בריק נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

תביעת התובע נגד הנתבעת, שביטחה רכבו לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו, לאחר שהנתבעת דחתה את דרישתו לתשלום תגמולי הביטוח בטענה להעדר כיסוי ביטוחי לאור סתירות בגרסת התובע, אי עמידה בתנאי המיגון והעדר זכות עמידה.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובע היה בעליו של רכב מסוג מרצדס בנץ דגם LONG S-350 שיובא ארצה בשנת 2009 ביבוא אישי כרכב משומש.

    

2. הנתבעת הינה חברת ביטוח בישראל שביטחה את הרכב במועדים הרלוונטיים בפוליסת ביטוח מקיף וצד שלישי שמספרה -------- המכסה גם אירוע גניבה.

    

   מקרה הביטוח:

3. ביום 9.2.17 מסר התובע את הרכב לחברו ושותפו מר גולדין מיקי. מר גולדין החנה את הרכב ליד ביתו ברחוב שפינוזה 1 בנתניה. ביום 11.2.17 התקשרו לתובע מאיתוראן וכך נודע לו שרכבו נגנב. לאחר שבדק זאת עם מר גולדין, הגיש התובע יחד עם מר גולדין תלונה במשטרה והודיע לנתבעת אודות הגניבה. הנתבעת דחתה תביעתו.

    

   הודעת התובע אודות התאונה:

4. ביום 15.2.17 הודיע התובע לנתבעת על אירוע הגניבה. מהטופס שמילא עלה, כי דיווח שהרכב היה במצב מכני מעולה, כלל תוספות של גג נפתח, חלונות חשמליים, חימום כסאות ומראות מתקפלות, מצב כללי של פחחות וצבע היה כמו חדש וכן צויין כי בעבר הרכב ניזוק בחלקו האחורי. התובע דיווח כי הציע רכבו למכירה בששת החודשים שקדמו לאירוע. באמצעי מיגון נכתב כי ברכב קיים איתוראן, וכן שהמשתמש האחרון לא נעל את מנעול הרב בריח והפעיל את האזעקה, לא קיימים אמצעי מיגון אחרים שהופעלו. בתיאור המקרה מופיע כי נהג הרכב היה מיקי גולדין, וביום 9.2.17 בשעה 18:00 בערב השאיל לשותפו מר גולדין את הרכב, אשר החנה אותו ליד ביתו סמוך לשעה 19:00 בערב. ביום 11.2.17 בשעה 14:14 התקשרו אליו מאיתוראן וביקשו שיבדוק היכן רכבו, הוא התקשר מיד למר גולדין והתברר שהרכב נגנב.

    

   הודעת הדחייה:

5. ביום 6.6.17 שלחה הנתבעת לתובע הודעת דחיה כדלקמן:

   "מדוח החקירה עולה כי נמצאו סתירות עובדתיות באשר למקרה הנטען.

   יצוין כי פרטי ההתקשרות עם החבר הינן שונות מהמצוין בדוח השיחות.

   כן עולה חשש כי לא הופעל המיגון ברכב כנדרש בפוליסה- איתוראן. הרכב נוסע בנסיעה רגילה מנתניה ומבצע נסיעות ועצירות ומגיע לשטחי הרש"פ

   למרות בקשת חוקר מטעמינו להמצאת פלט שיחות של כל המשתמשים ברכב הן של חברך והן של אחיך לא נענינו מסיבות השמורות עמכם.

   מכל האמור עולה חשש כי האירוע לא אירע ו/או כנטען."

    

   טענות הצדדים:

   טענות התובע:

6. התובע הודיע על המקרה לנתבעת מיד עם גילוי אירוע הגניבה. ברכב היו מותקנים אמצעי מיגון משוכללים לרבות מערכת איתוראן שלא סיכלו את הגניבה. התובע שיתף פעולה עם הנתבעת והחוקר מטעמה באופן מלא לאורך כל הדרך והיא בדקה כל שביקשה לבדוק. הרכב לא נמצא מאז ועד היום. לאחר מסכת ארוכה של טרטורים וסחבת הודיעה הנתבעת לתובע על דחיית התביעה שלא בצדק, לאחר בחינה לא מקצועית של הדברים ותוך התבססות על ניתוח ממצאי איתוראן שהינה צד בעל עניין בנדון, לא ביצעה שחזור של האירוע ולא פעלה בהתאם לפוליסה.

    

7. התובע פנה לשמאי יצחק לוי שהעריך שווי הרכב בסך 187,000 וכן תבע 30,000 ₪ בגין עגמת נפש , שכ"ט בסך 20% בצירוף מע"מ וטען שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב, תוך הטעיה ומצג שווא והפרה גסה של הפוליסה והחוק ועל כן ביקש להטיל על הנתבעת את הריבית המיוחדת הקבועה בסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981.

    

   טענות הנתבעת:

8. דין התביעה להימחק או להידחות מאחר שהאירוע לא התרחש כמתואר על ידי התובע, וכי במסגרת הבירור שערכה הוא מסר פרטים שגויים או כוזבים בכוונה לזכות בכספי ובתגמולי הביטוח בניגוד לתנאי הפוליסה והחוק. לטענתה האירוע אירע במעורבותו הישירה או העקיפה של המבוטח או מי מטעמו ועל כן אינו זכאי לפיצוי. היא ביקשה להגיש את ראיותיה לרבות דו"חות החקירה רק לאחר הבאת ראיות ועדויות התביעה. עוד טענה כי התובע לא עמד בתנאי המיגון כנדרש בפוליסה ולכן אין כיסוי ביטוחי. יתר על כן טענה כי הסכומים הנטענים בכתב התביעה נטענים בעלמא ובהעדר כל ביסוס, תוך ניסיון להטעות את בית המשפט, וכי ככל שיקבע שיש לפצות התובע יש לפצות בהתאם לערך ביום האירוע, היינו ערך השיפוי, להתחשב בכך שהרכב עבר תאונה, היו לו נזקים ונגרמה לו ירידת ערך עובר לאירוע. עוד נטען כי התובע נעדר זכות עמידה שכן הפוליסה משועבדת ואין למבוטח כל זכות עד אשר יוסר השיעבוד.

    

9. יצויין כי בעקבות בקשתה עמדתי על כך שדוח החוקר יוגש לעיוני בלבד במעטפה סגורה, על מנת לבחון בקשתה להגשת ראיותיה רק לאחר הגשת ראיות התביעה. הנתבעת לא הגישה הדו"ח לעיוני חרף בקשתי. לפיכך כאשר ביקשה להגישו במועד מאוחר יותר לא התרתי את הדבר.

    

   טענות התובע בכתב התשובה:

10. לטענת התובע הנתבעת טענה טענות כלליות וסתמיות ללא כל פירוט עובדתי ובעלמא. וכי מאחר והיא טוענת טענת מרמה, עליה להתכבד ולשאת בנטל ההוכחה וזאת בהתאם להלכה הפסוקה. התובע הוכיח תשתית עובדתית ראשונית של האירוע. התובע דרש למחוק כל טענה שלא הופיעה בהודעת הדחיה, כמו הטענה כי לא עמד בתנאי המיגון כנדרש בפוליסה. הוא ציין כי שיתף פעולה באופן מלא עם הנתבעת וחוקריה למרות שחקרו אותו ואת בני משפחתו תוך פגיעה בפרטיותם באופן מכוון וכן טען כי מסר את פירוט השיחות שהתבקש למסור.

     

    העדויות:

    ראיות התובע:

11. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וצירף אליו בין היתר את אישור הגשת התלונה במשטרה את חוות דעת השמאי דורון עד, וכן מכתב מאת חברת איתוראן. התובע ביקש לזמן לעדות את מר מיקי גולדין אשר הרכב היה מצוי ברשותו עובר לגניבה ונטען שהעד סירב להגיש תצהיר מטעמו;

    1. מחוות דעת השמאי דורן עד עלה, כי בדק מסמכי הרכב והעריך שוויו עובר לאירוע גניבתו. המסמכים שבדק היו בין היתר עותק מטופס פרטים לרכב, כרטיסי עבודה, היסטוריית הרכב וחשבוניות על טיפולים שעבר, שערוך שווי הרכב על ידי השמאי יצחק לוי מיום 13.6.16, תדפיס מרכז סליקה לגבי תאונות קודמות ברכב, שיערוך מחירו של הרכב – עדכון על ידי השמאי יצחק לוי, עותק חוות דעת של השמאי לחיאני יובל ממשרד טוביה קופר שמאים מיום 2.2.17 בה הופיעה ירידת ערך קודמת. מר עד מציין, כי אין בידיו את כל הנתונים לגבי עברו של הרכב וכי ערכו מתייחס לרכב רגיל בבעלות פרטית שלא היה מעורב בעברו בתאונה מהותית וכי אם יימצא ואחד מהנתונים שגוי, יש לנקות מערך הרכב את האחוזים בגין ירידת ערכו. הוא מציין כי התובע טיפל ברכב באופן קבוע במוסכים ועולה כי הרכב היה במצב תקין עובר לאירוע, כמו כן ציין כי הרכב היה מעורב בתאונה, אולם לא הומצאו לו פרטים אודותיה ולא צוינו סכומי הפיצויים. לחוות דעתו צורפו: כתב תביעה שהוגש במאי 2018 וממנו עולה כי נתבע נזק בסך 17,419 וירידת ערך של 2,900 ₪; חוות דעתו של השמאי לחיאני יובל ממשרד השמאים טוביה קופר מפברואר 2017, ממנה עלה, כי שווי הרכב כבסיס לירידת הערך הינו 166,208 ₪ נכון ליום 2.2.17, לאחר הפחתה של 22.5% בגין רכב אישי משומש, שהסתכמה בירידה של 50,475 ₪ והפחתה של 4.4% בגין ריבוי ק"מ שהסתכמו ב7,649 ₪ ובו הוערכה ירידת הערך בסך של 1.75% משווי הרכב ובסך של 2,900 ₪. בניגוד להערכה זו ולמרות המשך השימוש, השמאי דורון עד העריך שווי הרכב בסך 187,406 ₪ כולל מע"מ, לאחר הפחתה של 2,956 ₪ בגין ירידת ערך כתוצאה מהתאונה מיום 5.12.16, תוספת בגין הדגם בשווי 4,920 ₪, תוספת בגין תוספות הקיימות ברכב בניכוי 5% עבור שימוש בסך 19,008 ₪ וכן תוספת 2,434 ₪ בגין מערכת האיתוראן.

        

       לחוות הדעת צורפו בנוסף דו"ח מרכז הסליקה; עדכון חוות הדעת מספר 46258/14 של השמאי יצחק לוי מיום 13.6.16, ממנה עלה כי ניתנה חוות דעת ביום 24.6.14; חשבוניות טיפול והיסטוריית כניסות הרכב למוסך כלמוביל, ממנה עלה, כי בוצע תיקון פחחות וכן לקשת כנף ולמכסה המנוע ואף מגן קדמי ואחורי בשנת 2014.

       למרות שמדובר ברכב שעלה על הכביש בארץ בשנת 2009, כל מסמכי היסטוריית הרכב החלו בשנת 2014 ועד לתאונה שארעה בדצמבר 2016. נכתב שם שניתנה הצעת מחיר לתיקון אך כי לא נתקבל אישור לקוח.

       נעדרו מהדוח שצורף לבית המשפט וייתכן שאף מהשמאי דורון עד: הערכת השמאות מטעם יצחק לוי משנת 2014, היסטוריית הרכב עובר לשנת 2014, ומסמכי הcarfax לאור העובדה שמדובר ברכב ייבוא אישי משומש, אשר עלה על הכביש בארץ בשנת 2009 ומאחר שנטען כי לא עבר תאונות משמעותיות וכי מדובר ברכב פרטי.

        

       מחקירתו הנגדית של מר עד עלה כי חוות דעתו התבססה על מחירון יצחק לוי המקובל וכן כי בפעם הראשונה הוערך הרכב על ידי השמאי יצחק לוי. הוא ראה את הרכב; הוא הפנה לבדיקה השנייה שלו בה צוין, כי לא בדקו את הרכב ושם צוין כי זה מותנה בכך שהרכב לא עבר אירוע כלהו שגרם לשינוי בערכו מאז חוות הדעת הראשונה וציין, כי מדובר בהנחה שלו, שהרכב נבדק בעת הערכת שוויו הראשונה על ידי משרד יצחק לוי. הוא העיד כי ידע שהרכב עבר תאונת דרכים בנובמבר 2016 וכי כל מסמכי התאונה הועברו לעיונו; מגדל סרבה לשלם בגין התאונה. על סמך מסמכים שהועברו אליו המכונית לא תוקנה. הוא לא ערך שומה של הנזק שנגרם לרכב מהתאונה, כי הייתה שומה של שמאי אחר. לשאלה מדוע על הנתבעת לשלם עבור נזק התאונה שמכוסה על ידי מגדל, השיב כי הרכב מבוטח בביטוח מקיף ומגדל לא מעוניינת לשלם. חוות דעתו של מר לחיאני הייתה בפניו, הוא לא מבסס חוות דעתו על הערכת שמאים אחרים. הוא ביסס חוות דעתו על סמך הנתונים שעמדו לרשותו ובהתבסס בעיקר על מחירון יצחק לוי שהיה 195,000 ₪ ועוד 20,000 ₪ בגין תוספות. לדעתו מר לחיאני, עם כל הכבוד אינו מר יצחק לוי. התובע לא היה צריך לבטח את תוספות הרכב, הגדרת הפוליסה התקנית היא הרכב והאביזרים הצמודים אליו. הוא לא קיבל את הצעת הביטוח ולא נתבקש להתייחס אליה. התוספות ברכב הינן תוספות אינטגרליות שהן חלק מהרכב ורכב כזה לא מבטחים בלי הערכת שווי של יצחק לוי. הוא לא יודע מה התוספות ברכב ולא קיבל פירוט של התוספות. לונג זו לא תוספת לרכב אלא מרכב שונה וארוך יותר של הדגם. התוספות נרשמו על ידו והוא קבע ירידה של 5% ממחירון יצחק לוי בגין השימוש.

        

    2. מר גולדין העיד שהוא והתובע מסוכסכים מזה זמן מה. הוא שאל מהתובע את רכבו לסוף השבוע הגיע לנתניה והחנה שם את הרכב. בשבת התובע התקשר אליו ואמר שיצרו איתו קשר מחברת המיגון וביקשו לבדוק אם הרכב במקום. כעבור שעה- שעתיים שב לביתו והבחין שהרכב לא נמצא. התובע הגיע לנתניה והם הלכו יחד למשטרה. כשהתובע התקשר אליו הוא היה עם אשתו והילדים בטבע. הוא ויבגני לא בקשר כבר שנתיים או שלוש שנים. כשעורך הדין פנה אליו וביקש תצהיר, הוא רצה לשוחח עם התובע ולאחר מכן קיבל זימון לבית המשפט. הוא דיבר עם יבגני ולא מסר תצהיר, כי כבר קיבל זימון מבית המשפט. הוא לא אמר שהוא מסרב למסור תצהיר. עובר לגניבה היה בקשר עם התובע משך חצי שנה על רקע תכנון עסק משותף באודסה. עובר לאירוע לא לקח מעולם את הרכב מהתובע והיה בבעלותו רכב אחר. לא זכור לו אם הוא ראה את הרכב ביום שישי שקדם לגניבה. הוא גילה על הגניבה רק לאחר שהתובע התקשר אליו בצהרי יום שבת. מיום חמישי בו החנה הרכב, הרכב עשוי היה להיגנב והוא לא יודע מתי ארעה הגניבה. עובר לגניבה הוא שמע שלתובע נשלל הרישיון, אך אינו זוכר מתי שמע זאת. הוא תכנן לנסוע עם רכבו של התובע בשבת, ולבסוף החליטו לוותר על הנסיעה ברכב, כי נסעו למקום קרוב, יער אילנות ואשתו נהגה, כך שלא היה צורך לבסוף ברכב באותה שבת. לא נקבע מראש מתי ישיב לתובע את הרכב ונאמר באופן כללי שזה יהיה בשבוע הבא. ביער אילנות הוא טייל עם אשתו ושני ילדיהם. הוא נסע לראשון לציון עם התובע, הוא לא זוכר כיצד הגיעו לשם. לא היה לו איך לחזור מראשון לציון, לכן שאל את רכב התובע, בידיעה שבסוף השבוע הם יסעו בו, אך התוכנית בוטלה. הוא רצה לנסוע ברכב התובע משום שהינו מרווח יותר וברמה אחרת. הוא לא שילם ליבגני והוא לא ביקש ממנו משהו בתמורה. סוכם כי ישיב את הרכב בתחילת השבוע. ייתכן שאשתו הסיעה אותו לראשון לציון, ולאחר השיחה עם יבגני הוא חזר ברכבו. הוא לא זוכר את השעות, כי זה ארע לפני ארבע שנים אבל זה היה בשעות הבוקר המאוחרות. כאשר התובע דיבר איתו ודיווח לו על הגניבה הוא חזר לביתו במהירות. הוא היה במרחק חצי שעה נסיעה והגיע לביתו כעבור כשעה וחצי עד שעתיים.

        

    3. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בחקירה נגדית.

        

       מחקירתו הנגדית עלה, כי הרכב אכן עבר תאונה עובר לגניבה, בה רכב אחר פגע בחלק האחורי של הרכב בעת שנסע עם אביו. לאחר התאונה משרד טוביה קופל ערך עבורו חוות דעת שמאית. הוא לא הספיק לתקן את נזקי התאונה, שארעה כשלושה חודשים עובר לאירוע הגניבה. הוא הגיש תביעה נגד הנהגת שפגעה ברכבו בהנחיית סוכן הביטוח. חברת הביטוח אמרה שלא ניתן לראות את הנזק, לכן צירף אירוע התאונה לאירוע הגניבה. עובר לתאונה השאיל למר גולדין את הרכב מספר פעמים, על רקע עבודתם המשותפת. עסקיהם המשותפים החלו כחצי שנה, שנה עובר לאירוע. העסק המשותף היה קול סנטר. לאחר הגניבה עסקיהם נמשכו חצי שנה נוספת. קרה משהו והוא לא רצה להמשיך לנהל עם מר גולדין את קול סנטר במדינה זרה והוא פרש מהעסק המשותף. עובר לגניבת הרכב ניהל עסקים בחו"ל והרבה לטוס בעיקר למולדובה ואודסה, בכל פעם עד שלושה חודשים בשנה. במועד האירוע אכן נשלל לו רשיון הנהיגה, לאחר שנתפס נוהג תחת השפעת אלכוהול. ברשותם רכב נוסף ששייך לאשתו. הוא ניסה למכור את הרכב בעבר, בשל צריכת דלק גבוהה, אך אשתו אמרה שאינה מעוניינת במכירתו ולאור שכנועיה הוריד את המודעה. הוא לא יודע אם המודעה הופיעה עדיין באתר "יד שתיים", ואם הפנתה למספר הטלפון של אחיו בזמן ששהה בחו"ל. הוא לא מבין כיצד הדבר עובד. הוא פרסם מודעה פעם אחת בלבד ואחרי שאשתו ביקשה ממנו לא למכור את הרכב, הוא טס לחו"ל. הוא השאיל את הרכב למר גולדין, כדי שיהנה ממנו ויסע עם משפחתו, הם היו ביחסים עסקיים. הוא הגיע ביום 9.2.17 בערב לראשל"צ, הוא לא זוכר כיצד מר גולדין הגיע, מישהו הסיע אותו והוא נפגש עמו ברחוב ז'בוטינסקי ואז שאל את הרכב. הוא נתן לו את הרכב לכמה ימים ונדמה לו שלשבוע. הוא זוכר שהם יצאו עם המשפחה לפיקניק ואז התקשרו בבוקר או בצהריים של יום 11.2.17 מחברת איתוראן. הוא התקשר מיד למר גולדין, ומסר לו כי אינו בבית והוא יבדוק כשיגיע לביתו. מר גולדין חזר אליו כעבור שעה וחצי שעתיים ומסר שאינו רואה את הרכב. לאחר מכן הוא נסע עם אביו לתחנת המשטרה בנתניה להגיש תלונה. הם לא סיכמו מתי הוא ישיב לו את הרכב ומר גולדין יכל להשתמש ברכב כמה שירצה, שכן לאור שלילת רישיון הנהיגה נעזר תמיד במי שיכל. הוא לא יודע מה קרה עם הרכב אחרי שמסר אותו למר גולדין. גולדין סיפר לו שהחנה את הרכב מתחת לביתו. הוא החזיק פוליסת ביטוח מתחילת הדרך. את הביטוח רכש דרך סוכן הביטוח שלו באופן טלפוני. הוא לא יודע אילו תוספות ברכב היו אינטגרליות ואילו לא ועל מנת לבטח את הרכב הביא שמאות של יצחק לוי.

        

    4. מר אביב שאשא נציג איתוראן זומן על ידי התובע לאחר שהנתבעת ביקשה לחקור אותו, אודות מכתב איתוראן שהתובע צירף התובע לראיותיו. המכתב הינו מיום 12.2.17 ובו נכתב כי חברת איתוראן עדיין מקיימת פעילות מבצעית על מנת להחזיר את הרכב הגנוב, אשר נגנב ביום 11.2.16 וכי בתאריך 11.2.16 אסף סייר החברה מהתובע מפתח מקורי של הרכב וכי הוא ישאר בחזקתה עד לסום הפעילות המבצעית.

       מעיון במועד הגניבה, במועד המכתב (12.2.2017) ברור הדבר שכאשר נכתב בתוכן המכתב תאריך 11.2.2016, מדובר בטעות סופר, וכי היה צריך להיות כתוב 11.2.2017.

        

       מחקירתו הנגדית של מר שאשא עלה כי בתקופה הרלוונטית שימש מנהל משמרת במוקד המבצעי של חברת איתוראן וכי הוא עובד בחברת איתוראן גם היום. ביום האירוע הוא לא עבד באותו בוקר ונכנס לתמונה עם הדרישה להוציא את המכתב שהוא חתום עליו. לעיתים יש היסטוריית איכונים של רכב ולעיתים אין, זה נושא מורכב והוא לא יודע אם במקרה הנוכחי יש היסטוריית איכונים.

        

       ראיות הנתבעת:

12. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של העד גדי גלהר עובד המחלקה המשפטית של הנתבעת, שצירף לתצהירו את דיווח התובע אודות האירוע, את מודעת המכירה שפרסם התובע בה דרש תמורת הרכב סך של 175,000 ₪ וכן את טופס הצעת הביטוח. בתצהירו טען כי יש להפחית משווי הרכב את הסך 21,500 ₪ בגין נזק קודם וכי בהתאם לחוות דעת שמאי התובע שווי הרכב לפני הפחתת נזק נכון למועד האירוע עמד על 166,208 ₪. לטענתם במועד האירוע לתובע לא היה רישיון נהיגה והוא לא היה רשאי לנהוג ברכב.

     

    מחקירתו הנגדית עלה כי טיפל בתביעה ברגע שהגיעה למחלקה המשפטית. חנה קוזלקוביץ שחתומה על מכתב הדחיה, היתה מנהלת במחלקת 'גניבות רכב' וכיום היא בגמלאות. מר קריו משה היה ממונה על הגב' קוזולוביץ והוא שהחליט לדחות את התביעה ולצערו הוא הלך לבית עולמו. התביעה מופיעה אצל הנתבעת כתיק. כל עובד במחלקת תביעות יכול לקרוא וללמוד את התיק. במקרה הנוכחי גב' קוזולוביץ שלחה חוקר, בדקה כל מה שהיה צריך לבדוק ואז הוציאה את מכתב הדחיה. בשלב הבא ולאחר שהוגשה תביעה זו, התיק הגיע לידיו וכמיישב תביעות הוא יודע לקרוא תיק ולהשיב בנוגע אליו. יש לו סמכות להחליט אם לקבל או לדחות תביעה בהתאם לנסיבות המצויות בתיק. הוא לא יודע אם במקרה גניבת רכב יש בפוליסה התקנית חריג בשאלה מי החזיק את הרכב. הפוליסה הופקה עקב הצעת בקשה של התובע לקבלת פוליסה, הוא אינו קשור לחיתום, אך בדק את ההצעה וכתוב בה שהרכב ללא תוספות. הוא לא יודע כיצד הפוליסה הופקה. הוא מעריך שבעת מענה על השאלון, שנשלח לנתבעת מהתובע, המכתב מאיתוראן עמד לפניו. מכתב הדחייה התבסס על נתונים שנאספו במחלקת גניבות רכב של כלל, ועל סמך דוח החקירה שנעשה. הוא לא ראה אינפורמציה מאיתוראן ואיתוראן לא מנדבת נתונים ללא צו בית משפט. הוא לא מטפל במחלקת גניבות, אך אם איתוראן מנדבת מסמכים שמבקשים מהם אז הם מקבלים זאת, במידה ולא מתבקש צו בית משפט. הוא מטפל במחלקה המשפטית לאחר שמוגשות תביעות ועל סמך החומר בתיק הוא מחליט אם להעביר את התביעה למשרד עורכי דין או לסלקה. במקרה זה התביעה נדחתה על ידי מריו ז"ל שכנראה העביר לגב' קוזולוביץ' הוראה לדחות את התביעה על סמך העבודה שנעשתה במחלקת גניבות ובהסתמך על חקירתם. מנהלו של מר קריו היה מר דודי סלע, כיום המנהל הוא מר שמריהו. הוא לא יכול לאשר לפי מה שידוע לו היום שהרכב נגנב, אלא שזה מה שהתובע טוען. הוא ראה את אישור המשטרה.

     

    הסיכומים:

13. לאחר העדויות הגישו הצדדים סיכומיהם.

     

    סיכומי התובע:

14. התובע הדגיש בסיכומיו את מחדליה הראייתיים של הנתבעת, התעלמותה מדרישת בית המשפט להגיש את דוח החוקר במעטפה סגורה לעיונו, אי הגשת דוח איכון היסטוריית הרכב מאיתוראן, אי הבאת עדים רלוונטיים (כמו הגב' קוזולוביץ, מנהל המחלקה) וציין כי עדות העד מטעמה התבססה על עדות שמיעה ותו לא. לטענתו הוא הוכיח התשתית העובדתית למקרה הביטוח והנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה, כי מדובר במרמה. טענות הנתבעת נטענו ללא כל בסיס עובדתי והנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי לא הופעלו אמצעי המיגון. כי הדבר לא מוביל לשלילה אוטומטית של הכיסוי הביטוחי. לעומת זאת גרסתו נתמכה על ידי עדים מהימנים. בנוסף הוא ציין העובדה שהנתבעת לא הגישה חוות דעת שמאית מטעמה וביקש לפסוק לו גם פיצוי בגין עוגמת הנפש ולהטיל על הנתבעת ריבית עונשית בהתאם לסע' 28א'.

     

    סיכומי הנתבעת:

15. טוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע לא הוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת מקרה הביטוח. לא ברור מתי אירעה הגניבה ובד"וח המשטרה עולה כי המקרה אירע מיום 9.2.17 בשעה 19:00 ועד ליום 11.2.17 בשעה 14:14; לא הוכח שווי הרכב מאחר שעבר תאונה שנזקיה לא תוקנו והתובע ניסה להסתיר פרט זה והוא התגלה בחקירתו; הוסתרה תביעה אחרת שהוגשה נגד הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה. התובע ניסה להסתיר שניסה למכור את הרכב עובר לתאונה, שהה זמן רב בחו"ל עובר לתאונה והחזיק רכב נוסף בבעלותו. בהצעת הביטוח נרשם כי התובע ניסה לבטח את רכבו ללא תוספות, נכון ליום 2.2.17 שווי הרכב על ידי השמאי קופר הוערך בסך 166,208 לפני הפחתת נזקי התאונה. בגין התאונה הקודמת תלויה ועומדת התביעה נגד החברה המבטחת, הנתבע לא הפעיל פוליסת הנתבעת לאור התאונה ולא הודיע לנתבעת אודות מקרה זה. מכאן כי יש להפחית את סך הנזק בגובה 20,319 ₪ (כולל ירידת הערך בהתאם להערכת השמאי קופר) כך שהסכום המקסימלי בו אנו עוסקים הינו 143,336 ₪ והדבר נחשב הודאת בעל דין פורמלית. כמו כן לא ברור מדוע ביקש למכור את רכבו בסכום נמוך מהסכום אותו הוא תובע כיום. לטענתה השמאי קופר בדק את הרכב באופן פיזי ואילו השמאי דורון עד לא. כמו כן עלו סתירות בגרסת התובע באשר לשעת הגשת התלונה במשטרה וקבלת השיחה מאיתוראן, מספר הפעמים שמסר את הרכב למר גולדין וכן התברר ופגמו בגרסתו העובדות שלא צוינו בתצהירו שהיה מצוי בשלילת, שהה ממושכות בחו"ל וכלל לא היה לו צורך ברכב. פגם נוסף באמינות התובע היה שמר גולדין העיד שלא סירב למסור תצהיר ואילו בתצהיר התובע נכתב שהוא פנה מספר פעמים למר גולדין בבקשה לקבל תצהיר לגבי נסיבות גניבת הרכב והוא סירב למסור לו תצהיר. התובע כלל לא יכול להעיד על הפעלת אמצעי המיגון ברכב אלא מר גולדין אשר הרכב היה ברשותו. לא ברור אם מר גולדין נעל את הרכב והאם הפעיל אמצעי המיגון. גם באשר לנסיבות ההשאלה התגלו סתירות וחוסר בהירות כמו לגבי המועד שסוכם להשבת הרכב, העובדה שהרכב הושאל ללא תמורה וכן מטרת ההשאלה והעובדה שבסופו של דבר לא נעשה ברכב שימוש למטרה לשמה הושאל הרכב. לטענתה ביקשה לזמן נציג איתוראן ביחס לקורות הרכב והתאמת נתוני איתוראן לגרסה אותה מסר התובע, אולם ב"כ התובע היא שהתנגדה נחרצות לעניין ועל כן אין לזקוף מחדל זה לחובת הנתבעת אלא לחובת התובע, אשר ביקש למנוע את המידע מבית המשפט ועל הדבר לפעול לחובתו. מכאן כי התובע הוא שהתנהל בחוסר תום לב, מדובר בגרסה של עד יחיד ובגרסה תמוהה ומלאת חורים, לא הוכח שהופעלו אמצעי המיגון, לא ברור אם הרכב נגנב ומאיזה רחוב. וכל הגרסה באשר לנסיבות השאלת הרכב מלאה, מספר הפעמים שהוא הושאל עובר למקרה, מועד ההשבה המתוכנן, תקופת השימוש והצורך האמיתי בהשאלת הרכב מלאי סתירות. בנסיבות העניין ביקשה לדחות התביעה תוך פסיקת הוצאות. לחילופין ביקשה להפחית את גובה הנזק לגובה האמיתי אשר הוכח.

     

    סיכומי התשובה:

16. בסיכומי התשובה טען התובע, שלא הסתיר את התאונה שהרכב עבר וכי אף צירף את כתב התביעה בגין התאונה לחומר ראיותיו. הוא צירף את חוות דעתו של השמאי עד ואליה צורפה חוות דעת השמאי קופר. השמאי מטעמו ביקש אישור אי הגשת תביעה והוא צורף לראיות התובע ועל כן היה עדיף שלא לטעון טענה זו. חוות דעתו של מר קופר לא הוגשה לצורך הוכחת שווי הרכב ועל כן אינה בחזקת הודאת בעל דין, ואילו חוות דעת השמאי דורון עד שהיא היחידה בתיק היא שמוכיחה את שוויו. לא ברור על סמך מה דחתה הנתבעת את הכיסוי הביטוחי. ככל ומסמכי איתוראן לא היו ברשותה, הסתירה בעניין זה פועלת לחובתה. לסיום שב על דרישתו לפסוק מלוא הפיצוי וכן ריבית עונשית.

     

    דיון ומסקנות:

    הוכחת מקרה הביטוח ודחיית טענות הנתבעת:

17. התובע הרים הנטל המוטל עליו והוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת אירוע הגניבה בהסתמך על עדות מר גולדין, עדותו, עדות השמאי עד, אישור התלונה במשטרה, המכתב מאת איתוראן, טופס ההצהרה על אירוע הגניבה. עדויותיהם של התובע ומר גולדין היו מהימנות, רציפות והגיוניות, והתיישבו עם הראיות בתיק, לרבות הראיות שהגישה הנתבעת כמו טופס ההצהרה אודות אירוע הגניבה שמילא התובע.

     

18. הסתירות והחורים אותם ניסתה להציג הנתבעת היו במעטפת החיצונית של האירוע. איני סבור כי יש בסתירות אלו, אם בכלל מדובר בסתירות, כדי לרדת לשורש האירוע ולערער מהימנות העדים, שכן גרסתם הייתה רציפה וקוהרנטית. דווקא חוסר הדיוקים שחלקם נובעים משכחה לאור פרק הזמן שחלף, היה בהם כדי לחזק מהימנותם. לעומת זאת אי הגשת ד"וח החוקר לעיונו של בית המשפט במועד שנקבע ועובר להגשת ראיות התובע, בנוגע להאשמות שונות שהנתבעת ייחסה לתובע, ואי העדת עדים רלוונטיים שיכלו לשפוך אור אודות נסיבות הדחיה מובילים למסקנה שיש לדחות טענות הנתבעת מכל וכל.

     

19. ראשית, בניגוד ל"תגליות" החדשות שהנתבעת טענה שנתגלו בחקירת התובע, התובע עצמו הוא שדיווח לנתבעת אודותן בטופס "הצהרת המבוטח במקרה של גניבה" שצרפה הנתבעת לראיותיה. מד"וח זה עולה כי התובע דיווח מיד שניסה למכור את הרכב בששת החודשים האחרונים עובר לאירוע, כי הרכב עבר בעבר תאונה, שכן ציין בטופס "פגיעה מאחורה" וכן שהרכב היה ברשות מר גולדין בעת הגניבה. אומנם התובע ציין, כי מצב פחחות הרכב הינו כמו חדש, והוכח שלא תיקן נזקי התאונה וכי ניהל הליכים משפטיים על מנת לשפותו לצורך התיקון, אך התובע הסביר מיד כי הרכב נגנב לפני שהספיק להשלימם, ואף צירף מסמכים שתמכו בכך לחומר ראיותיו, ועל רקע זה נדחתה תביעתו ממבטח הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה, כפי שעלה ממכתב הדחיה של מבטחת הרכב האחר.

     

    בנוסף התובע צירף אישור אי הגשת תביעה בגין התאונה מהנתבעת ולפיכך עומדת בפניו גם האפשרות להיפרע ממבטחתו שהיא הנתבעת.

     

    התובע לא הסתיר כי היה מצוי בשלילה רישיון נהיגה, ואף הסביר בעדותו מה היה מקורה, והוא הסביר, כי נעזר בכל מי שיכל לנהוג ולפיכך אין סתירה בין עדותו של מר גולדין כי זו הייתה הפעם הראשונה ששאל את הרכב, לבין עדותו של התובע שנתן את הרכב למר גולדין על רקע עבודתם המשותפת ושלילת רשיון נהיגתו, שכן במקרה הנוכחי הוכח שהרכב הושאל לצורך שימושו האישי של מר גולדין, ולא הוכח על רקע עסקי או נהיגה עבור התובע.

     

    לא מצאתי פגם באופן ומועד הגניבה כפי שדווח למשטרה והדבר דווקא מחזק גרסת התובע והעד מטעמו.

     

20. מטענות הנתבעת עולה כי היא סבורה שהתובע צריך להוכיח את תביעתו, לרבות את מקרה הביטוח, מעל ספק סביר כמו בהליך פלילי. אנו עוסקים בהליך אזרחי שבו על התובע להוכיח את תביעתו במאזן הסתברויות, שהוא נטל קל יותר מאשר בהליך פלילי.

     

21. באשר לטענה לזימונו של מר גולדין באמצעות בית המשפט ולא בהגשת תצהיר עדות ראשית, לא מצאתי בעובדה שמר גולדין הצהיר בבקשה לזימון העד, כי הוא סירב למסור תצהיר כדי לפגוע במהימנות העדים. אמנם עורכת הדין ציינה בתצהיר התובע כי הוא ניסה ליצור עימו קשר וזה סרב למסור תצהיר. התברר מעדות גולדין כי מי שיצר קשר עימו קשר הייתה עורכת הדין ולא התובע, וכי הוא אכן לא היה מוכן למסור תצהיר לפני שישוחח עם התובע. לו ב"כ התובע הייתה מאפשרת למר גולדין ולתובע לשוחח אודות מתן התצהיר – סביר להניח שהנתבעת הייתה טוענת לתיאום גרסאות התובע ומר גולדין עובר לכתיבת התצהירים. כמו כן התברר כי מר גולדין והתובע הסתכסכו וכבר אינם עובדים יחד. סבור אני שאין בעניין זה כדי לפגום בשורשו של העניין או להוכיח מעשה מרמה.

     

22. בנוסף לא מצאתי לנכון להתייחס לעובדה שהתובע הרבה לטוס לחו"ל או שהחזיק בביתו רכב נוסף כדי לפגום במהימנות העדויות או כדי לבסס נטל הראיה של הנתבעת להוכחת טענת המרמה. אין לטענות אלו כל קשר למקרה הביטוח, שכן אדם יכול להחזיק מספר מכוניות ולשהות מספר חודשים בחו"ל, אך אין הדבר פוגע כהוא זה בחובת המבטחת כלפיו.

     

23. נראה כי הנתבעת לא הציגה סתירות עובדתיות שירדו לשורש העניין או פגמו במהימנות העדים לאחר שהציגה את הסתירות אליהן כיוונה במכתב הדחיה, ולפיכך איני סבור, כי הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח דחיית הפוליסה מטעם זה, במיוחד כאשר מדובר בטענה הדורשת מהנתבעת נטל הוכחה גבוה מהרגיל.

     

24. נימוק נוסף לדחיית תביעת התובע במכתב הדחיה היה: "עולה חשש שהמיגון ברכב לא הופעל כנדרש- איתוראן" וטענה בסיכומיה כי מר גולדין לא העיד על כך שהפעיל אמצעי מיגון. הנתבעת לא הוכיחה כיצד ציפתה שיופעל האיתוראן, לא חקרה בעניין זה את מר גולדין ולא ברור כיצד מצד אחד טענה, שאמצעי מיגון זה לא הופעל, אך מנגד הוסיפה וכתבה במכתב הדחיה וטענה שהרכב "נוסע בנסיעה רגילה מנתניה ומבצע נסיעות ועצירות ומגיע לשטחי הרש"פ" ואף ניסתה לזמן את נציג איתוראן שיעיד על איכוני הרכב. בנוסף לא נסתרה גרסת התובע לפיה גילו אודות הגניבה לאור שיחת טלפון ממוקד איתוראן. כל אלו מלמדים ברמת ההוכחה הנדרשת, כי אמצעי המיגון איתוראן – הופעל, אך לא מנע את הגניבה. הנתבעת לא טענה במכתב הדחיה, כי אמצעי מיגון נדרש אחר, לא הופעל ולא הוכיחה כי האיתוראן לא הופעל. בנוסף, בניגוד לטענתה במכתב הדחיה הנתבעת לא הגישה את איכונים עליהם כתבה במכתב הדחיה, והעד מטעם חברת איתוראן העיד שבמקרה זה לא ראה בתיק באיתוראן היסטוריית איכונים, שלא תמיד יש היסטוריית איכונים בכל רכב, לכן לא ברור כיצד ביססה הנתבעת טענת דחיה זאת.

     

25. בנוסף הנתבעת טענה במכתב הדחיה שהחוקר מטעמה לא קיבל פלט שיחות של כל משתמשי הרכב לרבות מר גולדין ואחיו של התובע. גם בטענה זו ישנה רמיזה למרמה והדבר לא הוכח ברמה הנדרשת, לא סופקו נימוקים משכנעים דיים לפגיעה הקשה בפרטיותם של מר גולדין ואחיו של התובע שכלל לא היה צד בעניין, וד"וח החוקר שדרשתי שיועבר לעיוני במעטפה סגורה עובר למתן החלטה בבקשה לדחות הגשתו עד לאחר הגשת ראיות התביעה, לא הומצא במועדים שנקבעו.

     

26. מכל האמור לעיל עולה שהנתבעת חיפשה בנרות כיצד לא לשלם את תגמולי הביטוח תוך שימוש בטענות סרק, והתייחסות ל"צל הרים כהרים", מתוך כוונה לייאש את התובע.

     

27. לאור האמור לעיל, אני סבור שהנתבעת לא הצליחה להרים הנטל הנדרש על מנת לבסס טענת המרמה או אי הפעלת אמצעי המיגון- איתוראן.

     

    הנזק

    שווי הרכב:

28. השמאי דורון עד העריך שווי הרכב במועד הגניבה בסך 187,406 ₪ כולל מע"מ (לאחר ירידת הערך מהתאונה) ואילו השמאי לחיאני מחברת השמאים קופר העריך את הרכב בסך 166,208 ₪ לפני ירידת הערך וגובה תיקון הנזק. ניכר היה שהשמאי עד לא בחן את הרכב ואילו מר לחיאני כן בדק את הרכב. מר לחיאני ביצע הפחתה של 50,475 ₪ לאור העובדה שמדובר ברכב אישי משומש ואילו מר עד לא ביצע הפחתה זו. הנתבעת ניסתה להראות כי התובע דיווח בהצעת הביטוח כי לרכב לא היו תוספות, אך השמאי עד הסביר כי מדובר בתוספות שהינן אינטגרליות לרכב ולדגם זה, ושהן ניתנות לבחירה ועל כן ניתנה בגינם תוספת ערך. השמאי עד ביצע הפחתה בגין ירידת הערך שנגרמה לרכב בעקבות התאונה בהתאם לחוות דעתו של מר לחיאני, מנגד לא קיבל שמאותו והעיד כי עם כל הכבוד למר לחיאני הוא אינו מר יצחק לוי.

     

29. למעשה התובע הגיש שתי חוות דעת המעריכות את הרכב בסכום שונה. האחת של מר עד, אשר נתן את חוות דעתו, והשנייה, של מר לחיאני, המצורפת לחוות הדעת של מר עד.

     

    בחינה של שתי חוות הדעת מגלה כי שני השמאים העריכו את הרכב בבסיסו בסכומים דומים. ערך הרכב הבסיסי של מר לחיאני לאחר ההפחתה בגין רכב ייבוא אישי משומש, מגיעה לסכום דומה לזה של ערך הרכב הבסיסי על ידי מר עד אשר לא ביצע הפחתה כזאת, אך מראש העניק לרכב שווי בסיסי אשר נראה כי מגלם בתוכו את ההפחתה האמורה. יחד עם זאת מר עד לא ביצע הפחתה בגין ריבוי קילומטרים אותה ביצע מר לחיאני ממשרד השמאים קופר, אשר בדק פיזית את הרכב.

    מר עד זומן לעדות ונחקר בחקירה נגדית אך הנתבעת לא ביקשה לחקור את מר לחיאני על מנת לעמתו עם חוות הדעת של השמאי עד. בנוסף הנתבעת לא הגישה חוות דעת מטעמה.

     

30. סבור אני שיש להעדיף את חוות הדעת של המומחה שחוות דעתו עברה את הביקורת של החקירה הנגדית, במיוחד כאשר הנתונים של מר לחיאני עמדו בפני מר עד. לכן סבור אני שיש להעדיף את חוות הדעת של מר עד בדבר שווי הרכב בעת הגניבה בלי להפחית את שווי התיקון של הנזק שנגרם לרכב כפי הכתוב בחוות הדעת של מר לחיאני, אלא רק את שווי ירידת הערך הכלולה בחוות הדעת של מר לחיאני, זאת מהסיבה שהתאונה אירעה בעת תקופת הביטוח המקיף, והתובע זכאי לקבל את תגמולי הביטוח בגין התאונה מאת הנתבעת.

     

    מר עד העריך את שווי הרכב בסך 187,406 ₪. סכום זה כולל את שווי התיקון הנזכר בחוות דעת מר לחיאני ואת ירידת הערך בסכום כולל של 20,319 ₪, בהתאם לנטען בכתב התביעה שהגיש התובע נגד מי שפגע ברכבו, ואשר היה בתקופת הפוליסה, ונזק זה היה מכובה על פי הפוליסה. מסכום זה יש להפחית את ההשתתפות העצמית בסך 3,000 ₪, כך ששווי הרכב עובר לתאונה היה בסך 184,406 ₪.

    התובע הגיש עדכון חוות דעת של השמאי יצחק לוי שניתנה ביום 13.6.2016 לצרכי ביטוח בלבד בה ניתנה הערכה כי נכון ליום מתן העדכון שווי הרכב עמד על הסך 195,000 ₪ ועם תוספות בסך 20,000 ₪ שוויו ליום העדכון מגיע לסך 215,000 ₪. חוות הדעת של מר עד קרובה יותר לעדכון הערכת השווי שקבע מר יצחק לוי, יותר מאשר חוות הדעת של מר לחיאני, וזו סיבה נוספת מדוע יש להעדיף את חוות הדעת של מר עד על חוות הדעת של מר לחיאני.

     

31. לאור האמור לעיל אני סבור שפיצוי בסך 184,406 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה הינו ראוי ומגלם שוויו של הרכב, בהעדר חוות דעת מטעם הנתבעת.

     

32. מאחר ובהתאם לרשימה של הפוליסה, הפוליסה משועבדת לבנק מזרחי טפחות בע"מ סניף בית אל-על, רח' בן יהודה 32, תל-אביב מיקוד 63805, אזי אם בתוך 30 יום מהיום יעביר התובע לנתבעת מכתב מאת בנק מזרחי טפחות על הסרת שיעבוד הפוליסה, תעביר הנתבעת לתובע את הנקוב בסעיף 32 לפסק הדין. ככל שלא ימציא התובע את מכתב הסרת השיעבוד כאמור בתוך 30 יום מהיום, תעביר הנתבעת את מתוך הסכום הנ"ל לבנק מזרחי טפחות עד לסכום השיעבוד, ואת היתרה תעביר לתובע, ככל שתישאר יתרה לאחר העברת הכספים לבנק מזרחי טפחות.

     

    עגמת נפש:

33. אני סבור כי בנסיבות העניין, משך הזמן בו הנתבע לא פוצה וההאשמות שטענה הנתבעת כלפי התובע, כי אכן נגרמה לו עגמת הנפש אותה תבע ופוסק לו פיצוי בגובה 30,000 ₪ בערכים של יום מתן פסק הדין.

     

    מאחר ומדובר בפיצוי אישי ולא בתגמולי ביטוח על פי הפוליסה, על הנתבעת לשלם לתובע סכום זה ללא קשר לסעיף שיעבוד הפוליסה.

     

    רבית עונשית:

34. סבור אני כי בנסיבות העניין הפיצוי בגין עגמת נפש מקהה את טענות התובע לפסיקת רבית עונשית, ודי בכך.

     

    שכ"ט עו"ד:

35. התובע טען בסיכומיו שעל הנתבעת לשלם לו שכ"ט עו"ד בהתאם להסכם שכר הטרחה שנחתם בינו לבין באת כוחו. את הסכם שכר הטרחה צירף התובע לתצהיר העדות הראשית שהגיש לבית המשפט.

     

36. מקריאת הסכם שכר הטרחה עולה כי על התובע היה לשלם לבאת כוחו 3,500 ₪ בתוספת מע"מ בטרם תוגש התביעה לבית המשפט, ובנוסף, 20% מכל סכום שייפסק בפסק דין.

     

37. בית המשפט העליון פסק כי על בית המשפט לפסוק לבעל דין הזוכה בדין את שכר הטרחה המוסכם בינו לבין בא כוחו, הכל בהתאם למורכבות התיק, לטענות הצדדים, ולפעולות שהיה צריך לנקוט במסגרת ההליכים בבית המשפט.

     

38. לאור הערותי בסעיפים 20 ו-26 סבור אני שיש לפסוק לתובע את מלוא שכר הטרחה המוסכם בינו לבין באת כולו, דהיינו את הסך 54,266 ₪ כולל מע"מ.

     

     

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:

    1. את הסך 184,406 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (1.3.2018) ועד ליום התשלום בפועל. סכום זה ישולם בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 32 לפסק הדין;

    2. את הסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (1.3.2018) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

    3. את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה, שכר העדים כפי שנפסק, שכר השמאי מר עד עבור חוות דעתו בסך 1,755 ₪, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

    4. שכר טרחת עו"ד בסך 54,266 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

        

       ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"ב, 28 יוני 2022, בהעדר הצדדים.