לזר ואח' נ' שרונית חברה לבנין ולפיתוח בע"מ ואח'

לפני תביעת ליקויי בנייה, איחור במסירה, והפרת הסכם בניה, שעניינה בית אותו בנתה הנתבעת עבור התובעים, וכן תביעה שכנגד בגין הפרת ההסכם ובגין אי תשלום התמורה החוזית ואי תשלום עבור עבודות נוספות.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעים, ה"ה לזר (להלן: "התובעים"), הינם בני זוג ובעלי זכויות בבית בישוב ספיר בערבה, אשר נבנה על מגרש מס' 85 בגוש 39159 חלקה 55 (להן: "הבית").

2. הנתבעת, שרונית חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה חברה הרשומה כקבלן במרשם הקבלנים, ומי שהתקשרה עם התובעים בהסכם לביצוע עבודות בניה מיום 16.03.15 (להלן: "ההסכם").

3. מר הנרי אמר היה בתקופה הרלוונטית הבעלים של הנתבעת ומנהלה (להלן: "מר הנרי" ו/או "מר אמר").

4. על פי ההסכם, היה על הנתבעת לבצע עבודות בניית שלד וכן עבודות גמר, וזאת על פי התכניות, המפרט הטכני, רשימות כמויות, ויתר הנספחים שצורפו להסכם.

   בהסכם נרשם כי על התובעים לשלם לנתבעת בגין עבודות הבניה סך של 627,000 ₪, בתוספת מע"מ. נספח ב' להסכם נושא כותרת - "תנאי תשלום ע"פ התקדמות שלבי בנייה", כותרת נוספת בנספח הינה: "שלבי תשלום ע"פ הסכם – מחיר התמורה בסך: 627,000 ₪, בתוספת מ.ע.מ". באותו נספח פורטו 10 שלבי בנייה, וצוין כי בגין כל שלב יש לשלם 10%. נספח ב'(1) כותרתו: "תנאי תשלום עבור רכישת חומרים". כותרת נוספת באותו נספח הינה: "שלבי תשלום ע"פ הסכם – מחיר התמורה בסך 418,000 ₪" (ראה נספח ת/16 לכתב ההגנה של הנתבעת). עיון בכל המסמכים הנ"ל מעלה כי עלות ביצוע העבודות, כפי שנקבעה על ידי הצדדים הינה סה"כ אותם 627,000 בתוספת מע"מ, וכן סך נוסף של 418,000 ₪ (התובעים טוענים כי לא החזיקו בידם את נספח ב(1) בעת הגשת התביעה, אולם הם אינם מכחישים שחתמו עליו, ולפיכך טוב היה אם היו מפרטים אודותיו בכתב התביעה).

5. בהסכם צוין כי מועד תחילת העבודה הינו ביום 26.04.15 ואין חולק כי בתאריך זה התחילו העבודות בפועל. עוד צוין בהסכם כי הנתבעת מתחייבת לסיים את עבודות הבניה עד ליום 30.02.16 (להלן: "מועד הסיום החוזי"). לטענת התובעים, עבודות הבניה לא הסתיימו במועד, ואף במועד הגשת התביעה הבית לא היה ראוי למגורים.

6. מר איברהים מוחמד עלי אבו עוד, הינו קבלן אשר ביצע עבודות בבית (הצדדים חלוקים בשאלה אם פעל מטעם התובעים או מטעם הנתבעת) (להלן: "מר איברהים"). הנתבעת טוענת כי מר איברהים ביצע את השלד ואולם התובעים טוענים כי הנתבעת היא שבנתה את הבית מהמסד עד הטפחות, ומר איברהים עבד במקום מטעמה של הנתבעת. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מכתב חתום על ידי איברהים לפיו הוא מאשר שקיבל סך של 418,000 ₪ בגין בניית בית משפחת התובעים (ראה נספח ת/18 לכתב ההגנה של הנתבעת).

7. באשר לתשלום הסך של 627,000 בתוספת מע"מ שצוין בהסכם, צרפה הנתבעת כנספחים ת/2 – ת/10 לכתב הגנתה, חשבוניות מס קבלות, בגין תשלומים שקיבלה מהתובעים. בחשבוניות הללו נרשם הסכום ששולם בכל פעם, וגם נרשם עבור איזה שלב שולם, והכל בהקבלה לשלבים המנויים בנספח ב' להסכם. עיון באותן חשבוניות מס, קבלה, מעלה כי עד שלב 8 כולל שולם הסכום המלא המופיע בנספח ב', ואילו בשלב 9 שולם סך של 20,000 ₪ במקום סך של 73,986 ₪ ובשלב 10 גם בגינו צריך היה לשלם סך של 73,986 ₪, לא שולם דבר.

8. אין חולק כי במהלך הבניה, ביצעה הנתבעת עבודות נוספות, וקיבלה תשלום בגינם (צורפו חשבוניות מס קבלה), אולם הנתבעת טוענת כי ישנן עבודות נוספות שביצעה, עבורן לא קיבלה תשלום. התובעים מכחישים טענה זו.

9. האדריכל תומר הוגן תכנן את הבית עבור התובעים, הוציא מפרטים וכתבתי כמויות וכן תוכניות אדריכלות. כמו כן מר הוגן ביצע פיקוח עליון על הבנייה (להלן: "האדריכל הוגן").

   הבניה לוותה מטעם התובעים גם על ידי מר אלי שריקי, אשר אף הוא פיקח על העבודות (להלן: "המפקח שריקי") (ראה עדות מר הנרי, פרו' עמ' 75 ש' 20-21).

   בסיור פיקוח שערך האדריכל הוגן, יחד עם הקונסטרוקטור, מור גונן, ביום 15.09.15, נמצאו בין היתר ליקויים במשטחי בטון חיצוניים (להלן: "דו"ח הקונסטרוקטור") (הדו"ח צורף כנספח ה' לתצהירי התובעים).

   בסיורי פיקוח שערך האדריכל הוגן בין החודשים 04/2016-08/2016 התגלו ליקויים ואי התאמות, אשר דווחו לתובעים והועברו על ידי התובעים לנתבעת, תוך דרישה לתקנם (ראה דו"ח ליקויים מיום 14.04.16 ומיום 01.06.16, שצורפו כנספח ו' לתצהירי התובעים). הנתבעת טוענת כי פעלה לתיקון הליקויים (ראה למשל דו"ח תיקונים שלטענתה ביצעה, שצורף כנספח ת/18 לכתב ההגנה)

10. אחד הליקויים העיקריים הנטענים ע"י התובעים, הינו ליקוי איטום בגג המבנה, אשר גרם לרטיבות ונזילות אל פנים הבית. אין מחלוקת כי הנתבעת ביצעה מספר תיקונים לאיטום הגג, כאשר גם בוצעו ניסיונות תיקון ע"י מומחה איטום מטעם הנתבעת, מר שלמה אוחיון (להלן: "מר אוחיון"). אין מחלוקת גם כי בוצעו מספר בדיקות הצפה על ידי הנתבעת, במהלכן חדרו מים לבית, כאשר לטענת התובעים נגרמו עקב כך נזקים לבית ולפריטים בו. לטענת התובעים עבודות איטום הגג על ידי הנתבעת לא צלחו.

    הצדדים חלוקים באשר לאחריות לכשל האיטום בגג (וראה דיון והכרעה בהמשך).

11. במייל ששלחו התובעים לנתבעת מיום 15.08.16, ציינו התובעים מהם הליקויים שלטענתם נותרו בבית, לרבות בעיית האיטום בגג. כן ציינו התובעים באותו המייל, כי הנתבעת מאחרת במסירת הבית על פי המוסכם. (ראה פניות התובעים נספח ג' לכתב התביעה).

12. ביום 30.08.16, התקשר התובע למר הנרי והודיע לו כי איבד אמון ביכולתה של הנתבעת לתקן את כשל האיטום בגג, וכי בכוונתו להשלים את העבודות שנותרו, ולתקן את הליקויים הקיימים בבית, באופן עצמאי.

    התובעים טוענים כי באותה שיחה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובעים ימשיכו באופן עצמאי לבצע את תיקון הליקויים, לרבות איטום הגג, ובסיום העבודות, תבוצע התחשבנות כספית בין הצדדים.

13. לאחר הפסקת עבודת הנתבעת, שכרו התובעים את שירותיו של מר ארז גמליאל – קבלן בניה ושיפוצים, לסיום עבודות הגמר בבית, לרבות איטום הגג (להלן: "הקבלן המחליף" או "מר גמליאל"). מר גמליאל ביצע ביום 14.09.16 סיור בבית (ראה מכתבו בעניין ממצאי הסיור שצורף כנספח א' לתצהירו). בסמוך לאחר הסיור ביצע מר גמליאל עבודות בבית, ובין היתר ביצע איטום מחדש לגג, והצליח לאטום את הגג. קבלות בגין תשלומים ששילמו התובעים למר גמליאל צורפו כנספח ב' לתצהירו.

14. ביום 20.09.16 הגישה הנתבעת לבית משפט השלום בבאר שבע, בקשה למתן צו מניעה זמני, בה התבקש, נגד התובעים, צו להפסקת עבודות הבניה של הקבלן המחליף, וזאת על מנת שהנתבעת תוכל לבחון ולתעד את מצב הבית טרם ביצוע תיקונים ושינויים (תא"מ 47496-09-16).

    בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 22.09.16, בפני כב' השופטת מיכל וולפסון, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובעים ימנעו מהמשך עבודות האיטום על גג המבנה לתקופה קצרה, בהתאם למועדים שנקבעו שם.

15. מהנדס מטעם הנתבעת ביקר בבית והוציא חוות דעת בעניין עבודות נוספות שהנתבעת טוענת שביצעה, ובתוך כך התייחס לכשלים באיטום של הגג וחיווה דעתו כי הכשלים הם באחריות התובעים ולא באחריות הנתבעת. גלמנוביץ' העריך את עלות העבודות הנוספות בסך כולל של 393,997 ₪ כולל מע"מ (להלן: "חוות דעת גלמנוביץ' בעניין עבודות נוספות").

16. ביום 08.09.16 ביקר בבית מהנדס מטעם התובעים, מחברת הדס ביקורת מבנים, מר גוכמן אליעזר, והוא הוציא חוות דעת הנדסית מיום 20.09.16, לפיה ישנם ליקויים בבית שעלות תיקונם הינה בסך כולל של 176,550 ₪ ובתוספת מע"מ, סך של 206,563 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה) (להלן: "חוות דעת גוכמן").

17. ביום 27.09.16 הוצא מטעם התובעים דו"ח של חברת "בט-קל" לפיה התגלו מספר כשלים באיטום, וביניהם: מספר מקומות בהם רולקות פתוחות, הלחמות היריעות בוצעה ברמה ירודה, אלמנטים של קונסטרוקציה (ברזל) לא נאטמו בצורה מקצועית, חיבור האיטום למרזבים אינו מולחם כראוי (נספח ט' לראיות התובעים בתביעה שכנגד) (להלן: "דו"ח בטקל").

18. במכתב מהאדריכל הוגן מיום 28.09.16, צוין, כי המבנה אינו ראוי לאכלוס וזאת בשל בעיית איטום בגג המבנה אשר גורמת לרטיבות לפנים המבנה, וכן מאחר שטרם תוקנו ליקויים מהותיים מתוך דוחות הליקויים שהועברו לנתבעת.

19. לטענת התובעים הם נכנסו לבית בחודש דצמבר (פרו' עמ' 37 שורה 10).

     

    נקודות עיקריות בניהול ההליך שלפניי

20. ביום 28.09.16 הגישו התובעים כתב תביעה כנגד הנתבעת, בסך כולל של 500,060 ₪, בגין ליקויי בניה על פי חוות דעת גוכמן, פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם, איחור במסירת הבית, וכן בגין נזקים נוספים נטענים.

21. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו הכחישה הטענות נגדה וטענה כי התובעים הם שהפרו את ההסכם בין הצדדים.

    יחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד, על סכום של 632,491 ₪, וזאת בגין אי תשלום התמורה החוזית על ידי התובעים, אי תשלום עבור עבודות בניה נוספות שביצעה הנתבעת, וכן בגין פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם.

    הנתבעת צירפה לכתבי טענותיה חוות דעת הנדסית מיום 06.10.16, ערוכה ע"י המהנדס גלמנוביץ', אשר התייחס לחו"ד גוכמן מטעם התובעים, כאשר גלמנוביץ והעריך את עלות התיקונים בבית בסך כולל של 3,570 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "חו"ד המגיבה של גלמנוביץ'").

22. התובעים הגישו כתב הגנה לתביעה שכנגד במסגרתו, והכחישו את הטענות נגדם.

23. ביום 17.05.17 הגישו הצדדים הודעה מוסכמת למינוי מומחה הנדסי מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו בעניין הליקויים בבית, ובעניין העבודות הנוספות הנטענות, היקפן ועלותם. בהמלצת ביהמ"ש הסכימו הצדדים כי מומחה ביהמ"ש יחווה דעתו גם בעניין יתרת התמורה החוזית ובעניין הטענה לאיחור במסירה (ראה הודעה מיום 28.06.17).

24. בהמשך לאמור, מונה כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס אחי קליין (להלן: "מומחה ביהמ"ש" או "המומחה").

    ביום 27.06.18 הוגשה לתיק חוות דעת מומחה ביהמ"ש, במסגרתה חיווה המומחה דעתו כי ישנם ליקויים בבית, כאשר עלות תיקון הליקויים הוערכה סה"כ בסך של - 98,800 ₪, ובתוספת מע"מ 115,596 ₪. בנוסף, חיווה דעתו כי נגרמו נזקי רטיבות, כתוצאה מבדיקות ההצפה שבוצעו בגג, בעלות כוללת של 10,000 ₪. המומחה חיווה דעתו כי התובעים תרמו לנזקי הרטיבות, בכך שהרכיבו, על דעתם, עמודי פלדה על הגג והדבר שינה את אופן האיטום הנדרש. המומחה העריך את תרומת התובעים לנזקים הנ"ל בשיעור של 25%, וקבע לפיכך פיצוי לתובעים בגין אותם נזקים בסך של 7,500 ₪ בלבד בתוספת מע"מ.

    המומחה התייחס בחוות דעתו גם לעבודות הבניה הנוספות הנטענות על ידי הנתבעת, וחיווה דעתו בעניין זה, כי על התובעים לשלם לנתבעת בגין עבודות בניה נוספות שביצעה, את הסכומים הבאים בסך 51,268 ₪, ובתוספת מע"מ סך 59,984 ₪ (להלן: "חו"ד מומחה ביהמ"ש").

25. התובעים שלחו שאלות הבהרה למומחה, והמומחה השיב לשאלות (ראה פירוט שאלות ותשובות הבהרה רלוונטיות בהמשך פסק הדין).

26. בהמשך הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית וראיות מטעמם, בהתייחס לתביעה העיקרית ולתביעה שכנגד.

    מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של: התובע, האדריכל הוגן, ומר גמליאל (כן הוגש תצהיר של מר אלכס שלום ברנר, צבעי מטעם מר גמליאל, אולם בהמשך ההליך ביקש ב"כ התובעים למשוך את תצהירו, בטענה שלא ניתן היה לאתרו).

    בהמשך, הגישו התובעים באישור בית המשפט, תצהיר עדות ראשית נוסף של מר גיא חסון – תושב צופר שבערבה התיכונה, ומי שהזמין גם כן את שירותיה של הנתבעת לבנית ביתו, כאשר לא היה מרוצה משירותציה (להלן: "מר חסון").

    [לתצהירי התובעים צורף דו"ח הקונסטרוקטור וכן דו"ח חברת "בט – קל". במהלך דיון ההוכחות ביקש ב"כ הנתבעת להוציא מסמכים אלו מהתיק, ולחילופין ביקש לחקור את עורכיהם. מאוחר יותר הודיע שהוא בוחן בקשתו מחדש ולאחר מכן זנח אותה (ראה בעניין זה החלטתי מיום 01.07.20). אוסיף כי הנתבעת ביקשה גם לחקור את גוכמן, אולם בסופו של דבר זנחה טענותיה גם בעניין זה].

    עוד הגישו התובעים חוות דעת שמאית, ערוכה על ידי שמאי המקרקעין, אליהו טלמון (להלן: "השמאי טלמון"). חוות הדעת השמאית התייחסה לירידת ערך בגין סטיות בקירות, כאשר מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו כי לתובעים מגיע פיצוי בסך של 3,000 בגין סטיית הקירות (ראה סעיף 1.5.7 לחוות דעת מומחה בית המשפט). בחוות דעת השמאי טלמון נקבעה ירידת הערך בשיעור של 5% משווי הבית, קרי משווי של – 1,150,000 ₪, ובסה"כ סך 57,500 ₪ (להלן: "חו"ד שמאית מטעם התובעים").

    הנתבעים התנגדו להגשת חוות הדעת. לאחר ששמעתי את עמדות הצדדים בעניין הגשת חוות הדעת השמאית ע"י התובעים, אישרתי את הגשתה, רק בנוגע לליקויים שאושרו על ידי מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו (ראה החלטתי בפרו' עמ' 3 – 4).

27. ביום 30.05.19, הגישה הנתבעת חוות דעת שמאית נגדית מטעמה, ערוכה על ידי השמאי מר יוסי אוזן, ולפיה אומדן ירידת הערך לבית התובעים, בשל ליקויים אשר אינם ניתנים לתיקון, הינו בסך 6,318 ₪ (להלן: "חו"ד שמאית מטעם הנתבעת").

28. הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית של מר הנרי, ומר אוחיון.

    כמו כן הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לזימון עדים מטעמה – מר איברהים ומר אליהו בן מוחה, מנהל חברת א.רון בניה ויזמות בע"מ, קבלן אשר מסר הצעת מחיר לביצוע פירוק מרצפות בבית (להלן: "מר בן מוחה"). הבקשה לזימון העדים הנ"ל אושרה על ידי ביהמ"ש. מר איברהים לא העיד בסופו של דבר, כאשר לטענת הנתבעת הזימון שנשלח אליו לא צלח, וכן ציינה כי נתגלע ביניהם סכסוך משפטי. (יצוין גם כי הנתבעת ביקשה לחקור את המומחה מר גוכמן ובית המשפט אישר את בקשתה, אולם ביום 01.11.20 הודיעה הנתבעת כי היא מוותרת על חקירתו של הנ"ל).

29. לאחר הגשת חוו"ד השמאיות נדונה בקשה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, כאשר בהחלטתי מיום 12.11.19 נקבע שאין מקום למינוי שמאי מומחה מטעם ביהמ"ש וראו הנימוקים שם.

30. בישיבת קדם משפט לאחר הגשת ראיות, מיום 24.12.18, הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא עומד על חקירת מומחה ביהמ"ש. ב"כ התובעים הודיע כי אינו עומד על חקירת מומחה ביהמ"ש, אולם ככל שיוזמן לחקירה, עומד על זכותו לחקור אותו גם כן.

31. לאור ממצאי חו"ד מומחה ביהמ"ש, הגישו התובעים בקשה להגיש כתב תביעה מתוקן במסגרתו אימצו את סעיף 1.6 בעמ' 4 לחוות דעת מומחה ביהמ"ש, שם העריך המומחה את עלות תיקון ליקויי עבודות הריצוף בשביל ההיקפי של הבית בסך 76,000 ₪. לאחר דיון בבקשה, התקבלה הבקשה, והוגש כ"ת מתוקן (ראה החלטה מפורטת בפרו' עמ' 12-14).

32. בדיון מיום 04.12.19 הודיע ב"כ התובעים כי גילה שמניות הנתבעת נמכרו לצד שלישי – "תקומה חברה להתיישבות בארץ ישראל בע"מ", ולפיכך ביקש ייפוי כוח חדש מתקומה לב"כ הנתבעת. ב"כ הנתבעת אישר כי הנתבעת אכן נמכרה לתקומה, כאשר טען כי הוא מייצג גם כיום את הנתבעת. כן טען כי על פי הסכם מכר החברה, מר הנרי לקח על עצמו את כל חבויות הנתבעת מהתקופה שקדמה למכירה.

33. ביום 11.12.19 הוגשה כתב הגנה מתוקן על ידי הנתבעת. כמו כן הוגש ייפוי כוח עדכני לב"כ הנתבעת, הן מתקומה והן מהנתבעת, לייצוג בהליך דנן.

34. ביום 06.07.20 הודיע ב"כ הנתבעת, כי הוגשה בקשה להקפאת הליכים כנגד הנתבעת, בבית המשפט המחוזי בנצרת (הליך 40430-06-20) (להלן: "תיק החדל"פ"), וכי הוגשה על ידו בקשה בתיק החדל"פ, למתן הוראות באשר להמשך ניהול ההליך דנן.

    בהמשך, ניתן על ידי בית המשפט המחוזי צו לפירוק הנתבעת, תוך מינוי מפרק (להלן: "המפרק") (ר' מסמך בתיק מיום 27.10.20).

    ביום 29.10.20 הוגשה עמדת המפרק לתיק, לפיה אינו מתנגד לתן היתר להמשיך בניהול ההליך דנן, בכפוף להתחייבות של מר הנרי לשאת בכל הוצאות ההליך ובכל חיוב כספי שיושת על הנתבעת במסגרת ההליך דנן. בהחלטת בית המשפט המחוזי בתיק החדל"פ, מיום 22.11.20, אושרה עמדת המפרק כאמור.

    ביום 29.11.20 הוגשה לתיק דנן התחייבות מר הנרי, אשר הוגשה במקביל גם בתיק החדל"פ, ולפיה מר הנרי מתחייב לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בניהול ההליך דנן, ובכל חיוב כספי שיושת על הנתבעת.

    בקשה שהגישו התובעים לצרף את מר הנרי כנתבע נוסף או יחיד בתיק, נדחתה על ידי בהחלטה מיום 26.01.21, לפיה אין עילה משפטית להוסיף את מר הנרי עמר כנתבע בתיק, וכן קבעתי כי דומה שדי בהתחייבות של מר עמר שהוגשה לתיק בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד.

35. בתיק התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, בהם נחקרו עדי הצדדים, וכן מומחה ביהמ"ש. לאחר חקירתו, ולבקשת הצדדים, הגיש מומחה בית המשפט לתיק תמונות שצולמו על ידו בביקור במקום.

    לאחר סיום שלב ההוכחות ובסמוך למועד שנקבע להגשת סיכומי הצדדים, ביקשה הנתבעת לצרף ראיה חדשה לתיק, הנוגעת, לטענת הנתבעת, למועד בו הבית היה מוכן למסירה. התובעים התנגדו לבקשה והחלטתי לדחות את הבקשה (ראה הנימוקים בהחלטה מיום 03.02.21). בהמשך הוגשו סיכומי הצדדים, והם מונחים לפניי.

     

    טענות הצדדים בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד בתמצית

    טענות התובעים

36. יש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד. הנתבעת הפרה את ההסכם שנכרת בית הצדדים. הנתבעת ביצעה את הבניה בצורה לקוי וחובבנית. בבית ליקויי בניה, כאשר חלק מהליקויים גרמו לירידת ערך לבית. ביצוע העבודות התארך בשל רשלנות הנתבעת. הנתבעת עזבה את העבודות בהסכמה. על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ליקויי בניה; ירידת ערך; הוצאות בגין חומרים, כלים, תשלומים ששולמו לקבלן גמליאל; נזקי רטיבות; דמי שכירות בגין מגורי פועלי הנתבעת; דמי שכירות עבור התובעים בשל איחור במסירה; פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם; פיצוי בגין עוגמת נפש וכן בגין הוצאות ההליך.

     

    טענות הנתבעת

37. הנתבעת בנתה את הבית לפי התכניות, המפרטים, התקנים, וההסכם בין הצדדים, וכן לפי דרישת המפקח מטעם התובעים. הנתבעת ביצעה את עבודות הבניה כמתוכנן ולפי לוח הזמנים הקבוע בהסכם וזאת בהתחשב גם בעבודות נוספות שהוזמנו על ידי התובעים, וכן בהתחשב בהפסקות עבודה ועיכובים שנגרמו בעטים של התובעים. התובעים סילקו ידה של הנתבעת מביצוע העבודות שלא כדין. הכשלים באיטום נובעים מכך שהתובעים ביצעו עבודת התקנה של כ- 30 עמודי פלדה בפיזור מלא על שטח הגג, כהכנה לבניה עתידית על הגג, כאשר הכנה זו לא נכללה בתכניות ו/או במפרטים ו/או בהסכם.

    כמו כן, בדיקת אטימות לגג הוזמנה על ידי התובעים באיחור. התובעים הפרו את ההסכם עם הנתבעת, שעה שלא שילמו לה את מלוא התמורה המגיעה לה, וסילקו אותה מהמקום. יש לחייב את התובעים להשלים את יתרת התמורה. התובעים גם חבים לנתבעת כספים בגין ביצוע עבודות בניה נוספות. יש לחייב את התובעים לשלם לנתבעת את הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם. יש לפסול את חוות דעת מומחה ביהמ"ש, בכל הנוגע לתביעת התובעים, מאחר שבדיקת המומחה בבית התובעים בוצעה ברובה ללא נוכחות הנתבעת ומי מטעמה, המומחה לא השתמש בשום אמצעי תקני לביצוע בדיקותיו, המומחה חרג מסמכותו, המומחה לא ביצע את הבדיקות כפי שהתקנים הרלוונטיים מחייבים. יש לפסול גם חלק מקביעותיו של מומחה ביהמ"ש לגופן.

     

    דיון והכרעה

    הליקויים בבית התובעים וחוות דעת מומחה בית המשפט

38. כאמור לעיל בתיק זה מונה המומחה מטעם ביהמ"ש בהסכמת הצדדים.

    בפסיקה נקבע שכאשר בית המשפט ממנה מומחה מטעמו על מנת שחוות דעתו תספק לו

    נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, יאמץ בית המשפט את ממצאיו של המומחה, אלא אם קיימת סיבה ממשית שלא לעשות כן.

39. התובעים מבקשים לקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט, למעט מספר הסתייגויות (ראה פירוט להלן).

    הנתבעת מבקשת לפסול את חוות דעת מומחה בית המשפט. הטענות של הנתבעת למשוא פנים של המומחה שכן התחיל את הביקור טרם הגיעו נציגי הנתבעת למקום - נטענו לראשונה בדיון ההוכחות.

40. אני דוחה את טענות הנתבעת לפיהן יש לפסול את חוות דעת מומחה בית המשפט.

    באשר לטענת הנתבעת לפיה הבדיקה נעשתה ברובה ללא נוכחות נציגי הנתבעת, אציין כי מומחה בית המשפט העיד כי הנתבעת איחרה כשעתיים לביקור בבית, ללא כל הודעה מוקדמת, ולפיכך על מנת לייעל את הזמן החל לבדוק את הליקויים הנטענים. המומחה גם העיד כי כאשר נציגי הנתבעת הגיעו לבסוף, הוא שיתף אותם בבדיקתו ובממצאיו עד אותו הזמן, ואף ביקש מהם לקבל את התייחסותם לדברים (ראה עדות המומחה בפרו' עמ' 81 ש' 11-35).

    הנתבעת לא סיפקה כל הסבר לאיחור המוגזם מטעמה לביקור המומחה שתואם מראש. לכך אוסיף, כי אם סבורה הייתה הנתבעת שיש פסול בכך שהמומחה החל בדיקותיו טרם הגעתה, וכי יש לפסול לפיכך את חוות דעתו, היה מצופה שתטען טענותיה בעניין זה, סמוך לאחר הביקור, ולא במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים כשנתיים לאחר הביקור.

41. באשר לטענת הנתבעת לפיהם כאשר הגיעו נציגיה למקום ראו כי המומחה והתובעים יושבים סביב השולחן ושותים קפה, וכי הדבר וודאי הטה את חו"ד המומחה לטובת התובעים, אציין כי המומחה לא הכחיש כי אכן שתה קפה בבית התובעים, וזאת לאחר נסיעה של כשעתיים ותוך המתנה לנתבעת, ואולם העיד, כי לא הייתה לזה שום השפעה ולו מזערית על חוות הדעת (פרו' עמ' 82 ש' 9-14).

    אינני מוצאת פסול בהתנהלות המומחה המתוארת לעיל. לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעת להטיית חו"ד המומחה לטובת התובעים, טענה אשר לא הוכחה על ידה כלל וכלל.

    אני דוחה גם את טענת הנתבעת לפיה בדיקת המומחה בוצעה ללא האמצעים והכלים הנדרשים לביצועה, וזאת מאחר שהנתבעת לא הראתה כל טעות בממצאיו של המומחה (ראה בעניין זה דיון להלן).

    אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה המומחה חרג מסמכותו. דומה כי הנתבעת התמקדה בעניין זה בממצאי המומחה בעניין ריצוף השביל ההיקפי, כאשר המומחה גוכמן מצא ליקוי בחלק קטן מהשביל בלבד, ואילו המומחה מטעם ביהמ"ש מצא ליקוי לכל אורך השביל ותמחר את עלות התיקון בסכום העולה באופן ניכר על העלות שקבע גוכמן. טענות אלו, יידונו בהמשך פס"ד במסגרת הדיון בליקוי ספציפי זה, ובוודאי כי אין בטענה ספציפית זאת, גם אם תתקבל, כדי להביא לפסילת חו"ד מומחה ביהמ"ש כולה.

    לאור האמור לעיל, דרישת הנתבעת לפסילת חו"ד מומחה ביהמ"ש, נדחית בזאת.

42. כעת אדרש לטענות הצדדים בעניין ממצאי חו"ד מומחה ביהמ"ש, לגופן.

     

    דיון בליקוי האיטום בגג המבנה

43. לעניין האחריות בגין ליקוי האיטום בגג המבנה ובגין הנזקים שנגרמו בשל הליקוי הנ"ל, חיווה מומחה בית המשפט דעתו, כדלקמן: התקנת עמודי הפלדה על הגג על ידי התובעים, נעשתה קודם לביצוע האיטום על הגג על ידי הנתבעת; התקנת עמודי הפלדה הצריכו שינוי במערך האיטום, אשר היה חייב לקבל ביטוי הנדסי באמצעות פרטי איטום שונים ומורכבים יותר, ובעלות גבוהה יותר; היה על הנתבעת לבצע "קוביות" בטון ברגלי כל אחד מהעמודים ולבצע איטום של הקוביות הללו, בנוסף לאיטום כל משטח הגג; היה על הנתבעת להתחשב בקיומם של עמודי הפלדה ולתת לכך ביטוי באופן ביצוע האיטום, ולא לבצע איטום כרגיל, כאילו העמודים אינם קיימים; היה על הנתבעת לפנות לתובעים ולמתכננים מטעמם ולבקש מהם פרטי איטום חדשים המתאימים למצב הגג בפועל; התובעים תרמו לבעיית האיטום בכך שהציבו את העמודים על הגג ללא תיאום עם הקבלן. התנהלות הצדדים גרמה לנזקים כדלקמן: נזקי חדירת רטיבות בסך 10,000 ₪; צורך בביצוע עבודות איטום נוספות על ידי הנתבעת, ובכללן: איטום חוזר בסך 13,300 ₪, בדיקת הצפה חוזרת בסך 1,230 ₪, ביצוע פרט איטום ל- 26 עמודים בסך 2,938 ₪, ובסה"כ – 17,468 ₪.

    המומחה חיווה דעתו בתחילה (במסגרת חוות דעתו), כי על התובעים לשלם לנתבעת בגין מלוא עלויות עבודות האיטום הנוספות להן נדרשה הנתבעת, בסך של 17,468 ₪, וכן כי התובעים נושאים באחריות בגין נזקי הרטיבות בשיעור של 25%, בשל תרומתם לנזקים הנ"ל, ואילו הנתבעת נושאת באחריות של 75% מנזקי הרטיבות, ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בסך של 7,500 ₪ בלבד בגין נזקי הרטיבות (מתוך הסך של 10,000 ₪ נזקי רטיבות כאמור לעיל) (ראה סעיף 1 בעמ' 12-14 לחו"ד מומחה ביהמ"ש).

44. בשאלות הבהרה מטעם התובעים מיום 09.07.18, נשאל המומחה מדוע לטעמו יש לחייב את התובעים בגין עבודת איטום שהנתבעת כשלה בה, מספר פעמים, ואשר צלחה לבסוף לאחר עבודות איטום שביצע הקבלן המחליף גמליאל, אשר הוא זה שביצע בין היתר את "קוביות" הבטון סביב העמודים.

    בתשובות הבהרה מיום 02.09.18, עמד המומחה על האמור בחוות דעתו בעניין זה, אולם ציין, כי ככל שטענת התובעים לפיה הקבלן המחליף הוא שהתקין את קוביות הבטון, ולא הנתבעת, תתברר כנכונה, אזי יש להפחית את העלות שנזקפה לחובת התובעים בגין רכיב זה.

    בתשובות לשאלות הבהרה נוספות ששלחו התובעים למומחה, ציין המומחה שוב כדלקמן: "..ככל שהטענות העובדתיות יתקבלו ע"י כב' ביהמ"ש ראוי לבטל חיוב התובעים בסעיף 1.9 לחוות דעתי בסך 17,468 ₪".

45. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובחומר שלפני, אני קובעת כי הנתבעת היא האחראית בגין מלוא הנזקים שנגרמו בשל ליקוי האיטום בגג המבנה וכן אני קובעת כי הוכח שהקבלן המחליף מטעם התובעים, הוא שביצע בסופו של דבר את האיטום שצלח, והכל יפורט להלן:

46. הוכח כי הנתבעת ידעה על התקנת העמודים על הגג מבעוד מועד, וטרם תחילת ביצוע עבודות האיטום בגג על ידה. ביום 30.12.15 שלח התובע מייל למפקח שריקי, לאדריכל הוגן, ולמר הנרי, ובו ציין: "לאחר התייעצות עם קונסטרוקטור פרסנו את התמיכות התמיכות מוקמו על הבטון במקומות המסומנים באדום." למייל צורף העתק סקיצות והוראות להתקנת העמודים (נספח ח' לראיות התובעים בתביעה שכנגד). מר הנרי אינו מכחיש כי קיבל מייל זה (ראה סעיף 11 לתצהיר הנרי).

    רק מאוחר למשלוח אותו מייל, ביום 08.02.16, בוצעה יציקת ה"בטקל" (ה"בטקל" הינו שכבת בטון קל, שמטרתו, בין היתר, יצירת שיפוע נדרש על הגג על מנת למנוע הצטברות של מים על הגג, והיא מבוצעת כשלב מקדים לפני איטום הגג).

    בין שעבודות האיטום הסתיימו בחודש 02/2016 (כפי שטוענת הנתבעת), ובין שהסתיימו בחודש 06/2016 (כפי שטוענים התובעים), הרי שהנתבעת ידעה על התקנת העמודים כבר ביום 30.12.15, טרם החלו עבודות האיטום, והיה לה לפיכך מספיק זמן על מנת להיערך בעניין האיטום בהתאם, או לדרוש מהתובעים להגיש לה פרטי איטום מעודכנים.

47. מר הנרי טען כי התריע בפני התובע מבעוד מועד, כי העמודים שהותקנו על הגג עשויים לגרום לבעיית איטום, אולם לא מצאתי כל ראיה או אינדיקציה להתרעה שכזאת.

48. מתמלול השיחות בין התובע לבין מר הנרי, עולה גם, כי בזמן אמת לקחה הנתבעת על עצמה את מלוא האחריות בגין כשל האיטום בגג, ולא טענה דבר לגבי אחריות התובעים לכשל, ואף לא דרשה מהתובעים תוספות תשלום בגין תיקוני האיטום בגג.

    ראה תמלול שיחה בין התובע למר הנרי מיום 12.07.16: התובע: "...בסופו של דבר אתה תיתן גג אטום לא יודע איך". ובהמשך: התובע: "בסופו של דבר אתה הקבלן זה השטח שלך, אתה תעשה את ההחלטה ואתה אתה מחויב אתה אתה מחויב לתוצר". הנרי: "בדיוק" (עמ' 8-10 למלול).

49. אין מחלוקת כי בוצעו על ידי הנתבעת מספר ניסיונות תיקון, בין החודשים 06/2016-08/2016. כפי העולה מתמלול השיחות בין התובע לבין מר אוחיון ומר הנרי, לאחר ביצוע עבודת האיטום הראשונה על ידי הנתבעת, בוצעו לפחות עוד שני ניסיונות תיקון ע"י מומחה האיטום מטעם הנתבעת, מר אוחיון.

    מר אוחיון גם אישר בחקירתו הנגדית כי ביצע שני תיקונים בגג. פעם אחת בחודש 06/2016– תיקונים מקומיים, ובפעם השנייה בחודש 08/2016– ביצוע יריעה נוספת על יריעה קיימת (פרו' עמ' 53 ש' 3-5, עמ' 54 ש' 16-19).

    כן עולה, כי לאחר כל תיקון בוצעה הצפה על ידי מר הנרי ומר אוחיון, כאשר סה"כ בוצעו על ידי הנתבעת 4 בדיקות הצפה (3 בדיקות הצפה בוצעו בחודש 06/16 ו – 1 בדיקה בוצעה בחודש 08/16).

50. עוד עולה מהראיות שלפני כי התובע התעקש על ביצוע איטום מחדש לגג, אולם הנתבעת ומר אוחיון עמדו על כך כי מספיקים תיקונים נקודתיים.

    כבר לאחר ההצפה הראשונה שהעלתה כשלים באיטום (ראה מייל ששלח מר הנרי בעניין זה מיום 15.06.16, נספח ט' לראיות התובעים בתביעה שכנגד), הזמין התובע איש איטום מטעמו מחברת "בטקל" אשר בדק את האיטום שבוצע, וחיווה דעתו כי ריתוך היריעות באיכות נמוכה מאוד ולא ניתן לתקנם, אלא יש ליישם איטום חדש (ראה מייל מהתובע למר הנרי בעניין זה, מיום 21.06.21, נספח ט' לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

    כעולה מתמלול השיחות שבוצעו לאחר מכן בין התובע לבין מר הנרי ומר אוחיון, התובע חזר וטען בפניהם כי על פי המלצת "בט-קל" יש לבצע איטום חדש ולא תיקון על תיקון, ואף התריע בפני מר הנרי כי יישום איטום חדש יחסוך לנתבעת כסף מאשר תיקון על תיקון, וכן יחסוך זמן לכולם.

    בתמלול שיחה מיום 30.06.16 מהשעה 06:54, בין התובע לבין מר אוחיון הודיע התובע ששוב חודרת רטיבות לבית, והביע תרעומת על החלטת מר הנרי שלא להחליף את האיטום לגמרי, אלא לבצע עליו תיקונים, בניגוד למה שהומלץ ע"י נציג בט-קל.

    ראה גם תמלול שיחה מיום 12.07.16 בין התובע לבין מר הנרי, במהלכה התנגד התובע לביצוע הצפה נוספת אם לא ייעשה איטום מחדש, וזאת מחשש לנזילות נוספות אל תוך הבית (עמ' 2 ש' 16-18, וכן עמ' 6 ש' 13-16), אולם בסופו של דבר הותיר התובע את שיקול הדעת למר הנרי בעניין זה (עמ' 10 ש' 7-9). מר הנרי ומומחה האיטום מטעמו לא פעלו אולם לבצע את איטום הגג מחדש.

51. כעולה מתמלול שיחה מיום 12.07.16, בין התובע לבין מר הנרי, מר הנרי הודה בפני התובע כי ניסה הכל, וכי התייעץ עם מומחים, אך כלום לא עזר, וכי מבקש לבצע עוד תיקון אחד – שכבת איטום נוספת לגג, ואלו הדברים: "תשמע אריאל...אני רוצה שאתה תבין דבר פשוט, אני הבאתי את כל המומחים...ועשיתי הכל..." (עמ' 2 ש' 19-21). ובהמשך התמלול: "...מיציתי את כל הדרכים עד שהגעתי למסקנה הזאת עכשיו.." (עמ' 8 ש' 4-8). כן ראה הציטוט שהובא בסעיף 63 לעיל, בו מבקש מר הנרי לבצע תיקון בפעם האחרונה, וככל שהתיקון לא יצליח, יעביר את המושכות לתובע וישלם לו את עלות התיקון.

    וראה בעניין זה עדותו של מר הנרי: "אני מיציתי את כל הדרכים לגמור את הדבר שלא היה לי ניסיון כזה שאני עושה גג בודק אותו מציף אותו הכל בסדר. אני עוזב את השטח אחרי כמה שעות בלילה מקבל טלפון שהגג דולף. זה היה פעם ראשונה, פעם שניה, שלישית רביעית. 4 פעמים אותו הסיפור. הגג דולף." (פרו' עמ' 69 ש' 7-9).

52. לאחר השתלשלות הדברים הנ"ל, בשיחה טלפונית מיום 30.08.16, הודיע התובע למר הנרי כי איבד אמון ביכולתה של הנתבעת לתקן את האיטום בגג, וכי מבקש לבצע איטום באופן עצמאי וכן לבצע את המשך עבודות הגמר שנותרו, ובסיום העבודות הנ"ל תבוצע התחשבנות בין הצדדים.

53. כעולה מתמלול אותה שיחה, מר הנרי הסכים למה שהציע התובע: התובע: "...בסופו של דבר במבחן התוצאה, תוצאה היא כזאתי שאנחנו כאן עומדים הרבה זמן, עכשיו אתה תגיד לי אשמתך לא אשמתו אשמת לא מעניין אותי, אוקי? אני רוצה עכשיו בוא נסגור את הסיפור הזה, בצורה כזאתי מכובדת...אני לוקח על עצמי את האחריות (הכוונה לאיטום הגג ולעבודות הגמר – הערת הח"מ)". הנרי: "אין לי בעיה". התובע: "אנחנו נשב כמו ילדים גדולים ונתחשבן כמו שצריך, ואנחנו נעשה את זה פייר..". הנרי: "אין בעיה" (נספח ל' לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

    שיחה זו מעידה גם כן, כי הנתבעת מיצתה את אפשרויות התיקון מטעמה והסכימה לביצוע התיקונים והמשך עבודות הגמר, על ידי התובעים.

    דברים אלו עולים בקנה אחד עם דברי הנרי לתובע, בשיחה קודמת, מיום 12.07.16: הנרי: "...אפילו אם אני יעשה שמיניות באוויר , אני עושה לך גג אטום". התובע: "...אני בסופו של דבר...לי זה עולה דבר אחד...ומאוד חשוב שזה זמן, לי זה רק עולה זמן הסיפור הזה". הנרי: "...יש לנו עוד שבוע אחד, אם יעלה לי מה שאני עושה וזה לא עזר, אני נותן לך את זה בידיים שלך תעשה מה שאתה רוצה בסדר? ...תביא בן אדם יעשה את היריעות כל הגג, יעשה הכול כמה יעלה אני אשלם בסדר?".

54. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה התובעים דרשו את ביצוע בדיקת ההצפה באיחור, כחודשיים לאחר סיום עבודות האיטום.

    לא הובאה כל ראיה או אינדיקציה על ידי הנתבעת לעניין מועד סיום עבודות איטום הגג לראשונה על ידה. כך למשל הנתבעת לא הציגה יומני עבודה. כמו כן, הנתבעת לא גיבתה באסמכתא כלשהי את טענותיה לעניין מועד פנית התובעים אליה בדרישה לביצוע הצפה לגג.

    אוסיף כי גם אם טענות הנתבעת בעניין זה אכן נכונות, לא ברור מדוע המתינה לדרישה שכזאת מהתובעים, ומדוע לא פנתה לתובעים בעצמה בדרישה / המלצה, לבצע בדיקת הצפה על ידי מכון מוסמך. כקבלנית בניה בעלת ידע וניסיון של 40 שנה (כפי שנטען על ידי הנתבעת) היה על הנתבעת להתריע בפני התובעים, בסמוך לאחר עבודות איטום בגג, כי נדרשת בדיקת הצפה לפני ביצוע עבודות כגון – צביעת פנים הבית, עבודות גבס, וכו'. בכך הייתה מונעת הנתבעת את הנזקים שנגרמו לבית בעקבות ההצפות.

    מר הנרי טען בחקירתו הנגדית לראשונה, כי הציע לתובע בדיקת הצפה לאחר האיטום, אך התובע סירב לבצע הבדיקה. טענה זו לא נטענה ע"י הנתבעת קודם לכן ולא הוכחה ע"י הנתבעת כלל וכלל (ראה עדות מר הנרי בפרו' עמ' 71 ש' 19-22).

    זאת ועוד, הנתבעת כלל לא נזקקה לבדיקת הצפה על ידי חברה מוסמכת, שכן עובדה היא שבדיקת הצפה עצמית שביצעה, העלתה כשלים באיטום, ומכאן כי יכלה לבצע בדיקה עצמית זאת קודם לכן, וללא תלות בתובעים.

55. טענת הנתבעת לפיה התובע לא היה מוכן לחכות להתייבשות המים הכלואים מההצפות הקודמות, וביקש לבצע תיקונים לאלתר, נדחית על ידי, שכן הראיות מלמדות כי ההפך הוא הנכון, וכי התובע הוא זה שביקש להמתין להתייבשות הגג והנתבעת סירבה לכך.

    במכתב מיום 16.06.16 מהתובע למר הנרי, ציין התובע, בין היתר, את הדברים הבאים: "בנושא האיטום והגמר אינני מוכן להתפשר. בהתייעצות שלי עם בעלי המקצוע, נאמר לי שיש להמתין לייבוש הגג לפני השלמת האיטום מחדש. כך שאם אתה מעוניין לזרז את זה יש להסיר את היריעות. אינני מוכן שיגיעו לתקן את היריעות מחר, ביום שישי, הבוקר עדיין נזלו מים מהגג!" (נספח כ' לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

    וראה בעניין זה גם תמלול שיחה מיום 29.06.16 מהשעה 19:45, בין התובע לבין מר אוחיון, כאשר התובע מודיע למר אוחיון כי הבחין ברטיבות נוספת בתקרת הבית: התובע: "..זה כבר פעם שלישית וכל פעם כזאת, עכשיו צריך לתת לגג עוד שבועיים שבוע וחצי להתייבש לא?". מר אוחיון: "לא לא לא...". התובע: "כי למה אטמנו? ... כל הרטיבות הזאתי אה אם זה לא מהפעם אז זה מפעם קודמת אז היינו צריכים לחכות...אתה איש מקצוע...אז בוא תן דעה מקצועית עד הסוף". מר אוחיון: "...אני אומר שיכול להיות מאוד שהמים שהם כלואים עדיין מהפעם הקודמת אין לי תשובה..." (עמ' 3-4 לתמלול).

    ובתמלול שיחה מיום 30.06.16 מהשעה 06:54 בבוקר, כאשר התובע הודיע למר אוחיון שהרטיבות התפשטה והתגברה: התובע: "טוב, עכשיו אני לא יודע איך מייבשים את הגג, בטח כל הגג מפוצץ מים, צריך עכשיו איזה חודש עד שזה יתייבש". מר אוחיון: "לא, זה לא חודש...מיד מיד מתייבש, מיד מיד..".

    מר אוחיון טען בחקירתו הנגדית כי העבודות שביצע היו תקינות וכי הרטיבות מהגג נמשכה בשל מים כלואים שנותרו מתחת ליריעות במהלך בדיקות הצפה קודמות. אולם כאשר נשאל מדוע אם כן לא המתין להתייבשות מוחלטת של המים הכלואים וביצע יריעת איטום נוספת על מים כלואים, השיב: "אף אחד לא רצה להמתין". אולם כאשר הופנה לתמלול השיחות בינו לבין התובע, הכחיש שאמר שאין צורך לחכות ושהגג מתייבש מיד (פרו' עמ' 58 ש' 24-35, עמ' 59 ש' 1-5). אני מוצאת לפיכך את עדותו כעדות שאינה מהימנה.

56. דומה כי מר הנרי ניסה לירות לכל הכיוונים בעניין זה, כאשר בחקירתו הנגדית, טען לראשונה, ותוך סתירה מוחלטת לטענותיו לאורך ההליך, כי התובע החדיר מים במכוון לתוך הבית על מנת להתחמק מתשלום יתרת התמורה, וראו עדותו: "אני שם יד על המזוזה שהוא שם את המים...לשאלת בית המשפט נכון שזה חריג מה שאני אומר, שאני מאשים אותו שהוא שם צינור והוא בעצם גרם לנזילת מים ולנזק לבית שלו, אני אומר שזה שווה לו כי הוא גורם נזק של 20,000 ₪, אבל מתחמק מהרבה תשלום" (פרו' עמ' 71 ש' 10-14).

    אני דוחה טענות אלו מכל וכל, שכן מדובר בטענות מופרכות, בלתי סבירות וחסרות בסיס.

57. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת היא האחראית הבלעדית לכשל באיטום הגג, שכן היא ידעה מבעוד מועד על התקנת העמודים על הגג ע"י התובעים, והיה עליה, כקבלנית סבירה, לדרוש מהתובעים תכנית חדשה לאיטום הגג, או להתייעץ עם מומחה בתחום האיטום, קודם לביצוע האיטום. כמו כן ככל ששינויים באופן האיטום היו כרוכים בתוספת תשלום, היה על הנתבעת לדרוש זאת מהתובעים, מבעוד מועד. משלא פעלה הנתבעת כאמור, ומאחר שגם תיקונים מאוחרים יותר על ידה לא צלחו, אני קובעת כי היא אשר נושאת באחריות מלאה לכשל האיטום בגג ולנזקים שנגרמו בעקבותיו.

    מצאתי גם כי התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות ראויה ואף יותר מכך, לתקן את כשל האיטום בגג, כאשר אפשרו לה לבצע מספר ניסיונות תיקון לאיטום הגג וזאת למרות שביצעה תיקונים בניגוד לעמדת התובעים לפיה יש לבצע איטום מחדש. כמו כן התובעים אפשרו לנתבעת לבצע מספר הצפות, וזאת חרף נזקים שנגרמו לתובעים בתוך הבית כתוצאה מחדירת הרטיבות לבית.

58. בהמשך לאמור לעיל, אני קובעת כי התובעים הוכיחו את טענותיהם לפיהן קוביות הבטון סביב העמודים בוצעו על ידי הקבלן המחליף, מר גמליאל, ולא על ידי הנתבעת.

    וראו בעניין זה דבריו של מומחה בית המשפט במהלך חקירתו הנגדית ע"י ב"כ התובעים: "אם נפתרה הסוגיה הזו ואכן הקבלן גמליאל מטעם התובעים בסופו של יום עלה ועשה את קוביות הבטון, את האיטום כמו שצריך והצליח בבדיקת הצפה אז אני מסכים עם הדברים שאמר עו"ד מדלסי והחיוב של התובעים על איטום...הוא לא נכון, כי הכשל הוא בעצם של מר עמר." (פרו' עמ' 93 ש' 26-29).

59. לפיכך אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובעים באופן מלא בגין נזקי הרטיבות מהגג, על פי חו"ד מומחה ביהמ"ש, בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 11,700 ₪.

    כן אני קובעת כי התובעים אינם חייבים לנתבעת כל תוספת תשלום בגין עבודות איטום לגג שבוצעו על ידה, שכן קיבלתי את כל טענותיהם העובדתית בעניין אחריות הנתבעת לכשל איטום הגג.

    לא זו אף זו, אני קובעת, כי הנתבעת היא שצריכה לפצות את התובעים בגין עלות איטום הגג שבוצעה על ידם, באמצעות הקבלן המחליף, מר גמליאל.

    התובעים צירפו בעניין זה חשבוניות וקבלות בגין התשלומים ששילמו למר גמליאל (נספח ז' לראיות התובעים), בהן פורטו עבודות התיקון שביצע הנ"ל, וביניהם פורטו גם עבודות איטום הגג, לרבות בדיקת הצפה. עבודות אלו בוצעו ע"י הקבלן המחליף יחד עם תיקונים נוספים ועבודות נוספות שבוצעו על ידו.

    מצאתי אולם לאמץ בעניין זה את העלויות שנקבעו בחו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין עבודות האיטום, שכן חוות דעתו ניתנה לאחר העבודות שביצע מר גמליאל, ושכן הוא מומחה אובייקטיבי, וחוות דעתו בעניין זה לא נסתרה.

    אני מאמצת לפיכך את עלות התיקון שקע מומחה ביהמ"ש, לרבות עלות בדיקת הצפה חוזרת וכן ביצוע פרט איטום ל- 26 העמודים שהותקנו על הגג, בסך כולל של 17,468 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ – 20,438 ₪, וקובעת כי הנתבעת תפצה את התובעים בסכום זה.

     

    דיון ביתר השגות הצדדים על ממצאי חו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין הליקויים

    זכוכית דלת כניסה (סעיף 4.1 לחו"ד) 

60. המומחה ציין בחוות הדעת כי בדלת הכניסה כלולה זכוכית וסוכם כי הנתבעת תציג אישור יצרן לבטיחות הזכוכית, אולם אישור שכזה לא התקבל אצל המומחה. המומחה לא תמחר בחו"ד ליקוי זה.

    בתשובות מיום 02.09.18, לשאלות הבהרה של התובעים, השיב המומחה – כי ככל שלא יוגש אישור יצרן לבטיחות הזכוכית, יש להחליף אותה בעלות של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

61. מר הנרי הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו בעניין זה: "התובע בחר דלת של חברת חוסם שיריונית, דלת המיוצרת במפעלי החברה בארץ דגם 7021, החברה הינה בעלת תו תקן ישראלי לכל הדלתות ולרבות הזכוכית" (סעיף 42 לתצהיר). לתצהיר צורפו אישורי תו תקן של מכון התקנים עבור שריונית חוסם בגין "מכללי דלתות מגן", לרבות דלתות כניסה ראשית לדירות מגורים, ובגין לוחות זכוכית. המדובר אולם באישור שניתן ביום 01.01.18, כאשר במקרה דנן, דלת הכניסה הותקנה בבית התובעים מוקדם יותר, ולכל המאוחר, בשנת 2016. כמו כן צורף מעין מפרט של דלת כניסה, שאותה לכאורה הזמינו התובעים, אולם מצוין דגם 7004 ועליו קו מחיקה ותיקון ידני לדגם 7021. לא ברור מי ביצע תיקון ידני של הדגם, והאם אכן מדובר בדלת שהזמינו התובעים. כמו כן לא ברור כיצד מסמך זה מהווה אישור בטיחות לזכוכית (ראה נספח 1.7 לתצהיר מר הנרי).

    לא ברור אם הנתבעת העבירה את המסמכים הנ"ל למומחה ביהמ"ש על מנת שיחווה דעתו בעניינם, האם מהווים אישורים כנדרש, ומכל מקום לא התקבלה בתיק התייחסות המומחה בעניין מסמכים אלו.

    אשר על כן, אני קובעת כי הנתבעת לא הגישה אישור יצרן לבטיחות הזכוכית, ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובעים בגין הצורך בהחלפת הזכוכית סך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ – 3,510 ₪.

     

    סדקים בקירות הבית (סעיף 1.2 לחו"ד)

62. מומחה ביהמ"ש ציין לעניין הסדקים המנויים בסעיפים 1.2.1 – 1.2.5 בחוות דעתו (שסעיפיה עוקבים אחר הסעיפים בחוות דעת גוכמן), כי לטענת התובעים הקבלן המחליף, מר גמליאל, ביצע תיקונים שונים בבית, וביניהם תיקוני טיח וצבע, ולפיכך במועד ביקורו בבית, חלק נכבד מטענות חו"ד גוכמן בעניין ליקויי הסדקים, לא היה רלוונטי.

    כך, הסדקים המנויים בסעיפים 1.2.1, 1.2.2, 1.2.4 לחוות דעתו– לא אותרו על ידו . יחד עם זאת איתר המומחה שנים מהסדקים הנטענים בסעיפים 1.2.3, 1.2.5 לחוות דעתו, והעריך את עלות תיקונם בסך 600 ₪, ובתוספת מע"מ סך של 702 ₪.

    התובעים טענו בעניין זה, כי הקבלן המחליף מר גמליאל, תיקן את יתר הסדקים שצוינו בחו"ד גוכמן, וכי יש לחייב את הנתבעת בגין מלוא התיקונים שביצע מר גמליאל.

    בחוות דעתו המגיבה של גלמנוביץ' הוא מאשר קיומם של כל ליקויי הסדקים המנויים בחו"ד גוכמן.

    בסיכום ביקור של הקבלן המחליף, מר גמליאל מיום 14.09.16, נרשם: "יש תלוליות בתקרה, תיקונים וסדקים שנראים לעין" (הדגשה שלי – הח"מ) (נספח א' לתצהירו).

    וראו גם כי מר גמליאל הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו בעניין זה כדלקמן: "בקירות ובתקרות הבית היו מלא סדקים" (סעיף 10 לתצהיר). וכן הצהיר: "בכל הבית כפי שציינתי היו סדקים. הצבעי מטעמי אלכס פתח אותם, ומילא בחומר שייפנו ואז צבע את כל הבית" (סעיף 19 לתצהיר).

    לפיכך אני מאשרת קיומם של כל הסדקים הנטענים בסעיפים 1.2.1-1.2.5 לחו"ד מומחה ביהמ"ש, ואת אחריות הנתבעת בגינם.

63. באשר לתמחור תיקון הסדקים הנ"ל, המומחה גוכמן לא אמד את עלות תיקון הסדקים הנ"ל באופן נפרד, אלא יחד עם כל פרק "שלד ובניה". המומחה גלמנוביץ' אמד בחוות דעתו המגיבה, את עלות תיקון כל הסדקים הנ"ל בסך של 400 ₪.

    התובעים צירפו חשבוניות וקבלות בגין תשלומים ששילמו למר גמליאל, אולם לא ניתן להבין מתוכם מהם מהי עלות תיקון הסדקים בנפרד (נספח ז' לראיות התובעים בתביעה העיקרית).

    מומחה ביהמ"ש לא תמחר את עלות תיקון הסדקים שכבר תוקנו, אלא את עלות תיקון הסדקים שאיתר בלבד. מאחר שמומחה ביהמ"ש קבע בגין שני מוקדי סדקים שאיתר בביקורו, עלות תיקון של 600 ₪ בתוספת מע"מ, אקבע על דרך האומדנה עלות תיקון בגין כל סדק בסך של 300 ₪ בתוספת מע"מ.

    לפיכך בגין שלושת סעיפי הסדקים שתוקנו ע"י מר גמליאל (1.2.1, 1.2.2, 1.2.4), אני קובעת עלות תיקון בסך 900 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 1,053 ₪.

    האמור לעיל הינו בנוסף לסך של 600 ₪, ובסה"כ בסך של 702 ₪ בתוספת מע"מ 

     

    סדקים בקירות הממ"ד ותיקוני טיח בממ"ד (סעיף 1.2.6 לחו"ד)

64. בסעיף 1.2.6 לחוות דעתו, התייחס המומחה לטענת גוכמן לסדקים מרובים בקירות הממ"ד וציין כי במועד הביקור הסדקים אינם קיימים שכן לטענת התובעים הם תוקנו על ידי מר גמליאל.

    המומחה ציין כי ככל שיתקבלו טענות התובעים בעניין תיקוני טיח בממ"ד, אזי אומדן עלות התיקון הינה 2,000 ₪ (סכום זה לא נכלל בריכוז העלויות בחו"ד המומחה).

    התובעים טענו בעניין זה כי הטיח בממ"ד נשר והם נאלצו לבצע הסרה וטיוח מחדש. הנתבעת טוענת מנגד כי הטיח היה תקין במועד סיום העבודות על ידה, וכן כי התובעים לא ציינו במסגרת רשימות הליקויים שהעבירו אליה, גם ליקויי סדקים או טיח בממ"ד.

    בחו"ד גוכמן נרשם: "אותרו סדקים מרובים בקירות הממ"ד" (קיר מערבי וקיר דרומי).

    המומחה גלמנוביץ' אישר בחו"ד המגיבה, קיומו של ליקוי זה וכן את אופן התיקון המוצע ע"י גוכמן, ואמד את עלות תיקון הסדקים בממ"ד בסך של 300 ₪ בתוספת מע"מ.

    מר גמליאל הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו בעניין הסדקים בממ"ד, כדלקמן: "במהלך ביצוע העבודות התקשר אליי אלכס שלום ברנר הצבעי שביצע את העבודה מטעמי...וטען כי בממ"ד בעת שביקש לבצע תיקונים גילה כי הטיח כולו נסדק וחלול כך שלא ניתן לבצע תיקונים כי הטיח לא נדבק לקירות...מיד עם קבלת ההודעה מאלכס פניתי אל הזוג לזר... הסברתי את הצורך בקילוף כל הטיח ביצוע מחדש וצביעה מחדש...וקיבלתי את אישורם...העבודה התעכבה בהמשך כ 3 חודשים בגלל הבעיה הזו" (סעיפים 20-23 לתצהיר גמליאל).

    עדותו של מר גמליאל בעניין זה לא נסתרה (וראו שכמעט ולא נשאל שאלות בחקירה נגדית). אוסיף כי עדותו מקבלת חיזוק מעיון בחשבונית מס' 1074 מיום 07.12.16 ממר גמליאל, בה צוין חיוב בגין "טיח לממ"ד" (ראה נספח ז' לראיות התובעים בתביעה העיקרית).

    לאור כל האמור לעיל, הוכח לפני כי אכן היו קיימים סדקים בממ"ד, וכפי העולה מתצהיר גמליאל אשר לא נסתר על ידי הנתבעת, וכן עולה כי בהמשך התגלה כי הטיח כולו נסדק וחלול, דבר אשר הצריך פירוק הטיח ויישומו מחדש, לרבות צביעתו. אני מאמצת בעניין זה את אומדן עלות התיקון שבחו"ד מומחה ביהמ"ש, בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ – 2,340 ₪.

     

    אי התאמה במידת הנישה מול הכניסה לבית (ס' 1.1 לחו"ד) ועקמומיות בקירות (ס' 1.5 לחו"ד)

65. מומחה ביהמ"ש קבע כי אורך הנישה מול הכניסה לבית נמדד ונמצא 3.30 מטר, בעוד המידה הנדרשת ע"פ התכנית היא 3.40 מטר, ולפיכך קיימת אי התאמה לתכנית שאינה ניתנת לתיקון. המומחה עמד את שווי הפיצוי בגין אי התאמה זו בסך 500 ₪.

    מומחה ביהמ"ש מצא גם כי חלק מקירות הפנים בבית עקומים.

    המומחה ציין כי טענות גוכמן לקירות עקומים בממ"ד, אינן רלוונטיות עוד, שכן הטיח בקירות בוצע מחדש ע"י התובעים (כאשר בגין עבודות ביצוע קירות הממ"ד קבעתי כבר פיצוי בסעיף 104 לעיל). מלבד זאת נמצאו עוד ארבעה קירות עקומים / בסטייה, בגינם קבע המומחה כי אינם ניתנים לתיקון, ולפיכך קבע פיצוי בסך 3,000 ₪.

66. הנתבעת טענה, הן בפני המומחה והן בהליך זה, כי בעת הנחת השורה הראשונה של הבלוקים בכל מחיצות הפנים, ולרבות בנישה כאמור, נכחו אדריכל התובעים והתובע בעצמו ודרשו שינויים בניגוד לתוכניות ולהיתר, ואף אישרו את ההנחות הראשונות בתכתובות מייל עם הנתבעת (ר' סעיפים 24-26 לתצהיר מר הנרי).

    הנתבעת לא צירפה אישור בכתב, מזמן אמת, להעמדת השורות הראשונות של הבלוקים. הנתבעת צירפה אולם לתצהיר מר הנרי תכתובת מייל מיום 17.03.16, בה כתב התובע למר הנרי: "אבקש להסב את תשומת לבך לסטיות הגדולות בבניה", ובהמשך לכך פירט את הסטיות שנמצאו בקירות. בהמשך ציין: "סטיות אלו יגרמו לשינויים בהמשך העיצוב, מצפה לשיתוף פעולה מצידך".

    בתגובה עונה לו מר הנרי: "כפי שידוע לך, החלוקה הפנימית בוצעה בנייה של השורה הראשונה, באישורו המלא של האדריכל ושל המפקח מר אלי במקום, ובאים קיימת סטייה כל שהיא כתוצאה משינויים שנעשו...ע"י המתכנן והמפקח. שלא באחריותי. אשמח לעזור לפתרון הולם".

    בתכתובת מייל מיום 20.03.16, כתב התובע למר הנרי: "אני בטוח במאה אחוז שאנחנו נמצא את הדרך להסתדר...עם זאת, אני רוצה להדגיש כי: 1) הבעיה נובעת מיציקת הממ"ד. אין ולא היה שלב בו אישרנו את התבניות לפני היציקה. 2) במעמד הנחת השורה התחתונה עם תומר (האדריכל) היו בעיות של מידות אבל לא הצלחנו להבין מה מקורן. בדיעבד התברר שכל השגיאה במידות נובעת מיציקת קירות הדף שלא בוצעו בניצב לממ"ד כפי שתוכנן."

    מהאמור לעיל עולה כי הצדדים היו חלוקים עוד בזמן אמת על נושא הסטיות. הנתבעת, עליה מוטל הנטל להוכיח כי ליקוי כזה או אחר, הוא דווקא באשמת התובעים ולא באשמתה כמי שבנתה את הבית, לא הרימה את הנטל בעניין זה. וראו גם מה שכתב מומחה בית המשפט בעניין זה בסעיף 1.5.7 לחוות דעתו: "לטענת עמר האדריכל מטעם התובעים אישר את העמדת כל הקירות (ראה גם לעיל). לא ניתן להתייחס לאישור כזה שלא הוצג".

    לאור האמור לעיל, אני מקבלת את חוות דעת מומחה ביהמ"ש, לפיה המדובר בליקויים שבאחריות הנתבעת, וכן בליקויים אשר אינם ניתנים לתיקון, ולפיכך יש לקבוע בגינם פיצוי.

67. כאמור לעיל, מומחה בית המשפט העריך את שווי הפיצוי הראוי בגין הליקויים הנ"ל, אשר אינם ניתנים לתיקון, או לא כדאי לתקנם, בסך של 3,500 ₪ (ראה סעיף 1.5.7 וכן סעיף 1.1 לחוות הדעת). השמאי טלמון מטעם התובעים, אמד את שווי ירידת הערך בסך של 57,500 ₪, כאשר התייחס בחוות דעתו גם לסטיות בקירות שאותרו על ידו, ואשר לא אושרו על ידי מומחה ביהמ"ש (כך למשל התייחס לסטיות בקירות הממ"ד, לגביהם קבע מומחה ביהמ"ש כי מאחר שהקירות בוצעו מחדש ע"י הקבלן המחליף, לא ניתן להתייחס לליקויים הנטענים לגביהם). כמו כן שווי ירידת הערך הנ"ל הוערכה בחוו"ד טלמון כשווי כולל בגין כל הסטיות בקירות יחדיו, בסוף חוות הדעת, מבלי שפורט מה שווי ירידת הערך המוערך על ידו, בגין כל סטייה בנפרד (כאמור לעיל, חלק מהסטיות לא אושרו בחוות דעת מומחה בית המשפט).

    השמאי מטעם הנתבעת אמד את שווי ירידת הערך בסך של 6,318 ₪. מאחר וההערכה של שמאי הנתבעת קרובה להערכת מומחה בית המשפט (שחיווה דעתו שיש לפצות את התובעים בסך של 3,500 ₪ בגין הסטיות), מצאתי לנכון לאמץ את חוות דעת מומחה הנתבעת, ולא את חוות דעת המומחה מטעם התובעים. יש להוסיף כי הערכת מומחה הנתבעת עדיפה על הערכת מומחה בית המשפט, שכן מומחה הנתבעת הינה שמאי. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את שווי הפיצוי שקבע מומחה הנתבעת בסך 6,318 ₪ (כולל מע"מ).

     

    ריצוף היקפי סביב לבית (סעיף 1.6 לחו"ד)

68. מומחה ביהמ"ש חיווה דעתו בעניין זה: "נמצא ריצוף גרוע של השביל ההיקפי סביב לבית. סימני השתחררות אריחים ובריחת רובה מהמישקים. חללים מתחת לאריחים. אריחים רופפים. התרשמותי הכללית היא של עבודה ברמה נמוכה ביותר. יש לפרק ולבצע מחדש". נקבע תיקון בשטח של 190 מ"ר, בעלות של 400 ₪ למ"ר (פינוי ופירוק – 100 ₪ למ"ר, מרצפות - 100 ₪ למ"ר, עבודה – 200 ש" למ"ר) ובסה"כ 76,000 ₪ ובתוספת מע"מ 88,920 ₪.

    בחו"ד גוכמן צוין בעניין זה: "חסר בטון מתחת לריצוף בחזית מערבית בכניסה לבניין". המומחה גוכמן לא תמחר את עלות תיקון ליקוי זה בנפרד, אלא יחד עם יתר הליקויים שאותרו בפרק "שלד ובניה", בסך כולל של 30,600 ₪ בתוספת מע"מ.

69. לאור הפערים שבין חו"ד מומחה ביהמ"ש לבין חו"ד גוכמן, תיקנו התובעים את כתב התביעה בנוגע לליקוי הנ"ל בלבד, לאחר קבלת חו"ד מומחה ביהמ"ש, וביקשו בכתב התביעה המתוקן, כי ביהמ"ש יקבל את חו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין עלויות התיקון של ליקוי זה, חרף הפערים מול חו"ד גוכמן, ובטענה כי ממילא עלות התיקונים שקבע מומחה ביהמ"ש אינה עולה על סך כל עלות התיקונים שקבע גוכמן.

    הנתבעת ביקשה שלא לקבל את חו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין זה, בטענה כי המומחה הסתפק בבדיקה ויזואלית ולא ביצע את הבדיקה, באמצעות הכלים הנדרשים, ובאמצעות בדיקה של מעבדה מוסמכת, כנדרש על פי התקן הישראלי בעניין זה. כמו כן טענה הנתבעת, כי מומחה ביהמ"ש חרג מסמכותו, תוך שחרג מגבולות חו"ד גוכמן בעניין זה.

    כן טענה הנתבעת כי מומחה ביהמ"ש קבע עלות תיקונים מופרזת בהשוואה לעלויות בפועל. הנתבעת צירפה בעניין זה קבלות והצעות מחיר בגין עלויות ריצוף, עבודה, ופינוי פסולת (נספחים 1.5.2, 1.5.3, 15.1 לראיות הנתבעת). עוד טענה הנתבעת כי הליקוי הנטען הינו רק בחזית המבנה, בשטח של 12 מ"ר בלבד, וכי עלות התיקון המקסימאלית הינה 266 ₪ למ"ר, ובסה"כ עלות התיקון לגישת הנתבעת הינה 3,192 ₪. עלות פירוק ופינוי של 12 מ"ר ריצוף בסך של 315 ₪. ובסה"כ לכל היותר יש לפסוק לתובעים בגין רכיב זה סך של 3,507 ₪.

70. מומחה ביהמ"ש העיד לגבי הטענות לחריגה מסמכותו, כי חו"ד גוכמן בעניין השביל ההיקפי אינה ברורה, אולם משעה שנדרש להתייחס לליקוי בריצוף השביל, הוא בדק טענה זו, ובדיקתו העלתה ליקויים בהיקף גדול. בעדותו ציין מומחה בית המשפט כי לא הייתה מחלוקת בזמן ביקורו במקום, בנוגע לממצאיו בעניין השביל ההיקפי (ראה עדותו בפרו' עמ' 83 ש' 15-21).

    אני מקבלת טענה זו של מומחה ביהמ"ש. כאשר מומחה ביהמ"ש מתבקש לבדוק ליקוי מסוים, יכול שיתברר כי הליקוי הינו בהיקף גדול יותר מהנטען, ומשעה שנמצא ממצא שכזה, הרי שאין להתעלם ממנו, וודאי במקרה כמו בענייננו, בו תוקן כתב התביעה לאחר קבלת חו"ד מומחה ביהמ"ש.

71. המומחה הבהיר במהלך חקירתו הנגדית בעניין זה, כי לא מדד את ריצוף השביל ההיקפי, וכי הסתמך על תכנית ההיתר – הגרמושקה (ראה עדותו בפרו' עמ' 82 ש' 26-2).

    הנתבעת לא סתרה עדותו ולא הראתה כי מהגרמושקה עולה כי שטח השביל ההיקפי הוא אחר ממה שמצא המומחה.

72. המומחה הודה כי חיווה דעתו בעניין הריצוף על סמך התרשמות ויזואלית בלבד, אולם ציין כי מצב הריצוף היה גרוע עד כדי כך שלא היה מקום לספק בעניין זה, ולא היה צורך בבדיקת מעבדה, אשר נועדה לאישוש "חשד", ולא למקרים בהם הדברים ברורים, וראה עדות המומחה בעניין זה: "...מה שאתה מביא 5.2, זה הפתיח לסעיף שלם שמגדיר איך נוהגים כאשר יש חשד לליקוי כדוגמת שקעים, התפרקות של אריחים וכו. הבדיקה הראשונה שמתבצעת היא בדיקה חזותית, במקרה שלנו אין חשד שיש ליקוי כזה, את הליקוי רואים האריחים מתפרקים כשהולכים עליהם...לא היתה מחלוקת שאתה הולך והאריחים מתנדנדים, לכן לדעתי לא נדרשת שום בדיקה מעבר לכך" (פרו' עמ' 84 ש' 35-36, עמ' 85 ש' 1-4). כן העיד המומחה כי התרשמותו מכמות האריחים הרופפים הייתה כי מדובר בבעייה מערכתית ולא נקודתית, ולפיכך גם המליץ על החלפת כל הריצוף בשביל ההיקפי (פרו' עמ' 85 ש' 28-29).

    המומחה אף הציג לביהמ"ש תמונות מביקורו בבית המצביעות על ריצוף מתפרק וריצוף בצבעים שונים (ר' תיעוד בפרו' בעמ' 83 ש' 30-33, וכן תמונות שהוגשו לתיק ביום 06.12.20).

    מומחה בית המשפט אף ציין במהלך חקירתו הנגדית כי הקונסטרוקטור התריע על כך שהריצוף בשביל ההיקפי עשוי להתפרק. וראו עדותו: "...דוח ביקור של הקונסטרוקטור שמתריע באופן מאוד מדויק שהריצוף בשביל הזה יתפרק, הוא עשה ביקור של פיקוח, יש לו דוח אוד קשה על עבודת הבטון בשביל הזה והוא כותב ממש את המשפט הזה: "הריצוף יתפרק בשביל הזה"..." (פרו' עמ' 83 למטה, עמ' 84 למעלה). וראו בעניין זה דו"ח הקונסטרוקטור שם אכן כתובים הדברים: "..משטחי בטון חיצוניים...בוצעו שלא על פי הפרטים...הביצוע הלקוי יגרום לסדיקה ושקיעה וודאית של משטחי הבטון...".

73. ככל שסבורה הייתה הנתבעת כי יש צורך בבדיקת מעבדה בעניין חוזק הידבקות הריצוף בשביל ההיקפי וכי צפוי כי בדיקה כזו הייתה סותרת את הממצאים החזותיים של המומחה, יכולה הייתה לבקש ביצוע בדיקה שכזו במהלך ניהול ההליך, על מנת להוכיח טענותיה. משלא עשתה כן, הרי שלא נסתרו ממצאי מומחה ביהמ"ש.

74. לעניין העלויות, הנתבעת הביאה לעדות את מר אליהו בן מוחה, קבלן בניה, אשר נתן לנתבעת הצעת מחיר מיום 01.10.18, בגין פירוק 190 מ"ר ריצוף ופינוי למכולה, בסך של 5,000 ₪ (נספח 1.5.2 לראיות הנתבעת). העד ציין כי ב"כ הנתבעת מייצג אותו בהליך משפטי וכי הוא פנה אליו למתן הצעת מחיר כאשר בנה בית לאחיו. העד עמד על הצעת המחיר שנתן כאמור.

    כן צירפה הנתבעת לראיותיה, קבלה מיום 19.10.16, בגין פינוי פסולת לאתר מורשה, בסך של 2,340 ₪ כולל מע"מ (נספח ת- 1.5.1); חשבונית מיום 22.02.16, בגין עלות ריצוף חוץ בסך 44 ₪ כולל מע"מ (נספח ת- 1.5.3); מסמך "רשימת עבודות נוספות לאישור" – עליו חתומים התובעים, ולפיו בגין תוספת עבודות ריצוף חוץ שביצעה הנתבעת (במסגרת הבניה טרם הגשת התביעה),סוכם עם התובעים על עלות של – 266 ₪ למ"ר (נספח ת- 15).

75. מומחה בית המשפט נחקר לגבי האסמכתאות הנ"ל מטעם הנתבעת, והעיד כי העלות שבנספח ת- 15 בסך 266 ₪ למ"ר אותה מבקשת הנתבעת לקבל, אינה כוללת עלות פירוק ופינוי, אותה העריך המומחה בסך 100 ₪. כן העיד כי בעוד שהוא תמחר מרצפות במחיר יסוד של 100 ₪ למטר, הרי שבת- 15 הוסכם בין הצדדים על מחיר יסוד של 50 ₪ למרצפות, ומכאן הפערים בין העלויות שנקבעו על ידו לבין העלות המצוינת ב - ת–15.

    המומחה עמד בחקירתו על התמחור שבחוות דעתו, וזאת לטענתו בהסתמך על ניסיונו, ובהתחשב במיקום הבית ביישוב מרוחק בערבה, וזאת למעט בעניין עלות הריצוף, לגבי זה העיד כדלקמן: "...אני התייחסתי למרצפות במחיר יסוד של 100 ₪ למטר. אם הסיכום ביניהם הוא על מרצפות במחיר יסוד של 50 ₪ למטר אכן אפשר להוריד מהסכום שלי מ- 400 ₪ למ"ר, ל- 350 ₪ למ"ר" (פרו' עמ' 90 ש' 22-25, ראה גם עדותו בעניין יתר רכיבי התיקון בפרו' עמ' 91-92 )

    לאור האמור לעיל, אני מקבלת את ממצאי חו"ד מומחה ביהמ"ש וכן עלות התיקון שהוערכה על ידו, שכן לא עלה בידי הנתבעת לסתור אותם באמצעות ראיות נגדיות, כאשר אני מפחיתה, לאור עדות המומחה, סך של 50 ₪ למ"ר בגין עלות המרצפות (כלומר במקום 100 ₪ ל – 50 ₪).

    אני קובעת לפיכך כי עלות התיקון בה תחויב הנתבעת עבור ריצוף השביל ההיקפי מחדש, הינו 350 ₪ למ"ר בגין 190 מ"ר, ובסה"כ 66,500 ₪, ובתוספת מע"מ – 77,805 ₪.

     

    אפי מים (סעיפים 2.3-2.4 לחו"ד)

76. מומחה ביהמ"ש קבע בחו"ד כי יש לחרוץ אפי מים ולנקות – צמוד לקיר בכל החלונות וביציקות בולטות, וקבע עלות תיקון בסך 1,200 ₪. מומחה ביהמ"ש ציין כי אפי מים נדרשים במקומות הנ"ל ע"פ מפרט כללי – סעיף 100512 וסעיף 10074, וכן ציטט את הוראות הסעיפים הנ"ל. הנתבעת טענה בעניין זה, כי אין תקן ישראלי שמחייב אפי מים במקומות הנ"ל, וכן כי הדבר כלל נדרש בתכניות הבניה של הבית, וציינה בסיכומיה את סעיפי התקנים הרלוונטיים לגישתה. הנתבעת לא פנתה אל מומחה ביהמ"ש בשאלות הבהרה בעניין זה, וכן לא חקרה אותו בעניין זה בחקירתו הנגדית. מדובר בעניין מקצועי גרידא, והאמור בחו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין זה, לא נסתר. אשר על כן אני מאמצת את חו"ד המומחה בעניין זה, וקובעת כי הנתבעת תפצה את התובעים בסך של 1,200 ₪, ובתוספת מע"מ – 1,404 ₪.

     

    התקנת בריכות ביוב מחוץ לשטח הבית (סעיף 5.8 לחו"ד)

77. על פי חו"ד מומחה ביהמ"ש הותקנו שתי בריכות ביוב מחוץ לשטח הבית, ויש לבצע לפיכך העתקה של הבריכות לשטח הבית, בעלות של 7,000 ₪.

78. לטענת הנתבעת, מומחה ביהמ"ש אינו מודד מוסמך, ובכל מקרה הוא לא מדד את גבולות המגרש, ולפיכך לא הוכח כי הבריכות מצויות מחוץ לגבולות המגרש. עוד לטענת הנתבעת, כל מערכת האינסטלציה לרבות התקנת שוחות ומיקומן בוצע על פי דרישות והוראות התובעים.

    מומחה ביהמ"ש נחקר בעניין זה, והעיד כדלקמן: "לא ביצעתי מדידה שם. אין תכנית מדידה שמראה את זה. שתי הבריכות נראות מחוץ, אחת מאוד רחוקה בכלל בשטח ציבורי ללא ספק, וגם השנייה נראית מחוץ לגבולות המגרש...לא הייתה טענה נגדית של המומחה מטעם הנתבעים או מישהו אחר שאומר לא נכון, הבריכות האלו הן בשטח המגרש..." (פרו' עמ' 89 ש' 3-11).

    בהמשך עדותו ציין המומחה: "...אני רוצה להעיר, בינתיים הסתכלתי על חוות דעת גלמנוביץ' מטעם הנתבעת שהוא ערך חישוב של שטחים בחוץ אני רוצה לציין שהבריכה שראינו קודם היא ללא ספק מחוץ למגרש של התובעים. לפי סקיצה שנקראת תוספת ריצוף חוץ" (פרו' עמ' 90 ש' 15-17) (הדגשה שלי – הח"מ).

    בהמשך בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ התובעים, כאשר הופנה לנספח מ' לכתב ההגנה – אזמייד חתום של מודד, ונשאל האם לפי מסמך זה מאשר כי הבריכות מחוץ לגבולות המגרש, העיד: "אני מאשר...פה רואים את זה בתכנית מדידה של מודד ששתי השוחות נמצאות בחוץ. לשאלת בית המשפט, זה יכול לגרום לבעיה? אני אומר שזה נמצא בשטח ציבורי, יכולים לבנות שם מחר בית ספר." (פרו' עמ 92 ש' 27-30) (הדגשה שלי – הח"מ).

    עיון בחו"ד גלמנוביץ' המגיבה בעניין זה, מעלה אכן כי הטענה להתקנת בריכות הביוב בחוץ לשטח המגרש לא הוכחשה על ידו אלא נטען רק כי העבודה בוצעה בהנחית מפקח התובעים, ואלו הדברים: "העבודה בוצעה על פי הנחיה של המפקח – אלי בשטח. יש מכתב של בעל הדירה עם הנחיות ושינויים לעבודות האינסטלציה" (סעיף 5.8 לחו"ד גלמנוביץ' המגיבה). כמו כן הנתבעת כלל לא הציגה מדידה מטעמה, או חו"ד נגדית אשר מפריכה את ממצאי המומחה.

79. הנתבעת הגישה בעניין זה מכתב ששלח לה התובע מיום 18.01.16, ובו נרשם: "בהעדר תכנית של מתכנן אינסטלציה, אבקשך לבצע בדיקה של מערכות האינסטלציה, מים, דלוחין וביוב. על פי תכנית אינסטלציה שהוגשה לך על ידי. בנוסף, אני מאשר בזאת כי השינויים במערכת הדלוחין והמים בוצעו על פי דרישתי".

    לעומת זאת, הגיש התובע מייל מיום 04.02.16, בו רשם למר הנרי את הדברים הבאים: "בהתאם לשיחתנו בנושא, ברצוני להבהיר מעבר לכל ספק, אם תהיה בעיה של טופס 4 בגלל חריגה זאת, אתה תישא בכל הוצאות העברת הבריכות. אני מצרף שוב את המדידה מול גבולות הבניין ואת תכנית האינסטלציה המקורית" (נספח ו לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

    התובע נחקר ע"י ב"כ הנתבעת בעניין המכתב מיום 18.01.16, וראו דבריו: "ש. תסביר לי מה הכוונה "אני מאשר בזאת כי השינויים ...".? ת. זה לא שלא הוגשה תוכנית אינסטלציה... אם אני זוכר נכון זה ששינינו מיקום לדעתי בצד המזרחי של הבית, הורדנו שוחה או משהו בסגנון הזה. אגב זה לא מה שחשוב להגיד שאחרי זה לאחר מכן הגיע המודד וראה שאחת השוחות בכלל נבנתה מחוץ לגבול המגרש, על שצ"פ. גם כתבתי מכתב שבו אני אומר להנרי שהשוחה נבנתה מחוץ למגרש ואם יהיה אם זה בעיות, זה עליך ולא עלי." (פרו' עמ' 35 ש' 29-34). מעדות התובע עולה לפיכך כי השינויים שהתבקשה הנתבעת לבצע באינסטלציה, הם שינויים אחרים שאינם קשורים בעובדה שבוצעו שוחות ביוב מחוץ לשטחי המגרש, שלא ע"פ הנדרש.

    לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה מה היו השינויים אותם ביקשו התובעים בעניין מערכות האינסטלציה, וממילא לא הוכח כי התובעים ביקשו שינויים במיקום בריכות הביוב הנ"ל, מה גם שהטענה אינה מתיישבת עם פנית התובע למר הנרי בה הודיע לו על חריגה במיקום הבריכות וכי האחריות בגין כך תוטל על הנתבעת.

    אשר על כן, אני מאמצת את חו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין זה, וכן את עלות התיקון שנקבעה על ידו בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ – 8,190 ₪, משזו לא נסתרה על ידי הנתבעת.

80. הליקויים הנוספים המפורטים בחוות דעת מומחה בית המשפט ולא נכללו בדיון שפורט לעיל הינם בסך של: 100 ₪ (סעיף 1.7); 800 ₪ (סעיפים 3.1-3.5); 2,100 (סעיף 4); 600 ₪ (סעיף 5.2); 400 ₪ (סעיף 7.1); 200 ש"ח (סעיף 7.7); 2000 ש "ח (סעיף 8); 1,900 ₪ (סעיף 10); 1,400 ₪ (סעיף 11); 300 ₪ (סעיף 12), ובסה"כ סך של 9,800 ₪, ובתוספת מע"מ, סך של 11,466 ₪.

     

    דיון בטענות הנתבעת לפיהן מגיעים לה כספים בגין ביצוע עבודות נוספות

81. הנתבעת ביקשה בסיכומיה לקבל את חו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין העבודות הנוספות, ולחייב את התובעים בסך של 51,268 ₪.

    התובעים טענו מנגד כי הם אינם חייבים לנתבעת כל תוספת תשלום, וממילא מומחה ביהמ"ש חזר בו מחוות דעתו בכל הנוגע לחיוב התובעים בגין עבודות נוספות, בתשובותיו לשאלות הבהרה מטעם התובעים, ובחקירתו.

    התביעה לחיוב התובעים בגין עבודות נוספות בכל הנוגע לאיטום הגג, נדונה והוכרעה לעיל. להלן אדון ברכיבים הנוספים הכלולים בחוות דעת מומחה בית המשפט אשר הצדדים או מי מהם חולקים עליהם.

     

    תוספת קיר בלוקים (סעיף 2 עמ' 14 לחו"ד)

82. לטענת הנתבעת על התובעים לשלם לה תוספת תשלום בגין פירוק ובניה מחדש של קיר בלוקים בפרוזדור, לפי חו"ד גלמנוביץ' בסך 7,172 ₪ בתוספת מע"מ.

83. מומחה ביהמ"ש חיווה דעתו בעניין זה, כדלקמן: "לטענת עמר הוא ביצע את בניית הקיר עפ"י תכנית ההיתר (הקיר אינו בקו ישר עפ"י תכנית זו) בעוד שלטענת לזר נמסרה לעמר תכנית בה הקיר מוצג בקו ישר. לא התרשמתי לחיוב מטענת עמר באשר בניית הקיר צריכה להתבצע לפי תכנית עבודה ולא לפי תכנית הבקשה להיתר אולם ככל שיש ממש בטענתו כי לאחר שבנה את הקיר (שורת הבלוקים הראשונה) קיבל אישור לעבודה אזי יש מקום לקבל את תביעתו....לדעתי אין מקום לקבל טענה זו של עמר" (הדגשה שלי – הח"מ), (בהמשך לאמור אמד המומחה את עלות בנית הקיר מחדש בסך של 6,540 ₪ בתוספת מע"מ).

84. כפי שכבר נקבע לעיל בעניין הליקויים המנויים בסעיפים 1.1 – 1.5 לחו"ד מומחה ביהמ"ש (אי התאמה במידה הנישה ועקמומיות בחלק מהקירות – סעיפים 85-91 לפסק הדין), הנתבעת לא הוכיחה כי קיבלה אישור ממפקח התובע או מאדריכל התובע, בנוגע לשורת הבלוקים הראשונה של הקירות. כמו כן, לא נסתר האמור בחו"ד מומחה ביהמ"ש לפיו היה על הנתבעת לבנות את הקיר ע"פ תכנית העבודה, שם הקיר מופיע בקו ישר, ולא ע"פ תכנית הבקשה להיתר, שם הקיר אינו בקו ישר. כמו כן, העובדה כי הנתבעת נדרשה ע"י התובעים או מי מטעמם לבנות את הקיר מחדש, מעידה אף היא כי הנתבעת לא קיבלה אישור לבנית הקיר, כפי שנבנה על ידה במקור.

    אשר על כן, אני דוחה את תביעת הנתבעת לחיוב התובעים בגין פירוק ובניה מחדש של קיר הבלוקים.

     

    טיח משני צדי החומה (סעיפים 3.1-3.3 לחו"ד) 

85. מומחה ביהמ"ש חיווה דעתו בתחילה בעניין זה, בחוות דעתו, כדלקמן: "מבדיקת תכנית הביצוע אכן מסומנת חומה בנויה. ככל שכוונת המתכנן היתה לבצע חומה מטויחת עם שליכט צבעוני היה מקום לסמן זאת בתכנית. מכאן שניתן לקבל את פרשנותה של הנתבעת לענין זה אשר לשיטתה לא תמחרה טיח צבעוני ע"ג החומה" (המומחה אמד את עלות תוספת הטיח בסך של 22,400 ₪ בתוספת מע"מ).

86. בשאלות הבהרה מטעם התובעים מיום 16.09.18, טענו התובעים כי הדרישה לשליכט צבעוני בחומה היה ידוע לנתבעת טרם תמחור עלויות הבניה על ידה, ובהצעת המחיר שלה תומחר גם רכיב זה. התובעים צירפו לשאלות הבהרה מטעמם "מפרט בינוי למכרז", שנערך ע"י האדריכל הוגן, ושהועבר לנתבעת לצורך תמחור עבודתה ושם, בסעיף 7.5, צוין: "שליכט אקרילי מגוון לגמר חוץ ברמת גירעון 100 – M בהיקף המבנה לרבות דרוג גג, מעקה גג – שני כיוונים, מבנה מסתור דוד על הגג וחומה בנויה בחזית ברחוב – שני כיוונים".

    הנתבעת לא הכחישה כי קיבלה לידיה את מסמך "מפרט בינוי למכרז".

    כן צירפו התובעים לשאלות ההבהרה מטעמם את הצעת המחיר שהעבירה להם הנתבעת, שם צוין, בין היתר, כי התמחור כולל: "....שליכטה צבעונית לקירות חוץ...הכל ע"פ מפרט בינוי של הדר' תומר הוגן."

    לפיכך טענו התובעים, כי עבודות השליכט הצבעוני לחומה תומחרו כבר ע"י הנתבעת יחד עם יתר עבודות הבניה, ולפיכך אין מדובר בתוספת בניה.

    מומחה ביהמ"ש השיב בעניין זה, בתשובות הבהרה מיום 17.10.18, כדלקמן: "מדובר במחלוקת שאינה הנדסית לגבי סתירה בין מסמכים ועדיפות שיש להעניק למסמך ספציפי (המפרט) על מסמך אחר (התכנית). ככל שיקבע ע"י כב' ביהמ"ש כי גדרות הפיתוח היו כלולות בתכולת עבודות הנתבעת ראוי לבטל החיוב בסך 22,400 ₪ המופיע בסעיף 2.3 לחוות דעתי".

87. האדריכל הוגן העיד בחקירתו הנגדית בעניין זה, כי המפרט שערך כולל שליכטה צבעונית לחומות: "כתוב הכול על פי מפרט בינוי של הדר תומר הוגן. במפרט שלי יש גם את החומות בשליכטה צבעונית" (פרו' עמ' 42 ש' 5-6). ובהמשך: "לשאלת בית המשפט אם זה צוין במפרט הקבלן כן אמור לדעת ולתמחר את זה אני אומר שכן." (פרו' עמ' 43 ש' 32-33).

88. מומחה בית המשפט העיד בעניין זה בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ התובעים, לאחר שהופנה לתכניות והמסמכים עליהם נסמכים התובעים, כדלקמן: "אני חושב שעבודות הטיח הצבעוני בצד החיצוני של החומה היא עבודה הנדסית...משהו שהיה ידוע בעת חתימת החוזה...וכשאני רואה גם את הפרט הזה שהציג לי עו"ד מדלסי אז אני מקבל את הגישה של התובעים בעניין. כלומר שזה כלול." (פרו' עמ' 95 ש' 6-9) (הדגשה שלי – הח"מ).

    לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את עמדת התובעים, אשר אושרה לבסוף גם על ידי מומחה בית המשפט, לפיה, עבודות הטיח בחומה, היו כלולות בהסכם, ולפיכך אינן מהוות עבודות נוספות, ולפיכך אין לחייב את התובעים בעלות נוספת בגינן.

     

    חלונות פתיחה כפולה (סעיף 3.6 לחו"ד)

89. מומחה ביהמ"ש אישר תוספת תשלום עבור חלונות עם פתיחה כפולה, בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

    התובעים לא חלקו על ממצא זה, ולפיכך אני מאשרת את התוספת הנ"ל בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ – 3,510 ₪.

     

    העתקת הקונטיינר ושיפוצו (סעיף 9.3 לחו"ד)

    וכן דיון בתביעת התובעים לדמי שכירות בגין מגורי פועלי הנתבעת בקונטיינר

90. אין מחלוקת כי התובעים רכשו מכספם קונטיינר (מכולה), אשר שימש בתקופת הבניה למגורי פועלי הנתבעת, כאשר התובעים התכוונו, לאחר סיום עבודות הבניה, להפוך את הקונטיינר לחדר עבודה ולמחסן, לשימושם האישי (להלן: "הקונטיינר" ו/או "המכולה").

91. לטענת הנתבעת התובעים ביקשו, בסיום עבודות הבניה, שינוע של הקונטיינר וכן שיפוצו, ויש לחייבם בגין עלות עבודות אלו, בסך של 23,600 ₪ ע"פ חו"ד גלמנוביץ'.

    התובעים טוענים מנגד, כי ע"פ הסכם בעל פה עם הנתבעת, היה על הנתבעת לשנע את הקונטיינר ולשפץ אותו, וכן היה עליה לשלם לתובעים דמי שכירות בגין מגורי הפועלים. לטענת התובעים, שינוע הקונטיינר ושיפוצו בוצע על ידם, והם שנשאו בעלויות העבודות הנ"ל, בסך של 1,380 ₪, ולפיכך על הנתבעת להשיב להם סך זה.

    כמו כן לטענת התובעים על הנתבעת לשלם להם דמי שכירות בגין מגורי הפועלים במשך 13 חודשים, בסך של 2,000 ₪ לחודש, ובסה"כ – 26,000 ₪.

92. מומחה ביהמ"ש ציין כי בפיהם של הצדדים טענות שאינן הנדסיות בעניין הקונטיינר. המומחה העריך את עלות עבודות שינוע הקונטיינר ושיפוצו בסך של 8,400 ₪ בתוספת מע"מ.

93. במכתב ששלח התובע למר הנרי בזמן אמת, ביום 16.06.16, נרשמו הדברים הבאים: "מעבר לכל זה שהעמדתי לרשותך מגורים לעובדים ללא כל דרישה של תשלום על בסיס הסכם ג'נטלמני בינינו שתערוך שיפוץ למכולה ששימשה למגורי העובדים עם סיום הבניה..." בסיום המכתב ציין: "לאחר כל זה אני מעוניין שהמכולה תשופץ כפי שסוכם ביננו בע"פ" (נספח ו' לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

    התובע העיד בחקירתו הנגדית בעניין זה, כדלקמן: "ש. ...אתה אומר שזו שכירות חודשית עליה הסכמתם. איפה הוסכם?. ת. אין הסכם בכתב. היה הסכם ג'נטלמני. בהסכם המקורי כתוב שאני אמור להעמיד מגורים והורדנו את הסעיף הזה מההסכם כי לא יכולתי להעמיד מגורים ואז איכשהו הסכמנו שאני יעמיד מכולה וההסכם היה שהוא ישפץ אותה, הוא לא שיפץ אותה. אמרתי שאני אחייב אותו בסכום הממוצע של שכירות חודשית באזור בגין הזמן שהעובדים שלו גרו במכולה... אם הוא היה משפץ לא הייתי דורש את הכסף. הוא עשה עבודה, הוא שם גבס בלי צבע ובלי כלום והוא גם שם מזגן ישן אבל זהו. זה רחוק מאוד ממה שאמרנו שזה יהיה." (פרו' עמ' 26 ש' 18-27).

94. מעדות זו עולה, כי הסיכום בין הצדדים היה, שהתובע מעמיד מכולה למגורי הפועלים, ללא עלות, ובתמורה על הנתבעת לשפץ את המכולה לאחר סיום העבודות ולהפוך אותה למשרד ולמחסן. כן עולה כי הנתבעת ביצעה שיפוץ מסוים למכולה, שלטענת התובעים אינו מספק.

    לא הוכח אולם מה סיכמו הצדדים לגבי "שיפוץ המכולה", היינו מה אמור היה לכלול שיפוץ המכולה על ידי הנתבעת, והאם אכן הופרה התחייבות הנתבעת לשיפוץ המכולה.

    בנסיבות אלו מחד לא מצאתי לנכון לחייב את התובעים לשלם לנתבעת בגין שיפוץ המכולה, ומאידך לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים עבור מגורי העובדים.

95. יתר העבודות הנוספות שנטענו על ידי הנתבעת נדחו בחוות דעת המומחה (ראה סעיפים 4 – 8 לחוות דעתו וכן סעיף 10), כאשר בשאלות ההבהרה ו/או בחקירתו לא נשאל אודות עבודות אלו ו/או לא חזר בו מקביעותיו לגביהן.

     

    דיון בדרישת התובעים לחיוב הנתבעת בגין העבודות והתיקונים שבוצעו ע"י הקבלן המחליף, מר גמליאל

96. התובעים צירפו קבלות בגין תשלום לקבלן המחליף, מר גמליאל, בסך כולל של 106,876 ₪ כולל מע"מ (נספח ז' לתצהיר התובעים).

97. בסיכומים ביקשו התובעים לקבל את חו"ד מומחה ביהמ"ש למעט מספר הסתייגויות כפי שפורטו לעיל, ובנוסף ביקשו שבית המשפט יחייב את הנתבעת בגין מלוא הכספים ששילמו לקבלן המחליף (ראה סעיפים 58-71 לסיכומים).

    אולם, בכתב התביעה (הן המקורי והן המתוקן), דרשו התובעים פיצוי בגין עלות תיקון הליקויים המנויים בחוו"ד גוכמן, ולא ביקשו פיצוי בגין הסכומים ששולמו לקבלן המחליף, מר גמליאל. התובע אף הודה במהלך חקירתו הנגדית, כי כלל לא תבע פיצוי בגין רכיב זה: "ש. האם תבעת את הסכומים ששילמת לארז? ת. שלילי. ש. אז למה הבאת אותו להעיד. על מה? ת. הבאתי אותו להעיד על מצב הבית." (פרו' עמ' 23 ש' 19-22).

    לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הדרישה בסיכומי התובעים לפיצוי בגין מלוא הכספים ששולמו למר גמליאל, מהווה הרחבת חזית אסורה.

98. אוסיף כי חוות דעת מומחה בית המשפט כוללת פיצוי בגין חלק מהעבודות שבוצעו על ידי מר גמליאל (כמו תיקוני האיטום, תיקוני טיח בממ"ד וכיוצ"ב), כך שהשבה לתובעים את סכום הקבלות והחשבוניות, הייתה עשויה להוות כפל פיצוי ברכיבים אלו. עוד אוסיף כי ככל ולטענת התובעים ישנם רכיבים שאינם כלולים בחוות דעת מומחה בית המשפט, ובוצעו על ידי מר גמליאל, והינם באחריות הנתבעת, ניתן היה להפנות למומחה בית המשפט את הקבלות ששולמו לגמליאל ולבקש ממנו התייחסות אליהם. אולם משהדבר לא נעשה ומשהמומחה לא אישר את התשלומים הללו – לא ניתן לפסוק סכומים אלו לתובעים. בשל כל האמור לעיל, אני דוחה את עתירת התובעים בעניין זה.

     

    דיון בטענת התובעים להפרת ההסכם על ידי הנתבעת, בשל איחור במסירת הבית והפרת לוח הזמנים לביצוע העבודות בבית

99. סעיף 6 להסכם קובע: "הקבלן יתחיל בעבודות נשוא הסכם זה, החל מיום 26.04.15...והוא מתחייב לסיים את העבודה עד 30.02.16 ולמלא אחר כל התחייבויותיו בהסכם זה" (סעיף 6.1). ""השלמת העבודות" בהסכם זה, פירושה ביצוע בשלמות, במדויק ובמועד ולשביעות רצון והמפקח..." (סעיף 6.3). "איחור של יותר משלושים (30) יום בהשלמת הבניה, ו/או הפסקת עבודה במשך 14 יום ברציפות, תחשב כהפרה יסודית של הסכם זה, המזכה את המזמינות, בנוסף לכל סעד אחר, על פי הסכם זה ו/או הדין, בפיצוי מוסכם ומוערך מראש בשיעור 10% מהתמורה" (סעיף 6.4).

    הנתבעת טוענת כי סיימה במועד את העבודות למעט עבודות איטום הגג שלא הסתיימו בשל מחדלי התובעים.

    מהחומר שלפני עולה, כי הנתבעת אכן לא סיימה את עבודות הבניה עד ליום 30.02.16, ונותרו לה עבודות בינוי נוספות, בנוסף לעבודות איטום הגג. כן עולה כי הבית לא היה ראוי למגורים במועד שנקבע למסירתו.

100. מן האמור לעיל עולה כי בעיית האיטום בגג נותרה לא פתורה עד שהנתבעת עזבה את אתר העבודה, כאשר עד אותו מועד ביצעה הנתבעת מספר ניסיונות תיקון, אשר לא צלחו. בעיית האיטום היוותה כשלעצמה גורם אשר עיכב את סיום הבניה, כאשר הוכח כי בעיית האיטום נפתרה לבסוף, רק מאוחר יותר, ע"י הקבלן המחליף, מר גמליאל.

101. במכתב ששלח התובע למר הנרי מיום 15.04.16 נרשם, כי לאחר סיור בפיקוח עליון של האדריכל הוגן מיום 14.04.16, נמצאו מספר ממצאים שיש לתקנם לפני המשך לשלבים הבאים וכן נרשם כי התקדמות בבניה תיעשה רק לאחר אישור התובע כי התיקונים הדרושים בוצעו (נספח ו' לראיות התובעים בתביעה שכנגד). מכאן, כי במועד הנ"ל, היינו, לאחר כחודש וחצי ממועד המסירה החוזי, טרם הסתיימה הבניה.

102. גם במסמך מיום 01.06.16, הנושא כותרת: "סיכום סיור ליקויים טרום מסירה", פורטו הליקויים שנמצאו בבית באותו שלב.

     במייל מיום 13.06.16, נשלחה למר הנרי רשימת ליקויים לתיקון.

     במייל מיום 15.06.16, התייחס התובע לנזקים שאירעו בעקבות הנזילות מהגג וביקש מהנתבעת לדעת מה תכנית העבודה שלה באתר.

     ראה גם מכתב מיום 16.06.16 מהתובע למר הנרי בו נדון נושא איטום הגג וכן לגבי עבודות הגמר נרשם: "בנושא הגמר, אני לא ראיתי התקדמות גדולה בשטח.." (נספח ו' לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

     במייל מיום 15.08.16 פורטו שוב הליקויים שטרם תוקנו על ידי הנתבעת, לרבות בעיית האיטום בגג שטרם נפתרה. עוד צוין כי ישנו איחור של כמעט חצי שנה במועד סיום העבודות, וכי הבניה לא הסתימה והבית במצבו לא ניתן לאכלוס (נספח ו לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

     במכתב מיום 14.09.16 ערוך ע"י הקבלן המחליף, מר גמליאל, אשר ביקר בבית בכדי לאמוד את הליקויים והחוסרים, נרשם: "במצב הנוכחי לא ניתן להתגורר בבית", כאשר בין הליקויים שאותרו צויינו: בעיות חמורות באיטום הגג, חדירה של מים ללוח חשמל, הנמכות גבס שהתפרקו בשל חדירת המים, עבודות גבס עקומות ולא ראויות, עבודות רובה לא תקינות, ליקויי צבע, סדקים, שליכט חיצוני (בהשלמה לאמור ראה תצהיר עדות ראשית של מר גמליאל בעניין מצב הליקויים שהתגלו על ידו בבית).

     במכתב מיום 28.09.16, שנרשם על ידי אדריכל התובעים, מר הוגן, נרשם כי בסיור שנערך לאחרונה בבית, עולה כי המבנה טרם ראוי לאכלוס מפאת בעיה רטיבות מאיטום הגג אל פנים המבנה, ומאחר שלא תוקנו ליקויים מהותיים אשר פורטו ברשימת הליקויים מיום 01.06.16 (נספח ג' לכתב התביעה).

103. טענות הנתבעת לפיהן סיימה את עבודות הבניה למעט איטום הגג טרם תאריך המסירה החוזי, נסתרו גם על ידי מוצגים שהגישה הנתבעת בעצמה. הנתבעת צירפה לכתב התביעה שכנגד – קבלות בגין תשלומים ששילמו התובעים לנתבעת עבור עבודות בניה, כאשר עולה כי הקבלות הופקו בתאריכים המאוחרים למועד סיום העבודה החוזי. כך למשל – קבלה בגין ביצוע טיח פנים וחוץ הינה מיום 11.03.16 (ת-8 לכתב התביעה שכנגד), קבלה בגין ביצוע ריצוף וחיפוי קרמיקה הינה מיום 23.03.16 (ת-9 לכתב התביעה שכנגד), קבלה בגין הכנות לחלונות אלומיניום מיום 16.06.16 (ת-10 לכתב התביעה שכנגד). טענות התובעים כי המדובר בתשלומים ששולמו ובקבלות שהופקו מיד לאחר ביצוע העבודות עצמן, לא הוכחשו ולא נסתרו על ידי הנתבעת (וראו בעניין זה גם נספח ת-1 לתצהירי הנתבעת).

104. התובעים צירפו לראיותיהם תמונות שצילמו, לכאורה, בתאריכים שלאחר מועד המסירה החוזי, ומהם עולה לכאורה כי עבודות הבניה טרם הסתיימו. כך לטענת התובעים – בתמונה מיום 01.03.2016 (מועד המסירה החוזי) נראים פועלים מרצפים את הבית, כאשר אין אלומיניום – חלונות בבית, תמונה מיום 22.03.16 – המשך עבודות ריצוף בבית, וכן תמונות מיום 18.04.16 ומיום 25.05.16 – לפיהם טרם בוצעו עבודות אלומיניום בבית (נספח ג' לראיות התובעים בתביעה שכנגד). התובע העיד בעניין זה בחקירתו הנגדית ואף הציג התמונות הנושאות תאריכים מתוך המחשב הנייד שלו (ראה פרו' בעמ' 30 ש' 14-22).

     ראה בעניין זה גם עדות האדריכל הוגן, לפיה רשימת הליקויים מחודש 06/2016 מלמדת כי נכון לאותו מועד טרם הסתיימו עבודות הבניה (פרו' עמ' 40 ש' 11-14).

     ראיות אלו לא נסתרו על ידי הנתבעת.

105. עיון במייל מיום 15.06.16 ממר הנרי לתובע, מלמד כי גם מר הנרי ראה בהשלמות הנדרשות כהשלמת עבודות הגמר ולא כדרישה לתיקון ליקויים לאחר מסירה, בו נרשם, בין היתר: "...אני מגיע עם עובד לביצוע השלמות עבודות הגמר לשביעות רצונך..." (נספח ח לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

106. טענת התובעים לפיה הנתבעת היא שעיכבה את עבודות הבניה בשל בעיות וכשלים בבניה, גובתה בראיות נוספות.

     ראה דו"ח הקונסטרוקטור מיום 15.09.15, ממנו עולה כי במהלך הבניה נמצאו כשלים מהותיים אשר הצריכו ביצוע מחדש של אלמנטים מסוימים, ועד לביצוע מחדש לא היה אישור להתקדם הלאה בבניה (ראה נספח ה' לראיות התובעים בתביעה שכנגד, וכן מייל מיום 15.09.15 מהתובע למר הנרי בעניין זה, לפיו יש לעצור כל פעילות באתר עד לבירור העניין (נספח ו' לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

107. טענות הנתבעת כאילו לא התקבלו בזמן אמת התרעות בגין האיחורים נסתרות בתכתובות שהציגו התובעים. כך למשל במייל מיום 03.11.15, כתב מר אלי שריקי למר הנרי: "קצב העבודה אינו משביע רצון. מאז סיום יציקת הגג לא עבדתם בשטח...ישנו פועל אחד שעובד לבד...אני דורש להגביר את קצת העבודה ולתגבר את צוות העובדים..." (נספח ב' לכתב הגנה שכנגד).

     במייל מיום 11.07.16 כתב התובע למר הנרי: "אני לא מצליח להשיג אותך טלפונית אני צריך לקבל ממך לוחות זמנים. אני מעקב (הטעות במקור – הערת הח"מ) ספקים נוספים...העיכוב מתחיל להיות בלתי אפשרי. נגמר הרמדאן והפועלים לא חזרו. חבל שלא נתקדם בינתיים עם הפרגולות ותיקון הליקויים החיצוניים" וראו גם מייל מיום 15.08.16 שם נרשם: "כיום אנו נמצאים באיחור של 167 ימים ממועד הסיום המוסכם בינינו, הינו איחור של כמעט חצי שנה. הבניה לא הסתימה והבית לא ניתן לאכלוס. הדבר גורם לנו הוצאות נוספות...." (כל המסמכים הנ"ל צורפו כנספח ב' לכתב הגנה שכנגד).

108. הנתבעת טענה כי התובעים הם שגרמו לעיכובים בבנייה, בשל תוספות בניה ושינויים בבנייה שהתבקשו על ידם.

     התובעים אינם מכחישים כי נדרשו עבודות נוספות /שינויים ובגינם נדרשה גם תוספת תשלום, אותה הם שילמו. יחד עם זאת טוענים התובעים כי הנתבעת מעולם לא הודיעה, כפי שהיה עליה לעשות ע"פ סעיף 14 להסכם, כי התוספות והשינויים יגרמו לשינוי בלוחות הזמנים, ו/או יאריכו את מועד סיום העבודות.

109. הנתבעת צירפה כנספחים ת-11 – ת-15 לראיות מטעמה, רשימות של עבודות נוספות שהתובעים הזמינו מהנתבעת. המדובר ברשימות של תוספות מיום 11.01.16 ומיום 08.02.16, היינו תוספות שהוזמנו לפני מועד המסירה החוזי. יש לציין כי התוספות מיום 08.02.16 (כחודש לפני מועד המסירה), הינן בעיקר עבודות מחוץ לבית, כגון, התקנת שערים ופרגולות, עבודות אשר דומה כי לא היה בהם, כשלעצמם, כדי לעכב את מסירת הבית.

     הנתבעת צירפה כנספח ת-12 לראיות מטעמה מסמך הנושא כותרת "רשימת עבודות נוספות לאישור" מיום 09.05.16 (היינו כ- 3 חודשים לאחר מועד המסירה החוזי), אולם רשימה זו אינה חתומה על ידי התובעים.

     לא מצאתי כי הנתבעת ציינה בפני התובעים שהתוספות הנ"ל יאריכו את מועד סיום הבניה, אם בכתב ואם בעל פה.

     כמו כן, הנתבעת לא הציגה כל אינדיקציה לכך שהתוספות והשינויים שבוצעו בבית, הם שגרמו לעיכוב בסיום הבניה.

     מר הנרי הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כדלקמן: "אני טוען כי בשל עניין העבודות הנוספות, נגרם עיכוב קל בלוח הזמנים בסך 110 ימ"ע" (סעיף ד.3 לתצהיר). מר הנרי הפנה כאסמכתא בעניין זה, לחו"ד גלמנוביץ' מיום 29.08.16 בעניין תוספות הבניה, שם צוין בהערות בעמ' 10: "סך ימי העבודה הנדרשים לביצוע כלל העבודות הנוספות הינו 110 ימ"ע".

     ראשית כל, לא ברור מה נפקות הערכת ימי העבודה בחו"ד גלמנוביץ', שכן המדובר בחו"ד הסוקרת עבודות שכבר בוצעו על ידי הנתבעת, ולפיכך מה שחשוב הוא כמה זמן לקח לנתבעת לבצע אותן בפועל. כמו כן, עולה כי עבודות הבניה הנוספות בוצעו במקביל לעבודות בניה שהיה על הנתבעת להשלים ע"פ ההסכם.

     יתרה מכך, 110 ימ"ע (היינו לא כולל שישי – שבת), הינם כ- 5 חודשים, כאשר עולה כי הנתבעת לא סיימה את עבודות הבניה גם כעבור למעלה מחצי שנה ממועד המסירה החוזי.

110. בסעיף 19.1 להסכם נקבע גם, כי לאחר הודעה מטעם הנתבעת על סיום עבודות הבניה, יערכו התובעים בדיקה בבית וירשמו רשימת ליקויים והשלמות, והנתבעת תידרש לטפל בהם בתוך 7 ימי עבודה.

     הנתבעת טענה בהתייחס להוראה זו, כי התובעים הגישו לה רשימת ליקויים בטרם קיבלו ממנה הודעה על סיום הבניה, והדבר עיכב את סיום העבודות.

     אינני מקבלת טענה זו של הנתבעת. סעיף 15 להסכם מסדיר את נושא הפיקוח על עבודות הבניה, ולפיו התובעים יהיו רשאים מפעם לפעם למנות מפקח מטעמם על מנת שיבדוק את התאמת ביצוע העבודות לתכניות ולמפרטים. כן הוסכם כי מכוח סמכותו של המפקח, רשאי הוא להורות לנתבעת לבצע תיקונים, הריסה, בניה מחדש, של כל חלק בעבודה שאינו לשביעות רצון המפקח. וכך היה.

111. עוד טענה הנתבעת כי העיכוב נבע גם מכך שהתובעים והמהנדס מטעמם שהו בחו"ל ואישורי היציקות התעכבו לפיכך. לעומת זאת טענו התובעים כי שהו בחו"ל תקופה בחודש 09/2015 למשך 14 יום בהם נכלל חג ראש השנה ושבתות, ושהייתם בחו"ל לא היא שעיכבה את העבודה, אלא כשלים בעבודת הנתבעת (ראה סעיף 39 לכתב הגנה בתביעה שכנגד).

     אני דוחה טענה זו של הנתבעת. אין זה סביר כי שהייה של 14 יום בחו"ל, היא שהביא לעיכוב של למעלה מחצי שנה במסירת הבית. כמו כן הנתבעת לא הציגה כל ראיה או אינדיקציה לכך כי שהיית התובעים בחו"ל היא שעיכבה את עבודתה, ולא הכשלים בעבודתה.

     עיון בדו"ח הקונסטרוקטור מעלה, כי הנ"ל ממילא לא אישר לנתבעת בתקופה זו להתקדם בעבודות הבניה, לאור כשלים שנמצאו בעבודות שבוצעו על ידה, אותם נדרשה לתקן תחילה.

     אם כן עולה, כי העיכוב בתקופת שהיית התובעים בחו"ל נבע בשל כשלים בעבודת הנתבעת.

112. בשל כל האמור לעיל, אני מקבלת את טענת התובעים לאי עמידה בלוח הזמנים לסיום הבניה, המזכה את התובעים בפיצוי מוסכם בשיעור 10% מהתמורה, על פי סעיף 6.4 להסכם, כאמור.

113. ומכאן לשאלת סכום הפיצוי.

     לטענת התובעים יש לחשב את שיעור הפיצוי המוסכם מתוך התמורה ששילמו בפועל לנתבעת, היינו 1,196,754 ₪. לטענת הנתבעת את הפיצוי המוסכם יש לחשב מתוך התמורה החוזית, היינו 627,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 733,590 ₪.

     אני קובעת את שיעור הפיצוי המוסכם יש לחשב מתוך הסך של 627,000 ₪ שכן סכום זה הוא שהוגדר כ- "תמורה" בהסכם ומתוכו לפיכך ייגזר הפיצוי המוסכם.

     אשר על כן, בגין הפרת ההסכם ע"י חריגה מלוח הזמנים, תשלם הנתבעת לתובעים פיצוי בסך של 73,359 ₪.

      

     דיון בטענות הצדדים בעניין הפסקת עבודות הנתבעת בבית

114. כפי שפורט לעיל, בדוחות הפיקוח של האדריכל הוגן, נמצאו בבית ליקויים ואי התאמות אשר דווחו לנתבעת בזמן אמת, והיא נדרשה לתקנם. המדובר בדוחות ליקויים ובמיילים שנשלחו לנתבעת בעניין ליקויים מחודש 04/2016, ועד לחודש 08/2016, היינו במשך תקופה של כ- 4 חודשים. אין חולק כאמור כי הליקוי המרכזי שהעסיק את הצדדים באותם זמנים, היה ליקוי האיטום בגג, לגביו כבר נקבע כי נתנה לנתבעת הזדמנות ראויה לתקנו, והיא כשלה בתיקונו.

115. כעולה מחוות דעת מומחה בית המשפט, אשר מונה בהסכמת התובעים, בבית נותרו ליקויים, כגון הסדקים, הקירות העקומים וכיוצ"ב. מדובר בליקויים עליהם התריעו התובעים בזמן אמת, כפי שעולה מהמסמכים הנמצאים לפני.

     לאור כל האמור לעיל בפסק הדין, אני קובעת כי נתנה לנתבעת הזדמנות ראויה לתקן את הליקויים בבית, ובוודאי שנתנה לה הזדמנות ראויה לתקן את הליקוי המרכזי - ליקוי האיטום בגג.  

     ובעניין זה ראו הודאת הנתבעת למשל בכתב הגנתה כי הייתה זו חובתה לפתור את הבעיה באיטום: "...הנתבעת תטען כי סולקה מהאתר שלא כדין שכן ביצעה את כלל עבודות הבנייה בבניין וכי היה על התובעים לאפשר לה לבצע את עבודות האיטום עד תום ולשביעות רצון התובעים ולפי התחייבותה בחוזה, אולם בכך שהתובעים לא אפשרו לה לסיים ...מנעו ממנה את מילוי חובתה עד תום.." (הדגשות שלי – הח"מ). כפי שפורט לעיל על אף שהתובעים נתנו לנתבעת מספר הזדמנויות לפתור את הבעיה באיטום, הנתבעת לא הצליחה בכך, כך שלתובעים בהחלט הייתה זכות לסלק את הנתבעת מהאתר.

116. כך או כך, כפי שכבר הובא לעיל, הוכח כי הפסקת עבודת הנתבעת באתר נעשתה בשיחה טלפונית מיום 30/08.16, בין התובע לבין מר הנרי, ותוך קבלת הסכמתו של מר הנרי לכך. בסיום השיחה מר הנרי אף ציין את הדברים: "שיהיה לך יום טוב וניפגש רק אה איך אומרים אה כשנסיים את הכול בשמח...על הרמת כוסית, וזה הכל בינינו... שיהיה לך מאוד מאוד בהצלחה".

     אם כן, הפסקת עבודת הנתבעת, נעשתה תוך הבנה והסכמה הדדית בין הצדדים, ואף ברוח טובה, כעולה מתמלול השיחה.

     כאשר התובע נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא שלח לנתבעת הודעה כתובה על סיום עבודתה, השיב: "ש. מה שאני מתרשם זה שבעצם יש לך, היו לך כל הזמן טענות על ההתנהלות טיב העבודה. האם אי פעם הוצאת מכתב הפסקת עבודה?. ת. לא. כי לא הרגשתי שהייתי צריך לאחר שיחה שהסתיימה ברוח ידידותית שבה הסכמנו על הפסקת עבודה ועל סיום התחשבנות כאשר סיכמנו שנתחשבן אחרי החגים.

117. ככל שסבורה הייתה הנתבעת כי הפסקת עבודה באתר מהווה הפרת הסכם ו/או נעשית שלא כדין, מדוע לא ציינה זאת בשיחה עם התובע. דומה כי מדובר בטענה אשר לא עמדה בפיה של הנתבעת כלפי התובעים טרם הגשת התביעה, וזו נטענת כעת במסגרת התביעה שכנגד, רק משום התביעה שהגישו נגדה התובעים.

     כמו כן, הודעת התובעים לנתבעת בדבר סיום העבודה לא הייתה כלל וכלל מפתיעה, שכן התובעים התרו שוב ושוב בפני הנתבעת על ליקויים בבית, לרבות ליקויי הרטיבות מהגג, ועל העיכוב שבסיום העבודות ע"י הנתבעת, וכן בוצעו מספר שיחות טלפון בנדון, עם מר הנרי, וכן עם מר שלמה אוחיון ואף עם מר איברהים. כך גם עולה מתמלול השיחה עם מר הנרי, כי הוא בעצמו הציע לתובעים תיקון אחרון לגג על ידו, וככל שלא יצלח יבצעו תיקונים בעצמם, והנתבעת תישא בעלותם.

118. לאור האמור לעיל אני דוחה את טענות הנתבעת לפיהן התובעים הפרו עמה את ההסכם בכך ש"סילקו את ידה" מהאתר מבלי שהתקיימה עילה לכך, וללא הודעה בכתב, כאשר מצאתי כי בהחלט הייתה לתובעים עילה להפסקת עבודות הנתבעת, וכי התובעים נתנו לנתבעת הודעה מוקדמת כדבעי, ולא זו אף זו, הנתבעת הסכימה בעצמה להפסקת העבודות על ידה.

      

      

     דיון בתביעת התובעים לפיצוי בגין שכירות בית לשימושם בתקופת האיחור במסירה

119. התובעים עתרו בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה המתוקן לפיצוי בגין דמי שכירות בהם נשאו, בשל האיחור בסיום עבודות הבניה, במשך 9 חודשים, היינו בגין החודשים – 03/2016-11/2016, בעלות של 1,614.5 ₪ לחודש, ובסה"כ 14,530 ₪.

     בתצהיר עדות ראשית של התובע וכן בסיכומים, טוענים התובעים כי לבסוף נדרשו לגור בשכירות גם בחודש 12/2016 בשל סיום עבודות הבניה בבית, ולפיכך עתרו לפיצוי עבור דמי שכירות בגין 10 חודשים, בעלות של 1,600 ₪, ובסה"כ בסך של 16,000 ₪.

     התובעים הוסיפו ועתרו לפיצוי בגין תשלומי ארנונה בהם נשאו בגין הבית ששכרו, במשך התקופה הנ"ל בסך של 250 ₪ לחודש, ובסה"כ 2,500 ₪ למשך 10 חודשים.

120. התובעים צירפו לראיות מטעמם אישור מהמועצה האזורית הערבה התיכונה על "השכרת דירת מועצה" בין החודשים 07/2006 – 02/2017.

     בהמשך, ביום 05.07.20, הגישו התובעים תעודת עובד ציבור, של גזברית המועצה, עינב דורי, בעניין מגורי התובעים בשכירות בבית במועצה, בין החודשים הנ"ל, ובגין תשלומי ארנונה. כן צורף הסכם שכירות בין התובעים לבין המועצה.

121. באשר לעתירה בגין תשלומי ארנונה בגין הדירה ששכרו התובעים, מאחר וטענות בעניין זה לא נטענו בכתב התביעה המקורי ואף לא בכתב התביעה המתוקן, אלא רק במסגרת התצהירים והסיכומים, אני קובעת כי המדובר בהרחבת חזית אסורה, ולפיכך אני דוחה את עתירת התובעים בגין רכיב הארנונה.

122. באשר לדמי השכירות, טענות התובעים כי התגוררו בשכירות בתקופת העיכוב, וכן הסכומים ששילמו בגין השכירות, הוכחו על ידם כדבעי, באמצעות תעודת עובד ציבור מטעם המועצה, ולא נסתרו על ידי הנתבעת. הנתבעת לא ביקשה לחקור את עובד הציבור החתום על התעודה, בניסיון לסתור את טענות התובעים בעניין השכירות.

123. באשר לתקופת השכירות, מצאתי לאשר פיצוי בגין דמי שכירות, החל מחודש 03/2016 ועד להפסקת עבודתה של הנתבעת באתר, היינו עד לסיום חודש 08/2016, וכן בגין 60 יום נוספים לאחר מכן, בתקופת ביצוע העבודות ע"י הקבלן המחליף, וזאת על דרך האומדנה, כאשר לא ברור מה היה הזמן הסביר להשלמת העבודות והתיקונים שהיו באחריות הנתבעת, ולא ברור האם היו עיכובים מצדו של הקבלן המחליף, אשר קשורים בעבודות שנדרשו. אני מאשרת לפיכך פיצוי בגין דמי שכירות חודשיים בסך 1,600 ₪ למשך 8 חודשים, ובסה"כ – 12,800 ₪.

      

     דיון בטענת הנתבעת לפיהן לא שולמה לה מלוא התמורה והדבר מהווה הפרת הסכם  

124. על פי ההסכם, כאמור, היה על התובעים לשלם לנתבעת סך שלך 627,000 ₪ + מע"מ, ובסה"כ – 733,590 ₪, בחלוקה לפי שלבי הבניה, בהתאם לנספח ב'.

125. להסכם צורף גם נספח ב(1), ע"י הנתבעת (נספח ת–1 לראיות הנתבעת), ולא הוכחש ע"י התובעים. על פי נספח זה, שכותרתו: "תנאי תשלום עבור רכישת חומרים", היה על התובעים לשלם לנתבעת סך נוסף של 418,000 ₪, גם כן בחלוקה לפי שלבים, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכום הנ"ל שולם במלואו ע"י התובעים.

     הצדדים חלוקים ביניהם האם איברהים היה קבלן משנה ששכרו התובעים ישירות או שהיה עובד מטעם הנתבעת. לא מצאתי שיש נפקות כלשהי למחלוקת בין הצדדים בעניין זה, שכן אין חולק כאמור שהסך של 418,000 ₪ שולם במלואו. רק כדי שלא ימצא הכתב חסר אציין כי מהחומר הנמצא בפני עולה כי הנ"ל עבד מטעם הנתבעת, בין אם כקבלן משנה, ובין אם כעובד של הנתבעת.

126. אין מחלוקת גם כי ישנן עבודות נוספות, וכן שינויים שבוצעו ע"י הנתבעת, ובגינם חויבו התובעים בתשלום נוסף בסך 76,483 ₪ (כולל מע"מ), אותו הם שילמו במלואו (ראה נספחים ת-11 – ת-15 לראיות הנתבעת).

     יתר עבודות הבניה הנוספות הוכחשו על ידי התובעים וראו דיון נפרד בפסק הדין בעניין העבודות הנוספות הנטענות על ידי הנתבעת.

127. לטענת הנתבעת מתוך הסכום הנ"ל, התובעים חייבים לה סך של 53,359 ₪ (כולל מע"מ) בגין שלב "הכנות לחלונות אלומיניום", וסך של 73,359 ₪ (כולל מע"מ) בגין "גמר הבניה ומסירה", ובסה"כ חייבים לה התובעים בגין התמורה החוזית סך של 126,718 ₪ (כולל מע"מ).

     התובע הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו כי שילם לנתבעת את מלוא התמורה ואף מעבר לכך, אולם לא צירף לכך כל אסמכתא. לכך אוסיף כי במקומות אחרים הודה התובע כי לא שילם לנתבעת את כל התמורה המגיעה לה על פי ההסכם. כן הצהיר כי הסכום אותו שילמו התובעים לנתבעת בפועל הוא – 1,196,754 ₪ כולל מע"מ (סעיף 12 לתצהיר). התובע לא צירף לתצהירו אסמכתאות בגין תשלום הסכום הנ"ל.

     הנתבעת לעומת זאת צירפה לראיות מטעמה קבלות בגין התשלומים שביצעו התובעים, לפי שלבים. מהקבלות עולה אכן כי בגין שלב "הכנות לעבודות אלומיניום" שילמו התובעים סך של 20,000 ₪ בלבד מתוך 73,359 ₪, ובגין שלב "גמר בניה ומסירה" אין כל קבלה בגין תשלום סך 73,359 ₪.

128. ראיה נוספת לאי תשלום מלוא התמורה עולה גם ממכתב של התובע למר הנרי, מיום , 16.06.16, בו ציין התובע את הדברים הבאים: "ברצוני להתחיל בעניין התשלום, אני לא נמצא בבעיה כספית והתשלום כפי שסוכם יעבור אליך במלואו, עד כה העברתי לך 1,104,736 ₪ ללא התחשבות בסיום שלב או באיכותו...אם תבחר להמשיך בעבודה את תמשיך לקבל את המשך התשלום כפי שסוכם" (נספח ו' לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

     אינדיקציה נוספת לכך שלא שולמה על ידי התובע מלוא התמורה המגיעה לנתבעת, הינה תמלול שיחה מיום 21.09.16, בין התובע למר איברהים, במהלכה ציין התובע כי סיכם עם מר הנרי להתחשבן בעניין יתרת התמורה לאחר שעבודות הבניה יושלמו על ידי התובע באופן עצמאי, וכי נכון למועד השיחה חייב למר הנרי סך 120,000 ₪ (עמ' 4 לתמלול). 120,000 ש"ח = 73,359 ₪ (20,000 ₪ – 73,359 ₪).

     התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת כשלה לבצע את אחד משלבי הבניה המפורטים בנספח ב', וראו בהשלמה לאמור חקירתו הנגדית של גמליאל במסגרתה הודה כי בהגיעו למקום היו חיפויים וכי הבית היה בשלב הגמרים, בהחלט (פרו' עמ' 39 למטה).

     אשר על כן, אני קובעת כי התובעים לא שילמו לנתבעת את מלוא התמורה החוזית, וכי חייבים לה סך של 126,718 ₪.

129. לטענת הנתבעת, אי תשלום מלוא התמורה ע"י התובעים, מהווה הפרת הסכם, ולפיכך על פי סעיף 22 להסכם, חייבים לה התובעים פיצוי מוסכם של 10% מערך החוזה.

     סעיף 22 להסכם קובע: "הפר צד את ההסכם הפרה יסודית וההפרה לא תתוקן תוך 30 יום ממתן התראה בכתב בדבר ההפרה, יהא הצד השני זכאי, בנוסף לכל סעד או תרופה על פי הסכם זה ועל פי הדין, לפיצוי מוסכם בסכום של 10% מערך החוזה..."

     ראשית, לא מצאתי כי ההסכם מגדיר אי תשלום התמורה כהפרה יסודית של ההסכם, אולם גם אם יהיה מי שיסבור כי מדובר בחיוב שהפרתו הינה הפרה יסודית, אזי לא מצאתי לנכון לקבוע שהתובעים חבים כלפי הנתבעת בעניין זה. כאמור לעיל, בשיחה מיום 30.08.16 בין התובע לבין מר הנרי, הסכימו הנ"ל כי ההתחשבנות הסופית ביניהם תיעשה בסיום העבודות על ידי התובעים, אך הצדדים לא זכו להגיע לרגע זה, שכן החלה "מלחמה משפטית" בין הצדדים, ש"יריית הפתיחה" שלה, הייתה הליך משפטי שנקטה הנתבעת כנגד התובעים להפסקת העבודות של הקבלן החלופי. נקיטת ההליך המשפטי על ידי הנתבעת, גרמה לכך שלא בוצעה בין הצדדים ההתחשבנות שקבעו לבצע ביניהם. אשר על כן אני קובעת כי בנסיבות התיק שלפני, אי תשלום מלוא התמורה ע"י התובעים, אינו מהווה הפרה יסודית של ההסכם, המזכה את הנתבעת בפיצוי מוסכם לפי סעיף 22 להסכם.

130. התובעים טענו בעניין זה גם כי מאחר שהנתבעת לא השלימה את כל עבודות הבניה, וגם הותירה את הבית עם ליקויים, אשר הם נאלצו לתקן, אזי הם אינם חבים לנתבעת כל תשלום נוסף.

     כפי שכבר נפסק לעיל, הנתבעת אכן לא השלימה את כלל עבודות הבניה והתובעים נאלצו לשכור שירותיו של קבלן חלופי לצורך כך. אולם עניין הליקויים ואי ההתאמות כבר הוכרע לעיל, על פי חו"ד מומחה ביהמ"ש, ונקבע לטובת התובעים פיצוי כך. אם כן לא ניתן גם לקבל פיצוי בגין הליקויים ואי ההתאמות, וגם להפחית מן התמורה החוזית, שאז יהווה הדבר כפל פיצוי.

     לפיכך אני קובעת כי הפיצוי בגין הליקויים ואי ההתאמות הינו תחת תשלום מלוא התמורה החוזית על ידי התובעים, כפי שנקבע לעיל.

      

     עוגמת נפש

131. התובעים עותרים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 65,000 ₪, וזאת בגין ליקויי הבניה ואי ההתאמות שהתגלו בבית, בגין האיחור במסירה ובגין התיקונים הרבים שבוצעו על ידי הנתבעת ללא הצלחה.

132. אכן התגלו ע"י מומחה ביהמ"ש ליקויים ואי התאמות בבית בסכומים לא מבוטלים. הליקוי העיקרי היה כשל באיטום הגג, אשר גרם לחדירת רטיבות אל פנים הבית ולנזקים לרכוש, כפי שהוכרע על ידי לעיל. על פי הפסיקה ליקויי רטיבות הינם ברף העליון של חומרת הליקויים, ובוודאי כאשר הינם חוזרים ונשנים, בעקבות ניסיונות תיקון כושלים. לבסוף קבלן חלופי מטעם התובעים הוא שהצליח לתקן את ליקוי האיטום בגג, ולא הנתבעת. יחד עם זאת יש לקחת בחשבון כי הרטיבות מהגג הייתה בתקופה בה התובעים טרם התגוררו בבית.

133. הוכח כי חל עיכוב בסיום עבודות הבניה, בתקופה של למעלה מחצי שנה, במהלכה נאלצו התובעים, להתגורר בשכירות ולהתמודד עם תיקונים חוזרים ונשנים, מספר הצפות, ולבסוף גם שכירת שירותיו של קבלן חלופי לסיום עבודות הגמר. כל אלו וודאי גרמו לתובעים עוגמת נפש, וכן טרחה, ואבדן זמן יקר.

134. התובע העיד בחקירתו הנגדית, כי חלק מהליקויים עודם קיימים בבית, וגורמים לו עוגמת נפש יומיומית, ובעיקר בשל הקירות העקומים בבית, וראה עדותו בעניין זה: "... עד היום אני שוטף את הבית, המסדרון, דעתי עולה, הכל עקום, בלטה שמתחילה חמשה ס"מ ונגמרת כמעט אפס, בחדר שירותים של הילדים, האינטרפוץ עקום לחלוטין, האריחים באמבטיה שמתחילים בנקודה אחת, אוסף אבק, אתה אוסף אבק כאן נגמר לך באמצע הפס כי הכל עקום..." (פרו' עמ' 37 ש' 16-23).

     כמו כן יש לקחת בחשבון את עוגמת הנפש והטרחה שעוד תיגרם לתובעים בזמן ביצוע התיקונים ע"פ המלצת מומחה ביהמ"ש. לאור האמור לעיל אני אומדת את עוגמת הנפש בגינה על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 15,000 ₪.

      

     עניינים נוספים

135. התובעים עתרו לפיצוי בגין עלות "פטישון שנרכש לאלי בסך 1,200 ₪ ועלות "סולם שנלקח מהשכנה בסך 700 ₪. התובעים לא הוכיחו את הנזקים הנ"ל, וכן מדובר בזוטי דברים לדעתי, אשר על כן, תביעת התובעים בעניין זה נדחית.

136. התובעים טוענים כי שילמו לנתבעת ביתר סך של 1,200 ₪, אשר לא הושב להם, חרף בקשות חוזרות ונשנות מצדם. הנתבעת הודתה בכתב ההגנה המתוקן מטעמה, בטענת התובעים לתשלום סך של 1,200 ₪ ביתר, אולם לטענת הנתבעת הסכום הנ"ל שולם ביתר לקבלן השלד, מר איברהים, והוא שהודיע על כך לנתבעת ואילו הנתבעת הודיעה על כך לתובעים (ראה סעיף 42 לכתב הגנה שכנגד). החלטתי לדחות גם טענה זו של התובעים. גם כאן מדובר בזוטי דברים, לכך אוסיף כי ככל והתובעים אכן סברו בזמן אמת שהנתבעת חבה להם סכום זה, הם יכלו לקזז סכום זה מתשלומים נוספים ששילמו לנתבעת.

      

     סיכום וקיזוזים

137. סעיף 21 להסכם בין הצדדים קובע: "המזמין רשאי לקזז כנגד כל סכום המגיע ממנו על פי חוזה זה כל חוב המגיע לו על פי חוזה זה או על פי כל חוזה אחר שבינו לבין הקבלן וכן כל חוב קצוב אחר המגיע מן המזמין לקבלן".

     אשר על כן, מצאתי כי יש לערוך קיזוז בין הכספים המגיעים לנתבעת מן התובעים, לבין הכספים המגיעים לתובעים מן הנתבעת, כפי שהוכרע על ידי בפסק דין זה, כדלקמן:

     הפיצויים המגיעים לתובעים מהנתבעת הינם סה"כ 245,725 ₪ לפי הפירוט להלן :

     בגין איטום הגג סך של 20,438 ₪.

     בגין נזקי הרטיבות סך של 11,700 ₪.

     בגין זכוכית דלת כניסה, סך של 3,150 ₪.

     בגין סדקים בקירות, סך של 1,053 ₪ + 702 ₪.

     בגין סדקים בקירות הממ"ד ותיקוני טיח בממ"ד סך של 2,340 ש"ח.

     בגין אי התאמה במידת הנישה מול הכניסה לבית ועקמומיות בחלק מהקירות, סך של 6,318 ₪.

     בגין ריצוף היקפי סביב לבית סך של 77,805 ₪.

     בגין אפי מים סך של 1,404 ₪

     בגין התקנת בריכות ביוב מחוץ לשטח הבית סך של 8,190 ₪.

     בגין ליקויים נוספים סך של 11,466 ₪.

     בגין פיצוי מוסכם בגין איחור במסירה – 73,359 ₪.

     בגין שכירות בית לשימוש התובעים – 12,800 ₪.

     בגין פיצוי בגין עוגמת נפש – 15,000 ₪.

     הכספים המגיעים לנתבעת מהתובעים הם סה"כ סך של 130,228 ₪ לפי הפירוט להלן:

     בגין תוספת בניה בגין חלונות פתיחה כפולה, סך של 3,510 ₪.

     בגין יתרת התמורה החוזית – 126,718 ₪.

     הכספים לפיכך המגיעים מהנתבעת לתובעים, לאחר קיזוז, הינם סך של 115,497 ₪,

     הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד

138. מאחר וחלק מטענות התובעים התקבל וכן חלק מטענות הנתבעת התקבל, מצאתי לנכון לאשר לתובעים הוצאות חלקיות בלבד. ההוצאות שמצאתי לנכון לאשר הינן:

     שכ"ט מומחה ביהמ"ש – בגין חו"ד ושאלות הבהרה – 27,939 ₪.

     הוצאות בגין שכר עדים - האדריכל הוגן – מאושר סך של 1000 ₪. הקבלן המחליף מר גמליאל – מאושר סך של 1,500 ₪. ובסה"כ 2,500 ₪.

139. כמו כן אני פוסקת שכ"ט לב"כ התובעים בסך של 11,700 ₪. ההוצאות אינן בערך הריאלי של שכר הטרחה בתיק זה והינן מופחתות, שכן כאמור לעיל מצאתי שגם התובעים חבים לנתבעת הסכומים שפורטו לעיל. יחד עם זאת פסקתי שכ"ט והוצאות כאמור רק לתובעים, שכן בסופו של דבר התוצאה הסופית הינה שהנתבעת היא שחבה לתובעים ולא ההפך.

      

     לסיום

140. כל הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו על ידי הנתבעת לתובעים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין לידיהם. מר הנרי אמר יישא בחיובי הנתבעת על פי התחייבותו האישית כאמור.

141. הודע לצדדים זכות ערעור כדין

142. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

      

     ניתן היום, כ' טבת תשפ"ב, 24 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.