חרזי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה בני ברק ואח'

האם נפל פגם בהליך הוצאת היתר הבנייה להרחבת דירת המשיבים 2-3, זו השאלה שבפניי.

רקע בתמצית

העותרת והמשיבים 2-3 הם שכנים בקומה א' בבית משותף בן שתי קומות (קומת קרקע וקומה א'), במקרקעין הידועים כגוש 6187 חלקה 500, ברחוב עמרם גאון בבני ברק.

ביום 18.12.2018 הגיש המשיב 2 בקשה להיתר בנייה. על פי תיאור ועדת הערר, התבקשה תוספת בניה ל-2 דירות בקומה א' (כ-91 מ"ר לשתיהן), תוספת מרפסת-סוכה לאחת הדירות בקומה א' (7.72 מ"ר) וכן תוספת בנייה על הגג בשיעור של 40 מ"ר + פרגולת בטון וכן שטחי מרפסת גג לכל אחת מהדירות.

ביום 15.3.2019 הגישה העותרת התנגדות לבקשת ההיתר, במסגרתה טענה, בין היתר, כי בקשת ההיתר מכילה בקשות להקלה וסטייה ניכרת שלא ניתן להתיר. נטען כי בקשת ההיתר מבקשת לא רק להוסיף חדרים על הגג אלא גם תוספת בקומה א' בבניין, וכי בהתאם לתב"ע, בניית תוספת באגף בניין צריכה להיות לכל האגף (בכל הקומות), ובמקרה דנן לא התבקשה בנייה מתאימה בקומת הקרקע. עוד נטען כי בניית חדרים על הגג דורשת הסכמה של לפחות 75% מדיירי הבניין – הסכמה שלא ניתנה. נטען כי אישור הבקשה יגרום להשתלטות המבקש על רכוש משותף, וכי במסגרת בקשת ההיתר יורדים עמודי תמך מהקומה הראשונה לחצר – קרי לרכוש המשותף, וגם זאת ללא הסכמה.

ביום 1.8.2019 דחתה המשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני ברק, את התנגדות העותרת להיתר. נקבע כי למבקש יש 5 חתימות דיירים מתוך 6, שהם 83%, וכי מבדיקת הבקשה נמצא כי היא תואמת את התוכניות החלות. לגבי בניית תוספת באגף – נקבע כי דיירי קומת הקרקע חתמו על בקשת ההיתר ועל כן בקשת ההיתר תואמת את תב"ע אגפים על אף שלא מבוצעת בנייה בקומת הקרקע.

על החלטה הוועדה המקומית הגישה העותרת ערר לוועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ת"א. נטען כין ביתר כי הוועדה המקומית אישרה במסגרת הבקשה להיתר הקלות ללא נימוק, כי העותרת לא זומנה להשמעת טענותיה בפני הוועדה, וכן חזרה על טענותיה כי הבקשה אינה תואמת את התוכניות, כי לא התקבלה הסכמה של 75% מכלל הדיירים, וכי כל תוספת משקל על הבניין תסכן את יציבות הבניין. עוד נטען כי הבנייה כפי שמתבקש עלולה לחסום בפניי הדיירים את האפשרות לקידום פרויקט תמ"א 38, שהוא בעל חשיבות לאומית, וסותרת את תוכנית בב/2035 שמטרתה עידוד התחדשות עירונית על ידי הריסה ובנייה מחדש.

ביום 7.5.2020 ניתנה החלטה ועדת הערר שקבעה כי יש לקבל את הערר ולבטל את החלטת הוועדה המקומית, בהתייחס לתוספת מרפסת סוכה ובעניין יציבות הבית.

אשר למרפסת סוכה, ועדת הערר קבעה כי לא ניתן להוסיף מרפסת סוכה כאשר לדירה מרפסות אחרות המאפשרות בניית סוכה, כשבמקרה זה בקומת הגג מוצעות מרפסות שמש בשטח ניכר המאפשר בניית סוכה. ועדת הערר הביעה מורת רוחה מהחלטת הוועדה המקומית לאשר תוספת של מרפסת סוכה בניגוד להחלטות קודמות של ועדת הערר במקרים דומים (ערר (ת"א) 1049-05-18 אדרי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק (11.11.2018); על ההחלטה הוגשה עת"מ 65869-12-18 הוועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק נ' ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ת"א (10.10.2019), שנדחתה; ערעור שהוגש על פסק הדין בעתירה, עע"ם 8013/19, נדחה אף הוא ביום 30.11.2020).

אשר ליציבות המבנה, ועדת הערר דחתה את טיעוני המשיבים כי נושא יציבות הבית תיבחן לעת הוצאת היתר הבנייה, וכי הדבר מוטל לפתחו של המהנדס מטעם מגיש הבקשה להיתר ובאחריותו. נקבע כי באחריות הוועדה המקומית לוודא שהיתר הבנייה יהיה מלווה על ידי גורמי המקצוע המוסמכים בעניין, וכי ההיתר יהיה תואם להוראות "תכן הבניה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965, שנועד להבטיח בטיחות משתמשי המבנה ואת יציבות המבנה. עוד הוזכר כי יש חובה לעמוד בהוראות תקן ישראלי ת"י 413 – תקן עמידות מבנים ברעידות אדמה, שחל בכל מקרה בו עסקינן בתוספת למבנה קיים, ולא רק ביחס להיתרים מכוח תמ"א 38. ועדת הערר הדגישה כי תנאי למתן היתר בניה במקרים כאלו הוא עמידה בהוראות תקן 413, לרבות ביצוע חיזוקים למבנה הקיים כתנאי לתוספת הבנייה, ככל שאלו נדרשים בהתאם לתקן 413. ועדת הערר הוסיפה כי יש ממש בטענות העותרים כי בקשת ההיתר עשויה בעתיד למנוע קידום פרויקט מכוח תמ"א 38, שכן לפי הוראות סעיף 4.2 לתמ"א 38, לא תתאפשר בעתיד תוספת זכויות מכוח הוראות התמ"א, למבנים שבוצעה בהם תוספת בנייה שחייבה חיזוק המבנה כולו בהתאם לתקן 413. הוועדה הוסיפה כי יש חשיבות עצומה בחיזוקם של מבנים מפני רעידות אדמה, וקיום דיון בבקשה להיתר שעניינה תוספת בניה משמעותית על מבנה קיים, כפי הבקשה דנן, מבלי שהבקשה להיתר כוללת התייחסות לחיזוקים נדרשים בבניין הקיים מעורר קושי של ממש.

בהתאם נקבע כי על הוועדה המקומית לקיים דיון נוסף בבקשה להיתר, רק לאחר שתוצג לה חוות דעת של מהנדס המוסמך על פי הדין ביחס לתחולת תקן 413 על המבנה כולו, לאור תוספת החדרים המוצעת בבקשה להיתר. בהמשך לכך, יסומנו בבקשה להיתר החיזוקים הנדרשים למבנה כולו לפי תקן 413. הוועדה הוסיפה כי מעבר להיבט הבטיחותי, יש לחיזוקים משמעות אדריכלית, כיוון שתכנון החיזוקים משפיע על עובי הקירות, מיקום עמודי החיזוק ועוד, וגם מטעם זה ראוי שהחיזוקים המתוכננים יהיו בפני הוועדה בעת בחינת בקשת ההיתר. נקבע כי הבקשה המתוקנת תועבר לחתימת כל בעלי הזכויות מחדש לפני הדיון בוועדה המקומית, וככל שיידרש יש לפרסמה בהתאם לתוכנית בב/105/מק/אגפים.

סיכומו של דבר כאמור, ועדת הערר ביטלה את החלטת הוועדה המקומית למתן היתר בניה, וקבעה כי ניתן יהיה להגיש בקשה מתוקנת.

ביום 13.9.2020 הגישו המשיבים 2-3 בקשה חדשה להיתר. ביום 18.1.2021 דנה הוועדה המקומית בבקשה והחליטה לאשרה, וביום 2.3.2021 ניתן ההיתר.

ביום 3.2.2022 הגישה העותרת בקשה לוועדת הערר להתליית ההיתר החדש, בין היתר משום שגם הפעם התוספות המתבקשות מבוצעות ללא חיזוק ותוך סכנה למבנה, בסטייה ניכרת וללא קבלת הסכמת הדיירים. בד בבד הגישה העותרת בקשה להארכת מועד להגשת ערר. לטענת העותרת, הבקשה להיתר לא הובאה לידיעתה והיא הגישה את הבקשה לאור ביצוע עבודות בשטח, לכאורה בניגוד להחלטת ועדת הערר.

ביום 14.2.2022 נדחתה הבקשה להארכת מועד ולהתליית ההיתר. יו"ר ועדת הערר קבעה כי ההודעה על הגשת הבקשה להיתר נשלחה לעותרת כדין, והיא לא הגישה התנגדות במועד. נקבע כי במכלול השיקולים ובהינתן שהבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור משמעותי לאחר שהיתר הבניה כבר הונפק, אין מקום לתת ארכה להגשת ערר. יו"ר ועדת הערר שבה והדגישה כי בכל הקשור עם יציבות המבנים, חלה החלטה מיום 7.5.2020 כך שעל הוועדה המקומית לוודא כי ההיתר תואם את כלל הוראות תכן הבנייה.

העותרת הגישה לוועדת הערר בקשה לעיון מחדש בהחלטה. ביום 3.3.2022 יו"ר ועדת הערר דחתה את הבקשה לעיון מחדש. יו"ר הוועדה שבה והזכירה שבהחלטה מיום 14.2.2022 הובהר כי בכל הקשור ליציבות המבנה חלה החלטת ועדת הערר מיום 7.5.2020 לפיה בין היתר "על הוועדה המקומית לודא כי ההיתר תואם את כלל הוראות תכן הבניה כמשמעו בחוק התכנון, שנועדו לשמור, בין השאר, על בטיחותו של המבנה ומשתמשיו". עוד נקבע כי "ככל שלמבקשת טענות שעניינן פגמים שנפלו בהליך הנפקת ההיתר על ידי רשות הרישוי של הוועד[ה] המקומית, באפשרותה לפנות לערכאות המתאימות למיצוי טענותיה".

ביום 11.4.2022 הוגשה העתירה דנן, במסגרתה נטען בין היתר כי החלטת הוועדה המקומית לאישור היתר הבנייה ניתנה לכאורה בניגוד להחלטת ועדת הערר, וכי מדובר בבנייה מסוכנת ולא הוצגו מסמכים המוכיחים כי הבנייה עומדת בתקן הנדרש.

לאחר דיון שהתקיים ביום 2.5.2022, התבקשה הוועדה המקומית להגיש דוח ביקורת שיבחן את הבניה במקום ואת התאמתה להיתר הבנייה. ביום 10.5.2022 הוגשה הודעת עדכון מטעם הוועדה המקומית.

בהודעה נטען כי עוד קודם להגשת העתירה, ביום 27.3.2022, ערך אגף הפיקוח של העירייה סיור בנכס והוציא צו הפסקה מנהלי עקב חריגות בניה שהתגלו בו, וכי ביום 8.5.2022 בוצע סיור נוסף ממנו עולה בין היתר כי בקומת הקרקע "בצד מזרח שונה מיקום של שורת עמודים", כי "בצד מערב קיימים 5 עמודים במקום 4" וכי "בחזית הקדמית ישנם 6 עמודים במקום 5", וכי בקומת א' "קיימת חריגה של כ-15 מ"ר.." (חריגה בעקבותיה הוצא צו ההפסקה המנהלי מיום 27.3.22) וכי "נוצק חדר מוגן בניגוד להיתר בצד מערב".

אשר לחישובים הסטטיים, נטען כי על פי תקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), התשכ"ז – 1967, המחוקק קבע שלעניין חישובים סטטיים, אלו יהיו מסורים לאחריות מהנדס השלד. נטען כי הוועדה המקומית, כרגולטור, תפקידה לוודא שאכן החישובים הוגשו לה וכי לא מתחילים לבצע עבודות בטרם התקבלו החישובים. נטען כי לאחר הדיון נערכה בדיקה באגף הרישוי ובמהלכה התברר כי קיים בתיק החישובים שנערכו ע"י המהנדס יולנו מיום 21.11.2021, ומכאן שהמשיבים פעלו בהתאם להחלטת ועדת הערר. נטען כי אין לוועדת הערר יכולת פיזית לבחון את החישובים, היא פעלה במסגרת סמכותה וכמצופה ממנה והיתר הבנייה חוקי.

טענות העותרת

ביום 11.4.2022 הוגשה העתירה בה התבקש עצירת עבודות הבנייה וכן עיון במסמכים על מנת לבחון האם התוכנית והבנייה נעשו בהתאם לדרישות ועדת הערר. נקבע דיון דחוף.

לטענת העותרת, עבודות הבנייה של המשיבים 2-3 במקרקעין נעשות בניגוד להחלטת ועדת הערר. נטען כי ביום 20.2.2022 הבחינה העותרת כי לא נעשה חיזוק לבניין, והדברים אף נתמכו בחוו"ד מהנדס מטעמה. נטען כי על מנת לאשש את מממצאי חוות הדעת, פנתה העותרת למתכנן השלד המהנדס זאב כהן החתום על בקשת ההיתר, אולם הוא השיב לה שאין לו חלק בבנייה והוא אינו אחראי עליה, וזאת על אף שעל פי הוועדה המקומית הבנייה מתבצעת על פי ההיתר עליו חתום מר כהן. נטען כי במצב דברים זה לא ברור מי אחראי על הבנייה ואיך אושר ההיתר, והמשיבים אינם משתפים פעולה עם העותרת ולא מוסרים לה פרטים חיוניים אלו.

נטען כי מדובר במבנה ישן בן 70 שנים שנבנה כטלאי על טלאי, וללא עבודות חיזוק למבנה כולו ע"פ התקן הסיכוי להתמוטטות הוא ממשי. עוד נטען כי המבקשת ביררה מול הקבלן בשטח, מר עספור, וזה מסר לה שלא מתוכנן לחזק את המבנה כולו. נטען כי במצב דברים זה, אם לא יעצרו העבודות עלול להגרם נזק בלתי הפיך הן בקריסת המבנה והן בנזקים כספיים. נטען כי מעת שהתקבלה החלטת ועדת הערר בדבר חיזוק המבנה כולו, לא היה מקום לתת היתר או לאפשר את התקדמות העבודות עד לקבלת ודאות מוחלטת שהבניין עומד בתקן הנדרש.

נטען כי מדובר בפעם מהותי בקבלת היתר הבנייה, וכתוצאה מכך נדרש ביטולו של ההיתר שיתוקן על פי הנתונים המלאים והחלטת ועדת הערר, וכן צו ביניים לעצירת העבודות.

טענות המשיבה 1 (הוועדה המקומית)

לטענת הוועדה המקומית, אין בהיתר שום סטייה מהחלטת ועדת ערר והוא תקף. נטען כי עובדה זו הובהרה לעותרת על ידי מנהל מחלקת רישוי של המשיבה, אדריכל שניידר.

נטען בין היתר כי העותרת הגיעה לביהמ"ש בידיים לא נקיות והסתירה עובדות מהותיות, כך בין היתר היא הסתירה מבית המשפט את מכתבו של אדריכל שניידר לפיו הבנייה עונה לדרישות התקן, כמו כן הסתירה העותרת את החלטת ועדת הערר מיום 14.2.2022. עוד נטען כי הפנייה לבית המשפט נעשתה בשיהוי כבד, מעת שההיתר ניתן כבר בחודש מרץ 2021 והעתירה הוגשה כעבור מעל שנה. נטען כי בנסיבות בהן ניתן היתר, יש רשות למשיבים לבנות ועל כן יש לפנות מיידית לבית המשפט. נטען שאין החלטה של הוועדה המקומית אותה תוקפת העותרת, שהעותרת לא הוכיחה פגם מנהלי, כי אין מקום להתערבות מנהלית גם אם הקונסטרוקטור מטעם המשיבים אינו פועל בהתאם להיתר וכי העותרת לא הוכיח מסוכנות בטיחותית.

טענות המשיבים 2-3 (בעלי ההיתר)

המשיבים טענו כי הבית חוזק על ידם, כולל חיזוק נגד רעידות אדמה על פי תקן 413 ולא נשקפת שום סכנה, לא באגף דירת המשיבים ולא באגף דירת העותרת. המשיבים צירפו תוצאות חישובים סיסמיים וכן תוכנית מתווה יסודות מטעם מהנדס קונסטרוקציה מר פנחס יולנו – מיום 21.11.2021. עוד נטען כי הבעיה היחידה שעלולה הייתה לגרום לסכנת התמוטטות לבניין הייתה עמוד בטון בקומת הקרקע מעליו בנתה העותרת תוספת חדר בדירתה. נטען שבעמוד התגלה סדק לכל רוחבו והבעיה התגלתה ע"י הקבלן והמהנדס מטעם המשיבים במסגרת בדיקת החיזוקים הנדרשים, המשיבים פנו בהתאם לעותרת בציפייה כי תדאג לחיזוק העמוד, אולם משהיא לא מצאה לנכון לעשות זאת, תוקן העמוד על חשבון המשיבים. נטען כי באותו מועד טרם החלו המשיבים בעבודות בדירתם, כיוון שמהנדס והקבלן סירבו להמשיך בעבודות על עוד לא יחוזק העמוד. נטען כי העתירה היא כפיות טובה מצד העותרת, לאחר שהם הצילו אותה מהתמוטטות צפויה והיא הרוויחה את חיזוק הבניין כולו.

נטען כי חוו"ד הנדסית של המהנדס יולנו מיום 13.4.2022 לאחר חיזוק העמוד ולאחר בניית עמודי בטון חדשים על ידי המשיבים באגף שלהם, קובעת שאין סכנה למבנה, גם לא מבחינת רעידות אדמה.

אשר לזהות המהנדס נטען כי מתכנן השלד מטעם המשיבים היה בעבר המהנדס זאב כהן, שחתום על התוכניות, אולם עקב חילוקי דעות כספיים הופסקה עבודתו, ובמקומו ובאישורו טיפל בתוכניות ובפיקוח הבנייה המהנדס פנחס יולנו. נטען כי הוועדה המקומית הייתה מודעת לכך שהמהנדס יולנו הוא זה שמטפל בבנייה, והוא דאג לביצוע כל החיזוקים הנדרשים כולל לפי תקן 413.

המשיבים טענו כי העתירה נוסחה בצורה מסורבלת ובערוב מונחים, כשלמעשה התבקש רק סעד ביניים של הפסקת העבודות ללא תצהיר וללא הפרדה בינו ובין כתב העתירה. עוד נטען כי העותרת אינה בעלת הזכויות בנכס, אלא הקרן הקיימת לישראל, וכי העותרת ובעלה המנוח היו חוכרים עד לשנת 2003, אך קק"ל לא צורפה כמשיבה לעתירה. עוד נטען כי העותרת הגישה את העתירה בחוסר תום לב ובידיים לא נקיות, כי היא עצמה השתלטה על החצר המשותפת במחצית הבניין בו נמצאת דירתה, כי טענותיה נדחו בפני ועדת הערר והיא הגישה את עתירתה בשיהוי כבד לאחר שהמשיבים השקיעו הון עתק בבנייה ובמאבקים מול העותרת.

דיון והכרעה

בנסיבות, מצאתי כי יש להתלות את ההיתר שניתן, לעצור את העבודות שמבוצעות מכוחו, ולהחזיר את הדיון לוועדה המקומית.

כפי שאף פירטה הוועדה המקומית (ס' 26 לתשובתה), ועדת הערר קבעה כי "באחריות הוועדה המקומית לוודא שהיתר הבנייה יהיה מלווה על ידי גורמי מקצוע מוסמכים בעניין וההיתר יהיה תואם להוראות 'תכן הבניה' לפי סעיף 1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965. חובה לעמוד בהוראות תקן ישראלי ת"י 413 – תקן עמידות מבנים ברעידות אדמה"; כי "הוועדה המקומית תקיים דיון נוסף בבקשה להיתר וזאת רק לאחר שתוצג לה חוו"ד מהנדס ביחס לתחולת תקן 413 למבנה בכללותו ויסומנו על גבי ההיתר החיזוקים הנדרשים במבנה בכללותו"; וכי "הבקשה המתוקנת תועבר לחתימת כלל בעלי הזכויות".

אתחיל מהסוף להתחלה – ואצביע על הפגמים שנפלו בהליך הוצאת ההיתר ובכך שהוועדה המקומית לא קיימה את החלטת ועדת הערר.

ראשית, אין מחלוקת כי הבקשה המתוקנת לא הועברה לחתימת כלל בעלי הזכויות בטרם הוגשה לוועדה המקומית, על אף ההחלטה המפורשת של ועדת הערר. אמנם, עם הגשת ההיתר לוועדה המקומית, ביום 13.9.2020 נשלחה לעותרת הודעה בדואר רשום על הגשת הבקשה. ברם: (א) על פי החלטת ועדת הערר היה על מבקשי ההיתר להעביר את הבקשה לחתימת בעלי הזכויות קודם להגשתה, ולא רק לעדכן את בעלי הזכויות לאחר הגשתה – כפי שנעשה בעניינה של העותרת. (ב) גם אם ניתן להסתפק במשלוח הודעה בדואר רשום על עצם הגשת הבקשה, בהתאם להוראות תקנה 36 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר), התשע"ו – 2016. לדידי נסיבות העניין הצדיקו מאמץ רב יותר מטעם המשיבים ועוד טרם הגשת הבקשה. יצוין כי מדובר בשכנים באותו בניין המודעים היטב לקיומם ההדדי, ולא בבעלים שיש קושי לאתרם. כמו כן, למשיבים היה ידוע היטב חשיבות חיזוק הבניין עבור העותרת. לו היו פועלים המשיבים בשקיפות מרבית כלפיה ומראים לה את בקשת ההיתר המלאה (לרבות חווה"ד ההנדסית שהיה עליהם לצרף על פי החלטת ועדת הערר), היו נחסכים מרבית ההליכים בין הצדדים – הן בהליך החוזר בפני ועדת הערר והן בפני בית המשפט. בעניין זה מצאתי טעם לפגם בהודעת ב"כ המשיבים לב"כ העותרת כי המשיב "איננו מעוניין לשתף פעולה עם דרישה זו" (של עיון במסמכי ההיתר ותוכנית החיזוק), משום שלשיטתו היא מבקשת את התוכניות כדי "להצר את צעדיו" "שהרי היא נמצאת באגף נפרד ממנו וכל הבנייה שלו איננה עשויה להשפיע על דירתה" (צורף כנספח לבקשה לצו הפסקת עבודות מיום 23.6.2022). דברים אלו אינם תואמים לדין ולהחלטת ועדת הערר. ראשית – הבנייה של המשיבים בוודאי משפיעה על העותרת ולא בכדי החליטה ועדת הערר כי יש לוודא חיזוק לבניין כולו. שנית, בהיותה של העותרת בעלת זכויות בבניין, יש לה זכות עיון בבקשה להיתר ובצרופותיה, ועל מבקש ההיתר להעביר אותם לעיונה (ר' גם תקנה 36 לתקנות בקשה להיתר).

מכל מקום, משהעותרת לא הכחישה את הטענה כי נשלח אליה דואר רשום שהיא לא טרחה לקבל ומכאן כפי שקבעה ועדת הערר על פניו הבקשה הומצאה לה כדין, לא מצאתי לדון לעומק בפגם זה, שלעצמו לא היה מצדיק את קבלת העתירה אולם יש לו משקל מצרפי.

שנית, כמפורט לעיל, היה על הוועדה המקומית לקיים דיון נוסף בבקשה ההיתר "רק לאחר שתוצג לה חוו"ד מהנדס ביחס לתחולת תקן 413 למבנה בכללותו ויסומנו על גבי ההיתר החיזוקים הנדרשים למבנה בכללותו". בענייננו – אין מחלוקת כי הדיון הנוסף בבקשת ההיתר החדשה נערך ביום 18.1.2021, וכי ההיתר הוצא כבר ביום 3.3.2021. בחומר שהוצג בפניי אין כל עדות לכך שעל גבי ההיתר סומנו החיזוקים הנדרשים, ועל אחת כמה וכמה אין כל עדות כי הוצגה לוועדה המקומית חוו"ד מהנדס ביחס לתחולת תקן 413 על המבנה בכללותו. ודוק: על אף הזדמנויות שניתנו הן למשיבים והן לוועדה המקומית להתייחס לעניין זה – לא נטען, ולא כל שכן הוצג כל מסמך, שיש בו כדי ללמד שבעת הגשת הבקשה הוצגה חוו"ד מהנדס ביחס לתחולת תקן 413 וכי סומנו בהיתר החיזוקים הנדרשים למבנה בכללותו.

יתרה מכך, בהודעת הוועדה המקומית מיום 10.5.2022 עולה במפורש כי החישוב הסטטיים המצויים בידה, הוכנו לכל המוקדם ביום 21.11.2021 ע"י המהנדס יולנו – 10 חודשים לאחר שההיתר אושר בוועדה המקומית. יצוין כי בהודעה לא פורט מתי חישובים אלו הובאו לידיעת המשיבה (ואין עליהם כל חותמת נתקבל של הרשות המקומית), האם התקיים דיון לאחר קבלתם בעניין התאמתם להיתר וזאת בין היתר בשים לב כי על פי הודעת ב"כ הוועדה המקומית בפרוטוקול הדיון – היא גילתה על קיומו של המהנדס יולנו רק בעקבות הגשת תשובת המשיבים ביום 27.4.2022 (קרי – מצד אחד, ככל שהמסמכים הוגשו קודם לאפריל 2022, כיצד לא ידעה הוועדה המקומית על קיומו של המהנדס יולנו; מצד שני, ככל שהמסמכים התגלו לה רק בעקבות כתב התשובה באפריל 2022– כיצד נטען בתגובת ביום 7.7.2022 כי ההיתר נשמר בכספת עד להגשת התחשיב וכי העבודות לא החלו קודם להגשת התחשיב, כשעבודות אלו החלו גם לטענת המשיבים כבר בינואר 2022). מכל מקום ספק גם אם התחשיב כפי שהוגש עומד בדרישת ועדת הערר ל"חוות דעת של מהנדס (המוסמך על פי הדין) ביחס לתחולתו של תקן 413 על המבנה כולו".

אם לא די באמור – יוער בנוסף כי העתק הדיון בוועדה המקומית בו אושרה בקשת ההיתר לא צורף לבית המשפט, והדבר פועל לרעתה של הוועדה המקומית, שהיא בעלת המסמך. התנהלות זו יש בה כדי לסדוק את חזקת התקינות המנהלית בהוצאת ההיתר. זאת ועוד, גם התנהלות המשיבים מלמדת כי הם לא הפנימו כראוי את חובתם לחזק את המבנה בכללותו – מה שמעלה סימני שאלה ביחס להתאמת בקשת ההיתר להחלטת ועדת הערר. כך בתשובתם הם טוענים כי ציפו שהעותרת תחזק את העמוד שבו נמצא הסדק המצוי מתחת לדירתה (ס' 18-21 לתשובתם "לאחר שהעותרת לא מצאה לנכון לדאוג לבצע בדחיפות את חיזוק העמוד, תוקן העמוד על חשבונם של המשיבים"). אלא שאילו ניתן היתר התואם את ועדת הערר, היה בו כדי לחזק את המבנה כולו, ללא צורך בביצוע חיזוקים ע"י העותרת.

אם כן, לא יכול להיות כל ספק כי בעת הדיון בבקשה לא עמדה בפני הוועדה המקומית חוו"ד מהנדס ביחס לתחולת תקן 413 למבנה בכללותו, וספק רב אם סומנו על גבי ההיתר החיזוקים הנדרשים. מדובר בפגם חמור לא רק כי עולה ממנו שהחלטת ועדת הערר לא קוימה, אלא משום החשיבות הרבה העומדת מאחורי החלטת ועדת הערר בהקשר זה – שנועדה להבטיח את בטיחות ויציבות המבנה, כמו גם את ההיבט האדריכלי הנלווה לכך.

יובהר כי נדחות מכל וכל טענות הוועדה המקומית לפיהן תפקידה לבדוק ש"לא מתחילים לבצע עבודות בטרם התקבלו החישובים" (ס' 8 ו-10 להודעה מיום 10.5.2022). תפקידה הוא לוודא שלא ניתן אישור להיתר בטרם מוגשים החישובים, והדברים גם נקבעו ברחל בתך הקטנה בהחלטת ועדת הערר. כפי שגם ציינה הוועדה המקומית "כל בר דעת מבין ... שהיתר בניה משמעותו – מתן רשות למשיבים לבנות בפועל" (ס' 50 לתשובה; ר' גם סעיף 82 לתשובה). אם כך – כיצד באותה נשימה סבורה הוועדה המקומית שניתן לאשר ולהוציא היתר בנייה ללא חוו"ד מהנדס ומבלי שהחיזוקים הנדרשים לפי תקן 413 סומנו בבקשה? גם הטענה לפיה ההיתר נשמר בכספת עד להגשת דוח סטטי, שלא נתמכה בתצהיר, היא תמוהה ומוטב לוועדה המקומית שלא תנהג כך בעתיד.

למען הסר ספק, עיינתי במכתבו של אדריכל העיר בני ברק בצלאל שניידר מיום 9.2.2022 שנשלח לוועדת הערר (נספח 3 לתשובת הוועדה המקומית), אולם לא מצאתי בו די. כל שנכתב הוא ש"הבנייה המבוקשת היא בצמוד לבניה הקיימת בצורת שני אגפים בתוספת רצפה מעל הבניין הקיים (גג רעפים מפורק) המגשר בין שני האגפים החדשים כך שבניה זו עונה לדרישות תקן 413". יודגש – כי מכתב זה הוצא כשנה לאחר אישור ההיתר, ומכל מקום אין מדובר בחוו"ד מהנדס ביחס לתחולת תקן 413 בכללותו. כך גם, יש קושי להסתמך על מכתב זה ככזה שמאשר את יציבות המבנה, בהינתן טענת הוועדה המקומית בהודעה מיום 10.5.2022 לפיה כל תפקידה הוא לוודא שהחישובים הסטטיים הוגשו לה (ס' 8 להודעה).

שלישית, היה על הוועדה המקומית לוודא שהיתר הבנייה יהיה מלווה על ידי גורמי מקצוע מוסמכים בעניין ושהיתר יהיה תואם להוראות "תכן הבניה".

אשר לעמידה בתכן, כמפורט לעיל, מעת שהוועדה המקומית כלל לא בחנה את קיומה של חוו"ד מהנדס ביחס לתחולת תקן 413 בעת הגשת הבקשה להיתר, ברי כי היא גם לא וידאה שההיתר יהיה תואם להוראות תכן הבנייה – והיא אף לא טענה אחרת. יצוין כי ועדת הערר דחתה את טענות הוועדה המקומית שהועלו גם בהליך בפניי לפיהן הדבר מוטל לפתחו של המהנדס מטעם מגיש הבקשה ובאחריותו (ס' 7 להחלטת ועדת הערר). ונקבע במפורש כי באחריות הוועדה המקומית לוודא שההיתר יהיה תואם להוראות "תכן הבניה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965. כך לא נעשה. זאת ועוד, כפי שיפורט בהמשך, בעוד הוועדה המקומית סומכת ידה לחלוטין על הצהרת מהנדס השלד בהיתר, מר זאב כהן. האחרון מכחיש לחלוטין את מעורבותו בבקשת ההיתר והסיר את ידיו ממנה. אם כן – כיצד ניתן לוודא שאמנם הבקשה עומדת בדרישות תכן הבנייה?

בהקשר זה, בנוגע לעצם חיזוק הבניין, לטענת המשיבים, דו"ח החישובים הסטטיים של המהנדס יולנו מיום 21.11.2022 הוא "אמנם דו"ח חישובים סטאטיים, אולם בדף הראשון ציין במפורש כי העבודות שנעשו הן על פי תקן 413, כנגד רעידות אדמה. ובדף השני ציין את מסקנתו כי הבנין עומד בדרישות התקן. העולה מכך הוא כי לא היה צורך בחיזוק" (ס' 21 לתגובת המשיבים מיום 30.6.2022). קרי, על פי המשיבים – למעשה לא היה כל צורך בחיזוק הבניין, והם נסמכים בעניין זה על חלקים "מפה ומשם" מדוח סטטי שהוגש לאחר אישור ההיתר ובטרם בוצעו העבודות, שאף לשיטתם הוא אינו חוות דעת. יודגש כי עיינתי בכלל המסמכים שהוגשו ואין בפניי כל חוות דעת רשמית של מהנדס לפיה בוצעה החלטת ועדת הערר ככתבה וכלשונה בכל הקשור עם חיזוק הבניין בכללותו בהתאם להוראות התקן – הן בהיבט התכנוני והן בהיבט הביצועי. גם מכתב המהנדס פנחס יולנו מיום 13.4.2022 אין בו כדי לסייע, הן משום שלא מדובר בחוות דעת והן משום שהוא אינו דן בחיזוק הבניין בכללותו בהתאם לתקן.

אשר לקיומם של גורמי מקצוע מוסמכים המלווים את ההיתר, גם בעניין זה נפל פגם בהתנהלות הוועדה המקומית. כזכור, הוועדה המקומית הסתמכה על חתימתו של המהנדס זאב כהן על בקשת ההיתר. כך טענה כי "מתכנן השלד הצהיר בצורה מפורשת כי הבנייה נעשית בהתאם לבדיקה שערך ביחס לכל המסמכים הנוגעים לבקשה ולרבות כל תכנית המתייחסת לבקשה ולהעביר תחשיבים מתאימים ולתקנם בהמשך" (ס' 84 לתשובה). ברם, היא התעלמה מאורות אזהרה בוהקים בהקשר זה שהופיעו בפניה בהמשך.

כבר בחודש מרץ 2022 עדכנה העותרת את הוועדה המקומית כי המהנדס כהן החתום על בקשת ההיתר, מכחיש קשר אליה ומסרב לקחת אחריות, וכן התבקשו פרטי מהנדס השלד האחראי על הבנייה בפועל (נספח 12 לעתירה). טענות דומות הועלו בעתירה שהוגשו באפריל 2022, וצורף אליה מכתבו של המהנדס מר זאב כהן לפיו הוא אינו המתכנן של תוספת הבנייה והוא מסיר אחריות מההיתר. במצב דברים זה – בו עולים סימני שאלה מהותיים לגבי מי הגורם האחראי על יציבות המבנה, על הוועדה המקומית לערוך בירורים מתאימים.

יצוין כי בעוד המשיבים טענו כי "הועדה לתכנון ולבנייה היתה מודעת כמובן לכך שהמהנדס יולנו הוא שמטפל ומפקח על הבנייה" (ס' 27 לתשובתם), הוועדה המקומית טענה כי "ככל והוחלף הקונסטרוקטור היה על המשיבים ליתן הודעת עדכון ביחס לכך, כאשר מכל מקום אין בכך למעשה כשלעצמו כדי להוות פגם מנהלי" (ס' 85 לתשובתה; ר' גם "יש גם הצהרה של מתכנן השלד על גבי הבקשה עצמה, הוא חתום על זה אותו זאב כהן. בהמשך למדים מכתב התשובה של המשיבים הוא הוחלף והגיש חישובים משל עצמו, זה משהו שאולי קרה, אני לא קיבלתי עדכון בזמן אמת וצריך לעשות בדיקה מקיפה בועדה" (עמ' 2 ש' 17-20 לפרוטוקול מפי ב"כ הוועדה המקומית)).

אמנם, עצם החלפת בעל מקצוע אינה מהווה פגם, אולם החלפת בעל מקצוע כה מהותי לבקשת ההיתר, מבלי לעדכן את הוועדה המקומית, כאשר רק לאחר הגשת התשובה נתגלה לפתע כי מטעם המשיבים פועל המהנדס יולנו וזאת לאחר שהעותרים הגישו מכתב של המהנדס הקודם, מר זאב כהן לפיו הוא לא חתם על בקשת ההיתר, יש בכך כדי להדליק נורת אזהרה גדולה ומהבהבת על התנהלות המשיבים כלפי הוועדה המקומית. נורת אזהרה זו מצדיקה לכל הפחות בדיקה, ובכלל זה בירור מול המשיבים, מול המהנדס הקודם ומול המהנדס הקיים, על מנת להבין האם אמנם יש מהנדס שחתום על בקשת ההיתר והאם יש מהנדס הלוקח אחריות על הבנייה? ראיתי את המסמכים שהוגשו מטעם המשיבים החתומים ע"י המהנדס יולנו, אולם לא מצאתי שיש בהם באופן מפורש שאינו משתמע לשתי פנים כי המהנדס יולנו הוא אחראי השלד והוא האחראי על יציבות המבנה בכל הנוגע לבקשת ההיתר.

מהאמור לעיל עולה כי בניגוד להחלטת ועדת הערר, הוועדה המקומית לא וידאה שיש גורמי מקצוע המלווים את בקשת ההיתר.

יובהר כי בית המשפט לא נכנס לשאלה העובדתית האם המבנה בנוי בהתאם לתקן 413, האם בוצע לבניין חיזוק כנדרש כנטען ע"י המשיבים או שמא העבודות המבוצעות נעשות בניגוד לנדרש ומסכנות את המבנה כולו. מטעם זה גם לא מצאתי לקבל את בקשת העותרת להגיש חוות דעת משלימה. השאלות שנבחנו הן האם בעת אישור בקשת ההיתר היו בפני הוועדה המקומית כלל המסמכים הנדרשים כדי להבטיח שההיתר המאושר עומד בתקן 413, והאם הוועדה המקומית עמדה בחובתה להבטיח שההיתר מלווה בגורמי המקצוע המתאימים ונבנה בהתאם לתקן – הכל כפי שדרשה ועדת הערר.

כמפורט לעיל – הגעתי למסקנה שבעת אישור ההיתר לא הייתה בפני הוועדה המקומית חוות דעת מהנדס לעניין חיזוק המבנה כולו וכי הוועדה המקומית לא וידאה שהבקשה עומדת בתקן – כפי שנדרש על ידי ועדת הערר, ומכאן שנפלו פגמים בעת הוצאת ההיתר. זאת ועוד, מצאתי כי גם לאחר הוצאת ההיתר, נפלו פגמים בהתנהלות המשיבים ובהתנהלות הוועדה המקומית, שהביאו לכך שלכאורה אין מהנדס הלוקח אחריות מפורשת על חיזוק המבנה כלפי הוועדה המקומית וכלפי בעלי הזכויות ובכללם העותרת. פגמים אלו מצדיקים לשיטתי את ביטול ההיתר ועצירת העבודות עד שיוסדרו.

יודגש, מדובר בעניין בטיחותי מהמעלה הראשונה שאין להקל בו ראש. אי חיזוק הבניין או חיזוק הבניין שלא כהלכה עשוי להביא לאבדות בנפש וברכוש, על ההשלכות הנפשיות והכלכליות הנלוות לכך. מטעם זה גם לא מצאתי שנכון יהיה לדון בענייננו בהחלת דוקטרינת הבטלות היחסית על אף שההיתר כבר יצא והעבודות על פיו החלו. לא נעלם מעיני כי הפסקת הבנייה בשלב זה עשויה להוביל להוצאות נוספות על המשיבים. עם זאת, בהינתן בטיחות ויציבות הבניין המונחת על כף המאזניים, מצאתי כי התליית ההיתר גוברת בנסיבות. זאת ועוד, יצוין כי גם על פי טענות המשיבים הם החלו בבנייה רק בחודש ינואר 2022. כמו כן כבר בחודש מרץ 2022 הוצא למשיבים צו הפסקת עבודות מנהלי ועל פניו מהביקורת ביום 8.5.2022 נראה שחריגות הבנייה ממשיכות (ר' גם ס' 10 לתגובת המשיבים מיום 30.6.2022 "התגלה גם כי ישנה בעיה אחת של חריגה מסויימת של המשיבים מן ההיתר") ולגישת המשיבים הם "מטפלים מול העירייה בתכנית שינויים על מנת להכשיר את החריגה" (ס' 11 לתגובה מיום 30.6.2022). מכאן, בהינתן שממילא לא צפויות העבודות להסתיים בקרוב בהינתן החריגה שידרש להרוס או להכשיר, ושוב בשים לב לחשש לחיי אדם – יש מקום להורות על התליית ההיתר ועצירת העבודות.

חזקה על הוועדה המקומית כי בנסיבות שנוצרו היא תידון בבקשה החדשה שתוגש במהירות האפשרית.

המשיבים רשאים להגיש בקשה חדשה להיתר שלא תחרוג מהבקשה שאושרה ביום 18.1.2021, אלא שהפעם תצורף לבקשה חוו"ד מהנדס כפי הנדרש והמשיבים ידאגו כי המהנדס החתום על בקשת ההיתר עומד מאחוריה, אינו מסיר אחריותו ממנה ומלווה את הבנייה מטעמם. קודם להגשת הבקשה יעדכנו המשיבים את העותרת ויעבירו לה את כלל המסמכים הנדרשים ובכלל זה בקשת ההיתר ותוכניות החיזוק למבנה. הוועדה המקומית תוודא כי בקשת ההיתר עומדת בהחלטת ועדת הערר ובכלל זה כי ההיתר תואם להוראות תכן הבנייה וכי ההיתר מלווה על ידי גורמי מקצוע מוסמכים.

אשר לטענות הסף – לא מצאתי מקום לקבלן. אשר לשיהוי – אמנם העתירה הוגשה מעל שנה לאחר ההחלטה המאשרת את ההיתר, אולם העבודות החלו רק בחודש ינואר והמשיבים ידעו בפועל על התנגדות העותרת לאופן ביצוע העבודות וקבלת ההיתר, כך גם בהינתן שההיתר ניתן בניגוד להחלטת ועדת הערר בנוגע ליציבות המבנה, מצאתי כי יש בדיון בעתירה חשיבות ציבורית; אשר לטענה כי אין החלטה מטעמה שהעותרת יכולה לתקוף, לא מצאתי שכך הם פני הדברים. הוועדה המקומית החליטה לתת למשיבים היתר בנייה. החלטה זו צריכה להיעשות על פי כללי המשפט המנהלי, ובכלל זה לאחר איסוף מלוא העובדות הרלוונטיות ושקלולן, בהליך הוגן ובסבירות. בנסיבות, אין מניעה לתקוף את הליך קבלת ההיתר, ואף נמצא שנפל פגם בהליך ולא נשקלו כלל העובדות (אופן חיזוק המבנה והתאמת העבודות המבוקשות). מטעם זה גם לא מצאתי שהיה צורך לצרף את ועדת הערר – העותרת אינה תוקפת את החלטתה אלא להפך – מבקשת לוודא כי החלטת הוועדה המקומית תבוצע ע"פ הקבוע בהחלטת ועדת הערר; אשר לטענה בדבר חוסר ניקיון כפיים – מצאתי כי אכן העותרת לא הציגה בפני בית המשפט את מלוא המסמכים הנוגעים לפנייה הנוספת לוועדת הערר. לא מצאתי שיש בכך כדי להביא לסילוק העתירה על הסף, אולם הבאתי פרט זה בחשבון בעת ההחלטה על הוצאות ההליך.

סוף דבר

העתירה מתקבלת. ההיתר שניתן למשיבים ביום 3.3.2022 יבוטל ועבודות הבנייה יעצרו. המשיבים יגישו בקשה חדשה להיתר שתעמוד בכל הוראות ועדת הערר – ובכלל זה הגשת חוות דעת מהנדס בנוגע לחיזוק הבניין בכללותו בהתאם לתקן 413 וכן המצאת הבקשה על צרופותיה לעותרת. הוועדה המקומית תוודא כי בקשת ההיתר אכן עומדת בהוראות ועדת הערר ובכלל זה שהבקשה עומדת בהוראות התכן וכי יש גורם מקצוע רלוונטי המלווה את הבקשה, ותיתן החלטתה בבקשה בהקדם האפשרי.

המשיבים יישאו בהוצאות העותרת בסך 10,000 ₪ (5,000 ₪ לוועדה המקומית ו-5,000 ₪ למשיבים 2-3).

בית המשפט תקווה כי הבניין יחוזק בהתאם לדין ולתקן לרווחת כלל בעלי הזכויות וכי העותרת והמשיבים ימצאו את הדרך ליחסי שכנות תקינים.

ניתן היום, ד' אב תשפ"ב, 01 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.