משולם אבני ובנו בע"מ נ' עיריית חיפה

העותרת, חברה פרטית בבעלותו של מר משולם אבני שהינו נכה צה"ל, הגישה עתירה בה ביקשה להורות למשיבה לתקן את חיובי הארנונה בהם חויבה לשנים 2018-2019 וחלק משנת 2020 כך שתינתן לעותרת הנחה בתשלום לנכי צה"ל בשיעור של 2/3 מגובה הארנונה.

נטען שהבקשה לפטור כאמור סורבה במכתב מיום 30.12.2020 מטעם העיריה בעקבות פניית ב"כ העותרת מיום 14.9.2020. העתירה הוגשה ביום 7.2.21.

עמדת העותרת

נטען שעניינה של העתירה סירובה של המשיבה להעניק לעותרת הנחה בתשלומי ארנונה מכוח סעיף 6 א' לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג-1953 (להלן: "חוק הפטור") ותקנה 14ז' לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות ההנחה").

נטען שעמדת המשיבה מנוגדת לחוק, חסרת תום לב ומקוממת. נטען שבכדי לסייע לנכי צה"ל בשיקומם ובתפקודם, המדינה חוקקה חוקים והעניקה זכויות והטבות, בעוד שהמשיבה מנסה לעקוף אותם כדי למנוע את הגשמת התכלית האמורה. נטען שעמדת המשיבה היא דוגמה לאדישות ולקשיים אשר עימם נאלצים להתמודד נכי צה"ל.

העותרת טוענת שהיא זכאית לקבל את ההנחה המבוקשת, כאשר היא עומדת בכל הקריטריונים הקבועים בחוק הפטור ובתקנות ההנחה. נטען שפרשנות המשיבה והאבחנה שהיא יוצרת בין בית עסק המוחזק ע"י נכה צה"ל באופן אישי לבין בית עסק אשר מוחזק ע"י תאגיד בבעלותו ובשליטתו, הינה שגויה.

הוזכרה החובה המוסרית שיש למדינה לסייע בשיקומם של נכי צה"ל, שגובשה במספר דברי חקיקה. נטען שתכלית חוק הפטור מביאה לכך שיש לפרש את הוראותיו כחלות גם על עסקים שנכי צה"ל מפעילים באמצעות חברות שבבעלותם ובשליטתם (עת"מ 218/03 דוד שי ז"ל נ' עיריית נצרת עלית (7.1.13)).

נטען שסעיף 6א' לחוק הפטור מעניק הנחה מארנונה לבתי עסק המופעלים ע"י נכי צה"ל, כאשר הקריטריון היחידי להענקת הפטור הינו הרווחיות של העסק ולא סוג העסק או צורת הפעלתו, באמצעות עוסק מורשה או חברה בע"מ – כל עוד העסק פטור ממקדמות. נטען שחוק הפטור מגדיר את המונח "מחזיק" בהתאם לסעיף 2 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ככולל גם חבר בני אדם, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד. על כן, נטען שלשון החוק קובעת באופן מפורש כי ההנחה בארנונה ניתנת לבית עסק ללא קשר אם הוא מופעל באמצעות אדם פרטי או חבר בני אדם, לרבות חברה בע"מ. נטען שאפשרי להגיע לאותה מסקנה גם באמצעות הרמת מסך, וזאת באמצעות סעיף 6(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999. נטען שההצדקה להרמת מסך גוברת כאשר מדובר בחברה פרטית קטנה.

נטען שהמבחן היחיד לזכאות לקבלת ההנחה מארנונה הינו רווחיות העסק: הפטור יחול ביחס לעסק אשר הרוויח בשנת העסקים הקודמת מעט ולא יחול ביחס לעסק מאד רווחי. נטען שבמקרה דנן העותרת עומדת בכל התנאים: היא החזיקה בפועל בנכס בשנים הרלוונטיות; בעל המניות היחיד, שהוא בעל השליטה בה, הינו נכה צה"ל ברמת נכות רפואית של 100% לצמיתות; העותרת לא נדרשת לשלם מקדמות במס הכנסה. נטען שאמנם המשיבה טענה שהעותרת לא זכאית לקבלת ההנחה בשל היותה חברה מצליחה ומשגשגת, שלא עומדת בקריטריונים הקבועים בחוק הפטור, אך נטען שטענה זו נטולת אחיזה במציאות.

נטען שהעותרת הינה חברה קטנה לייצור נוזלים לקירור ולמתן שירותי תחזוקה למכשירי קירור ומכשירים אלקטרוניים שונים. אמנם פעילותה מתבצעת בשני סניפים, בנשר (אליו העבירה העותרת את פעילותה מהסניף בחיפה), ובבאר שבע, אך בשני הסניפים יחד מעסיקה העותרת 9 עובדים בלבד, וביניהם מר יצחק אבני, נכה צה"ל בעל הפטור. הודגש שבבאר שבע העותרת מקבלת את ההנחה בארנונה. נטען שהעותרת הינה חברה קטנה שאינה צוברת כמעט רווחים בסוף שנה.

פורט שמר אבני עובד כשכיר אצל העותרת ושכרו מהווה מקור פרנסתו היחיד. העותרת הודתה שאמנם משכורתו יפה ומאפשרת לו להתפרנס בכבוד, אך אינה גבוהה במיוחד כפי שניתן לראות מאישור רואה חשבון. נטען עוד שמשום שהחברה על סף רווחיות בלבד, מר אבני לא מושך דיבידנדים. נטען שהעסק מגשים את מטרתו העיקרית, שהיא לאפשר לנכה צה"ל לנהל עסק באופן עצמאי, ממנו הוא יכול להתפרנס בכבוד, וגם מעניק לו מקום לתעסוקה ושיקום.

נטען שהמשיבה מנסה להציג את אבני כאיש עסקים אמיד ומבוסס, שאינו נכנס בגדר הזכאים על פי חוק הפטור. נטען שאין אמת בטענה שאבני מחזיק במניות חברה נוספת ונטען שחברה זו הוקמה בשנת 2000 והפסיקה את פעילותה בשנת 2008 ונמצאת בהליכי פירוק. כך נטען שהעובדה שאבני רשום עדיין כמנהלה, למרות שאינה פעילה כבר 13 שנים, אינה רלוונטית לעתירה ולהנחה בארנונה המבוקשת עבור השנים 2018 – 2020. הודגש שאין למר אבני הכנסה אחרת מלבד משכורתו מהחברה, והוא אינו נדרש לשלם מקדמות מס.

כמו כן, פורט שבמהלך תקופת השכירות העותרת פנתה מדי שנה למחלקת הגבייה של המשיבה וביקשה לקבל את ההנחה לנכי צה"ל. פורט שהמשיבה אכן העניקה את ההנחה עבור שנת 2017, ולגבי השנים שלאחר מכן לא התקבלה כל הודעה אחרת. נטען שטענת המשיבה כי בגין השנים 2018 – 2019 העותרת לא הגישה בקשות לקבל את ההנחה, נטענה בחוסר תום לב. נטען כי העותרת הגישה בקשות להנחה עבור שנים אלה וכי התנהל משא ומתן בין הצדדים ביחס לערר שהוגש בסוגיית סיווג המושכר לענייני ארנונה. נטען שעבור שנת 2019 ציינה נציגת המשיבה בכתב ידה שהעותרת עומדת על בקשתה לקבל הנחת נכה צה"ל, ונטען שדבר זה מעיד על כך שהמשיבה הייתה מודעת לבקשת ההנחה האמורה. נטען שטענת המשיבה לפיה לא הגישה העותרת כלל בקשות לקבלת הנחה בגין השנים 2018 – 2019, עלתה לראשונה בכתב התשובה.

נטען שהמשיבה לא פעלה בהגינות וסבירות כפי שמצופה מרשות ציבורית. נטען שגם אם העותרת השתהתה בהתנהלותה, האיזון בין השיקולים השונים מחייב את קבלת העתירה.

עמדת המשיבה

המשיבה הדגישה שגם היא רואה חובה לעמוד על המשמר על קיום זכויותיהם של כלל אוכלוסיית הנכים המתגוררים בתחומי העיר, ובמשנה תוקף בעניינם של נכי צה"ל. נטען שמתן ההטבה לחברה בע"מ נוגדת הן את התכלית הסוציאלית של חוק הפטור, והן את הוראת הסעיף, כאשר נטען שהעיון בו מאיין כל אפשרות להסב או להעביר את זכאותו של הנכה לקבלת הנחה לחברה בע"מ שבבעלותו.

נטען שהעותרת אינה עומדת באף אחד מהתנאים שמפורטים בסעיף 6א' לחוק הפטור: אישור על קבלת תגמולים ומענק לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) במועדים הרלוונטיים לעתירה. נטען כי אין מחלוקת כי מר אבני הוא נכה צה"ל, אולם נטען שלמעט הצגת תעודת נכה, הוא לא טרח להציג אישור על כך שבתאריכים מושא העתירה היה זכאי לקבל תגמולים או מענקים לפי חוק הנכים; אישור מפקיד השומה בדבר אי חבות לתשלום מקדמות לאותה שנת כספים.

נטען שעסק המוחזק ע"י נכה צה"ל בעצמו ולא באמצעות חברה, שעונה לתנאים, מזוכה בפטור כאמור, וזאת בניגוד למצבה של העותרת שנטען לגביה שהיא חברה מסחרית גדולה בעלת שני סניפים המספקת שירותים ללקוחות גדולים בשוק ובעלת היקף פעילות רחב. נטען שהעותרת בחרה בחוסר תום לב לעשות דין לעצמה ולא טרחה להסדיר את כלל חובות הארנונה שנצברו על שמה ואשר אינם שנויים במחלוקת, חרף כך שהשגותיה נדחו הן ע"י ועדת הערר והן ע"י בית המשפט.

עוד נטען שהעותרת מבקשת לתקוף בשיהוי רב את החלטת המשיבה מיום 30.12.2020, הדוחה את בקשתה להנחה לפי סעיף 6א' לחוק הפטור. נטען שהעתירה נגועה בשיהוי רב וקיצוני, ודינה לדחייה על הסף. נטען ששנות הכספים מושאות העתירה הפכו לחלוטות וסופיות, וכי בחירת העותרת להגיש את עתירתה בשיהוי כה רב אינה ברורה, ועומדת בניגוד ליתר רכיבי שומתה, עליהם הקפידה לעמוד על המשמר.

נטען שאין לקבל את ניסיונות העותרת למצוא בתחשיב שאינו שנוי במחלוקת, שבוצע ע"י האגף לחיובי ארנונה, ובתשובת המשיבה מיום 30.12.2020 לפניית העותרת מיום 14.9.2020, אחיזה לצורך עמידה בסד הזמנים. נטען שפנייתה של העותרת נעשתה באיחור רב, ככל הנראה במכוון, לשם מציאת עוגן להגשת העתירה, וכבר במועד בו נעשתה הפנייה חלפו המועדים הקבועים בדין לכפירה בשומות.

כמו כן, נטען שאין מדובר בפטור אוטומטי ועל המבקש להגיש בכל שנה בקשה להנחה כאמור ולהוכיח את עמידתו בתנאים.

נטען שהן בעתירה והן בסיכומים לא הועלה כל טעם מהותי לאי הגשת הבקשה להנחה במועד, כאשר בהתאם לסמכותה לפי תקנה 21 לתקנות ההנחה, החליטה מועצת העיר כי בקשות להנחה ניתן להגיש עד ליום 31.3 כל שנה.

נטען שגם לגופם של דברים יש לדחות את העתירה. נטען שהכוונה מאחורי מתן הפטור הייתה לתת הנחה לעסקים קטנים המוחזקים ע"י הנכה בעצמו, ולא לנכסים המוחזקים ע"י חברות גדולות. נטען עוד כי חברה בע"מ הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת שחוצצת בין הבעלים לחברה. הוזכר שמתן הנחה לפלוני מביא להכבדת הנטל על אלמוני, ועל כן נטען שיש לפרש בצורה מצומצמת את הוראות סעיף 6א' לחוק הפטור. נטען שהעותרת הינה בעלת מירב הזיקות לנכס, ולא בעליה, כאשר החובה לשלם ארנונה מוטלת על המחזיק בנכס, בהתאם לסעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992. נטען שהמונח "מחזיק" מוגדר כמי שמחזיק בפועל את הנכס.

בכל הקשור לפטור מכוח סעיף 6א' לחוק הפטור לחברה בע"מ, נטען שפסק הדין שהוזכר ע"י העותרת לא זכה להכרעה בהליך בבית המשפט העליון (עע"מ 1367/13).

נטען שחוק הפטור קובע באופן מפורש כי רק מחזיק בנכס אשר זכאי לקבלת מענק לפי חוק הנכים, ואשר נקבע לגביו כי אינו חייב בתשלום מקדמות למס הכנסה, יהיה זכאי לפטור. נטען שבמקרה דנן העותרת ולא הנכה היא המחזיקה בנכס, ולא הוצג כל אישור מפקיד השומה בדבר אי תשלום מקדמות לתקופה מושא המחלוקת. נטען שכל שצורף לבקשה שהוגשה בשנת 2020, היו תעודה המעידה על כך שמר אבני מוכר כנכה צה"ל ואישורים מרואה חשבון (שאינו מהווה פקיד שומה), ונטען שאין בהם כדי להקים זכאות למתן הפטור.

דיון

תשובת העירייה שנוסחה על ידי גב' לילך כהן מהמחלקה לבקרת הגביה מיום 30.12.20 (להלן: "תשובת העירייה"), במענה לפניה מצד העותרת מיום 14.9.20 במסגרתה הוגשו מסמכים והתבקשה הנחת לנכה צה"ל, מגדירה ותוחמת את עיקר המחלוקת בין הצדדים בהליך דנן. נוסח התשובה כדלקמן:

א.ג.נ,

הנדון: ארנונה כללית ע"ש משולם אבני ובנו בע"מ ברח' הפלס 12

סימוכין: בקשה להנחה

במענה לפנייתך אבקש להבהיר כי, הנחה מארנונה מכח תקנה 14ז' לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה 1993) ופסיקת בתי המשפט בעניין נקבע כי, הנחה בארנונה מוענקת לעסק המנוהל באמצעות נכה צה"ל עצמו ולא באמצעות עסק שמנוהל באמצעות חברה.

מאחר והנכס נשוא הבקשה מתנהל ע"ש חברת משולם אבני ובנו בע"מ, לא ניתן לעניק [הטעות במקור] את ההנחה המבוקשת.

מכאן עולה כי הנושא העיקרי הנמצא במחלוקת בין הצדדים הינה השאלה האם נכה צה"ל בעצמו חייב לנהל את העסק או שניתן לנהלו באמצעות חברה ועדיין לזכות בהנחה האמורה. יושם לב כי במסגרת תשובת העירייה לא הועלו השגות באשר לנושאים נוספים שהוזכרו במסגרת העתירה כגון מהות האישורים שסופקו עם הבקשה או שאלה השיהוי.

פטור לנכה בלבד או האם הפטור יכול להיות לחברה שבשליטתו הבלעדית של הנכה

החקיקה שקובעת את הזכות להנחה בארנונה לנכי צה"ל מצוי בסעיפים 6א לחוק הרשויות המקומיות (פטור לחיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג-1953 ובתקנה 14ז לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993.

תכלית החקיקה הינה לסייע לנכי צה"ל בשיקומם ותיפקודם על ידי מתן סיוע לצורך שילובם בחברה. על כך אין מחלוקת בין הצדדים. ההנחה האמורה ניתנה לנכי צה"ל על מנת לאפשר את שילובו של הנכה בחברה בכל תחומי החיים ולהגשים את ערך השוויון. "הנכה הוא אדם שווה זכויות. אין הוא מצוי מחוץ לחברה או בשוליה. הוא חבר רגיל בחברה שבה הוא חי. מטרת ההסדרים אינה להיטיב עמו בבדידותו, אלא לשלבו - בתוך שימוש לעתים בהעדפה מתקנת - במירקם הרגיל של חיי החברה." (בג"צ 7081/93 בוצר נ' מועצה מקומית מכבים-רעות (12.3.96)).

דברים דומים נאמרו על מטרת חוק הפטור בדיוני הכנסת: "והנה נמצאו סוגי אזרחים, שלפי דעת הכל היו ראויים לשחרור מהארנונות העירוניות, לאו דווקא בשל עוני, אלא בגלל סיבות חשובות כלליות, והיה צורך להעמידם במצב שלא יצטרכו לבקש את השחרור כחסד, אלא כזכות המגיעה להם." (דברי הכנסת מישיבה 214 של הכנסת השניה ביום 24.3.53 עמ' 1)

במקרה אחד בו הזדמן בית המשפט לדון בשאלה נאמר כי: "כל הטעמים העומדים ביסודו של סעיף הפטור, משמע עידודם של נכי צה"ל להשתלב במעגל העבודה, על כל המשתמע מכך, מתקיימים גם כאשר הנכה מפעיל את עסקו באמצעות חברה שבשליטתו." (עת"מ (נצ') 218/03 שי ואח' נ' עיריית נצרת עילית (7.1.13). בית המשפט העליון השאיר את השאלה בצריך עיון והותיר על כנה את הכרעת בית המשפט המחוזי (עע"מ 1367/13 עיריית נצרת עילית נ' עזבון המנוח דוד שי ז"ל (20.11.14)).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לא מצאתי סיבה המצדיקה לפרש את האמור בסעיף 6א לחוק הפטור בצמצום כך שיחול רק על נכי צה"ל המנהלים עסק בשמם. תכלית החוק הינה לעודד שילובם של נכי צה"ל במעגל החברה, ובמקרה זה במעגל העבודה, ללא אבחנה בין צורת הפעלת העסק שבידי הנכה. הקריטריונים היחידים הינם הפעלת וניהול העסק בפועל על ידי הנכה וכי זהו מקור פרנסתו העיקרי, וכן כי העסק אינו מחוייב בתשלום מקדמות למס הכנסה או שנקבע בשומה כי אינו חייב במס הכנסה לשנת הכספים הנדונה – דהיינו כי העסק פועל על רווחיות נמוכה, אם בכלל. כל עוד שהבעלות בחברה היא של הנכה בלבד והיא עומדת בקריטריונים הנוספים (ללא שנעשים מהלכים לשלול רווחיות באופן מלאכותי), מה יכול להצדיק את שלילת הפטור שנועדה להטיב ולהקל עם הנכה ולעודד שילובו במעגל העבודה? לא מצאתי בעמדת המשיבה תשובה משכנעת לשאלה זו.

שאלת השיהוי ושאלת העמידה בקריטריונים

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוגשו על ידם, הגעתי למסקנה שההחלטה המחייבת מטעם המשיבה ניתנה רק ביום 30.12.20 (סעיף 3 לסיכומי המשיבה). כאשר העתירה הוגשה ביום 7.2.21, ומשכך אין זה ברור כלל על איזה שיהוי מדובר.

מהמסמכים שצורפו לעתירה עלה כי העותרת פנתה במועד סביר לקבלת ההנחה ועמדה על זכויותיה במהלך חילופי העמדות שהתנהל בין הצדדים בשנים הרלוונטיות, כאשר ממכתבי המענה שנשלחו אליה מטעם המשיבה הובטח לה שעניינה יישקל (נספחים ה' ו- ו' לכתב התשובה, ונספח י"ב לעיקרי טיעון של העותרת). מעיון במסמכים שהוחלפו בין הצדדים עולה כי עד לשליחת המכתב מאת המשיבה מיום 30.12.20, המשיבה לא דחתה מפורשות את בקשת העותרת לקבלת הפטור. יתר על כן, לא הייתה מחלוקת כי בשנת 2017 ניתנה ההנחה האמורה ורק לאחר מכן השתנתה עמדת העירייה והיא דחתה בסופו של דבר את בקשת העותרת לקבל אותה הנחה עבור השנים שלאחר מכן. יוצא שהעתירה אינה נגועה בשיהוי.

באשר לטענה שלא צורפו המסמכים המחייבים על פי חוק הפטור, יצויין כי לטענה זו אין זכר בתשובת המשיבה עצמה מיום 30.12.20 והיא עלתה לראשונה במסגרת התשובה לעתירה כאשר נטען כי לא צורפו אישורי של פקיד שומה אלא אישורים מרואה חשבון בלבד. כאמור להלן, על מנת לזכות בהנחה המבוקשת עבור כל שנה תצטרך העותרת להמציא את המסמכים הדרושים על פי סעיף 6א לחוק הפטור.

מכל האמור, החלטתי שיש לקבל את העתירה. על המשיבה להעניק את ההנחה המבוקשת בארנונה בשיעור של 2/3 לעותרת בגין השנים 2018-2019 והחלק הרלוונטי של שנת 2020. זאת, בכפוף להצגת המסמכים המנויים בסעיף 6א לחוק הפטור, ביחס לשנים הרלוונטיות (אישור מפקיד שומה בדבר אי חבות לתשלום מקדמות מס הכנסה עבור העותרת או שנקבע בשומה כי העותרת אינה חייבת במס עבור שנת הכספים הנדונה).

על המשיבה לשלם לעותרת שכ"ט בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"ב, 02 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.