הראיות
תצהיר המערערת מיום 26.1.17, ת"ר 6, צורף לנספח מש/1 בכתב התשובה
בתצהיר זה אמרה כי היא שירתה שירות סדיר החל ב-2011 ולאחר מיכן, כשלוש שנים בשירות קבע בתפקיד ר"צ טילי אוויר אויר והשתחררה ב-19.12.16. בתוקף תפקידה הייתה צריכה לבדוק את הטילים ואת תקינותם, כך שעבודתה הייתה כרוכה בתנועות חוזרות ונשנות של הרמת הטילים מעל לגובה הראש, כיפוף של הגב בשל הרמת הטיל במשקל של כ-15 ק"ג, העברת הטילים בין העמדות, השונות שהיו כל אחד בחדר אחר וישיבה בכיסאות רעועים במשך שעות לבדיקת הטיל וחיווטו. בחודש דצמבר 2015 היה עומס רב בשל תכנית סוף שנה שמתקיים ביחידה בהשתתפות כל הפיקוד הבכיר, שעות העבודה ונפח העבודה התארכו באופן משמעותי, ובשל העומס הרב בבדיקת הטילים סבלה מאוד מכאבי גב, אך בשל המצב התעלמה מכך והמשיכה לעבוד עד שעות הלילה. באחד הבקרים במהלך העבודה לא הייתה יכולה לקום מהמיטה עקב כאבי גב עזים שהלכו והחמירו, ניגשה למרפאת הבסיס והופנתה למיון בבית חולים סורקה, שם אובחנה כסובלת מבקע דיסק עם לחץ על השורש, ובעת עריכת התצהיר סבלה מכאבים עזים בגב עם הקרנה לרגליים, טווח תנועותיה מוגבל ויש לה קושי בהליכה ממושכת.
בחקירתה הנגדית הצביעה ב"כ המשיב בין השאר על רישומים רפואיים ביחס לכאבי גב שנים 2006-2007, והמערערת אמרה שאכן היו לה כאבי גב בהקשר לאותם כאבים, שנראה לה שהיו בגלל בעיות גדילה, אך הם היו ללא הגבלות, הם חלפו מאז, ושנים רבות לפני גיוסה לא היו לה בעיות של כאבי גב.(עמ' 23-26 לפרוטוקול, ת"ר 238, 243, 244, 249).
כשנשאלה על האמור במסמך מיום 15.2.16, שהיא התלוננה על כאבים בגבה מזה יומיים, והיא שוללת הרמת חפץ כבד, חבלה ופעילות גופנית מאומצת, ( עמ' 95 לת"ר), אמרה שאינה זוכרת אם שאלו אותה על כך, אך היא תמיד אמרה שהיא הרימה חפצים כבדים.
ביחס לראשי הטילים שהיא הרימה נאמר לה בחקירה הנגדית שבתצהירה היא אמרה שמשקל ראשי הטילים שהיא הרימה היה 15 ק"ג ובבדיקתה על ידי המומחה מטעם הוועדה היא אמרה שמשקלם היה 14 ק"ג, והיא השיבה שדבריה למומחה שמשקלם היה 25 ק"ג היו נכונים וכנראה שהייתה טעות בתצהיר, או שהערכתה אז הייתה כפי שנרשם בתצהיר הייתה שגויה. כמו כן אמרה שאת ראשי הטילים היא העבירה כעשר פעמים ביום.(עמ' 33-34 לפרוטוקול).
תצהיר של רס"ן עזרא שמולי, הוגש על ידי המשיב ביום 5.9.21
לדבריו הוא היה מפקדה של המערערת בשנים 2013-2016. בתפקידה במחלקת תיקון ראשי הנחיה של טילים אויר אוויר. למיטב זכרונו, משקלו של ראש טיל הינו 27 ק"ג, והיא לא נדרשה להרים את הטיל מעל לגובה שולחן העבודה. כמו כן ציין כי בסוף כל שנה יש לרוב עבודה מאומצת, אך לא זכורה לו עבודה ספציפית בשנת 2015. כמו כן זכור לו שהמערערת אובחנה במהלך שירותה בבעיה רפואית שבגללה הייתה מושבתת זמן רב.
תצהיר ועדות של סא"ל אוהד שטרק מיום 31.8.21 , הוגש על ידי המשיב ביום 5.9.21 ( מש'3 ובמהלך עדותו וסומן מש/6א)
בתצהירו אמר שהוא שימש כמפקדה של המערערת מחודש 5/16 עד לסיום שירותה בחודש 12/16. בראיון הכניסה עדכנה אותו המערערת כי הייתה לה פריצת דיסק, דלקת בעמוד השדרה, קרע ברצועה, היה לה פטור מהרמת משקל, וביצעה הידרותרפיה. תפקידה הוגדר כקצין מקצועי לטילי אויר אויר, עובר ליוני 2006, היא עסקה בביצוע בדיקות חשמליות, פירוק והרכבת מכלולים והלחמות. עבודתה לא הייתה כרוכה במאמץ גופני, למעט הרמת היחידות הנבדקות מהעגלה להעברתן לתחנת הבדיקה הבאה. משקל היחידה היה 20 - 30 ק"ג. תדירות ההרמה הינה עד 100 הרמות בשנה לכל טכנאי למספר שניות למרחק של מספר מטרים. גובה תחנת הבדיקה היה 130 ס"מ, בהתאם לתקנות הבטיחות משקל הרמה מרבי מגיע עד 32 ק"ג למשך יותר או פחות מ-32 ק"ג. המשקל הממוצע הינו 23 ק"ג. העבודה נעשית בישיבה על כסאות מעבדה סטנדרטיים.
בעדותו בפנינו ביקשה ב"כ המשיב להגיש באמצעותו מסמך שנערך בחיל האוויר לפי בקשתו והוחלט לשמוע את עדותו ולקבל את המסמך, בלי לקבוע מראש את קבילותו או את משקלו (סומן מש/7). העד אמר שכיום הוא מכהן כראש ענף חימוש אווירי, שהוא הסמכות המקצועית בחיל האוויר והוא ביקש מאנשי חיל האוויר לערוך צילום המתייחס למשקל ראש הטיל הקשור לעיסוקה של המערערת. לדבריו מהמסמך המצולם עולה שמשקל היחידה שצולמה היה בערך 14 ק"ג וכך גם היחידות בהן עסקה המערערת.
בחקירתו הנגדית נשאל על כך שבתצהירו אמר שמשקל היחידה בה עסקה המערערת אז היה בין 20 ל-30 ק"ג, ואמר שזאת הייתה הערכתו אז, אך כיום לפי הבירור שנערך משקל היחידה היה 14 ק"ג. בהמשך אמר שבמידע שהעביר אז היה כתוב שהמשקל היה 14 ק"ג ואינו יודע מדוע הוא כתב שהמשקל היה בין 20 ל-30 ק"ג. לשאלה איך הוא ידע את משקל היחידות עליהן עבדה המערערת, כאשר היא לא עבדה בכך כשתחיל בתפקידו כמפקדה, אמר שלפני כן היה מפקד במחלקה שעשתה אותה העבודה.(עמ' 14 - 10 לפרוטוקול).
כשנשאל על דבריו לגבי תדירות ההרמה שהייתה עד 100 הרמות בשנה לכל טכנאי, בניגוד לעדותה של המערערת שהיו לה כ-10 הרמות ביום, אמר שהוא מניח שזה היה על פי תכניות העבודה, אך אינו זוכר איך נעשה הדבר(עמ' 17 לפר' מיום 14.11.21).
מסמכים
מסמכים מהתיק הרפואי
16.10.06 - כאבי גב אחורי בעיקר בישיבה ממושכת. הופנתה לצילום לפני 10 חודשים. עדיין לא בוצע. (ת"ר 244).
תיעוד מיום 15.2.16 - החיילת מתלוננת על כאבי גב מזה יומיים. שוללת הרמת חפץ כבד חבלה פעילות גופנית מאומצת. (ת"ר 96)
מסמך מבית חולים סורוקה מיום 21.2.16 – מתלוננת על כאבים בגבה מזה שבוע, שוללת חבלה.(בין מסמכי נספח 5 לנימוקי הערעור שהוגשו ביום 19.9.19).
מסמכים של מפקדי המערערת – מש/5 לכתב התשובה (ת"ר338-344).
מסמך ממצרי בן, חוקר אגף השיקום מיום 30.11.17 בשעה AM 8:39 אל מפקדי המערערת בתקופות שונות אל : מיכל צור - מפקדת המערערת בין-2012-2013, שמולי עזרא , מפקד המערערת בין 2013-2016 ואוהד שטרק - מפקד המערערת מיוני 2016 עד לשחרורה ב-12/16, עם שאלות ביחס לתנאי עבודתה ותצהירה, ושאלות ספציפיות לשמולי עזרא שהיה מפקדה במועדים הנוגעים לעניין – האם זכור לו הלחץ אותו מתארת המערערת בתצהירה, האם התלוננה בפניו על כאבי הגב שלה ואם כן כיצד טופלה תלונתה. (ת"ר 342 -341).
מסמך תשובתה של מיכל צור למצרי מיום 30.11.17 שעה 13:21.- בו השיבה שבתקופתה המערערת לא עבדה במחלקת טילים נשוא הערעור(ת"ר 344).
מסמך מיום 30.11.2017 שעה 17:24 מרס"ן שמולי עזרא למצרי בן, בו השיב שהמערערת ששרתה תחתיו ובין השנים 2013-2016, כפי שכתבה, במסגרת תפקידה נדרשו הטכנאים להרים את ראשי הטילים ולהעבירם משולחן עבודה אחד לאחר, משקל ראש היה כ-27 ק"ג, למיטב הכרתו לא מבוצעת הרמת ראש מעל לגובה שולחן העבודה. בסוף כל שנה יש לרוב עבודות מאומצות. לא זכורה לו ספציפית שנת 2015. במהלך שירותה אובחנה עם בעיה רפואית בגב בעקבותיה הייתה מושבתת זמן רב ושונה תפקידה. לא זכור לי כי הנגדת התלוננה על בעיות גב טרם האירוע (ת"ר 342).
מסמך מיום 3.12.2017 שעה 18:10 מרס"ן אוהד שטרק אל מצרי בן, צורף לתגובת המשיב שהוגשה ביום 5.9.21, ת"ר 340), בו אמר שהוא שירת כמפקד בי"מ נש"מ מיוני 2016 ועד לסיום שירותה של המערערת בצה"ל ב 12/16. באשר לתפקידים קודמים, עבדה בבדיקות חשמליות ממוחשבות, פירוק והרכבת מכלולים והלחמות. העבודה אינה כרוכה במאמץ, למעט הרמת היחידות הנבדקות לצורך מיקום בתחנות הבדיקה והעברתן מתחנה לתחנה, לגובה שולחן העבודה- -130 ס"מ, למרחק של מספר מטרים, כשמשקל היחידה הינו 14 ק"ג, בתדירות בחישוב גס עד 100 הרמות בשנה לכל טכנאי, כשההרמה הינה למספר שניות בודדות, משקל ההרמה המרבי המותר בתנאים אופטימליים הינו 32 ק"ג, הגובה של התחנה עליה יש להניח את הטיל הינו 130 ס"מ, יותר או פחות משעתיים ליום, ועל פי שכיחותם המשקל הממוצע הינו 23 ק"ג. העבודה נעשית בכיסאות מעבדה מותאמות.
למיטב היכרותו הרמת הטיל אינה נעשית מעבר לגובה שולחן העבודה. בסוף כל שנה יש לרוב עבודה מאומצת. רק במהלך שירותה אובחנה עם בעיה רפואית בגב, הייתה מושבתת זמן רב, והתקשתה לבצע את תפקידה
תצהיר ועדות של סא"ל אוהד שטרק, הוגש ביום 31.8.21. (מש/6א), צורף כנספח 3 לכתב התשובה)
תצהירו של העד נחתם על ידיו והוגש על ידי ב"כ המשיב ביום מתן עדותו ביום 14.11.21, וסימונו תוקן בהתאם לכך (ת/6א). בתצהירו אמר ששימש כמפקד המערערת החל בחודש 6/16. עד לסיום שירותה ב-12/16, בראיון הכניסה לתפקיד אתה, עדכנה אותו ששלושה חודשים לפני כן הייתה לה פריצת דיסק, דלקת בע"ש וקרע ברצועה, הדגיש בראיון פטור מהרמת משקל. אז עבדה בעבודה משרדית בלבד. לפני כן, עבודתה לא הייתה כרוכה במאמץ, פרט להרמת היחידות הנבדקות והעברתן מתחנה לתחנה, לא יותר מ-5 מ', נדרשה להרים את היחידה מהעגלה' תחנה לתחנת הבדיקה הבאה למספר שניות, לגובה 130 ס"מ. משקל 20- 30 ק"ג, עד 100 הרמות לשנה לכל טכנאי, המשקל המרבי המותר עד 32 ק"ג למשך יותר או פחות משעתיים ליום. המשקל הממוצע הינו 23 ק"ג.
בתחילת עדותו לאחר הגשת התצהיר, בקשה ב"כ המשיב להגיש צילום של טיל שצולם לפי בקשתו על ידי גורם צבאי אחר שצוין על גבי הצילום שהוא שוקל 14 ק"ג. ב"כ המערערת התנגד להגשתו בנימוק שהוא לא נערך על ידי העד, בעוד שב"כ המשיב טענה שהוא קביל הואיל והוא נערך בהוראת העד שהינו מפקד בדרגת סא"ל ומכיר את העובדות. הוחלט לקבל אותו באופן טכני בלי שנקבעה עמדה ביחס לקבילותו ולמשקלו, שאותם יש לשקול במכלול קביעת העובדות (סומן כמש/7).
בחקירתו נשאל איך הקביעה שמשקל ראש הטיל מתיישב עם העובדה שבתצהירו מיום 31.8.21 שמשקל היחידה שנדרשה המערערת להרים היה 20-30 ק"ג ואמר שזאת הייתה הערכתו אז. (עמ' 8). כך אמר גם על משקלים נוספים שהזכיר במסמכים שונים. בהמשך נשאל על דבריו שהמשקל המרבי המותר היה 32 ק"ג ואמר שמבחינתו לא היה מאמץ בהעברת היחידות. (פר' עמי 12).
מסמך של גיל נעים ללא תאריך, מיום 26.1.17 (ת"ר 337, נספח 4 לנימוקי הערעור)
כותב המסמך היה מ.ע. ביות ביחידה של המערערת. כותב שהוא שירת עם המערערת כ-5 שנים. לדבריו תפקידה היה עבודה פיזית לא פשוטה הכוללת הרמת הטילים במשקל של כ- 15 ק"ג בבדיקת טילים, שהיה תפקיד לא פשוט, בהעברת הטילים בין העמדות השונות הנמצאות כל אחת במקום אחר, ישיבה בכיסאות קטנים ולא נוחים במשך שעות רבות. בחודש 12/15 עבדו לקראת תכנית סוף השנה ושעות העבודה התארכו מאוד. המערערת התלוננה על כאבי גב באותה תקופה.
חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב ד"ר בועז ליברמן מיום 9.3.19 (מש/2).
לדבריו, המערערת התגייסה בשנת 20011 למסלול טכני בח"א. לדבריה עם כניסתה החלה לסבול בעקבות משאות כבדים מכאב גב תחתון. עברה בירור שהדגים דיסקופתי מותני, טופלה שמרנית והשתחררה מקבע בשנת 2016. כיום ממשיכה להתלונן על כאבי גב תחתון, עובדת כמדריכת כושר. אין עדות ואין טיפול מיום שחרורה ב-2011 ועד למועד הבדיקה.
על פי תיקה התלוננה על כאבי גב תחתון טרם גיוסה בשנים 2006-7 למשך כחצי שנה. עבודתה כללה הרמת משא של 11-15 ק"ג למרחק קצר בתדירות נמוכה על פי עדות מפקדיה. בבדיקה – שינויים דיסקוגניים שטופלו שמרבית בהצלחה.
על פי מהלך מחלתה ,היא סבלה מהתקף כאב גב בשנת 2016 עם ממצאים שמקורם אינו חבלתי או קשור למאמץ, לא מצא קשר לשירות והמליץ לדחות את התביעה.
חוות דעת של מומחה מטעם המערערת – ד"ר ליאור דיין, מיום 15.9.19
בחוות דעתו סבר כי המערערת סובלת מכאבים כרוניים ומגבלה תפקודית בשל מצב הגב התחתון שהתפתחו בעקבות תנאי השירות שהיו כרוכים בהרמת משאות כבדים תוך כדי התכופפות מספר רב של פעמים, ומסקנתו של המומחה מטעם המשיב ששלל את הקשר הסיבתי האמור הייתה שגויה. לדבריו התלונות שהיו למערערת לפני הגיוס היו תלונות אפיזודיות בתדירות נמוכה ביחס לגב עליון ותחתון וביחס להקרנות לרגליים. בתמיכה לטענותיה של המערערת הוגש תצהיר של המערערת ותיעוד רפואי. בבדיקתו מצא מגבלת תנועה של הגב התחתון עם ספאזם שרירים, עדות לסבל ממקור שדרתי דיסקוגני ורגישות ניכרת במישוש שרירי עמוד שדרה מותני. מסקנתו הייתה לאור תוצאות בדיקתה והסיכומים הרפואיים שעמדו לרשותו, שנכות המערערת בגין מגבלת תנועה של ע"ש מתני הינה תוצאה של תנאי שירותה. ד"ר דיין הסתמך בין השאר על מאמר אשר סבר שפריצת דיסק יכולה להתרחש גם בדיסק שאינו דגנרטיבי ויש בכך כדי לשלול את הטענה שכל פריצת דיסק הינה תוצאה של מחלת רקע חד משמעית ויכולה לקרות גם בדיסק שאינו חולה. בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר ליברמן, הוא סבר שתלונותיה לפני השירות היו אפיזודיות בגב עליון, לא היו לה תלונות בגין גב תחתון, ולדעתו פריצות דיסק יכולות להיגרם עקב פעולות
חוזרות ונשנות של הרמת משאות כבדים
חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב ד"ר בועז ליברמן מיום 8.11.19 מש/4
בחוות דעתו סבר שלדבריה עם כניסתה לשירות החלה לסבול בעקבות הרמת משאות כבדים מכאב גב תחתון, עברה בירור שהדגים דיסקופתיה מותנית. טופלה שמרנית והשתחררה מהשירות ב-2016. כיום ממשיכה להתלונן על כאבי גב תחתון, לאחר שחרורה המשיכה להתלונן על כאבים, בבדיקות נמצאה היצרות תעלת השדרה ובקע דיסק גדול שבגינם הוצע לה לעבור ניתוח, ובבדיקתו מצא הגבלת של הגב התחתון עם ספאזם שרירים המצביע על סבל ממקור שדרתי דיסקוגני ורגישות ניכרת במישוש שרירי ע"ש מתני, שיש בהם נכות בשל מוגבלות תנועה ערב השירות,
ד"ר דיין קבע בניגוד לתיק הרפואי שהמערערת לא סבלה מכאבי גב לפני השירות וכי על פי תיקה לא התלוננה בשנתיים האחרונות, והוא הסתמך על מאמר מ- 2013-וקבע על פיו קשר סיבתי בין הרמת משא לסירוגין ושינויים מבניים בדיסק, בעוד שמאמר זה התייחס לשינויים היסתוליים במיקומים שונים של הדיסק הבין חולייתי בשלושים חולים שעברו ניתוח, בעוד שהמאמר הראה שבחומר שבפריצת דיסק יש יותר שינויים דלקתיים כרוניים/ניווניים מאשר בדיסק שלא פרץ. תופעה זאת מתאימה לרקע הידוע מזה 20 שנה, רקע שמצא כי למאמצים מסוגים שונים אין השפעה על בעיות מבניות בעמ"ש, שמקורם בעיקר מסיבות גנטיות. בעניין זה הסתמך על מאמר התאומים של באטי.
עמדתו של ד"ר דיין המצביעה על קשר בין הרמת משא בעצימות נמוכה יחסית לשינויים ניווניים בעמ"ש אינה מקובלת בספרות הרפואית בעשורים האחרונים, שעל פיה יכולים המאמצים לגרום לכאב חולף בלבד ולא לבעיות מבניות. לדבריו , הוא לא מצא קשר בין שירותה למצב הגב התחתון והמליץ לדחות אץ תביעתה.
חוות דעת המומחה שמונה על ידי הוועדה, ד"ר שלמה בלום
במהלך הדיון הוחלט על קבלת חוות הדעת של ד"ר שלמה בלום כמומחה מטעם הוועדה. לדבריו, המערערת אמרה שבשנים 2006-2007 היא התלוננה על כאבי גב ובבדיקותיה היו רגישות בע"ש השדרה הגבי, חשד לעקמת, במקרה אחד התלוננה על כאבי גב וכתפיים בעקבות החלקה ונפילה במדרגות ללא הגבלה בתנועות עמוד השדרה, בשנת 2013 במהלך שירותה בו נדרשה להרים ראשי טילים במשקל 14 ק"ג לגובה 180 ס"מ, עד כ-100 הרמות בשנה לכל טכנאי למשך שניות בודדות למספר מטרים לגובה של כ-130 ס"מ, כשהעבודה מתבצעת על כסאות סטנדרטיים, ובשנים 2016 ו-2018 פנתה מספר פעמים לבתי חולים ולרופאים בתלונות על כאבי גב תחתון ונמצאו רגישות במישוש ע"ש מתני, התלונות היו על רקע ראומטי, הייתה מגבלה קלה בכיפוף הגב והומלץ על ניתוח וקיבוע.
למערערת נותרה מגבלה קלה ביותר בתנועות עמוד השדרה המתני, הוא נוטה לחוות דעתו של ד"ר ליברמן, הואיל ואין מדובר בעבודה הכרוכה בנשיאת משקל כבד. המאמרים עליהם הסתמך ד"ר דיין עסקו בפועלים המבצעים פעילויות חוזרות ונשנות של הרמת משאות כבדים, אין מדובר בתותחן המרים עשרות פגזים ביום במשקל של 50 ק"ג ליום, המשקל של 14 ק"ג שנשאה המערערת הוא משקל ממוצע של ילד בן שנתיים שלוש, וכל אם מרימה את ילדיה אלפי פעמים בשנה. לדעתו, מקור מחלת הגב, ממנה סובלת המערערת, החל ב-2016 עם ממצאים דיסקליים מותניים, אינו שירותה הצבאי שלא היה כרוך בפציעה טראומטית או בהרמת משקלים כבדים מאוד, אלא קרוב לוודאי פראדיספוזיציה גנטית.
בחקירתו נשאל אם נכון שהרישומים ביחס למצבה לפני הגיוס אינו מצביע שהיו לה בעיות בגב והשיב שלא בהכרח. (פר' עמ' 4).
בהמשך נשאל למה הסתמך על דבריו של אוהד שטרק ביחס לאופי עבודתה ולמשקל של 14 ק"ג ולא לדברים של מפקדים אחרים והמערערת שתייחסו ל- 27 ק"ג ולמאמצים, אמר שאינו חוקר, שגם המערערת התייחסה ל- 14ק"ג, שאף פעם אי אפשר לדעת במדויק והוא מניח שזה משהו באמצע במשקל ממוצע בין שתי הגרסאות לא תשתנה מסקנתו, אך אם יוכח שמדובר במשקל של 30 ק"ג המתקרב למחצית ממשקלה יהא מקום לדון בכך (עמ' 6-9).
דיון
המחלוקות
המחלוקות בין הצדדים הינן ביחס לקביעת העובדות לגבי טיב המאמץ והמשקל שהייתה המערערת צריכה להרים במהלך עבודתה, האם סבלה מבעיות גב לפני גיוסה הקשורות לבעיות הגב מהן סבלה בגיוסה. האם יש לראות בכך אירוע או אירועים המאפשרים הכרה בקיום קשר סיבתי משפטי, והאם התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין אותם אירועם ובין מצב של נכות למערערת בגב תחתון.
המחלוקת הרפואית בין המומחים מטעם המערערת והמשיב ומקומה של חוות דעת המומחה מטעם הוועדה בנסיבות העניין.
העובדות
המחלוקת העובדתית הינה ביחס לטיב המאמץ ומשקל הסחיבה של ראשי הטילים.
סא"ל אוהד שטרק הסתמך בעדותו על היכרות הדברים במסגרת תפקידו ועל תצלום שקילה של ראש טיל שנעשה לפי בקשתו, לפיו משקל ראשי היחידות עליהן עבדה המערערת היה כ-14 ק"ג,
עד 100 הרמות לשנה לכל טכנאי.
באשר להיכרות הדברים, הכניסה שלו לתפקיד כמפקד המערערת הייתה לאחר שהמערערת הפסיקה את תפקידה בטיפול בראשי הטילים ועברה לעבודה משרדית עקב מצבה בגב, כך שלא היה לו מגע עם עבודת המערערת בעת שעסקה בטיפול בראשי היחידות.
מעורבותו בכך הייתה בשלב מאוחר יותר, עת היה מפקדה של המערערת בעת שעסקה בעבודה משרדית, בעקבות פנייתו של החוקר באגף השיקום בן מצרי בה ביקש את התייחסות מפקדיה לתצהיר שצורף לבקשתה להכרת זכות נכה.
גישתו באותו שלב הייתה שעיסוקה של המערערת לא היה כרוך במאמצים מיוחדים, בהתאם לכך מסר את תצהירו ובמהלך שמיעת ההוכחות לאחר עדות המערערת בפנינו, הגיש תצלום שהוזמן על ידיו לחיזוק גרסתו שנמסרה קודם לכם שמשקל היחידה היה 14 ק"ג.
גם בתשובתו לחוקר של אגף השיקום בן מצרי אמר שמשקל היחידה עליה עבדה המערערת היה
14 ק"ג, כאמור לעיל (ת"ר 340).
לשאלה איך יכול היה לדעת על כך בעת שלא היה לו קשר עם עבודת המערערת בטיפול בראשי היחידה, אמר שהוא ידע על כך הואיל והוא פיקד על מחלקה דומה בה נעשתה אותה העבודה, ובהתאם לכך ידע להנחות את מי שבדק את העניין והכין את התצלום שהוגש אלינו.
מנגד בתצהיר שלו שנערך ביום 31.8.21 והוגש כראיה של המשיב ביום 5.9.21 ואומת על ידיו בעדותו בדיון מיום 14.11.21, נאמר שמשקל היחידה היה 20-30 ק"ג, וכן שבהתאם לתקנות הבטיחות משקל הרמה מרבי מגיע עד 32 ק"ג, והמשקל הממוצע הינו 23 ק"ג.
בחקירתו הנגדית נשאל על כך ואמר שזאת הייתה הערכתו אז, אך כיום לפי הבירור שנערך משקל היחידה 14 ק"ג. בהמשך אמר שבמידע שהעביר אז היה כתוב שהמשקל היה 14 ק"ג ואינו יודע מדוע הוא כתב שהמשקל היה בין 20 ל-30 ק"ג.
בעדותו בפנינו ביקשה ב"כ המשיב להגיש באמצעותו מסמך שנערך בחיל האוויר לפי בקשתו והוחלט לשמוע את עדותו ולקבל את המסמך, בלי לקבוע מראש את קבילותו או את משקלו. בקשר לכך אמר שכיום הוא מכהן כראש ענף חימוש אווירי, שהוא הסמכות המקצועית בחיל האוויר, הוא ביקש מאנשי חיל האוויר לערוך צילום המתייחס למשקל ראש הטיל הקשור לעיסוקה של המערערת, והוא סבור שמהמסמך המצולם עולה שמשקל היחידה שצולמה היה בערך 14 ק"ג וכך גם היחידות בהן עסקה המערערת.
ביחס לעדות המערערת, היא אמרה בתצהיר שהוגש על ידיה שמשקל ראש היחידה עליה עבדה היה 15 ק"ג, והמומחה מטעם הוועדה אמר שהוא הבין ממנה שמדובר במשקל של 14 ק"ג. מנגד המערערת עצמה אמרה שהיא אמרה למומחה שהמשקל היה 25 ק"ג ואינה מבינה מדוע נכתב בתצהיר שהמשקל היה 15 ק"ג.
מעיון בתיעוד הרפואי נראה לנו כי המערערת עצמה לא הייתה מודעת לקשר בין עיסוקה בהרמת היחידות ובין מצב הגב שלה בעת שהחלה להתלונן על כאבי גב עזים, כאמור בתיעוד מיום 15.2.16 שהיא "שוללת הרמת חפץ כבד חבלה פעילות גופנית מאומצת" (ת"ר 96), ונראה שמודעותה בקשר לכך החלה מאוחר יותר בעת שהייתה החמרה במצבה, אך בנסיבות העניין נראה לנו שאין בכך כדי לשלול את הערכתה הנתמכת בראיות נוספות.
בקשר לכך הוגש על ידי המשיב עצמו גם תצהיר של מפקדה הישיר בשנים שקדמו לאירועים נשוא בקשת המערערת להכרת זכות ולאחריהם – רס"ן עזרא שמולי, שכתב בתשובתו לחוקר האגף לשיקום ביום 30.11.2017 שהמערערת שרתה תחתיו בין השנים 2013-2016, וכפי שכתבה אז המערערת, במסגרת תפקידה, נדרשו הטכנאים להרים את ראשי הטילים ולהעבירם משולחן עבודה אחד לאחר ומשקל ראש היה כ-27 ק"ג, וגם למיטב זכרונו הוא, משקלו של ראש טיל הינו 27 ק"ג.
מכל הדברים הנ"ל עולה שאין מדובר בראשי יחידות אחידים שמשקלם סטנדרטי אחיד, ומדובר במשקל שנע בין לבין ומשקל ממוצע, העד אוהד שטרק לא היה מפקדה של המערערת בעת שעסקה בכך, לא הובאו ראיות ישירות ביחס לבחירת היחידה שתצלומה הוגש על ידיו וביחס לאופן בו נעשתה הבחירה, ולאור ההערכות הסותרות של אוהד שטרק, נראה לנו שלא ניתן לקבוע ברמת ההסתברות הנדרשת על פי עדויות אלה שמשקלן של היחידות עליהן עבדה המערערת היה 14 ק"ג, כאמור בעדותו.
ביחס לדברי המערערת יש קושי לסמוך על דבריה היום ביחס להערכותיה ודבריה במועדים שונים לגבי משקל היחידה, אך הערכותיה בעדות בפנינו נתמכות בהערכותיו של מפקדה עזרא שמולי שנראות לנו סבירות ומהימנות.
לאור זאת נראה לנו שיש להעדיף את הערכתו של עזרא שמולי, שהיה מפקדה של המערערת מספר שנים לפני האירועים נשוא הבקשה להכרת זכות נכה, במהלכם ולאחריהם, והערכתו הייתה עקבית ומתאימה גם להערכתו של סא"ל אוהד שטרק בתצהירו ולהערכתה של המערערת כפי שנמסרה לו אז, כאמור במכתבו לחוקר אגף השיקום בן מצרי (ת"ר 342).
גם ביחס למספר היחידות שהייתה המערערת צריכה להרים, הערכתו של אוהד שטרק ביחס ל- 100 יחידות לשנה, אינה סבירה ולא הונח לה בסיס, ויש להעדיף בעניין זה את הערכתה הכללית של המערערת שחוותה בעצמה את המאמץ הכרוך בהרמת היחידות ואת הערכתו של עזרא שמולי שהיה מפקדה הישיר במשך כשלוש שנים, לפני האירועים ולאחריהם.
לאור זאת נראה לנו כי הוכח מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת כי משקלה של היחידה שהרימה המערערת היה כ-27 ק"ג, שהרמת היחידות הייתה מספר פעמים ביום עד לגובה שולחן העבודה, שבסוף כל שנה יש לרוב עבודה מאומצת, וכן שהמערערת אובחנה במהלך שירותה החל בחדש 2/16 בכאבי גב עזים ובבעיה רפואית הקשורה לגב, שבגללם הייתה מושבתת זמן רב (ת"ר 342).
טיב האירועים – האם יכולים לשמש בסיס להכרת זכות נכה
ביחס לאירועים נראית לנו סבירה עדות המערערת שנתמכת בעדות מפקדה עזרא שמולי, שעבודתה הייתה כרוכה בתנועות חוזרות ונשנות של הרמת הטילים, כיפוף של הגב בשל הרמת הטיל , העברת הטילים בין העמדות השונות שהיו כל אחת בחדר אחר וישיבה בכיסאות במשך שעות לבדיקת הטיל. בסוף שנת 2015 היה עומס רב בשל תכנית סוף שנה שמתקיים ביחידה בהשתתפות כל הפיקוד הבכיר, שעות העבודה ונפח העבודה התארכו באופן משמעותי, ובשל העומס הרב בבדיקת הטילים סבלה מאוד מכאבי גב, אך בשל המצב התעלמה מכך והמשיכה לעבוד עד שעות הלילה. באחד הבקרים במהלך העבודה לא הייתה יכולה לקום מהמיטה עקב כאבי גב עזים שהלכו והחמירו, ניגשה למרפאת הבסיס והופנתה למיון בבית חולים סורקה. שם אובחנה כסובלת מבקע דיסק עם לחץ על השורש, ובעת עריכת התצהיר סבלה מכאבים עזים בגב עם הקרנה לרגליים, טווח תנועותיה היה מוגבל והיה לה קושי בהליכה ממושכת.
בנסיבות אלו נראה לנו שאירועים אלה יכולים לשמש בסיס להכרת זכות נכה, ככל שיוכח קשר סיבתי עובדתי. מדובר בעיסוק הקשור לפעילות צבאית אינטנסיבית הכרוכה בטיפול בראשי טילי אוויר אוויר, בכאבי גב עזים שהחלו להופיע בחודש 2/16, בסמוך לאחר תום שנת 2015, שמטבעה הייתה בעומס רב ובמאמץ מיוחד מוגבר מעבר למקובל בשאר ימות השנה ובעיסוק שחייב הרמה והעברה של ראשי יחידות במשקל כבד במיוחד כאמור לעיל. נראה לנו שפעילות זאת יכולה לשמש בסיס להכרה בקשר הסיבתי המשפטי הנדרש להכרת זכות נכה בהתאם למבחנים שנקבעו בבית המשפט העליון בפסק הד'ין - רע"א פלוני נ' קת"ג 4949/18 שניתן ביום 12.5.20, בהתאם לפסק הדין - דנ״א 5343/00 קצין התגמולים נ' 'אביאן', פ"ד נ"ו, 732( .
הקשר הסיבתי העובדתי – הרפואי
באשר לקשר הסיבתי העובדתי – הרפואי, הוגשו במקרה זה חוות דעת נוגדות של מומחים מטעם הצדדים וחוות דעת מומחה של ד"ר שלמה בלום שמונה על ידי הוועדה.
במקרה זה ד"ר בלום ביסס את מסקנתו בחוות הדעת שנכתבה על ידיו ביחס לעובדות, על יסוד ההנחה שמשקל ראשי הטילים כפי שסבר היה 14 ק"ג, שלדבריו אינו משקל כבד והוא דומה למשקל של ילד קטן הנישא על ידי אמו, בעוד שמסקנתנו העובדתית הייתה שיש להעדיף את הערכתו של מי שהיה מפקדה הישיר של המערערת –רס"ן עזרא שלומי בתקופה שהייתה לפני תחילת האירועים במהלכם ולאחריהם, עמדה עליה נשאל הוא במיוחד לפי על ידי חוקר אגף השיקום של המשיב - בן מצרי, הייתה של 27 ק"ג, בעוד שההערכות של 14 ק"ג לא הייתה עקבית ולא הוכחה ברמה הנדרשת כמפורט לעיל. כמו כן, המומחה מטעם הוועדה סייג את מסקנתו בכך שמשקל היחידות היה כ-14 ק"ג שלדבריו אינו משקל כבד והוא זהה למשקל של ילד קטן הנישא על ידי אמו, ולדבריו, לו היה מוכח שמשקל היחידה היה כ-30 ק"ג היה מקום לדון בכך.
במצב זה שומה עלינו לבדוק את העניין לגופו בשים לב לעובדות ולחוות הדעת שהוגשו ובשים לב לרף הראייתי הנדרש בפסיקה כאמור לעיל ולהלן.
לאחר ששקלנו את העניין, נראה לנו שלאור העובדות שהוכחו, יש להעדיף את עדותו הקונקרטית ואת חוות דעתו של המומחה מטעם המערערת – ד"ר ליאור דיין המתאימה להערכה שהוצגה לפניו בעת שטיפל בעניין על ידי המערערת ולעובדות כפי שהוכחו כאמור לעיל, היינו 27 ק"ג, קרוב ל-30 ק"ג, שלגביהם סבר המומחה מטעם הוועדה שיש מקום לדון בעניין.
כמו כן מעיון בספרות הרפואית שהועמדה לפנינו ובעדויות המומחים, נראה שאכן קיימת מגמה חדשה המעמידה את הגנטיקה כגורם חשוב יותר בהקשר לתחלואה גבית, אך אינה שוללת גם גורמים סביבתיים ותעסוקתיים כגורמים לכך, כפי שהצביע המומחה מטעם המערערת, וגם המומחה מטעם הוועדה לא שלל אפשרות כזאת במקרה של הרמת משא בהתאם לעובדות קרובות לאלו שנקבעו על ידינו. יצוין גם שהגם שלדבריו ועל פי הספרות שהוצגה, הגורמים הגנטיים יכולים לבוא בחשבון ביחס לקביעת קשר סיבתי, רק אם הם גרמו להתפרצות המחלה ובמקרה זה הבעיות של כאבי גב שהיו למערערת שנים רבות לפני האירועים נשוא הדיון לא הוכחו כגורמים להתפרצות המחלה.
יצוין גם שהמחקרים עליהם מבוססים מאמרים אלה, כגון מאמר התאומים של "באטי", עוסקים בהשוואה בין נבדקים אסימפטומטיים, בעוד שמצב סימפטומטי בסמיכות לאירועים כפי שהיה במקרה זה על פי העובדות שנקבעו על ידינו, לא הוצג בספרות שהוצגה לנו. כמו כן, מאמרים אלו מציבים רף ראייתי גבוה מאוד בהתאם למכלול הקריטריונים המחמירים והקפדניים של "ברדפורד היל", מעבר לרף הראייתי הנדרש בעניינו, של "רמת הסתברות מאוד מתקבלת על הדעת ומעבר למאזן ההסתברות". הגורמים הסביבתיים והתעסוקתיים לא נשללו במאמרים ויכולים לגרום לפריצת תחלואה ברמת הסתברות מאוד מתקבלת על הדעת ומעבר למאזן ההסתברות, בנסיבות כפי שנקבעו על ידינו.
מעבר לנדרש, נראה לנו שגם ההשוואה של המומחה מטעם הוועדה בין הרמת משא, גם במשקל אליו התייחס המומחה מטעם הוועדה. של נשיאת ילד על ידי אמו, אינה מובנת מאליה ומחייבת בירור מן ההיבט העובדתי. זאת - בשים לב למשקל הילד שנושאת לדבריו כל אם פעמים רבות, להבדלים באופן הנשיאה, באינטנסיביות הנשיאה, בטיב הנשיאה בענייננו החוזרת ונשנית של המשא באופן שוטף אחיד ומחייב מעגלה לגובה השולחן והעברה מתחנה לתחנה בתפקיד צבאי, ובין נשיאה של ילד על ידי אמו, שנעשית מטבע הדברים ברצון וולונטרי מתוך חיבה וחיבוקים כשהם מתרפקים זה על זאת, בשיתוף פעולה של האם והילד באחיזות שונות המתחלקות על חלקי גוף שונים ומשתנים של האם כחי הנושא את עצמו.
בשים לב לכל אלה נראה לנו שגם לאור קביעת העובדות שנקבעו על ידינו, וגם לפי החישוב הממוצע עליו היה המומחה מטעם הוועדה מוכן להתבסס, השונה מהמשקל עליו התבסס בחוות הדעת שלו, יש לקבוע שהתקיים הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי ברמה הנדרשת.