הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות המעו"ף נ' עיריית חולון ואח'

נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי אילון

נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד 

1. לפנינו בקשת המבקשת (להלן גם: "ההסתדרות") להכיר בעובדים שזומנו לשימועים במשיבה 2, החברה לאוטומציה החדשה בע"מ, (להלן גם: "החברה לאוטומציה" או "החברה") כעובדי המשיבה 1, עיריית חולון (להלן גם: "עיריית חולון" או "העירייה") ולמצער, שהעירייה והחברה לאוטומציה היו מעסיקות שלהם במשותף.

    

   עוד מבוקש, לבטל את הליך הפיטורים שננקט ע"י החברה לאוטומציה בעניינם של העובדים ולהורות למשיבה 3 (להלן גם: "המדינה") לאפשר לעיריית חולון לפרסם מכרזים פנימיים למשרות החדשות באגף מערכות מידע ותקשוב (להלן: "אגף המחשוב") בעירייה, תוך מתן אפשרות לעובדים נשוא הבקשה להתמודד במכרזים אלו.

    

   רקע עובדתי:

2. בין עיריית חולון לבין החברה לאוטומציה הסכם התקשרות משנת 1983 למתן שירותי מחשוב ומערכות מידע לעירייה (להלן: "הסכם 1983") (נספח מש/5 לתצהיר החברה). לפי האמור בהסכם, שירותי המחשוב יינתנו באמצעות עובדי החברה.

    

   עוד קובע הסכם 1983, כי העירייה מתחייבת לשלם לחברה לאוטומציה את מלוא עלות ההעסקה של העובדים שישובצו מטעמה בעירייה וכי העירייה רשאית להודיע על כוונתה שלא להאריך את משך ההסכם, וזאת בהודעה של 6 חודשים מראש תוך נשיאת בתשלום כל הזכויות המגיעות לעובדים עקב סיום עבודתם (סעיפים 6, 7 ו- 15 להסכם).

    

3. לאורך השנים, הסכם 1983 עם החברה לאוטומציה לא חודש, על אף שחלו שינויים בצרכי העירייה. ברבות השנים העירייה רכשה תוכנות והחליפה חלק מהתוכנות שסופקו על ידי החברה. עובדי החברה נתנו שירותים גם לתוכנות נוספות וכן שירות טכני.

    

4. ביום 22.6.20, ומכוח הסכם 1983, הודיעה העירייה לחברה לאוטומציה, על סיום ההתקשרות עמה, סיום התקשרות שתיכנס לתוקפה ביום 31.12.20. וכן, כי בכוונתה לפרסם מכרז חדש לרכוש חלק מהשירותים שניתנו על ידי החברה לאוטומציה לעירייה (מש/1 לתצהיר החברה) וכי שירותי המחשוב שניתנו על ידי העובדים נשוא פסק דין זה, יבוצעו בעירייה במסגרת אגף תקשוב שעתיד להיות מוקם בה ואשר במסגרתו גם עתידים להיות מפורסמים מכרזים לקליטת עובדים.

    

5. בשל העובדה שלחברה לאוטומציה אין תפקידים חלופיים להציע לעובדים המוצבים בעיריית חולון, הוציאה החברה זימונים לשימוע לעובדים שם. הזימונים צורפו כנספח מב/1 לבקשת הצד לסכסוך קיבוצי.

   מעיון בזימונים עולה כי אלה הם שמות העובדים המועמדים לפיטורים: אייל יואב, דלית בן שלמה, ולדימיר מירסון, שירה מזור, רוייבול סרגי, גואטה יעל, גורליק אנסטסיה, ניסים מיכל, מימון אהובה, מלכי גלעדי, סודרי משה, שלום לירן, לנג אייל ואורנה בלוססקי-רן (להלן – העובדים).

    

6. על הרקע האמור, הגישה ההסתדרות בקשה לסעדים ארעיים, זמניים וקבועים, הנובעים לטענתה מפיטורים חד צדדיים של אותם עובדים המועסקים בעיריית חולון במשך שנים ארוכות והמבקשת את מניעתם.

    

    

7. ביום 10.11.20, ולאחר קיום שני דיונים במעמד הצדדים, ניתנה החלטה בה ניתן צו זמני האוסר על החברה לאוטומציה לסיים את העסקתם של העובדים עד למתן פסק דין שיינתן בהליך העיקרי. וכן, ניתן צו זמני המורה לעיריית חולון להמשיך להעסיק את העובדים בתפקידם בעירייה עד למתן פסק דין בהליך העיקרי, תוך הבהרה שאין באמור קביעה לפיה מדובר בעובדי עירייה (להלן: "ההחלטה בסעד הזמני").

    

8. להלן עיקרי הנימוקים להחלטה בסעד הזמני:

   "16. מעיון בבקשה עולה, כי ככל שתתקבלנה במסגרת ההליך העיקרי טענות ההסתדרות לפיהן הלכה למעשה שימשו העובדים כעובדי העירייה (לטענת ההסתדרות העבודה מתבצעת באמצעות ציוד של העירייה ובשטח העירייה, העירייה מספקת לחלק מהעובדים טלפון נייד, הקבלה לעבודה נעשתה באמצעות העירייה, העובדים מקבלים הנחיות מסמנכ"ל התפעול של העירייה, העובדים מוצגים כעובדי עירייה, העירייה קובעת את סדרי העבודה, העובדים מגיעים לכנסים של העירייה, העובדים נדרשים לדווח על חופשה ומחלה לגורמים בעירייה, שעות עבודתם נקבעות על ידי העירייה, העירייה מפקחת על עבודתם וההכשרות המקצועיות נעשות ע"י העירייה, שי לחג מתקבל מטעם העירייה, תגים וכרטיסי עובד הונפקו ע"י העירייה, העובדים עושים שימוש במערכת הנוכחות של העירייה לצורך דיווח, השינויים בתפקיד של העובדים חלו על פי דרישת העירייה ושכרם ותנאי עבודתם של העובדים נקבע על ידי הנהלת העירייה לאורך תקופת העבודה – סעיף 45 לבקשה) או שהם יוכרו כעובדים בעירייה, הרי שתקום להם עילת תביעה המתבססת על זכות לכאורה הקנויה להם. בהקשר לכך יצוין, כי במסגרת מש/2 שצורף לתגובת החברה אף צוין, כי גמר החשבון הינו במימון העירייה.

   17. מעבר לכך לטעמנו מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת קבלת הבקשה. הנזק שעלול להיגרם לעובדים הינו בלתי הפיך שכן ככל שיתאפשר לחברה לפטר את העובדים ועבודתם בחצרי העירייה תופסק בטרם מתן פסק הדין וטענותיהם תתקבלנה בפסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור.

   18. מנגד לעירייה לא ייגרם נזק בלתי הפיך, שכן מדובר בעובדים שעובדים בחצרי העירייה שנים רבות, עבודתם נדרשת לצורך התפעול השוטף של המערכות המחשוביות השונות בעירייה וממילא מועד סיום ההתקשרות בין החברה לעירייה הינו בעוד כחודשיים, בסוף חודש 12/20 (מש/2 לתגובת החברה) והדיון בתיק ייערך בהליך מזורז. הנזק הנטען עקב עיכוב בהליכי המכרז קטן לטעמנו מהנזק שעלול להיגרם לעובדים שעובדים בחצרי העירייה שנים רבות" (סעיפים 16 עד 18 להחלטה).

    

9. עם זאת, נקבע בהחלטה בסעד הזמני כי אין במתן הצו כדי למנוע את הליכי השימוע לעובדים תוך הנחיה שאם בעקבותיהם יוחלט על פיטורי מי מהם – הפיטורים בפועל יידחו עד לאחר מתן פסק הדין בהליך העיקרי.

    

10. לפיכך, ערכה החברה לאוטומציה שימועים לכל העובדים, למעט שתי עובדות שצפויות לפרוש עקב הגעתן לגיל פרישה חובה, תוך שנמסר לעובדים, בהתאם להחלטה בסעד הזמני, שההחלטה בשימועים תהא כפופה לתוצאות ההליך ופסק הדין בתיק העיקרי.

    ביחס לשתי העובדות שצפויות לפרוש לגמלאות, עקב הגעתן לגיל פרישת חובה, הוסכם עם העירייה על המשך העסקתן עד לפרישתן לגמלאות.

     

11. בצד האמור, יצוין כי בין החברה לאוטומציה לבין ההסתדרות הסכמים קיבוציים המסדירים את תנאי העסקתם של עובדי החברה לרבות סיום העסקתם של עובדי החברה המוצבים ברשויות מקומיות (ראו למשל הנספח להסכם הקיבוצי שנחתם בין הצדדים לשנת 1988/99 וצורף כנספח מש/4 לתצהיר החברה).

     

    עיקר טענות הצדדים :

12. לטענת ההסתדרות: א. הוכח שהעובדים שהתקבלו לעבוד בעיריית חולון בתפקידים מגוונים באגף המחשוב, הם עובדי עירייה לכל דבר ועניין או עובדים בעירייה. ואילו, החברה לאוטומציה שימשה רק כצינור להעברת התשלומים לעובדים.

     

    ב. הוכח, לפי המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי הדין לעבודה, כי העובדים הם עובדי עירייה או עובדים בעירייה : הוכח כי העבודה התבצעה בשטח העירייה, עם ציוד של העירייה, העירייה סיפקה לעובדים טלפונים ניידים וציוד נדרש אחר לביצוע תפקידם, הקבלה לעבודה נעשתה באמצעות מודעת דרושים שפרסמה העירייה, העובדים מקבלים הנחיות מסמנכ"ל תפעול ומנהלה של העירייה, העובדים מוצגים כעובדי עירייה, העירייה קובעת את סדרי העבודה, העובדים מדווחים על חופשה ומחלה לגורמים בעירייה, העירייה מפקחת אחר העבודה, העירייה היא זו שהוציאה את העובדים להכשרות מקצועיות, תגים וכרטיסי עובד הופקו על ידי העירייה, העובדים עשו שימוש במערכת דיווח הנוכחות בעירייה, השינויים בתפקיד של העובדים חלו לפי דרישת העירייה, שכרם ותנאי עבודתם של העובדים נקבעו על ידי העירייה וכי עיקר עבודתם של העובדים לא מבוססת רק על תוכנות של החברה לאוטומציה, אלא על תוכנות של העירייה או של חברות אחרות.

     

    ג. הוכח גם שהעובדים גויסו לעיריית חולון בהתאם לצרכיה של העירייה וללא שום קשר לצרכי החברה לאוטומציה. במיקור חוץ אותנטי של פונקציה, נותן השירות פועל לגיוס כח אדם בהתאם לצרכיו כדי להתאים את השירות ללקוח, אולם בפועל, העירייה היא זאת שניהלה את העובדים, ועל כן, גייסה את העובדים בהתאם לצרכיה המשתנים.

     

    ד. העירייה נמנעה באופן מכוון מלזמן לעדות את סמנכ"ל התפעול בעירייה כיום ומי שמנהל את העובדים מבחינה מנהלית ומקצועית כיום.

     

    ה. גם החברה לאוטומציה לא זימנה לעדות גורם מקצועי שהנחה את העובדים בעבודתם, מאחר שכלל לא היה כזה. המצהירה מטעם החברה לאוטומציה, שהגיעה להעיד בהליך בשל היותה מנהלת משאבי אנוש בחברה, כלל לא ידעה להסביר על עבודתם המקצועית של העובדים והגישה תצהיר קצר וכללי, אשר הפנה רק למסמכים ולא הוכיח שום עובדה.

     

    ו. כאשר מתברר, בדיעבד, כי העובד מועסק במדינה מבלי שעבר מכרז פומבי, מאפשרים בתי הדין לעבודה לעובד להמשיך ולעבוד בשירות המדינה בפטור ממכרז או באמצעות אפשרות לגשת למכרז פנימי.

    בהליך זה ההסתדרות אפילו לא ביקשה לקלוט את העובדים לעירייה בפטור ממכרז, אלא להורות לעירייה לפרסם מכרזים פנימיים למשרות באגף המחשוב ולאפשר לעובדים להתמודד למשרות שבכוונת העירייה לפרסם.

    לפיכך, ובשל הוכחת התקיימותם של יחסי עובד ומעסיק בין העובדים לעירייה, יש לעובדים זכות להשתתף במכרז פנימי. המדינה אינה מוסמכת להורות אחרת.

     

    ז. הוכח גם שעיריית חולון והמדינה פעלו בשנת 2016 לצורך הסדרת מעמדם של העובדים, נשוא הליך זה, כעובדי עירייה באמצעות מכרזים פנימיים. וזאת, תוך הבנה שמדובר בעובדי עירייה לנוכח המבחנים שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה וחוות דעת משפטית שתמכה בכך. עם זאת, המהלך נעצר לנוכח שיקולים זרים וזאת עקב התנגדותה של מנכ"לית העירייה דאז.

     

    ח. בזמן אמת, המדינה לא התנגדה להסדרת העסקתם של העובדים בעירייה באמצעות מכרזים פנימיים, שכן הם מועסקים יותר מ – 24 חודשים בעירייה וככאלה עומדים בתנאי חוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/2011.

    היעדרות של נציג משרד הפנים מהליך זה, מר מעתוק, שהיה מעורב בהליך הסדרת מעמד העובדים, כמו גם העובדה שהמדינה לא הגישה לבית הדין תצהיר מטעם גורם אחר כדי לתמוך בטענה לפיה, לא ניתן לאפשר לעובדים לגשת למכרזים פנימיים, מלמדת - כי אילו מר מעתוק היה מגיע לעדות, היה הדבר פועל לחובת המדינה.

     

    ט. אשר להסכם בין עיריית חולון לבין החברה לאוטומציה שנחתם בשנת 1983, הוא כלל איננו רלוונטי ולא ניתן ללמוד ממנו על הסכם אותנטי למיקור חוץ של פונקציה. הוכח כי העסקת העובדים לא נעשתה לפי הוראות ההסכם אלא לפי צרכי העירייה שהלכו והשתנו. העובדים נדרשו ברבות השנים לעבוד על שלל תוכנות שאינן שייכות לחברה לאוטומציה או תוכנות שפותחו על ידי העירייה בעצמה, ועל כן, עיקר עבודתם מבוססת על תוכנות, להן אין כל קשר לחברה לאוטומציה.

     

    י. מלבד עובדת אחת בעירייה (דלית בן שלמה), כלל העובדים שזומנו לשימועים, כמפורט בנספח מב/1 לבקשת הצד בסכסוך הקיבוצי, מועסקים בעיריית חולון באמצעות חוזים אישיים. לכן ברור, כי אין בהסכם הקיבוצי כדי למנוע הכרה בעובדים כעובדי עירייה, הגם שהם קיבלו תלושי שכר מהחברה לאוטומציה. גם אילו היו מועסקים העובדים לפי הוראות ההסכם הקיבוצי, אין בין האמור בו לבין העובדות שהוכחו בהליך זה, כדי לשלול את מעמדם של העובדים כעובדי עירייה. המונח 'עובד' נקבע בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקת בתי הדין לעבודה.

     

    יא. אשר להתייחסותה של עיריית חולון והחברה לאוטומציה לשכרם של העובדים, היא אינה רלבנטית לצורך הכרעה בסעדים שהתבקשו בהליך זה ומהווה הרחבת חזית אסורה.

     

13. בתמיכה לטענות ההסתדרות הוגש תצהירי עדות ראשית של:

    • עוה"ד עוז גולדברג – מנהל חטיבת רשויות מקומיות בהסתדרות המעו"ף (להלן: "עוז").

    • עוה"ד אסף אדר – מנהל חטיבת מוסדות לאומיים, חברות ממשלתיות וחברות הגז בהסתדרות המעו"ף (להלן גם: "אסף").

    • אורנה בלוססקי רן – מנהלת אגף מערכות מידע ותקשוב (להלן גם: "אורנה").

    • דלית בן שלמה הלוי – מנהלת מחלקת מערכות (להלן גם: "דלית").

    • גדעון גבאי, סמנכ"ל תפעול ומנהלה בעירייה משנת 1999 ועד 2016 (להלן גם: "גדעון").

      המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

       

14. לטענת עיריית חולון: א. מדובר בהליך שאינו מעורר סוגיות במישור הקיבוצי, ואשר אם בכלל אינו אלא אוסף של תביעות פרט שהדרך לבררן הייתה על דרך של הליכי פרט. תחת חסות של הליך קיבוצי, נמנעה ההסתדרות מלהביא את מכלול העובדים שזומנו לשימועים נוכח הודעת העירייה על הפסקת ההתקשרות עם החברה לאוטומציה ונמנעה מהעירייה האפשרות לחקור אותם ולקבל גרסתם. לא זו בלבד, בשום מקום לא ניתן פירוט של שמות העובדים שלגביהם הוגשה הבקשה, מועד תחילת עבודתם, נתוני העסקתם או כל פרטים אחרים שיאפשרו בירור טענתם לקיום יחסי עובד מעביד עם העירייה, אם וככל שבכלל הסמיכו את ההסתדרות לייצגם בהליך זה.

     

    ב. בין ההסתדרות לבין החברה לאוטומציה נחתמו הסכמים קיבוציים שההסתדרות כלל לא טרחה לצרף לבקשתה, ואשר הובאו בפני בית הדין במסגרת ההליכים, אשר הסדירו, מעבר לנושאים שונים ביחסי העבודה, גם נסיבות בהן נדרשת החברה לסיום העסקת עובדים המועסקים במסגרת הסכם ההתקשרות עם רשות מקומית, עקב סיום ההתקשרות עם אותה רשות. לא יעלה על הדעת כי ההסתדרות לא מבינה את המטריה המשפטית וכי היא אינה מבינה משמעות טענתה ליחסי עובד ומעביד עם העירייה או למניעת פיטורי עובדי החברה לאוטומציה, בניגוד להסכמים קיבוציים עליהם חתמה. משלא בוטלו ההסכמים, הם תקפים, וקיימת מניעות הלכתית של המבקשת לפנות בהליך זה. בהתנהלות זו פועלת ההסתדרות בחוסר תום לב מובהק של צד ליחסי עבודה באופן שמצדיק דחיית הבקשה לגופה.

     

    ג. עובדי החברה לאוטומציה לא היו עובדי עירייה. הם לא התקבלו לעבודה כעובדי עירייה, לא עברו הליכי קבלה כמתחייב לפי דין ביחס לעובדי עירייה, לא נבחנה עמידתם בתנאי הסף ואף שכרם לא שולם בהתאם לכללים החלים על עובדי העירייה, ועמד למיטב ידיעת העירייה, על סכומים גבוהים משמעותית מהסכומים שהיו משולמים להם אילו היו מועסקים כעובדי עירייה. העובדה שמדובר בהתקשרות ארוכת שנים בין העירייה לבין החברה לאוטומציה אינה משנה מהות ההתקשרות, והיא התקשרות למתן שירותים על דרך של מיקור חוץ. כבר נקבע בפסיקה, כי התקשרות עיריית ירושלים עם החברה לאוטומציה היא בגדר מיקור חוץ אותנטי ולגיטימי, תוך שנדחתה תביעת עובד החברה להכיר בו כעובד עיריית ירושלים (ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים – עיריית ירושלים, 13.1.11) (להלן: "עניין חסידים")). ניסיון ההסתדרות בהליך זה לייצר מצג לפיו מתכונת ההתקשרות עם עיריית חולון או השירות שניתן לעיריית חולון אינו כפי מצב הדברים בעניין עיריית ירושלים, אין בו ממש. המדובר בעובדים שמעולם לא התקבלו לעבודה בעירייה ולא עמדו למכרזים כמתחייב לפי דין.

     

    ד. אורנה שימשה נציגת החברה לאוטומציה והממונה על העובדים מטעמה. לפיכך, העובדים גם רואיינו על ידה.

    אשר לניהולם השוטף של העובדים, הוא בוצע על ידי החברה לאוטומציה. כך, חידוש והארכת חוזים בוצע ע"י החברה לאוטומציה שפנתה לעיריית חולון לקבלת עמדתה בטרם הארכת חוזה. גם עדכון שכר בוצע ע"י החברה לאוטומציה באישור הרשות המקומית. סוגיות הנוגעות לשכר טופלו אל מול החברה לאוטומציה. גם יציאה לחופשה ולמחלה הוסדר אל מול החברה לאוטומציה. סיום העסקה בוצע ע"י החברה לאוטומציה, זאת מבלי לגרוע ממעמדה של העירייה כמזמינת שירות לדרוש החלפת עובד זה או אחר, כפי שאף צוין בהסכם ההתקשרות עם החברה. אורנה אישרה גם כי ככל שלא הייתה שבעת רצון מתפקודם של מי מעובדי החברה לאוטומציה שהיו כפופים לה, ניסתה לפעול לפיטוריו כאשר ההליך בוצע על דרך פניה וטיפול של החברה לאוטומציה.

    מדובר בשירות מקצועי שלחברה לאוטומציה הייתה המומחיות בו. תוכן השירות שניתן ע"י החברה נקבע במסגרת ההסכם וטיבו הוא מתן שירותי מיחשוב ותמיכה במיחשוב, כאשר גם שינויים בתוכנות ובהיקפי השירותים לאורך השנים לא היה בהם כדי לשנות את מהות ההסכם כהסכם למתן שירותי מיחשוב.

     

    ה. גדעון, סמנכ"ל התפעול דאז בעיריית חולון, אומנם תמך פוזיטיבית בעמדת העובדים בהליך זה, אלא שעיון בתוכן עדותו מלמד כי הוא סבור היה שההתקשרות עם החברה לאוטומציה, לא הייתה כדאית כלכלית וכי השירות שניתן לא הצדיק את העלויות הכרוכות בו. אלא שאין בכך כדי להשליך על מעמדם של העובדים נשוא הבקשה.

    בנוסף, כל עדותו של גדעון נוגעת לדעתו האישית ולסברתו, שלא קיבלה, גם לא בזמן אמת, גיבוי מטעם הנהלת העירייה או אישור לה.

     

    ו. לעובדי החברה לאוטומציה אין זכאות לגשת למכרז פנימי. הזכאות להתמודד במכרז פנימי מכוח חוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/2011, עומדת לעובד רשות מקומית שהתקבל כדין, השלים 24 חודשי עבודה, והפך לעובד קבוע. מקום בו עובדי החברה לאוטומציה לא התקבלו כעובדי עירייה הם אינם רשאים לגשת למכרזים פנימיים בעירייה. העירייה פנתה בבקשה לקבל את עמדת משרד הפנים ביחס לאפשרות כי עובדי החברה לאוטומציה יתמודדו במכרז פנימי, ונענתה בשלילה. ובקשר לכך, אין לעירייה אלא להפנות לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים) בנוסח המעודכן המחייבות ביצוע בחינה בעת קבלה לעבודה ברשות מקומית, ובכלל זה מעבר לדרגה מסוימת.

    ע"ע (ארצי) 493-08 מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל - עו"ד יואל מורה, (פורסם בנבו, 9.2.11) (להלן: "עניין יואל מורה"), לא דומה לעניינם של העובדים נשוא הבקשה. ההתקשרות עמו הייתה על דרך של קבלן עצמאי והוא לא הועסק כעובד של גורם כלשהו בשום שלב. מורה לא הועסק ע"י מעסיק שהעובדים מאוגדים בו וההסתדרות חתומה עמו על הסכם קיבוצי המסדיר גם סיום העסקה. ההתקשרות בחוזה קבלני עם מורה נעשתה לאחר שעבר הליך של מכרז פומבי ונמצא כשיר למלא תפקיד בשירות הציבורי ומורה ביקש לגשת למכרז פנימי לטובת קידום בתפקיד, בעוד עובדי החברה לאוטומציה מבקשים כי המכרז הפנימי בעניינם יחליף את הצורך במכרז פומבי.

     

    ז. בפסיקה נקבע כי אחד השיקולים לבחינת מיקור חוץ - האם הוא אותנטי ובדין הוא, כי יש לבחון האם מדובר בהתקשרות שנועדה לקפח את העובדים או לשלול מהם זכויות להם הם זכאים. אין מחלוקת כי מדובר בעובדים שהועסקו בתנאים משופרים ביחס לתנאי עובדי עירייה.

     

    ח. המבקשת בוחנת את עניינם של העובדים נשוא הבקשה במשקפים צרים, שאינם נותנים משקל כלשהו לעובדה שעסקינן בהליך קיבוצי, שמדובר בעובדים שהיו מיוצגים ע"י ההסתדרות לאורך השנים, שתנאי העסקתם הוסדרו בהסכמים קיבוציים המגלמים תנאי העסקה משופרים, וכל אלה ועוד, תופסים נפח משמעותי בבחינת שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, כאשר סממנים אחרים שהמבקשת נותנת להם משקל, מתגמדים בבחינת התמונה הכוללת.

     

    ט. הבקשה נתמכה בתצהיריהם של שני ראשי חטיבות שונים בהסתדרות, כאשר עדותם לקתה בחסר רב, כמו בגין כמה עובדים הוגשה הבקשה, מה ההסדרים שחלים עליהם, האם אלה מועסקים בחוזים אישיים ועוד.

    מההליך נפקדו ראשי הוועדים בעיריית חולון ובחברה לאוטומציה באופן שגם הוא מלמד על טיב ההליך שכן אילו מדובר בעובדי עירייה, מצופה היה כי יתייצב להליך יו"ר ועד עובדי העירייה ויתמוך בהכרה באותם עובדים כעובדי עירייה.

    גם שני עדי המבקשת שהעידו מטעמה, עו"ד גולדברג ועו"ד אדר, לא ידעו להסביר את סעיפי הבקשה, לא הכירו את מלוא הנושאים הרלבנטיים לבקשה והסתפקו בתשובות כלליות שאינן מתיישבות עם הבקשה שאימתו בתצהיריהם.

     

15. בתמיכה לטענות עיריית חולון הוגשו תצהירי עדות ראשית של:

    • אמנון ארץ קדושה – גזבר עיריית חולון (להלן גם: "אמנון").

    • בני אברהם – סמנכ"ל משאבי אנוש בעיריית חולון משנת 2015 ועד לשנת 2020 (להלן גם: "בני").

       

16. לטענת החברה לאוטומציה: א. בתיק שבכותרת לא מדובר בבחינת יחסי עובד מעסיק ביחס למי שהועסק במתכונת קבלנית, כי אם בעובדים אשר הועסקו ועדיין מועסקים ע"י החברה לאוטומציה, ואשר ההסכם הקיבוצי החל בחברה מסדיר הן את העסקתם בחוזים אישיים והן את האפשרות של סיום הצבתם מטעם החברה ברשות מקומית, שבמקרה דנן היא עיריית חולון.

     

    ב. בשים לב שמתוך 17 העובדים המוצבים מטעם החברה בעיריית חולון, רק 4 עובדים משלמים דמי ועד ודמי חבר להסתדרות ועוד 4 נוספים משלמים דמי חבר, לא ברור את מי מייצגת המבקשת בהליך. הדברים אמורים ביתר שאת לאור העובדה שמרבית העובדים המוצבים בעירייה מועסקים בהתאם לחוזה אישי שנחתם בינם לבין החברה, כאשר החרגתם נעשתה כדין בהסכם קיבוצי למול ההסתדרות.

     

    ג. במועד חתימת הסכם 1983 עובדי החברה עבדו ונתנו תמיכה ושירות ביחס לתוכנות של החברה, אולם ברבות השנים העירייה רכשה תוכנות נוספות ואף החליפה חלק מהתוכנות שסופקו על ידי החברה, ועובדי החברה נתנו שירותים גם ביחס לתוכנות נוספות. אולם וזה העיקר, הדבר לא שינה את מהות ההתקשרות – מתן שירותי מחשוב.

     

    ד. הוכח שהחברה לא התנערה מקיום חובותיה ביחס לעובדיה המוצבים בעירייה, והיא פועלת בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים בחברה הן לגבי מתכונת העסקתם והן לגבי הליכי סיום העסקתם של עובדי החברה המוצבים ברשויות מקומיות (למעט עובדים שמועסקים בחוזה אישי).

     

    ה. לאור האמור, יש לדחות את הבקשה, על הסעדים המבוקשים בה כלפי החברה לאוטומציה. אין מקום ליתן סעד המורה על ביטול הליכי השימוע שקוימו על ידי החברה. ככל שהעירייה עומדת על סיום ההתקשרות, אזי לא תהא לחברה ברירה אלא לקבל החלטה בהליכי השימוע. ולגבי עובדים שהגיעו לגיל פרישת חובה (שתי עובדות) להודיע על סיום העסקתן עקב יציאתן לגמלאות.

     

    ו. בשים לב שאין למבקשת עילה כנגד החברה, והבקשה הוגשה אף בניגוד להסכמים קיבוציים מיוחדים עליהם חתומה המבקשת עם החברה, הסכמים בהם הוסדר גם סיום העסקתם של עובדי חברה המוצבים ברשויות מקומיות, כמו גם האפשרות להעסיק בחוזים אישיים, הרי שעולה שהבקשה נגועה בחוסר תום לב, ונגרמו לחברה הוצאות שיש להשית על המבקשת.

     

17. בתמיכה לטענות החברה לאוטומציה, הוגש תצהיר עדות ראשית של רחל כהן (להלן – רחל), מנהלת משאבי אנוש בחברה משנת 2009. רחל נחקרה על תצהירה.

     

18. לטענת המדינה: א. המדינה אינה מעסיקתם של העובדים ולכן, אינה מכירה את העובדות הנוגעות להעסקתם של העובדים ולמערכת היחסים בין העובדים לבין החברה והעירייה. עמדת המדינה מתבססת על הוראות הדין והפסיקה ואין כל מקום להתערב בה.

     

    ב. אין לקבל את בקשת המבקשת לפיה יש לאפשר לעובדים להתמודד במכרזים פנימיים שתפרסם העירייה כעובדים בעירייה, שכן - העובדים אינם עובדי העירייה, הם לא נקלטו במכרז פומבי וממילא אינם בעלי ותק של 24 חודשים מיום קליטה במכרז פומבי, כנדרש על פי הדין, מכוח חוזר מס' 3/2011 של משרד הפנים.

    אף אם יקבע בית הדין, כי העובדים הם עובדי עירייה, הרי שעליהם לעבור הליך הסדרה, שמוסדר במסמך "שנת הסדרת עובדים שהתקבלו שלא כדין בעיריות" מיום 10.1.12. המסמך מגדיר מהם העובדים הפטורים ממכרז. למדינה כאמור אין ידיעה בדבר פרטי העובדים ויחסי העבודה בינם לבין העירייה והחברה. אולם בכל מקרה, אין להם זכות מוקנית לקליטה ישירה בפטור ממכרז ותוך "דילוג" על שלבים הכרחיים בקליטת עובדים לעבודה ברשות. יש לתת הזדמנות שווה לכל המעוניין להתקבל כעובד עירייה.

     

    ג. להכרעה לפיה יש מקום לאפשר לעובדים להתמודד במכרז פנימי, מבלי שהתקבלו לעבודה בעירייה במכרז פומבי, תהא השלכת רוחב אשר תשפיע על כלל השירות הציבורי וזאת שכן אלפי עובדים יבקשו להיקלט באותה הדרך, באופן שירוקן מתוכן, בין היתר, את פקודת העיריות, תקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"ם-1979 ואת חוזר מנכ"ל מספר 3/2011 ותהווה פריצה לעקיפת דיני המכרזים. בנוסף, היעתרות לסעד המבוקש ע"י המבקשת, תביא, הלכה למעשה, להעסקת עובדים שלא התקבלו לעבודתם במכרז פומבי, באופן שיפגע בעיקרון השוויון העומד ביסוד חובת המכרז.

    העירייה, שהחליטה לקלוט עובדים לצורך הקמת אגף המחשוב, יכולה לפתוח מכרז פומבי במסגרתו כמובן יכולים להתמודד גם עובדי החברה לאוטומציה.

     

    ד. הסתמכותה של המבקשת על פסקי דין בהם נקבע כי יש לקלוט עובדים לשירות המדינה בפטור ממכרז, מבוססים על נסיבות שונות בתכלית מתיק זה. כמו למשל, כאשר מדובר היה בהעסקה באמצעות מספר חברות קבלניות שהתחלפו עם השנים או מקרה בו עבדו עובדות מדינה באותו תפקיד בדיוק, ואילו בהליך זה כל העובדים מועסקים על ידי החברה.

     

    ה. במצב דברים זה, ולאור ההלכות המושרשות בדבר אי התערבות בית הדין בשיקול הדעת של הרשות המוסמכת וזאת כל עוד לא נפל בה פגם, לא כל שכן פגם היורד לשורשו של עניין, אין מקום להתערב בעמדת המדינה.

     

    ו. עיריית חולון היא גוף מתוקצב ומשכך חלות עליה הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב"). ככל שיקבע בית הדין כי בין העובדים לבין העירייה ישנם יחסי עבודה, ישקול הממונה על השכר להפעיל את סמכותו מכוח סעיפים 29א ו-29ב לחוק יסודות התקציב, לערוך שימוע ולקבוע את גובה השכר שעל בסיסו יש לשלם את הזכויות שייקבעו וכן, לבחון האם מוטלת על העובדים החובה להשיב סכומים ששולמו להם ביתר במשך השנים, ומהו היקף חובת ההשבה.

     

19. יצוין כי טענותיה של המדינה לא נתמכו בתצהיר, משלדבריה מדובר בטענות משפטיות וככאלה אינן דרושות בתמיכה על דרך של תצהיר עדות.

     

    המסגרת הנורמטיבית:

20. בע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ - GOITOM TWELDE (פורסם בנבו, 9.6.20), עמד בית הדין הארצי לעבודה בהרחבה על שאלת זהות המעסיק במערכות יחסים משולשות. אלה עיקרי הדברים שצוינו שם על ידו:

    "34. הסוגיה העיקרית המועלית ... נוגעת לזהות המעסיק בתבנית העסקה מורכבת, נושא שנדון בפסיקתו של בית דין זה פעמים רבות. עקרון בסיסי שנקבע בקשר לכך הוא כי זהות המעסיק לא תיקבע לפי האופן בו הגדירו הצדדים עצמם את מערכת היחסים, אלא תוך בחינה מהותית (ע"ע (ארצי) 6818-10-10 המוסד לביטוח לאומי - אליהו משה דיין [פורסם בנבו] (24.4.12); להלן: עניין דיין). בחינה מהותית זו נועדה לאתר את מי שבינו לבין העובד קיימת "התקשרות אותנטית ולגיטימית" של יחסי עבודה (עניין פלפל; עניין קטילי; ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים - עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (13.1.11), להלן: עניין חסידים; ע"ע (ארצי) 11441-10-13 אלכסנדר קגנובסקי - עיריית כפר סבא [פורסם בנבו] (19.10.14); ע"ע (ארצי) 4995-06-11 מלי בירן - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.6.17); ע"ע (ארצי) 14403-10-16 Rong Gang - סוראל יישום שירותי בניה בע"מ [פורסם בנבו] (31.12.17)).

     

    35. בחינת האותנטיות נעשית לפי מבחני עזר שונים שנקבעו בפסיקה בהתבסס על התכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה, ונועדה לבחון "האם הלבוש הפורמלי בו הולבשה תבנית ההעסקה תואם את העסקה האמיתית שנרקמה בין הצדדים" (עניין פלפל; המבחנים השונים פורטו בין היתר בדב"ע (ארצי) נב/3-142 חסן אלהרינאת - כפר רות, [פורסם בנבו] פד"ע כד 535 (1992), להלן: עניין כפר רות, ובעניין חסידים).

     

    דרישת הלגיטימיות נועדה לבחון "האם בתבנית ההעסקה 'אין כל דבר הנוגד יסודות משפט העבודה', ובכך להופכה למנוגדת ל'תקנת הציבור'" (עניין פלפל), ובכלל זאת האם מתכונת ההעסקה "פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו [של העובד] או גורעת מהן" (ע"ע (ארצי) 467/08 פימה פאק פרימוזה טריידינג בע"מ - הרבנות הראשית לישראל [פורסם בנבו] (12.7.10)). ... "לבחינת לגיטימיות התבנית יש הן היבטים סובייקטיביים... והן היבטים אובייקטיביים - רוצה לומר, אפילו לא התכוונו הצדדים לקפח את העובד ופעלו מתוך מטרה לגיטימית, יש לבחון האם העסקת העובד בתבנית הנבחנת פוגעת בהשגת תכליות משפט העבודה ובכללן העקרון כי העבודה אינה 'מצרך'" (עניין פלפל).

     

    36. בעת יישום המבחנים יש להתחשב במאפייניה של תבנית ההעסקה הנבחנת, ובין היתר האם לפנינו מיקור חוץ של כוח אדם, או מיקור חוץ של פונקציות, "בו מעביר המשתמש את האחריות לביצוע תפקידים מסוימים לקבלן משנה, העובד בעצמו או מעסיק עובדים משלו ואמור לספק למשתמש מוצר או שירות מוגמר בהתאם להנחיותיו" (עניין חסידים; כן ראו בעניין פורתי; עב' (ארצי) 11/07 אל אור אילת תפעול ואחזקות בע"מ - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.8.08); להלן: עניין אל אור). להבחנה זו חשיבות גם לצורך חלותו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996 ... . בפסיקה הובהר כי "על אף חשיבות ההבחנה, היא אינה תמיד פשוטה, ותלויה בין היתר בשאלה האם אכן מדובר במיקור חוץ של פונקציות או שמא במיקור חוץ מוסווה של כוח אדם" (עניין חסידים).

     

    עוד יש להדגיש כי בהתאם לפסיקה הקיימת אין עוד חזקה הקובעת כי יחסי העבודה הם בין העובד ל"משתמש" או "המפעיל", אך גם לא קיימת חזקה הפוכה (עניין פלפל; עניין חסידים; ע"ע (ארצי) 602/09 מדינת ישראל - חנה אלוני [פורסם בנבו] (24.1.12)), אלא נערכת בחינה עניינית בהתאם למכלול הנסיבות ... .

     

    37. לאמור יש להוסיף כי "בתבניות העסקה מורכבת יתכנו תוצאות נוספות על פני התוצאה בדבר זהותו של מעביד יחיד" (עניין פלפל). כך למשל יכול ויוכרו המשתמש וקבלן המשנה כמעסיקים במשותף (דב"ע (ארצי) נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ - ח'ליל עבד אל רחמן עאבד, [פורסם בנבו] פד"ע כט 151 (1996), להלן: עניין מחלקת הבנייה; ע"ע (ארצי) 1218/02 Xue Bin - א. דורי בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לח 650 (2003), להלן: עניין דורי; ע"ע (ארצי) 1363/02 דינה חזין - תנופה שירותים כ"א ואחזקות בע"מ [פורסם בנבו] (5.11.06)).

    ...

    41. כסיכום ביניים - בהתאם להלכה הפסוקה, בעת שמועלית טענה להיותו של המשתמש מעסיקו של העובד, יש לבחון תחילה את שאלת זיהוי המעסיק בהתאם למבחנים המסורתיים, שעיקרם בחינה מהותית של השאלה מול מי מקיים העובד מערכת יחסי עבודה אותנטית ולגיטימית. היה וייקבע כי המשתמש אינו המעסיק לפי מבחנים אלה, יש לבחון את אחריותו בהתאם לחוק להגברת האכיפה ככל שרלוונטי, וכן מכוח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם וחוקי מגן נוספים המטילים אחריות על המשתמש..."

    (ההדגשות אינן במקור).

     

21. בעניין חסידים עמד בית הדין הארצי לעבודה על אותם מבחני עזר לקביעת זהות המעסיק ודרך יישומם, תוך שהוא מסתמך בקשר לכך גם על ההלכה כפי שנקבעה בעניין כפר רות (דיון (ארצי) 3-142-נב חסן עליאה אלהרינאת - כפר רות ואח', פד"ע כד(1) 535):

    "27. בעניין כפר רות נקבעה שורת מבחני עזר לקביעת זהות המעסיק, אשר נועדו לסייע לבית הדין להגיע למהותה של ההתקשרות בהתחשב בכלל הנסיבות. מבחני עזר אלה עדיין עומדים על כנם בפסיקה הנוכחית, וביניהם השאלות מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו לרבות תנאי שכרו והתנאים הנלווים; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; בידי מי הכוח לפטרו; ועוד.

     

    עם זאת בעת יישום המבחנים יש לזכור כי בדומה למושגי משפט אחרים, המושג "מעסיק" מהווה הגדרה משפטית, שיש לצקת בה תוכן בהתאם לתכלית בה אנו עוסקים (דנג"צ 4601/95 סרוסי נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817 (1998); דב"ע נה/2-109 אסנת דפנה לוין – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 326 (1996)).

     

    28. מבחני העזר אינם עומדים לפיכך בפני עצמם, ואין ליישמם באופן טכני, אלא מטרתם לחשוף את זהותו האמיתית של המעסיק על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה, תוך התחשבות במאפייניהם הייחודיים של יחסי עבודה מורכבים ... .

     

    29. מבחני עזר נוספים שעשויים לסייע בקביעת זהות המעסיק הינם האם העובד מפסיד ייצוג ארגוני כתוצאה ממיקור החוץ; האם משמעותו של מיקור החוץ היא הדרה של העובד מתחולת צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים; האם מיקור החוץ פוגע בכבודו של העובד על ידי בידודו ופגיעה בתחושת השייכות שלו; האם מיקור החוץ פוגע באפשרויות קידומו והתפתחותו המקצועית של העובד; והאם מיקור החוץ פוגע באפשרות העובד לקיים מערכת יחסים אישית ואנושית מול מעסיקו, באופן סביר בהתאם לסוג העיסוק בו מדובר.

    30. המבחן האחרון שצוין – מערכת יחסים אישית ואנושית, באופן סביר בהתאם לסוג העיסוק - מתבסס על הכרה בחשיבות העבודה לפרט מבחינה אישית, חברתית ופסיכולוגית, ועל כך שבמערכת יחסי עבודה - עובד אינו אמור להיחשב כ"אמצעי" גרידא ... .

    ...

    31. לא לכל המבחנים אותו משקל, ולא לכל מבחן רלוונטיות בכל סוגי ההתקשרות. יישומם של חלק מהמבחנים אף תלוי במשכה של ההעסקה המשולשת. כדוגמא, בהעסקה לתקופה קצרה ייתכן שיינתן משקל נמוך לבדיקת אפשרויות הקידום ותחושת השייכות, בעוד שבהעסקה ממושכת מצופה כי המעסיק האמיתי יעמיד מול עיניו את הצורך בהם.

    כפי שהובהר בפסיקה פעמים רבות, אף אחד ממבחני העזר אינו מכריע, אלא החשיבות היא לשקלולם הזהיר, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. התשובה לעולם אינה תלויה לפיכך בהתקיימות מבחן ספציפי זה או אחר, אלא במכלול התמונה.

    ..." (ההדגשות אינן במקור)

     

    מן הכלל אל הפרט:

22. בהליך שלפנינו מונחות לפתחנו שתי שאלות מרכזיות:

     

23. האחת, האם בין העובדים נשוא פסק דין זה, שהוצבו באגף המחשוב בעיריית חולון לבין העירייה שררו יחסי עובד מעסיק כטענת ההסתדרות והעובדים? או שמא, כטענת החברה לאוטומציה והעירייה, הם הוצבו בעירייה במסגרת מיקור חוץ אותנטי למתן שירותי מחשוב, כשמעסיקתם היא החברה לאוטומציה?

     

24. והשנייה, ככל שייקבע כי העירייה היא שהייתה המעסיקה של העובדים ולא החברה לאוטומציה, האם רשאים העובדים להגיש מועמדותם לתפקידי מחשוב בעירייה על דרך של מכרז פנימי במסגרת אגף תקשוב שעתיד להיות מוקם אצלה? או – מחויבים הם להיקלט אליו על דרך של מכרז פומבי כטענת העירייה והמדינה?

     

25. נקדים ונציין, כי לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד ולתשתית הראייתית שהונחה לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, לרבות הסעדים הקבועים המבוקשים בה, הן לעניין שאלת זהות המעסיקה והן לעניין שאלת ההתמודדות על דרך של מכרז פנימי.

     

    מצבור הסממנים, עליהם נעמוד בהמשך, מלמד בבירור כי העירייה היא שהייתה מעסיקתם של העובדים כשהיא מנהלת ואחראית על כל היבט בהעסקתם. ואילו החברה לאוטומציה, הייתה אך צינור לתשלום שכרם, כשתפקידה היה פורמלי בלבד, תוך שהיא מיישמת את הנחיות ובקשות העירייה בעניין העובדים כלשונן.

     

    לפיכך, ומשמדובר גם בעובדים שהועסקו שנים לא מעטות בעירייה, קמה להם הזכות, מכוח העסקתם הממושכת וכפי שכבר הוכר הדבר בפסיקת בתי הדין לעבודה, להגיש מועמדותם לתפקידי אגף המחשוב בעירייה על דרך של מכרז פנימי.

     

26. בטרם נפרט בהרחבה טעמינו שהובילו אותנו למסקנות אלה, נדרש תחילה לטענות המקדמיות שהעלו העירייה והחברה לאוטומציה, בקשר להליך דנן.

     

    בירור ההליך במסגרת סכסוך קיבוצי:

27. לטענת העירייה, מדובר בהליך שאינו מעורר סוגיות במישור הקיבוצי והוא אינו אלא אוסף של תביעות פרט שהדרך לבררן היא על דרך של הליכי פרט.

    טענה זו של העירייה, נדונה עוד במסגרת ההחלטה בבקשה לסעד זמני, תוך שהובהר שם כי כבר נפסק שניתן לברר זהות מעסיק במסגרת הליך קיבוצי, וספציפית לנסיבות המקרה דנן, אין מניעה לעשות כן. וכך צוין שם:

     

     

     

     

     

    "במקרה שלפנינו מדובר ב-18 עובדים בלבד (ולא במאות עובדים), שעבדו כולם בחצרי גורם אחד (עיריית חולון). למותר לציין, כי ביחס לשאלות שבמחלוקת עיקר התשתית העובדתית הרלבנטית משותפת לכל העובדים וכאמור אין ריבוי מעסיקים. בנסיבות אלו מצאנו, כי המחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין העובדים לעירייה ובחינת הטענה להיותם של העובדים עובדים בעירייה וההשלכות של כך ראויות להתברר במסגרת ההליך הקיבוצי".

     

28. אשר לטענה שנמנעה מהעירייה האפשרות לחקור את מכלול העובדים שזומנו לשימועים, יובהר כי – מעבר לכך שעל פניו התשתית העובדתית הרלבנטית (עליה נעמוד), הייתה משותפת לכל, או לרוב, העובדים, הרי ככל שחפצה בכך העירייה היא הייתה רשאית לבקש זימונו של עובד זה או אחר. וזאת, לו סברה שעניינו שונה משאר העובדים. היעדרה של בקשה מסוג זה, כמו גם היעדר טענה קונקרטית ביחס לעובד זה או אחר, והתייחסותה של העירייה עצמה לעובדים כמכלול, מלמדת שגם לשיטתה, לא היה שוני רלבנטי ביניהם, שמצדיק היה בירור פרטני של כל תביעה ותביעה בנפרד, מה שרק היה מסרבל את הדיון.

     

    האם הוסמכה ההסתדרות לייצג את העובדים נשוא הבקשה?

29. לטענת העירייה, הבקשה גופה נעדרת פירוט שמות העובדים שלגביהם היא הוגשה, לרבות פירוט מועד תחילת עבודתם ותפקידם.

     

30. היעדר פירוט זה מעורר לכאורה קושי. כך למשל, בעוד שבבקשת הצד נטען כי היא מתייחסת ל-18 עובדים מועמדים לפיטורים (עמ' 1 לבקשה), מעיון בנספח מב/1 לבקשה, אליו צורפו עותקי הזימונים לשימוע של העובדים, עולה כי מדובר ב–14 עובדים. וזאת, מבלי שהבקשה מפרטת מהו משך תקופת העסקתו של כל עובד ועובד.

     

31. יצוין, כי בחקירתו של עוז, הוא התבקש להבהיר מי הם אותם ארבעה עובדים נוספים אליהם מתייחסת הבקשה, אך הוא לא ידע להשיב על כך (ראו: עדותו בעמ' 22 לפרו' שורות 4 עד 13).

     

32. יובהר כי, גם כאשר מדובר בסכסוך קיבוצי, מאחר והלכה למעשה מבוקש סעד קונקרטי בהתייחס לכל עובד ועובד, מצופה היה מההסתדרות לציין במפורש ובבירור את שמות העובדים אליהם מתייחסת הבקשה, תפקידם ומועד תחילת העסקתם.

33. דווקא העירייה היא שפירטה את שמות העובדים, תפקידם והוותק שלהם בתפקיד, כמפורט בתצהירו של בני (סעיף 59 לתצהירו).

    כמפורט שם, מדובר על 16 עובדים.

     

34. על פניו העמימות בקשר למספר העובדים נשוא הבקשה (18, 14 או 16 במספר) וזהותם, אכן עשויה לעורר את השאלה האם הוסמכה ההסתדרות לייצג את כל אותם עובדי מחשוב שמוצבים בעירייה והחברה לאוטומציה זימנה אותם לשימועים. זאת במיוחד, כאשר למעט שלוש עובדות (דלית בן שלמה ושתי עובדות נוספות שעברו את גיל הפרישה), מועסקים כל עובדי האגף בחוזים אישיים (סעיף 33 לתצהיר אורנה).

     

35. בעס"ק 26445-09-13 (ארצי) הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 26.3.14), אליו מפנה ההסתדרות בסיכומיה, אכן נקבע "שגם עובד שלא חל עליו הסכם קיבוצי, והוא בעל חוזה אישי, אפשר שיהיה זכאי להגנה אישית וקיבוצית של ארגון העובדים היציג, אם כי לא מכוח ההסכם הקיבוצי במקום העבודה. הגנה זו יכול שתהיה מופחתת בהיקפה, בהשוואה להגנה הניתנת לעובדים שעליהם חל ההסכם הקיבוצי, אך אין לומר כי העובד בעל החוזה האישי נותר ללא הגנה כלל של ארגון העובדים היציג במקום העבודה; למשל, במקרים של פיטורי צמצום של בעלי החוזים האישיים, או פגיעה קבוצתית בתנאי העסקתם". (סעיף 55 שם)

     

36. עם זאת, השאלה שבפנינו אינה האם ארגון העובדים זכאי לייצג גם עובדים בחוזים אישיים, אלא – האם הוא הוסמך על ידם לעשות כן?

     

37. גם בעובדה ש–8 עובדים משלמים דמי ועד או דמי חבר להסתדרות (ראו: סיכומי החברה), אין כדי להשיב על השאלה ולהשליך על עניינם של אותם עובדים, שלא משלמים דמי חבר, כפי שניסה אסף לטעון (עדותו בעמ' 55 לפרו' שורות 30 עד 31).

     

38. ויודגש, מתן מענה לשאלה זו הוא חיוני לאור טענת המדינה שאם וככל שיקבע בית הדין כי בין העובדים לבין העירייה מתקיימים יחסי עבודה, ישקול הממונה על השכר להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. וכהמשך לכך, ייבחן גם האם מוטלת על העובדים החובה להשיב סכומים ששולמו להם ביתר.

     

39. ואשר למסקנתנו: מצאנו לקבוע, כי ההסתדרות מייצגת את 14 העובדים שעותק הזימון לשימוע שלהם צורף לבקשת הצד בסכסוך, שכן חזקה כי בהיעדר טענה אחרת, משזימוני השימוע שלהם הועברו לרשותה של ההסתדרות, היא הוסמכה על ידי כל אחד מאותם 14 עובדים ששמותיהם מצוינים במכתבי הזימון, לייצגו בהליך דנן. וזאת, גם אם הוא מועסק מכוח חוזה אישי.

     

    האם קיימת מניעות מצד ההסתדרות לנהל הליך זה עקב ההסכמים הקיבוציים בינה לבין החברה לאוטומציה?

40. בין ההסתדרות לבין החברה לאוטומציה אכן נחתמו הסכמים קיבוציים לאורך השנים המסדירים נושאים שונים ביחסי עבודה, לרבות סיום העסקה של עובדים עקב סיום התקשרות עם מקבל השירות (ראו למשל הנספח להסכם הקיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לבין החברה לאוטומציה משנת 1988/89, הסכם 274/90, נספח מש/4 לתצהיר רחל).

     

41. לפיכך, לטענת העירייה ולטענת החברה לאוטומציה, משעניינים כמפורט לרבות סיום העסקת העובדים ואף הגבלת עיסוקם לאחריה, מוסדרים בהסכמים עליהם חתומים הצדדים (ראו למשל: סעיפים 40 ו-64 לתצהירו המשלים של בני), ההסתדרות אינה יכולה לחתור תחת הסכמות אלה והתנהלותה בקשר לכך עולה לכדי חוסר תום לב.

     

42. אכן, ככלל השותפים ליחסי עבודה במישור הקיבוצי הם בעלי האוטונומיה לקבוע את ההסדר המשפטי המעגן את תנאי העבודה שיחולו עליהם. כפועל יוצא, למעט במקרים חריגים ונדירים בית הדין יימנע מלהתערב בתוכן הסכם קיבוצי והוא יעשה כן ככל שהוראותיו סותרות הוראות חוק או עקרונות יסוד, כגון שוויון, ויפסול את ההוראה שנקבעה בו (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 43426-08-14 מיכאל כץ - אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 14.1.18)).

     

43. עם זאת, כאשר בודקים כמה מבין עובדי אגף המחשוב מועסקים בעירייה מכוח הסכמים קיבוציים בין ההסתדרות לחברה לאוטומציה, מגלים שמדובר בשלוש עובדות בלבד, כששתיים מתוכן (אנה רוצ'סטר ולובה גורן) עברו את גיל הפרישה (סעיף 33 לתצהיר אורנה).

     

44. במילים אחרות, מדובר בסך הכל בעובדת אחת והיא דלית בן שלמה, שההסכמים הקיבוציים בין ההסתדרות לחברה לאוטומציה חלים על תנאי העסקתה (ראו גם עדות דלית בעמ' 123 לפרו' שורות 31 עד 33). שאר העובדים, הרוב המוחלט שלהם, מועסקים בכלל בחוזים אישיים (סעיף 19 ו- 33 לתצהיר אורנה ונספח ה' לתצהירו המשלים של בני). וככאלה, הם גם הוחרגו מהוראות ההסכמים הקיבוציים שבין החברה לאוטומציה להסתדרות.

    יצוין, כי ההסכם הקיבוצי משנת 2014 בין הצדדים המחריג את העובדים בהסכמים אישיים, לא צורף לתצהירי הצדדים או לבקשת הצד והתגובות לה. עם זאת, אושר בפנינו שהוחרגו במסגרתו העובדים המועסקים בהסכמים אישיים מתחולת ההסכמים הקיבוציים בחברה (ראו סיכומי החברה לאוטומציה).

    ונפנה בקשר לכך גם להצהרתו של אסף: "על פי המידע שנמסר לי מטעמם של העובדים, על 14 עובדים נשוא הליך זה בכלל לא חל ההסכם הקיבוצי, שכן הם מועסקים באמצעות חוזים אישיים, בהם צוין, כי ההסכם הקיבוצי איננו חל על תנאי העסקתם" (סעיף 13 לתצהירו).

     

45. בהינתן כך, הטענה למניעות עקב הסכמים קיבוציים בין הצדדים, יכולה להיטען לכל היותר כלפי שלוש העובדות שהעסקתן הוסדרה בהסכם קיבוצי (סעיף 33 לתצהיר אורנה), ולא כפי שהוצגה – באופן גורף תוך התייחסות לכל העובדים נשוא הבקשה כאילו כולם מועסקים מכוח הוראות ההסכמים הקיבוציים בין ההסתדרות לחברה, מה שלא כך.

     

46. ואשר להן, מושכלות יסוד הן כי זהות המעסיק לא נקבעת לפי האופן בו הגדירו הצדדים את מערכת היחסים, אלא – תוך בחינה מהותית המבקשת לאתר את מי שבינו לבין העובד קיימת "התקשרות אותנטית ולגיטימית" של יחסי עבודה ובהתאם לכך, יחולו הוראות הדין הרלבנטיות. האמור נכון, הן כשמדובר בהסכמה במישור הפרטי והן כשמדובר בהסכמה במישור הקיבוצי. וזאת במיוחד, שבענייננו הובהר כי "... אין בהסכם הקיבוצי כל הוראה המתייחסת למעמדם של העובדים ברשויות המקומיות בכלל ובעיריית חולון בפרט" (סעיף 6 לתצהירו המשלים של אסף).

     

47. לפיכך, גם בטענה זו של העירייה והחברה אין ממש, וודאי שאין בה כדי למנוע את בירור טענות ההסתדרות והעובדים לגופן.

     

48. ואחר שכל זאת נאמר, נפנה לדון בשאלות המרכזיות שמונחות לפתחנו והן שאלת זהות המעסיקה של העובדים. וככל שייקבע כי הייתה זו העירייה, האם רשאים העובדים להגיש מועמדותם אצלה על דרך של מכרז פנימי?

     

    זהות המעסיקה – החברה לאוטומציה או שמא העירייה?

49. כפי שציינו, התבוננות בתמונה בכללותה מלמדת בבירור כי הלכה למעשה לעובדים נשוא פסק דין זה שהוצבו באגף המחשוב בעירייה, הייתה מעסיקה אחת והיא – עיריית חולון. מצבור הסממנים שהונחו בפנינו מטים את הכף באופן מובהק להכרה ביחסי עובד מעסיק בין העובדים לעירייה, כשהחברה לאוטומציה, אכן וכטענתם, הייתה אך צינור לתשלום שכרם.

     

50. בטרם נפרט את המסכת הראייתית והסממנים השונים, יובהר כי -

     

51. טענותיהן ועדותן של העובדות באגף שהעידו בפנינו, אורנה בלוססקי-רן, מנהלת אגף המחשוב, ודלית בן שלמה, מנהלת מחלקת מערכות ומסמכים באגף, היו עקביות וקוהרנטיות והוגשו בתמיכה להן מסמכים רבים, כשכל אלה - ציירו תמונה ברורה לפיה ההתקשרות האמיתית של העובדים הייתה עם העירייה, שהייתה מעסיקתם לכל דבר ועניין.

     

52. גם מעדותו של גדעון גבאי, מי שהיה סמנכ"ל תפעול ומנהלה בעירייה משך שנים רבות מאוד, ובמסגרת תפקידו זה היה האחראי והממונה על כל אגף המחשוב בעירייה (סעיפים 2 עד 5 לתצהירו), עולה בצורה חד משמעית, שאינה משתמעת לשתי פנים, כי עובדי אגף המחשוב בעירייה, הוצבו באופן פיקטיבי ומלאכותי על ידי החברה לאוטומציה שם, ואילו העירייה היא זו שהעסיקה אותם בפועל. נביא מדבריו בהמשך, לפיהם העירייה קיבלה וקלטה את עובדי המחשוב לאגף שלה, קבעה את תנאי שכרם, ניהלה אותם מקצועית וניהולית, פיקחה על עבודתם והחליטה על פיטורי מי מהם כשהתעורר צורך בכך.

     

53. לעומת זאת, וכפי שיפורט, לא עלה בידיי עיריית חולון והחברה לסתור טענות אלה.

     

     

     

    ראשית, למרות שאין מחלוקת בין הצדדים כי אגף המחשוב כפוף לסמנכ"ל תפעול ומנהלה בעירייה וכי הוא הגורם מטעם העירייה שאחראי על העובדים המוצבים שם (סעיף 6 לתצהיר אורנה, עדות אמנון בעמ' 139 לפרו' שורות 16 עד 18 ועדות בני בעמ' 148 לפרו' שורות 12 עד 14), בחרה העירייה באופן תמוה שלא לזמן לעדות את סמנכ"ל התפעול הממונה כיום בעירייה, הוא ארז לוי.

    חלף זאת, הזמינה העירייה את בני אברהם, סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה עד שנת 2020, ואמנון ארץ קדושה, גזבר העירייה. בכל הכבוד לעדותם שניתנה בפנינו, הם לא הגורם הרלבנטי שיכול להעיד על מכלול היחסים בין עובדי אגף המחשוב לממונה עליהם בעירייה, הוא סמנכ"ל התפעול ומנהלה בעירייה, שכל האינטראקציה של עובדי האגף הייתה מולו.

    התנהלות זו פועלת לחובת העירייה. הלכה היא, כי הימנעות מהבאת עדות או ראיה מהותית המצויה בידיו של צד למשפט, אשר היתה יכולה לתמוך בעמדתו - מקימה לחובתו של הנמנע מלהביאה חזקה שבעובדה, לפיה לו היתה מוצגת אותה עדות או ראיה, הייתה פועלת היא לחובת הנמנע (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 7185-10-12 ח'ורי ג'ורג' - ביה"ח נצרת אי.מ.מ.ס (פורסם בנבו, 20.10.13)).

     

54. ועם זאת, גם עדותם של בני ואמנון, ממנה נפרט, מאשרת את טענות העובדים ומצביעה גם היא על יחסי עובד מעסיק בינם לבין העירייה.

     

55. במסגרת האמור, נזכיר שמטעם החברה לאוטומציה, העידה רחל כהן, מנהלת משאבי אנוש בחברה. גם בהתייחס לרחל יובהר כבר עתה, כי די לעיין בתצהירה ובעדותה שנשמעה בפנינו כדי ללמוד שלא החברה לאוטומציה היא שניהלה את העובדים, לא בפן הניהולי-אדמיניסטרטיבי ולא בפן המקצועי, כשלמעשה התרשמותנו היא שהחברה לאוטומציה שימשה כ'עושה דברה' של העירייה.

     

    תצהירה של רחל לבדו, מלבד להפנות בעיקרו להסכמים שנחתמו בין הצדדים וציטוט מתוכם כמו גם לנסיבות הזימון לשימועים של העובדים, לא ברור ממנו היכן בא לידי ביטוי ניהולה של החברה את העובדים והנחייתם המקצועית, להוציא יישום בקשות והנחיות שניתנו לה מצד העירייה.

     

    ואשר לעדותה בפנינו, היא מלמדת בבירור כי לעובדי אגף המחשוב לא היה מנהל מקצועי בחברה וכלשונה: "אין להם מנהל מקצועי" (עמ' 174 לעדותה שורה 7).

    גם כאשר נשאלה על מהות השירותים שהעניקה החברה וההסכמים בין החברה לעירייה, השיבה "אתה יכול לשאול אותי על משאבי אנוש ...אתה יכול לשאול אותי על העובדים, על כל מה שקשור למשאבי אנוש, אני אענה לך" (עמ' 175, שורות 28-31). וכן : "זה שעם השנים הרשות החליטה לרכוש תוכנות נוספות, להכשיר את עובדי אוטומציה לתמוך גם וגם, לא חושבת שזה המקום לשאול אותי" (עדותה בעמ' 176 לפרו' שורות 20 עד 21).

     

    בהינתן כך, שבחברה לאוטומציה לא היה מנהל מקצועי לעובדים והעירייה היא שגם כדבריה של רחל הכשירה את העובדים מקצועית, על איזה מיקור חוץ של פונקציות אפשר לדבר כאן, כפי שמבקשות החברה או העירייה לטעון?!

    בהיעדר ניהול מקצועי בחברה, כשהעירייה היא שנכנסת בנעליה של החברה, אין המדובר בהוצאת שירותי המחשוב מחוץ למסגרת הארגונית של העירייה, אלא להפך, בניהולה ואחריותה העירייה עליהם, היו העובדים חלק ממסגרת הארגון שלה.

     

    תמוה במיוחד הוא, שגם בתפקידה כמנהלת משאבי אנוש, לא היה לה מידע בנושאים אלמנטריים בעניין תנאי ואופן העסקתם של העובדים. כך, בעדותה טענה רחל כי "העובדים החתימו נוכחות במערכת שלנו", "הם מעדכנים נוכחות במערכת של אוטומציה" (עדותה בעמ' 177 לפרו' שורות 24 עד 28). רק כאשר הופנתה תשומת ליבה לכך שהעובדים מעדכנים בכלל נוכחות בשעון הנוכחות של העירייה ובאופן ביומטרי השיבה:

    "ש : את מנהלת משאבי אנוש של החברה לאוטומציה, איפה העובדים מחתימים נוכחות?

    ת : אין לי מושג". (עדותה בעמ' 177 שורות 30 עד 32)

     

    ובהמשך לכך, מאשרת רחל כי לא ידעה כלל, עד לעדותה בפנינו, שהעובדים מחתימים כרטיס בבניין העירייה (עדותה בעמ' 178 שורות 5 עד 9). גם אם הסיבה לכך, כפי שניסתה להסביר היא כי "זה דיווחים נקלטים במערכת סינריון" (עדותה בעמ' 179 לפרו' שורות 1 עד 3), מערכת שלדבריה היא מערכת של החברה לאוטומציה, מדובר בהיבט מהותי באופן ודרך העסקת העובדים, ומצופה ממנהלת משאבי אנוש של החברה לאוטומציה, החברה שטוענת כי היא מעסיקתם של העובדים, לדעת עובדות אלה.

     

    וכך ולסיכום עדותה, שבה רחל ומציינת בבירור ובמפורש "הרשות ניהלה אותם מבחינה מקצועית" (עדותה בעמ' 182 לפרו' שורה 27).

     

    ועל בסיס האמור, אנו נשאל – אם העירייה ניהלה את העובדים מבחינה מקצועית, וניהלה אותם בפן של ניהול המשאב האנושי, מה אם כן היה תפקידה של החברה לאוטומציה?

    אין פליאה כי במצב זה ראו העובדים וההסתדרות בחברה לאוטומציה כצינור לתשלום שכרם.

     

    על כך ועוד, נעמוד להלן.

     

56. ולאחר ההקדמה כמפורט, שהייתה חיונית להבנת המסגרת שהונחה בפנינו לבחינת שאלת זהות המעסיקה, נעמוד להלן בהרחבה על אותה מסכת ראיות, כפי שהוכחה, ממנה אין מקום לספק, לפיה העובדים שהוצבו באגף המחשוב בעיריית חולון היו עובדיה של העירייה.

     

57. נבקש להתחיל דווקא עם אורנה, מי שהייתה מנהלת אגף המחשוב בעירייה.

     

    בהתייחס לשאלות מי קלט אותה? מי הנחה אותה? מי פיקח על עבודתה? למי היה עליה לתת דיווח? עם מי עמדה בקשר רציף? ועוד, אלה הדברים שצוינו על ידי גדעון:

    "... היא (הכוונה לאורנה - המותב) ניהלה את העובדים מטעם העירייה, את עוד פעם מטעה את בית המשפט, אני קלטתי אותה, אני קבעתי את שכרה, היא הייתה מנהלת אגף שלי ככל אגף אחר, האוטומציה לא הכירו אותה בכלל, לא ראיינו אותה מקצועית, שום דבר לא היה קשור אליהם, מה פתאום, אני רציתי שהם ישימו מישהו מעליה, אני תמיד שאלתי, 'מי הממונה עליה בחברה לאוטומציה? מי מנחה אותה?', אף אחד לא ידע מי מנחה אותה, אף אחד לא שלט מה שהיא עושה, אף אחד לא פיקח עליה, אף אחד לא ידע כלום, אף אחד אפילו לא בא לבקר לראות מה היא עושה, כלום, זה הכול פיקציה, לא עניין אותם שום דבר, עניין אותם לקבל את ה-7% ולא לעשות כלום,..." (עדותו בעמ' 92 שורות 16 עד 24).

     

    ובהמשך לכך, מבהיר גדעון כי "היא (אורנה - המותב) הייתה עובדת עירייה לכל עניין ודבר" (עדותו בעמ' 92 שורה 28).

    גם אורנה עצמה, הבהירה כי היא התראיינה בתחילת העסקתה, שנת 2002, על ידי סמנכ"ל התפעול בעירייה דאז, גדעון גבאי, לתפקידה אז שהיה מנהלת יישומי מחשב בעיריית חולון (סעיף 4 לתצהירה) וכלשונה : "... עם קבלתי לעבודה לא רואיינתי ע"י אף גורם מטעם החברה לאוטומציה" (סעיף 5 לתצהירה).

    ובשנת 2004, עם הפיכת מחלקת המחשוב בעירייה לאגף מערכות מידע ותקשוב, התמנתה אורנה למנהלת אגף מערכות מידע ותקשוב בעירייה (סעיף 6 לתצהירה).

     

    וכך, מעיון בנספחי תצהירה, שלא נסתרו, עולה כי גורמים שונים בעירייה פנו אליה לאורך השנים בתואר של 'מנהלת אגף מערכות מידע ותקשוב בעירייה', כשתואר זה מתנוסס באופן קבוע לצד שמה, ללא פירוט זיקה כלשהי שלה לחברה לאוטומציה (ראו למשל המסמכים שצורפו לנספחים ד' ו- ז' לתצהירה).

    וכך, גם אורנה עצמה, בפנייתה למנהלים או עובדים בעירייה, חתומה כעובדת עירייה ומנהלת אגף המחשוב בעירייה (ראו הנספחים שם).

     

    העירייה גם הנפיקה לאורנה כרטיס ביקור, כמו ליתר מנהלי האגפים בעירייה, שם היא מוצגת כ'מנהלת אגף מידע ותקשוב בעירייה' (סעיף 26 לתצהירה וכרטיס הביקור בנספח ט' לתצהירה). גם מעיון בכרטיס הביקור, עולה כי אין בו ביטוי, ולו ברמז, לקשר כלשהו בינה לבין החברה לאוטומציה.

     

    בשנת 2006 מקבלת אורנה כתב מינוי כ'ממונה אבטחת מידע בעיריית חולון', עליו חתום ראש העיר דאז, מוטי ששון, והנושא את הכותרת "ממונה אבטחת מידע בעיריית חולון – כתב מינוי". מפאת חשיבותו לענייננו, נצטט את האמור משם במלואו (נספח א' לתצהיר אורנה):

    "1.בתוקף סמכותי וכמתחייב מחוק הגנת הפרטיות סעיף 17ב', הנך מתמנה כממונה אבטחת מידע של עיריית חולון, בנוסף לתפקידך כמנהלת אגף מערכות מידע ותקשוב.

    2.המינוי בתוקף מתאריך 19 ביולי 2006.

    3. במסגרת המינוי הנך אחראית ל:

    קביעת מדיניות אבטחת המידע בעירייה והוצאתה לפועל לאחר אישורה ע"י הנהלת העירייה.

    הכנת הנהלים הרלבנטיים והטמעתם לביצוע אבטחת המידע בעירייה.

    ...

    כל פעילויותייך יהיו מתואמות עם סמנכ"ל תפעול ומינהלה.

    תכניות עבודה בנושא ואירועים חריגים ידווחו להנהלת העירייה".

     

    עותק כתב המינוי, כמצוין בו, נשלח לחנה הרצמן-מנכ"ל העירייה, גדעון גבאי – סמנכ"ל תפעול מינהלה, ליפא קמינר – יועץ משפטי וסמנכ"לים.

    החברה לאוטומציה, לעומת זאת, שנחזית להיות מעסיקתה לפי תלושי שכרה, נעדרת מכתב המינוי.

    כתב מינוי זה לבד מלמדנו כי העירייה וראש העיר שלה ראו באורנה עובדת עירייה לכל דבר, כך שלא זו בלבד שהעירייה היא זו שהגדירה את סמכויותיה וגדרי אחריותה אצלה, אלא שהיא אף לא טרחה ליידע את החברה לאוטומציה בקשר לכך.

    בעניין זה, ראו גם כתב מינוי נוסף לאורנה, מיום 27.11.18 (נספח א' לתצהירה), שעליו חתום יוסי סילמן, מנכ"ל העירייה, ובו שוב ההתייחסות אליה היא כמנהלת אגף מערכות מידע ותקשוב בעירייה, מוענקים לה מכוחו סמכויות ותפקידים, וכמו בקודם גם כתב המינוי הזה נעדר אינדיקציה לחברה לאוטומציה. גם לא על דרך של יידוע, כאילו היא לא בנמצא.

    הוכח בפנינו, שאורנה גם הופיעה בפני ועדות המכרזים של העירייה, ועדות עירוניות וועדת השלוש כ'מנהלת אגף בעירייה', הוא אגף המחשוב (עדות אורנה בעמ' 104 לפרו' שורות 19 עד 25 וסעיף 25 לתצהיר גדעון). וזאת, תוך שהועדות השונות מקבלות החלטות על יסוד המלצותיה בתוארה כמפורט. ראו למשל, החלטת ועדת מכרזים, שצורפה לתצהירה, שם מצוינים הדברים הבאים: "ועדת המכרזים, לאחר שעיינה במסמכים שהוגשו ע"י גב' אורנה בלוססקי –רן, מנהלת אגף מערכות מידע ותקשוב ולאחר ששמעה את הסבריה וערכה דיון בנושא, ממליצה לאשר את חברת ...כספק יחיד..." (נספח יא' לתצהיר אורנה).

     

    כחלק מכך, ומתוקף תפקידה הבכיר כמנהלת אגף בעירייה, רוב העבודה באגף המחשוב בעירייה, התבססה על תכניות עבודה שהיא הכינה מידי שנה, אשר אושרו על ידי הנהלת העירייה ותוקצבו על ידה (סעיף 15 לתצהירה ועדות גדעון בעמ' 92 לפרו').

     

    וכך, ומכיוון שאורנה מנהלת אגף בעירייה, ממנה אותה העירייה גם לנציגת עיריית חולון באיגוד המנמ"רים. במכתב מיום 8.9.19 (נספח ו' לתצהיר אורנה), עליו חתום הממונה עליה כיום, סמנכ"ל תפעול ומנהלה בעירייה – ארז לוי, מצוינים הדברים הבאים:

     

    "הגב' אורנה בלוססקי-רן הנה מנמ"רית עיריית חולון ומייצגת את העירייה בכל הפורומים בהם נדרש נוכחות מנמ"ר עירית חולון.

    עיריית חולון מסמיכה את אורנה בלוססקי-רן לייצג את עיריית חולון מול איגוד המנמ"רים כעובד עירייה לכל דבר ולכן כחבר מן המניין". (ההדגשות אינן במקור)

     

    אורנה מוצגת במסמך זה, 'שחור על גבי לבן', כעובדת עירייה לכל דבר ועניין. ויותר מכך, כמוסמכת לייצג את העירייה מול איגוד המנמ"רים מתוקף תפקידה כמנמ"רית של העירייה ו'כעובד עירייה לכל דבר' כמצוין שם. מיותר לציין, כי לא מצוין על גבי המכתב כי עותק ממנו ממוען לחברה לאוטומציה, ולא בכדי. לפי תוכן המכתב עולה בבירור כי הממונה על אורנה בעירייה, סמנכ"ל תפעול ומנהלה ארז לוי, ראה בה כעובדת עירייה.

     

    על רקע האמור, מקובלת עלינו טענתה של אורנה, שנתמכה כאמור במסמכים שניתנו לה מטעם העירייה, כי "העירייה הציגה אותי בפורומים חיצוניים כמנהלת אגף מערכות מידע ותקשוב. כך הוצגתי בפגישות שהתקיימו אצל ראש העירייה, מנכ"ל העירייה, בכנסים חיצוניים, במסגרת משלחת לחו"ל, במסגרת מכרזים חיצוניים – ומעשה - העירייה ראתה בי כמו כל בעל תפקיד אחר בעירייה" (סעיף 23 לתצהיר אורנה).

     

    ובהמשך ישיר לאמור, הוזמנה גם אורנה להציג דרישותיה לעירייה עבור האגף אותו ניהלה, כמו כל מנהל אגף אחר בעירייה (עדות אורנה בעמ' 105 שורות 8 עד 9).

     

    ובתוך כל זאת מציינת אורנה כי "סמנכ"ל תפעול ומנהלה בעירייה, מר גבאי קבע את סדרי העבודה שלי, פיקח אחר העבודה שלי, חתם על דו"חות הנוכחות שלי, והוא היה הממונה הישיר שלי החל ממועד תחילת עבודתי בעירייה ועד לסיום עבודתו בשנת 2016" (סעיף 14 לתצהירה).

    כשהיה צריך, סמנכ"ל התפעול והמנהלה בעירייה גם כתב על אורנה משוב כמנהלת אגף המחשוב וראו עדותה של אורנה בעניין זה בעמ' 115 לפרו' שורות 4 עד 5: "אני נקראתי אצל לסמנכ"ל איתן שטיינר והתקיים משוב מיצוי עלי, המשוב הזה נמצא אצלו באיזשהו תיק אישי".

     

     

    טענותיה של רחל, שהועלו לראשונה בעדותה בפנינו, כי היא הייתה המנהלת של אורנה בחברה לאוטומציה (עמ' 180 לפרו' שורות 30 עד 31) והיא עבדה באופן שוטף מולה (עמ' 181 לפרו' שורה 5), נטענו מן השפה אל החוץ, ללא ראיות קונקרטיות שיש בהן כדי ללמד על כך ולסתור את שלל המסמכים שהוצגו מטעם אורנה והמלמדים אחרת.

     

    גם טענת העירייה כי אורנה שימשה נציגת החברה לאוטומציה והממונה על העובדים מטעמה, מוטב היה שלא הייתה נטענת. העירייה עצמה, כמפורט במסמכים מהם הבאנו שהם רק חלק מהראיות שהוגשו לתיק, הגדירה אותה כעובדת עירייה וכמנהלת אגף והתייחסה אליה ככזו הלכה למעשה, הן כלפי פנים (בתוך העירייה) והן כלפי חוץ (ביחס עם גורמים מחוצה לה).

    התנערותה כיום מהאופן בו נהגה בה וממהות היחסים ששררו ביניהם בפועל תוך התכחשות לאותם מסמכים שבעלי התפקידים בה חתומים עליהם ובהם אין כל אזכור לחברה לאוטומציה, עולה לכדי חוסר תום לב מצידה.

     

    יצוין, כי רחל בעדותה הבהירה כי המנמ"ר ברשויות אחרות הוא 'עובד רשות' (עדותה בעמ' 194 לפרו' שורה 5). בענייננו, הגם שאורנה לא נקלטה בעירייה על דרך של מכרז פומבי, היא בהחלט הייתה, כעולה מהתשתית הראייתית, עובדת בעירייה ושל העירייה, כשבינה לבין העירייה מתקיימים יחסי עבודה.

     

58. לפיכך, ולאחר שעמדנו על מעמדה של אורנה, כמנהלת אגף המחשוב בעיריית חולון, נפנה לדון במעמדם של העובדים באגף ובשאלת זהות מעסיקתם.

     

59. הוכח בפנינו שעובדים שביקשו להיקלט באגף המחשוב רואיינו על ידי העירייה (סעיף 13 לתצהיר אורנה וסעיף 25 לתצהיר גדעון). ובתוך כך, אורנה בשיתוף עם סמנכ"ל תפעול ומנהלה בעירייה, הגדירו הצרכים לגיוס העובדים לאגף, פרסמו הודעות דרושים ופעלו לאיתור העובדים (עדות אורנה בעמ' 97 לפרו' שורות 3 עד 7).

    ראו גם עדותה בעמ' 103 שורות 17 עד 25:

     

     

     

     

     

    "מביאה את המועמדים אלי, אחרי שקודם אני קבעתי עם הסמנכ"ל כמובן איזה תנאים אנחנו רוצים, איזה פעילויות אנחנו רוצות ואת התנאי סף שאנחנו קובעים לאנשים האלו, מביאה אותם אחרי שאני פרסמתי את ההודעה, מראיינת אותם כדי לראות שהם באמת מתאימים לזה, מגיעה קובעת פגישה אצל הסמנכ"ל אם זה ארז אלי או איתן שטיינר או גדעון, מגיעים אליו למשרד, הוא מראיין את העובד, הוא שואל אותו את השאלות הנדרשות ובסופו של דבר... הוא קובע את השכר. אני אמרתי אני עשיתי ראיון מקדים ואם הוא התאים אני הבאתי אליו, כמו שנעשה בכל העירייה".

     

    ראו גם עדות אורנה בעמ' 103 שורות 11 עד 12, שם היא מציינת כי תהליך קליטת העובדים היה דרך העירייה, כשלדבריה הייתה פונה לצורך כך, דרך ג'וב נט או 'אול ג'וב'.

     

    כך למשל, דלית שנקלטה בעירייה בשנת 1989, קודם לקליטתה של אורנה בעירייה (בשנת 2002), והעידה בפנינו, טענה כי "התקבלתי לעבודה בעקבות מודעת דרושים שעיריית חולון פרסמה בעיתון ועברתי ראיון אצל המנמ"ר דאז, מר משה פרין" (סעיף 4 לתצהירה).

    וכן: "אני גויסתי על ידי עיריית חולון במודעה של עיריית חולון ..., העירייה לכל השנים החליטה כמה אני ארוויח, מה יהיו התנאים שלי, כמה שעות אני אעבוד, באיזה שעה אני אתחיל לעבוד, מה אני אעשה," (עדות דלית בעמ' 124 לפרו' שורות 4 עד 8).

    גם בני ציין בעדותו כי סמנכ"ל התפעול בעירייה ראיין את העובדים לאגף המחשוב (עדותו עמ' 163 שורות 12 עד 22). לכן, טענתו כפי שהוצגה בתצהירו כי העובדים לא נקלטו לעבודה על ידי העירייה (סעיף 34 לתצהירו) או כפי שהוצגה במקום אחר בעדותו כי "העירייה לא גייסה את העובדים" (עדותו בעמ' 155 שורה 20), אינה ברורה. משסמנכ"ל התפעול והמנהלה בעירייה ראיין את העובדים שהוצבו באגף המחשוב, לא ניתן לומר שלעירייה לא היה תפקיד בהליך קליטתם וגיוסם.

     

    אשר לעמדתה של החברה לאוטומציה בעניין הנדון, ציינה רחל, כי "העובדים בעיריית חולון התראיינו אצל אורנה בלוססקי" (עדותה בעמ' 181 שורה 3) ותהליך הגיוס היה בשיתוף עם סמנכ"ל התפעול בעירייה (עדותה בעמ' 182 שורות 4 עד 10 ועמ' 181 שורה 32). וכן, מוסיפה ומציינת רחל כי "הרשות הסמיכה אותה" לכך (עדותה בעמ' 181 שורות 24 עד 25), קרי, העירייה הסמיכה את אורנה לגייס עובדים.

    אם כך, שוב מתעוררת השאלה, מה היה תפקידה של החברה לאוטומציה ובעניין זה בגיוס העובדים? אם העירייה היא שהסמיכה את אורנה לאתר ולגייס את העובדים, ואורנה היא שהגדירה את הצרכים בתיאום עם הסמנכ"ל וגם ביצעה את הראיונות, בשיתוף סמנכ"ל התפעול, היכן בא לידי ביטוי תפקידה של החברה לאוטומציה שטוענת שהיא העסיקה את העובדים?

    על פניו, נראה שהיא אפילו לא פגשה או ראתה אותם קודם לקליטתם, כשכל ההליך לגיוסם ושיבוצם בשורות העירייה, מתנהל מול ועל ידי העירייה לבדה.

     

60. הוכח בפנינו גם כי שכרם של העובדים שהוצבו באגף המחשוב, כמו גם תנאי העסקתם, נקבעו על ידי סמנכ"ל התפעול והמנהלה (סעיף 4 לתצהיר אורנה, סעיף 14 לתצהיר דלית וסעיף 25 לתצהיר גדעון). בעובדה שאורנה, כמנהלת אגף המחשוב בעירייה ועובדת של העירייה כפי שהוכח, הייתה מעורבת בקביעת השכר (סעיף 35 לתצהירו המשלים של בני) – אין כל רבותא.

     

    אשר לאופן תשלום שכרם של העובדים, העירייה היא שנשאה בו, כשהחברה לאוטומציה הייתה הגוף שמשלם אותו לידיי העובדים בפועל (סעיפים 6 ו- 7 להסכם 1983). ועל כך, לטענת גדעון, גבתה האוטומציה עמלה: "מידי חודש החברה לאוטומציה העבירה חשבונית לעירייה על השכר ששילמה לעובדי המחשוב, היא גבתה עמלה בגובה 7% ובנוסף מע"מ בגובה 17%... כל זאת, למרות שלחברה לאוטומציה אין כל קשר" (סעיף 9 לתצהירו וסעיף 12 לתצהיר דלית).

     

    וראו גם עדותו בעמ' 73 שורות 7 עד 9:

    "הם קיבלו שכר מהעירייה ששילמנו אותו דרך החברה לאוטומציה, אני קבעתי את השכר שלהם, אני העליתי להם את השכר, אני ניידתי אותם, הכול אני קבעתי, החברה לאוטומציה הייתה חותמת גומי שלי, בסך הכול".

     

    ובתוך כך, הובהר על ידו בהתייחס לאורנה, מנהלת האגף כי "נתתי לה את השכר שהיה לאותם מנהלי אגפים באותו זמן" (עדותו בעמ' 74 לפרו' שורות 32 עד 35).

     

    גם האישור לעדכון שכרם של עובדי אגף המחשוב בוצע על ידי העירייה, כשמעת לעת, העירייה נדרשת לכך (סעיף 50 לתצהיר בני). וכן, גם כאשר עובד באגף המחשוב רצה תוספת שכר הוא פנה לסמנכ"ל התפעול בעניין זה (עדות בני, עמ' 166 לפרו' שורות 4 עד 6).

    משהסמכות לקביעת שכרם של עובדי האגף הייתה בידי העירייה, כמו גם משהיא הלכה למעשה נשאה בתקציב לתשלום שכרם, התייעץ גדעון עם האוצר האם לדווח על שכר עובדי אגף המחשוב לממונה על השכר באוצר והושב לו - שלא, רק משום שפורמלית הם לא עובדי עירייה (עדות גדעון בעמ' 77 שורה 34 עד 78 שורה 2).

     

    יצוין, כי גם כאשר החברה לאוטומציה ביקשה להפחית משכרו של עובד, העירייה מנעה ממנה לעשות כן, כשגדעון מבהיר בקשר לכך "אני הצמדתי אותם לעובדי עירייה" (עדותו בעמ' 91 שורות 11 עד 16). ראו גם עדותה של אורנה בעמ' 101 לפרו' שורות 17 עד 24 לפיה כל שינוי בשכר "גם לטוב וגם לרע" הצריך את אישור העירייה לכך, כשהעובדים פונים בעניין ישירות לעירייה.

     

    רחל, מנהלת משאבי האנוש בחברה לאוטומציה, אישרה את האמור, כשהבהירה שסמנכ"ל התפעול בעירייה הוא, הוא שקבע את תנאי השכר של העובדים האלה וכי תהליך הגיוס היה דרכו (ראו עדותה בעמ' 182 לפרו' שורות 4 עד 10).

     

    ובתוך כך, דלית, ושאר עובדי האגף, עבדו בכפיפות למנהלת האגף, אורנה, כך שאם הייתה להם בעיה כזו או אחרת עם תנאי העסקה הם פנו לאורנה תחילה, שראו בה ממונה ועובדת עירייה, ואורנה בתורה פנתה לסמנכ"ל התפעול בעירייה, כמו שהיה נהוג בקרב כל מנהל אגף אחר בעירייה (סעיף 3 לתצהיר דלית ועדותה בעמ' 134 שורות 30 עד 32).

     

    ביטוי לכך ניתן למצוא למשל במייל של עובדת האגף, לובה גורן, לאורנה, שצורף לתצהירה של רחל, בו היא מבקשת מאורנה את המשך העסקתה לאחר גיל פרישה (נספח מ/6 לתצהירה). ללמדנו כי לעובדי האגף לא הייתה כל אינטראקציה עם החברה לאוטומציה, למרות שהיא ששילמה את שכרם ופורמלית הוצגה כמעסיקתם.

     

61. ובתוך כך, הוכח גם ששעות העבודה של עובדי אגף המחשוב נקבעו על ידי סמנכ"ל התפעול והמנהלה בעירייה (עדות בני, עמ' 163 לפרו' שורות 26 עד 33 וסעיף 16 לתצהיר אורנה). כך למשל, ציינה דלית: "שעות העבודה שלי נקבעו עם קבלתי לעבודה על ידי מר גבאי, וזאת, בהתאם לצרכי העירייה" (סעיף 16 לתצהירה).

     

     

62. וכך גם, ניהול עובדי האגף, הפיקוח אחר עבודתם והביצועים שלהם בוצע על ידי סמנכ"ל התפעול והמנהלה בעירייה. וכלשונו של גדעון, מי שכאמור היה סמנכ"ל התפעול בעירייה משך שנים רבות: "העובדים נשוא הליך זה, אשר נוהלו ישירות על ידי והיו מעשית כפופים אלי כאשר עבדתי בעירייה" (סעיף 7 לתצהירו). וכן וכדבריו, "העירייה מנהלת אותם, מפקחת אחר עבודתם, קובעת את תנאי שכרם, מקבלת אותם לעבודה ומחליטה על פיטוריהם" (סעיף 9 לתצהיר גדעון) וכי "אני הנחיתי את העובדים מבחינה מקצועית באופן רציף הן באופן ישיר והן באמצעות מנהלת אגף המחשוב" (סעיף 26 לתצהיר גדעון). ועוד כפי שציין "אני כסמנכ"ל תפעול ומינהלה הממונה בין השאר על אגף המחשוב בעירייה ניהלתי את אגף המחשוב ואת עובדיו בדיוק כפי שניהלתי את כל היחידות והעובדים במינהל תפעול ומינהלה" (סעיף 28 לתצהיר גדעון וראו גם סעיף 13 לתצהיר דלית).

     

    בהינתן כך, לרוב העובדים גם לא היה קשר מקצועי כלשהו עם החברה לאוטומציה (סעיף 12 לתצהיר גדעון).

     

    על האמור, חזר גדעון גם בעדותו בפנינו, כשהוא עקבי וקוהרנטי. ראו למשל עדותו בעמ' 70 לפרו' שורות 23 עד 25: "... שהאוטומציה בכלל לא מנהלת אותם, לא קולטת לי אנשים, אני צריך לקלוט אותם לבד... אין מישהו מקצועי שבכלל אפשר לדבר איתו באוטומציה". ועדותו בעמ' 70 לפרו' שורות 9 עד 12: "העירייה שילמה סתם 25% תוספת, 7% ועוד 17% ... על מה? בין כה אני מנהל אותם, העירייה מנהלת אותם, בשביל מה אני צריך את הצינור הזה?"

     

    גם אורנה מנהלת האגף הבהירה כי היא ועובדי האגף, לא קיבלו הנחיה או מטלה מהחברה לאוטומציה וההנחיות וההוראות ניתנו על ידי עיריית חולון לבדה (ראו למשל: סעיף 13 לתצהיר אורנה).

     

    יצוין, כי אמנון, גזבר המועצה, ציין כי תוכנות האוטומציה ויישומי המחשב נותנים שירות ונוגעים כמעט בכל מנהל ואגף בעירייה (סעיף 6 לתצהירו). לפיכך, ובהיעדר מנהל מקצועי בחברה לאוטומציה (עדות רחל בעמ' 174 לפרו' שורה 7), לא מפתיע, שעיריית חולון ניהלה באופן הדוק את העובדים ופיקחה אחר עבודתם.

     

     

    רחל, מנהלת משאבי האנוש בחברה לאוטומציה, לא הכחישה כי זה היה מצב הדברים תוך שהיא מציינת במפורש כי "אין להם מנהל מקצועי" בחברה לאוטומציה (עדותה בעמ' 174 לפרו' שורה 7) וכי "הרשות ניהלה אותם מבחינה מקצועית" (עדותה בעמ' 182 לפרו' שורה 27).

     

    יצוין, כי גם אם בעת שינוי תוכנה של החברה לאוטומציה, היו שתי עובדות שקישרו בין אגף המחשוב בעירייה לחברה לאוטומציה, וקיבלו מעט תמיכה מהחברה (עדות אורנה, עמ' 98 שורות 23 עד 35), לכל היותר יש להתייחס לכך כמו אל התקשרות עם ספק, המספק מוצר זה או אחר, ונותן הדרכה בסיסית על אופן השימוש בו, לא מעבר וזאת משאין מחלוקת, גם לפי גרסתה של החברה לאוטומציה, כי החברה לא ניהלה את העובדים מקצועית. לכן, גם בעובדה שחלק מהשרתים והתוכנות בהן נעשה שימוש, הוחזקו אצל החברה לאוטומציה, כשהיא מתחזקת ומשדרגת אותם (עדות רחל בעמ' 185 שורות 31 עד 33 ועדותה ועמ' 186, וכן סעיף 7 לתצהיר אמנון), אין בכך כדי ללמד על קיום יחסי עובד מעסיק בין העובדים באגף המחשוב בעירייה לחברה, אלא לכל היותר, וכפי שציינו, שהחברה לאוטומציה הייתה כמעין ספק תשתיות עבור העירייה, הא ותו לא.

     

    וכך, התייחס גדעון לאופן ניהולו את העובדים, עדותו בעמ' 68 לפרו' שורות 29 עד 35:

    "...העובדים האלה שעובדים דרך האוטומציה זה הפיקציה גדולה זה למעשה כמו חברת כוח אדם אוטומציה, מי שמנהל אותם זה העירייה, אני מנהל אותם מ-א' עד ת', כמו כל אגף אחר בעירייה אני הייתי אחראי על 14 יחידות בעירייה מהם 5 אגפים, 3 מחלקות והשאר יחידות ואגף המחשוב היה אגף ככל האגפים האחרים, התנהלו כמו כל העירייה, אני חושב שרוב עובדי העירייה בכלל לא ידעו שהם לא מועסקים פורמליים דרך העירייה ואמרנו, 'בוא נביא את הפורמליסטיקה עכשיו באמת למצב שהעירייה תעסיק את העובדים' בצורה פורמלית הלכה למעשה, כלומר, למעשה, העירייה היא זאת המעסיקה שלהם והלכה כאילו האוטומציה שילמה להם את השכר והכול הם היו צינור למעשה לא מעבר לזה,..."

     

63. במהלך עבודתם ולצרכי עבודתם, השתמשו העובדים שהוצבו באגף המחשוב בציוד של העירייה - מחשב נייח, מדפסת, סורק, טלפון ועוד ואת עבודתם לצורך כך עשו בבניין העירייה (עמ' 2 ו-3 לתצהיר אורנה ועדות אמנון בעמ' 144 לפרו' שורות 25 עד 32).

    גם בני, מנהל משאבי אנוש דאז בעירייה, אישר כי העובדים ביצעו את עבודתם ממשרדי העירייה והשתמשו לצורך כך בחומרה שנרכשה על ידי העירייה (סעיף 34 לתצהירו). לחלק מהעובדים, העמידה העירייה גם טלפון סלולרי ומחשב נייד (עדות בני בעמ' 163 לפרו' שורות 12 עד 22 וראו גם סעיף 16 לתצהיר אורנה).

     

    אורנה ודלית גם צירפו לתצהיריהן דו"ח פירוט ציוד, עליו מתנוסס שם העירייה, ובו מפורט ציוד רב אותו הקצתה להן העירייה לצורך ביצוע תפקידן (נספח ג' לתצהיר אורנה ונספח ג' לתצהיר דלית).

     

64. כחלק מכך, אף הוקצה לעובדים שהוצבו באגף חדר בעירייה ושילוט הנושא את שמם ותואר תפקידיהם בעירייה (סעיף 37 לתצהירו המשלים של בני). מעיון בשילוט לחדרים שניתן לעובדים (נספח יא' לתצהיר אורנה), נהיר כי המתבונן מהצד המגיע למשרדי העירייה יסבור כי מדובר בעובדי עירייה לכל דבר ועניין. השילוט נושא את שם העובד ותואר תפקידו בעירייה, ללא אינדיקציה לכך שמעסיקתו, כפי שנטען, היא בכלל חברה אחרת.

     

    דוגמא נוספת לכך היא כתב מינוי שניתן לדלית בשנת 2018 לתפקיד 'תקשורת ומערכות מידע/אחראי מחשוב' בעירייה לבחירות לרשויות המקומיות' (נספח א' לתצהירה). כתב מינוי זה מפרט את תחומי אחריותה וסמכותה והוא ניתן לה מאת סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה דאז, בני אברהם, שהעיד בפנינו.

    גם כתב מינוי זה, כמו השילוט לחדרים שהוקצה לעובדי האגף, מציג את דלית כעובדת עירייה לכל דבר. עותק ממנו ממוען לבעלי תפקידים שונים בעירייה, ללא דיווח או יידוע על כך לחברה לאוטומציה, כאילו לא הייתה היא קיימת מבחינתם.

     

65. לעובדים גם הופק כרטיס ביקור של העירייה (סעיף 37 לתצהירו המשלים של בני ועדותו בעמ' 165 לפרו' שורות 30 עד 31. וראו גם נספח ט' לתצהיר אורנה הוא כרטיס הביקור שלה).

     

     

     

     

     

     

66. עובדי אגף המחשוב קיבלו מהעירייה גם שירותים שונים של רכש וציוד, תקציבים, שתיה וכיבוד, תחזוקת בית, השקיית עציצים בחדרם ועוד באמצעות עובדי העירייה והיחידות השונות בעירייה (סעיף 20 לתצהיר אורנה וסעיף 19 לתצהיר דלית). וכפי שהעידה אורנה: "אנחנו בדיוק מקבלים את השירות של כל עובד אגף אחר בעירייה" (עדותה בעמ' 107 לפרו' שורות 2 עד 3). וכן, "יש לי תקציב עירוני שאני מקבלת שאני עושה בדיוק כמו כל אחד מהמנהלי אגפים בעירייה" (עדות אורנה בעמ' 107 לפרו' שורות 13 עד 14).

     

67. עובדי אגף המחשוב זומנו גם לאירועים חברתיים, הרמת כוסית לחגים, השתתפו באירועי העירייה, יצאו לטיולים מטעמה, הרצאות, סדנאות וכנסים (סעיף 21 לתצהיר אורנה וסעיף 20 לתצהיר דלית).

     

    בתמיכה לכך, צירפו הן אורנה והן דלית, מסמכים שאכן מלמדים על הזמנתן בין היתר לאירועים חברתיים בעירייה, טיולים ועוד, והכול מטעם העירייה (נספח ה' לתצהיר אורנה ונספח ה' לתצהיר דלית. ראו גם סעיף 37 לתצהיר בני).

     

    אשר לקורסים והשתלמויות מקצועיות, דלית הבהירה כי "קורסים פרטיים נעשו במימון העירייה" (עדותה בעמ' 129 לפרו' שורות 24) וכן כי "העירייה החליטה לאיזה קורס אני אלך" (עדותה בעמ' 129 לפרו' שורה 27).

    ובתוך כך, הובהר על ידה גם כי בשנים האחרונות לא היו לה השתלמויות של החברה לאוטומציה אלא רק בעבר הרחוק (עדותה בעמ' 129 שורה 35 עד עמ' 130 שורה 4).

     

    גם אמנון, גזבר העירייה, אישר שהעובדים הגיעו לכנסים של העירייה ויצאו להכשרות מקצועיות מטעמה (עדותו בעמ' 145 לפרו' שורות 17 עד 25).

     

    רחל, מנהלת משאבי אנוש בחברה לאוטומציה, אישרה גם היא בעדותה כי עובדים שהוצבו באגף המחשוב בעירייה יצאו לכנסים ו"זה יום שהוא מאושר על ידי הרשות" (עדות בעמ' 177 לפרו' שורות 13 עד 16).

    לפיכך, טענותיו של בני, כי תקציב ההכשרות המקצועיות לא ניתן עבור עובדי האוטומציה (עדותו בעמ' 165 שורות 19 עד 20), נדחות.

     

68. אורנה, דלית ושאר העובדים שהוצבו באגף המחשוב בעירייה, נהגו לדווח נוכחות בבניין העירייה באמצעות כרטיס נוכחות של העירייה ובאמצעות חתימה ביומטרית, כפי שנוהגים יתר עובדי העיירה באגפים השונים (סעיף 24 לתצהיר אורנה, סעיף 22 לתצהיר דלית ועדות בני בעמ' 164 לפרו' שורות 1 עד 3).

    ראו גם דו"ח הנוכחות של אורנה, שצורף כנספח ח' לתצהירה, כשמתנוססת על גביו חתימה הנחזית לחתימת סמנכ"ל תפעול דאז בעירייה, גדעון (נספח ח' לתצהירה).

     

    כהמשך ישיר לכך, נדרשה אורנה "להגיש דו"ח נוכחות יומי של כל עובדי אגף המחשוב לכל אחד מהסמנכ"לים, זאת כפי שנהוג בכל יחידות מנהל תפעול ומנהלה בעירייה" (סעיף 25 לתצהירה).

     

    אשר לטענת העירייה כי דיווח על שעות נוכחות מבוצע לא אחת גם לגבי יועצים חיצוניים במסגרת שעון הנוכחות בעירייה (סעיף 37 לתצהירו המשלים של בני), מעבר לכך שהיא נטענה מבלי לציין שמו של יועץ אחד שהתבקש ממנו לעשות כן, היא גם לא התיישבה עם עדותו של אמנון, שהבהיר שהוא לא יודע אם יועצים חיצוניים מחתימים כרטיס (עדותו בעמ' 145 שורות 12 עד 13).

     

69. דיווח של העובדים שהוצבו באגף המחשוב על חופשה או מחלה היה לאורנה כמנהלת האגף וכעובדת של העירייה כפי שהוכח, כשאורנה מעבירה הדיווח לממונה על אגף המחשוב בעירייה, הוא סמנכ"ל תפעול ומנהלה (סעיף 24 לתצהיר דלית. ראו גם סעיף 14 לתצהיר המשלים של בני שם מצוין כי אורנה היא שעמדה בקשר עם העובדים בנושא זיכוי חופשה ומחלה). אורנה עצמה דיווחה על היעדרויותיה שלה לסמנכ"ל התפעול בעירייה (סעיף 29 לתצהירה).

     

    בתמיכה לאמור, צורף מייל מיום 1.2.17, מאת סמנכ"ל תפעול ומנהלה בעירייה דאז, איתן שטיינר, בו אורנה וגורמים נוספים מתבקשים לדווח לו על חופשה או מחלה (נספח י' לתצהיר אורנה). בתשובה לכך, מדווחת מנהלת אגף המחשוב, אורנה, על היעדרות צפויה שלה ושל עובד אחר באגף (ראו: נספח י' לתצהיר אורנה).

     

     

     

     

    אשר לניסיונה של העירייה לטעון כי יציאה לחופשה שנתית או מחלה הוסדרה למול החברה לאוטומציה (סעיף 44 לתצהיר המשלים של בני), על יסוד האסמכתא שצורפה, כנספח ו' לתצהיר המשלים של בני, יובהר כי – אין במסמך זה דבר וחצי דבר שיכול ללמדנו על כך. אותו נספח ו' הוא בכלל פירוט כללי על זכאות לחופשה שאפשר שנשלחה מהחברה לאוטומציה לעובדים באגף המחשוב ואפשר שלא, אך וזאת העיקר - אין בו כדי להוכיח שכאשר עובד זה או אחר ביקש לצאת לחופשה או מחלה, הוא ביקש את אישור החברה לכך או יידע אותה בכך.

     

    נהפוך הוא, התרשמותנו, בין היתר על יסוד המייל מיום 1.2.17 לעיל, היא כפי שגם העידה אורנה, ש"מי שקבע את התנאים, את ימי החופש ואיך אנחנו מתנהלים זה רק העירייה" (עדותה בעמ' 99 לפרו' שורות 13 עד 14 וראו גם עדותה בעמ' 100 לפרו' שורות 20 עד 32).

     

70. עוד הוכח, שעיקר התוכנות עליהן עבדו עובדי אגף המחשוב בעירייה, כלל לא היו תוכנות של החברה לאוטומציה, אלא של חברות אחרות. כך, מדובר ב- 90% מיישומים ותוכנות אחרות, שאינן של החברה לאוטומציה - "ישנן בעירייה 90 מערכות של חברות אחרות ועוד 10 מערכות של החברה לאוטומציה" (סעיף 35 לתצהיר אורנה וראו גם: סעיף 30 לתצהירה). וראו גם טענתה של דלית "97% מהמשרה שלי מתייחסת למערכות שאינן מערכות אוטומציה" (סעיף 10 לתצהירה).

     

    בתמיכה לכך, צורפה לתצהיר אורנה, רשימת התוכנות והיישומים עליהם עובדים עובדי האגף (נספח ב' לתצהירה), תוך הבהרה שמתוך כ–100 מתוכן רק כ–10 הן של החברה לאוטומציה. ראו גם הצהרתו של גדעון "... (בעת פרישתי לגמלאות היו כ- 100 תוכנות ויישומי מחשוב בעירייה מתוכן כ-10 תוכנות ויישומים בלבד של החברה לאוטומציה) עובדי אגף המחשוב בעיריית חולון אף טיפלו בנושאים נוספים כפי שנתבקשו כגון בכל נושא מערכות הקשר והטלפוניה ובמערך המצלמות" (סעיף 27 לתצהירו).

     

    זאת, להבדיל ובשונה מעיריות אחרות, כפי שהבהיר בפנינו אסף, בהן עובדי החברה לאוטומציה עוסקים במתן שירות לתוכנות של החברה לאוטומציה בלבד (עדות אסף בעמ' 50 לפרו' שורות 20 עד 24 ועדותו בעמ' 54 לפרו' שורות 31 עד 32).

     

     

    יצוין, כי בהסכם 1983 בין העירייה לחברה לאוטומציה (מש/5 לתצהיר רחל) נקבע כי:

    "2. העירייה מצהירה בזאת כי היא הבעלים של מתקן מחשב ... הכולל מחשב מסוג ... המוחזק ע"י העירייה בשכירות מחברת IBM ...

    ...

    4. החברה מתחייבת בזאת, החל מיום 1/5/83, להפעיל את מתקן המחשב כסידרו לביצוע כל שירותי המחשב הדרושים למחלקות העיריה השונות, שירותי המחשב שהעירייה מספקת לעירית אשדוד ושירותי מחשב אחרים.

    5. החברה מתחייבת בזאת לבצע את הפעלת מתקן המחשב של העיריה באמצעות הסגל המינימלי הנדרש ..."

     

    אולם, מחשב ה-IBM שעמד במרכז ההסכם בין הצדדים, הוצא מחוץ לעירייה ובמקומו הוצבה מערכת וסביבת עבודה אחרת לגמרי (עדות גדעון בעמ' 73 לפרו' שורות 21 עד 27). בנוסף, עיקר ורוב התוכנות להם נותנים עובדי אגף המחשוב שירות כיום הן לא של החברה לאוטומציה. וכך, אכן וכפי שטען גדעון, ההסכם בין העירייה לאוטומציה לא היה רלבנטי ולא תאם את התנהלות יחידת המחשוב, כשהוא לדברי גדעון הופך ל"פיקטיבי" ו"לא שיקף לחלוטין את המציאות בשטח" (סעיפים 6 ו- 7 לתצהירו).

    וראו בקשר לכך גם עדות בני בעמ' 151 לפרו' שורות 31 עד 32 המאשר שמתקן המחשב הוחלף).

     

    חיזוק לכך שהעירייה נזקקה גם לתוכנות אחרות שאינן של החברה לאוטומציה ועשתה בהן שימוש בשגרת עבודתה, נמצא גם בגרסת העדים מטעמה. כך למשל, אמנון, גזבר העירייה הבהיר כי "למיטב הבנתי .... מערכות אוטומציה הינן מיושנות ואינן עומדות בדרישות ובצרכי העירייה לעתיד לבוא" (סעיף 7 לתצהירו). בני אף ציין במפורש כי עובדי אגף המחשוב בעירייה נותנים גם שירות לתוכנות שאינן תוכנות שסופקו על ידי החברה לאוטומציה (סעיף 7ב' לתצהיר).

     

     

     

     

     

     

    אשר לטענתו שמדובר בשירות בכל הנוגע לממשק בין התוכנות, יובהר כי - היא יכולה הייתה להתקבל אם הייתה נטענת על ידי הגורם המוסמך לכך, כמו למשל סמנכ"ל תפעול בעירייה שממונה על אגף המחשוב שלה, ולא על ידי סמנכ"ל משאבי אנוש. ולחילופין, אם סך התוכנות שאינן של החברה לאוטומציה, בהן הייתה עושה העירייה שימוש, היה מצומצם ואז טענה לממשק עם התוכנות של החברה לאוטומציה יכול להיות שהייתה סבירה. לא כן הוא כאשר בעירייה כ – 100 תוכנות כשרובן המוחלט, כ – 90% מהן, הן של חברות אחרות. ראו לעניין זה עדותה של דלית בעמ' 127 לפרו' שורות 24 עד 27: "97 אחוז מהעבודה שלי הוא לא על מערכות של החברה לאוטומציה אלא על מערכות של העירייה, ולכן זה לא רלוונטי אם העירייה תמשיך לעבוד עם החברה לאוטומציה או לא, כי אני עובדת על מערכות אחרות לגמרי שלא קשורות לאוטומציה".

     

    גם החברה לאוטומציה מאשרת את האמור ומבהירה כי ברבות השנים העירייה רכשה תוכנות נוספות ואף החליפה חלק מהתוכנות שסופקו על ידי החברה, ועובדי החברה נתנו שירותים גם ביחס לתוכנות נוספות, וכן שירות טכני (סעיף 3 לתצהיר רחל). וכן, וכפי שציינה רחל בעדותה, בעוד שמטרת הסכם 83 הייתה להפעיל את מתקן מחשב ה – IBM בעירייה באמצעות עובדי החברה (עדות רחל בעמ' 173 שורות 13 עד 16), בפועל תוכנות מגה ופיננסית, תוכנות הליבה של האוטומציה, ושהופעלו בעירייה - לא קשורות למתקן המחשב מ- 83 וכי מאז גם נכנסו תוכנות חדשות ואחרות והעובדים נתנו גם להן תמיכה (עדות רחל בעמ' 173 שורות 23 עד 25). וזאת, כשלאוטומציה לדברי רחל, יש 20 תוכנות סך הכל (עדות רחל בעמ' 184 שורה 34 עד עמ' 185 שורה 3).

    על יסוד האמור, לא בכדי טען גדעון ש"90% מהסעיפים שם לא מתקיימים בו בכלל" (עדותו בעמ' 79 לפרו' שורות 7 עד 8).

     

    יצוין, כי דווקא סעיף 9 להסכם 1983 הקובע שהחברה לאוטומציה תפעיל גם מתקן לפי תוכנה שתסופק על ידי העירייה, אך אז לחברה לא תהיה אחריות לתפוקה המתקבלת מהתוכנה, סעיף ממנו מנסה להיבנות העירייה (ראו בקשר לכך עדות רחל בעמ' 183 ו- 184 לפרו' והשאלות שהופנו אליה), מלמדנו על ההפך הגמור מהמצב הנוהג כיום. מסעיף 9 להסכם 1983 למדים כי ככלל החברה לאוטומציה תעניק שירות לעירייה אך לעניין התוכנות אותן היא מספקת לה ובאותה התוכנה בה ייעשה שימוש, שאינה של החברה לאוטומציה, לא תהיה לה אחריות לתפוקתה. קרי, החריג הוא שימוש בתוכנה שאינה של האוטומציה.

    מצב בו כיום 90% מהיישומים והתוכנות בעירייה הם בכלל של חברות אחרות, לא כיוון אליו הסכם 1983, לא לפי לשונו ולא לפי תכליתו, כך שהניסיון להיאחז בו מאולץ ואף מוכיח אחרת.

     

    וראו לעניין זה דבריו של גדעון, עדותו בעמ' 78 שורות 14 עד 26:

    "ההסכם שאני ראיתי היה הסכם שאמר שהחברה לאוטומציה, אגב נחתם בשנת 83 ... ההסכם דיבר שהחברה לאוטומציה עושה מיקור חוץ אותנטי, כלומר, שמה חומרה, שמה תוכנות, שמה אנשים והיא מנהלת באופן עצמאי את כל המחשוב בעירייה, לא עובדי עירייה מתעסקים בזה, החברה לאוטומציה עושה את זה, כשאני באתי אני רואה שזה בכלל לא עובד ככה, קודם כל העירייה עושה כל מיני עיסוקים שלא קשורים לחברה לאוטומציה, אני רואה שמה שעושה אוטומציה זה לשמור על האינטרסים שלה בלבד, אותו מחשב IBM מפורסם 800,000 ₪ לחברת IBM שאני בטוח שעמלה לא קטנה הלכה לאוטומציה, דברים אנכרוניסטים, אני באתי מיורוקום, פיתחנו הרבה מאוד דברים, היינו state of the art, אתה בא ואתה רואה אין outlook, אין אתר אינטרנט לעירייה, העסק לא מנוהל, בכלל אין שום דבר שקשור להסכם, ...".

    (ראו גם: עדותו בעמ' 80 לפרו' שורות 9 עד 12).

     

71. עובדים שהוצבו באגף המחשוב בעירייה קיבלו מבעלי תפקידים בעירייה, מכתבי הערכה ומכתבי תודה על עשייתם ופועלם (ראו למשל סעיף 16 לתצהיר אורנה וסעיף 17 לתצהיר דלית וכן נספח ד' לתצהירה).

     

    מעיון במכתבי הערכה והתודה שנשלחו לאורנה ולדלית, מטעם גורמים שונים בעירייה, עולה כי הם ממוענים להן, עם עותק למשל לראש העיר, או לסמנכ"ל תפעול ומנהלה בעירייה כמי שהיה ממונה על אגף המחשוב בעירייה, אך לא לחברה לאוטומציה (ראו למשל: נספח ד' לתצהיר דלית) שהעירייה טוענת כיום שהיו עובדים שלה.

     

    לא זו אף זו, במהלך השנים שני עובדים שהוצבו באגף המחשוב, קיבלו פרס עובד מצטיין מטעם עיריית חולון כעובדי עירייה (סעיף 26 לתצהיר גדעון וסעיף 17 לתצהיר אורנה).

     

    לעומת זאת, החברה לאוטומציה לא נתנה תעודת הצטיינות או פרס מצטיין לאותם עובדים, טובים ככל שיהיו, בו בזמן שהיא כן ידעה לעשות כן לעובדים שעבדו בחברה שלה (עדות רחל בעמ' 180 לפרו' שורות 25 עד 29 ושורות 33 עד 35).

     

    גם התנהלות זו בפני עצמה, הן של העירייה והן של החברה לאוטומציה, מלמדנו כי אלה לא ראו בעובדים שהוצבו באגף המחשוב כעובדי החברה לאוטומציה. אחרת, מצופה היה שהחברה לאוטומציה תעניק להם תעודות הצטיינות מטעמה, או לכל הפחות שמכתבי התודה והערכה מבעלי התפקידים בעירייה ימוענו גם לחברה לאוטומציה.

     

72. לפיכך, ובמצב הדברים הנוהג כמפורט, לא בכדי, שעובדי העירייה התייחסו לעובדים שהוצבו באגף המחשוב בעירייה, כעובדי עירייה ולא כעובדי החברה לאוטומציה, כנטען בפנינו (ראו למשל סעיף 18 לתצהיר דלית). התרשמותנו היא שביום יום ובשגרת העבודה האינטראקציה כולה והקשר בשוטף היה למול העירייה, כשהעירייה היא המעסיקה של אותם העובדים, ללא קשר לחברה לאוטומציה.

     

    לכן גם, וכפי שנטען, עובדי אגף המחשוב בעירייה ייצגו את האינטרסים של העירייה וגילו נאמנות לעירייה ולצרכיה (סעיף 12 לתצהיר גדעון).

     

    בעדותה של אורנה בפנינו, ניתנה על ידה דוגמא למקרה בו היא התבקשה לייצג את החברה לאוטומציה בכנס במסגרת מכרז אליו הגישה החברה לאוטומציה מועמדותה, מכרז שפרסמה העירייה. ואילו היא, אורנה, סירבה לעשות כן בהיותה עובדת עירייה, גם במחיר שהיעדרותה מאותו כנס עלול להוביל לפסילת הצעתה של החברה לאוטומציה במכרז. מפאת חשיבות הדברים נצטט מעדותה להלן בעמ' 107 שורות 26 עד 34:

    "אני יודעת שהיה יום שהתקיימה הכנס התקיים, אני במקרה הייתי בישיבה בחדר שלי, היו צריכים להגיע נציגי החברות שמגישות, זה היה תנאי סף ואז קיבלתי שיחת טלפון מהגזבר עירייה שאמר לי שנודע לו על ידי אחת מהמשתתפות שזו אסתי מנהלת אגף תקציבים, שלא הגיע נציג מהאוטומציה, הוא ביקש ממני שאני אלך לייצג את האוטומציה בכנס ספקים, התנגדתי, אמרתי לו, 'בשום פנים ואופן לא, אני לא מייצג את החברה לאוטומציה, אני עובדת עירייה', הוא אמר לי, 'זה בסדר, אני אתמוך בך', אמרתי, 'בשום פנים ואופן לא, אני לא עושה את זה, זה בעיה של האוטומציה' ".

     

    לשלמות התמונה יצוין, שלדברי אורנה, לבסוף הגיע לכנס 'אייל אמיר' ש"כבר היה 30% משרה, חצי רגל מחוץ לאגף, הוא כבר לא בעצם כעובד האגף" והוא הסכים לעשות כן לאחר שהשתכנע לעשות כן על ידי גזבר העירייה (עדות אורנה בעמ' 108 שורות 5 עד 8). יצוין, כי רחל בעדותה נשאלה האם הייתה בקשה של החברה לאוטומציה לעובד שהוצב באגף המחשוב להתייצב בכנס, והיא השיבה שאינה מכירה (עדות רחל בעמ' 196 שורות 14 עד 15).

    כך או אחרת, התנהלותה של אורנה, כמנהלת האגף, כמפורט באותו מקרה, מלמדת בבירור כי לחברה לאוטומציה לא היה מעמד ותפקיד או סמכות בעניין העובדים שהוצבו באגף.

     

73. ובהמשך ישיר לאמור, גם לא הוחלו על העובדים שהוצבו באגף המחשוב, החלטות של ועד עובדי החברה לאוטומציה, בין אם הועסקו מכוח הסכם קיבוצי ובין אם לאו. ראו לעניין זה עדותו של גדעון בעמ' 89 שורות 3 עד 15 :

    "מה שקרה שוועד העובדים של האוטומציה הכריז על שביתה רצו שהעובדים האלה ישבתו גם כן, אני התנגדתי בתוקף ולא הסכמתי והם לא שבתו, נוסף על זה כשהחליט יו"ר אלקסלסי לדוגמה להוריד להם שכר תוכנית הבראה של האוטומציה, אמרתי, 'אותי זה לא מעניין, אני משלם את הכסף הזה, אני לא אעשה שום הבראה לעיריית חולון, אף אחד לא מוריד להם שקל' והמשכתי לשלם להם את אותו שכר, כלומר, לא עניינו אותי כל ההסכמים באוטומציה, לא התייחסתי אליהם בכלל, בשבילי הם היו צינור ששילמו שכר, לא מעבר לזה, לא היה שם מנהל שהכיר אותם, לא הכיר את העבודה שלהם, לא ניהל אותם, לא מבחינה ניהולית ולא מבחינה מקצועית, ...".

     

74. וכך, כפי שהעירייה היא שניהלה את הליך הגיוס של העובדים שהוצבו באגף המחשוב שלה והיא שיבצה אותם לשירותיה, והיא שניהלה אותם לאורך תקופת העסקתם, היא גם, כפי שהוכח, הייתה האחראית בכל הנוגע לסיום העסקה של מי מהעובדים באגף זה - כמי שהחליטה על כך וכמי שגם הוציאה זאת לפועל, כשהחברה לאוטומציה אך מיישמת את החלטותיה. ראו לעניין זה עדותה של אורנה, מנהלת האגף, בעמ' 105 שורות 22 עד 26:

    "אני אנשים שלא מצאו חן בעיני פניתי אל הממונים אלי והודעתי להם שאני לא מרוצה, הסברתי את עמדותיי, ניסיתי לשכנע, לא תמיד הצלחתי לשכנע את הסמנכ"ל לפטר את אותו אחד או להעזיב אותו ממקומו, כמו כל מנהל אגף שמנהל אגף בעירייה לא רוצה לעבוד עם מישהו הוא פונה לממונה עליו, זה בדיוק מה שעשיתי". (ההדגשה אינה במקור)

     

    ובהמשך הבהירה אורנה גם כי "מי שהיה מוציא מכתב לחברה לאוטומציה לפטר אותם היה הסמנכ"ל הממונה" (עדותה בעמ' 105 לפרו' שורות 30 עד 31).

     

    בעדותה של אורנה ניתנה גם דוגמא למקרה קונקרטי בו החברה לאוטומציה עודכנה אודות סיום העסקתו של העובד, לאחר שכבר הליך סיום העסקתו בעירייה תם והושלם. ראו לעניין זה עדותה בעמ' 106 לפרו' שורות 1 עד 3:

    "אני נותנת עכשיו עם מקרה שגם אדון בני אברהם וארז אלי לפני שנה וחצי קראו לעובד שלי, עשו לו שימוע ופיטרו אותו. הנה עובדי עירייה, עשו לו שימוע פיטרו אותו".

     

    ובהמשך בעמ' 118 שורות 7 עד 11:

    "הבחור גנב מהעירייה, ברגע שנודע אני פניתי לממונה עלי ונודע לו את זה, הוא ארז אלי קרא לבני, קראו לו לחדר ובחדר הודיעו לו שהוא מפוטר באותו רגע, הוציאו דף והכתיבו לו, 'אם אתה לא רוצה שאנחנו נפנה למשטרה, זה מה שאתה צריך לחתום עליו', הוא חתם על זה, ביקשו ממני, ביקשו ממני להעביר את זה לחברה לאוטומציה וכך עשיתי".

     

    לכן, גם אם באופן פורמאלי, החברה לאוטומציה יישמה את החלטת העירייה לסיים את העסקתו של עובד זה או אחר שהוצב באגף (עדות אורנה בעמ' 118 לפרו' שורות 19 עד 21), אין בכך כדי לגרוע ממעמדה של העירייה כמי שהעסיקה את עובדי האגף וקיבלה החלטות בעניינם לרבות בעת סיום העסקתם ועל סיום העסקתם.

     

     

     

     

     

75. עינינו רואות, כי עיריית חולון היא שקיבלה את העובדים שהוצבו באגף המחשוב שלה, הגדירה את תפקידם בכפוף לצרכיה, הסדירה את תנאי העסקתם, ניהלה אותם מקצועית ואדמיניסטרטיבית, נשאה בעלות שכרם של העובדים ובידיה היה הכוח לפטרם. ובתוך כך, סיפקה להם את כל התשתית לביצוע עבודתם לרבות חדרים במשרדי העירייה ושילוט לכל עובד עם תואר תפקידו באגף העירייה, כשהעובדים ומנהלת האגף בראשם, מוצגים בתוך העירייה ומחוצה לה כעובדי עירייה. וכך, מסופקים להם גם כרטיסי עובד של העירייה, מצופה מהם להחתים באופן ביומטרי נוכחות מידי יום, דיווחם על חופשה או מחלה הוא למנהלת האגף והיא מדווחת לסמנכ"ל תפעול ומנהלה בעירייה. וכחלק מכך, העירייה לבדה היא שנותנת להם מכתבי תודה והערכה על ביצועים שלהם לרבות פרסים ותעודות מצטיין. וכל זאת, ללא שלחברה לאוטומציה יש סמכות או שיקול דעת בעניין, גם לא על דרך של יידוע בדיעבד כפי שלימדו כתבי מינוי, מכתבים, מיילים או מסמכים אחרים שצורפו לתצהיריהן של אורנה ודלית.

    תשתית זו, אכן מצביעה בבירור, כפי שטענה ההסתדרות, כי העירייה היא מעסיקתן האמיתית של העובדים.

     

76. בצד זאת, נזכיר כי עלינו לתת את הדעת גם למבחני העזר הנוספים בקביעת זהות המעסיק, כשמכוחם עלינו לבדוק בין היתר גם את השאלות הבאות: האם העובד מפסיד ייצוג ארגוני כתוצאה ממיקור החוץ?, האם משמעותו של מיקור החוץ היא הדרה של העובד מתחולת צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים?, האם מיקור החוץ פוגע בכבודו של העובד על ידי בידודו ופגיעה בתחושת השייכות שלו?, האם מיקור החוץ פוגע באפשרויות קידומו והתפתחותו המקצועית של העובד?, האם מיקור החוץ פוגע באפשרות העובד לקיים מערכת יחסים אישית ואנושית מול מעסיקו, באופן סביר בהתאם לסוג העיסוק בו מדובר?, האם העובדים נהנו משכר גבוה, מתנאים נלווים מכוח הסכמים והסדרים קיבוציים שחלו על עובדי החברה? מתנאי פרישה מיטיבים? ואף מייצוג ארגוני של ועד העובדים של החברה? האם הייתה פגיעה באפשרות הקידום שלהם? ועוד.

     

77. אולם, גם במענה להם, אין כדי לשנות מהמסקנה שלנו בדבר קיום יחסי עובד מעסיק בין עובדי האגף לעירייה.

     

     

    למיקור חוץ אותנטי שתי צורות אופייניות, שהרלבנטית לענייננו היא, מיקור חוץ של פונקציות, לה טוענות העירייה והחברה. במיקור חוץ של פונקציות מוצאים בשלמותם תחומים מוגדרים מן המסגרת הארגונית של המזמין. העובדים הם עובדיו של הקבלן ומבצעים עבודתם עבור הארגון מקבל השירות.

     

    בענייננו, טענו החברה לאוטומציה והעירייה כי ניתן לעירייה מיקור חוץ של שירותי מחשוב. אולם, המסכת הראייתית מלמדת כי לא מדובר היה במיקור חוץ אותנטי של שירותי מחשוב לעירייה. אגף המחשוב בעירייה, היה כמו כל אגף אחר בעירייה, כשהוא מנוהל מקצועית וניהולית על ידי סמנכ"ל התפעול שלה, שהיה ממונה גם על אגפים אחרים בעירייה. סמנכ"ל התפעול ניהל את אגף המחשוב בעירייה על כל היבטיו, מקצועית וניהולית. העירייה מצידה ובעלי התפקידים בה התייחסו לעובדי אגף המחשוב כמו כל עובד אחר בעירייה תוך ציפיות, דרישות וקביעת תחומי אחריות כמו בכל מערכת יחסים בין עובד למעסיק, כשהחברה לאוטומציה בכלל לא הייתה צד לכך. למעשה אגף המחשוב היה חלק מהמסגרת הארגונית של העירייה.

     

    לכן, לשאלות כמו האם הפסיד העובד ייצוג ארגוני או הודר מתחולת צווי ההרחבה, על פניו, אין רלבנטיות. זאת, משלא היה מיקור חוץ, לפחות לא אותנטי, וקביעת הסכם 1983 כי "מוסכם בזאת מפורשות שהעובדים יהיו עובדי החברה" (סעיף 5 להסכם, נספח מש/5 לתצהיר רחל), לא בא לידי ביטוי בשום צורה. ואם בכל זאת נבקש להשיב על השאלות כאמור, נגלה כי גם מבחני עזר אלה מטים את הכף להכרה בעובדים שהוצבו באגף המחשוב כעובדים של העירייה. כך, רוב העובדים שם הועסקו מכוח הסכמים אישיים ולא מכוח ההסכמים הקיבוציים שבין החברה לאוטומציה וההסתדרות (סעיף 33 לתצהיר אורנה), כשהם גם מוחרגים מתחולתם. גם בכך יש כדי לעורר תהיות ושאלות באשר לכשרות העסקתם, באופן שממילא גם דרישת הלגיטימיות מוטלת בספק.

     

78. אשר לטענת העירייה כי שכרם של העובדים שהוצבו באגף המחשוב גבוה משמעותית משכר עובדי עירייה בין אם יועסקו בהסכם קיבוצי או אם באישי (סעיף 38 ו-60 לתצהיר המשלים של בני), מעבר לכך שהיא לא הוכחה, אין בכך כדי לגרוע ממעמדם של העובדים שהוצבו באגף המחשוב בעירייה, שהוכח כי היה כשל עובדים של העירייה.

     

    העירייה לא פירטה מהו שכרם של עובדי עירייה אחרים שלה עם ותק העובדים נשוא הליך זה ובמעמד דומה, או מה המצב ברשויות אחרות. מלבד כך שבעדותה של דלית, עלה הנושא שבסימולציה שנערכה לה לבירור שווי שכרה ככל שתוכר כעובדת, ונמצא כי בסימולציה אחת השכר המשולם לה כיום גבוה יותר מזה שישולם לה אם תוכר כעובדת (פער של כ- 1,000 ₪) ובסימולציה נוספת נמצא בכלל ששכרה כיום נמוך יותר מזה שישולם לה (עמ' 125 לעדותה שורות 5 עד 17), לא הובאה כל אסמכתא לטענות אלה של העירייה.

     

    אפילו הייתה היא עושה כן, לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתנו שמעוגנת במסכת הראייתית הרחבה שהונחה ומלמדת כי שררו יחסי עובד מעסיק בין העובדים לעירייה.

     

79. גם הסיבה בעטיה בחרה העירייה לפנות לחברה לאוטומציה ולהיזקק לה לתשלום שכרם בפועל של עובדי האגף, נבעה משיקולים, שבינם לבין צורך במיקור חוץ אותנטי, אין קשר. וראו לעניין זה עדותו של גדעון בעמ' 68 לפרו' שורות 16 עד 18:

    "... שהעסיקה את העובדים לא דרך העירייה אלא דרך כאילו באמצעות החברה לאוטומציה זה לצמצם את עלויות השכר, זאת הייתה הבעיה העיקרית, להראות, ראש עיר רוצה להראות במאזן רק 32% עלויות שכר, 'אני ראש עיר נהדר, אני מאוד יעיל' ..."

     

    וכן, עדותו בעמ' 79 שורה 33 עד 80 שורה 1:

    "שאלתי 'למה העירייה עשתה את זה?' הסביר לי גזבר העירייה...רצינו כמה שפחות עובדים שיהיו עובדי עירייה'".

     

    דהיינו, מלכתחילה לא רצתה העירייה להוציא את שירותי המחשוב מחוץ לסמכותה וניהולה, אלא כל שמבוקש היה להראות, למראית עין ובמסגרת הרישום בדוחותיה ודיווחיה, כי אלה הם אינם עובדיה שלה, למרות שבפועל היא נהגה בהם ככאלה.

     

80. על הרקע האמור, התרשמותנו היא כי אכן, כטענת ההסתדרות, החברה לאוטומציה שימשה אך כצינור לתשלום שכר עם תפקיד פורמאלי בלבד ללא תוכן ומהות בעניין העובדים, תוך שהיא מיישמת, ללא שיקול דעת שנלווה לכך, את הנחיות העירייה בעניינם וזאת גם, רק וככל שלעירייה היה צורך בחברה, כמי שבפועל משלמת את שכרם. כשבתוך כך, הסכם 1983 שנחתם בין הצדדים, היה לאות מתה ומיקור החוץ שהתיימר להעניק, היה אכן פיקטיבי. רוב התוכנות בהן עושה כיום העירייה שימוש הן בכלל לא של החברה לאוטומציה, לעובדים גם לא היה ממונה מקצועי בחברה והאינטראקציה היומיומית של העובדים שהוצבו באגף המחשוב בעירייה הייתה בכלל מול אורנה, כמנהלת האגף, ומול סמנכ"ל תפעול ומנהלה בעירייה, שניהל אותו, קבע והגדיר כל היבט של אגף זה.

     

81. לפיכך, אין לנו אלא להפנות להצהרותיו של גדעון שהוכחו במסגרת הליך זה ומבטאות באופן מדויק את מעמדם של העובדים כעובדי העירייה:

    "אני מצהיר כממונה של העובדים במהלך 17 שנים שהחברה לאוטומציה היוותה בסך הכל צינור לתשלום משכורות. העירייה היא זאת שקלטה את עובדי האוטומציה מההתחלה והיא זאת שקבעה את כל תנאיהם. העירייה היא זו שראיינה את העובדים, היא זו שערכה להם מבחני קבלה, היא זו שקלטה את העובדים שהתקבלו לאגף, היא זו שהחליטה על הצבתם באגף המחשוב בעירייה והיא גם זו שהפסיקה את עבודתם בעירייה, העירייה קבעה להם את השכר בהתבסס על שכרם של בעלי תפקידים באותן רמות בעירייה ובשירות המדינה ולא התבססה על שכרם של בעלי תפקידים דומים בחברה לאוטומציה ששכרם היה גבוה באופן משמעותי מזו של עובדי המחשוב בעירייה. אף גורם בחברה לאוטומציה לא היה מעורב בהליכים אלו. החלטות העירייה לגבי העובדים הועברו על ידי לאנשי החברה לאוטומציה, שהייתה למעשה מעין חותמת גומי המאשרת את הקליטה שלהם או את הפיטורים שלהם ולא מעבר לכך. העירייה קבעה לעובדי המחשוב את סדרי עבודתם ושעות עבודתם, העירייה אישרה להם את חופשותיהם, העובדים הגיעו לכנסים של העירייה, נשלחו לכנסים מטעם העירייה כנציגי העירייה ומנהלת אגף המחשוב אף נשלחה מטעם העירייה לסיור מקצועי בארה"ב יחד עם מנהלים ממינהל החינוך בעירייה, העובדים נשלחו מטעם העירייה להכשרות מקצועיות, הם החתימו בעירייה שעון נוכחות, הם נדרשו לקבל מהעירייה אישור לחופשותיהם ולדווח לעירייה על עבודתם וכן לדווח על חופשה ומחלה למנהלת מחלקת הנוכחות באגף משאבי אנוש בעירייה בדומה למקובל לעובדי עירייה, העירייה סיפקה לעובדים חדרים, ציוד מחשובי וכל ציוד לביצוע עבודתם כולל טלפונים סלולריים ואף כרטיסי ביקור של העירייה לפי אותם קריטריונים שהיו נהוגים לגבי עובדי עירייה אחרים. העובדים ישבו פיזית במשרדי העירייה בדומה לעובדי עירייה. מנהלת אגף המחשוב אף הופיעה כמנהלי אגפים אחרים בעירייה בפני וועדת המכרזים העירוניות ומסרה את המלצותיה לגבי בחירת ספקי מחשוב לאחר שהעירייה קיימה מכרז בנוגע למערכים, תוכנות ויישומים שונים. מנהלת אגף המחשוב אף הייתה חברה בוועדת רכש המחשוב העירונית שהייתה ועדת בת לוועדת הרכש העירונית שבראשה עמדתי.

    אני הנחתי את העובדים מבחינה מקצועית באופן רציף הן באופן ישיר והן באמצעות מנהלת אגף המחשוב. במהלך השנים שני עובדים אף קיבלו פרס עובד מצטיין מטעם ושל עיריית חולון כעובדי עירייה אחרים ביחידות אחרות. לעובדים ניתן תלוש שכר ושולם שכר על ידי החברה לאוטומציה על סמך הדיווחים שנמסרו על ידי העירייה לחברה לאוטומציה מידי חודש בחודשו. ... " (סעיף 25 ו- 26 לתצהירו)

     

82. אין זה מפתיע אם כן, שאורנה ודלית, התייחסו בעדותן לכך ש"החברה לאוטומציה הייתה צינור" (עדות אורנה בעמ' 96 לפרו' שורה 18) ו"שכרי שולם כצינור דרך חברת אוטומציה" (עדות דלית בעמ' 120 שורה 12).

    אין המדובר בדקלום או שינון, אלא זה אכן מצב הדברים וגם העירייה ב'זמן אמת' ראתה בחברה לאוטומציה ככזו.

     

83. מעיון בתצהירו של בני ומשמיעת עדותו בפנינו עולה כי עיקר הקושי של העירייה בקליטת עובדי אגף המחשוב כעובדי עירייה נבע "בשל העובדה שלא התקבלו לעבודה בעירייה כעובדי עירייה, לא נבחנה עמידתם בתנאי הסף, הם לא עמדו למכרזים וגם תנאי העסקתם והכללים שחלו על העסקתם לא היו כשל עובדי עירייה" (סעיף 16 לתצהירו). טיעון עליו חזר שוב ושוב לאורך תצהירו (ראו למשל: סעיף 37, סעיף 38 וסעיף 52 לתצהירו) וכי "הכללים החלים על העירייה מחייבים קליטת עובדים במכרזים" (סעיף 53 לתצהירו).

     

    אכן, אין מחלוקת כי העובדים שהוצבו באגף המחשוב בעירייה לא נקלטו בעירייה על דרך של מכרז פומבי (ראו למשל עדות אורנה בעמ' 97 שורות 20 עד 21).

     

    עם זאת, בעובדה שלא ניתן להכיר בעובדי אגף המחשוב כעובדי עירייה קבועים מאחר ולא נקלטו במכרז פומבי ועמדו בתנאי הסף, אין משמעות הדבר כי לא שררו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, כפי שעולה מהתשתית הראייתית שהונחה לפנינו. וכך, גדעון היטיב לתאר זאת במדויק, בעמ' 72 לפרו' שורות 32 עד 33: "מה שקרה עובדי האוטומציה שהם היו עובדים בעירייה, לא נקלטו פורמלית". ועדיין, וכפי שטען, הם היו עובדים בעירייה ושל העירייה. בית הדין הארצי לעבודה פסק עוד לפני שנים, כי אי מילוי הוראות מנהליות הקבועות בדין, אינו שולל קיומם של יחסי עובד מעסיק בין מבצע העבודה לבין המדינה או רשות מקומית לעניין זכויות כלכליות הנובעות מיחסי עבודה, וכי קיומם של יחסי עבודה ייקבע על יסוד מערכת היחסים כפי שהייתה בפועל בין הצדדים, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה (ראו למשל: עניין יואל מורה).

    יפים לעניין זה גם דבריו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 11441-10-13 אלכסנדר קגנובסקי - עירית כפר סבא, (פורסם בנבו, 19.10.14):

    "24. מוסיפה העירייה וטוענת כי הכרה ביחסי עבודה עמה מנוגדת להוראות סעיפים 170 (א) ו-(ב) לפקודת העיריות [נוסח חדש], שלפיהם תנאי למינוי אדם כעובד עירייה הוא הכרזה על משרה בפומבי ובתנאי שקיימת לאותה משרה הקצבה בתקציב מאושר, וכן מנוגדת היא לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"ם – 1979. טענות אלה אין לקבל.

    אם התובעים הועסקו "שלא כדין", אין משמעות הדבר כי הם אינם זכאים לשכר, בהתאם לכללים המתייחסים לעובדי העירייה במעמדם. כבר בעניין קרואני נקבע, באופן דומה לענייננו, כי את הוראות החקיקה בדבר אופן מינויו של אדם לשירות המדינה יש להבין כמתייחסות בראש ובראשונה למישור המנהלי, קרי כהנחיה למדינה (או לרשות) כיצד עליה לנהוג במינוי עובדים, ולא כהוראה בדבר בטלות ההתקשרות ואיון תוצאותיה הכלליות (להבדיל מתוצאות מיוחדות כגון פנסיה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות)). נפסק כי לו רצה המחוקק לקבוע כי הפרה של הוראות הקבלה לעבודה משמעה איון יחסי העבודה, יש להניח כי היתה מתווספת לחוק הוראה מתאימה. גם במקרה זה, העובדה כי היותם של התובעים עובדי העירייה אינה פרי הליכים שנקבעו לכך בחקיקה, אין משמעה כי העובדים אינם זכאים לקבל מהעירייה, בגין עבודתם, את תנאי העבודה שאותם זכאים לקבל עובדי עירייה אחרים במעמדם.

    25. לאור האמור, בדין קבע בית הדין האזורי כי התובעים הם עובדי העירייה. ...".

     

84. ניסיונה של העירייה להתנער כיום מהאופן בו היא עצמה לאורך השנים הכירה בעובדים כעובדיה שלה, עולה לכדי חוסר תום לב.

     

     

     

    כך, מנסה העירייה להיאחז במסמך כזה או אחר, שלשיטתה מעיד אחרת. אולם, בקשה למשל לעדכון שכר לחברה לאוטומציה כשאורנה, מנהלת האגף חתומה עליו כעובדת עירייה ועל נייר מכתבים של העירייה (נספח ט' לתצהיר המשלים של בני), כמו גם מסמך לחידוש חוזה לעובד מסוים מטעם החברה לאוטומציה משנת 2003 (נספח ח' לתצהיר המשלים של בני), אינם יכולים לסתור את שלל המסמכים שהוצגו בהליך ואת העדויות שנשמעו בפנינו המלמדים והמצביעים כי המעסיקה האמיתית והאותנטית של העובדים הייתה העירייה.

     

85. למרות שמצב דברים זה היה ידוע היטב הן לעיריית חולון והן לחברה לאוטומציה ולמרות שעוד בשנת 2012 התריעה העירייה על כך לחברה לאוטומציה כי היא אינה רוצה ליצור זיקה של יחסי עובד מעסיק בינה לבין העובדים באגף המחשוב (ראו: מש/7 לתצהיר רחל, שהוא הודעת מייל של גדעון לרחל בעניין זה וכן ראו גם עדות גדעון בקשר למייל הנדון בעמ' 70 שורות 18 עד 22). וזאת, תוך שמבוקש מהחברה לאוטומציה "שימו מנהל ניהולי שינהל את העסק" (עדות גדעון בעמ' 71 לפרו' שורות 12 עד 17), הדבר "נפל על אוזניים ערלות" (עדות גדעון בעמ' 71 לפרו' שורות 12 עד 17). בפועל, העירייה היא שהמשיכה לנהל את העובדים בכל היבט, לרבות מקצועית.

     

86. לאור האמור, מובן כי הממונים בעירייה הבהירו, כי הם מעוניינים לקלוט את העובדים כעובדי עירייה (סעיף 39 לתצהיר אורנה). הם ממילא, כפי שהוכח, היו כאלה.

    וכך, כבר בתחילת שנת 2015, ניתנה חוות דעת משפטית לפיה העובדים באגף המחשוב הם עובדים של העירייה (סעיף 14 לתצהיר גדעון ועדותו בעמ' 69 לפרו').

    בשנת 2016, הוביל גדעון, מהלך לקליטת עובדי האגף כעובדי עירייה למול משרד הפנים ומשרד האוצר (סעיף 15 לתצהיר גדעון, סעיף 15 לתצהיר המשלים של בני וסעיף 29 לתצהיר דלית).

    אורנה, כמנהלת אגף המחשוב בעירייה, ידעה על כך, כמו גם על רצונה של העירייה לקלוט אותה ואת עובדי האגף כעובדי עירייה בהתאם לדין והיא התייחסה לכך ארוכות במסגרת עדותה בפנינו (עדותה עמ' 109 לפרו' שורות 29 עד 31, בעמ' 110 לפרו' שורות 23 עד 27 ובעמ' 111 לפרו' שורות 2 עד 4).

     

    גדעון הבהיר שעמדו אז בפני העירייה שלוש חלופות לקליטת העובדים כעובדי עירייה והן: לקלוט אותם במכרז פנימי, או להגדיר אותם כעובדי חברת כוח אדם או לקלוט אותם כממלאי מקום (עדותו בעמ' 85 לפרו' שורות 16 עד 27).

    אולם לטענתו, לבסוף נעצר המהלך ע"י מנכ"לית העירייה דאז (סעיף 24 לתצהיר גדעון וסעיפים 41 עד 51 לתצהיר אורנה).

     

    יצוין, כי גם לאחר שהסתיימה העסקתו של גדעון בעירייה בשנת 2016, פעלה שוב העירייה בניסיון לקלוט את עובדי אגף המחשוב כעובדי עירייה בכפוף לדין. ובשנת 2019 נבחנה שוב האפשרות לקליטתם במכרזים פנימיים. גם אז, ולצורך כך, נעשתה פניה נוספת למשרד הפנים (סעיף 11 לתצהיר המשלים של בני) ובמקביל פניה למשרד האוצר (עדות בני בעמ' 159 לפרו' שורות 19 עד 20). אולם, שיחות אלה לא הבשילו לעמדה (עדות בני בעמ' 171 לפרו' שורות 21 עד 23).

     

87. כך או אחרת, הוכח מעל לכל ספק, כי בין העובדים לבין העירייה שררו יחסי עובד מעסיק, כשהעירייה היא שהעסיקה אותם, ולא החברה לאוטומציה.

    העסקתם על ידי העירייה, כפי שהוכח, הייתה מראשית דרכה אצלה, כשהיא מנהלת את הליך הגיוס, קובעת את תנאי העסקתם ותפקידם, מפקחת עליהם ובמידת הצורך מחליטה על סיום העסקה, והכל כמפורט לעיל.

     

88. עם זאת, העובדים אינם עובדי עירייה קבועים. מעמד של 'עובד קבוע' קם לעובד רק בהסתמך על הוראות הסדרים נורמטיביים, ובענייננו, חוקת העבודה. במקרה דנן, אין מחלוקת שאלה לא התקיימו בעובדים, הם לא התקבלו, לא על דרך של מכרז פומבי ולא בתקן. אולם, וכפי שצוין, העסקתם שלא כדין בעירייה ועל ידי העירייה, אינה גורעת מיחסי העבודה שבין הצדדים.

     

    התמודדות במכרז פנימי ?

89. העירייה טענה כי במסגרת אגף התקשוב שעתיד להיות מוקם אצלה, עתידים להיות מפורסמים מכרזים לקליטת עובדים (סעיף 10 לתצהיר המשלים של בני).

     

90. העובדים שכאמור מוצבים כיום באגף המחשוב בעירייה, שהוכח בפנינו שהם עובדים בעירייה ושל העירייה, מבקשים להתיר להם להתמודד במסגרת מכרזים פנימיים לתפקידים שיפורסמו באגף שעתיד לקום (סעיף 70 לבקשת הצד).

     

     

     

     

91. אולם, העירייה והמדינה טוענות כי הם אינם רשאים להגיש מועמדותם במסלול כאמור, מכוח חוזר מנכ"ל משרד הפנים, מספר 3/2011 (צורף כנספח 1 לתגובת המדינה לבקשת הצד), לפיו תנאי להתמודדות למכרז פנימי של עובד עירייה או עובד רשות מקומית הוא, כי העובד הוא עובד עירייה שנקלט במכרז פומבי ובעל ותק של 24 חודשים מיום קליטתו במכרז פומבי, מה שאינו מתקיים בעובדים נשוא פסק דין זה, משבין היתר לא נקלטו על דרך של מכרז פומבי.

     

92. המדינה מוסיפה ומציינת כי משאינה המעסיקה של העובדים, אין היא מכירה את העובדות הנוגעות להעסקתם ולמערכת היחסים בינם לבין העירייה, כשעמדתה מבוססת על הוראות הדין והפסיקה, ואין להתערב בה.

     

93. אכן, חוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/2011 מקים לכאורה מחסום בפני העובדים מהתמודדות לתפקיד באגף התקשוב העתידי בעירייה על דרך של מכרז פנימי (ראו סעיף 5 לו בעמ' 11).

     

94. עם זאת, בהתאם להלכה שנפסקה ע"י בית הדין הארצי לעבודה, העסקה ממושכת בשירות המדינה מאפשרת לעובד להגיש מועמדותו במכרז פנימי, גם אם הוא לא עובד מדינה כמשמעו בחוק המינויים אלא עובד במדינה.

     

    הלכה זו נקבעה עוד בשנת 2003 בע"ע 388-99 יעקב חסון ואח' - מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון , פד"ע לט 358, שם הוכרה האפשרות הזו ובית הדין הארצי שב ונדרש אליה פעם נוספת בשנת 2011, בעניין יואל מורה, תוך שהוא מתייחס אליה בהרחבה שם ומחדד אותה. הלכה זו יושמה לאורך השנים מאז בפסיקת בתי הדין לעבודה. ובעניין זה אין לנו אלא להפנות לפסיקה הרבה שהציגה ההסתדרות בתמיכה לכך, כמו למשל פ"ה (ירושלים) 33826-05-15 סולימאן אבו חסן ו-19 אח' - מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.5.18), פ"ה (תל אביב-יפו) 56043-03-17 סיגלית פלס - מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.6.21), סע"ש (תל אביב-יפו) 14593-04-21 טובה שפירא - מדינת ישראל - לשכת הפרסום ממשלתית (פורסם בנבו, 26.5.21).

     

95. ניסיונן של המדינה והעירייה לאבחן את המקרה של יואל מורה, כמו גם הפסיקה הנוספת שבאה לאחריו ונתנה ביטוי לאותה הלכה שנקבעה אז, ראויה להידחות. ונפרט.

96. הרציונאלים שעמדו ביסוד ההחלטה להתיר ליואל מורה להתמודד במכרז פנימי בשירות המדינה, הגם שנקבע שאין לראות בו כ'עובד מדינה' לפי חוק המינויים, היו אלה:

    • העסקתו במשך שנים בהן הוא היה חלק בלתי נפרד מהמערך הארגוני, כשבינו לבין המדינה שררו יחסי עובד מעסיק.

    • תכלית המכרז הפנימי – מתן עדיפות לעובדים בתוך הארגון עצמו ורצון לקדם קודם כל את עובדי הארגון. לכן, ומשמורה הוא חלק מהארגון ומהמערכת יש להתיר לו התמודדות במכרז הפנימי המתיישב עם תכליתו.

    • חסימת האפשרות להתמודדות במכרז פנימי בנסיבות כגון דא, תפגע בעקרון השוויון ותפלה בין מורה ליתר העובדים עמו, בהיעדר אבחנה רלבנטית.

       

      וכל זאת, בכפוף להבהרה כי במתן אפשרות למורה לגשת למכרז פנימי, אין כדי לקבוע את מעמדו כ'עובד מדינה', קרי עובד קבוע שלה.

       

97. מפאת חשיבות הדברים, נצטט להלן מתוך חוות הדעת של כב' השופטת (בדימוס) רונית רוזנפלד, בעניין יואל מורה, שם היא פרטה בהרחבה רציונאליים אלה:

    "...עו"ד מורה אומנם נבחר בשלב מסוים ככשיר 2 במכרז פומבי, אולם לא התקיים בו התנאי בדבר קליטה לשירות המדינה במכרז פומבי. אלא שלדידי, לא תוכל המדינה לאחוז בהוראה זו ולהסתמך עליה, כאילו עו"ד מורה הינו עובד חדש וחיצוני למערכת. זאת, שעה שהיא העסיקה אותו במשך שנים לא מעטות, שלא על פי הוראות הנוהל על פיהן היא מחויבת, כאילו הוא קבלן שירותים חיצוני, בעוד שבפועל במשך כל אותה תקופה הוא היה חלק בלתי נפרד מן המערך הארגוני שלה.

     

    7. חשוב להדגיש בחלק זה של הדברים את מטרת המכרז הפנימי, כפי שעמדה עליה בשעתו סגנית הנשיא אלישבע ברק בפרשת הסתדרות המעו"ף- עיריית בת ים, ועליה נסמך גם חברי השופט צור, לפיה תכלית המכרז הפנימי הינה "לתת עדיפות ראשונה לקידום העובדים", וכי במכרז הפנימי אומנם קיימת העדפה של אוכלוסיה מסוימת אלא שמנגד עומד "אינטרס השירות הציבורי, לקדם קודם כל את עובדיו, להציב בפניהם הזדמנות לקידום...הדבר צודק כלפי העובדים ואף תועלתי למעביד. ידיעה זו מגבירה את המוטיבציה לעבוד, על כן היא תועלתית לשני הצדדים. לעובדים סיפוק בעבודה. למעבידים – יעילות במפעלם"[עס"ק 1010/04 הסתדרות המעו"ף- עיריית בת ים (20.2.05)].

     

    8. הנה כי כן התכלית היא קידום העובדים במקום העבודה, לעומת מי שהוא מחוץ לקבוצת העובדים באותו המקום. ההסדר בכללותו הינו פרי הסכמות קיבוציות, ובו אין לנו כל סיבה והצדקה להתערב. מכל מקום, הזכות להתמודד במכרז הפנימי מעצם טיבה, היא זכות יתר של העובדים במקום העבודה, וככזו היא מעניינם של העובדים דווקא. בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, המדינה שכשלה בהתנהלותה, היא זו הנאחזת בכללי המכרז הפנימי על מנת לחסום את דרכו של העובד.

    ויובהר, בכל הקשור לדרישת המכרז הפומבי כתנאי להתמודדות במכרז הפנימי, ניתן לומר כי המכרז הפומבי מסמל למעשה, מעין מחסום או חיץ המפריד בין מי שהוא מחוץ למערכת לבין עובד שהוא חלק ממנה, וכל זאת לעניין אפשרות הקידום, הניתנת בעדיפות ראשונה לעובדים מתוך המערכת. משזו תכלית ההסדר, כי אז ככל שמדובר בעו"ד מורה, לא ניתן לראותו כמי שניצב מעברו של החיץ, ולא יחד עם כל יתר העובדים עימו במינהל במשך תקופה ארוכה.

    אשר על כן, מניעת האפשרות לקידום, דרך התמודדות במכרז פנימי ממי שנמצא כעובד בתוך המערכת במשך תקופה ארוכה, ובנסיבות כפי שהתבררו בעניינו של עו"ד מורה, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המכרז הפנימי.

    ...

    10. לא למותר הוא להבהיר, כי בקביעה בדבר הכרה בעו"ד מורה כ"עובד במדינה" הזכאי לגשת למכרז פנימי, אין כדי לקבוע את מעמדו כ"עובד המדינה", דהיינו עובד קבוע של המדינה על פי הוראות חוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט- 1959, (להלן- חוק המינויים). העיקרון בדבר מילוי התנאים על פי הוראות חוק המינויים נשאר עומד על כנו כפי שנקבע בעניין חסון, ואין באפשרות הניתנת לעו"ד מורה, בנסיבות המיוחדות כפי שהתבררו, לגשת למכרז פנימי, כדי להפכו לעובד קבוע על פי חוק המינויים" (ההדגשות אינן במקור).

     

98. על דעת רוב חברי המותב נקבע כי יש לראות ביואל מורה עובד של המדינה לצורך השתתפות במכרזים פנימיים, לרבות המכרז הפנימי אליו התייחס פסק הדין.

     

99. האמור בעניין יואל מורה נכון ויפה גם לענייננו.

    ובקשר לכך, אין לנו אלא להפנות לעדותו של בני, שלמרות שהוא העיד מטעם העירייה, עדותו מלמדת עד כמה רלבנטיים רציונאלים אלה עליהם עמד בית הדין הארצי לעבודה בעניין מורה ושהובילו לקביעתו כאמור, גם לנסיבות ענייננו, באופן שיש לאפשר לעובדים להתמודד במכרזים פנימיים באגף המחשוב בעירייה. ראו עדותו בעמ' 157 ו- 158 לפרו':

    "בסופו של דבר אנחנו פה, ואני אומר את זה כל פעם, העובדים האלה הם עובדים מאוד יקרים, אנשים שנתנו הרבה מאוד שנים תמיכה לעיריית חולון. אני מתוקף תפקידי, אף שלא הייתי חייב לעשות את זה, אבל ידעתי שפה מדובר על קבוצה מאוד איכותית שדרך אגב, אם מי מהם לא היה טוב הוא לא היה נמצא, כי לא, הם לא עבדו לפי הסכמים עכשיו שאי אפשר היה להוציא ולהחליף כמו בהסכמים הקיבוציים של רשויות, עשיתי את כל מה שרק יכולתי לפנות למשרד הפנים ולבקש לעשות מכרזים פנימיים, מי כמוך גם יודע, שאפילו הגעתי עד לרמת סכסוך עם משרד הפנים, ברמה כזו או אחרת אישית על איך, מה פתאום אני מעביר אליהם את הדברים האלה, אבל עשיתי את הכול. ברגע שהרגולטור בא ואמר, חברים, אי אפשר לעשות את זה, רק מכרזים חיצוניים, מאחר והם לא עובדי עירייה, אז ניסינו, ביחד, לבוא ולהגיד בואו ניתן להם סוג של עדיפות של 5 שנים, ואפילו הלכתי והסתכלתי שלא יקבלו עובדים זוטרים, ושם לא הבנתם אותי כרגע שאמרתי בוא נוריד ל-3 שנים כדי שגם העובדים היותר זוטרים, לא רק נחפש את ה-5 שנים, ושם זה נעצר. הייתה כוונה כן לנסות ולהכניס אותם דרך מכרזים פנימיים".

     

100. בהתייחס לעובדי האגף שהעידו בפנינו, יצוין כי אורנה, מנהלת אגף המחשוב, היא עובדת של העירייה עוד משנת 2002 (סעיף 4 לתצהירה), משך כ- 20 שנה! ואילו דלית, היא עובדת של העירייה עוד משנת 1989, ומועסקת בעירייה יותר מ- 32 שנים! (סעיף 2 לתצהירה).

      

101. גם לשאר העובדים ותק של שנים רבות וראו לעניין זה הטבלה שבסעיף 59 לתצהיר המשלים של בני המפרטת את הוותק של עובדי האגף. שנות הוותק המועטות ביותר שם הן של שירה מזור, וגם אלה עומדות על 4 שנים.

      

      

102. על יסוד קביעתנו כי שררו יחסי עובד מעסיק בין העובדים לעירייה וכי מדובר בעובדים שעובדים באגף זה שנים לא מעטות, מקובלים עלינו גם דבריו של גדעון "עובד שאני מכיר אותו 10, 15 שנה לא צריך לשלוח לקינן שפי, ..." (בעמ' 82 לפרו' שורות 19 עד 20). וכן, ובהתייחס לאורנה מנהלת האגף, כי: "אין כל הצדקה לשלוח מנהלת ששינתה את פני המחשוב בעירייה ושיש לעירייה היכרות רבת שנים אתה למבחנים במכון חיצוני " (סעיף 22 לתצהירו).

      

103. לכן, ובעניין אורנה, גם אם נהוג ומקובל בעיריית חולון לקלוט עובד לתפקיד מנהל אגף רק על דרך של מכרז חיצוני באופן שמתיישב עם הוראות משרד הפנים (סעיף 21 לתצהיר המשלים של בני), בהינתן שבמקרה דנן – אורנה מועסקת כמנהלת אגף בעירייה הלכה למעשה, עוד משנת 2004 (סעיף 6 לתצהירה), אין לעירייה אלא להלין על עצמה שהעסיקה אותה שלא כדין. דרישתה כיום כי היא תעמוד למכרז חיצוני, לאחר שכבר כ- 18 שנה היא ממילא מנהלת את אגף המחשוב בעירייה כעובדת עיריית לכל דבר ועניין, אינה ראויה והיא אינה מתיישבת עם פסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

      

104. לכן, וכפי שציין אסף, משאין חולק כי עבודת העובדים נדרשת באגף המחשוב בעירייה, תפקידם לא התייתר וממילא ימשיכו הם לתת שירות לעירייה על תוכנות ויישומים שאינם שייכים כלל לחברה לאוטומציה (סעיף 17 לתצהירו), אין לחסום את דרכם מהתמודדות במכרז פנימי, אפשרות שהוכרה לעובד שמועסק תקופה ממושכת במדינה או ברשות מקומית.

      

105. בעובדה שיואל מורה הועסק על דרך של קבלן עצמאי, או שבעניינו היה מדובר בהליך פרט ולא בהליך קיבוצי או שמתן שירותיו במדינה ניתנו תחילה על דרך של מכרז פומבי, או שהחברה לאוטומציה היא שהייתה לאורך השנים המעסיקה הפורמאלית של העובדים, כפי שניסו העירייה או החברה או המדינה לטעון – אין רלבנטיות. אין בין עניינים אלה לבין הרציונאלים שהנחו את בית הדין הארצי לעבודה להתיר לו להתמודד במכרז פנימי, דבר וחצי דבר. אף לא אחד מהעניינים כמפורט היה שיקול להתיר ליואל מורה להתמודד על דרך של מכרז פנימי. העובדה שעבד משך שנים רבות כעובד של המדינה, כשהוא חלק בלתי נפרד מהמערך הארגוני שלה, הספיקה לבדה לאפשר לו להתמודד במכרז פנימי. וכך גם נכון למקרה שלפנינו.

      

106. אשר למסמך משנת 2012 שעניינו 'שנת הסדרת עובדים שהתקבלו שלא כדין בעיריות' (נספח 2 לתגובת המדינה לבקשת הצד) (להלן: "מסמך ההסדרה") ואליו מתייחסת המדינה בטענותיה, יובהר כי גם מכוחו אין כדי לחסום את דרכם של העובדים נשוא פסק דין זה מהתמודדות במכרז פנימי.

      

107. המדינה טוענת כי ככל שיקבע בית הדין שהעובדים הם עובדים של העירייה, הרי שהדין החל עליהם הוא הדין החל על יתר עובדי העירייה שהועסקו ללא זכיה במכרז פומבי. לכן, ומכוח מסמך ההסדרה המבקש להסדיר מצבים מסוג זה, על העירייה להסדיר את העסקתם.

      

108. במסמך ההסדרה נקבע כי העובדים הפטורים ממכרז הם בין היתר ולענייננו עובדים במתח דרגות מסוים כמפורט שם (סעיף 2.1 למסמך ההסדרה) וכן, עובדים שהתקבלו לתפקידם לפני 1.1.00 (סעיף 2.2 למסמך ההסדרה). שאר העובדים שלא עונים על החריגים כפי שהוסדרו במסמך, נדרשים להתמודד במכרז פומבי, והכל כמפורט שם.

      

109. בענייננו, נכון לסיום העסקתו של בני בעירייה, בשנת 2020, הועסקו 16 עובדים שכולם, למעט 3, התקבלו לאחר 1.1.00 (סעיף 59 לתצהיר המשלים של בני). ראו גם עדות עוז שמציין כי למיטב ידיעתו, אחד או שני עובדים שובצו לעיריית חולון לפני שנת 2000 (עדותו בעמ' 20 לפרו' שורות 4 עד 8).

      

110. לפיכך, ובהתייחס לאותם עובדים באגף המחשוב שנקלטו בעירייה עובר לשנת 2000, וככל שהם עדיין מועסקים בעירייה, ממילא מכוח חוזר ההסדרה, הם פטורים ממכרז. אחת מאותן העובדות היא דלית, שהעידה בפנינו. היא התחילה לעבוד בעירייה בשנת 1989 (סעיף 2 לתצהירה).

      

111. אשר ליתר העובדים אליהם מתייחס פסק דין זה, אין מחלוקת שהם לא מועסקים מכוח מתח דרגות זה או אחר, אלא פורמאלית ולמראית עין, העסקתם הייתה בכלל דרך החברה לאוטומציה, כשהיא מוצגת בתלושי שכרם שלא כדין כמעסיקתם. ולכן, על פניו, לפי מסמך ההסדרה, יש להסדיר העסקתם בעירייה כאמור במסמך ההסדרה.

      

112. אולם שוב, משמעות הדברים היא, שאנו מגיעים לתוצאה הסותרת והמרוקנת מתוכן את פסיקת בית דין זה בה הוכרה העסקה ממושכת בשירות המדינה ככזו המאפשרת לעובד להגיש מועמדותו במכרז פנימי, גם אם לא נקלט בהליך שקבוע בדין. ויותר מכך, משמעה יישום הוראות המסמך באופן קשיח, 'שחור על גבי לבן', ללא הפעלת שיקול דעת, תוך התעלמות מעובדות המקרה והמצב המשפטי. בענייננו, העובדים, מועסקים באגף המחשוב תקופה ממושכת, כעובדים בעירייה ושל העירייה. כך למשל, אורנה, כמנהלת אגף, מועסקת שם למעלה מ-20 שנה. לא ניתן להתעלם מכך. זהו שיקול רלבנטי המצדיק חריגה מהוראות המסמך.

      

113. קביעת מדיניות המבקשת להסדיר עניינים כאלה ואחרים, שמקבלת ביטויה במסמך של המשרד הרלבנטי, היא ראויה משהיא מגלמת שקיפות, וודאות ותורמת לשוויון. אולם גם אז, מצופה מהמדינה להפעיל שיקול דעת, להתחקות אחר נסיבות המקרה, ובמקרים המסוימים שמצדיקים סטייה מהוראות המסמך לעשות כן, כמו המקרה בענייננו. המדינה פוטרת את עצמה מלעשות כן בנימוק שהיא אינה המעסיקה של אותם עובדים ולכן לדידה אינה מכירה את העובדות הנוגעות להעסקתם. נימוק זה אינו מקובל עלינו. מצופה היה ממנה ללמוד את המקרה, להפעיל שיקול דעת ורק לאחר מכן ליתן את עמדתה. זאת לא נעשה ובכך נפל פגם מהותי שמצדיק התערבות בהחלטתה.

      

114. מעבר לכך, יש לזכור שהמעמד הנורמטיבי של מסמך שניתן בידי בעל תפקיד ובענייננו של מנהל אגף כח אדם ושכר ברשויות המקומיות בתקופה הרלבנטית, אינה יכולה לגבור על הלכה שבתי הדין לעבודה בפסיקותיהם שבו וחזרו עליה. מצופה היה גם כי הנחיותיו היו נותנות ביטוי גם למקרים מסוג זה של העסקה ממושכת ברשות, תוך שהן מתיישבות עם הלכותיו של בית הדין לעבודה.

      

115. לפיכך, ומשגם מכוח מסמך ההסדרה, אין כדי לשנות מקביעתנו כמפורט, יש להכיר בשנות העסקה של העובדים בעירייה ככאלה המאפשרות להם להגיש מועמדותם במכרז פנימי. וזאת, חלף התוצאה של פיטוריהם במידה ויבחר מועמד אחר למשרה עם פרסום מכרז פומבי (ראו סעיף 3.3 למסמך ההסדרה).

      

116. לא מצאנו גם לקבל את טענות המדינה להשלכות רוחב.

      

     קביעתנו להכיר בעובדים שהוצבו בעיריית חולון כעובדים של עיריית חולון התקבלה על יסוד תשתית ראייתית ענפה המלמדת על יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, והיא נוגעת ומתייחסת רק לאותם עובדים העובדים באגף המחשוב בעיריית חולון, הא ותו לא. אין בה כדי להשליך על המתרחש והקיים ברשויות מקומיות אחרות. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו הוא, ובנסיבות דנן, לאחר שנוהל הליך משפטי ונשמעו עדויות וראיות רבות, הוכח לעניין עיריית חולון, ולגביה בלבד, שהיא העסיקה את העובדים.

      

     יצוין, כי גדעון, סמנכ"ל התפעול בעירייה דאז, הצהיר כי "אין כאן מיקור חוץ מטעם העירייה. יש כאן מקרה ברור, נקודתי וחריג ללא תקדים וללא אח ורע ברשויות מקומיות אחרות של רשות מקומית שהעסיקה את העובדים באופן ישיר, ..." (סעיף 27 לתצהירו). גם בעדותו שב וציין כי פנה למשרדי האוצר והפנים "שיעזרו לי להפסיק את המצב הלא נורמלי שהיה בעיריית חולון..." (עדותו בעמ' 86 לפרו' שורות 2 עד 3).

      

     איננו יודעים מהו המצב ברשויות אחרות. אנחנו כן יודעים מהו המצב בעיריית חולון, והוא שעיריית חולון היא שהייתה המעסיקה האמתית של העובדים שהוצבו באגף המחשוב שלה, כשלחברה לאוטומציה מבחינה מהותית לא היה כל מעמד בעניינם.

      

     לפיכך, ושממילא כל מקרה נקבע לפי נסיבותיו הוא, הטענה להשלכות רוחב, נדחית.

      

117. אשר לטענת המדינה שככל שייקבע כי העובדים שהוצבו באגף המחשוב בעירייה הם עובדיה של העירייה, ישקול הממונה על השכר להפעיל את סמכותו תוך קביעת שכרם - בהחלטה מיום 6.3.21 ניתנה התייחסות לכך ואין לנו אלא להפנות אליה ולנקבע שם. הפעלת סמכותו של הממונה בעניין העובדים אינה רלבנטית לשאלות שעמדו לדיון במסגרת פסק דין זה.

      

     סוף דבר:

118. ההסתדרות הרימה את הנטל להוכחת קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין העובדים נשוא פסק דין זה שהוצבו באגף המחשוב בעיריית חולון לבין העירייה. עיריית חולון היא שהעסיקה את העובדים בפועל והייתה מעסיקתם האמיתית ולא החברה לאוטומציה.

      

      

119. עם זאת, משאין מחלוקת שאותם עובדים לא התקבלו לעבודה באמצעות מכרז פומבי, לא עבדו בתקן של העירייה ולא עברו את המבחנים הדרושים לצורך קבלה לעבודה כעובדים קבועים בעירייה, יש להכיר בהם רק כעובדים של העירייה ולא כעובדי עירייה קבועים.

      

120. לאור האמור, ובהתייחס לסעדים שהתבקשו נקבע בזאת כדלקמן:

     • ניתן צו הצהרתי קבוע לפיו בין העובדים נשוא פסק דין זה לבין עיריית חולון מתקיימים יחסי עובד מעסיק מאז החלו העסקתם בעירייה, כשהעירייה היא המעסיקה שלהם.

     • הליך הפיטורים שננקט בעניינם על ידי החברה לאוטומציה, מבוטל בזאת.

     • הננו מורים למדינה לאפשר לעיריית חולון לפרסם מכרזים פנימיים באגף המחשוב שעתיד להיות מוקם אצלה תוך מתן אפשרות לעובדים כאמור להגיש מועמדותם במכרזים אלו כעובדים בעירייה.

        

121. משמדובר בסכסוך קיבוצי איננו עושים צו להוצאות.

      

     ניתן היום, כ"ח ניסן תשפ"ב, (29 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

      

     מר משה בן דוד נציג ציבור עובדים		אלעד שביון, שופט - אב"ד		מר אבי אילון נציג ציבור מעסיקים