פס"ד בתביעה להורות לביטול העברת זכויות בדירה, ברכב ובהשבת כספים

רקע:

1. לתובעת ובעלה (להלן: "המנוח") נולדו 9 ילדיהם: ט' ז"ל (חסוי, נפטר ב- 2017), א', ד', ו' , ג'', ר' ז"ל, מ',  ס' ו- ס'.

2. הנתבע 1 הינו כאמור בנה של התובעת.

הנתבעת 2 הינה אשתו שלעבר של הנתבע 1 וכלתה לשעבר של התובעת  

הנתבעת 3 הינה בתו של הנתבע 1 ונכדתה של התובעת .

3. ביום 3.7.2008 רכשו התובעת והמנוח את הזכויות בדירת מגורים ברח' X הרשומה בספרי עמידר כגו"ח Y (להלן: "הדירה העיקרית")  (לאחר שנים רבות בהן התגוררו בה בדיירות מוגנת) – ונרשמו בספרי עמידר כבעלי הזכויות בה בחלקים שווים ביניהם.

4. ביום 17.4.2009, העביר המנוח את זכויותיו בדירה העיקרית (50% מהזכויות) לבן מ', אשר העביר מחצית מהזכויות שקיבל (היינו 25% מכלל הזכויות בדירה)  לבנם של הנתבע1 והנתבעת2, שהיה באותה עת קטין.

יוער, כי ב- 2010 עתר המנוח בתביעה למתן פס"ד הצהרתי לביטול העסקה/רישום והעברת הזכויות כאמור, ואולם התביעה נדחתה (תמ"ש ---- ).

5. ביום 6.5.2013 העבירה התובעת את זכויותיה בדירה העיקרית (50% מהזכויות) לנכדה הנתבעת 3, ללא תמורה, בהתאם להסכם מתנה שנחתם ביניהן. מסמכי ההעברה נערכו ע"י עו"ד פלוני.

זכויות אלו הועברו מאוחר יותר מהנתבעת 3 להוריה–הנתבעים 1-2 (בהתאם לתצהירי העברה שנחתמו ב-25.7.14) ולאחר מכן הועברו מהנתבעת2 לנתבע 1 בהתאם להסכם גירושין שנחתם ביניהם. 

6. ביום 25.7.2014 הועברו גם זכויותיו של בנם של הנתבעים 1-2 בדירה העיקרית - ע"ש הוריו, הנתבעים 1-2.

7. ביום 20.12.15 עתר הבן מ' בתביעה לפירוק שיתוף בדירה העיקרית (תמ"ש-- ) כנגד הנתבע1 והתובעת–תביעה שנידונה במאוחד עם תיק זה. ביום 27.6.2018, אושר וניתן תוקף של פס"ד להסכם פשרה, לפיו הנתבע 1 רכש את זכויותיו של הבן מ' בדירה (25% מהזכויות).

8. כיום רשומות מלוא הזכויות בדירה העיקרית על שם הנתבע1:

25% מהזכויות אשר הועברו אליו מבתו הנתבעת 3  

25% מהזכויות אשר הועברו אליו מאשתו לשעבר הנתבעת 2 בהתאם להסכם הגירושין ביניהם

25% מהזכויות נרכשו ע"י הנתבע 1 מאחיו מ' בהתאם להסכם פשרה כאמור

25% מהזכויות נוספים הועברו לנתבע 1 מבנו

במהלך הליכים אלו הצהיר הנתבע 1 כי לטובת התובעת רשומה הערת בדבר זכותה למגורים בדירה העיקרית לכל ימי חייה.

9. בנוסף – נרשמו ע"ש התובעת ובנה החסוי ט' ז"ל, הזכויות בדירה נוספת ברח' X הרשומה בספרי עמידר בגו"ח Z (להלן: "הדירה הקטנה") בחלקים שווים ביניהם. ביום 29.9.14, העבירה התובעת את זכויותיה בדירה הקטנה (50% מהזכויות) לנתבעים 1-2, ללא תמורה. מסמכי ההעברה נערכו ע"י עו"ד אלמוני. מאוחר יותר, העבירה הנתבע 2 את זכויותיה בדירה הקטנה לנתבע 1 בהתאם להסכם גירושין שנחתם ביניהם.

תמצית עתירות התובעת:

10. התובעת עותרת בתביעה זו להורות כדלקמן:-

• ביטול העברת זכויותיה (50% מהזכויות) בדירה העיקרית לנתבעת 3, ולאחריה ביטול העברת הזכויות מהנתבעת 3 לנתבעים 1-2, ולאחריה ביטול ההעברה מהנתבעת 2 לנתבע1.
• ביטול העברת זכויותיה (50% מהזכויות) בדירה הקטנה לנתבעים 1-2, ולאחריה ביטול ההעברה מהנתבעת 2 לנתבע 1.
• ביטול העברת זכויות התובעת ברכב --- לידי הנתבע1.
• השבת כספים בסך של 200,000 ₪ לפחות, שלטענתה גבה ממנה הנתבע 1 באיומים ומרמה.

ההליך המשפטי

11. דיוני קד"מ התקיימו ביום 1.10.17, 5.12.17, 10.1217, 24.4.18, 25.10.18, 14.5.19.

דיוני הוכחות התקיימו ביום  20.12.18, 17.1.19, 7.7.20, 8.7.20 .

12. מטעם התובעת, הוגש תצהיר עדות ראשית מיום 25.5.18 אשר הוצא מהתיק לאחר שהתובעת הכחישה את חתימתה עליו. כן הוגש תצהיר משלים מטעם התובעת ביום 21.10.18.

כמו כן הוגשו תצהירי בנותיה – גב' ג' וגב' ס'.

13. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי שלושת הנתבעים, וכן תצהיריהם של מר פ' , מר מ' , עו"ד אלמוני וע"ד פלוני.

בנוסף, זומנו לעדות ונחקרו עו"ד ו' וכן פרופ' מ'. 

תמצית טענות התובעת:

14. לטענת התובעת, עסקאות ההעברה בוצעו ע"י הנתבע 1 באופן בלתי כשר, כשהוא אילץ אותה תחת איומים וכפייה לחתום על המסמכים בניגוד לרצונה והסכמתה, ומכלול הראיות מלמד כי נעשה ניסיון השתלטות על נכסיה. לטענתה, לא ניתן לקבל מצב בו אשה קשישה וחולה מעניקה את נכסי המקרקעין שלה – לרבות דירת מגוריה – מבלי שהובטח המשך מדורה בדירה עד לאחרית ימיה, יחד עם בתה אשר בעזרתה היא תלויה. על כן, עסקאות אלו צריכות להיות בטלות מעיקרן, ועל הנתבעים להשיב לה את שלקחו ממנה שלא כדין.

15. לטענתה הינה ילידת 1940, קשישה הסובלת ממצב בריאותי קשה ביותר הן נפשית והן גופנית לרבות בעיות בזכרון, בראיה מוגבלת, סכרת קשה ולא יתכן כי תעביר את נכסיה.

16. לטענתה, משך שנים חיה תחת אלימות בנה הנתבע 1, שגברה לאחר פטירת בעלה, כפי שהעידה (לדוג' פרו' 20.12.18, ע' 21 ש' 16-28, ע' 28 ש' 14-25). לטענתה, הנתבע 1 פעל להרחיקה מיתר ילדיה, ולא בחל באמצעים על מנת לנשלה מכל נכסיה (דירות, רכב וקצבאות) ולהותירה בידיים ריקות. לטענתה, הנתבע 1 נהג להכות אותה, את הבן החסוי ט' ז"ל ואת בתה ו', לאיים עליהם נפשית ופיזית. כן איים הנתבע 1 כי ידאג לאשפז את הבן ט' ז"ל ולהרחיקו מהתובעת ומהבית, בהכירו את הקשר המיוחד שהיה בינה ובין הבן ט' ז"ל.  לטענתה, הנתבע 1 נהג באלימות גם נגד אחיו ואף כלפי אביו, הוגשו כנגדו תלונות למשטרת ישראל, ובתה ו' אף נאלצה לברוח מהבית.  

17. לטענת התובעת, משך שנים נהג הנתבע1 להוציא ממנה באיומים כספי קצבה שקיבלה, בסך כולל של למעלה מ- 200,000 ₪, תוך שהוא מותיר אותה עם סכומים שלא הספיקו למחייתה.

18. לטענתה, לאחר פטירת הבן ט' ז"ל, עת ביקשה להסתלק מחלקה בעזבונו לטובת שתי בנותיה הרווקות א' ו- ו', ולהעביר להן את זכויותיה בדירה הקטנה, גילתה לתדהמתה כי זכויותיה עברו ע"ש הנתבע 1 ואשתו (דאז) הנתבעת2, ולאחר מכן ע"ש הנתבע1 לבדו.

19. לטענתה, מעולם לא הסכימה להעביר זכויותיה בדירה הקטנה לנתבע 1 ו/או לנתבעת 2, מעולם לא הוסבר לה כי היא מוחתמת על מסמכי העברה ללא תמורה, ואף לא ידעה תוכן ומשמעות המסמכים עליהם חתמה. העברות נכסיה לא בוצעו בהסכמתה והן פרי הפעלת לחצים, הטעיות וניצול מצבה הקשה בניסיון להשתלט על נכסיה שלא כדין.

התובעת אף מכחישה כי חתמה על מסמכים בפני עו"ד אלמוני, שהינו לטענתה חברו הטוב של הנתבע1, וזה ממילא לטענתה לא הסביר לה את משמעותם ותוכנם של המסמכים והתצהיר עליהם הוחתמה. לטענתה, לא ניתנה לה הזדמנות לעיין במסמכים והנתבע 1 טען בפניה כי המדובר במסמכים לצורך קבלת הנחה בארנונה, חשמל ומים.

20. עוד לטענתה, התברר לה כי הוחתמה אף על מסמכים לפיהם מועברות זכויותיה בדירה העיקרית לנכדה הנתבעת 3 (בתם של הנתבעים 1-2). התובעת מכחישה כי חתמה על המסמכים בפני עו"ד פלוני, גם הוא חברו הטוב של הנתבע1, ולטענתה, לא הסביר לה על מה היא מוחתמת. כן לטענתה, לא היתה לה כל כוונה להעביר זכויותיה לנתבעת3. אף בעניין דירה זו, לטענתה, הוחתמה על המסמכים מבלי שתדע על מה היא חותמת, מבלי שניתנה לה הזדמנות לעיין בהם ותוך - הפעלת אלימות מילולית, איומים בפגיעה פיזית כלפיה, איומים בדבר העברת הבן ט' ז"ל למוסד, ותוך שהנתבע1 טוען כי המדובר במסמכים לצורך קבלת הנחה בארנונה, חשמל ומים.

21. לטענתה, כאשר פנתה לנתבע 1 ובקשה ממנו להשיב המצב לקדמותו החל להשתולל ולאיים עליה, פיזית ומילולית, איים לגרש אותה ואת הבת ו' מהדירה עיקרית, ואף הודיע לה כי     כל זכויותיה בדירה העיקרית הועברו אליו ואין לה כל זכות בה.

22. לטענתה, דרך הפעולה של הנתבע1 נועדה ליצור שרשרת העברות שתמנע ממנה את ביטול המתנה. עוד לטענתה, במסגרת סכסוך הגירושין בין הנתבעים 1-2, הגישה הנתבעת 2 תלונה במשטרה כנגד הנתבע 1 וכנגד עו"ד פלוני בגין זיוף.

23. לטענתה לו היה מדובר בהעברות כשרות, היו אלו מתבצעות על דרך של צוואה, ובהעברת נכסים כרצונה לאחר פטירתה, ולא היתה כל דחיפות להעברת נכסיה באותה עת.

24. לטענת התובעת לחילופין – גם אם המדובר בהעברה כדין, קמה לה הזכות לבטלה מפאת התנהגות מחפירה של מקבלי המתנה כלפיה.

25. לטענתה, על היחס האלים של הנתבע 1 כלפיה, הכולל התנהגות אלימה, מכות, צעקות, איומים– ניתן ללמוד: מחקירתה בביה"מ (פרו' 20.12.18 ע'21 ש' 16-28, ע'22 ש' 14-30, ע' 28 ש' 14-25 ); תע"ר הבת ו' וחקירתה (פרו' 20.12.18, ע' 14 ש' 4-5, 15-18), תצהיר הבת ס' וחקירתה (פרו' 20.12.18, ש' 25-27) והדבר מחזק את טענתה כי מעולם לא התכוונה להעביר לו את זכויותיה.

26. לטענתה, לה 7 ילדים, בהם 4 בנות (2 אינן נשואות), 25 נכדים וברור כי אם הנתבע 1 לא היה מאיים וכופה עליה לחתום על מסמכים בניגוד לרצונה, לא היתה מעבירה זכויותיה אליו.

27. לטענתה המדובר בהעברה בלתי כשרה שנועדה לחמוק מנושים בהיות הנתבע 1 פושט רגל באותה תקופה. לטענתה, הנתבע1 טען בחקירתו כי העברת נכס לילדיו הינה כהעברת נכס לידיו שלו (ע' 49 ש' 13-15, ע' 50 ש' 17-20). בהקשר זה התובעת אף מפנה לסע' 216 (5) לפקודת פשיטת הרגל. 

28. לטענת התובעת, לא היו יחסים מיוחדים כלשהם בינה ובין נכדתה הנתבעת3, המצדיקים את העברת זכויותיה לידיה. הנתבעת 3 היא הנכדה הרחוקה ביותר ממנה, ומשך שנים לא הגיעה לבקרה כפי שהעידה (ע' 23, ש' 33-36, ע' 24 ש' 1-4, ע' 29 ש' 24-36, ע' 30 ש' 1-5), וכעולה מעדות הנתבעת 3 (תמליל מיום 7.7.20 ע' 20 ש' 34-35) ועדות הנתבע 1 (תמליל מיום 7.7.20 ע' 64, ש' 13-15). לטענתה, לנתבע1 לא היה הסבר מניח את הדעת בחקירתו מדוע בחרה התובעת להעניק דווקא לנתבעת 3 את זכויותיה בדירה (ע' 44 ש' 26-39, ע' 46 ש' 5-12).

עוד לטענתה, העברת הזכויות בכנס לידי הנתבעת 3 מנוגדת לאמור בס' 78 לתע"ר הנתבע 1, לפיו במגזר הערבי נהוג כי הבנים מקבלים את החלק הארי מנכסי הוריהם.

29. לטענת התובעת, בנותיה, ובעיקר הבת ו' המתגוררת עימה, הן שתמכו טיפלו וסייעו ללא הרף בה. לטענתה, ביקשה לדאוג לבנותיה, בעיקר לשתי הבנות הרווקות, אך הנתבע 1 סיכל זאת כאשר גזל את זכויותיה (פרו' 20.12.18 ע' 23, ש' 11-12 ; ע' 32 ש' 28-36, ע' 33 1-4, ע' 34 14-17 ).

30. לטענתה, מצבה הכלכלי והבריאותי הולך ומדרדר, ולאחר פטירת בעלה הפסיקה לקבל כספי קצבת נכה צה"ל (פרו' 20.12.18 ע' 24 ש' 34-36, ע' 25 ש' 1-11). לטענתה, אלמלא ביצע הנתבע1 את העברת הנכסים ממנה מצבה הכלכלי היה טוב בהרבה, ויכלה לחיות ולהזדקן ברווחה ובכבוד.          

31. לטענת התובעת, הנתבע 1 רימה אותה אף בעניין רכב --- שרכש בעלה המנוח זמן קצר לפני פטירתו (כנכה צה"ל), כאשר החתים אותה (באותה השיטה) על מסמכים בטענה כי המדובר בהעברת הזכויות ברכב משם בעלה המנוח לשמה, אולם בפועל הנתבע1 העביר הזכויות על שמה ומיד באותו היום העביר הזכויות ברכב על שמו, שלא כדין ובניגוד לרצונה (ע' 25 ש' 12-21).

32. לטענתה, בנותיה ' ו- ס' תמכו בגרסתה וחזקו אותה, באופן המעיד על אמינותה. כך, הבת ו' העידה על הטיפול המסור והרציף שנתנה לאמה לאורך כל השנים, על ניסיונות ג' להרחיק בינה לאמה, והיעדר עזרת ג' לתובעת (פרו' 20.12.18 ע'13, ש'30-36, ע'13 ש'1-15), על האלימות שחוותה התובעת כאשר ג' אילץ אותה לחתום על מסמכים (ע' 16, ש' 12-18). הבת ס' העידה אף היא על העזרה הרבה שהעניקה לתובעת (פרו' 20.12.18, ע' 18, ש' 15-24) וכי התובעת לא סיפרה לה כי העבירה זכויותיה בנכסיה לנתבע 1 וסיפרה כי הוחתמה על מסמכים של הנתבע1 בניגוד לרצונה והסכמתה.

33. לטענתה, עדות הנתבע 1 מעידה על היעדר אמינותו שכן בניגוד לטענתו לעזרה ולטיפול בה (ס' 95-97 לתע"ר) העיד כי שוחח עימה לאחרונה "לפני חודש חודשיים" (תמליל 7.20 ע' 64, ש' 13-15). עוד לטענתה, בסע' 29 לתצהירו טען כי "בשלב זה ולאחר הגירושין אמי ביקשה ממני לדאוג לקבל את החלק של (הנתבעת2 ) בנכסים על שמי", ואולם בחקירתו טען כי העברת הנכסים נעשה ע"פ רצונו ללא כל בקשה של אף גורם אחר (ע' 50 ש' 23-39, ע' 51 ש' 1-22).

לטענתה, על דרכי פעולתו של הנתבע1 ניתן ללמוד אף מהעובדה כי לאחר פטירת אחיו ט' שהיה חסוי ונכה, הגיש התנגדות למתן צו ירושה, בטענה אבסורדית כי קיימת צוואה (ע'61, ש' 21-32).

34. לטענתה, עדות הנתבעת2 רצופה אף היא בסתירות והתחמקויות המעידות על היעדר אמינותה. בתע"ר טענה הנתבעת2 כי הנכס שנתנה התובעת לנתבעת 3 "ניתן מרצונה הטוב, החופשי של התובעת מבלי שאף אחד הפעיל עליה לחצים", ואילו בעדותה כי לא ידעה על העברת הדירה לנתבעת 3 בזמן אמת, ולא דיברה על כך עם אף אחד (7.7.20, תמליל ע' 31 ש' 12-14, ע' 32 ש' 4-8). הנתבעת 2 אף השיבה תשובות מתחמקות בנוגע לנסיבות ביטול תצהיר ההעברה (ע'33 ש' 8-29, עמ' 34 ש' 15-38, ע'35 ש' 1-2, ע'38 ש' 31-35) וברור כי התצהיר נחתם תחת כפייה שאחרת לא היתה סיבה לבטלו והמדובר בדפוס פעולה של הנתבע 1, הלוחץ על אנשים לעשות דברים כדי להשיג נכסים (ע'59, ש'1-9).

כן לטענתה, עו"ד פלוני אשר ערך את תצהירה של הנתבעת 2  ולאחר מכן ביטל אותו וערך עבורם את הסכם הגירושין – מסר תשובות מתחמקות, וטען כי אינו זוכר מה בדיוק נעשה ומדוע בוטל התצהיר (עדות עו"ד פלוני 17.1.19 ע' 61 ש' 29-32, ע' 62 ש' 1-6, ע' 63 ש' 12-25).

עוד לטענתה, על אף שבתצהירה (סע' 14) טענה הנתבעת 2 לתמיכה ועזרה שהעניקה לתובעת, הרי בחקירתה השיבה כי לא היתה בקשר עם התובעת כמה חודשים (ע' 40, ש' 17-20, 36-37).

35. לטענתה, לא רק שהנתבע 1 לא גילה לה על מה היא חותמת, אלא אף לא העמיד אותה על שווים האמיתי של הנכסים (מליוני שקלים) ועל כך שהוא מותיר אותה ללא נכסים.

36. לטענתה, בניגוד לתמונה שציירה הנתבעת 3 בתצהירה בדבר עזרה ותמיכה בתובעת, בחקירתה התבררה תמונה שונה. כך טענה הנתבעת 3 בחקירתה כי לא ראתה את התובעת מאז הדיון האחרון בתיק , מספר חודשים (עדות הנתבעת 3 מיום 7.7.20, תמליל ע' 20 ש' 34-35).

בשנת 2013 העבירה הנתבעת 3 את חלקה בדירה שקיבלה מהתובעת לידי הוריה, כאשר למרבה הפלא, באותה שנה אביה הנתבע 1 פשט רגל. לטענתה, ברור כי תזמון העברת הדירה מהנתבעת 3 להוריה קשור להיות הנתבע 1 פושט רגל. בחקירתה לא נתנה הנתבעת 3 הסבר מניח את הדעת מדוע דווקא במועד זה העבירה הדירה להוריה (ע' 30 ש' 8-34). עוד לטענתה, הנתבעת 3, כמי שטוענת שהיא נכדתה המועדפת ובעלת יחסים קרובים עם סבתה, לא דאגה לזכויות המדור של סבתה בדירה, הגם שידעה כי סבתה מתכוונת להמשיך להתגורר בה.

37. לטענתה, עדות עו"ד פלוני (שערך את מסמכי ההעברה מהתובעת לנתבעת 3) לפיה לא שילמו לו על עסקה זו (פרו' 17.1.2019 ע' 58, ש' 13-16), וכי לא טרח לשאול אותה מדוע דווקא עכשיו היא מבקשת לבצע את עסקת העברת הזכויות בדירה לנתבעת 3 או האם ברצונה לערוך צוואה (ע' 58 ש' 19-22) – תמוהה. כן תמוהה לטענתה, התנהלות עו"ד פלוני, המכיר את ריבוי הסכסוכים במשפחה, שלא הוסיף בהסכם סע' המבטיח את זכותה למדור בדירה ואף הוסיף בסע' 3.3 להסכם כי ההעברה היא "ללא תנאי" הגם שידע כי התובעת רוצה לגור בדירה (ע' 59, ש' 11-12), ועל אף שבסע' 4 לתצהיר התובעת שצורף להסכם המתנה, צוין מפורשות כי "אני אמשיך להתגורר בדירה כל עוד אני חפצה בכך".

עו"ד פלוני נשאל על טעויות שנפלו במסמכים (טעות בשמה וכתובתה של הנתבעת 3, וטעות במספר               ת.ז. של התובעת) – השיב תשובות מתחמקות ומבולבלות (ע' 60 ש' 14-22, ע' 9 ש' 9-28). כמו כן      לטענתה, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לטעויות הבסיסיות בטפסים שערך, לרבות הזהות           המוחלטת בין כתיבת שמה של הנתבעת 3 (שמולא בכתב ידו של עו"ד פלוני) לבין חתימת הנתבעת 3 בהמשך אותו מסמך, לרבות הטעות החוזרת באיות שמה של הנתבעת 3 והדבר מעלה תמיהות קשות על אמיתות החתימה, בקשר להעברת הזכויות לנתבעת 3.

38. לטענתה, הסבר עו"ד אלמוני בחקירתו את הטעות בין מועד חתימת תצהיר העברת הזכויות מהנתבעת 3 לנתבע 1 לבין תאריך ביצוע העסקה, בטעות דפוס שהינה תוצאה של פעולת "העתק הדבק" (ע' 6 ש' 36-39, ע' 7 ש' 1-10) אינה מתקבלת. לטענתה, עו"ד אלמוני לא דאג לעגן את זכותה למדור בדירה העיקרית בזמן אמת (2014), אלא רק ב- 2019, בחלוף 5 שנים ובהליך המשפטי.

39. לטענתה, אף אחד מהגורמים המעורבים "לא עצר לחשוב על טובתה" ולהסדיר את זכותה למדור, שהיא עניין בסיסי, והדבר מעיד על הלך הרוח שהיה בעת ביצוע העסקאות הנ"ל (עדות עו"ד אלמוני, ע' 12-14 לתמליל).

40. באשר לעדות עו"ד ו' - הלה ייצג את התובעת והנתבע 1 בתביעה שהגיש כנגדם הבן מ' לפירוק שיתוף בדירה העיקרית ודמ"ש (תמ"ש ---). לטענתה, קו ההגנה בתביעה זו היה כי לה זכות מדור בנכס (עדות עו"ד ו' 8.7.20, ע' 80 ש' 30-36, ע' 81 ש' 1-5). בחקירת עו"ד ו', התברר כי התקבלה הצעה לרכוש את הדירה, ואולם התובעת סירבה לכך בשל המחיר- ומכאן כי היתה בתודעה שהדירה מצויה בבעלותה והיא אמורה לקבל כסף ממכירתה (ע' 81, ש' 29-35).

41. לטענתה, קיימת אף סתירה בין תצהיר העברת הזכויות בדירה לנתבעת 3 (אשר אינו נושא תאריך ואינו כולל סעיף המאפשר את מגוריה בדירה), לבין הסכם המתנה אשר אינו כולל תנאי כלשהו ואף אינו נושא חתימתו של עו"ד פלוני. לטענתה, סתירות אלו מוכיחות כי המסמכים לא נחתמו בעת ובעונה אחת, וכי המדובר בהעברות מרמה, ללא גמירות דעתה ומבלי שהוסבר לה תוכנם של המסמכים, ועל כן הם בטלים ומבוטלים ו/או ניתנים לביטול.

לחילופין, הסתירות והפגמים בכל אחד מהמסמכים ו/או בינם לבין עצמם מצדיקים את ביטול העברת המתנה, כאמור בסע' 4 ו- 5(ב) לחוק המתנה תשכ"ח -1968.

42. לטענתה, משהיא ממשיכה להתגורר בדירה העיקרית, ולאור הסתירות הפגמים והתהיות במסמכי ההקניה – ההקניה לא תמה/הושלמה, כאשר הזכויות בדירה העיקרית טרם הושלמו ברישום בלשכת רישום מקרקעין. כך גם באשר לדירה הקטנה ובאשר לרכב --.

43. לחילופין, גם אם העברת הנכסים היתה כדין, הרי שלטענתה קמה לה הזכות לבטל את ההעברות מפאת התנהגותם המחפירה של מקבלי המתנה כלפיה, עפ"י ס' 5 (ג) לחוק המתנה תשכ"ח -1968. לטענתה, בי"מ פירש בהרחבה ביטוי זה והתנהגות מקבל המתנה במקרקעין נחשבת כמחפירה כאשר היא עולה כדי כפיות טובה או פגיעה בכבודו של המעניק או בני משפחתו (ראבילו, 385, ה"פ 494/03 נטר נ' יוסף). ע"פ הפסיקה על מקבל המתנה לנהוג במעניק המתנה בדרך ארץ, כבוד והכרת תודה וחריגה מהתנהגות זו משמעה הפרת חובת תום הלב המוטלת על מקבל המתנה כצד לחוזה, ומהווה עילה לביטולו. עוד נקבע כי בחינת הטענה בדבר התנהגות מחפירה תיעשה ע"פ מבחנים סובייקטיביים תוך בחינת הנסיבות ומערכת היחסים הספציפית בין מעניק המתנה למקבל  (ע"א 350/96 וייסר נ' שביט). לטענתה, הוכיחה הן התנהגות מחפירה מצד מקבלי המתנה-המשך הרעה ביחסיה עם הנתבע1, אלימותו הנפשית והפיסית כלפיה וכלפי הבת ו', איומים על בני משפחה אחרים-והן הרעה ממשית במצבה הרפואי שתביא להרעה במצבה החומרי (שכן היא זקוקה לסיוע/השגחה בעלות 5,000- 7,000 ₪ לחודש) לכן, לטענתה, יש להחיל את ס' 5(ג) לחוק המתנה ולהורות על ביטול עסקאות ההעברה.

44. בסיכומיה המשלימים הוסיפה וטענה התובעת כי מסרה את התצהיר שהוצא מהתיק וכי הבלבול/ בעיות הזכרון נובעים ממצבה הרפואי והמנטלי הקשה ולכן, אין מקום לניסיון לייחס משמעות מפליג לסתירות או אי דיוקים, וכי "את העיקר הינה זוכרת" – כי הדירות הועברו שלא ברצונה עקב פעולות פסולות של הנתבע 1 ואת ההתנהגות המחפירה של הנתבעים כלפיה.

45. כן לטענתה, בהליך שהתנהל בתמ"ש --- טענו הנתבעים כי מדובר בעסקת מכר בתמורה של מעל 400,000 ₪, קרי: טענה העומדת בסתירה מוחלטת לטענות פה למתנה.

46. לטענתה, הנתבע1 לא הניח לה ולבת ו' לגור בשקט ובשלווה בדירה, וליתר בנותיה ובני משפחותיהם לבקר בדירה. לצורך כך, הציב הנתבע1 מצלמות בשטח שמסביב לדירה ובכל פעם היה דואג לאיים עליהם לרבות גדופים קללות, הגשת תלונות שקר במשטרה ותביעות בבית המשפט (כך בה"ט-- בו דחה בי"מ טענות הנתבע1, בע"ק --בה בוטלה החלטת מ"י להרחקת הבת ו', החלטה בה"ט --).

47. עוד לטענתה, ניצל הנתבע 1 את רשת המצלמות שהתקין, הגיע לבית התובעת כשהיא לבדה וניסה לדובב אותה תוך רמיסה גסה של החוק וניסיון בלתי חוקי ובלתי הוגן להשפיע על אמו הזקנה. לטענתה, מצפייה בסרטונים שהוצגו עולה הבעת פניה המפוחדת של התובעת, צורת הדיבור המגמגמת שלה מול הנתבע 1 שישב מולה "|כמו חוקר משטרתי היושב מול חשוד בניסיון הפחדה".  כן מפנה התובעת להקלטה בה מאיים הנתבע 1 על התובעת ועל שיטת האיומים בה נקט.

תמצית טענות הנתבעים:

48. לטענת הנתבעים, כפי שעלה מדברי התובעת באולם בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 17.1.19 היחסים בין הנתבע 1 ובין התובעת היו והינם טובים.

49. לטענתם, הגישו לביה"מ כמות אדירה של ראיות, מסמכים, תצהירים, פרו', הסכמים, אישורים רשמיים של גופי ציבור והעידו מס' רב של עדים בכללם, 3 עו"ד שאישרו כי הסכמי המתנה נשוא התיק נערכו לבקשת, על דעת ובחתימת התובעת, ונעשו מרצונה החופשי. כן העידו עדים נוספים לגבי היחסים הטובים שהיו בין התובעת לבין הנתבעים וכן לגבי אופיו של הנתבע 1. כולם הוכיחו כי טענות התובעת בדבר היות הנתבע 1 אלים הינן טענות שקריות.

בנוסף, הוצגו בפני ביה"מ: תצהירים עליהם חתמה התובעת, הן לפני והן לאחר הגשת            התובענה דנן, בהם אישרה כי העניקה את המתנות נשוא התביעה מרצונה החופשי;  פרו' של דיונים שהתקיימו בפני ביה"מ בהם הודתה התובעת כי הנתבע 1  עזר וסייע לה במשך השנים שעברו ואף הציל את חייה;  קלטות שתיעדו מפגשים רגועים מלאי אהבה שהתקיימו בין התובעת לבין הנתבע 1 לאחר הגשת התביעה, בהם הודתה התובעת כי אין לה כל טענה נגד הנתבעים, כי היא אכן נתנה את המתנות נשוא התובענה מרצונה החופשי וכי בנותיה הן אלה שלוחצות ומאיימות עליה להגיש את התביעה. 

            לטענתם, במהלך עדות התובעת נחשפה האמת והתברר כי אין לתובעת כל טענה נגד הנתבעים,            כי אין כל עילה ו/או טעם לביטול המתנות שניתנו על ידה וכי דין התובענה להידחות.

50. לטענתם, בנות התובעת ו' ו-ס', שואפות ומנסות להשיג לעצמן (ולא לתובעת) זכויות שלא כדין בנכסים נשוא התביעה, להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע 1 תוך רמיסת זכויות וניצול ציני של התובעת.

לטענתם, מתוך רצון לשמור על התובעת, רשומה לטובת התובעת הערת אזהרה למגוריה כל    ימי חייה בדירה העיקרית. בנוסף, התחייב כך הנתבע 1 בפני ביה"מ והוא אף התנגד לתביעת האח מ' למכירת הדירה (זאת בניגוד לבנותיה של התובעת אשר הצהירו כי יסכימו למכירת הדירה ויעשו כן ככל שאמן תזכה בתביעה).

51. לטענתם, עסקינן בתביעת סרק ובה טענות עובדתיות סותרות שכן התובעת אינה יכולה לטעון בו זמנית כי המסמכים מזויפים (קרי. לא חתמה עליהם), וכן כי נחתמו תחת עושק – דבר המעיד על ניסיון ל"מסע     דייג" שדי בו עצמו כדי להוות השתק שיפוטי ולהצדיק דחיית התובענה (רע"א 4224/04 בית ששון וע"א 1796/10 כתבן נ' בנק ירושלים, ע"א 810/17 באשה נ' גרדג'י).

            כך לטענתם גם בכל הנוגע לטענות התובעת בעניין יחסו של הנתבע 1, היות והתובעת הודתה במסגרת הליכים קודמים כי הנתבע 1 הוא זה שסייע לה ולא הייתה מצדו מעולם אלימות כלפיה.

52. לטענתם, התובעת העידה בתמ"ש --- (שעניינו תביעת המנוח לביטול הסכם מתנה בינו ובין הבן מ') כי "כולם עוזרים וגם הבנים עוזרים ודאגו כולם בשבילי ובשביל אבר ואם לא היו שני הבנים אני הייתי מתחת לאדמה כי הייתי כל השנים תחת אלימות קשה ואיים חזק ואם מתחילים להרביץ לי הם באים ומרחיקים אותו ממני, אני מתכוונת שמי שהרביץ לי הוא בעלי הנחמד";  כי "...אם לא היו הבנים שלי הייתי מתחת לאדמה. מספיק שהבן שלי בן 21 התאבד בגלל אבא שלו"; כי הנתבע 1 לא איים עליה אלא "הייתי מצלצלת אליהם כדי שיבואו להפריד מהמכות של אבא". לטענתם, התובעת אף הודתה בפני ביה"מ כי הנתבע 1 ו/או הנתבעים 2-3 לא היו מעולם אלימים כלפיה אלא עזרו לה כל הזמן (ע' 53 ש' 34, ע' 52 לפר').

53. לטענתם, העברת הבעלות ברכב --- ע"ש הנתבע 1 לא נעשתה באופן חד צדדי ובסתר אלא בהתאם לצו קיום צוואה ובהסכמת התובעת בכתב. עפ"י הצוואה ירש הנתבע 1 יחד עם            התובעת את הזכויות ברכב והתובעת ויתרה על הזכויות בו לטובת הנתבע 1 (הוצג תצהיר התובעת    בפני משרד הרישוי).  לטענתם, התובעת זנחה טענותיה בעניין זה.

כמו כן לטענתם, אף בעניין כספים לא הוצגו כל ראיות ו/או עדויות והתובעת הודתה כי  הנתבע1  לא נטל ממנה כספים. אף טענות אלו נזנחו על ידה.        

54. לטענתם, לא הובאה ע"י התובעת כל ראיה חיצונית להוכחת טענותיה בדבר התנהלות פסולה מצד הנתבע 1, והעדויות שהוגשו מטעמה היו של שתי בנותיה בלבד, אשר להן אינטרס בתוצאות פסה"ד, באשר הן מבקשות למכור את הבית, ולכן אין ליתן להן כל תוקף ו/או משקל.

כן הוגשו הקלטות לבית המשפט מהן עולה כי הבנות מאיימות על התובעת והן הכריחו אותה להגיש את התביעה. כך גם העידה התובעת בתמ"ש---   – אשר גם במסגרתו ניסו הבנות לעשוק את אביהם ואת אחיהם על מנת להתעשר ולהקנות לעצמן נכסים (פרו' 28.2.12 ע' 90 ש' 7-8 וע' 92 ש' 1-4, ע' 95) – נגד הבנות ועל איומיהן. כן הוצגה תלונה שהגישה התובעת נגד הבת ו' בגין אלימות והיא אף הוציאה נגדה צו הרחקה (נספח 26 לתע"ר הנתבע 1).

אלימות זו, באה לידי ביטוי גם לאחר הגשת התביעה כפי שעלה בקלטות המפגשים שהוצגו (תמלול שיחה wa0013 ע' 13 ש' 28, wa0012 ע' 8 ש' 9-10 ו- 16, ש' 21, ע' 9 ש' 1,3,5,12). כן לטענתם, עולה מהתמלולים כי התובעת כלל לא יודעת מה נאמר בתובענה, כי התובענה כולה לטובת הבנות ו' ו- א' ולא לטובתה האישית, כי מי שיזם את התובענה הוא בעלה של הבת ס', ועוד.

לטענתם, התובעת לא חלקה על ההקלטות ו/או התמלולים ו/או תוכנם.

55. לטענתם, עדותן של הבנות ו' ו- ס' מלאות סתירות וחוסר אמינות, סותרות מסמכים בכתב והצהרות שהן נתנו בהליכים אחרים, ונעדרות כל משקל. לטענתם, לתצהיריהן אין כל   רלבנטיות. לטענתם, הבנות העידו דווקא נגד התובעת וטענו כי היא שקרנית שלא ניתן   להאמין לה (נספח 7 לתע"ר הנתבע 1 ,  תמ"ש -- פרו' דיון 28.2.12 ש' 5 ע' 43).

56. עוד לטענתם, הבנות ו' ו-ס' לא קופחו על ידי הוריהן וקיבלו מהם כספים וקרקעות אותם מכרו. לכן, היה הגיון בכך שהתובעת תעניק את זכויותיה בדירה לבתו של הנתבע 1. עוד לטענתם, הבת ו' מנצלת את התובעת וחיה על חשבונה (עדות הבת ו' פרו' 20.12.18ע' 14 ש' 20-23), בכך פוגעת באינטרס הקיומי של התובעת. לבת ו' אינטרס אישי בתובענה והיא אף העידה כי הינה מעוניינת לגור בבית, קרי, מעוניינת בטובתה האישית ולא בטובת התובעת, וכי הינה חולה ולא יכולה לטפל בתובעת אלא שהתובעת מטפלת בה (עדות הבת ו' פרו' 20.12.18 ע' 14 ש' 29-31). לכן אף, לטענתם, אין לתת כל משקל לעדותה וטענותיה כי הינה מעוניינת לעזור לתובעת ובשל כך יש לאפשר לה לגור איתה, ואלו טענות שקריות.

57. עוד לטענתם, כל עוד מחזיק הנתבע 1 בזכויות הדירה, מצבה של התובעת טוב ומאפשר לה לסייע לבתה מבחינה כספית, קרי. הטענה להרעה במצבה הכספי של התובעת הינה שקרית.

58. לטענתם, במהלך עדותה, הודתה הבת ו' כי אינה יכולה להעיד מידיעה אישית כי הנתבע 1 החתים את התובעת באלימות על מסמכי רכב --- ואין בפיה גרסה עובדתית שניתן לבסס עליה ממצא כלשהו (ע' 15 ש' 12-28). כמו כן עדותה רצופה שקרים–כך לדו' טענתה כי לא הבן מ' התכוון למכור את הבית אלא הנתבע 1 (עדותה בע' 16 ש' 1-4) הגם כי הבן מ' הוא שהגיש את התביעה לפירוק שיתוף; טענתה כי נודע לה על עסקאות המתנה אחר פטירת הבן ט' ז"ל (ע'16 ש' 5-6) כאשר ידעה על כך בהליך שהתקיים בנוגע לבן ט', בא"פ --- קרי: לפני כן. כן טענו הבנות טענות עובדתיות סותרות מחד כי המסמכים מזויפים ומאידך כי נחתמו תחת עושק/הטעיה. עוד לטענתם, בטענת הבת ו' כי התובעת התכוונה להעביר לה ולאחותה את זכויותיה בדירה, יש משום הודאה בכך שהעברת הזכויות לנתבעים 1-3 לא הייתה פעולה חריגה.

59. לטענתם, גם עדות הבת ס' הייתה בעייתית משהעידה כי היתה בקשר רציף עם התובעת וביקרה אותה באופן תדיר ללא כל הפרעה (פרו' 20.12.18 עמ' 18 ש' 15-22) אולם, לטענתה, התובעת לא סיפרה לה מאום על אלימות, הסכמים והעברת זכויות ואף זאת בניגוד להצהרתה בדיון מיום 6.11.14 (ע' 18 ש' 24-33– נספח 28 לתע"ר הנתבע 1) כי היא יודעת על עסקת המתנה.

60. לטענתם, די בהוצאת תצהירה עדותה הראשית של התובעת מתיק ביה"מ - משהתובעת לא אישרה את חתימתה עליו (הגם כי אשרה חתימתה על מסמכים אחרים) – כדי לשמוט את התובענה, שכן לא נותרה בפני בי"מ כל גרסה עובדתית מטעם התובעת, לא כל שכן כזו שיכולה להרים את נטל ההוכחה הכבד הרובץ על שכמה להוכחת טענותיה. טענת התובעת בסיכומיה כי יתכן ולא זכרה את חתימתה אינה יכולה לסייע לה, שאם אכן כך הרי לא ניתן לבסס כל ממצא עובדתי על בסיס עדותה. לטענתם, חקירת התובעת ע"י בא כוחה הייתה בשאלות מדריכות (ולא בחקירה ראשית כפי שהורה בי"מ) והדברים משליכים על המשקל שיש לייחס לתשובותיה.

לטענתם, התובעת סתרה עצמה בעדותה פעמים רבות, הן בעדותה פה והן עדותה בהליך         הקודם לעניין בעלה המנוח בתמ"ש -- (כמפורט בסע' 74 ואילך לסיכומיהם) וכן        התחמקה ממתן תשובות והתייחסות לסתירות אלו.

לטענתם, התובעת אישרה כי מעולם לא חתמה על מסמך מבלי לקרוא או להבין אותו (ע' 26 ש' 4-13), אישרה בפני הנתבע 1 בהקלטה כי נתנה לו את המתנה (נספח 31 לתע"ר הנתבע 1 ), כי לאורך השנים היא ובעלה היו בקשר הדוק עם הנתבע1, כי נהגה לתת לנתבעת 3 שהסיעה אותה לבית החולים מתנות, וכי היה קשר מיוחד עם הנתבעת 3 וילדיו של הנתבע 1 וכי מעולם לא נמנע מהבנות  לבוא לבקרה או כל קשר עמה. כן אשרה התובעת כי לפני שבעלה נפטר (2015) הנתבע 1 לא היה אלים והתנהגותו הייתה טובה (ע' 34 ש' 6-11 ), כי הנתבע 1 סייע וטיפל בה (עדותה בע' 41 ש' 13-18), כי יחסיה עם הנתבעים היו טובים (ע' 38 ש' 1-10, ע' 52 ש' 13-33, ע' 53 ש' 24-33)- דבר שמוכיח כי ההסכם לא נחתמו תחת אלימות/עושק. כמו כן העידה התובעת כי הבנות לחצו עליה להגיש את התביעה, כי בעלה של הבת ס' מנסה לגזול את הכספי הבן ט' ז"ל וכי לא היה זה תחת איום מצד הנתבע 1 (עדותה בע' 41 ש' 22-36).

61. עוד לטענתם, העידה התובעת כי אם תזכה בתביעה תעביר את הזכויות לבת ו' (עדותה בע' 44 ש' 5-8) ומשכך הרי השבת המתנה לא תעזור לתובעת במאום ואין כל קשר בין שינוי מצבה         לבין השבת המתנה שהרי ביטול הסכמי המתנה משמעותו הרעה במצבה.

62. עוד לטענתם, לעומת העדויות הרשלניות של עדי התובעת הציגו הנתבעים ראיות חותכות בדמות הסכמי מתנה, תצהירים מאומתים ע"י עו"ד, אישורים בדבר תשלום מיסים, אישור זכויות וכן הובאו עדויות עורכי דין שערכו את התצהירים ועו"ד חיצוניים בפניהם הצהירה התובעת כי העבירה את זכויותיה במתנה מרצונה החופשי וכי אין לה טענות נגד העסקאות.

עו"ד אלמוני– לטענתם, הצהיר כי הסכמי המתנה נערכו לבקשת התובעת, אשר פנתה אליו וביקשה להעביר     את זכויותיה לבנה הנתבע 1 ואשתו הנתבעת 2, ונחתמו בפניו, לפי רצונה ולאחר הסבר שקיבלה ועסקינן במתנה כנה ואמיתית אשר נחתמה ללא כל השפעה חיצונית ו/או אלימות. כן הצהיר על היחסים הטובים בין התובעת לנתבע 1. עדותו הייתה, לטענתם, מהימנה, ישרה, סיפקה תשובות חד משמעיות ולא נסתרה.

עו"ד פלוני– לטענתם, הינו עד ניטרלי, שהיה ביחסי חברות עם התובעת ועם בעלה המנוח. אף עו"ד פלוני העיד כי התובעת פנתה אליו וביקשה לערוך מסמכי מתנה להעברת זכויותיה בדירה העיקרית לנכדתה הנתבעת 3, וכי התובעת נכחה במשרדו וחתמה על מסמכים בפניו. כן העיד כי התובעת הבינה את משמעות העסקה, כי לא הייתה אלימות/ עושק / כפייה, וכי התובעת נכחה בעצמה במשרדי עמידר ואשרה את העברת הזכויות לנתבעת 3. עדותו לא נסתרה ונתמכה במסמכים חתומים ע"י התובעת. לטענתם, העיד על יחסיה הטובים של התובעת עם הנתבע 1 ועל עזרתו (ואף כי התובעת ובתה איימו עליו לפני כניסתו לעדות בביה"מ).

עו"ד ו' – ייצג את התובעת בתביעת הבן מ' לפירוק שיתוף בדירה העיקרית. בכתב ההגנה בהליך שם, הצהירה התובעת בפניו כי הינה יודעת על עסקאות המתנה ולא העלתה בפניו כל טענה בכל הנוגע לעסקאות או למצב הרישומי.  

פרופ' מ' – העד טיפל הוא בבן ט' והיה עד להתנהלות המשפחה בזמן אישפוזו, העיד כי הבת ו' הייתה אלימה, כי לא ניתן היה לנהל עמה שיח ענייני והיא תקפה מילולית את הצוות הרפואי בעוד הנתבע 1 נהג כאח למופת.

מר פ' – העד הינו חברו של הנתבע 1, והעיד כי נהג לבקר בביתו, כי היו לו יחסים עם המשפחה וכי מעולם לא ראה אלימות מצד הנתבע 1 אלא יחסים טובים בינו ובין התובעת.

מר מ' – אחיו של בעלה המנוח של התובעת. העד הצהיר כי ידוע לו שהנתבע 1 עזר וסייע להוריו ואף העביר כספים לתובעת, כי מעולם לא נקט באלימות, כי התובעת הצהירה בפניו בנה של הבת ס' גורם לתסיסה ובעיות במשפחה (אף עד זה טען כי הותקף ע"י התובעת והבת ו').

הנתבעת 3– לטענתם, עדותה הייתה מהימנה וקוהרנטית. הנתבעת 3 העידה כי התובעת העבירה לה את המתנה מרצונה, כי הדבר לא היה חריג וכי הייתה יחד עם התובעת במשרדי עמידר בעת שהתובעת חתמה מול נציגה שם על מסמכי ההעברה. כן העידה, כי התובעת אישרה בפני עו"ד פלוני כי זהו רצונה החופשי לאחר שעוה"ד הסביר לה את מהות ההסכם (עדות הנתבעת 3 מיום 7.7.2020 ע' 23 ש' 25-38), כי היא ובני משפחתה הגרעינית טיפלו בתובעת ובדוד (ע' 26 ש' 28-37 וע'27 ש' 1-2 וכן 6-9, 23-39), והבהירה את קרבתה המיוחדת לתובעת ואת היחסים הקרובים ביניהם.

הנתבעת 2– לטענתם, הנתבעת 2 העידה על מערכת היחסים החמה וההדוקה בינה, ילדיה ובין התובעת, כי הנתבע 1 לא נקט אלימות,  ועל האלימות של הבת ו' כלפי התובעת. התובעת לא העלתה כל טענה נגד הנתבעת 2 ואף צורפה הקלטה בה נשמעה התובעת מודה כי אין לה כל טענה כזו. יתרה, לטענתם, במהלך עדות התובעת פנתה אל הנתבעת 2 והצהירה כי היא אוהבת אותה וכי תמיד עזרה וטיפלה בה. כן הוכח כי כל שהעידה בתע"ר נכון.

הנתבע 1– לטענתם, לא עלה בידי התובעת להפריך את גרסתו העובדתית המהימנה של הנתבע1 כי טיפל בתובעת, שמר עליה וסייע לה ככל הדרוש וכי ימשיך לעשות כן. הנתבע 1 הבהיר את התהיות בנוגע להעברת הזכויות לנתבעת 3 שכן הם "אותה משפחה". כפי עדותו הקשר בינו ובין התובעת היה טוב ללא אלימות (הוצגו סרטונים שתיעדו את המפגשים) וכי התובעת מפחדת מהבנות ו' ו-ס' (לדו' ע' 47 לפרו' 7.7.20 וכן ע' 52 ש' 23-35). כן העיד כי הראה לתובעת את אישור עמידר שהתקבל, וכי העברת הזכויות בדירה הקטנה הינה מקובלת והתובעת חששה מבנותיה. כן העיד על היחסים הטובים בינו לבין התובעת ומשפחתו לעומת יתר הנכדים ועל טיפולו  באח ט'.

63. לטענתם, התובעת לא העלתה כל טענה נגד הנתבעת 3 לא לאלימות ולא בכל נושא אחר ומשכך אין כל עילה לבטל את הסכם המתנה בין התובעת לנתבעת 3, או בין הנתבעת 3 לנתבעים1 ו-2.

64. עוד לטענתם, התובעת זנחה את טענת הזיוף וטענה זו אינה אמת וממילא לא הוכחה.

65. לטענתם, התובעת פועלת בחוסר נקיון כפיים כאשר העלימה במודע את ההליך המשפטי המקביל נגד בנה מ' בו הודתה בכשרות העסקאות; את העובדה כי לקחה חלק פעיל בהוצאות העסקאות לפועל; את העובדה שקיבלה מאות אלפי שקלים מבנה הנתבע 1; את העובדה כי בעבר נקטה בהליכים נגד הבת ו' והבן מ' בגין אלימות פיסית כנגדה, ושלל עובדות וראיות מהותיות אחרות. לטענתם פעולותיה של התובעת, עולות אף לכדי עשיית עושר ולא במשפט.

66. לטענתם, התובעת לא בססה את טענותיה לעושק וכפיה ובפרט לא ברמה הנדרשת על מנת לאיין תוקפן של עסקאות המתנה שהושלמה לפני שנים. התובעת הייתה מודעת לכל שלב       בעסקאות ואף פעלה לביצוען והשלמתן, והוכח כי מדובר בכוונה מוחלטת ומודעת של         התובעת. בפועל אף הוכח כי העברת חלקים בנכסים הינה פעולה מקובלת במשפחה           והעברה זו הינה היחידה שמגינה בפועל (בדרך של הערת אזהרה והתחייבות הנתבע 1) כי התובעת תישאר לגור בדירה בלי שאיש מבני המשפחה יוכל לשנות זו כך תנאיה יותר מסבירים. זאת    ועוד, התובעת לא הייתה במצב חלש או כל מצב אחד שניתן לנצל.

67. לטענתם, התובעת עותרת בסיכומיה (סע' 5א) לאפשר לה להתגורר בדירה עד אחרית ימיה ועניין זה כבר הובטח על ידי הנתבע 1. הנתבע 1 אף הסכים להמשך מגורי התובעת יחד עם הבת ו'.

68. לטענתם, המתנה כבר ניתנה והעברתה הושלמה וס' 5 לחוק המתנה שעניינו התחייבות ליתן מתנה אינו רלבנטי. כל זכויות התובעת בעמידר הועברו ממנה במתנה ובכך הושלמה המתנה.

לטענתם, גם אם היה חל סעיף זה הרי לא הוכחה התנהגות מחפירה של הנתבעים כלפי           התובעת. כמו כן נעשו עסקאות מאוחרות להענקת המתנה של התובעת לנתבעת 3 – הנתבעת 3 העבירה את הזכויות שקיבלה מהתובעת אל הוריה, ולאחר שיחסי ההורים הגיעו לקיצם,          הועברו הזכויות עפ"י הסכם הגירושין, על יסוד הסתמכותם על הזכויות שקיבלו, והסכם זה         קיבל תוקף של פס"ד חלוט. זאת ועוד, הנתבע 1 שינה את מצבו עת הסתמך על המתנה ורכש את חלקו של האח מ' על מנת שתוכל התובעת להישאר בדירה. משמקבלי המתנה בהחלט שינו את מצבם בהסתמך על המתנה שקיבלו, חילקו את רכושם ואת זכויותיהם וביצעו איזון משאבים בהסתמך עליהן ולכן ביטול המתנה הוא בבחינת ביטול פסק דין חלוט ועיוות דין חמור שאין לו מקור חוקי ואין בו שום הגיון תחיקתי.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית

69. סעיף 1 לחוק המתנה התשכ"ח- 1968 (להלן:"חוק המתנה") קובע כי מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה, כאשר דבר המתנה יכול שיהיה גם מקרקעין.

הוראות סעיף 7 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן:"חוק המקרקעין") קובעות, כי עסקה במקרקעין טעונה רישום, העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת רישום;

עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה. עם השלמת המתנה, ביטולה אינו מתאפשר מכוח חוק המתנה אלא מכוח דיני החוזים הכללים. זאת, להבדיל ממקרה בו מדובר בהתחייבות לתת מתנה, אז מוגבלת חזרתו מההתחייבות בסעיף 5(ב) (ג) לחוק המתנה).

ראה לעניין זה:

"על חוזה המתנה חלות שתי מערכות של הוראות חוק, ראשית, זו המיוחדת שנכללה בחוק המתנה, התשכ"ה- 1968, ושנית, בהיעדר הסדר ספציפי בחוק הנ"ל, ההוראות הכלליות של דיני החוזים, החלות על כל החוזים לסוגיהם, אלא אם כן נקבע הסדר מיוחד לסוג מסוים של חוזים". ע"א 343/87, פרי נ' פרי, פ"ד מד (2) 154).

70. בענייננו עסקאות המתנה הושלמו הלכה למעשה ברישום הזכויות ע"ש הנתבעים ו/או מי מהם (ולאחר מכן אף בוצעו שינויים נוספים ברישום הזכויות בין הנתבעים לבין עצמם) - ולפיכך מדובר במתנה מוגמרת.

הואיל והמתנה הושלמה, ביטולה מתאפשר אך מכוח דיני החוזים הכללים.

מכאן שיש לדחות טענות התובעת בדבר זכאותה לחזור בה מהמתנה נוכח התנהגותו המחפירה של מקבל המתנה כאמור בסע' 5 לחוק המתנה שעניינו התחייבות ליתן מתנה, והתנאים לחזרה מהתחייבות זו.

יצוין כי בסיכומיה טענה התובעת לראשונה לאי השלמת הרישום, טענה שלא הוכחה על ידה בכל שלב, והינה אף תמוהה לכשעצמה בהינתן עתירת התובעת עצמה לביטול שרשרת ההעברות שבוצעה לאחר העברת זכויותיה בדירות למי מהנתבעים. יצוין, כי בהתייחס לדירה הקטנה הוצג אישור זכויות חברת עמידר מיום 28.1.2016 לפיו הזכויות בדירה הקטנה רשומות 50% ע"ש הבן ט' ו- 50% ע"ש הנתבע 1, ואילו בהתייחס לדירה העיקרית הוצג (בתיק תמ"ש --- אשר כאמור נידון במאוחד עם תיק זה) אישור זכויות חברת עמידר מיום 24.11.2015 לפיו הזכויות בדירה העיקרית רשומות 25% ע"ש הבן מ' ו- 75% ע"ש הבן ט'. 

כמו כן בהתייחס לדירה העיקרית אף הוצג ייפוי כח בלתי חוזר עליו חתומה התובעת מיום 6.5.2013 – ולעניין זה הלכה היא כי חתימה על ייפוי כח בלתי חוזר מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה ממתנה של החותם

ע"א 2941/14 חושאן נ' עבדאללה [פורסם בנבו] (1.3.16).

71. המתנה כרוכה בשני יסודות: כוונה להקנות (גמירות דעת להקניית המתנה), וביטוי חיצוני לפעולה (דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך א', 1992) עמ' 494). היות והסכם המתנה הוא חוזה חד צדדי, יש משנה חשיבות לגמירות דעתו של נותן המתנה בזמן יצירת החוזה.

על בית המשפט לוודא מעל לכל ספק כי נותן המתנה אכן התכוון לתת מתנה מתוך רצון חופשי וכי אין ליקוי רצון הפוגע בגמירות דעתו. במקרה זה דרוש "חופש מצפון והחלטה מלאים ושלמים יותר מאלו הדרושים בחוזים דו צדדים" (ראה ספרו של מרדכי אלפרדו ראבילו "חוק המתנה", מהדורה שניה, עמ' 37-38). "אכן בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד" (ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' איתן גולדברג (פורסם בנבו, 20.7.1995)). מטעמים אלו עשוי בית המשפט להנמיך את הרף הנדרש לצורך ביטול המתנה עקב פגם בכריתת הסכם המתנה. אולם, אין בכך כדי לשחרר את בית המשפט מלבחון מהי עילת הביטול של הסכם המתנה ראה ע"מ (חי') 403/06 ע.ע.מ נ' ה.ע.מ (פורסם בנבו).

המבחן לגמירות דעת הינו מבחן חיצוני אובייקטיבי, במסגרתו יש להביא בחשבון את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו, ולבחון על פי קנה המידה האובייקטיבי את המתקשרים עצמם. 

ראה ע"א 3601/96  ע' בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, נב (2) 582, עמ' 596-597).

גמירות דעתה של התובעת

72. טרם הדיון לגופן של טענות, לרבות גמירות דעתה של התובעת, יש להתייחס לעובדה כי במהלך הדיונים עלה הצורך במינוי אפוטרופוס לדין לתובעת.

התובעת כבת 80, סובלת לטענתה מבעיות רפואיות רבות ושונות, ואולם יודגש, כי לא נטען במהלך הליכים אלו כי בעיותיה הרפואיות פוגעות בכשרותה לנהל הליכים אלו ו/או לחתום על מסמכים. התובעת אף היתה מיוצגת לאורך ההליך ע"י מספר עורכי דין. עוד יובהר, כי לא הועלתה כל טענה לעניין כשרותה של התובעת במועד החתימה על מסמכי העברת הזכויות. 

ואולם, לאחר חקירתה מיום 20.12.18 – בה, בין היתר, לא זיהתה התובעת את חתימתה על תצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעמה לתיק, ולא היה מנוס אלא להורות על הוצאתו מהתיק  - התעורר לראשונה החשש שמא התובעת זקוקה למינוי אפוטרופוס לדין.

לאחר קבלת עמדות הצדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 16.1.2019, על מינוי אפוטרופוס לדין לתובעת. זאת, נוכח התרשמותי כי בנסיבות שנוצרו, הסכסוך המשפחתי הקשה, והליכים קודמים שהתקיימו בעניינם של הצדדים –התובעת זקוקה לאפוטרופוס לדין שיסייע לה לבחון ענייניה בראי הקונפליקט המשפחתי והמורכבות המשפחתית בה נמצאת לכאורה (הגם כי לא הוכח כי כשירותה כשלעצמה נפגמה, והגם כי הינה מיוצגת).

לבקשת האפוטרופוס לדין ובהסכמת הצדדים, התקיימה ביום 14.5.2019 ישיבה היוועדות בביהמ"ש בנוכחות ב"כ הצדדים בלבד, בניסיון לפתור את הסכסוך. 

ואולם, על אף שהמו"מ בין הצדדים בסיוע האפו' לדין המשיך גם לאחר ישיבת ההיוועדות, לא עלה בידיהם להגיע להסכמות. 

ביום 10.12.19 הודיע האפוטרופוס לדין כי בנסיבות בהן הצדדים לא הגיעו לפשרה, התובעת מיוצגת ע"י עו"ד מטעמה, העידה ואינה נדרשת עוד להופיע בפני ביה"מ, וקיימת זהות אינטרסים גבוהה בינה ובין בתה ו' –הוא סבור, כי נכון יותר לאפשר את המשך ההליך ללא התערבותו הפעילה, ובכפוף להצהרת הנתבעים כי לתובעת זכות מגורים בדירה לכל ימי חייה.

ביום 22.1.2020 ניתן תוקף של החלטה להתחייבות הנתבעים כי התובעת תמשיך להתגורר בדירה העיקרית ללא תמורה ולמשך כל ימי חייה.

כן שוחרר האפוטרופוס לדין מתפקידו.

העברת הזכויות בדירה העיקרית מהתובעת לנכדה הנתבעת 3:

73. בפני בית המשפט הוצגו המסמכים כדלקמן בקשר עם עסקה זו:

• הסכם מתנה מיום 6.5.13 עליו חתומות התובעת ו-והנתבעת 3.
• תצהיר העברת זכויות ללא תמורה מהתובעת לנתבעת 3 מתאריך 6.5.13, המאושר בפני עו"ד פלוני.
• ייפוי כח בלתי חוזר מתאריך 6.5.13, להעברת הזכויות בדירה העיקרית מהתובעת לנתבעת 3, אשר התובעת חתומה עליו ואשר אושר בפני עו"ד פלוני.
• טופס דיווח למיסוי מקרקעין (מש"ח) מיום 9.5.13 עליו חתומות התובעת והנתבעת 3 ואושר בפני עו"ד פלוני.
• בקשה לקבלת הסכמה להעברת זכויות והתחייבויות ביחידה מיום 11.8.13, המופנית לחברת עמידר, חתומה ע"י התובעת וע"י הנתבעת 3 (חתימתן אושרה ע"י עו"ד פלוני), והמאושרת ע"י עמידר.
• צילום תרשומת בכתב יד, אשר נטען כי היתה מצורפת לתיק הדירה בחברת עמידר, ובה בקשת התובעת שלא לבצע כל פעולה בנכסים על שמה מבלי שתהא נוכחת במשרדי עמידר, בלי חתימתה ובלי אישורה.

עוד הוצגו בקשר עם דירה זו:

• תצהירי העברה ללא תמורה של זכויותיה של הנתבעת 3 בדירה, להוריה - הנתבעים 1-2 (תצהירים מיום 25.7.14 אשר נחתמו בפני עו"ד אלמוני).
• תצהיר העברה ללא תמורה של זכויותיו של בנם של הנתבעים 1-2 (25% מהזכויות) בדירה, להוריו. (תצהירים מיום 25.7.14 נחתמו בפני עו"ד אלמוני).

74. עו"ד פלוני אשר טיפל עבור הצדדים בהעברת הזכויות בדירה העיקרית, הצהיר (תצהיר מיום 8.8.17) כי התובעת היא שפנתה אליו לביצוע העברת הזכויות, כי התובעת הבינה את המסמכים עליהם חתמה, כי המסמכים נחתמו בפניו, וכי התובעת אף נכחה עימו במשרדי עמידר שם הוסברה לה מהות העסקה וגם שם אשרה את רצונה בעסקה:-

"4. אבהיר להלן שהתובעת ביצעה את עסקאות המכר מרצונה החופשי וחתמה על מסמכי העסקה בפני. טענות התובעת לעניין אי ידיעה, או אי הבנה על אילו מסמכים היא חתמה אינן אמת".

......

"9. זכור לי שבשנת 2013 פנתה אלי התובעת וביקשה ממני לערוך הסכם העברת זכויות ללא תמורה, בינה לבין (הנתבעת 3) נכדתה והבת של (הנתבע 1)  (להלן: "..."), במסגרתו ביקשה התובעת להעביר ל(נתבעת 3) את מלוא זכויותיה בדירה המצויה ברחוב X   הידועה כגו"ח  [... ] שהיוו 50% מכלל הזכויות בדירה העיקרית".

....

"11. אומר זאת באופן בלתי משתמע על שתי פנים. החתימות על מסמכי העסקה הינן חתימת התובעת; היא ידעה על מה היא חותמת; הבינה את מהות העסקה ; והסכימה מרצונה החופשי לביצוע העסקה".

....

"15. התובעת כאמור, חתמה על המסמכים בפני. כאשר היא ידעה מה תוכן העסקה עליה היא חותמת ולא היה כל ספק בכך".

...

"16.  יתרה מזו, בעת ביצוע העברת הזכויות במשרדי עמידר , נכחה התובעת ביחד עמי ועם (הנתבעת 3) במשרדי עמידר. היא אישרה את העסקה בפני נציגי עמידר. התובעת מעלימה עובדה זו מעיני בית המשפט הנכבד, במטרה להטעותו."  (ההדגשה במקור)

בעדותו מיום 17.1.19, שב עו"ד פלוני על הדברים, העיד כי ייצג את התובעת ו- הנתבעת 3 (ע' 58 ש' 9-12); כי הסביר לתובעת כי המדובר במתנה בלתי חוזרת וכי התובעת שבה וציינה כי זהו רצונה (ע' 59, ש' 3-4); כי המסמכים נחתמו במשרדו (ע' 59 ש' 10, ועמ' 64 ש' 34);  כי החתימה הינה חתימת התובעת (עמ' 60 ש' 28-29); וכי נוכח הערה שהיתה בתיק עמידר לפיה נאסר לבצע כל עסקה ללא נוכחות התובעת, הגיעה התובעת למשרדי עמידר, שם הוסברה  לה פעם נוספת (ע"י נציגת עמידר) מהות הפעולה שהיא מבצעת (ע' 59 ש' 15-36,  ע' 64 ש' 12-13). 

ראה גם חקירת הנתבעת 3 מיום 7.7.20 אשר אישרה כי הסכם המתנה נחתם במשרדו של עו"ד פלוני (ע' 22 לתמליל, ש' 26), וכי התובעת והיא התייצבו במשרדי עמידר (ע' 23 ש' 1-3).

העברת הזכויות בדירה הקטנה מהתובעת לנתבעים 1-2:

75. בפני בית המשפט הוצגו המסמכים כדלקמן בקשר עם עסקה זו:

• תצהיר התובעת מיום 29.9.14, לפיו היא מעבירה את זכויותיה בדירה הקטנה לנתבעים 1-2– המאושר בפני עו"ד אלמוני.
• תצהירי הנתבע 1 והנתבעת 2 לפיהם התובעת מעבירה אליהם את זכויותיה בדירה הקטנה ללא תמורה. (לגבי תצהירים אלו צוין בגוף התצהיר, כי העברה נעשה ביום 29.9.14, ואולם מועד חתימת התצהיר צוין כיום 25.7.14 – ראה בענין זה להלן).
• טופס דיווח למיסוי מקרקעין (מש"ח) עליו חתומים התובעת, הנתבע 1 והנתבעת 2, מיום 29.9.14, ואושר בפני עו"ד אלמוני
• בקשה לקבלת הסכמה להעברת זכויות והתחייבויות ביחידה מיום 29.9.14, המופנית לחברת עמידר, חתומה בידי התובעת, הנתבע 1 והנתבעת 2 (חתימתם אושרה בידי עו"ד אלמוני) ואושרה ע"י חברת עמידר.

עוד הוצגו בקשר עם דירה זו:

• אישור זכויות חברת עמידר מיום 15.7.2010 לפיו הזכויות בדירה הקטנה רשומות ע"ש התובעת (50%) והבן ט' (50%)    
• אישור זכויות חברת עמידר מיום 28.1.16 לפיו הזכויות בדירה הקטנה רשומות ע"ש הנתבע 1 (50%) והבן ט' (50%).    
• הסכם גירושין בין הנתבע 1 לנתבעת 2, ותצהירי העברה לפיהם מעבירה הנתבעת 2 לנתבע 1 את זכויותיה בדירה.

76. עו"ד אלמוני אשר טיפל עבור הצדדים בהעברת הזכויות בדירה הקטנה, הצהיר (תצהיר מיום 8.8.17) על התרשמותו כי העברת הזכויות נעשתה מרצונה של התובעת, כי לא הופעלו עליה לחץ/איומים, וכי הבינה את המסמכים עליהם חתמה. כן אישר כי הצדדים חתמו על המסמכים בפניו ואין המדובר בזיוף:-

"5. אני מצהיר בפני בית המשפט הנכבד כי התובעת ביצעה את עסקאות ההעברה ללא תמורה מרצונה החופשי. לא הופעל עליה שום לחץ בעת עריכת העסקאות. התובעת ידעה על העסקאות ואף על העברת הזכויות בדירות נשוא כתב התביעה, על שם (הנתבע1) ".

....

"10. בחודש ספטמבר פנו אלי התובעת, (הנתבע 1) ו (הנתבעת2), וביקשו שאייצגם בעסקה להעברה ללא תמורה, של מלוא זכויות התובעת בדירה הקטנה על שם (הנתבע 1)  ו(הנתבעת 2 )".

....

"12. ביום 29.9.2014 נכחו במשרדי התובעת, (הנתבע1) ו (הנתבעת 2) וחתמו על מסמכי העסקה לרבות על תצהירי העברה ללא תמורה, טופסי דיווח למשרד מיסוי מקרקעין ומסמכים נוספים.

13. אני מצהיר בפני בית המשפט הנכבד כי החתימות על המסמכים הנ"ל ועל יתר מסמכי העסקה הינן חתימת הצדדים. בכל המסמכים המאומתים על ידי, חתמה התובעת במו ידה בפניי." (ההדגשה במקור)

....

"15. כמו כן אצהיר, כי בעת עריכת העסקה, לא הופעל על התובעת שום לחץ, או איומים מצד (הנתבע1) ולא מצד אף אחד אחר. התובעת ביצעה את העסקה מרצונה החופשי ללא כל השפעה חיצונית. היא הבינה את העסקה, את מהות המסמכים שעליהם היא חתמה והסכימה לביצוע העסקאות". 

בעדותו מיום 7.7.2020 שב עו"ד אלמוני על הדברים, והעיד כי אישר כי התבקש ע"י התובעת, והנתבעים 1-2 לערוך עבורם את העסקה (ע' 7 לתמליל ש' 14-21) וכי ייצג בעסקה את שלושתם (עמ' 9 ש' 13-15); כי "דיברנו, הסברתי להם, הבהרתי לפניהם, חתמו על המסמכים ואז המשכתי את הטיפול שלי" (ע' 7 ש' 28-30); כי העסקה התבצעה במשרדו (ע' 11 ש' 32-35).

בנוסף העיד על קיומה של הערה במשרדי עמידר, לפיה כל פעולה דורשת את אישור התובעת

(ע' 17  35-39 , ע' 18 ש' 1-5) על אף שהדברים לא נרשמו בתצהירו.

הנתבע 1 בחקירתו מיום 7.7.2020 אישר כי המסמכים נחתמו במשרד עוה"ד אלמוני (ע' 58, ש' 3). 

77. מצאתי כי יש ליתן אמון בעדותם של עוה"ד פלוני ו- אלמוני, ועדותם מהימנה עלי ולא נסתרה. כפועל יוצא – לא הוכח כי התובעת לא הבינה את הפעולה שביצעה ו/או המסמכים עליהם חתמה.

78. יש לזכור כי מבחן גמירות הדעת הוא מבחן חיצוני של הצהרה ולא מבחן פנימי של כוונה.

אין חולק כי בענייננו התקיים המבחן החיצוני-האובייקטיבי שעה שחתימת התובעת מתנוססת על גבי מסמכי העברה (הסכם מתנה, תצהירי העברה, ייפוי כח, דיווחים למיסוי מקרקעין ובקשות להעברת זכויות לעמידר). מסמכים אלו מעידים על מצג ברור וחד משמעי בדבר כוונתה של התובעת להתקשר הסכם המתנה.

בית המשפט התרשם מקיומה של מערכת יחסים סבוכה, מורכבת ומרובת תככים בין בני המשפחה. אין זה מן הנמנע, כי רצונה של התובעת ביחס להענקת רכושה למי מבני המשפחה, מושפע מהתהפוכות ביחסיה עם ילדיה ו/או מהסכסוכים שנוצרים בין ילדיה מעת לעת. ואולם, אין בכך משום עילה כדי לבטל את עסקאות המתנה. 

79. בעניין זה יש אף להפנות לעדותו של עו"ד ו' (אשר ייצג את התובעת ואת הנתבע 1, בתמ"ש --- שם עתר האח מ' לפירוק השיתוף בדירה העיקרית – עניין אשר נידון במאוחד עם ההליכים בתביעה זו) לפיה נטען בכתב ההגנה שהוגש מטעם התובעת והנתבע 1, כי לתובעת זכות מגורים בדירה העיקרית, ולא הועלתה טענה לגבי בעלותה של התובעת בזכויות בדירה העיקרית/תוקפו של הסכם המתנה.

עם זאת, יש להעיר, כי באותו עניין הגיעו הנתבע 1  והבן מ' להסכם פשרה, לאחר פתיחת הליכים אלו, כאשר התבקשה מחיקת התובעת מההליך, וכן הוגשה בקשת עו"ד ו' לשחרורו מייצוג, נוכח המחלוקת שנתגלעו בין התובעת לנתבע 1.  

80. התובעת הצביעה על מספר טעויות אשר נפלו במסמכי ההעברה בקשר עם הדירה העיקרית, ואשר לטענתה מטילים ספק במהימנותה ו/או מצדיקים את ביטולה: טעות בשמה של הנתבעת 3 ; כתובת שגויה של הנתבעת 3; טעות במספר ת.ז. של התובעת אשר תוקנה בתצהיר בכתב יד ומאידך הושארה הטעות בייפוי כח בלתי חוזר.

עו"ד פלוני התייחס לדברים בעדותו, הנתבעת 3 עצמה אישרה בעדותה כי היא שחתמה על המסמכים, וממילא לא מצאתי כי יש בפגמים אלו כדי להצדיק את ביטול המתנה.

כן הצביעה התובעת על טעות שנפלה בתצהיר ההעברה בקשר עם הדירה הקטנה - טעות בתאריך אישור החתימה (משנכתב 25.7.14 במקום 29.9.14 כפי שנכתב בגוף התצהיר). עו"ד אלמוני הסביר בעדותו כי המדובר בטעות דפוס (ע' 5 לתמליל  ש' 21-22; ע' 7 ש' 2-10). עדות זו לא נסתרה, וממילא לא מצאתי כי המדובר בפגם אשר יש בו כדי להורות על ביטול המתנה.  

81. טענה נוספת שהעלתה התובעת, הינה להיעדר סעיף המבטיח את זכות מגוריה, הן בדירה העיקרית והן בדירה הקטנה.

בכל הנוגע לזכות המגורים בדירה העיקרית, הרי שעו"ד פלוני נשאל בחקירתו, מספר פעמים, מדוע הסכם המתנה אינו כולל סעיף בדבר זכות כאמור (הגם שתצהיר ההעברה עליו חתמה התובעת כולל סע' בדבר משך מגוריה בדירה, מאידך תצהיר הנתבעת 3 לא הוצג). עו"ד פלוני הבהיר כי ניסח את ההסכם בהתאם לרצון התובעת והוראותיה, וכי המשך מגוריהם של הורים בדירה עם ילדיהם מקובלת במגזר הערבי והינה אף חלק מהערכים במגזר (ע' 59 ש' 11-19, ע' 64 ש' 4-13, ע' 66 ש' 3-5).  

הגם שאינני סבורה כי היעדרו של סע' זכות מגורים לתובעת מצדיק לבדו את ביטול ההסכם (וראה לעניין זה טענות התובעת לביטול ההסכם להלן), הרי שבמהלך הליכים אלו שב הנתבע 1 על התחייבותו למתן זכות מגורים לתובעת, ולהתחייבות זו אף ניתן תוקף של החלטה ביום 22.1.20. עוד יש להפנות לעדותו של עו"ד אלמוני אשר לדבריו הוא אשר פעל לרישום הערה בדבר זכות מגוריה של התובעת כאמור עוד במהלך 2019 (הגם שאסמכתא בדבר רישום הערה כאמור לא הוגשה לתיק בית המשפט).

אעיר עוד, כי לא ברורה טענת התובעת באשר להבטחת זכות מגוריה בדירה הקטנה, לגביה לא נטען בכל שלב כי התובעת התגוררה/מתגוררת/בכוונתה להתגורר בה.

82. בכל הכבוד, אין בידי לקבל את טענת התובעת, לפיה לו היה מדובר בהעברות כשרות היו אלה מתבצעות על דרך של צוואה, ולאחר פטירתה. מקום בו לטענת התובעת עצמה, גילתה העברות אלו כאשר ביקשה להעביר את זכויותיה בדירה הקטנה לבנותיה, לאחר פטירת הבן ט' ז"ל, ואף העידה כי ברצונה להעביר זכויותיה בדירה העיקרית לבנותיה (וכך אף נהג בעלה המנוח).

כך גם לא מצאתי להכריע בשאלת קרבתה של הנתבעת 3 לתובעת ו/או האם זו מצדיקה את העברת הזכויות אליה, מקום בו עדות עוה"ד פלוני לפיה התובעת היא שפנתה אליו והביעה רצונה בעסקה זו, ואף שבה ואשרה רצונה בעסקה בפני נציגת עמידר, מהימנה עלי.

83. כפי שפורט בהרחבה ע"י הצדדים, לאחר שהתובעת העבירה זכויותיה לנתבעים, ביצעו הנתבעים פעולות נוספות בזכויות שהועברו אליהם מהתובעת.

על אף טענות התובעת באשר להעברות מאוחרות יותר – הרי שביהמ"ש אינו נדרש להכריע בתקפותן של עסקאות שלא בוצעו ע"י התובעת והתובעת אינה חלק מהן, ואף לא לבחון את המניעים להן. בית המשפט יידרש בהליך זה לעסקאות שביצעה התובעת עצמה בלבד.

העילות הנטענות לביטול עסקאות המתנה:-

84. התובעת מבססת את תביעתה לביטול עסקאות המתנה מכוחן של מספר עילות:

חתימה על מסמכים תחת לחץ ואיומים שהפעיל עליה הנתבע 1; היעדר הבנה באשר למסמכים עליהם חתמה;  הטעיה מצד הנתבע 1 באשר לתוכנם ומהותם של המסמכים עליה חתמה – בסברה כי המדובר במסמכים לצורך קבלת הנחה בחשמל וארנונה; זיוף חתימתה.

גם בחקירתה, שבה התובעת על טענות אלו, כך לדוגמא:

            "ש. מה את יכולה לספר בעניין חתימה על מסמכים?

ת. אני יודעת שהבן (הנתבע 1) כל הזמן בא אלי, ככה בכעס,  תחתמי פה תחתמי שם. על מה? אני רוצה לעשות לך הנחה בחשמל. לא ידעתי על מה החתים אותי. לא אמר לי. אמר שיעשה לי הנחות בבית בחשמל ובמים. למה שאתן ל(הנתבע 1) כשיש לי 3 בנות רווקות בבית?

ש. היו לכם בעיות אלימות ואיומים בבית ?

                ....

ש. מה הייתה התנהגות של (הנתבע1) בבית ?

ת. לא כל כך טוב. עכשיו יש לי 2 בנות לא נשואות, הוא בא והכריח אותי להעביר חצי דירה בשבילי. הכריח בצעקות ואלימות קשה. אם אני לא נותנת לו, אז מרביץ, צועק, אי אפשר לגור בבית" (פרוטוקול מיום 20.12.18, בע' 22, ש' 5-17).  

                "ש. למה חתמת לו אם את לא רוצה?

ת. כי הוא אמר שהוא רוצה לעשות לי הנחה בחשמל, מים, את גרה לבד, בעלי נפטר. לא אמר לי אמת.

ש. סיפרת על אלימות ואיומים. מה הכוונה?

ת. הוא בא בצעקות, איומים. הוא רוצה הכל על המקום. אני לבד בבית, פחדתי.

ש. את ידעת מה את חותמת ?

ת. לא. תחתמי לי פה תחתמי שם.

ש. הלכת למשרדי עו"ד  לחתום?

ת. לא. בבית " (ע' 22 ש'  26-34).

"ש. את אישה במקצועך אחות מוסמכת, עבדת שנים רבים בבי"ח ואת אישה אינטילגנטית. למה אם את לא רוצה לתת מתנה למה את חותמת?

ת. כי מכריחים.

ש. עד כדי כך?

ת. כן נכון.

ש. מבחינת מה מכריחים אותך? בלחץ נפשי? במכות באיומים?

ת. איומים" (ע' 29, ש' 12-18).

"ש. יש הסכם שאת חתומה שאת נותנת את הדירה בשנת 2013 שאת נותנת את החלק שלך ל(נתבעת 3).

ת. אני לא נותנת.

ש. מה את יכולה לספר? למה נתת לה את זה?

ת.הוא כל הזמן הכריח אבל אני לא הסכמתי לתת. לא הסכמתי. למה שאני אתן ל(נתבעת 3) כשיש לי 5 בנות? למה?

ש. אז למה חתמת על ההסכם? זו חתימה שלך.

ת. הוא מביא את זה תחתמי פה. למה? הנחה למים, לחשמל. הוא משקר עליי. אני יודעת את האמת? מאיפה אני יודעת? כל הזמן משקר" (ע' 30 ש' 11-19).

"ש. יכול להיות שהייתה לך מערכת יחסים בעבר עם(הנתבע 1) והוא מאד דאג לך ונתן לך הכל ולכן החלטת לתת לו במתנה את שתי הדירות האלה?

ת. הוא ביקש את זה ו...

ש. ומה? הסכמת?

ת. אני לא. הוא ביקש ביקש ביקש וכבר רשם.

ש. ואת הסכמת?

ת. אני לא הסכמתי. למה שאתן לו והבנות שלי לא יקחו שום דבר?

ש. אז סידרו אותך למעשה?

ת. כן"(ע' 30 ש' 25-33).

"ש. אמרת ש(הנתבע 1) גנב. את אומרת ש(הנתבע 1) זייף את המסמכים של עסקאות הנדלן?

ת. כן. אתה חבר שלו.

ש. ז"א (הנתבע 1) בא והראה מסמכים, הינה אמא שלי חתמה על עסקי מתנה. אחד נתניה והסכם אחר הוא טוען, שאת נתת ל...       

ת. לא נכון. מה אני אעשה עם הבנות שלי?

ש. הוא זייף חתימה שלך?

ת. זייף הכל זייף. אני אתן לבנות שלו ולא לבנות שעוזרות לי כל הזמן יום ולילה.

ש. מפנה לנספח 1 א' לתצהיר של עו"ד (פלוני), הסכם מתנה. 

ת. חבר טוב שלו.

ש. ההסכם הזה אמרת שהכל מזוייף. (הנתבע 1) מציג את ההסכם ואומר שאת חתמת על ההסכם. זה מזוייף?

ת. כן. איך אתן ל(נתבעת 3) לא אומרת לי שלום בחיים.

ש. וגם חתימות שלך על התצהיר מתנה שנתת ל(נתבעים 1-2) גם הוא מזוייף?

ב"כ התובעת:

צריך לשאול בצורה אחרת. מה זה מזוייף?

ת. כן " (עמ' 31 ש' 2-19).

85. יש קושי של ממש בטענותיה של התובעת, שהינן סותרות זו את זה, ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת, וודאי מקום בו הן משמשות בערבוביה והתובעת אף אינה מבחינה בין העסקאות עצמן. כך, טענת התובעת בדבר זיוף ואי הבנת המסמכים, לא רק שסותרות האחת את השניה, אלא אף את הטענה בדבר חתימה על מסמכים תחת לחץ ואיומים.

ראה לעניין זה אף עדותה של הבת ו': 

                               "ש. בשנת 2013 אימא שלך אמרה לך ש(הנתבע 1) החתים אותה על העסקה כן או לא?

ת. למה שתיתן דווקא לבת של (הנתבע 1)? אימא שלי נודע על הסיפור הזה אחרי המוות של ט'. אחרי שנפטר.

ש. אז ב-2013 לא אמרה לך ?

ת.לא היה דבר כזה. הכל זיופים. אני ראיתי אותו מחתים אותה, אמר אם לא תחתמי תמותי. אני רועדת התקשרתי לעורך דין. אחרי שט' נפטר, הכל זיופים. הוא לא קרא לה, לא נתן לה לקרוא. יש סכרת בעיניים , לא הראה לה על מה היא חותמת. היא יודעת שהיא חתמה, אבל היא לא יודעת על מה. אחרי שט' נפטר, הוא זייף מלא. לא יודעת על מה היא חתמה" (ע' 17 לפרוטוקול מיום 20.12.18, ש' 10-17).

והרי לך 4 טענות שונות, לפחות, באותו משפט באשר לנסיבות החתימה על המסמכים.

86. כאן המקום לציין, כי בחקירתה ניכר היה כי התובעת מבולבלת ולפרקים אף נסערת. התובעת לא הבינה חלק מהשאלות עליהן נשאלה ו/או השיבה לא לעניין, כאשר במהלך חקירתה אף עלה הצורך לחזור מספר פעמים על אותן שאלות. התובעת שבה וביקשה לעצור את החקירה וללכת הביתה, וקמה ממקומה מספר פעמים על מנת לצאת מהאולם (ובאחד המקרים אף יצאה מהאולם) תוך כדי חקירה.

התובעת אף כינתה את ב"כ הנתבעים ''שקרן'' ולטענת העדים עו"ד פלוני ומר מ' התובעת איימה עליהם מחוץ לאולם הדיונים.

כאמור לעיל בפתח חקירתה מיום 20.12.18, הוצגו בפני התובעת תצהיר עדות ראשית ותצהיר

משלים שהוגשו מטעמה, ואולם התובעת לא זיהתה את חתימתה על תצהיר 25.5.18, ולא היה מנוס אלא להורות על הוצאת תצהירה מהתיק, כאשר ניתנה לב"כ אפשרות לחקור אותה בחקירה ראשית. 

התובעת אף נשאלה בעדותה מיום 17.1.2019 מי הגיש את התביעה בתיק, אך לא ידעה להשיב:-

"ש. את יודעת מי הגיש את התביעה בתיק?

ת. לא.  מי?

ש. את

ת. מתי ?

ש. התביעה הזו בבית המשפט הוגשה בשמך, על ידי עורכי הדין שלך. את יודעת את זה?

ת. לא אני לא רוצה לשמוע. רוצה ללכת.... "  (עמ' 52, ש' 1-6).

טענת הזיוף

87. מלבד הקושי המובנה, כאמור לעיל, בהעלאת טענה לזיוף בד בבד עם טענות הנוגעות לנסיבות החתימה – הרי שהתובעת לא הוכיחה כי חתימותיה/חתימות אחרות זויפו, ואף לא עתרה למינוי גרפולוג.

מאידך, עוה"ד אלמוני ו- פלוני העידו כי התובעת חתמה בפניהם.

והתובעת עצמה העידה (עמ' 36 ש' 15-18):

"ש. כשחתמת בפני עו"ד  (אלמוני)  ו- (פלוני), הסבירו לך על מה את חותמת ?

ת. לא הסבירו דבר.

ש. אמרו לך לחתום?

ת. כן".

כפיה

88. סע' 17 (א) לחוק החוזים התשל"ג – 1973 קובע לגבי כפייה כדלקמן:

"מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או ביום, רשאי לבטל את החוזה".

יסודותיה של עילת הכפיים הם: התקשרות בחוזה, קשר סיבתי וכפייה.

''כפייה'' כוללת כל פגיעה בגופו של אדם, נכסיו, חירותו ומעמדו החברתי/כלכלי כדי לאלצו להתקשר בחוזה. כפייה יכולה להתבטא בהפעלת כוח ממשי או באיום בהפעלת כוח. הפגיעה או האיום בפגיעה צריכים להיות בלתי חוקיים (ר' בספרה של פרופ' שלו 'דיני חוזים', עמ' 330-333).

מבחן הקשר הסיבתי בין הכפייה לבין ההתקשרות בחוזה הוא מבחן סובייקטיבי, ועל העותר לביטול חוזה מחמת כפייה להוכיח כי הכפייה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד ואלמלא קיומה לא היה מתקשר בחוזה (ויובהר, הנפגע אינו נדרש להוכיח כי האדם הסביר לא היה מתקשר בהסכם בנסיבות שהתקיימו).

בהתאם להוראות הסע', חוזה שנחתם תחת כפייה ''ניתן לביטול'' ואינו "בטל מעיקרא".

89. כפי שפורט בהרחבה לעיל, טענת התובעת כי אולצה לחתום על מסמכים לא הוכחה, ואף נסתרה בעדותם של עו"ד אלמוני ו- פלוני אשר העידו כי התובעת חתמה על המסמכים מרצונה החופשי ללא לחץ או כפייה. לטענת עוה"ד התובעת נדרשה לאשר את הפעולות במשרדי עמידר. נציגי עמידר אמנם לא זומנו לחקירה, אך הנתבעת 3 העידה אף היא כי התייצבה עם התובעת ועם עוה"ד פלוני במשרדי עמידר. כן הוצגה תרשומת בכתב יד ובו הוראות התובעת לקבלת אישורה לכל פעולה – אשר התובעת לא הכחישה.

עו"ד פלוני אף העיד, כי התובעת היא שפנתה אליו בבקשה כי יערוך את מסמכי ההעברה.

90. טענות בדבר 'אילוצה' של התובעת לחתום על מסמכים הועלתה גם ע"י הבת ו' . כך, בסע' 25 לתצהירה מיום 25.5.18, נטען כי הנתבע 1 ביקש להחתים את התובעת על מסמכים הקשורים לרכב --- , ומשהתובעת סירבה לחתום מבלי להבין על מה – דחף אותה הנתבע 1 לחדר והחתים אותה בכח. ואולם, בחקירתה מיום 12.18 התברר כי הבת ו' אינה יודעת באילו מסמכים מדובר ולא נכחה בחדר עם הנתבע 1 והתובעת. גם בסע' 30 לתצהירה, טענה הבת ו' כי הנתבע 1 רצה להחתים את התובעת על מסמכי מכירת הנכס ל--- ומשזו סירבה איים כי 'יזרוק אותה מהבית', ואולם גם לגבי מקרה זה אישרה הבת ו' בחקירתה כי לא ראתה את המסמכים בהם מדובר ולא נכחה בחדר.  

91. מהעדויות שנשמעו ומסמכים מצטיירת תמונה בדבר יחסים סבוכים בלשון המטעה בין בני המשפחה, הכוללים טענות הדדיות בדבר אלימות, הגשת תלונות למשטרה וצווי הגנה.

יחד עם זאת, ולעניין העסקאות הנידונות בפני ואשר לביטולן עותרת התובעת  - לא הוכחה כי הופעלה אלימות מצד הנתבע 1 כלפי התובעת, קל וחומר שלא הוכח הקשר הסיבתי בין אלימות/איומים לכאורה לבין כריתת ההסכמים אשר התובעת עותרת לביטולם.

כמו כן, התובעת בחקירתה העלתה טענות סותרות, כאשר מחד טענה כי פחדה מהנתבע 1, כי הוא "בחור מסוכן" ואף פעלה להוצאת צווי הרחקה (פרוטוקול מיום 20.12.18 ע' 28, ש' 15-17), ומאידך הכחישה אלימות מצד הנתבע 1 (פרוטוקול מיום 17.1.19 ע' 52 ש' 23-35; ע' 53 ש- 7-8), ואישרה כי היא אוהבת אותו ואת משפחתו, וכי אלו סייעו לה (ע' 52), וכי הם ביחסים טובים (ע' 53 ש' 28 , 34).   התובעת פנתה במהלך חקירתה הן לנתבע 1 "אתה אוהב אותי?" (ע' 52, ש' 35), והן לנתבעת 2 "יש לך משהו נגדי?" (ע' 52, ש' 17).

כן הוצגו במהלך הדיונים הוצגו הקלטות ותמונות, מהם עולה כי התובעת המשיכה לפגוש את הבן הנתבע 1 גם לאחר החתימה על המסמכים וגם לאחר פתיחת הליכים אלו.

יצוין כי בנוסף, זומנו עדים מטעם הנתבע 1 להוכחת יחסיו הטובים עם אמו והיעדר אלימות (פרופ' מ', מר פ') ואף עוה"ד אלמוני ו- פלוני נשאלו על כך.

נוכח כל המפורט לעיל, לא מצאתי איפה כי התובעת הוכיחה טענותיה  לחתימה על מסמכים תחת לחץ ואיומים ודין טענה זו להידחות.  

הטעיה /תרמית

92. טענת התובעת לפיה הנתבע 1 טען בפניה כי המסמכים עליהם היא חותמת מיועדים לצורך קבלת הנחות ברשויות – הינן למעשה טענות להטעיה ו/או תרמית (על אף שלא נטען מפורשות ע"י התובעת).   

93. סע' 15 לחוק החוזים התשל"ג – 1973 קובע לגבי הטעייה כדלקמן:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה "הטעיה" – לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג, או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

יסודותיה של עילת ההטעיה הם: טעות אצל אחד הצדדים שהתקשר בחוזה; הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד; קשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות.

94. סעיף 56 לפקודת הנזיקין, מציג את עוולת התרמית ויסודותיה וזו לשונו:

"תרמית היא היצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו. אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו, וסבל על ידי כך נזק ממון".

"חמישה יסודות נדרשים על מנת שעוולת תרמית תתקיים: (א) היצג כוזב של עובדה (ב) היעדר אמונה באמיתות ההיצג (ג) כוונה שהתובע יוטעה על ידי ההיצג, ויפעל בהסתמך עליו (ד) התובע הוטעה ופעל על סמך טעותו (ה) התובע סבל נזק ממון עקב פעולתו על סמך ההיצג".

כב' השופט שמגר בע"א 614/84 ספיר נ' אשד, פ"ד מא (2), 225, עמ' 239-240.

מידת ההוכחה הנדרשת בעוולת התרמית גבוהה וקרובה ל"וודאות".

היסוד הנפשי של הטעיה צריך להתקיים בעילת התרמית וחובת ההוכחה חלה על התובע.

            ע"א 614/84 ספיר נ' אשד, מא (2), 225,  ע"א 400/86 עיזבון קריגר נ' קריגר, מב(4), 500.

95. לא הוכח כי התובעת הוטעתה ע"י הנתבע 1 לחתום על מסמכים כלשהם ו/או כי הוסתר ממנה מידע כלשהו. כאמור, טענה זו נסתרה בעדותם של עוה"ד אלמוני ו- פלוני, שהעידו כל אחד, כי התובעת חתמה בפניהם על מסמכים שנערכו על ידם (כך שאין המדובר במסמכים שהוצגו/נערכו ע"י הנתבע 1) ולאחר שהוסברו לה המסמכים עליהם היא חותמת, והדברים אף הוסברו לה במשרדי עמידר.

נוכח כל המפורט לעיל, לא מצאתי איפה כי התובעת ביססה תשתית עובדתית להוכחת טענותיה בדבר הטעייה, ודין טענה זו להידחות.

כך גם לא ביססה התובעת את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת תרמית.

96. אף דין הטענה כי התובעת לא הבינה את המסמכים עליהם חתמה (ר' לעניין זה גם עדות הבת ו' לעיל) להידחות נוכח כל המפורט לעיל.

לעניין זה יש להוסיף, כי נפסק לא אחת, כי חזקה על החותם על מסמך בכתב כי הבין את תוכנו של המסמך עליו חתם וכי היה מודע למשמעותה ולתוצאות חתימתו ועל כן אין הוא יכול לנער חוצנו ממנו.

ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בעמ', פ"ד נד(3) 591;

ע"א 1319/06 שלק נגד טנא נגה (שווק) 1981 בעמ', (פורסם נבו 20.3.07).

הגם אם כפי עדותה של התובעת לא תמיד קראה את המסמכים עליהם חתמה:

                                "ש. מה היה קורה אם באים להחתים אותך על ניירת ואת אומרת שאת לא רוצה?

ת. אם היו נותנים לי לקרוא, הייתי נותנת ואם לא, אז אני לא נותנת.

ש. אז מה קרה שאת לא קראת ? בלגן צעקות?

ת. אני חותמת אם אני קוראת ומבינה, ואם אני לא קוראת ומבינה, אז אני לא חותמת.

ש. אמרת שהיו דברים שחתמת ולא ידעת על מה חתמת ?

ת. כי לא אמרו לי. רק תחתמי, אז חתמתי.

ש. אבל מה זה תחתמי?

ת. הוא קורא לי מה שיש ואם אני מבינה אני חותמת ואם לא, אז לא" (ע' 26 ש' 7-15).

וכן -

                " ש. כשאת חתמת על ניירת, את היית קוראת על מה את חותמת ?

ת. לא כל הזמן" (עמ' 24, ש' 30-31).

הרי: "אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב".           

ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113, 117; ע"א 413/79 אדלר חברה לבניין בעמ' נ' מנסור, פ"ד לד(4) 29, 38; ע"א 121/70 דב גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בעמ', פ"ד כה(1) 648, 654.

97. באשר לטענות הנוספות שהועלו על ידי התובעת בתביעתה, לעניין העברת הזכויות ברכב ולעניין משיכות כספים – גם אלו דינן להידחות.

באשר לעתירת התובעת להשבת כספים בסך של 200,000 ₪, אשר לטענתה ניטלו ממנה באיומים ובמרמה – הרי שזו לא הוכחה ולו בראשית ראיה, וממילא הוכחשה ע"י התובעת בחקירתה עת נשאלה:  "ש. היו באים איתך לבנק למשוך כסף?  ת. לא". (פרוטוקול מיום 20.12.18, ע' 23, ש' 31-32). על כן, דינה להידחות.

אף טענת התובעת לפיה העברת הבעלות ברכב---  בוצעה שלא כדין ולא ברצונה – לא הוכחה. מאידך, עו"ד פלוני הצהיר (תצהיר מיום 8.8.17), כי העברת הזכויות נעשתה בהסכמת התובעת, והיא שפנתה אליו לשם עריכת תצהיר בעניין המופנה למשרד הביטחון:  

"27. לפני מספר חודשים, פנו אלי התובעת ו(הנתבע 1). התובעת הודיעה לי כי ברצונה להעביר את זכויותיה ברכב לטובת בנה (הנתבע 1).

28. התובעת טענה בפני כי לצורך העברת הזכויות ברכב על שם (הנתבע 1), משרד הביטחון דרש שהיא תמציא לו תצהיר חתום על ידה ומאומת על ידי עורכי דין, במסגרתו תצהיר שהיא מבקשת שהרכב ירשם על שמו של (הנתבע 1) באופן בלעדי.
29. בהתאם לבקשתה, ערכתי את התצהיר והיא חתמה עליו בפני ביום 5.5.17.
30. התובעת חתמה על התצהיר מרצונה החופשי. לא התרשמתי שהיו לחצים עליה שתחתום על התצהיר. היא הבינה את משמעות התצהיר והסכימה לה".

לתצהירו של עו"ד פלוני צורף תצהיר התובעת בדבר העברת הזכויות.

עו"ד פלוני לא נחקר על האמור ועדותו בעניין לא נסתרה.

סוף דבר :

98. אין זו הפעם הראשונה, בה מותב זה דן בענייניה של המשפחה.

כפי שצוין לעיל לצערי אין השלום שורר בין בני המשפחה והם מסוכסכים זה עם זה, כאשר לכאורה כל אחד מהם פועל בהתאם לאנטרסיו האישיים  ברכוש ו/או בכספים, בעוד האם-התובעת (ובעבר אף האב המנוח) מצויה בלב הסכסוך וקרועה בין ילדיה, וטובתה שלה (כך נדמה), וזכותה לכל הפחות לשקט ושלווה - נזנחת.

99. מכל האמור והנימוקים שפורטו לעיל – דין התביעה להידחות.

100. יחד עם זאת ובהמשך לסעיף 81 לפסק הדין (העדר אסמכתא בנוגע לרישום זכות המגורים לתובעת), הריני מורה לנתבעים להגיש תוך 30 יום ממתן פס"ד זה, אסמכתא לתיק המעידה על רישום הערה בדבר זכות המגורים המוקנית לתובעת בדירה העיקרית כאמור ו/או לפעול לרישומה בפנקסי המקרקעין ו/או רמ"י ו/או עמידר, ככל שזו טרם נרשמה.

101. עוד מובהר, על מנת להבטיח את זכות המגורים של התובעת בדירה כי על הנתבע 1 נאסר לעשות כל דיספוזיציה בזכויותיו בדירה עיקרית עד לאחר אריכות ימיה של התובעת, אלא באישור מראש של בית המשפט – גם על כך תירשם הערה בפנקסי המקרקעין ו/או רמ"י ו/או עמידר, תוך 30 יום ממתן פסה"ד.

102. במהלך ההליכים שב הנתבע 1 והצהיר על אהבתו הרבה לאמו, על דאגתו וסיועו לה וכוונתו להמשיך לעשות כן, ואף זימן עדים רבים להעיד על היחסים הטובים השוררים בינו ובין אמו. כן הבהיר הנתבע 1 כי יתיר לבת ו' לטפל באמו בבית כל עוד היא בחיים "בלי שום זכות קניינית אני מתיר לה 24 שעות להיות בבית, ומקבלים את כל העזרה ממני" (עמ' 52 לתמליל ש' 23-26).  

בהינתן גילה של התובעת ומצבה הרפואי, סבורני כי יש לאפשר לתובעת לא רק זכות מגורים אלא אף הזכות להתיר הימצאות גורם מטפל עבורה בדירה העיקרית – לרבות מי מבנותיה ו/או בני משפחתה – מבלי שמגוריו בדירה יקנו לו זכות קניינית ו/או אחרת בדירה העיקרית.

103. הוצאות

על אף שהתביעה נדחתה, הרי שבנסיבות המקרה שבפניי, נוכח מצבה הבריאותי והכלכלי הנטען של התובעת, ועל מנת שלא להחריף את הסכסוך בין הצדדים, לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק שבכותרת.

פסה"ד מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני עריכה נדרשים.

ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ב, 02 יוני 2022, בהעדר הצדדים.