אבולעפיה נ' ישראל ואח'

לפניי תביעה לסילוק יד שהגיש התובע כנגד שכניו בנחלה סמוכה בכפר קיש. עוד עתר התובע לקבלת סעד של השבת מצב לקדמותו וכן למניעת מעשים הגורמים למטרדים.

רקע עובדתי

1. התובע הינו בעל הזכויות והמחזיק במשק מס' 53 בכפר קיש, מושב עובדים להתיישבות. את הזכויות רכש התובע מגב' נורית ברמן בהתאם להסכם מיום 11.7.2013 (להלן: "הסכם הרכישה").

2. הנתבעים הם בעלי הזכויות והמחזיקים מזה עשרות שנים במשק מס' 54 שגובל במשק של התובע. לפני שהועבר לנתבעים היה משק 54 שייך לדודו של הנתבע 1, מר שמעון אדלר (להלן: "הדוד"). בשנות ה-60 במאה הקודמת בנה הדוד סמוך לגבול עם משק 53 (משק התובע כיום) , בסיוע של הסוכנות, רפת, סככות ומכון חליבה. הנתבעים קיבלו את הנחלה בירושה והמשיכו לאורך עשרות שנים להתגורר במשק ולהפעיל את הרפת.

3. בין הדוד ולאחר מכן הנתבעים ובין לבעלים הקודמים של משק התובע , משק 53 (משפח' תבורי/ברמן) היו יחסי שכנות טובים. מתוך הבנה כי בשני המשקים (כמו במשקים נוספים בישוב) נבנו מבנים שפולשים למשק השכן ומתוך רצון לשמור על המבנים, הוסכם ביניהם כי אף מבנה לא ייהרס וכי הגבולות בין המשקים יתוקנו ויותאמו למצב בשטח.

4. במסגרת הרפורמה ברפתות בשנת 2006 משרד החקלאות והמשרד לאיכות הסביבה דרשו מהנתבעים להגביה את הסככות של הרפת לגובה של 6.5 מטר. בהתאם, בשנת 2007 הם הגביהו והגדילו אותן.

5. בשנת 2008 החליט ועד האגודה במושב על תכנון תב"ע חדשה למושב שמטרתה להסדיר את הגבולות בין המשקים ובינם לבין השטחים הציבוריים כדי לפתור את סוגיית הפלישות. התב"ע החדשה אושרה ביום 13.5.2015 . בהתאם לתוכנית נקבעה באזור החקלאי על קו הגבול בין המשק של התובע למשק של הנתבעים זיקת הנאה למעבר כלי רכב חקלאיים עם זכות מעבר שווה לשני המשקים. כפי שיפורט להלן, עיקר הפלישה שבבסיס התביעה הינה בשטח הדרך האמורה.

    

   תמצית טענות התובע

6. התובע טוען כי הנתבעים פלשו לשטח המשק שלו תוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות באמצעות בניית סככות, מבנה בטון ושוחת ביוב שמשמשים אותם להפעלת הרפת. לאורך השנים הרחיבו הנתבעים את הסככות בניגוד להיתר הבניה שניתן להם וגם לא פעלו להרוס שטחים שחורגים מגבולות המשק שלהם וסומנו להריסה במסגרת ההיתר.

7. עוד טוען התובע כי תחילה הכחישו הנתבעים בחוסר תום לב כי פלשו לשטחו, אולם בהמשך הם שינו את גרסתם והודו בפלישה תוך שהם טוענים כי הושגה הסכמה לתיקוני גבולות עם הבעלים הקודמים של המשק. התובע מדגיש כי הנתבעים לא הוכיחו הסכמה לשינוי הגבולות בין המשקים והם אף הכחישו אותה בחקירה הנגדית (ס' 16, 22 ו-33 לסיכומי התובע).

8. התובע מוסיף וטוען כי בהסכם הרכישה של התובע הובא הסדר תיקוני הגבולות עם המשקים השכנים ונקבע כי השינויים יבוצעו במסגרת תב"ע חדשה שתערוך האגודה על חשבונה. כן הוסבר לו לתובע כי במידה ותיקוני הגבולות לא יבוצעו בתב"ע, יהיו בעלי המשקים השכנים מחויבים לצאת מגבולות המשק שלו. התובע טוען כי לאחר שבמסגרת התב"ע לא אושרו תיקוני הגבולות הוא העניק להם פרק זמן של שנה לפינוי המבנים הפולשים לשטחו. בעוד שהשכן ממשק 52 (משק גרינשפן) סילק את הפלישה, הנתבעים לא פינו את המבנים הפולשים.

9. התובע מוסיף וטוען כי מלבד הפלישה לשטחו, כתוצאה מהפעלת הרפת בידי הנתבעים נגרמים גם מטרדים ומפגעים סביבתיים. בהקשר זה נטען כי כמויות גדולות של מי גשמים זורמות מגגות הרפת לשטחו של התובע. בנוסף, זורמים לשטחו שפכים דרך בור ביוב שמשמש את הרפת אולם ממוקם בשטח שלו וכן פסולת מוצקה וחלב (ס' 4 לסיכומים). בנוסף טוען התובע כי הנתבעים עושים שימוש נרחב בשביל שנמצא בשטחו לצורך כל הפעילות הלוגיסטית והעסקית של הרפת, למרות שהוא מיועד בזיקת הנאה למעבר כלי רכב חקלאיים בלבד. התובע צירף חוות דעת שערך שמאי המקרקעין מר רונן כהן. בחוות הדעת אמד מר כהן את ירידת הערך והמטרדים שנוצרו בנחלתו של התובע כתוצאה מהפלישה המיוחסת לנתבעים והפעלת הרפת בסך של 308,882 ₪(זאת למרות כי בתביעה לא נתבע סעד כספי ולא הועלתה טענה כי נגרמת ירידת למשק התובע )

10. התובע מציין כי לאחר שהוא יזם פניות רבות אל הנתבעים שלא הועילו, הוא פנה בתלונה למשרד להגנת הסביבה. בעקבות הפניה ערכו נציגי המשרד סיור ברפת ובו עלה כי שפכי הרפת גולשים לסביבה ומי הגשמים נופלים באופן חופשי לקרקע בין המשק של התובע למשק של הנתבעים. בהתאם, בהחלטה מיום 11.9.2019 הורה בית המשפט (המותב הקודם , כב' השופטת י' מישורי) לנתבעים לפעול ללא דיחוי לתיקון המפגעים. לטענתו, הנתבעים אמנם ביצעו תיקון, אולם גם לאחר התיקון השפכים ממשיכים לזרום מבור הביוב לסביבה.

11. התובע עתר לסעד של סילוק ידם של הנתבעים משטחו והשבת המצב לקדמותו או לתקן את המעוות. בנוסף תבע סעד נוסף במסגרתו ימנעו הנתבעים ממעשים הגורמים למפגעים סביבתיים ומטרדים. 

    תמצית טענות הנתבעים

12. הנתבעים טוענים כי המבנים במשק שלהם נבנו בהתאם להיתרי בניה עוד בשנות ה-60 למאה הקדמת, זמן רב לפני שהתובע רכש זכויות במשק השכן. בשנת 2006 הם הגביהו את הסככות של הרפת בהתאם לדרישת משרד החקלאות והמשרד לאיכות הסביבה. הבניה החדשה היחידה שבוצעה באותה שנה הינה של סככה בגודל 814 מ"ר בצידו המערבי של המשק שלהם, הרחק מהמשק של התובע. לאחר הגבהת הסככות ניתן לנתבעים טופס 4 ומאותה עת ובניגוד לטענת התובע, הם לא הוסיפו שום בניה חדשה.

13. הנתבעים מדגישים כי כל הבניה והשיפוצים בסככות במשק שלהם נעשו לפני שהתובע רכש את המשק והדבר היה בידיעת הבעלים הקודמים ובהסכמתם. הם מוסיפים כי התובע ניסה להטעות את בית המשפט ולא גילה בכתב התביעה כי ידע על הפלישה הנטענת לשטחו לפני שרכש את המשק וכי הוא הסכים לה. לטענתם, די בכך כדי לדחות את התביעה.

14. עוד טוענים הנתבעים כי במסגרת עבודות הכנת התב"ע לישוב נמתחו גבולות חדשים בין המשקים. הם מדגישים כי עובר להכנת התב"ע כל הסככות של הרפת היו בשטח של המשק שלהם. כשהוכנה התב"ע החדשה התברר שמחסן שהיה שייך לבעלים הקודמים של משק 53 (אותו רכש התובע) נבנה בתוך המשק של הנתבעים. בהתאם ליוזמת האגודה ובהסכמה של בעלי המשקים (53 ו-54) הוזז הגבול ביניהם כדי שהמחסן יכלל בשטח המשק של התובע. כתוצאה משינוי זה בגבולות נוצרה חריגה בסככות של הנתבעים לתוך המשק של התובע. הנתבעים מדגישים כי לצד ההסכמה לשנות את הגבולות בין המשקים כך שהמחסן יכלל בשטח של התובע, הוסכם גם כי כל חריגה שנוצרה כתוצאה מהגבולות החדשים תישאר והנתבעים לא יצטרכו לפנות או לפצות את בעלי משק 53 בגינה. עוד הם טוענים כי החריגה מינורית ורובה בגובה של כ-6.5 מ' בשטח שמשמש כדרך בין שני המשקים, ולא הוכח כי היא גורמת איזשהו נזק לתובע. הם מוסיפים כי במסגרת שינוי התב"ע הועבר מהמשק שלהם למשק של התובע שטח שמיועד למגורים ובעדו הם קיבלו שטח חקלאי מהמשק של התובע, כך שלא רק שהתובע לא ניזוק אלא הוא אף הרוויח מכך.

15. עוד טוענים הנתבעים כי הם הכשירו לפני עשרות שנים את הדרך שמובילה מהכביש אל מכון החליבה. הדרך משמשת לכניסת משאיות חלב, הובלת תערובת לפרות, פריקת התערובת, כניסת טרקטורים, איסוף ופינוי זבל.

16. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הם מנהלים את המשק ומפעילים את הרפת משך עשרות שנים בלי לגרום למטרדים וכי התובע לא הוכיח את טענותיו בעניין זה. הנתבעים מפנים לדו"ח של המשרד לאיכות הסביבה ממנו עולה כי למעט חלק חסר במרזב, המשק מתנהל בצורה תקינה. הם מוסיפים כי התובע מחבל באופן מכוון בתשתיות כדי שיוכל לטעון למטרדים וכי הפסולת המתועדת בתמונות שצירף התובע שייכת לו. עוד טוענים הנתבעים כי התובע בעצמו גורם למטרדים ומפגעים בריאותיים בכך שהוא משאיר פגרים של כבשים מהדיר שלו בחצר המשק שלו.

     

    דיון והכרעה

    אומר כבר עתה כי החלטתי לדחות את התביעה על כל רכיביה. להלן אפרט ואנמק את מסקנתי. תחילה אתיחס לטענת הפלישה וסעד הפינוי ולאחר מכן אתיחס לעילת התביעה ביחס למטרדים.

     

    הפלישה לשטחו של התובע

17. ביום 29.7.2020 מונה בהסכמת הצדדים המודד מר דן ברלינר כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה התבקש לסמן את הגבולות בין המשקים של הצדדים על בסיס התב"ע החדשה, לקבוע אם קיימת פלישה ולסמן אותה על גבי מפת מדידה תוך ציון היקפה. כמו כן התבקש המומחה להתייחס למועד היווצרות הפלישה במידת האפשר על סמך תצלומי אויר שיומצאו לו .

18. בחוות הדעת הסביר המומחה כי לפני מספר שנים הוכנה בישוב כפר קיש תכנית (תצ"ר) שמטרתה לקבוע את הגבולות בין המגרשים. תכנית זו קובעת בצורה מוגדרת את הגבולות וזאת בניגוד למצב שקדם לה ובו הגבולות בין החלקות בישוב לא היו סופיים ובמקרים רבים לא מוגדרים ולא ברורים. המומחה ביצע מדידות בהתאם לתכנית החדשה וקבע כי ישנה פלישה לשטחו של התובע שכוללת 33 מ"ר על הקרקע וכן 116 מ"ר באוויר דהיינו פלישה מהסככות (ס' 14 לחוות הדעת).

19. ביום 22.12.2020 שלחה ב"כ הנתבעים שאלות הבהרה למומחה במסגרתן הוא התבקש להתייחס לשינויים שבוצעו בסככות בשנת 2007 והאם לאחר שבוצעה הגבהת הסככות באותה שנה נעשו בהן שינויים נוספים לאורך השנים.

20. ביום 14.6.2021 השיב המומחה כי לאחר שבדק את צילום האוויר של האזור מיום 21.4.2007 מסקנתו הינה כי "מאז מועד הצילום ועד היום, לא חל שינוי במידת החריגה למעלה של הרפת". כן הוא ציין כי "בצילום אויר לא ניתן לראות את המצב על פני הקרקע, מתחת לסככות".

21. בעניין זה נחקר המומחה בעדותו לפניי (עמ' 13 ש' 23-26, עמ' 14 ש' 1-2):

    "ש.האם ביצעת את הבדיקה הזו מחדש.

    ת.ביצעתי אותה, בשנת 2016 בוצעה מפת מדידה של כל המושב לצורך התב"ע החדשה. אני מחזיק את זה כעת. כתוב שתאריך הצילום היה ב-24.12.2006. אכן מידת החריגה של הרפת של השכן קטנה יותר מאשר המצב היום... מעיין בתצלומי אויר, הצילום מ 21.4.2007, לפי הבנתי זה ממש בשלב של ביצוע העבודות האלו של אדלר של הגבהת הגג, רואים פה חלק של הגג בצורה מטושטשת וחיוורת ורואים 2 נקודות של עמודים שהוקמו, אלו הם הדברים. אני מבין שב 2007 בוצעה הגבהה של גג הרפת והוגדל השטח שבו הגג חודר לשכן.

    ש.האם בוצעה רק הגבהה איך יכול להיות שבוצעה הרחבה

    ת.הגג חודר לשכן. הוא גם הוגבה וגם הורחב – השטח של הגג"

22. עוד נשאל המומחה בנוגע לאזור במשק בו נמצאת הפלישה (עמ' 15 ש' 7-26):

    "ש.כמה מתוך הפלישה נמצא בתוך הדרך.

    ...

    ת.מרבית הפלישה נמצאת במה שמשמש כדרך, אני מדבר על הפלישה שהיא גם אותו גג וגם הפלישה מלמטה.

    ש.התצ"אות שאמרת שיש שינוי זה 2006 לעומת 2007.

    ת. נכון".

23. עולה מעדות המומחה כי הסככה הוגבהה והורחבה בשנת 2007. המומחה ציין בעדותו כי יתכן שהייתה הגבהה נוספת של הסככה בשלב מאוחר יותר אולם הוא הדגיש כי ככל שכן, הרי שמדובר בהגבהה שולית (עמ' 16 לפרוטוקול).

24. התובע טוען כי הנתבעים המשיכו להרחיב את הסככות גם לאחר שהוא רכש את המשק השכן. התובע נשאל על כך בעדותו בפניי (עמ' 24 ש' 26-27):

    "שאלת ביהמ"ש: כשאתה קנית את הנחלה ידעת שיש פלישה של אדלר

    ת.אבל לא מה שאנו רואים עכשיו". טענה זו של התובע נדחית על ידי.

25. חוות דעתו ועדותו של המומחה תומכות בטענת הנתבעים כי עבודות הבניה במשק שלהם בוצעו בשנת 2007, מספר שנים קודם לרכישת המשק בידי התובע בשנת 2013. מאותו מועד לא בוצעו עבודות משמעותיות נוספות.

26. כמו כן, כאמור, הסביר המומחה כי מרבית הפלישה היא באוויר, בגובה של כ-6.5 מטר לפחות באזור שיועד בתב"ע החדשה לדרך חקלאית בין המשקים (עמ' 15 ש' 7-26 לפרוטוקול).

27. גם מעדותו של התובע לפניי עולה כי הפלישה הנטענת הינה בשטח הדרך בין השני המשקים עליה נרשמה זיקת הנאה במסגרת התב"ע החדשה (עמ' 26 ש' 11-16):

    "ת.ביהמ"ש שואל אותי על איזה זיקת הנאה ואני אומר שיש ביני לבין אדלר, הוא נכנס לי 142 – 143 מטר לשטח וזה בניגוד להסכם וזו זיקת ההנאה. יש פה זיקת הנאה של הדרך. הוא קיבל חזקה על השטח שלי והוא משתמש עם זה. למעשה כל הלוגיסטיקה של הרפת נמצאת בשטח שלי בסך 142, 143 מטר וזה בניגוד להסכם. אני מאשר שעל השטח הזה נרשמה זיקת הנאה למשאיות, הוא קיבל זיקת הנאה לכלי רכב חקלאיים לטרקטור אבל הוא משתמש לכל דכפין שנכנס, מכוניות וזורק שם גופות של פרות וזה בניגוד להסכם. זה הנזק שהוועד עשה לי".

28. סיכום ביניים – הנתבעים הרחיבו והגביהו את סככות הרפת בשנת 2007 בהתאם לדרישות משרד החקלאות והמשרד לאיכות הסביבה. לא הוכחה בניה נוספת או הרחבה של הסככות לאחר שנה זו. הפלישה הינה של 33 מ"ר על הקרקע ו-116 מ"ר באוויר (מתחת לסככות ) , בגובה של 6.5 מ' לפחות. זאת בשטח הדרך בין שני המשקים עליה נרשמה זיקת הנאה במסגרת התב"ע החדשה.

     

    ידיעתו של התובע והסכמתו לפלישה הנטענת

29. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר חן גלוברמן אשר שימש כחבר ועד באגודה כפר קיש והוביל את הטיפול בהכנת תב"ע חדשה לישוב. מר גלוברמן סיפר בתצהירו כי משך עשרות שנים היו בישוב חריגות בניה רבות והגבולות בין המשקים היו "על הנייר בלבד". לדבריו, בשנת 2008 הוחלט על תכנון תב"ע חדשה. לשם כך הוכנו תכניות של סימון גבולות לפי המצב הקיים בשטח והוחלט כי בניה קיימת, גם אם פולשת למשק שכן, תיוותר על כנה. העד חזר על הדברים בחקירתו הנגדית (עמ' 38-41 לפרוטוקול).

30. בעת שהתובע רכש את המשק הוא ידע כי מתוכננת תב"ע חדשה לישוב במסגרתה יוסדרו גם תיקוני הגבולות עליהם הסכימו הבעלים הקודמים עם בעלי המשקים השכנים. התובע השמיט עובדה זו בכתב התביעה.

31. בסעיפים 4.א. ו-4.ב. להסכם הרכישה של התובע את המשק שלו, תחת הכותרת "הצהרות והתחייבויות הרוכש", נקבע כי:

    "א. הרוכש מצהיר כי הוא ראה ובדק את הנחלה בעיניו על כל מבניה וחלקותיה ובכלל זה בית המגורים ומבני המשק, הבנויים בחלקה א' וכן הובאו לידיעתו ההסכמות אשר הושגו לגבי תיקוני הגבול עם החברים בנחלות השכנות (נחלת "אדלר" ונחלת "גרינשפן") אשר יבוצעו על ידי ועל חשבון האגודה במסגרת תב"ע המתוכננת ומוגשת ע"י האגודה, ומצא אותה מתאימה לצרכיו והוא מעוניין לקבל את הזכויות בה כמו שהיא (AS IS), וכי בכפוף לנכונות הצהרות והתחייבות המוכרת על פי הסכם זה הוא מוותר בזאת על כל טענה שהיא בקשר לנחלה על כל מבניה וחלקותיה ולזכויות בה ותיקוני הגבולות כפי שהוסכמו ויבוצעו במסגרת תב"ע המתוכננת ומוגשת ע"י האגודה.

    ב. הרוכש מצהיר כי ידוע שהמוכרת הגיעה להסכמות עם החברים בנחלות השכנות אדלר וגרינשפן בשיתוף עם האגודה באשר לתיקוני הגבולות שיש לבצע בין הנחלות ואף נמסרו לו תשריטים אשר על גביהם סומנו תיקוני הגבולות הנ"ל, כאשר התיקונים יבוצעו על ידי ועל חשבון האגודה במסגרת תב"ע המתוכננת ומוגשת ע"י האגודה והוא מסכים לכך ולא יהיו לו כל טענות ו/או תלונות ו/או דרישות כלפי המוכרת לעניין זה". [ההדגשה הוספה – מ.ג'.מ.]

     

32. האמור בסעיף 4.ב. להסכם הרכישה תומך בטענת הנתבעים וגרסתו של העד גלוברמן כי ההסכמות בנוגע לתיקוני הגבולות בין המשקים גובשו בשיתוף עם האגודה.

33. כנספח ד' להסכם הרכישה צורף תשריט על גביו ציין עו"ד בן מאור, אשר ייצג את התובע בעסקה לרכישת המשק, בכתב ידו כי "קו הגבול בין חלקה 53 לחלקה 54 הוא הקו המקווקו לרבות תיקוני השטחים המסומנים בכחול. השטח ליד הכביש עובר לקונה והשטח במרכז החלקה עובר למשק 54 עליו בנויה סככת רפת".

34. עו"ד בן מאור סיפר בתצהירו לגבי ההסכמות בין התובע למוכרת בנוגע לתיקוני השטחים כי "את הסימונים בצבע כחול סימנתי אני באופן אישי בהתאם להסכמות של המוכרת הגב' ברמן נורית מרים (להלן: "המוכרת") לבין מר ישראל אדלר. על נספח ד' חתמו שמואל והמוכרת" (סעיף 6 לתצהיר).

35. התובע מאשר כי במעמד החתימה על ההסכם לרכישת המשק הוסבר לו בידי בא-כוחו וכן בידי עורכי-הדין שייצגו את המוכרת כי ישנן הסכמות לשינויים בגבולות בין משק 53 למשקים 52 ו-54 שיבוצעו בידי האגודה השיתופית במסגרת תב"ע חדשה שהיא ערכה על חשבונה. לדבריו, הסכמות אלה צוינו בהסכם הרכישה ועל גבי מפות שצורפו כנספח ד'. התובע מוסיף וטוען כי הוסבר לו בידי עורכי-הדין שעל פי ההסכם במידה והתב"ע לא תאושר יהיה על הנתבע 1 לפנות את הרפת וכי גם הוא חתום על אותו נספח ד' (עמ' 23 ש' 14-33 לפרוטוקול).

36. התובע נשאל לגבי נספח ד' להסכם הרכישה (עמ' 23 ש' 29-33):

    "ת.לשאלת ביהמ"ש מה צריך להבין בנספח ד' – ישראל מחויב לתת לי שטח להכשיר שטח מהשטח שלו לטובת הסככה שלו, במקום הפלישה לשטח שלו וזה מסומן בכחול מול כחול. הסככה המרכזית צבועה בכחול. אם התב"ע תאושר, ישראל אמור לתת לי שטח בשטח שלו תמורה לסככה שהיא פולשת. נאמר לי שהיה והתב"ע לא תצא לפועל הוא יהיה חייב לפנות את הרפת, זה כתוב בהסכם".

37. למעשה טוען התובע כי ההסכם לפיו הוא רכש את המשק כולל תנאי לפיו במידה ולא יאושרו תיקוני הגבולות המוסכמים בין המשקים במסגרת התב"ע החדשה, יהיו הנתבעים חייבים לפנות את הפלישה משטחו וכי הנתבעים הסכימו לכך. אינני מקבלת את הטענה.

38. ראשית, התנאי לו טוען התובע כלל לא מופיע בהסכם הרכישה. ההסכמות בנוגע לתיקוני הגבולות עם המשקים השכנים מוצגות בו כעובדה. אין כל התייחסות לאפשרות כי תיקוני הגבולות לא יאושרו בתב"ע. גם לא נאמר בהסכם כי במצב כזה ההסכמות בנוגע לתיקוני הגבולות לא יאושרו בתב"ע או כי יהיה שינוי בגבולות המוסכמים או כי יהיה על הנתבעים לפנות שטח כלשהו או להרוס מבנה כלשהו.

    שנית, וזה העיקר, הנתבעים אינם צד להסכם הרכישה של משק התובע ואין להם שום התחייבות לפיו. התובע ניסה לטעון כי הנתבע 1 חתום על ההסכם (עמ' 23 ש' 18-23):

    "ש.תראה לי איפה אדלר חתום.

    ת.אם משרד אייקו פרי אמר לי שאין לי מה לדאוג שאדלר מודע לגבולות חריגות הבניה שלו.

    לשאלת ביהמ"ש אמרו לי שאדלר הוא חתום.

    ש.תראה על איזה שהוא מסמך חתימה של מי מהנתבעים.

    ת.אין. אני מתקן, לא שאמרתי אין. אם הם אמרו שהחתימות האלו ובאמת בנספח ד יש 2 חתימות. לשאלת ביהמ"ש אני לא יודע של מי החתימות"

39. בניגוד לטענת התובע העיד הנתבע 1 כי הוא לא מכיר את ההסכם לרכישת המשק בידי התובע והוא אינו צד לו (עמ' 44 ש' 19-25):

    "ש.מציג נספח ד להסכם הרכישה, בין ברמן לתובע, אתה מכיר את ההסדר של תיקוני הגבול? מראה לך איפה המשק שלך ואיפה של התובע. מכיר את המסמך הזה?

    ת. אני יודע לחלוב פרות אבל לא מבין במפות. אני רוצה לעיין. לאחר שאני מעיין, אני לא מכיר אותו.

    ש.מקריא לך את סעיף 4א. מההסכם בין ברמן לתובע, אתה מכיר כזו הסכמה של תיקוני גבולות

    ת. אני לא עושה את ההסכמים שלו עם ברמן ולא מכיר".

40. התובע זימן לעדות את המוכרת שמכרה לו את הנחלה, אולם עדותה כלל לא סייעה לתובע. לא עולה מעדותה בשום צורה אותו הסכם נטען עם אדלר-הנתבעים- כי יפנו את הרפת אם התב"ע לא תאושר. עדותו של עו"ד בן מיור עליה מסתמך התובע לא די בה. הוא ייצג אותו באותה עיסקה ואדלר כלל לא היה צד לה. כך גם המיוחס כביכול לעו"ד איקו פרי שייצג את המוכרת לא הוכח שכן לא הוזן להעיד בכלל.

41. טענת התובע כי פנה בכתב לנתבעים בדרישה לפנות את הרפת נדחית על ידי. המדובר במכתב בכתב יד שהתובע צירף לתצהירו נושא תאריך 8.8.16. לא הוכח על ידי התובע כי המכתב אכן נשלח לנתבעים כטענתו ובעניין זה אני נותנת אימון בעדות הנתבע אדלר כי מעולם לא קיבל את המכתב הנטען. התובע נשאל לגבי התזמון של שליחת המכתב הנטען , 3 שנים לאחר שנכנס להתגורר בנחלה, והשיב כי פנה אליהם לאחר שהתב"ע לא אושרה. אלא שתשובה זו לא מתיישבת עם התאריכים. שכן, לפי עדות התובע התב"ע לא אושרה בסוף 2015 (לפי המסמכים המדובר במאי 2025). אם אכן המכתב הנטען נשלח בעקבות אותה תב"ע מדוע הדבר נעשה רק באוגוסט 2016. עדותו של התובע לא הותירה עליי רושם אמין, לא מתישבת עם העובדות והיא נדחית בזאת. עוד אוסיף כי בהקשר זה טענת התובע כי השכן מהצד השני גרינשפיין פינה את השטח לו פלש-אינה מעלה ואינה מורידה. לא ברור מה היקף ומהות השטח הנטען. החלטותיו של השכן מהצד השני אינן רלבנטיות ואין בהן בשום צורה להשליך על נסיבות המקרה דנן .

42. ביחס לטענות התובע להרחבת חזית בכל הקשור להיות שטח הפלישה זיקת הנאה לצרכי דרך, הטענה נדחית בזאת. היות הדרך זיקת הנאה לדרך בין שני המשקים היא עובדה שעולה מהעדויות כולל של התובע בעצמו. לכן הטענה שמדובר בהרחבת חזית אין לה מקום. אכן, במסגרת הדיונים המקדמיים ניתנה החלטה כי מדובר ברחבת חזית עת נטען הדבר על ידי הנתבעים לראשונה . אך בהמשך הדרך, התובע שכאמור התנגד להעלאת הטענה, העיד על כך בעצמו בחקירה הנגדית (ראו ציטוט מעדותו לעיל). מדובר למעשה בטענה עובדתית שהועלתה על ידי התובע בעצמו (ואושרה גם בחוות הדעת של מומחה בי"מש ).

43. עוד אציין עובדה חשובה שעלתה מהעדויות: כאמור בתצהירו של מר גלוברמן מטעם וועד המושב, הרצון היה כי במסגרת התב"ע להכשיר את המצב הקיים ולתקן את קווי הגבול בין החלקות. הוא ציין בסעיף 7 לתצהירו כי המחסן בנחלה של התובע פלש לחלקה של הנתבעים(המזחן נבנה על ידי הבעלים הקודמים במשר התובע) . בהמשך מר גלוברמן ציין כי אם לקחו 10 מטר מנחלה מחזירים לו אותו שטח. חשוב להדגיש כי ההסדרים עליהם העיד מר גלובמרן עובר להגשת ואישור התב"ע נעשו עם הבעלים הקודם של נחלתו של התובע. מר גלוברמן נשאל על כך בחקירה הנגדית והסביר:

    "ש.האם אתה מכיר הסדר דומה בין המשק של אדלר למשק התובע.

    ת.אני עשיתי את ההסדר. כל תפקיד התב"ע של הגבולות היא להסדיר דברים בין הנחלות בכדי שלא להפוך את המושב לעברייני בניה.

    ש.האם גם ליווית את המו"מ בין המשק של אדלר לברמן? (ברמן הוא הבעלים הקודם בחלקת התובע-הערה שלי מ.ג'.מ).

    ת.לא. אתה שאלת קודם לגבי ההסדר. אני/וועד הישוב יכולים להגיד מה שהם רוצים על כל הסדר בין גבולות ובסוף או שהועדה לתכנון ובניה מאשרת או לא אבל אני לא מוסמך לאשר. אני או יותר נכון האדריכל ואני הצענו כל מיני פתרונות בכל הנחלות ולא רק שם כמו 10 מטר פה ויחזירו לך 10 מטר במקום אחר ובסוף הועדה לתכנון ובניה מאשרת או לא ובסוף הועדה המקומית לתכנון ובניה אישרה את התב"ע הזו. מעבר לזה חשוב לי להבהיר שהכל נעשה מול הגברת ברמן ומעולם לא דנת עם התובע כי הוא לא היה הבעלים.

    ש.בסעיף 7 לתצהיר אתה כותב שבמשק תבורי היה מחסן ... מקריא. האם זה נכון מה שרשום?

    ת.כן, כך עושים הסדרים, נותנים 10 מטר פה ומקבלים 10 מטר במקום אחר. מוותרים על 10 מטר במקום אחר. "

44. עוד אתייחס לטענה נוספת של התובע כי בנית הנתבעים ללא היתר וכי השימוש שלהם הוא בניגוד לשימוש המותר בתב"ע. בטענות אלו אין ממש. התובע טען מתחילת ההליך כי הבניה נעשתה ללא היתר.טענה זו אין בה ממש ולא הוכחה בשום צורה. נהפוך הוא, הנתבעים צירפו את היתר הבניה לתצהיר הנתבע. כך גם ביחס לשימוש הנטען. הנתבעים מפעילים רפת. הטענה כי הדרך לא מיועדת למשאית גם היא אין בה ממש. בהפעלת רפת יש שימוש ברכב חקלאי וכן במשאית להובלת בעלי חיים וגם להובלת החלב. זה שימוש הכרחי הנגזר מהפעלה וניהול הרפת במקום.לא מדובר בשימוש חורג כנטען על ידי התובע אלא שימוש התואם את הייעוד החקלאי של המקרקעין .

    סעד סילוק היד

45. אומר כבר עתה כי לנוכח העדויות אותן הבאתי לעיל, לתובע אין זכות לקבל סעד סילוק יד , למרות השגת הגבול הקיימת.

46. זכות הקניין היא זכות יסוד אך אין היא זכות מוחלטת ולפעמים תיסוג מפני אינטרסים אחרים כגון צדק והגינות. אפנה בהקשר זה לע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון , פד"י נה(1) 199 (1999) וכן ע"א 8661/10 נעמה נ' טורקיה (19.2.2012).

47. בפסק הדין בעניין נעמה נדונה השאלה האם במקרה של הסגת גבול קיימת לבעל זכות הקניין זכות מוחלטת לקבל לידיו את החזקה במקרקעין, וזאת ללא כל מנגנון מאזן המביא בחשבון גם את האינטרס של הפולש ושיקולים של צדק והגינות. בית המשפט קבע כי בעלים של נכס ובכלל זה נכס מקרקעין אינו נהנה מאוטונומיה מוחלטת בבואו להגן על החזקתו בנכס ואין לו זכות בלתי מסויגת ל"שרירות בעלים". נקבע כי קיימים מקרים בהם יוגבלו הסעדים להם זכאי בעל הזכות מכח עקרון תום הלב (ראו סעיף 11 לפסק הדין).

48. הודגש בפסק הדין בעניין נעמה, תוך הפניה לפסק הדין בעניין רוקר, כי הצורך להחיל את עקרון תום הלב על מקרה נתון נבחן באמת מידה אובייקטיבית. לא נדרש כי בעל הזכות יפעל בזדון ודי בכך כי פעולתו אינה עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית. בעל דין המבקש לעמוד על זכויותיו מחויב מכח עקרון תום הלב לעשות כן באופן הוגן ותוך התחשבות בציפיות המוצדקות של הצד שכנגד ובהסתמכותו הסבירה (ראו סעיף 12 לפסק הדין).

49. בפסק דין בעניין רוקר נקבע כי בבוא בית המשפט לבחון באם השימוש בזכות הקניין עומדת בחובת תום הלב, עליו לבחון שיקולים הנוגעים לאופיו ומעמדו של האינטרס הנפגע, עוצמת הזכות הקניינית שנפגעה, עוצמת הפגיעה ומשך והיקף הפגיעה, עוצמת התוצאות של הסרת הפגיעה לעומת הפגיעה בזכות הצד שכנגד וכן התנהגות הצדדים.

50. בבחינת עוצמת הזכות הנפגעת של התובע בענייננו , אין ספק כי מדובר בזכות עם העוצמה הגבוהה ביותר שכן מדובר בזכות הבעלות(ליתר דיוק חכירה לדורות שגם היא כמו הבעלות זכות עם העוצמה הגבוהה ביותר). יחד עם זאת, בבחינת מידת הפגיעה בזכות, עולה כי עיקר הסגת הגבול בענייננו הינה באוויר באמצעות סככות בגובה של כ-6.5 מ' לפחות, בגבול החלקה בשטח שמשמש כדרך חקלאית בין שני המשקים. הסגת הגבול בקרקע הינה של כ-33 מ"ר בסך הכל. מעיון בתוכנית מ/4 עולה כי הסגת הגבול היא בחלק החקלאי של הנחלה ולא בחלק המשמש למגורים ליד הבתים. זאת ועוד, שטח הנחלה של התובע כעולה מחוות הדעת של המומחה מר ברלינר היא 5,410 מ"ר. כך ששטח הסגת הגבול הוא מזערי ביחס לשטח הנחלה/המשק. חשוב גם להדגיש כי השטח של הסגת בכללותו הוא במיקום בו נמצאת זיקת הנאה המשמשת לדרך חקלאית-בהתאם לתב"ע. בהתאם לכך , התובע אינו רשאי לעשות בשטח שימוש בלעדי ועליו לאפשר מעבר רכבים.

51. לצד האמור חשוב להדגיש כי הסגת הגבול הייתה ידועה לתובע לפני רכישת המשק . הוא גם ידע על ההסכמה לגבי תיקון הגבולות בין המשקים(שלו ושל הנתבעים) והוא הסכים לה. התובע הגיש את התביעה על יסוד הטענה כי תיקון הגבולות לא אושר בתב"ע החדשה ובהתאם להסכם הרכישה במצב כזה על הנתבעים לסלק את הפלישה. כמפורט לעיל, טענה זו של התובע נדחתה על ידי.

52. עניין נוסף אליו אתייחס הוא העיתוי של הגשת התביעה 5 שנים לאחר שהתובע קיבל חזקה בנחלה שלו. לא היתה פניה קודם לכן והסבריו כי המתין להחלטות ביחס לתב"ע נדחו על ידי לעיל. הסככות מושא התביעה נמצאות במקום שנים לפני שהתובע רכש את החלקה. הבעלים הקודמים לא היתה כל פניה לנתבעים בנושא.

53. מנגד מתן צו לסילוק יד כמבוקש על ידי התובע יגרום לנתבעים נזק העולה באופן משמעותי על נזקו הנטען של התובע. הרפת והסככות במשק של הנתבעים קיימות עשרות שנים, שנים רבות לפני שהתובע רכש את המשק שלו. הרפת משמשת לפרנסת הנתבעים. התובע העיד בחקירה הנגדית כי ראה את הרפת בעת שביקר במשק עובר לרכישתו (עמ' 20 ש' 24-25). כמו כן, הוא ידע על הפלישה הנטענת לשטח המשק שהוא רכש וההסכמות שהושגו בין הנתבעים לבעלים הקודמים של המשק בנוגע לתיקוני הגבולות.

54. שיקול נוסף שבמקרה דנן נוטה לכיוון הנתבעים הוא השימוש בזכות בתום לב. בענייננו, בולט חוסר תום הלב של התובע. בכתב התביעה הוא טען לפלישה ובניה בשטחו. במהלך שמיעת התיק התברר כי הפלישה הנטענת הייתה ידועה לו בעת שהוא רכש את המשק. כן התברר כי הייתה הסכמה על תיקוני גבולות בין הנתבעים לבעלים הקודמים של המשק וכי התובע ידע עליה והסכים לה בהתאם להסכם ברכישה, עובדה שהוסתרה בכתב התביעה שהגיש. הוכח גם כי הנתבעים לא פלשו לשטחו באופן מכוון או בזדון. מעדותו של מר גלוברמן עולה כי במשך עשרות שנים היו בישוב חריגות בניה רבות והגבולות בין המשקים היו "על הנייר בלבד". כך גם עולה מעדותו כי מחסן בנחלה של התובע שנבנה על ידי הבעלים הקודמים פלש לחלקה של הנתבעים. גם המומחה הדגיש בחוות הדעת כי עובר להכנת התכנית בידי האגודה הגבולות בין החלקות היו לא סופיים ולא ברורים. עוד עולה מחוות דעת המומחה כי השטח בו פולשת הסככה לשטחו של התובע לא השתנה לאחר הגבהת הסככה והרחבתה בשנת 2007. כך גם התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעים בנו ללא היתר-טענה מטעה שאין לה כל אחיזה במציאות.

55. לסיכום אני קובעת כי סעד סילוק היד לו עתר התובע אינו מידתי ואינו משקף את איזון הזכויות הראוי בין הצדדים.

56. בנסיבות ענייננו אני סבורה כי גם אין מקום לפסוק דמי שימוש לתובע משום שהסגת הגבול היה ידוע משך שנים רבות והוסדר בין בעלי המשקים בהסכמה לתיקון גבולות . הסכמה זו בין הבעלים של שתי הנחלות נותרה קיימת גם אם התב"ע לא אישרה את תיקוני הגבולות אחד לאחד. התובע נכנס בהקשר זה בנעלי הבעלים הקודמים והסכים שההסכמות לעניין הגבולות בין השכנים יחולו גם עליו, כולל לגבי המחסן שפולש למשק של הנתבעים.

     

    טענת התובע למפגעים ומטרדים

57. בטרם אדון לגוף הטענות חשוב להזכיר כי לאחר הגשת התביעה הנתבעים פעלו לתקן את בעית הניקוז מכאן שסעד "התיקון" המבוקש בתביעה התייתר. בעניין זה אני מפנה לסעיף 9 לסיכומי התובע שם הוא מציין כי בית המשפט (המותב הקודם) הורה לנתבעים לתקן את המטרדים. עוד מציין התובע בסיכומיו "והנתבעים נעתרו לפסיקת בית המשפט ופעלו לכאורה לתיקון המטרדים. היינו כבר בפתח ההליך בית המשפט הנכבד העניק לתובע את אחד הסעדים שביקש – סעד התיקון". אם כן, על סמך הנטען בסיכומי התובע אין עוד מקום למתן הסעד המבוקש על ידו בתביעה מקום שבית המשפט כבר העניק לו את הסעד והוא אף קוים על ידי הנתבעים.

58. למרות האמור לעיל ולמעלה מהצורך, אני סבורה כי גם אלמלא הנטען על ידי התובע כאמור לעיל, עדיין הוא לא זכאי לקבל את הסעדים המבוקשים בסעיפים 33 ו- 34 בכל הקשור לעילת התביעה המבוססת על טענת המפגעים. להלן אפרט.

59. התובע טוען למפגעים סביבתיים ומטרדים שנגרמים כתוצאה מהפלישה לשטחו ומהפעלת הרפת בידי הנתבעים. לטענתו, הנתבעים לא התקינו מרזבים ומערכת ניקוז לרפת וכתוצאה מכך גולשים למשק שלו מי גשמים רבים; חלב זורם למשק שלו בעקבות שטיפה לא מבוקרת של מיכלי החלב ברפת; פסולת מוצקה ופסולת ושפכים זורמים מהביוב אל המשק שלו; הנתבעים מפזרים פגרים של פרות על הדרך שנקבעה בזיקת הנאה למעבר של כלי רכב חקלאיים וכן מאפשרים בה תנועה של משאיות וכלי רכב פרטיים בכל שעות היממה תוך גרימת רעש בלתי סביר והפרעה לשנתו של התובע. לתמיכה בטענותיו צירף התובע תמונות וחוות דעת שערך שמאי המקרקעין מר רונן כהן. בחוות הדעת אמד מר כהן את ירידת הערך והמטרדים שנוצרו בנחלתו של התובע כתוצאה מהפלישה המיוחסת לנתבעים והפעלת הרפת בסך של 308,882 ₪.

60. הנתבעים טוענים כי השימוש שהם עושים במשק שלהם זהה לזה שהיה עובר לרכישת המשק בידי התובע וכי הם אינם גורמים למפגעים. הנתבע 1 אישר בתצהירו ובחקירה הנגדית כי בשגרה מתחילה הפעילות ברפת בחליבה בין השעות 4:30 ל-5:30 בבוקר ומסתיימת בשעה 19:00. לטענתו, החליבה נמשכת כשעתיים ומכונת החליבה לא מייצרת רעש חזק במיוחד. לאחר השעה 19:00 בדרך כלל אין פעילות במשק. המשאית שאוספת את החלב מגיעה לרוב בשעות היום ובכל מקרה בהתאם ללוח הזמנים שקובעת תנובה והיא אינה בשליטתו של הנתבע. בהקשר זה הוא מוסיף כי איסוף החלב נמשך בין 5 ל-10 דקות ולא מקים רעש לא סביר. כן נטען כי הדרך משמשת לכניסת משאיות חלב, הובלת מזון לפרות ואיסוף ופינוי זבל כפי שהיה מזה עשרות שנים. גם בפינוי פגרים פועלים הנתבעים על פי הוראות המשרד לאיכות הסביבה וכאשר מתה פרה היא מועברת לקצה הנחלה ומשם מפונה באמצעות חברה שזה העיסוק שלה. לטענת הנתבע 1 סביב הרפת ישנם מרזבים ולאחר הגשת התביעה הוסיפו הנתבעים מרזב נוסף. התובע מחבל באופן מכוון בתשתיות כדי שיוכל לטעון למטרדים ובכלל זה הוא פירק צינור שהרכיב הנתבע כדי שיקלוט את המים מהמרזב לכיוון התעלה לצד הכביש. הנתבעים מדגישים כי גם בהיעדר הצינור זרמו המים בין המשקים ולא אל המשק של התובע.

61. טענות התובע למטרדים לא הוכחה בפן העובדתי והעלאתה יש בה משום חוסר תום לב מצידו, ואבהיר. התובע מחזיק במשק שלו דיר כבשים. בעדותו בבית המשפט הוא השיב כי מדובר ב- 80-100 כבשים שהוא מגדל. מתצהיר הנתבע אדלר עולה כי הנתבע הוא שמניח פגרי הכבשים בדרך ועולה צחנה ואף צירף תמונה המעידה על כך(ראו סעיף 37 לתצהיר הנתבע ). בעניין זה לא נחקר אדלר ועדותו לא נסתרה. עוד אפנה לעדות התובע בחקירה הנגדית בה אישר כי הוא מניח בדרך פגרים של הכבשים אך טען כי חבריו הציידים מפנים מיידית. בניגוד לתובע שחבריו הציידים מפנים את הפגרים של הכבשים, הנתבע אדלר הסביר בסעיף 43 לתצהירו כי פגרים של הפרות מהרפת מונחות במקום ייעודי על פי הנחיות משרד איכות הסביבה וחברה המטפלת בכך וזה עיסוקה מפנה את הפגרים. על עניין זה לא נחקר הנתבע אדלר בכלל בחקירה הנגדית ועדותו לא נסתרה.

62. כך טענות התובע לניקוז. מתצהיר הנתבע וגם העד מטעמו עולה כי על הסככות במשק התובע אין מרזבים. התובע אישר זאת בחקירתו הנגדית. מי הגשם מהסככה במשק שלו מגיעים וזורמים מעבר לגבול של הנתבע וגם לכביש(ראו בנוסף גם עדות גרינשפיין –סעיף 21 לתצהיר).

63. על כן, לנוכח האמור לעיל הרי שטענת התובע למפגע, שעה שהוא עצמו מפעיל דיר כבשים במקום וגורם למפגעים בעצמו מהווה חוסר תום לב מצידו וכבר מטעם זה יש לדחותה.

64. לצד האמור אוסיף כי אף לגוף טענותיו של התובע, לא עלה בידו להוכיח קיומם של מפגעים הנגרמים על ידי הנתבעים כנטען על ידו.

65. ביום 28.4.2019 ערכו נציגי המשרד להגנת הסביבה סיור ברפת-בדוח נרשם כי מדובר היה בביקורת פתע(ראו הדוח צורף לתצהיר הנתבע) . בין ממצאי הסיור צוין כי ככל הנראה הייתה סתימה באחד ממפרידי המוצקים ובעקבותיה גלשו שפכים ומוצקים לסביבה. הנתבעים נדרשו לטפל במפרידי המוצקים למניעת סתימות עתידיות. כמו כן צוין כי מי גשמים נופלים בין המשקים ולכן נדרשו הנתבעים להתקין מרזב ומזחלות לאורך הגגות בחלק המזרחי של הרפת.

66. בסיכומו של הדו"ח נקבע כי למעט הממצאים לעיל, הרפת של הנתבעים עומדת בדרישות התשתיות של המשרד להגנת הסביבה . למעט מרזבים ומזחלות.

67. ביחס למרזבים, התובע בעצמו מציין בסיכומים מטעמו כי סעד של תיקון ניתן לו כבר בפתח ההליך בהחלטה שניתנה בידי המותב הקודם שדן בתיק (כב' השופטת י' מישורי) וכי הנתבעים פעלו להוספת מרזבים.

    טענת התובע כי הנתבעים עושים שימוש נרחב בדרך גם היא נדחית על ידי. אזכיר כי קיימת זיקת הנאה למעבר כלי רכב חקלאיים. הטענה כי גם רכבים פרטיים עוברים בדרך זו באופן המהווה מטרד נדחית בזאת. לא הוכח בשום צורה כי נפח התנועה בדרך הוא כזה שיש בו כדי לגרום למטרד כטענת התובע ובאופן הסותר את הייעוד החקלאי של המקרקעין וזיקת ההנאה באותה הדרך.

    הדרך נועדה לשמש את שני המשקים לצרכים חקלאיים.שימוש זה כולל מעבר משאית איסוף החלב מרפת הנתבעים , כולל מעבר כל מי שנדרש להגיע לרפת במסגרת פעילותה השוטפת. כמו כן כולל גם את מעבר להובלת בעלי חיים שסביר להניח כי מגיעות לדיר הכבשים אשר במשק התובע.

    טענות התובע לשפכי הביוב אף היא לא הוכחה. בסיור שערכו נציגי המשרד להגנת הסביבה ברפת לאחר שהתובע הלין על מפגעים, נקבע כי על הנתבעים לטפל במפרידי המוצקים למניעת סתימות וכי ככלל, הרפת של הנתבעים עומדת בדרישות התשתיות של המשרד להגנת הסביבה. די בכך כדי לדחות את הטענות של התובע בעניין זה.

68. המסקנה מכל האמור היא כי אין בשימוש שעושים הנתבעים במשק שלהם כדי להוות מטרד . עוולת המטרד ליחיד קבועה בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שזו לשונו:

    "מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק"

    פסק הדין המנחה לעניין זה הוא ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785. בעניין אתא נבחנה בהרחבה העוולה של מטרד ליחיד ונקבע כי הרכיב של "הפרעה של ממש" בסעיף 44 לפקודת הנזיקין בא לידי ביטוי בשני מאפיינים: ההפרעה חייבת להיות "מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת" וכן נקבע כי מידתה "נמדדת על פי אמת המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם" (שם בעמ' 795). ועוד נאמר שם:

    "טיב הנכסים והשימוש שנעשה בהם, הסביבה בה הם מצויים והחברה השוכנת בה – כל אלה הם גורמים בעלי חשיבות הקובעים את השימוש האפשרי בנכסים וההנאה שאפשר להפיק מהם...אך מובן מאליו שהאינטרסים של המחזיקים במקרקעין, השוכנים זה לצד זה, אינם זהים בהכרח, גם כאשר כל אחד מהם אינו חורג מן השימושים המותרים, מתחייבת על כן מעין התאמה ואף פשרה – המותירה מקום לפעלו של כל צד, ובלבד שאינו חורג מעבר לסביר ואינו מגיעה כדי "הפרעה ממשית"

     

69. התובע לא הוכיח כי שימוש הנתבעים גורם למפגעים כפי שטען, לא ביחס למרזבים ולא ביחס לפגרים. בעניין זה אפנה לקביעות לעיל. מדובר ברפת שנבנתה בשנות ה-60 למאה הקודמת בשטח ביעוד חקלאי. גידול רפת יכול וסביר שיגרום לאי נחות מסויימת למשק שכן. יחד עם לא הוכח שהפעילות במשק של הנתבעים חורגת מגדר הסביר או מהווה הפרעה של ממש לשימוש סביר של התובע במשק שלו או להנאה סבירה ממנו. זאת בשים לב למיקומם וטיבם של המקרקעין - משק חקלאי במושב. כך גם התובע בעצמו מגדל במשק שלו דיר כבשים. באותה מידה דיר הכבשים של התובע יכול להסב אי נוחות לשכניו של התובע ובכלל זה הנתבעים. אדם אשר בוחר להתגורר באזור כפרי עם רפת בסמוך לביתו מסכים מראש לתוצאת הנלוות באופן טבעי וסביר מהפעלת הרפת.

70. יפים בהקשר זה דברים שנפסקו בעת"מ (נצ') 162/03 יפלח נ. מועצה אזורית גלבוע (3.8.2004) בס' 18 לפסק הדין:

    "...מושב דבורה הוא ישוב חקלאי שתושביו, בין היתר, מגדלים בעלי חיים מסוגים שונים. גידול בעלי חיים כרוך מטבעו במטרד שעניינו ריח, זיהום קרקע ומים ואולי גם רעש, הפרעה עקב כניסת משאיות להובלת הסחורה והתוצרת ועוד ועוד. לא הרי ריחות של רפת, דיר, לול וכו' בישוב חקלאי כהרי ריחות כאלה בתחום ישוב עירוני. זוהי מעלתו, ואולי זה גם חסרונו של ישוב חקלאי. מי שמבקש לגור בכפר בדרך כלל לא יטען כי ריחות הלול, הדיר והאורווה מפריעים לו... איש איש וגעגועיו, איש איש והעדפותיו, אך תמיד הדברים אמורים לגבי מטרדים סבירים הלוקחים בחשבון את אופי הפעילות והחיים בכפר. אחרי הכל, גם בכפר יש גבול למידת נכונותם של התושבים לסבול מטרדים, וגם למי שבא מן העיר אל הכפר להתמכר לריח הזבל ולספוג את ניחוח החציר, יש קווים אדומים שמעבר להם המיטרד הוא בלתי נסבל. אך אין זה המצב בפרשה שבפנינו"

     

    סוף דבר

71. התביעה נדחית על כל רכיביה. כך גם נדחית הבקשה לפיצול סעדים.

72. במסגרת ניהול התביעה היו הליכים רבים ובקשות רבות (בחלקם בפני המותב הקודם) כמו כן, בשתי ישיבות ההוכחות שהתקיימו העידו 7 עדים וגם נחקר מומחה בימ"ש. לנוכח ההליכים המרובים שהיו בתיק אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 17,500 ₪. בנוסף ישלם התובע לנתבעים הוצאות ששולמו על ידם : הוצאות העדים מטעמם כפי שנפסקו וכן שכ"ט ששילמו למומחה בימ"ש כולל עבור צילום תצ"ות שהועברו לו(לפי קבלות).

     

     

    ניתן היום, ל' סיוון תשפ"ב, 29 יוני 2022, בהעדר הצדדים.