הרמן נ' שלזינגר ואח'

לפניי תביעה לפי חוק איסור לשון הרע שהגיש התובע בגין כתבה שפרסמו הנתבעים בעיתון שמוצא על ידם.

העובדות בקצרה:

1. ביום 1.7.16 פורסמה בעיתון המקומי "עובדה" שהוצא על ידי הנתבעים. בכתבה היה דיווח על מורה מעפולה שחשוד במעשים מגונים בתלמידות. התובע טוען כי תוכן כתבה מקים לו עילה לפי חוק איסור לשון הרע. התובע טוען כי העיתון לא ביקש את תגובתו לכתבה ואם היו עושים כן היו מבינים כי הוא כבר חזר לךעבודתו והתלונה התבררה כלא נכונה. הוא תובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק זאת בגין שני פרסומים: בעיתון המודפס ובעמוד הפיסבוק של העיתון.

2. הנתבעים טוענים כי שמו של התובע לא אוזכר בכלל באותה כתבה. עוד טוענים הנתבעים כי קמה להם הגנת אמת בפרסום. עוד הם טוענים כי התביעה הוגשה באיחור של שנים ממועד פרסום הכתבה.לטענת הנתבעים הידיעה פורסמה גם ב"מעריב" אך התובע לא הגיש נגד העיתון תביעה.

3. אין מחלוקת לגבי הפרסום ותוכנו. להלן הכתבה שפורסמה בעיתון הנתבעים:

   "סערה במוסד חינוכי דתי בעפולה, מחנך בעמדה בכירה ומכובדת הוצא לחופשה, אחרי שאחת התלמידות התלוננה כי ביצע בה מעשה מוגנה.על פי החשד האירוע התרחש לפני שבועות אחדים ונשמר בסוד בקרב מספר אנשים מצומצם. בימים האחרונים תפסה הידיעה תאוצה והדבר נודע לתלמידים, לאנשי הצוות החינוכי בבית הספר, להורים ולגורמי החינוך בעפולה ובמשרד החינוך. הטיפול הועבר למשרד החינוך במחוז צפון, וזה העביר את לטיפול נציבות שירות המדינה עקב רגישותו הרבה. הנציבות אמורה להחליט מה ייעשה באיש, שהוצא לחופשה עד הודעה חדשה. יצויין כי מדובר במחנך מוכר גם מחוץ לכותלי בית הספר, אב למשפחה מרובת ילדים. בעיריית עפולה ציינו כי הנושא מטופל על ידי משרד החינוך. דובר מחוז צפון במשרד החינוך, דוד גורלי, מסר כי כיוון שמדובר בנושא שצנעת הפרט יפה לו, אין בכוונתו למסור פרטים. דובר נציבות שירות המדינה, אריה גרינבלט(מילה חסרה-הערה שלי מ.מ.ג') כי נציבות שירות המדינה בודקת את (מילה חסרה-הערה שלי מ.מ.ג') בשיתוף פעולה עם המשטרה. גורמים מחוץ לבית הספר דורשים, שהמחנך (מילה חסרה-הערה שלי מ.מ.ג') לא יחזור לעבודה בבית הספר ושתימצא לו (מילה חסרה-הערה שלי מ.מ.ג') אחרת, גם אם יתברר לבסוף שלא עבר כל עבירה"

    

   דיון והכרעה:

4. אומר כבר עתה כי דין התביעה להידחות.

   צודקים הנתבעים בכך שלא ניתן לזהות בכלל כי מדובר בתובע. זאת ועוד, קיימת לנתבעים ההגנה של אמת בפרסום.

   זהות התובע:

5. כל שצויין בכתבה הוא כי אותו מחנך הוא מחנך בבית ספר דתי בעפולה וכי מדובר במחנך בכיר ואב למשפחה מרובת ילדים.

6. אין בפרטים שצויינו בכתבה כדי להביא לזיהוי התובע. לא אוזכר שמו של התובע וגם לא אוזכר שמו של בית הספר בו הוא מלמד. התובע נשאל על כך בחקירה הנגדית ומעדותו עולה כי ישנם מספר בתי ספר דתיים בעיר עפולה. תשובתו כי בתי הספר האחרים לגביהם נשאל נמצאים בעפולה רבתי אינה משכנעת. בכתבה לא צויין שם השכונה בה נמצא בית הספר. צויין רק כי בית הספר נמצא בעיר עפולה. בעדותו התובע אישר כי ישנם בעפולה בתי ספר חרדיים וישנם עוד מספר בתי ספר ממלכתיים דתיים בעפולה. הוא אישר כי אותם בתי ספר דתיים נמצאים תחת עיריית עפולה (ראו בעמוד 1-2 לחקירה הנגדית של התובע)

7. גם יתר הפרטים לגבי היותו של המחנך בכיר וכי מדובר באב משפחה מרובת ילדים, גם פרטים אלה אין בהם כדי להביא לזיהוי פרטי התובע.

8. מדובר בפרסום שלא ניתן לשייך כלל לזהות התובע. אין בפרטים בכתבה כדי להביא לזיהויו. די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

   אמת בפרסום:

9. גם אם ניתן היה לזהות את התובע בכתבה, עדיין עומדת לנתבעים הגנת אמת בפרסום.

10. התובע הודה למעשה כי היתה תלונה של תלמידות נגדו וכי נוהלה חקירה במשטרה. הוא נשאל בחקירתו הנגדית מה לא נכון, ותשובתו היתה מהססת ולא משכנעת:

    "ש: כתוב שהמדינה והמשטרה בודקות תלונה על מחנך בכיר בעפולה, מה לא נכון בזה?

    ת: מעשים מגונים לא קיים ולא היה מעשים מגונים. לי ידוע וידוע לאנשים מאחורי הקלעים היו סוג של מבוכות של תלמידות שניגשו ליועצות, לא יצאתי לחופשה עד סיום הבדיקה. הייתי 10 ימים אולי פחות, בבית ספר בחדר מורים עוסק בניהול ולא מול כיתה עד לבירור. הסתיים הבירור וחזרתי בחזרה ללמד תלמידים שאני אוהב כל השנים לעשות את זה.

    ש: הכתבה אומרת שבודקים תלונה על מחנך בכיר שחשוד במעשים מגונים, לא כתוב שביצעת מעשים מגונים?

    ת: בכתבה הזו יש פה חשד למעשים מגונים.

    ש: המשטרה בדקה אותך?

    ת: המשטרה לא בדקה. זה רק היה בשלב יותר מאוחר וגם במפתיע. בדקו ובזהירות.

    ש: מי בדק?

    ת: הנציבות והמשטרה."

11. התובע אכן הושעה כמצויין בכתבה וטענתו בחקירה הנגדית כי לא קיבל מכתב רשמי על השעיה, בכל הכבוד היא עדות מתממת ולא משכנעת . אני מפנה לתשובתו בחקירה הנגדית עת העיד כי המנהל קרא לו למשרד ואמר לו שאינו יכול ללמד, והדבר היה סמוך לפרסום הכתבה:

    "ש: אתה טוען שהשעיה הייתה ל-10 ימים, לא הבאת אישור ממשרד החינוך שהשעיה הסתיימה אחרי 10 ימים?

    ת: לא קיבלתי שום מסמך ממשרד החינוך על השעיה ברורה כזו, המנהל חייג אלי ואמר לי שאני צריך, הוא לא חייג אלי, באתי לבית הספר באותו יום וקרא לי למשרד ואמר שאני לא יכול להיכנס ללמד. הוא אמר שאני לא יכול להיכנס רגיל ואני אשב בחדר מורים או בחדר רב ויעשו בדיקה. לא היה משהו פורמלי מייל או מכתב שקיבלתי. הייתה מסיבת סוף שנה של כיתה ו' בהיכל התרבות, אני לא זוכר אם זה היה אחרי או לפני שחזרתי , זה אירוע משמעותי, לדעתי זה היה סמוך לפרסום הכתבה הזו."

     

12. הנה אם כן, הפרטים שהובאו בכתבה הם נכונים לפי עדותו של התובע . הוא הושעה מבית הספר, נפתחה נגדו חקירה ובדיקה של המשטרה ונציבות שירות המדינה.

13. הנתבע מר שליזנגר הפנה למכתב של אריה רגינבלט (שאוזכר גם בכתבה) בו הוא ציין כי נפתחה חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות של הטרדה מינית כלפי תלמידות. לאחר סגירת התיק הפלילי הנושא הועבר לאגף משמעת בציבות שירות המדינה. בבדיקה נמצאה כי קיימת תשתית הולמת לביצוע עבירות משצמעת כלפי תלמידות. עקב קשיים של העדת התלמידות נוכח הזמן שעבר, הוחלט לא להעמידו לדין.

14. התובע התנגד לאותו מסמך בטענה כי העורך של המסמך לא הובא להעיד. ההתנגדות נדחתה מאחר והמכתב צורף שנה וחצי לפני חקירתו של העד שליזנגר והתובע לא העלה כל התנגדות להגשת המסמך-עד למועד דיון ההוכחות. זאת ועוד, ממילא כיום המגמה היא מעבר ממבחן של קבילות למבחן של משקל. במקרה דנן, אותו מכתב נשלח לנתבע 2 ואין בעובדה כי לא העיד כדי לפגוע בקבילות המכתב. אשר למשקל של אותו מכתב, התובע נשאל על תוכנו ובחקירה הנגדית לא הכיחש את תוכן הדברים ולא הכחיש את הפרטים שהובאו באותו מכתב. ראו לעניין זה עדותו :

    "ש: מפנה למכתב, התיק הועבר לאגף המשמעת ולאחר עיון בחומר החקירה נאמר שקיימת תשתית, מקריאה לך, איך אתה אומר שהתיק נסגר?

    ת: התיק נסגר ולא קיבלתי שום נזיפה. מה שבאמת לא ברור הפרסום בעיתון עובדה לי לא ידוע על שירות המדינה, מישהו מאחורי הקלעים העיף את הדברים סגרו ושוב פתחו ושוב, כל פעם ניסו מחדש להרוג. ביולי לא היה שום דבר. בתקופה הראשונה שיצאנו לחופשה של 10 ימים זה היה תחת משרד החינוך של מחוז צפון לבירור ענייני. לא היה כלום ותוך כדי הוצאתי אישור משטרה. ביררו את הדברים ולא היה כלום והתיק נסגר. מישהו בעל קשרים ניסה בכל דרך לנסות להפיל אותי."

     

     

15. הנה אם כן, מכתב זה מצטרף ליתר העדויות ובכללן עדות התובע עצמו ומכתב בא כוחו ויש בכל אלה כדי להוכיח את אמיתותת הדיווח שהובא בכתבה.

16. בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, על מנת להוכיח הגנת אמת בפרסום צריכים להתקיים שני תנאים: כי מדובר בפרסום אמת וכי יש עניין לציבור בפרסום. עוד צויין בסעיף כי ההגנה לא תשלל מהנתבע מקום בשל כך בלבד כי לא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

17. המחלוקת היא ביחס לתנאי הראשון של אמת הפרסום . במקרה דנן ברור כי יש לציבור עניין בפרסום הכתבה והתובע כלל לא טען בנושא זה.

18. חשוב לציין בהקשר זה כי יש מקום להוכחת שני התנאים האמורים מבלי להיכנס לשיקולים נוספים וזאת אני מציינת בהקשר של טענת התובע כי לא ביקשו את תגובתו. אין באי קבלת תגובה מהתובע לפני הפרסום כדי לשלול את ההגנה של אמת בפרסום מקום שהיא מוכחת ומתקיימים שני תנאיה: אמת בפרסום ועניין לציבור.

19. כאמור לעיל, לצורך בחינת האמת בפרסום, ההגנה תעמוד לנתבע גם כאשר היה אי דיוק בפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. אפנה לדבריו של שנהר, בספרו "דיני לשון הרע" בעמוד 221 :

    " לצורך בחינת השאלה האם חלה הגנת אמת דיברתי על פרסום מסוים יערוך , בית-המשפט השוואה בין העובדות העולות מהפרסום, כפי שזה מתפרש על פי כללי , הפרשנות לבין המציאות העובדתית במועד הפרסום . ...אולם הזהות שבה מדובר אינה חייבת להיות )מוחלטת אם בכלל תיתכן זהות מוחלטת בין מציאות עובדתית לתיאור מילולי ) :לצורך  החלת הגנת אמת דיברתי די בכך שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את  המציאות, שכן מתן המשקל הראוי לחופש הביטוי מחייב "שלא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע"

    חוק איסור לשון הרע קובע, כי גם כאשר קיים פער מסוים בין המציאות המוכחת לבין הצגתה בפרסום, עשוי המפרסם ליהנות בכל זאת מהגנת סעיף 14 ,אם העובדה שהועלתה בפרסום ולא הוכחה היא בגדר "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". סייג זה מורכב למעשה משני תנאים מצטברים, שבהתקיים שניהם לא תישלל מהמפרסם הגנת סעיף 14 למרות שבפרסום הופיע פרט שגוי. התנאי הראשון עוסק במשקלו היחסי של הפרט השגוי והוא קובע, כי ההגנה לא תישלל אם הפרט השגוי יהיה בגדר " פרט לוואי" ככל שחלקו של הפרט השגוי ביחס לפרסום יהיה קטן יותר כך בית, - המשפט ייטה יותר לראות בו ". פרט לוואי" בחוק אין תשובה לשאלה, האם ההשוואה צריכה להעשות בין הפרט השגוי לבין הפרסום בכללותו " או שמא הפרט השגוי יוגדר כ" פרט לוואי" רק אם הגדרה זו תתאים למשקלו היחסי בהשוואה למרכיב לשון הרע  שבפרסום או לאותו חלק של הפרסום שבגינו ננקט ההליך.

    התנאי השני שבו מותנה הסייג שבסעיף 14 סיפא עוסק במידת הפגיעה שהפרט השגוי גרם לנפגע. המפרסם יוכל ליהנות מההגנה רק אם הפרט השגוי הוא כזה "שאין בו פגיעה של ממש".

     

20. לפי העדויות ולפי עדותו של התובע עצמו, הפרסום היה דיווח על אירוע שאכן היה והתרחש.אכן היתה תלונה בעניינו של התובע . הוא לא הורשה ללמד תקופה בגלל אותה תלונה. הוא אישר זאת בחקירה הנגדית. במכתב בא כוחו לפני הגשת התביעה צויין כי הוצא לחופשה. התובע הודה כי היתה חקירה במשטרה ואולם הוא מציין כי התיק נסגר –הוא רק מציין כי זה היה בשלב יותר מאוחר לאחר פרסום הכתבה בסוף חופשת הקיץ(הכתבה יש לציין פורסמה ביום 1.7.16. )

21. ממכלול העדויות עולה בבירור כי ישנו אמת בפרסום. עוד עולה כי אותם פרטים אליהם מתייחס התובע מהוים אי דיוקים שהם בגדר פרט שולי שאינו שולל את תחולת ההגנה של אמת בפרסום. הכונה כי במועד הפרסום כבר חזר ללמד והעובדה.

     

    חוסר תום לב מצידו של התובע:

22. התובע הגיש את תביעתו בחודש מאי 2020. הפרסום היה ביום 1.7.16. התובע נשאל מדוע לא הגיש את תביעתו קודם לכן והשיב כי בתו חלתה ולא היה פנוי לעסוק בתביעה. אלא שתשובה זו של התובע אינה מתיישבת עם העובדות שהוא בעצמו מסר בעדותו שכן בתו חלתה רק בשנת , 2019. דהיינו משנת 2016 ועד 2019 אז חלתה הבת לא היתה מניעה כלשהי מהגשת התביעה. תשובתו מעלה תמונה של תובע חסר תום לב שלא מהסס למסור תשובות שאינן תשובות אמת. זאת ועוד, התובע שלח בסמוך למועד הפרסום מכתב באמצעות עו"ד ויחד עם זאת חיכה 4 שנים עד שהגיש את התביעה- ללא כל הסבר מניח את הדעת.

23. זאת ועוד, הידיעה אודות הפרשה פורסמה גם באתר "מעריב" . במעריב פרסמו ביום 20.6.17 כי רב המלמד בבית ספר יסודי בעפולה חשוב בפגיעה מינית בתלמידות "כך דווח היום בגלי צה"ל" בכתבה צויין כי האירועים היו בחודש מרץ שנה שעברה. בשונה מהכתבה מושא התביעה-באותה כתבה פרסמו את התמונה של בית הספר. התובע נשאל מדוע לא הגיש תביעה נגד "מעריב" וענה כי לא ידע וכי ישקול להגיש תביעה. עם כל הכבוד-התשובה מתממת. אוסיף כי אותה כתבה צורפה לתצהיר הנתבע עוד בינואר 2021. הזמן שעבר מאז מועד הפרסום במעריב וגם לאחר מועד צירוף הידיעה לתצהיר הנתבע-מלמדים כי לתובע אין כוונה להגיש תביעה נגד מעריב. הגשת התביעה דנן נגד הנתבעים 4 שנים לאחר מועד הפרסום היא מגמתית ויש בה כדי להראות על חוסר תום הלב מצידו של התובע בהתנהלותו והגשת התביעה.

     

24. לסיכום: התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים הוצאות המשפט בסך כולל של 7,500 ₪

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, י"א תמוז תשפ"ב, 10 יולי 2022, בהעדר הצדדים.