האם נפילת התובעת בעת שחזרה מעבודתה אירעה מחוץ לשטח ביתה, באופן שמצדיק הכרה בנפילה כתאונת עבודה, או שמא אירעה הנפילה בתוך מעונה של התובעת, כך שאין להכיר בה כתאונת עבודה? זו הסוגיה שהונחה לפתחנו ובה עלינו להכריע.
-
התובעת, ילידת 1961, עובדת כמורה בתיכון ומתגוררת בבית פרטי במושב -------.
-
ביום 19.1.20 לאחר שסיימת התובעת את עבודתה, נסעה התובעת חזרה לביתה, בהגיעה בסמוך לבית החנתה התובעת את רכבה, צעדה על שביל, גשרון עץ, שבנוי על תעלה ברחוב ומוביל לכניסה לביתה, ולפתע החליקה על גשר העץ, כתוצאה מרטיבות שנוצרה ביום הגשום (להלן – התאונה).
-
לאחר נפילתה, התקשרה התובעת בעודה שכובה על גשר העץ, למר נ', דייר במושב (להלן – נ'), וביקשה את עזרתו. נ' הגיע למקום, סייע לתובעת לקום והסיע אותה לבית החולים שם אובחן כי התובעת סובלת, בין היתר, משבר עם תזוזה בכף ידה הימנית.
-
ביום 13.3.20 הגישה התובעת לנתבע תביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה על פי הוראות סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה -1995 (להלן – החוק).
-
ביום 29.6.20 דחה הנתבע את תביעתה של התובעת בנימוק כי התאונה אירעה לאחר שהסתיימה דרכה של התובעת מעבודתה למעונה, והתובעת נמצאה כבר בתחום בית הפרטי ולפיכך, לא ניתן לראות בתאונה זו כתאונתה בעבודה.
-
בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 1.6.21 העידו התובעת ונ'.
-
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
טענות הצדדים
-
התובעת טוענת כי נפילתה התרחשה בעת שחזרה מעבודתה ומחוץ לתחום ביתה הפרטי, על גבי שביל עץ הנמצא לפני שער הכניסה לבית, כך שיש להכיר בנפילה כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 80(1) לחוק.
-
הנתבע טוען מנגד כי נפילתה של התובע התרחשה בתחום ביתה הפרטי, לאחר שכבר נכנסה בשער הכניסה לבית, קרי הנפילה אירעה בחצר ביתה הפרטי, ועל כן אין מדובר בתאונת עבודה.
-
לחלופין טוען הנתבע כי גם אם תתקבל גרסתה של התובעת לעניין מקום הנפילה, דהיינו על גבי גשר העץ, הרי שהתובעת נהגה בשטח הנפילה 'מנהג בעלים' כהגדרת הנתבע, באופן שמצדיק לראות במקום כשטח מעונה של התובעת, ולדחות את התביעה בהתאם.
דיון והכרעה
-
לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ואת הראיות והעדויות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת נפלה מחוץ לשטח מעונה, קרי בעת שטרם הסתיימה דרכה מהעבודה לביתה ובאופן שמצדיק הכרה בתאונה כתאונת עבודה. ננמק טעמי מסקנתנו.
מסגרת נורמטיבית
-
תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".
-
המחוקק הרחיב מושג זה גם ביחס לתאונות שאירעו לעובד בדרך לעבודה וממנה, ובלשון סעיף 80(1) לחוק:
"רואים כתאונת עבודה אף אם –
אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח ממעונו או ממקום בו הוא לן, אף אם אינו מעונו או מן העבודה למעונו, או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".
-
ההלכה הפסוקה קובעת כי "תחום מעונו של המבוטח לא יוכל להיחשב כחלק מן הדרך של המבוטח ממעונו למקום העבודה" (עב"ל (ארצי) 5659-01-15 איה עסלי נגד המוסד לביטוח לאומי, 28/11/16). הרציונל העומד בבסיס פרשנות זו הובהר בעב"ל (ארצי) 273/05 אורן יחזקאל נגד המוסד לביטוח לאומי (4/5/06) באופן הבא:
" על מנת להבין הגיונה של ההלכה לפיה הדרך לעבודה מתחילה אך ורק עם יציאת העובד מרשות היחיד שלו, יש לחזור על מושכלות ראשונים. בעקרון נועד ביטוח נפגעי עבודה לתת כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו במקום עבודתו. ביטוחו של העובד בנפגעי עבודה אף לגבי הדרך מהמעון לעבודה - הינה הרחבת ביטוח היסוד האמור לעיל. אותו ביטוח מורחב הוגבל אך ורק לסיכוני הדרך. לאור האמור נדחו תביעות של עובדים שנפגעו בדרכם לעבודה ממעונם שלא עקב סיכוני הדרך. ...סיכוני הדרך על פי טיבם הינם סיכוני רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד. באשר לרשות הפרט, עליו החובה לדאוג לנטרול הסיכונים מהם הוא עלול להפגע. פסיקה לפיה הדרך כוללת גם את חצר הבית הפרטי והמדרגות שבו, משמעה - הכנסת סיכוני הדרך לתחום רשות הפרט. הלכה שכזאת חורגת בעליל על פי הגיונה מתכלית היסוד של הביטוח המורחב הניתן לעובד בדרכו ממעונו למקום עבודתו".
(ר' עוד עב"ל (ארצי) 16519-11-16 משה בוטבול נ' המוסד לביטוח לאומי (14.12.17)).
מן הכלל אל הפרט
-
טענת התובעת בסעיף 3 לתצהירה לפיה נפילתה התרחשה בעת שחזרה לביתה בסוף יום עבודתה כמורה בתיכון לא נסתרה על ידי הנתבע. התובעת כלל לא נחקרה על הצהרתה האמורה.
-
התובעת הציגה גרסה סדורה ועקבית לפיה נפילתה התרחשה מחוץ לשטח ביתה. מצאנו את עדות התובעת בהקשר זה כנה ומהימנה.
-
בהודעה שמסרה התובעת לחוקר הנתבע ביום 24.6.20 ציינה התובעת כי נפילתה התרחשה כאשר הלכה לכיוון ביתה "בשביל המוביל מהמדרכה לשער החצר" [פרוטוקול החקירה צורף לכתב ההגנה, עמ' 1 ש' 11-13 לפרוטוקול]. בשיחת טלפון שניהלה התובעת עם חוקר הנתבע נשאלה התובעת במפורש האם ניסתה להיכנס בשער החצר לפי נפילתה והשיבה בשלילה, תוך שציינה כי הנפילה ארעה על אדני הרכבת (קרי על גשרון העץ, מחוץ לשטח החצר) ובשביל המוביל לבית, לפני הכניסה לחצר [תמלול צורף לכתב ההגנה, עמ' 2 ש' 6-11, ש' 22 לתמלול].
-
בסעיף 3 לתצהירה חזרה התובעת על גרסתה והסבירה שנפלה על גשר העץ לפני שער הכניסה לחצר ביתה. עיון בתמונות אשר הוגשו כנספחים לתצהירה של התובעת מלמד כי בעוד שגשר עץ אכן מוביל לשער ביתה, הרי שהשטח שאחרי השער הינו מרוצף, כך שנפילה על אדני העץ יכלה להתרחש לפני השער בלבד, קרי טרם הכניסה לשטח המעון.
-
בחקירה הנגדית לא נסתרה גרסת התובעת והיא שבה והבהירה כי נפלה על גשר העץ המוביל לביתה, לפני שפתחה את שער הבית:
"ש.את אומרת למעשה שנפלת על העץ, נכון?
ת.נכון.
ש.כשאת הלכת על העץ, האם היה שם איזה שהוא עץ רגיל היה משהו שנתקלת בו?
ת.זה היה יום גשום.
ש.את נתקבל [טעות במקור – כ.פ.] באיזה משהו, היה סדק, הלכת והחלקת?
ת.כן, החלקתי.
ש.כשאת מגיעה לבית החולים כתוב לדבריה היום בזמן שנכנסה לבית החליקה, למה למעשה בזמן שנכנסה לבית?
ת.זה השער וזה הבית שלי. מחוץ לשער זה הרחוב" [עמ' 2 ש' 10-18].
"ש.אחרי שהפותחים את השער זה הבית?
ת.כן.
ש.את החלקת לפני השער?
ת.כן, לפני" [עמ' 3 ש' 14-17].
-
גרסת התובעת בנוגע לכך שנפלה מחוץ לשטח חצר ביתה, אף חוזקה בחקירתה, שכן התובעת הסבירה שאילו היתה נכנסת לשטח חצר הבית לא היתה יכולה להבחין ברכבו של נ', אותו הזעיקה לעזרה, ובמילותיה של התובעת [עמ' 4 ש' 2-10]:
"ש.חברי שאל לגבי המיקום שבו נפלת, אישרת שנפלת באותה נקודה כחולה, מה היה קורה אם היית נופלת מעבר לשער בכל מה שקשור לנ'?
ת.לא הייתי יכולה לראות אותו.
ש.למה לא?
ת.כי יש שם צומת T ואי אפשר לראות מתוך החצר, בשכיבה בטח שלא.
ש.תסבירי מהתמונה לביה"ד?
ת.י' נ' נסע ברחוב חורשת האקליפטוס פינת רחוב שני האלונים, אני נפלתי ברח' שני אלונים16, מהמקום שנפלתי ראיתי אותו חולף בדיוק בצומת, ב- T. אם הייתי נופלת בפנים בתוך החצר לא הייתי יכולה לראות אותו נוסע ברחוב חורשת האקליפטוס."
-
דבריה של התובעת נתמכו בהצהרתו המפורשת של נ', אשר ציין כי סייע לתובעת לקום ממקום נפילתה על גבי שביל העץ שלפני שער הכניסה לביתה. נ' חזר על גרסה זו במסגרת חקירתו הנגדית, כלהלן [עמ' 4 ש' 17-21]:
"ש.איפה היא נפלה?
ת.על גשר בכניסה לבית.
ש.הגשר מעץ?
ת. כן".
-
לא נעלם מעייננו כי קיימת סתירה מסוימת בין דבריו של נ' בתצהירו ובחקירתו הנגדית לבין דבריו בשיחת הטלפון שניהל עם חוקר הנתבע [נ/3] בה נשאל לגבי מיקום נפילתה של התובעת וציין כי אמנם הנפילה התרחשה מחוץ לביתה של התובעת [נ/3, עמ' 5 ש' 8-13] אולם אחרי שער הכניסה [נ/3 עמ' 5 ש' 19 עד עמ' 7 ש' 3].
-
לטעמנו אין בסתירה זו כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסתה של התובעת, אותה מצאנו מהימנה, סדורה וכנה.
-
ראשית, מהשיחה בן נ' לבין חוקר הנתבע ניכר כי השניים אינם תמימי דעים ביחס לפרשנות המושג לפני ואחרי השער. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בהתחשב בהסבר הסביר וההגיוני שסיפק נ' בחקירתו בבית הדין עת השיב לשאלת בית הדין באופן הבא [עמ' 5 ש' 13-16]:
"ש. אני מפנה אותך לעמ' 6 שורה 23 ו- 24, שואל אותך החוקר : מצאת אותה אחרי השער? ואתה עונה לו "כן". תסביר איפה מצאת אותה?
ת.מה זה אחרי השער ומה לפני השער? מצאתי אותה בגשר על האדנים, מבחינתי זה אחרי השער אם אני בא מתוך הבית. ואם באים מבחוץ זה לפני השער. תלוי מאיפה אתה בא."
-
שנית, ניכר בבירור מקריאת פרוטוקול שיחת הטלפון בין נ' לבין חוקר הנתבע, כי נ' ניהל את השיחה במהלך עבודתו, בעודו עסוק ובאופן שמלמד על כך שלא הקפיד על דיוק דבריו ושוחח בפיזור דעת [נ/3 עמ' 4 ש' 10-13]. הדברים עלו גם בחקירתו הנגדית של נ' [עמ' 5 ש' 32-26, עמ' 6 ש' 1, ש' 14-17].
-
מהנימוקים המפורטים ועל יסוד עדותה הכנה של התובעת מצאנו לקבל את גרסתה לפיה החליקה בשביל הגישה שמוביל לביתה לפני שפתחה את שער חצר הבית.
-
אשר לטענתו החלופית של הנתבע, לפיה אין לראות בנפילת התובעת כתאונת עבודה אף עם תתקבל גרסת התובעת לפיה נפלה מחוץ לשער הבית, וזאת משום שהתובעת ובני משפחתה נהגו בשער "מנהג בעלים" ועל כן יש לראות בגשר כחלק משטח מעונה של התובעת. סבורים אנו כי דין הטענה החלופית להידחות, נבהיר.
-
ראשית, טענה זו לא הופיעה בכתב הגנתו של הנתבע אלא הועלתה לראשונה במסגרת דיון ההוכחות [עמ' 3 ש' 31-34], באופן שלא אפשר לתובעת להתגונן כלפי הטענה כדבעי, ובמידת הצורך להמציא ראיות ועדויות בהקשר זה.
-
שנית, דין הטענה להידחות גם לגופה.
-
אין חולק כי גשר העץ המוביל לכניסה אל חצר ביתה של התובעת אינו בבעלות התובעת [ר' הצהרת ב"כ הנתבע לפרוטוקול עמ' 3 ש' 33-34]. הגשר נבנה על ידי הרשות המקומית ולא על ידי התובעת ומשפחתה [עמ' 2 ש' 1-2].
-
העובדה שמשפחתה של התובעת ציפתה בעץ את הגשרון המצוי ברשות הרבים ומוביל מהמדרכה אל חצר הבית [עמ' 2 ש' 1-2] אינה הופכת את הגשרון לנכס בבעלות התובעת ואף לא מלמדת על כך שהתובעת נוהגת בו מנהג בעלים. התובעת אישרה כי ניתן להיכנס לחצר הבית גם באמצעות הליכה לאורך הגדר [עמ' 2 ש' 6], כך שהגשרון אינו הדרך היחידה להיכנס לחצר הבית והלכה למעשה כל אדם הנמצא ברחוב יכול להתהלך על הגשרון, מבלי להיכנס לשטח חצרה התובעת. גשרון העץ אינו נמצא בשליטתה הבלעדית של התובעת ומשפחתה ולא ניתן לראות בו חלק ממתחם ביתה.
-
עיון בתמונות שהוצגו מלמד כי המקום בו נפלה התובעת הוא שטח ציבורי גרידא, המצוי ברשות הרבים. לא עולה מהתמונות כי הגשרון מצוי בתוך שטח המעון באופן שמצדיק הטלת חובה כלשהי על התובעת לנטרול סיכוני דרך בשטח זה ומכאן שאין הצדקה לקבוע כי מדובר בשטח המצוי בתחום היחיד או באחריותו מסיבה כלשהי.
-
מהנימוקים המפורטים מצאנו לקבוע כי נפילת התובעת אירעה בדרכה חזרה מהעבודה ומחוץ לשטח מעונה, באופן המצדיק הכרה בתאונה כתאונת עבודה.
-
התביעה מתקבלת כך שהתאונה מיום 19.1.20 מוכרת כתאונת עבודה.
-
הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ב, (26 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
נציג ציבור (מעסיקים)
מר שלמה לס
|
|
כרמית פלד, שופטת אב"ד
|