פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

התובעת נפגעה במהלך ריצה בה השתתפה ביחד עם קבוצת הריצה של מקום העבודה. האם יש להכיר בפגיעתה כפגיעה בעבודה? זו הסוגיה שהונחה לפתחו של בית הדין ובה יש להכריע.

מבוא ורקע עובדתי

1. התובעת, ילידת -------, עבדה בחברת -------- (להלן – המעסיק או החברה) בתפקידים שונים, וכעוזרת מנכ"ל בתקופה הרלוונטית לענייננו.
2. בשנת 2013 הצטרפה התובעת לקבוצת ריצה אשר ארגן המעסיק.
3. ביום 4.2.19 השתתפה התובעת באימון ריצה של הקבוצה, שנערך כהכנה למרתון תל אביב אליו נרשמה הקבוצה. האימון התקיים בערב, מחוץ לשעות העבודה, בפארק הירקון. תוך כדי ריצה, שעט כלב גדול לעבר התובעת ופגע בברכה, באופן שהסב לה פגיעה ממשית, ובין השאר, שבר דחוס וקרעים ברצועות ברך שמאל, שבעטיה הובהלה לבית החולים ונזקקה לטיפולים רפואיים ולשיקום (להלן – האירוע).
4. ביום 3.4.19 הגישה התובעת לנתבע תביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה -1995 (להלן – החוק).
5. ביום 2.5.19 דחה פקיד התביעות של הנתבע את תביעתה של התובעת בנימוק כי פגיעתה של התובעת אירעה לאחר שעות העבודה, בפעילות ספורט שבוצעה מחוץ לכותלי המפעל, ועל כן קבוצת הריצה אינה בגדר פעולה נלוות במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות פעילות זו כקשורה לעבודה.
6. ביום 7.7.19 הגישה התובעת בקשה לוועדת התביעות שהמליצה ביום 15.8.19 על בחינת החלטת פקיד התביעות מחדש. ביום 25.8.19 הודיע הנתבע לתובעת כי המלצת וועדת התביעות לא התקבלה והחלטת פקיד התביעות על דחיית תביעתה עומדת על כנה. על החלטה זו הוגשה התביעה שבפניי.
7. ביום 24.3.21, התקיים דיון הוכחות שבמהלכו נחקרו על תצהיריהם התובעת והעדים מטעמה, גב' -----------, סמנכ"ל משאבי אנוש של המעסיק (להלן – --------), מר -------- (להלן – -------), מר --------- (להלן – -------) ומר ------- (להלן – ------), אשר עבדו לצד התובעת וחלק השתתפו עמה בקבוצת הריצה ונכחו באירוע.
8. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים בתמצית

טענות התובעת

9. התובעת טוענת כי יש לראות בהשתתפותה בקבוצת הריצה כפעילות נלוות לעבודה, בין השאר, מהטעמים הבאים:
   • א. המעסיק הוא זה שיזם את הקמת קבוצת הריצה והיה בעל אינטרס מובהק בקיומה ובפעילותה. המעסיק אף מימן את פעילות הקבוצה, לרבות תשלום למאמן, מימון סידורי לינה בתחרויות בהן נדרשו וסבסוד ציוד שכלל חולצות ממותגות עם שם המעסיק ונעלי ריצה. יש לראות בהשתתפות בקבוצה כפעילות נלווית לעבודה, אף אם השתתפות בפעילות זו לא היתה חובה.
   • ב. האימון בו לקחה התובעת חלק בעת קרות האירוע היה חלק מפעילות הקבוצה לקראת מרתון תל אביב, אליו רשם המעסיק את רצי הקבוצה, לרבות התובעת, ומימן את השתתפותם.
   • ג. פעילות קבוצת הכדורגל של המעסיק זהה לפעילות של קבוצת הריצה שכן היא אינה מתאמנת או משחקת בשעות העבודה ושחקניה לא מקבלים תשלום עבור השתתפותם הנעשית מחוץ למשרדי המעסיק. אין מקום כטענת הנתבע, לערוך אבחנה בין קבוצת הכדורגל של המעסיק לבין קבוצת הריצה של המעסיק. העובדה כי קבוצת הריצה אינה משתתפת בליגה למקומות עבודה, בניגוד לקבוצת הכדורגל, אינה רלוונטית, שכן אין הבדל מעשי בינה לבין קבוצות ענפי ספורט אחרות, ואין הבדל בין קיומה של ליגה מסודרת לבין השתתפות בתחרויות ריצה ארציות.

טענות הנתבע

10. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה, שכן התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת היותו של האירוע פעילות נלווית לעבודה:
    • א. הנתבע מצביע על כך שהמעסיק העיד כי יש ליגה למקומות עבודה בה משתתפת קבוצת הכדורגל של המעסיק. מכאן עולה כי המעסיק הפריד בין קבוצות הספורט של עובדיו כך שרק קבוצת הכדורגל משתתפת בליגה למקומות עבודה ואילו יתר הענפים, לרבות ריצה, אינם משתתפים בליגה מסוג זה, כך שאין להכיר בפעילות במסגרת קבוצת הריצה כפעילות נלווית לעבודה.
    • ב. פעילות קבוצת הריצה התקיימה מחוץ לשעות העבודה, על חשבון זמנם של העובדים, ללא חובת השתתפות, והמעסיק לא שילם לעובדים על פעילותם. נסיבות אלה דומות לנסיבותיו של פסק הדין שניתן בענין מא/199-0 עודד גינזבורסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 364, בו קבע בית הדין הארצי כי אין מדובר בפעילות נלווית, על אף שהמעסיק שילם עבור שכירת אולם ספורט, מאמן וציוד.
    • ג. מעסיק התובעת לא סבסד את פעילות קבוצת הריצה עצמה אלא נתן הטבה חלקית ביותר של נעליים, שעונים וחולצות, כאשר אפילו ההגעה לחלק מתחרויות הריצה נעשתה באופן עצמאי. על כן יש לראות בסבסוד החלקי כהטבה לעובדים בלבד, ולא כפעילות נלווית.

דיון והכרעה

מסגרת נורמטיבית

11. בשל שינויי העיתים והתפתחות שוק התעסוקה המודרני, אשר בו לעיתים העיסוק בעבודה משתרע מעבר לשעות העבודה ולמסגרות העבודה הרשמיות והמקובלות בתוך חצרי בית העסק, ניתנה למונח "תאונת עבודה" פרשנות דינמית, גמישה ותכליתית. בכלל זה הוכרו כתאונות עבודה גם אירועים תאונתיים אשר התרחשו תוך כדי ביצוע פעילויות "נלוות לעבודה", דוגמת השתלמויות, סמינרים, ימי גיבוש ואירועי ספורט ונופש – כל מקרה בהתאם לנסיבותיו (ר' בין היתר, עב"ל (ארצי) 91/99 אלברט אילוז נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ז 209 (להלן – פרשת אילוז), עב"ל (ארצי) 58295-02-20 בשארה ח'ורי נגד המוסד לביטוח לאומי (28.2.21); עב"ל (ארצי) 1006/01 ירדנה שרתוק נגד המוסד לביטוח לאומי (28.8.02)).
12. בפרשת אילוז התווה בית הדין הארצי מבחן דו-שלבי לבחינת סוגיית ההכרה בפעילות כפעילות נלווית, הזוכה לכיסוי ביטוח בהתאם לחוק אם לאו. בשלב הראשון יש לבחון האם האירוע כולו בו נטל העובד חלק הינו פעילות נלווית לעבודה. מבחן זה מורכב ממבחני משנה שונים, אשר העיקרי בהם הוא מידת הענין שיש למעסיק בקיומו של האירוע. ענין זה נבחן בהתאם למבחן הסבירות ותוך מתן משקל מתאים לכל אמת מידה שנבחנת. בשלב השני, וככל שנעברה המשוכה של היות האירוע בכללותו פעילות נלווית לעבודה, יש לבחון האם הפעילות הספציפית בה עסק העובד בעת שנפגע היתה חלק אינטגרלי מהאירוע אשר הוכר כפעילות נלווית (ר' גם בג"צ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נגד בית הדין הארצי לעבודה (26.10.14) אשר אישר את המבחן הדו שלבי האמור).
13. בדב"ע מט/ 1830 המוסד לביטוח לאומי נגד רונית כנף פד"ע כא(1) 464 נקבע כי המבחן הבסיסי לצורך בחינת השלב הראשון הוא באיזו מידה קשורה הפעילות הנלווית לעבודתו או למקצועו של העובד. מבחני העזר בסוגיה זו הם המסגרת הפורמלית של הפעילות וארגונה, מימון הוצאות הפעילות, תשלום שכר לעובד ותשלום דמי ביטוח לאומי בתקופת הפעילות, מהי התועלת הישירה שהמעסיק מפיק מהפעילות, והאם הפעילות נעשית בזמן הרגיל של העבודה או מחוץ לו וכיוצ"ב (ר' גם דב"ע (ארצי) נה/0-138 קוזין טוביה נגד המוסד לביטוח לאומי, פ''ד כט(1) (21.3.1996), עב"ל (ארצי) 825/06 המוסד לביטוח לאומי נגד עופרה קיפרמן  (10.12.07)).
14. בעב"ל (ארצי) 468/03 תקווה חזן נ' המוסד לביטוח לאומי (11.8.05) קבע בית הדין הארצי:

" הפרשנות שאנו נותנים לחוק הביטוח הלאומי צריך שתהיה מציאותית, תואמת את צורת החיים היום ודפוסי העבודה היום תוך שהיא צריכה לשים דגש על ערכי יסוד, זכויות יסוד וצדק חברתי. מכאן שאם צורת העבודה השתנתה באופן שזו כוללת גם היבט חברתי, הרי עלינו לתת לכך ביטוי בפרשנותנו את חוק הביטוח הלאומי".

מן הכלל אל הפרט

15. -------, סמנכ"ל משאבי אנוש של המעסיק, הצהירה בתצהירה כי פעילות קבוצת הריצה של המעסיק מתבצעת "ביוזמת החברה ובברכתה" וכי "החברה תומכת ומעודדת את העובדים לשמור על אורח חיים בריא ולאור זאת תומכת בקבוצת ריצה של עובדי החברה שנפגשים לאחר שעות העבודה באופן תדיר, הן כדי לשמור על כושר והן לצורך גיבוש חברתי של העובדים". עוד הצהירה כי המעסיק שוכר את מאמן קבוצת הריצה ומשלם את שכרו וכי הוא מספק לעובדי החברה המנויים על קבוצת הריצה חולצות ממתגות במיתוג החברה ואף הנעלה ואביזרי ריצה במחירים מסובסדים. בנוסף, המעסיק רושם על חשבונו ובמימונו את משתתפי קבוצת הריצה לתחרויות ריצה שונות, ורואה בהם כמי שמייצגים את החברה ובמידת הצורך אף דואג לסידורי לינה בתחרויות שנמשכו יותר מיום אחד.
16. ------- הרחיבה על חשיבות פעילות הספורט של העובדים למעסיק במסגרת חקירתה הנגדית[1]:

"ש.       חולצות ממותגות של ביטוח ישיר אתם מספקים לעובדים וכל יתר הדברים שקשורים לאימון הם צריכים בסבסוד לשלם?

ת.         לנו מאוד מאוד חשוב כמעסיק, אנו מקום במקום שלישי שהכי  טוב לעבוד בהם, אחד הדברים שגורמים לזה זה היחס לעובד ולבריאות שלו ולפיכך יש לנו כמה קבוצות ספורט, כדורגל, כדור רשת נשים, יש לנו להקה שהולכת על אותו בסיס של פעם בשבוע עם מפיק מוסיקלי ,ויש לנו המון שנים קבוצת ריצה, זה הגיע מהעובדים עצם שאמרו שיתרום להם לבריאות ויגבש אותם. כי מגיעים עובדים מכל רחבי החברה. לשאלתך הם לא מתחרים בליגה למקומות עבודה ולמיטב ידיעתי גם אין כזו בריצה" [עמ' 2 ש' 10-15]. 

17. התובעת ועדיה העידו כי הצטרפותם לקבוצת הריצה של מקום העבודה נעשתה לאחר שראו את פרסומי המעסיק בענין [סעיף 2 לתצהירי התובעת, --------] – פרסומים הנלמדים גם מנספח ד לתצהיר התובעת.
18. מהעדויות עלה כי המעסיק שכר את שירותיו של מאמן הריצה ושילם את שכרו. העובדים לא נדרשו התשלום עבור האימון [עמ' 2 ש' 4-5; עמ' 5 ש' 30-31].
19. עוד עלה מדברי התובעת ועדיה כי המעסיק מימן באופן מלא את החולצות הייצוגיות אתם לבשו רצי הקבוצה [עמ' 4 ש' 28-31; עמ' 7 ש' 18-19; עמ' 8 ש' 30-33; עמ' 9 ש' 2-5; עמ' 10 ש' 16-18].
20. אשר לטענת הנתבע לפיה המעסיק לא מימן באופן מלא את נעלי הריצה כך שמדובר לטענת הנתבע בהטבה חלקית ביותר – לא ניתן לקבל את הטענה שכן עלה מהעדויות שמדובר היה הטבה מהותית, אשר אפשרה למשתתפי קבוצת הריצה לקבל נעלי ריצה מקצועיות (במרבית השנים עד סכום של 750 ₪) ללא תוספת כספית, ולחילופין לרכוש נעלי ריצה יקרות יותר, לפי בחירתם, תוך קבלת הנחה משמעותית [ר' עדות התובעת בעמ' 4 ש' 16-27 ועדות עדיה עדיה בעמ' 6 ש' 35 עד עמ' 7 2; עמ' 7 ש' 12-13; עמ' 8 ש' 16-23, ר' נספחי ד' לתצהיר התובעת].
21. הטבה זו, כמו גם ההטבה שעניינה רכישת ציוד ריצה נוסף (שעון וכו') בהנחות משמעותיות מלמדת על כך שלמעסיק יש אינטרס ממשי בהצטרפות עובדיו לקבוצת הריצה. אינטרס זה עולה גם מהתנאי אשר רק בהתקיימו ניתן לקבל את נעלי הריצה "כל מי שהתמיד בקבוצה (וותק של חודשיים לפחות) ומתחייב להתמיד.." [ר' דוא"ל מיום 11.8.15 שצורף כחלק מנספחי ד' לתצהיר התובעת והודעות דוא"ל נוספות בענין זה]. תנאי זה מלמד על כך שלחברה יש ענין בהתמדת עובדיה בקבוצת הריצה.
22. התובעת ו------ העידו כי השתתפות הקבוצה במרוצים נעשתה ביוזמת המעסיק, בעידודו ובמימונו [עמ' 4 ש' 34-36; עמ' 10 ש' 19-30], בעוד ש-------- אף הוסיפו כי אמנם לא הייתה חובה רשמית ללבוש את חולצות הריצה המודפסות שחילק המעסיק, אולם היה ברור כי אלו חולצות הנלבשות למרוצים בהם השתתפו עובדי המעסיק [עמ' 8 ש' 34 עד עמ' 9 ש' 1; עמ' 10 ש' 14-18].
23. עוד עלה מהעדויות כי המעסיק רשם את חברי קבוצת הריצה שחפצו בכך למרתונים ולתחרויות רשמיות ומימן את השתתפותם במרוצים אלה. במידת הצורך אף מומנה לינת לילה על ידי המעסיק, במרוץ שהצריך זאת [ר' עדות עמ' 3 ש' 3-9, ר' סעיף 6 לתצהיר התובעת, סעיף 9 לתצהיר קליינר].
24. מהעדויות עלתה לטעמי תמונה ברורה לפיה למעסיק היה אינטרס מובהק כי עובדיו יצטרפו לקבוצת הריצה ומשכך תמך בהצטרפות זו, הן באמצעות הקמת הקבוצה ויסודה, הן באמצעות עידוד העובדים להצטרף והן באמצעות מימון שכר המאמן, מימון ההשתתפות במרוצים השונים ומימון (לעיתים חלקי ולעיתים מלא) של ציוד הריצה, ביגוד ונעליים.
25. הצטרפות העובדים לקבוצת הריצה תורמת לגיבוש חברתי ולאווירה הטובה ששוררת בקרב העובדים. בנוסף, תורמת הפעילות הספורטיבית המשותפת גם לבריאותם של העובדים. כפי שהעידה ---------, החברה ייחסה חשיבות רבה לדאגה לרווחת הפרט של העובדים. רווחת הפרט של העובדים באה לידי ביטוי, בין השאר, בהשתתפותם בפעילות ספורטיבית. השתתפות בקבוצה זו, מעבר ליתרונות הבריאותיים הגלומים בה ולגיבוש החברתי הברור, עשויה לחזק גם את הזדהות העובדים עם המעסיק. יסודה של הקבוצה על ידי המעסיק ועידודו לקחת בה חלק פעיל עשויים להשפיע לטובה גם על האופן שבו נתפס המעסיק בעיני עובדיו, במישור הדאגה לרווחת הפרט [ר' עדות ----- בעמ' 2].
26. זאת ועוד. עלה מהעדויות כי לחברה צמחה תועלת מקבוצת הריצה בפן נוסף. ניכר מהעדויות כי קבוצת הריצה העמיקה את הקשר בין משתתפי הקבוצה לבין המעסיק, שכן אלה פיתחו מעין 'גאוות יחידה' והשתתפו במרוצים תוך שהם מייצגים את המעסיק. תרומה זו עלתה גם מהראיות שהוצגו. כך למשל הוגשו מסמכים מהם עלה כי החברה עודדה את עובדיה חברי קבוצת הריצה ליטול חלק במרוצים שונים, בין השאר, על מנת לשמש כפנים של החברה באותם מרוצים - מרוצים שחלקם נערכו גם למען מטרות חברתיות שונות שעניינן תרומה לקהילה. --------- העידה כי " תמיד כשראינו מרוץ או מרוץ נחשב אז היינו רושמים אותם על חשבוננו. או שהיו מרוצים לתרומות שהחברה תרמה" [עמ 3' ש' 4-5].
27. כך למשל ביום 6.9.16 נשלח לחברי קבוצת הריצה דוא"ל [חלק מנספחי ד' שצורפו לתצהיר התובעת] בו צויין:

"...אתם מוזמנים להירשם למרוץ הלילה של תל אביב. עבור כל משתתף החברה תתרום 500 ₪ לעמותת סאנרייז..."

...

"השנה כולנו רצים למען ילדי סאנרייז במירוץ הלילה של תל אביב.

רוצים להשתתף בחוויה ספורטיבית ולתרום לקהילה?

עמותת סאנרייז ו**** מזמינים אתכם לקחת חלק במירוץ הלילה של תל אביב ולרוץ למען מטרה טובה – למען ילדי עמותת סאנרייז, המתמודדים עם מחלת הסרטן.

-------- מתגייסת למאמץ, משתתפת עם עמותת סאנרייז במירוץ הלילה של תל אביב ומממנת את השתתפות העובדים במירוץ, ובכך תורמת לפעילות העמותה..." 

28. החשיבות שייחסה החברה לקבוצת הריצה, האינטרס שיש לחברה בעצם קיומה של קבוצה זו ורצון החברה לשמר את הקבוצה, כמייצגת את החברה וכפנים הספורטיביות שלה, נלמד גם מכך שחברי הקבוצה הוזמנו ל"אימון ריצה חגיגי לקראת החג בהשתתפות -------- מנכ"ל החברה". במסגרת זו ארגנה החברה ריצה משותפת של חברי הקבוצה עם המנכ"ל ולאחריה ארוחת ערב [דוא"ל מיום 10.9.14 שצורף לתצהיר התובעת כחלק מנספחי ד']. הדברים עלו גם בעדותה של התובעת אשר סיפרה על האימון בנוכחות המנכ"ל, שאחריו "לקחו אותנו אח"כ לבית קפה על הנמל, אמרנו וכל אחד הסביר מה הקבוצה בשבילו וכל מיני דברים כאלה" [עמ' 6 ש' 11-13]. מהעדות עלה כי השתתפות בקבוצת הריצה תורמת להזדהות של העובד עם המעסיק, מגבשת את העובדים ותורמת לקשר בינם לבין החברה, במישורים נוספים, מעבר לביצוע העבודה המקצועית גרידא. קיום אימון ריצה בנוכחות המנכ"ל, אליו מוזמנים חברי הקבוצה, מלמד על החשיבות שמייחסת החברה לעצם קיומה של קבוצת הריצה.
29. הזיקה של המעסיק לקבוצת הריצה מתקיימת הן בשל התרומה של קבוצה זו לעובדים (תרומה לבריאות, גיבוש חברתי וכיוצ"ב); הן בשל התרומה של קבוצה זו לקשר בין העובדים לבין החברה (העמקת הקשר וההזדהות לאור הדאגה לרווחת הפרט) והן בשל התרומה של קבוצה זו לתפיסת החברה על ידי הקהילה (הקבוצה מייצגת את החברה ומהווה את הפנים של החברה, בעת השתתפות במרוצים בעלי חשיבות חברתית-קהילתית, לעיתים אף תוך תרומת החברה למטרות מסוג זה).
30. אין בידי לקבל את האבחנה שעורך הנתבע בין קבוצה הרשומה לליגה למקומות עבודה (דוגמת קבוצת הכדורגל של החברה) לבין קבוצה שאינה רשומה לליגה מסוג זה (דוגמת קבוצת הריצה).
31. ראשית, לא הוכח שיש ליגה למקומות עבודה שנוגעת להשתתפות במרוצים. ------- העידה כי למיטב ידיעתה אין ליגה מסוג זה וכי החברה אינה מייחסת חשיבות לענין ואינה מבחינה בין קבוצת הכדורגל שלה לבין קבוצת הריצה וקבוצות ספורטיביות אחרות [עמ' 2 ש' 36 עד עמ' 3 ש'24].
32. שנית, השתתפות קבוצת הריצה של החברה במרוצים רשמיים שונים, שעה שהמשתתפים לבשו חולצות ממותגות של המעסיק, אינה שונה לטעמי מהשתתפות בליגה למקומות עבודה, ככל שהדבר נוגע לזיקה שבין הפעילות הספורטיבית לבין המעסיק. ------- העידה, בעדות שלא נסתרה, כי גם בליגה למקומות עבודה כמו בקבוצת הריצה, המשתתפים אינם מקבלים שכר מהמעסיק ומשתתפים מאותם מניעים – גיבוש חברתי, תרומה לבריאות וכיוצ"ב.
33. העובדה שקבוצת הריצה קיימה את אימוניה בשעות הערב, מעבר לשעות העבודה, אינה שומטת את הקרקע תחת הזיקה בין הקבוצה למקום העבודה. כאמור, שינויי העיתים מצדיקים הכרה באירועים תאונתיים שונים כתאונות שאירעו במסגרת ביצוע פעולות נלוות לעבודה, גם אם אלה לא בוצעו בשעות העבודה המוגדרות – כל מקרה בהתאם לנסיבותיו.

סיכום

34. מהעדויות שוכנעתי כי למעסיק היה אינטרס בקיומה של קבוצת הריצה וכי היתה זיקה בין פעילות קבוצת הריצה לבין המעסיק. המעסיק יזם את ייסודה של קבוצת הריצה, מימן את שכר המאמן, עודד את המשתתפים ליטול חלק בקבוצה, העניק להם הטבות, דוגמת חולצות ממותגות, נעלי ריצה (במימון מלא או חלקי רב, כתלות בשנים), סבסד אביזרי ריצה שונים (שעונים וכיוצ"ב), רשם את המשתתפים למרוצים ושילם את דמי הרישום ובמידת הצורך הסדיר, על חשבונו, הסדרי לינה.
35. השתתפות בקבוצה תרמה לגיבוש העובדים, לרווחתם ולבריאותם. הקבוצה תרמה במידה מסויימת גם להעלאת קרנה של החברה בעיני חברי קבוצת הריצה, בשל העובדה שהקבוצה היוותה ביטוי נוסף לדאגת החברה לרווחת הפרט שלהם. ענין זה עשוי להעמיק את הקשר ואת ההזדהות של העובדים עם החברה. כמו כן, הרצים בקבוצה שימשו כפנים של החברה במרוצים רשמיים שונים, ובין השאר השתתפו במרוצים כמייצגי החברה, כשהם לבושים בבגדים הממותגים בלוגו החברה. זאת לרבות במרוצים בעלי חשיבות חברתית שהתקיימותם נועדה לקדם מטרות חברתיות וקהילתיות, לעיתים אף תוך שיתוף פעולה ותרומה של החברה לאירועים אלה.
36. מהנימוקים המפורטים לעיל סבורני שיש לראות בפעילות קבוצת הריצה כפעילות נלווית לעבודתה של התובעת שכן הוכח כי למעסיק התובעת היה עניין משמעותי בפעילותה של הקבוצה.
37. בשולי הדברים ולמען הסר ספק יצוין באשר למבחן השני שנקבע בפרשת אילוז, כי הוכח שהאימון בו נפצעה התובעת היה חלק אינטגרלי מפעילותה של קבוצת הריצה אשר התכוננה באותה עת למרתון תל אביב [סעיף 11 לתצהירה של התובעת, שלא נסתר].
38. מהנימוקים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת. האירוע מיום 4.2.19 מוכר כתאונת עבודה.
39. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 6,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
40. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשפ"ב, (02 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. 

1. ההדגשות בפסק הדין הוספו