובה ברלינר לשאלה הבהרה מס'7 סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח. עוד מבוקש פיצוי לפי ברלינר בסך 1,000 ₪ (תשובה 8) עבור ביצוע פתח ביקורת בשינוי כיוון של צנרת בהתאם להל"ת (סעיף 35) וסך של 500 ₪ לפי ברלינר לתיקון מוצא ניקוז של חדר טרנספורמציה הצמוד לרצפה בניגוד להל"ת.

     

43. לטענת הנתבעים, לעניין סעיף 34, התובעים מטעים את המומחה ומפנים לתקן לא רלבנטי העוסק בצנרת לאספקת מים, בעוד כאן מדובר בצנרת של ביוב ותיעול המים שהתקן העוסק בה, אין בו הדרישה עליה מדבר ב"כ התובעים. בניגוד לטענת התובעים, ברלינר לא אישר כי מדובר בליקוי אלא רק ציין עלות סידור שרוול מעבר, מבלי לשנות חוות דעתו לפיה לא מצא פגם במעברי הצנרת, והוא אף לא נחקר על כך. המומחה גם לא מצא פגם בפתח הביקורת (סעיף 35) וכפי שציין מומחה הנתבעים, התקנת הצנרת בוצעה לפי התקן ואף עברה ביקרות של מעבדה מוסמכת שבעקבותיה התקבל אישור מחלקת התברואה בעירייה וניתן אישור טופס 4.

     

44. מעיון בתשובות המומחה ברלינר לשאלות ההבהרה 7-9, עולה שוב כי המומחה לא חזר או שינה את קביעותיו בחוות דעתו בסעיפים 34-35 ו-37 והעלויות שקבע בתשובותיו לשאלות ההבהרה בפריטים אלו, ניתנו לפי דרישת ב"כ התובעים להעריך את העלויות הכרוכות בביצוע השינויים הנזכרים בשאלות ותו לא. לפיכך, אני דוחה את טענות התובעים בפריטים אלו.

     

    מדרגות כניסה (סעיפים 55-56):

45. לטענת התובעים, ברלינר אישר, בחוות דעתו, כי המדרגות בכניסה נבנו בניגוד לתוכנית אך לא מצא בכך פגם ובית המשפט מתבקש לקבוע כי שינוי מתוכניות המכר, הוא פגם או אי התאמה בהתאם לחוק המכר (דירות). לפיכך, מתבקש פיצוי לפי תשובת ברלינר מס'10 בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח- 7,722 ₪.

     

46. לטענת הנתבעים, ברלינר קבע בחוות דעתו, כי לא מצא פגם וכי השינוי מהתוכנית הוא בגדר הסביר. גם המומחה מטעם הנתבעים קבע כי הביצוע תואם את היתר הבניה ואת אישור מצב סופי שהתבקש ע"י הועדה המקומית ביום 21.1.12. לטענתם, ליזם יש הזכות לבצע שינויים בשטחים המשותפים לפי דרישת הרשויות. התובעים גם לא הוכיחו את אי ההתאמה או כל התחייבות מצד הנתבעת משלא הציגו שום תכנית חתומה ע"י החברה והרוכשים. עוד טוענים הנתבעים לעניין חוק המכר כי הדיירים חותמים על תכניות הדירה והקומה בלבד וממילא תכניות השטחים המשותפים לא היו ידועות לרוכשים במועד החתימה על הסכם המכר.

     

47. בחוות דעתו, אישר ברלינר אומנם כי קיים שינוי מהתוכנית אך השינוי בגדר הסביר ולכן קבע אין פגם במדרגות הכניסה. בשאלת הבהרה 10 הוא נדרש להעריך את עלות התאמת המדרגות לתוכנית, בהנחה שהיא מחייבת את הקבלן או המוכר, וכך עשה. על כן, אין לומר כי שינה את קביעתו לפיה לא מצא פגם במדרגות הכניסה. לפיכך, אני דוחה את טענות התובעים ברכיב זה (ראו: ת.א (שלום חי') 9858-01/19 סלע נ' אמירי זיכרון יעקב בע"מ ֽ( 29/08/2021)).

     

    סככת אוורור של חדר גנרטור (סעיף 60):

48. לטענת התובעים, רואים בבירור בתמונה שצורפה לחוו"ד התביעה רשת במעבר אל תיבות הדואר העלולה ללכוד נעלי עקב ולגרום לנזק, בעוד המומחה ברלינר בתשובה מס'11 לשאלות ההבהרה טען כי על מי שנועלת נעלי עקב לנקוט זהירות ופתרונו בעדותו כי תתבצע הגבהה של 5 ס"מ אינו פתרון נכון והוא יוצר מכשול להולכי רגל. לכן, מתבקש פיצוי לפי מומחה התובעים בסך 6,000 ₪ בתופסת מע"מ ופיקוח.

     

49. הנתבעים מתנגדים וטוענים כי המומחה קבע במפורש כי לא קיים כל פגם. לטענתם, הפתח תוכנן במקור ומופיע בתוכניות ואושר ע"י יועץ בטיחות וכן ע"י רשות כבאות והצלה. מומחה התובעים מציין כי לדעתו מדובר במפגע בטיחותי מבלי לציין את המקור והבסיס לטענה וככל ואין תקן ישראלי אשר אוסר זאת, לא מדובר בבנייה רשלנית.

     

50. בחוות דעתו קבע המומחה (בסעיף 60) כי לא מצא פגם בסככת האוורור של חדר גנרטור. בתשובתו לשאלה הבהרה מס'11, חזר המומחה על קביעתו לפיה אינו צורך בתיקון בנושא זה ולעניין מי שנועלת נעלי עקב, השיב כי עליה לנקוט בזהירות. עם זאת בעדותו, משנשאל לגבי הפתרון שהוצע ע"י מומחה התובעים, השיב כי ניתן לעשות זאת בעלות נמוכה בהרבה בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח (עמ' 21, ש' 30-36 ועד עמ' 23, ש' 1-6 לפרוטוקול).

    לפיכך, אני מקבלת את טענת התובעים בנושא זה, אך לפי העלות שקבע המומחה מטעם בית המשפט, ופוסקת להם פיצוי נוסף בסכום נוסף של 2,500 ₪.

     

     

    משטחי ישיבה משיש (סעיף 65):

51. לטענת התובעים, רואים בתמונות אצל מומחה התביעה כי במשטחי ישיבה משיש יש פגמים ושברים בחיבורים ולכן מתבקש פיצוי לפי תשובה ברלינר מס' 12 לשאלות ההבהרה בסך של 800 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח, ואין לקבל את הערת ברלינר שם, לפיה הנושא הוא תחזוקה, שכן מדובר בסדקים רחבים שנפערו בחיבור השיש לקיר בגלל התקנה לא מקצועית כאשר מועד גילוי הליקוי בשנת 2012, בסמוך למסירת הדירות ובטרם חלפה שנה, מלמד על היעדר קשר לתחזוקה.

     

52. מנגד, טענו הנתבעים, כי מומחה בית המשפט קבע כי אין ליקוי ולא קיבל את הטענה שיש פגם בהתקנה אלא התפרקות של הרובה, בחיבור שניתן לתקן בהשמה של רובה מחדש ולכן מדובר בליקוי קוסמטי שעלותו זניחה והאחריות לתיקון חלה על התובעים מאחר ומדובר בעניין של תחזוקה. עוד טוענים הנתבעים כי בדיקת ההקשה שביצע מומחה התובעים אינה קבילה ומהימנה.

     

53. בחוות דעתו קבע ברלינר (סעיף 65) כי מצב משטחי הישיבה משיש סביר. בתשובה לשאלת הבהרה מס'12, על אף שהעריך את עלות התיקון בסך 800 ₪, הדגיש כי מדובר בנושא לתחזוקה. שמטבע הדברים חל על הדיירים. לפיכך, אני דוחה את טענת התובעים בנושא זה.

     

    תיקון מרווח בין אלמנט טרומי לתקרה (סעיף 66):

54. לטענת התובעים, הפיצוי שקבע ברלינר בסך 2,500 ₪ עבור סתימת הסדק הוא פתרון זמני שכן פלטה ששקעה תמשיך לשקוע ויהיה הפרש מפלסים שיהווה פגם אסתטי קבוע ולכן יש להחליף הרכב הטרומי ששקע בהתאם לפתרונות של בן עזרא בעלות של 11,000 ₪.

     

55. לטענת הנתבעים, המומחה בדק בשטח את השיפוע של האלמנט וקבע כי לא שקע והסדק שנגרם הוא כתוצאה מהתרחבות והתכווצות הרכבים בין עונות השנה. מהתמונה שצירפו התובעים לא ניתן לראות האם מדובר בסדק או בשקיעה ולכן ביצוע ההחלפה אינו נדרש משלא הוכח אף כי קיימת שקיעה וכל שיש לעשות הוא לבצע סתימה של המרווח לפי קביעת ברלינר. אך העלות שקבע היא על הצד הגבוה כשמדובר בסגירה של מרווח של 2 ס"מ שבוצע ע"י החברה כפי שציין פרמינגר בחוות דעתו הליקוי אינו קיים ותוקן.

     

56. ברלינר לא נשאל בשאלות ההבהרה וגם לא נחקר בנושא זה. על כן, אני קובעת כי חוות דעתו לא נסתרה, ולכן טענת התובעים ברכיב זה נדחית.

     

    חדר החשמל (סעיף 77):

57. לטענת התובעים, מתחת לחדר זה יש חלל עם הצטברות רטיבות ושלוליות מים היוצרים מפגע תברואתי והפתרון הוא הסדרת הגעה אל החלל ניקוי ואיטום בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח לפי חוו"ד התביעה. ברלינר בחוות דעתו קבע כי לא מצא פגמים ובתשובה מס'14 מתייחס רק לחלק מהליקויים ומציע 1,000 ₪ לשם מניעת חדירת רטיבות לחלל.

     

58. לטענת הנתבעים, הן המומחה מטעמן והן מומחה ביהמ"ש לא מצאו כי קיים חדר כזה מתחת לחדר המשאבות ולכן קבעו כי לא קיימים ליקויים כלל. מומחה התובעים לא הוכיח טענתו ולא צילם את השלוליות או החלל, לא ציין מה יש לבצע וקבע עלות סתמית. ברלינר בתשובה לשאלת הבהרה, לא שינה את חוות דעתו ולא קבע כי קיימים ליקויים כאלה.

     

59. ברלינר קבע, בחוות דעתו, כי לא מצא פגמים ובשאלת הבהרה מס' 14 התבקש להעריך את העלות לצורך מניעת חדירת רטיבות לחלל תחתון, אך לא נשאל לגבי עצם קיומם של פגמים. כך גם לא נשאל בחקירתו. על כן, קביעתו אודות היעדר פגמים במקום זה, לא נסתרה.

     

    ליקויים בדלתות (סעיפים 102- 103, 110-113 ו-115):

60. לעניין הליקוי בדלת מס'3 (סעיף 102) קבע המומחה בחוות דעתו כי לא נדרש תיקון בעניין זה. ולגבי דלת מס'4 (סעיף 103), קבע כי מדובר בליקוי קל שלא דורש תיקון. גם לגבי הדלת בסעיף 110 שלטענת התובעים חוסמת את המעבר, קבע המומחה כי המצב תקין. לעניין דלתות ארונות שירות (סעיף 111-113), קבע כי מדובר בדלת ארון שירות שנפתח רק לעיתים רחוקות ולכן לא נדרש לתקן מיקום הארון. כך גם קבע לגבי יתר דלות שירות (סעיפים 116-133).בעניין דלת שאינה נפתחת בזווית 90 (סעיף 115), קבע המומחה פיצוי בסך של 200 ₪ בגין תיקון בגימור סביב לדלת.

    קביעותיו אלו של המומחה לא נסתרו כאשר תשובותיו לשאלות ההבהרה בנושא זה באשר לעליות ביצוע התיקונים או השינויים המופרטים בשאלות, ניתנו לבקשת התובעים ללא קשר לשאלת עצם קיומם של ליקויים. לפיכך, אני דוחה את טענות התובעים בנושא זה.

     

    ליקויי צנרת בפנים הבניין :

61. לעניין סעיפים 136-137: ברלינר בחוות דעתו קבע כי לא נדרש תיקון בגין סעיפים אלו. יתרה מזו, מומחה התובעים, בן עזרא, מציין בעצמו כי עניין זה כלול בסעיפים קודמים.

     

62. לעניין סעיפים 138, קבע ברלינר כי נדרש לבצע שרוולים למעבר צנרת בסך של 500 ₪ ולגבי סעיף 139 שעניינו היעדר פתח בקרה בשינוי כיוון של צנרת ביוב, קבע כי המצב תקין, אך בתשובה לשאלה הבהרה מס' 43, העריך את עלות התקנת פתחי ביקורת בסך של 500 ₪ ובכך קיבל את קביעתו של בן עזרא לעניין זה. על כן, יש להוסיף סכום זה לפיצוי.

     

63. לגבי סעיף 140 העוסק במעבר שני צינורות ללא שרוולים, קבע ברלינר כי המצב תקין. ברם, סעיף זה אינו שונה מסעיף 138 שגם עניינו מעבר צנרת ללא שרוולים ובגינו קבע ברלינר פיצוי בסך 500 ₪ ועל כן לא מצאתי להבדיל בין שני הסעיפים. לפיכך, אני פוסקת בגין סעיף סכום נוסף סך של 1,000 ₪ לפי עלות 500 ₪ (שקבע ברלינר בסעיף 138) לשני צינורות.

     

64. לסיכום, פרק זה, אני פוסקת לתובעים פיצוי נוסף בסכום נוסף של 1,500 ₪.

     

    מחסנים דירתיים (סעיף 143):

65. לטענת התובעים אין חולק כי המחסנים מאוורים אל פנים הבניין בעוד האוורור חייב להיות אל אוויר חוץ בין באמצעות חלון או וונט בהתאם לתקנות. לפיכך, מתבקש פיצוי לפי מומחה התביעה בסך של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח או לחילופין לפי ברלינר בתשובה 46 בסך של 800 ₪* 40 יחידות= 32,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח.

     

66. לטענת הנתבעים מומחה ביהמ"ש לא מצא פגם והמומחה מטעמם, פרמינגר קבע כי המדבור בדלת סטנדרטית שמספיקה לאוור מחסנים בשטח קטן ובנוסף הותקנו מפוחים לאוורור מכני של הפרוזדורים. גם לפי התקינה אליה מפנים התובעים, במחסנים לא מאווררים באמצעות חלון אלא רפפה בדלת בהתאם לסעיף 2.4 לסימן ד' בתקנות התכנון והבנייה.

     

67. בחוות דעתו, קבע ברלינר כי לא מצא פגם באוורור אל פנים הבניין ובתשובתו לשאלה מס'46 לשאלות ההבהרה, חלק על קביעת מומחה התובעים לגבי השטח המינימאלי לאוורור במחסן, וקבע כי אינו סבור שדרוש שטח של 0.3 מ"ר. עוד הוסיף כי נמסר לו כי הותקנו מפוחים לאוורור מכני.

    קביעתו ומסקנתו של ברלינר, שלא נסתרו, מקובלת עליי. לפיכך, אני דוחה את טענות התובעים בנושא זה.

    גג הבניין (סעיפים 166, 169 ו-171):

     

68. לעניין גמר ריצוף ופנלים חסרים בשטח 8 מ"ר במפלס חדר המעלית (סעיף 166), קבע ברלינר כי אין חובה לבצע ריצוף במפלס חדר מעלית. כך גם לגבי הטענה כי יש להרחיק את שלבי סולם העלייה לגג מהקיר (סעיף 169) לגביו קבע המומחה כי שלביו במצב רגיל. התובעים לא סתרו את קביעות המומחה בפריטים אלו ולא הצביעו על מקור החובה לטענתם לביצוע אותן שינויים. אין לראות בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מס'48 ו-49 באשר לעלות ביצוע הריצוף ושינוי בסולם, משום אישור לקיומו של ליקוי המצריך תיקון.

     

69. שונה המצב באשר לפתחי הניקוז בגג (171) לגביהם קבע ברלינר כי המצב תקין אך, מעיון בתמונה שצורפה לחוו"ד בן עזרא, אכן רואים כי קיים צורך בהרחבת פתחי הניקוז והוספת מחבר. לפיכך, אני פוסקת לתובעים פיצוי נוסף בסך של 450 ₪ (בהתאם לתשובת ברלינר לשאלת הבהרה מס'50).

     

    ליקויי ניקוז (סעיף 178):

70. לטענת התובעים ניקוז גגונים על הרכוש המשותף המסתיים בשטח פרטי בדירות הגן. דבר היוצר הפרעה והטרחה הן לאחזקת הרכוש המשותף והן לבעלי דירות הגן ולכן יש לפסוק לפי עלות התיקון שבתשובת ברלינר מס' 52 לשאלות ההבהרה בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח. מאידך, טוענים הנתבעים כי מומחה התובעים אינו מציין את שטחם הקטן של הגגונים כאשר לגגונים בשטח קטן שאינו עולה על 2.5 מ"ר יש דרישות מקלות ועל כן וכפי שציין מומחה בית המשפט, המצב תקין. שכן הפרקטיקה בשטח הגן היא שעוברות בו מערכות משותפות, כגון שוחות ביוב או ניקוז הגגות, ואין הדבר מהווה ליקוי.

     

71. ברלינר בחוות דעתו קבע כי לא מצא ליקוי בעניין זה. בשאלת הבהרה מס' 52 נתבקש להעריך עלות תכנון וביצוע ניקוז גגונים שלא אל דירות הגן, אותה העריך בסך של 3,000 ₪. אך, בעדותו ומשנשאל בעניין זה, שב על קביעתו בחוות דעתו וציין כי (עמ'34, ש' 13-15 לפרוטוקול):"הגגונים יכולים להיות בשטח לא גדול, ניקוז גינות של דירות הגג הוא סביר בהחלט" . תשובתו והסברו של המומחה מקובלים עליי ועל כן אני דוחה את טענת התובעים גם ברכיב זה.

     

    ליקויים שלטענת הנתבעים אין הצדקה לפסוק פיצוי בגינם

    ליקויים בגובה הדלתות (סעיפים 82-101 לחווה"ד):

72. לטענת הנתבעים מחקירת המומחה עולה כי אין הצדקה לפסיקת פיצוי בשל גובה נמוך של מחזירי השמן שכן מחזירי השמן המותקנים בדלתות נמצאים בצד הדלת והנכס בשערי הדלת אינו אמור להיתקל במחזיר השמן שנמצא בצד השני של הדלת בעוד המומחה אישר כי הורה על פיצוי בשל אסתטיקה שאינה מהווה צידוק לקביעת ליקוי. עוד טוענים הנתבעים כי הדלתות בעלות תו תקן והן מגיעות עם החורים ייעודיים להתקנת מחזיר השמן.

     

73. המומחה קיבל, בחוות דעתו, את קביעתו של מומחה התובעים, בן עזרא, באשר לקיומו של ליקוי בכך שמנגנון ההשהיה באותן דלתות הותקן בגובה נמוך מהתקן וקבע כי יש להחליף את מחזירי השמן בדלות לגובה המתאים לפי עלות של 250 ₪ לדלת ובסה"כ 4,750 ₪. ברלינר.

    בעדותו, אומנם אישר המומחה כי יכול והתקנת המנגנונים באותו גובה אינה מפריעה למעבר בדלת. עם זאת הוא עמד על כך שהדבר סותר את תכלית התקנות ולא אישר את טענת הנתבעים לגבי אופן מדידת הגובה המינימאלי של הדלת (עמ'43, ש' 7 עד הסוף ועמ' 44, ש' 1-3) . לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעים בעניין זה.

     

    אריחים רזרביים (סעיף 162 לחווה"ד):  

74. מצאתי לקבל את טענת הנתבעים בנושא זה. שכן כפי שעולה מחוות דעתו של ברלינר שפסק סך של 6,000 ₪ בסעיף זה (ואף מחוות דעתו של מומחה תובעים, בן עזרא שפסק 15,000 ₪) לא פורט ולא הוסבר כיצד חושבו הסכומים ועל סמך מה. ברלינר בעדותו ובתשובה לשאלות בנושא זה אישר כי לא בדק מה שטח הריצוף באזור המשותף, ולא ידע להשיב לגבי סוג הריצוף שהקבלן התחייב לספק לפי המפרט. מאידך, אישר כי שטח של 400 מ"ר שטחים משותפים היא מדידה סבירה ולא סתר או דחה את טענת הנתבעים לפיה יש להותיר אריחים רזרביים של 2% מכלל השטחים המשותפים. לפיכך, אני מקבלת בעניין זה את טענת הנתבעים ופוסקת את הסכום שקבע מומחה הנתבעים, פרמינגר, בסך של 1,500 ₪ נושא. מכאן, אני מפחיתה סך של 4,500 ₪ מתוך הסכום שפסק ברלינר.

     

    אדן חלון (סעיף 50 לחווה"ד):

75. הנתבעים לא מכחישים דבר היעדרו של אדן חלון אך טוענים כי לפי המומחה מטעמם, פרמינגר, כי אין מדובר בליקוי מאחר ואין תקן המחייב התקנת אדן לחלון שיש מעליו גגון בקיר פנימי שאינו חשוף למים כאשר המומחה ברלינר אישר כי הליקוי מבחינתו אסתטי בלבד.

     

76. ברלינר קיבל, בחוות דעתו, את קביעתו של מומחה התובעים בדבר קיומו של ליקוי בדבר היעדר אדן שיש המהווה ליקוי תפקודי ומוקד למעברי רטיבות ופגם אסתטי אך קבע פיצוי בסך של 1,500 ₪ (לעומת בו עזרא שקבע 2,000 ₪).

    בעדותו אומנם אישר כי מדובר בחלון בקיר פנימי שמעליו גגון ולכן אינו חשוף למים אך עמד על קיומו של הליקוי גם משיקול אסתטי (עמ' 48, ש' 6-13).

    יוזכר כי אף פסטרנק בחוות דעתו, לא דחה את הטענה בדבר קיומו של ליקוי והציע לבצע סף לחלון באורך 4 מ' בעלות של 800 ₪. לפיכך, אני דוחה את הטענה של הנתבעים בעניין זה.

     

    איחור במסירה

77. חלק מהתובעים טענו לאיחור במסירת דירותיהם ביחס למועד המובטח ולכן ביקשו לפצותם בגין האיחור כמפורט להלן: משפחת מאור (תובעים 16-17) ומשפחת אמש (תובעים 55-56) טענו כי על פי ההסכם היו אמורים לקבל את דירותיהם ביום 31.12.11 אך בפועל נמסרו להם ביום 8.5.12, קרי 4 חודשים ו-8 ימי איחור ולפי סעיף 6.9 להסכם על הנתבעת לפצותם בסך 2,500 ₪ עבור כל חודש איחור ובסה"כ 10,066 ₪. משפחת ארצי (תובעים 28-29) טענו לאיחור של 5 חודשים במסירת הדירה ולכן תבעו פיצו סך של 12,500 ₪. התובעת מירי מילשטיין (תובעת מס'57) טענה לאיחור של 4 חודשים ו-2 ימים ולפי סעיף 6 לנספח השינויים להסכם, על הנתבעת לפצותה בסך של 3,000 ₪ עבור כל חודש איחור ובסה"כ 12,200 ₪.

     

78. לטענת הנתבעים אין איחור במסירה וככל שייפסק שהיה כזה, האחריות אינה חלה על הנתבעת שפעלה כדין. לטענתם, בהתאם לסעיף 6.4 להסכמי המכר עמדה לנתבעת 1 הזכות לדחות את מועד המסירה מכל סיבה שהיא לתקופה של 90 יום, קרי עד 31.12.12 ובנוסף סעיף 6.5 להסכם מעניק לנתבעת אפשרות לדחות את מועד המסירה דחייה נוספת ומצטברת באם יתגלו הפרעות או עיכובים ביצוע עבודות הבנייה והפיתוח של הפרויקט בגין החלטה של רשות מנהלית מוסכמת או מכל סיבה שאינה בשליטת הנתבעת או כל גורם שלא ניתן לצפותו מראש לרבות עיכובים בחיבור הבניין לרשת המים אשר תלויה ברשויות העירוניות . לטענתם, העיכוב במסירה מקורו בין היתר במחדל רשות מנהלית מוסכמת שהיא עיריית קרית ביאליק שלא פעלה על מנת שהבניין יקל לחץ מים כנדרש ועקב כך נאלצה הנתבעת לתכנן את מערכות כיבוי האש מחדש ולהזמין על חשובנה משאבות לחץ חדשות ולהרכיבן וכן לזמן את מכון התקנים לבדיקה חוזרת שנערכה רק ביום 9.4.12 ורק אז ניתן היה לפנות לשירותי הכבאות ולהזמינם לבדיקת הבניין לצורך קבלת אישור לטופס 4 ועם קבלתו יכלה הנתבעת להציגו לחברת החשמל לצורך חיבור הבניין לחשמל ולאפשר את אכלוס הדירות. הנתבעת היתה רשאית למסור את הדירות ביום 1.7.12 אך חרף זאת והודות למאמצים כבירים של הנתבעת, היא הצליחה למסור את הדירות ביום 3.5.12. עוד טוענים הנתבעים כי מתן טופס 4 התעכב עד יום 30.4.12 גם בשל ההתניה בביצוע השביל ההיקפי לאופניים כפי שנתבע 3 נתבקש ע"י סגן מהנדס העיר.

     

79. סעיף 5 א. לחוק המכר (דירות), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר דירות") עוסק בפיצוי בשל איחור במסירה.

    נפסק, כי במקרה של איחור העולה על 60 יום ממועד המסירה, על הקבלן לפצות את הרוכש החל ממועד המסירה החוזי, היינו גם עבור 60 הימים הראשונים שלאחר המועד החוזי, באופן רטרואקטיבי.

    (ראו: ע"א 4337/02 ירמיהו עייני חברה לבניין בע"מ נ' קו-אופ צפון היפרשוק רשתות שיווק בע"מ, פ"ד נח(1) 799, 806 (2003); ע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין ואח' (פסקה 27) (12.4.2011)).

     

     

80. ברע"א אילנה 6605/15 שמש נ. ספייס בנייה ויזמות בע"מ ( 21.2.2016) קבעה כב' השופטת ברק ארז כי את סעיף 5א לחוק המכר דירות יש לקרוא יחד עם סעיף 7א(א) לחוק הקובע כי "אין להתנות עם הוראות חוק זה אלא לטובת הקונה או קונה המשנה", ומחיבור שתי הוראות אלו משמע שהוראות סעיף 5א הינן הוראות קוגנטיות, שאין להתנות עליהן אלא לטובת הקונה או קונה המשנה. מכאן, דחיית מועד המסירה מעבר ל-60 ימים הקבועים בסעיף 5א' לחוק המכר (דירות) שבסעיף 6.4. להסכמי המכר, לתקופה של 90 ימים, אינה כדין בהיותה התניה שלא לטובת הקונה.

    על כן, לזכות הנתבעים עומדת תקופת גרייס של 60 יום הקבועה בחוק. קרי, עד ליום 1.3.12 ומעבר לתקופה זו וככל שמועד המסירה מאוחר מ- 60 יום מהמועד הקבוע בחוזה, על הנתבעים להוכיח כי התקיימו נסיבות מיוחדות פוטרות.

     

81. הנתבעים לא הוכיחו קיומן של נסיבות פוטרות. במכתבו של מהנדס העיר מיום 25.3.12 (נספח י"ח לתצהירי הנתבעים) שנשלח בתשובה למכתבו של ב"כ הנתבעים בעניין, ציין מהנדס העיר כי העירייה מחויבת לספק מים עד לקצה המגרש, עבור מי שתייה בלבד ועד לקומה רביעית בעוד היזם הוא האמור למצוא פתרונות לצורך העלאת המים לקומות גבוהות יותר קבלת אישור כיבוי אש. גם בתעודת עובד ציבור שניתנה ע"י מהנדס העיר מיום 20.3.13 (נספח י"ט לתצהיר הנתבעים)- בתשובה לפניית דיירים בעניין טענת הנתבעת כי העיכוב במסירת הדירות נגרם עקב בעיה באספקת לחצי מים ע"י העירייה- חזר מהנדס העיר על הטענה, והוסיף כי בהתאם לחוות דעתו של מהנדס מטעם החברה האמונה על תכנון מערכות המים בשכונה בה נמצא הבניין, מבדיקות לחצי מים שבוצעו נמצאו לחצי מים העונים על מה שהעירייה התחייבה ומוסיף כי העירייה ביצעה בפרויקט הנחת קו הזנה לאספקת מים ולחץ לקומה הרביעית בהתאם לנדרש, ועל כן הצהיר כי העיכוב במסירת הדירות כפי שנטען ע"י הנתבעים, לא נבע כתוצאה מהתנהלות ו/או התחייבות העירייה.

     

82. בנוסף, ממכתב ששלח מהנדס העיר ביום 26.3.12 (צורף כנספח יא" 2 לתצהירי התובעים) בתשובה לפניית נציגות הבית המשותף בעניין, עולה כי הבניין לא היה ראוי לאכלוס באותו מועד, בשל סיבות אחרות ועבודות רבות שטרם הושלמו, שלא קשורות דווקא למערכת המים ונטען אף שהוא לא בטוח ומסוכן, בין היתר, בשל אי השלמת כל המעקים, חיפוי הקירות ופינוי פסולת בניין.

    גם הטענה לעיכוב בשל התנית קבלת טופס 4 בביצוע שביל האופניים ההיקפי לא הוכחה. כל שצורף הינו התכתבות בין הנתבעים לבין החברה לפיתוח תשתיות, עליה היתה מוטלת האחריות לביצוע השביל, במסגרתה הציעה הנתבעת עצמה לבצע את העבודה. יתרה מזו, ממכתב התשובה ששלחה ועדת התכנון ובנייה קריות ביום 5.4.12 (נספח י"ג 2 לתצהירי התובעים) לפניית הדיירים אליה בנושא, הובהר כי השביל אמור להתבצע ע"י החברה לפיתוח ותשתיות וכי ביצועו אינו מהווה תנאי למתן טופס 4, ועוד הבהירה כי העיכוב במתן הטופס נובע מכך כי עד לאותו מועד לא התקבל אישור יועץ הבטיחות כחלק מניירת טופס 4.

     

83. ראוי להפנות גם לפסק הדין בע"א 27638-07-19 איזורים בניין (1965) בע"מ נ' פלד, (19.3.20), בו נקבע כי את הסיכון לאיחור בביצוע עבודות הפיתוח על ידי הרשות המקומית אין להטיל על רוכש הדירות אלא על הקבלן; כל תוצאה אחרת הופכת את רוכש הדירה כשבוי בידיהם של גופים אחרים עמם התקשר הקבלן לבניית הבית, לתשתיותיו ולפיתוח הסביבתי.

    ראו גם ע"א (מחוזי חי') 39097-01/21 כדורי נ' רייטבורט (12/08/2021).

     

84. בנסיבות אלה, משלא הוכחו נסיבות מיוחדות פוטרות, ומשהוכח שמועד המסירה מאוחר מ- 60 יום מהמועד הקבוע בחוזה, ייפסק הפיצוי על פי החוק, החל מהיום הראשון לאיחור. קרי מיום 31.12.11 (בהתאם לסעיף 6.1 להסכמי המכר).

     

85. לפי סעיף 6.9 להסכמי המכר שנחתמו בין הנתבעת לבין התובעים 16-7, 28-29 ו 55-56, נקבע פיצוי מוסכם בסך של 2,500 ₪ עבור כל חודש איחור. לגבי תובעת 57, סוכם בין הצדדים בסעיף 6 לנספח השינויים להסכם, להעמיד את הפיצוי המוסכם ע"ס של 3,000 ₪.

    על כן, אני מקבלת את התביעה בראש נזק זה ופוסקת לתובעים את הסכומים שלהלן:

    לתובעים 16-17, 28-29 ו 55-56: בגין 4 חודשים ו-8 ימי איחור, סך של 10,666 ₪ לכל משפחה. לתובעת 57: בגין 4 חודשים ו-2 ימי איחור, סך של 12,200 ₪.

     

    דמי שימוש ראויים

86. לטענת התובעים עת מסירת הרכוש המשותף, לא נמסרו לידיהם שני מחסני כלי גינון. בנוסף למחסן נוסף שאמור היה לשמש חדר אופניים/עגלות עבור הדיירים, בשטח כולל של 30 מ"ר לערך ולכן דורשים פיצוי בסך של 5,000 ₪ לחודש ולפי עיכוב של שנתיים, סך של 120,000 ₪.

     

87. מנגד, טענו הנתבעים כי מדובר בטענות סרק שנטענו באיחור רב לאחר מסירת הבניין כאשר טרם הגשת התביעה לא נטענה כל טענה בעניין זה, ואין כל מכתב הדורש מהנתבעת את אותם שטחים נטענים, והיות ומדובר בטענות לגבי החזקה שלא כדין, הרי עצם העובדה שלא נטענה כל טענה בעניין משך תקופה כה ארוכה, היא לבדה מעמידה בספק רב את אמיתות הטענה. עוד מוסיפים הנתבעים, כי כבר בכתב ההגנה הבהירה הנתבעת כי ככל וחדרים אלה לא נמסרו היא מוכנה למסרם בכל עת וציינה כי בחדר אחסנה לצורך ביצוע תיקונים בבניין, חומרים וכלי עבודה, עובדה שאינה מאיינת את בעלות התובעים במקום.

     

88. ביחס לשני מחסני כלי הגינון, התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את טענתם שהוכחשה ע"י הנתבעים כבר בכתב ההגנה (סעיף 66) ולאחר מכן בתצהיר של נתבע 3 (סעיף 48) וכן בהודעת ב"כ הנתבעים לעיל.

    אמנם, ביחס לחדר העגלות, הודו הנתבעים כי הם מחזיקים בו חומרים וכלי עבודה לשם ביצוע תיקונים, אך משלא הוכח היקף השימוש, ולא הוכח כי נמנעה מהתובעים האפשרות לעשות שימוש במקום, מדובר בזוטי דברים.

    האפשרות לחיוב בדמי שימוש נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו: סעיף 24 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969) ובמקרה זה, לא הוכח שנגרם נזק כלשהו המצדיק פסיקת דמי שימוש.

     

89. יתרה מזו, התובעים לא צרפו חוות דעת שמאית על מנת לשום את שווי דמי השימוש בשטחים המשותפים ומבקשים לפסוק פיצוי על דרך האומדנא.

    יש להניח כי לא ניתן היה לקבל חוות דעת שמאי לדמי שכירות למחסן עגלות בתחומי בית משותף, ולא בכדי.

    גם לשם פסיקת פיצוי על דרך האומדנא מוטלת על תובע החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי (רע"א 10124/17 אשקר נ' פאדי סלימאן (30.1.18), ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2) 800).

    לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה לדמי השימוש.

     

    עוגמת נפש

90. מטרתו של הפיצוי בגין עוגמת נפש בתביעות שעניינן ליקויי בנייה, והשיקולים המנחים בעת פסיקת הפיצוי ראו: ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ ואח' (28/02/2005)

    בשים לב לליקויים שהתגלו ולעלות תיקונם בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לעומת טענותיהם של התובעים בכתב התביעה, אני מעמידה את הפיצוי לתובעים בגין עגמת נפש, על סכום כולל של 30,000 ₪, אשר יתחלק באופן שווה בין כל התובעים.

     

    זכות הנתבעת לבצע תיקונים:

91. לאחר בחינת הראיות והמצב המשפטי אני סבורה כי הנתבעת איבדה את זכות התיקון, שכן זכות התיקון ניתנה לה אולם היא לא ביצעה את התיקונים כנדרש.

    בפסיקה נקבע כי יש לתת למוכר אפשרות לתקן אולם זאת רק כאשר המוכר מודה בליקוי ונכונותו לתקן רצינית (ע"א 472/95 זולוצין נ' דיור לעולה בע"מ (26.9.96) ).

    חוות הדעת מטעם התובעים הועברה לנתבעת לצורך ביצוע תיקונים עובר להגשת כתב התביעה. ואולם, הנתבעת בכתב הגנתה ובחוות הדעת מטעמה הכחישה את קיומם של מרבית הליקויים.

     

    התביעה לקבלת מסמכים:

92. לטענת התובעים, הם זקוקים לתוכניות המפורטות בסעיף 40 לכתב התביעה המתוקן על מנת לנהל ולתחזק את הבית המשותף. לטענתם, המסמכים מצויים בחזקת הנתבעת ולא הועברו לתובעים בניגוד לחובתה לפי חוק המכר (דירות). לעניין טענת הנתבעת לפיה ביום 12.6.12 נמסרו המסמכים לנציגות התובעים, הגב' קרן אבוחצירה, טוענים התובעים כי גב' אבוחצירה לא היתה מעולם נציגות התובעים כאשר החתימה הנחזית שלה על נספח כ"ב שצורף לתצהירה, לא הוכחה והיא לא זומנה לחקירה על מנת להגיש את המסמך באמצעותה, שכן אין ברשימת התובעים תובעת בשם זה והיא לא בשליטתם. יתרה מזו, היה מתבקש כי תיק המסירה יימסר למר אורי מילר נציג התובעת 1. עוד עולה מתכתבות מייל בן נציגת הוועד , יפעת דקל לבין נתבע 4, שכותרתו "תיק בניין אינו נמצא בידי הועד" אין בה כל אמירה של נתבע 4 לפיה תכולת התיק נמסרה בעבר לגב' אבוחצירה.

    מנגד טענו הנתבעים כי התובעים לא התנגדו להגשת הראיות שהוגשו ע"י הנתבעת בדבר מסירת תיק המסירה לידי נציגת התובעים, הגב' קרן אבוחצירה וגם לא הביא את החתומים על מסמכים אלו בכדי לסתור את טענת הנתבעת.

     

93. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ובהיעדר כל ראייה שגב' אבוחצירה שימשה נציגת התובעים, אני מקבלת את התביעה בנקודה זו.

     

    פסיקת הוצאות לטובת הנתבעים 3 ו-4:

94. נתבעים 3 ו-4 הם בעלי תפקידים בנתבעות 1 ו-2, שאף נטלו חלק פעיל בהתקשרות בינן לבין התובעים, ועל כן נדרשו ממילא להגיש תצהירים מטעמן ולמסור את גרסתם בשמן. הנתבע 4 אף הגיש חוות דעת מטעם הנתבעים.

    בהתחשב בנסיבות אלה מחד גיסא, ומאידך גיסא בכך שלא היתה הצדקה להגשת התביעה נגדם באופן אישי, החלטתי לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים 3 ו- 4 בסכום של 10,000 ₪.

     

    לסיכום

95. סכום הפיצוי בגין התקנת חיפוי האבן שלא בהתאם לתקן הוא 240,000 ₪ בצירוף מע"מ, כלומר 280,800 ₪. חבותו של צד ג' כפי שקבעתי לעיל, היא בשיעור של 70%, היינו – 196,560 ₪.

    עלות תיקון הליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הינה 68,850 ₪. מתוך סכום זה יש להפחית סך של 4,500 ₪ בגין אריחים רזרביים כמפורט לעיל.

    עלות תיקון הליקויים הנוספים, כפי שפורטו לעיל, מסתכמת ב- 6,950 ₪.

    על כן עלות תיקון הליקויים, כמפורט בחוות דעתו של המומחה, לאחר הפחתת סך של 4,500 ₪ והוספת הסכומים שנפסקו לעיל, מסתכמת ב- 71,300 ₪ ובתוספת פיקוח בסכום של 7,000 ₪ ומע"מ, - 91,611 ₪.

    לסכום זה יש להוסיף פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 30,000 ₪.

     

96. לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הסכומים המפורטים להלן:

    • בגין ליקויי הבניה, סך של 402,411 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ביום 4.11.18 (למעט הסכום שנפסק כפיצוי בגין עגמת נפש, שעליו לא יתווספו הפרשי הצמדה וריבית).

    • בגין האיחור במסירה, לתובעים 16-17, 28-29 ו 55-56 סך של 10,666 ₪ לכל משפחה ולתובעת 57 סך של 12,200 ₪.

      לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

    • שכר טרחת עורך דין בסך 46,800 ₪ בצירוף הוצאות האגרה (באופן יחסי) בסכום של 10,000 ₪ ושכר המומחים בסכום כולל של 8,350 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

    • אני מחייבת את הנתבעות 1-2 להמציא לב"כ התובעים את כל המסמכים המפורטים בסעיף 40 לכתב התביעה, לא יאוחר מיום 1.1.22.

    • ההודעה לצד ג' מתקבלת בחלקה, באופן שצד ג' ישלם לנתבעות 196,560 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.11.18 ועד למועד התשלום בפועל תוך 30 יום מהצגת הוכחת תשלום סכום פסק הדין לתובעים. בנוסף, יישא צד ג' בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ והוצאות אגרה ששולמה בגין ההודעה לצד ג', בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

    • מוצהר כי תקופת האחריות על פי חוק המכר תוארך ל- 15 שנה.

    • אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים 3 ו- 4. כמפורט לעיל, התובעים יישאו בשכר טרחת ב"כ הנתבעים 3 ו- 4 בסכום של 10,000 ₪.

      כל החיובים על פי פסק הדין יקוימו תוך 60 יום ממועד פסק הדין.

       

      ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ב, 29 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.