פס"ד בבקשה לתיקון צו קיום צוואה באופן בו המבקשת – שהיא הזוכה היחידה על פי הצואה מסתלקת מחלקה

1.עניינה של הבקשה שלפני תיקון צו קיום צוואה שניתן ביום X/X/14 באופן בו המבקשת – שהיא הזוכה היחידה על פי צוואת המנוח XXXXX ז"ל (להלן: "המנוח") מיום 8.4.13 (להלן: "הצוואה") מסתלקת לטובת ילדי המנוח.

2.הבקשה הועברה לבית משפט זה על פי החלטת כבוד הרשמת לענייני ירושה מיום 31.11.21. עמדות הצדדים בכתב הוגשו לתיק והיום התקיים גם דיון במעמד הצדדים להשלמת טיעון בעל פה. משהצדדים לא הגיעו להסכמות והמבקשת לא קיבלה המלצתי לדחיית בקשתה, הרי שאני נדרשת להכריע בבקשה שלפני.

3.לאחר בחינת מכלול החומר הקיים בתיק וטענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל עמדת המשיב ולהורות על דחיית הבקשה, ואסביר.

4.סעיף 72 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע כי:

"72. תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום

(א) נתן רשם לענייני ירושה או ביהמ"ש, צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צוים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו, ואולם, ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאם לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן, ולא עשה כן בהזדמנות הסמוכה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט".

5.     על פי סעיף 72 לחוק הירושה הנ"ל, על בית המשפט לבחון האם יכול היה מי שמבקש ביטול של צו קיום צוואה להביא העובדה או הטענה אשר בפיו, לפני שניתן הצו? או האם יכול היה לעשות כן בהזדמנות סמוכה ראשונה לאחר מתן הצו? ומהי והעוצמה שיש ליחס לכל אחד מהשיקולים והאינטרסים הרלוונטיים. (ר' ע"א 210/09 נחמה חן נ' עמותות לשכת אליהו הנביא מס' 16 של הבונים (מיום 2.12.2010). לעניין השיקולים המנחים נקבע ת"ע 41070-08-10 (טב) גשוקו אח' נ' וייסמן ואח' – פורסם במאגרים המשפטיים ביום 4.9.11) כי:

"33. הנה כי-כן, עיון מעמיק בהלכה הפסוקה מלמד על הקווים המנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי שיש להפעיל בבקשות לתיקון צו ירושה לפי סעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (ראה פסק דיני בת"ע (טב') 22121-03-10 י.ה. נ' עז' המנוחה מ.ה. [פורסםבנבו] (21/02/2011):          

א. ראשית, קבלת בקשות לתיקון צו ירושה הן בגדר חריג ולא הכלל (הלכת שרייבר);

ב. שנית – מניין הזמן: אמנם האיחור או השיהוי נמדדים מהיום שבו נודעה "העובדה החדשה" ולא מיום הפטירה (הלכת אלוני), אך יחד עם זאת, יש לזכור כי בגדר אותה "עובדה חדשה" באה גם עובדה שהייתה אפשרות, כי המבקש ידע עליה, לו בדק כדבעי (הלכת לשינסקי);

ג.   שלישית, יש לבחון, את מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני ביהמ"ש? (הלכת לשינסקי);

ד. כן יש לברר מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות להסבר זה? (הלכת לשינסקי);

ה. הדגש אינו על מידת השיהוי אלא על ההסבר לשיהוי ומידת סבירותו של הסבר זה. נוסחת האיזון בהקשר זה קבעה שככל שההסבר לשיהוי סביר יותר לא תהווה מידת השיהוי, מכשול, אף אם מדובר באיחור של שנים (פסק הדין המחוזי בעניין מ.י. נ' ש.כ.); יחד עם זאת ובמבחן המציאות, למשך הזמן יש בהחלט משמעות ; הגם שהיו מקרים שתוקנו צווי ירושה או צווי קיום צוואה לאחר 30 יום, 3-7 שנים, הרי שמקום שהתקופה עלתה על 10 שנים, הדבר נתפס "כשיהוי בלתי סביר" (פסק הדין של כב' השופטת גליק בענין מ.ג. נ' ח.ח. לעיל);

ו.   מכל מקום, ככל שהשיהוי נמשך לאורך זמן רב יותר, כך גם יהפוך נטל השכנוע מצד המבקש להסברת השיהוי לכבד יותר (פסק הדין של כב' השופטת בן ציון גרינברגר בפסק הדין בעניין פלונית נ' אלמונים לעיל).

ז.   יש לבחון מה טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה שמצדיקה לטענת המבקשים את שינוי צו הירושה המקורי? (הלכת טורנר);

ח. יש לשאול האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון, בהבאת חומר ראיות לפני ביהמ"ש לביסוס טענותיו (הלכת לשינסקי);

ט. עוד יש לבדוק מה מידת חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי צו הירושה המבוקש (שרייבר);

י.   ולבסוף יש לשקול מה הקושי שהשיהוי עלול לגרום בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים (שרייבר);"

6.      ההוראה הנוספת הרלוונטית לענייננו היא זו הקבועה בסעיף 6 לחוק הירושה בה נקבע כי: 

"6. הסתלקות היורש מזכותו בעזבון

(א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש ... להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה.

(ב) מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש."

7.     יש לציין שהסתלקות מעיזבון מהווה "פעולה משפטית" במובן סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (ר' רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו ואח', פס"ד נג (3) בעמ' 108). יפים לעניין זה דברי בית המשפט בעניין ע"א 2041/05 דוד מחקשווילי נ' רחל מיכקשווילי (מיום 19.11.07 – פורסם בנבו):  

"סעיף 61(ב) קובע כי "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". כתב הויתור מהווה, "פעולה משפטית" עליה חלים דיני החוזים, ובכללם ההוראות העוסקות בפגמים שנפלו ברצון המתקשר, המקימים עילה לביטול ההתקשרות. כפי שניתן לראות - השימוש בסעיף 61 כ"צינור יבוא" נעשה הן בפרשת סיטין והן בעניין דשת לצורך החלתה של דרישת תום הלב. אין צורך לומר כי השימוש בסעיף זה אינו מוגבל רק לנושא תום הלב והוא מחיל את כל הוראות חוק החוזים על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה."

8.      סעיף 6 לחוק הירושה אינו מציב כתנאי שתצהיר הסתלקות יערך טרם ניתן צו אחר עיזבון המוריש. יורש יכול להסתלק מעיזבון גם לאחר צו ובלבד שטרם חולק העיזבון. במקרה בו בוצעה ההסתלקות לאחר שניתן כבר צו אחר העיזבון – ובענייננו צו קיום צוואה - נדרש תיקונו של הצו ועל המבקשת לעמוד גם בתנאי סעיף 72 לחוק הירושה, המציב חסמים אחרים בפני המבקשת. במצב דברים כזה בית המשפט יידרש לבחון באופן מצטבר את התקיימות תנאי סעיף 6 וסעיף 72 (א) לחוק הירושה, כאשר כל מקרה יבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו. 

9.      להשלמת התמונה יצויין כי האינטרסים המוגנים בכל אחת מההוראות החוק הנ"ל, סעיף 6 וסעיף 72 לחוק הירושה, הינם שונים. בסעיף 6 ההגנה הינה על החופש והאוטונומיה של יורש שלא לקבל את מה שהורש לו ומדובר בפעולה משפטית חד צדדית. לעומת זאת בסעיף 72 לחוק הירושה האינטרסים הניצבים הם סופיות הדיון והגנה על אינטרס הסתמכות של צד ג'  (ר' ת"ע 49915-09-14 ח' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח' [פורסם בנבו] (20.12.15); ר' גם בש"א (נצ) 1471-08) אשרף ואח' נ' האפוטרופוס הכללי (מיום 16.3.09 – פורסם בנבו).

10.ומן הכלל אל הפרט.

11.הטעם הראשון לדחיית הבקשה נעוץ בעובדה כי בניגוד לטענות המבקשת הוברר שחלק מפירות נכסי עיזבון המנוח כבר חולקו. כעולה מדברי ב"כ המבקשת ואף מטיעוני המשיב לפני, אחד מנכסי המקרקעין הרשומים על שם המנוח ונזכרים בצוואתו, מושכר זה מכבר והוא מניב למבקשת דמי שכירות לאורך כל השנים למן פטירת המנוח. לגרסת המבקשת עצמה דמי השכירות בגין נכס זה מופקדים לחשבון בנק, חשבון אשר בחיי המנוח היה משותף על פי הטענה למבקשת ולמנוח – ואלה נצרכים על ידי המבקשת באופן שוטף לטובת קיום ביתה.

12.טענת המבקשת ולפיה גם בחיי המנוח דמי השכירות הופקדו לאותו החשבון, אינה מעלה ואינה מורידה, שעה שלאחר פטירת המנוח מקור זכותה של המבקשת בדמי השכירות הינו עזבוני ובא כוחה אף אישר לפני כי לטובת המשך התנהלות המבקשת בחשבון הבנק ובכספים המופקדים בו, המבקשת פעלה להצגת צו קיום הצוואה לבנק בו מתנהל החשבון. גם הטענה שנשמעה מפי המבקשת שמדובר בסכומים זניחים אינה יכולה להתקבל. להיקף או שיעור החלק שחולק מתוך העיזבון אין כל חשיבות בהתאם ללשון סעיף 6 לחוק הירושה, מה עוד שהיקף הסכומים שהתקבלו בידי המבקשת לאורך השנים כלל לא הוכח. הטענה שנשמעה ולפיה מדובר בתקבולי שכירות מנכס שלמעשה שייך למבקשת וכלל אינו שייך למנוח, מעוררת אף היא קושי. טענה זו נוגדת את הרישום בלשכת רישום המקרקעין - ואין חולק שהמבקשת לא עתרה בסעד הצהרתי בעניין זה או בכל הליך אחר בעניין היקף עיזבון המנוח (ר' נסחי רישום המקרקעין הקיימים בתיק). לא למיותר לציין שהמבקשת טענה לפני גם טענה עובדתית ומשפטית הפוכה – כאשר הסתמכה על הרישום בלשכת רישום המקרקעין על שם המנוח, כדי להוכיח לפני את עמדתה שהעיזבון טרם חולק (ר' למשל מכתב בא כוחה מיום 12.11.21 וכתבי טענותיה).

13.יש להדגיש שכלל לא הוכח לפני היקף עיזבון המנוח וכפי שטען המשיב - בכתבי הטענות מטעם המבקשת היתה התייחסות רק לנכסי המקרקעין ע"ש המנוח. בניגוד לטענות ב"כ המבקשת קיימת הוראה כללית בצוואה ולפיה כלל רכושו של המנוח מוקנה למבקשת - ורק לאחר הוראה זו באה ההוראה נוספת בצוואה המפרטת את נכסי המקרקעין השייכים לעיזבון, לדברי המנוח (ר' סעיף 3 לצוואה). נוכח האמור לעיל, המבקשת כלל לא עמדה בתנאי המקדמי הנדרש בסעיף 6 לחוק הירושה ולפיו קודם להסתלקות לא חולק עיזבון המנוח או כל חלק ממנו.

14.אפילו בהתעלם מתנאי סעיף 6 לחוק הירושה, המבקשת לא הביאה כל טעם או נימוק שיש בו כדי להתגבר על תנאי והוראות סעיף 72 לחוק הירושה בעניין עיתוי הגשת בקשתה לתיקון הצו ונסיבות התיקון המבוקש, למרות שעל פי הפסיקה אליה הפנו שני הצדדים אין חולק שמדובר בדרישות מצטברות. אציין תחילה בהקשר זה כי עיון בבקשת המבקשת לתיקון צו קיום הצוואה מעלה נימוק אחד ויחיד ולפיו המבקשת "...החליטה להסתלק..." מחלקה בעיזבון (ר' סעיף 3 לבקשה), נימוק שהתבסס רק על הוראות סעיף 6 לחוק הירושה בעניין הסתלקות, מבלי שהובא בדל נימוק או טיעון בעניין הוראות סעיף 72 לחוק הירושה. למעשה כל הטענות שנשמעו לפני מצד המבקשת, נטענו רק במענה לעמדת המשיב – והן לא היוו חלק מעילת הבקשה, כך שהבקשה לא הראתה עילה לתיקון הצו.

15.אלא שגם לאחר הרחבת הטיעון בתשובה שהוגשה אין בידי לקבל עמדת המבקשת. אין חולק שצו קיום הצוואה ניתן עוד ביום X/X/14 והבקשה לתיקון הצו הוגשה רק ביום 4.11.21, היינו הבקשה הוגשה כ- 7 וחצי שנים לאחר מתן הצו, כך שמדובר בפרק זמן ממושך. לא היתה גם מחלוקת על כך שצו קיום הצוואה ניתן לבקשת המבקשת עצמה, בעת שהיא מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה ולאחר שנעשתה פניה לכלל יורשיו של המנוח בו הודיעה להם המבקשת על כך שהיא הגישה בקשה לקיום צוואתה. בדין טוען אפוא המשיב שהמבקשת מוחזקת כמי שהבינה וידעה את המשמעויות וההשלכות של הפעולה המשפטית היזומה בה נקטה לקיום צוואת המנוח – מבלי שהיא מבקשת לפעול להסתלקות, כפי הנטען לפני כיום – והמבקשת גם לא טענה אחרת בבקשתה שלפני. נובע מכך אפוא שהמבקשת לא פעלה "בהזדמנות הסבירה הראשונה" שעמדה לרשותה להגיש הסתלקותה, כפי דרישות סעיף 72 לחוק הירושה כנזכר לעיל.

16.לכך יש להוסיף שמגרסת המבקשת עצמה עולה כי רצונה להסתלק מחלקה בעיזבון המנוח נולד רק עתה לאור ייעוץ משפטי שקיבלה, "...החשש שלה לסיום חייה, והרצון הטבוע בכל אדם לשמור על ילדיו..." ועל משפחתו מאוחדת (ר' סעיפים 32-345 לתשובת המבקשת). עם כל ההבנה לרצונה של המבקשת להשכין שלום בית בין ילדיה, אין לשיקול זה משמעות בעת בחינת הוראות סעיף 72 לחוק הירושה והחריג לכלל בדבר סופיות הדיון. אין מדובר בעובדות חדשות שלא היו ידועות למבקשת במועד הוצאת צו קיום הצוואה או שלא ניתן היה לדעת או לצפות אותן - וכאמור לעיל הבקשה לקיום צוואה הוגשה לבקשת המבקשת בזמן שהיא מיוצגת – ובידיעת ילדי המנוח הנזכרים בצוואה. ההסתלקות בפני עצמה אינה יכולה להיחשב כ"עובדה חדשה", והמבקשת לא הראתה ולא טענה לכל "עובדה חדשה" אחרת, כמצוות סעיף 72 לחוק הירושה.

17.יתר על כן, למבקשת דרכים משפטיות חלופיות להסדיר זכויותיה מכוח עיזבון המנוח, להקנות אותן כפי רצונה או לקבוע בדרכים הקבועות בחוק הירושה מה ברצונה שיעשה ברכושה זה לימים ולאחר אריכות ימיה - ובהזדמנות זו בית המשפט כמובן מאחל למבקשת אריכות ימים ובריאות איתנה. מובן שמדובר בפעולות ובדרכים שמובילות לתוצאות משפטיות אחרות מאשר התוצאות המשפטיות הנובעות מהסתלקות מעיזבון, יתכן אף שחלקן כרוכות בתשלום מס, כך שקבלת הבקשה עשויה גם לגרור תוצאות ביחס לקופת הציבור. נראה אפוא שגם לפי מבחנים הנוגעים לשימוש בתום לב בזכות להסתלק מעיזבון המנוח, מובילים למסקנה שיש לדחות את הבקשה – וכי זו אינה מתיישבת עם החריגים שנקבעו בדין לכלל בדבר סופיות הדיון לעניין זהות יורשי המנוח וזכויות צד ג' הנובעות מחלוקת עיזבון המנוח על פי הצוואה והצו שניתן.

18.היבט נוסף שעלה מעמדת המשיב, אם כי רק בדיון, נגע לעובדה כי הסתלקות המבקשת עומדת בניגוד לרצון המנוח כפי שבא לידי ביטוי בצוואה שקוימה, שם ציווה המנוח שנכסי המקרקעין הנזכרים בצוואתו יחולקו בין הנהנים הנזכרים בה, רק לאחר אריכות ימיה של המבקשת, בבחינת הוראה של "יורש אחר יורש". בהתחשב בכל הנימוקים שצוינו על ידי לעיל, אשר לטעמי די בהם כדי להביא לדחיית הבקשה, איני נדרשת לקבוע מסמרות בשאלה הנוגעת לתוקפה של ההסתלקות, שעה שהיא נוגדת הוראות הצוואה ורצון המנוח.

19.נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי לאחר עיון בפסיקה הרלוונטית כי מקרה זה אינו נמנה על המקרים בהם יש להפעיל את החריג הקבוע בסעיף 72 לחוק הירושה לכלל סופיות הדיון.

20.בשים לב לכל האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה, שעה שזו לא מקיימת את הוראות סעיף 6 ואף לא את הוראות סעיף 72 לחוק הירושה. בנסיבות ומשהמבקשת עמדה על בקשתה חרף המלצת בית המשפט, אני מורה על חיובה של המבקשת בהוצאות משפט ושכ"ט המשיב בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

21.המזכירות תמציא הפרוטוקול ופסק דין זה לצדדים ולאחר מכן תסגור את התיק.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ז' אייר תשפ"ב, 08/05/2022 בהיעדר הנוכחים.