לפניי בקשה לסילוק על הסף של תובענה שהגיש המשיב כנגד אחיו, המבקש, ועניינה ביטול ייפוי כח מתמשך עליו חתמה אימם של הצדדים, ומינוי אפוטרופוס ניטראלי עליה (א"פ 40427-02-22).
תמצית העובדות הצריכות לעניין
- הגב' נ.מ (להלן – האם או הגב' מ') היא קשישה בת 89, ילידת 24.3.1933, התאלמנה מבעלה השני בחודש אפריל 2019; מאז פטירת בעלה, היא מסתייעת בשירותיה של עובדת זרה המתגוררת עימה; היא התגוררה בדירה בבעלותה בXXX עד מעברה בעת האחרונה להתגורר בדירה בXXX; הדירה בXXX נמכרה.
- לגב' מ' שני ילדים מנישואיה הראשונים (להלן – הבנים): המבקש, מר א.ב (להלן גם – הבן א'), המתגורר בישראל; המשיב, מר ד.ב להלן גם – הבן ד'), תושב חוץ, המתגורר בשנים האחרונות XXX.
- מערכת היחסים בין הבנים עכורה ויש ביניהם חוסר אמון. למרבה הצער, הסכסוך האישי ביניהם גלש לסכסוך משפטי המתנהל בבית המשפט ובמרכזו ניצבת האם.
- תחילתם של ההליכים ביום 7.7.2019, עת עתר הבן א' להתמנות כאפוטרופוס קבוע על גופה ועל רכושה של האם על רקע ירידה קוגניטיבית (א"פ 14629-07-19).
- ניתן צו זמני למינויו של הבן א', תוך שהמינוי ורכוש הוגבל למימון צרכים שוטפים של האם (ר' צווים שניתנו בימים 7.7.2019 ו - 8.7.2019).
- בהמשך, נוכח המלצות תסקיר סעד מיום 26.8.2019 וחוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר פורטנוי מיום 6.8.2019, חזר בו הבן א' מבקשתו להתמנות כאפוטרופוס לאמו, ואילו הבן ד' התנגד נחרצות להמלצות התסקיר וטען כי יש למנות לאם אפוטרופוס ניטראלי.
- ביום 24.9.2019 ניתן פסק דין לפיו נקבע, כי "גב' מ' היא אשה קשישה, אך עפ"י ממצאים פסיכיאטריים של שני רופאים קיימת אצלה מודעות למצבה ושיפוט תקין, ועפ"י התרשמות העו"ס היא מסוגלת לדאוג לענייניה, כפי שהיה עד כה, בעזרת המבקש, ועפ"י ממצאים באבחון עדכני של ד"ר פורטנוי שהתבקש ע"י העו"ס, היא אינה זקוקה לאפוטרופוס". לפיכך, בוטלו צווי המינוי הזמניים הנ"ל.
- ביום 20.1.2020 חתמה האם, בפני עו"ד ונוטריון גרימברג טלמור, על ייפוי כח מתמשך המייפה את כוחו של הבן א' לקבל החלטות, לבצע פעולות ולייצג אותה בכל העניינים הרכושיים, האישיים והרפואיים (עמ' 4 נספח א' לכתב התביעה); וכן הנחתה האם, כי הבן ד' יהיה מיודע על כל העניינים הנ"ל, והדיווח יעשה אחת לרבעון (שם, עמ' 7) (להלן – ייפוי כח מתמשך). ייפוי הכח המתמשך הופקד אצל האפוטרופוס הכללי ביום 19.2.2020 וטרם הופעל.
- באותו מועד חתמה האם גם על שני מסמכים נוספים: האחד, תצהיר לפיו העבירה לבן א' מתנה בסך של 600,000 ₪ ביום 8.11.2019, והכספים נועדו לעזור לנכדה מר ר.ב בנו של א', ברכישת דירה; והשני, צוואה בה ציוותה, כך נראה, את עיזבונה לשני הבנים, בחלקים שווים (ס' 11 לפסק הדין תמ"ש (ת"א) 6432-04-20).
- ביום 10.2.2020 עתר הבן ד' למינוי אפוטרופוס חיצוני על רכוש האם, כשלטענתו היא אינה מסוגלת לדאוג לענייניה הכלכליים והרכושיים וכי היא נכנעת ללחצים שמפעילים עליה בני משפחה בניגוד לרצונה; וכן למינוי אפוטרופוס זמני לדין שיגיש תביעה בשמה להשבת כספים שלטענתו נגזלו ממנה (א"פ 24681-02-20).
- במקביל להליך זה, הגיש הבן ד' תובענה נוספת, ביום 6.4.2020, בה עתר לביטול ייפוי הכח המתמשך, כשלטענתו האם הוחתמה עליו מבלי שהיא הבינה על מה היא חותמת (תמ"ש 6432-04-20).
- הדיון בשתי התובענות הנ"ל אוחד.
- תסקיר סעד מיום 8.6.2000 המליץ שלא למנות לגב' מ' אפוטרופוס.
התסקיר תיאר את גב' מ' כאשה עצמאית, המנהלת בעצמה את ענייניה, מביעה ומנמקת בבהירות את רצונותיה, לרבות פעולות שביצעה ברכושה (מתנות, צוואה), ומתנגדת למינוי אפוטרופוס עליה. התסקיר המליץ על המשך התנהלות במתכונת הקיימת, קרי, ללא אפוטרופסות, לפיו האם מנהלת את ענייניה בעצמה ומקבלת החלטות באופן עצמאי, תוך שהיא נעזרת על פי בחירתה ורצונה, ועל פי הצורך, בבן א'.
- ביום 8.12.2020 התקיים דיון ממושך במסגרתו נשמעה ביחידות עמדתה של הגב' מ', וכן נשמעה חקירת עורכות התסקיר.
- בפסק דין מיום 20.12.2020 דחיתי את הבקשה למינוי אפוטרופוס (א"פ 24681-02-20) ומחקתי את התביעה לביטול ייפוי הכח מתמשך (תמ"ש 6432-04-20) (להלן – פסק הדין).
- ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי נדחה בפסק הדין מיום 6.5.2021 (עמ"ש 4126-02-21; כב' סגן הנשיא ש' שוחט וכב' השופטים ע' רביד ונ' שילה).
- בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט העליון נדחתה בפסק הדין מיום 10.6.202, ללא צורך במתן תשובה (בע"מ 3928/21; כב' השופטת ד' ברק ארז).
- ביום 30.1.2022 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה בקשה למינוי אפוטרופוס ניטראלי לאם (א"פ 64953-01-22); הליך זה נמחק מהטעם לפיו האם ערכה ייפוי כח מתמשך, ומשכך לא ניתן למנות לה אפוטרופוס (ר' פסק דין מיום 10.2.2022).
ההליך דנן
- ביום 17.2.2022 הגיש הבן ד' את התובענה – נשוא הליך זה – לביטול ייפוי הכח המתמשך ולמינוי אפוטרופוס ניטראלי (א"פ 40427-02-22) (להלן – התובענה).
יצוין, כי גם תובענה זו הוגשה תחילה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה; אולם, נוכח קיומם של הליכים קודמים בין הצדדים בסוגיות דומות, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש והורה על העברת הדיון בתובענה לבית משפט זה (החלטה מיום 27.3.2022; כב' השופטת א' ונקרט), וכן האריך את המועד להגשת כתב הגנה (ר' החלטה מיום 28.3.2022 בבקשה מס' 3); בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על ההחלטה בעניין הסמכות המקומית נדחתה ביום 7.4.2022 על ידי בית המשפט המחוזי ללא צורך בתגובה (רמ"ש 4588-04-22; כב' השופטת ו' פלאוט).
עוד יצוין, כי העתירה המקורית בתובענה הייתה "להפעלת ייפוי כוח מתמשך וביצוע פעולות נלוות", אך בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה, הבהיר המשיב כי הוא עותר לביטול ייפוי הכח המתמשך (ר' החלטה מיום 21.2.2022; והחלטה מיום 26.2.2022 בבקשה מס' 1); ובהתאם לכך התובענה תוקנה ביום 11.3.2022 (בקשה מס' 4).
- התובענה הונחה בפניי ביום 29.3.2022 ונקבעה ישיבת קדם משפט ליום 14.6.2022.
- ביום 6.5.2022 הגיש הבן א' בקשה לסילוק על הסף של התובענה (להלן – הבקשה).
- נציגת ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה והביטחון החברתי הודיעה, כי אינה מתערבת בהליך בעניין ביטול ייפוי כח מתמשך, לרבות בקשות שהוגשו במסגרתו, ובכלל זה הבקשה לסילוק על הסף (ר' הודעה מיום 10.5.2022; בקשה מס' 7).
- נציג ב"כ היועמ"ש לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי הודיע כי אין בדעתו להתערב בהליכים הנוגעים בבקשה (ר' הודעה מיום 23.5.2022; בקשה מס' 7).
- ביום 23.5.2022 הוגשה תשובת הבן ד' לבקשה לסילוק התובענה, אשר נתמכה בתצהיר החתום על ידו ביום 2.5.2022.
- ביום 27.5.2022 הגיש הבן א' "בקשה למחיקת תגובת המשיב מס' 1 ולמתן החלטה כמבוקש בבקשה לסילוק על הסף", בטענה כי תגובת הבן ד' נתמכת בתצהיר אשר נחתם ואומת עוד לפני שהוגשה הבקשה לסילוק על הסף, משכך יש לראות את התגובה כנעדרת תצהיר או לחלופין כתגובה הנגועה בחוסר תום לב חמור. תשובת הבן ד' לבקשה הנ"ל הוגשה ביום 6.6.2022.
- על פי בקשת הבן ד', אפשרתי את התייצבותו לישיבת קדם המשפט בדרך של היוועדות חזותית (ר' החלטה מיום 2.6.2022; בקשה מס' 9).
- ביום 14.6.2022 התקיימה ישיבת קדם משפט, אליה התייצבו הבן א' ובאת כוחו, הבן ד' (בהיוועדות חזותית) ובא כוחו והגב' מ', ובמסגרתה שבו הצדדים והעלו טענותיהן לעניין הבקשה לסילוק על הסף.
טענות הצדדים
- תמצית טענות הבן א' –
- הבן ד' עושה שימוש לרעה בהליכי משפט; טענותיו הן ממוחזרות ונועדו לפתוח פסקי דין חלוטים; שוב ושוב ננקט הליך על ידי הבן ד' או מוגשת בקשה מטעמו שעניינם פגיעה באוטונומיה של האם; המדובר בתובע טורדן המטריד שוב ושוב והכל בכדי להביא למינוי אפוטרופוס לאימו לטובת מטרות כלכליות וזרות.
- האם ערכה ייפוי כח מתמשך בהחלטה מודעת, דבר שמהווה מחסום מהותי למינוי אפוטרופוס; מטרתה של התובענה היא למנות אפוטרופוס לאם על אף קיום ייפוי כח מתמשך.
- האם הגדירה בייפוי הכח המתמשך מתי זה יופעל – לפי שיקול דעת של הבן א' וחוות דעת רפואית – משכך, יש לכבד את רצון האם ואת הוראות המסמך, אחרת המדובר בריקון מתוכן של ייפוי הכח המתמשך; לוּ תרצה, יכולה האם לשנות סעיף זה בעצמה או לבטל לחלוטין את ייפוי הכח.
- התובענה הוגשה תוך התעקשות חוזרת, חסרת תכלית ובסיס וחוסר יכולת להשלים עם תוצאות פסקי דין חלוטים, אשר קבעו כי האם יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה והבן ד' אינו צד לכך.
- בשל כל ההליכים שנקט הבן ד', נאלצה האם להגיע לשני דיונים בפני בית המשפט, להיבדק מספר פעמים על ידי מומחים, להיפגש מספר פעמים עם פקידות סעד, וכל זאת כדי להוכיח שהיא אכן צלולה.
- הבן ד' נמנע מלצרף את האם כצד להליכים והוא שוב מנסה לנהל הליך זה מעל ראשה של האם.
- הבן ד' בחוסר תום לב ניסה להטעות את בית המשפט; כך, למשל, צירף לתובענה שלל תמלולים וחוות דעת מטעמו, על אף שנקבע כבר בפסק הדין כי אלה הוגשו שלא כדין.
- תמצית טענות הבן ד' –
- התביעה שהוגשה על ידו בעבר לביטול יפוי כח מתמשך (תמ"ש 6432-04-20) נמחקה, ומשכך מבחינת הדין, מחיקת תביעה לא מהווה מעשה בית דין ולא מונעת את הגשתה מחדש.
- נכון להיום ונוכח פעולות שבוצעו לאחר מתן פסק הדין, ובכלל זה מכירת דירת האם, ביטול ייפוי הכח מתחייב לא רק בשל נסיבות חתימתו, אלא גם בשל אי הפעלתו באופן מכוון וכתוצאה ישירה של ניגוד אינטרסים חמור בין האם לבין מיופה הכח.
- הבן א' מכר את דירת האם בXXX, שם התגוררה במשך 45 השנים האחרונות, והעביר אותה למקום מגורים אחר בXXX, זאת ללא קבלת הסכמתה מדעת; האם איבדה את כל חסכונותיה הכספיים ולמעשה איבדה בפועל את אחיזתה ברכושה ובזכויותיה.
- העובדה שרכוש האם ניטל ממנה אף מבלי להפעיל את ייפוי הכח המתמשך, יש בה כשלעצמה להביא לביטולו, אשר נותר רק כאמצעי הגנה מפני פיקוח על מעשי הבן א' כאפוטרופוס בפועל על האם.
- באשר לטענה, כי האם עשתה את ייפוי הכח בהחלטה מודעת, הרי שעל מנת לברר זאת יש לחקור את עורכת ייפוי הכח ויש לבחון את סעיפי ייפוי הכח עליהם חתמה.
- באשר לטענה בדבר סופיות הדיון, הרי שכל עוד האם חיה וניתן להשיב לה מעצמאותה וכבודה ולממש את רכושה על מנת לחיות בכבוד הראוי לה, אין סופיות לדיון.
- באשר לטענה בדבר אי המצאה לאם, הרי שהתובענה הומצאה לבן א', שהוא אפוטרופוס למעשה של האם, כמשמעות מונח זה לפי סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית, התשכ"ב-1962 (להלן – חוק הכשרות המשפטית]; מכל מקום, עירוב האם כצד בהליך לא ישרת את טובתה.
- באשר לטענה בדבר הטעיית בית המשפט, הרי שדווקא הבן א' היתל בערכאות השיפוטיות, עת הסתיר בעת שמונה לאפוטרופוס על האם את דבר מימוש הצו לקיום צוואת בעלה המנוח בסך של למעלה ממיליון ₪ ולא ביקש אישור מבית המשפט לממש את הצוואה או להשקיע את הכספים שנגזלו על ידו.
- באשר לטענה כי התובענה מתבססת על טענות "ממוחזרות", הרי שלצד הטענה החוזרת בעניין הסתרת מימוש צו הירושה מבית המשפט, אשר כלל לא נדונה, קיימת עילת תביעה עיקרית חדשה הנתמכת בראיות, לפיה מכר המבקש את דירת האם בניגוד לרצונה ובמרמה תוך שלשול כספי התמורה לכיסו.
דיון והכרעה
- תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) מסמיכה את בית המשפט להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת במקרה ש"כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה" או "מכתב התביעה עולה כי התביעה היא טרדנית או קנטרנית" או במקרה בו "התובע מתמיד, באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראה מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט" וכן "כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה".
כמו כן, תקנה 42 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט להורות על מחיקת התביעה על הסף, במקרה בו "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט".
בנוסף, תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט להורות על דחיית תביעה בכל עת "בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה".
- בכל הנוגע להפעלת הסמכות, הלכה פסוקה היא, כי סילוק על הסף הינו אמצעי קיצוני הננקט בלית ברירה וכמוצא אחרון, זאת נוכח מעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות והשלב הדיוני המוקדם בו נדונה הבקשה, ללא שמיעת טענות לעצם העניין. לפיכך, בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן לא יכול התובע לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש.
- בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן [רע"א 5630/17 נוואמה נ' כהן (27.3.2018); רע"א 6794/18 איטח נ' קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ, פסקה 9 (26.11.2018); רע"א 5318/18 Unibin Resourcer Ltd נ' מרוז (16.1.2019); רע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נגד לשכת סוכני ביטוח בישראל (26.12.2013)].
- כלל דיוני נוסף הוא כי הדיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף ייעשה על בסיס כתבי הטענות בלבד, וללא בירור עובדתי [י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), בעמ' 384]; "לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף, יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות, ואינן נתונות כשלעצמן במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות שעניינן אמור להתברר במשפט גופו" [ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד סב(4) 525, 549-548 (2008); ע"א 10591/06 יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ (12.7.2010); ע"א 9063/12 עזבון המנוח ריכטר ז"ל נ' Delson (5.9.2017); ע"א 7379/18 יצחקי נ' יצחקי (18.12.2019)].
- לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בשים לב למסגרת הנורמטיבית שהותוותה לעיל, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל; ואנמק.
- ראשית, הקביעות העובדתיות בפסק הדין מהוות השתק פלוגתה אשר מקים מחסום דיוני להתדיין פעם נוספת על פלוגתה שכבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם אם ההתדיינות הנוספת מבוססת על עילת תביעה שונה [ע"א 9211/09 איזוטסט בע"מ נ' ד"ר דריזין (4.7.2012); ע"א 3180/05 ד"ר זריק נ' ג'רייס (29.4.2007)].
בהקשר לכך, אבקש לחדד ולהדגיש כי בפסק הדין הנ"ל נקבעו שתי קביעות עובדתיות:
האחת- כי באותה נקודת זמן האם הייתה מסוגלת לקבל החלטות ולנהל את ענייניה הרכושיים; "לאור כל האמור לעיל, ההתרשמות של ביהמ"ש לה שותפה גם ב"כ יועמ"ש רווחה (עמ' 14, ש' 22-19), היא שהמשיבה מסוגלת להביע את דעתה ואף עושה זאת בצורה קוהרנטית, ברורה, רציונלית, ונראה שהיא מסוגלת לקבל החלטות בענייניה, כפי שעשתה עד היום." (ס' 36 לפסק הדין); "התרשמות זו בהלימה עם ממצאי רופאים שבדקו את המשיבה במועדים שונים בטווח זמן של חמישה חודשים" (ס' 37 לפסק הדין); "המוטעם מכל המקובץ לעיל, לא נמצאה פגיעה מנטלית או קוגניטיבית חדשה אצל המשיבה אשר בגינה היא אינה מסוגלת עוד להמשיך לנהל את ענייניה הרכושיים, כפי שעשתה עד כה, ולא עלה בידי המבקש להצביע על שינוי כלשהו במצבה של המשיבה" (ס' 47 לפסק הדין).
והשנייה- כי האם עשתה ייפוי כח מתמשך בהחלטה מודעת; "המשיבה עשתה ייפוי כח מתמשך בהחלטה מודעת: "זה לא היה פתאום. היה צריך שיהיה לי ייפוי כח כדי שיהיה מי שיעזור לי בכל ההחלטות ובכל הדברים. ש: איזה עזרה את צריכה? ת: בהחלטות גדולות ובמה שנוגע לילדים שלי" (עמ' 3, ש' 29-26). למקרה שתאבד, חלילה, את כשירותה, מעוניינת המשיבה שיפוי הכח המתמשך יוותר על כנו ושלא יהיה עליה אפוטרופוס: "ש: את יודעת למה את פה? ת: כן. כדי שלא יהיה לי אפוטרופוס עלי ושהייפוי כח יהיה בתוקף כמו שעכשיו" (עמ' 3, ש' 24). (ס' 35 לפסק הדין).
ערעור שהגיש הבן ד' על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ש' שוחט וכב' השופטים ע' רביד ונ' שילה) בפסק הדין מיום 6.5.2021 (עמ"ש 4126-02-21) אשר קבע כדלקמן: "בפסק דין מפורט ומנומק קבע בית המשפט קמא, בהתבסס על שלל ראיות שהונחו לפניו, לרבות תסקירים וחוות דעת רפואית, כי אין מקום למינוי אפוטרופוס על משיבה 3. לאחר שנתנו את דעתנו על מכלול הנתונים, וכן על טענות המערער והמשיבים, בכתב ובעל-פה, באנו לידי מסקנה כי יש לדחות את הערעור בהתאם לתקנות 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משלא מצאנו מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בו ומשהממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית, שלא מצאנו בה, באותה מסקנה, טעות שבחוק. הערעור נדחה אפוא.".
בקשת רשות ערעור שהגיש הבן ד' על פסק הדין של בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטת ד' ברק-ארז) בהחלטה מיום 10.6.2021 (בע"מ 3928/21).
מכאן שהמדובר בפסק דין חלוט והממצאים שנקבעו בו הוכרעו במפורש ועל כן הצדדים מושתקים מלהתדיין מחדש בממצאים אלה. יצוין, כי מתקיימים בענייננו ארבעת התנאים שנקבעו בפסיקה להחלת השתק פלוגתא [ע"א 9551/04 אספן בניה נ' מדינת ישראל (12.10.2019)].
בנסיבות אלה, ולנוכח הקביעה החלוטה כי ייפוי הכח נחתם על ידי האם בהחלטה מודעת, מושתק כעת הבן ד' מלעלות מחדש את הטענה, כי "הורתו של ייפוי כח זה היא במרמה, ניצול והפעלת לחץ והשפעה בלתי הוגנת על האם בעת שלא הייתה בעלת כשירות...", טענה עליה מתבססת עילת תביעתו הנוכחית (ס' 24 לכתב התביעה).
- שנית, אמנם צודק המשיב, כי מחיקת תובענה אינה מעשה בית דין ואינה מונעת את הגשתה מחדש; אולם, יש טעות בידו ביחס לטעם למחיקת התביעה הקודמת לביטול ייפוי כח מתמשך שהגיש (תמ"ש 6432-04-20) (להלן – התביעה הקודמת), כשלטענתו זו נמחקה מאחר שהתביעה לביטול ייפוי כח מתמשך סותרת את הבקשה המקבילה שהגיש למינוי אפוטרופוס (א"פ 24681-02-20); על אף ששני הליכים אלה אכן אינם יכולים להתקיים זה בצד זה (ס' 27 לפסק הדין), אין זו הסיבה למחיקת התובענה הקודמת.
התובענה הקודמת נמחקה לאחר שנקבע, כאמור לעיל, כי על פי מכלול הראיות שהונחו בפניי, ובכלל זה התרשמות ישירה מהגב' מ', כי באותה נקודת זמן הייתה מסוגלת לנהל את ענייניה ולקבל החלטות עבור עצמה וייפוי הכח המתמשך נחתם על ידה בהחלטה מודעת; קביעות עובדתיות שיש בהן כדי ללמד, כי באותה נקודת זמן הגב' מ' הייתה מסוגלת לשנות או לבטל את הייפוי הכח המתמשך או לתבוע בעצמה כספים שנגזלו ממנה, ככל שנגזלו, ולאף אחד, לרבות ילדיה, אין מעמד ורלוונטיות לעניין זה; בנסיבות אלה, התייתר הצורך לדון בתובענה לביטול ייפוי כח זה והיא נמחקה.
יש לזכור, כי הדיון בפסק הדין שניתן על ידי התברר במתווה של סדר דיון מדורג, לפיו תחילה בחנתי האם הגב' מ' מסוגלת לנהל את ענייניה ולקבל החלטות עבור עצמה בנקודת הזמן הנוכחית; וככל שהתשובה חיובית- מסתיים הדיון בשתי התובענות; ככל שהתשובה שלילית- יופעל ייפוי הכח המתמשך על פי תנאיו, ואז יכולה להתעורר השאלה האם בנקודת הזמן שנעשה ייפוי הכח המתמשך לא הייתה האם כשירה לעשותו; רק אם ייקבע שבאותה נקודת זמן היסטורית לא הייתה האם כשירה, אז יהיה מקום לעבור לדון בעניין האפוטרופסות (סעיף 28 לפסק הדין מיום 20.12.2020).
משהשבתי בפסק הדין הנ"ל על השאלה הראשונה בחיוב, קרי- האם מסוגלת לנהל את ענייניה ולקבל החלטות בכוחות עצמה, לא היה מקום לעבור לבחינת יתר הטענות שהועלו על ידי הבן ד' במסגרת התביעה הקודמת לביטול ייפוי כח מתמשך ומינוי אפוטרופוס חיצוני, ובכלל זה הטענות בדבר עושק האם וגזילת כספיה.
בהקשר לכך יצוין, כי ערכאת הערעור שבה והדגישה בפני הבן ד', כי משהוחלט לא למנות לגב' מ' אפוטרופוס, היא עצמאית לכל דבר, יכולה לפעול ברכושה כראות עיניה, ולמשיב אין מעמד לעניין זה והוא מנוע מלהעלות טענות בדבר עושק האם או גזילת כספיה (עמ"ש 4126-02-21), וכך נאמר:
- "בית המשפט בסופו של יום החליט שלא למנות אפוטרופוס לגברת. זאת העובדה. ככל שהתוצאה הזאת נשארת על כנה, אם היא תחליט לתבוע את הבן שלה על כך שהוא היה אפוטרופוס זמני ולקח חצי מיליון שקל, היא תעשה את זה. לאדון ד' אין כל רלוונטיות לעניין הזה. לכן הזכות הדיונית שאתה טוען שהתעלמו ממנה או שמנעו אותה ממרשך, היא לא רלוונטית קודם כול אדוני יתמודד אם בית המשפט צדק או לא צדק כשהוא לא מינה אפוטרופוס." (עמ' 2, ש' 17-13);
- "הוא לא אפוטרופוס. היא עצמאית לכל דבר ועניין" (עמ' 3, ש' 34);
- "זה ממש לא פן דיוני. זה פן דיוני מהותי שבמהותי... יש פה גברת שבית המשפט קבע שהיא כשירה וצלולה, והיא יכולה לעשות כל שעולה על רוחה. ואם היא רוצה לתת כסף לא', אז היא תיתן כסף לא', ואם אינה רוצה לתת לד' היא לא תיתן לד', ואף אחד לא ישפיע עליה ואף אחד לא יגיד לה מה לעשות. אז כל עוד לא תצליח לשכנע אותנו שבית המשפט שגה, כל הטיעונים שלך לא שווים פרוטה... אולי אדוני אינו מבין מה פירוש זכותו של אדם להיות בעל הבית של עצמו" (עמ' 4, ש' 13-8).
לסיכום נקודה זו, אשוב ואציין, כי לנוכח הקביעות העובדתיות של השלב הראשון, על פי סדר הדיון שנקבע בפסק הדין, נשללה טענת המשיב כי ייפוי הכח נחתם בהחלטה לא מודעת, ועל כן התייתר הצורך לדון ביתר טענותיו כפי שאלו עולות בתביעה הקודמת לביטול ייפוי הכח המתמשך.
יש לציין, כי העובדה שהתובענה הנ"ל נמחקה, ולא נדחתה, היא מן הטעם כי מצבה של הגב' מ' עלול להשתנות בחלוף הימים, ואז (אם וכאשר) יתעורר הצורך להפעיל את ייפוי הכח המתמשך ניתן יהיה לדון בעניין מחדש, ובהתאם לממצאים לעבור, במידת הצורך, לדיון בעניין האפוטרופסות.
לכן, אף בהנחה שתוכח טענתו של הבן ד' כי "מאז, הוחמרה הדמנציה והתווספו לה גם קשיים פיסיים המונעים ממנה ביצוע עצמאי של מטלות היומיום" (ס' 16 לכתב התביעה), לא יהיה בכך כדי ליתן לו את הסעד של ביטול ייפוי הכח המתמשך או של מינוי אפוטרופוס ניטראלי, כנעתר על ידו, אלא לכל היותר סעד של הפעלת ייפוי הכח המתמשך על פי תנאיו. לאור הנ"ל אין תוחלת לקיום דיון בבקשה לא מתאימה.
- שלישית, עיון בתובענה מלמד, כי מרבית הטענות שמעלה המשיב במסגרת הליך זה הן טענות "ממוחזרות" שנטענו כבר קודם על ידו בהליך הקודם, ובכלל זה:
- הטענה כי הבן א' הסתיר מבית המשפט את העובדה שהאם קיבלה מעיזבון בעלה המנוח כספים בהיקף של מיליון ₪ ובמקום לקבל את אישורו של בית המשפט לממש את צוואת הבעל ולהשקיע את הכספים, הוא העביר סכום של 600,000 ₪ במתנה לבנו (ס' 7 ו-14 לכתב תביעה; ס' 10, ו-43 לתביעה הקודמת);
- הטענה בדבר מצבה הפיזי והמנטלי של האם כעולה מחוות הדעת של ד"ר אמיר אשדות (ס' 9 לכתב התביעה; ס' 33 לתביעה הקודמת);
- הטענה כי כבר ביום 29.12.2019 נעשה ניסיון מצד הבן א' להחתים את האם על ייפוי כח מתמשך, אך ניסיון זה כשל (ס' 8 לכתב התביעה; ס' 30-26 לתביעה הקודמת);
- הטענה כי ביום 20.1.2020 הוחתמה האם על ייפוי כח מתמשך בניגוד לדין ובעת שלא הייתה בעלת כשירות (ס' 12-10 ו-24 לכתב התביעה; ס' 32 ו-34 לתביעה הקודמת);
- הטענה כי הבן א' רוקן את האם מנכסיה וגזל ממנה מאות אלפי שקלים שהועברו לבעלותו ו/או למי מילדיו (ס' 5 ו-7 לכתב התביעה; ס' 54-38 לתביעה הקודמת);
- הטענה כי הבן א' שולט בחשבון הבנק של האם (ס' 14 לכתב התביעה; ס' 39 ו- 54-49 לתביעה הקודמת);
- הטענה כי האם נתונה למסכת לחצים מצד הבן א' ואובדן עצמאותה ויכולתה של האם לשלוט בחייה (ס' 17 לכתב התביעה; ס' 42, 55-52 לתביעה הקודמת);
- הטענה כי הבן א' מחזיק במסמכי האם ומונע מהאם לבקר את הבן ד' בהולנד (ס' 6, 20 ו-26 לכתב התביעה; הרישא + ס' 56 לתביעה הקודמת).
גם מרבית הראיות שצירף הבן א' לתובענה הנוכחית כתמיכה בגרסתו – ובכלל זה חוות הדעת של ד"ר אמיר אשדות, דפי חשבון בנק של האם, תמלילי שיחות שקיים עם אימו – הוגשו (חלקם שלא כדין) זה מכבר במסגרת ההליך הקודם והיו לעיני בית המשפט קודם לעת מתן פסק הדין.
- למעשה, הטענה העיקרית החדשה העולה בתובענה הנוכחית, שלא עמדה קודם בפני בית המשפט, היא הטענה כי הבן א' ניצל את מצוקתה של האם ותלותה בו ואילץ אותה למכור את דירת המגורים שלה בXXX, תוך שהעבירה להתגורר בXXX, בקרבת מגוריו (ס' 5-4 לכתב התביעה; שם, נספחים 15-14).
עם זאת, אין בטענה זו כשלעצמה כדי להצדיק פתיחת הדיון מחדש וניהול הליך משפטי על כל המשתמע מכך. כבר בהליך הקודם נטען, כי הבן א' מפעיל לחצים על האם למכור את דירתה בXXX ולעבור להתגורר בXXX או במעון סיעודי (ס' 38 ו-55 לתובענה הקודמת). כלומר, טענה זו הייתה ידועה הן לבן ד' והן לבית המשפט.
מכל מקום, וזה העיקר, בדיון שהתקיים בפניי, במעמד הצדדים, הבהירה האם בצורה נחרצת וחד משמעית, כי מכירת הדירה בXXX והמעבר למגורים בקרבת הבן א' היה על פי רצונה והסכמתה, ולא מתוך עמדת חולשה, וכך נאמר על ידה:
- "זה לא עניין שלו הדירה. העניין של הדירה זה לא עניין שלו" (עמ' 7, ש' 25);
- "מאיפה אתה יודע את כל הדברים האלה" (עמ' 9, ש' 9);
- "אני רציתי לעבור ליד הבן שלי" (עמ' 9, ש' 15);
- "אני רוצה לומר שאני עושה כל מה שאני רוצה ושאני אוהבת את הבן שלי ואני איתו בכל ההחלטות. אני מדברת על ד' (מסתכלת לעבר המסך)" (עמ' 10, ש' 11-10).
- בהקשר לכך יצוין כי אין ממש בטענה, כי היות והבן א' משמש כ'אפוטרופוס למעשה' לאם, לפי סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית, היה עליו להקדים ולהגיש בקשה לקבלת אישור מבית המשפט למכירת דירת המגורים של האם; כאמור, הוכח שהאם יכולה לקבל החלטות בענייניה ובכלל זה בעניין רכושה; כל עוד לא הוכח אחרת, אין להטיל דופי ביכולתה זו.
בהקשר לכך, ומבלי להביע עמדה לעניין קבילות הראיה, יובא כי בשיחותיה של הגב' מ' עם הבן ד', אותן צרף המשיב לכתבי בי דין מטעמו, האם הביאה בפניו מידע כפי שמצאה לנכון בקשר עם: שיקוליה למכירה אפשרית של הדירה נוכח מצבו או התאמתו של הנכס "בגלל שהוא כבר לא מספיק טוב" והרצון להתקרב לבן א' "למכור את הבית ולקחת משהו אחר יותר קרוב אליך או אליו... אבל זה לא אקטואלי, זה ככה באופן עקרוני" (עמ' 105-104 נספח 14 לכתב התביעה), ובהמשך: "ד': למה מכרת את הבית? את רצית למכור את הבית? נ': לא רציתי מאוד, אבל רציתי לעבור לXXX בגלל שאני לבד מאוד" (שם, עמ' 110 נספח 15); הייתה שלמה עם המכירה: "אני חושבת שעשיתי טוב... בגלל שמכרתי ומייד קניתי אחר, לא הפסדתי כסף, אתה יודע?...בXXX, כאילו אהיה יותר קרובה לא'.. אתה מבין? ד': כן, בגלל זה את מכרת בית אחד וקנית בית אחר? נ': אני חושבת שכן, אני חושבת שבגלל זה" (שם, עמ' 113 נספח 15), ובהמשך: "כי חשבתי שבמקום שום דבר, יותר טוב שאהיה, שאדע שיש לי בית" (שם, עמ' 122 נספח 15); עדכנה אותו שהשקיעה את כספי המכר בנכס אחר: "ד': ומה הערך, מה הערך של הבית שמכרת? נ': ... נדמה לי אבל אני לא רוצה להגיד בדיוק, ששני מליון. ד': והבית שקנית? נ': בערך אותו הדבר" (שם, עמ' 120 נספח 15); יידעה את המשיב מה עלה בגורל תמורת המכר: "ד': ואמא על מה חתמת שם? על חוזה למכירת דירה ועל חוזה לקניית דירה? נ': כן, כן. ד': והבית אותו קנית, על השם של מי הוא רשום? נ': אתם שניכם, אתם שניכם, אתה והאח שלך. ד': איך זה? אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה להיות, איך עשו את זה שהבית נרשם על השם שלי? נ': ד', אם נמכר בית, זה נורמאלי ש, זה נורמאלי שאתה רוצה אחר, לא? ... אם אתה רוצה? אני יודעת, לקבל בית צריך לשאול אם אתה רוצה?. ד': כן, בטח שכן. נ': אולי כן, כן, אני לא יודעת. ככה , ככה זה נעשה. אתה לא מרוצה?... ד': והכסף, הכסף שנכנס מהמכירה, נכנס לחשבון שלך? נ': כשמכרו כן, וכשקנו הוצאתי אותו משם ועבר על שם מי שקנה" (שם, עמ' 120 נספח 15).
לא נעלמו מעיני דברים נוספים שלכאורה נאמרו על ידי האם, אלא שצריך לקרוא אותם בהקשר המלא ואז נהיר שמסתתר מאחוריהם רצון לרצות את הבן ד' או לקבל את התייחסותו: "נ': ...למה בעצם א' מעניין אותנו, ד'? ד': אמא, אני לא יודע מה קרה. אנ לא יודע אם קנית בית, ואם את קנית בית אני לא יודע על איזה שם, על השם של מי זה נרשם. נ': זה נרשם. ד': ואני רוצה לדעת מי עורך הדין ואני עוד רוצה ...נ': כן, כן, אתה לא כועס עלי, נכון?" (שם, עמ' 117-116 נספח 15); ור' גם: "נ': אני רואה שאתה כועס עלי, ד'. ... תחשוב אתה רגע, בהכרה מלאה אני הייתי חותמת על דבר כזה? ... כנראה שעשה משהו, איזו שרלטנות, כי אחרת לא, אני לא יכולה... אני פונה לשכל הישר שלך אתה חושב שאני הייתי, אם ידעתי, הייתי חותמת על דבר כזה? . ד': ... אבל אני הייתה לי בקשה אלייך. אחד, שלא תחתמי על שום דבר, את, את אמרת לי בכל שיחה שהייתה לנו: אני לא חותמת על כלום. נ': כן, כן, אני לא יודעת שחתמתי ד', אני נשבעת בעיניים שלי, אני לא יודעת שחתמתי משהו" (עמ' 84 לכתב התביעה המקורי). באותו האופן יש לראות את דבריה לעניין אמירותיה בבית המשפט בהליכים קודמים שנאמרו לכאורה תחת לחץ (עמ' 126 נספח 16 לכתב התביעה) אלא שההתרשמות ממנה הייתה שונה בתכלית.
- רביעית, הבן ד' לא טרח לצרף את הגב' מ' כבעלת דין בתובענה, זאת בניגוד לדין, ולא זאת בלבד, אלא שלאחר שהיא התייצבה לדיון, התנגד בכל תוקף לנוכחותה באולם בית המשפט וטען: "לא נכון שהאם תהיה באולם הדיונים. ראשית זה לא לטובתה היא ממילא מצויה בקונפליקט נאמנויות ממול שני בניה. שנית, חלק גדול מהטענות מעבר לטענה כשירות נטו, יש טענה של יצירת תלות מוחלטת במשיב, כאשר לאם אין שום ברירה אלא להסכים למה שהמשיב דורש ממנה יש פעולות שנעשו, למעשה רוקנו את רכושה וכספיה במהלך תקופה של כשנתיים וגם אם לא רוקנו לחלוטין הרי לא קיבלנו את המידע המלא שביקשנו... העניין הוא שהשליטה המלאה היא ע"י המשיב הן על חשבונות הבנק והן על כל דבר ועניין שקשר באם. אנו חושבים שנוכחות המשיב בליווי האם לא תאפשר בחינה הוגנת וראויה שלה ושל עמדתה..." (עמ' 2, ש' 31-17).
סעיף 32ל לחוק הכשרות המשפטית מורה, כי "בטרם יחליט בית המשפט על הגבלת העניינים או קביעת תנאים שבהם מוסמך מיופה כוח לפעול או על מינוי אפוטרופוס נוסף על מיופה כוח, לפי סעיף 32כח או על ביטול ייפוי כוח ומינוי אפוטרופוס במקומו של מיופה כוח, לפי סעיף 32כט, ישמע בית המשפט את הממנה, אלא אם כן קבע מטעמים שיירשמו שלא ניתן לברר את דעתו בעניין." (ההדגשה שלי –ס.א).
משכך, ככלל, חובה שיישמע קולה של האם; בוודאי אם זו כבר טרחה והתייצבה בפועל לדיון בענייניה על מנת להשמיע את קולה, שאז לא יעלה על הדעת שידירו אותה מענייניה וישתיקו את קולה.
לאור הנ"ל, התרתי את נוכחותה של הגב' מ' בדיון (עמ' 4, ש' 29-26).
יש לציין כי זו לא הפעם הראשונה בה מתעלם הבן ד' מהצורך שישמע קולה של אימו ותתברר עמדתה, משל כבר הפכה, חלילה, האם ל'כלי ריק' (ר' החלטות מהימים 6.4.2020, 26.4.2020 תמ"ש 6432-04-20; החלטות מהימים 17.11.2020, 29.11.2020 א"פ 24681-02-20).
מתקבל הרושם, כי הבן ד' ניסה באופן פסול למנוע את שמיעת קולה של אימו מתוך חשש שהאם שוב תביע את עמדתה באופן נחרץ ובכך תשלול ותפריך את כל טענותיו; כפי שאכן עשתה האם בדיון האחרון, עת נזפה בבן ד' שמכירת הדירה אינה מעניינו (עמ' 7, ש' 25) והבהירה בצורה נחרצת, כי המעבר למגורים ליד הבן א' היה על פי רצונה (עמ' 9, ש' 15), והיא פועלת על פי רצונה ודעתה (עמ' 10, ש' 11-10).
בהקשר לכך יצוין, כי דברים דומים נאמרו על ידה בהליכים קודמים ובפני ערכאות שונות; כך גם בדיון בערעור בפני בית המשפט המחוזי ביום 6.5.2021, התייצבה האם בעצמה והביעה את רצונה כי "אני לא רוצה אפוטרופוס עליי, אני עצמאית כל החיים, ואני מסוגלת גם היום לנהל את החיים שלי. זה מה שאני רוצה להגיד" (עמ' 5, ש' 3-2; עמ"ש 4126-02-21).
בהקשר לכך, ראוי להביא את דבריה הנחרצים של ב"כ היועמ"ש בדיון בערעור: "התגובה שניתנה מטעמנו מפורטת ולא בכדי. אני רוצה להפנות במיוחד לסעיף 11 בה, כדי להמחיש את ההתעקשות, למעשה, חסרת התכלית וחסרת הבסיס של המערער. חזרנו והסברנו את עמדתנו שוב ושוב. בביהמ"ש קמא הנכבד הגברת נ' נשמעה חזק וברור, וחוות הדעת טעמנו ניתנו גם בהתבסס על ההתרשמות שלנו מהגברת בעצמה, ולא רק מהמסמכים שהוגשו. פסק הדין הוא פסק דין שנתמך בראיות מכל הסוגים והמינים. אנחנו לעיתים רחוקות מבקשים הוצאות בהליכים אלו. במקרה הזה אני חושבת שלאור ההתנהלות של המערער אנחנו נעמוד על ההוצאות" (עמ' 5).
- חמישית, אתייחס להעדר תצהיר כדין מטעם הבן ד' לתמיכה בתשובה מטעמו לבקשה לסילוק על הסף. אין חולק, כי התצהיר שהוגש נחתם קודם להגשת התשובה ועל פניו המדובר במעשה פסול וחמור. מכאן, שתגובת הבן ד' הוגשה ללא תצהיר תמיכה כנדרש.
לטענת הבן ד', התשובה אינה מעלה טענות עובדתיות חדשות שאינן מפורטות בתובענה ומשכך די בתצהיר התומך בתובענה; כמו כן, הבקשה עצמה לסילוק על הסף אינה נתמכת בתצהיר הבן א' ועל כן קיימת מניעות לטעון כנגדו באותו עניין; המדובר לכל היותר בפגם פוצדוראלי שניתן להכשירו על ידי כך שהבן ד' יאשר את תוכן התשובה מטעמו במהלך הדיון. איני מקבלת זאת.
על פי תקנה 50 לתקנות סדר הדין האזרחי, בקשה בכתב מחייבת צירוף תצהיר לאימות עובדות המשמשות יסוד לבקשה; וכך גם תצהיר לשם אימות העובדות שביסוד התשובה; מכאן, שאם בקשה מבוססת על נמוקים משפטיים בלבד, אין צורך לצרף לה תצהיר; טענות שאינן טענות עובדתיות, אין צורך לאמת ולכן אין לדרוש הכללתן בתצהיר [א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, תשע"ג-2013), עמ' 204, 207].
הבקשה לסילוק על הסף לא נתמכה בתצהיר לנוכח היותה מבוססת על טעמים משפטיים, כתבי בי דין, החלטות ופסקי דין שניתנו בעניינם של הצדדים; לעומת זאת, תשובת הבן ד' התבססה בעיקרה על טענות עובדתיות ולא בכדי צוין "בהיבט העובדתי..." (סעיף 7 לתשובה) ומשכך, הייתה מוטלת על הבן ד' החובה לצרף תצהיר כתמיכה לטענותיו אלה.
החובה לצרף תצהיר אינה באה אל סיפוקה כאשר צורף תצהיר לבקשה אך נפל בה פגם בצירופו, כמו בענייננו [בש"א 329/89 הופר נ' בנק לאומי, פ"ד מג(4) 756 (1989)]; הבן ד' צירף תצהיר שנחתם קודם להגשת הבקשה, וככל הנראה גם קודם לעריכתה, והוא מתיימר לתמוך בתשובה מטעמו לעניין סילוק על הסף; צירוף כזה גובל בחוסר תום לב ובהטעיית בית המשפט; ומטעם זה בלבד היה מקום להורות על מחיקת תגובתו.
אעיר, כי גם הטענה (שהועלתה במהלך הדיון, עמ' 6, ש' 11-9) שניתן להכשיר את הפגם על ידי כך שהבן ד' יאשר בעל פה את תוכן התשובה מטעמו במהלך הדיון (בו נכח כאמור בדרך של היוועדות חזותית), אינה אלא זילות סדרי הדין וההליך שמתנהל בפניי.
- לבסוף, וזה העיקר, להתדיינות הבלתי פוסקת בענייניה של הגב' מ' – הכוללת הליכים משפטיים מתמשכים (עם הפוגה קלה) כבר שלוש שנים (החלו מחודש יולי 2019); שלושה דיונים בבית המשפט אליהם התייצבה האם; מספר בדיקות שעברה האם על ידי גורמי מקצוע כדי לבחון את כשירותה; מספר פגישות שנפגשה האם עם עובדות סוציאליות – יש השלכות קשות ופגיעה מתמשכת בשלומה ובטובתה של האם וביכולתה לנהל חיים רגועים ושלווים ("ד': למה זה צריך להיות ככה? את קנית בית ואף אחד לא יודע איפה הבית?... זה לא נורמאלי, זה לא מריח לי טוב. נ': זה מאוד קשה להבין, ד', גם אני לא מבינה. יש לי חיים כל כך קשים ולחץ על הלב איך לך מושג" – עמ' 114 נספח 15 לכתב התביעה; "ד': ..את לא אשמה , אבל את שואלת אותי איך הגעת למצב הזה, אני מסביר לך. נ': ומה צריך לעשות, ד'? ד': .. תגידי לי א יכול לתבוע אותו עוד פעם. אבקש מבית המשפט שאת תבואי לכאן כדי שניפגש . נ': בטח שכן, .. אתה הילד שלי אז מה, אסור לי בתור אמא להיפגש עם הילד שלי? אני צריכה לבקש רשות מי א'? מה זה? אני אעשה סקנדל גדול מאוד" – עמ' 127-126 נספח 16 לכתב התביעה; "לא חסר לי כלום, אבל הנה שאני בכל זאת עצובה. אני חוטאת. אם הילדים שלי בריאים וטוב להם ולא חסרים גם להם הרבה דברים, הייתי צריכה להיות מרוצה והינה שאני לא, ואני מאשימה את עצמי" - עמ' 135 נספח 17 לכתב התביעה).
מתקבל הרושם, כי חוסר יכולתו של הבן ד' להשלים עם פסק הדין מוביל אותו לשוב פעם אחר פעם לפתחו של בית המשפט בניסיון לכפות את עמדתו ורצונו, על אף שזו נבחנה כדבעי ונדחתה. עוד מתקבל הרושם, כי המבקש פועל להיערך 'ליום שאחרי' על מנת לא להמצא, חלילה, עם עזבון ריק מתוכן.
- לנוכח כל הטעמים המפורטים לעיל, ובוודאי לנוכח משקלם המצטבר, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ולהורות על סילוק על הסף של התובענה שהגיש המשיב.
סוף דבר
- לפיכך אני מורה כדלקמן:
- הבקשה לסילוק על הסף (בקשה מס' 7), מתקבלת;
- אני מורה על מחיקת התובענה לביטול ייפוי כח המתמשך (א"פ 40427-02-22).
- אני מחייבת את המשיב לשלם למבקש הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד מועד התשלום בפועל.
- פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.
- המזכירות תשלח את פסק הדין.
ניתן היום, ב' תמוז תשפ"ב, 01 יולי 2022, בהעדר הצדדים.